רקע
צבי הירש מסליאנסקי
צאצאי הורדוס

כברק אור מתעה וכנגה עץ רקוב, כן היתה מלכות האדומי בדברי ימינו. ערי יהודה התבצרו, הארץ הרחיבה גבולותיה, בית־המקדש התנוסס ביפיו כהיכל שלמה, המסחר פּרץ ויעש חיל, וכל המתבונן מרחוק יכול בצדק לחרוץ משפּטו, כי שבה העת הטובה לישראל. אבל המשפּט הזה משפּט קדום הוא, כי כל אלה לא הביאו כל טובה ותועלת להעם, כי אם להרומים לוחציו ומעיקיו, ובהיכל ה' העלו קרבנות בעד מלכי רומה אשר דכאום עד מות.

*

במות האדומי חלק את מלכותו לשלשת בניו (ששה בנים ובנות רבות השאיר אחריו): לארכילאוס בנו ממלתקה אשתו השומרונים הוריש את יהודה ושומרון ויכבדהו בשם “מלך”; להורדיס אנטיפס את ארץ הגליל ועבר הירדן; ולפיליפּו בנו מקליאופּטרה הירושלמית השאיר את גולן בבשן. גם את שלומית אחותו הזעומה פקד לטוב, בהשאירו לה את העיר יבנה ועוד ערים אחדות.

*

רוח־קנאה התפּרצה בין בני האדומי, וארכילאוס השתדל למצוא חן בעיני העם, אשר דרש ממנו חמשה דברים:

א) להקל את המסים;

ב) לבטל את המכס מקנין וממכר;

ג) להוציא לחפשי את כל אסירי המלך;

ד) להציג לפני כס המשפּט את השופטים, אשר דנו בשרפה את הגבורים ששברו את הנשר הרומי;

ה) להסיר את יועזר הכהן הגדול מכהונתו.

והנה קצרה ידו ממלא את כל חפצם.

*

ויהי בערב חג הפּסח, בגשת העם אל המקדש להקריב את קרבן הפּסח, התנפּלו חיל־הרגלים, בפקודת מלכם, פּתאום על העם, ויפּילו מהם שלשת אלפים איש, ומטעם המלך הוציאו קול קורא לבטל את החג. ובכן נשבת המועד ותחתיו אך תוגה ואבל לכל העם.

בהגיע חג השבועות וארכילאוס וכל בית הורדוס היו אז ברומה להגיש את משפּטם על דבר צואת אביהם לפני הקיסר אגוסטוס, התפּרץ העם על פּקידי רומה, ויהי הרג ואבדן בחוצות ירושלים ויהודה הגלילי יסד אז אגודת קנאים להלאום, ויפיח אש מרד במו, וישימו שמות בגדודי הרומים. אך ירוס פּקיד רומה התגבר על הקנאים בחרבו הקשה ויצלב אלפּים יהודים על העצים, כמנהג הרומים.

*

אחרי עבור תשע שנים, הסיר הקיסר אוגוסטוס את ארכיליאוס ממלכותו ויגלהו ווינה. יהודה חוברה לסוריה ותהי לנחלת הרומים, ונציבי רומה משלו בה ממשלה בלתי מגבלה.

*

כנר בטרם יכבה, כן היתה מלוכת אגריפוס ביהודה. הוא היה בן אריסתובל, בן מרים החשמונאית להורדיס האדומי, ובכל דמי החשמונאים והאדומים התערבו בו, וכן היתה תכנית רוחו: בהיותו ילד חונך על ברכי מלכי רומה, ויתהולל ויפזר הון רב על חמדת בשרים, עדי אשר חובותיו עצמו מאד. ובשובו לארץ יהודה, נאלץ לקבל משרה מאנטיפס דודו להיות ראש השוטרים בטבריה. נפשו קצה לחיות חיי כאלה, חיי הכנעה ומשמעת, ואלכסנדר הנשיא, אחי ידידיה האלכסנדרוני (פילון היהודי), רחם עליו ויתמכהו בשלמו את חובותיו וישלחהו שנית רומתה.

*

בעלות קליגולה על כסא מלכות רומה, הרים את אגריפס למעלה ראש: כתר מלכות יהודה שם על ראשו ובכבוד מלכים השיבהו לארצו. קליגולה השתגע, ויצו על כל עבדיו להשתחוות לפניו ולעבדו בעבודת אלהים. כרעם נורא הלמה הפּקודה השובבה השאת את יושבי יהודה ויתיצבו מוצקים בחרף נפש לבלתי תת להציג את פּסלו בהיכל הקודש. אז התחכם אגריפוס ויערוך משתה לכבוד מלכו ההולל, וברוב עמל פּתהו להשיב את פּקודתו.

קליגולה המשוגע מת ככל האדם, וקלידוס עלה על כס המלכות ויט גם הוא את חסדו לאגריפוס וימליכהו על כל ארץ יהודה כהורדוס אבי־אביו.

אז שנה אגריפוס את טעמו לטוב ויהיה לאיש מתון ודורש טוב לעמו. בכל לבו ונפשו עשב את ההוללות, וישר על עמו בצדק ובמשפּט. וגם צפּורה אשתו המלכה היתה אשת חיל וטובת לב, ותתמכהו ללכת בדרכי החכמים הפּרושים, אשר אהובוהו ויכבדוהו. הנחות רבות עשה לעמו ויקל עולם, עולם השלומים והמכס; גם על הכהונה שם עיניו לטובה.

*

חכמי המשנה יזכירו את המלך אגריפוס לטוב גם בדקדוקי מצוות, לאמר:

“ערבי פסחים לא יאכל אדם עד שתחשך. ואפילו אגריפוס המלך שהוא רגיל לאכול בט' שעות, אותו היום לא יאכל עד שתחשך”. (פסחים קז:)

נהדר היה המחזה של הבאת בכורים, אשר המשנה תתארהו בטוב טעם ויופי ומספּרת לנו, כי בהגיעם להר־הבית

“אפילו אגריפוס המלך נוטל הסל על כתבו עד שמגיע לעזרה”.

פילון היהודי בספרו קורא את חג הבכורים בשם "חג הסל".

"מעבירים את המת מלפני הכלה, וזה וזו מלפני מלך ישראל.

אמרו עליו על אגריפוס המלך שעבר מלפני

הכלה, ושבחוהו חכמים". (כתובות יז.)

*

בשנה השניה למלכותו, שמונה ועשרים שנה לפני חורבן הבית, הואיל המלך אגריפוס לקיים את מצות "הקהל"; העם התאסף בחג הסוכות אל העזרה והמלך עלה על הבמה ויקרא בספר התורה באזני כל העם. ויהי בהגיעו אל המלים:

“מקרב אחיך תשים עליך מלך, לא תוכל לתת עליך איש נכרי, אשר לא אחיך הוא”

התכוץ לבו ויבך מרה, בזכרו את יחוסו לבית אביו. חכמי הפרושים חמלו עליו וינחמוהו:

“אל תתירא, אגריפוס, אחינו אתה, אחינו אתה!” (סוטה מא)

התלמודיים האחרונים הטילו דופי בחנופה הזאת. (שם)

*

אגריפוס חש בנפשו, כי מלכות יהודה לא תכון לאורך ימים, כי שוא כל חסדי מלכי רומה והבל מבטחם, ויחל לבצר את ערי יהודה למען תוכלנה עמוד נגד הצר. מעשהו זה עורר קנאה וחשד בלבות הרומים.

ראשית מלאכתו היתה לבצר את פּרור העיר “ביצתא”,

“מפני שהיתה מקום התורפה בירושלים ונוחה להכבש משם”, (שבועות טז)

ובחנוכת המבצר היה המון חוגג בשיר וקול תודה; המלך והכהן הגדול מהלכים, ושתי תודות אחריהם, והלוים בכנורות ובנבלים ובמצלתים ובכל כלי־שיר. בכל פּנה ופנה ועל כל אבן גדולה שבירושלים ישירו את מזמור שיר חנוכת הבית לדוד.

בשנת החמשים וארבע לחייו מת המלך הישר הזה כיאשיהו המלך, עשרים וחמש שנים לפני חורבן הבית.

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47906 יצירות מאת 2671 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20429 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!