מן הגפן, אשר בן עמרם הסיעה ממצרים ותשרש שרשיה בכנען וענפיה היו לארזי אל, שתל בן זכאי את הכרם ביבנה.

*

וזקן היה בן זכאי מאד ולא עצר עוד כח להיות הכורם בכרמו הגדול אשר נטע, ויקם תחתיו את רבן גמליאל, ויושיבהו על כסא אבותיו, כי נכד היה לרבן גמליאל הזקן, נכד הלל הנשיא.

*

ראשית מעשי רבן גמליאל היתה להשקיט את סערת המחלוקת, אשר התפּרצה בין בית שמאי ובית הלל. ברוב חכמתו ומתינות רוחו הפיק זממו לחק חק על פי רוב דעות תלמידיו, כי ההלכה כבית הלל. אולם גיסו, בעל אחותו, רבי אליעזר בן הורקנוס הגדול, התיצב נגדו ויט אחרי דעות בית שמאי, ויתעקש ויקרא בחמת רוחו:

“אינני זז מדברי!”

ההכרח אכף את הנשיא רבן גמליאת הטוב והמון ליסר קשה את גיסו וינדהו, וחכמים רבים התלוננו על הנשיא על אשר יסר את גיסו הגדול במוסר קשה כזה.

"מעשה ברבן גמליאל שהיה בא בספינה. עמד עליו נחשול

לטבעו. אמר: כמדומה לי, שאין זה אלא בשביל רבי אליעזר

בן הורקנוס. עמד על רגליו ואמר: רבונו של עולם! גלוי

וידוע לפניך, שלא לכבודי עשיתי ולא לכבוד בית אבא עשיתי,

אלא לכבודך, שלא ירבו מחלוקת בישראל".

(בבא מציעא נט)

*

דעת רבן גמליאל היתה דעת ישרה וישנא את הפּלפּול. וכאשר אחד מתלמידיו, רבי יוסי בן תודא מטבריה, היה דן לפניו בדרך בקל וחומר, נדהו. הסדר והמשמעת היו כל מעיניו, עדי אשר לא שם לבו גם לגדול הדור, רבי יהושע בן חנניה, אשר הוכיח פעם אחת את שגיאות הנשיא בדבר קביעות ראש השנה והמועדים, כי דברי העדים הם נגד החשבון הנכון, וישלח רבן גמליאל את דברו לרבי יהושע:

"גוזרני עליך, שתבוא במקלך ותרמילך ומעותיך ביום הכפּורים

שחל להיות בחשבונך!"

ובעצת רבי עקיבא והזקן רבי דוסא מלא רבי יהושע בן חנניה את פקודת הנשיא, באמרם אליו:

"כי אם באנו לדון אחרי בית דינו של רבן גמליאל, אז

עלינו לדון אחרי כל בתי הדין שעמדו לישראל מימות משה

ועד היום".

בבוא רבי יהושע אל רבן גמליאל, התרגש הנשיא וישקהו ויאמר: "בא בשלום, רבי ותלמידי, רבי בחכמה, ותלמידי בהכירך

את כבוד נשיאותי, ותמלא רצוני למרות ידיעתך הנכונה".

*

עוד פּעם התפּרצה מריבה עזה בין רבן גמליאל ורבי יהושע על דבר תפלת ערבית. הנשיא חרץ את משפּטו, כי חובה היא, ורבי יהושע הורה, כי רשות היא. הנשיא התקצף ויגער ברבי יהושע:

“יהושע, עמוד על רגליך!”

ורבי יהושע מלא כרגע את פּקודת הנשיא, אשר הניחו לעמוד על רגליו זמן ארוך. כל חכמי יבנה התעברו בהנשיא, נמנו וגמרו להעבירו מן הנשיאות ויושיבו תחתיו את רבי אליעזר בן עזריה.

והיום ההוא היה ליום היסטורי להתלמודיים, והרבה הלכות נשנו “בו ביום” ויקראון בשם “עדיות”.

“בו ביום” התירו לספח אל עם ישראל גרים מבני עמון ומואב, על פי דברי רבי יהושע בן חנניה:

“בא סנחריב ובלבל את כל העולם כולו”.

"בו ביום" הכניסו את שתי המגלות, שיר השירים וקהלת, בתוך עשרים וארבע ספרי הקודש.

אז נוכחו כולם לדעת את גודל נפש הנשיא, כי אחרי אשר הלבינו פניו והעבירוהו מנשיאותו –

“לא מנע את עצמו מבית המדרש אפילו שעה אחת” –

ויכירו כי יש בו ממדת אביו הזקן –

“להיות מן הנעלבים ואינם עולבים”.

הנשיא המוסר ממשמרתו בא אל בן חנניה הביתה ובראותו את מעונו הקטן והדל וקירותיו השחורים, אמר לו:

“מכותלי ביתך ניכר שפּחמי אתה!”

ורבי יהושע מצא אז שעה נכונה להוציא לפניו את הגות רוחו, ויאמר:

"אוי לו לדור, שאתה מנהיגו, ואוי לה לספינה, שאתה

קברניטה, שאין אתה יודע בצערם של תלמידים חכמים, –

במה הם ניזונים ומתפּרנסים".

רבן גמליאל שמע כלימתו ויתרפּס לפני רבע יהושע, ויאמר:

“נעניתי לך, מחול לי, עשה בשביל כבוד בית אבא!”

הבקור הזה פעל על שלשת החכמים, רבי יהושע, רבי עקיבא ורבי אלעזר בן עזריה, וכולם השכימו לפתחו של רבן גמליאל ויושיבוהו על כנו; ורבי אלעזר בן עזריה נשאר בתור משנה להנשיא וידרוש בכל שבת שלישי לפני התלמידים.

*

גם לפני מותו תקן הנשיא רבן גמליאל תקנה גדולה בצואתו להוציאו בכלי פשתן, וגם כל העם נהג ככה, למען לא יקנאו העניים בעשירים, והוצאת המת היתה קשה על קרוביו עדי אשר היו מניחים אותו ובורחים.

*

הבו גודל לזכר הנשיא הטוב הזה! הליכותיו עם בני אדם היו כהליכות הלל אבי־אביו.

נפלאה היתה אהבתו אל טבי עבדו הכנעני, ועל אדותיו אמר לחבריו:

“ראיתם טבי עבדי, שתלמיד חכם הוא!”

ובמות העבד הזה, קבל רבן גמליאל תנחומים עליו, נגד הדין, כי אין מקבלים תנחומים על עבדים, ויבאר לאמר:

“שאני טבי עבדי, עבד כשר היה!” (ברכות טז)

אם נתבונן על הליכות הרומים בעת ההיא עם עבדיהם, אז נבין את יקרת ערך תורת היהדות ומוסרה ביחסה הטוב אל העבדים.

רוך לבו היה בלי גבול, עד כי –

"בשמעו אשה מבכה על בנה יחידה, בכה הנשיא אתה יחד,

עד שנשרו ריסי עיניו".

(מדרש איכה)

*

רבי אליעזר בן הורקנוס

רבי אליעזר בן הורקנוס היה אכר ויעבוד אדמתו על יד הורקנוס אביו, בעל אחוזות רבות. ויהי בהיותו בן עשרים ושתים שנה, כאשר לא הפיק רצון אביו בעבודתו, אשר גער בן ויכלימהו, עזב את בית אביו ויעל ירושלימה, וישמע לקח מפּי רבן יוחנן בן זכאי. הורקנוס אביו גם הוא עלה ירושלימה להעביר את בנו מנחלתו. ויהי בבואו אל בית האולפנא של בן זכאי, שמע פתאום את קול אליעזר בנו המתוכח עם חבריו בעניני דת ודין, וירא את רבן יוחנן מנשק אותו על ראשו על טוב טעמו ויושר הגיונו. אז נכמרו רחמי הורקנוס על בנו ויקרא:

“באתי להעביר את אליעזר בני מנחלתו ועכשו הנני נותן את כל נכסי לו”.

רבי אליעזר מאן לקבל את כל נחלות אביו ויקח רק את חלקו.

*