רקע
גרשון שופמן
"הוא אשר אמרנו!..."

יש והורים סובלים הרבה מבנם הקטן: אי־ציוּת, עקשנוּת, רשעוּת וכו'. וצרות וצעקות וקולי קולות עמו בבית כל הימים.

והנה אך גדל ויצא לרשוּת הרבים, מיד, לתמהון כל יודעיו, נהפך לאחר, עשה רושם טוב על הבריות, ואלה גילו בו כשרונות בלתי שכיחים, שמצוָה לנצלם לטובת הכלל. ולא ארכוּ הימים והוא הצליח לתפוס לו עמדה ציבוּרית גבוהה ועלה מעלה מעלה. דוקא!

ההורים משתאים לו… ברם, עם כל נחת הרוח מבר־בטנם זה חלשה דעתם: כיצד לא עמדו על אָפיו בקטנוּתוֹ? כיצד טעו בו כל כך? איך לא ידעו להעריכו? כמה חטאוּ בילד!

בינתיים הפליג האיש בשדה פעולתו וכדרך הטבע רכש לו כאן אויבים ומתחרים, נסתכסך עמהם, ולחרדתו הגדולה התקיפוהו אלה באותן הנזיפות ממש, שהיה רגיל לשמען בעודנו נער קטן מפי אביו ואמו. אם יריביו כיוונו מעצמם לכל החירופים והגידופים ההם בדיוק, מלה במלה, הרי שדברים בגו…

וההורים? כשמעם זאת עתה, התעצבוּ, אמנם, אל לבם ונעלבו בעלבונו, אבל, מאידך, נתקררה דעתם: “הוא אשר אמרנו!…”



המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות