מנה בן פרס

מנחה לחותמי “המליץ” במשך חצי שנת 1893.

יוסף בן אהרן

ד"ר חאזאנאװיטץ

 

ירא הקהל וישפוט.    🔗

לכבוד גבר רב פעלים, בלבו ובנפשו ובכל מאודו כו' באראָן האָראץ די גינצבורג, ראש הועד המרכזי ליציאת ישראל מרוסיא לארגינטינא.

זה שלש ושלשים שנה מאז החלותי להוציא את “המליץ”, שמתי לי לחוק לשמור חובתי לעמי, להגיד לקוראַי כל דבר נפל בישראל, אם לשבט, אם לחסד ולהעיר על כל המגרעות בתכונת הכלל והקהלות וכל השליטים ברוח הקהל לרע לו, בלי משוא פנים למי שיהיה: רב וקדוש, בוטח בעשרו ותקיף בעזותו, ולהציע עצות במה לתקון כל מעֻוָת. טובת הכלל וכבוד היהדות היו תמיד נס דגלי ולמענם נשאתי וסבלתי כל יד עמל ויגון, ולא נפל לבי אם קנאים פגעו בי ויתנכלו להפילני למשואות, כתבו עלי פלסתד וירדפוני בלי חשך, כי רוחי הֶעָשׂוּי לבלי חת אמצני, ובידעי כי באמונה אני עושה, עכ"פ לפי שקול דעתי ורחשי לבבי, לא התאוננתי על רוע גורלי. בכחי זה אקח לי היום הורמנא ורשותא לבוא לפני אדוני הבאראָן במכתבי זה לקיים מה שנאמר: “והייתם נקיים מד' ומישראל”.

מצב אחינו אשר החל להתמוטט לקץ השבעים למאה זו הניעני לשית לב אל מקור הרעה ולבקש תרוּפה לה; אז נוכחתי לדעת, כי אחינו החרוצים כנמלים, רצוא ושוב ילכון כל היום בשוקים וברחובות מן הבקר עד הערב וקריות חוצות תשואות מלאות מהם ומהמונם — כמעט כלם עוסקים בפרקמטיא ובכל הסעיפים התלוים בה, ובזאת ינקרו עיני צוררינו, בעת אשר באמת רובם רוח ירדופו ועל פת לחם יפשעו, ויתנו תואנה בפי מנדינו לתת אשם את תכונת אום ישראל ורוח היהדות בעד שגגות יחידים בעם. וכל זאת יען אין בקרבנו מפלגת עובדי אדמה, כמו בכל אומה ולשון, מוציאים לחם מן הארץ. וכאשר הקנאה והשנאה החלו לבצבץ יותר ויותר במה"ע המניעים דעת הקהל הרוסי, באמרם יום יום, כי היהודים ינצלו את הנוצרים וימוצו לשַׁדם, וכי כלם עשירים, כלם חיים בהרוָחה ותענוגים, ורק משלהם עשו כל החיל הזה. אי לזאת יצאתי אז במאמר ארוך (בסוף שנת 1878 מגליון 21 עד 23) “עובד אדמתו ישבע לחם”, ואוכיח כל היתרונות הנשקפות לרבים מאחינו בשבתם לבטח על אדמתם ולא יוסיפו לדאבה עוד, ואציע לכונן מושבות לאחינו בארצנו. המאמר הזה עשה רושם גדול בלב בני בריתנו ומכל כנפות ארצנו באו אלינו מאמרים וגם מכתבים, אלה במועצותיהם ואלה בתרומותיהם, ורבים בקשו לעזוב המית עיר ללון בכפרים ולחיות חיי אכרים, לאכול לחם בזיעת אפיהם. ובדעתי כי ראשית דבר להתודע איך תביט הממשלה על ההצעה הזאת ואם תאהבה גם מצדה לעזור לנו ולהקל להוציא המחשבה הטובה לפעולת אדם, פניתי אל הבא אז לשאת משרת שר הפנים, ה' מַקוֹב. לראשונה לא האמין כי יאבו וגם יוכלו היהודים להתהפך מעירונים לכַּפרים, ויביא ראיה מהקולוניות בארץ רוסיא החדשה, אשר הגדילה הממשלה לעשות עם הקולוניסטים, בחלקה להם אדמה למכביר ותבן להם בתים ורפתים, ותתן להם בהמות ביתיות לעבודה ולחלוב וכל הכלים הדרושים, ונוסף על כל אלה חננה אותם בהנחות טובות לזמן ארוך, ובכל זאת רק מעטים נשארו על אדמתם ויתרם התפזרו בערים מסביב ורק שם קולוניסטים נקרא עליהם להנצל מעבודת הצבא ומשלומי מס לגלגלת.

אולם אנכי השיבותיו אמרים, כי ההנחות שעשתה להם הממשלה בחסדה, בתקותה כי באלה תמשוך לב רבים לעבודת השדה, היו למכשול לנחפזים ולרועץ להכלל. ההנחות האלה העירו בלב הנאנחים והנאנקים תחת עקת גובי המס מאנשי בריתם, אשר שלטו בהם ובנפשות בניהם עד בלתי שאת וקיימו וקבלו עליהם באמת ובתמים להרחיק נדוד ולהשליך מעל ראשם דאגת פרנסה בכבדות ובצמצום, להיות מאֻשרים במעוניהם ובעבודת ידיהם. אך רבים לא נסו את כחם, אם יכשרו לעבודה זו המפרכת כל גופו של אדם שלא הורגל בה מנעוריו וגם שנוי האקלים הרבה לשחת בהם. מלבד זאת בקשה אז הממשלה כי העירונים האלה שאינם בקיאים בראשי פרקים מהלכות האגרונומיא, יבנו נשמות, כהאשכנזים והצרפתים ואחרים אשר באו מלומדי דבר. היא חלקה להם אדמה שוממה, בלי יערים ובלי בארות ולא ידעו ולא הבינו איך לקרבה אל המלאכה.

עוד גם זאת, היא הרכיבה אלופים לראשם, פקידים ומשגיחים אשר בקשו חשבונות להם. ובראות הקולוניסטים כי יכבד עליהם להֵעָשות שם אכרים וכבר אָפס פת בסלם והעוללים ישאלו ללחם ואַין, — אמרו ללכת אל אשר ישאמו רוחם, לבקש עבודה לחיות נפש ביתם. והפקידים הָשלמו להם ויתנום ללכת. לא כן עתה, אם יצלח בידנו ליסד חברה לכונן קולוניות, לא נבקש מממשלתנו שום הנחה ונעשה לחוק:

א) החברה תקנה אדמה ותבנה בתים וחצרות, בתי תפלה ובתי ספר וכל הדרוש לעדה בישראל ולעבודת השדה;

ב) כל החפץ להיות קולוניסט עליו להביא לקופת החברה לא פחות ממאתים רו“כ, לבטחון כי יהי אחוז וקשור בהקולוניא, כי אם יעזבה או יתרשל בעבודתו יגורש משם וכספו לא יושב לו. ע”כ יחשוב דרכו מראש, אם יאבה וגם יוכל להשתכר כלה לעבודת השדה;

ג) לקבל קולוניסטים רק אנשים בריאים ושלמים וחזקים, לא פחות מבני י“ח ולא יותר מבני כ”ה שנים, וביותר ילידי ערים קטנות וכפרים, הקרובים יותר לחיי האכרים והגברים ונשיהם ואינם מהאמונים עלי תולע, וגם הנשים תהיינה בריאות ולא מפונקות להיות לעזר לבעליהן בבית ובשדה;

ד) החברה לא תהי חברה של צדקה, וכל אשר תוציא על הקולוניות בחשבון ובהשגחה מעולה, יקבלו עליהם הקולוניסטים לשלם. שלש שנים הראשונות יהיו חפשים מתשלומים, ומני אז עד קצב מספר שנים ישלמו לשעורים שנה שנה, עם רבית מעטה מאד, עד תום כל החוב, ואז תשאר האדמה והבנינים וכל הככודה להם לאחוזת עולם. ומהכסף אשר ישיבו הקולוניסטים תכונן החברה קולוניות חדשות.

כן חשבתי לטוב לבלי הכין הקולוניות במקומות רחוקים ממקומות המרובות באוכלוסין יהודים, המוכשרים והנכונים להיות לקולוניסטים, לבלי ידאגו פן לא יוכלו הם או נשיהם וילדיהם לשאת שנוי האקלים, וכן לא יכבד עליהם להפרד משאריהם ומיודעיהם, ממקום מולדתם ומקברות הוריהם וכל היקר לנפשם, וגם יצר להם למכור בעד נקלה כל כלי ביתם בלא מחיר ולקנות חדשים בערים הקרובות להקולוניות ולהוקיר במחירם.

הוא הדבר אשר הניעני לבוא לפני נושא משרת שר הפנים ה' מַקוֹב לשאול את פיו:

א) אם יש תקוה כי תתעשת הממשלה לתת לנו הרשיון ליסד חברה “ישוב יהודי רוסיא ברוסיא” ולקרוא נדבות מבני בריתנו בכל מקום שהם;

ב) אם תאות הממשלה למכור לנו אדמה בתחום מושב היהודים בקרבת הערים אשר משם יֵצאו אחינו ללמד ידיהם לעבודת האדמה. שר הפנים מַאקוֹב שמע בשום לב הצעתי ותישר בעיניו מאד ויאמר כי בנוגע להרשיון לא יוכל הוא בעצמו לתת רשיון לאסוף כסף בכל מקומות הממלכה, רק בהסכמת הקיסר, אך הוא ערב בדבר כי מצד הקיסר לא יהיה שום מעצור. אולם לא יוכל לבוא לפניו בלתי אם יהי בידו סדר תקנות החברה ואז ישתדל ויבקש אשרתא דמלכא. ובדבר האדמה עלי לפנות לשר נכסי המלכות והוא מצדו יתן הסכמתו. הלכתי לשר הנכסים וואלוּיוֹב, וגם הוא קבל הצעתי בסבר פנים יפות ויבטיחני למכור להחברה אדמה לפרוע לשעורין במשך מספר שנים. וכאשר אנכי אין לי ידיעה מכל התנאים העקריים לבנין קולוניות וכלכלתן, פניתי אל מודעי מכבד (המנוח כעת) הפרופיסור יאנסאָן, ואף אם הוא לא הקדיש עצמו לחכמה זו בפרטית, בכל זאת בהיותו מן המלומדים הכוללים נתן לי כללים ראשיים להחזיק בהם.

אחרי ההכנות האלה התראיתי עם אחדים ממשכילינו, אשר גורל עמנו נוגע אל לבם ואבקשם להשתתף עמי במצוה זו ולחבר סדר תקנות. עד כמה פעמים התאספו אל ביתי ונועץ יחדו, אך כאינם בקיאים בדבר לא יכולנו עד מהרה לגמור סדר התקנות. בעת אשר אנכי הדכיתי פעם בפעם לחבב את הרעיון הזה על העם ולהלהיב לבבם לעזור איש איש במה שבכחו להוציא המחשבה לפעולה. וגם עָפו אלי מכתבים מרחוק ומקרוב ממתנדבים למאות וגם לאלפים וממתנדבים להיות קולוניסטים וצרור כספם בידיהם, יתר על הסך 200 ר' הדרושים. לדאבון נפשי נמצאו נרגנים אשר רקמו בסתר לסכל מועצותי ויסיתו את האיש אשר כל הכתבים היו בידו לבלי השיבם לי ולא יספתי לראותו עוד. ואח“כ נוסד במקום החברה אשר היה בלבי לכונן — הפאָנד הידוע, למשען בע”מ ואכרים. אשר ראשית מלאכתו היתה לתת משען 200 רו“כ לבע”מ אשר יֵצא חוץ לתחום להתישב שם, וכמה הלכו בעקבה ויקחו את הכסף וישארו במקומם. קולוניות לא נוסדו אף אחת מקופת הפאָנד. ורק דבר אחד של קיימין נוסד, הוא בית חנוך למלאכה בדינאבורג, ומשען לבתים כאלה בערים אחרות בהתחום.

עתה יבינו רבים כי עצתי היתה טובה ונכוחה, כי לו הצלחנו אז לכונן קולוניות ולהושיב בהן איזה מאות משפחות קולוניסטים עברים מתנדבים בחפץ נפשם לעבוד בחריצות ידים את האדמה בתוך התחום, אחרי אשר שני מיניסטרים נאותו למכור לנו אדמה, ליסד מושבות מן חמשים חמשים משפחות; לוּ ראו שרי הפלך והנציבים, כי ידי הקולוניסטים העברים החדשים תעשינה תושיה, אז לא היה שום סבה מוצאת, לגרש את היהודים מהכפרים ולחוק הגבלות שונות. אך מה שעבר אין, ולא באתי לתהות על הראשונות, רק להעיר על מהלך הענין מאז והלאה.

אחת אמנם היתה פעולת התנועה הזאת כי נוכחו כל נבוני דבר לדעת, כי עבודת האדמה היא התחבולה היחידה אשר בכחה להסיר מעלינו עקשות פה המתאוננים — כי היהודים ימאסו בכל עבודה מיַגַעת בשר ומוציאה צרכי בני האדם מיסודותם בטבע, וכל מגמתם להיות מתַוכים, כי כל המסחר הוא רק סרסרות, בין המכין ובין הדורש. וכאשר לא היה עוד באפשר לכונן קולוניות לבני ישראל ברוסיא, ורבים אשר הוכרחו לעזוב רבצם יצאו לבקש מנוח במרחקים, נוסדו יחד נדיבי עמנו בארצות המערב באירופא ובארצות הברית באמיריקא, לכונן קולוניות מעבר לים. אך רק מעטים התרגלו לעבודת האדמה, ורובם דרובם עזבו את הקולוניות ויתישבו בערים הגדולות ויבחרו בעבודת פרך בבתי חרושת, ומספר רב שבו לעסקיהם בארץ מכורתם, לחיות מן הרוח, או להיות רוכלים ולשאת בכתף סחורות ידם מבית לבית ומכפר לכפר. לעומת זאת בחרו מתי מספר ועוד תלמידי אוניווערזיטיטים וגימנאזיען רבים וענוגים, להמלט לארץ הקדושה; ובלי שום עזר נדיבים ומבלי מורה ומנהל ומחזיק ביד התעודדו לחונן עפר אדמת הקדש השוממה זה אלף ושמנה מאות שנה מאז עזבוה אבותינו, ותכבד עליהם בתחלה המלחמה עם מכשולים טבעיים, חומריים ומדיניים. לא נקלה לידים בעור דק עם אצבעות למודות למשוך בעט סופרים ולחזק בחרט תמונות נחמדות לעין — לאחוז באֵת ומחרשה, להציב הדרבן, ולאמוּנים למטעמים, להסתפק בפת קיבר ולמאכלים קשים, ולרגילים לשבת איש איש בחדר מְרֻוָח ולישן על מטה מוצעת בכרים וכסתות מכוסים בשמיכה נהדרה — לשבת כלם יחדו בנצוּרות מקרשים ולרפד יצועם על הרצפה. וגם חוקי הארץ שמו מעצור להם, מבלי תת להם שטרי קנין על האדמה אשר קנו משארית כספם ולא לבנות להם בתים. ובכל זאת בלי מנהיג ומורה דרך לא נפל לבם וברוח כביר נשאו וסבלו, כאבותינו שבֵי הגולה מבבל, והם לא נחו ולא שקטו ולאט לאט הצליח בידם לנצח את המעצורים אשר עמדו לשטנה להם. פעולתם הנמרצה עשתה לה כנפים, עד הגיעה לאזני נדיב לב אחד מן המצוינים, בין אדירי עמנו בארץ, אשר לא להתראות ולהתגאות ולהגדיל שמו התעודד לקום לעזרת גבורי הרוח, ומראש בקש להעלים שמו, אך לא היה באפשר להסתיר סוד ושם הבאראָן עדמונד די ראָטהשילד מפאריז מבורך ומפואר כיום בפי כל בני בריתנו על פני כל כדור הארץ. הוא פרש כנפי חסדו על המכלים כחם ואונם הרוחני והחומרי בעד הגיון מאד נעלה — לבנין מקלט לבני עמנו, אשר יֵצַר להם המקום בארץ מולדתם, לבלי יוסיפו לשבוע נדודים מגוי אל גוי ומממלכה אל עם אחר, רק יהיו גולים למקומם, אל ארץ אבותיהם מאז מעולם, לא לבקש בה ממשלה ושלטן, רק לחַיות אדמתה השוממה ולהוציא מכליותיה לחמם בזיעת אפיהם. הבאראָן הגדיל לעשות בהקולוניות העומדות תחת חסותו, הוא לא חס על כספו וישלח מומחים לדבר לנסות את טבע האדמה, לאיזה מטעים היא מסוגלת ביותר ויתן להביא זמורות כל פרי נחמד ושורקים לגפנים מכל קצוי תבל, והכסף הרב אשר הוציא על זה לא יבא בחשבון הקולוניסטים, כאשר תהי לאל ידם לפרוע חובותיהם ולפדות אחוזותיהם בשיעורין במשך מספר שנים, וכן בתי הכנסיות ובתי הספר ויתר צרכי הצבור אשר בנה, מידו המה להם במתנה (כאשר שמעתי מפיו בשנת תר"ן בהיותי בפאריז). הבאראָן היה למופת לרבים, להכיר כי יש אחרית ותקוה להקולוניזציא בארץ הקדושה, וע“כ בקשו רבים לקנות אחוזות שמה בכספם, מבלי לבקש משען מהנדיב או ממי שיהיה, ואחרים תמכו בידי אגודות חו”צ בארצנו ובארצות אחרות. וכיום נמצאו ככר שש עשרה קולוניות ביהודה והגליל, בנוּיות בנאוה ועולות כפורחת, בשדי תבואות, בכרמים ובגנים. ההתחרות הגדולה להתנחל בארץ הצבי האמתית היתה סבה להגזרה החדשה, לאסור על היהודים לקנות ולמכור שדות ולבנות בתים, אשר ארכה חמשה ירחים. ועתה הודות לד' ולחסדי השלטן נתבטלה. ונקוה כי אחינו יעשו מעשיהם במתינות לבלי להעיר קנאת הנוצרים והמחמדנים ולא יפול עליהם חשד, כי חפצים הם להיות אדונים במקומות הקדושים לכל כנסיות האמונות הנוצריות והמושלמניות, כלכנסת ישראל — כי יאָחזו בעבר הירדן, אשר שם ארץ פוריה ושמנה רחבת ידים, להושיב בה מילליונים¹ ולראות ברכה ולבנות נשמות אשר לא יעירו בזה קנאת עמים וגם מחיר האדמה בזול.

בריאוֹת כאלה, כי יוָלד גוי אכרים פעם אחת, מבני כרכים, מפונקים מנוער, דלי בשר ומורגלים לעבוד במוחם, או במלאכות נקיות וקלות, בידים רכות וזרועות צנומות ודקות, — בריאוֹת מפליאות כאלה יִבָּרֵאון רק ברוח כביר, בלב מלא רגש נעלה, בנפש עדינה אל מקומה שואפת זורחת; בעם אשר הסכן הסכין זה אלפי שנים לשאת ולסבול, — רק עם כזה עלול ומסוגל להתהפך מעירונים לכפרים, ואצבעות מלוכלכות בדיו ובששר עד מהרה תפוצנה זרע תבואות וכל פרי אדמה בערוגות אשר חרשו ידיהן ותטענה שריגים ויונקים בבורות אשר חפרו; חובשי בית המדרש ההוגים כל היום בפלפולים ועמלים לשאוב מי תורה או מדעים מבאר חפרוה גאונינו או גאוני החכמה באומות העולם, על נקלה יכרו בארות עמוקות להמציא מים לרוות שדיהם, כרמיהם וגניהם ולהשקות בעיריהם; בחורים ואברכים אשר בנו מגדלים בפלפולים וחריפות בתלמוד ופוסקים או בחכמות חצוניות, יהיו בִן לילה לבַּנָאים, לבנות להם בתים ורפתים. אולם כל ממון קרח וכל הבטחות עושר וכבוד וחרות גמורה, לא יועילו ולא יצליחו לשנות טבע עם, מן הקצה אל הקצה, מחיי הרוח והמוח, לחיי החומר והכח הגשמי, מהמית קריה לדמיה כַּפְּרוּת, ממאכלי בשר ודגים וכל מטעמים ולחם סלת מנופה בשבע נפות, לנזיד עדשים עם פת קיבר, ממלבושי כבוד עשוים ממטוה צמר דק ביד חייט אמן לפי חוקי המאָדע המתחלפת מתקופה לתקופה, לבגדי אכרים גסים ועבים, אשר יחליפם רק, לפי עתותי השנה, במשך כמה שנים בלי שום שנוים.

אמנם כן, רבים אשר אָכף עליהם המחסור, כי נודדו מקנם ונפשם שואפת למפלט והכסף אזל מכליהם, יהיו נכונים ללכת לקצוי תבל וגם לעלות בכדור מעופף, אם יהי באפשר, לתור להם מנוחה ומחיה על פני אחד הככבים הנושבים מברואים, לפי השערת הרואים בככבים, אך היצלח? זאת היא שאלה אשר הזמן יפתור אותה בפועל לעיני כל רואה, והשכל הישר יחזה למרחוק ויבין כי לא בכח מושג גשמי לעשות חדשה כזאת בתכונת בן אנוש ובפרט בעם כלו, יוכל להיות כי עשרות, מאות ולכל היותר אלפים יאחזו בארץ רחוקה ויהיו ליוגבים וכורמים ויראו ברכה בעמלם, אך רבבות לא יוכלו שאת ויתפזרו לכל כנפות העולם ואדמתם תשאה שממה.

הוא הדבר אשר הניעני מראש להתקומם נגד הישוב בארגינטינא, בידעי כי לנסות דבר כזה הוא דבר מסוכן מאד, כי אם יעלה בתהו, אז ימצאו מקטריגינו תואנה להוכיח כי נרפים היהודים נרפים ואינם חפצים להוציא לחמם מן הארץ ביגיע כפיהם, רק דרכם לילך ולהזיק, בנצלם את עם הארץ וימוצו חילו.

נוסף על זה היו עוד טעמים אחרים אשר העירוני לסכל מחשבות חולמים בהקיץ. אמנם כן, לנדיבות לב הבאראָן הירש אין חקר: הוא הרים תרומה גדולה אשר לא נשמעה כמוה, לא לבד בין אדירי עמנו, אך גם בין עתירי נכסין מכל עם ולשון — חמשים מילליון פראנקים, לטובת בני עמו אשר ידע רק בשם, בני ארץ אשר לא עבר בה הוא ואבותיו, וכל זאת יען נכמרו נחומיו על מצבם הנורא ויאמר לתמכם ולסעדם במשען עוז ולא יוסיפו לדאבה עוד, כי יושיבם לבטח על אדמה פוריה ולא ידעו דאגה. האם לא לחובה עלינו להכיר טובה לו על החסד אשר הוא חפץ לעשות עם אחינו? ובכל זאת אמרתי: “שיקולא טיבותיך ושדיא אחיזרי”:

א) מפני הסבה הראשית שהזכרתי לעיל, כי הכוָנה הטובה של המתנדב תהפך חלילה לנו לרועץ;

ב) אמת חמשים מילליון פראנקים נדבה הגונה, למעלה מן הטבע לפני יחיד, אך בכל זאת לא תוכל נדבה כזו לשנות סדרי בראשית, ובעד סך עצום כזה, אי אפשר להושיב 4⅟3 מילליון נפשות (בערך שש מאות אלף וחמשים משפחות) אנשים מישראל, כאשר הבטיח ה' אואיט בשם הבאראָן הירש לממשלתנו, ולהנחיל להם אחוזות וכל צרכיהם, מלבד הוצאות הנסיעה בדרך רחוקה כזאת, ומלבד הפקידות והמשגיחים; והיה אם לא ימלא הבטחתו יהי כוכב ישראל זה כמתעתע בעיני ממשלת ארצנו. ואם הרחיק הבטחתו לחמש ועשרים שנה, הלא כבר לא עמד בדיבורו, כי קבל עליו להוציא מרוסיא בשנה הראשונה עשרים וחמש אלף נפש ולהובילם לארגינטינא ועוד מעט הלא תתם השנה ואף החלק העשירי עוד לא נשלח להתם, וממנו תקיש הממשלה על השאר;

ג) לדעתי, הרע לנו מאד המורשה של הבאראָן הירש בבקשו לבטל חוק עומד וקיים ברוסיא לכל בניה מאיזה אום ואמונה שיהיו, כי אסור להם לכונן ועדים להוציא ילדי רוסיא לארצות אחרות עמיגראציאָנס=קאָמי=טעטע) וידרוש להוציא אותנו מן הכלל, לתת לו הרשיון לכונן ועד מרכזי בעיר המלוכה, גם ועדים משנים בערי המדינה, מנכבדי אחינו אשר יבחר לו הבאראָן הירש היושב בפאריז. והסכמת טובי אחינו ברוסיא, בחירי הבאראָן הירש, לקבל עליהם משרה זו, היא כעין הסכמה לרעיון העמיגרציא. ועוד הוסיף לדרוש, לפטור את בני הנעורים מעבודת הצבא ואת שאריהם וקרוביהם מקנס 300 רו"כ. בזה נתן תואנה בפי משטינינו להוכיח כי אין אנחנו פטריוטים נאמנים אוהבי ארצם ולא נאבה לעמוד במסה בהשתנות גורלנו בפרק זמן אחד, תחת אשר עלינו מוטל היה להתאמץ ולבקש עצות להיות רצוים לרשות, ולחכות רק לחסדי ממשלתנו להרחיב צעדינו. הן גבולי רוסיא פתוחים לפני כל החפץ לצאת אל כל אשר יהי רוחו ללכת ויוכל לעשות זאת בהיתר גמור, בקחתו תעודת מסע לחוץ לארצנו, ובאופן זה יוכלו יחידים, גם משפחות שלמות לאלפים לעזוב את הארץ בכל עת שירצו, כאשר היה באמת ביציאת אחינו במשך עשר השנים האחרונות ולא מיחו בידם. ויתרון רב למבקשים שנוי מזל בשנוי מקום בידיעת הרשות, כי נחשבה להם היציאה על מנת לחזור. והיה אם מאיזה סבה שתהיה לא ימצא הפליט את אשר קוה בארץ מוזרה לו, או לא יוכל לשאת את האקלים, או שיש לו געגועים לעיר מולדתו וכהנה, אין שום מעצור לו לשוב, כאשר ישונה מצב בני בריתו לטוב. לא כן אם יבקש לפטרו כלה מעבדות רוסיא, אז בעברו את הגבול הוא זר ברוסיא ולא יוכל עוד לראות את ארץ מכורתו כל ימיו;

ד) קראתי בספרים ובמ"ע אדות ארגינטינא, ידעתי יתרונותיה ומגרעותיה, אשר אלה האחרונות הסבה, כי ארץ פוריה זו מעטה באוכלוסין, בעת אשר אמיריקא הצפונית נושבה ועוד תמשוך אליה שנה שנה מאות אלפים הבאים להשתקע שם ורוב באיהם לא ישובון; האף כי גם באמיריקא הדרומית תורת מדינה (קאָנסטיטוציאָן) חפשית כמו בארצות הברית וממשלת ריפובליק בה כהתם, הלא דבר הוא! ואחרי חקירה ודרישה נוכחתי לדעת:

א) כי תורת המדינה וסגנון הממשלה כתובות על הנייר באר היטב, אך אין שומע להן. המשפט על העם לבחור צירים לבית המחוקקים וגם נשיא בראש הריפובליק. אולם באמת הבחירות נעשות בַּשִׁלוּם ובחזקת היד ובזיופים, כי כל דאלים גבר. וכה כל המשרות הגבוהות, הבינוניות והנמוכות כלן נמכרות בכסף לכל המרבה במחירן. ונושאי המשרה לא לטובת המדינה והעם הם מתכַונים, בהרגישם כי להם הכשרון ועליהם החובה להביא תועלת לארץ מולדתם; גם לא הכבוד לבד כל מגמתם, כי אם להתעשר מהכנסות הממלכה, אשר יביאו בערמה וכחש אל כיסם ומהשוחד אשר יקבלו מכל אשר יפנה אליהם לעשות למענם אם בצדק או בעולה, כי הכסף יענה את הכל. ובכן כל השרים, הפקידים, השופטים והשוטרים המה קבלנים להריק את גנזי המדינה. אין להתפלא אפוא, כי ארץ מבורכת כזאת תפשוט את הרגל לנושיה, ומחיר שטרותיה רק בערך שליש מהרשום עליהם בשם הממשלה². וכאשר כל אוחזי רסן הממשלה בידם אחוזים וקשורים זה בזה ברתוקות כסף, כי איש איש מהם קנה את משמרתו בכסף מלא מגבוה ממנו, בתנאי כי יסך עליו באברתו, — על כן כל השרים, כל הפקידים, כל השופטים וכל השוטרים חמס ידיהם יפלסון ואין קֵצה לאַמת בצעם ומי יאמר להם מה תעשו, אם העומדים על גבם יאפילו בטליתם על פשעיהם לכל חטאתם, כי לית דין ולית דיָן, ואוי לו לאיש אשר יגיש משפטו לפני הערכאות או הבי“ד נגד גבר עמיתו ומכ”ש נגד נושא משרה במדינה, כי טרם יקובל קובלנא ממנו על איש מצותו, או בעל דינו, עליו להרבות בהוצאות על מסים ותוי גושפנקא דמלכותא, מלבד מתן בסתר ומלבד עורכי הדין אשר ימוצו לשדו, ועינוי הדין יארך לאין קץ, וסוף סוף יצא נקי מנכסיו וידו על ראשו;

ב) סחר הכהונות ממרומים עד דיוטא התחתונה, יעיר קנאת אלה אשר פזרו כספם לריק ולא עלו לגדולה, לאשר אחרים הרבו במחיר העליה, ואלה השואפים נקמה יעירו קנאה בלב מרעיהם ושכיריהם לקשור קשר ולהרבות שערוריות, היום בנוף זה ומחר בנוף אחר. ומלחמה כבדה לנשיא הריפובליק ולכל שרי הפלך עם מתקוממים ומתפרצים מפניהם, ויתר הכסף הנשאר באוצר המדינה מאשר שמו בכליהם, יוציאו לכל צרכי הקרבות, עד אשר תשאה הארץ שממה, כי גדודי הצבא מזה ומזה ירבו חמס ושוד בכל מקום אשר יבואו, וגם חיי האזרחים השקטים במכונם תלואים להם מנגד;

ג) אין להתפלא אפוא אם העם היושב בארגינטינא פרוע לשמצה במוסרו, בתכונתו ובמדותיו, כי איש איש על חרבו או קנה הרובה יחיה, לעמוד על נפשו ולפגוע באיש עברתו לכבס בדמו עונו נגדו, וזרועו מושלה לו לבצוע בצע ולמלאות כל תאותיו הגסות, וע"כ מלאה הארץ עושק ומרוצה;

ד) מזה תוצאות, כי עד כה עוד לא היו יושבי ארגינטינא לעם אחד עם תכונה כוללת ורגש אחדות, כי ערבוביא גדולה שמה מאומות שונות ומשבטים שונים ומתנגדים בטבעם, במושגיהם, בנטות רוחם ובכשרונותיהם: העקריים שמה הם ההודים למשפחותיהם הרבות, אשר גרו בה טרם נגלתה לפני האירופיים ונכבשה בשנת 1515 לפני רב החובל הספרדי יוּאן דיאץ דע סאָליס, ועד היום הנם במצבם הפראי, רועי מקנה ועובדי ארמה לפיהם והמה לזועה לשכניהם האירופיים, בהגיחם ממקומות מגוריהם בנפות הדרום והצפון בארגינטינא — אשר התמלטו שמה מתגרה יד האירופיים אשר ירשו את הארץ — להתנפל על כל המושבות בקרבתם. והמה הלכו הלוך וחסור במשך ארבע מאות השנים עד אשר נשארו מהם כעת בערך 800,000 נפש, שהם שליש ממספר מפקד יתר התושבים בכל ארץ ארגינטינא, שעלה בשנת 1866 עד 2,4000,000 נפש, על שטח אדמה יותר משני מילליון פרסאות מרובעות (פחות מפרסא מרובעת לגלגלת. האירופיים הראשונים אשר נאחזו שמה היו הספרדים, ואחריהם כל אדם ימשוך, כל איש מר וכל איש מצוק, רקים ופוחזים אשר קאה אותם ארץ מולדתם באירופא. המה התחתנו בבנות ההודים, וכני התערובות אלה נקראים “טשאָלאָס”, גם “טשינאָס”, או “מעזיצעקא”. להקל העבודה מעל שכמם, למען יוכלו לפנק בשרם בתענוגים, קנו להם כושים מאפריקא לעבדי עולם והם נשאו נשים לבנות ויולד להם שבט הנקרא “מולאטטים”, ובני התערובות מכושים עם הודים נקראים “צאמבאָס” וצאצאי הספררים והפורטוגיזים אשר לא התבוללו בדם ההודים נקראים “קרעאָלען”. מאירופא החלו יותר לבוא שמה משנת 1836 עד הנה: איטליאנים, צרפתים, שווייצארים, אשכנזים וכו'. אולם רוב הבאים להשתקע שם לא ישורש בארץ ההיא גזעם, יען רבים מהם לא יאבו להשאר שמה, כי בבואם יפול הקסם מעל עיניהם ויוָכחו לדעת כי חלום חלמו, כי באספמיא החדשה ימצאו עפרות זהב בארץ הכסף, ובראותם האנדרולומוסיא שם, שהורגת רעים וטובים, יעזבו את ארץ הדמים לשוב לארצם, או אל אשר יהי רוחם ללכת; ועל הרוב רבו היוצאים שנה שנה מהבאים לגור שמה; ה) והוא העקר. יודעים אנחנו, כי הסבה אשר תביא רבים מבני בריתנו לצאת מארצם וממולדתם לבקש להם מקלט בארץ אחרת היא — חסרון פרנסה ואין קומץ התחום יוכל להשביע את יושביו מכבר. והנה בצאת ישראל לארץ הקדושה נכון לבנו בטוח, כי ישארו אמונים לאלהיהם ותורתו ולעם סגולתו, וגם אלה אשר הרשו להם בארץ מכורתם להקל מעליהם עול מצוות, אוירא דארץ ישראל תחכימם, לשמור תורת מורשה, כי היא חיינו וארך ימינו. גם בהמלטם לאחת הארצות הנושבות מיהודים, ומכבר הימים נכונו שם קהלות ערוכות בכל ושמורות עפ“י דתנו, לא יעבטו ארחותם. לא כן ארגינטינא. הלא ישתומם כל משכיל אל דבר: לאמיריקא הצפונית באו יהודים גולי ספרד עם קולומבוס להתישב שמה, ומני אז לא חדלו חדשים לבוא מספרד, מפורטוגל ומכל הארצות אשר גלו מהן, ועתה רבו מאד שמה (כן ירבו) וכל זאת בלי ועדים לעמיגרציא באירופא ולאיממיגרציא באמיריקא, ורובם דרובם אשר עבדו בחריצות ובכשרון מצאו חית ידם, גם עתקו ויעשירו; וארגינטינא אשר גם היא נכבשה לפני חיל הספרדים, עשרים ושלש שנה אחר גלות אמיריקא הצפונית ועקבות יהודים לא נודעו שם עד זה מקרוב. ומדוע? הן אמיריקא הדרומית לא נופלת היא בערכה מהצפונית, ובכמה ענינים יתרון לראשונה על האחרונה, אדמתה דשנה ופוריה ועד היום רוב קרקעותיה בתולות, אקלימה במקומות רבים טוב ולא יחסר כל בה, והיהודים הנודעים לתהלה בחריצות ידיהם ובאֹמץ רוחם, בחרו בקצוי אפריקא ואזיא ורק ארגינטינא היתה להם לזרא. אין זאת כי חוש הריח של היהודי חזק כל כך, עד אשר יריח גם ממרחק רב כזה ריח מחניק נפש היהדות, ריח הפקרות והשחתת המדות, ריח קנאה ותאוות נמבזות. והפליטים הראשונים אשר נדחו שמה מרוסיא ורומיניא בחרו להם פרנסה קלה ומעשירה את בעליה, אך לא נקיה — להחזיק בתי קדֵשות בעיר הבירה בוענאס־אירעס. והשבח והיקר אשר יתנו המכשרים מדור דור ליהודים הנודדים, כי בהקבץ עשרה אנשים, ראשית פעולתם להחאסף עכ”פ בשבתות וי“ט להתפלל בצבור ולאט לאט יבנו להם ביהכ”נ, יחפרו מקוה, יכינו חצר מות, יעמידו להם שוחט ומורה הוראה וישכרו מלמד להורות לילדיהם דרך אמונה. ובארגינטינא אין זכר לזה. והרב הוא ריק מכל דעת תורתנו ושפתנו, סוחר עשיר וחנותו פתוחה לרוחה בשבת ויו"ט ולו אשה נוצרית. היוכל רב כזה להיות למופת לאחינו, להשאר אמונים לאמונתנו ותורתנו?

בארץ הזאת בחר הבאראָן הירש, פאר המתנדבים בעם ישראל, להושיב את בני בריתנו, אשר צר להם המקום בארצנו! כל השומע הלא יִשוֹם ויניד בראשו: מה הניע את הנדיב הגדול לתת היתרון לארגינטינא הרחוקה והנשכחה כמעט מני רגל עוברי ארחות ימים זה כארבע מאות בשנים, על ארץ סוריא ועבר הירדן ואחוזות רבות באזיא הקטנה? בהיותי בוויען בשנת הר“ן נסיתי דבר לידידי המטיף המפואר והבקי בכל חדרי ספרת העברית הד”ר יעללינעק, אשר ידעתי כי דבריו נשמעים באזני הבאראָן הירש: להטות את הנדיב, להקדיש כל או חלק מהמילליונים שנדר — להושיב את אחינו יוצאי רוסיא בארץ אבותינו, כי לה משפט הבכורה ובה יציצו ויפרחו וישובו לעבודת האדמה כאבותינו הראשונים; אחרי אשר ממשלתנו הגבוהה נתנה הרשיון ליסד חברה בארצנו לתמיכת עובדי אדמה ובעלי מלאכה בסוריא ופלשתינא. וישב הד“ר יעללינעק בקשתי ריקם, באמרו כי לא יאבה להשחית אמריו לריק בידעו, כי זרה רוח הבאראָן לפלשתינא. כזאת שמעתי גם מאחד מחברי הועד למעשה הצדקה של הבאראָן הירש בװיען ומהמזכיר. ורק זאת עשה הד”ר יעללינעק, כי נתן לי אות למזכיר חברת כי“ח בפאריז ה' איזידאָר לאֶב ז”ל. בבאי לפאריז הרביתי לדבר עם ה' לאֶב, והוא גם הוא אמר לי, כי בשום אופן לא יסכים הבאראָן הירש לתת כל מאומה לטובת הישוב בארץ הקדושה, ויזהירני כי אם אתיצב לפני הבאראָן הירש אשמור דל שפתי לבלי הזכיר שם פלשתינא באזניו. וכאשר שאלתיו: מה הדבר אשר יעצור בעד הנדיב הזה למנוע טובו מאלה הנודדים, אשר לבם ימשכם להאחז בארץ אבותינו? גלה לי ה' לאֶב סוד (אשר הודעתיו בשובי הנה לבחירי חובבי ציון פה, הרב ר' יצחק וואָלף אָלשװאנגער, הד“ר יהודה ליב קאצענעלסאָן, ה' װ. בעהרמאנן, ה' ש. לוריא, וה' אברהם טאננענבוים, ג”כ בסוד), כי הבאראָן הירש חפץ לפתור שאלת היהודים באופן כזה, כי תחדל השאלה לגמרי, בהושיבו אותם בארץ רחוקה ודור שלישי ישכח מוצאו ממעי יהודה. ויוסף ה' לאֶב ויאמר: “אם תוכל לקבל עליך להוציא חפצו זה אל הפועל, יתן לך את כל הונו 400 מילליון פראנקים”. וגם בראשית הקולוניזציא נחלט להושיב משפחות אחדות לבדן וריוח גדול ביניהן למען לא יוכלו להתחבר יחדו לשמור דת מורשה³. ועד היום, אף אם הבינוהו לדעת כי היא לא תצלח, בכל זאת עוד לא נבנו שמה בתי כנסיות. אך אם לתפלה בצבור יוכלו להתאסף לבית אחד הקולוניסטים, הן מקואות ובתי ספר לא נמצאו שם ושוחטים, מו"ץ, מלמדים או מורים לא נשלחו עם הקולוניסטים על חשבון הבאראָן הירש (כאשר הבטיחני ה' אואיט) ואם יש איזה שוחט באחת הקולוניות, הוא מהגולים החפשים שבאו שמה על חשבונם; והילדים יגדלו פרא. האין לנו המשפט להביט על ארגינטינא כעל לחלח וחבור, נהר גוזן והרי מדי, אשר הגלה מלך אשור את עשרת השבטים ונשכח זכרם מן הארץ?

הטעמים הברורים האלה הביאוני לידי שקול הדעת, כי לא טובה העצה היעוצה מאת הנדיב הנפלא הבאראָן הירש, בהרגישי מראש, כי קולוניזציא מלאכותית לא תוכל לעמוד ולהתקיים, כי לא על הכסף לבד תוָסדנה קולוניות, נחוץ אשיות מוסריות וטבעיות, אשר בלעדן כל עמל אדם וקרבנות מתים לא יועילו ולא יצליחו. אמנם כח אדיר לצלצל הכסף, למשוך אחריו רבים, ומה גם טובעים בים, לחץ וחוסר לחם, ולברק הזהב ילכו לקצוי ארץ, גם להרי חשך. אך בבואם אל מקום שם משכום בחבלי זהב וכסף ויפגעו במעצורים ומכשולים ויכירו את ערות הארץ ומושליה ויושביה, עד מהרה יפלו הקשקשים מעפעפיהם ויחזו מישרים, כי לא זאת הארץ אשר אִוה ד' למושב להם. ומאד יש לדאג, כי אם מסבות שונות אשר הזכרתי יפול לב הקולוניסטים האלה עליהם ויתיאשו מראות טוב בארץ נכריה זאת ויברחו משם ללכת אל אשר ישאום עיניהם, אז יוסיפו שונאינו מנדנו להתגולל ולהתנפל עלינו, בהרימם עד לשמים נדבת רוח הבאראָן הירש וכל ישעו וכל חפצו, להטיב דרכי אֶחיו ולהפוך חנונים וסרסרים ומלוים ברבית וחיים מן הרוח לאנשים מועילים בחברת האדם ואוכלים לחם מיגיע כפיהם, רק היהודים נרפים ועצלים וימאסו בעבודה. והרעה אשר תבוא עלינו בגלל זאת, תגדל מהחסד אשר בקש לעשות עם אחינו.

לא ארכו הימים ויחלו להגיע אלינו מכתבים מהתם, אשר הרבו להתאונן על האדמיניסטרציא של הד“ר לאֶווענטהאל וכל הפקידים אשר הרכיב אלופים לראשם, כי הקולוניסטים ומהם גם משפחותיהם עמם נטושים על פני השדה השוממה באהלים שלא יוכלו לעמוד מפני רוח מצויה שמה כמעט יום יום ולא מפני שטף מטרות עוז, ושדות לא נחלקו להם והנם יושבים בטלים ויקבלו קצבה בצמצום והפקידים יענום באכזריות חמה ויציקו להם מאד. אולם לא סגרתי שערי “המליץ”, גם בפני מרבים בשבח הד”ר לאֶווענטהאל והנלוים עליו, אף אם נכרין דברי אמת של המחללים, וכי המהללים כותבים בַּשִׁלוּם, כי חוק שמתי לי מיום החל “המליץ” לצאת, לאסוף דברי מימינים ומשמאילים, עד אשר יתלבן ויתברר הדבר ויצא משפט צדק. אספתי גם דברי סופרים מהירים, אשר אף אם לא ראו את הארץ, רק מאשר קראו פה ושם אדות ארגינטינא בכלל ומכתבי איזה מ"ע המקטירים לבונה להבאראָן הירש, ומכתבי העדים שאין לסמוך עליהם כל כך, באו לידי מסקנא, כי הבאראָן הירש הוא גדול העצה ורב העליליה וחלילה לנו להרהר אחריו ולשים דופי במפעליו, כי צבי ישראל ותפארתו זה לא יניח מעותיו על קרן הצבי, טרם חקר ודרש היטב, אם כסף תועפות אשר הקדיש לדבר טוב, יגיע לתכלית נרצה.

אולם מי לא ידע את בני עמנו, עמא פזיזא, קלי דעת וקשי ערף ביחד, נלהבים מבן רשף ובן רגע יוצאת אש קנאות בקרבם ולשונם גחלים תמלט על ראש כל שופט מישרים בלי משוא פנים, על ענין אשר לקח לבותם. הבאראָן מאָריץ די הירש, היה בעיניהם למשה השני, וכן כנוהו סופרים בעלי דמיון עתק, וארגינטינא לארץ ישראל חדשה. בתמונת הבאראָן הירש עשו היודעים להשתמש בשעת הכושר סחורה ועסק טוב, כי נמכרה לאלפים ויתנו יתרון לה על תמונת השר משה מונטיפיורי ז"ל, והמנבל את פיו למצוא מגרעות בכונת הבאראָן הירש או בארץ הצבי החדשה דנו כמנבל שם משה רבינו ארץ הצבי לכל הארצות, מקום מגורי אבותינו לפנים. מלבד מאמרי סופרים מדברים במתינות והוגים דעות ככל אשר יורם רוח מבינתם, אשר אספתים ברצון טוב, הגיעו לידי אגרות מלאות חרפות וגדופי קלון קללות נמרצות, חרמות ושמתות וגם התראות, כי יֵרדו עמי עד לחיי, על אשר ארהיב בנפשי עוז להרהר אחרי מדותיו של הגואל ישראל שלא היה כמהו לעולמים.

אמנם כן, מאז הייתי לעורך מ“ע לא נרתעתי לאחורי מפני עברת הנחרים בי, וקול נחרם לא הפיל עלי אימה, גם כתבי פלסתר מלאים דבות רעות ונאצות אשר הוציאו בדפוס וישלחום בכל תפוצות ישראל, גם דלטוריות אשר הביאו על “המליץ” ועלי לפני שרי הממשלה, כל אלה לא החרידוני ולא עצרוני מהחזיק מעמד, אם אך ידעתי נאמנה, כי למען האמת אני אשא ואסבול. אולם כאשר החלו דורשי שלומי במו פיהם ובמכתביהם להפציר בי, לבלי אוסיף לצאת נגד הישוב בארגינטינא, כי דברי יחטאו מטרתם ורק אעיר נגדי דעת אלה, הנוטים אחרי היציאה לארגינטינא. ואף אם הודו לי, כי אין להכחיש כי כל משפטי “המליץ” אדות העצה המוטעה הזאת צדקו יחדו, והלואי כי לא עלתה כזאת בלב הנדיב המצוין, אך בדיעבד נחוץ לחשות עד עת קץ, אולי ישונה המצב לטוב וכל החסרונות ימָנו, ואם לא — הלא את נפשי הצלתי, כי נבאתי מראש את אשר יהיה באחרית הימים ודי בזה. אמריהם אשר מלב תמים יצאו עשו רושם בלבי ואמשול ברוחי ואחדל לצאת במאמרים בוטים נגד ישוב ארגינטינא וגם לאסוף מכתבי הסופרים מהתם ולהעתיק דברים ממה”ע אשכנזים וצרפתים היוצאים לאור בבוענאָס־אירעס, ואהי כמחריש משתאה לדעת מה יענה הזמן.

זה יותר מששה חדשים עצרתי ברוחי. אך בזמן האחרון קראתי במה“ע “כראָניקא וואָסחאָד”, שהיה פרקליט חזק בעד הישוב בארגינטינא, וגם מ”ע רוסים בערי המדינה, החלו לספר בגנות הקולוניזציא שמה וגם מכתבים מהתם ומפאריז ירבו תנואות נגד הרעיון הזה בעקרו, וזה מקרוב התודה גם הקולוניל גאָלדסמיד על עונות לאֶווענטהאל וראָטה ויגלה טפח מהנעשה שמה — יגפני לבי, כי אחטא לעמי, אם אוסיף לעמוד מנגד נגעו. על כן נועצתי להכין רשימה קצרה מתמצית המכתבים ומה“ע אשר באו אלי במשך הזמן אשר סגרתי בעדם עמודי “המליץ” ולשלוח את גוף המכתבים וגליוני מה”ע לידי אדוני הבאראָן די גינצבורג, ראש הועד המרכזי בעסק העמיגרציא לארגינטינא, כי יאבה בטובו למסור ביד חבריו בהועד לבדוק אם תתאים העתקתי בקיצור נמרץ עם הכתוב ומפורש במה"ע ובהמכתבים, ואקוה כי ימצא אדוני בהרשימה דברים הראוים

לשית לב אליהם וידע את אשר לפניו ואיך להתנהג ואני את נפשי הצלתי.

— — — — —

1) 15 (1סעפטעמבר 1892. — באָרזוקי מפהילאדעלפיא כותב לווערמאָנט בבוענאָס־אירעס. (באָרזוקי הוא אחד משמנים ואחת משפחות שסבלו הרבה בארגינטינא תחת עקת הפקידים ונלחצו לעזוב את הארץ ויתישבו מהם 28 בנוי־יאָרק, 53 בפהילאדעלפיא,( בתתו תודה ויקר לווערמאָנט על הטוב אשר גמל עמו טרם צאתו, מודיע כי לע"ע הוא עובד במכונה אחת) (לא פורש איזה מלאכה) ומרויח 8 עד 10 דאָללאר (בערך 15 עד 19 ר' (לשבוע והכלכלה איננה ביוקר.

2) 25 אָקטאָבר 1892. — ישראל ווייסבאָרד ממטעטיפאָל (מחוז קונסטנטין, כותב מפאליאסיאס ל“המליץ”, מחאה נגד גוראָוויטש (ששמו האמתי וויסאָצקי, שמכר שטרי חופשה מעבודת הצבא ברוסיא והביא שואה על מאות משפחות מישראל והוא ברח מרוסיא ויבא לארגינטינא ונעשה ראש בפאלאסיאס במושבות הבאראָן הירש ויציק להקולוניסטים), על אשר כתב שטנה על װערמאָנט וירבה לספר בשבח הקולוניזאציא בגוזמאות וכזבים.

3) 16 נאָװעמבר 1892. ווערמאָנט יספר תחבולות ממשלת ארגינטינא להעלות בחכה עמיגרנטים מאירופא, משנת 1856 והלאה, בשלחה צירים עם ספרים מבטיחים הררי זהב ותקצוב שכר למשתדלים להרבות עמיגרנטים 50 פראנק בעד כל נפש. והולך ומונה מספר העמיגראנטען בשלש השנים 1888, 1889, 1890 (עפ"י רשימות סטאטיסטיות של הממשלה(

שעלה עד 134,081 נפש (ומבאר כמה אנשיםונשים וילדים) ובשנת 1891 באו 73,597 (וחושב כמה בכל חדש ומאיזה ארצות וביניהם היו 2870 נפש יהודים). לעומתם יצאו מארגינטינא בשנת 1891 עד 90,936 נפש; רבו אפוא היוצאים על הבאים 17,339 נפש. — בכלל במשך ל"ה שנים: 1891־1616 (ועד בכלל) באו מאירופא לארגינטינא 1,706,200 נפש (חושב כמה איטלקים, ספרדים, צרפתים, בריטנים, אוסטרייכים, שװייצארים, אשכנזים ובעלגיים), מהם מתו 331,100 נפש, יצאו בחזרה 413,410 נפש. הממשלה תחשוב רק מספר היוצאים באניות מבוענאָס־אירעס, מלבד היוצאים ביבשה לפאראגוואי, שטילא ואוראגוואי. וה' וו. מביא ראיה מזה, כי לפי הרשימה באו להתם 1,032,000 נפש איטלקים, ועתה נמצאו רק 581,000, נחסרו אפוא 451,000 ואנה באו? האם כל המתים בפרק ההוא (היו איטלקים?

4) 2 יאנואר 1893. — דלוגאטש מקולוניא “באראָן הירש” לה' װערמאָנט. יודיע כי מזכיר הקולוניא בארגען בא לבקר הקולוניא בקלארא, ויתן פקודות נבערות ומציקות וידבר מבטאים מכאיבים. הוא שאל את אחד הקולוניסטים על מצבו, וכאשר ענהו: הודות לאל! התעבר הפקיד ויאמר: על מה אתה נותן תודה לאל? מה נתן לך? הן כל צרכיך יתן לך הבאראָן הירש, לו אתם מחויבים להודות ולא לד'. כאשר התאונן לפניו קולוניסט, כי ביתו רעוע מאד וגג התבן נוטה לנפול, ענהו: כאשר יפול הבית תחתיו יתן לך הבאראָן עצים ותבן לבנותו מחדש. ובאמור הקולוניסט: אם יהרס הבית אמצא אני ובני ביתי שם קברם, השיב בארגען: אין רע, אם ימעט קולוניסט אחד. לבקשת הקולוניסטים בהקולוניא “באראָן הירש” לכונן להם בית תפלה ומקוה, אמר כי דברים כאלה מותרות הם. בקשו רופא, ויען: כי לכל תשע הקולוניות רופא אחד ועל החולים לבא להד"ר. כפי הנשמע יעזבו קולוניסטים רבים את הקולוניא, כי לא יוכלו שאת את המצוקות.

6) 5יאנואר 1893. — מבוענאָס־אירעס מודיע ה' ווערמאָנט כי חרה אף הקולוניל ג“ס על מכ”ע וביחוד על “זעלבסטעמאנציפאציאָן” ועל “המליץ” המפרסמים את כל התלאות אשר ישאו הקולוניסטים העברים בארגינטינא. כן שמע כי הקולוניל מתנגד להקולוניזציא, ויפן אליו במכתב, וישמח לראות תשובת הקולוניל מיום 31 דעצעמבר 1892, כי נכון הנהו לדרוש ולחקור על כל הנעשה בהקולוניות. ועל שאלת ה' וו., אם אמת כי יזעף על מה“ע המגלים הנהגת הקולוניזציא, ויודה לו (ווערמאָנט) כי הוא וכל איש נאמן לאמת כתבו נגדו, ומה”ע אלה ממלאים חובתם (בלי שום פניה), כי פקידי הקולוניל נותנים חומר רב לספר בגנותם. מלבד זאת נודע באירופא כי ארגינטינא איננה מסוגלת למושב יהודי רוסיא, כי כל הנעשה בארץ הזאת לא נשמע בארצות אחרות, כידוע להקולוניל בעצמו. רבים באירופא בוטחים בהקונסטיטוציא הארגינטינית, אך מי ישים לב להקונסטיטוציא? כל פקיד יחוק חקים לתועלתו. כל הזרים ישאו ויסבלו הרבה, גם אם קתולים הם כארגינטינים, ומה יוכלו לקות היהודים?

6) 9 יאנואר 1893. — (מכונה) ים סוף ממאָריציא לה' ווערמאָנט. — יתאונן כי לזרוע שמה חטים לא יצלח, וחטי תירוס יספיקו בכבדות לכלכל משפחה, והפקיד בערנהיים עובר בהקולוניות בכל חדש מן 1 עד 5 ושופך דם הקולוניסטים בחלקו להם כסף התמיכה למספר נפשות ביתם. יעמידם בשורה וכה יעמדו כל היום, כי היוצא מהשורה יהי האחרון לקבלת התמיכה או יוכרח לחכות למחרת. ובערנהיים יוצא מחדרו פעם בפעם וקורא בקול: לא אתן כסף, נחוץ לעשות סדרים; לבסוף יקרא אחד אחד החדרה לקבל חלקו והוא ימצא מגרעות בכל אחד מהם למען הרעימם, ואיש לא יזיד להשיב לו דבר. הקולוניסטים דחוקים מכל צד, בני משפחתם כמעט גועים ברעב ברוסיא, ואם ילך האחד לבקש עבודה בשדה השפנים, בעת אשר אי אפשר לעבוד בהקולוניא, לשלוח לאשתו שכרו, יגורש מן הקולוניא. בגדים נחשבו למותר וכן גם רופא.

7) 14 (7יאנואר 1893. — מקולוניסט בקולוניא “ראש פנה” (בארגינטינא) לחותנו בעיר לעאָוואָ (בסרביא) מענה על שאלותיו: בית תפלה ומקוה ושוחט אין בהקולוניא, והקולוניסטים מתאספים לבית אחד מהם להתפלל, ולא רחוק משם נהר ובו טובלות הנשים, ומקולוניא אחרת מביאים להם בשר כשר. יגיעם בשדה אבל הארבה וגם את העצים חשף וינשל עליהם. כל חטי תירוס שהגיע זמן לאספם אכל הארבה עם הגבעולים, גם גשם לא ירד והשרב גבר מאד והאדמה חרבה. אין שם לא מלמד ולא מורה והילדים יגדלו ללא תורה וד"א. פרות ארגינטינא נותנות מעט חלב.

8) 17 יאנואר 1893. — תשובת ה' גאָלדסמיט לווערמאָנט, כי לא ידע לאיזה מ“ע הוא רומז, והוא איננו קורא מ”ע ומהנשלחים לו יפתח אחד מעשרה. ואם יראה כי צדקו דבריהם, נכון הנהו לתקן כל חסרון, ואם לא נאמנו דבריהם לא יחרה אפו בם והזמן יענה כחשם, ומוסיף: "הכל יודעים כי ארץ כנען היא האחת אשר בה אחזה עתידות לאום מחצבתנו. אך כאשר לא היתה תקוה להושיב שם מספר רב ומצב אחינו בני רוסיא דרש עזרה עד מהרה, חשבתי לעון לעזוב שעת הכושר בשביל רעיון (אידעע), ובפרט כאשר האמנתי כי ארגינטינא תוליך לציון.

9) 25 (9יאנואר 1893. — מה' גאָלדסמיט לה' װערמאָנט תשובה על מכתבו מיום 23 יאנואר. בו יתרעם על אשר בקנאתו לא“י ישים דופי בארגינטינא וירחיק בזה מטרתו. לדעתו בארגינטינא יכין אכרים לא”י, והעוני והלחץ אשר יסבלו האכרים שמה הם לטובתם, כאשר סבלו אבותינו במדבר, ויקוה כי טרם יעברו ארבעים שנה יבאו אל המנוחה ואל הנחלה.

בשולי המכתב הזה מעיר ה' ווערמאָנט, כי אכרי ארגינטינא לא יצלחו לפלשתינא, כי דור יבא יגדל ללא תורה וללא אמונה ויביטו בשאט נפש על היהודים והיהדות, לדעתו ארגינטינא אינה מסוגלת כלל להושיב בה יהודים רבים, כי מלבד אשר האדמיניסטרציא של הבאראָן הירש תשחית מילליונים הרבה חנם, וגם כסף אנשים פרטים נשקע שמה כחצי מילליון פראנק, לא תשא הארץ אותם. ולמען למשוך לב העם לארגינטינא הערימו לכנות את הקולוניות שם בשם מושבות א"י: “ראש פנה”, “כרמל”, “אבן ראשה”, “קרית ארבע” וכו'.

10) 2 פעבר. 1893. — לעאָן ראָזענשטיין מקולוניא קלארא לה' ווערמאָנט. יודיע כי הוא שולח מכתביו ע"י פקיד הבידואר ומקבל תשובה על ידו, כי מכתבי יתר הקולוניסטים באים לידי ראָטהקאָפף והוא יקראם ויקרעם, ובכל זאת נעלם גם ממנו מכתב אחד. —

הוא יספר כי האדמיניסטרציא לא האמינה בהקולוניסטים למסור בידם חטי תירוס (מאיס) לזריעה רק באמצעות פיאָנים (אכרים מיושבי הארץ) והם נתנו המאיס מספוא לסוסיהם ונם מכרוהו בעיר Villaguay הסמוכה. וכבא הפקיד מאגילסקי הראו לו הקולוניסטים כי הפיאָנים זרעו רק מעט, זעיר שם זעיר שם ומותר הזריעה נתנו לסוסיהם וגם מכרו, ולא שת לבו לדבריהם וידרוש מראָזענשטיין לחתום תעודה, כי זרע 55 קילאָ מאיס בשני העקטאר אדמה אשר לו, בעת

אשר 30 קילאָ למותר לכברת אדמה כזו, וכן דרש שטרי קבלה מכל הקולוניסטים על כל חטי תירוס שנשלחו להתם לידי הפיאָנים. והפקיד השיב לראָזענשטיין המתאונן — כי אויל הוא, ולא יכול להתאפק ויאמר: כי הוא סכל, ויוציא רעװאָלווער ויגע בלוח לבו, ולולא נמלט הוא ואחיו הוריד לארץ חיתם. וישלח ר“ש קובלנא למה”ע “פאָרװערטס” ולא נדפס (?!). — מכה טריה פרחה בדד אשת הקולוניסט וועקסלער אחרי לדתה, ותלך פעמים אין מספר להרופא בעיר Ruschenel בפאלאסיאס, ולא מצאתהו בביתו, כי הוא ישב בבית ראָטהקאָפף על כוס יין אדום. ויסר הקולוניסט בעל החולנית לחנות ראָטהקאָפף לשאול אם יש הד“ר שם, ותאמר אשת ראָטהקאָפף כי הוא רכב לוויללאגואי. ויאנח מרה וישא קולו ויצעק: כי זה שבועים חלתה אשתו ולא יוכל למצוא את הרופא. והנה נפתחה הדלת ויצא הפקיד ברעגמאן וישאל: מה לך כי נזעקת? ויספר לו את תנואתו, ויאמר לו הפקיד: לך אל הרופא, הוא בביתו, בבואו אמר משרתו כי עת האוכל היא, ויחכה שעה ושתים, ולא יכל עוד להתאפק ויתאונן תמרורים, ויצא הד”ר בכתנתו ואחריו ydaסגן של ברעגמאן וקירשמייער ויגער בו הד“ר ויגרשהו מפניו, ויתנצל וועקסלער כי אשתו כואבת זה שבועים וגם הילד חולה ומשרתיו לא יתנוהו לבוא לפניו. ובמצות הד”ר הוציא אחד ממשרתיו את חרבו ויך בו את וועקסלער וישליכהו החוצה.

שבוע ימים לפני יום המכתב הרסו זוָעות את הבתים והגגות ורוב הקולוניסטים יושבים במעונות חסרי גגים והפקיד יצום לעשות לבדם גגות, אף כי לא נסו במלאכה זו והכסף אזל מכליהם לשכור פועלים והגשם שוטף עליהם, גם לחם יחסר להם. קולוניסטים רבים נתנו מלבושיהם בעבוט לקנות זריעה למטעי גן, אך האורח התמידי במדינה — הארבה — אכל הכל וגם את המאיס.

שני חדשים נמנעו לעבוד בשדה, כי אין מים להשקות הבהמות, ע“כ לקה הפקיד מהם בחזרה את השורים. ראָטהקאָפף נתן צו להקולוניסטים ללבון לבנים (כאבותינו במצרים) מאדמה ולבנות להם בתים. בבארות אין מים לשתות והם שותים מים דלוחים, ואיך יעשו לבנים? ע”ז השיבם ראָטהקאָפף כי יחפרו הבארות עמוק וימצאו מים, אף כי כבר חפרו בעומק 26 עד 32 מעטר ואין מים. והוא גדפם, כי הם אינם קולוניסטים ורק כאשר יעבדו שלש שנים ויתפרקו עצמותיהם, אז ראוים יהיו להקרא קולוניסטים.

11) 113 פעבר. 1893. — תשובת ה' ווערמאָנט לה' גאָלדסמיט, בה יתנצל כי לא יחפוץ להרוס הקולוניזציא בארגינטינא. אך הנסיון הורהו לדעת כי היהודים לא יוכלו להתהפך לאכרים רק בארץ ישראל. הוא ראה את הקולוניסטים באיי ציפערן, בלאטיקיעה, (סוריא), בטוב נהר, כי לא עשו חיל, ובברזיליא מתו 60% בקדחת הירוקה ובמחלת “בערי־בערי” (פלצות — לעהמונג — והתקבצות מים באברים) והנשארים נפזרו בפלכי פארא וסאן פאַוּלאָ ואחרים לבוענאָס אירעס ונמכרו בידי הרב הידוע דהתם לבעל שדה במחוז Chaco וברחו משם נשוכים מפרעושי החול ונגועים בקדחת הבּצות. ע“כ לא יאבה לראות מחזות כאלה בארגינטינא. ולא בוש װערמאָנט לכתוב להקולוניל, כי אף אם הוא עומד בראש הקולוניזציא הוא יודע פחות ממנו מכל הנעשה שמה, לאשר פקידיו יסובבוהו בכחש וגורלו כגורל נשיא הריפובליק הארגינטינית החפץ להטיב, אך העוטרים אותו לא יתנוהו, כי איש אמונים יפול בנקל בארץ הזאת בפח הערמה, כי האמת נעדרת שם בספר המלים, ואין תקוה לתקן המעות בחטאת האדמיניסטרציא מימי לאֶווענטהאל וראָטה עד עתה. ולאות הזכירו כי כאשר נודע לו כי היינעמאן משל באכזריות בקולוניא סאן אנטאָני וינצל את הקולוניסטים בחנותו, — אשר אלצם לקנות אצלו כל צרכיהם, ותעל שועתם אליו והוא נתן צו להיינעמאן למכור חנותו ויעש קנוניא עם ספרדי להקרא חנותו על שמו; והיינעמאן שהיה עני מדוכא בבואו נתעשר ויקן אחוזה בקרבת הקולוניא של הבאראָן, ושורים רזים שקנה החליף בבריאים ושמנים של הבאראָן, ובכלי המחרשה של הבאראָן נעבדת אדמתו. כמוהו גם טרוציני ואחרים. בסאנטא קלארא שליט ראָטהקאָפף וכל סדרי הקולוניא נחתכים על פיו ולו רשיון להחזיק חנות, ובעד מנעלים הנמכרים בבוענאָס אירעס 1.80 פעזאס יקח 3.75 פ., מלבוש במחיר 3 פ. ימכור בעד 7 פ. ואסור לקולוניסט לקנות צרכיו בחנות זולתו. ה' ווערמאָנט רשם בפרטית איפוא יוכל הקולוניל לחקור אחרי המקחים, והקולוניל השיב לו: “הודות לך ע”ד החנות, אנכי אחקר דבר”. אך עד כה לא נעשה מאומה. בערנהיים לא ישמע לקול הקולוניל, רק למצות אשת ראָטהקאָפף. ד"ר רושיני עושה כל מה שלבו חפץ. הנבלה שעשה בשתי בנות ישראל: שרה מאָרגענשטערן ואינגנער, לו קרה כזאת בבריטניא דנוהו לעבודת פרך, ובארץ הכסף, הכסף יענה את הכל. ובצל כנפי אגודת הבאראָן הירש יחוסו אנטיסמיטים וחייבי מיתות. אגרות הקולוניסטים נפתחים ונקראים ע“י ראָטהקאָפף ונדונים בשריפה, אם אינם לפי רוחו. — במאָריציא עושים שטאָרם ובערנהיים ככל העולה על רוחם, הקולוניסטים נלחצים ונדחקים מהם ולולא נמלט שטאָרם, אז הכוהו באגרוף. הורוויץ (גוראָוויטש), עליאס, וויסאָצקי ובוססוק הוכו מכה רבה בידי הקולוניסטים. — מחדש נאָוועמבר 1890 עומדת הקולוניא מאָריציא תחת פקודות שליחי הבאראָן הירש, וכל מנהל חדש יעשה סדרים חדשים וחוקים חדשים. וזה שלשה חדשים יושב שם הועד ששלח הבאראָן לבקר את הקולוניות, ומה נעשה שם? לא כלום! — הפקיד של פאלאסיאס כותב: אנשי הועד מביאים כליון חרוץ על התרנגולות. — כבוא פקיד נגיד חדש, ראשית עבודתו לבקש לו ארמון בפרור העיר, מושב אצילי הארץ, יקנה מרכבה וסוסים אבירים ויחקור אחרי הכותבים פלסתר לסתום פיהם, ורק אחרי ההכנות האלה יחל לעשות שלטת בהקולוניות. — ה' טעטליס היה בן בליעל. — במאָריציא נמצאו איזה קולוניסטים בעלי הון מלוים ברבית, הם סוחרים בבלויי סחבות בבוענאָס אירעס ובאים להקולוניא רק לקבל התמיכה חדש בחדשו, והקולוניל יחשבם לאנשים ישרים. — בכלל שלש מפלגות בהקולוניסטים: בני המפלגה האחת יושבים בהקולוניות ומחכים עד אשר יביאו להם את בני ביתם על חשבון הבאראָן ואז ילכו משם וצרור כספם בידם; בני המפלגה השנית — בעלי משפחות מרובות באוכלוסין ומקבלים תמיכה רבה, ביניהם כאלה אשר לא יוכלו לשוב לרוסיא כי נכתם עונם שם, או אין להם הוצאות הדרך; ובני המפלגה השלישית — אבדו כל תקוה להטיב מצבם ויושבים בהקולוניא, לאשר בבוענאָס אירעס אין זכר ליהדות, ואם לא יוכנו בהקולוניא בי”ס לחנוך הילדים, בית תפלה ומקוה יעזבו את הקולוניא. — ההתבוללות לא תצלח שם, כי צפרים זקנות לא בנקל תלכדנה בפח. — מדוע לא תפתח האגודה בתי ספר לילדי הקולוניסטים? האם רצונה כי יגדלו חסרי דעת? היא תצמצם בהוצאות על תלמוד תורה וד"א ותוציא 25עד 30 אלף פראנק לשנה שכר לפקידים ועל כל קולוניסט לשלם 15 פראנק לחדש להוצאות הפקידים, חוץ מה שיגנבו, אשר גם זאת על חשבון הקולוניסטים, ומההוצאות המרובות ומיותרות ומהגנבות ישלמו הקולוניסטים נוסף על הקרן עוד רבית 5 למאה לשנה! — נשיא הריפובליק באמיריקא הצפונית — אשר מספר יושביה 67 מילליון נפש, יקבל 250,000 פראנק לשנה; נשיא הריפובליק בהשווייץ, אשר בה 1/2 3 מילליון תושבים יקח 15,000 לשנה; נשיא ארגינטינא עם 4 מילליון תושבים לוקח 50,000 פר' לשנה; ונשיא היהודים בארגינטינא עם 1800 נפשות יבא על שברו 125,000 פר' לשנה.

מה עשה המורה המקבל שכרו 500 פר' לחדש במשך ארבעה עשר חדשים? לא כל מאומה! — המאמרים במ“ע “La Nation” מיום 24 מאֶרץ ש”ע ובמ“ע “Rediew of the River Plate” מיום 9 יולי ש”ע ובמ“ע אחרים יוכיחו למדי איזה מושג שליט בארץ הזאת על הקולוניזציא הישראלית, ואיזה תקוה לאחריתה. — בעת אשר הד”ר ראָבערט וואָסטאָן רע גלאדסטאָן בספרו “New Exodus”, (היציאה החדשה) ישבח את היהודים כי המה עובדים אדמתם בחריצות — יוציאו לאֶװענטהאל, ראָטה, גם הקולוניל, יחד עם פיינמאן, הורוויץ ומרעיהם, דבה על בני עם מחצבתם כי נרפים הם ולא יצלחו לעבודת השדה. היינעמאן יבנה את הקולוניסטים “זשיד פארחאטי”. — שוב שואל ה' ווערמאָנט את הקולוניל: מדוע יאמין יותר בהפקידים מאשר בהקולוניסטים בעצמם? ומזכיר חשבונות הרוקח קרויזער מחדש יוני ש“ע ויעיר את ה' ג”ס לבדוק החשבונות ההם ואז ידע על מי הוא ישען. ואחרי אשר הוציא ה' וו. את כל רוחו ויתאר לפני הקולוניל מצב הקולוניזציא כאשר הוא באמת יזכירהו את המכתב אשר שלח לו הקולוניל שמנה ימים אחרי בואו לבוענאָס אירעס, לבלי יסית את הקולוניסטים להתאונן על גורלם. אבל הוא לא יוכל לעצור ברוחו בראותו עני אחיו הנאנחים והנאנקים, וצר לו לראות כסף הבאראָן הולך לטמיון. והכל יודעים כי הוא — ווערמאָנט — לא לבד שלא יקח שכר בעמלו, עוד יוציא מכיסו ויקדיש עתותיו לטובת אחיו. — הקולוניל אומר במכתבו לה' ווערמָאנט, כי איזה אלפים משפחות הבאות לארגינטינא, לא תחלישנה רגש אהבתנו לארצנו הקדושה. ע“ז משיב ה' וו. אמרים לו: גם אם תבאנה עשרת אלפים משפחות לארגינטינא, לעומת שתבאנה כן תלכנה. כל באי ארגינטינא אינם קולוניסטים אשר א”י צריכה להם. כל אשר רוחו ימשכהו לארץ הצבי, לא ילך לארץ הצבי בארגינטינא. — מי שמע בארץ הזאת אף מלה אחת מצדדת בזכות היהודים? אין גם אחד. מה"ע והטבע בארגינטינא מתנגדים לישיבת היהודים שם.

12) 5 (12פעבר. 1893. — יעקב גדאנסקי מקולוניא קלארא כותב לה' חייט (רוסית) ויתנצל לפניו על אשר לא כתב לו עד כה, כי הוא שרוי בצער, באשר לא יחזה תקוה טובה לאחריתו. אשתו ילדה בן וממחרת קמה סערה, כמה בתים נהרסו וכמה גגות השלכו לארץ וסכנה רחפה על ראש היולדת; ועתה אין לו קרן זוית להסתר מפני הסוכות והגשם השוטף בקיץ ובימי החרף מקור. כאשר בא חארלאמפף הידוע הראה לו בית חומר אשר בו ישכון עם ב“ב, הראוי רק לכלוב של חזירים, אמר הפקיד, כי נחוץ לחכות מבלי להתיאש וסוף הטוב לבוא, ועוד שאלהו גם אותו גם את סגל ואת כל הקולוניסטים, מי בקשם לבוא לארגינטינא? ע”כ בלב גדאנסקי לעזוב את הקולוניא להתישב בבוענאָס־אירעס.

19) (13 פעברואר 1893. — ישראל ווייסבאָרד מפאלאסיאס כותב לה' ווערמאָנט כי מהועד (קאֹמיססיאָן) ששלח הבאראָן לבקר את הקולוניות יוכל להודיעהו רק זאת, כי הסרסר קאהן קבל שכרו משלם במקל חובלים, בגלל הליכותיו עם הקולוניסטים, וגם נתרפא מעט מאכזריותו. קאהן קנה בעספעראנצא 8 כברות ארץ ויוציא כסף רב על תקונים (רעמאָנט) שלא היו ולא נבראו. — ממאָזעסווילל יוצאות איזה משפחות (ויקראם בשמותם), מהם לבוענאָס אירעס ומהם לאמיריקא הצפונית. החרש ברזל ווארשאווסקי עזב משמרתו אצל הבאראָן ויכן לו בית מלאכה עם כלי האומנות שנקנו ע“ח הבאראָן הירש ע”ס 5000 פעזאס, מלבד 400 פעזאס מזומנים ומכתב כי הכל נתון לו במתנה (וכל זאת על חשבון הקולוניסטים?). כפי הנראה נוחה נפש קאהן כי התפטר מהחרש הזה, אשר זרועו מושלה לו ומהלומות אשר חלק לקאהן הועילו לו לעמוד על רגליו. השוחט ר' אהרן שלח מכתב להרב הכולל המאוה"ג ר' יצחק אלחנן בקאָוונאָ ולרבנים אחרים ויתאר בצבעים נוראים את כל הנעשה שם וכיחוד אדות הקאָמיססיאָן. אך עד עתה לא נשמע אם נתעוררו הרבנים לעצור בעד הפרצה.

20) (14פעבר. 1893. — לעאָן ראָזענשטיין מקולוניא קלארא לה' ווערמאָנט. בהיות הקולוניל שם ענה על כל משאלות הקולוניסטים, כי חארלאמפף יעשה סדרים וגם הועד יבא להטיב את הכל. חארלאמפף נוסע מקולוניסט לקולוניסט לשאול אם קבל מה מהאדמיניסטרציא וירשום בספר. בחדש העבר גבו מאיזה קולוניסטים מהתמיכה לחדש 43 פעזאס בעד עגלות עצים, אף כי לא קבלום ויספרו זאת באזני חארלאמפף, ויצום לבוא להאדמיניסטרציא וישיבו לכל אחד כספו. חדשה נעשתה בהקולוניא קלארא: הקולוניסט יעפים קאמינסקי מניקולאיוב נתן את בתו מאניא לנוצרי אשכנזי Thomas Jde, שהיה במאָריציא סגן אינזשעניער, ועתה הוא פקיד על ארבע קולוניות: כרמל, באראָן הירש, יהודית ומיגאש. כאשר נודע דבר החיתון להקולוניל שלח תלגרם לקאמינסקי להודיעו כי אידע נוצרי, אך הוא לא שעה אל דבריו ויחוג חתונת בתו עם הנוצרי, אך מהקולוניסטים לא בא איש וגם לא אחד מהאדמיניסטרציא, רק קאמינסקי וגיסיו סאמעלאָוויטש וראפאפאָרט עם משפחותיהם, וכלם יחד עם החתן היו עשרה ובן אחד הקולוניסטים מפאלאסיאס. זיידיל פערטקין סדר הקדושין.

22) (1524 פעברואר 1893 (ו' עש"ק תצוה). — מכתב הרב מעיר וואָסקי (דמתקרי קאָנסטאנטינאָוואָ, פ. קאַוונא) להמו“ל מ”ע “המליץ”.

“להרים מכשול, בתור הערה צדדית למעשי הועד של ישוב ארגינטינא, הנני מפרסם ברבים דברי ידידי הרב הד”ר אדלער רב הכולל בבריטניא:

ד' ישפות שלום לכבוד הרב המאוה“ג מוהר”ר אברהם נ“י, גי”ה לנכון הגיעני והנני מן המודיעים שמדינת ארגינטינא אינה תחת השגחתי ואין אני יודע בבירור, אם יש שם שוחטים ומוהלים מומחים ומורי הוראה, והחוב מוטל על רבני רוסיא לפקח שבני קהלתם אל יניחו את מקומם בלתי אם יקחו שוחטים כו' עמהם". דברי הק' נפתלי צבי אדלער הכהן.

הרב דוואָסקי הכואב על אשר הועד בלונדון, שהבאראָן שליט בו, לא ידאג לכל הדרוש להחזיק מוסדות האמונה בהקולוניות, מסיים מכתבו: “אי לזאת הנני מודיע גלוי לכל אחינו בעלי האגודות של ה' פיינבערג, כי ישמעו לעצת הרב הגדול הנ”ל ואל יזיזו ממקומם בלי רבנים, שוחטים, מוהלים ומלמדים. עליכם אחינו היקרים לדעת, כי הנכם חלוצי ישראל וישראל ואוריתא חד הוא. אם לא תשמרו את התורה ואת העבודה תעכבו דגל ישראל ובקהל הקהל לא יֵחד כבודכם, ומה הם אדני היהדות? אם לא רבנים מובהקים, מורי הוראה, שוחטים ובודקים ומוהלים מכניסי ילדים בבריתו של א"א ומלמדים. ואם לא תשימו עין על עקרי דתנו אלה, ימירו מורשת אבות בעד נזיד עדשים וככר לחם, אז נדע כי ארגינטינא ובאראָן הירש לא לנו.

23) 1626 פעבר. — ה' ווערמאָנט ל“המליץ”. הוא מכחיש את חשבון השנתי כי אלף משפחות נושבו על אדמת הבאראָן הירש, ומביא רשימה סטאטיסטית מטעם הממשלה (Anuario de la Nacion 1892 page 248) — שרק 2870 נפשות באו להתם, והולך ומונה: בשנת 1891 באו בחדש יוני 10, יולי 83, אויגוסט 670, סעפט. 315, אָקט. 214, נאָוו. 591, דעצ. 987, ס“ה 2860. מהם שבו יותר ממאה לאירופא, 150 התישבו בבוענאָס אירעס, ובכל יום ויום יבאו מהקולוניות לגור בעיר הבירה. בשבוע העבר יצאו 9 נפשות לאמיריקא הצפונית וביום 25 פעבר — 21 מאנטרע־ריאָס לבוענאָס־אירעס, ללכת לאמיריקא הצפונית, ואיזה מהן לאירופא (וחושב את העוזבים ארגינטינא שמותיהם ומקום מולדתם). וכה הלכו ונתמעטו, ולפי ההשערה נמצאו כעת בערך 2000 נפשות (שהן קרוב 700 משפחות) אשר בני ביתם עודם ברוסיא וגם אלה עוד לא נעשו כלם לקולוניסטים. בתים החלו לבנות עתה, ורק זה שבוע חלקו בהמות וכלי מחרשה במאָזעסוויללע. ואם הקולוניא הראשונה עוד לא נוסדה, מה לחכות מהאחרות? — לכונן את כלן נחוצים עוד לכל הפחות 1,400,000 פראנק (למסע בני בית הקולוניסטים 1200 נפשות מרוסיא לארגינטינא 150 לגלגלת — 180,000 פר, בגין 700 בתים כל אחד 300 פר' (חוץ מה שיוגנב) 210,000 פר‘, לכלכלתם 10 חדשים עד הקציר הראשון (אם הארבה לא יבער את הקמה) 50 פר’ לחדש למשפחה 850,000 פר‘, כלי חרישה ומכונות לקצירה ובהמות (זוג שורים עולה 150 פראנק) בערך 300 פר’ למשפחה — 210,000 פר‘, מס האדמה (כחוק באנטרע ריאָס), בעד 150 לעגוא (פרסא ספרדית שהיא 3/4 פרסא געאָגראפית — שטח אדמת הבאראָן הירש) 2,300 פעזאָ הלעגוא 115,000 פעזאָ, שהם 190,000פראנק, הוצאות האדמיניסטרציא — 59 פקידים במספר אמצעי 200 פראנק לחודש 11,800 פר’ ובעד 10 חדשים — 118,000 פר‘. להדירעקטור הראשי 10,000 פר’ לחדש. למשנהו 2000 פר' לחדש — 120,000 פר‘. מלבד שכר דירה להדירעקטאָר הראשי והוצאות הביראָ. וכה תעלינה הוצאות כל משפחה עד 12,000 פר’. גם האדמה עולה ביוקר, מחיר עדיות עד 14 פעזאָ ולהבאראָן עולה מן 20 עד 30 פעזאָ, וההבדל עולה עד 900 פר' לכל משפחה. כה עשקו זדים את נדבת הבאראָן והקולוניסטים עון החומסים ישאו. מאז יצא החשבון נוספו עוד הוצאות: 1000 ליט. שט. לראָטה לבטל כתב ההתקשרות, וכן לקאָללין ולטעטליס ושלמי נזיקין להאיטליאנים בעד חטים; וכן דמי פיוס להבנאי שקבל עליו לבנות בתים במוריציאָ, למחול על כתב ההתקשרות. קנו בהמות פראות שלא תצלחנה לעבודה. הרשות בנפת בוענאָס־אירעס לוקחת 1.10 פעזאָס בעד כל בהמה שהובלה לטבח. וכאשר לא נהלו חשבון כמה בהמות נטבחו לבשר, יחפשו כיום בפנקסים כמה בהמות נקנו ולעומתן כמה נמצאו כיום ובעד החסרות ישולם המס, וכאשר השורים שנקנו ע”ח הבאראָן נרשמו בהפנקסים ג' עד ד' פעמים, תהי האדמיניסטרציא מוכרחת לשלם מס משולש או מרובע בעד שורים שלא היו לעולמים. וכן חשבונות אחרים. מסעפטעמבר עד עתה הוציאו 2 מילליון פר‘; לקנית 10 לעגוא אדמה באנטרע ריאָס 600,000 פעזאָ (900,000 פ'), הסרסר בעסק הזה היה הסופר למה"ע "J. Chr., בלונדון ה’ וואלפון.

אחר חג הפסח יעזבו רבים את הקולוניות, כי לא יחזו עתידות להם; ביותר בראותם תולדות הקציר במאָריציאָ; אף כי הארבה לא אכל את יבול האדמה, בכל זאת לא אספו מאומה. הקולוניסט משה קושנער זרע ששים העקטאר חטים ומהקציר אסף 64 שקים שהם 40 פאנעגען (שעפפעל — פחות מג' טשעטווערט — בין הכל בערך 115 טשעטווערט) והקונים קצבו לו 4 פעזאס בעד פאנעגא — 160 פ' בעד כל קצירו, והוא שלם שכר הדישה שני ימים בהמכונה 140 פ‘, ובעד 64 שקים, א 30 סענט, 19.20 פ’, בס“ה 159.20 פ', מבלי לחשוב הוצאות החרישה והזריעה והקצירה. בעוד ימים אחדים תצאנה משפחות אחרות לאמעריקא הצפונית. קרעמער איש נכלים, הוא יועץ הועד, ע”כ אין להשען עליו.

גם הקולוניסטים החפשים שהתישבו לא תחת חסות הבאראָן, לא יראו סימן ברכה –מכאללעסטערא" (גוף קורדובא) באים קולוניסטים לבוענאָס־אירעס, לבקש עבודה לחיות נפש, כי הארבה אכל שאר חטי תירוס אשר להם. הקולוניסט פריעדמאן אחד מהם מכר את הס“ת שלו, לכלכל בני ביתו, אחרים מכרו תכשיטין. אשת הד”ר בליטץ ספרה כי הקולוניסט בארזאָווסקי מכר כל אשר לו ויבא לבוענאֵס אירעס להשתקע שם, או לשוב לאירופא. משפחת טרעמפעל עוזבת את הקולוניא, כי אימתה תבעתה, אחרי אשר הנוצרים העובדים בשדהו, אוכלי לחמו, התנפלו עליו להמיתו. לאשרר שמעו בני הבית כאשר פתחו הרוצחים את החלון ויור טעמפלער עליהם ויתמלטו. ע“כ מכר את כל אשר אתו וילך לגרמניא. בהמות ספרדי רעו בשדה הקולוניסט וויינשטיין מאָדעסא ויתבע את הספרדי לפני שופט השלום לשלם נזקו, והוא פסק כי ישלם הספרדי להעברי 30 פעזאָ. ויערים הספרדי וישלח אנשיו לגנוב את בהמותיו מאֻרות וויינשטיין שהיו אצלו במשכנתא עד שישלם הנזק. וממחרת בא הספרדי לשלם הקנס וידרוש בהמותיו, ולולא הד”ר בליטץ אשר מצא פשר לפטור את הספרדי מהקנס, מי יודע מה היה לוויינשטיין. — והד"ר בליטץ יחכה. עד קציר החטים (אָקטאָבר), אם יאכלהו הארבה ישוב לאירופא. נחלתו עלתה לו עד כה 20,000 פעזאָ וברכה לא ראה. רק כרופא יתפרנס. גם ה' עלקין (סופר הוואָסחאָד( לא יחזה טוב באחוזתו. הנוכל ראהאט פתה משפחות אחדות לקנות אדמה. האחד, הוא יצחק טויבער מקערטש, הוציא 4000 פעזאָ, ושמונה חדשים עבד בזעת אפים, ולבסוף מכר את הכל במחיר 1000 פ. ויצא לבוענאָס אירעס נכה רגלים מעבודתו הכבדה. גם ששת המשפחות אשר קנו אדמה יחד עם ה' טענענבוים לא יראו שכר בעמלם, ובעל האחוזה לא יאבה לתת להם שטרי קנין ועוד יתבע מהם 4000 פ. והקולוניסטים יאשימו איש את אחיו, כי הוא הביא עליהם האסון. רק טענענבוים לא יתערב בריב. ובהיותו נזהר ממאכלות אסורות למד מלאכת השחיטה משוחט מומחה ומכין בשר כשר לביתו.

ראפאפאָרט וראָזענבערג הנוכלים הנודעים, שליחי אנשי בסרביא, אשר התקרבו ללאָווענטהאל וראָטה בחנף ומלשינות, שבו לפאריז ויביאו דבת הקולוניסטים רעה לפני הבאראָן הירש וישלחם בחזרה לארגינטינא ויצו לתת לכל אחד 100 העקטאר אדמה וששת אלפים פראנק, גם נתנו להם באָקטאָבר העבר כמצות הבאראָן ויזרעו טאבאק, והארבה אבל גם את העשב המר, וע"כ בא בן ראפאפאָרט לבוענאָס אירעס לבקש עבודה, ויחמול עליו עושה כובעות לילדים ויתן על ידו איזה כובעות לסבב ברחובות ובבתים למכרם והריוח יקח לו. גם אחיו יבוא בקרב לעיר המלוכה. החסד הזה עלה להבאראָן בסך 20,000 פראנק.

24) 13 (17מאָרץ 1893. — מה' ווערמאָנט להרידקציא. מסאנטא אנטאָניא באו לבוענאָס־

אירעס כמה משפחות קולוניסטים שלא על מנת לחזור להקולוניא. ו ארבע משפחות ממאָריציאָ ירדו באניה הקיטור Advance ללכת לאמיריקא הצפונית על הוצאותיהן; אשר קבצו על יד בעבודתם. הועד יושב זה ששה שבועות במאָזעסװיללע ולא נודע מה מעשהו. הקולוניל לא יאבה לבוא עמו במגע ומשא. ביום 12 מאָרץ באה תלגרמה מבארגען להועד, כי יוכל לעשות בהקולוניא כחפץ נפשו.

25) 18 16 מאָרץ. — ה' ווערמאָנט יתאונן על האדמיניסטרציא וכי הקולוניל יבטח רק בפקידיו הנוצרים ועל היהודים יביט בשאט נפש; והנוצרים ילשינו על הקולוניסטים ויגרשום מנחלתם, ולמען הצדיק העול כותבים הם להועד בהמבורג הממונה לשלח את השבים לארצם, על האחד שהוא גנב, השני מצחק בקלפים כו‘. וכל זאת יען הקולוניל לא יחזה למרחוק… אף כי ה’ ווערמאָנט יגלה אזנו מכל העושק והמרוצה אשר יעשו הפקידים, אך הוא לא ידע לעצור בעד הרעה. לדברי ה' וו. אין תקוה ליהודים בארגינטינא ארץ הדמים, לאשר בה מחיר בשר אדם פחות ממחיר בשר שור בפאריז.

26) 19 17 מאָרץ 1893. — לעאָן ראָזענשטיין מקולוניא קלארא מעיד בשם קולוניסטים רבים, כי כל הכתוב בהמליץ אדות ארגינטינא אמת וצדק. גם הוא יספר כי מחסרון מים לקחו הפקידים מהם את השורים ואח"כ השיבום להם, אך בין לילה נגנבו, והאדמיניסטרציא האשימה אותם כי הם מכרום, ואם ידרשו שורים מחדש, יתחייבו בכתב לשלם 10 פעזאָ לחדש, עד אשר יפרעו חובם, לפי המחיר אשר קצבה בעד השורים. וכאשר גם ביהודית נגנבו השורים, נתנה האדמיניסטרציא את השורים הגנובים ביהודית לקולוניסטי קלארא ושלהם לבני יהודית וכאשר הקולוניסטים חקקו מראש אותותיהם על קרני שוריהם, והפקידים גרדו וימחקו את האותות, אך רשומיהם ניכרו. — לדבריו בא להקולוניא יהודית קבלן לבנות בתים להקולוניסטים מחומר “וואליקי” ויקצוב מחיר הבית 240 פעזאָס. וכאשר העירו הקולוניסטים, כי הגשם ישטוף בתים כאלה, כי גם בתים מלבנים לא שרופות נהרסו ממטר סוחף, ויבקשו כי יותן לכל אחד מהם 15,000 לבנים שרופות, אשר מחירם 150 פעזאָ ועוד 100 פ. תעלינה הוצאות: גג מסוף, דלת וחלון, ויענום הפקידים קשות ויגערו בם, כי לא להם המשפט להתערב בעסקי הבאראָן.

27) מכתב להמו“ל “המליץ” מאת ה' צוויק בקאליש מיום 11 דעצ. 1892. —כי היה לו שיח ושיג עם **הד”ר שאפיר** מהתם שבא מפאריז. לדבריו חפץ הבאראָן הירש לעשות את היהודים לאכרים גמורים ולשפאנים במלוא מובן המלה, לא לעשות ארגינטיגא לליטא ומויריציא לברדיטשוב השניה. על שאלתו: אם אמת הדבר, כי בדעת הקולוניל ג“ס ליסד ב”ס בהקולוניות ולעשות לשון עברית ללשון מדברת. ענהו: יוכל היות כי כן יחשוב הקולוניל, כי יליד בריטניא הוא והבריטנים כיהודים כנוצרים אדוקים באמונתם, אך אחרת ידמה הבאראָן.

—————————————

עשרים המכתבים האלה יתנו עדיהם, כי לא כאשר הוציאו מצדדי הקולוניזציא בארגינטינא דבות שוא על װערמאָנט, כי משום איזה פניה הוא מוציא לעז על הארץ ולדרים עליה ועל האדמיניסטרציא של הבאראָן הירש, אדרבה, נאמנו דברי המעידים עליו, כי בלב אמונים, בקנאו לאמת ולגורל אחינו אשר נדחו שמה, הוא מקדיש עתותיו וגם מכספו וכותב וחותם. הן גם ספרים הנדפסים שם בשפות אירופיות ומ"ע יומיים בעיר המלוכה מעידים כי כל דבריו מיוסדים על חקירות ודרישות נאמנות מאינם בני ברית משיחים לפי תומם. והאות היותר נאמן כי באמונה הוא עושה, כי לא לבד שלא יסתיר שמו על המאמרים והמכתבים אשר יפרסם, וכי לא לקנתר כונתו, רק קנאת האמת תפעמהו — כי לבש עוז לכתוב כמה פעמים להקולוניל גאָלדסמיד, אשר כונתו לטובה, ולהעירו על המגרעות בהאדמיניסטרציא, והקולוניל אשר חשָבו בתחלה לאיש נרגן, לא בזה ולא שקץ דבריו, וישיבהו אמרים בכתב ועוד נתן לי תודה על אשר גלה אזנו מכל הנעשה בהקולוניות נגד רצונו.

אולם רב יתר מכל הנאמר בהמכתבים, שהעיקר הוא בהם להוכיח פחזות האדמיניסטרציא וחסרונות הארץ וכהנה, יוכל אדוני הבאראָן לשפוט על תכונת המדינה ויושביה, סדריה והליכותיה, שריה ופקידיה, שופטיה ושוטריה מעלי מה"ע היוצאים בבוענאָס־אירעס עיר הבירה, הבאים אלי מהתם, אשר אני שולחם לידי אדוני, כפי הרשימה ותוכן הענינים מכל גליון, הנוגעים לנידון דידן, וציונים על העמודים בכל גליון לאותותיהם וליום צאתם, להקל על הקורא:

1) 23 דעצעמבר 1892. — “ארגענטינישעס טאגעבלאטט” 1094 No יוכיח במאמר ראשי, כי העושק והמרוצה בעסק פאנאמא כאין וכאפס נגד החמס והשוד בממשלת ארגינטינא. בצרפת היה עסק יחידים, אשר הטו בשוחד איזה צירים ושרים, ובארגינטינא כל הנושאים משרה במדינה, כל ממשלת הפרתמים, השתתפו במעל הגדול הזה, ושלשת ראשי השלטון בארץ עזרו לרעה; ובהאֵמון (קרעדיט) אשר נתנו בעלי כיס (באירופא) להמדינה, השתמשו להרוס את בתי השולחנים (באנקען) שבאו בעסקים עם הממשלה, אשר לא היה כזאת לעולמים. וכאשר פרץ הרעם (קראך) — לא נמצא אף אחד אשם בדבר. לא בין צירי העם ושרי המלוכה, וגם לא במה“ע, אף כי גלוי וידוע היה כי המו”לים נמכרו בשוחד ויקחו חלקם מהשלל כו‘. בארץ ובחו"ל נודעו האשמים בדבר בשמותם, גם יורו עליהם באצבע, כי אצבעות ארוכות להם, ובכל זאת לא הובאו במשפט. לשוא התאונן העם וידרוש חקור דין ומשפט, שומע לא היה לו כו’. זאת תורה לנו למדי כמו חי, כי כאין וכאפס בארץ הזאת משפטי העם, וכי דעת הקהל ישא רוח. עד עתה יֵשבו עוד לכסא רוב הבוגדים בארץ מולדתם, שונאי אושר העם, אשר עוללו בעפר קרן כבוד ארגינטינא ויכסו קלון פני כל העם לעיני השמש.

2) 4 יאנואר 1893 3 No. — במאמר הראשי ידובר אדות המהפכות, שהן מכת מדינה בנפות ארגינטינא, ומחליט כי המהפכות הגדולות והקטנות הן ילידי כלכלת הממלכה באמיריקא הדרומית, כי הממשלה המתחדשת שם פעם בפעם תתאמץ להעביר את הקודמת ולהמעיט משפטי מתנגדיה, אשר למען מלט נפשם יעוררו שערוריות בארץ. בנפת קאָרריענטעט (צפונית מערבית ארגינטינא) יתראה החזיון העתיק יומין מאה פעמים. —

מחיר הפעזאָ בשטר המדינה על הבירזע היה ביום 3 יאנואר — 1 מארק ½35 פפעינג. —

מקאָרריענטעס מודיעים כי שוא כל עמל המשתדלים לתוך השלום.

10 (3יאנואר 1893. “ד. לא פלאטא צ’ט” 8 No. — “די רעוואָלוציאָן אין קארריענטעס” ועמל רודפי השלום עלה בתהו.

4) 11 יאנואר 1898. — “דייטשע לא פלאטא צייטונג” 9 No. בסאנטא פע הושם על הקולוניסטים לשלם מס מחטים ולא הועילו כל האספות והמודעות, כי יד בעלי נכסים גדולים בכל שלטת, אף כי אי אפשר להקולוניסט לשאת המס הכבד הזה. — הארבה כסה את עין העיר קורדובה, הוא אכל את יבול השדות והגנים וידבק בבתים ובבתי כנסיות הנוצרים.

5) 18 יאנואר 1893. “ד. לא פלאטא צ”ט" 9 No. — במאמר ראשי יסופר אחרי נשיא הריפובליק שנדח מכסאו, כי אימתו תבעת את המדינה, יען הליכות עולם לו מורשת אבותיו הנרגנים. להשען על עם הארץ לא עלה עוד על לב שום שלטן בארגינטינא. הן העם, בעיניהם, אך למותר גם להבחירות, יען השוטרים יורו כדורי מות על כל איש אשר יזיד לגשת אל בית הבחירה, והועד הממונה על הבחירה יניח בהקלפי מספר פתקאות של בוחרים את אשר יכשר בעיניהם. והולך ומתאר תכונת השרים והפקידים ומעשיהם. — יודיע כי עוד לא נמצא פשר בין המתקוממים בקאָרריענטעס וסכנה נשקפת כי יפרוץ מרד גם בנפות בוענאָס־אירעס, קאָנטרעריאָס וסאנטא־פע. ביתר שאת יתגעש העם בהגוף היותר גדול בהמדינה, באשמת שר הפלך והפאָליציי. גם “אגודת בעלי נכסים” הרחוקים מקשר, גם רוחם איננה נוחה מהרשות ותשלח קובלנא לנשיא הריפובליק להתערב בדבר. — בקאָרריענטעס רבה העזובה ופריעת כל חוקי המוסר. אחד מקרובי שר הפלך שהוסר ממשמרתו הכריח את שתי בנות ה' דיאָגיסיאָ ארויזשו לפשוט את בגדיהן ולהתיצב ערומות לשרת לפניו ולפני חבריו שרי הצבא, ואנשי החיל היו קהל הרואים: מה“ע Diario”" מעיד על אמתת הדבר ומוסיף: זאת היא חברת הנאורים בבוענאָס אירעס". — בקאזעראָס נשארו רק ילידי חוץ לארץ; כי הארגינטינים ברחו משם מפחד “הרשות” אשר העמיד הגענעראל “Diaz” העריץ, ראש המתפרצים, אשר האחים הרוצחים מאָלינא ממקורביו. גם גדודי הממשלה עושים שמות בכל מקום בואם, חמס ושוד ירבו ובאגרוף רשע יהרגו נפשות נקיות. — בבעלא וויסטא ירה איש חיל מגדוד נוגענץ בקרבת בית הרשות כדור עופרת מקנה רובה בלב אשה הולכת לתומה לאור היום.

6) 22 יאנואר 1893. — “דייטשע לא פלאטע צייטונג” 19 No יודיע, כי בו ביום יהי “מיטטינג” (אספת מתפרצים) בבוענאָס אירעס, אשר הפילה אימתה על הממשלה. — למזכרת חטאת הממשלה בטרם פשטה את הרגל יסופר, כי בקרב הימים ימָכר לאשר יֵקר במחיר מרכז אדמה, אשר שר הפלך בעת ההיא מאקסימא פאַץ וחבריו הוציאו מילליונים מן האדמה לכיסם. האחוזה הזאת נתונה בעבוט באפותיקו בסך 4,481,000 פעזאָ. היא תשתרע על 4 לעגוא (הלעגוא יותר מן 3 פרסאות גיאוגרפיות) ועפ"י תנאי שטר הערבון (Cedulas) ישלמו שנה שנה רבית 7% ועוד 1% לפרעון החוב, עולה 358,480 פעזאָ. מובן מאליו כי האנשים אשר בידם שטר הערבון יאבדו הרבה מילליונים. — אחד מאזרחי עספעראנצא הלך עם אשתו לנשף חשק ובשובם מצאו הדלת פתוחה ויראו כי. נגנבו איזה חפצי ערך וגם בתם ילדה בת ארבע שנים ורק ביום המחרת מצאוה במרתף, שני לעגוא מעספעראנצא, יושבת ובוכה; ותספר כי אחד השודדים ענה אותה. — “הרג וחמס” על נס “הרשיות” של רוּעץ, תחת חסות שלטן האומה בקאָרריענטעס, החפצה להביא “סדרים” ושלום שמה. כמעט בא שר האלף אקונא במערסעדעס, היתה ראשית מעשהו לבוז את כל הנמצא בחנות של אלבינאָ ראָמערא, בר פלוגתא שלו בשטת הפוליטיק, וכן עשו לאחרים. האכרים התמימים הוכו באכזריות חמה, בהמותיהם, כבשיהם וסוסיהם לקחו עמם. מחמת רשיות כאלה נסים יושבי המקומות להחבא בהרים, אם רק הדרך פתוחה עוד לפניהם.

7) 9 פעבר. 1893 — 5Le Courier de la Plata No (בבוענאָס אירעס) 11541 No, במאמר ראשי “התנועה האנטיסמיטית” (Le movement Antisimitque)יאמר, כי התנועה הזאת היא לא נגד כל בני שם, רק נגד החלק הקטן מהם העברים. ובכן מסע הצלב הזה הוא איננו נגד שבט גוי גדול (ראססע) רק נגד כת אחת, ושואל: האם יוכל אום להתקיים בלי אמונה? בארצות הברית באמיריקא אין אמונה שלטת ובכל זאת גרשה את כת המורמונים והסינים, לאשר מדותיהם מתנגדות לחוקי הארץ; ובכן האמונה היא יסוד דתי המדינה. ובאנגליא אף ששם אמונה שלטת, בכל זאת כאשר דתי המדינה עכבו מתת לה' ראָטהשילד לשבת בהפרלמנט מפני נוסח שבועה, בטלה הממשלה למענו את הנוסח: “הנני נשבע על דעת אמונת הנצרת”. וזאת חובת חברה מדינית נוצרית, לתת לכל אזרחיה בני אומות ואמונות שונות משפט אזרחי ארץ, ובלבד שישמרו דתי המדינה. אם יבא מושלמני לפני השופט הממונה על ספרי המאטריקעל (מעהר) לבקש כי יאַשר ויקיים את כתב הנשואין עם אשתו השנית, יאמר לו השופט: עליך לדעת כי בצרפת יעָנש קשה נושא אשה על אשה. מוכח, כי התנועה האנטיסמיטית היא (לא קנאת אמונה, רק) פוליטיקית. הממשלות ראו כי היהודים במקום שמספרם עצום, יאספו כל אושר הארץ ויחזיקו בו, ובלי עמל כפים; וללחום נגד המשלחת הזאת החליטו באיזה ארצות לגרש משם את היהודים. בצרפת גברה התנועה נגד היהודים. בגרמניא יעירו לחדש חוקי הרדיפות הנושנות, לא לבד שלא יוכלו לקנות אדמה, כי אם להושיבם במיצר. — התנועה הזאת תביא אלינו, כפי הנשמע, מילליון יהודים. ומה יעשו פה? על פי מסורת אבות היו רועי צאן. אולם הרועים לא יוכלו לשבת יחדו. על פרסא מרובעת, תוכלנה לשבת שלשים משפחות עם 3000 כבשים. לו נעשתה כל ארץ ארגינטינא מרבץ לצאן, לא יהי מקום בה ליותר משלשה מילליון משפחות. — המילליון יהודים⁴ אשר בלב הבאראן הירש להושיב בארגינטינא ידרשו לפי זה שליש אדמתה. נחוץ יהיה אפוא לתת להם עבודה אחרת. עבודת השדה לא תצלח להעמיגראנטים של הבאראָן הירש. המלאכה רצויה להם רק מעט. המסחר יכשר בעיניהם יותר. אך היוכלו להתקיים נגד האיטליאנים? המאחדים אהבת עבודה עם יתרון הכשר למסחר. מפחדים אנחנו כי הקולוניזציא של היהודים בארגינטינא לא תצלח, בפרט אם התנועה האנטיסימיטית לא תחדל. במסעינו לא מצאנו יהודים נאחדים בקולוניות עולות כפורחת, רק במאיאָרקא (אי בים התיכון) והם התנצרו. היהודים הראו פעמים אין מספר כי מחזיקים הם באמונתם, ולא יזיד איש לתת להם עצה להמיר דתם. אולם לפי המעשים שנעשו במשך שמנה עשרה מאות שנים מותר להאמין, כי דת היהדות מתנגדת לחיי החברה ולמען השיג המטרה אשר אליה כוננו עיני היהודים הבאים בכח הבאראָן הירש, נחוץ להגות המכשול מן המסלה (איזה דברים במאמר הזה ראוים לשית לב אליהם בפרטית. ארז).

8) 11 פעבר. 1893. — “פאָרווערטס” (בבוענאָס אירעס) 319 No יתאר את הקולוניזציא בנפות שאקאָ ומיסיאָנעס. כי איזה מראשי האצילים יש להם אחוזות גדולות מאד, עד מאות אלפים פרסאות מרובעות, אך הן לא נושבות, אף כי הספרת השקרנית של הפטריוטים הארגינטינים יפריזו לשבח את הארץ בגוזמאות מעוררות צחוק והתול. כה הודיע מה“ע El Argentino”" זה ימים אחדים, כי בנפת פאָרמאָזא היה לבעל אחוזה אחת, אשר זרע טאבאק —80 מילליוו פעזָא הכנסה. עובדי אדמה חפשים לא יאבו להאחז שמה, יען גבר שם השרב מאד והרמשים הנושכים יציקו ליושבי המקום עד בלתי שאת, וגם קדחת ממארת שלטת שם. על כן יעץ הד“ר גיעדערליין, הנודע במאמריו הרבים בתולדות הטבע ועבודת האדמה, כי אחרי אשר אין שום ילדי אומה אירופית חפצים להתנחל שמה מטעם המבואר לעיל, יושלחו שמה יהודים להושיבם שם בחזקה (צוואנגסקאָלאָניען) בודדים משפחה משפחה לבדה, ולא יוכלו לבוא במגע ובמשא את העולם ומלואו. גם הבאראָן הירש (אשר לפניו הוצעה העצה הזאת) הריח מרחוק את הריח הרע הנודף **מהעצה ההיא, וע”כ לא יצאה אל הפועל**. אמרו לכונן שמה קולוניות של אנשי חיל (מיליטערישע קאָלאָניען), כאשר נוסדו ברוסיא (בימי הקיסר ניקולאי — военн. поселенiе), אך הגענעראלים לא אבו להסכים לעצה כזו, כי אין אָפיציער אחד יאבה לשבת ביערי עולם אשר שמה, לשאת קדחת ועקיצות השרצים הנודעים בשמותם: Tabanos, Jejenes, Mosquitos, Piques וחיות פראות, המרבים ענוים קשים לנשוכיהם עד למות.

9) 17 (9מאָרץ, “לא פלאטא צייטונג” 64 No — מטיגאָגאָסטא (בנפת קאטאמארקא בארצות הברית לא פלאטא — ארגינטינא) כותבים, כי כמו בהיסח הדעת פרצו קרבות בין שר הפלך פעררארי ובין הסינטור דעל פינאָ. אחרי אשר הרגיעו המתפרצים וישבו שקטים בתחנות שר הפלך דעל פינאָ, באו פתאום אנשי חיל הממשלה ויצורו על התחנה, אך לא מצאו שם רק נשים אשר אמרו להם, כי הגברים הלכו על פני השדה, ותמסורנה להם כעשרה כלי נשק אשר לא יצלחו לתעודתם. והבא בכח פעררארי צוה לחפש בכל הבית, מלבד במרתף אחד אשר הנשים אמרו כי זה כבר לא השתמשו בו וע“כ נאבד המפתח, וילכו משם. אבל עד מהרה עלה על לבם כי הנשים הונו אותם וישובו לאור הלבנה בשמים טהורים. כמעט התקרבו אל התחנה קבלום המסתתרים ביריות קני רובה ושני אנשי צבא נפלו חללים ראשונים. עד מהרה שלח שר הפלך עוד 150 אנשי חיל. מחצות הלילה עד הבוקר אור גברה המלחמה ותארך עד הצהרים ויפלו חללים משני הצדדים. וכאשר נגש המורשה של שר הפלך ללכוד את התחנה מצאו כי רק הנשים בעזר שני אכרים לחמו בהם, והגברים עזבו לפני שתי שעות את התחנה ויקחו עמם את פרותיהם, כבשיהם, סוסיהם, נשקיהם ואבק השרפה. ולא הרהיבו אנשי הצבא בנפשם עוז לפגוע בהנשים. — “בראָזאריאָ” (הבירה השניה של הריפובליק) לא קבלו מורי ביה”ס של הממלכה את שכרם זה שלשה עשר חדשים, יען אפס כסף מאוצר הממשלה, והם ישאו מחסור. ע“כ התגודדו ויחדלו להורות לקחם בבה”ס, גם הנושאים משרה בבתי המשפט לא קבלו שכרם מחדש מאָרץ 1892 עד פעבר. 1893. עוד שוררת שמה רוח דרות הבינים. איש אחד ושמו מעליאן בא להפאָליציי ויספר כי אשה זקנה אֵררה אותו בכשפיה, והשוטר אשר ראה כי רוח עועים תבעת את האיש ענהו בלצון לשרוף את כל המכשפות. מעליאן מצא לו שני עוזרים באמרו להם, כי מטעם הרשות הוא בא לגרש את השטן מקרבו וילכו אל בית המכשפה. שלשת החברים עשו חרוצים בשכין במצח כל בני הבית בדמות צלב, להקל גרוש השטן, אח“כ סחבו את האשה הזקנה אל מדורת האש אשר הכינו לפני הבית. כמעט עלתה על המוקד, לולא בא בנה ויערוך מלחמה בסכין מול המשוגע ורעיו ויניסום. המשוגע הגיש קובלנא להדפרטמנט המרכזי לדרוש דמי נזיקין 30 מילליאֹן פעזאָס, כי עוד קללת האשה רובצת עליו. — עפ”י הידיעות האחרונות מקאטאמארקא יד המורדים על העליונה, ומצב שר הפלך פעררארי ברע הוא.

10) 17 מאָרץ 1893. — במה"ע No 958 Le petit journal נדפס מאמר נקוב בשם

“La Banditisme dans l’Argentine” (החמס והשוד בארגינטינא).

“המכה הגדולה בהריפובליק הארגינטינית — לא למותר להזכיר זאת פעמים אין מספר — הוא חסרון רגש היושר אצל יושב הארץ; היוצא מזה הוא — האָון הנעשה יום יום, וגם חסרון השקט ובטחה, הנרגש פה ביותר מאשר בין העמים הפראים, ביתר שאת לאשר הרשיות בעצמן, אשר תעודתן לשמור ולעשות עפ”י דתי המדינה, המה הראשונים הפורעים כל חוק, להעיק על העם. הרעיונות האלה עלו בלבנו, כאשר ספרו לנו מעשה רצח הנעשה זה מקרוב בפיגי (Pigüe) במשפחה מבני ארצנו:

Francois Ausel“, איש ישר מאד, בא להשתקע עם אשתו וילדיו בשנת 1885 בקולוניא, 538 קילומטר מבוענאָס אירעס נגבה. הוא לקח בחכירה שתי אחוזות על התנאים הרגילים, לעבדן ולאחוז בהן. שנה שנה הביא להאדמיניסטרציא של הקולוניא כל תבואות שדהו למען אשר מחירן ינוכה מחובו. ביום 25 יאנואר ש”ז בא חבר אנשים מזוינים ויפרצו בבית אויסעל, ובידם צו משופט השלום מסאאוועדרא לקחת בעבוט את כל הנמצא בביתו, מבלי הודיעו מראש ובלי קריאה לדין ובלי שום התראה כדת, ויחלו לפלס חמס ידיהם, המיתו את התרנגולות ואת החזירים ויגנבו תיבה קטנה עם 1200 פיאסטר (פעזאָ) אשר הפקיד איש אחר בידי אשת אויסעל ויעשו שפטים בהזקנים מס“ז וס”ח שנים — על אשר הרשו לעצמם להוציא מפיהם מחאה נגד מעשה הרצח. שליח הבי“ד אשר נשלח לעשות החמס הזה לא זכר בחשבון פעולתו (פראָטאָקאָל) כמה וכמה חפצים אשר לקח עמו. השדודים הגישו משפטם לפני הבי”ד בדיני ממונות ודיני נפשות בדאָלאָרעס, אך עד כה לא נעשה מאומה. ה' Ducos האדמיניסטראטאָר של הקולוניא, הביא לבסוף לשופט השלום הנ“ל חשבון נפרז בדוי מלב, ועל יסוד חשבונו זה נתן לו גבר עמיתו (שופט השלום) צו לגרש את אויסעל מאחוזתו. והוא הביא קובלנא תיכף לפני השופט מבית המשפט הראשון בדאָלאָרעס, להוכיח כי לא כדת עשה שופט השלום. המאניסטראט נתן פקודה, גם שלח טלגרם להעומד תחת פקודתו (שופט השלום) בסאאווערדא, לבטל את הדין ודברים בענין הזה ולשלוח לו את כל הכתבים, אך שופט השלום לא שת לבו לפקודת המאגיסטראט הגבוה ממנו, וישלח ביום 25 פעבר גדוד מזוין ובראשו שר מאה מהשוטרים, לעמוד בעת ימלאו אחרי פסק דינו. האנשים האלה באו בבית אויסעל, אשר לא היה בביתו הוא וילדיו ויחזיקו באשתו הזקנה וישליכוה החוצה, ויקחו את כל החפצים וכלי הבית ויעמיסום בעגלות, אשר השליכו באֵם הדרך מהלך קילומטר מהקולוניא. באותו זמן בא האב עם אחד מבניו וימצאו על הדרך בקרבת המקום שני סכינים מכלי ביתו אשר נפלו מהעגלה וירימום ויחזיקום בידיהם. השודדים החצופים —שלשה עשר במספר — מזוינים מכף רגלם ועד קדקדם, בראותם כי שני האנשים קרבים אליהם וסכינים בידיהם ויכוננו נגדם קני הרובה. כראות האב והבן כי רעה נשקפת להם ויתחלחל הזקן האומלל ויתעלף וימהרו הרוצחים ויאסרוהו בחבל אל אופן העגלה. הבן בחפצו להציל את אביו נתפש בכף שליחי בי”ד אלה ויכלו חמתם בו, אשר בהאבקו עמם עשה שרטת בפני אחד מהם. אחרי כן הוליכו את שניהם (האב והבן) באסורים על ידיהם להקוממיסאריאט בסאאוועדרא. הצעיר מאריוס אויסעל יושב עד היום במשמר. ובמצח נחושה כתב האדמיניסטראטאָר דיקאָס, אשר הסב את השערוריה הזאת, במ“ע הספרדי “”El Porteno בבאחיא־בלאקא, להודות להפּאָליציי בעד מפעלה בענין ההוא: ומה”ע זה, לא לקח לו הטורח לחקור שרש דבר, וידפיס בנפש שוקמה את התשבחות, בהללו את המעשה הגדול הזה כראוי להיות למופת לרבים. לא ידענו — מסיים מה“ע — דרכי המשפט אצל העמים הפראים אוכלי אדם במרכז אפריקא; אך הננו יודעים מהמסופר, הליכות בתי המשפט והשוטרים הנהוגות בהריפובליק ארגינטינא”.

11) 23 מאָרץ 1893 “דייטשע לא פלאטא צ”ט" 69 No. — בעיר המלוכה בוענאָס אירעס נמצאו בתי מלון לחובלים הבאים מהאניות, ומחזיקי האכסניות האלה עושים מסחר בהחובלים וימכרום לרב חובלים בלי ידיעתם ובתחבולות ערמה יביאום אל האניה, אשר רק בעזבה את החוף יוָדע להם כי נמכרו לעבדים ועל כרחם יעבידום קשה ושכר לא יתנו להם, ובנשאם תנואות ייסרום בחבלים, ובבואם אל חוף אחר ישלחום מעל פניהם ואומרים להם, כי שכרם ככר שלמו לבעלי המלונות. — הארבה פרש כנפיו על הנפות קאטאמארא, לא ריאָיא, סאנטיאגאָ רעל עסטראָ, טוקומאן וסאלטא ויאכל את כל מזרע התבואות, וכפי הנשמע, עשו כלה בחטי תירוס. — אמנם ארץ הפלאות ארגינטינא, אשר אין כמוה בכל כדור הארץ, גם לא היה ולא יהיה לעולמים. בקצה הארץ נמצא אי הנקרא “פייערלאנד” ובה שליט שר הפלך עם 168 פקידים ושלש אניות קיטור לשמשותא. לפני איזה שנים היו באי ההוא מאה תושבים בני תרבות ועתה נמצאו בו רק ששה. ואם ישאל השואל: למה 168 פקידים ושר פלך לששה תושבים? התשובה בצדה: 168 פקידים אך משל הוא, כי לא היו ולא נבראו, וכלם יתאחדו בשר הפלך והוא יקבל שכר כולם ומושבו בבוענאָס אירעס ורק מצודתו פרושה במרחקים בפייערלאנד. והוא להפך — יעיד הסופר — מהנהוג בארגינטינא. פקידים רבים מבשר ועצמות חיים בארץ, רק שכרם יקופח, לעומת זאת פקידי פייערלאנד רק בדמיון יסודם, אך שכרם עומד וקיים ובא לכיס שר הפלך.

31 (12מאָרץ 1893 “דייטשע לא פלאטא צ”ט" 76 No. — מסאן קריסטאָבאל בסאנטא פע (מהלך חמש שעות ממאָזעסוויללע) הודיעו להממשלה, כי ההודים פרצו במחוז ההוא וישוסו את כל הבהמות אשר מצאו שם.

12) 139 אפריל 1893 “דייטשע לא פלאטא צט”ג" 83 No. — ידבר בהמהפכות והשערוריות בהנפות; הליכות הממשלה, בעלי אגרופין ופורצים בבתי זרים, ושלטן עושי רמיה. בנוף מיסיאָנעס מכרו השליטים מאת אלף העקטאר אדמת הריפובליק לעשרה אנשים, לאיש עשרת אלפים העקטאר, במחיר 3 פעזאָ ההעקטאר, עפ"י התנאים האלה: הקונים מחויבים לתת שטרי חוב לפרוע אחר כלות שנה את המגיע מהם, ואם לא ישלמו ליום הפרעון ינתן לו ארכה עוד לשנה, ובמשך הזמן הזה יוכלו הקונים (בלא מעות) לכרות העצים ולאסוף תבואות האדמה. הנשמע עוד ממכר אדמה כזה? ואין להתפלא על זאת. כי בין עשרת הקונים שקנו איש איש עשרת אלפים העקטאר אדמה יקחו חלק גדול שרי הממשלה המוכרים. כל זאת היה לפני השלטן שעזב משמרתו והשלטן הנוכחי החל לתבוע את הכסף, או לקחת בחזרה את האדמה, אך השליט במחוז ההוא לפנים לא יפול משערות ראשו ארצה, כי עצם מעצמי השליטים החדשים הוא ובשר מבשרם.

13) 14 מאי 1893. “ארגענטינישעס וואָכענבלאטט” 794 No. — תשובה על מאמר במ“ע Nacion”" שנעתק במ"ע שונים אדות גנבת השורים וכלי העבודה בקולוניא מויריציאָ, שנזכרה לעיל במכתב.19 N. במאמר הזה יאשים “נאציאָן” את הקולוניסטים, כמשפט האדמיניסטרציא.

נגד האשמה הבדויה הזאת יוצא אחד הקולוניסטים המכנה עצמו “פּאטריאָט” וקורא תגר על הסופר בהנאציאָן כי לא שת לבו לראות אם ברשימת החשודים יש שמות יהודים או נוצרים, וכאשר נתפרסם גם במה“ע באירופא הושבו במשמר איזה פקידים נוצרים, כי בכלל אין בכל הפקידים רק איש יהודי אחד והוא גזבר (קאסירער) ולא במויריציאָ. ויקשה לשאול: איך יכלו הקולוניסטים למכור השורים, אם שטרי הקנין של השורים הם בידי האדמיניסטרציא? וכאשר “נאציאָן” מודיע כי המכונות לעבודת האדמה שנגנבו ונמכרו, היו עוד צרורות בתיבותיהן, האם גם אותן מכרו הקולוניסטים? ומדוע לא הובאו הקולוניסטים במשמר, רק הפקידים? הן דרך האדמיניסטרציא להעניש קשה את הקולוניסט העברי אשר תמצא בו שמץ חשש אָון, וכאשר מצא קולוניסט מוט ברזל ויקחהו אל ביתו נשלח לבית הסוהר “בבוענאָ דע יוליאָ”. ובצדק יאמר, כי הכל יודעים כי המכונות וכל כלי עבודת האדמה כלן קנין חברת הבאראָן הירש, ומי יקנה אותן מידי קולוניסטים? הכותב יעצור ברוחו מכלי לדבר אדות מצב הענינים בהקולוניות של הבאראָן הירש, לאשר מה”ע “ארג. וו”ש" בעצמו וגם בקיאים ומלומדים בעסקי קולוניזציא כגון גוסטאוו ניעדערליין ואחרים כבר חוו דעתם בענין הזה. אחת אפוא יוצא מכל אלה, כי אין תקוה להטיב הליכות הקולוניות, כל זמן שסנדלר יתקן מורה שעות. יוכל להיות, יאמר הכותב, כי האדמיניסטרציא תענה כחש הדבה הרבה על הקולוניסטים, למען לא יקראו עליהם מתי תבל בדברי דושאָן כולל: “רע הוא העוף ההורס קנו”.

מלבד העלים השלמים ממכה“ע היוצאים בעיר המלוכה בואענאָס אירעס אשר הבאנו תוכנם בקיצור נמרץ, נשלחו לנו עמודים קרוצים ממ”ע שונים, אשר יתארו בצבעים מעציבים, את החמס והשוד הנעשה בארץ, התקוממות קולוניסטים נוצרים שלוים שקטים נגד המס החדש על תבואות אשר גזרה הממשלה להעלות עליהם, וביד מזוינה יעמדו נגד גובי המס הבאים לקחתו בחזק יד, וכי סוף כל סוף לא יבא הכסף לאוצר הממשלה, כי היא מסרה את המס לחוכר והוא בור סיד שאינו מאבד טיפה, את המס הנקבץ ישים בצלחתו ויחלק שלל את השליטים במדינה כן יספרו העמודים האלה מהמהפכות אשר תפרוצנה בהנפות וממעשים יום יום אשר תסמר שער כל שומעיהם וגם מהתלוכות הקולוניזציא של הבאראָן הירש, גם את העמודים הקרוצים האלה הנני שולח לאדוני הבאראָן, בטח לבי, כי אם יתן אדוני לב לקרוא את שני המאמרים האחרונים בשפת צרפת ואיזה מהקודמים בשפת אשכנז ומהעמודים הקרוצים, יוָכח לדעת, כי כל דברי המכתבים שהבאתי תוכנם — כנים ונאמנים, אין בהם נפתל ועקש. גם להוואָסחאָד ובהאָדעסקי ליסטאָק באו בשבועות האחרונים קנים והגה והי על הקולוניות בארגינטינא, גם הקולוניל גאָלדסמיד הפליט בלונדון איזה ספקות בעתידות הקולוניזציא שמה. וכאשר ידעתי עד מאד אהבתו הנאמנה לעמנו ודבקותו באמונתנו וכי גורל אחינו נוגע עד לבו, נכון לבי בטוח, כי יאבה ברחמיו הנאמנים לשקול בפלס תבונתו, אם יש תקוה לבני בריתנו בארגינטינא, להנפש שם מכל עמל הנדודים אשר שבענו זה אלף ושמונה מאות שנה. עינינו הרואות, כי נוצרים מלידה ומבטן, עובדי אדמה מנעוריהם בית אביהם, בעלי זרוע, העומדים תחת חסות צירי הארצות שיצאו משם, לא יוכלו לעמוד ולהתקיים מפני החמס והשוד אשר יעשו בם פקידי הממשלה ושריה ושוטריה, ועושק וגזל משפט במדינה וגבוה על גבוה שומר לבלי יאונה להסיקריקון כל רע בגלל עשותם המזמתה וכל נבלה, על דברת: “שמור לי ואשמור לך”, — מה כח בני בריתנו כי ייחלו, כי ייטב גורלם מגורל הקולוניסטים הנוצרים, אשר יגיעם יירשו זרים, בעת אשר גם כרוב סוכך אין שמה אשר יגן עליהם, כי בעזבם את ארצנו לא ימנו עוד בין בניה, ובא כת רוסיא (בתור קונסול, כי ציר אין לרוסיא בארץ הרחוקה והזרה ארגינטינא) איננו נזקק לדבר בשם ממשלתנו בשער ולבקש משפט השדודים. האם טובה העצה, כי ילמדו גם המה ידם לקרב, לצאת חלוצים בקנה רובה מול עושקיהם כח ולקשור קשר נגד הממשלה, בגלל שריה ופקידיה, שופטיה ושוטריה, אשר ירעצום וירוצצום? האם כדאי הוא להם להרחיק נדוד, לעמוד בקשרי מלחמה ולנפול חללים על מרומי שדה? ואחר כל אלה, אם בזרוע כח יצלח בידם לנצח את החמסנים עד זמן ועדן, יבוא הארבה וילחך את יבול השדה וכהנה מכות המדינה הזאת. ואם גם נאבה להַשלות אותנו בתקות שוא, כי ארגינטינא תהי יוצאת מן הכלל, ותחת אשר באירופא המה החלשים שבאומות ויחד עם זה השנואים והנבזים, הרצוצים והעשוקים, יהיו באמיריקא הדרומית אדירי איומה ופחדם ומוראם יפלו על הממשלה ועם הארץ, ועוד יתנו כבוד ויקר להם ויבקשו קרבתם, — גם אז לא ידענו אם “ישוה המשחק הזה את הנר” (במשל הרוסי). בעד 50 מילליון פראנק (אשר העשיריה לכל הפחות תם לריק, על הוצאות מיותרות, ועל האדמיניסטרציא היקרה, חוץ מה שגנבו הנציבים והמשגיחים), אי אפשר להוליך דרך הים מהלך חדש ימים באניות קיטור ¼3 מילליון אנשים ולהנחילם שמה אחוזות, לבנות להם בתים ולהמציא להם כל הדרוש לעבודה זו ולנהלם בלחם עד אשר יאכלו מעבור הארץ, ובעבור איזה אלפים, אשר לא ידענו אל נכון אם יוכלו להשאר שמה ולעבוד את האדמה, אך למותר היה לדרוש מאת ממשלתנו להושיב ועדי עמיגרציא ברוסיא. ואחרון אחרון חביב: מי ערב לנו, כי הפליטים אשר ידחו לקצוי תבל, ישארו אמונים לאמונתנו ולעמנו ולא יתבוללו בעם הארץ כעשרת השבטים מלפנים? כבר הוכחנו לדעת, כי הארץ מסוגלת להפקרות, ומי לא ידע את תכונת אחינו, כי כל זמן שהם יושבים בתוך אחיהם אדוקים הם באמונתם, אך אם ילכו למקום שאין מכירין אותם — יעשו מה שלבם חפץ באין מעצור לרוחם.

נפשי יודעת מאד, כי דברי מאמרי זה, הנאמרים באמת ובתמים, ברוח אמונים, בלי פניה צדדית או דעה קדומה, רק לאשר גורל בני בריתנו האמללים נוגע אל לבי, וכל אמרי מאומתים בראיות ברורות וההימנות, שאין לפקפק באמתתן — דברי מאמרי זה ימצאו עליהם מערערים בקרב אלה מאחינו בארצנו המתפעלים מכל חזיון מפליא, מאחז עינים, מכל היוצא מדרך הטבע, וע"כ התחמם כח דמיונם לשֵמע המצאה חדשה — כי יוחל ארץ צבי לכל הארצות חדשה בפאתי תבל, ושם יוָלד בפרק זמן חמש ועשרים שנה גוי איתן —¼3 מילליון הבאים ישרש יעקב בארץ הפלאות, וכאשר מוצאם מעם עולם, אשר אָצל לו האלהים פי שנים מברכתו את אדם וחוה וחיי עולם נטע בתוכו, וארץ ישראל החדשה מבורכה — לפי עדות הלבלרים המושבעים בשם המפורש — כי שם סר מר המות ואין שלטון למלאך המשחית, יש אפוא תקוה כי תקוים שמה נבואת ישעיהו בן אמוץ (ס"ה כ'): “הנער בן מאה שנים ימות”, ולעת קץ מחזור גדול (תקופת השמש) יעצם מספר האום הזה עד שבע מילליון נפש אדם, כלם אהובים, כלם עובדי אדמה ברורים, כלם גבורי מלחמה, איש חרבו על ירכו (כשכניהם הפראים במדותיהם, כי לולא זאת הקומה לא תהיה להם) ואֵת ומחרשה וחרמש בידו. ולמרבה הקסם הועיל המקרה, כי הגואל, ואולי גם המחוקק החדש, שמו כשם המוציא את ישראל ממצרים אשר נתן לו את התורה מפי הגבורה בהר סיני, וגם שם נביאו כשם אחי הגואל הראשון ארנאָלד⁵ (אואיט). רק תחת אשר יוצאי מצרים התהלכו במדבר ארבעים שנה טרם באו אל הארץ אשר הבטיח ד' לאבותינו הראשונים, יסעו עתה בקפיצת הדרך דרך הים באניות קיטור יום לשנה יום לשנה ותחת המן יאכלו מאשר מנה להם המלצר בהספינה. אין להתפלא כי ברק החשמל אשר נגע בהם הלהיבם לראות בהקיץ חלום באספמיא החדשה ולקרוא עלי מלחמה בחרב פיפיות ולשון אפעה וקסת דרוכה. אך חציהם השנונים בנאצות וגדופים וקללות נמרצות ממני והלאה, כי מגן משוח בשמן האמת סתרה בעדי.

אמנם אם אנשים מן השוק לא יפנו לאמרי, ואור מתעה הוליך שולל גם חכמים ונבונים, לתת מבטחם בישוב ארגינטינא, כל אלה כאנשים פרטים לא יוכלו להיות למוקש לרבים. אולם אם גבר מאר נעלה כאדוני הבאראָן, אשר עיני כל ישראל עליו, בידעם כי בכל לבו ונפשו הוא דורש שלומם וטובתם ובמתינות רבה יעשה כל מעשהו בעסקי הכלל, אם אדוני אשר שמו גדול לכל אחינו ברוסיא מכל המפלגות מנער ועד זקן, אם הוא קבל עליו המשרה לעמוד בראש הועד המרכזי בקרית המלוכה, ועל פיו ישק כל מהלך היציאה, ראוי ונכון כי יוסיף לחקור בשבע ושבעים חקירות, אם לא תצא חלילה תקלה על ידי לכל הגולים וגם להנותרים אתנו פה. ויהיו נא דברי אלה והאותות והמופתים אשר הבאתי — לרצון לפני אדוני הבאראָן, לעבור עליהם, ואז ידע בטח את אשר לפניו. ומה מאד יגל לבי, אם אדע כי שם אדוני הבאראָן לבו למאמרי זה והיה זה שכרי.

אלכסנדר צעדערבוים.