ערפּלי אופל כסו את שמי מלוכת שלמה לעת זקנתו. מלבד אשר עמים אחדים פּרקו את עול ישראל מעליהם, ובתוכן גם אדום, אשר סגרה את מבואות הים, ויחדל הכסף והזהב מבוא אל ארץ ישראל, גם ארם התבצר והתחזק בדמשק עיר ממלכתו ויהי לקוץ מכאיב לממלכת שלמה; מלבד האויבים מחוץ התפּרץ פּרץ רחב גם בפנים, ומאפרים יצאה הרעה, כי איש גבור חיל אחד, ירבעם בן נבט, מרד במלכו ויברח מצרימה.

*

ורחבעם ירש את כס המלוכה מאביו, אך לא את חכמתו ואומץ רוחו ולא עצר כח להתיצב נגד ירבעם המורד, אשר שב ממצרים אחרי מות שלמה.

*

החוזה אחיה השילוני נתן אומץ להאפרתי, בקרעו את שמלתו לשנים עשר קרעים, ובשם ה' הגיד לו, כי יקח לו עשרה קרעים, לאות כי ימלוך על עשרת השבטים.

*

המקרה ההוא בין המלך רחבעם העקש ובין ירבעם המתפּרץ הוא האיום והנורא בתולדות דברי ימינו. כי בכל תקופה ותקופה, גם אחרי גלות ישראל מעל אדמתו, הננו רואים את השנותו: העם מתחלק ומתפּלג לפלגות. מעבר מזה עקשנות ומעבר השני פּריצות זוללה, ושתי אלה מחריבות ומהרסות את בנין האומה עד היום הזה.

"אביך הקשה את עולנו, ואתה עתה הקל מעבודת אביך הקשה

ומעולו הכבד אשר נתן עלינו, ונעבדך" –

התחנן העם לפני המלך הצעיר.

"קטני עבה ממתני אבי, ועתה אבי העמיס עליכם עול כבד,

ואני אוסיף על עולכם: אבי יסר אתכם בשוטים, ואני איסר

אתכם בעקרבים" –

השיב המלך העקש.

“מה לנו חלק בדוד, ולא נחלה בבן ישי – לאהליךָ ישראל!” –

קרא כל העם ברוח פּרצים ומרד.

*

ובכן התחלקה המלוכה לשתי ממלכות, ויחץ ישראל לשני גוים – יהודה ואפרים; על יהודה מלך בן שלמה, העקש; ועל אפרים – בן נבט, הפּריץ.

*

העקשות והמרד הקימו את העגלים בדן ובבית אל; העם הקים לו כהנים חדשים, אשר הורום את תורת עבודת אלילים ועצבים, ומלכם החוטא והמחטיא בדה מלבו חגים ומועדים חדשים ויוציא קול קורא לכל העם:

"רב לכם מעלות ירושלים! הנה אלהיך – עגלי הזהב – אשר

העלוךָ מארץ מצרים!"

*

הפּרושים והצדוקים, הרבנים והקראים, החרדים והנאורים, החסידים והמתנגדים, המזרחים והאגודתים בימינו בדורנו – כולם כאחד סבלו הרבה ועוד יסבלו משתי המשחיתות האלה – העקשות והפּריצות.

*

לו שמע בן שלמה בעצת זקניו ולא הטה אזנו לעצת ילדיו, כי אז לא הקים בן נבט את עגליו בדן ובבית אל…

*

כל מלכי בני ישראל הלכו בדרכי בן נבט, אך כולם לא הרבו הרע להסר את לב העם מאחרי ה' כליל ולהשתדל, כי “אפרים בעמים יתבולל”, כעמרי ואחאב בנו. ירבעם נשא את שם ה' על שפתיו בעבדו את עגליו; והאחרונים חזנו את ישראל אחרי אלילי צידון וארם.