כדי לעמוד על אוֹפיוֹ ושׂיאָיו של המשורר האידי הנאצל הזה, מהראוּי לעיין בקובץ השירים, שנבחרוּ על ידי עצמו מספריו הקודמים (“שירים מתוך שירי”, מוֹנטריאל). הנה “איוואן”, אחד משירי נעוריו. שיר נפלא. איוואן מהצד השני. והנה “סוּסים”. כל ה“צער־בעלי־חיים”, ולא רק של הסוּסים, מקוּפל בשיר מזעזע זה. גם אנו בעצמנו כאן… והנה ה“בּלדה על המות ובן־השמונים”. המות מנצל רגע מסוּים, מבצע מעשהו – ורוחץ כפּיו באגן… ועוד ועוד ועוד. מלבד השירים ה“אַקטוּאַליים” המהווים בבוּאה מחרידה לתקוּפתנוּ רבת המהוּמה. הספר כוּלו הוּא כעין מַצבּר גדול לרגשות עמוּקים ולרגעי השראה נעלים.
ברם, אין להתעלם גם מהמַהוּת האֵתית הגדולה שלפנינו. לא לחינם הוא אדוק בשפּינוֹזה כל כך. אהבתו לאדם ורחמיו עליו אינם כאן מן השפה ולחוּץ. את אלה הוא מַמחיש ביחוד בשירו “תפילה בשעת נתינת דם”. בכל לב הוא תורם מדמו לחיי הפּצוע. “אנא, קחהו, ויהי מי אתה, ושוב להתרפּק על נערתך בשדה, בתוך עמקי עשבים ירוקים”, וכו' וכו'.
בימי מלחמת העולם הראשונה היה ראוויטש פּקיד באחד הבּנקים הגדולים בוינה. פעם ביקרתיו שם וראיתי, כיצד הבּנקאי, יהודי וינאי, איש שׂיבה, נהנה ממנו. הוא, המוּמחה הותיק לדברי ערך, עמד אינסטינקטיבית על ערכו של פּקידו זה, שבישוּתוֹ כאן הוא אוצל, כביכול, משקל מוסרי למוסד הכספּי שלו…
משורר – ולמעלה מזה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.