“הרואה אוכלסי ישראל אומר: ברוך חכם הרזים”

והרואה אוכלסי עכו"ם אומר: בושה אמכם, חפרה יולדתכם,

הנה אחרית גוים מדבר ציה ושממה." (ברכות)

*

בלכתי לשוח בין שדרות הגפנים בכרמי בסרביה, הראני בעל הכרם את הגפנים השונים, זמורות שונות מארצות שונות: יון, הונגריה וצרפת. התענגתי על הוד יפין ויפעת מראיהן. פתאום התיצב בעל הכרם באחת הפּנות ויראני גפן אחת ישנה מאד אשר אין תואר והדר לה, העלים בלים והזמורות שבורות ומדולדלות סביבה, ורק מעטים המה הענבים הטובים והיפים על שריגיה הנושנים. ויאמר אלי: שור על הגפן הבלה הזאת היקרה לי מכל אחיותיה היפות והצעירות, ויבאר לי, כי את הגפן הזאת ירש מאביו ואביו ירשה מאבות־אבותיו, ורבו היגיעות, הצרות והתלאות אשר עברו עליה זה אלפּים בשנים, רבות פּעמים נסחה ושורשה מאדמת מטעה ובלי כל כורם וגנן טלטלוה גלי הימים וישליכוה אל אחד החופּים ותשרש שרשיה שנית במעבה האדמה החדשה ותשלח בדיה ותשגשג ענביה ותהי לגפן אדרת לתמהון לב כל שונאיה ומנדיה.

*

"אמך כגפן בדמך על מים רבים (הירדן, ים התיכון, כנרת

והשלח) שתולה, פריה וענפה היתה ממים רבים. – ותתש

בחמה לארץ השלכה, ורוח הקדים הוביש פריה, התפּרקו ויבשו

– ועתה שתולה במדבר בארץ ציה וצמא". (יחזקאל יט)

*

גפן ממצרים תסיע – הגנן הראשי בן עמרם – לאדמת מטעה הראשונה – ארץ ישראל. הם נתנו לה אומץ וכח להתקיים ולהלחם נגד כל המקרים הרעים והנוראים אשר יקרוה.

*

"מי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה – למה

כיונה? ר' עזריה בשם ר' יודן אמר: לפי שכל העופות

בשעה שהם ינעים הן נחין על גבי סלע, או על גבי אילן;

אבל היונה זו בשעה שהיא פורחת ויגיעה קופצת באחד מאגפיה

ופורחת באחד מאגפיה. הנה ארחיק נדוד – נדנוד אחרי נדנוד,

טלטול אחרי טלטול". (ב“ר ל”ט)

*

מרוב טובה, מרוב רעה; סנחריב ונבוכדנצר; ישעיה וירמיה.

"גפן ממצרים תסיע, תגרש גוים, פנית לפניה ותשרש

שרשיה ותמלא ארץ; כסו הרים צלה וענפיה ארזי אל. –

למה פרצת נדריה וארוה כל עוברי דרך, יכרסמנה חזיר

מיער וזיז שדי. אלהים צבאות! שוב נא הבט משמים וראה

ופקד גפן זאת".