על ענף מזלג של עץ הדובדבן שלנו היה קן חוחיות נחמד למראה, עגול, מושלם, כולו זיפים בחוץ, ובפנים כולו מוך, וארבעה קטנטנים בקעו בו. אמרתי לאבי:
“יש לי כמעט חשק לקחת אותם כדי לגדלם.”
אבי הסביר לי תכופות כי פשע הוא לשים ציפורים בכלוב. אבל הפעם, עייף בוודאי מלחזור על אותו דבר, לא מצא דבר לומר לי. כמה ימים אחר כך אמרתי לו:
“אם ארצה, זה יהיה קל. תחילה אשים את הקן בתוך כלוב, אתלה את הכלוב על עץ הדובדבן והאם תאכיל את הקטנים דרך הסורגים, עד שלא יזדקקו לה עוד.”
אבי לא אמר מה הוא חושב על אמצעי זה.
לכן שמתי את הקן בתוך כלוב, את הכלוב על עץ הדובדבן ומה שצפיתי אכן קרה: החוחיות הבוגרות, בלי להסס, הביאו לגוזלים זחלים מלוא המקור. ואבי הסתכל מרחוק, משועשע כמוני, בתנועה המצויצת הבלתי־פוסקת, במעופן הצבוע אדום־דם וצהוב גפריתי.
ערב אחד אמרתי: “הגוזלים כבר חסונים למדי. אילו היו חופשיים, היו פורחים להם. שיבלו עוד לילה אחרון במשפחה ומחר אעביר אותם הביתה, אתלה אותם בחלוני, ואני אומר לך כי לא יהיו בעולם הרבה חוחיות מטופחות יותר.”
אבי לא אמר דבר נגד זה.
למחרת מצאתי את הקן ריק. אבי היה שם, עד לתדהמתי.
“אינני חטטן, אמרתי, אבל הייתי רוצה לדעת מי המטומטם שפתח את הכלוב הזה!”
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.