רקע
שמואל גילר
מתהילה לבושת פנים – על פיטוריו של המיג'ור ג'ון
1.jpg

“הממשלה צריכה להודות למיג’ור ג’ון, ולו בלבד, שהאירועים הסתיימו בעשרות הרוגים ולא עם מאות”, כך כתב שמואל טולקובסקי לידידו הרברט סמואל הנציב העליון ב־14 במאי 1921. מאיר דיזנגוף ומאה ושמונים מתושבי תל אביב כתבו לנציב העליון כדי שיעניק לו עיטור, וחיים ויצמן כתב לו שלעולם לא נשכח את אשר עשה. הקצין שהיה מופקד על הנמלים והמאורות בממשלת המנדט הבריטי, ועל נמל יפו, היה הקצין היחיד שפעל להצלת עשרות יהודים וערבים ב־1 במאי 1921 (מאורעות תרפ"א). הוא הגיע ליפו בשנת 1919 ממצרים, לאחר שרות בתעלת סואץ במהלך מלחמת העולם הראשונה. הוא מנע את חסימתה עם פרוץ המלחמה, כאשר הגרמנים שלחו ספינת סוחר כדי להטביעה בתעלה ולחסום את התגבורות מאוסטרליה וניו זילנד. עם פרוץ המהומות ביפו בצהרי ה־1 במאי, עצר הקצין בוזזים ברחוב בוסטרוס והשוק היווני, ובשעה שתיים אחר הצהרים הגיע ל’בית החלוץ' ועצר לבדו את הטבח שהתרחש שם ביריית אקדח. חמישה עשר עולים כבר נרצחו, עשרות נפצעו, ועשרות התחבאו בקומה השנייה כשהפורעים ניסו לפרוץ את הדלת.

המיג’ור ליונל מנסל ג’ון, יליד האי ג’רסי שבתעלת למאנש, שרת כימאי מצעירותו וגויס לצבא הבריטי עם פרוץ המלחמה. בשרות בנמל יפו יצר קשר עם פעילים יהודים בנמל, וסייע להם להגן על הנציב העליון הרברט סמואל, כשנחת בחוף יפו ב־30 ביוני 1920, וידיעות הגיעו על ניסיון לפגוע בו.1 אלא שחבריו הקצינים לא ראו בעין יפה את הקשרים שקיים עם היהודים. במהלך המאורעות נדרש בפקודת מושל יפו לתת שמונה עשר רובים ממחסן הנמל לחילי ‘הגדוד העברי’ בתל אביב, והואשם בידי הערבים בסיוע ליהודים. מפקדיו לא יצאו להגנתו, ובפני ועדת החקירה בראשות השופט הייקרפט שחקרה את המאורעות, העיד בכעס על חוסר הגיבוי מצדם. “אני מסרב להיות השעיר לעזאזל” הוא כתב. “אני ואנשי היינו היחידים שהצילו עשרות”. אלא שזמן קצר לאחר מכן עזב את הצבא ונשאר להתגורר בתל אביב. ההנהגה הציונית ניסתה לעזור לו כשמונה לנהל את חברת הספנות העברית הראשונה, אלא שזו פשטה את הרגל. הוא ניסה עסקים נוספים, אך בשנת 1935 עזב עם משפחתו לביירות. הוא התגייס שוב במלחמת העולם השנייה, ומצא את מותו בקהיר שם שרת כקצין מודיעין.

נסיבות פיטוריו מהצבא לא היו ידועות עד לאחרונה, כשמסמכים העוסקים בכך נמצאו בארכיון הבריטי.2 הם מעידים על האשמות שנטוו סביבו שבעטיין פוטר מהצבא בבושת פנים. מי שעמד בראש המסע נגדו היה הקולונל הולמס, מנהל מחלקת המכס שהייתה מופקדת על הנמלים והרכבות. ב־7 ביולי 1921 הוא כתב למזכיר הממשלה שהגיעו לאוזניו שמועות מפי חברה קבלנית ערבית, שהמיג’ור ג’ון משמיע גינויים כלפיו ומאשים אותו בקבלת שוחד (בקשיש). ב־17 באוגוסט כתב המזכיר לקצין כי יועמד בפני ועדת חקירה. הוא פרט את האשמות שהועלו נגדו.

האשמה הראשונה הייתה כי ב־21 באפריל אמר בפני סוכן משטרתי, נג’יב חדד, כי הקולונל הולס מעדיף את חברת ‘אחמד ונוסארת בע"מ’ לבנייה בנמל יפו, משום שיזכה בבקשיש. נג’יב חדד הדליף את הדברים, ומכאן התגלגלה הפרשה. אלא שמהתכתבויות עולה כי האיש גויס בידי המיג’ור ג’ון כדי לחקור הברחות נשק בנמל. הוא הואשם בגיוס סוכן באופן עצמאי בניגוד לנהלים. אלא שהקצין מסר שהקולונל קמפבל, סגן מושל יפו ידע על כך, וגיוס הסוכן בוצע בחשאי כדי שלא יגיע לידיעת החשודים. אלא שלאחר גיוס נג’יב חדד התברר לג’ון שהוא אינו מתאים לתפקיד. הסבר המיג’ור ג’ון לנסיבות גיוס הסוכן בינואר 1921 לא התקבל.

האשמה השנייה שהועלתה הייתה, שהקצין העביר מידע לחברת ‘אחמד ונוסארת’ על פרויקט מתוכנן בנמל יפו. מדובר היה במזח הורדה של עולים וצליינים שתוכנן בנמל. ב־15 בפברואר 1921 כתב הקצין לחברה כי מדובר במזח באורך שבעים וחמישה מטרים, וציין את האומדן המשוער. הקצין גם הציע לחברה לפתוח קו מעבורות מיפו לחיפה, שלדבריו יהיה רווחי מאוד, ואף הציע סיוע ברכישת שתי מעבורות. אלא שהציע שקו המעבורות לא יהיה על שם החברה אלא תחת שם אחר. המיג’ור ג’ון הסביר לוועדה כי פניות דומות היו גם להנהלה הציונית, לשמואל טולקובסקי, הברון רוטשילד, וגם יבואן הצמנט טטארצ’י וכיאט, כדי לשפר את הקשר בין הנמלים. הוא הסביר כי הצעתו לשם שונה הייתה משום שידע שהחברה מועסקת בידי הנהלת הרכבת, שהצעתו לשינוע נוסעים בים היה בניגוד לאינטרסים שלה. הסבריו לא התקבלו, והוא הואשם בקיום קשר בניגוד לכללי המנהל של ממשלת פלשתינה. מכתב ההתנצלות ששלח המיג’ור ג’ון לקולונל הולמס לא סייע, ומסקנות הועדה היו ש“אינו ראוי לשרת בתפקידי מנהל בממשלה”. את מסקנות הועדה העביר הנציב העליון לווינסטון צ’רצ’יל, שר המושבות, ב־5 בינואר 1922. במכתב התשובה כתב צ’רצ’יל כי רצון המלך (pleasure of the crown) הוא שהקצין לא ישמש כמנהל בממשלה. הנציב העליון כתב לג’ון כי על אף פעולתו במהלך המאורעות ביפו, הוא נאלץ לקבל את החלטת הוועדה.

הסבריו של המיג’ור ג’ון כי הוא ענה בכתב על שאלות חברת ‘אחמד ונוסארת’ כפי שענה לגורמים נוספים, והעובדה שזה נעשה במכתבים רשמיים, לא סייעה בידו. איש גם לא שאל מדוע התלונן עליו הקולונל הולמס רק בחודש יוני, כאשר המידע הגיע לידיו כבר באפריל. אלא שממכתב יושב ראש ועדת הדיור הממשלתי ביפו, מ־7 במאי 1921, עולה כי ההתנכלות לקצין החלה כבר מיד לאחר המאורעות, כשבוטל מינויו כמנהל הנמלים והמאורות, עוד בטרם הוגשה נגדו תלונה רשמית. הוא נדרש לעזוב את מגוריו הממשלתיים באופן מידי, על אף בקשתו להמתין לתקופת חידושי הסכמי השכירות (המוחראם), כדי שיוכל למצוא דיור חילופי בתל אביב. מסכת אירועים זו מבהירה מדוע לא חזר לבריטניה והתגורר ארבע עשרה שנים ברחוב אלנבי 91 בתל אביב, עד שעבר לביירות.


  1. שמואל גילר, ‘קצין וג’נטלמן בנמל יפו', עתמול 234  ↩

  2. תודה ליוסי טל.  ↩

המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות