I 🔗
הדייג צועד בצעד קליל על גדת נהר היוֹן וחכתו ללא המצוף עמו, והוא מקפיץ על המים את זבובו הירוק.
את הזבובים הירוקים הוא תופס בגזעי הצפצפות שהוקצעו בהתחככות הבקר.
הוא מטיל את חכתו בתנועה נמרצת ומושך בסמכותיות.
נדמה לו כי כל מקום חדש הוא הטוב ביותר, ועד מהרה הוא עוזבו, מדלג על גדר זרדים ועובר משדה מרעה זה לאחר.
לפתע פתאום, כאשר הוא חוצה שדה גדול צרוב שמש, הוא נעצר.
שם, בין הפרות השלוות הרובצות, הפר מתרומם בכבדות.
זהו פר בעל מוניטין, וגודלו מפתיע את העוברים ושבים. מתפעלים ממנו מרחוק, ואם עדיין לא עשה זאת, הרי הוא מסוגל לזרוק את האיש שלו לשמים, כמו חץ, בקשת של קרניו. רך יותר מטּלה כל עוד זה רצונו, הוא נתקף זעם פתאום, וכאשר זעם זה תופס בו, אין איש יודע לעולם מה יקרה בקרבתו.
הדייג מלכסן את מבטו אליו.
“אם אני בורח, הוא חושב, יהיה עליי הפר לפני שאצא מהשדה. אם, בלי לדעת לשחות, אני קופץ לנהר, אני טובע. אם אני מתחפש למת על הקרקע, הפר, כך אומרים, ירחרח בי ולא ייגע בי. האם זה בטוח? ואם הוא לא מסתלק, איזה פחד! מוטב להעמיד פנים של אדישות מדומה.”
והדייג ממשיך לדוג עם חכתו נטולת המצוף כאילו הפר איננו. הוא מקווה כך להוליכו שולל.
עורפו צורב מתחת לכובע הקש שלו.
הוא עוצר את רגליו המשתוקקות לרוץ ומאלצן לבטוש בעשב. יש בו די גבורה כדי לטבול במים את הזבוב הירוק שלו.
חוץ מזה, מי דוחק בו?
הפר אינו מתעניין בו ונשאר עם פרותיו.
הוא לא התרומם אלא כדי להתנועע, מעייפות, כמו שמתמתחים.
הוא מפנה אל רוח הערב את ראשו המקורזל.
הוא גועה מזמן לזמן, עינו עצומה למחצה.
הוא נוהם מגעגועים ומקשיב לנהמתו שלו.
II 🔗
הנשים מכירות אותו לפי השׂער המקורזל שעל מצחו.
III 🔗
"איך הוא מסתכל בי!
– אל תפחדי, גלורייט, הוא הרי רואה שיש לך חזות של אישה הגונה. "
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.