רקע
משה שווייגר

שירים מאת מ. טמקין.

“נטפים”. “שירים נבחרים”. רסיסי שירה חרישית, צנועה, שתחילתם וסופם תפילה: שיר־“תפילה” בפתיחה ושיר־“תפילה” בסיוּם. ספר ה“נטפים”.


המשורר – חרוד יחרד לבו על בת־שירתו, בת־שירה של “פייטן־נזיר” בעל “נימי נפש נידחת” – ובשלומה הוא מתפלל על “מולדות הרחוקה”:

אִם לֹא אוּכַל עוֹד הֵאָרֵג בְּרִקְמָתֵךְ

אֶפֹּל נָא כְּשִׁבֹּלֶת רֵיקָה וְחִוֶּרֶת

בְּזִיו שַׁדְמָתֵךְ הַנּוֹהֶרֶת…


ככה תחרד תפילתו הראשונה, תפילת הפתיחה.

ברם, חרדת חינם היא החרדה הזאת. כי שירתו של טמקין – עם היותה, כעדוּת המשורר עצמו, שירת “מזמר נודד אפור המדים” – יכלה בכל זאת ל“התרקם בארג”.

להתרקם, עד כדי ספוג לתוכה צער “ההולכים שחוח וקורסים דום” “בתוך העיר המאובקה והנכאה”:

רַק שָׁם עַל מִדְרָכָה, בְקֶרֶן הַמְּבוֹאִים,

קוֹרְסִים דֹּם כְּתֵפַיִם כְּקֻפַּת־שַׂקִּים בְּלוֹאִים.

אוֹתָם אֹהַב וַאֲרַחֵם עַד לִדְמָעוֹת

אִתָּם אֵלֵךְ שָׁחוֹש תַּחַת הַמַּשָּׂאוֹת.


המשורר – אם אלה הם, אשר בהם בחר ללוות אותם בדרכם, דרך המכאובים והדמעות –

יש להצטרף בכל לב לתפילת הסיום שלו:

מַנְגִּינוֹתַי לֹא דָבַק בָּהֶן מֵאֳשֶׁר לֹא לִי,

אַל נָא יָפוּצוּ כְצִפֳּרִים מָחֳרָדוֹת בֶּחָלָל הָרֵיק –


אל־נא יפוצו!


המלצות קוראים
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.
תגיות
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות