“המיתה בלא עת היא הגדולה שבצרות”
הקדמה למשא“הוי אח” משנת תרל"ז 🔗
אם נסית, קוראי היקר, לעלות ברגל ומקלך ותרמילך בידיך על ההרים הנשאים אשר תחת השמים, לשבת בסתר רעם ולהדביר עמים תחת רגליך, כי עתה ידעת את נפש עמל כזה הרודף בהרים בהתנשאו אל הרכסים הרמים ובהגיעו עד מפלשי עב: מה ינעם לו בעמדו רגע תחתיו לשאוף רוח אל קרבו, להביט אל אחריו ולראות את כל ככר הארץ אשר עבר בה פתוחה לפניו כספר הגלוי עם כל הדוּריה והדריה!
חיי האדם הר גבוה מתלקט מעט מעט עד מרום קצו. הר תלול וחלול, הר געש; ברכת שמים מֵעל ורחמו הרת מוקדי עולם. אש תוקד בקרבו תמיד ולהבת שלהבת תְּרַתַּח רתחיה בהמולה עצורה הנכונה להתפרץ על כל צעד וצעד. כל החיים המהלכים תחת השמש יעלו בהר איש וצקלונו על שכמו; איש אל עבר פניו ילכו אף כי לא עד מרום קץ אחד יגיעו כלם. כי לא ידע האדם את עתו ואת המקום אשר בו תבקע האדמה תחת רגליו; אבל דרך אחד לעולי ההר וקץ אחד להמה: כזה כן זה ולא ישובו ללכת כשבאו! אפס כי יש אשר תבלענו הארץ ומחתה פיה ואמרה לא־הוא, ויש אשר ישאיר את סנדליו על עברי פי פחת לזכרון לבאים אחריו.
תחת רגלי התלקט ההר לארבעים שנה ושש שנים. לְפָנַי מפלשי עב וסתר עליון, ואחרַי – הארץ אשר עברתי בה, בהפנותי שכמי עיני יחזו את הציוּנים אשר הצבתי לי ואת התמרורים אשר שמו לי, את אבני השדה אשר תמכו אשורי ואשר התנגפו בּם רגלי, את השיחים וסבכי העץ אשר החזקתי ידי בם ביום עלותי ואת הנעצוצים והנהלולים אשר באו בבשרי וישרטו בו שָׂרָטֶת.
אחד השיחים ההמה הוא נטע שעשועים זה אשר שמו וזכרו יצהירו מבין שורותי הבאוֹת. כשתיל זית רענן מצאתיו במדבר על דרכי. בצילו חמדתי וישבתי אני ואחרים אתו ובסנסניו אחזתי ביום החילותי עלות בהר ונגוע בקצהו. לו פתחה הארץ את פיה ותבלעהו במורד ההר ואותנו חשׂכה ליום אחר. מאז עד היום – דרך חצי יובל שנים.
הימים היו לי ימי התפתח הסמדר, ימי האפרוח היוצא אך יצא מקליפתו, קו אור נבקע לי וארא כי קרוב יומי לצאת בבר לבקש לי זרעונים ואני עוד לא העליתי נוצה ולא שנותי את חרטומי. כתלי בית המדרש החלו ליפוֹל ואני עומד רגלי האחת בתוך ד' אמות של ההלכה ורגלי האחרת בארצות החיים, ובהחלי להתהלך בברכים כושלות ללקש אורות ואתי אין איש ואין סומך, פגעתי על דרכי את שׂשׂ ועושה צדק זה, וגם הוא אפרוח כמוני וכבר רוחו נכונה ונוצתו צמחה, ויהי לי לעינים להורות לי איזה הדרך יחלק אור. צעדים אחדים עלינו יחדיו, הוא עובר לפני כנר לרגלי ואני הולך אחריו הולך ושומר עקביו. אפס כי לא ארכו ימי לכתנו יחדיו, כי עוד מעט ונגלה כי האפרוח הזה ילעלע דם ובאשר חללים שם הוא…
חמש ועשרים שנה תכלינה בשנה הזאת מיום מות בז“ך לשבט בשנת הברי”ת, אלוּף נעורי זה אשר דמיתי כי לכל ימי צבאי כָּרַתִּי עמו ברית. שלש ועשרים שנה תכלינה למיום כתובה לפני הקינה הזאת אשר קוננתי עליו בדמֵי לבי בדמִי ימי, ואשר הנני שם היום לפני החרדים לשפת הקדש פלטת מחמדינו לְחַדֵש זכרו בלב בני הדור החדש, להקים שֵם המת על נחלתו בקרב אחיו. הנני שֹם אותה בדמותה ובצלמה אשר היא כתובה לפני ושמורה מימי עלומי, זה עשרים שנה ושלש שנים, אף כי לא נכחד ממני כי נמצאו בה דברים הדורשים שנוי ותקון: יש ארוכים ונפרזים הראויים לבוא בקצרה, ויש קצרים אשר מהראוי להאריך בם; אף יש דברים אשר אולי לא הגדתי היום ואם הגדתי, הגדתים בשפה אחרת ודברים אחרים. אפס כי קדושים לי הדברים אשר השתפכו מנפשי אז בעוד כאבי החדש עמדי, ואמרתי בלבי: לא אשלח יד לבלע את הקודש, לא אחליפנו ולא אמיר אותו.
בהעלותי על לבי להעלות בדפוס את קינתי זאת על ידידי המת לקחתי דברים עם אביו, ידידי החי, הלא הוא זְקַן בית ישראל ראש משוררינו וצבי ספרָתנו הר“ר אד”ם הכהן לעבענזאָן, וָאוֹמַר אליו עם הספר (ר“ח חשון תרל”ז) כדברים האלה לאמֹר:
“על משכבי בלילות זכרתי את שאהבה נפשי בימי נעורי את מיכה יוסף בנך הנפלא אשר לקחוֹ אלהים מעל ראשינו בלא עתו. זכרתי כי בשנה הזאת יכלה חצי יובל שנים לשנת מותו ואעל על לבי להעלות זכרו על לב בני הנעורים ילדי הדור החדש, כהציבי לו ציון חדש באחד כתבי העתים, וָאוֹמַר להדפיס את קינתי על מותו אשר זכרת בהערותיך לספרך שש”ק1 ח“ב, ואשר הִנה טמונה בין כתָבי עד כה ולא ראתה אור. לקחתי דברים את בעל “השחר” להדפיסנה בחוב' לחדש שבט, החודש אשר בו מת המת; והנה הוא מקבל אותו בחפץ כַּפָּיו. על כן אמרתי אגלה נא אזנך אולי תחפוץ לתת ידך עמי ויחד נרימה את המצבה הזאת בכתבך בקצרה את תולדות בנך ופרשת גדולת נפשו ותשימן עטרה לראש שירתי”.
על זה ענני הרב הישיש הזה, אשר אם כי כהתה עינו לא נס לֵחו, במכתבו מן ח' חשון לאמור:
“נכבד ומאד נעלה עלות זכרון בני המת על לבך אחרי שנים כ”ה חלפו עד כה, ותאמר להעלות זכרונו כשיר החזיון אשר כתבת אז במותו, באחד מכה“ע, וגם כבר היו דבריך עם החכם עושה השחר ויאות לקבלו. והנה אם תקים מחשבתך זאת תתנני כמתנבא אז באמרי (שש"ק כ' 242): “ודברי אלה האחרונים וכו' יעמדו לבית הדפוס בעת מצוא”. אבל ידידי! כי תַקשה לשאול עוד גם ממני להיות נלוה עמך בעמלך זה. ואתה הלא ראיתני בקיץ זה וראית גם כחי עתה. יָדַי רפות, עין ימיני קמה וגם השנית כהה משׂבי! ואני עתה בבית בני יצ”ו אשר ישמרני לבלתי קחת עט סופר בימיני במצות הרופא עליהם. – והשנית: מה אכתוב? אם עוד קינים אעירה עתה על יְשַן־עפר יָשָן, על מי שכבר מת, חלפה לקינים העת? עתה אך העת לספר תהלתו וע“ז כבר אמור: “יהללך זר ולא פיך וגו'”; ובמה אין אביך לא כפִיך? התהלה תהל ביד אחר ותכהּ ביד שאר בשר. גם להלל את ה' יאמר השיר (לדעתי): הללוּ את ה' כל גוים! שבחוהו כל האומים! (ולא אנחנו, יען) כי גבר עלינו חסדו (והראה תהלתנו רק כגמול חסדיו ולא אמִתִּית) ואמת ה' לעולם!! (ר"ל: כל ישענו וחפצנו להיות גם תהלתו על טהרת האמת, כמו שכן גם הוא). – והנה אתה, ידידי, אומר אלי לכתוב את תולדותיו ופרשת גדולת נפשו, ואני כבר כתבתי הכל בקינתי “מיכל דמעה” שם בשש”ק ואיך אשנה את אשר כבר אמרתי? אך לך, ידידי, יאתה לעשות זאת, לקחת משם כאַוַת נפשך, או את אשר “ידעת אתה חוץ ממני, ואני לא אוכל לספר לך רק תולדתו אחת אחרי מותו, הראויה לבוא בספר לזכרון לדור משכיל לדעת רשע כסל דור ההולך לפניהם, והוא – כי בבואי באחת השנים אחרי מותו לבקר את קברו, מצאתי והנה אבן מצבתו נשברה ונקב חור רחב בתוכה, מעשה ידי אנוש נתעב ונאלח… ולא נודע לי עד היום מי הוא, ולא הגדתי זאת לאיש, וגם איש לא נֵעור עוד על זה עד היום, ואולי כבוא גם דבר זה באחד מעלי “השחר” (כי כן דעתי שתשלח גם מכתבי זה שמה) אצוה אז לתקן מעֻוָת זה. – עתה ידידי, עת לכלות דברי כי החליתי. צלח רכב על דבר אמת, כי לך לברך המעשה הטוב והישר הזה. והנני דובר שלום וברכה לך ולביתך כל הימים. אוהבך תמים – אדם הכהן לעבענזאָן”.
ס“ט פטרבורג, א”ך כסלו
“היום ביום מלאו לי מ”ו שנה" לפ"ק
הקדמה למשא “הוי אח” משנת תרי"ד 🔗
העלם הנכבד והיקר אשר עליו נשאתי את המשא הזה, מיכה יוסף (בן־אדם) הכהן לעבענזהאן (בן־חיים), נודע לכל יודע ספר עברי ולכל חכמי ישראל אשר בארצנו ואשר בארצות עבר הגבול, עד כי למותר יהיו אותותי אשר אשים עליו וכל קורא שורותי אלה יכירהו כי הוא בן פורת זרע ברוך ה' זה; כי הוא מיכה יוסף הנודע בשָרים במחברותיו הריסות טרויא ושירי בת ציון2; הוא מיכה יוסף אשר פיות כל כותבי העתים לבני ישראל מלאו שבחו, ויהללו רב חכמתו ואומץ רוחו, עם רפיון כחו; הוא מיכה יוסף אשר בעודנוֹ באבו ובעצם תומו, בעוד עצמותיו מלאו עלומים ורוחו כנחל שוטף, עלה עליו הכורת ויגדענו וכל יודעיו ומכיריו עמדו מרעידים במותו וישאו עליו בנִיהם קינה, ומקורי דמעה נהרו אל ים שברו מרוב חכמי ישראל היודעים אותו ואשר שָמעוּ שת שִׁמעוֹ.
כי לא כמות כל האדם מת בן־אדם זה! אשר בחלותם והתהפכו בציריהם על משכבם ימי מספר וברגע שאול יחתו, ומיכה יוסף היה איש מכאובות כל ימיו וגֹוֵעַ מנֹער, וכהאריך ימי חייו ארכו רגעי מותו! כי מקדמת ימי נעוריו הוצק בו דבר בליעל ומחלה קשת עורף מאנה הרפא, אשר הלאתה כל חכמי הרופאים למצוא לו רפואת תעלה. והוּא בנשמתו היתרה ידע ויבן כי מחלתו זאת תבצענו, ויהיו כל ימיו מכאובים וענינו כעס ובלהות שחת. שנים רבות לפני מותו היה נכון לקראת המות ולא התהולל ביום מחר, כי אמר כי עד לילה תשלימנו מחלתו ואין יום מחר לו, והנה אם תמרר חיי כל אדם הידיעה כי קצו קץ כל בשר למות באחרית הימים, מה נוראו חיים כאלה לבן־אדם זה אשר היה עוד מלא עלומים ותשוקה עזה אל החיים – בידעו כי יעצום עיניו בעצם יומו ובדמי ימיו ידום סלה.
ומי כמונו כרעי נעוריו היודעים למֹד את גודל רוחו בכלכלו מחלתו שנים רבות מבלי האנח? הן מדי דברו אתנו דבר תמיד כאיש העומד הכן להפקיד רוחו בידי אל אמת, כאיש השם דבריו האחרונים באזני סובביו הנשׂערים מאד. אנחנו נעוינו משמוע והוא לא עִוָּה פניו בדברו; אנחנו נאנחנו והוא דבר במנוחה וינחמנו; אנחנו בכינו במסתרים והוא הלך וישורר שירי בת ציון. ומי כמונו יודעים כי כל ישעו וכל חפצו תחת השמש היה להגדיל שפת עבר ולהאדירה, ועל כן הגה וכתב הרבה והעמיק חקר והתחרה בכל מאמצי כח לחזק ידי לומדיה ודורשיה, כאשר באזניו שמענוהו מדבר אתנו תמיד בסוד רעיו יחדיו! ודברים כאלה גם נתתי בפיו ברגע מותו, כי כל שנות חייו לרגע מותו תחשבנה; והמה מעולפים בספורי השיר והמליצה על פי כח הדמיון החזק אשר התנוסס בלבבו ואשר גדל עד למעלה כנוח עליו העצבת והבדידה.
פה נָוי זה3 כ"ז שבט שנת “ובן אדם תולעה”.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.