הסאה נמלאה, האומה גלתה בבלה, ונבואת החוזים קמה ונהיתה; גאון יהודה נשבר, ומן העם הגדול, אשר לפני ארבע מאות שנה היה מספּרו ארבעה מליונים, נשארו רק פּליטי חרב בגוים.
אולם עין ה' היתה צופיה על שארית עמו, וגם בארצות נודו שמר את בריתו, אשר הבטיחהו, כי לעולם ינון שמו.
*
חסדי אויל מרודך ליהויכין, הצטיינות דניאל וחבריו בבית־ספר המלך המתיקו מעט את מרירות חיי הגולים וירוח להם מעט.
*
ברוך בן נריה מלא את חפץ מורהו הנביא וישב ממצרים בבלה וישפּיע על הגלות החל בכח הספרות, בסדרו את ספרי הנביאים הקדמונים ובקראו באזניהם את דברי ירמיהו וקינותיו.
*
ארבעה הצומות הלאומיים: צום העשירי – טבת; צום הרביעי – תמוז; צום החמישי – אב, וצום גדליה, – היו ימי אבל ומספּד לכל העם. במו התאספו ויקוננו על שבר גאונם, וישירו שירי קודש, ויחזקו תקותם בה', כי ימלא את הבטחתו לירמיהו, כי מקץ שבעים שנה יפקדם לטובה ואז ישיבם שנית לארצם.
*
המקשיבים לנבואת החוזה יחזקאל נביא הגולה, והשומעים את מקרא הספרים ומגלת ירמיהו מפי תלמידו ברוך בן נריה ותלמידי בית־הספר אשר למלך: דניאל, חנניה, מישאל ועזריה, הנאמנים לדתם, עמם וארצם, הלכו קודר ושוחח, וייסדו אגודות בשם “אבלי ציון”. החברים האלה הם המה אשר עליהם נבא הנביא:
"לקרוא שנת רצון לה'…
לנחם כל אבלים,
לשום לאבלי ציון,
לתת להם פּאר תחת אפר,
שמן ששון תחת אבל
מעטה תהלה תחת רוח כהה…"
הם המה החברים אשר שפכו שיחם בארץ שבים בעטוף נפשם לאמר:
“אתה תקום, תרחם ציון, כי עת לחננה, כי בא מועד!”
הם המה האבלים, אשר בהמית רוחם והשתפּכות נפשם שרו את השיר הקדוש “על נהרות בבל” המלא אנחות העם כלו בכלל ואנקת הלוים המשוררים בפרט; השיר אשר הביא לידי בטוי את השבועה הלאומית הנצחית:
“אם אשכחך, ירושלים, – תשכח ימיני!”
האגודות הלאומיות האלה היו למקור חיים חדשים להגולים לאמצם ולשגבם בתקותם כי עם יהודה עוד יחליף כח, יחדש כנשר נעוריו בשובו שנית לארץ חמדתו, נחלת אבותיו.
*
אולם חלק רב מהגולים, ובראשם החורים והסגנים, מעלו מעל בעמם ואמונתם גם יחד, ויערכו להאליל גד, – אליל האושר – שולחן, ולמני – אלילה הגורל – ממסך, בהאמינם, כי האלילים האלה הצליחו את הבבלים מנצחיהם, ויתבוללו עם אזרחי הארץ, וכל מעינם היה לבל יכירום כי מגזע יהודה המה.
ככה שמשו אור וחושך בערבוביה. אבלי ציון ועובדי בל ונבו מחכים לישועה ונואשים מכל תקוה, אשר אמרו:
“אבדה תקותנו, נגזרנו לנו!”
הנה זה הוא פרי הגלות המרה גם היום!
*
בבל השפּיעה הרבה גם על אמונתנו ותרבותנו וחז"ל רמזו על זאת בהרבה מקומות.
"רבי שמעון בן לקיש אמר: אף שמות המלאכים עלו בידם
מבבל. בראשונה ויעף אלי אחד מן השרפים; שרפים
עומדים ממעל לו. מכאן ואילך: והאיש גבריאל: כי אם
מיכאל שרכם". (ירושלמי ר“ה פ”א)
ועם המלאכים העלו גם את הרוחות, השדים וסמאל ולילית הוריהם, את השטן וכל צבאיו.
“ודניאל הבין בכל חזון וחלומות וכל דבר חכמת בינה, אשר בקש מהם המלך, וימצאם עשר ידות על כל החרטומים והאשפים”.
ומזה נבין את ההבדל הגדול בין שני מראות־האלהים, של ישעיה בפרק ששי ושל יחזקאל (מעשה המרכבה) בפרק ראשון.
הראשון – ירושלמי, והשני – בבלי.
*
“הושיבני במחשכים – זו תלמודה של בבל”.
(חז"ל בהרבה מקומות)
מעודי הצטערתי על המאמר הזה, איך נוכל להאמין כי חז"ל יכנו את התלמוד בשם התואר “מחשכים”? אבל באמת לא על התלמוד כונו במאמרם זה, כי תמיד ובכל מקום יכנוהו בשם “תלמוד בבלי” ופה “תלמודה של בבל”, זאת אומרת: חיי בבל, תרבותה, אמונתה, מושגיה ומדותיה החשכים.
נעלה היתה אמונת הפרסים מאמונת הבבלים וצראסטר מחוקקם שם לאל את כל אלילי בבל, הכריע את בל ויקרס את נבו ואך שגיאה גדולה שגה בחלקו את האלהות לשנים, לטוב ולרע.
וישעיה קרא בקול:
"יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע; אני ה'
עושה כל אלה!"
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.