לקראת מה הולך איש איש?

הנה הולך לו איש − − −

איש, אדם סתם − − −

לקראת מה הוא הולך?

מה מחכה לו בעוד רגע,

בעוד שעה, בעוד יום?

לקראת איזה צער הולך הוא?

(או אולי לקראת שמחה?) − −−

”איש איש וּנְבוֹ לוֹ על ארץ רַבָּה" –

איש איש נושא את משׂאוֹ

ואינו נעצר במרוצתו – לראות:

מה קורה את חברו?

רק לעִתּים מצטלבוֹת דרכי אנשים,

והם נפגשים לרגע,

ואַחַר ממשיכים הם

כל אחד במסלולו ובריצתו

כולם רצים.

לקראת מה?

לאן?

לאיזו תכלית?…

מנת איש ואיש בעולם הזה

נראה שלכל אדם נתנה מנתו בעולם זה, והברירה בידו לחיותה כמו שנִתּנה לו או לאַבּדה בידיו…

הימים והפתעוֹתיהם    🔗

הימים מביאים לנו את הפתעותיהם חדשות לבקרים.

ליד הלוּח היוֹמי החדש

מה טמוּן בכל אחד מן הדפים האלה?

ימי שנת חיים.

מי יודע מה יִקְרֶה

בכל אחד מן הימים?

ימי שׂמחה ואשׁר,

ימי עצב ותוגה,

ימי הצלחה וימי מפלה וכשלון, −

הכל, הכל צפוּן בלוח זה.

וכל תלישת דף – פחות יום.

יום שלעולם לא ישוב.

ערב זה עבר לבלי שוב.

שוב לא יהיה ערב זה.

צפונות הגורל

והגורל את צפונותיו לא יגַל לנו, ולא נֵדָעֵן עד אותו הרגע שכבר מאוחר.

הלוח יודע

הלוח, כנראה, יודע יותר מאתנו.

הוא קר, יבש ואינו מתרגש,

ומביא לנו יום יום את מתנותיו או את גזלותיו.

יום יום מוריד אתה דף מהלוח,

מוסיף יום לערֵמת הימים הנערמת מאחריך

ומוריד יום מערֵמת הימים העומדים לפניך.

לשַׁנוֹת את הסדר אי אפשר כנראה,

ולדעת מה ילד יום – גם זה נבצר מאתנו,

והלוח לא יגלה את סודותיו.

הלוח אינו עומד

הלוח אינו עומד, יום יום משתנה המספר על הקיר. ופתאֹםֹ לאחר זמן רואה האדם והנה עבר כה הרבה זמן, והוא נשאר מאחוֹר, ואין לו כח להשיג, ואף להִשׁאר על מקום אחד אי אפשר.

אנחנו והזמן    🔗

הזמן אינו משַׁנה, כנראה, את מהלכו, ואנחנו נעים בו כפרטים קטנים וחסרי ערך, − ולכן מה לנו ללכת בגדולות ולחשוב מחשבות רָמוֹת נִשָׂאוֹת?… הזמן יורנו את הדרך, ואולי גם יאלפנו בינה; ואם לאו? – אז

נִשָׁאר כמו שהיינו.

על תכניות שאדם תוכן    🔗

אין ערך לתכניות, כי בכֹח הזמן לבוא ולהפוך את הקערה על פיה.

המקריות בגורל    🔗

הגורל הוא עִור, מִקרי, וכל פרט, ולוּ גם הקטן ביותר, עלול לשַׁנות חיי אדם מן הקצה אל הקצה.

בגלל דבר מה, מכה, נפילה וכו', אדם נעלם ואיננו. היִתּכן? היום אדם חי, ובמקרה יצא בשעה זו וזו ונדרס ומת.

חרטה    🔗

להתחרט – זה מאוחר, ואי אפשר להשיב את אשר נעשה, וצריך לחשוב על כל מלה ומעשה, כי את הנעשה אין להשיב.

אין דרך חזרה    🔗

נראה שאין דרך חזרה בעולם הזה. אין אדם יכול לחזוֹרֹ אל מה שהיה. חייב הוא ללכת לקראת מה שיהיה. ואם מה שהיה נראה תפל, עצוב, מְיָאֵשׁ? – אין דרך אחרת.

המציאוּת והרצון    🔗

סוף סוף המציאות היא אחרת מהרצון. אחרת משנִרצה ונקַוה שהיא תהיה. יכול אדם לחלוֹם, לשאוֹף, לקווֹת ולהאמין, ואז באה המציאות המרה וטופחת על פניו, − כאילו היא אומרת: אחרת אני משתחפץ, לא בידך לשַׁנוֹתֵני.

האשליוֹתֹ    🔗

הרגש יוצר לו כה הרבה אילוּזיוֹת לפעמים. ואילו ההכּרה והשׂכל באים ומנַתּחים את הכל נתּוּח כה קר, מדוּיק, שאינו משאיר מקום לשום אַשליוֹת וספֵקות. לעתים השכל כה בטוּח ואַכזר, שאפילו ההכּרה מתקוממת נגדו ואינה מוכנה להשלים עם מסקנותיו, ומנַסה ללכת עם הרגש, − אבל בכל זאת השכל הוא המנַצח, כי בידיו העוּבדוֹתֹ, ובידי הרגש – האַשליוֹת.

אולם ההגיון נשאר הגיון, והתקוה והרצון במקומם עומדים.

חוקי העולם

גדול הוא העולם. חוּקיו מוּגבלים ומסוּימים. ועליך – או להִכּנע להם, לקבל מָרוּתם, או להֵעלם וללכת איני יודעת לאן.

הכח המכריע בכל    🔗

יש בכל זאת כח שהוא המכריע בכּל, ועליו אין לך כל שליטה ואִתּוֹ מגָע משוּתּף; חייבת אַתּ להִכָּנע, כמה שלא יהיה הדבר זר לרוּחך ולרצוֹנך.