אי־נקיון ואי־סדרים, לצערנו ולבשתנו, ישתררו בתוכנו ואויבינו ילעגו לנו.

*

האם באמת נחלנו את הנגעים האלה מאבותינו מימים מקדם? – הבה נראה:

*

כל המחוקקים יחד לא צוו בכל ספרי חוקיהם אף עשיריה על אדות הטהרה והנקיון מאשר הורנו וצונו מחוקקנו איש האלהים; כל משפּטי טומאה וטהרה, תורת הנגעים; רחיצה וטבילה, מקרה לילה אם יקרה לאיש יצא מחוץ למחנה ולפנות ערב ירחץ במים; יתד על אזנך; והיה מחנך קדוש, כי ד' אלהיך מתהלך בקרב מחנך, ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך.

“באשר הנקיון שם האלהות, ובאשר אין נקיון – אין אלהים”.

(פתגם אנגלי)

נעים זמירות ישראל קרא: "ארחץ בנקיון כפּי". בן אמוץ צוה במפגיע: “רחצו, הזכו!”. בן חלקיהו מזכיר את “הנתר והבורית” עוד לפני אלפי שנים.

*

קהלנו יורנו:

“בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר.”

“לפני ה' תטהרו” – אם תאבו להתיצב לפני ה’–תטהרו!"

*

“מצות נטילת ידים מארכת ימים”.

“כל זיעה סם המות” (ירושלמי תרומות)

"הוא היה אומר: יד לעין תקצץ, יד לחוטם תקצץ, יד לפה

תקצץ, יד לאוזן תקצץ, יד לחסודה (מכה) תקצץ, יד לאמה

תקצץ, יד לפי הטבעת תקצץ. יד מסמא, יד מחרשת, יד מעלה

פוליפוס. תניא ר"ג אומר: בת־חורין היא זו ומקפדת

עד שירחץ ידיו."

(שבת קח: )

*

החיים והמות אחוזים יחד, כל אשר נביא אל קרבנו במאכל, משקה ואויר בכלם חלקי המות מעורבים.

*

הטבע נטע בנו כח הדוחה מקרבנו את חלקי המות החוצה על ידי האזן האף והעינים, ועל כלם הזיעה – בת־חורין – היוצאת מהנקבים הקטנים – פארוס – היום הוא החיים, וחלילה הוא המות; השינה היא אחות להמות, זאת היא כונת הברכה –

”המחזיר נשמות לפגרים מתים!"

הלב הוא העוצר בקרבו את החיים ומכלכלם, ודוחה בחזקה את חלקי המות אל החלקים החיצוניים בגוף, ובהגיעם עד הצפּרנים ינוחו ולא ידחו עוד. ראשי האברים: העין, האף, האוזן, האמה, ופי־הטבעת, הן חדי־ההרגש (עמפּפינד־ליך) והנוגע באצבעותיו המלאות ארס באברים האלה מביא מות וכליון על גויתו; לפעמים יקרה כזאת בשאר חלקי הגוף. אם ישרוט בצפּרניו את העור, עלול להאָרס. וכן גם ירעיל באצבעותיו את השכר בעת שהוא מפעפע ומלא חיים ¹.

אם תהיו טובים – כביום הכפּורים,

שמחים – כבשמחת תורה

ונקיים – כבערבי פסחים –

אז תהיו בריאים.

*

משה רפא גם את אי־הסדרים בקרבן פּסח. כי בעת אשר מתניהם היו חגורים, נעליהם ברגליהם, מקלם בידיהם והם היו נחפּזים ללכת לדרכם, גם אז צוה כי יאכלוהו בסדר ומנוחה עד אשר גם עצם לא תשבר בו, והנותר ממנו עד בוקר באש ישרף.

קרבן הפּסח הוא היה ארוחת העם הראשונה במשטר וסדרים.

בשובנו לארצנו ישובו אלינו הנקיון, הסדר והמשמעת כבראשונה.

*