(דירה במנהאטן, ניו־יורק)

(משה צור, גבר נאה, בגיל שלושים לערך, עומד מול הראי במכנסי פיזמה, עירום ממתניו ומעלה. הוא מוציא מארון הבגדים חולצת סמל של צבא הגנה לישראל, לובש החולצה ומחליק על “הסרטים” בשרוול אל מול הראי. מסיר החולצה ותולה אותה בקפידה בארון. מוציא מן הארון ז’קט של רב־סרן בצבא ההגנה לישראל, לובש הז’קט. בוחן עצמו בראי מזויות שונות. מסיר הז’קט ותולה אותו בארון. מוציא מן הארון ז’קט יצוג מרשים של סגן אלוף בצהל ולובש אותו. חוזר ומסתכל בראי.)

(זמזום של פעמון הכניסה לבית בדירתו של צור.)

(מארשה עומדת בפתח הבית, בריוורסיד דרייב, ולוחצת על הפעמון.)

צור (בטלפון הפנימי) מי שם?

מארשה (לטלפון ליד פעמון הכניסה) זו אני, מארשה, באתי.

צור תעלי, (הוא לוחץ על הכפתור המזמזם)

(מארשה עוברת בפרוזדור ארוך, נכנסת למעלית של שירות עצמי, בוחנת עצמה בראי, נוהמת מול הראי בגרגורי תאווה.)

(מארשה יוצאת מהמעלית והולכת לעבר דלת דירתו של צור.)

(צור פותח הדלת בפני מארשה, הוא במדי יצוג – כולל מכנסים – של סגן אלוף בצבא הגנה לישראל.)

מארשה דרלינג! (מחבקת את צור) דרלינג! הו, דרלינג!!

(צילום המראה את ראשה מתחכך ב“כוכבים הצבאיים” תוך שהיא מחבקת אותו. היא נסוגה ומסתכלת בו בתדהמה.)

(צור במדי הייצוג.)

מארשה אף פעם לא ספרת לי שאתה גנרל.

צור (מחייך) הרבה דברים לא ספרתי לך.

מארשה איך שאתה יפה במדים… אני משתגעת אחרי מדים… דרלינג… (מחבקת אותו) ארבעה חודשים לא ראיתי אותך…

צור עכשיו תראי אותי… אני זקוק לך, מארשה.

מארשה (פיה פעור) באמת?

צור בתנאי שיהיה לך פה סגור…

קלוז על מארשה המחייכת – וסוגרת פיה.

צור הכל סודי, מרגע זה הכל סודי, מרגע זה את המזכירה שלי…

(צור נוטל את ידה של מארשה ומושיב אותה על הספה. צור מתהלך בחדר.)

צור מרגע זה את מפסיקה לעבוד במשרד שלך במדיסון אוניו… את לא מזכירה של אף אחד – את המזכירה שלי.

(קלוז על פני מארשה המביעים חששות.)

צור את מקבלת משכורת כפולה… אין בעיות.

מארשה שדדת בנק או משהו? איפה היית במשך ארבעה החודשים האחרונים?

צור קבלת מכתבים – לא?

מארשה גלויה מדרום אפריקה… גלויה מספרד… וטלפון מישראל… זה הכל. בחיי שאתה מפוזר – מתוק.

צור מוציא אקדח ממגרתו ומניחו על השולחן.

(עיני מארשה מבוהלות – ומוקסמות.)

צור אחרי מה שאספר לך את יכולה ללכת, אם את רוצה, ועכשיו תקשיבי.

מארשה אם זה לא חוקי… אם זה פשע… (מצביעה לעבר האקדח)… אז אני לא בתמונה.

צור לא חוקי – אפשר. אבל מצד שני זה ענין של אידיאל גדול… מצפון. שמעת על חטיפת איכמן בדרום אמריקה?

מארשה מי לא שמע? (פאוזה) דאר־לי־נג… אתה היית שם? אל תגיד לי שאתה היית שם! (בהתלהבות).

צור מארשה, אמרתי לך לא לשאול שאלות מיותרות. זה ענין מצפוני ממדרגה ראשונה – אבל זה גם ענין סודי ומסוכן. לא חשוב אם הייתי שם או לא. לא חשוב מי דאג לעקוב ולחטוף את אדולף איכמן, לא חשוב מי היה מוכן לסכן את חייו כדי לחסל רוצח כמו איכמן. המטרה היא החשובה. יכולתי אני לעשות זאת, ויכלו לעשות זאת ישראלים אחרים בשירות החשאי שלנו. העיקר שהמשימה בוצעה.

מארשה דרלינג – אתה עצום. אתה גדול. איך להגיד לך… מה שתגיד לי אני עושה בעינים עצומות…

מארשה עירומה במיטה עם צור הערום – ועיניה באמת עצומות.

כמה שניות של גיפופים סוערים.

צור שוכב לצד מארשה, ידו על שדיה, עיניו עצומות.

מארשה (מתהפכת שוכבת על צדה)…. ואני, טפשה שכמוני, חשבתי שאתה סתם מורה ישראלי לעברית… בניו יורק… ספר לי קצת על עצמך, צור דרלינג.

צור אין מה לספר (פאוזה) ומה שיש לספר – אסור לספר. אולי פעם אכתוב ספר… מה שעבר עלי יכול למלא עשרים רומנים מרתקים…

מארשה אז איך זה שלמדת עברית?

צור תתאמצי קצת ותמצאי מייד את התשובה.

מארשה (אצבעה בפיה, מתאמצת…)… ראיתי בטלויזיה בסרטי ריגול… זה הכל “קמופלז”, נכון?

(צור צוחק. היא מחבקת אותו. הוא צוחק ומתגלגל מן המיטה למרבד. עומד עירום ובוחן עצמו בראי. מה שהוא רואה גורם לו נחת.)

צור בובלה, מתלבשים ולעבודה. אין לי שום דבר נגד סקס – אבל כל דבר במידה… את מתלבשת ומטלפנת… את המזכירה שלי עכשיו. אסביר לך בדיוק איך ומה מבצע חטיפת דגרל מתחיל…

מארשה חטיפת מי?

(מארשה לבושה. צור לבוש בחליפה אזרחית. היא מחייגת בטלפון.)

צור תגידי בדיוק מה שאמרתי לך, מארשה. אם יהיו בעיות תתנצלי, תבקשי יפה סליחה, ותגידי שתצלצלי שנית.

מארשה או־קי בוס… (ועכשיו בטלפון) הלו, תני לי בבקשה את מר הרברט קליין. (שמה כפה על שפורפרת הטלפון, לוחשת לצור) אמרה לי לחכות…

צור זה בסדר.

(קלוזים על מארשה וצור המסתכלים זה בזו. שניהם מתוחים.)

מזכירה (במשרדו של קליין בטלפון) מי רוצה אותו, בבקשה.

מארשה תגידי בבקשה למר קליין שזה קשור עם מחנה הריכוז של אושביץ – הוא ידע. זה מספיק.

(קלוז על פני צור המנענע בראשו לשביעות רצון.)

(המזכירה של קליין נכנסת למשרדו. קליין מרים ראשו מעל מכתבה ענקית. נכר שהוא מופתע לכניסתה.)

מזכירה… אני לא בדיוק מבינה… לא ידעתי אם להעביר לך את השיחה… אמרו שזה קשור עם מחנה הריכוז באושויץ…

(קלוז על עיני קליין… הוא נשאר לשניה תוהה במקצת.)

קליין תעבירי (רומז לה לצאת מן החדר)

(המזכירה יוצאת בנענוע עכוז תוך כדי מבט מופתע לעבר קליין השולח ידו למכשיר הטלפון. המזכירה סוגרת את הדלת אחריה.)

קליין (בטלפון) הלו, מדבר הרברט קליין.

מארשה (בטלפון, צור מאזין לצדה) אדוני, אני מזכירתו של קולונל גרי מהשירות החשאי הישראלי. קולונל גרי מבקש לקבוע פגישה אתו בענין סודי ביותר.

קליין (בטלפון. נרגש. מחפש ומוצא סיגר – ומדליקו במצית בעצבנות תוך אקרובטיקה) רגע. כן, כמובן. מתי?

מארשה (בטלפון) הענין דחוף ביותר, קולונל גרי טלפן אלי מהמטוס ובקש לקבוע את השיחה. רצוי שאדוני יזמין שנים שלושה ידידים בעלי השפעה לפגישה זו. עלי לחזור ולומר לאדוני כי הסודיות חיבת להשמר בכל מחיר.

קליין (בטלפון. נרגש). כמובן, כמובן. (פאוזה) האם אני יכו לטלפן אליך כדי לקבוע את המועד, גברתי?

צור מנענע בראשו לשלילה.

מארשה (כנ"ל) זה השירות החשאי הישראלי אדוני… שיחות רק בכיוון אחד. מצטערת.

קליין (בטלפון)… הו, כמובן. אני… באמת… איך יכולתי לשכוח… רק רגע… אני אסתכל בפנקס…

(קליין מעלעל בפנקסו, הטלפון צמוד לאוזנו.)

(צור רושם לפני עיני מארשה את המילה “דחוף”?

מארשה מנענעת בראשה לחיוב, היא מבינה.)

קליין האם מחר בערב, אצלי בדירה, פארק אוניו, בשעה… מה בדבר ארוחת ערב חגיגית?

(צור מניע אצבעו לסרוב.)

מארשה לקולונל לא יהיה זמן לארוחה, אדוני. מצטערת, אבל עליך להבין…

קליין (בטלפון)… הו, כמובן. אז נאמר אצלי בדירה בשעה 9 בערב, מחר.

(צור מאשר בניע ראש.)

מארשה (בטלפון) זה בסדר, אדוני.

קליין (בטלפון) אזמין שנים שלושה ידידים בעלי השפעה, כפי שבקשת. טוב, אני… תגידי, אגב, לקולונל שחטיפת איכמן היה מבצע קול־סא־לי…

מארשה (בטלפון, ביובש) אמסור, אדוני. אגב, אתה היחידי שצריך לדעת את שמו האמיתי של הקולונל… לגבי ידידך שמו הוא ג’וש… זה הכל.

קליין גברתי, אני הייתי אסיר במחנה ריכוז של נאצים ואני יודע מה זאת קונספירציה… אצלי סוד שמור כמו בקבר… אגב, האנגלית שלך יוצאת מן הכלל…

מארשה (בטלפון) תודה.

קליין (בטלפון)… כמו אמריקאית לכל דבר… היה נעים לדבר אתך.

מארשה (בטלפון) גם לי, אדוני, הקולונל יופיע בדירתך מחר בשעה 9 בערב, ושמו ג’וש…

קליין (בטלפון) ג’וש, כמובן. היה נעים לדבר אתך – ואני “מסתכל קדימה” להפגש עם הקולונל… (סוגר)

מארשה (סוגרת) זהו (מותחת צוארה לקראת צור) הייתי בסדר?

צור (מנשק על מצחה בנשיקה רועשת) מצוינת.

מארשה זה כמו במשרד במדיסון־אוניו. אבל שם זה היה בעניני מודעות ופרסומת… אותם השקרים…

צור (נרגז) אל תחזרי על המילה הזאת… אין פה שום שקר… אלו רק אמצעים… כל הענין יותר גדול וחשוב ממני או ממך או מהמליונר קליין…. איך את מסוגלת להשוות חטיפת נאצים למשרד במדיסון־אווניו – אני מתפלא עליך, מארשה!!

מארשה (נבוכה) אני מצטערת…. באמת מצטערת…

צור למחר בשעה 9 בערב תזמיני לי לימוזין עם נהג ליד הבית הזה.

מארשה אבל הפגישה שלך היא בדיוק בשעה 9!

צור לקולונל מהשירות החשאי הישראלי הם יכולים לחכות רבע שעה. זה יעלה להם את לחץ הדם….

(לימוזין שחור נעצר לפני ביתו של צור. צור יוצא מן הבית נושא תיק ג’ימס בונד. הנהג ממהר לפתוח לפניו את הדלת.)

(צור יושב בלימוזין.)

צור לפארק אווניו –ַ אני אכוון אותך.

נהג כן, אדוני.

(הנהג נוסע ברחובות ניו־יורק ועובר מווסטסיד – לאיסטסיד. זו נסיעה דוממת. הנהג מנסה, – בראי הקבוע לפניו – לתהות על קנקנו של הנוסע. מבטו של צור נפגש בעיני הנהג – בראי.)

נהג ערב יפה, אדוני.

(הנהג אינו זוכה לתשובה. הנהג מביט בראי, פניו של צור חתומים.)

נהג (משתעל קלות) אמרתי “ערב יפה”, אדוני.

צור (ביובש, חד) שמעתי.

נהג אני מצטער, אדוני.

(הלימוזין נוסע ברחובות ניו־יורק.)

(בדירה בפארק־אווניו)

(בדירת קליין בפארק אוניו נוכחים: אייב שרפשטין מוציא לאור. אל סמית התעשין, ובעל הדירה הרברט קליין. כל אחד מחזיק כוס והיסקי.)

קליין (מסתכל בשעון) השעה תשע וחמש דקות… הוא לא מדייק הקולונל.

אל מי שבא לעשות אתי ביזנס ובא בדיוק בזמן – אני לא עושה אתו ביזנס.

אייב מה ידוע לך על הקולונל, הרברט?

קליין לא הרבה.

אל… הרברט לא יספר לך – והוא צודק. כמי שעומד בראש הועד האמריקאי למען עצורי הנאצים הרברט חייב לשמור על כמה סודות. לוגם מן הויסקי) לחיי השירות החשאי הישראלי!!

קליין אם לא תחזרו על דברי בפני הקולונל… ובכן, הבחור הישראלי הזה, קולונל ג’וש… אני לא יודע אם אני רשאי לספר…

אייב (בנזיפה קלה) אתה בין ידידים, הרברט.

אל אלוהים, שמור אותי מידידי – מאויבי אשמר בעצמי.

קליין לפי מקורות האינפורמציה שלי…

אייב יש לי לב חלש, הרברט.

קליין… תהיה לכם הזדמנות בלתי רגילה לראות כאן בדירתי, נכנס בפתח זה, ממש כאן, את הקולונל אשר ארגן את מבצע החטיפה של איכמן מדרום אמריקה – ובמטוס לישראל.

אל (שורק)… כל הכבוד.

אייב… לחץ הדם שלי עולה.

אל מה בדיוק מטרת הפגישה הזאת?

קליין… אני במקומך לא הייתי שואל שאלות, אל. יש לנו הזדמנות להפגש עם האיש… זה הכל. ברור שהוא רוצה משהו, אחרת לא היה מבזבז את זמנו עלינו. אבל מה.. (מושך בכתפיו) אינני יודע.

אייב אולי השפעה בסנט – אז אני הוא האיש. כלי התקשורת (תוך דיבורו הוא פותח כף ידו וקומץ אותה לאט לאט לאגרוף) טלוויזיה, רדיו, עתונות, סרטי קולנוע.

אל תוכל להוציא לו ספר בהוצאת הספרים שלך. אתה מתאר לך איזה בסט־סלר זה יהיה: “אני האיש שלכד את איכמן” – וכל הזכויות…

אייב…וסרטי קולנוע.

קליין… אנשים בגילכם ומשתעשעים כמו ילדים קטנים… (מסתכל בשעונו ובחיוך עגום הוא מנסה להתבדח) אולי רצחו אותו בדרך?

אל זו לא בדיחה, הרברט – זו יכולה להיות מציאות מרה.

קליין אתה מספר לי? לניאו נאצים יש אירגונים מסועפים בכל העולם, והיו כבר כמה מקרי רציחות…

אל אילו היה בא אלי הייתי נותן לו כמה תותחים להחזיק בכיס – להגנה עצמית..

(זמזום בדלת הכניסה.)

קליין זה הקולונל. (ממהר לצאת)

אייב ואל עומדים על רגליהם.

אל… (משקשק בקובית הקרח בכוס הוהיסקי בידו) אייב אני מרגיש כאילו הייתי צעיר בשלושים שנה ויש לי פגישה עם אהבה ראשונה.

אייב… מה שפגישה כזאת עושה לבן־אדם….

(השנים עומדים מתוחים וצופים לעבר הפתח בו נעלם קליין.)

אל אתם יהודים – ואני נוצרי, אבל כמה כסף תרמתי לישראל… ואני לא מצטער אפילו על סנט אחד… ההשקעה שגרמה לי להרגיש יותר אנושי…

(בפתח מופיעים צור וקליין מנקודת מבטם של אייב ואל.)

קליין (נרגש) קולונל ג’וש… זהו קולונל ג’וש… נא להכיר: אל סמית ואייב שרפשטין.

צור (לוחץ ידיהם) נעים להכיר אותכם. (פאוזה) מצטער על האיחור.

קליין אני מקוה שלא היתה תקלה למטוס…

צור (צור מביט בו כאילו קליין גילה דבר שלא היה צריך לגלות) הכל עכשיו בסדר גמור….

קליין (מוביל את צור לכורסא) שב בבקשה.

צור יושב

צור מצטער, אבל חבל על כל רגע… (מסתכל בשעונו) כמה דברים דחופים ביותר…

אייב אנחנו מבינים… (יושב)

קליין כמובן (יושב)

אל החובה לפני התענוג. (יושב)

צור אני מניח, מר קליין, כי ברור לנוכחים שכל מילה שתאמר כאן היא לא לפרסום, ויותר מזאת, הוא חומר חסוי ממדרגה ראשונה.

(השלושה מנענעים בראשם לחיוב – ומהופנטים כליל מאישיותו של הקולונל מן השירות החשאי הישראלי.)

צור השאלה הראשונה שאדם שואל את עצמו בפגישה כזאת היא על עצם הפגישה… ובכן, פרטיזנים זקוקים ליער… אנשי שרות חשאי כמוני זקוקים לידידים…

(השלושה כנ"ל.)

צור מאחר שמר קליין הוא ראש הועד האמריקאי למען עצורי הנאצים חשב השרות החשאי הישראלי לנכון לשתף אותו – ושניים מידידיו – בסוד ענין חשבו. אני רוצה לתת לכם חומר רקע, למחשבה (מצביע על מזודת הג’ימס בונד שלו) במילים אחרות, אנשים כמוכם יכולים לפעמים לעזור בעצה, להפעיל השפעה…

אייב בסנט בוושינגטון…

צור (מסתכל בו כמו גננת, אייב קוטע משפטו)… מה אמרת, שמך?

אייב אייב שרפשטין.

צור הו! (נכר שהוא מכיר את השם המפורסם) שמעתי עליך רבות…

קלוז על אל שיש לו הרגשת קיפוח.

קליין (ממהר להציל את המצב) וזהו אל סמית תעשין הנשק… בשנת 48 דאג להעביר נשק לישראל באוניה “אלטלנה”.

צור (לוחץ ידו של אל בשתי ידיו) אין מלים בפי (פותח המזוודה)… אראה לכם כמה תמונות… זו תמונתו של מרטין בורמן, סגנו של היטלר.

(קלוז על תמונה זו.)

צור זו תמונתו של דוקטור מנגלה, האחראי לכל סלקציות המות באושויץ.

קלוז על תמונה זו.

צור וזהו ליאון דגרל, הגאוליטר של בנלוכס האחראי למותם של אלפי אנשים, גברים, זקנים, נשים וילדים, בבלגיה, בהולנד… גם בצרפת…

(קלוז על תמונה זו.)

צור וזו תמונתו של אדולף איכמן.

(קלוז על תמונה זו, שיש עליה קו שתי וערב.)

צור כפי שאתם רואים איכמן מחוסל.

קליין תופש מבטיו של חבריו ומנענע בראשו (הוא כבר סיפר להם)

צור השרות החשאי הישראלי – לאחר שחיסל את איכמן – רוצה לשים ידו על שלושה אלו (מרים התמונות) כדי שהמילים מצפון וצדק לא יהיו מילים ריקות.

אל הוצאת מלים מלבי, אדוני הקולונל.

צור אתה יכול לקרוא לי בפשטות ג’וש.

אל תודה. אתה יכול לקרוא לי אל, תודה.

צור… ובכן לאחר שחטף מי שחטף את איכמן – מהבית הבודד ברחוב גריבאלדי בפרבר סאן־אנטוניו בבואננס־איירס ארגנטינה בתאריך 11 במאי 1960 והעבירו במטוס מיוחד למשפט בישראל התעוררו בעיות דיפלומטיות עדינות בין ממשלות ארגנטינה וישראל. ממשלת ארגנטינה תבעה בלשון חריפה את הסגרתו של איכמן לידיה, מאחר שהחטיפה הינה בלתי חוקית…

אל מ־מ־זרים.

צור ובכן אנחנו מגיעים לנקודה. השרות החשאי רוצה לקחת תחת “חסותו” את ליאון דגרל, מרטין בורמן ודוקטור מנגלה, – אלה הראשונים – אולם אסור בשום פנים ואופן לגרום לתקרית דיפלומטית נוספת. כך שמצד אחד תהיה לנו ברכתה של ממשלת ישראל – אך מצד שני יעסקו בזאת אזרחים בלבד, – והממשלה שלי איננה בתמונה – ולשם כך, לאחר שנים רבות של שירות, הסרתי מעצמי את המדים, והגשתי מכתב התפטרות. זהו, רבותי, ובכן, קולונל או לא – אני מדבר אליכם כאדם אל אדם, איש פרטי בהחלט.

אייב יוצא מן הכלל.

קליין ממש סיפור בלשי.

אל מ־מ־זרים… תופשים רוצח כמו איכמן, אז במקום להגיד תודה גורמים לתקרית דיפלומטית… בוא נדבר ביזנס, ג’וש… קנית אותי… מה אתה צריך? כסף? אנשים? נשק? רק תגיד מילה ואתה מקבל.

אייב אני מצטרף לידידי אל סמית.

קליין… בשבילי זה היה ברור ברגע שמזכירתך טלפנה.

צור רבותי, צר לי לאכזב אתכם – אבל, בינתים, אני לא זקוק לשום דבר.

אל (מאוכזב) איך זה?

צור הבחורים שלי באירופה יודעים בדיוק היכן נמצא ליאון דגרל. ברגע שנשים עליו יד הוא יוביל אותנו לבורמן ולדוקטור. (מסתכל בשעונו) טוב, רבותי זה בינתיים הכל. אם תהיה התפתחות נוספת אודיע לכם. (קם)

הכל קמים.

אל אתה בטוח שאינך זקוק לכסף?

צור אתה אדם נפלא אל. התשובה היא לא. הייתי פעם חבר קיבוץ. סנדלים – וזהו. לחם ותפוח זהב… אחר כך המלחמה נגד הערבים. עתונאות, השירות החשאי. למדנו להסתפק במועט… הכסף לא תמיד קונה אושר אמיתי…

אייב אתה שומע, אל?

אל אתה מספר לי?

קליין לידידי פה, מר אייב שרפשטין יש הוצאת ספרים גדולה… הוא נשיא חברת סרטים….

אייב מה דעתך, קולונל?

צור בקשר?

אייב חוזה לספר. חוזה לסרט קולנוע. אצלך זה לא דמיון – זה מציאות. אפשר להרויח מליונים.

צור מצטער, אייב. אני לא יכול גם לרדוף אחרי נאצים וגם לכתוב ספרים – (מרים ידיו) אני בסך הכל לא ‘סופרמאן’ – אלא ישראלי פשוט, כמו אלפי אחרים…

אייב תחתום חוזה. תכתוב מתי שיהיה לך זמן. אני יכול לשכור שלושה סופרים, הטובים ביותר באמריקה, אתה תספר והם כבר יכתבו… זה לא סתם עוד ספר – זו שליחות…

אל אייב כשהוא מריח ספר חדש זה יותר גרוע מכלב מיוחם המריח כלבה…

(הכל מחייכים.)

אייב זה לא בניגוד לאידיאלים (לצור) אני רוצה להזמין אותך לארוחה ב“פלאזה” ואז נוכל לשוחח… מה אתה אומר?

צור קודם כל תודה על ההזמנה… זה יהיה לי לעונג… אבל הבעיה היא זמן! מזכירתי תתקשר אתך… אבל בלי התחיבות… אני יכול גם לטוס בעוד כמה שעות לספרד… ליאון דגרל נמצא בקונסטנטינה ליד סביליה…

(קלוזים על אייב אל וקליין. הם מופתעים לגילוי הסוד.)

צור אחד מהבחורים שלי עובד אצלו.

(קלוזים כנ"ל.)

צור תודה על האירוח מר קליין. (לוחץ בידידות ידי אייב ואל. קליין מלוה אותו לפתח. קליין וצור נעלמים)

אל איזה גבר!!

אייב… הוא עוד יחתום אתי על ספרים ועל סרטים – או שאני בולע כובע.

אל אל תהיה כל כך בטוח, אייב.

(בחדר האכילה של מלון פלאזה בניו־יורק

תזמורת מנגנת ברקע. כמה סועדים. מלצרים, המו"ל אייב שרפשטין וצור יושבים אל שולחן.)

אייב (מצביע על חוזה המונח על השולחן) אתה רואה, ג’וש… הסכום של דמי הקדימה פתוח… תחתום על החוזה ותרשום את הסכום… שמת לב, אני מקוה, שאלו הם גם זכויות לסרטי קולנוע.

צור אייב…. אני מאמין בך… אני חותם – ואת הצ’ק שלח אלי לפי תיבת הדאר הזאת… (רושם תיבת דאר. מוסר לאייב, חותם על החוזה).

אייב (קורע את פיסת הנייר) אין צורך, ג’וש. אתה מקבל במקום דמי קדימה… (רושם צ’ק) חמישים אלף דולר… זה החלק הראשון למליון הראשון… ואל תחשוב שאני לא ארויח עליך הרבה מליונים… (מוסר הצ’ק לצור) אני לא עושה לך טובה – אתה עושה לי טובה.

(צור שם הצ’ק בכיסו מבלי להעיף בו מבט.)

אייב לא הסתכלת בצ’ק.

צור לא צריך להסתכל – אני יודע עם מי יש לי עסק.

אייב אולי אני אשמע סנטימנטלי… אבל… איך להגיד לך… אני מאושר שפגשתי אדם כמוך… (מרים כוסית) לחיי האידיאליסטים הנוקמים בנאצים…

צור אנחנו רק עושים את חובתנו.

(לחדר האכילה המפואר של הפלאזה נכנס איש זקן ומהודר. שיער שיבה. מנקודת מבטו: אייב וצור.)

אייב (מרים ראשו ורואה את האיש ומנפנף לו – ובלחישה לצור) זהו לואי קולינגווד עור “הלוג מגזין”. אתה רוצה להכיר אותו?

קלוז על צור המחמיר פניו.

אייב מצטער. הוא יכול לעזור לך הרבה.

צור (לאקונית) יותר מדי אנשים כבר יודעים יותר מדי דברים…

אייב אבל הוא כבר ראה אותנו.

צור בשבילו אני פרצוף בלי פנים… אחד בקהל של מליונים…

אייב (בחיוך מתחטא) לא כשאתה יושב אתי…

צור (רוטן) אז אולי עשינו שגיאה…

(קלוזים על חיוכים בין אייב לקולינגווד היושב כבר אל שולחן ומלצר נצב עליו לשרתו.)

צור (מסתכל בשעונו) יהיה עלי ללכת…

אייב… עוד כמה רגעים, קולונל… לא בכל יום יש לי הזדמנות לפגוש אדם כמוך…

צור (שם כף ידו על כף ידו של אייב ומסתכל לעיני הקשיש…) אני מצטער…

אייב אתה יודע, קולונל, אחרי השיחה בדירה של קליין… לא יכולתי להרדם כל הלילה… אילו הייתי צעיר… הייתי הולך אתך… אתה עושה כסף, מליונים – ופתאום בא רגע ואתה מסתכל על חייך ואתה שואל לשם מה כל זה? כסף לא לוקחים לקבר… ואז פוגשים באידיאליסט כמוך… אתה יודע קולונל, אני מקנא בך… (פאוזה, צור נועץ באייב שרפשטין מבט אדיב…) אם זה לא סוד… תגיד… הענין הזה עם ליאון דגרל… הבחורים שלך בספרד?

צור… בספרד, בפאריז.

אייב יהודים?

צור גם יהודים… ויש לי קצין צנחנים ישראלי… במשך חודשים חרשתי את כל אירופה…. יותר אסור לי לספר לך עכשיו… יבוא יום ואתה הראשון שידע הכל.

אייב (מתופף על החוזה המונח על השולחן) הכל יהיה בספר… אני רואה… “בסט סלר”, ג’וש, הספר שיעמוד בראש הרשימה ב“ניו־יורק טיימס”… וסרטים.. לא ג’ימס בונד בשביל אינפנטילים…

צור (מסתכל בשעונו) אתה תשב כאן, אייב. עלי ללכת – ומוטב שלא יראו אותי. עלי לנער מעלי את… העוקבים אחרי…

אייב (בסקרנות) מי?

צור (מחייך בעליונות)… אילו רק ידעתי.. (קם) אעמוד אתך בקשר, אייב…

אייב בבקשה, עשה זאת.

( צועד אל הפתח ונעלם.

אייב מביט אחריו עד העלמו כנערה מאוהבת.)

(צור עובר את אולמות הפלאזה, מקומות בהם מהלכים נשים יפות וגברים עשירים וברקע לחן מוסיקלי.

הוא יוצא את הפלאזה וליד המזרקות הוא נעצר. מוציא לאט־לאט – כמעט כמו בכאב – את הצ’ק ומסתכל בו.)

צור אלוהים, אלוהים – חמישים אלף דולר. סוף כל סוף…

(צור צונח ויושב על שפת המזרקה. בתוך רקע המים הזורמים אל־על המזרקה עולות בצור ההזיות.)

(הזיות:

צור שוכב במיטתו, בבגדים אזרחיים, ונועץ עיניו בקבוצת מקקים על הרצפה.

צור עם נערתו, שולמית, ליד מעקה הטיילת בתל־אביב. לילה, ים סוער, רוח.)

צור תגידי משהו. השתיקה שלך משגעת אותי, שולה.

שולה את האמת?

צור את כל האמת?

שולה.. אנחנו מסתובבים כבר שנתיים… אין לך כלום – ולא היה לך כלום… ההורים שלי אומרים לי: “איזה עתיד יש לך עם צור. אין לו כלום – ולא יהיה לו כלום”. (פאוזה והיא מתפרצת) ואל תספר לי שעשרים חתיכות רוצות אותך… אני יודעת… אבל לקפוץ למיטה זה דבר אחר – ולחיות חיי משפחה – עם ילדים… אז מה אתה מציע לי להתחתן אתך ולהכנס לחדר עם המקקים? לא אני, צורי. למה כל החברים שלך מצליחים ורק אתה כשלון?

(שולה בוכה על כתפו של צור.

צור יושב ובוהה ליד המזרקה.)

(צור נוסע במכונית קטנה ומעוכה. מחנה ליד קפה תל־אביבי שבו יושבים אנשים אל שולחנות המוצבים על המדרכה.

צור יושב אל שולחן ריק.)

מלצר (נגש) כרגיל?

צור כרגיל – בירה קטנה.

(בזו אחר זו חונות שלוש מכוניות פאר ליד המדרכה.

הגברים בתוך המכוניות מנפנפים אל צור. הוא מחזיר נפנוף.

שלושת הגברים הלבושים הדר יושבים אל שולחנו של צור.)

מלצר מה אתם מזמינים בבקשה.

גבר 1 וויסקי עם קרח.

גבר 2 ג’ין וטוניק…

גבר 3 בלאדי־מרי…

גבר 1 אתה לא שותה, צור?

מלצר (בעקיצה) הוא כבר הזמין את הבירה הקטנה שלו… (פאוזה) כמו תמיד…

צור לא אוהב משקאות חזקים.

(קלוזים על פני שלושת הגברים שאינם מאמינים לדברי צור.)

גבר 2 שמעתי שיש משקה חדש והיסקי “און־דה בלף”… מפני שזה הדבר היחידי און־דה־האוז. (מכה על ברכו של צור) מה חדר, צור?

(ברגע זה מתקרבת מכונית פאר ובה יושבת שולה עם גבר נאה.

קלוזים בין שולה וצור.)

שולה (בעצבנות) סע, סע, לא רוצה לראות אותו…

(המכונית נוסעת.)

גבר 2 (לצור) זו לא היתה הארוסה שלך (בקצת שמחה לאיד) במקרה?

צור היתה – יש אחרות.

גבר 1 אתה צור, יש לך קלף לא נורמלי עם בחורות…

גבר 2 עם בחורות כן – בביזנס לא.

גבר 3 כנראה שזה לא הולך ביחד.

גבר 1 אתה דבר רק על עצמך…

גבר 2 יש נשים שמריחות זהב – אפילו שיני זהב – מייד קופצות עליך כאילו היית דבש… (לצור) אז מה עושים, צור?

צור (לתמונה נכנסת ידו של המלצר השם על השולחן כוס בירה) שותים בירה… קצת מניות בבורסה…

הגברים פורצים בשאגת צחוק.

צור עזבתי את המגרשים…

הגברים פורצים בשאגות צחוק

גבר 1 למה צריך להתבייש אם אין כסף?

גבר 2 מה אתה שופך לצור מלח על הפצעים… אותה כיתה … יחד בצבא… תראה את המכוניות שלנו – ותראה את ה“טרנטה” שלו… (מדבר תחילה בשיא הרצינות ופורץ בצחוק) אבל עם בחורות – כל הכבוד…

צור קם ושופך את כוס הבירה על החבורה.

(צור רוחץ פניו במי המזרקה.)

(צור במשרד מוסך, מתהלך. ליד שולחן יושב אורי, חברו, ותמונת אורי, במדי קצין צנחנים, תולה על הקיר.)

צור… החלטתי לנסוע לאמריקה, אורי. ואני חוזר לישראל או איש עשיר – או בארון מתים… כולם יראו אצלי… כל הנבלות – החברים שלי… אני אחזור אל מרבד אדום… מכונית – המודל האחרון… כולם עוד ישמעו עלי… אתה תראה…

אורי תכתוב?

צור רק אחרי שיהיה לי בכיס לפחות… (צפירת אוניה)

(צור על סיפון אוניה בחיפה. צפירת אוניה המתרחקת מן החוף.

צור ליד המזרקה בפלאזה. ברקע ככרות וסוסים ופארק־אוניו)

שולמית (קולה בלבד על הרקע הנ"ל והליכתו של צור)… אני לא מוכנה לגור עם המקקים. למה לא תקנה דירה?

צור (קולו בלבד, על רקע הליכתו) אין לי די כסף… אין לי די כסף…

שולמית (קולה בלבד) אסור לך להתחתן אם אינך יכול לפרנס אשה וילדים…

(צור מסתובב אחורנית. ברקע מזרקות הפלאזה, מבטו בוהה.)

צור (כמו בהזיה) יש לי חמישים אלף דולר…

(צור נגש לכרכרה ונכנס לתוכה.)

צור סע.

רכב לאן, אדוני?

צור סע דרך הפארק עד 89 ווסט.

רכב כמובן, אדוני.

(הכרכרה עוברת דרך הפארק.)

ההזיות:

(צור במדים של מפעיל מעלית בניו־יורק.

צור מכופף ברזלים בבית החרושת לתנורים בברינקס.

צור בכיתה של סאנדי סכול בלונג איילנד.

צור בביתו וכל פעם נכנס טיפוס אחר.)

אשה זקנה באתי ללמוד עברית.

ילד אמרו שכאן אפשר ללמוד דרשה לבר־מצווה. אבא שלי הוא זומר, מרטין זומר העתונאי…

בחור תוכל ללמד אותי איך לומר קדיש אחרי אבי, אני יהודי אבל לא יודע עברית..

כומר (בעברית עלגת) בראשית ברא אלוהים את השמים ואת הארץ… (ובאנגלית) זה היה בסדר?

(מונטז' של כל אלו בערבוביה צרחנית.

צור בכרכרה עוצם עיניו וכאילו שם ידיו על אוזניו.)

ההזיות

מרטין זומר (בדירת צור, נוטל בידו של בנו, לאחר שעור העברית)… אם אתה מביא לי חומר, תוך שבוע שעל איכמן, אתה מרויח במכה אחת יותר מאשר במשך שלושה חודשים שאתה מלמד עברית… סע לוושינגטון… לספריה… סע לוושינגטון, לספריה… אבל מהר. תרשום בשבילי רשימות… אתה יודע כמה ישלמו בעד מאמר כזה ב“לוג מאגזין”.. הו, בוי… סע לוושינגטון.. אבל מהר.. סע לוושינגטון… אפשר לעשות כסף… הרבה כסף… ספרים… סרטים … בסט־סלרים… סע לוושינגטון לספריה ותאסוף לי חומר על הנאצים… אבל מהר… הנאצים עכשיו באופנה… מי שיעלה עכשיו על הרכבת של הנאצים יעשה הרבה כסף…

(צור מתפתל בכרכרה.)

רכב אתה בסדר, אדוני?

צור ממצמץ לעומת הרכב כאילו הוא עדיין בעולם ההזיות.

רכב שאלתי אם אתה בסדר, אדוני?

צור תודה, עכשיו הכל בסדר.

(צור יושב ומסתכל בפארק. העצים חולפים בסחרחורת – ועל רקע זה רכבת טסה. שלט על הרכבת “אכספרס – וושינגטון”.)

צור (לספרן בוושינגטון) כל דבר הקשור בנאצים, אדוני, מענין אותי.

(צור נוטל ספרים. צור רושם רשימות, צור מחזיר ספרים, צור רושם רשימות. דפי הלוח נושרים: יום שני – נושר, יום שלישי – נושר, יום רביעי – נושר, יום חמישי – נושר, יום שישי – נושר. יום שני – נושר.

המצלמה על צור המעתיק מספר בספריה: “על ליאון דגרל הוקצב פרס כספי ענק מטעם ממשלת בלגיה.”

ליד בריכת השחיה, בניו־רושל, של מרטין זומר.

מרטין בבגד־ים וסיגאר ענק, הוא מדבר אל צור הלבוש.)

זומר תודה על העזרה שלך… תקבל צ’ק טוב הביתה… דרך אגב, איך זה שבחור מוכשר כמוך מלמד עברית לתינוקות וזקנות?

צור (בכרכרה) שאט־נפש!!

רכב (מסתובב אחורנית) הוא אמר משהו, אדוני?

צור שום דבר… חלמתי קצת…

רכב זה לא הביזנס שלי, אבל אם אתה חולה…

צור אני בריא כמו סוס… ותעצור כאן.

(צור יורד בקצה המסלול של הפארק, משלם לרכב.)

רכב (אצבעותיו אל תיתורת הצילינדר שלו כדרכם של הרכבים ליד מלון פלאזה בניו־יורק) תודה, אדוני.

צור וזה תוספת (נותן לו חמשה דולר)

רכב תודה.

צור (לא יכול להתאפק) אתה רוצה להסתכל על משהו… (שם על כף ידו את הצ’ק) ראית פעם משהו כזה? – אני לא.

רכב פרסומת לשוקולדה? תהפוך לצד השני – זה בטח פרסומת לקוקה־קולה או משהו.

(צור הופך הצ’ק לצד השני.)

רכב אם הצ’ק לא מזויף – אתה מטורף לנסוע דרך הפארק עם כל־כך הרבה כסף… שדדת בנק או משהו? (קורץ) איך שלא יהיה, גוד־לאק בחור, ופעם שניה תבוא עם “חתיכה” גם עגלונים אוהבים בחורה נעימה ולא אחד שיושב עם פרצוף חמוץ של קובר מתים…

צור… בחור אחד באמת נקבר – ובחור אחר מתחיל היום לחיות…

(צור הולך.)

רכב משוגע על כל הראש…. יש הרבה כאלו בניו־יורק… (לסוסים) הידה, קדימה נבלות.

(צור הולך ושורק בעליזות ליד ביתו. ברקע: כמה ילדים כושים משחקים במים מצינור.

צור במעלית עם כמה שכנים קודרים. מנסה לחייך – אך החיוך נעלם למראה המבטים הזועמים.)

(צור נכנס לדירתו במנהטן. מארשה מביטה בו.)

צור מארשה, כמה זמן יקח לך לארוז את חפצי לנסיעה לפאריז?

מארשה פאריז?

צור (משועשע) מה השאלה?

מארשה (עיניה יוצאות מחוריהן) פאריז?

צור (מבודח) זה אי־שם בצרפת… טור־עיפל… הלובר… שער הנצחון… שאנס־אליזה… (מפזם) אני אוהב את פאריז בחורף… אני אוהב את פאריז בקייץ וכו'…

מארשה איך היתה הפגישה עם המוציא לאור?

צור שום דבר מיוחד… (מוציא הצ’ק ושם לפניה) תסתכלי.

מארשה (מסתכלת בצ’ק) אלוהים אדירים – חמישים אלף דולר ועל חמישים אלף דולר אתה אומר שום דבר מיוחד? אתה מטורף, צורי.

צור (מרפה עניבתו) את לא יודעת לספור יותר מחמישים? (מתכופף אליה). (מוציא ממעילו את החוזה וזורק על המרבד) אלו הם דמי קדימה לספר… קולנוע…

מארשה ספר?

צור כן, ספר. זה דבר כזה… שתי כריכות… ונייר מודפס בפנים… ואחר כך יבואו גם סרטי קולנוע… אבל קודם כל הספר הראשון! – וזוהי רק ההתחלה…

מארשה אבל מי יכתוב את הספר?

צור אני לא יכול – ולא יתנו לי חופשה מהשרות החשאי – אז ג’יקובס יכתוב בשבילי.

מארשה מי?

צור ג’יקובס.

מארשה מי זה ג’יקובס?

צור גאון מהגרינצ’־ווילג'… ידיד שלי… גאון שיש לו אשה ושבעה ילדים… כולם מאותה אשה… שבעה רומנים במגירות… אבל אני אדחוף אותו למעלה…

מארשה והוא יסכים?

צור אם אשלם לו את שכר הדירה, לפני שזורקים אותו מהדירה… ואקח אותו לפאריז.

מארשה אבל יש לו שבעה ילדים, אמרת.

צור זו בדיוק הסיבה שירצה להיות רחוק מניו־יורק. שבעה ילדים עושים הרבה רעש, את יודעת.

מארשה אז למה הוא עושה אותם?

צור כאשר בחורה לא מכירה בגאון שבתוכה – הוא צריך לעשות משהו – לא?

(קלוז על מארשה המחייכת.)

מארשה אתה ממזר ממולח יותר מאשר חשבתי, קולונל.

צור יש לי חדשות בשבילך – זו רק ההההתחלה.

מארשה מה יהיה אתי כאשר תסע לפאריז, צורי?

(בדירת ג’יקובס בגרינד וילג'

המצלמה עולה על צור היושב בכורסא שאניצים יוצאים ממנה. סביבו שבעה ילדים מגיל שנה עד שבע. הילדים משחקים וצורחים ורבים ומיללים. נוסף לכך יש בדירה כמה חתולים.)

סוזן (אשתו של ג’יקובס נכנסת מחדר השינה. היא, כמובן, בהריון מתקדם…) ג’יקובס תיכף יכנס…. אמרתי לו שבאת… הוא כתב כל הלילה, המסכן…

צור אולי אני אבוא בפעם אחרת… חבל שהערת אותו מהשינה… (אבל צור אפילו לא קם מהכורסא).

סוזן הוא לא יסלח לי באם תלך… כאשר מצליחים בחיים יש הרבה ידידים… עכשיו… כשהצרות באו… הידידים נעלמו… ככה זה…

צור… עכשיו בא ידיד – שיוציא אתכם מהצרות…

סוזן מי זה?

צור אני.

סוזן אני לא מבינה.

צור מתי עליכם לפנות את הדירה?

סוזן לפני חודשים…

(לתוך השיחה מתפרצת מהומת הילדים.)

צור את צריכה עוזרת, סוזן.

סוזן צריכה עוזרת וצריכה מקרר, וצריכה בגדים, והרשימה עוד ארוכה…

ג’יקובס (נכנס. לבוש מרושל. לא מגולח) היי, ידיד יקר…

צור ג’יקובס, מצטער שהפריעו לך לישון.

ג’יקובס לא, לא, לא. שמח שבאת שוב לבקר אותנו.

צור אני יכול לקחת את בעלך לטיול קצר… לשיחה?

סוזן… מצוין. שישאף קצת אויר… מכונת הכתיבה, הסיגריות והקפה עוד יהרגו אותו…

צור (קם) נלך?

ג’יקובס אחריך, אדוני!!

(צור מלטף כמה מן הילדים, ג’יקובס וצור יוצאים.

צור וג’יקובס פוסעים ברחובות הצרים של הגרינץ’־ווילג'. כל אחד מחכה שהשני יפתח בשיחה.)

שיכור (שיכור מוזנח, דמות עצובה, הוא קרוע בגדים) חבר, אתה יכול להפריש לי מטבע?

צור (מחטט בכיסו) בשביל לשתות חלב?

צור (נותן לו כמה מטבעות) קח.

שיכור… (כמעט ומועד. מדבר באצילות.. מוגזם) יהיה אלוהים בעזרך, אדוני רב החסד (מסתכל במטבעות) אין צדק בעולם…

ג’יקובס (מושך בשרוולו של צור) בוא.

שיכור (הולך אחרי השנים מאחור – ומהצד) אין צדק בעולם – אני אומר לך… אני בא מצ’יקגו… הייתי גם חוקר מדעי בג’ון הופקינס הוספיטל… והסתכלו עלי עכשיו.

(צור וג’יקובס ממהרים להיפטר ממנו – בצעידה נמרצת.)

שיכור (אחריהם) מי אתם חושבים שאתם? משתיקים את קול המצפון של ישו הנוצרי בכמה מטבעות… (יורק על המדרכה) זונות, כולם זונות. לא רוצה את הכסף שלך – רוצח – (זורק המטבעות)

(צור וג’יקובס נכנסים לפארק (בתחילת פיפס־אוניו).)

שיכור (אוסף את המטבעות והוא על ברכיו)… כולם זונות… חלב? חלב תשתה בעצמך – זונה בן זונה…

(צור וג’יקובס יושבים על ספסל. ברקע: זקנים משחקים שח על שולחנות אבן.)

ג’יקובס…בעוד כמה שנים אני חושש שאהיה כמו השיכור הזה… במשך עשר שנים “צללו” מליון גברים, בעלי משפחה… נעלמו.. ברחו.. מפני שלא יכלו לשאת את המצב… שמח לראות אותך, מוישה…

צור (מחייך) כבר מזמן לא קראו לי מוישה… מה נשמע אצלך?

ג’יקובס רע מאוד… אם לא אשיג מאתים דולר השבוע… זורקים אותנו מהדירה… ואין לי מאין להשיג…

צור (מוציא מאתים דולר ומניח על ברכו של ג’יקובס) זה שלך.

ג’יקובס אתה מתלוצץ?

צור לא.

ג’יקובס מאין יש לך פתאום כסף?

צור לא מהוראת עברית… (תוחב את הכסף לכיסו של ג’יקובס)

ג’יקובס לא אוכל להחזיר לך.

צור (מושך בכתפיו) מי מדבר על החזרה? זו לא הלואה… אנחנו עושים “דיל” – ביזנס משותף… צריך לקחת את הצדק בידים… הוא לא בא לבדו…

ג’יקובס לא ראיתי אותך כמה חודשים – ואתה אדם שונה.

צור יש סיפור יהודי, ג’יקובס. החזן בא לעשיר בעירה ובקש ממנו כל יום שישי מאה רובל הלואה. ובכל יום ראשון היה מחזיר את ההלואה. יום אחד לא התאפק העשיר ושאל את החזן: הרי אינך משתמש בכסף. לוקח ביום שישי ומחזיר ביום ראשון, – אז למה אתה צריך את הכסף? אתה יודע מה ענה לו החזן?

ג’יקובס לא.

צור אתה מתפלל אחרת כאשר יש לך כסף בכיס…

ג’יקובס סיפור מצוין.

צור מה דעתך על פאריז?

ג’יקובס על מה אתה מדבר, מוישה?

צור אתה בא אתי, אירופה, פאריז, ספרד, נבלה טוב.

ג’יקובס אתה לא עושה רושם של שתוי… מה זה צריך להיות – בדיחה? אין לי כסף לשלם לשכר דירה וזה מדבר על נסיעה לפאריז…

צור כמה אתה צריך לשלושה חודשים לכלכלת המשפחה, ג’יקובס?

ג’יקובס עזוב את זה…

צור אלף דולר לחודש יספיק?

ג’יקובס (צוחק) קבלת ירושה – או שיצאת מדעתך?

צור אני מתכוון לפלס לך דרך לעולם המוצאים לאור… הם יעמדו אצלך על הברכיים בשלג לפני דלתך…

ג’יקובס (לא מאמין אפילו למילה אחת) יוצא מהכלל. יש לי שבעה רומנים. כל שלושה חודשים יופיע ספר… בכריכה קשה… פוקט־בוק… דה בוק אופ מאנט… זכויות… סרטים… מסיבות של הממזרים בהוליבוד… אקנה מקרר חדש… אולי מיזוג אויר… אשלח את בני לאוניברסיטאות… וכל חלומותי יתגשמו… בוקר אחד מופיע הנסיך היפה ושואל: ג’יקובס תשאל שלוש משאלות – ואני מגשים אותם מייד… אתה לועג לי?

צור ג’יקובס, קראתי את כל כתבי היד שלך. אתה… גאון…

ג’יקובס אם אני גאון כזה – אז למה, לכל הרוחות, לא מדפיסים אותי?

צור מפני שהעולם מלא מטומטמים.

ג’יקובס אז המטומטמים יעלמו במטה קסם רק מפני שאיזה מוישה ישראלי סבור, משום מה, שאני גאון?

צור יתכן מאש. (מוציא מכיסו פנקס צ’יקים) חמשת אלפים יספיקו בינתיים? (רושם חמשת אלפים)

ג’יקובס (צוחק) למה לא מליון…? הרי אין לך אפילו חמישים דולר בבנק…

צור (מוסר לו הצ’ק) אתה יודע מה, ג’יקובס – תנסה… גש לבנק – ותנסה… מה יש לך להפסיד? הדולרים האלו הם דמי קדימה על השותפות שלנו – ספרים, סרטי קולנוע… ובעוד שבוע אנחנו על האוניה “ליברטה” לצרפת, לפאריז…

(ג’יקובס צוחק וצוחק – ולא מאמין.)

ג’יקובס בדיחה בדיחה – אבל הצלחת להצחיק אותי… אני לא זוכר מתי צחקתי בפעם האחרונה…

(צור ליד בנין ב“לוג מאגזין” – שלט השבועון ברקע.

צור יושב עם אדם במסעדה. הצילום הוא מצד חלון הראוה מצד הרחוב. מה שאנו רואים זה שצור חותם ומקבל צ’ק. והשנים לוחצים ידים.

צור וחייט מודדים חליפות לג’יקובס.

צור וג’יקובס נכנסים לחנות צעצועים.

צור וג’יקובס יוצאים ממונית ונושאים חבילות צעצועים.

צור וג’יקובס פותחים חבילות צעצועים בנוכחות שבעת הילדים (והחתולים) וסוזן ההרה. השאגות, הצחוק והיללה!!!

ג’יקובס במיטה עם אשתו סוזן.)

ג’יקובס פתאום בא מוישה וכל החיים שלנו קבלו מפנה מפתיע…

סוזן טוב שתסע קצת. לאירופה… פחדתי שתתמוטט…

ג’יקובס תוכלי להחזיק עוזרת…

(אל סמית במיטה עם אשתו, האשה מורחת על פניה משחות מכמה שפופרות – ונראית כמו אינדיאני בצאתו לקרב. אל קורא בספר.)

האשה מה אתה קורא, יקירי?

אל נאצים.

האשה בזמן האחרון אצלך הנאצים תחליף לסקס, יקירי.

אל מחר יש לנו פגישה אחרונה עם הקולונל, ואני מכין את עצמי. לא רוצה להרגיש שוב כמו אידיוט… עם כל המליונים והנסיון שיש לי אני מרגיש כמו גמד כאשר הקולונל פותח את פיו…

האשה אתה מגלה סימנים של הומו, יקירי.

(קלוז על עיניו של אל סמית המסתכל באשתו המורחת ושוב מורחת – ובתאווה – את פניה.)

אל זה רעיון לא רע במחשבה שניה.

(צור וקולינווד, עורך ה“לוקיאו ליף” (לפי זה לשנות קודם…) במסעדה איטלקית פשוטה בוילג'.)

צור… (מסתכל מתחת לשולחן) בדרך כלל הם נוהגים להחביא מיקרופונים, (פאוזה) אני יודע שלפעמים אני נראה מוזר בחשדנות שלי… אבל אלו שלא חשדו – קבורים היום…

קולינווד.. מענין, כשראיתי אותך יושב בפלאזה עם ידידי אייב שרפשטין… כבר חשדתי במשהו.

צור כגון?

קולינווד אייב לא רמז לי להצטרף לשולחן… ואני מכיר אותו כבר שלושים שנה…

צור אני מקוה, מר קולינווד שהשיחה בינינו – וגם החוזה – זה בינתים סוד כמוס.

קולינווד כמובן.

צור המאמרים… אולי זה יקח חצי שנה… אולי יותר…

קולינווד אנחנו לא לוחצים… ובמידה מסוימת, אם אתה חותם בטפסי בינים… זה פחות מסוכן…

צור (מסתכל לעיניו של קולינווד ומוסר לו מעטפה) במקרה שאני… אתה מבין?

קולינווד (נבוך) לא. באמת לא (פאוזה) מה יש במעטפה?

צור… איך לומר לך… כמו צוואה… מלים אחרונות…

קולינווד (בצער כנה) אסור לך לדבר כך…

צור אני פשוט מפוכח וריאלי… תפתח את המעטפה רק אם תשמע ש…

קולינווד (לאט לאט – ובהבנה) אני מבין.

צור (קם) מוכרח ללכת. היה נעים להכיר אדם כמוך… מוטב שלא נצא ביחד… לצרור של תת־מקלע יש פיזור גדול…

קולינווד שמור על עצמך…

צור מנפנף בידו – חמור וקצת עצבני – ונעלם ברחוב.

קולינווד יושב ומהרהר.

מלצר אדוני, מצטער, אנחנו סוגרים.

(צור במיטה עם מארשה)

צור… בעוד שנה אני מתפטר מן השירות החשאי… הגיע הזמן שאדאג גם לעצמי…

מארשה בחור בגילך צריך כבר פעם להתחתן…

צור (מתעלם מדבריה)… יהיה לי בסיס: ספרים, סרטים.

מארשה ומה עם הכסף שקבלת?

צור הכסף? איזו מן שאלה זאת. הכסף הולך לשירות החשאי.

מארשה השתגעת?

צור… ממחר תתחילי לנהל חשבונות… כל פרוטה שאני מקבל – זה לא כסף שלי… אני מקבל משכורת מהשירות החשאי… וכל פרוטה, – עד שלא אתפטר – איננה שיכת לי…

מארשה אתה מדבר ברצינות?

צור בהחלט. היה לי רצון – וזה אנושי – להחזיק אצלי את הכסף… אבל אנחנו אנשים עם עקרונות…

מארשה אני מעריצה אותך, צורי יקירי.

צור אין מה להעריץ. עשיתי את חובתי. את כל הכסף שקבלתי בינתים, העברתי לחשבון השירות החשאי בשוויץ… “לוק מגאזין”… הוצאת הספרים של שרפשטיין “לייף” ובעוד שנה סדרת תסכיתי מתח “הרודפים” לטלוויזיה…

מארשה ומתי אתה לוקח אותי לאירופה?

צור את תנהלי כאן את הענינים – וכעבור שלושה חודשים אנחנו עורכים ירח דבש, את ואני.

מארשה (נדהמת) אמרת ירח דבש?

צור זה מה שאמרתי.

מארשה זאת אומרת שנתחתן?

צור כמובן, טפשה קטנה, זה מעיק לי על המצפון חיי החטא האלה.

מארשה (כמעט בוכה) דארלינג, דארלינג, דארלינג.

קאט

(מארשה וצור ליד שולחן כתיבה. מארשה מעתיקה מפת אירופה מתוך ספר של קולג' ומוסרת לצור.)

מארשה (בטון אופראי) אדוני, כל אירופה בידך.

צור (בחיוך) חן, חן ותודה רבה. נותן לה טפיחה רחבה על התחת)

מארשה ועכשיו אפשר לדעת בשביל מה המפה, סר?

צור (בעצימת עיניים של חתול מלקק) סודי ביותר.

מארשה איך זה יכול להיות סודי ביותר עם העתקתי את המפה מספר שלמדתי בו בקולג', סר?

צור (נוטל עיפרון ורושם כמה חיצים וצלבים) זהו ההבדל הגדול…

מארשה (מסתכלת על החיצים והצלבים) מסומן כאן… מה זה קאלפה? לא שמעתי. פאריז – שמעתי, סביליה – שמעתי מהספר מסביליה, קונסטנטינה?… לא מבינה כלום… מה זה החץ הגדול לאורך אירופה? מה זה אומר?

צור (מחבק אותה ומשכיב אותה על המפה) החץ הגדול אומר בלחש – בלחש: יחי ההבדל הקטן. (מתחיל להפשיט אותה)

מארשה אבל הזמנתי לימוזין בשבילך…

צור נעשה את זה הפעם “צ’יק־צ’אק”.. ופיצוי תקבלי בערב… (מפשיט אותה) או־קי?

מארשה אבל לא תהיה עייף בפגישה, דארלינג?

צור להפך, דפיקה מהירה עושה אותי יותר צלול ורגוע…

מארשה יש לכם הרגלים משונים במזרח התיכון… (פושטת מעצמה את היתר.. שוכבת על גבה – תוך צחקוקים) אני מוכנה למבצע, קולונל. או־קי?

צור (עולה על מארשה) אי־אי, סר, מוכנים להפלגה…

(קאט)

(צור נוסע בלימוזין דרך פארק אווניו.)

(בבית הרברט קליין במנהטן

שלושת הזקנים נמצאים בדירה: הרברט, אל, אייב.)

אל אילו הייתי צעיר יותר הייתי מצטרף אל הקולונל…

הרברט… בעצם, הקולונל גרם לנו שנרגיש יותר צעירים…

אל כל הלילה קראתי בספר על הנאצים…

אייב… שוכחים. כמה שנים עוברות ושוכחים – וטוב שיש מי שדואג להזכיר לנו.

אל…. אני רוצה שיהיה ברור שהקולונל שלנו לא יוצא מכאן בלי מתנה יפה של שלושתינו… אני מתכוון צ’ק הגון…

אייב השליחות שלו חייבת להצליח.

אל אהיה מוכן להעמיד לרשות החוטפים את היאכטה שלי… היא עוגנת עכשיו במיאמי ביץ'… מה עם המטוס שלך, אייב?

(מכונית הלימוזין – ובה נהג – עוברת את הפארק ונכנסת לאיסט סייד.)

הרברט ידיד שלי בניו־יורק טימס תרם חמשת אלפים דולר… (מראה להם הצ’ק) הוא כמוך, אל, גוי… רמז לי שהוא יודע משהו…

אל גוי שנשוי ליהודיה?

הרברט אתה יודע מי?

אל (צוחק) לא רק שאני יודע – הספיק טלפון אחד שלי – והוא שלח לך צ’ק… אבל את הסוד שמרתי בשבילנו…

עובר

(צור מראה את המפה המצוירת בידו לשלושת הזקנים.)

צור בדקנו את כל האפשרויות. אפשר לחטוף את דגרל במטוס. לרדת עם המטוס קל על הכביש ליד ביתו – ולהעלם בשמיים. ואפשר בכמה וכמה מכוניות עם מספרים שונים. במקום המסומן ב־X יוכל לנחות המטוס… שני XX זה ביתו של דגרל. הבעיה בעית האלחוט, אמצעי הקשר… לכן, בינתים, הוחלט לטובת חטיפה במכוניות……..

(קלוזים על הזקנים הנסערים.)

צור… דגרל נוהג לצאת רק בלווית שומרי ראש מזוינים… זה לא יהיה קל כמובן… בשלב זה לא אוכל לומר לכם יותר, רבותי.

אל נניח שחטפנו אותו… (מחייך) סליחה, אתם חטפתם אותו במכונית… מה אחר־כך?

צור צריך יהיה למצוא דרך להוציא את דגרל מספרד. יש דרך היבשה, דרך האויר ודרך הים…

אל בקשר לדרך הים, לפני בואך, כבר אמרתי לידידי כאן, כי אם תהיה זקוק ליאכטה – היאכטה עומדת לרשותך… טלגרמה או טלפון – והיאכטה עומדת לרשותך.

צור תודה, אל. בשמי ובשם הבחורים שלי: תודה. לקחתי זאת בחשבון…

קלוז על אל המדושן עונג.

אל היאכטה שלי והמטוס של ידידי אייב.

אייב מניד ראשו בחיוב.

אל קראתי בספר, – כל הלילה, – ומסתבר שממשלת בלגיה הקציבה פרס ענקי על ראשו של דגרל.

צור (מופתע הפעם שאל יודע זאת) הו, כן, כמובן. אבל אין זה משנה ולא כלום… ממשלת בלגיה יכולה לשמור את הכסף לעצמה או להעביר אותו לצדקה… או אולי לקרן למען נפגעי הנאצים של ידידנו הרברט… מה אתה אומר, הרברט? (ולפני שהרברט מספיק להגיד…) אצלנו בשירות החשאי קיים פתגם די בנלי: כאשר נגיע לגשר – נעבור אותו.

אייב הקולונל צודק בהחלט.

צור טוב, רבותי לא תשמעו ממני… לאירופה… (קם)

הרברט שב.

אל שב, קולונל, שב. יש לנו הפתעה נעימה בשבילך. (צור יושב)

הרברט קודם כל ידיד שלי מניו יורק טיימס… כלומר, גם ידיד של אל סמית, העביר לרשותך חמשת אלפים דולר… שתוציא אותם לפי הבנתך… אבל את הסוד שמרנו…

צור אני מצטער, אבל לא אוכל לקבל את הכסף…

אייב אבל למה לא?

צור מפני שאני לא הכתובת… מה אני אעשה עם הכסף הזה?

אל… עד כמה שאני יודע הבחורים שלך חיים בתנאים לא קלים… קראתי זאת בספר של שמעון ויזנפלד מאוסטריה… צייד הנאצים ויזנפלד… ולא מגיע לאידיאליסטים לחיות כמו קבצנים… זה לא… הוגן ולא צודק… מה זה כסף בסך הכל?

צור ויזנפלד מוינא?

אל אתה מכיר אותו?

צור (בחיוך מסתורי) אם אני מכיר אותו…? רבותי, אתם ממש אונסים אותי… אבל בשם הבחורים האמיצים שלי… (צוחק קלות נוטל הצ’ק) אגב, קבלתי ידיעה נוראה… בחורה אחת שלנו… (קולו נמוך וטרגי…) בדרום אמריקה…

הרברט… זה היה כתוב ב’ניו־יורק טימס' מאתמול… רוצה לראות? אני תיכף אמצא את העתון…

צור לא. באמת לא. אני לא מסוגל לקרוא. קבלתי אינפורמציה פנימית. (מחייך בסלחנות) עוד לפני ה’ניו־יורק טיימס' וזה יותר גרוע מאשר אתם חושבים… אבל אנחנו נדאג לנקמה…

(קלוזים על הזקנים היושבים מכונסים ובדממה. צפירת מכונית מאי־שם.)

הרברט (מוסר לצור מעטפה) במעטפה הזאת יש תרומה של שלושתנו… אולי כדי להרגיע את המצפון – שאתם מסתכנים ואנחנו… לנו אתה לא יכול להגיד לא, כי אנחנו בתוך המשפחה (שם את המעטפה בכיסו של צור – הכל קמים) ואני מאחל לך נסיעה מוצלחת….

אל ואל תשכח בענין היאכטה…

אייב והמטוס, גם טייס.

הרברט לפני שתלך, קולונל, הייתי רוצה שתראה מהחלון שלי את ניו־יורק… מראה נהדר…

צור הרברט…. כדאי אולי להזכיר לך שהבחורה שלי… היא עמדה בחלון… וזה היה רובה צלפים… בדרום אמריקה…

אייב הקולונל צודק… אין ספק שעוקבים אחריו…

(הרברט מלוה את צור לפתח. אל ואייב מסתכלים אחריהם עד שהם נעלמים בפתח.)

אל חתמת חוזה עם הקולונל?

אייב (מופתע) מה?

אל שאלתי אם חתמת חוזה עם הקולונל… ספרים.. סרטי קולנוע.

אייב בינתיים… לא.

אל אני במקומך הייתי חותם.. אני גם מוכר נשק לכל מי שמוכן לקנות… ביזנס זה ביזנס… סוף כל סוף, אם הקולונל יצליח – ואצלך בסיס הזכויות… זו סנסציה עולמית – אתה לא חושב?

אייב במחשבה שניה… זה רעיון… יש בזה משהו…

אל.. נדמה לי שמישהו הבטיח לאכול כובע אם לא יחתים את הקולונל על חוזה – אבל אינני זוכר מי זה היה…

(ליד הדלת הרברט וצור)

צור… אתה חייב לזכור בעל פה את הקוד… זה מסוכן…

הרברט (משנן) להביא את המזודה לאורלי – המטוס לאורלי. קאלפה – פרושו להסיע את היאכטה לקואפה בספרד. זה לא קשה לזכור

צור במקרה חרום יתקשרו אתך.

הרברט מי?

צור גבר או אשה שיאמרו לך בטלפון: שולה.

הרברט שולה?

צור שם אשה. כמו שולמית משיר השירים מהתנך.

הרברט (נבוך) הו… אני מבין…

צור אתה רוצה לחזור על הדברים – לפני שאני זז?

הרברט המזוודה לאורלי – המטוס לאורלי, צרפת. קאלפה – היכטה. שולה – במקרה חרום.

צור (לוחץ ידו של הרברט בשתי ידיו) אתה אדם יקר, הרברט.

הרברט (נרגש) שמור על עצמך.

צור (מושך בכתפיו) איך אפשר…?

צור יוצא. הרברט מביט אחריו בדאגה – וגעגועים.

(קאט)

(הדירה במנהאטן

מארשה במיטה, צור בפיז’מה מדבר בטלפון.)

צור… תראה מר ויזנפלד. אהיה אצלך בסוף השבוע בוינה.

ויזנפלד (בטלפון, בפיז’מה)… מצוין, הארכיון שלי והנסיון שלי עומדים לרשותכם (פאוזה) תוכל לתת לי יותר פרטים מר אדריאן?

צור (לוחש בסודיות)… כאשר נפגש פנים אל פנים אספר לך הכל…

ויזנפלד (בפיז’מה בטלפון) אני שמח שהמצפון מתעורר שם באמריקה…

(אשתו של ויזנפלד שישנה עד עכשיו מתרוממת ונכנסת לתמונה.)

האשה מי זה?

ויזנפלד מאמריקה, סליחה. זו היתה אשתי… מר אדריאן, האם אתה יכול למסור לי יותר פרטים על עצמך…

צור (בטלפון) יהיה בסדר.

ויזנפלד (כנ"ל) לא שמעתי אותך.

צור (כנ"ל) יהיה בסדר.

ויזנפלד (כנ"ל) זאת אמרת?

צור (כנ"ל זאת אומרת, מר ויזנפלד, שיותר מזה אסור לי לומר לך בטלפון מר ויזנפלד.

ויזנפלד אתה צודק… טוב.. מתי אתה טס לאירופה? בסדר, בסדר, בסדר,שלום. (סוגר ופונה לאשתו) איש מחתרת מובהק… עושה רושם מצוין… אבל אני חושב שבעצם עומדת מאחוריו ממשלת ישראל… דוקא מפני שהוא מנסה להסתיר זאת…

האשה מה שמו?

ויזנפלד… לא קלטתי היטב… אדריאן או… כמובן שזה שם המחתרת שלו…

(קאט)

(בדירה במנהאטן)

(צור לבוש, שתי מזוודות מוכנות עבורו, מארשה סגרה מזודה.)

מארשה אתה בטוח אסור לי ללוות אותך לשדה התעופה, יקירי?

צור אסור לך לסכן את חייך, מארשה, נעמוד בקשר.

מארשה (מחבקת אותו) דארלינג, דארלינג, דארלינג, אני מקנאה בג’יקובס הוא יהיה לצדך – ואני לא.

קאט

(צור נושא שתי מזוודות ומעיל גשם על זרועו נכנס לטכסי)

נהג אילו ידעתי שיש לך מזוודות, אדוני…

צור (ביובש) שדה התעופה…

נהג או־קי, סר.

(הטכסי עובר ברחובות ניו־יורק.

צור פותח מזוודה והמצלמה מסתכלת מקרוב על שטרות כסף רבים, מכסה המזודה אל מול הנהג.)

נהג (מתבדח) אני מקווה שלא תשלוף משם אקדח, אדוני.

צור לא… אני מחפש אספירין נגד כאב ראש.

נהג אני מצטער לשמוע זאת, אדוני… אני נשוי… בלעתי את כל האספירינים שלי כבר בבוקר…

צור שלא נדע מצרות יותר גדולות…

(בשדה התעופה

צור נכנס לאולם שדה התעופה ונפגש בג’יקובס ומשפחתו הגדולה.)

סוזן (אשתו של ג’יקובס אומרת לצור) שתשמור על בעלי, צור.

צור (מחייך) את חוששת מן הנשים בפאריז?

סוזן לא.

צור אני אשים עליו עין. סוף כל סוף לא יהיה לנו זמן לשעשועים. צריך לכתוב ולכתוב ולכתוב…

ג’יקובס נפרד בנשיקות מכל ילדיו ואשתו, צור לוחץ את ידה של סוזן, פורע ראשי הילדים.

(צילום בגבם של ג’יקובס וצור המצטרפים לזרם הנוסעים בשדה התעופה.

צור וג’יקובס הולכים אל מטוס ט.וו.אי.

המטוס ממריא.

ג’יקובס וצור מעל ניו יורק.)

ג’יקובס (בחיוך עצוב) גוד־בי קולומבוס… (פונה לצור) עכשיו אנחנו באויר?.. איזה ספר אנחנו הולכים לכתוב יחד?

צור כמה ספרים… וגם סרטי קולנוע…

ג’יקובס על מה?

צור על נאצים… (ומפנה פניו לחלון)

ג’יקובס (מושך בשרוולו של צור) הי, אמרת: נאצים?

צור (מחייך) זה בדיוק.

ג’יקובס… אני קופץ מהאוירון… מה אני יודע על נאצים?

צור אתה רק תשב ותכתוב… לחומר יש לי צוות מומחים… שמעת על צייד הנאצים ויזנפלד מאוסטריה?

ג’יקובס (עיניו יוצאות מחוריהן) ויזנפלד? מי לא שמע על ויזנפלד…

צור עכשיו אני יכול להסתכל קצת החוצה? (פונה אל דיילת החברה) האם אפשר לשאול משהו?

דיילת פליז… (ושמה, יותר מאוחר מופיע בשם מרי)

צור הם זו ניו־יורק למטה?

דיילת (מחייכת) לא, זו פאריז.

צור אני פשוט לא זוכר אם אני טס מניו יורק לפאריז = או מפאריז לניו־יורק…

דיילת אתה טס כנראה הרבה מאד, אדוני.

צור שמי צור (מושיט ידו) ישראלי…

דיילת (מחייכת, לוחצת ידו, מסתבר שצור מצא חן בעיניה) שמי מרי־אן…

צור אני כותב ספר על שדות תעופה… מטוסים… תוכלי לתת לי קצת אינפורמציה בפאריז?

דיילת (באירוניה) זו חובתי, אדוני.

כל העת יהיו עיני ג’יקובס המופתע להתפתחות המהירה, חפוזות מצור לדיילת וחוזר חלילה.

צור אם זו רק חובה…

דיילת חובה ועונג… “קומבינישן”

צור בשמונה ליד שער הנצחון?

דיילת נאמר תשע?

צור עשינו עסק.

(הדיילת עוברת במעבר. ג’יקובס – והמצלמה – נוחתים על רגליה היפות.)

ג’יקובס יפיפיה… רגלים כאלה לא ראיתי מזמן… איך אתה עושה את זה?

צור כאשר באתי לניו־יורק, בפיפט־ אוניו… ראיתי אחת כמו גריס קלי, נסיכה. אז אמרתי לה: תראי, אני זר כאן בעיר, איך מוצאים את הדרך לאפרטמנט שלך.

ג’יקובס וקבלת סטירת לחי?

צור (מוציא את לשונו ומלחלח שפתיו) לא בדיוק… קבלתי משהו אחר – ואצלה בדירה… נשים אוהבות גברים שאינם מהססים…

ג’יקובס אם כך – אין לי סיכויים….

צור אם אתה המלט – אתה אבוד…

ג’יקובס ואתה חושב שהיא תבוא לשער הנצחון בשעה 9?

צור לא.

קלוז על סימן השאלה בפניו של ג’יקובס.

צור היא תבוא בדיוק בתשע ורבע – ואני אבוא בתשע ושבע עשרה דקות… האשה חושבת עליך רק ברגעים שהיא מאחרת לפגישה..

ג’יקובס מי אמר?

צור זה כתוב כבר בתנ"ך…

צילום המטוס הטס.

ג’יקובס נוחר. במושב אחר מרי־אן וצור יושבים – ומחזיקים ידים.

צור… יש לי צלקת מהמלחמה עם הערבים…

מרי איפה נפצעת?

צור… אראה לך… אבל אני צריך לפשוט את הבגדים…

מרי הו!

צור יהיה לזה זמן – בפאריז… ובקשר לטבעת… הורדתי אותה אחרי שאשתי נהרגה..

מרי אני מצטערת לשמוע זאת…

צור אהבתי אותה מאד… היא היתה מזכירתי כאשר פקדתי על גיסות השריון (וזה בלחישה) לא צריך לדבר על זה… שמעת על מבצע סיני – מאה שעות לתעלת סואץ?

מרי (בלחישה) אז אתה גנרל?

צור משהו כזה. (בצניעות)… שלושה חודשים היינו נשואים… הערבים הרגו אותה..

מרי במלחמה?

צור במל־ח־מה־

מרי זה נורא לשמוע סיפורים כאלו…

צור ומאז אני טס ממקום למקום. טרנזקציות… תותחים… מטוסים… ראדר… אבל אני סומך עליך – אף מילה…

מרי מצטערת שאני צריכה ללכת… יש לי עבודה… בפאריז תספר לי הכל… הכל… יכולה לשמוע אותך שעות…

צור יהיה לנו כל הלילה, מרי־אן… (זורק לה נשיקת אויר נון־שאלנטית)

ג’יקובס (פוקח רק עין אחת) צור, איזה צור אתה בישראל?

צור צור ראשון…

ג’יקובס הדור הראשון תמיד אגרסיבי… כך היה גם באוסטרליה ואמריקה.. (והוא נופל מייד לתרדמה – ונוחר קלות..)

מטוס ט.וו.אי. נוחת בשדה התעופה של פאריז, צור וג’יקובס יורדים.

צור (באולם שדה התעופה. ליד חברת תעופה למזרח הרחוק. מוציא שלוש גלויות ומוסר לדילת) תשלחי אותם מיפאן… הבן שלי אוסף בולים. (נותן לה כסף) וזה בשביל הבולים…

דיילת יהיה בסדר, אדוני.

ג’יקובס (כאשר הם פוסעים משם) לא ידעתי שיש לך בן.

צור גם אני לא… רק רגע, ג’יקובס.

צור ניגש לחברת התעופה הטסה לקובה. מנקודת מבטו של ג’יקובס: צור מוסר גלויות לדילת – ומתקרב לג’יקובס.

ג’יקובס קודם יפאן ועכשיו קובה?

צור זו הלצה פרטית. יש לי חבר מהצנחנים, קצין, אורי – אני משגע אותו… כל פעם הוא מקבל ממני גלויות דאר ממקום אחר בעולם… אבל תוך עשרים שעות אטלפן אליו – והוא… יבוא לפאריז… הוא בצוות המומחים שלי…

ג’יקובס למה הוא מומחה?

(צור עושה סימן של שחיטה…

קלוז על ג’יקובס הנדהם.)

צור וג’יקובס נוסעים ברחובות המפורסמים של פאריז – והנהג מוסר להם פרטים.

ג’יקובס מתי ניכנס למלון… הראש שלי מסתובב…

צור מפני שהנהג מסתובב כל הזמן במעגל…. חושב שאנחנו “פראירים” (מדבר באידיש)

נהג טכסי צרפתי (באידיש) ואסט מאחט האיד, רב מוישה?

ג’יקובס הוא מכיר אותך?

נהג…. (באנגלית משובשת) בטאח… מכיר אותו… אני גם “פרארי בן פריאר”… המסיה יהודי או ישראלי?

צור אין הבדל…

נהג… (עוצר את המונית באמצע התנועה)… איך זה אין הבדל…? אני יהודי ממרוקו והתנדבתי להלחם… נגמרת המלחמה חזרתי לצרפת… והישראלים נשארו… (לעצמו) אין הבדל הוא אומר “החרא” הזה..

צור (לג’יקובס) הוא באמת היה בישראל. “חרא” זה פשוט “שיט”…

(בינתיים מצפצפים עשרות צופרי מכוניות.)

נהג… אל תשימו לב – שיצפצפו. זה כולם תיירים… כל הצרפתים האמיתיים בוואקאנס־חופש עכשיו… ובפאריז נשארו רק התירים נהגי הטכסי והזונות… אם אתם ישראלים… (סוגר את הספידומטר) הנסיעה מכאן – בחינם…

צור מביא אותנו למלון טוב… בינינו… באיזה גדוד היית בישראל?

נהג… גדוד 54. (הנהג נוסע)

צור בשעה 8.30 בערב אתה מתייצב אצלי במלון.

נהג… כן, המפקד. (כמעט מתנגש עם מכונית הנוסעת ממול)

(קלוז על ג’יקובס שאינו תופש מה הולך כאן.

בחדר במלון בפאריז

ג’יקובס יחידי בחדר מסדר חפציו.)

צור (נכנס) טוב, חדר מול חדר… (נגש לחלון. פותח, מציץ החוצה מקפיץ עצמו על המיטה) אז אנחנו בפאריז…

ג’יקובס תגיד, צורי, נהג הטכסי…

צור ששששש… בשקט… כמובן זה אחד מהבחורים שלי… אבל – אף מילה.

ג’יקובס (מוציא ממזודה מכונת־כתיבה קטנה).. ה“הרמס־בידי” שלי… מתי מתחילים לעבוד?

צור יום יומיים… כמה ישיבות… ואני כולי שלך… הספר אצלי פה.. (מצביע על המצח)

קאט

(צור נוסע בטכסי של אותו נהג ברחובות פאריז)

צור כמה זמן עד שנגיע לשער הנצחון?

נהג… עשר דקות.

צור תגיד, אפשר לסמוך עליך, מרקו?

(הנהג עוצר בבת אחת – וצור נזרק קדימה.)

נהג איך אתה יכול להעליב אותי ככה, קולונל?

(קאט)

(מרי־אן עומדת ליד שער הנצחון ומסתכלת, חסרת סבלנות בשעון היד שלה.

צור והנהג עוברים את הככר פעם ועוד פעם – כאשר צור קצת מתכופף ומסתכל בה.)

צור עוד סיבוב אחד, מרקו…

מרקו (הנהג) מה אם תברח לך בין הידיים?… היא באמת הולכת..

(המצלמה מזנקת אל מרי־אן הפוסעת משער הנצחון.)

צור סיבוב מלא, מרקו.

מרקו אסור כאן, לא אוכל.

צור… חבר שהיה בגדוד חמישים וארבע…

מרקו תפשתי את הפרינציפ… (עושה “יו־טרן” משוגע – ונעצר ליד מרי־אן בחריקת בלמים)

צור כמו שאמרתי לך במלון…

מרקו (בערבית) “עלא־ראסי”.

(צור יוצא. מרי־אן שמחה לקראתו.)

מרקו (מוציא ראשו מהמכונית, באנגלית באקצנט צרפתי חריף) “הב א־גוד טיים”, גנרל.

(מרקו נוסע.)

צור הוא פשוט ראה תמונות שלי בעתונים, כנראה.

(צור ומרי עוברים במקומות בידור – (לפי בחירת הבמאי) בפאריז.

מפעם לפעם, בתוך תכנית הבידור הנ"ל, ג’יקובס המסתובב בחדרו במלון, מסתכל בשעונו.

צור ומרי מתמזמזים במונית הנוסעת ברחובות פאריז בלילה.

צור ומרי יוצאים ממונית ועולים לחדרה של מרי במלון.

צור ומרי מתעלסים במיטה.

ג’יקובס ישן בבגדיו.

הטלפון מצלצל בחדרו של ג’יקובס.)

ג’יקובס (חצי ישן, נוטל שפופרת)… מוישה… לאן נעלמת? כבר התחלתי לדאוג, בחיי… כמעט רציתי לצלצל למשטרה לחפש אחריך…

צור (בטלפון, במיטה. לצדו מרי־אן ערומה)… אני אוסף חומר…

ג’יקובס (בטלפון) חומר? עכשיו שלוש בלילה… איזה חומר אתה אוסף, לכל הרוחות, בשלוש בלילה?

צור (שם אצבעו על פיו לאות שתיקה למרי־אן הרוצה להתעטש)… שמעת פעם על פרופסור הנס הוכצייט?

ג’יקובס (בטלפון, מגרד ראשו) הוכציט? לא. למה?

צור נפגש מחר – ותשמע. חומר מעניין, לילה טוב, ג’יקובס.

ג’יקובס (מסתכל בתמהון בטלפון) לילה טוב “יוסן – אוף – אנן”… אין תשובה.. סגר הקסטרד… (מסתכל על סביבותיו, מסתכל על עצמו בראי, מוציא לשון ובודק אותה…) לילה ראשון בפאריז… פרופסור הוכציט “יו – סאן – אופ א־ביטש…”

מרי (מלטפת את צור)…. מי זה פרופסור הוכצייט?

צור אם הייתי אומר לך שהיתה זו הזמנה לשלוש מאות מרגמות, היית מאמינה?

מרי מרגמות?

צור כן.

מרי איך זה? שמעתי רק הוכצייט.

צור זו לשון סתרים של ספקי נשק… הוכצייט זה בדיוק שלוש מאות…

מרי ג’נרל, אתה עצום.

צור כאשר נפגש שוב – אני בשבילך רק סתם גרשון… לא הכרת גנרל, לא שמעת על גנרל, אך מילה.

מרי אני יודעת לשמור סוד. הייתי בצופים. (סמן צופי)… גרשון…

צור (מצדיע במיטה) אני לא אשם שנהג הטכסי זיהה אותי מהתמונות.

מרי (מחבקת את צור) אתה גדול, גם הקטן שלך… חה, חה, חה אף פעם לא ביליתי עם אחד שיש לו קצוץ…

צור ברית מילה… זה בעברית…

מרי אבל השאירו מספיק לגבר ורבע… (שורקת בהתפעלות)

צור ומרי מתעלסים.

ג’יקובס ישן בבגדיו.

צור נכנס לחדרו של ג’יקובס ומזוודה קטנה בידו.

צור (יושב ליד ג’יקובס) ג’יקובס… ג’יקובס…

ג’יקובס הילדים בוכים? (עיניו עצומות)

צור זה אני… אתה לא בבית בניו־יורק… אנחנו בפאריז…

ג’יקובס (יושב על המיטה. בלתי מגולח) מה אתה עוזב אותי ככה… וכאשר…

צור איך ידעת שאני טס עכשיו לוינא?

ג’יקובס רגע. רגע. רגע. אתה משגע אותי לגמרי… רק רגע.. (שם ראשו מתחת לברז הכיור, מנער את המיים מעליו ונגש לצור) לאן אתה טס?

צור וינא?

ג’יקובס בשביל מה אתה צריך את וינא?

צור לאכול אפל־שטרודל… אני חוזר מחר. אתה רוצה קצת כסף…?

ג’יקובס מחרבן על הכסף… מתי מתחילים לכתוב?

צור תצא, תסתכל קצת על פאריז. אני טס לאסוף חומר.

ג’יקובס פרופסור הנס הוכצייט גר בוינא?

צור פחות או יותר…

ג’יקובס איזו מן תשובה זאת?

צור ליד וינא, זה פחות או יותר וינא…

ג’יקובס (יושב ליד מכונת הכתיבה שלו ומתקתק)… “בערב הראשון שלי בפאריז ביליתי נהדר, שכבתי כל הלילה במיטה…”

צור (מתקתק את ההמשך באצבע אחת) “במיטה לבד – וזה פשע נגד האנושות… העקר בפאריז…”

ג’יקובס (מתקתק) “מפני שמוישה הוא…” (מפזם מתוך אמריקאי בפאריז) אם תעלם לי שוב אני נכנס לבובל ויוצא ממנו רק בשנה הבאה… בכריסמס…

צור בכריסמס? זה הרעיון הטוב הראשון המתאים לאמריקאי יהודי בפאריז, להתראות.

ג’יקובס מצאת כבר איזה נאצים? (ביבבה)

צור זה בדיוק מה שאני מחפש: נאצים.

ג’יקובס “יו־אר הכיל נאבּ” (מראה באצבעו על ראשו)

צור בישראל אומרים טרללה… (צור יוצא תוך צחוק קליל וסוגר את הדלת אחריו)

ג’יקובס (מסתכל מבעד לחלון, ורואה שלוש זונות ליד פנס הרחוב למטה. הענין מוצא חן בעיניו והוא ממהר להתגלח במכונה חשמלית ממלמל לעצמו תוך הגילוח) שבע שנים נשוי במנזר…. ג’יקובס אתה הולך לדפוק בשביל שבע השנים הרזות… (צוהל כמו סוס) יסלח לי אלוהים…

(מטוס טס.

דיילת מכריזה על חניה בשדה התעופה בוינה.

צור נוסע במונית במקומות המפורסמים של וינא.)

נהג (עוצר) זהו הבית, אדוני.

צור (משלם לנהג ויוצא).

נהג (באנגלית עילגת) שיהי לך הרבה זמן “טוף מעוט” (טוב מאוד) בבילוי נהדרת אצלנו בוינא…

צור (שם ידו על תיתורת כובעו ואומר בגרמנית שוטפת) תודה רבה על קבלת האורחים הנחמדה שלך…

נהג הו, אדוני מדבר גרמנית?

צור תשע שפות… (שם אצבעותיו – עשר חסר אחת…)

נהג אדוני פרופסור?

צור אתה מתכוון לפרופסור הוכצייט?

נהג (מבולבל, בגרמנית) כמובן, יה, יה, יה. כמובן. האם כבודו פרופסור הוכצייט?

צור פחות או יותר… (הולך משם ונכנס לבית)

נהג (לעצמו) “בונר וטר” (רעמים וברקים)… הוכצייט? פרופסור הוכצייט? (מושך בכתפיו) (הוא נוסע ומנסה לזכור) הוכצייט הוא אמר…

צור (יושב בחדר ארכיב מול ויזנפלד)… אתה יכול לצלצל על חשבוני מייד לניו־יורק מר ויזנפלד… למר הרברט קליין ידוע הכל עלי…

ויזנפלד אם קליין יאשר – כל הדלתות פתוחות לפניך… (בחשד) אתה בטוח שאתה רוצה שאבדוק אצל קליין?

צור לא רק שאני רוצה – אני דורש זאת. מייד אתן לך את המספר…

ויזנפלד אין צורך. (קורא לחדר הסמוך) גרטרוד…

גרטרוד (נכנסת. היא צעירה בלונדינית משגעת) קשרי אותי עם הרברט בניו־יורק…

צור דחוף…

(קלוזים על מבטי גרטרוד וויזנפלד לשמע הערה זו.)

צור ועל חשבוני.

גרטרוד מייד, מר ויזנפלד…

ויזנפלד אני מוכרח לצאת מכאן תוך חצי שעה… (מסתכל בשעונו)

צור אולי המזכירה שלך יכולה להתקשר אלי ל“הילטון”… שום דבר לא בוער…

גרטרוד אני יכולה לטלפן? (בינתיים בדקה את צור…)

ויזנפלד כן, גרטרוד.

גרטרוד יצאה וסגרה הדלת מאחוריה.

ויזנפלד אני מאמין לך מר…

צור אדריאן…

ויזנפלד (צוחק) שמך אדריאן כמו ששמי הוא כריסטופר קולומבוס… אבל זה בסדר גמור… אם קליין יאשר… אני נותן לך איש קשר יוצא מהכלל…

צור בפאריז?

ויזנפלד בפאריז.

גרטרוד (ליד הטלפון) כן, אני מחכה.

ויזנפלד בזכרונות שלי אכתוב: הופיע אצלי אדריאן, עושה רושם טוב. טוען שבא בשם אידיאליסטית בניו־יורק… אבל אני מאמין למילה שלו… (פאוזה)

(קלוז על צור החושש שאבדה תקוותו אצל ויזנפלד.)

ויזנפלד… ואני בטוח שממשלת ישראל עומדת מאחוריו – אבל בגלל הסכסוך הדיפלומטי עם דרום אמריקה… מה אתה אומר מר אדריאן – או יהיה שמך מה שיהיה? הניחוש קולע?

גרטרוד (בטלפון) תודה. (עומדת בפתח) ניו־יורק על הקו, אדון ויזנפלד.

הרברט ויזנפלד יקירי, מה שלומך? מדבר הרברט קליין…

ויזנפלד (בטלפון) הרב… נמצא אצלי…

צור (בארשת נוקשה) תאמר לו מלה אחת: ג’וש.

ויזנפלד נמצא אצלי ג’וש. אתה מכיר אותו, הרברט? (פניו של ויזנפלד מתבהרים תוך שהוא מאזין לשיחה וסוקר את צור בארשת טובה יותר ויותר) כן. כן. כן. אני מבין. אני מבין. תודה, הרב. מה שלום המשפחה? כן, אני שמח לשמוע. טוב, אתקשר אתך כרגיל, בסוף החודש. שלום. (סוגר) מה עשית לזקן, ג’וש?

צור מה עשיתי לזקן?

ויזנפלד הוא היה מוכן לאמץ אותך לבן.

(צור לא מניד עפעף.)

ויזנפלד להרברט יש רק בנות (פאוזה) אגב… היתה לו פליטת פה… הוא קרא לך קולונל…

צור טעות. אינני קולונל, ומעולם לא הייתי קולונל.

ויזנפלד לא מאמין להכחשה. במקצוע שלנו מוטב לא לשאול שאלות, אדוני הקולונל.

צור שואלים הרבה שאלות – מקבלים יותר מדי תשובות…

ויזנפלד (מסתכל במחברת, מעתיק משהו, מוסר לצור) האיש הטוב ביותר באירופה… אם הוא יהיה מוכן, כמובן. אנדרי רושה. עתונאי מפורסם. לוחם מחתרת. דגרל עינה אותו בכלא…

צור יהודי?

ויזנפלד לא. בן־אדם נפלא… כתבתי פה את שמו וכתובתו בפאריז… (לוחץ ידו של צור) בהצלחה, בחור. אני מזמין אותך אלי אחרי ההצלחה… אני שונא דיבורים – ואוהב מעשים….

צור תודה.

(צור פוסע במקומות מפורסמים בוינא.

צור נכנס להילטון.

אחד מאנשי המלון נגש אליו ומצביע על גרטרוד היושבת בלובי. צור נותן לאיש “טיפ” ופוסע לקראת גרטרוד.)

גרטרוד (נבוכה במקצת) חשבתי שאתה לבד בעיר זרה… צלצלתי למלון… אמרו שעוד לא חזרת… ואני גמרתי לעבוד… אני מקוה שזו לא חוצפה מצדי?

(קלוז על עיניו של צור החושד שויזנפלד שלח אותה לעקוב אחריו.)

גרטרוד אני יודעת הכל… אני עובדת עם ויזנטאל כבר שנתיים… והוא בוטח בי.

צור מוזר…

גרטרוד מה מוזר, מר…

צור את יכולה לקרוא לי אדריאן…

גרטרוד (ממלמלת) אדריאן…

צור את דומה לאחותי הקטנה….

גרטרוד (מחייכת וזוהרת) באמת? (פאוזה) אבל אני לא יהודיה… רק חצי־חצי…

צור… גם אני…

גרטרוד (פוערת פה).

צור (סוגר את הפה בעדינות) שינים כל כך יפות אסור להראות לכולם…

גרטרוד תודה. (פאוזה) אולי אתה רוצה שאראה לך את העיר?

צור הנשמה שלך מענינת יותר… גרטרוד.

(קאט)

(בחדרו של צור במלון

צור משפשף גופו במגבת. חצי עירון ממתניו ומעלה. גרטרוד “בולעת” אותו בעיניה. הוא שזוף ונאה.)

צור זה הרגל מבית הסוהר… לשמור על הנשמה צריך לשמור על הגוף… ישבתי שנתים בכלא אצל הסורים… חיות – לא בני אדם… אבל אף מילה לויזנפלד.

גרטרוד הבטחתי לך – לא? (פאוזה) אתה באמת קולונל?

צור לא אני לא קולונל… (הוא אומר זאת כך שהיא מסיקה שהוא בהחלט – לפחות – קולונל) סתם ישראלי… ישראלי שנכנס לו ג’וק לראש…

גרטרוד הנאצים?

צור (נגש אליה מרים אותה בעדינות) גרטרוד… ויזנפלד לא לימד אותך לא לשאול שאלות? יש לך עינים נפלאות…

קלוז על גרטרוד המתמסמסת.

צור אנחנו… הגורל שלנו… אצלך אמך יהודיה ואביך גוי… ואצלי אבי היה יהודי ואמי גויה… כך שלפי ההלכה – אני גוי ואת יהודיה…. איזה עולם. (משפשף גבו במגבת) איזה עולם מטורף… יוצא שאנחנו כמו תאומים…

גרטרוד (זה יוצא מגרונה פתאום) אתה נשוי, אדריאן?

צור (נגש אליה מלטף לחייה באבהות – והיא שפתיה נפשקות לנשיקה שלא באה…) מתי היה לי זמן לחשוב על אהבה אמיתית? מלחמות – ופעולות אחרות… ושוב פעולות ומלחמות… ובית הכלא הסורי… והעינויים… אני לא יודע איך לא שברו אותי!!!

גרטרוד הו, אדריאן (מחבקת אותו בהתפרצות ספונטנית) אדריאן.

(קלוז על עיניו הממזריות והצוחקות של צור מעבר לכתפה. הוא מחזיק את המגבת – ולא טורח לחבק את גרטרוד.)

גרטרוד חבק אותי.

צור גרטרוד… לפני כמה ימים הייתי בדרום אמריקה… מחר אני טס לפאריז… בעוד שבוע יכולים לרצוח אותי… מוטב – לא!!!

גרטרוד חבק אותי, חבק אותי, חבק אותי.

צור אסור לתת ללב שלנו חופש…

גרטרוד לא איכפת לי… תמיד רציתי לפגוש אחד הגיבורים האמיתיים… חבק אותי… אני מבקשת!!

(קאט)

(גרטרוד וצור במיטה.)

צור למה לא אמרת לי שאתה בתולה?

גרטרוד… אילו ספרתי לך לא היית מוכן – נכון?

(קלוז על עיניו הצוחקות של צור. הוא הופך אליה את גבו – שלא תראה את פניו.)

צור נכון, גרטרוד. יש גם קצת מצפון בעולם…

(קאט)

(צור טס לפאריז. מנמנם במטוס וחיוך מתוק שרוי על פניו.)

ברמקול המטוס טיסה מספר 717 וינא פאריז. אנחנו נוחתים בעוד חמש דקות. נא להדק את החגורות, וכו'

(החדר של ג’יקובס במלון

ג’יקובס במיטה עם שתי נשים.)

ג’יקובס… כאשר באתי בפעם הראשונה מצ’יקגו לניו־יורק ראיתי אשה יפה ברחוב, אז אמרתי לה: גברתי, אני זר בעיר הזאת, אולי תוכלי להגיד לי מה הדרך לדירה שלך.

זונה 1 חה, חה, חה, (בצרפתית) יוצא מן הכלל..

זונה 2… נקבה זה תמיד נקבה

צור (שנכנס בסערה לחדר – ורואה את ג’יקובס עם שתי הנקבות.. מסתכל וצוחק) ג’יקובס אתה מתקדם…

ג’יקובס נא להכיר (על הנקבות) דוקטור הנס פרופסור הוכצייט…

ג’יקובס יורד עירום לרצפה.

ג’יקובס (מחוה קידה, מרמז לעבר המיטה, כאילו הוא מלצר – בצרפתית עילגת) הצלחות על השולחן, והשבלולים מוכנים – רוצה דפיקה? חה, חה, חה.

זונה 1 משוגעים (בצרפתית)

זונה 2 גבר נוסף – תשלום נוסף (בצרפתית)

צור ויוה לה־פרנס…

(צור ואנדרי רושה בסאלון של אנדרי. אנדרי מעשן מקטרת.)

אנדרי אני שמח שויזנפלד זכר אותי… אבל התשובה היא – לא!!

צור ויזנפלד אמר לי שדגרל עינה אותך בכלא.

אנדרי זה היה לפני המבול… אני לא רוצה לזכור.

צור אתה, – כמו כולם – רוצה לשכוח.

אנדרי תראה, מר אדריאן, בסוף השבוע אני בחווה שלי… כל ימות השבוע אני עתונאי כאן בפאריז… יש לי מה שאני רוצה – אז לשם מה להעלות מתים מהקבר?

צור (קם) טוב, מר אנדרי רושה… חשבתי שתוכל לעזור לי… מה אני רוצה בסך הכל? כמה בחורים אמיצים – וזהו זה. לתשפוש את דגרל, ואחר כך את האחרים, בורמן, מנגלה… אבל… (פוסע לדלת) ויזנפלד אמר לי שהיית המוח הטוב היותר במחתרת הצרפתית… (פאוזה) אבל מוח לעתים גם… גם מתיבש… וגם המצפון…

(קלוז על אנדרי המעלה תמרות עשן במקטרתו ובוחן את צור.)

אנדרי אולי אתה צודק… שב.

צור יושב

אנדרי מדוע זה מציק לך כל כך – הנאצים?

צור… הורי היו במחנה ריכוז… נאצי…

אנדרי אני מצטער לשמוע…

צור ועד היום אבא בכסא גלגלים… אושויץ. אבא באושויץ, אמא בדכאו. הכבשנים… העשן העולה לשמים… הרכבות הנוסעות יום ולילה ומביאות בני־אדם.. כמו כבשים לשחיטה… ועכשיו כולם שכחו… גם אתה.

(קאט)

(צור הולך ברחובות פאריז, ליש שער הנצחון, ומחפש כתובת לפי פתק שבידו.)

(קאט)

(בבאר במלון בפאריז יושבות שתי דיילות. האחת היא מרי־אן והשניה אוסנת, דיילת אל־על.)

מרי… אני פשוט דואגת.

אוסנת את בטוח שהוא היה גנרל ישראלי?

מרי הוא לא רצה לדבר על זה.

אוסנת (רושמת) את אומרת שהוא היה אתך בטיסה 717 מניו־יורק לפאריז, ט. וו. אי.?

מרי כן. אני חוששת שאירע אסון… אולי חטפו אותו? היה צריך עוד אתמול לבוא אלי למלון.. שום ידיעה… ישבתי ליד הטלפון… כולי עצבים… כל צלצול חשבתי שזהו הוא – אבל היו הטייסים הנשואים שמחפשים בילוי…

אוסנת מאוהבת?

מרי חושבת כך…

קאט

(צור מסתכל על בית ומסתבר שזהו הבית שחיפש. הוא נכנס לחדר המדרגות.

אוסנת ומרי מול איש בטחון ישראלי בקונסוליה בפאריז, בשם אמציה.)

אמציה… את בטוחה שהוא העביר נשק לישראל?

מרי אני יודעת בבטחון על שלוש מאות מרגמות, לפחות

אמציה שלוש מאות מרגמות?

מרי כן. ואיש הקשר שלו היה פרופסור אחד בשם… רגע… אני מנסה לזכור…

אמציה ידין?

מרי לא, שם גרמני.

אמציה נוימן?

מרי לא. לא. (מתאמצת) משהו עם הוק… אולי הוכשטג… אני חושבת שזה היה הוכצייט… הוא לא רצה בשום אופן לגלות לי… אבל יש לי אינסטינקט נשי..

אמציה את אומרת שלא היה רמזים?

מרי לא.

אמציה אז איך זה שידעת שהוא גנרל.

מרי במקרה. הוא לא אמר אף מלה. אבל נהג טכסי זיהה אותו מהתמונות שלו בעתונים…

אמציה ושמו גנרל גרשון?

מרי כן.

אמציה משונה… רק רגע (נכנס לחדר הסמוך)

בחדר הסמוך

איש בטחון (לא אמציה) אילו היה איש כזה בפאריז הוא היה חייב להתקשר אתי… כל העסק מסריח… יתכן שהבחור רצה לעשות רושם – על הדיילת… או שאולי… אמרת הוכצייט?

אמציה כן.

איש בטחון… אני חושב שאני יודע מי זה… לסרוק את כל פאריז… לעקוב אחרי הגרשון הזה… יכול להיות, אמציה, שבמקרה, דרך חדר המיטות של ט. וו. אי. עלינו על פרשה חשובה מאד…

אמציה מה אתה מתכוון לעשות?

איש בטחון קודם כל לדווח לתל־אביב.

אמציה מי זה הוכצייט?

איש בטחון בקונסוליה המערב גרמנית… סוכן כפול… גם של הרוסים…

אמציה (בהתרגשות) מה אתה אומר?

איש בטחון קח את הדיילת… תסרקו כל תחנת טכסי… הגרשון הזה על הכוונת שלנו עשרים וארבע שעות ביום…

(מרי־אן ואמציה – הנוהג במכונית נוסעים ונעצרים ליד תחנת מוניות. מרי סוקרת את הנהגים. מנענעת בראשה לשלילה. אמציה ממשיך לנסוע.

סביב לשולחן ארוך יושבים כמה פרצופים נוקשים. אנדרי וצור עומדים מולם.)

אנדרי (כשהוא מצביע על הנוכחים וכל אחד מהם מניע בראשו כאשר אנדרי מצביע עליו) סומקה, ציטרואן, שברולט, פז’ו, מרצדס, (פונה לצור) שב, קולונל.

(צור יושב.

קלוזים על הפרצופים החתומים ממולו של צור.)

אנדרי (מתהלך בחדר) אלו הם טובי האנשים שלי בצרפת… אתה לא שואל שאלות – הם לא שואלים שאלות… יושבים כאן יהודים וצרפתים… קומוניסטים ואנשי דה־גול… דבר אחד מאחד את כולנו… הרצון לנקום בנאצים. קבלתי אינפורמציה מדויקת. אתה צודק, קולונל, ליאון דגרל גר במבצר קונסטנטינו… ספרד.

(קלוז על פניו של צור. הוא שבע רצון.)

אנדרי שני אנשים שלי ירדו לספרד. אנחנו נכנסים לתקופה קצרה של אימונים, להתרענן… קצת מטווחים, קצת ג’ודו, קארטה… זה לא יזיק… ואחר־כך, – ברצות האל – נעלה על דגרל, נחטוף אותו ונסגיר אותו לממשלת בלגיה – לתליה.

(קלוזים – בדממה, – על פני כל הנוכחים.)

אנדרי כפי שהבטחתי לכם… תוך שלושה ימים יגיע לכאן אדם מאלג’יר… לאמן את כולנו.

(צור מאשר בניד ראש. הוא שומע זאת בפעם הראשונה)

אנדרי (מוציא מפה מצוינת ועליה סימונים) כאן עקב אכילס של דגרל… הכביש הזה היוצא מקונסטנטינה ומוליך לסיבליה… בדרך כלל הוא מוקף שומרי ראש… אבל כמה פעמים בשבוע… על הכביש הזה… הוא רוכב על אופנים במשך רבע שעה… וזהו הזמן לחטוף אותו. יש שאלות? סימקה, רצית לשאול משהו?

סימקה למה לחטוף אותו – כאשר אפשר לשחוט אותו במקום?

ציטראן סימקה צודק.

שברולט ואז לא יהיה צורך בהסתבכות נוספת…

סימקה אני מוכן יחידי… בתת־מקלע וברימון יד…

פז’ו…אנחנו לא רוצחים.

מרצדס יש חוקים בעולם…

סימקה… חוקים של בני־אדם בשביל נאצי כמו דגרל?

מרצדס… אני לפחות התנדבתי כדי לחטוף את דגרל – ולא לרצוח את דגרל.

סימקה מה דעתו של הקולונל?

אנדרי הקולונל, בשלב זה רק מקשיב.

צור מניע ראשו לחיוב.

אמציה ומרי־אן עוצרים ליד תחנת טכסי.

מרי אני חושבת שזה הנהג ההוא שם.. אני לא בטוחה…

אמציה חכי כאן (יוצא מהמכונית ונגש לנהג הטכסי)

נהג לאן?

אמציה אני מחפש נהג… יש לי פה פרס כספי קטן…

נהג פרס כספי?

אמציה הוא נסע עם גנרל ישראלי…

נהג גנרל ישראלי?

אמציה כן. השבוע, ליד שער הנצחון, בערב.

נהג זה אני… כמה כסף הפרס הזה?

אמציה איך הוא נראה, הגנרל?

נהג ככה… איך להגידל לך… גבוה… כמה כסף הפרס שלכם?

אמציה הלאה.

נהג עיניים… עינים חומות…

אמציה הלאה.

נהג והרבה מדליות…

אמציה הוא היה במדים?

נהג כמובן, גנרל במדים. אילו לא היה במדים איך הייתי יודע שהוא גנרל? כאשר שרתתי באלג’יריה… תראה במקלחת אי אפשר להבדיל…

אמציה תודה רבה – אבל אתה נסעת עם גנרל אחר – לא הגנרל שלי… (מתרחק)

נהג (בזרם קללות עסיסיות בצרפתית) זונה בן זונה. חלאת המין האנושי, רמאי. פשיסט, שקרן, טינופת. (יוצא מן הטכסי ורץ אחרי אמציה)

אמציה נכנס במהירות למכוניתו – ומזנק לבריחה.

נהג (ממשיך לקלל) טינופת, חזיר, אנטי־צרפתי… אידיוט, חולה מין… וכו'.

(קאט)

(בדירתו של אנדרי)

אנדרי (ממולו יושב צעיר סימפטי)… אתה מוצא דרך לעבוד אצל ליאון דגרל… אני יודע שהוא מחפש גנן וחשמלאי… הנה הפספורט המזויף שלך, פול. (מוסר לו) במעטפה יש גם כסף… לכל מקרה… קשר כפי שכבר קבענו… בהצלחה.

אנדרי ופול קמים.

אנדרי (לוחץ ידו של פול) בהצלחה, פול.

פול… אני שמח לעבוד אתך, אנדרי… בעיני הצעירים… הדור שלי, אתה אגדה, אנדרי…

אנדרי.. די. די. די. לא צריך להגזים.

(אנדרי מוביל את פול לדלת.

אנדרי מסתכל בחיבה אחר הצעיר העובר אל הגן ויוצא בשער.)

(צור פוסע לא הרחק מהמלון שלו – ומרגיש שמישהו “נדבק” אליו. ליד המלון עומד אדם חשוד וקורא עתון.

צור ממהר להכנס למלון. נוטל מפתח במודיעין.

ליד המודיעין עומד אדם.

האשה במודיעין רומזת לאיש על צור.

האיש מנעד את ראשו לאות תודה.

צור נכנס למעלית. האיש נדחק יחד עם צור.

צור ואיש זה נוסעים בשתיקה.

צור יוצא מהמעלית – האיש אחריו.

צור פותח דלתו.

האיש טופח לתורי על כתפו.)

צור כן? מה אתה רוצה?

האיש לא נעים לדבר על זה בפרוזדור… (מראה לצור תעודה) שרותי הבטחון הצרפתיים… רוצה לשוחח אתך.

צור בבקשה, הכנס.

בתוך החדר.

האיש… אפשר לראות את תעודותיך?

צור בבקשה (מוציא פספורט ומראה לו)

האיש (מסתכל בתעודות ומחזיר לצור) עד עכשיו זה בסדר גמור…

צור אפשר לדעת מה אתה רוצה בדיוק?

האיש המזוודות.

צור (מוציא מזודות, פותח אותן). אתה יכול לחפש.

האיש (מחפש, מחטט, מסתכל בצור אגב חיפוש…) אתה מכיר נהג בפאריז בשם מרקו?

צור מרקו? מרקו? מרקו? לא זוכר.

האיש (מראה לו צילום שצור ומרקו עומדים לפני פתח המלון) לא זוכר?

צור הו, לא ידעתי ששמו מרקו… סתם נהג טכסי שנסעתי אתו פעם.

האיש פעמיים!! אסרנו אותו.

צור (שהוקל לו) מה הוא עשה?

האיש חשיש.

צור (פורץ בצחוק) חשיש? אז באת לחפש אצלי חשיש? חה, חה, חה, חשיש – רק זה היה חסר לי… חה, חה, חה.

האיש מצטער על ההפרעה, אדוני. (נגש לדלת) תבלה בנעימים בצרפת, אדוני.

צור תודה רבה.

(האיש יצא. צור סוגר אחריו את הדלת.

צור נגש לחלון.

“האיש” מדבר עם אדם ליד הכניסה, מסתובב ומנפנף לצור בידו.

צור סוגר בכעס את הוילון.)

(ג’יקובס מדפיס בחדרו.)

ג’יקובס (מפנה פניו אל צור הנכנס) מישהו מחכה לך…

(המצלמה מזנקת אל אמציה היושב בכורסא.)

(קלוז על פני צור שאיננו מכיר את האיש.)

ג’יקובס (בהצטדקות) אמר שהוא חבר שלך מישראל…

צור (לאמציה) אתה אלי?

אמציה אנחנו יכולים לשוחח ביחידות?

צור ברצון, אני גר בחדר ממול…

(צור פותח הדלת ומחווה לעבר אמציה.)

צור אחריך, אדוני.

בחדרו של צור

צור… תראה, כל אחד יכול להגיד שהוא איש בטחון…

אמציה כדי לברר כמה דברים – אתה מוכן להלוות אלי לקונסוליה הישראלית?

צור לא.

אמציה ולענות לי על כמה שאלות?

צור תלוי איזה.

אמציה למשל, מה אתה עושה בדיוק בפאריז?

צור מבלה. (פאוזה) עוד שאלות?

אמציה היית בצבא הישראלי, אני משער.

צור כמו כולם.

אמציה איזה דרגה?

צור זה סוד צבאי.

אמציה אבל מעולם לא היית אלוף או סגן אלוף?

צור ראיתי פעם אלוף – ממרחק של מאתים מטר… (פאוזה) איך עליתם עלי?

אמציה הצגת את עצמך כגנרל ישראלי?

צור הו עכשיו אני מבין… חביבי – חביבי… בסך הכל מרי־אן… ט.וו.אי. חה, חה, חה. איזה נהג טכסי אמר שאני דומה לגנרל… תראה… בחורה… גבר מוצא חן בעיניה… חבל על הזמן שלך…

אמציה יש לך קשר עם הוכצייט מהקונסוליה הגרמנית?

צור (שכח) הוכצייט? לא זוכר שום הוכצייט…

אמציה ושלוש מאות מרגמות, אתה זוכר?

צור אתה יודע שאתה מתחיל להרגיז אותי… שכבתי עם בחורה… התלוצצתי קצת.. אין לך דברים יותר חשובים לעסוק בהם?

(קאט)

(צור מתכוון לצאת את המלון. מנהל המלון ממהר אחריו.)

מנהל אדוני… תסלח לי, אבל… תראה… זה לא נעים לי… אין לי שום טענות אליך… אבל כל הזמן, בימים האחרונים… תסתכל החוצה… (מנהל מוביל את צור לדלת)

(מנקודת מבטם של המנהל וצור: אדם עושה עצמו מנמנם במכונית. אדם נשען לעץ וכביכול מסתכל לשמים. המנהל מציץ החוצה, לקיר נשענת זונה.)

מנהל הלו, פרנסואה…

פרנסואה… הלו,… איש שמן..

מנהל (לצור) זו עובדת בשביל הצרפתים… במכונית זה רוסי וליד העץ גרמני – או להיפך… מצטער… אתה דג שמן, כנראה… וכולם עוקבים אחריך…

מנקודת מבטו של צור: האיש במכונית – האיש ליד העץ – ופרנסואה הזונה.

פרנסואה רוצה גוד טיים, מון־שרי?

צור (למנהל) זה יהיה חוקי אם אקח אותה למעלה?

מנהל (בלחישה) מה זאת אומרת חוקי? הזונה הזאת עובדת בשביל החוק… בטוח שאתה רוצה?

צור כן. שתעלה אלי למעלה. (בלחישה)

מנהל יהיה בסדר, אחרי שתדבר איתה… אולי תוכל להישאר…

קאט

בחדרו של צור

צור (לג’יקובס)… אני רוצה שתשמע את השיחה… היא תיכף תיכנס… יהיה לך במה להתחיל את הספר…

פרנסואה מקישה על דלתו של צור.

צור יבוא.

(פרנסואה נכנסת, סוגרת הדלת.)

פרנסואה אורגיה עם שנים? (מתחילה להתפשט)

צור רגע, רגע, רגע, השם שלך פרנסואה?

פרנסואה כן.

צור ואת עובדת בשביל מי?

פרנסואה (לג’יקובס) מה הוא שואל?

ג’יקובס היא שואלת, מה אתה שואל.

צור אני רוצה לדעת בשביל מי את עובדת?

פרנסואה בשביל כל מי שמשלם. אני יכולה כבר להתפשט? חבל על הזמן…

צור אני אשלם לך בשביל כל רגע (מסתכל בשעונו) דולר אחד… (מושיב אותה) את עובדת בשביל המשטרה החשאית הצרפתית?

פרנסואה כן. כל זונה מכובדת בפאריז עובדת בשבילם – אחרת תהיה בצרות. מה שרואים – צריך למהר ולספר לסמל גישוניה… אונרי גישוניה…

צור ואמרו לך לעקוב אחרי? (פרנסואה שותקת) כמה כסף את רוצה? (שם דולרים על המיטה) כאשר צור מגיע לחמישים דולר פותחת פרנסואה את פיה)

פרנסואה זה מספיק.

צור אמרו לך לעקוב אחרי?

פרנסואה קודם תתן לי את הכסף.

צור או־קי… (מוסר לה את הדולרים) הכסף בידיך… מה אמרו לך?

פרנסואה לעקוב אחריך.

צור מי?

פרנסואה סמל אנרי גישוניה.

צור מדוע?

פרנסואה (מושכת בכתפיה) לא יודעת, אמרו לי להסתכל מתי אתה בא ועם מי…

ג’יקובס ואם בא קליינט ורוצה אותך?

פרנסואה… אני הולכת אתו…

ג’יקובס ריגול צרפתי טיפוסי…

פרנסואה יש עוד שאלות?

צור לא. את יכולה ללכת.

פרנסואה הולכת לדלת. חוזרת לאמצע החדר.

פרנסואה לא נעים לי… זה לא הוגן… בעד חמישים דולר – אם אתם רוצים, “קוויקי” זה אפשרי… אתם רוצים ביחד – או כל אחד אחד?

(קלוזים על פניהם המתלבטים של צור וג’יקובס.)

(קאט)

(צור יוצא מפתח המלון, מכונית נעצרת ואדם מאחוריו – באיום אקדח – דוחף את צור למכונית.

המכונית נוסעת. וילונות מורדים.

צור בין שני ברנשים קשוחים בתוך המכונית.

המכונית מתרוצצת בפרברי פאריז עד שמגיעה לאיזור תעשיתי.)

צור אפשר לדעת מה אתם רוצים ממני?

(קלוזים על הפרצופים הקשוחים.)

צור באיזו שפה אתם רוצים שאשאל – אני יודע תשע שפות.

גבר קשיש ששששש…

(צור עושה תנועה חשודה.

אקדח נתחב בין צלעותיו.)

צור בסדר. אל תלחץ לי רק על ההדק… לאן אתם מובילים אותי?

(המכונית מסתובבת במעגלים.

המכונית נעצרת לפני מוסך סגור בסביבה עניה מאד.

הקשוחים מוציאים את צור אל מחוץ למכונית.)

קשוח לך ותרד במדרגות… אנדרי מחכה לך.

(קלוז על צור.)

צור בחיי שהפחדתם אותי…

(צור יורד במדרגות מעוקלות לתוך מרתף.

צור נעצר לפני דלת ברזל ומקיש עליה.

אנדרי פותח את דלת הברזל.

צור נכנס.)

“הנוקמים” יורים באקדחים אל מטרות בתוך המרתף.

(קאט)

("הנוקמים עורכים תרגילי ג’ודו – והורדת זקיף.)

אנדרי (יושב על ספסל עץ פשוט מול צור. ברקע: המתאמנים) הכל צריך להיות מוכן… אני רוצה את היאכטה בספרד – ואת המטוס בפאריז.

צור יהיה בסדר.

אנדרי מתי?

צור לכל המאוחר – שבוע.

אנדרי אתה בטוח?

צור הבטיחו לי מטוס והבטיחו לי יאכטה, וזה לא ילדים קטנים. שבוע עד עשרה ימים. (פאוזה) היכן אני “בתמונה” בכל התכניות של החטיפה?

אנדרי (פאוזה ארוכה, במרירות) נסדר לך פגישה נוספת עם פרנסואה.

צור מי?

אנדרי פרנסואה.

צור הזונה?

אנדרי הממממ..

צור (בכעס) מה זה צריך להיות, אנדרי?

אנדרי (בתקיפות, אך יותר בעצב מאשר בכעס)… תראה מר משה צור…

צור מה פתאום משה צור?

אנדרי אתה זוכר את איש השרות החשאי הצרפתי שבקר אצלך במלון? ובכן, זה האיש שלי.. אני לא קופץ למים לפני שאני בודק אם אין שם תנינים – או שרצים אחרים ואני יודע שאתה אינך קולונל ואינך אדריאן ואינך גנרל גרשון… אתה “בלופר” קטן מתל־אביב… זה מה שאתה…

(קלוז על צור. הוא נדהם ומדוכא.)

אנדרי… אבל אתה גאון… ובעצם לא איכפת לי מי אתה… העיקר שהצלחת לעורר אותי משינה שארכה 20 שנה… אמרת לי שהמוח שלי התיבש… (מחייך) גם המצפון… ואתה צדקת… אתה תדאג שיהיו כאן היאכטה והמטוס – ולך לבלות בפאריז… פריז עיר יפה מאד…

(צור קם.)

צור מה יהיה עם דגרל?

אנדרי נחטוף אותו… אבל אתה… אני אעמוד אתך בקשר, זה הכל. (פאוזה. אנדרי מסתכל בצור ממושכות)… אל תצטער, צור… הבאת תועלת… ולא חשוב לי מה הכוונות שלך… הדרך לגהינום רצופה כוונות טובות… גם לא איכפת לי שתקבל פרס ממשלת בלגיה… העיקר שגרמת לכך כי ששה אנשים, יהודים, צרפתים בלגיים… יורדים לספרד… להביא את המפלצת אל המקום שמגיע לה – חבל התליה.

צור ויזנפלד יודע את כל האמת?

אנדרי מה זה חשוב?

צור אנדרי, לי זה חשוב מאד.

אנדרי ויזנפלד לא יודע. קליין לא יודע. (מושך בכתפיו) לא איכפת לי כולם… חשוב רק דגרל…

צור ומה עם מרטין בורמן ודוקטור מנגלה?

אנדרי נגיע לגשר – נעבור אותו. (פאוזה) אל תהיה עצוב, צור… אתה בחור נחמד..

צור (נבוך) אתה באמת חושב כך?

אנדרי כן. גם מרי־אן…

צור מרי־אן? נפגשת איתה?

אנדרי תראה… אני לא מסכן את חיי וחיי הבחורים סתם כך. צריך לדעת היכן מטמינים לך מלכודת… אז דאגתי לבדוק כל פרט על חייך… אגב, אני שמח שהוריך חיים בישראל, בריאים ושלמים. יש לי איש בשרות הבטחון הצרפתי והוא קבל מהקונסוליה הישראלית צלום שלך ושל מרקו הנהג… לזונות, נהגי טכסי, קברנים ושרותי בטחון יש קשרים הדוקים…

צור (מניד ראשו) אני מבין…

אנדרי לגבי מרי־אן אתה ממשיך להיות גנרל גרשון… (צוחק) היא מאוהבת בך…

צור לא ספרת לה?

אנדרי לשם מה? אתה יכול לספר לה שאתה נפוליון או ג’ינגיס־חאן… מה איכפת לי… נשים זה לא ענין רציני… לפחות לא בפאריז… (פאוזה. ועכשיו נוקשה) זה לא חטיפה של נאצי… לא מענין לספר עליך את האמת מפני שזה עלול להזיק לתדמית של נוקמים בנאצים… (מחייך) לאנשי מצפון…

צור (בהליכה לדלת) אז מה אני עושה עכשיו?

אנדרי יש לי הרבה כסף – תבזבז אותו. תבזבז על נשים ועל שמפניה… תעשה חיים… אני לא אעמוד בדרכך. בעצם, אני מחבב אותך, צור. אתה כל מה שאני הייתי רוצה להיות: פרפר שעף מפרח לפרח… אבל אני, לצערי, הגון מדי… ויש לי יותר מדי פרינציפים… ככה זה בחיים… (פאוזה) רגע אחד. צור, עשה לי טובה… (מרים שלט) תלה את השלט על מסמר בחוץ…

צור אני יכול, לפחות להציע עזרה בכסף?

אנדרי בינתיים הכל בסדר… נודיע לך. (מוסר השלט לצור)

(צור תולה השלט: “מועדון פרטי ליריות וספורט” על מסמר בכניסה לחדר המדרגות.

צור פוסע.

מכונית הקשוחים נוסעת אחריו. צור נכנס למכונית.

צור במיטה במלון עם מרי־אן. הוא משוחח בטלפון.)

צור (בטלפון) הרב, כמו שאמרתי: קאלפה, אורלי.

הרב (בטלפון) כן, קולונל. הכל יהיה בסדר, קולונל. מה נשמע בענינים שלנו?

צור (בטלפון) הכל בסדר, יוצא מן הכלל. המניות עולות בבורסה…

הרב (המצלמה לוקחת יותר שטח ורואים את אייב ואל בחדרו של הרב)… שני הידידים שלנו רוצים לומר לך מילה.

צור (בטלפון) ברצון.

אייב (מה נשמע, ג’וש?

צור (בלחישה) יוצא מן הכלל – מתחיל לכתוב את הספר…

אייב בהצלחה, ג’וש.

אל (נוטל את הטלפון) מה שלומך " החור־זקן"? זה אל מדבר…

צור (בטלפון) הי, אל, מה שלומך בחור צעיר ותוסס?

אל (לחבריו הזקנים) הוא קרא לי בחור צעיר ותוסס… (פאוזה) היאכטה והמטוס יוצאים אליך תוך 24 שעות. גוד־לאק, בחורי האמיץ.

אייב תפסיקו את השיחה הטרנסאטלנטית… זה יעלה לג’וש יותר מדי כסף…

הרב מה פתאום? אני אתן לו להוציא כסף? זה קולקט – ועל חשבוני…

שלושת הזקנים רוצים לדבר בבת־אחת אל צור.

צור סוגר הטלפון. מאושר – ועירום, מחליק ליד מרי־אן.

מרי… אני כל כך שמחה, גרשון. (יושבת עירומה) כל פעם שירות בטחון אחר… מי זה הגנרל? מה עשה הגנרל? מתי היית עם הגנרל? עד שבא אחד עם מקטרת והסביר לי את כל האמת.

צור (מופתע וסקרן) ומה היא האמת?

מרי… האיש עם המקטרת אמר שאתה מיצג את ממשלת ישראל ובשליחות סודית בחיפוש אחר מגילות גנוזות ששוות מליונים…

צור זה מה שאמר לך האיש עם המקטרת?

מרי בדיוק כך.

צור המממממ… יש בזה משהו?.. (פאוזה)

מרי והוא בקש למסור לך דרישת שלום חמה.

צור ממי?

מרי מישראלי בשם משה צור (פאוזה) מי זה?

צור… משה צור?

מרי כן.

צור… כאשר הייתי מפקד הצוללות – הוא היה סגני….

(מתחילים להתעלס.)

אנדרי (לקבוצה של ששה גברים המסובים סביב לשולחם עגול בדירתו של אנדרי – מתהלך) יש לנו בדיוק עוד כמה ימים לפעולה… המטוס יגיע לשדה התעופה אורלי… היאכטה מפליגה לקאלפה – ואנחנו לא משתמשים במטוס ולא ביאכטה… מישהו, לאורך הקו, בטח מנחש משהו… יעקבו אחרי המטוס ויעקבו אחרי היאכטה… ובינתיים, אנחנו משתמשים במכוניות לחטיפה…

(שלוש מכוניות וקרון ענק נכנסים ליער ליד פאריז.

בתוך היער, בסביבות פאריז, עומדים “הנוקמים” ואנדרי. קרון ענק ניצב בצד. אנדרי רומז לגברים להכנס לשלוש המכוניות. מכונית אדומה נוסעת ונכנסת לקרון – ויוצאת כחולה. מכונית לבנה נכנסת לקרון ויוצאת שחורה. מכונית שחורה נכנסת לקרון ויוצאת צהובה.)

אנדרי נחטוף את דגרל. בדרך יחכה לנו קרון הצביעה… והם יחפשו מכונית אדומה.

(באחת המכוניות יושב אנדרי ועל ידי לחיצת כפתור מסובב את שלט המכונית לכמה וכמה מספרים.

היאכטה מפליגה ממיאמי ביץ' למרחבי האוקינוס. אל על בחוף.

קרון הצבעה עובר את גבול צרפת־ספרד.

שלושת הזקנים מנפנפים ביד אל הטיס הנכנס למטוסו.

שלוש מכוניות ובתוכם אנדרי והנוקמים ־ עוברים את גבול צרפת־ספרד.

במרתף בטירת דגרל בקונסטנטינה דגרל עומד מול בחור יושב בשם פול. לצד דגרל שני גברתנים. דגרל סוטר לפול כמה סטירות איומות.)

דגרל אם תאמר לי מה שלח אותך לעבוד אצלי – אולי תצא חי… אבל אם תמשיך לשתוק אני ארסק אותך…(סטירה) מי אמר לך שאני ליאון דגרל?

(הבחור שותק.)

דגרל מוציא אקדח. רומז לגברים והם גוררים את הבחור אל קיר המרתף.

דגרל הקירות של המרתף עבים מאד… (מכוון האקדח אל פול) מאחר שנכנסת בפספורט מזויף – אתה אינך בספרד… כך אפשר להרוג אותך – מפני שאתה בכלל לא קיים.

(דגרל מכוון האקדח אל רקתו של פול.)

(קאט.)

(שלוש המכוניות עוברות ברחובות ברצלונה.

שלוש המכוניות נוסעות ברחבי ספרד.

קרון הצביעה נוסע באותם מקומות.

בשדה התעופה אורלי. מטוס קטן ולידו הטייס, וצור וחתיכה בלונדינית.)

טייס (לצור) אמרו לי לא לשאול שאלות – ובכל המטוס לרשותך…

צור קפיצה קטנה למונטה קרלו… יש לי שם ישיבה חשובה.

(בלונדינית וצור עולים למטוס.

בלונדינית וצור ליד שולחנות הרולטה במונטה קרלו.

מכוניו הנוקמים עוברות בכביש ליד קונסטנטינה. והם נעצרות, בזו אחר זו ליד אבני קילומטר, חמישה קילומטר זו מזו.

ליד המכונית הראשונה אנדרי ושני הנוקמים.)

אנדרי בשביל הזה דגרל עובר באופנים… יש לנו בדיוק עוד חש דקות… הוא בלגי עם דיקנות גרמנית…

(נוקם עם משקפת ־ ודרך המשקפת שער טירת דגרל.

נוקם בודק את אקדחו.

אנדרי אם אין הכרח – לא יורים… רוצה אותו חי.

נוקם מניד ראשו לחיוב.

מכונית הצביעה עוהרת ומעלה ענני אבק.)

נוקם איך תספיק לצבוע שלוש מכוניות?

אנדרי (בחיוך) זה יכול להיות בהפרש של כמה שעות.

נוקם איך זה?

אנדרי אם יהיה "חם " מדי והמשטרה ספרדית תתרוצץ סביבונו – הזאת נכנסת לתוך קרון הצביעה. יותר לאט – אבל גם יותר בטוח.

(נוקם עם משקפת.

דרך המשקפת שער טירת דגרל.)

אנדרי אולי הוא חולה? (מסתכל בשעונו) איחור של שלושים שניות…

ליד מכונית 2. שני גברים – נוקמים מסתכלים בשעונים.

נוקם 2 עכשיו. (מסתכל בשעונו)

ליד מכונית מס. 3.

נוקם 3 (מסתכל בשעונו) עכשיו.

ליד מכונית מס. 1. מכונית אדומה.

נוקם 1 (דרך משקפתו רואים את דגרל יוצא על אופניו… חובש משקפים כהים וכובע עור של אופנועים – דרך השער) עכשיו.

אנדרי (מרים מעם האדמה שק שחור)… נלביש אותו…

דגרל רוכב על אופנים בשביל העפר.

הנוקמים ואנדרי מסתתרים מאחרי סלע.

דגרל רוכב על אופניו ומתקרב אל הסלע.

קלוזים על הנוקמים המתוחים ועל XXXX

דגרל קרוב מאד לסלע.

(הנוקמים מסתערים על דגרל. עוטפים אותו בשק שחור. מכנסים אותו למכונית ויוצאים בדהרה מטורפת.

אותה תמונה עצמה מנקודת מבט גג הטירה. דגרל עומד ומביט במשקפת ולצדו שני קציני משטרה.

דגרל עכשיו. חטפו אותו, מכונית אדומה.)

קצין משטרה (צועק לעבר 4 מכוניות משטרה למטה בחצר) קדימה.

(שלוש מכוניות משטרה ספרדיות עמוסות שוטרים יוצאות בדהרה בשער.)

קצין משטרה 2 (במכונית משטרה, מדבר באלחוט) לסגור את כל הדרכים במחסומים. אני חוזר: לסגור את כל הדרכים במחסומים.

בכמה נקודות לאורך הצטלבויות כבישים חוסמים אנשי משטרה ספרדים את הכבישים.

מכונית החוטפים האדומה דוהרת בכביש. אנדרי ליד הנהג, שני הנוקמים מחזיקים את האיש בשק, וילונות המכונית מורדים.

אנדרי איפה קרון הצביעה, לעזאזל?

(מכוניות משטרה ספרדיות – וביללות סירנות – רודפות אחר המכונית האדומה.

המכונית האדומה דוהרת.

מכוניות המשטרה במרחק מה.

המכונית האדומה נכנסת לתוך קרון הצביעה החונה לצד הכביש. אנדרי קופץ ונכנס ויושב ליד תא הנהג בקרון.

הקרון נוסע.

מכוניות המשטרה עוברות את קרון הצביעה.

מכוניות המשטרה מקיפות את מכונית מס. 2 ומס. 3. שוטרים באקדחים מוציאים החוצה את הנוקמים.)

קצין משטרה ספרדי (לאחד הנוקמים במכונית מס. 2) איפה המכונית השלישית?

סמל משטרה ספרדי (לאחד הנוקמים במכונית מס. 3) איפה המכונית האדומה?

קרון הצביעה עובר ליד מכונית מס. 2 ואחר כך ליד מכונית מס. 3.

אנדרי (באינטרקום) המשטרה הספרדית עוצרת את הבחורים שלנו.

(קלוז על הנהג המתוח של הקרון ואנדרי היושב לצדו.

הקרון נעצר ליד מחסום כבישים.)

נהג הקרון מה מתרחש שם?

שוטר (משועמם) כל החגיגה שם – ואני מוכרח להמשיך ולעמוד כאן…

נהג קרון שדדו בנק או משהו?

שוטר אני יודע… הקצינים המטומטמים לא מספרים לשוטרים אף פעם שום דבר… (השוטר מפנה לנהג את המחסום)

(קרון הצביעה ממשיך לנסוע.

קרון הצביעה ממשיך לנסוע – ונכנס אל תוך הלילה.

קרון הצביעה עובר את גבול ספרד־צרפת ונעצר בסביבה שוממה.

נהג הקרון פותח את דלתות הקרון.)

נוקם (קופץ החוצה) אני משתגע… כל הזמן רציתי להשתין…

(אנדרי, הנהג ושני נוקמים עומדים ומשתינים.)

נוקם דגרל נוחר כמו חזיר אחרי הזריקה… מה עושים עם הבחורים שנעצרו בספרד?

אנדרי מסדר את כפתורי מכנסיו – או ריץ־רץ)…נגיע לפאריז,…נדאג להם…

(נוקם נכנס לקרון וחוזר עם המכונית האדומה, הנוסעת מתוך הקרון החוצה – שהיא הפעם כחולה.)

אנדרי (נכנס למכונית הכחולה) להתראות במוסך בפאריז.

(אנדרי מנפנף יד – הנוקמים מנפנפים לעומתו. מכונית של אנדרי מזנקת קדימה.

מכוניתו של אנדרי, מגבה, מתרחקת.

הקרון נוסע.

מכונית אנדרי נוסעת.

הקרון נוסע. נהג הקרון ונוקם בתא הנהג של הקרון.)