רקע
זאב ז'בוטינסקי

נעים לותר, אחת בחודש, על עניני הריב הציבורי ולפנות אל נושא שקט, הנתון לישוב־דעת בלתי מורגז ולהגיון שבקול דממה דקה: אותיות – כתיב מרובע, כתיב רומאי, ניקוד שלם, ניקוד מקוטע… או אפשר גם בזה טעיתי – גם על שאלה בלשנית וחינוכית זו לא נוכל לדון כי אם לריב נצטרך? הלא עצבנים אנחנו…

ה' בן אב“י מוציא לאור בירושלם שבועון קטן המודפס באותיות רומא: כבר יצאו לאור 13 גליון. שמו של העתון אינו מוצא חן בעיני: “השבוע הפאליסטיני” – אין מלה כזאת בעברית, אך על פרט זה נדבר בפעם אחרת. השבועון עצמו הוא דבר חשוב; עובדה שתוליד מסקנות. אפשר כי רבים מקוראי לא יסכימו להערכתי זו ויגידו: לא ראינו את השבועון הלאטיני הזה ואין אנו רוצים לראותו. ובכלל איש לא ישים לב לתמצואה המיותרת (או המזיקה) הזאת. (תמצואה: אינני יודע אם חידוש הוא או ביטוי מקובל – המצאה במשקל ובמובן של תחבולה; שמעתיו מפי ילדים וארא כי טוב). – אם כך יגידו, טעות רבה יטעו. בכל העתונות היהודית שבגולה ובהרבה עתונים נכריים באו הערות על העלון ה”לאטיני", ובתוך גל המכתבים שקיבל עורכו ממצדדים שונים יש גם הצעה מעשית מטעם פירמה גדולה של מכונות־כתיבה – והם שבאמריקה יש להם חוש לדבר שיש לו עתיד דבר זה יש לו עתיד.

מי שרוצה לדון על השאלה הזאת, קודם כל ישכח־נא שהוא בעצמו איננו מתקשה בקריאת ספר עברי, אפילו ספר בלתי־מנוקד, ולהפך – מתקשה דוקא בקריאת הגיליון הלאטיני. בענין תקוני אורתוגראפיה אין מתחשבים בטעמו של הבקי: לו בטעמו הוא התחשבו, כי אז לא היה כלום לשום תיקונים בכלל ועד עולם. עלי, למשל, עד עתה מפריע הכתיב הרוסי המחודש את הקריאה בספר רוסי, ולו נסיתי לכתוב מכתב עפ“י שיטה זו, היה מתקבל מכתב מלא שיבושים: ובכל זאת, טוב עשתה האקדימיה הפטרבורגית הנושנה שעוד בימי הצאר אישר את התיקון הזה, וטוב עשתה ממשלת קורנסקי שהכניסתו בספר החוקים, וטוב עשו הסובייטים שעשוהו לחובה. עלי ועל כמוני קצת קשה (אף כי בני דורי הבאים מרוסיה מעידים שמכבר הורגלו, ושבעצמם היו עתה מתנגדים לתחית הכתיב הקודם) – אבל לאלפי אלפים ילד וילדה המתחילים כעת ללמוד יש בדבר הקלה ענקית. בענינים כאלה אין להביא בחשבון אלא את המתחיל ללמוד; לא את המלומד. זהו דינה של כל לשון ולשון: קל וחומר של השפה העברית: כי פה מספר ה”יודעים" איננו כי אם אחוז פעוט של מספר אלה שעוד אינם יודעים וצריכים ללמוד.

היש צורך לחזור על חסרונותיו של הכתב המרובע? גם בניקוד השלם יש מגרעות חשובות: אין בו, למשל, סימנים ברורים לשוא הנע, לקמץ קטן, לדגש ולרפה. ועל כן בארץ ישראל גופא, את השוא הנע בולעים, ואת השם “נעמי” או את המלה “צהרים” מבטאים בקמץ גדול. אבל העיקר הוא שניקוד שלם הנהו לוקסוס, אשר לעולם לא יתבסס בשוק הספרים ובעתונות. לא רק מפני יקרותו: קודם כל, מפני שלא יספיקו מגיהים. כמה מטובי סופרינו – אולי מלבד המשוררים – יעמדו בבחינה פשוטה: לקחת עמוד מתוך כתביהם המה ולנקד אותו ניקוד שלם? או בחינה עוד יותר פשוטה: אנא מהקורא הנכבד לבטא בקול רם את המלים דלקמן: “בירושלים וביריחו ראיתי ילדים וילדות”. ערבני שיעשה שגיאה אחת במלה הראשונה, אחת באחרונה, ובשנית – שתים. שיטת כתיב, אשר בשבילה אין למצוא מגיה אלא אם כן יהיה פרופסור לשפות השמות1, איננה שיטה: היא אבסורד. אבסורד יפה, קדוש, כל מה שתרצו – אבל אבסורד.

ומצד לימוד שפתנו והפצת שפתנו? עיקר הצרה הוא שצריכים אנחנו ללמד לא רק את התינוקות, כי אם גם את המבוגרים: את החלוץ, את הסטודנט, את העסקן הציוני הלא ידוע הדבר, כי לולא הכתב ה“סודי” הזה היה מספר הלומדים האלה גדל פי־שלש, אם לא פי־עשר. ולא די: גם אלה שכבר למדו, באיזה אופן שהוא, לדבר או לכל הפחות לפטפט – גם אלה אינם אוהבים לקרוא. שאלו נא את פי ידידיכם שלמדו לדבר עברים בגילם המבוגר: את הרופא, את המהנדס אפילו – את עורך הדין שהוא מוכרח בעבודתו לקרוא כתבי יד עבריים: כמה הם קוראים עתון עברי? כמה מהם יקראו ספר עברי? ואין זה תלוי בדלותה של ספרותנו. מדי יום מופיעים תרגומי כל הטוב שישנו בספרויות הלועזיות. לא: הסבה היא שקריאת ספר עברי למי שלא הורגל בכתיב הזה מילדותו הרכה היא בבחינת “מפעל” אי אפשר לאדם שכזה לפתוח ספר עברי ולעלעל בו כאשר יעשה בספר לועזי (אפילו ששפת הספר היא איננה שפת־אמו): בכדי לקרוא בספר עברי צריך הוא לעשות התאמצות רוחנית, “לחגור את מתניו” באופן מוסרי…

אין זאת אומרת כי דרך התיקון היחידה היא הדרך ה“לאטינית”. ישנן הצעות חשובות של תקון גם בדרך הכתיב המרובע: הצעות לניקוד פשוט יותר וזול יותר, זול ופשוט די צרכו למען יוכל להתבסס גם בעתונות; הצעות להמציא אותיות חדשות במקום קמץ ופתח וכו'. בשבתי בחוץ לארץ חלמתי, שאבוא הנה ואידבר עם טובי הסופרים והמולי“ם ויחד נכנס ועדת מומחים שתדון בשאלה זו: אלא שבבואי לארץ מצאתי כאן אוירה שלא פיללתי לה ודחיתי את רוב תכניותי של עבודה תרבותית משותפת עד יעבור ה”חדלון".

ואולם בין יתר הנסיונות, יש מקום גם לנסיון בכתיב הרומאי. על יתרונותיו הרבים אין להתווכח; יש ויש להתווכח על הנימוקים והתירוצים הרבים שנשמעו כנגדו, אחדים מהם טפל, אבל אחדים מהם חשובים. ואולם – אין לך שיטת־ויכוח טובה ובריאה מהנסיון, ואין גם שיטת מבחן מכריעה מהנסיון. אני מקווה שה' בן אב"י ימשיך את נסיונו.

הערה אחרונה, והיא אישית. בזמן הקונגרס האחרון אמר לי אחד מהצירים, רב נכבד מגליציה: “האמת הדבר, שאדוני מזלזל בכתיב המרובע?” עניתי בשאלה: “האם לא ראה אדוני הרב את האטלאס העברי שיצא בהוצאת “הספר”, בערבון מוגבל, לונדון?” הרב הנכבד אף לא שמע, כי יש אטלאס כזה: חשב תמיד, שבכלל אין אטלאס עברי ללימוד הגיאוגרפיה; אף הצטער על ההעזר הזה כי יש בתי ספר עברים בעירו ותלמידיו האומללים מוכרחים להשתמש במפות פולניות. אמרתי: “אדוני הרב, – בטרם יאשימני, כי מזלזל אני בכתיב המרובע, יידע נא כי אני הוא אותו המזלזל אשר הכניס את הכתיב המרובע במקצוע חשוב, אשר עד עתה כמעט שלא נראתה בו אות עברית”. הערה זו מכוונה כלפי כל מי שיעלה על דעתו אולי, ללמד את כותב הטורים האלה פרק על קדושתן וחשיבותן ויפין של האותיות המרובעות: תודה, אין צורך.



  1. הטעות במקור וצ“ל ”השמיות“ – הערת פב”י.  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות