העליה ארצה אינה פרוצס גיאוגרפי בלבד, אינה אך שנוי מקום. היא קשורה גם בשנוי ערכין, ובשנוי ההוי, בשנוי כל סדרי חיים. ואם לאו – היא עלולה – וראינו מקרים כאלה ללא מספר, להכשיל את העולה ולהכשיל את המפעל.

מה נתן ל“החלוץ” את כוחו במפעל הציוני? כוחו של “החלוץ” בשנים: בהכשרתו ובארגונו. הכשרה איננה אך מומנט טכני, ידיעת המקצוע וכו'. היא כוללת בה מומנטים נפשיים אשר חשיבות מכרעת להם. פירוש ההכשרה הזאת הוא שהחלוץ יודע מה צפוי לו והוא מוכן לקבל עליו באהבה את יסודי הארץ. ערך כביר להכשרה הנפשית הזאת באשר אך בה ערובה שהעולה החדש לא ישתמש לרעה באמון הרב אשר ההסתדרות הציונית מגלה בהזמנתו הנה. ההכשרה הנפשית הזאת היא הערובה היחידה לנו שהעולה לא יכשל ולא ישבר בפגישתו הראשונה את החיים הארץ-ישראליים, אשר עושר רב ואולם גם סבל רב בהם. ולא פחות חשוב המומנט השני: הארגון. תפקידים רבים ורבי גונים עומדים לפני העולה החדש ולפני ההסתדרות הציונית. תפקידים אשר אן לראותם מראש ואין לספר עליהם לעולה החדש, כי אנו בעצמנו איננו יודעים, בכל הפרטים, מה ידרוש מאתנו יום מחר. התפקידים העצומים האלה אין למלא אותם בלי מכשיר הארגון, עם אבק אדם, המפוזר על פני הארץ, כשכל אחד מחפש לו על חשבונו לפי שכלו את האפשרות לסדר את חייו הפרטיים. עליה כזאת מונעת כל אפשרות של בנין שיטתי, של קביעת תפקידים, של רציונליזציה בכוחות, של מלוי תעודות היום. ארגון החלוץ – מבלי לדבר על ערכו הגדול של ארגון זה בשביל הפרט, לבל ירגיש את עצמו אובד עצות ועזוב לנפשו בארצו החדשה, אלא יבוא כאח אל אחיו המחכים לו והמוכנים לקבלו – הוא מומנט ממלכתי כביר והתנועה הממלכתית אינה יכולה לוותר עליו.