רקע
משה בילינסון
על הסרט "לחיים חדשים"

שפע אור, שפע שמש, עבודה, יצירה, בריאות הגוף ובריאות הנפש, חיי הפרט המובלעים מתוך הרמוניה שלמה בחיי הכלל, נוער, שירה, ריקוד, שעות עליזות ונעימות לאחר עבודה – כאלה הם “החיים החדשים”, אשר קרן היסוד הראתה לנו ולעולם כולו – לפי שאומרים מתוך הצלחה מרובה – בפילם שלה. לחיים אלה – כנראה לשם שימוש ב“חוק הקונטרסים” – רקע עניות, דלות ולכלוך של החיים הישנים, הערביים והיהודים, בארץ-ישראל.

הפילם הוא ריאליסטי, כמעט “פילם טבע”. פה ושם מורגש ביום במקצת, אך אין זה כי אם ליקוי טכני. עוד תוספת דאגה, עוד עצה אחת מאמני הפילמים והיה נעלם גם הוא, והיה זה “פילם טבע” ממש, אשר כל פרט ממנו לוקח מהמציאות, ועם זאת: האמנם זוהי המציאות שלנו, ה"אמת מארץ-ישראל "?

שפע אור, שפע שמש. רוחות המדבר אינן נושבות כאן לעולם, אינן מגיעות כלל אלינו. גשמים עזים אינם מקלקלים דרכים, אינם מנתקים נקודות-ישוב, אינם מציפים צריפי דלת עם. סערות קשות אינן מפילות אהלים. ולעולם לא יקרה כאן שאדם עובד יחפש לשוא, במשך חדשים מרובים בשנה, צל-רחמים כל שהוא להגן על עצמו מפני שלהבתה הלוהטת של השמש.

ואשר להתישבות החקלאית, הרי שהאדמה הארץ-ישראלית הזאת אין כלל צורך להאחז בה בצפרנים, ללחום בעדה ולהתאבק אתה, ואיש מתוך המתישבים איננו נופל, שבע פעמים, ואין עליו לקום, שבע פעמים, כדי להוציא ממנה לחם צר. חלילה. כי אין אדמה זאת שוממה, מנוצלת משך דורות ומוזנחת משך דורות. סלעים ממנה והלאה. רק תגע בה, וזכית בגורל. לא תזוז עוד, לא תנדוד עוד, לא תצעק עוד ממעמקיה.

כל העולם נלהב מפילם זה ומוחא לו כף. כן: מדוע לא ימחא? מבקרי הקולנוע בודאי התעיפו במקצת מתמרוני הצבא והצי ואוירוני-הפצצות, אשר כל מיני יומנים מראים להם שבוע-שבוע. מדוע לא ימחאו כף לאידיליה זאת, מחייה נפשות, אשר הצעירים המאושרים הללו השיגו אותה בפשטות כה מפליאה, ללא תשלום כל שהוא?

נניח למחיאת-כפיים של מבקרי סינימה אלה. ערכן אתן. מאימתי? רק חזיונות מתוקים, מתוקים שבמתוקים, כובשים את הלב הזה? כלום מסוגל הפילם למשוך את ההמונים היהודים? והן המונים אלה פיקחים הם, עושי חשבון, ספקניים, נוטים להלצה ואירוניה – ותמונה ארץ-ישראלית שהיא כולה צבע ורוד לא תשבה את לבם.

ארץ- ישראל איננה צעצוע לישראל. היא לו מערכה אחרונה במלחמת קיומו. חיי ארץ-ישראל אינם חיי שירה וריקוד של צעירים נצחיים, הם אינם חיי שובע נפשי וגופני, הם חיים של נסיונות מרים, של התאבקות, גם חיי עוני ודלדול, גם חיים שהם עמידה על הנפש. משום כך, רק משום כך, כה יקרים נצחונותינו והישגינו. העליה לארץ איננה טיול עליז של כיתה עליונה בבית-ספר בורגני, אשר הפדגוגיה המודרנית דורשת ממנו שגם חניכיו יטעמו לשעה קלה את טעם עבודת האדמה. עליה לארץ-ישראל זאת היא נכונות לחיי עבודה ולא לתמונות עבודה, נכונות לסבל, לויתור, למלחמה, לקרבן.


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות