רקע
יגאל מוסינזון
אשתו של איש הכהונה ג'ונסון

לפי מגילת “סן מיקלה” מאת אכסל מונתה

מעובד לשידור על ידי יגאל מוסינזון


­­המשתתפים:

ד"ר מונתה

גברת

כומר

ציר

קול נערה

סמית


(מוסיקה שובבה)

ד"ר: חה. חה. חה. זהו מעשה משעשע… חה. חה. חה. משעשע מאד… חה. חה. חה. כן. יום אחד נכנסת אצלי, כלומר לחדר הקבלה שלי … זה היה ברומא. כן, הייתי אז רופא צעיר ומקובל… הגברת ג’ונסון. זה היה שמה. הגברת ג’ונסון, אלמנתו של איש הכהונה ג’ונסון בכבודו ובעצמו… אלמנה… אשה די מבוגרת. יכולתי לומר בלב שקט שימי נעוריה היו מאחוריה מזה זמן רב למדי… היא לבשה כנראה כמה שמלות זו על זו.. חה. חה. חה.. היא בקשה שאהיה המילד שלה… חה. חה. חה..

גברת: הוד מעלתו הכהן ג’ונסון לא היה רק בעלי המנוח, אלא גם היה כאב לי, ידיד לי, מאהב לי – וכן כל שאר הפונקציות האפשרויות …

ד"ר: (במבוכה) אמרת פונקציות, האלמנה ג’ונסון?

גברת: כן, פונקציות.

ד"ר: אני מקוה שאינך חולה…

גברת: בריאה כמו סוס.

ד"ר: (במבוכה) סלחי לי, גברתי – אבל החולים שלי מחכים לי.

גברת: אבל דוקטור, שלח אותי אליך הכומר האנגלי הנה מכתב ההמלצה…

ד"ר: אין צורך…

גברת: הכומר האנגלי היה ידידו הטוב ביותר של בעלי המנוח…

ד"ר: טוב. (אנחה) הכנסי, בבקשה.

(רעש סגירת דלת ופתיחתה)

יש לך מיחושים?

גברת: לא. אני מרגישה מצוין, אני מאושרת.

ד"ר: (בחשד) אינך חולה?

גברת: לא. בהחלט לא.

ד"ר: ובכן… חשבתי שבאת אלי לבדיקה. חשבתי שזה משהו דחוף… הרי אני רופא…

גברת: אני באתי לספר לך שעתידה אנוכי ללדת ילדון קטון וחמודון…

ד"ר: לא. לא. אני, גברת ג’ונסון, ־אני אינני רופא מיילד… לא אינני מילד. רופא כללי ־כן. מילד – לא.

גברת: אבל אני החלטתי, וההחלטתי נחושה, כי אתה, דוקטור אכסל מונתה הצעיר, היפה, האתלטי, השוודי… תהיה המילד של ילדי הראשון הילד שלי ושל בעלי המנוח איש הכהונה ג’ונסון…

ד"ר: אגב… לפני כמה זמן נפטר בעלך? אני מתכוון, איש הכהונה ג’ונסון.

גברת: ששה ירחים.

ד"ר: ובכן… כפי שאמרתי גברת ג’ונסון, אינני מילד מקצועי, ואני יכול להמליץ בפניך על רופא מצויין – דוקטור פילינגטון… מילד מצוין. כן.

גברת: בשום אופן לא. לא פילינגטון ולא שום "טון: אחר … אני רוצה אך ורק בך בתור מילד, דוקטור מונתה. (ועכשיו בהנחון סקסי) לא תאמין, אבל הייתי פעם מאורשת לשוודי1 צעיר … שהיה דומה לך מאד. אני בטוחה שאנחנו נוכל להבין זו את זה בלי אומר ודברים, אפילו בלי דיבור אחד..

ד"ר: אמרתי לך, גברת ג’ונסון – אינני מילד.

גברת: ואני אומרת לך דוקטור מונתה – שאתה לא תפקיר אותי אלמנה מסכנה חסרת ישע וחסרת מגן בעיר הזאת, עיר זרה ונכריה, לא תפקיר אותי ללדת את ילדי הראשון, ילד יתום בידי איזה דוקטור פליקס…

ד"ר: דוקטור פילינגטון… הוא מילד מצוין..

גברת: לא בא בחשבון, אתה תהיה המילד שלי.

ד"ר: להת־פ־ש־ט.

גברת: אבל…

ד"ר: להתפשט – ולשתוק.

גברת: אבל, דוקטור מונתה,

ד"ר: (בצעקה) לשתוק. שיהיה שקט.

גברת: אבל דוקטור מונתה, רציתי לומר לך שבעלי המנוח…

ד"ר: חדלי לילל בבקשה ממך ותני לי לבדוק אותך. (שינוי בטון הדיבור) כן. ככה. אני בדקתי את אלמנתו של איש הכהונה ג’ונסון. היא טענה שעתידה היא ללדת בכל יום… רק שיאחזו בה צירי הלידה, מייד תתחיל ללדת. אבל… היא לא היתה בכלל בהריון… חה. חה. משעשע – לא כן? (הטון משתנה) אבל איך לכל השדים והרוחות, אומרים לאשה הסבורה שהיא בחודש התשיעי שהיא איננה בהריון בכלל? הסתכלתי בפניה… לא לשוא טפלתי אצל שרקו הרופא הגדול, בנשים היסטריות…

גברת: עברתי את הבדיקה: (בחנחון) איך הילד שלי?

ד"ר: המממ…. כן.

גברת: הילד מונח בסדר? הו, אילו רק זכה ג’ונסון המתוק שלי לראות את הילד שלנו בא לעולם… הרמוניה! הנשואים שלנו היו הרמוניה של נשואים. אידיאליה של נשואים. אף פעם לא צעק עלי. מעולם לא זרק עלי צלחות. . אתה מפקפק בכך, דוקטור מונתה?

ד"ר: לא. לא. לא. גברת ג’ונסון – אינני מפקפק בכך…

גברת: הוא אהב אותי – ואני אהבתי אותו. הוא בכלל לא דמה לאותו שוודי צעיר ויפה שהיה דומה לך כל כך… אבל איזו עדינות נפש היתה לבעלי המנוח… ממש זוג יונים בשובך אחד… אהבה2 לוהטת, אידילית. בעולם כולו לא היה זוג מאושר יותר מאתנו. אתה לא מאמין?

ד"ר: כמובן. אני מאמין. אין לי כל סיבה לפקפק בכך.

גברת: (בבכי חרישי) מסכן, עכשיו הוא מת – ואני אלמנה.

ד"ר: כן, הוא מת – ואת אלמנה…

גברת: אילו היה חי לפחות עד שהיה נולד ילדנו הראשון – נאמר עוד שנה או שנתיים… מה אתה אומר, דוקטור מונתה?

ד"ר: המממ… רעיון לא רע…

גברת: ואז יכול היה לעזור לי להחליף לתינוק את חיתוליו… ללמד אותו לומר אבא… אמא… אבא3־אמא… אמא־אבא…

ד"ר: כן.

גברת: (בבכי חזק) הו, הו, ג’ונסון המסכן שלי…

ד"ר: הנה ממחטה, אנא. בבקשה. חדלי לבכות… בבקשה ממך.

גברת: הו, ג’ונסון המסכן שלי. דווקא עכשיו הלך לעולמו.

ד"ר: חשבתי שהוא מת לפני ששה חדשים.

גברת: אני לא זוכרת בדיוק… אבל נדמה לי שהוא מת רק אתמול… הו, הו ג’וננסון המסכן… איך יכול היה להשאיר אותי אלמנה עם תינוק.. איזה עולם אכזרי… האם אפשר לדעת מראש אם יהיה לנו תינוקת או תינוק בן או בת?

ד"ר: גברת ג’ונסון… הקשיבי לי היטב. אני בדקתי אותך, ועלי לומר לך….

גברת: (בחנחון מתוק) בן־או בת? אמור מהר, דוקטור מונתה – בן או בת?

ד"ר: גברת ג’ונסון – עלי לומר לך…

גברת: זה יהיה ילד או ילדה?

ד"ר: לא ילד ולא ילדה – את אינך בהריון…

גברת: אני לא – מה?

ד"ר: לא היה לך לא תינוק ולא תינוקת – את אינך במצב של … של… של..הריון.. אינך עתידה להיות אם… בדקתי וזהו לצערי המצב.

גברת: (בהיסטריקה) חה4. חה. חה.

ד"ר: זה לא מצחיק.

גברת: (כנ"ל) חה. חה. חה. לא תינוק ולא תינוקת. חה. חה. חה. (בטון אחר) ואתה קורא לעצמך רופא מפורסם? תתביש לך. תתביש לך. דוקטור אכסל מונתה. באמת. תתביש לך. דיאגנוזה כל כך פשוטה כמו הריון בחודש תשיעי, ממש רגעים ספורים לפני הלידה הממשית – ואתה מעז לומר לי, לאלמנתו של איש הכהונה, הוד מעלתו הכהן ג’ונסון שאינני בהריון? אני באמת הולכת לדוקטור פילינגטון הזקן… ואתה עוד תשמע ממני… כל העיר רומא תצחק לך בפנים… חה. חה. חה.

(טריקת דלת)


ד"ר: וגברת ג’ונסון טרקה את הדלת ישר אל תוך פני המבוהלים… וכל רומא באמת התחילה צוחקת ומלגלגת5… כל רומא צחקה לי… לאחר כמה ימים פגשתי את הכומר האנגלי שהמליץ בפני הגברת ג’ונסון על רופא צעיר ומוכשר כמוני…

כומר: תתביש לך דוקטור מונתה, לאמר לאשה בחדשים האחרונים להריונה שהיא איננה בהריון… כאשר הכל רואים ומתרשמים עמוקות מהיקף גופה. חה. חה. דוקטור פילינגטון מצפה בהוטל־דה ריסי להולדת התינוק בכל רגע ורגע.. חה. חה. חה.

ד"ר: כל רומא צחקה לי. כל הרופאים בעיר צחקו לי – שני הרוקחים האנגלים והאופה האנגלי בפיאצה דל־פופולו" צחקו לי… כל המושבה הבריטית ברומא ידעה את ספור המעשה וכולם לגלגלו על הרופא השודי אכסל מונתה. למחרת, בחצות הלילה, קרא דוקטור פילינגטון את דוקטור ג’ונס להתיעצות להוטל דה ריסי… ורומא התפלגה לשני מחנות. מחנה אחד טען שיבוא לעולם ילד אחד – ואילו המחנה השני, מחנהו של דוקטור ג’ונס6 טען וקבע שיילדו תאומים… וכאשר הוזמנה מטפלת מיוחדת להוטל דה ריסי.. כבר לא צחקו לי… אלא הפנו אלי מבטי רחמים… הו, איזה דוקטור מסכן… איננו יכול לקבוע דיאגנוזה כל כך פשוטה כמו הריון, ועוד סופו של הריון… כשהכל רואים עין בעין – את הבטן… חה.חה.חה. נוסף לכל הצרות טלפן אלי הציר השוודי ברומא ודבר אלי בקול נרגז מאד..

(צלצול טלפון)

דוקטור מונתה מדבר.

ציר: הלו, אכסל אני מצטער לומר לך, אבל ההזמנה שקבלת למסיבת השגרירים בסוף השבוע מתבטלת בזה.

ד"ר: מתבטלת?

ציר: מה אמרת, אכסל?

ד"ר: שאלתי אם המסיבה מתבטלת?

ציר: לא, אכסל. אבל במצב הדברים היום חוששני כי נוכחותך תגרום לצירות השודית כמה וכמה בעיות לא נעימות… כגון בעיות צירי לידה…

ד"ר: אינני מבין… דבר כזה לא אירע לי מעולם… רצונך לאמור שעצם נוכחותי במסיבה…

ציר: רגע…רגע. רגע. אכסל, אל תתמם7 בבקשה ממך את הגברת ג’ונסון אתה מכיר?

ד"ר: לצערי.

ציר: אתה קבעת שהיא איננה בהריון?

ד"ר: כן, כך קבעתי.

ציר: ידוע לך שבהוטל דה ריסי מצפות שתי עגלות תינוק לתאומים שלה?

ד"ר: לא. זה לא ידוע לי.

ציר: וידוע לך שדוקטור פילינגטון ודוקטור ג’ונס מטפלים בה?

ד"ר: לא. זה לא ידוע לי.

ציר: וידוע לך ששני הרופאים המצוינים הללו מחכים בכל רגע להולדת התאומים?

ד"ר: הם יוכלו לחכות עד בוא המשיח…

ציר: (ביובש) אפשר לדעת מדוע?

ד"ר: משום ששום תינוק לא יופיע – לאשה זו, גברת ג’ונסון יש מה שמכנים במדיצינה “הריון היסטרי”.

ציר: אז איך זה ששני הרופאים אשרו ממצא אחר לגמרי, כלומר, הריון נורמלי?

ד"ר: עד כמה שידוע לי היה דוקטור ג’ונס רופא של הצבא הבריטי בהודו ודוקטור פילינגטון רופא של מחלקת הגברים8 בבית הסוהר של הונג קונג ובשני המקרים לא היתה להם הזדמנות לראות “הריון היסטרי” אצל חילים וגברים משופמים…

ציר: אתה שוב מתחיל עם ההלצות שלך, אכסל?

ד"ר: זו לא הלצה, אדוני. אני מוכן להתערב עמך על חמישים לירות שטרלינג.

ציר: רגע. המזכיר הראשון שלי נכנס ברגע זה לחדר… רגע. אכסל (ובחגיגיות) ובכן אכסל, הפסדת… דוקטור פילינגטון9 הודיע זה עתה שהגברת ג’ונסון ילדה את הילד הראשון ומצפים לשני… מה10 תאמר עכשיו?

ד"ר: מה אני אומר? אני מוכן להתערב על מאה לירות שטרלינג… מוכן להתערב אפילו על מאתיים לירות שטרלינג…

ציר:… אכסל, חדל. אתה עובר כל גבול בחוצפתך, דוקטור מונתה.

ד"ר: אבל אדוני הציר…

ציר: הקשב לדברי עד הסוף… אתה מסכים אתי שאינך הרופא היחידי ברומא? תענה לי.

ד"ר: מסכים.

ציר: ואם שני רופאים מפורסמים…

ד"ר: רופאים צבאיים… אחד רופא צבאי ואחד רופא של גברים אסירים – מה הם מבינים בהריון היסטרי?

ציר: אכסל, אולי תקח חופשת מולדת לכמה שנים לשוודיה? אתה פשוט גורם נזק לשמה הטוב של מולדתך. אני חוזר ואומר לך שברגע זה נכנס המזכיר הראשון של הצירות והוא מודיע לי חגיגית שדוקטור פילינגטון כבר ראה את התינוק הראשון – ומצפים לתינוק השני…

ד"ר: חה. חה. חה.

ציר: ואתה עוד מעז לצחוק?

ד"ר: חה. חה. חה.

ציר: חוששני אכסל שדעתך נטרפה עליך…

(טריקת טלפון)

ד"ר: חה. חה. חה. קשה היה לומר שזה מצחיק… מצבי היה טרגי למדי.. חה. חה. חה. שני רופאים סרבו לאשר את חוות דעתי ועכשיו מעמיד התינוק שנולד את תעודת הרופא שלי בסכנה… צלצלתי להוטל דה ריסי ובקשתי לדבר עם דוקטור פלמינגטון הזקן…

(צלצול טלפון)

הלו, הוטל דה ריסי?

קול נערה: הוטל דה ריסי.

ד"ר: אפשר לקשר אותי לחדרה של גברת ג’ונסון?

קול נערה: רגע. הקו תפוש. רגע, בבקשה. כן. מי רוצה לדבר אתה, בבקשה?

ד"ר: דוקטור אכסל מונתה מבקש לדבר עם דוקטור ג’ונס או דוקטור פלימינגטון

קול נערה: מיד.

סמית: הלו, מי מדבר?

ד"ר: דוקטור מונתה. זה אתה פלימינגטון?

סמית: לא, זה לא הוא זה אני סמית, אחיה של הגברת ג’ונסון.

ד"ר: היכן הרופאים?

סמית: ברחו על נפשם.

ד"ר: ברחו על נפשם?

סמית: כן, הרימו רגליים וברחו. שלמתי להם רק שליש שכר טרחה…

ד"ר: הממממ… נולדו תאומים?

סמית: לא נולד “שום ־כלום”.

ד"ר: אבל אני מבין שהזמינו עגלת תינוקות לתאומים…

סמית: אחותי רוצה לדבר אתך..

ד"ר: אחותך?

סמית: גברת ג’ונסון, אלמנתו של איש הכהונה ג’ונסון…

גברת: דוקטור מונתה, מדברת גברת ג’ונסון.

ד"ר: אני מקשיב.

גברת: אלוהים שבשמים לא יסלח לך לעוונך ולחטאותיך, לעולם, לעולם, לעולם.

ד"ר: חוששני שאת צודקת גברת ג’ונסון… אפשר, אגב, לדעת על איזה עוונות וחטאים את מדברת?

גברת:… בעלי שבשמיים ידבר עליך רעות באזניו של אלוהים, ונשמתך החוטאת לא תמצא לה מנוח.

ד"ר: אני מסכים אתך, גברת ג’ונסון.

גברת: אתה השפעת על הרופאים שלי לעזוב את משמרתם ובגללם אני נצבת כאן חסרת ישע, אלמנה אומללה ומדוכאת.

ד"ר: המממ… ומה עם הלידה?

גברת: (בבכי חרישי) עדיין לא. אבל אני מחכה… בכל רגע ורגע זה עלול להתחיל… קניתי אפילו עגלת תינוקות לתאומים… .

ד"ר: בשעה טובה ומוצלחת…

גברת: אחי רוצה לדבר אתך..

סמית: דוקטור מונתה, אתה פנוי לדבר אתי?

ד"ר: מה אתה סבור אני עושה כל הזמן?

סמית: לא בטלפון כונתי. כונתי לדבר אתך פנים אל פנים… אפשר לסור אליך עכשיו. זה דחוף.

ד"ר: בחפץ לב, מר סמית, בחפץ לב.

(טריקת טלפון)

וכך אירע שסמית, סקוטי זקן, הופיע בביתי. שב מר סמית.

סמית: תודה. בכן, ניגש ישר לענין.

ד"ר: “הענין” הזה עלה לי ביוקר… כל רומא צוחקת לי… מה אירע שם בדיוק בהוטל דה ריסי?

סמית: זרקתי את שני הרופאים. החוצה.

ד"ר: זרקת החוצה?

סמית: כן. שלמתי להם חלק משכרם… לרמאים הללו.

ד"ר: הם לא רמאים, מר סמית.

סמית: לא?

ד"ר: לא. הם לא רמאים, הם פשוט טעו בהבחנה מהסיבה הפשוטה שמעולם לא נזדמן להם “הריון היסטרי” הריון שבדמיון… וזה בדיוק מה שאירע להם ולאחותך.

סמית: אתה מספר לי? זו לא הפעם הראשונה…

ד"ר: זו לא הפעם הראשונה. אתה אומר?

סמית: לא. הכהן ג’ונסון מת לפני שנתיים וכבר אז היה זקן חולה ותשוש…

ד"ר: גברת ג’ונסון אמרה לי שמת לפני ששה חדשים בלבד.

סמית: אחותי אומרת הרבה דברים להרבה אנשים, וכל אמירה שלה רחוקה מן האמת כרחוק מזרח ממערב. ידוע לך איזה מוסד טוב ומשובח עבורה?

ד"ר: אתה מתכוון למוסד לחולי נפש?

סמית: בדיוק כך.

ד"ר: חוץ מזה שהיא עלולה להוציא מדעתם אנשים אחרים מפעם לפעם, היא די נורמלית..

סמית: חה. חה. חה. די נורמלית הוא אומר? לשלם חמש לירות שטרלינג בעבור עגלת תינוקת חדשה? לזה אתה קורא נורמלית? אתה יודע שאפשר היה להשיג עגלה משומשת בחצי מחיר?

ד"ר: (במבוכה) אני משער לעצמי…

סמית: אולי אתה יודע על מישהו שמוכן לקנות עגלת תינוקות חדשה?

ד"ר: לקנות?

סמית: אני סקוטי, והסקוטים11 לא מבזבזים סתם כסף. אם תמצא לי קונה לעגלת תאומים – אני נותן לך עשרה אחוז רווח נקי.

ד"ר: תודה. תודה. חה. חה. חה. הסוף הוא טוב… המעגל נסגר… חה. חה. חה. עשרה אחוז רווח נקי.

סמית: עוד לא התפטרתי מעשרים עגלות הילדים הקודמות שלי.

ד"ר: חה. חה. חה. בעצם מר סמית אתה יכול לפתוח חנות לעגלות ילדים.

סמית: זה רעיון מצוין, דוקטור מונתה, מתפלא שלא עלה רעיון כזה בדעתי. כל הרעיונות הגאוניים הם לכאורה פשוטים מאד – ורק צריך12 למצוא אותם… חה. חה. חה.

ד"ר: חה. חה. חה. לאחר שבועיים עברתי בככר “פיאצה דל פופלו” וראיתי את מר סמית תולה שלט על חנות חדשה: “חנות לעגלות תינוקות ־סמית את ג’ונסון” ומי עמדה לשרת את הלקוחות בחנות – לא תאמינו, גברת ג’ונסון בכבודה ובעצמה. חה. חה. חה.

(מוסיקה שובבה)

סוף




  1. “מאורשת לשטודי” במקור – הערת פב"י  ↩

  2. “אהבת” במקור – הערת פב"י  ↩

  3. “אבב” במקור – הערת פב"י.  ↩

  4. “חח” במקור – הערת פב"י  ↩

  5. “מלגלגלת” במקור – הערת פב"י  ↩

  6. “גונס” במקור – הערת פב"י  ↩

  7. “תממם” במקור – הערת פב"י  ↩

  8. “הגברתם” במקור – הערת פב"י.  ↩

  9. “פילימינגון” במקור – הערת פב"י.  ↩

  10. “צה” במקור – הערת פב"י.  ↩

  11. “ווהסקוטים” במקור – הערת פב"י  ↩

  12. “צירך” במקור – הערת פב"י  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות