(רבי אליעזר בן הורקנוס, רבי יהושע בן חנניה, רבי יוסי הכהן, רבי שמעון בן נתנאל ורבי אלעזר בן ערך)
קללת ה' רבצה על ירושלים עיר הקודש ועל היכל ישראל בית מועד האומה ומקדש הדת, הרומים החריבום ויתנום לשמה; גבורי החיל נפלו חללים איש בחרב רעהו, והנשארים נשבו בידי האויב, מהם נמכרו לעבדים לעבוד עבודת פּרך במכרות הברזל והנחושת בארצות שונות; בחורי ישראל נאלצו לרוץ אחרי מרכבות טיטוס ולהאבק עם חיתו טרף, לשמח ולענג את בני רומה האכזרים השואפים לרצח ולדם. האחרית הנוראה הזאת הביאה יאוש נורא בלב כל שארית יהודה, העם התפּרד לעצמיו, חלק ממנו מאס בחיים ויהיו לנזירים לבלי אכול בשר ושתות יין (בבא בתרא ס.). ורבים מהם נתנו ידם להעדה הקטנה בעלי “הברית החדשה”, אשר בטלה את כל היהדות ממסד ועד הטפחות.
אז הופיע רבן יוחנן בן זכאי, תלמידו של הלל הזקן, אשר התאזר בעוז להקים את הריסות עמו ושבר אמונתו, ויבן מקדש חדש בעיר יבנה, מקדש רוחני, אשר כל צר ואויב עם כל כלי משחיתו לא יעצר כח עוד להחריבו. כי לא בעצים ואבנים יסודתו, כי אם בלב כל איש ישראל באשר הוא שם. התורה רק התורה היא נשמת האומה ומקור חייה, היא רק היא הבריח התיכון המבריח את כל העם מן הקצה אל הקצה.
*
אבי סיקרא, ראש הסיקריקין האיומים, היה קרוב לרבן יוחנן. רבן יוחנן קראהו בחשאי אליו הביתה ויאמר לו:
למה אתם מביאים שואה ואבדון על העיר הזאת, ועוד מעט
לכם ואתם מבקשים לשרוף את בית המקדש?!"
וישיבהו אבא סיקרא:
“לא אוכל עשות דבר, כי בהודע לבני חברתי, כי לבי איננו תמיד, אז ברגע יהרגוני”.
ויאמר לו בן זכאי:
“עוצה נא עצה, איך אוכל לצאת מן העיר?”
ויאמר לו אבא סיקרא:
“עצתי זאת היא: התחל ושכב במטתך, ואוציא קול בעיר כי מת. אז תושם בארון ותלמידיך ישאוך לקברך בבית הקברות אשר מחוץ לעיר”.
העצה נמלאה. ויהי בגשתם עם הארון אל שער העיר, אבו הסיקריקין לתקוע חנית בגוית רבן יוחנן, להוכח אם מת הוא באמת.
ויגער בהם אבא סיקרא:
“חלילה לכם מעשות זאת! לבלי יאמרו: רבן דקרו!”
ויואילו לדחוף את הארון. ויגער בהם אבא סיקרא שנית:
“אל תעשו כזאת! לבל יאמרו: רבן דחפו!”.
(אבות דרבי נתן פ"ד)
מת חי מונח בארון – זה סמל עמנו מאז, זה כאלפים שנה…
*
בערמת אבא סיקרא הפיק בן זכאי ראש התנאים את חפצו להתראות עם אספסינוס הרומי, וברוב חכמתו השיג את הרשיון מאת הקיסר לנטוע את הכרם ביבנה, כרם רוחני, בית אולפנא, אשר ימלא את מקום המקדש בירושלים, ויפיץ תורה ואורה לכל העם בכל ארצות פּזוריו.
*
את אהבתו הגדולה לחופש בטא בדרשתו:
"מה נשתנה אוזן מכל האברים שבגוף? אוזן ששמעה על הר
סיני: “כי לי בני ישראל עבדים” והלך הוא וקנה אדון
לעצמו – ירצע!." (קדושין כז)
*
הוא מת בזרועות תלמידיו, ודבריו האחרונים היו:
“יהי רצון שתהא מורא שמים עליכם כמורא בשם ודם”.
(ברכות כח)
כירמיהו בכה בשמעו את דבר חורבן העיר וההיכל, וכזרובבל בנה את בית המקדש הרוחני, “ישיבת יבנה”, לא מחומר ומאבנים, כי אם מאש דת ואמונה צרופה. אמרו:
“משמת רבי יוחנן בטל זיו החכמה” (ברכות כח)
*
אספּסינוס הרומי לא הבין את המפעל הגדול הזה, בתתו רשיון לבן זכאי על קיום יבנה הקטנה. טיטוס בנו המנצח כבר איננו; רק המטבע נשאר, אשר עליו חרותה תמונת פּרש רומי דוקר בחניתו את בת יהודה הגוססת והמתבוססת בדמיה. וישראל המנוצח יספר לדור דורים את תורת רבן יוחנן בן זכאי מורהו הגדול. בן זכאי לא הציל את אוצרות ה כסף והזהב מבית המקדש, כי אם את נפש ישראל, רוחו – תורתו ומקור חייו.
*
תואריו, אשר חכמי התלמוד נתנו לו, נפלאים ונאמנים: “נר ישראל”, “עמוד הימני”, “פּטיש החזק”. (ברכות כח)
הוא העלה את נר התורה, האהבה והשלום, נר החופש והעברת העבדות.
(קדושין כא)
הוא היה העמוד הימני, אשר כל בית ישראל נשען עליו, אחרי נפלו ממצבו המדיני.
הוא היה הפּטיש החזק, אשר הלם ונפץ את הצדוקים והאיסיים.
ואת שלש אלה: הנר, העמוד והפּטיש, השאיר לנו למורשה. ויורנו באבות: כי העיקר של שלמות האדם הוא לב טוב.
*
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.