רקע
פרץ סמולנסקין
שאלת היהודים – שאלת החיים - מאמר ראשון

 

מאמר ראשון.    🔗

כאשר זאת היא דרך אחינו מאז להתרחק בדרכיהם ומעשיהם מהקצה אל הקצה כן הם עושים גם היום בני אחינו השואלים ודורשים בשאלת היהודים – בשאלת החיים.

לא היתה עת לישראל אשר בה רבו סופרים בשפת עבר כהיום הזה, והסופרים לא שמו מעולם לב למצב ישראל ותקונו כאשר הם עושים היום. מכתבי עת פרצו לרוב ועל שדותיהם צצו סופרים כעשב השדה וכלם אלו לאלו שואלים ואלו לאלו משיבים וכל אחד יתברך בלבבו כי מפיו תצא תורה אשר יקבעוה להלכה וכל העם יקרא נעשה ונשמע ובדבר שפתיו יהיה לגואל ומושיע לישראל. אמנם לא נוכל לכחד כי בדבר הזה יושיעו הרבה לישראל אם כי לא איש איש מלבדו כי אם כלם יחד בשאלותיהם ודבריהם וגם בוכוחיהם ודברי ריבותם, כי בזה יפיחו רוח בעם לחשוב על אדותו וכל החושב מחשבות איש חי הוא ואם כן יפיחו רוח חיים בלב העם אשר כמעט מת בקרבו כל רגש חיים – חיי העם, כי אף אלה אשר עוד לא סר לבבם מאחרי ישראל ושפתו אף המה שמו כל מעינם עד הנה להתעסק אך במתים, בימים ובדברים אשר כבר מתו, ואל ההוה והעתיד, אל המצב הרוחני והחיים איש לא שם את לבו, ובני הנעורים, אשר לא ראו עוד בכבוד התורה והאמונה, כאשר יצאו לפעלם כבני אדם ישכחו את עמם וגם זכרונו לא יעלה על לבם, כי לא הסכינו לחשוה מחשבות על אדותו, ויהי ישראל כמת נכבד בעיניהם אשר אם גם לא ישליכו שקוצים על קברו, אך גם להתלונן בחברתו לא לנחת רוח היה להם. והסופרים בשאלותיהם נתנו רוח חיים בעם ישראל וענין לענות בו לאלה אשר יאבו לפעול ולעשות למען עמם. וזאת לא נוכל לכחד כי כן הוא, כי מספר המ"ע בשפת עבר, אשר בלי קוראים וחותמים הן לא יוכלו לראות אור, המה יתנו עדיהם כי רב מספר אלה אשר לישראל המה, ואם גם מת ישראל ושפתו במקום אחד הנה שב ויחי במקום אחר.

אולם אחרי כל אלה לא נוכל לעשות שקר בנפשנו ולאמר כי לדברי השואלים והמשיבים כשהם לעצמם יש יסוד נכון וקים, וכי יש בידם לפקוח עינים ולהורות נכוחה. המה רק כקול הקורא להקיץ ישנים לצאת לפעלם, אך אם לפני המתעוררים אין פֹעל ועבודה, אז גם עמל הקורא והמקיץ יעלה בתהו, כי הנרדמים יוסיפו שבת בחבוק ידים בלי מעשה, ולא טוב הוא היושב בטל ועיניו פקוחות מהשוכב על מטתו ונרדם בתרדמה עזה.

שאלות רבות נשאלו אך הפתרונים איפה המה? אמת היא כי רבים יגעו למצוא גם תשובות להשאלות אך אם נחקור ונתבונן בהם היטב נראה כי כמעט כלם יגעו בדי ריק, כי את כלם ישא רוח, כי גם בשאלם עוד לא באו עד תכלית השאלה ואיכה ידעו להשיב דבר?

הכל רואים ויודעים כי באה העת אשר עלינו לעשות דבר מה לישראל, כי מחסוריו רבים, כי עזב דרכו מאז ודרך סלולה עוד לא נמצאה לפניו, הכל שומעים את הקולות כי רעה נשקפה מפה וצרה משם ועת לעשות היא, אבל מה היא הרעה ומה היא התשועה עוד לא נדע על נכון. ובכן יבלבלו שאלה בשאלה ותשובה בתשובה עד כי לא ישמע האחד את שפת רעהו. והיה כי יריב האחד יקרא לרוח ורעהו יצעק לעמתו ללחם. כן בלבלו שתי שאלות שונות והפוכות אשה מרעותה הלא הנה שאלת היהודים ושאלת החיים ויעשוה לשאלה אחת, וישיבו על האחת וידמו למצוא פתרון להשנית אך כי שונות הנה אשה מרעותה בתכלית 1. שאלת היהודים לא שאלת החיים ושאלת החיים לא שאלת היהודים היא; שאלת החיים היא שאלה אשר איש איש ישאל, כיהודי כאינו יהודי,וכל איש אשר יחסר לחמו יבקש למצוא דרך החיים, והשאלה הזאת עצמה מאד בימים האלה כאשר גדל המחסור על ידי אשר רב כח החפץ בלב כל איש, ועל ידי החפש אשר הביא בלב איש ואיש את הדעה כי איש לרעהו ישוה בחיים, ואם כן גם בחפציהם ותאותיהם ידמו ושוו יחד וכרבות החפץ והתאוה כן יגדל המחסור. ואם גם בישראל תגדל השאלה הזאת עוד יותר, בארצות אחדות אשר שם ננעלו לפניהם דלתות החיים ולא יתנום לחיות על פי כשרונם וחפצם, ולולא סבו דרכיהם בסירים כי אז אולי סרה כל שאלה, אך אחרי כל אלה לא שאלת היהודים היא, כי השאלה הזאת לא פנימית כי אם חיצונה הוא, היינו לא בתוך העם המכשלה אשר נוכל להראות עליה הנה זאת היא המכשלה ועליכם להסיר את אבן הנגף מקרבכם, כי אם המכשלה הזאת היא תחת יד שונאיהם אשר ימאנו להשליכה מידם ויוסיפו לעשותה למקל חוֹבלים כל עוד אשר יהיה בידם הכח. ואך שוא נעמול למצוא בדבר הזה פתרונים ולהורות לבני ישראל את הדרך ילכו בה כי לוּ היתה דרך כבושה לפניהם כי אז הלכו בה בעצמם בלי מעורר, ואם חתחתים פרושים מעליה אשר אין בידם להרימם מדרכם אז לא נועיל כי נפגע בהם לאמר: זה הדרך לכו בה. ואין לך אולת גדולה מדברי אלה המבקשים להסיר עני מישראל על ידי אשר יבקשו להם דרכים חדשים ועבודות חדשות אשר לא הסכינו בהם. בארצות אשר שם משפט ישראל יצא לאור, שם לא יגדל עני בני ישראל מעני יתר יושבי הארץ ותהי להפך, כי די כשרון להם למצוא חית ידם בכל מקום שהם, ובארצות אשר לא זכו למשפטי הארץ כרומעניא נראה עין בעין כי אך חסרון משפט הוא בעוכריהם, יען כי לא יתנו להם לחיות על פי דרכם אשר הסכינו בו ולהם אך הבל נפצה פינו להורותם ארחות חיים. באחת כי אך הבל הוא לאמר לחייט2

אשר בא למקום אשר לא יתנוהו לחיות במחטו: לך והיה סנדלר כי חייט לא תוכל להיות במקום הזה, וכל איש הלא יבין כי לאולת גדולה תחשב עצה כזאת, כי אם חייט הוא ולא יתנוהו לחיות במחטו או עליו ללכת למקום אשר יוכל לחיות בכשרונותיו ולא יעזוב את מלאכתו מפני המקום, ואם אזלת ידו מעזוב את מקומו או ואבד בעניו ותשועה רחוקה ממנו כי המרצע אשר לא הסכין בה לא תחיהו. וכעצה הזאת היא עצת כל אלה אשר יאמרו למצוא תשועת ישראל בעבודת האדמה וכאלה עבודות אשר לא הסכינו בהן 1). וזאת שנית מי זה ליד החייט יתקע כי אז אחרי אשר ישליך נפשו מנגד ויעזוב מלאכתו אשר למד אותה מנער ויחזיק במרצע ויבלה ימים רבים במחסור ועני למען ילמד כל תורת הסנדלר, מי זה לידו יתקע אם לא יאמרו לו אז: סנדלר אתה ולא יכירך מקומך פה ואם תחפוץ להיות חרש ברזל או תשב לבטח תחתיך? ואם כן נוכל בצדק ומשפט לאמר כי אין כל שאלת החיים לישראל, היינו השאלה הזאת לא לישראל היא לפתרה כי קצרה ידו, כי אם לאחרים. והשאלה הזאת לא חדשה היא כי אם ישנה מאד כימי ישראל מעת לכתו בגולה ומעת אשר לא לפי רוחו כי אם לפי הרוח אשר יעלה עליו יצא לפעולתו. היו עוד ימים רעים מאלה לישראל, אשר בכל הארצות נדחו ויגֹרשו מנו ולא מצאו להם תקומה ובנפשם הביאו לחמם ומחסור ועני לווּם על כל דרכיהם כשני מלאכי עברה ותמיד כל היום חשבו מחשבות למצוא טרף ובכל עת מצאו תשובה מספקת לארך ימים, בדעתם כי לאיש אשר לא חפשי הנהו לא נתכנו עלילות להציב לו יד אחרי כי הוא ומעשהו גם יחד כמוץ יסער רגע. וכן יהיה כל עוד אשר לא בידו יהיו עתותיו, וכל דברי השואלים והמשיבים בדבר הזה ישאם רוח3

והועיל לא יועילו. כי אם אמנם יש בידנו להושיע לאחרים אבל להושיע להכלל קצרה כל יד כל עוד לא יוכל להושיע לנפשו.

אך לא כשאלה הזאת שאלת החיים, אשר היא שאלה חמרית, שאלת היהודים היא. השאלה הזאת אמנם חדשה היא ועלינו לשום עליה לב ועין פקוחה. השאלה הזאת כפי אשר נבינה אנחנו היא שאלה רוחנית: איך להחזיק בסֻכּת רוח היהודים כי יותרו יהודים ולא יאבד שמם בעמים. והשאלה הזאת חדשה היא. כי בטרם יצאה שטת בן-מנחם והשכלת ברלין לערער יסודי אחדותנו אז לא היתה כל שאלה; עד לפני מאה שנים ידעו כל היהודים כי יהודים המה אך עתה ירד רוח ישראל מיום ליום ולא יעלה. השכלת ברלין אשר לא רק הסירה את התורה כי אם גרשה אותה מגו בחזקת היד ותשליך עליה שקוצים, השכלת ברלין אשר הקימה מטיפים לישראל תחת הרבנים, והמה כרֻבּם לא לישראל ורוחו עיניהם, כי אם לגרש ולשרש כל שרש וענף מזכרון ישראל, השכלת ברלין אשר לקחה את שבט המושלים על ישראל מידי יודעי התורה ותתנהו בידי אנשים אשר לא ידעו את התורה ועל כן ימאסו בה ובהמחזיקים בה, ההשכלה הזאת היתה בנו להפריד בינינו ולהכות את כל בית ישראל לבקיעים. ועל כן עלינו עתה לשאול שאלה ולהשיב תשובה איך תמצא ידנו לרפא את ההרוס ולחזק את הסֻכּה הנופלת? השאלה הזאת שאלת היהודים באמת היא כי עלינו למצוא לה תשובה ובידנו להוציא מחשבתנו אל הפֹעל כאשר נדע אל נכון מה לנו לעשות וכל איש אשר לב לו לשפוט מישרים יבין כי אך לזאת תִּכּוֹן שפת עבר: לשאול ולדרוש בענינים הנוגעים אך לרוח ישראל, ואם כזאת יעשו הסופרים אז יהיו צירים נאמנים להשפה המדברת מתוך גרונם, ואם אין יתעו בדרכם ומעשיהם יהיו מעשי הוללות וסכלות.

כקינות מקוננים על שפת עבר, השפה היפה, השכולה והגלמודה, העזובה מבניה, כן גדופי אלה שיאמרו: הבל היא ואין בה מועיל, כי דל כחה ואין בידה להשמיע בשערים חכמה, הבל המה יחד, כי כשפה כעם לא ישובו ויחיו כאשר יעוררו עליהם קינים והגה והי, אף לא ימותו לשחת מגדופי שונאיהם, העם אשר חיים וכח בקרבו לחיות יחיה על אף שוטניו ואשר כשל כחו ונטה שמשו לערוֹב לא תועיל לו כל תחנה ותפלה כי נפול יפול; וכן הוא בשפה. כל עוד אשר כח בה להצמיח פרי טוב, כל עוד אשר המדברים בשמה ידעו למצוא מסלות בלבב קוראי דבריהם, כל עוד מספר קוראים ימצאו חפץ ותועלת בדברי הסופרים או חבל יהמיון השוטנים להסיר לבם מאחריה, כי לא על פי דברי שונא ישליך איש מידו את הנעים או המועיל לו, איש לפי רוחו כאשר יבחר בנעים או במועיל. ואם דברי הסופרים לעו, יצפצפו ויהגו מלים אין רוח בם, ישירו שירים כקול הסירים וינאמו נאום בלי טעם ודעת, אז שוא יהיה עמל המליצים והמדברים טוב על השפה למצוא לה אוהבים רק למען שמה הגדול, או למען עשות חסד עמה. עוד לא אהב איש רק מאהבת חסד ולא מאס רק מרוע לב, כי את האהוב לו יאהב גם אם משחת לבו, וכל יושר וחסד לא יוכלו להכביד אכפם על איש לאהוב את הנמאס בעיניו, יושר וחסד ישימו רק עבותות על ידי האיש אשר מצאו קן בלבו, לבל יעשה רעה גם לזעום נפשו, אך לא על הלב כי ימיר רגשותיו.

לו היתה שפת עבר, מעת אשר חדשו נעוריה, ככלי חפץ בידי השומרים משמרתה, לו ראו החפצים ביקרה נכוחות והבינו במה ירבו תפארתה, כי אז הניחו רוב הסופרים עטם מידם ותחשב להם לצדקה, כי בזה הגדילו כבוד השפה אשר בשמה התימרו הרבה יותר מאשר בשיריהם וקינותיהם, והמעטים אשר רוח השפה ורוח הדעת תפעמם שלחו ידם לכתוב אך דברים אשר יניחו רוח הקוראים ועסקו אך בדברים הנוגעים באמת בנחלת עמם, ואז לא פנו לאט לאט גם הקוראים ערף להשפה אשר דברים בטעם ודעת נאמרו בה, אך בעזרת המקוננים והלוחמים לשפת עבר גֹרשו לאחד אחד המחזיקים בה, כי נלאו נשוא, לא את השפה המתה כי אם את העורבים אשר מר צרחו על מפלתה. וכן יהי כל עוד אשר לא תהפך להסופרים שפה ברורה להבין ולהכיר מה העם דורש מהם ומה חפץ לו בשפה אשר במתים נחשבה.

כל החפץ להוכיח הרבה לא יוכיח אף מעט וכל אלה אשר יחפצו להוכיח אותנו כי שפת עבר שפה חיה היא לכל משפטיה וחוקותיה לא יוכיחו מאומה, כי משפט שקר לא יהי משפט אמת אף אם נחפוץ בכל לב כי אמת יהי, כאשר עם אונגארן לא העם הגדול הגבור והנורא הוא בתבל כלה אף כי כל בן אונגארן יוכיחך ויערוך לפניך כי כן הוא, וכאשר שפת הבאֶהמים לא תהיה לשפה שלטת בארץ אף כי שרי הממלכה יתנו לה תעצומות ועֹז, כן לא נוכל לעשות את שפת עבר לשפה חיה, אחרי אשר מתה היא ולא ידֻבּר בה. ואם גם נעתיק מכל השפות כל החכמות וכל המליצות והשירים, וכל ההעתקות תהיינה טובות ויפות ( אשר באמת מקרה הוא לאחד ממאה) גם אז שפה חיה תחיה, ובחפצנו לעשות את אשר לא נוכל הנה נאבד גם את המפעל אשר להוציאו לאור תמצא ידנו.

שפת עבר מתה היא, ובכל זאת טובה היא לנו משפה חיה, כי גם אנחנו הגוי כלו האם גוי חי הננו? האם נחיה בחיי לאום חי אשר על חרבו ומשפטיו וארצו יחיה? הלא לפי משפט כל העמים בדבר עם חי ועם מת גם אנחנו במתים נחשבנו, ובכל זאת יחושו גם כל אלה אשר כבר נתנו את רפאים קברנו כי חיים אנחנו, והעד כי יחבלו מזמות ויחֹקו חקים ויחגרו בעֹז מתניהם לקום נגדנו באמרם כי אנחנו נוריש ארץ והמה לא יוכלו קום נגדנו. והחיים יפחדו ויגורו מפני המתים אשר בכל מקום שיבואו יַראו לכל עקבות דרכם. ואם כן יאלץ כל איש להודות כי חיים ולא מתים אנחנו, חיים אם כי בחיים מיוחדים ונבדלים מחיי כל יתר העמים. ואף אמנם כן הוא! חיים אנחנו, אף כי במקומות רבים נבחר לנו מות מחיים, חיים אנחנו אף כי כמתים באשמנים יושיבונו, חיים אנחנו אף כי יחסרו לנו ארחות חיים כאשר לכל עם וגוי, חיים אנחנו אף כי גם מקרבנו יצאו הוללים אשר יבקשו להוכיחנו על פנינו כי לא בחיים חלקנו, חיים היינו וחיים הננו ועוד נהיה בחיים כל עוד אשר לא יסוף מקרבנו רוח החיים אשר החיה אותנו אלפי שנים.

כל כותבי קורות הדורות השתוממו על העם הזה עם ישראל, אשר אחרי מותו שב ויחי ויעמוד על רגליו וכחידה נפלאה היתה זאת בעיניהם. הנה זה עתה הרסו את ארצו; את מבחר בניו הכריעו לטבח, כל עמלו וקנינו נפלו בידי זרים, ונשאר בארץ אך שמה ושאיה, ואך פליטים כנבלי חרש מתוך המהפכה נשא הסער אל קצות הארץ וכל, שונאיו קראו פה אחד: הנה בא היום שבלענוהו ולא ישוב לראות אור! – והנה זה פתאום עלה כיונק ועד ארגיעה גדל וישגה עד כי היה כענק בגבהו, רוחו קבץ אלפי חכמים לישיבות ובתי תלמוד, דברו יצא עד למרחוק ותורתו אשר נשרפה עמו ביום שבות זרים כבודו עלתה כלהבה שלהבת מתוך האפר ותהי לאור עמים על כפים נשאוה מבשרי ישועה לקצות עמים רבים, ואלפי חכמים בנו מגדל אשר ראשו יגיע עד שחקים, את התלמוד, אוצר חכמה ודעה ומשפט ומוסר, ואת אלה הוליד וגדל העם אשר זה עתה כמת נחשב! חידה היא ותהי לחידה! אך ורק לאלה אשר לא יבינו מה הוא ישראל וידמו כי חיי כל העמים חייו וכמות כל גוי כן ימות ויגוע אף הוא. אולם משנה הוא!

חיי העם היו מאז ומקדם, מיום אשר נבחר לעם4 אשר ממנו תורה תצא לכל העמים, חיי הרוח; זה האדם הגדול אשר לפניו לא היה כמהו במחוקקים ואחריו לא יהיה, משה, ביסדו ממלכה חדשה על פי חקים חדשים אשר לא שערום כל המחוקקים ושופטי הארצות, בחר לו גם עם אשר קוה כי הוא יבין למחשבתו ויוציא מחשבתו לפעולות ידים. אבל מממלכה כהממלכה הזאת לא יכלה קום, כי עוד אלפי שנים תעבורנה בטרם אשר יבינו בני האדם את רוב הטוב הצפון בהממלכה הזאת אשר בה לא נִכּר שוע לפני דל ועוד אלפי שנים תעבורנה בטרם

תוכל ממלכה כזאת להוסד בארץ, ובבחרו בעם כי יהיה כלי חפץ למעשהו להכין ממלכה כזאת למען יצא הרעיון הזה לפעולת אדם, ידע והכיר כי לא לארך ימים תקום ממלכה כזאת, כי צורריה עליה מסביב יתחברו להכחיד זכרה, וגם בקרבה אך מעטים מאד יהיו, אחד מרבבה, אשר יבין את הרעיון הנעלה הזה, כי על כן קדם פני הרעה ויטע על תלמי לבבם,מטע התורה, את רוחו שם בקרבם על ידי התורה, והרוח הזה הכה שרשיו עמוק עמוק על תלמי לבבם, והרוח הזה היה ברבות הימים למרום ונשא, עד כי איש הרוח גבר בארץ גם על מלך והשופט, ולאט לאט כאשר קצרה יד בני ישראל מחצוב להם יד בארץ, כן התרומם רוחם למעלה למעלה ויחזק מאד, אך כל עוד אשר גם בכח ידם גברו בארץ לא נכר הרוח הזה ופעולתו, לא כן כאשר פור התפוררו כל עמודי ממשלתו אז נשאר הרוח הזה לבדו להעם ועל כן נראה עד מהרה בכל עזו והדרו. והרוח הזה רוח תורת משה הנחה את העם מאז ועד היום ולא נתנהו לפול גם אם אלפי מעקשים שמו לרגליו, וברוח הזה הוא חי גם היום ובצדק נוכל לאמר כי חיים הננו, אבל חיים על פי רוחנו ודרכנו, ולא יפלא איפוא אם בעיני כל אלה אשר לא יבינו אל פעולת הרוח ואל החיים אשר יצרור בכנפיו, כי בעיני כל אלה כרפאים נחשבנו, וכגורלנו כן הוא גם גורל שפתנו. ביום הולדה כבר הטיפה מדברותיה ותשא דעה למרחוק. לא ככל השפות, אשר ראשית ניבן הוא להג ילדים אין הבין, המשוררים הראשונים ימללו דברי הבל ותפל, היתה שפתנו. ראשית ניבה הוא גם נבחר נאומה, על גפי מרומי הרוח בנתה ביתה, חצבה עמודיה ותפתח פיה לפקוח עינים בדבריה לכל התבל והאדם עליה. ספרה הראשון הוא הראשון והאחרון לכל בני האדם, עליו היו קדמונים ועליו ישמו אחרונים, ומאז ועד היום היתה השפה לישראל אשר חי אך ברוחו לשפת הרוח, אשר בה הביע רוחו דור לדור ובה נשארו חיי ישראל ספונים עד היום, ואך בה ועמה נוכל להחיות רוחנו לדור יבא. רוחנו אשר על ברכי השפה הזאת גֻדל יחיה בנעימים אך בחברתה וכל אומנת אחרת אשר נִתֵּן לו לא תדע להתהלך עמו. רוחנו רוח התורה והדעת אשר הוא נשמת ישראל יביע אמריו אך בשפת עבר אשר היא היתה ניבו מראשית היותו, ואלה אשר ישאו את רוחנו וישתלוהו על אדמה נכרית המה יזרעו רוח וסופתה יקצורו. חכמת ישראל ותורתו לא יוכלו להכתב ואינם ראוים להכתב רק בשפת עבר ולא בשפה אחרת, ורבות רבות חטאו נגד ישראל ונגד רוחו אלה אשר משכו ידם משפת עבר וישימו את רוח ישראל בכלוב שפה זרה וישביתו מטהרו.

אך לעמתם כן חטאו ופשעו להשפה גם אלה אשר בקשו לטעת זמורת זר על אדמת שפת עבר. כאשר חטאו אלה שקברו את רוח ישראל בקבר שפה זרה כן פשעו אלה שהשביתו את שפת עבר מטהרה בהביאם בנים זכרים וישליכום אל חיקה כמו לוּ הרתה וילדה אותם. – למען חוק את רוח ישראל נחוץ מאד כי נדבר אליו בהשפה אשר בה הסכין רוחו ובהשפה הזאת לדבר רק את אשר לישראל ורוחו הוא5

שפת עבר מתה היא לכל החכמות והמדעים אשר נולדו אחריה, וחיה היא לישראל למען יביע רוחו בה. וכאשר יבינו זאת כל הסופרים בשפת עבר אז בצדק להם סופרים יֵאמר ואז אך למותר יהיה כל דבר שפתים למשוך את לבב העם אחרי שפת עבר, כי אלה אשר ישארו נאמנים בברית רוחם המה יכירו וידעו את מעברי אנשי הרוח אשר מהם פנה מהם יתד לקיום העם כלו בדור יבא, ולא אוכל לכחד תחת לשוני כי בימים האחרונים האלה החלו סופרים רבים לחוש זאת אם כי לא יבינו עוד זאת בידיעה ברורה ויקדישו את עטם בשפת עבר אך לשאלת היהודים. ואם יצדקו או אין בשאלותיהם ותשובותיהם אך בזאת יצדקו מאד בעשותם בשפת עבר את אשר נטל עליהם לעשות.

רוב המחלות אשר תבאנה עלינו לא בידי הרופאים והרפואות תרפאנה, כי אם הטבע אשר חִלה בנו הוא ישוב וירפא בידיו את תחלואיו, והרופאים אך יעזרו לו להאריך את נפש החולה, לעצור בעד המחלה לבל תפרוץ ותדכא את החולה בפעם אחת, עד כי תגבר יד הטבע ותחלימהו. לפנים לא ידעו זאת הרופאים ויתנו לבם כלב אלהים וירמו כי בידם אוצר חיים ובשקוייהם יגרשו כל נגע וכל מחלה, כי על כן לא השכילו במעשיהם וירבה מספר חלליהם מאד. לא כן מעת אשר נודע להרופאים כי ידם קצרה מאד, כי אך עוזרים המה להטבע לכלכל המחלה, כי רק לפעמים תצלח בידם לעמוד לשטן בפני המחלה לבל תתפרץ ותשים שמות בפעם אחת, וישנן גם מחלות רבות אשר גם לעצרן בדרכן תקצר יד הרופאים, מעת אשר נגלה להם מה צר כחם ללחום את פגעי הזמן, מני אז שמו לבם לחקור יותר ויתר להטבע בעל בריתם, אשר ממנו יחכו כל עזר ותשועה והמה אך כעוזרים ומפנים לו דרך יֵחשבו בעיניהם, לגלות מצפוניו במה כחו גדול לחבוש ולגהות

מזור, ולדעת במה יזכה איש את ארחו בעיני הטבע לבל יחטא ואשם לו ולא יעלה עליו אפו. ובזה הגדילו תושיה לגלות חדשות ונצורות לבני האדם ויורום את הדרך ילכו בה למען ישמרו נפשם מחלי ומדוה אשר יפגעו בעקש על דרכו, והפליאו עצה לבני האדם איך יתנהגו את ילדיהם מיום גיחם מרחם, וחנכום לאט לאט בצנים ופחים למען יחזקו ולא יהיו כמטרה לחץ סער וקרה וכהמה נגעי בני אדם, ובלי ספק תצמח טובה רבה וישועה נאמנה לדור יבא מתורת המורים האלה. אולם כדרך בני האדם לעבור כל גבול במצאם דרך חדשה או בדמותם כי דרך חדשה היא אשר לא שערוה ההולכים לפניהם ואך תפארתם תהיה עליה, כן עברו חק גם בדבר הזה, אחדים בהם יפרצו דרך ויצאו ללמד כי הרפואות לא רק יפדו נפש החולה, כי אם לא יועילו ולא יצילו מאומה, וכי אך בדרך אחת רפואה תמצא והיא דרך ההיגיענע: לרפאות את החולים על פי הדרך אשר יחנכו בו את הבנים לבל יפחדו ממחלה, ולכן יצוו גם על אלה אשר עליהם אבד כלח ביראה ופחד מקור וכפור ואשר גם רוח קל עת נשב בהם הביא להם מחלת לב, לאלה יצוו כי יעזבו דרכם אשר בה הלכו כל ימי חייהם וכילד קטן יבחרו דרך על פי תורתם החדשה! היצלחו? לא יצלחו! תורה חדשה טובה היא לאיש חדש אשר יוכל להתנהג על פיה בכל ימי חייו עד כי תהיה לו כרוחו ונשמתו ולא ידע אחרת, אך לאיש אשר כבר עבר בדרכי החיים זמן רב ויסכין בדרכו, לו לא תועיל התורה החדשה כי אם תזיק, כי לחיות על פיה יקצר כחו ורק להמית עצמו עליה תמצא ידו, כי על כן לא יועילו הרופאים האלה אף לנפשם, כי עליהם ישחקו רבים ושומע כמעט אין להם.

וככל הדבר הזה ראינו ונראה ברפואת ישראל, מעת אשר חלה את חליו עד היום הזה אשר יתהלך כידוע-חלי בכל הארצות ובכל העמים. חולה הוא ישראל ומחלתו אנושה מעת אשר גלה מארצו. כי מה הוא חולה? איש אשר לא יוכל לחיות ולעבוד לטוב לו, אם מחסרון כח היד להוציא חפצו לפעולת אדם או מחסרון כח המחשבה להכין את החפץ במחשבה תחלה. חולה היה ישראל, חולה אנוש, אבל גם במחלתו נכר כחו הרב. עמים רבים כאשר הגיעו למקומו כאשר נטה שמש ארצם וממלכתם לערוב ויהיו למס עובד או הלכו שבי לפני צר, או לא ארכו הימים ובמתים נחשבו, כי הרעה נגעה עד נפשם ולא יכלו עוד להאריך ימים, אך לישראל אם גם רע ומר היה לו לעזוב ארץ חמדתו צבי תפארתו וללכת בגולה אל עמים זרים צוררי נפשו אשר מבשרו לא שבעו, בכל זאת לא נגעה הרעה עד נפשו ויהי אל חולה אשר לו דרושים רופאים ורפואות להחלימו ולהעמידו על רגליו, ורפאים כאלה נמצאו לו אשר השקוהו סם חיים, את מי התורה השקוהו לרויה ועל דעת הרופאים, ועל דעת הקהל אז היה דע בכח בהרפואות האלה להסיר כל נגע ומחלה כרגע, והיה אך שתה איש כוס אחת ממעין הרפואה ושב ורפא לו, וכה שתו וכה נרפאו ימים רבים מכל נגע ומחלה, וכל נגע וכל פגע לא עצרו כח נגד רפואה תעלה זאת, כי היא השיבה להחולים לא רק את כחם כי אם גם ששון ישע ותקוה ובטחון נתנה להם וכמעט לא נודעה יד התחלואים אשר חלו בם צורריהם.

אכן גם בעת ההיא נמצאו רופאים חכמים אשר ידעו והכירו כי רפואה לבדה לא סם חיים היא והיא תועיל אך להטבע אשר יחדש בכל יום מעשיו, ואם לא נקח את הטבע לעזר לה, או להפך אם לא נשים את הרפואה לעזר כנגד הטבע אז לא תעלה ארוכה שלמה; ובכן הורו כי יפה תורה עם דרך ארץ, לאהוב את המלאכה ולשנוא את הרבנות, כי כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וכאלה רבות. אף המה חשבו את התורה לסם חיים ולשקוי מרפא, אך גם להטבע נשאו עיניהם, ולהמלאכה ודרך הארץ, אשר הנה תתנה כח ועצמה לעם כמו לאיש ואיש. ולא נתפלא איפוא אם רב העם הלך אחרי הרופאים אשר שמו רק בהתורה מעוזם, כאשר לא נתפלא אם עד היום הזה ישים העם מבטחו רק ברפואות וימאן לשמוע בקול היועצים לבחר בדרך הטבע. אמנם פתאם קמו מתפרצים תרבות אנשים בוגדים לעמם אשר הרימו כשופר קולם כי אין כל חפץ בהרפואות, כי המה לא יועילו וגם יזיקו ובכל כחם קראו בחזקה: אהב את המלאכה ושנא את התורה, טוב דרך ארץ רק בלי תורה. כי כל מלאכה שיש עמה תורה סופה בטלה וכאלה וכאלה, כידוע לכל אשר קרא ספרי שפת עבֵר מימי בן-מנחם עד עצם היום הזה. והמה לא ידעו ולא הבינו כי לא זה הדרך לישראל אשר כבר הסכין בדרכו זה אלפי שנים, ואם יעזוב דרכו מאז או יתעה כשה אובד וברבות הימים יעלה בתהו ויאבד, כי לו דרושה מאד מאד הרפואה אשר הסכין בה, ודי הוא אם נורהו אשר אך אם שלובת יד תלך את הטבע או תצלח. והעם הזה הפכפך וקל הדעת מעודו ועד היום הזה לא שמע בקול היועצים בצדק ומגידים מישרים, אשר יעצו לאחד את הרפואה עם הטבע, כי אם כאשר שתו לפנים מבאר התורה עד אשר יצאה מאפם, כן מאסו בה פתאם בפעם אחת וישליכו שקוצים אל הבאר אשר שתו ממנה, ויהיו כילד חולה אשר הרופא יאמר לו כי יחדל משתות סמי מרפא אשר לא ינעם לחכו, אך גם יותר מכל מאכל לבל ימלא בטנו במאכלים רעים, והילד יחדל משתות את המרפא אך לא ימשוך ידו מממתקים כאשר תמצא ידו. כן החלו בני ישראל לעשות מיום קמה ההשכלה בברלין; בסם התורה מאסו על פי עצת הרופאים, אך תחת זאת מלאו כרסם בכל מאכל אשר ממנו הבטן כאובות תבּקע. המה זנחו התורה אך האם למען לכת בחקות הטבע? אך לא! המה זנחו התורה למען הרבות תאוה, למען פזר כסף, למען אסוף אוצרות ברמיה ותמצא ידם ללכת אחרי שרירות לבם ויגזרו לכל תאוה ובשת, ועד היום הזה כן עושים רוב בני ישראל אשר בהשכלת ברלין מלאו כרסם וישתבחו כי גדולות עשו, ומזאת יצאה רעה נוראה כלל העם, כי עתה רבו שונאיו מבית ומחוץ; העמים לא חדלו רגז ולהפך כי הרבו כעשם בעם הזעום הזה בראותם כי רבים מבני ישראל אשר זה לא כביר גרשו מן גו יעמדו במקום גדולים ויתחרו לעשות כמעשיהם אף יעבירום בתענוגות החיים; ובבית רבו עוד יותר שונאיו, הלא המה אחיו המשכילים אשר לא נלאו משאת על עמם חרפה כל היום, ואם במאזנים נעלה כל עלילות שונאי היהודים אל דבות היהודים האלה אשר הוציאו דבה בעצמם בפה ובכתב על עמם, אז אולי תכבד דבת היהודים שונאי עמם מדבת שונאיהם מעמים אחרים. ולא זאת בלבד כי אם גם חנופה ושקר שתלו על אדמת ישראל ויעלו כיונקים וישגשגו מאד. ראשית תורת המשכילים האלה היתה להרים את המלאכה על נס למען הכריע תחתה את התורה ולא תוסיף קום ולא אף אחד מהמשכילים האלה למד או לִמד לבנו מלאכה; ברעם ורעש דבריהם נשמעים נגד פזרון הכסף וכאלה, והמה ובניהם ונשיהם וכל אשר להם העוה נלאו במזמתם, וכאלה נשמע עד היום מפי כהני ההשכלה בכתב או בעל פה מעל הבמה כי יטיפו לעזוב ארחות עקלקלות אשר המה בעצמם ילכו בהם ולא ידעו בֹשׁת לדבר כאלה קבל עם, בעת אשר הכל יודעים כי הקורה בין עיניהם. והחנופה הזאת היתה לאבן הפנה לההשכלה והיא היתה לאמת המדה לָמֹד בה יושבי ארץ וארץ לדעת כמה גדול כחם בהשכלה. ובגאוה וגֹדל לבב יביטו אחינו בני אשכנז על יתר אחיהם אשר עוד לא הגיעו למקומם בהשכלה, ואליהם יביטו גם בפולין ורוסיא ודומיהם בכבוד וקנאה כי יכירו את מקומם. אבל הודות לאל גומא עלינו יעלו גם אחינו ברוסיא ופולין במעלות ההשכלה הזאת מיום ליום; גם שם יזנחו התורה, גם שם תרב התנופה ותרים ראשה. האח מה שפרה נחלתנו! הן אך לזאת התפללו חוזינו אבות ההשכלה! לא כי יגדל ישראל בכח, לא כי ירבה שלומו בקרבו, לא כי איש אל רעהו יעזרו בעת צר ומצוק, לא כי יחזיק בהמדות הטובות אשר היו כמגן ומחסה לו בעת צרה וצוקה, הן לזאת יתפלל גם חסיד גם שומר תורה, אך לזאת התפלל חוזה ההשכלה, כי יגדל כחה ותנשא מלכותה וְתַרְדְ לפניה התורה וכל זכרונות ישראל וברבות הימים יהיה כלא היה ושלמו ימי אבל העם הזה ולכל העמים יהיו ימי שמחה וששון.

אולם אך חנופה היא ובידה להוליך שולל אך נעוי לב אשר לא יבינו לאחריתם, ובעינינו נראה כי שקר בפיהם, שקר אשר אין לו רגלים. לפנים האמינו רבים אמונה אמן כי אך זאת יבקשו העמים ממנו, כי נחיה כמוהם ואו כאחים יקרבונו, לפנים האמינו כזאת ולא נפקוד עון על אלה אשר זנחו את עמם כי תקות שוא לקחה את לבם ופתתה אותם כי יעלו ויבאו למחוז חפצם לשבת שקט ושאנן בגוים, המה האמינו אמונה אֹמן כי אך בגדי היהודים המה לגֹעל נפש להעמיס ולא היהודים אשר בתוכם, אבל ברבות הימים כבר הֶראינו לדעת כי לא זאת יבקשו אויבינו ממנו, כאשר אם יכה בן באהֶמען באגרוף או באבן על הכובע אשר יחבוש האשכנזי, לא על הכובע חרה אפו כי אם על הראש אשר תחתיו, כן לא בבגדינו נחרו שונאינו כי אם בלובשיהם, נפשם לא כלתה לאכול ולשתות עמנו, כי אם בלובשיהם. נפשם לא כלתה לאכול ולשתות עמנו, כי אם אשמה בקשו עלינו ומצאוה כי נגזר מהם, וגם עתה ימצאוה כי נגזר מהם, וגם עתה ימצאו אשמה בבגדינו כי נלבש פאר לפי דבריהם, וכי נרבה לאכול ולשתות עמהם וייקר פדיון בשר החזיר, ועל כל העונות תרב האשמה כי כל בנינו למודי בתי מדרש החכמות ובכל מקום אשר יבאו ימצאו יד היהודים באמצע. התבוננו מעל ספרי שטאֶקר וטרייטשקע וכל חבריהם בכל הארצות וקראו אחת מהאשמות האלה לא נעדרה. ההשכלה וחסרון האמונה המה עתה לנו לראשית חטאת, ומה הועילו משכילינו? ואל יאמר איש כי אך דבר שפתים הוא הבל פיהם של השונאים האלה ושומע אין להם, אל יאמר איש כזאת, כי ראשית מדון היא כפטר מים אשר לאט לאט יהי לנחל שוטף. אמת הדבר כי עתה עוד יד ישראל תקיפה באשכנז, עוד יחסו בצל החקים וביסמארק אשר עד כה היה למחסה להם לא יֵהפך בפעם אחת לשונא להם, אך מי יודע מה ילד יום? השנאה תגדל ותשלח שלוחותיה בסתר ותעבור מארץ לארץ, ומי יודע מה דמות נערוך להפרי אשר יצמח ממנה? אחינו קצרי העינים לא יחזו או ימאנו לחזות נכוחות וידמו כי שלום להם, כי לא תקום עוד צרה במאה התשע עשרה, כי יד שונאיהם מלפנים נשברה, יד הכהנים לא תעשה עוד חיל והממשלות נתנו חקים צדיקים לישראל ומבלעדי הכהנים לא תעשה מי יפירם? אבל חלום שוא הוא! יד הכהנים אולי לא רוממה היא עוד כאשר היתה לפנים ולא יעשו חפצם לעין השמש בזעומי נפשם, אך להם עוד נתכנו עלילות כי עוד לב רבים מבעלי הזרוע בידיהם. ומלבד זאת אל נשכח כי השנאה הזאת חדשה היא מקרוב באה. שנים על שנים חלפו עד אשר מצאה יד הכהנים צוררי ישראל בגלל האמונה לעשות רעה בישראל ואך הצליח בידם פעם אחת לשלוח מגפותם אל לבם כן לא שבו אחור ויכלו כל חציהם בם. והאויבים החדשים שוטניהם בגלל ההשכלה קמו זה עתה וכעת אין כחם אלא בפיהם, אך מי זה לידנו יתקע כי לא ירבה מספר קהלם וכי לא ינהו אחריהם לאחד אחר כל שונאי ישראל אשר מספרם לא מעט הוא, ותחת אשר לפנים היו שונאיהם רק אלה אשר באמונת ישראל מאסו או אשר שלמו נשך לאיש יהודי ויפקדו העון על כל ישראל, הנה עתה ירבו השונאים גם בגלל אמונה גם בגלל נשך ותרבית, גם בגלל מקום נכבד בבית המשחק אשר קדם היהודי לקנותו בכסף מלא, גם בגלל מרכבה וסוסים וארמונות ופילגשים, ואלה יספחו לאט לאט על קהל השונאים והיה אם אך רגע תמצא הממשלה חפץ בקהל הזה כי יעזר לה להוציא אחד מחפציה אל הפֹעל ואז תבא עת צרה ליעקב.

חוזינו הוזים שוכבים ויוכלו לנבוח רק הוַת לבם, ולהיות צופים לעמם לזאת לא נבחרו ולא נקראו, וחוזים כאלה אם יקראו במקרה דברים כאלה יניעו ראש ויאמרו: מה ינבא זה לרוח? שלום שלום לנו ולא נירא! אבל כבר נודע מה הביאו על עמנו על עמנו המנבאים לשלום. הנה זאת ידע כל אשר יבין אם גם מעט בדברי הימים ובאשר יֵעשה לעינינו, כי דרכי מנהלי הממשלות נסתרו מעיני יתר בני האדם, להם נתכנו עלילות אחרות, להם חקים גם חקים אחרים ומשפטים אשר על פיהם יצאו לפעלם מבלי פנות אל משפטי יתר בני האדם ודרכיהם. רואים אנחנו את ארץ בריטאניא ארץ החֹפש נותנת יד למואסי החפש וכי דרך הממשלה הוא. ברומעניען יאכלו את ישראל ויפרו כל חק וברית אשר כרתו מסבכו לבקש משפט הנעלבים והנדכאים כאשר יעשה למאנטענעגרא ויון, ומדוע? יען כי כה הוא משפט מנהלי הממלכה. במאראקקא ישפכו דם היהודים בראש כל חוצות וצעקת ההרוגים תשמע עד למרחקים ויתעוררו מנהלי הממשלות וישלחו שלוחיהם למאראקקא, וכל העם יחכה בכליון עינים לראות מה יעשו הצירים את השלטן הדל והקטן הזה, אשר גדוד אחד מגדודי צרפת, אשכנז או בריטניא הפך אותו ואת ארצו על פניו, והצירים האלה גדולות עשו, כי הודו להשלטן האכזר ובשתיקה כהודאה נתנו לו רשות לשפוך דם ישראל כאשר עשה עד כה. שַמה תאחז כל איש אשר עוד לא מת בקרבו כל זיק יושר בראותו חנופה נוראה כזאת, והיא תדאגו כי בני ישראל נתונים גם היום למרמס בטיט חוצות כטיט חוצות ואיש לא יתעורר לקום בעדם, ואם יקומו היום עדת מרעים לגזול את היהודים ביד רמה, לא יענשו כחק, רק דבר אחד אשר עוד יעמוד לישראל והוא כי מנהלי הממשלות בימינו יפחדו לתת יד לכהנים ויגורו גם מפני שונאי היהודים החדשים אשר רֻבם המה מחברת משוי קטן וגדול, והממשלות לא תתנה להם מיראה פן כאשר יפרצו בהיהודים כן ילכו ויפרצו הלאה. אבל חפצי מנהלי הממשלות ישנו פניהם לרגעים וזה לא כביר עוד נאמן היה רוח ביסמארק את הסוציאליסטים מריביו כיום, ומי ישים בטוחות לשלות עמנו? ובכל זאת אין רואה ואין מתבונן, כי שאלה גדולה עלינו לשאול ותשובה מספקת עלינו להשיב בטרם נאחר את המועד, בטרם יבא עלינו חרון אף אויבינו, ואנחנו נטושים על פני כל הארץ באין עבותות אחוה, ובאין חפץ להלחם איש בעד רעהו. השאלה הזאת היא שאלת היהודים אשר על כל איש יהודי לשוּם אליה לב, וכל יתר השאלות, אם גם נִתּן להן צדק, אך בה נכללו.

כל השאלות אשר ישאלו בדבר מצב היהודים איך להיטיבו, כל השאלות אשר בשם שאלות החיים יכנו אותן השואלים, נכללו בשאלה הגדולה והעצומה הזאת, בשאלת היהודים, היינו בהשאלה איך נחזיק מוסרות אגודתנו ונחדש ברית אחוָתנו למען נהיה כאיש אחד ערוך למלחמה ביום צר, למען יחוש כל קהל ישראל בנגוע הרעה באחד מאבריו, ביושבי ארץ אחת, כי אם לא תצלח בידנו לעשות זאת או הבל ומעשה תעתועים יהיה כל עמל אלה אשר יאמרו להושיע להכלל או גם להפרט, כי בטרם אשר תתפשט אהבת הלאום כלו בקרב לב כל בני ישראל לא ידעו האחרים המבקשים להיטיב מה עליהם לעשות גם לא ימצאו עוזרים ותומכים בידיהם. ואך עוד זאת כי תקצר ידם מעשות מאומה כי לא צפור אחד יבנה בית להמון אחיו, ובעינינו ראינו זה לא כביר כי גם עמל אנשים חכמים וידועים, אנשי השם והמעלה, אשר להם הכסף והזהב ואשר אמרנו כי כל יוכלו, גם עמל האנשים האלה עלה בתהו. זאת ראינו זה עתה בקום חברת כל ישראל חברים לעזרת אחינו ברומעניא, ולא נוכל להאשים אותם כי לא באמונה עשו מעשיהם, כי אמנם עמלו ויעשו כל אשר בכחם, אך המה עשו רק אשר בכחם, ומזה נראה כי כחם לא גדול הוא כאשר פללנו יען כי אחרי כל אלה אף כי רבים המה בחבורה בכל זאת כאחדים נחשבו לעמת ההמון הרב אשר יחכה לעזרה, ומאשר כי לא על עמודים חזקים אשר לא ימוטו חצבה עמודיה. אמת היא כי מטרת החבורה היא לאחד את לב בני ישראל ולו עלה בידה כל עוד אשר אבני הנגף לא הוסרו מעל דרכי האחוה. הן לא בפעם אחת יתנערו מתרדמתם כל אלה, אשר רוח תרדמה נסכוּ עליהם חוזי ההשכלה להסיר כל רגש אחוה מלבם, ויצאו לפֹעל בנפש חפצה למען עמם אשר חדל מהֵחשב כעם בעיניהם, אחרי אשר גם מוסרות האמונה נִתּקו ולא יתאחדו לעולם, ומה תועיל הקריאה הגדולה לנרדמים בתרדמה עזה כמות? בתחלה עלינו להקיצם מתרדמתם ואחרי כן נקרא באזניהם את הקריאה אז אולי ישמעו.

להעיר את הנרדמים האלה לא דבר קטן וקל הוא, זאת יבין כל איש; זה כמאה שנים נרדמו והתרדמה הלכה וגברה מיום ליום; כל אשר היה בידי המשכילים לעשות להפריד בין אחים עשו, לא הפילו דבר ארצה. את לב העם הסירו בחזקת היד מזכרון אבותיו ומתורתו ואחדותו ויורו אותו דבר כי איש לארצו ישראל ואין חלק ונחלה לבני ישראל היושבים בארץ אחרת בקרבם. אך בכל זאת אולי לא הצליח חפצם בידם לעקור את האחוה מן השרש, כי עוד נמצאו רבים אשר לבם נהה אחרי עמם, כי על כן נתנו חוזי ההשכלה ומטיפיה ענין לאחיהם לענות בו לבל ישובו עוד אל כלל ישראל. כחמשים שנה בלו בשאלות ותשובות ותקנות וגזרות על דבר התפלות והפיוטים ודרכי בית התפלה והחוגים והמטיפים ומלבושיהם ועמידתם ואיזה מקום ייסדו להבימה וכאלה שאלות גדולות ועצומות, אשר אֹשר הגוי כלו תלוי בהם. האנשים האלה אשר בזו לעגו בשאט נפש לבעלי התלמוד על כי בלו ימיהם בשאלות ותשובות שאין בהן מועיל להחיים וצרכיהם, האנשים החכמים האלה אשר טעמו מעץ הדעת ויתםארו בחכמתם חכמת החיים לא מצאו דבר טוב לענות בו נפשם ונפש אחיהם בלתי אם במלחמות תנופה על דבר התפלות ובתי התפלה, כמו מהתפלות ומבתי התפלה תצא הצלחה לכל העם, כמו אשר פעם תלוי אך בבתי תפלה בנוים לתלפיות וחוגים עם מקהלות ומטיפים אשר יבלעו כשאול כסף העדה ומאומה לא יעשו. ובדבר הזה לבדו הצליח בידם להכות כל בית ישראל לרסיסים, באחת כי הסירו את עין העם מהתבונן לחפציו וצרכיו ויובילוהו אחרי הבל ותעתועים, וזאת שנית כי הכבידו אבן מעמסה על שכם הקהל ולא ימצא עוד ידים לעשות חסד וצדקה כאשר עשו אבותינו. אמת הדבר כי לחם צר ומים לחץ אכלו הרבנים והחזנים לפנים ובית התפלה לא הדור היה בבית ובחוץ, אך קופת הקהל היתה פתוחה תמיד לגר ליתום ולאלמנה ואיש איש בעדה ידע את חובתו לעשות חסד לאחיו אשר ענייהם רבו תמיד, יען כי לא ימצאו ידים להשתכר כיתר בני הארץ, כי אבני מכשול נכונים לרגליהם בכל מקום שילכו, ובטוב להאחד דאג לרעהו הדל. ועתה אין עוזר ואין סומך לדל, ואם ימות איש ברעב בראש חוצות לא ימצא עוזר לו. אני לא אגזם בדברי ואשנה עוד הפעם כי פה בוויען וכן ביתר הערים הגדולות אם תתם הפרוטה מן הכיס או ימות ברעב אם לא ימהר לשום קץ לחייו, ואיש לא ישים לב אליו את לבו אף כי מס יושם מאת העדה על איש ישראל יושב העיר, מס יושם עליו ואם יחפוץ או ימאן מעמו ישלמנו בחזקה, ובכל הכסף הרב הזה אין די לכלכלת העדה, היינו להחזיק בבתי התפלה המפוארים, בהחוגים והמקהלות והמטיפים ויתר ויתר משמשי העדה אשר לא מעט מספרם, והמקהלות והמטיפים ויתר משמשי העדה אשר לא מעט מספרם, וכאלה דברים אשר רק להעדה המה וזר לא יקח חלק בהם ולהכלל לא ייטיבו כי אם ירעו.

זאת היא פעול השכלת ברלין והמתקנים, זה הוא הפרי הטוב אשר הביאו לנו מאת השנים האחרונות; ובכל זאת נשמע דבר כפעם בפעם: מה הועילו החכמים בהתלמוד ובהפוסקים ובכל הספרים הרבים והתקונים העצומים והגזרות והדינים להעם? ואיש לא ישאל: מה היא הברכה אשר הביאו לנו חכמי המאה הזאת בספריהם ותקוניהם ושאלותיהם ותשובותיהם. אמת היא כי בחרו בדרך חדשה, בדרך אשר היא הפוכה מהדרך בה דרכו ראשונים. עד ימי בן-מנחם היתה התורה העיקר והתפלה טפלה לה, כל עמל ישראל היה להחזיק בידי התורה ולומדיה ואל בתי תפלה איש לא שם את לבו ולא עלה על לב איש ישראל להתהדר לבנות כמו רמים בית תפלה מכספו כאשר יעשו יחד העמים כי אם הכין ישיבה להחזיק בידי מספר מלומדי תורה, ומימי בן-מנחם נשמו ארחות התורה ולמדיה ובתיה ועל משואותיהם נבנו כמו רמים בתי תפלה אשר יאכלו כל כסף התרומה והנדבה אשר יביאו נדיבי לב, וכל אלה משטת בן-מנחם יצאו. ואל יאמר איש כי הוא לא עשה דבר קטן או גדול רק כל הנעשה נקרא על שמו, כי לא כן הוא, כי כל אלה נמצאו כתובים בתורתו, הוא הורה אמונה לעמו ולא תורה ועל דבר האמונה התעורר מאד כי יבקשו בני ישראל אהבה מהעמים ויבחרו לעשות כמוהם, כי יתהדרו לפניהם בבית תפלה נאה, בחזן נאה ובמטיף נאה למען ישמחו העמים אלי גיל בבואם אל בית תפלת ישראל וראו כי לא כבן אזיא יתפלל כי אם כבן איירופא. הן נצחון גדול הוא לאלהים ולכל בני האדם להתפלל כבן אירופי, ותפלת בן אירופא היוצאת מהיכל הן תנשא על ידי המכונה המובילה את הקול שם ישר נוכח כסא הכבוד ותפלת בן אזיא על דבשת גמלים תנשא ופניה לא יהיו לה עוד בבואה למחוז חפצה.

הן אם נביא את כל המעשים והתקונים האלה במשפט ונביט אליהם בעין בוחנת מבלי כל אהבה ושנאה והצד האחד או שכנגדו, הלא כמעשה משוגעים הראוים לירד בשלשלאות אל בית המשוגעים יראו בעינינו כל התקונים האלה. להוציא כסף רב ולעבוד עבודה רבה וכל אלה בעד מה? בעד התפלה! והתפלה מה היא? איש יחפוץ לשפוך שיחו או להודות לאלהיו, טוב הדבר! יעשה זאת כל איש כחפצו, יעשו זאת במקהלות, אך העבודה הזאת מה לכם? נשכח ולא נזכור כי לכל אלה המתקנים לא היה חפץ בתפלה והמה בעצמם כרובם לא התפללו, אף זאת לא נעלה על לב כי רובי המטיפים והחזנים לא יתפללו, ומה כל הרעש הזה? אך לוּ גם התפללו כלם מקרב לב עמוק, גם אז אך למותר המה כל אלה ההבלים, ולמי תביא תועלת כל העבודה הרבה הזאת? הן לא לישראל ולא לעמים! ובכל זאת רק העבודה הזאת היא כיום אבן פנת ישראל ואם נסיר אותה אז לא נשאר אף זכר לישראל בארצות האלה. ועתה יאמר ישראל מי הסכיל עשֹה! אם החכמים הראשונים או האחרונים? ומי הרבה הרע להעם כלו אם בעלי תורה או בעלי התפלה?

אני אכנה את המתקנים והמשכילים בשם בעלי התפלה לא בדרך לעג, אף לא כמו שאומרים לעור סגי נהור, כי אם באמת ומשפט. מראש ומקדם כאשר נתבונן למעשי הדורות שחלפו עד היום נראה כי מלחמה להתורה את התפלה. התורה היא שרש הרעה והתפלה יסוד האמונה; התורה תעורר את הלב והמחשבה והתפלה תפיל תרדמה על המחשבה לבל תבא מחשבה זרה ותבטלה, התורה תמשך כנהר ותלך קדימה קדימה והתפלה על עמדה תעמוד ולא תזוז ממנה, התורה מעוז היא להחכמים ומחִתּה לאשר לא ידעוה והתפלה תעוז לנבער מדעת, התורה היא דגל החפש והתפלה תהי לנס העבדים, כי על כן בחרו כל הכהנים בזבח או בתפלה והחכמים בתורה. בישראל היו בעלי התורה כידוע ככהנים וכבחירי ה' והמה הרימו תמיד את התורה אל על. ואם גם קמו זעיר שם זעיר שם אנשים אשר בעינם נבחרה תפלה מתורה הנה על הרוב היתה יד בעלי התורה תקיפה, וראשי כהני הקטוליציזמוס אשר השביתו כל תורה וכל דעת מקרב העם גם קרוא מקרא בכתבי הקדש אסרו להעם, המה הרימו את התפלה למעלה ראש בדעתם כי בה ישלטו בממשלה בלי מצרים ברוח העם ויהי פתגמם להפך מפתגם היהודים, כי בעת אשר חכמי היהודים אמרו " תורה עם מלאכה" היה פתגם הכהנים תפלה ומלאכה (ora et labora ) ובכח התפלה עשו מה שלבם חפץ, כי על כן פארו מקומות התפלה בכל פאר ויעשו להם כלי שיר ויעמידו תמונות ופסילים אשר יקחו עין ולב ויישנו את המתפלל בשֵנה נעימה לבל יחוש את סבל העבדות אשר שמו עליו בשנה המתוקה ההיא. המחדשים אשר קמו נגד כהני הקטוליציזמוס ראו זאת ויבחרו בתורה, כי הקימו מטיפים לעם וילמדו את כתבי הקדש ויסירו כל פאר והדר מבתי התפלה עד אשר נקראו המלחמות הרבות אשר נלחמו בעלי שתי האמונות האלה בצרפת בשם " הדרשה והתפלה" ( le preche et la messe ) ובזה פלסו להם נתיב לחפש העמים אשר החל מהעת ההיא להגלות.6

כהני היהודים היו להפך בכל העת ההיא כהני התורה ולא התפלה ובה שגבו חיל, כי על כן כאשר נלאו הנבערים מתורה נשוא את עול כהניהם אלה, קמו נגד התורה וישאו את התפלה על נס. כן עשה הבעש“ט וסיעתו וכן עשתה שטת בן-מנחם והנוהים אחריו, רק כי בעוד הבעש”ט ותלמידיו הורו לתלמידיהם בלבב שלם לאחוז בתפלה כי גם המה התפללו בלב נאמן ויאמינו אמונה אֹמן כי התפלה נבחרה מתורה ועל כן לא לבנות כמו רמים בתי תפלה היה חפצם כי אם להרים את התפלה בעצמה ולעשותה כארמון נשגב, הנה תלמידי בן-מנחם אשר דברו דבר ולבם בל עמם, המה בקשו לרומם את התפלה בעיני העם בעת אשר בלבבם היתה גם התורה גם התפלה תועבה ונאלצו לעשות חדשות להטיף לעם כי יתהדרו בבתי תפלותיהם ויביאו ממזר בקהל ישראל, כי התקונים אשר עשוּ אך ממזר המה, חצים להקטו ליקים ולהטיף בקהל מאת הפראטעסטאנטים ובדרכם הסירו את התורה אך גם התפלה לא הקימו, כי אם את כסף הקהלות אכלו בכל פה לבל ישאר מאומה למעשה הצדקה והחסד אשר בהם התפארו בני ישראל. והדבר הזה נשתרש בישראל כל כך עד כי אין מתבונן עוד לכל הרעה אשר הביא לכלנו, ועוד יחרו יחזיקו רבים בדבר הזה, וכל עוד אשר לא הצליח לעדה לבנות היכל ולהעמיד מטיף, בסוד קהלות משכילות לא תבא, ולא לפלא הוא כי מה יעשו, כי אין ענין אחר לבני ישראל לענות בו, והן לא מתו כל החפצים להיות גבאים וראשים ומנהלים, ואיפה תמצא ידם להשביע תאותם למשרה אם לא בהיכל? ועל מה יריבו ויקם שאון בקהל אם לא על דבר מטיף וחזן? הלא בתי תלמוד תורה וישיבות נשבתו ואין עוד מקום אחר למשרה וריב ומצה בלתי אם ההיכל.

ואם כן הלא יבין כל איש כי המחלה הזאת מחלה נושנה היא כיום ולא באפס יד תרפא, אולם אל ירף לבנו ואל ימס רוחנו בגלל הדבר הזה, כי עלינו לעשות ולא עלינו לגמור, ויש אשר המטרה לא רחוקה היא כאשר תֵּראה לנו בתחלה.

תרדמה עזה כמות הפילה השכלת ברלין על אחינו והמה היו נרדמים ויחלמו מחלומות שוא ותפל ויראו עולם חדש וחיים חדשים וגם עתה כאשר יקיץ אחד מתרדמתו ויפקח את עיניו לראות כי אך חזון שוא לקח את לבו, אז יתעורר ויחוש כי נפשו ריקה וזה כל חפצו למלא בטנו, אך עוד טרם יחוש את מחסורו הנאמן, לא יבין כי בעת התרדמה הגדולה בלה עתו בהבל ולא עשו ידיו תושיה, ועתה עליו למלא את החסרון בעבודתו, אחרי כי עוד חזיונות החלומות מרחפים נגד עיניו ולא יתנוהו לחשוב נכוחות.

כל אלה אשר החלו כעת להתעורר ולשאול שאלות בדבר היהודים ומצבם יחושו רק כי נפשם ריקה. כי עֹני ומחסור ידכאו את העם ויבקשו תחבולות אך למלא את הבטן ויאמינו כי בקראם קריאה גדולה ובהשמיעם נדבות וכאשר תמצא ידם לאסוף כסף אז יושעו אחיהם תשועת עולמים. אבל גם זה אך חלום שוא הוא, כי אמנם אין בידינו להחיש ארוכה ומרפא לשבר אחינו בלתי אם כאשר נקיץ את כלם משנתם ונעוררם יחד לעבודה ומעשה להכלל כלו, ולא בעזרת איזה נדיבי לב תעלה ארוכה לארך ימים, באחת יען כי המחסור החמרי תלוי גם הוא בהמחסור הרוחני וכל עוד אשר לא נרפא את המחלה הראשית לא תעלה בידנו להעלות ארוכה ליתר המחלות בנותיה, וזאת שנית כי אין הבור מתמלא מחוליתו והכסף אשר יקבצו במקום המחסור לא ימלא את המחסור לעולם. רק אז נוכל לקות להעלות ארוכה שלמה, אז כאשר כל ישראל יחד יקומו איש לעזרת אחיו והמאושרים יעמדו לימין האמללים, לא כמו שהוא עתה איש רק לארצו יפנה וענייו ירחם.

כל קהלות אחינו בכלל יתחלקו לשתי מחלקות: א) אלה אשר מצאו מקום להן בארצות אשר שם לא נִכּר יהודי לפני אינו יהודי וחלק כחלק יחלקו בכל טוב הארץ ומשפטיה. ב) ואלה אשר נבדלו במקומות מושבותיהן מיתר העמים על ידי חקים מבדילים ביניהם ובין יושבי הארץ. והנה הראשונים בכלל לא ידעו מחסור יתר מיושבי הארץ, ולהפך כי על הרוב בם עשירים גדולים מאד והעניים לא רבים המה, כי אחרי אשר בידם לאכול מטוב הארץ ימצאו דרך להם והכין ביתם, וזאת נראה בעינינו כי אחינו לא יזנחו כל דרך חיים אם אך יוביל אל המחיה, ובארצות האלה נראה כי אחינו יקחו חלק בכל עבודה ומלאכה וכשרון המעשה וחכמה אשר תחיה את בעליה, מלבד עבודת האדמה, אשר בה לא ישלחו יד אף כי אין מוחה בידם. ואף אחד ( בלעדי אלה אשר אך תנואות יבקשו עלינו וכל אשר נעשה רע בעיניהם ) לא ישאל את השאלה; מדוע ישלחו אחינו בכל מלאכת-יד ידיהם וימשכו ידיהם מעבודת האדמה? כי הכל יודעים כי התשובה בצדה: עבודת האדמה היא לא מלאכה כיתר המלאכות אשר אם ילמד איש אותה וידע למצוא בה לחם, אז חפשי הנהו לבקש לו מחיתו באשר ימצא, ואם לא ימצאנה במקומה יבקשנה במקום אחר עדי ימצאנה, לא כן העובד אדמתו עבד הוא לאדמתו וממקומו לא יוכל עוד למוש. וזאת שנית בכל מלאכה יוכל איש לבחר ולא בעבודת האדמה. אב לשלשה בנים יוכל ללמד את האחד חכמה ואת השני מלאכה ואת השלישי יתן לסחר את הארץ וכלם ימצאו מחיתם; לא כן העובד אדמתו, אם שלשה בנים לו עליו לחנך את כלם בעבודת האדמה, ולחנכם במלאכה או במשלח יד אחר קצרה ידו, כי הן בכפר מושבו ושם לא ימצא בתי מדרש לחכמה ולא בתי מסחר אף לא בתי חרשת המעשה אשר יוכל לשלוח שמה בניו, ולשלחם אל העיר הן קצרה ידו. ואם כן כל עובד אדמה משועבד הוא ובניו ובני ביתו אחריו אל האדמה אשר עבד הוא לה. ואם נתאר לפנינו כי אלהים ברא חדשה בארץ והכין תבל חדשה ויקרא לכל בני דורנו, היודעים את החיים וצרכיהם ומנעמיהם עם תלאותיהם, ויאמר להם: בחרו לכם מקור מחיה כטוב בעיניכם, אז לא נספוק אף רגע כי כלם יבחרו במקור מחיה במקום אשר שם המון אדם ושאון החיים ולא בשדה הרחק מאדם ומתשואות קריה, אשר על כן נוכל לגזר אֹמר ולהחליט כי לא בבחירה ורצון יקח לו איש את עבודת האדמה למחיה כי אם בהכרה.

כל אלה אשר אבותיהם ואבות אבותיהם היו עובדי אדמה המה יחזיקו במעשה אבותיהם ולהם גם תנעם העבודה הזאת, אחרי כי לא הסכינו בחיים אחרים ולא יחפצו בהם, כי כל חפץ איש וכל מאויי לבו המה אך להרחיב ולהגדיל את מלאכתו אשר הסכין בה, וכאשר לא יעלה על לב סנדלר לבקש להיות חַיָט אף כי יראה את החיט ישתכר הרבה יותר ממנו, כי אם בסנדלר חברו העשיר ממנו יקנא ויחפוץ להיות כמהו, כן לא יעלה על לב האיש אשר הסכין מימי נעוריו בעבודת האדמה לקנא בבעל מלאכה אחרת, כי אם באיש כמהו יקנא. ואם כן לא לפלא הוא אם נראה גם עובדי אדמה ששים בחלקם, אך לא נראה אף אחד אשר לא נולד על ברכי עבודת האדמה כי יניח את מלאכתו או מסחרו וילך לבקש לו עבודת האדמה, כזאת לא נראה אף בעם הארץ. מלבד אלה אשר לא יצלחו לכל מלאכה והנם נאלצים לבקש לחם בעמל כפיהם באשר ימצאו וגם עבודת עבד מתוקה להם אם רק ימצאו למלא בטנם. ואם לפלא יהיה הדבר בעינינו אם בני ישראל לא יבחרו בעבודת האדמה בחפץ לבם? בני ישראל אשר לא הסכינו בעבודה הזאת מעודם, איכה יבחרו במלאכה כזאת? כל אחד מהם ימצא מלאכה קלה ונקיה ממנה, כל אחד מהם אף העני יבקש לחנך את בניו, ואף הסנדלר יתאוה לגדל את בנו לתורה או לחכמה, וכלם הסכינו לחיות בחיי החברה בתוך קהל ועדה, ואיכה יעלה פתאם רעיון על לבם להקבר חיים עם בניהם וצאצאיהם אחריהם, אשר גם כל תקוה תרחק מלבם לראות את בניהם עולים מעלה. ומי יבחר בעבודה הזאת? האיש אשר כסף בידו לקנות לו ככר ארץ, הוא הן ימצא מקום להשתכר בכסף הזה גם בהעיר אשר בה ישב ולמה לו לעזוב את דרכו ואת רעיו ואת כל אשר הסכין בו מעודו ולהקריב את כל תקותיו וחפציו בעד עבודה אשר ידע מראש כי לא תעשירהו, כי אך לחמו לנפשו ימצא בה בעבודה רבה? וזה אשר כסף אין בידו ועליו להתמכר לעבודת עבד, לו הלא טוב טוב לעבוד עבודה בעיר מאשר בשדה, כי בעיר עוד תקוה נשקפת תמיד לכל איש להיטיב את מצבו, לא כן עובד בשדה ממנו כל תקוה רחוקה. מלבד כי לעבודת האדמה דרוש כשרון וכח ידים וגם דעת הארץ וטבעה ולא פתאם ילמד איש כל אלה ולא בִן-לילה ירכש לו איש כח ידים. ואם נחשוב כל אלה לאחד אחד: כי בעבודת האדמה לא יבחר איש בחפצו, כי מעבודת האדמה לא יצא איש חפשי, והאב עם בניו ובני בניו נתונים נתונים אך לה, כי עבודת האדמה תסתיר מעיני עובדיה את החיים ומנעמיהם,, כי לה דרוש כחי דים וכאלה, כי כל איש יחפוץ אך לעלות ולא לרדת ועבודת האדמה ירידה היא, ומה גם לבני ישראל אשר נעלים המה כיום בדרכיהם וכשרונם כלם יחד כעני על כל עובדי אדמה, ואלה מהם אשר יאחזו בעבודת האדמה ירדו פלאים, אם נחשוב כל זאת אז הלא מצאנו תשובה מספקת להשאלה: מדוע ישלחו היהודים בכל מלאכה ומעשה ידיהם ורק לא בעבודת האדמה, כי אז נראה כי גם בני עם הארץ לא יבחרו מחפץ נפשם בהעבודה הזאת, ורק אלה אשר נולדו בשדה המה יותרו שם 1)ויתרם יטושו כלם אל עיר מושב ואף כי בני ישראל אשר להם לא תוכל עבודת האדמה להביא ברכה בארצות ההן. ומה גם אחרי אשר בכל הארצות האלה היהודים שולחים בכל דבר ידיהם ויראו ברכה בעמלם, יען כי לא ישימו מכשול בדרכם וימצאו חפץ בכל משלח כפיהם ואף כי במסחרם אשר בו הסכינו זה מאות שנים, עד כי כמעט כלם ימצאו מחיה וגם עשירים גדולים רבים אשר לעת מצוא יוכלו להושיע גם לאחיהם בעת צרה. זה הוא חלק היהודים היושבים בארצות אשר בהן כבר חדל ישראל מהיות מטרה למשפטים רעים להם.

לא כן בארצות אשר נבדלו שם היהודים בני ישראל מיתר העמים לרע להם. ברוב הארצות האלה גם מצב עם הארץ בכלל לא טוב, ואם נשים עין על כל הארצות אשר שם משפט היהודים נבדל נוכח עד מהרה כי כן הוא, כי עני ומחסור גם מנת עם הארץ, ואם גם לא נחרוץ את המשפט אשר כבר חרצו חכמים רבים גם לא מבני ישראל, כי היהודים כאשר יתנו אותם לסחר כחפצם אז יפיחו רוח חיים בקרב כל הארץ וירוממו למעלה ראש את המסחר, אבן פנת כל משלח יד ומוצא לכל מחיה, ויעשירו את כל הארץ, אם גם לא נחרוץ את המשפט הזה אשר אולי נוסד על האמת, גם אז לא נוכל לכחד כי הדבר הזה נכון וקים הוא, כי אמנם משפט היהודים הוא אבן בֹּחן למשפטי הארץ. הארץ אשר בה יצא משפט היהודים לאור שם בכר יצא בצדק משפט כל העמים בתחלה, כי בטרם אשר הכירו העמים ארחות משפט האדם ובטרם הסכינו לחיות על פי חקים צדיקים אשר יתנו לאיש איש את חלקו, הן לא יבינו כי ראוי לתת להיהודים משפטים צדיקים רק באשר המה בני אדם, ואם כן במקום אשר אין משפט7

להיהודים אות הוא כי עוד אין משפט אף לעם הארץ, ובארצות כאלה מצב ישראל נוֹרא מאד, רע ומר מגורל עם הארץ, אחרי כי להם לא יתנו לאחוז באשר תמצא ידם ומכשולים פרושים על כל מדרך כף רגלם, ועם הארץ ידמה בלבו כי לו המשפט לגזול ולחמוס את העם אשר זעם המשפטים ישא ככל אוַת נפשו. זאת נראה במאראקקא פרס ורומעניא, כי עני ישראל נורא מאד מאד, ואם גם נראה בהם עשירים גדולים, אשר עשו אוצרות אשר עליהם ישמו רבים, בכל זאת מצב כלם רע ומר הוא. אף אמנם לא יחדל עשיר מקרב בני ישראל גם המקומות אשר שם מבקר לערב יֻכּתו, והסבה לזאת היא יען כי ביד היהודי בכשרונו לעלות על ידי המסחר למעלה למעלה, ואם כן אף כאשר ישנאו את בני ישראל בכלל בכל זאת ימצאו אצילים או עשירים גדולים מעם הארץ או גם משרי הממלכה,אשר המצאו חפץ בהאחד וימלאו ידיו לעבוד בעדם והאחד הזה יאכל חלק אלף מאחיו, כי לוּ היו כל אחיו חפשים במעשיהם, כי אז אולי אלפים את אשר האחד עושה, והאצילים לא בחרו רק באחד לכלי מעשיהם, כי אם רבים סחרו בכספו או בתבואת אדמתו וכלם מצאו לחם, אך אחרי כי דרכי הכלל סכו בסירים לכן יבחרו להם את האחד וימלאו ידיו ואיש לא יוכל להדוף אותו ממצבו או לחלק אתו, אחרי כי היהודי האחד אשר עשה והצליח הוא ידע לתקוע יתד במקום נאמן ולא ימישהו ממקומו, והשני אשר עוד לא הצליח לא יוּכל להגיע למקומו רק במקרה8, אשר על כן אם גם ימצאו בקרב ישראל עשירים גדולים אך המה לא יוכלו להושיע לעמם כי אם גם יפזרו את כל אשר אצרו להם גם אז לא יוכלו להושיע להאלפים והרבבות אשר יגיעו ברעב ורק קללה יוכלו אלה להביא לעמם, כי האחדים האלה המה לצנינים בעיני שוטניהם ועל כל ישראל ועל כל ישראל יצא הקצף כי יעשו עֹשר בן –לילה ויגזלו לשד הארץ, וברכה קצרה ידם מהביא כי אין הקומץ משביע את הארי, ועל כן אין כל

תקוה לעניים האלה להושע בארצם בלתי אם יפתחו לפניהם כל שערי הארץ ויתנום לחיות כחפצם ואז יושיעו לנפשם, או כי יחושו גם אחיהם אשר כבר ראו ברכה רבה בארצות מושבותיהם לעזרת אלה אשר עוד בשפל ישבו. אבל הדבר הראשון לא בידנו הוא להוציאו לאור, ומי יודע עד מתי יארכו ימי הרעה לרוב אחינו? והדבר השני אתנו היה אך שלחנו אותו מידינו, כי העת הטובה ההיא אשר אז חשו כל בני ישראל כי אחין המה ובצרת האחד צר גם לרעהו, העת ההיא אשר איש את רעהו עזרו מבלי הבט אל הארץ אשר נולד בה, העת ההיא חלפה עברה, כי חוזי ההשכלה גרשוה ברוח פיהם, ועתה גם דרך התשועה הזאת רחק ממנו, אשר על כן בצדק נוכל לגזר אמר ולהחליט, כי כל תקוה להושע רחקה מאחינו הנתונים בצרה ועל כן כל שאלות החיים ליהודים הבל ותשובותיהם מאפע, כי לא יוֹעילו ולא יצילו את איש רק יבלבלו את הדעות וירחיקו ישע מהאובדים הפורשים כפיהם לעזרה ועוזר אין. כל עוד אשר לא יכירו וידעו כלם שאלת היהודים מה היא, כל עוד אשר לא תצלח בידנו לשוב ולחדש את ברית עמנו, כל עוד אשר תמצא ידנו להשיב את אחינו אלה אל אלה ולחדש את האהבה והאחוה – נרד ולא נעלה, כי אחת היא אשר יאמר כל יודע משפט: אין חבוש מתיר עצמו מבית האסורים ואין גוע בעניו מקים נפשו מעפר בלתי אם בעזרת עוזרים וסומכי נפשו.

והנה אחשוב לא למותר להעיר את אזן הקורא אשר בכל הדברים האלה לא על החבורה ליסד קולוניות בארץ רוסיה כוננתי אמרי. כי אף אמנם לא אכחד אשר לפי דעתי רעיון כזה להפוך את בני ישראל לעובדי אדמה בארץ רוסיא דבר גדול הוא לאחינו היושבים שם באשר הארץ גדולה ורחבת ידים, ובני רמי המעלה עומדים בראש לפקח על הענין הגדול הזה. הן אמנם מי יודע אם גם שם תביא לנו הצלחה עבודת האדמה מהטעמים אשר אמרתי פה וב“עת לטעת” והראיתי לדעת כי עד ארגיעה הרעיון הזה ומי יודע אם לא ברבות הימים כאשר יעשו העובדים באדמה ולא יצליחו, אשר נוכל לדעת זאת מראש, אז יהיה גם הדבר הזה למכשול עון לכל ישראל ויוסיפו שונאינו פשע חדש על כל פשעינו הרבים. ואף עוד זאת לוּ גם נשקפה תקוה גדולה להפוך מספר מאחינו לעובדי אדמה גם אם אז לא עשינו מאומה כי אם נביא חשבון ונבקש משפט צדק מי הוליד רעיון כזה, אז נראה כי אך השנאה ליהודים הולידה אותו.שונאינו אשר יקנאו בנו בראותם כי נצליח במסחר ובלמודים התנכלו למצוא לנו עון כי נמאס בעבודת האדמה ולא נצליח לה. אולם לוּ גם אמת היה בפיהם האם בעבור זאת עלינו לזנוח דרכנו ולבקש דרך אחר אשר לא נדע אותו? הן במסחר ובלמודים נשגה חיל, זאת יודו גם שונאינו גם אוהבינו; כי אין בנו כשרון לעבודת האדמה יעידו שונאינו ואף אוהבינו בעל כרחם יענו אמן, כאשר למשל אם יאמר איש היום כי אני הכותב לא אדע לרקד על החבל, אז בעל כרחי אענה: כן הוא כי לא למדתי, ולו גם לחכמה גדולה מאין נחשבה המלאכה לרקד על החבל גם אז לסכלות מאין כמוה נחשבה לי לוּ אמרתי לעזוב את מלאכתי ולהחל לרקד על החבל. וכדבר הזה הוא ללמד את אחינו עבודת האדמה כמו ללמדם לרקד על החבל, כי הדור הזה ימק בעניו וברכה לא יראה בעמלו, והדור הבא אחריו לא ימצא עוד חפץ בו, כי ישתנו העתים ועבודת האדמה תהיה להם למותר, או שונאינו ישנו את דרכם ויקראו בחזקה: היהודים כבשו את האדמה ויהיו לאורחים בארץ בעת אשר עליהם המצוה להיות נעים ונדים בארצות! או האמנם תדמו כי לא יהיה כדבר הזה, כי שונאינו לא יתהפכו בתחבולותיהם לשוב ולמצוא עונות גם בדברים אשר בהם מצאו חפץ לפנים? אבל אם קצרי עינים אתם ולא תראו, הבה אעביר לפניכם מחזה אשר כלכם בעיניכם ראיתם ובאזניכם שמעתם אותו. עוד לא רב מספר השנים אשר עברו מעת אשר מכל עברים נשמע אך קול אחד מספר השנים אשר עברו מעת אשר מכל עברים נשמע אך קול אחד קורא להשכלה, וכל פה דבר נבלה על ישראל כי מואסי הדעת ומורדי אור המה, ולו הסירו את ערלת לבם, לו הסירו את שלמותיהם אשר יתעבום ושפתם הנשחתה ולמדו את בניהם לדבר כן וללמוד דעת, כי אז הלא כרגע זרח אור להם וכל העמים יריעו לקראתם ויחבקום באהבה ואחוה ושלום על כל בני האדם לנצח נצחים. והנה אם אמנם כל אשר רעיון בלבו היה יכול להוכיח כי שקר בכל הדברים האלה, כי כל צדקה לא היתה להאשים את היהודים כי מואסי דעה ומורידי אור המה, כי אמנם כל בני ישראל למדו כתוב וקרוא עוד בטרם אשר הרצו הממלכות משפט ויקבעו לחובה על כל האבות כי ישלחו את בניהם לבתי הספר, גם אז היתה החובה והמצוה על כל איש ישראל ללמד את בנו תורה, ואם כן לא דבר זר היה להיהודים ללמד את בניהם, ואם לא למדו שפות העמים גם בזה לא אשמו כי לא מצאו חפץ בהן, ובמקומות אשר מצאו חפץ בהן שם למדו אותן, ובכל זאת מהרו רבים ויחליטו כי אמנם הצדקה לאלה מהעמים אשר יטפלו חטאת שנאת הדעת על ישראל ויצאו רבים מאחינו להכות באגרוף על חזה אחיהם ולקרוא בחזקה: אשמתם בגדתם גזלתם, כי לא תשנו את בגדיכם ושפתכם! וכל העם רואים את הקולות ולאט לאט החלו להקשיב ולעשות כדבריהם.

נשער בנפשנו לוּ קם איש בימים האלה בעת מלחמת ההשכלה ואמר לאחיו: אחי, למה זה הבל תהבלו? האמנם תדמו כי אך אמת יהגה חכם של שונאינו אלה האומרים כי רק בעון בגדינו ושפתנו הננו נמקים, וכאשר תסירו את המכשול הזה אז לא תקום פעמים צרה, אבל התבוננו הן אך תנואות עליכם ימצאו, והיה כי תשמעו בקולם לעשות כאשר יצוו אתכם היום יבאו מהר בעקיפין וימצאו עונות חדשים לשנוא – לו דבר כזאת איש בימים ההם כי אז לו מורד אור ושונא השכלה קראו. ואם נשוב ונביט בעין פקוחה על כל התמורות והחליפות אשר עברו בימים האחרונים הלא נראה כי אמנם כן היה, כי עתה ראשית חטאת היא לנו כי נשלח את בנינו לבתי הספר וכי נקח חלק בראש בכל חכמה ומדע, כי רוב במכ"ע לישראל המה, ומי לא ידע בכל האלפא ביתא של החטאים אשר מנו בבית המחוקקים בפרוסיא זה לא כביר ובארצות אחרות בכל יום ויום. ומה זה יחפצו עתה שונאינו? כי נחדל מלמוד ומהשכיל את בנינו? כי לא נכתוב בשפת הארץ? כי לא נקח חלק במשרה ובכל עבודה בארץ? רק זאת יבקשו ממנו! ואנחנו? האם נמהר לעשות כדבריהם למען השלום? האם נחלץ חושים כרגע להלחם לעשות כדבריהם למען השלום? האם נחלץ חושים כרגע להלחם עתה מלחמת תנופה נגד הדעת כאשר לחמנו זה לא כביר מלחמת הדעת? האמנם לא ימצאו בקרבנו אנשים אשר בלבם החל למצוא מסלות הרעיון: מי יודע אם לא צדקו אלה ועלינו לסגת אחור? – ידעתי כי כל אשר יקרא את הדברים האלה יענה בהשקט ובבטחה: אין אף אחד בנו אשר יבער ויכסל לדבר כאלה! – ובכל זאת לא מעט מספר אלה שיאמרו כזאת והמה כל אלה אשר אמרו לעשות את בני ישראל לעובדי אדמה! בעת אשר הצלחת הדבר הזה עוד בערפל חתולתו ולא נדע מה ילד יום, ובמסחר ולמודים נחזה בעינינו את אחינו בני ישראל עושים חיל ובכל אשר יעשו יצליחו בכל מקומותם למושבותם. הוא אשר אמרתי כי אולי ראשית רעיון עבודת אדמה לישראל יצא מלב שונאי ישראל אשר אך תנואות בקשו וימצאו כי בעבודת האדמה לא ישלחו בני ישראל את ידיהם וכאן מצא בעל חוב לגבות את חובו. ואלה מאחינו אשר לא הסכינו להעמיק חקור אם אמת בפי השטנה או אין, מהרו ויחליטו כי אמנם עלינו החובה להסיר מעלינו את נאשמה הזאת, ולא השיבו אל לבם כי לא לזכות אותנו יחפצו משטינינו כי אם רעה עינם בנו והיה כי יראו במלאכה ומסחר ודעת נמצא לחם תצר עינם ויבקשו כי נשלח ידנו במלאכה אשר לא נמצא ידינו ורגלינו בה 9אמנם אף

כרעיון הזה אשר לבנו נוקפנו פן מרה תהיה אחריתו עלה זה לא כביר על לב החכם צ“ב להתגרות ברעה ולחתות גחלים מבלי התבונן כי הוא קורא לשדי שחת, אשר אם אקומו לקול הקריאה אז תקצר ידו להשיבם שאולה. פתאום עלה רעיון על לבו לקרוא את הצורר לישראל הנודע למלחמת דבר שפתים ויחשוב בלבבו כי גדולות עשה לישראל וכי קדש שם שמים ושם ישראל במפעלו זה, אולם לאשרנו לא מהר השוטן לקול הקריאה ונקוה כי גם ה' צ”ב לא יוסיף לקרוא קריאה כזאת וישוה נגד עיניו אחרות קרואה כזאת. לאשרנו עברו העתים אשר שונאינו הכבידו עלינו אכפם לצאת לוכוחים ועל הרוב ממקום הוכוח למקום ההרגה. כי הוכוחים האלה אך תואנה היו, זאת הבין כל איש, ואם גם בחכמה מאין כמוה דבר היהודי אם לא עמד ראש הכהנים על ידו להצילו אז אחת היתה דתו להשרף, ואם אמנם אז בעת הוכוחים הרשות היתה נתונה לכל איש לדבר ככל העולה על רוחו, וּבכל זאת רבו דעות הוכוחים, ואף כי עתה אשר רבים המה במכה"ע שונאינו ומקטריגינו, ואף אם כנביא אל ידבר המתוכח גם אם יהפכו דבריו לרעה, ואף כי אחרי אשר נביא אל אין בקרבנו

וישנם דברים רבים אשר גם ראשי גדולי ישראל ילאו למצוא למצוא תשובה עליהם, ולאשרנו בטלו הוכוחים, והנה זה יאמר ה' צ“ב להחיות את הנחש הזה ולשלוח אותו בנו! לפלא הוא בעיני כל איש רואה נכוחה איך יעלה רעיון כזה על לב איש, מבלי אשר נקרא לא מקהל ולא מעדה לעשות כזאת, ולא ישיב אל לבו לו גם הצליח הפעם בהוכּוח, אך הדבר הזה יהיה אחרי כן ליסוד מוסד לקרוא לוכוחים ומה נעשה כאשר לא ימצאו בקרבנו אנשי לשון כה' צ”ב ואז הלא אבדנו. ואם אמנם לא נספוק כי אך כבוד עמו בקש ה' צ“ב ויחשוב לעשות טובה גדולה לעמו, אמנם אם לנפשו יעשה איש דבר מבלי בקש חשבונות אז הוא עונו ישא, אך אם להכלל יאמר איש להיטיב אז עליו לחשוב הרבה מאד בטרם יעשה. טובה כזאת היא כהטובה אשר עשו אבותינו לבניהם כי הביאום בחפה וקדושין מבלי שאול את פיהם, והמה ששו ויאכלו וישתו וירקדו יום אחד ובניהם בכו בכיה לדורות. ואקוה כי גם ה' צ”ב בעצמו כאיש אוהב אמת יראה ויכיר כי נכונים הדברים האלה, וכן בכל הדברים אשר למען הכלל נעשה עלינו להזהר מאד לבל משרש נחש יצא צפע.



  1. ה‘ נ’ סאקאלאוו אשר הכיר את משפטי בכלל על אדות ישראל, התפלא ב“המגיד” על כי חרצתי משפט כי אין שאלה לישראל ואף הוא בלבל את שתי השאלות האלה יחד ואני ב“עת לטעת” דברתי בשפה ברורה כי אין שאלה לישראל בדבר מצבו אחרי כי אין בידו להושיע לנפשו ומי יכזיב משפטי זה? היאמר איש כי משפט מעוקל הוא אם נאמר אשר שוא  ↩

  2. יחשוב האסיר אל בור מחשבות איך להרבות מסחרו בעוד אשר סגור הוא על מסגר?  ↩

  3. בדבר עבודת האדמה כבר אמרתי כי לא כנגד הפרט אדבר כי אם נגד הכלל, אמת היא כי לאלה אשר לא למדו כל מלאכה ואין בידם כל מוצא למחיה, כי להם ייטב אם ימצאו אף דבר מה לענות את נפשם, ואם גם לא יועיל לא יזיק, ואם נציל אף נפשות אחרות משני העוני והמחסור דיינו, אך לחשוב את הדבר הזה כתשועת ישראל היא הבל ורעות רוח.  ↩

  4. לא אפחד לשאת על עטי את המלה אשר תתן מורא ומורך בלב כל משכיל, “ אתה בחרתנו” היתה לזעוה להם וכל אשר יזכיר אותה יפחד פן יפקדו עליו עון הגאוה, כי ירום לבו מעל כל העמים, ולא ישיבו אל לבם כי אמנם במשפט ובצדק יוכל ישראל לאמר כזאת, וכל איש אשר גם לא לישראל היא אם כך זיק אמת בלבו יורה כי כן הוא. האם לא בצדק נאמר לגן אשר בו נמצאו עצים אחדים אשר לא נמצאו כמותם בכל הארץ, אשר מפרים השביעו בעת רעבון לכל הארץ, כי הגן הזה גן נכחד הוא? האם לא נאמר לבאר אשר מימה שתו כל בני האדם ותאורנה עיניהם כי הבאר הזאת נבחרה היא? ואיך לא יאמרו לעם ישראל עם נבחר אם מקרבו יצאו כל מורי האמונות והדעות, וכל החכמות אשר בהם יתפארו גם יחד כל בני דורנו? הן גם אלה האומרים כי האמונה החדשה הביאה אור לאיירופא כלה ולכל העמים ההולכים בחשך, הלא יודו כי האמונה החדשה עם מיסדה מקרב ישראל יצאו ולא מקבר עם אחד,ואיך יתעקש איש לאמר כי לא בצדק יוכל ישראל להתפאר כי עם נבחר הוא?  ↩

  5. הדבר הזה היה נוכח פני בראשית יסדי את השחר כי יהיה אך לרוח ישראל ולא לבנים זרים וזאת היא מחשבתי גם היום, וכל פעלי המעתיקים חכמות לשפת עבר מופע המה בעיני. לא לבד יען כי כמעט כלם אך הבל וריק ידברו בדברים אשר לא למדו ולא יבינו בהם וגם קצרה ידם מהבינם לאחרים, לא רק בעבור זאת, כי אם גם יען בזאת יוסיפו להסיר את הקוראים מאחרי שפת עבר. אם יקרא איש ספר טוב הנוגע לעם ישראל או במצבו, יהיה ספר דברי הימים או ספור ישיר המתאר חייו, לא יעלה על לבו רעיון לאמר: יש לאל ידי לקרא בשפה חיה ספרים טובים מאלה, כי החפץ בדברים הנוגעים לעם ישראל הוא לא יבקשם בשפה אחרת כי אם גם בשפת עבר רק כאשר תקצר ידו למצוא אותם בשפת עבר יבקשם גם מעל שפה אחרת. לא כן אם יקרא חכמת התבונה וההנדסה והטבע וכאלה בשפת עבר אז יאמר טוב לי לקרוא אותם בשפה אשר נכתבו בה, כי סוף סוף כל אלה אך העתקות הנה וריחן נמר כאשר הריקו אותן מכלי אל כלי ואחרי כן תבחל נפשי בכל ספרי שפת עבר. ואם כי נטיתי גם אני מהמחלה ונתתי ספר “תורת חיים” בהשחר, הוא רק יען שהשעה צריכה לכך לפי חפץ הקוראים, וגם זאת עשיתי כי הכאתי דבר טוב באמת לא העתקה ולכל הפחות אם גם לא על פי דרכי הוא הנה טוב ויפה הוא, אך חלילה מכחד בי על פי דרכי וחפצי וכתבי בשפת עבר רק דברים הנוגעים בנחלת ישראל, ומכבר אני פרק אחד מדברי ימי ישראל, או ספור אחד או שיר אחד המתאר חיי עמנו מכל ספרי החכמה אשר נעתקו ואשר יעתיקו עוד, כי לאהבת השפה לא רק לא יועילו כי אם גם יזיקו, והחכמות איש לא ילמד מהם, כי לא בסדר ומשטר נכתבו. איש הלומד, יתנהג בהם בדרך סלולה, וזאת היא החטאת אשר רבצה בהשכלה בברלין ומשכיליה כי פתגמם היה “שפת עבר היא אך המעבר להשכלה” ואם כן אך לאלה אשר עוד מעבר השני לנהר ההשכלה יעמדו להם תואיל להעבירם. לא כן אלה אשר כבר עברו על הנהר ועל התורה והדת, להם אין חפץ עוד במעבר ועל כן אך לזאת תכון בעיניהם למען הטעים על ידה את הנערים שלא טעמו טעם השכלה כף אחת מקערת המדעים. וכיון שקראו בספר בשפה חיה אז יצאו לחירות לעולם משפת עבר ואסור להם להסתכל בספר הכתוב עברית.  ↩

  6. בלי ספק מויכוח זה נולד הפסוק “מסיר אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה”.  ↩

  7. ואם גם נראה אשכנזים וגם מיתר העמים יעזבו את מקומם ויבקשו להם עבודת האדמה בארצות אחרות, אבל אלה עובדי אדמה גם בארצם ויבקשו אך להיטיב מצבם בארץ אחרת אשר בה יקוו למצוא שכר יתר לעמלם.  ↩

  8. בעיני ראיתי אחדים מהעשירים ברומעניא אשר כל חפצם כי לא יתנו להיהודים משפטים צדיקים מיראה פן יהדפום ממצבם, וכן הוא ברוב הארצות אשר משפט היהודים נגזל, יפחדו איש איש לנפשו.  ↩

  9. על דבר אחד ראיתי לדבר פה דברים אחדים והדבר הזה נכבד מאד מאד וראוי לשים אליו לב. לבי הנה כבר מרגלא בפזמנו “מהרסיך ומחריביך ממנו יצאו”, אבל בכל עת נבין מי המה המהרסים והמחריבים ועל הרוב לא נראה כי אנחנו בידינו נתן מקל חובלים בידי שונאינו לדוש גבנו בו. אנחנו לא נזהר בדברינו והדברים והמעשים האלה יהיו למקור לשוטנינו לשאוב ממנו ולהשליך עלינו שקוצים, ואמנם עלינו להזהר מאד מאד בדברינו הרבה יתר מאשר יזהר כל איש, אחרי כי לנו תחושה גם צדקתנו לא לעתים רחוקות לחטאת. נשוה לנגד עינינו כי יהיו לאיש שני בנים האחד מאשתו הראשונה שמתה והשני מאשתו החיה, אז נדע נאמנה כי בן האשה המתה לכסיל יחשב ובן החיה יהיה לחכם משמח לב. וגם הדבר אשר יֵחשב לזה לסכלות יחשב להשני לחכמה, זאת מודעת היא. ומה יעשה הבן היתום ברצותו לנחול כבוד אדם? אז ישמר ויזהר מאד מאד לבל יגש בטרם קראוהו, לבל יחל במלאכה בלתי רם צוו עליו, כי גם חפץ לבו הטוב יֵהפך לרעה בעיני אשת אביו, למשל אם יחל בן האם החיה במלאכה אשר כבדה ממנו אז ישמח לב אמו ותקרא: ראו את בני, חפץ לבו וגם באשר רב מכחו ישלח ידו! – ואם כזאת הבן היתום יעשה את עליו תריע: הוי למה תשלח ידך בדבר אשר לא תוכל עשותו וקצרה בינתך מהבין את כחך! וכן יהיה בכל דבר.תבדיל האשה את האחד לטובה ואת הבן השני לרעה. וגם במקרה יהיה הבן לאשה החיה נופל מאחיו הבכור אז יהיה חלק היתום משנת שברון כי גם הקנאה תלוה אל השנאה… ואם נשוה את הדבר הזה לנגדנו תמיד אז נראה עד כמה עלינו להזהר בדברינו ומעשינו וכמה דעות צפונות לנו בהתחרותנו לעשות כמעשה בני הארץ ולהעבירם. ואחד מהדברים האלה הוא גם רעיון עבודת האדמה, אשר מי יודע אם לא נזרע כיום שרש פורח רוש ולענה לאחינו בימים הבאים. הן למה זה לכחד? לאבני עליון הגיעו כי נלמד בפעם אחת את אשר לא למדנו אותו מעודנו אנחנו ואבותינו, גם רוחנו המבקש תנועה, כי כן הסכננו באלפי שנות גלותנו, לא יוכל על נקלה לשכון במנוחה כמנוחת מות, יהיה כאשר יוסדו הקולוניות וידי אחינו, שונאינו ימאנו לחכות לדור יבא, אולי ישכיל הוא בעבורנו, כי אם כרגע יוציאו משפט כי איש בישראל גבר לא יצלח הוא למלאכה כשרה, ולמראית עין תהיה להם הצדקה לחרף ולגדף, וידי אחינו תהיה במעל הזה. על דבר אחד מודעת היא ומה יעשה הבן היתום ברצונו לנחול כבוד אדם? אז ישמר ויזהר מאד מאד אבל יגש בטרם קראוהו לבל יחל במלאכה בלתי אם צוו עליו, כי גם חפץ לבו הטוב יֵהפך לרעה בעיני אשת אביו, למשל אם יחל בן האם הבין כי מכל הדברים האלה יראה הקורא את דעתי בעבודת האדמה בכל זאת אשנה בדברי, כי לא על החברה ברוסיא כוננתי דברי אחרי כי להחברה ההיא מטרות שונות ועוד לא יצאה אל הפועל ועוד ועד תבוא עת לדבר בה. ועתה דברתי רק במצב ישראל בארצות אשר שם הונח לו ובארצות אשר יחקו חקים לרע לו והעירותי כי בכל מלאכה ומעשה וחכמה ישלח היהודי ידו, ואם יתנוהו לחיות כחפצו ועל פי כשרונו אז תחדל מקרבו שאלת החיים, ואם לא יתנוהו לחיות על פי דרכו אז אך שוא היא אחרי כי פותר אין אותה, והיה כאשר נוכח ונראה נכוחות כי אך למותר הוא לשאול השאלה הזאת. אז אולי נבין כי האחת אשר עלינו לשאול ולמצוא לה פתרון ואשר בידינו לעשות זאת, היא שאלת היהודים.  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות