רקע
צבי הירש מסליאנסקי
האלכסנדרונים

שלוים ושקטים ישבו מאה רבבות יהודים במצרים בעת ההיא, וכל הצרות אשר סבלו יהודי יהודה ממלכי סוריה לא הגיעו עדיהם, כי מלכי בית תלמי הישרים קרבום באהבה ויתנו למו חוקים טובים כלכל עבדיהם היונים, ויעשו חיל במסחר ובחרושת המעשה, וראש קרית מושבם היתה העיר אלכסנדריה הרבה והיפה.

*

ולחוניו בן חוניו הכהן הגדול, אשר הומת בנכלי מינילאוס הבוגד, נתן הרשיון מאת המלך תלמי וקליאופּטרה המלכה לבנות היכל לה', וחבל ארץ גדול נתן לו, אשר עליו בנה את מקדש חוניו. גם מבצר וארמוני תפארה למשכנו ולמשכן הכהנים בנה לו, וברבות הימים היתה לעיר גדולה ותקרא בשם “עיר חוניו”. המקדש עמד על תלו מאתים וארבעים שנה.

*

קדושת הבית נוסדה על נבואת בן אמוץ:

"ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים ומצבה אצל

גבולה לה'." (ישעיה יט)

השקפות חכמי התלמוד היו שונות על המקדש האלכסנדרוני:

"הרי עלי עולה יקריבנה במקדש ואם הקריבה בבית חוניו לא

יצא: הרי עלי עולה שאקריבנה בבית חוניו, יקריבנה

במקדש ואם הקריבה בבית חוניו יצא. רבי שמעון אומר:

אין זו עולה" (מנחות קט.)

“רבי מאיר אומר: שבנה מזבח והעלה עליו לשם עכו”ם,

ורבי יהודה אומר: שבנה מזבח והעלה עליו לשם שמים,

שנאמר: “ביום ההוא יהיה מזבח לה' בתוך ארץ מצרים”. (שם).

“רבי יצחק אמר: שמעתי שמקריבין בבית חוניו בזמן הזה”

(מגילה י.)

בית חוניו האריך והתקים שש שנים אחרי חורבן בית המקדש בירושלים.

*

אלכסנדריה בסחרה היתה השניה לרומא ובתרבותה וחכמתה – השניה לאתונא. החלק היותר גדול מהיהודים האלכסנדרונים ישבו בחלק העיר דלתא, ותהי דלתא להם לבדם כהגיטו בימי־הבינים וכחלק הויטשפל בלונדון בזמננו.

היהודים האלכסנדרונים עשו רב חיל בכל ענפי החיים, כי מלבד אשר האדירו והגדילו את המסחר, למדו שם דעת גם את האמנות אשר היתה זרהלהם עד בה, ומירושלים דרשו את האמנים לתקן ולשכלל את היכל ה', כאשר קראו מלפנים את חרשי צור.

חברות מאוחדות להעובדים (צ’כים או אורדנים) היו להם כמו לכל האומנים בכל ענפי החרושת עד העת החדישה.

בתי־תפלה יפים ונהדרים היו למו בכל מושבותיהם, ועל כולם התנוסס ביפיו בית־הכנסת הגדול אשר באלכסנדריה. בתלמוד יכונה בית הכנסת הזה בשם דיופלוסטין של אלכסנדריה.

ואמרו:

“כל מי שלא ראהו, לא ראה בכבודם של ישראל”

(בבלי, סוכה נא)

גדול, ארוך, רחב וגבוה היה הבית המהולל הזה, עדי אשר הפקידו אחד ממשרתי הקודש להניף בסודרין לאות להמתפּללים לענות אמן אחרי החזן.

*

היהודים האלכסנדרונים חיו בשלום בצל כהנם ונציבם אשר משל עליהם בשם המלך תלמי פילומיטר החכם, אשר בפקודתו תרגמו את התורה יונית על ידי חמשה מתרגמים (או שבעים ושנים – לפי דעת אחרים) ונודע בשם תרגום השבעים (ספּטואַגינטה).

פּעולה עזה ונמרצה פּעל התרגום הזה על העם משני עברים: האלכסנדרונים שמחו לקראתו וישימו את היום אשר בו מסרו את התרגום להמלך ליום חג שנתי. גם היונים שמחו אתם יחד וישירו שירי קודש ויעברו בסך אל האי פאראם.

אבל פּעולה מתנגדת פּעל התרגום על היהודים בארץ ישראל. להם נחשב היום ההוא, ח' בטבת, ליום צרה ותוכחה, ויחרצו משפּטם:

“קשה היום הזה לישראל, כיום שנעשה בו העגל”.

*

מאורע היסטורי כזה אירע גם במאה העברה, בעת אשר ר' משה בן מנחם ותלמידיו תרגמו את ספרי קדשנו אשכנזית. הנאורים והמשכילים בעת ההיא שמחו על התרגום האשכנזי כהאלכסנדרונים בשעתם. התמימים האלה חשבו באמת, כי בתרגומם זה פעלו גדולות להיהדות והביאו תשועת עולמים ליהודים. הם דמו, כי בזה הסירו את החיץ המבדיל בין ישראל לעמים, ענני השנאה יחלופו ושמש צדקה ואהבה תופיע על כל בני־תבל, מבלי הבדל בין עם לעם ובין גזע לגזע.

לא כן חשבו החרדים לדבר ה' ברוסיה ובפולניה. הם התמרמרו והתלוננו על התרגום האשכנזי כאבות־אבותיהם בירושלים על התרגום היוני.

*

ושני המשפּטים האלה, הנראים כשני הפכים – חיוב ושלילה, זכות וחובה, שמחה ואבל – צדקו יחדו, איש איש לפי נקודת מבטו.

מעבר אחד הביא התרגום תועלת רבה, בהראותו את המאור שבתורה לכל עמי התבל. כי לולא הוא, היה ספר תורתנו כספר החתום לכל העמים.

אולם מעבר השני הביא התרגום, בלי חפץ וכונה לזאת מצד המתרגמים, רעה רבה ליהדות. יען כי רחקו שתי השפות – העברית והיונית – אשה מרעותה כרחוק שני העמים איש מאחיו בתכונתם וצביונם. וכמה מגרעות נפלו בהתרגום היוני אשר לא עצר כח להביע את כל הטוב הצפון בהמקור.

ובכן התהלה כהתהלה שתיהן צודקות.

אחרי מות המלך תלמי הטוב, עלה אחיו פיסקון הבזוי והמשחת על כסא המלוכה. הוא שנא את היהודים על אמונתם, וגם את המלכה קליאופּטרה. ויפקוד על אנשי חילו לתפוש את כל היהודים באלכסנדריה, לאסרם בכבלים ולתת אותם למרמס תחת רגלי הפּילים. פּקודתו נמלאה ואת הפּילים השקו יין למען ישתגעו ויתנפּלו על האסירים. אבל לא ינום ולא יישן שומר ישראל, – כי הפּילים התנפּלו על היונים אשר התאספו להשתעשע על המחזה וימיתו רבים מהם ומהיהודים לא נפקד איש.

המלך הנבזה נחם על רעתו ומן היום ההוא היתה הרוחה ליהודים ויעשו את היום ההוא לחג שנתי.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47906 יצירות מאת 2670 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20429 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!