או
הכהונה והנבואה
אחרי השערוריות ואי־הסדרים, אשר נעשו בעם אחרי מות שמשון, במלחמת־אחים בין בני ישראל עם בני בנימין, על התועבה אשר נעשתה לפילגש בגבעה, כי “כל איש הישר בעיניו יעשה”; אחרי האנרכיה השובבה והאיומה, אשר השמידה כמעט שבט שלם מישראל, נחמו בני ישראל על תבליתם ויחלו לדרוש את ה' במשכן שילה, אשר בו כהן הכהן הזקן והחביב, עלי.
*
תמונה מאירה, טובה ואהובה נראה בהכהן הקדוש הזה. דבריו היו בנחת ובנועם גם עם חפני ופנחס, בניו השובבים, באמרו אליהם:
"אל בני, לא טובה השמועה, אשר אנכי שומע מעבירים
עם ה'."
*
דבריו אלה יזכירונו את תחנוני זקנינו משרידי הדור הישן, המתחננים ומבקשים רחמים לפני בניהם מדור החדש, על שארית מחמדיהם מימי קדם.
לו הלכו בני עלי בדרכי אביהם, כי אז קמה “ממשלת כהנים” (תיאוקרטיה) בישראל כבכל העמים הקדמונים. אולם אור חדש הופיע בישראל, בתמונת ילד קטן, אשר אמו היקרה הביאתו אל הכהן לחנכו, וזה הקטן נהיה לגדול־הנביאים בישראל,
*
“ועלי שוכב במקומו, ועיניו החלו כהות, לא יוכל לראות”. –
ונר ה' טרם יכבה".
הכהן הזקן האומלל שכב במקומו בהיכל, ולא עצר כח לצאת מחוצה לו אל העם, אל החיים, להבין את צרכיהם, לשפר את דרכיהם, כי עיניו החלו כהות ולא יכול לראות גם את מעשי בניו, רק “באזניו שמע את כל אשר יעשו בניו לכל ישראל”.
הישיש החלש חש, כי נר אלהים, היא הכהונה, אשר הוא העלהו, טרם יכבה, החל להכבות, כי אין מי אשר ימלא מקום כהונתו, אבל לא הבין ולא הרגיש, כי בחיקו יחנך את אבי הנביאים:
“ושמואל שוכב בהיכל ה' אשר שם אלהים” –
בורא התקופה החדשה, תקופת הנבואה, הצוררת להכהונה.
*
“ויקרא ה' אל שמואל, ויאמר: הנני!”
הילד בתומו פנה אל עלי, וזה האחרון השיבהו:
“שוב שכב!”
הורהו לעשות כמוהו השוכב במקומו…
*
אולם רוח ה' לא נתנו לשכב בהיכל ה' ככהן, וישאהו חוצה אל עמו, לראות את דרכי חייו, לדעת את חסרונותיו ולתקנם.
*
הילד הנביא, בעיניו הבהירות, ראה את משובת חפני ופנחס בני עלי, פרחי הכהונה, באחזם את המזלגים בידיהם, מכים בכיור, בדוד, בקלחת ובפרור, ומעלים את נתחי הבשר עוד בטרם הקטירו את החלב על המזבח; ראה את משובתם ותעלוליהם עם “הנשים הצובאות פתח אהל מועד”.
*
המעשים הנתעבים האלה הרתיחו את דמי הילד התמים הנועד לגדולות, ונבואתו הראשונה היתה על הכהנים החוטאים, ועל אור הכהונה כי יועם ויכבה…
*
הבוקר אור, ושמואל הקטן לבוש במעילו הקטן, אשר עשתה לו אמו הגדולה, חגור אפוד בד, קם ממשכבו, ויפתח את דלתות בית ה'. עלי הפציר בו, כי יגלה לו את נבואתו. הנביא הרך גלה את הנבואה הראשונה להכהן הזקן והאחרון בתומתו השיב:
“ה' הוא, הטוב בעיניו יעשה!”
*
הנבואה הראשונה על ידי בן אלקנה התקימה וחמת ה' נתכה על בית הכהן התמים: בניו נפלו חללים במלחמתם עם הפלשתים, ארון ה' נשבה והעם הוכה מכה רבה. הזקן בשמעו את כל זאת, נפל מכסאו אחורנית ותשבר מפרקתו וימת, ולא נשאר כל זכר למשפחת עלי, בלתי נכדו, אשר כלתו, אשת פּנחס, ילדתו בעת האסון הנורא. לשוא נחמוה הנשים הנצבות עליה:
“אל תראי, כי בן ילדת”.
והיא לא ענתה ולא שתה לבה לתנחומי־הבל, ותקרא לנער:
“אי כבוד, לאמר: גלה כבוד מישראל, כי נלקח ארון האלהים”.
*
הנה כן נפלה ממשלת הכהונה והכהן גם יחד, ותחתם קמו הנביא והנבואה ויאחדו את כל העם.
*
הוי, כמה “עלים” ישנם גם היום בעמנו! טובים וישרים המה “הכהנים הגדולים” האלה, אבל אינם מבינים איך לחנך את בניהם, המתפּרצים חוצה ועושים מעשי חפני ופנחס…
*
ושמואל דרוש לנו, אשר יבין את קול ה' הקורא אליו ולא ישוב לשכב בהיכל ולנום שנתו כעלי; כי אם לצאת אל העם ולהיות נביא חי בין החיים ולא כהן במפרקת נשברה בין החיים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.