הכהן יזון נלכד ברשעתו, ויוסר מעל כנו ויגרשוהו מירושלים, ותחתיו קם איש רע ובליעל עוד גרוע ממנו, הוא מינילאוס, אחי שמעון הזד, אשר הביא שואה על ירושלים ויבא מות על חוניו הכהן הגדול, והיהיר הזה הרבה עוד הרע, ויסת את אנטיכוס להלחם לא רק ביהודים, כי אם גם ביהדות, לשרש את כל המדות הטובות וסגולות האומה מימים מקדם.
"אז ישלח המלך אנטיכוס ספרים בידי הרצים לכל ערי יהודה,
ויצום ללכת בדרכי הגוים, לבלי המול להם כל זכר, לשקץ
נפשות בכל דבר פּגול, ולהקריב בשר חזיר על המזבח, למען
שים חרפּה על ישראל". (חשמונאים א)
ובמקדש החלו, את המזבח טמאו בדם החזיר, אשר מדמו זרקו על קודש הקדשים ועל ספר התורה, ומבשרו אכל מינילאוס וכל חברתו; אחרי כן שרפו את ספר התורה – הפּעם הראשונה – ויעמידו את צלם יופּיטר בהיכל ביום שבעה עשר בתמוז (מאתים שלשים ושבע שנים לפני החרבן).
*
רבים מן החסידים מסרו את נפשם על קדושת השם וזקן אחד בן תשעים שנה, אליעזר שמו, אשר פקידי המלך הפצירו בו בערמה, כי יאכל בשר טהור על יד מזבחם, למען ידמו הרואים, כי התגאל בבשר החזיר, מאן להשלות בשוא נפשו ויומת החסיד הקדוש הזה מות אכזרי.
בעת ההיא, מספּרת האגדה, הראתה חנה ושבעת בניה את אומץ רוחם, ואם הבנים שמחה לראות את דמי בניה הקדושים השפוכים לעיניה, ואחרי כן הקריבה גם את נפשה לה'.
*
שרי קודש שרו אז בהשתפּכות נפשם:
"אלהים!
באו גוים בנחלתך,
טמאו את היכל קדשך,
שמו את ירושלים לעיים,
נתנו את נבלת עבדיך
מאכל לעוף השמים,
בשר חסידיך – לחיתו ארץ!" (תהלים עט, א)
*
כאלף נפש, אנשים, נשים וטף, מ“משכילי הרבים”, התחבאו במערה אחת, ופיליפּוס שר הצבא הביא את חילו עליהם ביום השבת, ויזהירם לצאת ממחבואם והם ענו בפה אחד:
“לא נצא ואת יום השבת לא נחלל!”
"נמותה הפּעם בנקיון כפּינו, והשמים והארץ עדים בנו, כי
בזדון תהרגונו!"
לפּידי אש השליכו המרצחים על המערה ההיא והתמימים נחנקו ונשרפו בעשן ואש.
*
ככה הגיעו התלאות עד מרום קצן וענני יאוש פרשו על שמי ישראל. והנה פתאום נראה קו אור, לא מעיר הבירה, כי אם מעיר קטנה, כשלש פרסות מירושלים, ומודעית שמה. שם ישב ממתיהו בן יוחנן החשמונאי עם חמשת בניו: יוחנן הקדשי, שמעון התרסי, יהודה המכבי, אליעזר החורני ויונתן הופסי.
ונפש הזקן בכתה במסתרים, לאמר:
"אוי לי, כי נולדתי לראות בשבר עמי, מקדש אלוה בכף
זרים, צבי תפארתנו לחבל שוסים; מיהודה חלפה כל הדרתה,
ומשרתי בגוים נהפכה לשפחה – ואיך לא אקוץ בחיים?!"
ויהי בבוא אפלס בראש צבאו אל מודעית, שם פּניו אל מתתיהו ויצוהו בשם מלכו להתגאל בבשר החזיר, אשר הקריב על הבמה, ומתתיהו השיב בגאון:
“אנכי ובני משפּחתי לא נסוג אחור מאחרי אלהינו!”
*
הכהן הישיש חדש כנשר נעוריו, ובגשתו הוא ובניו אל הבמה, מצא את אחד ממרשיעי־הברית עומד ומקטיר על הבמה ויחם לבו וימיתהו כרגע. בניו הגבורים וכל אנשי־שלומו התנפּלו על אפלס עם צבאו ויהרגום ויהרסו את הבמה.
*
כחץ מקשת עפה השמועה בכל ערי יהודה והמונים־המונים מכל אשר עדיין זיק אהבת העם והדת לא עומם בקרבם התאספו אל משפּחת החשמונאים. מתתיהו הזקן הורה קבל עם, כי לא טוב עשו החרדים בחרפם נפשם למות בעד קדושת השבת וישרפו במערה, וישם לחוק מן היום ההוא להלחם עם אויביהם גם ביום השבת.
*
מתתיהו אך החל את פּעולתו הכבירה ולפני מותו דאג לאחריתה ותכליתה. ויצו את בניו אחריו: את שמעון התרסי בנו מנה לאב ולפטרון לכל העם ולמושל על ארץ יהודה, ואת יהודה המכבי, הגבור הנערץ, לשר הצבא, ואת יתר בניו: יוחנן, יונתן ואליעזר – לעוזריהם, וישביעם:
“שימו נפשכם על ברית אלהינו והלחמו מלחמת ה'!”
ומתתיהו, אבי משפּחת החשמונאים, נאסף אל עמיו ויספוד כל העם עליו מספד מר.
*
מימי יואב בן צרויה לא היה לעם ישראל גבור נפלא ומצליח במלחמותיו כיהודה המכבי. סופרי עמנו המשילוהו לליש ביער וארי שואג לטרף ברדפו בזעם את זועמי עמו, וליונה תמה בנדיבת רוחו, רוך לבבו, תום דרכו וחן הליכותיו בעתותי השלום.
אחרי נצחונות גדולים על האויב, דבר יהודה אל עמו:
“הן האויב נגף לפנינו, ועתה עלה נעלה וטהרנו את מקדש ה'!”
*
אחרי כלותם את עבודת הקודש, אחרי אשר השליכו את תבנית יופּיטר מבית ה‘, וינקו ויטהרו את הקודש, ראו עין בעין את ישועת ה’, בנתנו “גבורים ביד חלשים, רבים ביד מעטים וטמאים ביד טהורים”, חגגו את חג חנוכת המזבח שמונת ימים, כימי החנוכה בימי זרובבל, וישירו את השיר “מן המצר”.
*
במדרש לחנוכה (שיצא לאור על־ידי יילינק) מסופּרת סבת מלחמת החשמונאים עם הסורים, לאמר:
"מלכות יון גזרה גזירות איומות על עם יהודה ובכללן: כל
מי שנושא אשה תבעל להגמון תחלה ואחרי כן תחזור לבעלה.
ונהגה הגזירה הזאת שלש שנים ושמונה חדשים עד שנשאת
בתו של יוחנן כ"ג, אז נועצו יהודה וחבריו להרוג את ההגמון.
מיד הלבישו את הנערה בלבוש מלכות ויעשו חופּה של הדס
מבית חשמונאי עד ביתו של הגמון. וכשבאו לשם שמח
ההגמון ואמר לשריו: ראו כמה הם שמחים לעשות רצוני!
נכנס יהודה אצל ההגמון וחתך ראשו ובזז כל אשר לו".
*
הוי, איכם כעת הגבורים הקדושים לקנא את כבוד אחיותיכם המחולל בידי מרצחים עריצים!
*
במתי מעט נצח יהודה המכבי את אפּולוניוס ואת סירון שרי צבאות סוריה ואת השומרונים, צרי יהודה מאז.
*
אחרי כן עלה ליזיאש בחיל כבד על ארץ יהודה והאחים החשמונאים נלחמו אתו בחרף נפש ואלעזר הראה נפלאות בחרבו ויטרוף על ימין ועל שמאל. והנה פתאום ראה, כי פּיל גדול עולה עליו, ויתחמק תחת הפּיל ויתקע את חרבו בבטן החיה אשר נפלה עליו ותלחצהו וימת.
*
אנטיכוס אפּיפנוס מת ביסורים נוראים. גם מינילאוס הבוגד בעמו מת מות נבל, וליזיאש כרת ברית שלום עם יהודה המכבי.
*
בשבת דמיטריוס על כסא המלוכה בסוריה הקים את אלקימוס המתיון לכהן גדול, ותתפּרץ המלחמה שנית, ובמלחמה האיומה ההיא נפל יהודה המכבי על שדה קטל וימת מות גבורים.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.