בקצה הגג של האסם שר פרוש. הוא חוזר במרווחים שווים על
צלילו התורשתי. מרוב הסתכלות בו, העין המטושטשת אינה מבחינה בו עוד בנפרד
מהאסם המגושם. כל חיי האבנים הללו, החציר הזה, הקורות הללו והרעפים הללו,
מפכים במקורה של ציפור.
ואולי האסם עצמו שורק לו לחן קטן.
המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
התוכן נטען...
תודה רבה על שטרחת לשלוח אלינו הגהה או הערה! נעיין בה בקפידה ונתקן את הטקסט במידת הצורך, ונעדכן אותך כשנעשה זאת.