רקע
גרשון שופמן
השער נעול

בספר רב־החשיבוּת מכמה בחינות אשר לד. מלץ, איש עין־חרוד, המשורר־ההוגה, תופס אותנוּ בלבנוּ אותו המַאבק בין אליהו הסניטר ובין בן־יעקב המזכיר על האשה שיינה, בהיותו המאבק הנצחי שבין מידת־הדין ובין מידת־הרחמים.

–מה, היא חושבת להישאר כאן?

– איני יודע, לא הגידה לי, אבל אמרה, כי בכל הארץ אין לה פינה להניח את ראשה.

בדברי אליהו תמך ישראל השתקן. הוא היה רוצה לראות בקבוּצה בית־מחסה לכל קשה יום ומר נפש. זאת הקבוּצה וזה טעמה וכו'.

אבל המזכיר בן־יעקב התעקש וטען, שאם ינהגו כך, ייהפך הקיבוּץ למוסד פילנטרוֹפּי והוא מתנגד לפילנטרופיה בקיבוּץ.

צעק אליהו הסניטר:

– רק נקוּדת אור אחת האירה לה לאשה האוּמללה, רק תקוה אחת לפינת מקלט בעולם: אצלנו, והנה אומרים אתם לכבות לה גם נקוּדת אור יחידה זו?!

סוף־סוף גבר המזכיר בן־יעקב. ניצחוּ המצוּקים את האראלים. מרחוק, מן הצד אנו חוזים את הקיבוּץ כמקום קדוש, שדלתותיו פּתוחות לכל דכפין, כמקום, שלא תצויר בו האמירה: צא! והנה גם כאן, גם כאן, שיינה מסכּנה, השער נעוּל.

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות