רקע
גרשון שופמן
צ'חוֹב על גוֹרקי

באלמנך “השנה השמונה־עשרה” (הוצאת הספרים הסוביטית־הממשלתית, מוסקבה 1935) מובאים זכרונותיו של נ. סרבּרוֹב על פּגישה עם אנטוֹן צ’חוֹֹב באחוזה אוּראלית של איש ההון והפילנטרוֹפּ הרוסי הידוע סאוואמוֹרוֹזוב. כשנתיים לפני מות צ’חוֹב היה הדבר, בהיותו כבר חולה מאוד וכל מה שבעל הזכרונות, סטודנט צעיר אז, מספּר כאן, רב־ענין הוא מכמה בחינות, ביחוד בשביל מעריצי צ’חוב ואוהביו.

תוך שיחה על דא ועל הא נתגלגלו הדברים על מכסים גורקי.

– “הים צחק” – המשיך צ’חוב, כשהוא שוזר בעצבנות את פּתיל הפנסנה שלו – ואתם, כמובן, מלאים התפּעלות! מה נפלא! והלא זול הדבר, המוני. הנה קראתם “הים צחק”, ואתם עומדים משתאים. כיצד?.. ים – ופתאום הוא צוחק?.. הים אינו צוחק, אינו בוכה; הוא סואן, משתכשך, מבריק… הנה ראו אצל טולסטוי: השמש עולה, השמש שוקע… הצפּרים מרננות… אין בוכה ואין צוחק. וזה הלא העיקר – פּשטות…

במרוצת דבריו, בכל זאת, הרים על נס כמה מסיפּורי גורקי.

– אתם אינכם מעריכים מה שצריך. ואצלו מצויים דברים נהדרים באמת. “על הרפסוֹדוֹת”, למשל. אתה זוכר? שטים בערפל… בלילה… על פּני הווֹלגה. סיפּור נפלא! בכל ספרותנו אני יודע רק עוד אחד כזה, והוא “טאמאן” ללרמוֹנטוֹב.

ומגוֹרקי עברו אל ה“דיקדנטים”.

–…את כל זאת בכוונה המציאו, כדי לתעתע את הקהל. אל תאמינו להם! ורגליהם אינן “חיורות” כלל, אלא כרגלי כל אדם – שׂעירות.

כך ליגלג על טיב הכתיבה של סופרים “חדישים” מסוימים, ואותו, את צ’חוב, הלא אין לחשוד בקוצר־השגה, כי אשר לדקוּת ראיה והרגשה – הדיקדנטים שבעולם אינם מגיעים עד קרסוּליו!

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות