לפי מגילת “סן מיקלה” מאת אכסל מונתה
המשתתפים: –
ד"ר מונתה
משרת
אינגה
טורי
בלנשה
רופא
(מוסיקה של המרסיליזה)
ד"ר: זהו ספור מוזר במקצת… מעשה באדם קטן וחביב, הקונסול השוודי בפאריז, שהיה נשוי לאשה אמריקאית, ולהם שני ילדים… טורי היה שמו של הקונסול… כן, טורי הקטן והחביב. מרוב חתימות על דרכונים, נשתבשה עליו דעתו… לילה אחד נתדפק1 על דלתי משרתו של הקונסול השוודי…
(דפיקות על דלת)
רגע. רגע. רגע. אני פותח… אני פותח.. (נשיפה) השתגעו לגמרי… דפיקות כאלה באמצע הלילה…
(דפיקות על דלת)
רגע. שקט שם…. אני בא, אני בא.
(רעש פתיחת דלת)
משרת: דוקטור אכסל מונתה?
ד"ר: כן. זה אני.
משרת: אשתו של הקונסול מוסרת לך פתק… בבקשה…
ד"ר: הכנס… (רעש סגירת דלת) פתק מאשתו של הקונסול השוודי… חשכה כאן.. היכן המשקפיים שלי? המשקפים שלי (רעש וסגירה של מגירות) הו, הנה הם… מה השעה עכשיו?
משרת: ארבע לפנות בוקר, אדוני הרופא… אבל הגברת הקונסולית…
ד"ר: ששש… תן לי לקרוא… (קורא הפתק) "דוקטור אכסל מונתה הנכבד… אינני יודעת מה לעשות… בעלי חזר הבוקר מחופשת מולדת קצרה, שבילה אותה בלעדי, תמיד טען שהילדים אינם נותנים לו מנוחה… ובכן, טורי החביב – כפי שאתה מכיר אותו היה תמיד אדם שקט – ולפתע הוא טוען שהינו נפוליון הגדול… ועליו לענוד מדליות וללבוש חליפות שרד – כיון שהמלך השודי יבוא לבקרנו הלילה… (פונה למשרת) נכון ז’אן שטורי אמר שהוא נפוליון?
משרת: נפוליון – רובספייר… דנסון, גנרל ולינגטון … יש שהוא לוחש אי אפשר לשמוע, ויש שצועק צעקות מחרישות אזניים… אני כבר משרת את הקונסול מזה עשרים שנה ולא שמעתיו מדבר ככה… אני סבור שהוא … שהוא יצא מדעתו – יסלח אלוהים לדברי..
ד"ר: באת בכרכרה?
משרת: כן, דוקטור, בכרכרה, היא בחוץ.
ד"ר: רק רגע… אקח את תיק הרפואות שלי… כן, עכשיו אנחנו יכולים לנסוע אל הקונסול…
(רעש סגירת דלת: רעש צניפות סוס: רעש גלגלי כּרכרה)
משרת: הקונסול שר ומזמר… כל הזמן… את המרסיליזה… הקונסול סבור שהוא חצוצרה…
ד"ר: סבור שהוא מה?
משרת: הקונסול חושב שהוא חצוצרה… חצוצרה מזמרת…
ד"ר: הוא מכיר את האנשים סביבו?
משרת: לפעמים כן – ולפעמים לא. (שתיקה על רקע רעש גלגלי כרכרה)
איך קורה לבן אדם שהוא יוצא פתאום מדעתו, דוקטור?
ד"ר: זה עלול לקרות לכל אחד מאתנו… לחץ גדול מדי – והתפוצצות פתאומית.. כמו דוד קיטור… לקיטור אין מוצא – והדוד מתפוצץ …
משרת: ירחם האלוהים על נשמתנו החוטאת… הגענו, דוקטור. אני יכול לעזור במשהו?
ד"ר: יתכן. אני אזדקק לעזרתך. אם טורי “יתפוצץ” יהיה הכרח לקשור אותו בחבלים… תוכל למצוא כמה חבלים חזקים?
משרת: כן… במרתף… אני ארוץ למרתף – ואתה תעלה לבית… הו, הנה אינגה במדרגות. היא שבורה לגמרי, אשתו של הקונסול …
אינגה: שלום, דוקטור מונתה…
ד"ר: שלום אינגה, מה מצבו?
אינגה: הוא שקט עכשיו… טרי עומד על המרפסת הפונה ל“בולבר” ומכין את נאומו…
ד"ר: (משתעל) נאומו?
אינגה:… נאומו להמונים… זה יהיה נאומו הרביעי היום… הו, מונתה, מונתה, אי אפשר להכיר את טורי… תמיד היה שקט כל כך … בעל מצוין ואבא מצוין לילדינו…
ד"ר: ששש… נתגנב למרפסת… אני רוצה לשמוע מה טורי מדבר…
(רעש פתיחת דלת)
טורי: (קולו נשמע מבודד ־ והד עולה מפעם לפעם ממרחקים ומחזיר את הקול. זה צריך להיות נאום להמונים… אך מפעם לפעם שוכח טורי את הנושא)
להניף את דגלי הקרבות אל על. אנחנו נכבוש את מוסקבה. נכבוש את מוסקבה. בעוד יום אני בורח מאי השדים ועולה לכבוש את אירופה… תחי צרפת. יחי נפוליון. תחי צרפת – יחי נפוליון.
(תקליט של המרסיליזה)
טורי: כבשנו את איטליה – כבשנו את גרמניה – נכבוש את רוסיה. תחי צרפת. יחי נפוליון2 הגדול.
ד"ר: טורי. טורי. טורי, אני רוצה לדבר אתך.
טורי: המונים. המונים. ברגע זה הגיע אלי שליחו של הצאר הרוסי כדי לקבל את תנאי הכניעה שלי… שלוש פעמים: “הורה” הורה. הורה. הורה. כן, אדוני?
ד"ר: טורי, הכנס הביתה, קר כאן על המרפסת…
טורי: (בטון שחצני)… איך אתה יכול להשוות קור זה לקור שסבלנו במוסקבה?
ד"ר: לא… אין להשוות.
אינגה: (בבכי חרישי) טורי. טורי. שלי. מסכן שלי.
טורי: בלילה אחד בפאריז, ליל שעשועים אחד בפאריז יצמח ויגדל ויעלה דור של מאה אלף צרפתים חדשים… אל דמעה ואל בכי… ברוך בואכה דוקטור מונתה…
אינגה: הוא הכיר אותך…
ד"ר: שמחתי על נצחונך, נפוליון.
טורי: (בלחישה) אסור שידעו כי ברחתי מאי השדים… שששששש
ד"ר: שששש… סוד כמוס.
טורי: אל תספר לאיש. ששששש….
ד"ר: לא אספר לאיש. שששש….
אינגה: (במלמול חרישי) הו טורי המסכן. טורי המסכן.
טורי: עכשיו נשחיז את סכין הגיליוטינה – וכל האויבים קחחחחח…בגיליוטינה את כל אויבי המהפכה… תחי צרפת. אינך מריע לחיי צרפת, דוקטור מונתה?
ד"ר: (בעל כורחו) תחי צרפת.
טורי: יחי נפוליון.
ד"ר: יחי נפוליון.
טורי: אני שמח שנשארת נאמן לי, קולונל מונתה. מרבית הגנרלים שלי בגדו בי – ובזה אני מעלה אותך לדרגת גנרל… עמוד בשקט. עלי לחבק אותך ולנשק את לחייך (מצמוץ שפתיים) מעתה אנחנו אחים לנשק. אין עוד בגידות… אינגה בגדה בי – אתה לא תבגוד. גברים לא בוגדים זה בזה. ששש … אתה שומע קול צעדים?
ד"ר: כן, כמובן.
טורי: אני מחכה לבואו של המלך השודי. עלי לומר לו את האמת, את כל האמת. סוף כל סוף אין הצדקה לכך שטורי הילמגרד יחתום על דרכונים… תמיד אותה חותמת… תק.. תק.. תק.. תמיד אותה החותמת. שנה, שנתיים, חמש, עשר… עשרים שנה… תיק..תיק.. תיק. תק. תק. אותה החותמת. לא לשם זה למדתי משפטים ונכנסתי לשרות משרד החוץ שלנו. חותמות. תיק . תק. תיק. תק. הרעש הזה של החותמת שנוא עלי. אתה תגיד לו ותמליץ עלי.
ד"ר: כמובן.
טורי: תאמר למלך השודי: טורי הימלגרד הוא הנאמן בנתיניך, לא כמו אינגה שהתמסרה לג’אן המשרת שלי… לא. לא. לא. טורי זה ענין אחר לגמרי, טורי הוא נאמן עד יום מותו. שבועתי – שבועה. נאמנותו – נאמנות. לא טורי איננו אינגה. חה. חה. חה. תחי צרפת. יחי נפוליון הקטן־הגדול.
אינגה: (בלחישה) הוא משקר. חיי שהוא משקר.
ד"ר: אין זה חשוב עכשיו, אינגה יקרה… אולי זו משאלתו שתבגדי בו – במעמקי נשמתו – כדי לחפות על אפסותו… הוא מעניש אותך בהענישו את עצמו…
טורי: תחי צרפת. יחי נפוליון.
(תקליט של המרסיליזה)
ד"ר: טורי, בוא נכנס לחדר… הו, ככה טוב. כן השען עלי. אתה עייף.
טורי: שלג שאין לו סוף. רוחות כפור. חילי קפואים לאורך כל הדרך ממוסקבה ועד פאריז… סוסים קופאים בקרח… כן, אני עייף, אכסל. עייף מאד… איפה ג’וזפין אשתי? היתה צריכה לחלוץ את מגפי ולחמם את כפות רגלי הקפואות, אך היא רוקדת לה בוורסי… הגברים שופכים את דמם. תיק. תק. תק. חותמות – והנשים רוקדות בשמלות מלמלה…
ד"ר: (בתקיפות) תני לי מהר את התיק שלי…
אינגה: הנה התיק.
ד"ר: זריקה אחת והוא יירדם… שב, טורי, שב.
טורי: יכולתי להיות שגריר בלונדון… שגריר בפורטוגאל … משהו ממשי… תמיד חותמות על דרכונים. תיק. תק. תיק. חתימה. תיק. תק. חתימה (זעקת כאב) ההההו.. מה זה, חרב? נדקרתי…
ד"ר: זריקה, טורי. אני רוצה להרגיע את מוחך הבוער… לכבות במקצת את האש. את הלהבה… הרדם, טורי. הרדם.
אינגה: הו, טורי המסכן שלי.
ד"ר: שששש… הוא נרדם… עכשיו חלצי את נעליו.
אינגה: כן, דוקטור.
(רעש נעלים נופלות)
הו אלוהים, איך הוא התמוטט לפתע – ובלי כל אזהרה.
ד"ר: שמרתי על טורי כמה וכמה שעות עד שהתעורר משנתו העמוקה. הוא תופף באצבעותיו על הרצפה ליד מיטתו, אחר סובב אלי את פניו וחיוך אוילי שרוע על שפתותיו. טורי המסכן.
טורי: רובספייר..
ד"ר: כשאמר רובספייר נתכוון אלי…
טורי: חתמת כבר?
ד"ר: חתמתי? על מה?
טורי: רובספייר – עלי להזהירך, כי עוד מצמוץ עפעף כזה… ואתה עולה לגיליוטינה.
ד"ר: אשתדל לא למצמץ יותר מר… מר… מר…
טורי: אתה יכול פשוט לקרוא לי דנטון…
ד"ר: הו, כן. דנטון היקר.
טורי: (בקפידה) האזרח דנטון…
ד"ר: הו, כן. דנטון היקר.
טורי: (בקפידה) האזרח דנטון…
ד"ר: האזרח דנטון….
טורי: היכן אשתי ויורש העצר שלי?
ד"ר: הממממ…אינגה כאן לצדי.
טורי: מדוע איננה עונדת את ענק הפנינים של מרי אנטואנט שנתתי לה במתנה?
ד"ר: היא מיד תענוד אותו, דנטון.
טורי: לא דנטון – נפוליון.
ד"ר: נפוליון….
אינגה: הו, טורי המסכן שלי…
טורי: לילות הקיץ הלבנים בשלגים המושלגים…(בהזיה מלנכולית) לילות השלג הלבנים ואנו במזחלת…
(ברקע שירת סוולינג מ“פר גינט”)
חותמות. תמיד חותמות. תמיד חותמות. כאשר שחקנו ליד עץ האשוחים בחג המולד צלצלו אלפי פעמונים קטנים… לילות הקיץ הלבנים בשלגים המושלגים… רצינו להיות מבוגרים, אנשים גדולים, לחתום על דרכונים לכל העולם. תיק. תק. תיק. תק. נוסעות הרכבות – ואנחנו לא ברכבות… פעמונים, פעמונים. מכל הכנסיות עולים פעמונים. ובלילות (ברקע שיר חג המולד של פעמונים) הלבנים עולה הצחוק מן המזחלות… לילות הקיץ הלבנים.
אינגה: טורי, המסכן שלי. מה נעשה עכשיו דוקטור מונתה?
ד"ר: נמתין, נחכה.
טורי: אינגה. אינגה.
אינגה: אני כאן, טורי יקירי.
טורי: חה. חה. חה. את אינך היא – והיא אינגה את. זו חידה. היכן אינגה שלי?
ד"ר: היא כאן, טורי. שלח ידיך וגע בה.
טורי: זו לא אינגה שלי. אינגה שלי היא צעירה ויפה ולא אשה זקנה, בלה ומקומטת…
אינגה: (בכי חרישי)
ד"ר: אתה מכאיב לה, טורי.
טורי: מי אתה?
ד"ר: דוקטור אכסל מונתה. ידידך.
טורי: חה. חה. חה. מונתה3 מת לפני שנים רבות… זוז מדרכי אדוני… ההמונים מחכים לבואי. עלי לדבר אליהם מן המרפסת… זוז אמרתי לך. גנרלים, לאסור את החצוף. להשליך את החצוף אל הבסטיליה, שיאכלוהו העכברים..
ד"ר: (בלחישה) אני חושש שיהיה עלינו לקשור אותו בחבלים. תקראי מיד למשרת שיעזור לי.
אינגה: כן, דוקטור. (חריקת דלת נפתחת ונסגרת)
טורי: היכן סוסי? סוס. היכן הסוס שלי? אני שומע את חצוצרות הקרב… היכן סוסי?
ד"ר: הלכו להביאו, נפוליון.
טורי: יש לך עינים טובות, טוראי. מי אתה?
ד"ר: גנרל ברנדוס. נפוליון.
טורי: (בצהלת שמחה) בוא לזרועותי, ברנדוס, אח לנשק.
משרת: (חריקת דלת: הוא לוחש) הבאתי את החבלים.
אינגה: (בלחישה) רק אל תכאיבו לו יתר על המידה.
ד"ר: נשתדל, אינגה. אשתדל. הוא עלול להיות מסוכן מאד.
אינגה: אולי אפשר לתת לו זריקת הרגעה נוספת?
ד"ר: קודם כל נקשור אותו… טורי, הקשיב אלי, טורי… אני ידידך4. שנינו חזרנו כל הדרך ממוסקבה ועד פאריז קפואים מקור… מוסקבה לא נכבשה.. אבל אנחנו עוד נכבוש אותה.
משרת: (בהתפעלות) הוא מצליח לקשור את ידיו…
טורי: תחי צרפת – יחי נפוליון.
(ברקע גוברת והולכת שירת המרסיליזה)
ד"ר: עוד זריקות הרגעה וכמה לילות שימורים… לאחר מכן הזמנתי את דוקטור בלשנה להתיעצות.
בלנשה: אין תקוה. הקונסול אבוד. אנחנו חייבים להכניסו למוסד סגור.
אינגה: מוסד סגור?
בלנשה: כן.
אינגה: לתמיד?
בלנשה: אני מצטער לומר, גברת, שאינני רואה כל סיכוי… יש מוסד מצוין בפאסי…
ד"ר: מצוין – כן. אולם יקר מאד… וזה יעלה הון תועפות, לגברת עד כמה שאני יודע, אין אפשרויות כספיות בלתי מוגבלות… אני אקח אותו לשודיה… לונד היא עיירה קטנה בצופן שודיה ושם יש מוסד מצוין, קטן ונקי וזול ביותר…
בלנשה: יהיה עליך לקחת אתך לדרך, לפחות עוד שני שומרים חסונים… אחרת אתה מסתכן בנפשך…
ד"ר: הגברת אינה יכולה להרשות לעצמה מותרות כאלה, דוקטור בלנשה, כל פרוטה שתמצא תחת ידיה יהיה עליה להוציאה עבור הילדים …
אינגה: (בבכי חרישי) זה נכון, דוקטור מונתה, אין לנו כל חסכונות.. לא שערנו כי יקרה אסון ולא חסכנו ליום רעה…
בלנשה: אני חוזר ומתרה בך דוקטור מונתה, טורי עלול להיות מסוכן מאד בעת התקפת טירוף…
ד"ר: אני מוכרח לקבל עלי את הסכון, דוקטור בלנשה…
בלנשה: יהיה אלוהים בעזרך דוקטור מונתה. יהי האלוהים בעזרך (קולו הולך ומתרחק) יהיה אלוהים בעזרך…
ד"ר: למחרת נסגרנו בתא המחלקה הראשונה ברכבת הנוסעת לקולוניה. כיון שהייתי רופא של הרוטשילידים שהיו בעליה של “מסילת הברזל הצפונית” נצטוו עובדי הרכבת שלא להפריע את מנוחתנו, ולדאוג לכך ששלוותנו לא תופרע. (שקשוק גלגלי רכבת) אני ישנתי במיטתי וטורי נם לו בשלווה במיטתו … כך לפחות חשבתי. אולם לאחר כמה שעות שינה, חשתי לפתע אצבעות ברזל תופשות בגרוני וחונקות אותי… טורי ניסה לחנוק אותי בשנתי. ניסיתי בכל כוחי להשתחרר כאשר הגיעה בבקר הרכבת אל קולוניה מצאו את שנינו מוטלים ללא הכרה על רצפת התא. נשאו אותנו ל“הוטל־די־נורד” והבהילו רופא לחדרינו.
רופא: יש לך פצעים מוזרים למדי, דוקטור מונתה. כלב נשך אותך?
ד"ר: לא. לא בדיוק. מה שלום שכני לתא הרכבת?
רופא: לשכנך לתא הרכבת יש כמה פנסים כחולים מתחת לעיניו… אפו שבור ומחוץ לגמרי… זכור לך מי התנפל עליכם? וודאי רצו לשדוד את כספכם – סוף כל סוף מוטב לשדוד את נוסעי המחלקה הראשונה מאשר עניים מרודים במחלקה השלישית. חי. חי. חי. השודד כמעט ותלש את אזנך, דוקטור מונתה. מצטער לכסות בתחבּושת על כל פניך – אבל תוך שבוע – שבועיים יתרפא הפצע…
ד"ר: תודה. חברי5 לתא הפצוע השני, התחיל לדבר? תודה.
רופא: עדיין לא… אבל אנחנו יכולים לגשת אליו…
ד"ר: זה רעיון מצוין…
(רעש פתיחת דלתו: צעידה בפרוזדורים)
הגענו לחדרו של טורי. טורי שכב על מיטתו כשגבו נשען אל הקיר. פניו היו חבושות כמו פני שלי, ושנינו נראינו כזוג מוקיונים מוזר למדי. למזלי לא פתח בצעקות ולא דבר אל “ההמונים” הוא מלמל בקול שקט ובחפזון מתוך ספר דניאל… כמו שחקן גרוע המשנן את תפקידו…
טורי:… בשנת שלוש למלכות בלשאצר המלך…
רופא: האיש הזה הוא כומר?
טורי:… חזון נראה אלי, אני דניאל בגוב האריות. חותמות… תיק. תק. תיק. תק ואשא עיני וראה והנה אייל אחד עומד לפני – נפוליון. וראיתי את האיל מנגח ימה וצפונה ונגבה – וכל החיות לא יעמדו 6בפניו – רובספייר – דנטון, גיליוטינה – ואין מציל מידם…
רופא: האיש הזה עושה רושם של מטורף.
ד"ר: אתה צודק. הוא מטורף.
רופא: ובכן הוא שנשך את האוזן שלך?
ד"ר: בדיוק כך.
רופא: לאן אתה מוביל אותו?
ד"ר: ללונד.
רופא: לונד? היכן זה?
ד"ר: לונד. זוכר ברנש ששמו המלט?
רופא: (צוחק חרישית) של שקספיר?
ד"ר: (מבודח) כן. המלט של שקספיר. ובכן כל המעשה בהמלט אירע באלסינור7. ולונד נמצאת במרחק שעה מאלסינור… בית מחסה לחולי רוח נקיוזול…
טורי:… ויהי בבראותי, אני דניאל, את החזון ואבקשה בינה…
ד"ר: (בלחישה) הוא והמלט שניהם – מבקשים בינה…
טורי:… ויבוא אצלי – ובבואו נגבעתתי ואפולו על פני. ויאמר אלי: הבן־אדם… הבן־אדם, נפוליון הקטן – הגדול – והצליחה מרמה בידו, ובלבדו יגדיל, ובשלוה ישחית רבים ובאפם יד שבר… תי. תק. תיק. תק. חותמות על מיליון דרכונים. תסעו לכל העולם. תברחו. תברחו. בכל הדרכים האדם בורח מפני הדרך אל עצמו. רובספייר. תחי צרפת – יחי נפוליון
(מזמר רק את המנגינה של המרסיליזה)
ד"ר: הוא כבר לא שואל כמו המלט: “להיות או לא להיות” הוא בחר שלא להיות.. טורי המסכן. חבל רק שתוך כדי כך נגס בשיניו חלק מתנוך אזני… נפוליון הקטן.
(מוסיקה)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.