נפשות:    🔗

רחב הזונה

סבא פפחלידס

שש־בש – מפקד הפוליציה בג׳ריקו ומתרוממו של ירחע המלך.

זבולון – מרגל ישראלי. ג׳ינג׳י.

חבקוק – מרגל ישראלי. שחרחר.

שומשומית – זונה סטג׳ירית מצידון.

שעטנז – הומו מארץ פשט, מהפדרציה לשיקום בורדלים ב״מידל איסט".

התפאורה: חדר האורחים בבית רחב הזונה ביריחו.

 

פרולוג    🔗

חדר האורחים בבית רחב ביריחו. שרפרפים. נרגילה. שולחן קטן. ספה, ארון מתים עומד בצבעים פסיכדליים.

הדלתות: מסכי חרוזים צבעוניים. מרבדים, כרים מגובבים. כאשר מסיטים וילון, בארון המתים הצבעוני, נראה שידפון, החנוט, וידיו משולבות אל חזהו.

פפחלידס (סבא של רחב. לבושו: כובע יווני, מכנסיים ערביים רחבים, נעלי בית חולצה לבנה בעלת שרוולים רחבים. וסטה יוונית אדומה. מבעבע בנרגילה. מביט קפוא בקהל. עם כל בעבוע מים בנרגילה: – עולה יללת חתולים בארון הצבעוני. פפחלידס עושה תנועה, כאילו סח: אמרתי לכם!)

…אל תשאלו אותי למה חטפתי עצבים, מפני שאני אגיד לכם לפני שתשאלו. יש שם ארון מתים בצבעים פסיכדליים, של שידפון, בעלה ז״ל של נכדתי רחב הזונה, מה״ביבל" שלכם, ושמים בצלחת, מנהג מצרי עתיק, “פולקעס” של תרנגולות, ולחם כוסמת. אז למה שלא יבואו החתולים לאכול תגידו, ה.ה.ה?

(מבעבע בנרגילה) שיאכלו בשקט? לא־מיללים! (עולה יללת מריבת חתולים. סבא קם ומתחיל לבעוט בסיבובים סביב לארון) קישטה! קישטה, אמרתי לכם! קישטה, “אחול מניוקס”! כל היום עושים לי מיאו באוזנים שלי… חיי כלב, בחור ששמו ג׳ריקו ב״מידל איסט“… (פאוזה) ברחנו ממצרים לארץ כנען, וקנינו את זה הבורדל מידי פילל הזקן. עד כאן הכל טוב. אז מה היה? מלך יריחו, ירחע, ימח שמו, נהיה פתאום ״מתרומם״, רוצה להתרומם – שיתרומם! אבל מה? הנשים יצאו בכלל מהמודה – ואנחנו בבורדל עם סחורה של עשרים שרמוטות… יש סחורה – ואין מיסחר! – אז פיטרנו את כל החנטוזות, וגם פיצויים, כמו שנהוג! כל סיר יש לו המכסה שלו, ולנו היו רק סירים בלי מכסה… אין קליינטים… מה כן יש? עצבנות. כל התקוה שלנו – אל תצחקו, זה הישראלים עם כלי הנשק וכלי הזין שלהם… פרנסה – אין. מלחמה – תהיה. ואנחנו באמצע, ובקרוב תהיה לי פגישה עם ההיסטוריה – ובלי תור. ומכל צד יהיו גיבורי האומה… עמים מאושרים אין להם בכלל היסטוריה, יש להם גבינה שויצרית עם חורים… אבל בפלשתין שיא עולמי באליפות בהיסטוריה… (בלחישה סודית).. לגנרל בן נון… יש נשק סודי: שופרות!… שכך יהיה לי טוב – כמה ש״נחאס” לי על הלב שלי!!!

רחב: (נכנסת. בידה כמה דפי קלף) מה אתה עושה שם, פפחלידס?

סבא: מברבר!

רחב: עם מי?

סבא" עם בעלך הקלפן, שהכניס אותנו לכל ה״ווגה הראס" הזה. (מסיט וילון בארון. רואים את שידפון החנוט, כאשר שתי ידיו דבוקות זו בזו)…"האו דו יו דו, מיסטר שידפון? היום הוא נראה יותר בריא מתמיד… הברמינן!!! (פאוזה) נשאר חייב לי כסף זה.

רחב: סבא, סגור את הוילון, שומשומית צריכה ללכת לגנרל יהושע בן נון בעבר הירדן…

סבא: עוד רגע, (פאוזה) זוכרת איך היה משחק פוקר, ה״פאקר" שלך; לפני שאכל את מרק הקרופניק?

רחב: ותמיד היה מופסד.

סבא: עם פרצוף כזה היה יכול להרוויח? – אפוא!! ואל מי היה בא לשלם בשבילו את הנזק? אל חותנו, שזה אני. ובתור קבלן משנה בפירמידות הייתי מחרים בשבילו קצת כסף מתקציב הבניה, מחרים ומחרים ומחרים, ״יחרים אבו״ – עד שהתרגלתי להחרים, מתוך הרגל, ובלילה אחד בבוקר חמלתי את כל הקופה על גמל מצרי, שתי דבשות, ו״היידה" ליפו ולג׳ריקו…

רחב: אבל אז שידפון כבר שבק.

סבא: שבק לגמרי, מצד אחד: אבל מצד שני אני כבר נשאר לי הרגל להחרים קופות…

רחב: יכולת להחזיר את הכסף.

סבא: (תנועה באצבעו ליד העין) “עלינס”? תשאלי פה כל אחד: יש לך כסף חם ביד, אז אתה מחזיר? הממשלה של פרעה טוט “הנחס” השלישי בכלל היה איכפת לה? וככה שיהיה לי טוב כמה שכל פקידי הממשלה גנבו, מהפירמידה למעלה, עד הפירמידה למטה… מאיפה היה להם כסף, לפקידים האלה, לבנות וילות עם “סוימינג פולים?” חרסינה ירוקה, ידיות זהב לדלתות… פלגשים שרשומות בתור פקידות ממשלתיות?… אז פפחלידס בא לו פעם כוכב מזל בתורת קופה של מצלצלים… פעם אחת בחיים שלו… אז שלא יקח רק מפני שגנבים גדולים לא מקבלים עונש ורק גנבים קטנים מקבלים “קלבוש”?

(נוטל כרע תרנגולת מהצלחת לרגלי הארון) פולקע עלא כף כפק!!

רחב: (נגשת אל סבא ובכעס רב נוטלת ממנו כרע התרנגולת) אסור! “חארם” אוכל קדוש. רק למתים מותר לאכול אותו, ״יחרים אבוק, מלעון איבן מלעון״, יווני – מצרי מצימיצקוס… (ועכשיו לשידפון) סלח לפפחלידס, כי איננו יודע אף פעם מה שהוא עושה… (רוקעת ברגליה) סגור את הוילון ותיכף ומייד!

סבא: (קורץ לשידפון) וזו התודה שלי, “יא אחו שלוקה”… פוקריסט אחד… (סוגר הוילון) טוב, עכשיו תני את השטרות של המרגלים, שנדע כמה חייב לנו גנרל יהושע בן נון.

רחב: קח. מכתב לגנרל ושטרות לגובינא. (מוסרת הנ״ל לסבא).

סבא: (קורא) "לכבוד הגנרל יהושע בן נון השלום והברכה. והרי להלן ולדלהלן, חשבון קרדיטורי של עשרה מרגליך אשר עשו בבורדלנו בג׳ריקו מיום עשירי בחודש “אשכרה חאבר” ועד לתאריך רביעי לחודש חושחש. והרי לפניך החשבון והשטרות שחתם עליהם, ראש המרגלים שלך; נחבי בן וופסי לשבט זבולון המרגלי… והרי חשבון הכסף…

רחב: היהודים יתנו לך כסף רק אחרי שיצמח לי פה זקן על הסנטר…

סבא: אם כך נקבל את הכסף. לסבתא שלך, ז״ל, בבוקר אחד גשום בארץ גושן, צמח פתאום זקן. (צוחק) חה. חה. חה. ועד הצהרים היו לה כבר צמות בזקן… חה. חה. חה.

רחב: (בכעס) צוחק מי שצוחק אחרון… מי חוץ מחושחש כמוך מאמין למרגלים ונותן להם קרדיט בבית זונות, אולי תגיד לי?

סבא: די, רחב. זה כבר שמעתי. אני סבא שלך ולא בעלך החוקי ז״ל – אז אל תנדנדי לי. העזרה שלנו למרגלים זה כמו ביטוח חיים בשבילנו. מה שבטוח ביטוח! מספיק! תיכף תכנס שומשומית, כדי לעבור את הג׳ורדן – ושוב יהיו לנו זהובים וחמטשים ודינרים ומבולקות – אז שיהיה שקט בבית. כסף. כסף. כסף. “מאני. מאני. מאני”. אף פעם לא ידעתי כמה אני אוהב כסף כמו בזמן שהלך הכסף… ואין “מאני” (קורא)… "והרי חשבון הכסף: יגאל בן יוסף לשבט יששכר: עשרים מספרים והרפיות, מטה עם סדינים בלי חורים. בסך הכל: חמש מבולקות, שבעים שקלים, שלושים זהובים ועשרים ושבע חמטשים ורבע החמטש.

רחב: בשביל מה רבע החמטש?

סבא: פודינג ואניל.

רחב: נכון מאד!

סבא: “המרגל שפט בן חורי לשבט שמעון ופלטי בן רפוא לשבט בנימין…”

רחב: (הוי, הזכרונות)… אחד ננס ואחד ענק…

סבא: ואיך עשו יחד קואופרטיב על השרמוטה מדמשק, שהיו לה חצ׳קונים על הפנים וגרדת על התחת. כזו נחמדה היתה עד שיצא עשן עם הקליינטים. תזכירי לי מה היה השם שלה?

רחב: מלנכוליה.

סבא:בטח מלנכוליה. סוסת עבודה לא נורמלית. אבל מה? תמיד תפשה נזלת או קוקלוש, ומדברת בצרידות מתחת לאף שלה… תמיד היתה סתומה. שוכבת ורק סובלת. מלנכוליה! ואחרי שבועים בין שפט הענק לבין פלטי הננסי כבר שכחה מה אצלה התקע ומה אצלה השקע… (באושר והזיה) איזה ימים יפים שכבו פה לנגד עינינו בבורדל…

רחב: (בבוז) בסך־הכל בקרדיט! הלאה!

סבא: בוער לך משהו בפנטלונים שלך שאת ממהרת אותי ככה?

רחב: שומשומית צריכה עוד מעט לצאת לדרך!!

סבא: יפה מצדה. (מסתכל במכתב)… והיה המרגל גדיאל בן סודי… זוכרת מה היה הסוד שלו?

רחב: לא.

סבא: סודי רצה את השרמוטה־שלו רק עם הפנים שלה לתוך הכר – ולא ראתה שבועיים את התקרה בכלל, ולא מצאנו משחת “אנטי־טיז” אפילו בנבלוס… ארץ פלישתים!! ועמיאל בן גמלי הדני ש״מת" על השמנה ההיא איזבל… (מפזם) "איזבל היתה מלכה ונכריה… מלכה ונכריה היתה איזבל… "וזו אהבה לשיר שני קולות ל… ל… ל… הקול שלה והקול של השטן, ושמחתי שנשך לה את הלשון, שתפסיק פעם לשיר במצעד הפזמונים שלה מהבוקר ועד חצות הליל… ל… ל… ל…

רחב: היה לה קול נפלא (מפזמת) “איזבל היתה…”

סבא: שקט! אני מגיע לסתור בן מיכאל.

רחב: שלא נגע בזבוב ולא נגע באשה… חה… חה… חה.

סבא: למסכן הזה לא היה בכלל “נבוט”. בשביל מה חי הבן אדם הזה, ככה חשבתי לי, שכה אחיה, אם במקום צינור יש לו כפתור! ובסך הכל אצלו: מזון ומזרון..

רחב: (מסתכלת בנירות מאחורי גבו של סבא) שנים אחרונים…

סבא: המיקרוב הזה, וופסי, לא יצא ביציאות אפילו פעם אחת לבתי השימושים בחצר במשך שבועיים ורק עשה “הברגות” על המזרון… ארבעה המה נפלאו ממני וופסי אחד מהם… ואחרון אחרון ובלתי חביב: גאואל בן מכי, מכה שלא כתובה במכות מצרים… היתה לו דווקא חנטוזה עליזה…

רחב: רק הלכה זו פעמים ביום לרופא השיניים דוקטור פלאפל. לחדד את השיניים שלה.

סבא: וחדד לה כמו שיבריה!!! אני זוכר כמו היום איך הזעקנו בלילה ההוא את הרופא התורכי, ד״ר מושלזם, לתפור למכי את הקטן שלו…

רחב: ולא היו לתורכי חוטים רגילים…

סבא: אז תפר בחוטים של עץ גומז… חה. חה. חה. צריך להגיד לשומשום שתשאל… (לשומשומית הנכנסת) שומשום, אם תראי בקמפ של הישראלים אחד שצומח לו עץ ג׳ומז באמצע הגוף חה. חה. חה. אל תשאלי! מושלזם!! (בערבית: לא צריך)

רחב: נכנס לו ג׳וק לראש מרוב צרות… (מכניסה הנירות לשקיק עור ומוסרת לשומשומית) זוכרת כל מה שאמרתי לך לזכור?

שומשום: “עלא ראסי”! יהיה בסדר. אני מתחפשת בצעיף. יורדת לירדן ונכנסת ישר לאהל של הגנרל. “מון ג’נרל”, כך אני אומרת לו: ד״ש מרחב ופפחלידס – ועכשיו: כסף! ל״ארזן פליז"!! איך אני?

סבא: קוקיה מטומטמת. (פאוזה) עם גנרלים יהודים אף פעם לא הולכים “דוגרי”…

רחב: כמו שאמרתי לך…

סבא:…מה שלום מוזס הזקן… מה מצב הקרשים בארון הברית… איך היה על הר סיני… ואיך עגל הזהב וכו' וכו', כנ״ל…

רחב: כמו שאמרתי לך… יש רק שלושה מצבים של נשים עם גנרלים: עמידה, ישיבה ושכיבה.

שומשומית:…אחרי המצב השלישי אני נותנת לו את השטרות.

סבא: הכל תלוי בך, שומשום! אין לנו כסף… ומתרוממו של המלך ירחע, מפקד המשטרה שש־בש, מתכוון להחרים את הבית, והתקוה היחידה שלנו זה בני ישראל. אז תגידי לג׳נרל…

שומשומית: (מצטטת מה שלמדו אותה) “דרך חור הבית של רחב בחומת העיר אפשר להגניב הרבה חיילים ישראלים”. אני בסדר?

סבא: (מנשק על מצחה ולחיה) את לא רק קוקיה, את גם מותק, שומשום. תחזרי בשלום.

רחב: (מחבקת אותה) אם הישראלים יכבשו את העיר הזאת יהיה שוב פרוספריטי, והרבה פרנסה לכולנו… ואז את לא תהיי יותר סתם זונה סטז׳רית – ותתחילי להיות “שרמוטה” “פירסט קלס”… עם בונוסים…

שומשומית: תודה. (נשיקות אויר) להתראות! להתראות, מאדם רחב. להתראות, מסיה פפחלידס! (יצאה)

סבא: …אם הישראלים יכבשו באמת את העיר הזאת יהיה לנו פרוספריטי והרבה ״פרנסה אלא־טול״: ״מאני – מאני מאני״!

אולי תגידי לי למה שהקוקיה תחזור? למה שלא תחרים את הכסף שיתן לה גנרל יהושע בן־נון ותפתח לה שם בורדל קטן?. את חושבת ששומשומית בכלל תחזור? (בתוספת קללה־יוונית עסיסית…)

– חשכה –

(מוסיקת רקע יוונית ערבית של דמיס רוסוס מתוך “בנה של אפרודיטה”)

 

מערכה א'    🔗

אותה דקורציה כמו בתמונה הקודמת. בוקר. סבא פפחלידס יושב על שרפרף וכפות רגליו היחפות בתוך קערת נחושת מלאת מים.

סבא: (מסתכל מול הקהל בעיני זכוכית זמן רב…) ימים רבים עברו והפוסטמה שומשומית אפילו לא חושבת לחזור… (תנועה של כף ידו באויר, וקללה) “חמסה פי וג׳הק וחמסה פי עינק, יה חנזירה!!”

רחב: (נכנסת מצד המטבח ומשחיזה מזמרה על אבן משחזת) מה אמרת?

סבא:…שתגמרי להשחיז את המזמרה ותתחילי כבר לגזוז. חג הגז הגיע – ותראי כמה עקומות, כמו המחשבות אצלך בראש, שתשרף ג׳ריקו.

רחב: דומות בדיוק לפירמידות שבנית במצרים, ונפלו לך מתחת לידיים, יה מוצלח אחד.

סבא: איך יכולתי לבנות פירמידות ישרות אם מכרו לי סרגלים עקומים?

רחב: תמיד אתה מכניס ראש חולה למיטה בריאה… (פאוזה, מחדדת) שרק תהיה לי בריא! (יצאה)

סבא: חולרע! תמיד מוכרחה האשה לתת לך תשובה אחרונה… (פוסע בגנבה לארון ומסיט הוילון. מסתכל בשידפון). אתה עוד פה, יה שידפון? אז מתי אתה מחזיר לי את הכסף, החוב שלך יה נחאס?! ואני חלמתי שברחת לי הלילה… “השתחלת” מהארון עם סדין לבן ומנדולינה, כמו פרימה בלרינה, ורקדת את ריקוד הקלפנים: ג׳ין רמי, פוקר, קנסטה… אבל איפה יוסף הצדיק ואיפה פפחלידס שיפתור חלומות בימי פרעה מלך מצרים… אילו לא היה יוסף משנה למלך אולי לא היו בני ישראל עבדים ארבע מאות שנה… לך דע מה טוב ומה רע! (ועכשיו לשידפון) פעם היית שמן ועשית “אבו־עלי, יה נחס” אז קראו לך לישיבה של מעלה ועכשיו אתה עומד שנתים על הרגלים, למטה… ועוד לא נרדמה לך הרגל? (פאוזה) תהרוג אותי אם אני יודע מה רחב מצאה בך, יה פרוק!! קלפים רצית – וכסף על חשבוני. אז חטפת רעל במרק… החיים זה לא גן של שושנים, יה קלפן!!

רחב: (בתחילה קולה בלבד, היא מפזמת כדרך עקרת בית במטבח) “ננס ננס, אל המטבח נכנס… (נכנסת לבמה) עושה לך טוב עושה לך קל, ננס, ננס.” שומשום עושה עכשיו בקמפ הישראלי סטג׳ בפיסוק (רגלים) שזה חלום של כל אישה נימפו.

סבא: נימפומה?

רחב: נימפומנית! (פאוזה) מה חשבת, פפחלידס, שהיא תלמד אותם את עשרת הדיברות?

סבא: נו! באמת!!! זה לא נשמע לך “מגוחך” שאת תספרי לי על בני ישראל? לי שעוד לפני שנולדת לאביך הממזר, אני כבר למדתי את רבנו מוזס טיחות שפריץ בפירמידות?

רחב: הזקנים האלה תמיד זוכרים רק מה שצריך לשכוח… תיכף תתחיל: “ויהיה בימי פרעה (ובניגון טעמי המקרא), ובני ישראל עבדו בחומר ובלבנים ובכל עבודה קשה…”

סבא: (מכניס רגליו לקערה מדבר תוך שסובל מהמים החמים) חה. חה. חה. אני נחנק… חה. חה. חה. עבדו? את מצחיקה את הסבתא שלי… כזו צפיפות של חגים יש ליהודים, שכל חג דורך על הרגל של החג השני… עצלנים!… אבל עצלנים חכמים! חג לאילנות וחג לאביב וחג לגשם וחג לברד… אז יש להם יותר חגים מאשר יש בכלל ימי עבודה בשנה… עצלנים! (פאוזה) מתי כבר יבוא שעטנז לקנות את הברדק?

רחב: שעטנז? אשתו עוד שוכבת חררה במלון “אלגנטה”.

סבא: שתשרף ג׳ריקו! את גוזזת או לא גוזזת?! עוד יצמחו לי קשקשים על הרגלים… המזמרה!

רחב: המזמרה! אני כבר באה.. (נעלמת במטבח)

סבא: (בודק כפות רגליו)… רגלים של גמל.

רחב: (נכנסת. משקשקת במזמרה ומנסה אותה באויר…) “הידה”, סבא! הרגלים על השרפרף, יה עיני!

סבא: (שם רגל אחת על השרפרף. רחב יושבת מולו) אם לא נצליח למכור מהר את הבורדל עוד נשב כאן בין הסדן הישראלי והפטיש היריחואי.

רחב: אם שעטנז יקנה – אולי ששבש לא יחרים?

סבא: ״יחרים אבי אביו! חמאר איבן כאלב!״.. האצבע הזאת!.. את אלמנה ומפקד הפוליציה אלמן, אז למה שתרגיזי אותו בכוונה תחילה, ולא תגידי לו פעם “כן”… זהו.. “כן, אני מוכנה להתחתן אתך!” בורדל ומשטרה הולכים תמיד יופי־יופי ביחד.

רחב: הולכים ביחד כמו זאב גר עם כבש זאב שאוכל את הכבש… זאב עם מדליות, שמתרומם עם המלך ירחע.

סבא: (רחב יושבת על שרפרף לרגליו – וגוזזת צפרניו).. עכשיו האצבע הזאת ברגל.. אז את תגידי לי, רחב, בא המלך ואומר למפקד “הפוליס” שלו ככה: יה עיוני! יה מחמד עיני, יה סוכר שלי, או שאתה עושה מה “שעושים” או שאני מוריד לך את הראש שלך מהכתפים בחרב… ככה… בסיוף אחד.. על מה היית שומרת קודם, יה חכמה שלי, על התחת או על הראש? אל תעני לפני שתחשבי!

רחב:…על הראש!

סבא: טוב מאד! לששבש יש ששה ילדים והוא גם אלמן מאשתו. ובחיים מוכרחים לעשות מאלו “הקומפרומיסים”, או שעושים לך חחחחחח (מחקה חנק וכריתת ראש) ומה שעושה ששבש עם המלך עושה בגלל פרנסתו, ומה שעשה עם אסקדיניה עשה בגלל שהיא אשה. מבינה?

רחב: אסקדיניה?

סבא: השרמוטה אסקדיניה. זו שעבדה אצלנו קומיסיון, לפני הפיטורים. היא ולא אחרת. הפלישתית השמנה. ולפני ששם עין עליך, כתב לאסקדיניה הרבה הרבה מכתבי אהבה: “אי לאב יו!.. איש ליבה דיך! ז׳אטמה.!..יה טי קוכם”!.." כל “הבבלט”.. נסעה לאשקלון והשאירה את חבילת מכתבי האהבה כאן בבית, ובקשה שנחזיר לששבש.

רחב: למה להחזיר?

סבא: שכחת שאסקדיניה לא ידעה לקרוא? (פאוזה)…בזהירות עם המזמרה! (פאוזה) אז תתחתני עם ששבש – לפחות באופן זמנ?… בינתים נדע מה המצב של ג׳ריקו..

רחב: סבא אל תתחיל שוב… אני לא מתחתנת אתו – וזהו זה!

סבא: ואפילו יחרים את הבית? בחייך, מה איכפת לך להתחתן אתו קצת?.. ואחרי חודש או חודשים אני שם לו רעל במרק…

רחב: מצחיק מאד!! בעלי היה חולה כשאכל מרק… לפני שמת.. וששבש בריא כמו סוס יאור.. אז תשמע, ופעם אחת ולתמיד: אני “מאדם”, אבל אני לא זונה בנשמה שלי, ואותי לא קונים באיומים ובחיוכים דבילייים, עם הרבה טבעות זהב על האצבעות.. לא ״ביבי״ – לא אצל רחב!!!

סבא: את בדיוק “הקופיה” של אמא שלך מהנילוס — עקשנית כמו חמור! אז מה עושים?

רחב: (בשמחה) יש לי פתרון יוצא מן הכלל… בשביל איומים גם אני טובה, וגם אותי לא עשו באצבע… (נגשת לארון המתים הפסיכדלי. מסיטה וילון. נראה החנוט שידפון) שידפון, ממחר תקבל גם קוסה מאחשי".. חיפושית פרעה שוב מביאה לנו מזל… סבא, תביא־תביא את מכתבי האהבה, שאם אני מוסרת אותם למלך ירחע… רק מאימת על ששבש. מבין? אז לך ותביא את המכתבים – שנראה אותם בעינים שלנו! איזה מזל!!

סבא: אסקדיניה אמרה שתמסור אותם לך – לא לי.

רחב: (המומה, מיואשת) בחייך?!

סבא: בחיי ובחיי פרעה מלך מצרים ובחיי “כוס־כוס”, פטרון הבורדלים, אסקדיניה לא מסרה לי שום חבילה, שום מכתב ושום ״בטיח״… (נגש לארון, לוחש לשידפון) יה חֶר – יה עֶר". יום עָסל – יום בָסל״… אין מכתבים – אין "קוסה מחשי״ – אז תשכח מזה… (חריקת צירי שער) את שומעת מה שאני שומע? אולי שומשום חזרה!

רחב: צעדים. מישהו הולך, אולי שעטנז בא בכל זאת לקנות את הבית!

סבא: רק שלא יכנס עכשיו ששבש המחרים, “אחול מניוקי” (לששבש הנכנס) “סָבָח אֶל חֶר, יה” מפקד הפוליציה מסיה – ששבש! מה שלום כבודו על “הסובח” הזה? “גוד מורניננג… טוב ומבורך”. כבר “לונג טיים נו סי” את הוד רוממותו אצלנו… “תפדל”. ישב נא עמדנו, וגם נכין קפה עם “הל” כאשר אהב… שרפרף. שני שרפרפים.

ששבש: (הרבה מדליות, מקל חזרן. כסיות לבנות בקיצור: דמות נבל מלוקק מאופרה) נדמה לנו ששמענו רק “גוד־מורניננג” אחד, או שטעינו, במטותא? (בודק נעליו: “האם לא דרכתי על צואת כלבים או משהו?”)

סבא: (לצד) ״אחול שרמוטה!״ (לרחב) הגידי כבר “גוד מורנינג”…

רחב: (לצד) “גוד פינצטר” מסיה שש־בש. מה שלום הוד התרוממותו היום?

ששבש: תודה, טוב, היו לנו כניסות ויציאות בדיון סודי בועדה למחדלים ולבטחון, והכל כמו תמיד: הדילופים דולפים בהדלפות… (פאוזה) האם גונבה השמועה לאוזניכם, כי די בקרוב קרוב תפרוץ פה מלחמה? (בלחישה סודית…)

רחב: מ־ה א־תה או־מ־ר?! (בלגלוג)

סבא: (ששבש מרים עקבי נעליו) לא דרכת על חרא, מסיה ששבש – הריח בא משעון החול…

ששבש: תודה! הכרזנו על גיוס מילואים כללי חלקי גם – ובלי שום מחדל, הפעם.

סבא: (ברצינות) מה אתה אומר?!

ששבש: (בלחישה צרודה ונרגשת) הישראלים מתכונים לעבור את נהר הג׳ורדן (ובסודיות)… והם לא מתארים לעצמם מה שאנחנו מכינים להם!! חה, חה, הה. (צחוק עצבני מאוד)… סוד צבאי! הפתעה!

סבא: ומה אנחנו מכינים להם?

ששבש: חוקן! חה. חה. חה. זבנג – וגמרנו!! אפילו חיברתי כבר שיר קלאסי לכבוד אלבומי הנצחון שלנו (מדקלם). אתם יודעים: אלמנים יש להם יותר זמן לכתוב שירים…

״יריחו מחכה לשיקה – אי־אי־אי.

״יריחו מחכה לשיקה – אי־אי־אי

״יריחו מחכה לשיקה – אי־אי־אי."

סבא: ברבו! ברבו! ברבו! (מוחא כפים)

ששבש: מוצא חן?

סבא: מה זה מוצא חן? זו מלה מוצא חן? ממש אין מילים בפי! הומרוס וחיים נחמן לא מגיעים אפילו לרבע הקרסול שלך.

ששבש:…ואתם מנסים לשער מדוע בסיומת כתבתי בסוף אי־אי־אי?

רחב־סבא: לא!!

ששבש: מפני שמצבנו הבטחוני מעולם לא היה כל כך אי־אי־אי כמו שהוא אי־אי־אי היום… (פאוזה. מחליק שפמו ברוק…) ועכשיו רבותי, “ביזנס ביפור פלז׳ר” כמו שאומרים, ובכן (משתעל ענוגות) היות והבית הפתוח שלכם צמוד לחומת שער העיר, החליטו השלטונות המוסמכים להחרים אותו בתור שטח צבאי סגור. האם זה ברור?

סבא: אבל… מסיה שש־בש… זה כל מה שיש לנו!

ששבש:…זה יהיה רק לטובתכם, השלטונות תמיד יודעים להבדיל בין מה שטוב ומה שרע לאזרחי המדינה בשעת צרה. וזה טוב! (טוב! טוב!)

סבא: איך זה טוב?

ששבש: פרנסה יש לכם?

סבא: אין.

ששבש: ומסים אתם משלמים?

סבא: (“ברירה יש”?) עושים ה״קראחצן" ומשלמים!

ששבש: אתה רואה!! אם לא היה לכם בית – לא היו לכם יותר מסים! וכל יום שאין לכם הפסד זה רווח נקי.. כמו שאומרים: יותר טוב צפור אחת ביד מאשר עשרה נקניקים… על העצים… בחלון־בחלום!

סבא: מאיפה באו הנקניקים האלה פתאום?

ששבש: יותר טוב בואו נדבר קצת ״תכלס״ — (פאוזה) הלידי ההיא… מה שמה…

רחב: אסקדיניה?

ששבש: כן. השאירה כאן בשבילי חבילה קטנה. סרט אדום למעלה, בונבירה, במקרה עברתי כאן, אז החלטתי לקחת… אני מחכה.

רחב: אתה מתכוון למכתבי האהבה שלך אל הפלישתית אסקדיניה?

סבא: “אמורה, איש ליבה דיך. ז׳אטמה. אי לב יו, יה ציקוחם”… ואיזה סגנון! (מנקש בלשונו) צ צ צ צ… “דהב” (זהב) עומר־כיאם כאילו לא היה קיים…

רחב: פפחלידס קח מגבת ותנגב את הרגלים, גמרנו עם המזמרה להיום, להתראות מסיה ששבש, אני נכנסת לעשות פדיקור.

ששבש: המכתבים! אני מחכה!

רחב: זו פקודה או משהו?

ששבש:…מאדאם רחב, שנינו יודעים שאני יכול לצוות לתלות אותך על עץ, שלא לדבר על החרמת הבית… רוצים לנסות אותי?

סבא: לתלות? מה הולך פה מה?

ששבש: אני אגיד לך מה הולך פה, מסיה פפחלידס: למשל, אסרנו את שומשומית כאשר עברה את הירדן מהצד ההוא לצד הזה… אתם בגדתם במולדת, מאדם מסיה!!

סבא: (נדהם) אני בגדתי במולדת? אדוני… כבודו… הוד מעלתו… בסך הכל שלחנו את שומשום לגבות חוב – אז מה פתאום שירימו אותנו על עץ? מלחמה או לא מלחמה כסף נשאר כסף, והמולדת שלי זה תמיד איפוא שהכסף שלי, ואתה יכול לשאול אפילו כל יווני שאתה רוצה! נולדתי בצימיצקיס, גדלתי באיג׳פט… ואני בסך הכל לבנטיני בינלאומי מצוי… מדבר הרבה שפות ולא בא לי להגיד כלום… מלחמה או לא מלחמה כסף נשאר תמיד כסף..

ששבש: (בנחת־שם מלכודת) הו, אני מבין: הישראלים היו חייבים לך קצת כסף?

סבא: קצת הרבה… בטח. לכסף יש צלצול מוסיקאלי — אבל אין לו כמעט ריח… (מרחרח)

ששבש: והריח בא משם. משעון החול שהישראלים השתינו לתוכו?!

סבא: (בפליאה) איך ידעת?

ששבש: לא מסרת את שעון החול לתיקון אחרי שהמרגלים נעלמו?

סבא: ברברים! נולדו במדבר אלה ולא ראו שעון חול בחיים שלהם… (נדהם לפתע) אמרת מרגלים?

ששבש: (בחיוך ממזרי) נחבי בן וופסי…

סבא: (מגמגם) ננ… ננ… בב… יי… נננ־חב!

ששבש: נחבי… ויגאל בן מכי… המכונה עשתורי הפרחי הגומ׳זי…

רחב: איזה מרגלים? אורחים כמו כולם, היה כתוב להם על האבר של הגבר שהם מרגלים או משהו? פה זה בורדל ולא בולשת… ומי שבא – ברוך הבא!

סבא:…פודינג וואניל – כמו לכולם… תשאל אפילו את אסקדיניה… (פאוזה. במבוכה) איפה אנחנו ואיפה אסקדיניה היום…

רחב: באשקלון.

סבא: באשקלון?

ששבש: גמרנו! גמרנו! גמרנו! הבית מוחרם ובעוד שעה קלה יאסרו אתכם, ואל תנסו לברוח מפני שהמשטרה שלי סחור־סחור סביב לבית. ברור? אז תנו לי את המסמכים שלי – ושלום על ישמעאל.

רחב: זאת אומרת שאתה רוצה את המכתבים?

ששבש: מה החיוך שעלה על פניך, מאדם, אפשר לדעת?

רחב: אתה עושה כאן הרבה רוח, מסיה מפקד הבולשת ביריחו.

ששבש: אני?

רחב: אתה!

ששבש: רוח?

רחב: עומד כמו נפוליון – אבל עושה במכנסים… הפופיק שלך רועד, ואתה יודע למה? מפני שאם מישהו יביא את מכתבי האהבה שלך לשרמוטה, “לידי” אסקדיניה, לידי המלך ירחע הוא תולה אותך על כל העצים (ישר בביצים)… מפני שאתה שש־בש המתרומם, בגדת במלך עם אשה זרה…

סבא: את השתגעת, יה רחב, לדבר כך אל – מסיה ששבש?

ששבש: היא צודקת! (מתהלך נרגז והמום. מכה בחזרן על רגליו, על ארון המתים – ועולה יללת חתולים) ובכן, יש לי הצעה לג׳נטלמן אגרמינט: את מוסרת לי את מכתבי האהבה שלי, ואני משחרר תיכף ומיד את שומשומית…

רחב: תחנת המשטרה היא בדיוק ממול לבית שלנו…

ששבש: מה התשובה שלך רחב?

רחב: בקשר למה?

ששבש: את יודעת בדיוק!

רחב: התשובה שלי היא: “נייט!” – לשני המקרים… (מכתבים וחתונה..)

ששבש: אינך חושבת שאת מגזימה, מאדם?

סבא: אם לא מגזימים – אין מה לומר. (והוא נקלע באש צולבת של מבטי־רחב וששבש) ״יחרי־דינא״ – אני והפה הגדול שלי… שלא יודע לשתוק.

ששבש: את לא חושבת, מאדם, שהנך משחקת באש?

סבא:…ככה זה אצלך תמיד… פעם בשעה שש, בחג האש, בערב ששי בשעה חמש לפני שש, ביום גשם גשום בארץ גושן…

ששבש: (בצעקה עצבנית) אולי תסתום כבר את הג׳ורה שלך!! (מניח החזרן על השולחן)

רחב: (כמו לביאה פראית) החוצה! אטלה מן הון יה קרחנג׳י!! (תופשת החזרן)

סבא: תסלח לה, מסיה ששבש, כשעוד נולדה כבר השתגעה…

רחב: לשרוף את יריחו צריך! דגנרטים! משכב זכר ומשכב בהמה. איפה שמעת, שדופקים עזים וכבשים?! החוצה – אמרתי!!

סבא: דם חם!

רחב:…אני בטוחה, ששבש, שאתה בטוח, שאילו לא הייתי בטוחה במה שאני אומרת לא הייתי מעיזה לדבר כך אל מפקד הבולשת והמשטרה.. אז תשחרר את שומשומית ומה שיותר מהר לטובתך! – או שאני הולכת ישר למלך ירחע!!

סבא: אעוז באללה מן השטן הרג׳ים… יה אללה!

ששבש: (הולך ליציאה) אנחנו עוד נתראה, מאדם רחב.

רחב:…יום אחרי המלחמה מסיה “פסקודניק”!! (זורקת לו מקל החזרן. ששבש יצא)

סבא:…יצא עם הזנב בין הרגלים שלו…

רחב: (פוסעת לעבר הדלת בגרירת רגלים. סוגרת מסך חרוזים כבד ביציאה. ממתינה עד שעולה חריקת שער בחצר. נושפת בחזקה ונופלת על שרפרף חסרת אונים) מהר! מים! ירדו לי עשרים קילו, פחדתי שלא יהיו לי עצבים למשחק הזה…

סבא: (מגיש מים לרחב הלוגמת) שמח שסוף כל סוף מצאת את המכתבים!

רחב: (“משפריצה” המים לרצפה בהפתעתה לשמע דברי סבא) איך אתה יודע שמצאתי?

סבא: מפני שאילו לא מצאת לא היתה לך “החוצפֶה” לדבר אל ששבש בחוצפָה כזאת… (פאוזה) אין מכתבים?! הלב יורד לי “לפנטלון”.

רחב: לא חשוב אם יש מכתבים – או אין – כל זמן שששבש חושב שיש מכתבים – והם אצלי ביד, אנחנו מבוטחים, תפסת?

סבא: (מנענע בראש) לא!

(לתוך השיחה הזאת נכנס אורח לא קרוא והוא זבולון, המרגל הישראלי הג׳ינג׳י הלבוש שחורים, בתלבושת אשה ערביה, ומכסה פניו ברעלה. הוא התגנב אל מאחורי הארון ומקשיב)

מה שעובר עלינו בתור בני אדם!! שומשומית לא חזרה! החרמה! תליה! מכתבי אהבה והשד יודע מה עוד מה מחכה לנו. הכל בגלל עקשנות של פרד… (נגש לארון מסיט הוילון) בחיי שאני מקנא בך, יה שידפון, אתה לא סובל מכלום ואפילו קצת שלשול ו״המורידין" אין לך כבר… (זבולון משתעל לפתע וסבא קופץ לגובה… והשניים מסתובבים זה אחרי זה סביב לארון עד שנפגשים).

זבולון: (מוציא סכין במהירות – ומפחיד את רחב וסבא הנרתעים אחורנית בבהלה ובצעקה) הפנים לקיר! מהר! (ממשש את רחב ואת סבא… לבדוק אם אין להם נשק…)

סבא: אתה מדגדג אותי… חה. חה. חה. מי אתה? מאיפה נפל לנו “החמָר” הזה עם הסכינים?

זבולון:…אל תסתובבו או שאתם חוטפים סכין בגב… אל תתחכמו איתי… (לוחש בחרדה…) חבקוק! שומשום! זה אני – זבולון… (קללה) “הדבילים” נעלמו! (מפזם כסיסמא) “בצאת ישראל ממצרים…”

סבא: בחיית דיני – “יָהודי” זה!!

רחב: (מסתובבת) אתה יכול לדקור – אבל תשמע אותי… אתה בין ידידים… אז סלק מכאן את הסכין, יה חמר!! אני רחב וזה סבא פפחלידס… ואתה ישראלי – נכון?

סבא: כל בוקר אנחנו קמים, ואפילו לפני תפילת שחרית (מחקה מואדזין) “ואללה הוא אכבר” תיכף אומרים: “שתשרף יריחו!”

זבולון: אמן סלה!! איך שאני עייף (יושב לשולחן)… אם אתם פפחלידס ורחב – אז אנחנו מרגלים ישראלים נוספים ששלח אליכם גנרל יהושע בן־נון. (מכניס הסכין לנרתיקו).

סבא: (בדרך לשולחן) אולי יהושע נתן לך את הכסף בשבילנו?

רחב: צריך לחפש את החבר שלו – ובינתיים תכניס אותו למרתף ותן לגבר בגדים של גבר. (פאוזה) איך שומשומית?

זבולון: ״צוקר–פושקה".

סבא: יש לי חליפה ישנה של דוקטור מושלזם, טורקי בן טורקי.

זבולון: טורקי או לא טורקי – אני לא זז מכאן בלי החבר שלי.

סבא: זה שהשם שלו חבקוק? (מקצה החדר, קצת צועק..)

זבולון: ששש… שקט… “זקס.” מה אתה צועק מה? (בלחישה) אתה רוצה שכל יריחו תדע שראו שני מרגלים?

סבא: אם אתה לא רוצה טורקי – יש לי בשבילך מודה חדשה: “בגד” סבלים, מלפני שלוש מאות שנה… בוא! בוא! ואם יבוא חבקוק השני, רחב כבר תשים עליו עין. (פוסעים ליציאה לעבר המרתף. יוצא עם זבולון כשידו בכתף המרגל)

רחב: (ניגשת לארון ומסיטה הוילון) היי ״צוקר פושקה!״ (באהבה)

חבקוק: (בתוך הארון לאחר שהזיז את שידפון לצד ועומד בדיוק כמוהו – כאשר כפות ידיו דבוקות זו לזו) “שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד…”

רחב: איך שהפחדת אותי! מי אתה? (מרימה הצעיף מעל פניו)

חבקוק: חבקוק. אני יכול כבר לפקוח את העינים? (פוקח) ומי את?

רחב: רחב הזונה.

חבקוק: (צוחק) חה. חה. חה.

רחב: מה מצחיק?

חבקוק: חה. חה. חה. את זו שמוכרת מזונות?

רחב: שמע אתה, אל תספר לי שוב מה שמברברים לכם המורים לתנ״ך בכיתה זין – אני זונה ולא מוכרת מזונות. שיהיה פעם ברור אחת ולתמיד. (פאוזה) ועכשיו תרד בבקשה מבעלי.

חבקוק: הו, אז זה בעלך!! כמה זמן הוא כבר עומד פה בארון?

רחב: מיציאת מצרים!

חבקוק: (יוצא מתוך הארון, לבוש כמו ערביה, בבגדים לבנים) ארבעים שנה?!

רחב: לא מיציאת מצרים שלכם – מיציאת מצרים שלי ושל סבא פפחלידס – לפני שנתיים.

חבקוק: (מתפעל ממנה)… אז את באמת זונה?

רחב: חה. חה. חה. ואתה עדיין בתולה?

חבקוק: לא בדיוק (בבישנות). מה אני אשם שלא היתה לי עוד הזדמנות…

רחב: אני אדאג לך…

חבקוק: (ניכר שהוא קצת נבהל ונבוך) לא, באמת – שום דבר לא בוער… תודה! אולי אחרי הריגולים… פעם אחרת.. לא בוער לי…

רחב: חה. חה. חה. אתה חושב שיש הבדל בין אשה לזונה?

חבקוק: באיזה מובן?

רחב: במובן של אינסטלציה.

חבקוק: על אינסטלציה צריך לשאול רק אינסטלטור. חה. הה. חה.

רחב: אתה יכול לגעת!! (בהתגרות חביבה) אתה יכול לבדוק ולמשש!

חבקוק: איפה?

רחב: איפה שאתה רוצה למשמש! אני מורה מוסמכת…

חבקוק: (עוצם עיניו) אף פעם לא מישמשתי־מיששתי חוץ ממישמוש של “בוקרה פול מישמיש”.. (נכנס סבא ועומד לפני חבקוק. חבקוק תופש בזקנו של סבא ופורץ בצעקה)… פתאום צמח לה זקן… (פוקח עיניו) מי אתה?

סבא: תעזוב את הזקן שלי, אומרים לך! (חבקוק עוזב…) אתה רק נכנס לחדר ומיד תופשים אותך בזקן… הישראלים יותר גרועים מגמלים משוגעים: קודם משתינים בשעון החול – ועכשיו תופשים זקֶנים בָּזקָנים – איפה גדלתם, אתם, במדבר?

חבקוק: לא רק גדלנו, גם נולדנו במדבר סיני (מצדיע) סרן חבקוק, גדוד 54, סיירים פלוגה ג׳ מחלקה ב׳ (מפזם) –

"האש מפצחת זרדים בדממה! (נוסח מזרחי)

משחיר הקפה בפינג׳אן,

ספור נספר וספור גם נשמע –

חדש, וכמובן גם ישן…"

סבא: כולם “צוקר־פושקאים” פה היום… יה חבקוק, צ׳יזבאטים ופינג׳אן אחר כך – עכשיו תבוא אתי! זבולון מחבה לך במרתף בשביל התלבושות, בוא!

חבקוק: )לרחב… בעינים מצועפות… נכשל ברגליו כשהוא הולך אחורנית ומביט ברחב…)

“… יונתי בחגבי הסלע בסתר המדרגה” (יוצא. רעש)

סבא: (מציץ החוצה) – הוא נפל במדרגות למרתף, “המסכון!” (יוצא)

רחב: (הולכת ויושבת על שרפרף מבעבעת בנרגילה. גבה לכניסה… מהורהרת… מושכת בכתפיה. מאחורי גבה נכנסת שומשומית בשמלה תנכית ובסנדלים תנכיים) מרגלים – מרגלים – אבל הפעם זה יהיה רק בכסף מזומן – ובלי קרדיט…

שומשום: (מפזמת)

״פאדם – פאדם" (רוקדת ואלס…)

רחב: שומשום!

שומשומית:…מאדם רחב ה־ת־אה־בתי!!

רחב: (קמה) ששבש באמת שחרר אותך…

שומשום: אסר גם אסר ושחרר גם שחרר.

רחב: איך את מדברת?

שומשום: תנכית. “החברה” הגיעו?

רחב: “החברה?” מי זה “החברה”, יה פוסטמה?

שומשום: אחי זבולון ואחי חבקוק!

רחב: רק אחים? אין גם קצת אחיות במשפחה הזאת? (פאוזה) העיקר: כסף הבאת?

שומשומית: הת־אאא־ההה־ב־תי!!! ״אי לאב יו זבולונצ׳יק!! "אי לאב יו ברלה!! (פורשת ידיה, כמו אופליה, סהרורית וחלומית) נעמת לי בשושנות, אחותי כלה. שושנתי בין החוחות, חוחתי בין הטללים… (לאט לאט בטנה מתנפחת, כביבול, עד שהיא פוסעת כאשה שכרסה בין שיניה..) שדיך כתאומי צביה, כאבטיחים בקייץ. אחוריך כצמד הפרות שגלשו מהר גלעד, הרועות באחו בינות לצפצפות… חכי נא, שיפוח נא השמש, ויצלצלו הצלצולים בצללים, ונלכה נא להר המור ולהר הלבונה לימזור בלבונה ולהתחיל בגורנה מיזמוז ומיזמוזה… התאהבתי! (מתחבקות) בזהירות! בעדינות! רחב, אסור לחבק אותי יותר מדי חזק… (ובחיוך גדול של אושר) הג׳ינג׳י זבולון, בעבר הירדן, עשה לי תינוק ג׳ינג׳י קטן אצלי בבטן…

רחב: ואת בטוחה שזה ממנו?

שומשומית: בטח בטוחה. לא נתתי לאף אחד חוץ ממנו… שיתפקעו…

רחב: בלי כסף?

שומשומית: מה לי הכסאאאף (כסף) ומה לי השלמונים והאתננים ומה לי….

רחב: (מנערת אותה) מספיק עם ההצגה… למה לא נזהרת?

שומשומית: לא בא לי! לא רציתי להזהר וזהו זה… אני לפחות יודעת מי האבא של הילד שלי… ואותו לא ישאירו בתוך ארגז בטטות בקסבה של השוק בג׳ריקו… שאת תמצאי אותי שם חולה עם קוקלוש… חצי עיוורת..

רחב: זבולון יודע?

שומשומית: לא.

רחב: תגלי לזבולון?

שומשומית: לא. עד שלא יגיד לי: אהבתיך יה שומשום… אני “מת” עליך, חוחה בין חוחות… לא אספר לו – אפילו אם אתפקע…

רחב:…עקשנית כמו חמור!

שומשומית: זה בדיוק מה שסבא חושב עליך. (פאוזה) אז, בינתים, תגידי לזבולון שאני עוזרת בית פה (אקצנט תימני או מרוקאי)… “יש מברשת, גברת? יש כביסה, או דופקים שטיחים? חי אלוהים שהשבוע לא גנבתי מגבות”… חה. חה. חה. איפה זבולון וחבקוק?

רחב: במרתף עם פפחלידס – מחליפים בגדים.

שומשום: רוצי מהר. ספונג׳ה! אסור שזבולון ידע – אני אספר לו אחר־כך… אולי… מהרי!

רחב: אני רצה למרתף. ספונג׳ה?

שומשום: רק ספונג׳ה! (רחב יצאה) ג׳ינג׳י – איך שאני “מתה” עליך… אילו רק ידעת… זומזום שלי… (נכנס שעטנז לבוש מלמלה ומדבר בעדינות כהומו נשי)

שעטנז: הי…!

שומשום: הי… ו״דלעונה!"

שעטנז: יש פה אחת מאדם בורדלינו?

שומשום: מי אתה?

שעטנז: מאדם בורדלו, רחב, היתה באה אצלי בג׳ריקו, הוטל “אלגנטה” אמרה אני תבואי אצלה בשביל לקנות זה בורדל. אני סניוריטה שעטנזה מארץ פשטט..־מהפדרציה. מצטערת, אבל סניוריטה דלפונה עוד שוכבת הררה.. מים המלח…

שומשום: מי זו דלפונה?

שעטנז: אשתו!

שומשום: אשתו של מי?

שעטנז: שלי.

שומשום: לא מבינה. אתם לא שני גברים?

שעטנז: איגן. מהפדרציה. (בכוונה להתריס…) מתרוממים!!

שומשומית: טוב. ביריחו מתרוממים כבר לא עושה רושם על אף אחד. שיתרוממו כמה שהם רוצים. אז, את שעטנז והיא דלפונה?

שעטנז: ווי". (בצרפתית)

שומשומית: ודלפונה היא אשתך?

שעטנז: איך שלפעמים.

שומשומית: איך שלפעמים?

שעטנז: איך שלפעמים.

שומשומית: לפי התור?

שעטנז: לפי התור.

שומשומית: הו, אני מבינה, (חושבת) ואת מִפֶשט?

שעטנז: “ווי”. (כן)

שומשומית: ומה זה הפדרציה?

שעטנז: ה״טייטל" זה: פ.ל.ב.ב.ב.ה. פדרציה לשיקום בתי בורדלים במזרח התיכון. רוצים לקנות זה הבית פה מסביב.

שומשומית: מי שבא – ברוך הבא.

רחב: (נכנסת) הלו! הלו! סניוריטה שעטנזה, “וולקאם טו מיי האוז”. והיכן סניוריטה דלפונה?

שומשומית: שוכבת כבר חררה.

שעטנז: “ווי”, (חררה) הררה..

רחב: חולה?

שעטנז: חררה בהוטל.

שומשומית: לחשת לפפחלידס באוזן?

רחב: (בחיוך ובהבנה) לחשתי לו ספונג׳ה, שנקרע לו עור התוף באוזן, הוא נחמד, זבולון. ג׳ינג׳י מארץ הג׳ינג׳ים, בחיי.

שומשומית: את מספרת לי? חבוב אלף. רק לאכול אותו. (פאוזה) ובקשר לכסף…

רחב: לא עכשיו, שומשום. יש כאן קונה לבית… תלכי ותחליפי בגדים.

שומשומית: טוב לחזור הביתה מאוהבת. (עוצמת עיניים) ככה מתוק לי בנשמה, שרק עכשיו הייתי רוצה להוולד מחדש בתור תינוקת.

רחב: אני לא חושבת שהג׳ינג׳י שלך מעוניין להחליף לך דווקא חיתולים במיטה! תשמרי על עצמך…

שומשומית: (מחבקת את רחב) רחב, בחיי שאת יותר מאמא שלי, (זורקת לה נשיקה באויר, יוצאת)

רחב: אז זהו הבורדל, סניוריטה שעטנז. תסתכלי ותציעי הצעות מחיר. אני מאד מעונינת, אם המחיר יהיה הוגן כמובן.

שעטנז: “פֵוינט” אחד אנחנו רוצות לדעת: זה בית בורדל רק ג׳נטלמן באים לליידי, ולא ג׳נטלמן באים לג׳נטלמן, כמו נהוג בג׳ריקו?

רחב: בדיוק כך. מצטערת לומר, אבל אני לא מוכנה להכניס לבית הזה גברים שיכניסו לגברים אחרים.

שעטנז: ככה לא עושים ביזנס טובה היום בג׳ריקו. אבל אם אנחנו קונות את הבית, אנחנו מוכרות רק מה רוצים קונים, בשביל להרוויח “מאני־מאני” ולא בשביל להפסיד “מאני מאני” (כסף)

סבא: (נכנס) הלו! הלו! הלו! מסייה סניוריטה שעטנזה. “האו דו יו דו?”

שעטנז: תודה, מסיה פפחלידס. הייתי סדום, יודעים? רמטיזם… אחד שבוע… ים המלח… מעיינות עין־דופק… “ורי גוד!!” (טוב מאד)

סבא: (לוחש לרחב בקול רם) נתתי להם תרבושים.

שעטנז: “איי באג יור פרדן”?

סבא: זה אמרתי רק למדאם רחב, אל תפריעו לעצמכם. “ביזנס ביפור תרבושים.”

שעטנז: אנחנו מחליטות לקנות זה בורדל, או לא מחליטות לקנות זה הבית בורדל, אם לא יהיה פה ביזנס רע, רק אם יהיה פה ביזנס טוב. (מחכך כפות ידיים) אז אם “נגידנה” שבני ישראל עוברים את הג׳ורדן…

סבא: ששששש… יותר בשקט.

רחב: “זקס!”

שעטנז: “קס־קסה” “זקס?”

רחב:" סיקרט" סודי ביותר. אזניים לכותל.

סבא: כל פעם שתרצי להגיד בני ישראל, את יכולה פשוט להגיד “צ׳ימדן.”

שעטנז: “צ׳ימדן”?

סבא: ואנחנו כבר נבין שאת מתכוונת לבני ישראל. לא רוצים צרות מיותרות עם המשטרה.

שעטנז: “טוף מאוט”, ווי, “ורי גוד”. אז “דה פירסט קוושצ׳ן” אצלנו בפדרציה: כמה זמן כבר הולכים הצ׳מדנים במדבר של סיני “דזרט”?

סבא: ארבעין שנה!

שעטנז: “ורי גוד”. אני צריכה הכל בשביל קלקולציה ואמורטיזציה. (מסתכל על הקירות, מביט מתחת לשולחן וכו׳ ומרבה בהמהומים העולים מתוקים וקטנים… וכותב בפנקסו) יה, יה, יה, וכמה ג׳נטלמנים־צ׳מדניס יש בקמפ של עבר הג׳ורדן איסט?

סבא: יהיו לך מספיק זכרים כמו בתור לקופת־חולים מפה עד קלקיליה… תול כרם וקאקון…

שעטנז: “ורי גור.”

סבא: (בהתלהבות ובחיקוי) לא סתס ככה “ורי גוד”, עוד יותר ״ורי־ורי־ורי־ורי־גוד״, יה עיוני.

שעטנז: (רציני מאד) “ורי גוד”. הייתי רוצה קצת שואלת, בשביל אשתי גם דלפונה לדעת, נשארו עוד קצת “וירג׳נס” בג׳ריקו בשביל היהודים בדזרט? בחורות “איש עוד טרם שם לה”?

סבא: אני לא מבין מה היא שואלת.

שעטנז: וירג׳נס: “איש עוד טרם שם לה..”

רחב: שעטנזה שואלת אם נשארו בתולות ביריחו?

סבא: לא, אין בתולות. העיריה שמה יותר מדי כלור במים.

רחב: (לשעטנז) “נו וירג׳יניס אין ג׳ריקו”!

שעטנז: “ורי גוד”, מדאם רחב, אני ללכת הוטל אואזיס אלגנטה, לדבר על צ׳מדנים עם אשתי בהררה. צריך “טו סליפ” על זה כמה ימים. ואני שוב תחזור להנה. בית בורדל זה לא קונים “חאפ־לאפ”. חושבים.

רחב: או־קיי! אין מה למהר. הבית הזה לא יברח. (מלווים את שעטנז לפתח)

שעטנז:…אז אם עושים קונטרקטוס לקנות הבית, איגן, אז אולי נעשה חצי בורדל לג׳נטלמן וחצי בורדל לליידיס. איגן. “סי יו. ביי־ביי־ביי”. (יוצא)

סבא: “איש עוד טרם שם לה!! “כוס אמו” ה״ורי גור”. שתשרף יריחו.

רחב: אמן סלע.

סבא: איפה בכלל גרדת את השמוק הזה?

רחב: די, מספיק. אתה מתעניין בו או בכסף שלו? אז מספיק. (פאוזה) מה אנחנו עושים עכשיו עם המרגלים?

(נכנסים זבולון וחבקוק לבושים כסבלים ערבים)

סבא: (נהנה) נא להכיר, שני סבלים מנמל יפו: אחמד בדרשי וסעיד מפלוח.

חבקוק: נגמרה כבר משמעת היין, המפקד?

זבולון: אם אני שומע אותך אומר עוד פעם “המפקד”, אני אכניס לך “פליק” שתראה כוכבים.

חבקוק: לא אמרתי כלום, המפקד.

זבולון: (מעיף את התרבוש מעל ראשו של חבקוק, אך עושה זאת בחיבה עמוקה) עכשיו תקבל עונש. תעשה שלושה “רונדלים” סביב לשולחן וגם תרים את התרבוש.

חבקוק: כן… ה…. ה… ה… (המפקד) כן, סעיד מפלוח! (רץ "רונדלים" מסביב לשולחן. מרים את התרבוש, יושב אל השולחן) עכשיו אני מובן לשתות “ג׳ארה” יין…

רחב: “עלא־ראסי”. (יוצאת)

סבא:…איך שהחיים משונים. אתם הלכתם ארבעים שנה במדבר בזיגזגים, כדי להגיע ליריחו ואנחנו לקחנו דיליג׳נס והופ – תוך שבועיים, הגענו ישר ליריחו ועוד פעם רוצה השטן שנפגש בחזרה.

זבולון: אתה מצרי?

סבא: מצרי ממוצא יווני ים־תיכוני. מכיר את ההורים שלכם, עבדו אצלי בפירמידות בפיתום ורעמסס. הייתי קבלן משנה סוג אלף אלף בארץ גושן… שמעתם בטח על אחד ששמו רבנו מוזס!

זבולון: מוזס? מי זה מוזס?

חבקוק: אולי הוא מתכוון למשה רבנו?

סבא: זהו האיש, עשה לנו הרבה צרות. לפרעה ולי… עליו השלום.

זבולון: למה עליו השלום? משה רבנו חי! קצת חולה ליד הר נבו, אבל חי.

סבא: מוזס חי? ילען־רבו, משה רבנו! יה, אללה, איזה שביתות היה עושה לנו בפירמידות, שלא תאמינו. רצו לאכול וכל יום ויום רק לחם כוסמת.. שזה לחם רק של עשירים…

חבקוק: היו פועלים טובים ההורים שלנו?

סבא: (מחייך) טובים? לא כדאי לדבר… לא רוצה להעליב את ההורים שלכם ולהגיד שפועלים כל־כך מחורבנים לא ראיתי בחיים שלי, אבל ראש מצויין עם הרבה שכל בפנים. כל הכבוד, רק ראו את הפירמידות שלי מתפרקות ונופלות ברחו למדבר!

זבולון: (פאוזה) טוב, מספיק “חנטריש”. צריך עכשיו להתחיל בעבודה חבקוק.

סבא: מה בוער?

זבולון: מה זאת אומרת, מה בוער? שלחו אותנו לבדוק כמה זנבות יש לכל חתול, ודרך איזה שערים עוברות הפרות וכמה אוכל נשאר לסוסים… באנו להזיע ולעבוד.

סבא: זה בכלל לא מתאים ליהודים, מה שאתה אומר, הנה למשל, היו פה עשרה מרגלים לפניכם והם לא יצאו אפילו “ניטפה” החוצה, מפני שבחוץ היה חמסין ופה היה להם "גוד־טיים׳, עם כמה שרמוטות. אני מתכוון לחבורה של נחבי בן־וופסי המרגל. מכירים אותו?

זבולון־חבקוק: ככה!!

סבא: עשו כאן חיים משוגעים קרדיטוריים, ואת השטרות אפילו לא פרעו…

זבולון־חבקוק: פרעו! פרעו!

רחב: (נכנסת נושאת כד) הנה היין!

סבא: (לרחב) הקוקיה הביאה את הכסף?

רחב: עוד לא הספקתי לדבר אתה, (שמה הכד על השולחן, מוזגת לספלים) על שום דבר חוץ מספונג׳ה (קורצת לסבא)

זבולון: יהושע אמר לי להודיע לכם שתקבלו את הכסף מייד אחרי שנכבוש את יריחו.

סבא: ואם אתם לא כובשים?

זבולון: זו צריכה להיות בדיחה?

סבא: בדיחות על כסף? אצל יווני אמיתי כסף זה הדבר הכי רציני שבחיים. אז אני שואל: מדוע אתם כל כך בטוחים שתכבשו את ג׳ריקו?

זבולון: מה זה מדוע? מפני שאלוהים איתנו!

סבא: (כאילו היה חרש) מה? מי?

זבולון: אלוהי ישראל.

סבא: (כמעט נחנק) אתה מתכוון. הוא… הוא… הוא?

חבקוק: הוא הולך איתנו בעמוד הענן כבר ארבעים שנה.

סבא: בענן?

זבולון: בעמוד האש והענן.

רחב: שתו. (הכל שותים). אלוהים תמיד עוזר לאלו שיודעים לעזור לעצמם… לחיים!

כולם: לחיים!

רחב: בוא נכנס אל שומשומית, אני מוכרחה לברר אתה כמה דברים. (יוצאת)

סבא: (צועק אחריה) אני מיד בא, רחב! (קם) אתם באמת אנשים לא פשוטים, ואם אלוהים הולך אצלכם בתוך ענן… אני לא יודע איך הוא עושה את זה… יה אללה! אבל מה שברור לי, שאתם זה לגמרי לא ג׳ריקו. אז אנחנו עוד מעט נחזור. (הולך ליציאה)

זבולון: תגיד לשוםשום שה״חברה" מחכים לה!

סבא: בטח שאגיד. (מסתכל בשניים בתהיה ויוצא)

זבולון: (פאוזה, מסתכל על סביבותיו. נגש לערמת כרים מקפיץ עצמו, משתרע. יושב.)… אתה מתאר לעצמך מה שהבית הזה ראה בימי חייו?

חבקוק: (צוחק) זה באמת בית זונות אמיתי פה? (פאוזה, בהסוס ובגמגום) הייתי… אולי… אם אפשר… אתה יודע? ככה… לנסות קצת…

זבולון: לנסות זונה?

חבקוק: המממ…

זבולון: אתה חושב שעם זונה זה אחרת מאשר עם סתם אשה?

חבקוק: אף פעם לא נסיתי, והסקרנות הורגת אותי.

זבולון: באהלים, במדבר, ראיתי שיצאת עם יעל בערב וחזרתם למאהל רק עם זריחת השמש. אתה רוצה להגיד לי, חבקוק, שלא עשית כלום עם יעל במשך כל הלילה?

חבקוק: מה זאת אומרת כלום? חיכינו כל הלילה לזריחת השמש, וקבלתי נזלת בגלל הטל.

זבולון: (צוחק) חבקוק. חבקוק. חבקוק. אתה אדיר! ישבת עם ״רזאלה״ כמו יעל כל הלילה – איזה גוף! איזה רגלים! איזה שדיים! – וכל מה שקבלת ממנה זה היה רק נזלת? חה, חה. חה.

חבקוק: תראו איך שהוא מתפוצץ מצחוק, הגמל הזה. אתה צוחק ממני?

זבולון: לא. לא. לא. באמת לא. זה נפלא שאתה כל כך תמים ולא מקולקל.

חבקוק: (מסתכל על סביבותיו) אתה חושב שתהיה לי כאן הזדמנות להתקלקל קצת?

זבולון: דבר עם רחב.

חבקוק: אני מתבייש, ג׳ינג׳י, אתה תדבר עם רחב.

זבולון: (במתיחה) בשבילי או בשבילך?

חבקוק: אתה, יש לך כבר את שומשומית.

זבולון: (מתגרד) בעצם, זה נכון. (פאוזה) טוב, בהזדמנות הראשונה אני אבקש את רחב שתמצא לך נקבה.

חבקוק: ומה יהיה אם אני אחטוף איזו מחלה סכסואלית? מה אני אספר לאמא שלי!

זבולון: אתה רוצה להכנס למלחמה בלי סיכון (נכנסת שומשומית) אהלן שוםשום! (מתחבקים)

שומשומית: זבולונצ׳יק שלי… ג׳נג׳לה־צוקר פושקה״ – זומזום שלי. תן נראה אותך. (מחבקת אותו) חשבתי… הי, חבקוק!

חבקוק: נדמה לי שאני מיותר כאן ואני יורד לכמה רגעים למרתף. (נשאר עומד) את נראית דוקא יופי, שוםשום.

זבולון: חבקוק לא אמר שהוא יורד למרתף?

חבקוק: (פאוזה) אתה פה ושום שום פה… מה בוער לי?

זבולון: אבל לי בוער, (פאוזה) יש במרתף בקבוקי יין דליקטס, חבקוק! כדאי לך.

חבקוק: זה נכון, שומשום, שאסרו אותך בקלבוש?

זבולון: (הודף את חבקוק אל מחוץ לבמה) ש־ל־ו־ם! (מחבק את שומשומית) איך שהתגעגעתי אליך..

שומשומית:… גם אני.

זבולון: ומהרכיבה על הגמל עד יריחו עוד כואב לי כל התחת..

שומשומית: גם אצלי. (יורדים מחובקים לישיבה, כאשר כל צד נזהר לא לשבת לגמרי…) אתה יודע, במקום שאתה יושב עמד פעם ארגז בטטות מצידון… ובתוך הארגז הייתי אני – לא בתור בטטה – עם טרחומה בעיניים וקוקלוש בגרון. רחב מצאה אותי ככה בקסבה… אז אולי אני בת מלך צידון, שעושה כאן רק ספונג׳ה…

זבולון: (בשמץ חשד) בטוחה שרק ספונג׳ה?

שומשומית:… יש דירוג מקצועי: כמה שנים מתלמדת, החלפת סדינים, הסתכלות, קפה עם “הל”, מטאטים הרבה, מברשות, ניקוי אבק. אחר כך: שרמוטה סטג׳ירית מתקדמת, הרפיה מסאג׳, מביאה ואזלין, שמן זית זך, סבונים, ואז את זונה פירסט קלאס חזקה במקצוע, כמו תואר דוקטור, ורק בסוף בסוף, כשאת מומחית אלף אלף, את בתקן בונוסים… היה לי מזל שפגשתי אותך – ואני לא עולה יותר בדרגה: רק ספונג׳ה, אם לא אשנה, בינתים, את דעתי. (פאוזה).. אתה אוהב אותי, זבולון, או שאני עוד הרמה נוספת בשבילך, תגיד לי?!

זבולון: נו, באמת.. (מנסה להשכיב אותה והיא מתחמקת).. מה יש לך?

שומשומית: תגיד פעם שאתה אוהב אותי, יה קשוח!!

זבולון:…זה לא יוצא… ואני לא יכול לאנוס את עצמי.

שומשומית: את עצמך לא – ואותי אתה יכול לאנוס… גמרנו… אתה לא נוגע בי יותר… מישהו בא. (ממהרת לדלי סחבה ומברשת ומתחילה לעבוד בחריצות יתרה).. אתה לא חושב ששמעתי מה הישראלים שלך אמרו לבחורות על הגורן? “נעמת לי בשושנות, אחותי כלה… חוחה בין החוחות”… לא השכיבו סתם ככה, רק בשביל השכיבה… אשה היא גם בן אדם… לא שמעת אף פעם שממשכבים באים לעולם גם תינוקים, יה קשוח??!!

זבולון: לא יודע מה את רוצה מהחיים שלי מה! לא אמרתי לך שאני מתגעגע?

שומשומית: גם רב סרן קשוח וגם קמצן במלים… (מנקה בחריצות במקום אחד…)

רחב: (נכנסת)..עוד תעשי חור ברצפה… קומי.. ספרת לו?

זבולון: הכל!

רחב: אני שמחה.

זבולון: כן: ארגז בטטות.

שומשומית: (עוטפת ראש זבולון בסחבה) זה מה שיש לו בראש: בטטות! (יוצאת בכעס)

רחב:…אני אוהבת אותה כאילו היתה הבת שלי.. אז תשמע: אם תעשה לה צרות, יהיה לך עסק עם רחב, ואני מכניסה לך צפרנים ישר בעינים….

זבולון: (שורק)… נכנסתי למשפחה טובה!… לא אעשה לה צרות. נשבע!!

רחב: כך יותר טוב ובכן תשמע: ששבש יודע שהיו כאן עשרה מרגלים ישראלים, – אלה מהקרדיט.

זבולון: זאת אומרת שהבית הזה “שרוף” בשבילנו?

רחב: לא בדיוק. ששבש יודע שהיו כאן עשרה מרגלים, אבל הוא לא יודע שאתה וחבקוק מרגלים. אתם שני קליינטים מיפו – מבין? (פאוזה) הפוליציה אוהבת את רחב, משתגעת עלי, אז בינתים ששבש שותק, הזנב בין הרגלים… אבל כבדהו וחשדהו… ואם ששבש יכנס לבית… תעשה אחורה פנה ותתחבא…

חבקוק: (נכנס. שתוי. נושא כד יין וספל נחושת. צוחק ומדבר, ומתנועע כמו שכור עליז) תנו לי תוף מרים… תודה! (כאילו היה מתופף בצעדה. שר) “צאנה צאנה הבנות וראנה חיילים במושבה..” (מניח הכד והספל על השולחן)… ג׳ינג׳י אם אתה צוחק ממני אני נותן לך פליק שתראה כוכבים תראה… איפוא הג׳ינג׳י? הלך הג׳ינג׳י? (מחפש את זבולון…) “פעם אחת בחור יצא אל הכביש. פעם אחת בחור יצא – ובחורה הוא שם מצא, היה זה בשדה על יד המחנה” (נבהל) זבולון! זבולון????? (מפזם) "בצאת ישראאאאאללל מממצריייים. בית יעקב מעם לועז… לועז… לו עז… עז (מחקה פעיה של עז) מה… מה… מה..

שומשומית: (נכנסת בריצה בהולה. נושפת…) המשטרה! הוא בא! ששבש!

רחב: זבולון, מהר… להתחבא… בארון! מהר! (זבולון נכנס לארון המתים ושומשומית בורחת לתוך הבית פנימה) אז מה אני עושה עם השכור הזה?

חבקוק: חה. הה. חה. חרא! חה. חה. חה…. (מפזם ונשען על רחב המנסה לגרור אותו לפנים הבית)… “הים ראה ויסוב לאחור..” אמא׳לה את יודעת כמה ימי מילואים היו לי בכלל השנה בתור קצין? שששש סוד… ששש בטחון שדה… (רחב וחבקוק מתמוטטים אל הספסל ויושבים דבוקים, כאשר ראשו של חבקוק צונח אל חזה רחב – כעולל יונק שדיים)

ששבש: (נכנס במרץ רב ופותח מגילה וקורא בה)… "בשם המלך ירחע מלך יריחו ובנותיה…

חבקוק: חה. חה. חה. ארגז בטטות… חה. חה. חה. חוחה בין החוחות….

רחב: שששש סעיד מפלוח – שקט, בבקשה.

חבקוק: סעיד מפלוח – אבא שלך! חה. חה. חה. (אצבעו באויר, לכיוון ששבש) מי האיש הלזה הנאד נפוח ההוא? (רחב סותמת את פיו בכף ידה, והוא נושך יד זו..)

רחב: (בצעקת כאב אינסטינקטיבית) ואווו…

ששבש: אם הטיפוס ההוא מציק לך, מאדם, אני מוכן להכניס אותו ישר לקלבוש.

רחב: חן חן. תודה. אין צורך, בינתים.

ששבש: מי זה? (בקנאה מסותרת)

רחב: (בהצטדקות) קליינט מסטול מיפו!

ששבש: בשם הוד מלכותו, כנ״ל, המשטרה מכריזה… (עינו רואה משהו מדהים. פוסע ומרים עכבר מת – פוחלץ –) מה זה?

רחב: עכבר. (פאוזה) פפחלידס התכוון להרעיל את החתולים ליד ארון המתים – הם עושים לו “נרביים!”

ששבש:…בשם הוד מלכותו, כנ״ל…

שומשומית: (נכנסת ובידה גוש צמר לסריגה. למראה העכבר היא פורצת בצרחות, וגוש הצמר מתגלגל, כאשר קצה החוט בידה…) עכבר! ששבש – עכבר!

ששבש: (מוסר לה העכבר) תחזיקי רגע… צריך להביא למשרד הבריאות נגד החולרע..

שומשומית: (נדהמת רצה לחלון וזורקת העכבר החוצה תוך צריחות)… עכבר.. חולרע… ששבש…

סבא: (נכנס בבהלה) מה קרה?

ששבש: שקט שם, יה חולרע!… בשם הוד מלכותו, כנ״ל, המשטרה מכריזה בזה על עוצר בית בבורדל של רחב הזונה, הידוע כבורדל “הגמל המשוגע”, הצמוד לחומה, ברחוב החומה. (נשמע שעול של זבולון בארון המתים) מה זה היה?

סבא: תחיית המתים (זה לעצמו בלחישה) השתעלתי… ככה… (מדגים)

ששבש: תפסיק להשתעל: יש לי הודעה חשובה!

סבא: הפסקתי. נשמע.

ששבש: הישראלים חצו את הג׳ורדן והם מתקדמים עכשיו לעבר העיר הזאת, ואין מנוס ממלחמה! (שעול חנוק של זבולון בארון)… פפחלידס זה לא אתה! (פוסע על בהונות לעבר הארון. פותח הוילון ורואה את זבולון עומד בידיים צמודות, בדיוק כמו שידפון החנוט) מי זה? (בתדהמה) מי זה המת השני?

סבא: בעלה הראשון.

ששבש: והמת הראשון?

סבא: בעלה השני. ככה זה בחיים: אוכלים מרק – שובקים!! )זבולון משתעל – וגם סבא משתעל, כדי לכסות על שעולו של זבולון)

ששבש: (סוגר בכף ידו את פיו של סבא – ומבין…) גם זה קליינט מסטול מיפו? (מתעלל בזבולון על ידי סטירות לחי קטנות – וזבולון פוקח עיניו…) ג׳ינג׳י מיפו, הה?

סבא: אף פעם לא ראית ערבים ג׳ינג׳ים עם עיניים כחולות מימי הצלבנים? (הכל צמודים בחרדה למתרחש, להוציא את חבקוק השכור המבסוט לנגוס בשדיה של רחב)

ששבש: יש אחד כזה בדיוק במשפחתי, בן דוד אבי: עיניים כחולים.. צא מהארון, יה נאחס, שנראה אותך… (זבולון יוצא ומשחק את המסומם…)… סבל מיפו?

שומשומית: עזוב אותו, בחייך… שכור מטומטם זה… (מבט קשוח של זבולון) וכל הבטן שלו: עראק זחלואי.. (זבולון כנ״ל)

ששבש: (נוטל מוכנית כרע תרנגולת למבטו הנדהם של סבא) פולקע תרנגולת?

סבא:…עם רעל עכברים נגד חתולים!

ששבש: פארדון! (ממהר להחזיר כרע התרנגולת לצלחת) סליחה! (לזבולון) אתה בא איתי, עכשיו, לתחנת המשטרה הקרובה ביותר.

שומשומית: תשכח מזה (מושכת את זבולון מצד אחד – כאשר ששבש מושך מצד שני) זה כבר נתן כסף בשביל הרפיה, ואתה לא רוצה, מסיה ששבש להוציא שם רע על הכנסת האורחים ביריחו בכל נמל יפו, אני מקווה.

רחב: אני אחראית לשני המסטולים, זה שישן אצלי וזה שהולך לישון עם שומשום… אז עזוב אותם…

ששבש: כמו שאת אומרת, מאדם רחב… (וחיוך מלוקק מאוזן אל אוזן).. עד חצי המלכות, רק בשבילך!

סבא: (לזבולון ושומשומית, שלמעשה הם במתח של מריבה קודמת..) נו, תזוזו כבר, ותתחילו לעשות סטאג׳… לילה טוב. (זבולון ושומשומית יוצאים תוך מבטים עוינים זה לזו – אך מחייכים כלפי ששבש).

שעטנז: (נכנס. רואה את חבקוק ישן בזרועות רחב – והוא מאושר…) באתי שואלת אם יש קונים גמל, מסיה! (ניגש לחבקוק) מסיה בקבוק יש יפה מאד ישנה…

רחב: ששש הוא ישן.. (מפזמת שיר ערש ומנענעת את חבקוק כעולל) “רוזנקלך מיט מנדלאן”.

(ברקע עולה שירת פול רובסון: ג׳ריקו! ג׳ריקו!)

שעטנז: תהיה פה מלחמה, אדון פפחלידוס?

סבא: אתם שומעים מה שאני שומע? (קול שופרות) בני ישראל והטרומפטות שלהם! “הווילדה חייאס” הגיעו לחומות העיר. (שופרות) אני עוד זוכר את מכות מצרים – שכך יהיה לי טוב, כמה שרע לי על הנשמה. מלחמה! זה בדיוק מה שחסר לי בגילי… (השופרות – וחזק מאד) אתה שומע, מסיה ששבש! הנשק הסודי של בני ישראל!!! טרומפטות! יחרי דינם! אחול מניוקס. עשו לי צרות בפירמידות בארץ גושן במצרים באפריקה – ועכשיו באו לעשות לי צרות ב״מידל־איסט״ בג׳ריקו!!!

(הכל מאזינים לשירת פול רובסון על רקע שופרות. המוזיקה הולכת וקרבה וכשהיא חזקה מאד נסגר המסך לאט לאט)

– מסך –

 

מערכה ב׳    🔗

ששה ימים לאחר מערכה א. זבולון מתרחץ עירום באמבטית נחושת – ורק ראשו הג׳ינג׳י מבצבץ מתוכה. ששבש מתגנב בחשאי לבמה, ומפעם לפעם רואה אותו הקהל, אותו ואת העויות פניו למשמע אוזניו… עולה רעש שופרות ומוסיקת רקע: ג׳ריקו ג׳ריקו של פול רובסון..

זבולון: (באמבטיה, לשמע צעדי ששבש) זה אתה, סבא פפחלידס?

סבא: (נכנס מצד המטבח) הנה הסבון יה מלוכלך! משגעים אותי הישראלים שלך והטרומפטות שלהם. וזה (מצביע על זבולון) יושב לו באמבטיה כמו פרעה טוט הנחאס החמישי ושום־כלום לא מזיז לו…

זבולון: (סופר על אצבעותיו) הסיבוב השלישי סביב לחומות יריחו היום!

סבא: תראו אותו! צוחק לי בפנים, הדגנרט! אבל תשמע פעם מסבא שהוא זקן ממך בשנים וחכם ממך בחוכמה, יצמחו לי פה, על כף היד, שעועית ירוקה קישואים ובנדורות, לפני שתנצחו את ג׳ריקו במלחמה הזאת.

זבולון: ולמה לא ננצח יה "חתיאר״? (תבוסתן)

סבא: עוד שואל אותי למה־שלא נדע מצרות! זו מלחמה זו? הכל פלברות ואבו־עלי זה… תסתכל נא: הכהנים שלכם הולכים עכשיו כמו ברונזידנס, עם מגבות, לבית מרחץ תורכי… יש להם כל הזמן שבעולם בשעון החול… נאגלה ושוב נאגלה, שמסתובב לי הראש מהסיבובים שלהם מסביב לחומה… ומי בא עכשיו במורד? הז׳לובים, הסבלים מהפסנתרים והפריזידרים שחומלים את ארון האלהים מהענן. עוד יקבלו “קילה” כמה שהולכים לאט… זה קרנבל עדלאידע או מלחמה יה רב סרן זבולון? (נראה פרצופו של ששבש הנדהם לדיבורים…) ממוסיקה כזאת של שופרים מקבלים רק עצבים ונרביים.. לא מכונות מצור! לא כידונים! ואפילו לא ראיתי קצת שמן רותח ממחבת קטן של מטבח בסביבה… משגעים אותי היָהוד שלך – שכך יהיה לי טוב כמה שרע לי!!!

זבולון: אני לא חושב שיש לך סיבה לדאוג!

סבא: יחרי דינק! אתה נתת קרדיט למרגלים – או אני נתתי? (ששבש מקשיב) אם אתם מפסידים במלחמה – אתה מפסיד את הכסף שלך או אני מפסיד את הכסף שלי? ועוד אומר שאין לי מה לדאוג… ואם זו מלחמה זו – אז אני על המקום עלי בבא וארבעים השודדים במערה… זה לא זבנג וגמרנו – מה שהולך פה זה “קאקאמייקה” ולא מלחמה…

זבולון: ואוכל נכנס בינתים לעיר?

סבא: ומה זה מוכיח, יה קרחנג׳י?

זבולון: זה רק מוכיח ששבש צדק (ששבש זוקף אוזניו) במה שאמר לך, כשהייתם שיכורים ביחד מתחת לשולחן הזה, ואתה שכבת מתחת לתחת של המשטרה…

סבא: (בכעס) אני הייתי שיכור?

זבולון: כמו קלאטש! וששבש אמר לך שיש ביריחו בקושי־בקושי אוכל לחצי שבוע.. וזה למה ששלחתי את חבקוק ורחב למסור לגנרל את כל האינפורמציה… (ששבש מתנגש בארון המתים) מה זה היה?

סבא: שידפון קם בתחית המתים.. (נכנס חייל יריחואי ונרדם בעמידה ליד הארון) מחכים למשיח – והחמור בא! תסתכל: חייל יריחואי מחוריין, שישן במו סוס בעמידה באורווה… הי, אתה! לך ודבר אל בלטה! החוצה מפה. פה לא הדודות של הועד למען החייל ביריחו (ובצעקה) הישראלים באים!!! (החייל זז ונרדם אל חזהו של סבא. לזבולון) תיכף תראה איך סבא מעורר אותו אפילו בלי שעון מעורר. (גורר החייל לחלון. פותח החלון. עולה תקיעת שופרות צורמת אוזניים. החייל מתעורר. סבא מושך אותו באוזן לכיוון היציאה) זה רעש השופרים שמפריעים את מנוחת השכנים ב״שלאף–שטונדים״! (נותן לחייל בעיטה. החייל נופל על ששבש המתחבא. כשהוא רואה את המדליות מתרוממות מצדיע החייל ברעדה. ששבש בועט בחייל כמה בעיטות עד שהלה נעלם) יה אללה… הפוליציה… איך נכנס כבודו וממתי הוד מעלתו עומד כאן ומקשיב?

ששבש: אני עומד כאן מספיק זמן כדי לדעת מי אתם ומה אתם… שמעתי כל מלה ומלה.. (שולף חרבו. מפחיד את סבא הנסוג לקיר, ומחזיק חוד החרב מול גרונו של זבולון) מתחת לתחת, ההה? רב סרן זבולון, ההה? קליינט מסטול מיפו, ההה!!!???

סבא: זה הסוף שלנו… (מפזם בבקשת עזרה והצלה..) "בצאת ישראל ממצריייייים!!״

ששבש: (החרב עדיין מול גרון זבולון היושב באמבטיה).. לא כדאי לנסות לזוז או לברוח. זזים – אני שוחט! “איטבח אל יהוד! יה יאהודי ביח ביח חוטו ראסו פיל טאביח!” (פאוזה) פפחלידס, רחב וחבקוק הלכו לגנרל, והמשטרה שלי סביב־סביב ל״גמל המשוגע״. היו לי חשדות – אבל עכשיו אני יודע הכל.

זבולון: (מסבן עורפו) …ששבש תזיז בבקשה את הדבר הזה (החרב) מהגרון שלי.. באמבטיה אני אוהב לשיר וזה מפריע לי… אתה לא תגע אפילו בקשקש אחד מהקשקשים שלי, ושנינו יודעים בדיוק מדוע!

ששבש: חכם בלילה זה. מדוע?

זבולון: שתול! מפני שאתה סוכן ישראלי שתול.

ששבש: שתול?

זבולון: כמו צנון!

ששבש: (צוחק) חה.חה. חה. שתול?! אני?! חה. חה. חה.

זבולון: תצחק תצחק עד שתראה את ההרצלים הזהב והכסף אצלך באדמה בוילה שלך, ותיכף תתחיל לבכות. הכל מסומן במגן דוד.

ששבש: לחרא הזה יש חוצפה בלתי רגילה… אבל החוצפה שלך, יה ג׳ינג׳י, תגמר ברגע שהלשון שלך תהיה ירוקה על עמוד התליה השחור, כשתהיה עטוף בסדין לבן.

זבולון: רק בגלל החוצפה שלי לא הודעת למלך ירחע שהיו כאן עשרה מרגלים ישראלים, אדוני הסוכן השתול? ואם בגדת במלך, שהוא גבר מלך, עם אסקדיניה, שהיא אשה זונה, למה שלא תבגוד במלך בגלל כסף וזהב אצלך באדמה, בג׳ארות.

סבא: זה יפה ככה, לתת לששבש כסף לפני שמחזירים לנו את הקרדיט?!

זבולון:…פפחלידס לא מדברים אתך… אז סתום!! שלשה גמלים עם ג׳ארות, הרצלים כסף וזהב, כמעט נפלו מהרגלים, הגמלים, – ויש לנו גם עשרה עדים נגדך, ששבש, שיבואו ויעידו בפני המלך שאתה שתול שלנו, אז לך ותוכיח שאחותך איננה זונה, מפני שאין לך אחות בכלל. יש לך אחות?

ששבש: שלוש!!!

זבולון: ואני רוצה גם קבלה! (בהתנצלות) בשביל מבקר המדינה. חשבונית! (ועכשיו כמו שיחה של גננת עם ילד מפגר..) תגיד לי עכשיו, ששבש, כמו גבר אל גבר, כל הבגידה שלך זה מפני שאתה אוהב כל כך את רחב?!

סבא: ששבש גם שונא את שר המשטרה!

זבולון: איום ונורא.

סבא: ששבש רצה להתחתן עם רחב, כמו ג׳נטלמן אמיתי, אבל מה, הנכדה שלי עקשנית כמו חמור, אומרת שמסיה ששבש לא לפי טעמה באהבה, מפני שצוחק עם שן זהב בצד. לך תבין את האשה בימינו!!!

זבולון: (לששבש, בהשתתפות בצער..) וכל זה נכון?

ששבש: נכון כנכון היום. משגעת אותי רחב. בגללה לא ישן בלילה…. בגללה הולך כמו צל של עצמי, ורק אוכל ואוכל, כדי לשכוח מה שאני לא רוצה לזכור: רחב!!

סבא:…ועוד גבר כזה מקסים!

ששבש: אין אשה בכל הסביבה שלא היתה מוכנה ומזומנה, אבל רחב, אני לא מזיז לה, ולא נותנת בשבילי חצי מנה קמרדין! זהו מצבי העכשווי.

סבא: לא צריך לדבר: תסתכל לששבש בעיניים ותיכף תדע: מלנכוליות כמו באהבה אומללה. ואהבה או־מ־ללה עושה בן אדם נורמלי תיכף משוגע.

ששבש: (מוציא ממחטה) היה לי בן במשפחה (מקנח אפו בגניחה אדירה)…בן דוד אבי.. אותו מקרה עצמו (כנ״ל)…במוסד סגור עד היום… אהבה זה משפחתי אצלנו.

סבא: זבולון ידבר עם רחב!

זבולון: בטח! אתה מביא לי קבלה – והחתונה שלך עם רחב אצלך בכיס. בטח!

ששבש: תודה! (מקנח דמעה..) לפעמים אני לא מבין איך גבר רציני כמוני נכנס לו ג׳וק אהבה בראש – נכנס ולא רוצה לצאת. (פאוזה) אז אם הישראלים ינצחו ואתה מסדר לי חתונה… תחנת המשטרה שלי – שלך!

זבולון:…המפקד!

ששבש: מה?

זבולון: כשאתה מדבר אל המפקד שלך אתה תמיד אומר: המפקד. אני אישית לא איכפת לי, אבל כך זה נהוג בין מפקד והסוכן השתול שלו. האם זה ברור?

ששבש: (במבוכה גדולה) האם זה ברור? אני חושב..:

זבולון: ומחר בשעה אפס אפס אתה מתיצב לקבל הוראות חדשות, נוספות.

ששבש: (מצדיע ברפיון ומבוכה) כן, המפקד!

זבולון: נדאג לך אחרי המלחמה.

ששבש: יד רוחצת יד?

זבולון: תן לי, בבקשה, את הסבון. תודה! לממזרים כמוך, מסיה ששבש, יש די שכל לא לשחוט אווז המסוגל להטיל ביצי זהב, ולא להרוג אנשים היכולים להציל את חייהם יום אחד אחרי המלחמה… וכאשר צריכים גנב מורידים אותו אפילו מחבל התליה…

ששבש: מה שנכון – נכון!

זבולון: אז תגרד לי קצת את הגב!

ששבש: מה אמרת?

זבולון: אתה שמעת בדיוק: תגרד לי קצת את הגב… ככה! ככה! יופי! מצוין! מסג׳ לא נורמלי… אתה גרדן אלף אלף… כן, קצת יותר למטה…

ששבש: ואתה באמת בטוח שתנצחו במלחמה, המפקד?

זבולון: סבא, אתה שותק – אני מדבר! בלי אלוהים ובלי עננים! אולי תגיד לי, – גרד! בשביל מה צריכים חילי יריחו לסכן את עצמם במלחמה? תמשיך לגרד! בכדי להציל ששבשים וירחעים שדואגים רק לעצמם ואפילו לא נתנו לחיילים שלהם סנדלים ונעליים, שלא לדבר על קצת אוכל?… כן, קצת יותר למטה… יופי. כואבת לך היד?

ששבש: קצת.

זבולון: טוב, אתה יכול ללכת!

ששבש: (לסבא) לא שמעתי… מה הוא אמר?

סבא: אללה! אללה! לא מאמין מה שרואה בעיניים, ולא מבין מה ששומע באוזנים… לך תדע שמסיה ששבש הוא מרגל ישראלי…

ששבש: שששש… זקס! מישהו מתקרב לבית… (ממהר ליציאה הפנימית)… אני רץ… יותר טוב שלא יראו אותנו ביחד… (יוצא)

זבולון: אל תשכח לחפור בחצר…

ששבש: (ראשו בלבד) אתה מתכוון לג׳ארות?

זבולון: (בחומרה) לג׳ארות! להרצלים.. לאחותך…

ששבש: זה מה שהתכוונתי לומר.. ה־מ־פ־ק־ד! (יוצא)

סבא: איך היה לך אומץ להגיד לו לגרד לך אני בחיים שלי לא אבין… יה אללה! (נכנס שעטנז בריצה – מן העבר השני.)

טרומפטות.

שעטנז: (נכנס בריצה נושם ונושף. לבוש פיז׳מה) הטרומפטות זה המלחמה, מסיה פפחלידס!

סבא: (בלגלוג) מה אתה אומר?

שעטנז: יש – אנחנו־כבר קנינו־יש־גמל־קפיצים – מה־שרץ – די – איגן. אשתי ואני רצים – לא רוצים מלחמה: כולם משוגעים בורחים!

סבא: אני רואה, שעטנזה, שפיז׳מה, לנסיעות “בון וואיז” כבר יש לך!

שעטנז: ווי (כן)

סבא: אז מה שחסר לך עכשיו זה כמה ברגים במוח. העיר סגורה ומסוגרת, אין יוצא ואין בא, יה באבה! בני ישראל סביב סביב!! טרומפטות!!

שעטנז: ואם־אני־גמל־אשתי־יוצאים־אצלכם־בחור־של־החומה־ורואים־בני־ישראל־אנחנו־מרמים־זה הדגל־כחול־לבן (מוציא מחולצתו דגל) מה־יעשו?

זבולון: תגיד לה שבני ישראל “ירימו” אותם כמו “טיל”, מפני שהם גוים שלא מבני ברית.

שעטנז: “קסקסה” גוים שלא מבני ברית?

סבא: (נוטל את שעטנז בידו ומוביל אותו לחבית בה מתרחץ זבולון) רוצה לראות קצת קסקסה? תפאדל!

שעטנז: סוחר־קונים־סחורה־רק־אחרי־רואים־בעיניים… ומחזיקים־בידיים.

סבא: תסתכל. (פאוזה) כזה דבר כבר שופתי?

שעטנז: לא (פאוזה. נפחד מאד).

(מצביע על זבולון באמבטיה) ואצלך־יש־כזה־סחורה־מסיה?

סבא: לנו יש פרוטקציה אצל מוזס ובניו בע״מ, חומרי בנין לפירמידות. צריכים גוי אחד לרפואה לכבות את התנור בשבת…

שעטנז: (מסתכל במפשעתו) בשביל דבר כל כך קטנה עושים צרות כל־כך גדולה? אני לא מבינה…

סבא: איגן! (במנוד ראש ובצער…) אל תוריד את הפיז׳מה! השתגעת?!

שעטנז: (בדרך ליציאה) טוב, אני ללכת אשתי. (נעצר)…ואם אנחנו מביאים בני ישראל (חשיש). “השיש” בשביל־יהיו־שמחים־ורוקדים־יתנו־לנו־עוברים?

סבא: (נוטל את שעטנז בכתפו והולך אתו ליציאה כמורה עם תלמיד)…שעטנזה, הכניסי לך פעם לראש הקטן שלך שבני ישראל יצאו מהגלות הארוכה מבית עבדים ויש להם עוד מלאי של חזון, אמונה, חלוציות, גאולת האדם, שירים חסידים. (מפזם ומדגים רקוד הורה – ועיני שעטנז כמעט יוצאות מחוריהן – וכולו אומר ״פפחלידס השתגעת״ – שעה שזבולון מציץ בהן ומחייך מאוזן אל אוזן…) דוד מלך ישראל חי חי וקיים..״ יצא המלאי – יכנס החשיש. עכשיו יש להם “מלאן” מלאי במחסנים… חכה שיגמר המלאי… אולי חצי דור…

שעטנז: (לעצמו) כולם גמלים משוגעים בג׳ריקו… (הולך לפתח. כמעט ויצא. מסתובב ומדבר) אולי אנחנו מלמדים בני ישראל דבר חדש והם נותנים גמל־אשתי ללכת בחור בלי יש סופפים? (צריך לשרותים ועושה תנועות משונות ברגליו..)

סבא: מה תלמד אותם למשל?

שעטנז: אנחנו מלמדים בני־ישראל־איך־עושים־ברדק!

סבא: לעשות ברדק הם מומחים גדולים בעצמם… ולא צריכים עזרה מבחוץ.

שומשומית: (קולה בלבד. שרה) “כולו עשאנך יה דוסי דוסי, כולו עשאנך יה אבו ארוסי…”

שעטנז: הו, גוד (אלהים) כה אמר סרסתו סטרא: אם אין אני לי מי לי – וכשאני לעצמי מה אני? אני יכולה לעשות אצלכם קצת פיפי? (שעטנז יצא לשרותים)

סבא: ״מאני. מאני. מאני!״ חרב חדה מונחת על צווארו – וזה מדבר על ״מאני״! (מה אני)

שומשומית: (קולה בלבד. שרה) “כולו עשאנך יה אבו בטטה. כולו עשאנך יה אבו דרטה”.

סבא: (לזבולון) שומשום חוזרת מהבאר — ושרה כמו בולבול. שומע?

שומשומית: (נכנסת. כד על כתפה) ״כולו עשאנך יה דוסי–דוסי, כולו עשאנך יה אבו ארוסי".

סבא שומשומית (שרים יחדיו) כולו עשאנך יה אבו בטטה, כולו עשנאך יה אבו דרטה! (שומשומית שמה הכד על השולחן. משגיחה בזבולון. שמחה מאד)

שומשומית: (כמו במשחק ילדים מתקרבת לאמבטיה) "ברלה ברלה צא החוצה, אבא ואמא יתנו לך עוגה״ (מגיעה לאמבטיה – ופתאם היא מגלה משהו..) מה קרה לו? (בהנאה) הוא פתאום נורא כזה מתוק, לא כמו אצל כל הגויים האלה. מנבלוס…

זבולון: עשו לכל הגברים שנולדו במדבר סיני באופן קיבוצי – וגם לי.. לפני שנעבור לארץ הקודש.

סבא: בגילך?

שומשומית: (כאילו פתרה חידה) עכשיו אני מבינה למה פתאום, בעבר הירדן, פתאום לא בא לו עלי.. נכון, זבולון?

סבא: עשו לך פעם (ברית מלה) שאת באה אליו בטענות?

שומשומית: מי בא בטענות בכלל? (פאוזה) ואתה תשתוק, מפני שגם לך לא עשו, יה גוי אחד יווני מצימצקוס.

זבולון: תפסיקי לברבר ותני לי את החלוק והמגבת.

שומשומית: (מכסה זבולון בחלוק ונותנת לו מגבת – תוך שעוזרת לו לצאת מהחבית)..מתי התרחצת בפעם האחרונה? (ראתה הלכלוך בחבית)

זבולון:( לבוש בחלוק. ניגש לחלון, מציץ החוצה) עוד מעט, רק תשקע השמש.. (פותח החלון) וחיילי יריחו יקבלו שבר באוזניים… גנרל יהושע בן־נון ניסה את שופרות היובלים על עדר גמלים, וכל הגמלים השתגעו בוואדי״, חרת־אל־טאנק“… הכלים יפלו לך בבית כשתתחיל ה״סמטוחה.”

סבא: (באי אמון) מה למשל?

זבולון: (מסתכל סביבו)…ארון המתים!

סבא: חה. חה. חה. לא מאמין.

שומשומית: (בודקת הלכלוך באמבטיה באצבע. מריחה) עכשיו אני מבינה, סוף כל סוף, מה זה באמת זבל אורגני.

זבולון: את תשארי עם הזבל – ואני הולך להתלבש. (בפתח) תחזיק את ארון המתים חזק – חזק – שלא יפול. (יוצא)

שומשומית: זבולון, חכה לי! החריית הג׳ינג׳י נעלב שאמרתי לו זבל אורגני… חה. חה. חה. “ברלה ברלה צא החוצה אבא ואמא יתנו לך עוגה..” (הולכת כשבטנה קדימה)

סבא: מה זה?

שומשומית: לא ראית אף פעם פופיק בבטן? (יצאה)

סבא: (מסתובב בחדר חסר מנוחה. מחקה את שומשומית) “ברלה ברלה..” (הודף החבית מחוץ לבמה) כולם הלכו… ואפילו החתולים לא עושים מיאו היום… (יושב ויונק את הנרגילה) (מפזם בעצבות) “כולו עשאנך יה דוסי דוסי..” מלחמה זה לא בשביל אנשים זקנים כמוני… פעם היה פה בורדל עליז… ולפעמים זרקו עצם גם לסבא… טוב שיש לפחות זכרונות. (נכנס חייל יריחואי החוטף כרע תרנגולת, נועץ בה שיניו – ובורח) יה אללה מה שרעב ומלחמות עושים לבן־האדם… (נגש לארון ופותח הוילון) אתה אשם בכל יה “פאקר”… אתה חייב לי כסף, ורק בגללך ברחנו מאיג׳יפט.. תנוח בשלום בארונך… (סוגר הוילון)… השקט הזה עוד יהרוג אותי… (וברגע זה עולה תקיעת שופרות אדירה – והארון נופל…)

זבולון: (רק ראשו בפתח) עכשיו תפשת למה הגמלים השתגעו? (נעלם)

סבא: (שרצה להמשיך לומר משהו לזבולון רואה, לפתע, חבילה ליד הארון)…תתפוש חולרע, יה קרחנג׳י. את מכתבי האהבה של שש־בש לאסקדניה החביאו בארון… (מרים החבילה) אמורה! אי־לב־יו־זאטמה. יה צי קוכחם" (מרים הארון. פותח הוילון. שם המכתבים ליד שידפון) תשמור עליהם. איך היה הרעל ששמתי לך במרק? טעים? עכשיו תשחק לי קלפים רק בעולם הבא – ושלא נראה אותך יותר. נמאסת!! (סוגר הוילון) …הולך לגמור את ארון המתים השני – למי? – לששבש, – אם יחליט להתחתן עם רחב, שהיא נכדתי…

שעטנז: (נכנס מפנים הבית) אתה תגיד אדון זבולון ואדון בקבוק יביאו מקצצים אינסטרומנטים אצל אשתי בהוטל.. (רעש שופרות. שעטנז בבהלה מחבק את סבא) אנחנו מפחדות אדון פפחלידוס!!

סבא: (הודף את שעטנז) רד ממני, חולרע!! נדבק כמו קרציה בתחת (שופרות)… שופרות.. (מאזין ובודק) זה לא נשמע לך כמו מוסיקה אלגרו־וויצה־הללויה – משיגנה־ארוף־פון־דך?

שעטנז: קסקסה: ארוף פון־דך?

(רעש השופרות מתחזק – ושעטנז שעמד ליד החלון מתחרש.. ואיננו שומע דבר לכל אורך נאומו של סבא – להלן – והוא, נוגע מפעם לפעם באוזניו – מכה עליהן קלות – ומביט בעיני זכוכית בסבא)

סבא: “קסקסה”, זה שהיהודים באים, שעטנזה, וארץ כנען לעולם לא תהיה מה שהיתה פעם, תשכח מזה, כתבו פעם את ספר התנך וחושבים שזה הקרדיט יספיק להם לכל הדורות הבאים… עם הרוח עושה רוח… נגמרה האידיליה של רועי הצאן, החלילים… (מפזם) “יפים הלילות בכנען…” (מפזם) “עלה דלעונה ואלה דלעונה” (פאוזה) אולי אתה לא יודע, עיוני, אבל ההיסטוריה קבעה לנו פגישה חשובה כאן. איפוא שהיהודים משתינים בשעון החול… (הודף את שעטנז לישיבה אל השולחן. יושבים השנים) עוד יבוא יום, שעטנזה, ואתה תשב, זקן כמוני, ליד מדורה בחורף קר בפשט־בודה דראג׳ה פחות מינוס אפס מעלות – ותספר לנכדים שלך איך בני ישראל עברו את הג׳ורדן, ואיך פגשת את פפחלידס, היווני החכם ואחד מחסידי אומות העולם…(מסתכל אל עיניו הבוהות של שעטנז).. יה אללה, עם מי אני מדבר על נכדים אני? הארון הנופל בלבל אותי לגמרי.. שעטנזה אף פעם לא יכנס להריון בחיים שלו… הבנת בכלל מה שאמרתי לך?

שעטנז: אני לא שומעת… תצעק… בגללם הטרומפטות הללויה אני לא שומעת… רוצה מסתכלת לי באוזן? (שעטנז קופץ ומכה אל אוזניו, כאילו נכנסו לו מים באוזניו.. ולפתע אנו מרגישים שהוא שומע… אך סבא לא יודע – וצועק…)

סבא: (מפזם בצעקה)..טעם החיים קוקה־קו־ל־ה!"

שעטנז: למה־צועקת – כמו קוקו?

סבא: (בכעס) רד ממני!! קח את הגמל וקח את אשתך וקח את הווי “והקסקסים” שלך ועוף מכאן כמו כנף רננים. נמאסת!! לך כבר!

שעטנז: (יושב) אם מכרנו הגמל לקצב־בשר בשביל נקניקיות, מפני כל ״הבבים״ סגור בג׳ריקו – ולא יכולים בורח אצלך בחור, זה טוב?

סבא: אני מקבל שבץ ממנו. (פותח הוילון בארון) תגיד לו! (סוגר הוילון) או ששעטנז ילך “קיבני־מט” או שאני מתמוטט.. פשול! רוצה למכור את הגמל קפיצים לנקניקיות…

שעטנז: (בכל הרצינות) אתה חושבת באמת תהיה פה מלחמה, מסיה פפחלידס?

רחב: (שנכנסה) מלחמה זו לא מילה – רעידת אדמה… שעטנז: (מנשק ידה נוסח אציל פולני…) מאדם, טוב את שוב פה, מפני אנחנו רוצים שופתי־שיוף־בשלייפ…

סבא: שעטנזה השתגעה ולא יודעת כמה זה קשה להיות יהודי (פאוזה) “מאני” הבאת?

רחב: עוד מעט… (לשעטנז) מה שלום אשתך?

סבא: עוד שוכבת הררה (חררה. בחיקוי)…וזה לא חשוב עכשיו. הפדרסטים קנו גמל, רצו לרמות אותנו, לברוח רצו ולא לקנות את הבורדל. תופשת?

רחב: יוצא מן הכלל, מפני שהבית לא עומד עכשיו למכירה… יהיה כאן מכרה זהב… פרוספריטי – מפני שבני ישראל ידועים בתור סקס מנייקים, בעיקר בשבת אחרי הצהריים, – בגלל שאכלו צ׳ולנט – וזו גם מצווה אצלם,… אתה לא מתאר לך מה עבר עלי על המחצלת עם שיקה.. כל הגב שלי שריטות… וכאן נשיכות… וכאן נשיכות… גנרל!! יותר לא אלך אליו בשבת אחר הצהרים…

שעטנז: מאדם לא מוכרת פה מסביב, גם אם אני יש יהודי?

סבא: (מסביר)…אם הוא נשאר גוי הורגים אותו!

רחב: ואם הוא יהודי, השעטנז, הוא מיד פותח לי ממול קיוסק מתחרה…

סבא: אין שום פתרון? (מגרד ראשו בתהיה) שלא יהיה קיוסק – אבל יהיה…

רחב: תשמע שעטנזה: אם אתה נגש אל הנוטריון סאחלב עוונטג’י ומביא לי אישור שאתם מתחייבים לא לפתוח ביזנס מתחרה – אז אולי אני אסכים לעשות לך פרוטקציה בחלונות הגבוהים…

סבא: תגיד מהר כן, יה שקשוקה.

חבקוק: (נכנס נושא נאד יין מתנגש פנים אל פנים עם שעטנז) מי זה הטרונצ׳ו?

שעטנז: סניוריטה שעטנזה! האו־דו־יו־דו?

חבקוק: נו ספיק אינגליש. הוא גבר זו, או היא אשה זה?

סבא: איך שלפעמים…

שעטנז: (עוגב על חבקוק) אני ראיתה אדון בקבוק ישנה כמו אנג׳ל־מלאך… טוב, מאדם מסיה, הולכים חושבים עוונטג׳י… או קונים אינסטרומנט: “דו איט יור סלף”… אז אלי אני תבואי, אולי אני לא תבואי… אולי אני הולכת הוטל אואזיס: סניוריטה שעטנזה אלמנה עליזה־רווקה.. אז אולי מסיה בקבוק באה אצלי שותה תה: אורינט־אכספרס־ויסוצקי??! אתה תבואי?

חבקוק: (מניח נאד היין על השולחן) מה הוא מתחשמק עלי ומה הוא רוצה מהחיים שלי זה?!

שעטנז: (מענטז..) אני ״אוורופה״ – לא “אורינטלוס ברבריוס אזיאט”… (וחיוך עצום) שמעת יש פגניני?

סבא: (לשענטז) “הוסכות” לרגע! מטרטר ומברבר. שקט!

(לחבקוק) מי מכר לך את נאד היין?

רחב: (צוחקת. דוחפת קלות, בשובבות, את חבקוק) חבקוק – ספר לו!

סבא: מה יש לספר? יין זה יין. (ממשש נאד העור) רגע. זה לא יין. על פפחלידס לא ״עובדים״ – יש בפנים מתכת. מה זה יכול להיות?

רחב: הקרדיט! הכסף!

סבא: (בצהלה ושמחה) הכסף! הקרדיט! גנרל יהושע זה אני מבין גנרל! אללה הוא אכבר… הכסף הזה עושה אותי צעיר בעשר שנים.. (מנסה להרים הנאד ואינו יכול..) אפשר לקבל “קילה”… וכבר יש לי אחת..

רחב: אצל היהודים כל פרוטה שוקלת סלע… חה. חה. חה.

סבא: חה. חה. זוכרת שאמרת שיצמח לך זקן אם היהודים באמת יתנו לנו כסף? חה. חה. חה. (מתנשקים ומתחבקים)…חבל רק שהתחתנת עם הברמינן שאכל מרק… פארוק עם “המנדבושקס”… חה. חה. חה. כסף! כסף! כסף! יאלה, חבקוק, יאלה יה בבבה, נביא אותו מהר לכספת רב־בריח במרתף שלא יקבל רגליים ויברח! בוא “תחמול” ואני עוזר לך מאחור.

רחב: (כאשר השניים עומסים את נאד היין) על סוס עד החומה, ומשם חבקוק היה החמור שנכנס דרך החור… חה. חה. חה. (יוצאים סבא חבקוק – והנאד)

שעטנז: זה בקבוק בחור יפה מאד. יש לו אשה?

רחב: (בחיוך) רק בזמן האחרון… שוב רבת עם אשתך ושוב רוצה גט?

שעטנז: “ווי” (כן). אשתי אומרת לי דברים לא יפים במיוהד (במיוחד) גם זרקה לי הקומקום של הקומקום אצלי פה בראש יש פלסתר… (מראה) אני יש תרבות “אוורופיה” אבל אשתי יש ״אזיאט ברבריוס אורינטלוס" – ואין הבנה עם האשה… אפשר אני מזמין מסיה בקבוק יש כוס קפה עם ״שלאג–זאנה", מפני שעטנזה עצובה לבדה?

רחב: מסיה בקבוק הוא כמעט בתולה: ״איש עוד טרם שם לה!״

שעטנז: (בשיא הרצינות) גם טוסיק?

חבקוק: (נכנס לאחר ריצה במעלה מדרגות המרתף) איפה זבולון? (מנקה בגדיו) אני צריך למסור לו את הקלף מהגנרל… לאן הוא מביט?

שעטנז: (בודק ישבנו של חבקוק – אך מושיט ידו. חבקוק התמים לוחץ יד זו. שעטנז מנשק כף ידו של חבקוק נוסח אציל פולני.) מסיה, בקבוק..

חבקוק: (מושך ידו בבהלה – ) הוא השתגע או משהו? הוא ירק לי על כל היד.. (וזאת הוא אומר לסבא שנכנס מאושר)

סבא: מה שהולך שם בין זבולון לשומשום – אלוהים ישמור… סרטה לו את כל הפנים… א־ה־ב־ה!

שעטנז: אתה יודע, אדון פפחלידוס, אני קונה אדון בקבוק הרבה בגדים לא ילך כמו “חורני”.. עושה לה “גוד טיים־היי לייף”, מפני יש מסיה בקבוק טוסיק פירסט קלאסה: איש עוד טרם שם לה.. יהיה “אוורופי” ולא “אזיאט” “וילדה חיה” מרוקו־סכין..

חבקוק: (שולף סכין) מי מרוקו סכין מי?

שעטנז: (בנימוס מעודן) לא צריכה מתרגזת אפילו יש לה “דם חם”… תבואי אצלי, מלון חמישה כואבים (כוכבים) תקבלי שמפניה, קויאר, רגליים של צפרדעים..

חבקוק: (על מאכל כזה הוא עוד לא שמע) הוא אמר רגלי צפרדעים – הצפרדע?!

שעטנז: (בחיוך עליונות תרבותית)… אני יש זבלנות (סבלנות)…..את תבואי אצלי, מלמדת אותך אסטרו־נומיה, אסטרו־לוגיה, אסטרו־נֶקה, גסטרו־נומיה.. גם עושים יחד “חלטורה” כמו מוסיקת מוצרט, מלאכים־אנג׳לס… מי צריך נשים זורקות קומקומים? נשים תמיד מתנפחים (מדגים) עושים תינוקים צריך מחליף חיתולים מלא “הרא” (חרא)…אז מתי את באה אצלי, מסיה בקבוק, בשביל חלטורה? (כשהוא נותן צביטה נוסח איטליה בישבנו של איש המדבר עולה דמו של זה לראשו).

חבקוק: (תופש את שעטנז בגרונו) בן נעוות המרדות! חומץ בן יין! בן זונה! למי אתה צובט בתחת למי? אתה יודע למי: למפקד פלוגה בצבא ההתקפה לישראל, סיירת מטכ״ל, יה חרא ובן נעוות המרדות. (בועט בישבן של שעטנז, כמו בכדור רגל עד שמעיפו אל מאחורי הקלעים) שאני אוכל צפרדעים?! שמעתם חוצפה??!!

סבא: חבקוק – לנשק אותך! חה. חה. חה.

רחב:…תמים כמו ילד… חה. חה. חה. אבל תסמוך עלי – אצלי עוד תתקלקל כמו שצריך..

חבקוק: (שמח להבטחה של רחב..) תדעי שאני תופש אותך במילה…

רחב: (בקריצה) גם אני… (צוחקים עד שעול כאשר עולה רעש השופרות..)

סבא: (ממהר לעצור את הארון שלא יפול – והוא מצליח) רוצה לראות משהו, רחב? הפכתי את כל הבית עד שמצאתי… (פותח הוילון ומרים חבילת המכתבים) החבילה! מכתבי האהבה של ששבש לשרמוטה אסקדיניה. (פאוזה) כמה כסף ישלם?

רחב: מי?

סבא: מזה מי? ששבש!

רחב: קדחת ישלם ואני לא רוצה לא אותו ולא את הכסף המזופט שלו…

סבא: רצונו של אדם הוא כבודו.. לא רוצה לא צריך (מחזיר החבילה למקומה) תנוחו בשלום על משכבכם… (סוגר הוילון)

חבקוק: (בצעקה) זבולון, איפה אתה? (מפזם הסיסמא) “בצאת ישראאאאל ממצרייייים…”

זבולון: (נכנס. על פניו שריטות, זכר למריבה עם שומשומית) סעיד מפלוח!

חבוק: אחמד בדרשי! (מתחבקים ומכים זה את זה בעוצמה גוברת על הכתף) זה מסר לך גנרל שייקה! (מוסר לזבולון מגילת קלף).

זבולון: (קורא)…״סלמתו״ בן־נון, השמש שוקעת – והמלחמה מתחילה. הגדוד שלנו פורץ ראשון לתוך העיר… גדוד הפורצים.. יש כאן תוספת, למטה… נוגעת לך אישית… המחט העביר לסמחט שהעביר לרל״ש וקבל אישור המג״ד בלשכת הקרפ״ר של הקהנ״ר – וכולם חתמו… אל תסתכל עלי – תקרא!! (נכנסת שומשומית נושאת מגש פירות מחמיצה פנים לזבולון..)

חבקוק: (קורא וקופץ לגובה בשמחה גדולה) קבלתי עליה בדרגה… תשמעו: “בזה מתמנה חבקוק בן־שמוע בן אלקנה בן יהושפט לבית ישובעם לשבט לוי לרב סרן בצבא ההתקפה לישראל”.

זבולון: (בלחישה. שומשומית מניחה המגש על השולחן) כמו שלמדתי אתכם: אחת. שתים. שלוש. כיפק!

כולם: (בלחישה) הי!

זבולון: כיפק!

כולם: הי!

זבולון: כיפק!

כולם:הי! הי! הי!

חבקוק:מי המליץ עלי – אתה?

זבולון: נניח שאני.

חבקוק: לא – באמת! אל “תעבוד” עלי!

זבולון:…נניח שאני ונניח שרחב קצת שכבה לאורך עם הגנרל על המחצלת.. חה. חה. חה. (טופח על שכמו של חבקוק – וזה מחזיר לו טפיחות תוך צחוק צוהל…)

רחב: מזל טוב!

חבקוק: (מתנפל בפראות על רחב ומרים אותה.. ומסתובב אתה..) רחב את שווה הרמה ושווה אלף נשיקות…

שומשומית: (שרה כלפי מעלה – אל רחב) "רוצי שמואליק מחכה לך – ושולח לך אלף נשיקות..״ קדימה!

זבולון: קדימה!

סבא: נו, תרביץ תורה שבעל פה – פה אל פה…

חבקוק: (שפיו כמעט מול פה רחב..)…לא נעים… יש פה יותר מדי קהל… פעם אחרת…

זבולון: דחילק, חבקוק… זו ההזדמנות האחרונה שלך לפני שהגדוד שלנו פורץ…

סבא: דרך איזה שער?!

זבולון: (מצביע על מצחו) דרך שער התבונה… כליות, פפחלידס! אתה יודע מה הכלל הראשון בבטחון שדה: “אל תשאל בסתום ממך, יה סתום, או שתקבל מחבוש בקלבוש.”

סבא: (נעלב ויושב) אני סתום אני, ההה?

שומשומית: סבא, זבולון לא התכוון להעליב אותך.

סבא: את גם כן! זנזונת מצידון שאני צריך לשקר בשבילה ולהגיד שעושה כאן רק ספונג׳ה… יה שרמוטה סטג׳רית, שמצאנו בארגז בטטות…

זבולון: (בזינוק) אתה סוגר את הפה המלוכלך שלך (מוציא סכין) או שאני…

שומשומית: (עוצרת את זבולון) לא, זבולון! כל מה שאמר־אמת!

זבולון: ואני חשבתי… (בעצבות גדולה)

רחב: מחשבות תשאיר לסוסים שאוכלים קש… (ועכשיו לסבא) מה עקץ אותך מה? (מריחה את פיו) עראק?

סבא: (בצעקה) רדי ממני, את גם כן! רק בגלל הפארוק שלך בארון ברחנו מאיג׳פט לתוך המלחמה כאן ביריחו… (עובר ליד שומשומית. מחקה הליכת אשה בהריון) "אף פעם לא ראית פופיק בבטן?״ כל הצרות באות מהנשים – תשמעו ממני! (יוצא בכעס לצד הרחוב)

זבולון: אני מצטער.. מה בסך הכל אמרתי לו?

רחב:…פפחלידס יצא לרחוב המשוגע… אנחנו בעוצר בית וששבש רק מחכה לתרוץ לאסור אותנו…

סבא: (נכנס בריצה) הוא בא. ומאה שוטרים אחריו.. לא תאמינו.. זבולון, חבקוק, תברחו לתוך הבית… מהר! יה אללה! (נעלמים בתוך הבית: חבקוק זבולון וסבא)

שומשומית: (מחבקת את רחב) אני מפחדת!

רחב: גם אני!

שומשומית: מי זה יכול להיות?

רחב: אולי המלך ירחע בכבודו ובעצמו. מאה שוטרים (מסתכלת בחלון) שוטרים סביב סביב לבית..

שומשומית: סבא ברח כאילו ראה שד!! (ברגע זה נכנס ששבש הגדול בפיזמה ויחף) זה.. הוא.. תביטי..

רחב: את רואה מה שאני רואה?

שומשומית: אולי אנחנו ישנות וחולמות?

רחב: תני לי צביטה! (שומשומית צובטת אותה)…השתגעת! (מפנה ראשה) זה ששבש בפיז׳מה..

שומשומית: בלי מדליות…

רחב: יחף.

שומשומית: בלי מקל חזרן…

רחב: הפוליציה בכבודה ובעצמה ובגודל טבעי… זה לא יכול להיות… אני בטח חולמת…

ששבש:…זה לא חלום, מאדם. אין לנו כל סיכויים… ואם אתה בר־מינן כבר לא חשוב באיזה מדים מפוארים קוברים אותך באדמה… וכל המשטרה של יריחו בחוץ…

שומשום: בחיי שבא לי לבכות… (זבולון מתגנב בסכין שלופה לגבו של ששבש.)

ששבש: תגידו לג׳ינג׳י שחרשנו את כל הוילה ולא מצאנו אפילו ג׳ארה אחת והרצל אחד… (ובאיום) ויש לי דברים חשובים מאוד־מאוד לדבר איתו..

שומשומית: אני מפחדת… אמא׳לה… (רוצה לברוח לפנים הבית – אך מתנגשת עם סבא הנכנס ובידו מגפון) אתה לא רואה איך שאתה הולך גולם?! (בודקת את בטנה) כמעט דרכת לי על התינוק. (בלחישה) אמא׳לה… אני מפחדת… (כוססת צפרניים)

ששבש: (לשומשומית) אין לך מה לפחד, שומשומית…

שומשומית: (הרואה את זבולון מאחורי גבו של ששבש – ומפחדת… מחווה קידה גדולה) תודה…

ששבש: מאה השוטרים עומדים בחוץ ומחכים…

סבא: (בצעקה) ששבש הזהר – מאחוריך!!

זבולון: (מזנק. שם סכינו בצוואר ששבש) מאוחר מדי! (השניים עושים סיבוב מלא) תנועה אחת חשודה ואני שוחט אותך בגרון כמו תרנגולת לכפרות…

רחב: (בחשש) הוא עוד יהרוג אותו… תגידו לו… שומשומית תגידי לו…

ששבש: באתי לעשות ביזנס, ג׳נטלמן אגרימנט.

זבולון: הפנים לקיר! ידיים על הראש!

ששבש: )מנסה לעשות כמצווה עליו – אך נתקל בחרב של חבקוק שנכנס) מה זה שם?

חבקוק: חרב!

ששבש: (מסתכל לצד ורואה) זהו הבקבוק… שמע ג׳ינג׳י, זבולון… חרשנו את כל האדמה… אין ג׳ארה, אין הרצלים… איך זה?

זבולון: למה הבאת את כל המשטרה שעומדת בחוץ?

ששבש: התפטרתי! השוטרים ראו שאני בפיג׳מה והולכים אחרי כמו אחרי קרקס קופים שבא לעיר. הכל אבוד. פיניטו! המלך ירחע ברח במנהרה מתחת לחומה יחד עם כל הסמרקצ׳ים שלו…

זבולון: מי?

ששבש: הקבינט. שר המשטרה.. כולם ברחו למצרים. (בעצבות) ואותי לא לקחו… המלך בגד בי עם סודאני הכושי – “טיז נמבר פור”…

סבא: הלך המזל ובאו הצרות, ההה? (בשמחה לאיד)

ששבש: פפחלידס, לא מדברים אליך – מדברים אל המפקד! אני יכול להוריד את הידיים?

שומשומית: זבולונציק – בחייך תסכים. טוב?

זבולון: בסדר.

שומשומית: (מנשקת ב״ניקורים" את פני זבולון) ככה אתה מותק של ג׳ינג׳י – ואני אוהבת אותך. אני מצטערת שקלקלתי לך את הפנים בצפרניים שלי…

ששבש: אז בעניין הג׳נטלמן אגרימנט: אני עוזר לכם – ואתם דואגים שכל החמולה שלי תשאר בחיים בתמורה אני מקבל שיפוץ היתד!!

זבולון: מה?

ששבש: הנבוט!! וקבלה ואישור על ברית מילה.

חבקוק־וזבולון: מה אמרת?

ששבש: מה ששמעתם.

זבולון: מה עושים?

חבקוק: מקצצים.

זבולון: אחרי – למטבח!

ששבש: (קצת פוחד להכנס למטבח – לבלתי ידוע… מנסה להרויח זמן, לפני הניתוח)…אני יכול לפתוח את השערים… להיות “ראיס” ולספק לכם פועלי בניין זולים לשיכונים… יש לי קשרים ב״קסבה"… וכל מי שהוא מי בשטחים, שיהיו מוחזקים, מכיר אותי ואת משפחתי… אבל בתנאי אחד: אישור מלמעלה שאני בסדר למטה… ולמאה שוטרים!!

זבולון: טופס אישור מטכ״ל פא זיין ששים ותשע יספיק?

ששבש: זהו בדיוק הנייר שאני מחפש. או־קיי!

סבא: (מוציא חבילת המכתבים ומראה לששבש)

“אמורה, אי לב־יו”… ז׳אטמה. יה טי קוכם". רוצה?

רחב: המכתבים שייכים לך, מסיה ששבש.

ששבש: מי זקוק היום למכתבי אהבה מי? – אני – לא!

שומשומית: (בסקרנות גלויה…) מותר לי להציץ? (מקבלת החבילה מסבא) א־ה־ב־ה… (שרה) "אומרים יש בעולם א־ה־ב־ה מה זאת א־ה־ב־ה? (לששבש) להחזיר לך?

ששבש: מצדי את יכולה את יודעת מה… (להתנגב בהם)…

זבולון: קדימה!

סבא: יש שם קרש יוצא מן הכלל למקרוני ונקניק סלמי… (בשמץ שנאה…)

ששבש: (באיום לסבא) כשאני אהיה יהודי אמיתי – אתה עוד תעשה אצלי שמיניות באויר… תראה שתראה!! (זבולון הודף את ששבש למטבח – ושניהם יוצאים)

שומשומית: (אחרי ששבש) איך שהיה פעם אדם חשוב עם מדליות נוצצות… ופתאום בא בפיז׳מה… ויצא כל האויר מהבלון. (לשעטנז הנכנס בכותנת לילה וכובע שינה מוזר…)…כולם באים היום לפייפ־או־קלוק…

חבקוק: (לשעטנז) אם אתה שוב מדבר אלי, סרטוסטרא, תחטוף בעיטה בביצים – שתראה כוכבים – תראה!! גסטרונומיה!!!

שעטנז: (מראה נייר קלף) אני חתימה. אשתי חתימה… (מראה שחתמה באצבע) ואדון סאחלב עוונטג׳י חתימה. אנחנו מסכימים – אם אנחנו יש יהודים – לא פותחים בורדלים מתחרים מג׳ריקו, נבלוס, קלקיליה וקאקון.. (נותן הנייר לרחב) רואה יש כתוב?

רחב: מצויין. כל הכבוד! (דוחפת הנייר לחזה השופע) עכשיו תהיה המשויף השני. הראשון זה מסיה ששבש… תסתכל…

שעטנז: (מציץ למטבח ונבהל) וואו! (מנענע בראשו כמה פעמים ובתדהמה) אם אני יהודיה אז גם הילדים שלי בבודפשט גם יָהודים?

שומשומית: (בהפתעה) לך יש ילדים?

שעטנז: (סופר על אצבעותיו) שבעה! אילונקָה, מילונקָה, פורקָש, אישטוון, וואן־קָש, טו־קָש, טרי־קָש, פיפ־קָש וג׳וני ווקר… יצאו לי תשעה ילדים! (נזכר) שנים נולד יותר מאוחרת. שנתיים לא הייתי בביתה – ופתאום בא נולד.

סבא: ומי שבא – ברוך הבא, יה בבה! תגידי לי, שעטנזה, את האמא שלהם או האבא שלהם? (הכל צוחקים)

שעטנז: למה צוחקים? (צוחקים) אני יש טרגדיה גדול… ואין מה צוהקת. (צוחקת) אשתי בבודפשט, משינקה, אוחבת (אוהבת) עושה “חלטורה” גם אני יש בבית גם אני לא יש בבית. מה אתה עושה אשה רוצה תוציא לך כל הכוח יש לך ולא נשארה שום מיץ – (שפיץ) בשביל עושים ביזנס?! מסכנים ילדים: אילונקָה. מילונקָה. פורקָש. אישטוואן. וואן־קָאש. טו־קָאש. טרי־קָאש. פייפ־קָאש. וזה אההרון (אחרון) ילד קאטן (קטן) ג׳וני ווקר. (הכל צוחקים)

זבולון (מופיע בפתח המטבח, בפלגו מסך החרוזים וסכין בידו) מצחיק, ההה?

שעטנז: (לזבולון. בשפל קול ותחנון) מאדם רחב כבר מסכימה אני “נקסט”…

זבולון:…אם אתה “נקסט” תגש אליו. שמו חבקוק. זה עם פרצוף בלטה… (נעלם במטבח. מופיע) יש לו חרב חדה! (נעלם)

שעטנז: (מעביר אצבעו על חרבו של חבקוק – ונבהל) וואווו… אולי אתה עושה לי במספרים, מסיה בקבוק?

חבקוק: אם אתה רוצה מספרים – תלך לחייט גברים. אני חייל קרבי ולא בחיל הרפואה.. (סבא ממהר לצאת למטבח)

שעטנז: אדון מסיה, בקבוק… (כורע על ברכיו)… למה מתרוממות: ״וורי גור, ומתרוממים: וורי באד? אתה תגיד לי.. (ממרר בבכי קורע לב…) אני מצטערת אמרתי אתה אוכל צפרדעים ויש מסיה טוסיק “פירסט קלאסה!!!” (אנחות) אני אף פעם לא תגיד לך יותר מרוקו סכין ואזיאט מאזיה".. (מאסיה)…

חבקוק: קום כבר, יה חתיכת “דאפר”… נשבר לי ממך. ואתה תשמע טוב: אני לא בקבוק ואני לא זגג. גמרנו עם הבקבוקים… שמי ח־ב־ק־ו־ק…

סבא:( (נכנס בשמחה ובצעדי מחול כשהוא מרים מספרי גז צאן למרום – ומשקשק בהם) ״גוזו גז, גוזו גז״ – יש מספרים!

רחב: חיפושית פרעה שוב באה לעזרה…

שומשומית: (בשמחה) שעטנזה… יופי לך… יש מספרים!

סבא: (כאילו רקד ״דבקה״ – והמספרים משקשקות מעל לראשו) “גוזו גז, גוזו גז!!!” בואי שעטנזה…

שעטנז: מסיה פפחלידס, “אי ויל נבר פורגט יו,” ואתה מקבלת “קרדיט קרד”, מכניס חינם אצלנו בבורדלים כל החיים שלך…

סבא: למי שאין שיניים נותנים אגוזים. (לפתע הוא חושש ומוסר המספרים לחבקוק) תאמין לי שאני ציוני ורוצה הרבה יהודים… אבל, לצערי, זה זב״שו ולא זב״שי…

שעטנז: (כורע על ברכיו) אלוהים…

סבא: כאשר המצב רע והתחת נשרף מלמטה תיכף מחפשים את אלוהים למעלה… רק נגמרת השריפה… אפילו לא שמים קצוץ למכבי־אש ואומרים שלום לאלוהים….

שעטנז: (מילל) סרטוסטרא…

סבא: יא אללה – תפסיקי לבכות אצלי באוזן. יהיה בסדר. הולכים! ואם היה כתוב בכוכבים שלי שאני אהיה הגוי היווני הראשון שיכניס מתרומם ראשון לבריתו של אברהם אבינו – אז מי אני שילך נגד גלגל המזלות, ביחד עם המזמרה המזמרת?! (יללה גדולה של שעטנז) את באה, יה חרא, או שאני תיכף מתחרט, ואז תקבלי אצלי שטוזה שאפילו לא כתובה בתורה… (יוצאים סבא ושעטנז המקנח אפו בממחטה גדולה)

חבקוק: (שמח שיצא מצרה גדולה. מפזם ותנועות מחול דבקה…) עוזי וזמרת יה, והיתה לי לישועה! צריך לארוז את ה״פקלאות" ולהצטרף לגדוד. (יוצא)

(לאחר שחבקוק יצא עולה צריחת הרך הנולד ששבש)

שומשום־רחב: מאמה־מיאה! ששבש נולד מחדש…

זבולון: (נכנס בבהלה. מצביע אחורנית) יהודי!!

ששבש: (נכנס ורץ אחרי זבולון בסיבובים מסביב לשולחן, כשהוא צולע ומחזיק במקום הניתוח בפיז׳מה) עמוד! עצור! חכה לי!

שומשומית: (כמו לביאה המגינה על גוריה) עזוב אותו! שלא תעיז לגעת בו… אל תדחוף אותי בבטן… שתזהר לך.

ששבש: תני לי לעבור.

שומשומית: אשה עם צירים אף פעם לא דוחפים בבטן, זה ידוע.

זבולון: אני מצטער… זו הפעם הראשונה שאני עושה למישהו אחר…

שומשומית: (לששבש) אל תזוז – או שאתה חוטף את כד הנחושת הזה בראש… מי שלא עושה אף פעם לא טועה… שתדע לך!

ששבש: אבל אין לי טענות…

זבולון: לא?

ששבש: לא!!

שומשומית: אז למה אתה רודף אחריו?

ששבש: להגיד לו תודה.(לזבולון) אתה הצלת את חיי ואני מרגיש צורך נפשי ללחוץ את ידך… (לוחצים ידיים) ותודה על אישור מטכ״ל למהדרין… הסבה מקצועית. (צולע לעבר היציאה) להתראות ביריחו המשוחררת, נחלת אבות. שטח משוחרר לא יוחזר. (יוצא)

זבולון: אני משתגע… מה שעובר עלינו היום… (תרועת חצוצרות אדירה) זהו זה! העסק מתחיל! (פותח החלון)… הצבא שלנו פורץ ליריחו…. (משתולל ומחבק את כל הנוכחים בזה אחר זה…) היום הגדול הגיע… תסתכלו… לפידים. זורקים לפידים… (לפיד אש בנגלית נזרקת לבמה – וזבולון זורק בחזרה אל מעבר לקלעים) מבזבזים תחמושת אלה…

רחב: שומשום, תסתכלי… חיילי ישראל זורמים דרך שער האריות… וכל אחד מהם קליינט! פרוספריטי… נחזיר את כל השרמוטות ונביא עוד מיפו ומרחוב הירקון…

שומשומית:..כמה גברים – כמה יפים… חתיכים אחד אחד…

זבולון: (מתרוצץ וצעקות) חבקוק! חבקוק! (מפזם סיסמא) “בצאת ישראל ממצרים…” (רץ לחלון) צביקה! אהלן צביקה! גברוש! מוטה! כל החברה! צבינג׳י! איזה גברים…

שומשומית: מה הם עושים שם?

רחב: זורקים בופטים מהחלונות לרחוב…

שומשומית:…מרבדים…

רחב: קומקומים… נרגילות.. (בצעקה לרחוב, מבעד לחלון) הי, אתם, חיות הנגב, זהירות עם הווזות… זה פורצלן… פורצלן… לא שמעו על צלחות פורצלן במדבר סיני “הווילדא חייס”.. (עובר חייל ישראלי העמוס מכל הבא ליד שלא רואים את ראשו בכלל. יוצא במהירות)

זבולון: מה זה היה?

שומשומית: חנטוש־מנטוש!

זבולון: מה?

רחב: רכוש נטוש!

זבולון: (לחייל החוזר עם השלל והבלתי נראה מתחת למרבדים וכ׳ו) הי, אתה.. חייל, אני רב סרן זבולון… (החייל יצא כבר – ועכשיו נכנס ממול חייל אחר: נושא אסלה) מה זה? (החייל יצא) מה זה היה?

רחב־שומשומית: בית שימוש!

זבולון: אלוהים אדירים….

סבא: (שנכנס. נושא מזמרה.) ראית, יה בבה: ככה מתחילים? רכוש נטוש? פועלים זולים מהשטחים המוחזקים? אפילו עוד לא התחלתם בשיבת ציון מהפירמידות של בית עבדים וכבר הדג מתחיל להסריח מהראש, עיוני?!

זבולון: זה בהחלט בניגוד להוראות…

סבא: בניגון)… אבל יצר האדם רע מנעוריו… ואם לא תשים לו רסן: וישמן ישורון ויבעט..

זבולון:…אני אהיה אכר… ולא יהיה לי שום חלק בשחיתות…

סבא: (בניגון)…אם יש קוצים מסביב תחנק החיטה והשעורה…

זבולון: (נבוך. מסתכל אל שומשומית – והיא מפנה פניה ממנו) חבקוק! איך היה עם שעטנז?

סבא: לא היה כמעט כלום… הולך לעבוד זה בארגון… “עושה שלום במרומיו…” לא מבין!!

חבקוק: (נכנס. נושא קיטבג. שר בצעידה..) “האמיני יום יבוא, טוב יהיה מבטיח לך.. לחבק אותך אבוא והכל אבטיח לך”.. שמאל.. ימין, שמאל ימין… ימינה פנה, שמאלה פנה (עוצר. מצדיע לזבולון) המפקד!

זבולון: זזים לגדוד. ושמע, אם אני רואה חייל שנוגע ברכוש נטוש, אני מולק אותו.

חבקוק: בחייך, אתה תמים ונאיבי, או משהו? זו מלחמה, לא? ובמלחמה הורגים ואונסים ובוזזים. כך עושים כולם!

זבולון: זה כל מה שלמדנו בבית עבדים במשך מאות בשנים?

חבקוק:…למדנו שצדיק ורע לו ורשע וטוב לו… ואני הולך לקבל מינוי אצל הגנרל…

זבולון: אתה לא מבזבז זמן אתה!!! (בלגלוג)

רחב: (בחלון) חצי מיליון זכרים!

שומשומית:…תהיה כאן פרנסה… שלא נדע…

סבא: שומשום! רחב! המרגלים רוצים להפרד… שומעים את השקט? פה נגמרה המלחמה אפילו לפני שהתחילה…

רחב: (בהליכה לשומשומית. בלחישה..) לפני שהוא הולך את מוכרחה לספר לו!

שומשומית…הוא לא אמר לי שהוא אוהב אותי! (זבולון וחבקוק מחבקים את רחב ושומשומית. השיחה מתנהלת סימולטנית)

רחב: (לחבקוק)…תשמור על עצמך, ואל תשכח את מאמא רחב..

חבקוק: “תשכח ימיני אם לא אזכרכי..”

שומשומית: הו, זבולונציק, — נכון שהיה לנו טוב ביחד?

זבולון: (ניכר שהוא מקבל הוראות מרחב – מאחורי גבו של חבקוק – כיצד להתנהג..)…למה לא? היה לא רע… בעצם…

שומשומית: נכון שאני לא הייתי עוד סתם “פראאחחה” לחשכבה?

זבולון: (רחב מרמזת לו את הקצב…) לא הייתי אומר…

שומשומית: ונכון שאתה אוהב אותי?

זבולון: תראי… כן בעצם, למה לא? (מקבל אות מרחב שזה היה “עלא כיף כיפק”)

שומשומית: (עוצרת עצמה, בקושי, שלא לפרוץ בבכי) טוב, אני מצטערת שהכנסתי לך צפורניים לפרצוף, התרגזתי. תבטיח לי רק דבר אחד, שאם תהיה לך פעם בת קטנה תקרא לה שומשום, טוב?

זבולון: (משחק קר כקרח) בסדר. למה לא!

סבא: (בצעקה פתאומית) מספיק! הדביקו אתכם בדבק קרציות שאתם מחובקים ולא יכולים להיות נפרדים? איך שאנחנו אוהבים אותכם, כאילו הייתם הנכדים שלי, פפחלידסים קטנים… (מוחה דמעה) מתי תבואו לבקר?

חבקוק: אותי תראה יותר מהר ממה שאתה משער…

סבא: אינשאללה! ואתה, יה זבולון?

זבולון: הולך לקנות בעיר מחרשה… לא יהיו יותר מלחמות… לא יהיו יותר ימי מילואים בלי סוף… ואז אני בא אליכם עם אשתי השמנה, האכרה (בכי של שומשומית. קריצות בין רחב לזבולון וסבא, שהוא בסוד העניין)..ועשרה ילדים ג׳ינג׳ים… (בכי שומשומית יותר חזק..) וכל פעם שיהיה ילד נוסף, אנחנו נביא אותו לבית הזה שתראו את התוצרת.. (שומשומית כבר מיללת והופכת גבה לנוכחים) תסתכלו מי זה בא!

(נכנס ששבש לבוש תנכית ובידו מגילה ענקית מגוללת. הוא פותח המגילה..)

סבא: מי זה יכול להיות?

ששבש: (מרים זקן על רצועת גומי..) מה זה מי זה? כבר לא מכירים את מסיה ששבש?

זבולון: מי נתן לך את הבגדים התנכיים?

ששבש:…מי שנתן לי את המינשר מספר אחד, מחלקת השטחים המוחזקים (פאוזה) מהיום אני הכרוז הרשמי של הממשל הצבאי הזמני הקבוע. (מחזיר הזקן למקומו. רעש והמולה בחוץ. סבא רחב ושומשומית נגשים לחלון ומציצים החוצה. ששבש ממתין לתורו להכריז.. חבקוק וזבולון חומקים בחשאי)

רחב: (בהתלהבות) זהו יהושע בן נון על הסוס הלבן! שייקה, וולקום טו ג׳ריקו! איזה לילה גנרלי היה לי על המחצלת המגרדת עם הגנרל… וגם הבטיח לי שיכתבו עלי איזה שלוש שורות וחצי פסיק אצלם בתנך… שייקה! זו אני, רחב!!! אפילו לא הביט עלי…

שומשומית: תסתכלו: חבקוק וזבולון בתוך ים החיילים הזורמים דרך שער האריות… הי, זבולון.. זבולונציק… איך שאני מתה עליך… נעלם האבא של הילד שלי לעולמי עולמים… למה אני שוב בוכה כמו טפשה? (מתחבקת עם רחב הבוכה גם היא)

רחב:…גם אני!

שעטנז: (קורא במגילה) אל כל תושבי יריחו הכבושים והמשוחררים בשטחים המוחזקים, סעיף קטן אלף: הטלת מסים. (נזרק לבמה לפיד אש בנגלית – אש קרה – וסבא ממהר להרים ולזרוק בחזרה)

סבא: “כוס אמם” בני ישראל והחוכמות שלהם… (השתחויה קלה לעומת ששבש)

ששבש: (משתעל קלות) לכן הטילו השלטונות המוסמכים מס בלו ומס בילוים, בגין כל המסים שאקרא להלן ולדלהלן…

סבא: לעבוד לא למדו בפרמידות – מסים למדו מפרעה טוט הנחאס החמישי… (כנ״ל) תפדל!

ששבש:…מס חמוצים ומס מתוקים. מס גבינה רזה ומס זיתים דפוקים…

קול: (מאחורי הקלעים) עמוד דום! הצג־שק! הכתף־שק!

סבא:…וולא איל עזים מושל יריחו בא לבקור… (מסדר שערות שפמו ברוק פיו)

קול:…המושל – המסדר לרשותך! (תזמורת מכבי אש…)

סבא: (נדהם לראות את חבקוק – עוטה גלימה אדומה – נכנס לבית בצעדי מושל אמיתי…) אהלן חבקוק… זה לא חבקוק או זה כן חבקוק… ערב טוב כבוד המושל המושלם המושלם… (לרחב. ביאוש) מושלזם?

חבקוק: (מתעלם מן הנוכחים. פותח מגילה, כאשר שש בש, בצד השני, סוגר מגילה…)

"…מינשר מספר שנים. הממשל הצבאי. סעיף גדול קטן שלוש, בגין בתים מוחרמים עבור שטחים צבאיים סגורים ומסוגרים, מחלקת שיפוצים. לכן אני, בתוקף תפקידי, מצווה בזה להחרים…

ששבש: כבוד המושל הישראלי… אם תחרים את הבית הזה, לאן הם ילכו מסכנים?

סבא: (לצד) “יחרים” אבי אביו..

רחב:…וזו התודה על הכנסת האורחים וכל מה שלמדתי אותך?

שומשומית: אתם יכולים רק להתבייש בעצמכם אתה והזבולון ההוא…

ששבש: (לרחב) תגידי לו שתלכי ישר לגנרל.. כמו שאיימת עלי עם המכתבים לאסקדיניה. (בינתיים רחב וששבש מחזיקים ידיים..)

רחב: תשמע, חבקוק, ואל תעשה עלי רושם ו״אבו עלי"…מושל או לא מושל.. אני הולכת ישר מפה לשייקה למפקדה…

חבקוק: (מדבר לאט במו ברלב..) כבר הלכתי בעצמי. אז אולי תשתקי ותשמעי…. (קורא) "לכן אני מחרים את ביתו של היהודי, ששבש בן דמקה לבית שח־שח.

רחב: (לששבש) אני מצטערת…

סבא:…זה רק לטובתו! אין לך בית – אתה לא משלם מסים, וכל יום שאין לך הפסד זה רווח נקי… ויותר טוב צפור אחת ביד, מאשר עשרה נקניקים על העץ בחלום.

ששבש: מאיפה באו הנקניקים האלה פתאום?

רחב: פפחלידס, בנפול אויבך אל תגיל ואל תשמח!

סבא: אז אולי תגידי למה אני כולי גיל ושמחה, יה חכמה?

ששבש: הרסו אותי! עשקו אותי! רמסו אותי! החרימו אותי ואני הולך ותולה את עצמי על העץ הראשון… מה אני עושה? הכל אבוד…

שומשומית:…תוכל לגור אצל רחב..

ששבש: מה?

שומשומית: מה ששמעת.

סבא: על איזה תקן?

רחב: על תקן של חתונה עם הנכדה שלך, סבא פפחלידס!!!

ששבש: רחב!

רחב: ששבש! (מתחבקים, כמובן)

סבא: כולם גמלים משוגעים היום בג׳ריקו. (לרחב) איך זה קרה?

רחב:…לא יודעת.. אבל ששבש בלי מדליות, בפיז׳מה, יחף… (מתחבקת עם ששבש)

סבא: (המנצל הזדמנות החיבוקים, נגש לארון. מסיט הוילון ואומר לחנוט שידפון.) הכנתי ארון מתים שני… אל תספר לאף אחד… יה פארוק… זוכר את הרעל במרק? יש לי בכיס מנה מיוחדת, שיכולה להרוג גם סוס, בשביל החמור ששבש… (נגש לששבש ומנשקו על לחייו כמו בלגיון הצרפתי)…שיהיה במזל..

שומשומית: מזל טוב. מזל טוב. (לחיצות ידיים ונישוקים הדדים) תראו מי בא! (נכנס זבולון נושא מחרשת מסמר ערבית)

זבולון: קניתי! רואים, המחרשה הכי משוכללת… (שומשומית מחבקת אותו ובוכה) למה את בוכה שוב כמו טפשה, יה חוחה בין החוחות? לא ידעת שהאבא הג׳ינג׳י יחזור אל התינוק הג׳ינג׳י שלו אצלך בבטן? אני אוהב אותך יה פוסטמה! רחב ספרה לי! (שומשומית הבוכיה מסתכלת ברחב וזו מנענעת ראשה בחיוב)

קול: (מאחורי הקלעים) הצג – שֵק!! דגל – שק!! עמוד – נוח!! עמוד – דום! (תזמורת צבאית) לכבוד מזכיר “עושה שלום” המסדר יעבור לדום… מסדר דום!!! (תקיעת חצוצרה)

שעטנז: (נכנס לבמה לבוש כדיפלומט מזרחי. נושא מזוודה)…אני יש דילוגים במידל איסט “עושה שלום” במרומיו אם אין מלחמה אין פרנסה… (שם המזוודה על השולחן וסבא, כמובן, מתעניין בה ופותח אותה בחשאי, כאשר שעטנז ממשיך לנאום)… אני הולך עכשיו חמור דמשקוס, ואחר כך הולכך גמל ארץ גושן, ושוב נוסע דיליזנס ג׳ריקו… פפחלידוס, למה פותח מזוודה ולוקח השיש (חשיש) שלי? אני צריכה זה השיש (חשיש) עושים חושבים איך מוכרים ביזנס חרבות וכידונות בשביל יהיה שוב מלהמות!! (מלחמות)..תודה אתה סוגרת מזוודה. אז אולי אני תבואי – אולי אני לא. אשתי כבר לא שואבת (שוכבת) הררה.. (חררה) בייי! ביי! (מנפנף מעדנות ומסתלק, לאחר שמסתכל שוב בישבנו של חבקוק.. יוצא)

רחב: כבוד המושל הצבאי ואורחים נכבדים, אתם מתבקשים לשבת לשולחן ולאכול אתנו… ונתחיל במרק…

סבא: (משפשף ידיו בהנאה) המרק שפארוק אהב? קרופניק!!

רחב: אותו המרק רק בצלחות אחרות. (הכל יושבים לשולחן, חוץ מרחב שנכנסה למטבח וסבא שמוציא ארון מתים מתוך ארון מתים ושם לצד ארון המתים – צבעים פסיכודלים)

זבולון: (מתחיל לשיר והכל שרים) “עוד לא אכלנו, עוד לא שתינו, יבש לנו בגרון…”

רחב: (מביאה צלחות ובהן מרק וכפות על מגש ומחלקת למסובים) תאכלו… עוד כמה ימים נזמין את כולכם לשתי חתונות…

סבא:..כמו כלום! מי שחי צריך תמיד לזכור שהוא רק אורח בעולם הזה, ומה שמחכה לו זה העולם הבא.. שם יוכל לנוח כמה שהוא רק רוצה: מההיסטוריה, מהמזל הרע שלו, מחיי נשואים מחורבנים, ממסים, – ומכל מה שאתם רוצים! נכון, ששבש? (נהנה למראה הארון ליד הארון של שידפון) איך המרק שהנכדה שלי מבשלת? (מניח כף ידו בכתפו של ששבש ושופך קצת רעל לצלחת המרק, מהצד השני)..יהיו לכם חיים שאף אחד עוד לא ראה… (מתקרב לקדמת הבמה) אין מלים בפי… (ובלחישה) אם ששבש חושב שהוא ילקק דבש אצלנו – הוא טועה. מה הנשים יודעות מהחיים שלהן! הכמות ששמתי לו יכולה להרוג גם סוס יאור… אז אל תשימו לב אליו… עד הבוקר הוא ברמינן… (פונה ישירות לקהל) אז נעזוב את המתים ונחזור אל החיים… מי שיבוא אצלנו בג׳ריקו, בורדל “הגמל המשוגע” יקבל הרפיה, מסג׳, וכל הדברים המשמחים האחרים. נחזיר את אסקדיניה ונחזיר את מלנכוליה ואולי נביא כמה בחורות חלוצות מרחוב הירקון… אז תבואו לבקר – בעקר בשבת! לחילים עם תלושי שקם חמישים אחוז הנחה. (נשיקות אויר) להתראות אצלנו ב״גמל המשוגע". לילה טוב יה קהל צמרת! לילה טוב!

מסך

בהפתח המסך, – להשתחויות – עוברים זבולון וחבקוק את הבמה, נושאים מוט בשניים ועליו תלוי אשבול ענבים – ציור קרטון או פלסטיק.