פֶּרֶק פְתִיחָה, בּוֹ מְבַקְשִׁים הַיְלָדִים סִפּוּרִים מֵחַיֵי הַשׁוֹמְרִים    🔗

בְּשִׁלְהֵי קַיִץ תרפ"ה בָּאתִי לִקְבוּצַת כְּפַר־גִלְעָדִי אֲשֶׁר בַּגָּלִיל הָעֶלְיוֹן, כְּדֵי לְחַנֵּךְ אֶת יְלָדֶיהָ לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדָה. אֵינֶנִּי אוֹמֵר נִשְׁלַחְתִּי, אֶלָּא בָּאתִי – כִּי כְּבָר בִּשְׁנַת־לִמּוּדַי הָאַחֲרוֹנָה בְּבֵית־הַמִּדְרָשׁ לְמוֹרִים שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם, קָבַעְתִּי לְעַצְמִי אֶת דַּרְכִּי בַּחַיִּים: לְהוֹרוֹת בְּבֵית־סֵפֶר שֶׁבְּאַחַד הַכְּפָרִים הָעִבְרִיִּים שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וּלְהִשְׁתַּיֵּךְ אֶל תְּנוּעַת הָעֲבוֹדָה הָעִבְרִית.

הַקְבוּצָה, שֶׁאֶת יְלָדֶיהָ בָּאתִי לְלַמֵד, הָיְתָה קְטַנָּה וּמִסְפַּר חֲבֵרֶיהָ מֻעָט, וְכָל־כֻּלָּהּ מְשֻׁכֶּנֶת בְּתוֹךְ שְׁתֵּי עֲלִיּוֹת־גַּג אַרְכּוֹת, מְחֻלָּקוֹת לְאָרְכָּן עַל־יְדֵי מַחְצְלוֹת־גֹמֶא לְחֶדְרֵי־מִשְׁפָּחָה גְּדוּרִים וּלְ’רַוָּקִיּוֹת' פְּרוּזוֹת. מִתַּחַת לָעֲלִיָּה הָאַחַת, בְּבִנְיַן אַבְנֵי־בַּזֶּלֶת קוֹדְרוֹת וְכֵהוֹת, שָׁכְנוּ הַפָּרוֹת הַדַּמַשְׂקָאִיּוֹת וְהַבֵּירוּתִיּוֹת; וּמִתַּחַת לָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה, בְּמִבְנֶה אָרֹךְ, צַר וְשָׁחוֹר – נִמְצְאוּ הַמִטְבָּח, חֲדַר־הָאֹכֶל וּמַחְסַן־הַבְּגָדִים…

נוֹסָף לְבִנְיְנֵי מֶשֶׁק וְדִירָה אֵלֶה, נִצְּבוּ מִחוּץ לַחֲצַר־הַמֶּשֶׁק אַרְבָּעָה בָּתִּים קְטַנִים וַחֲדָשִׁים. בְּבָתִּים אֵלֶה נִמְצְאוּ גַּן־הַיְלָדִים, חֶדְרֵי־הַלִּינָה הַמְשֻׁתָּפִים לִילָדִים וּבֵית־הַסֵּפֶר. מִסְגֶרֶת טִבְעִית לַיִּשּׁוּב הַקָּטָן שִׁמְשׁוּ הַחֶרְמוֹן בִּצְפוֹן־מִזְרָח, הָרֵי הַגּוֹלָן בַּמִּזְרָח; בַּדָּרוֹם בִּצּוֹת הַחוּלָה, בַּמַּעֲרָב רֶכֶס הָרֵי־נַפְתָּלִי וְהַר־מְתוּלָה בַּצָפוֹן…

מְיַסְדִי כְּפַר־גִלְעָדִי, שֶׁהָיוּ כֻּלָּם חַבְרֵי הַ“שּׁוֹמֵר”, הִצִּיבוּ לְעַצְמָם שְׁתֵּי מַטָּרוֹת בְּיִסּוּד יִשּׁוּב זֶה בִּגְבוּלָהּ הַצְּפוֹנִי שֶׁל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל: לִקְשֹׁר אֶת הַחֲבֵרִים לָאֲדָמָה וּלְהָפְכָם לְאִכָּרִים; וְלִיצֹר בִּכְפַר־הַשׁוֹמְרִים בַּיִת, שֶׁיֶּאֱסֹף אֶל תּוֹכוֹ אֶת הָאַלְמָנוֹת וְהַיְתוֹמִים שֶׁל חַבְרֵיהֶם לְנֶשֶׁק וְלַהֲגָנָּה, הַשּׁוֹמְרִים שֶׁנָּפְלוּ עַל מִשְׁמַרְתָּם, אוֹ שֶׁנִּפְטְרוּ בִּהְיוֹתָם בְּתַפְקִידָם. וְאָמְנָם, בֵּין חֲמִשָּׁה־עָשָׂר הַיְלָדִים, שֶׁלָּמְדוּ בְּבֵית־הַסֵפֶר – כִּשְׁנֵי־שְׁלִישִׁים מֵהֶם הָיוּ יְתוֹמִים: יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל גִלְעָדִי, צְבִי בֶּקֶר, יְחֶזְקֵאל נִיסְנוֹב וּמֶנְדְל פּוֹרְטוּגָלִי – מְיַסְדֵי “הַשּׁוֹמֵר” וַחֲבֵרָיו הָרִאשׁוֹנִים, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה.

מֵאָה שָׁבוּעוֹת חָיִיתִי בְּחָצֵר קְטַנָּה וְנִדַּחַת זֹאת, שֶׁיּוֹשְׁבֶיהָ כִּנוּ אֶת תֵּל־אָבִיב בְּשֵׁם “חוּץ לָאָרֶץ”; זֶה הַיִּשּׁוּב הַמְבֻדָּד, שֶׁדָּבָר לֹא הָיָה לוֹ עִם הַמּוֹשָׁבָה הַשְּׁכֵנָה מְתוּלָה, וַאֲשֶׁר הַקְּבוּצָה הַקְּרוֹבָה אֵלָיו מִדָּרוֹם, אַיֶּלֶת־ הַשַּׁחַר, שָׁכְנָה בְּמֶרְחַק שֵׂשׁ־שְׁמוֹנֶה שְׁעוֹת נְסִיעָה בַּעֲגָלָה.

אַךְ עַל אַף הָרִחוּק וְהַנִּתּוּק, לֹא פָּקְדָה אוֹתִי בְּמֶשֶׁךְ הַשְּׁנָתַיִם אַף שָׁעָה אַחַת שֶׁל בְּדִידוּת אוֹ שִׁעֲמוּם, שֶׁכֵּן, הָעֲבוֹדָה בְּבֵית־הַסֵפֶר, וְהַהִסְתַּכְּלֻיּוֹת בַּצוֹמֵחַ וּבַחַי שֶׁבַּסְבִיבָה – בְּלָעוּנִי מַמָּשׁ מִשְּׁעַת־בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת וְעַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה. כָּאן, בְּמָקוֹם קָטָן וְנִדָּח זֶה, הִתְחַלְתִּי לִרְשֹׁם מִפִּי וָתִיקֵי הַשּׁוֹמֵר מַעֲשִׂיּוֹת וְאַגָּדוֹת שֶׁסִּפְּקוּ לִי חֹמֶר לְסִפּוּרִים מֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת. מָשׁוּל הָיִיתִי לְכוֹרֶה־פֶחָם, שֶׁאַגַּב כְּרִיָתוֹ נִזְדַּמְנוּ לוֹ גְּבִישִׁים אֲפֹרִים וַאֲטוּמִים, שֶׁחָסְרוּ צוּרָה וְתַבְנִית. אֲסָפָם כִּלְאַחַר־יָד וּטְמָנָם בְּכִיסוֹ. לְיָמִים, כְּשֶׁנִּתְפַּנָּה מֵעֲבוֹדָתוֹ וְנִזְכַּר בִּרְסִיסֵי־גָּבִישׁ אֵלֶּה, הוֹצִיאָם מִתֵּבַת הַגְּרוּטָאוֹת שֶׁבְּבֵיתוֹ וְהִתְחִיל לְלַטְשָׁם; וְאַט־אַט, לְאַחַר שֶׁהֵסִיר אֶת הֶעָפָר וַאֲבַק־הַפֶּחָם מֵעֲלֵיהֶם וְלִטְּשָׁם בְּאַהֲבָה וּבִמְסִירוּת – הִתְחִילוּ הַגְּבִישִׁים מַקְרִינִים וּמְחַמְּמִים אֶת לִבּוֹ וְנַפְשׁוֹ…

מַנְיָה שׁוֹחַט וְרַבִּי אֵלִיָּהוּ אִלְיוֹבִיץ, הַ“סַּבָּא” שֶׁל יַלְדֵי הַקְבוּצָה; רִבְקָה נִיסְנוֹב וְטוֹבָה פּוֹרְטוּגָלִי, נוּחָם עֵדֶן – סָחוּ לִי אֵרוּעִים וַחֲוָיוֹת מֵחַיֵי הַשְּׁמִירָה וְכִבּוּשׁ הָעֲבוֹדָה. אַךְ הַמַּעְיָן־הַמִּתְגַבֵּר, שֶׁמִּמֶּנוּ שָׁתִיתִי וְלֹא רָוִיתִי – הָיָה אֲלֶכְּסַנְדֶר זַיְד. שְׁמוֹ הָיָה יָדוּעַ לִי עוֹד לִפְנֵי בּוֹאִי לִכְפַר־גִלְעָדִי, אַךְ לֹא הִכַּרְתִּיו אִישִׁית, וּכְבָר בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לַעֲבוֹדָתִי בְּבֵית־הַסֶפֶר – בָּא וְהִצִּיג אֶת עַצְמוֹ לִפְנֵי חֶבֶר־הַמְחַנְּכִים הֶחָדָשׁ. קֹדֶם כֹּל; הָיוּ לוֹ שְׁנֵי יְלָדִים בַּגָּן, וְיֶלֶד וְיַלְדָּה בְּבֵית־הַסֵפֶר. וְנוֹסָף עַל כָּךְ (וְזֹאת נִתְגַּלָּה לָנוּ בַּיָּמִים הַבָּאִים) – הָיָה זַיְד אִישׁ־חִנּוּךְ מִטִּבְעוֹ, וְחִנּוּךְ יְלָדָיו, שֶׁהָיָה יָקָר לוֹ מִכֹּל, מִלֵא אֶת נַפְשׁוֹ תֹּכֶן. תָּמִיד־תָּמִיד הָיָה מְחַפֵּשׂ אֶת קִרְבָתָם שֶׁל מְחַנְכֵי־יְלָדָיו וְקוֹשֵׁר אִתָּם קִשְׁרֵי רֵעוּת וִידִידוּת…

כְּבֶן אַרְבָּעִים הָיָה זַיְד בִּשְׁנַת בּוֹאִי לִכְפַר־גִלְעָדִי; גֶּבֶר בְּמֵיטַב־שְׁנוֹתָיו, שֶׁכָּל יֵשׁוּתוֹ אָמְרָה תַּרְבּוּת־גוּף וְהַכָּרַת־עֶרֶךְ עַצְמִי. – קוֹמָתוֹ גְּבוֹהָה וְגוּפוֹ רָזֶה אַךְ שְׁרִירִי. פָּנָיו מָאֳרָכִים וּצְנוּמִים, נִמְרָצִים וּבַעֲלֵי עֲצָמוֹת בּוֹלְטוֹת. וּבְפָנִים שְׁחוּמִים וַאֲכוּלֵי־שֶׁמֶשׁ־וּסְעָרוֹת אֵלֶה, יָשְׁבוּ שְׁתֵּי עֵינַיִם כְּחַלְחָלוֹת, אֲשֶׁר תֹּם־יַלְדוּת וְאֵמוּן בַּכֹּל נִשְׁקְפוּ מִתּוֹכָן. הִרְהוּר תְּמִידִי הָיָה מְרַחֵף עַל פָּנִים אֵלֶּה וְהָעֵינַיִם הָיוּ נֶעֱצָמוֹת תְּכוּפוֹת מֵאֲלֵיהֶן; אַךְ מִיָּד הָיוּ נִפְקָחוֹת, וּבַת־צְחוֹק טוֹבָה הָיְתָה כּוֹבֶשֶׁת אוֹתָם וּמִתְפַּשֶּׁטֶת עַד לַשָּׂפָם הַקָּצָר וְהַבָּהִיר, וְעַד לַסַנְטֵר הַנִּמְרָץ…

נַעֲלֵי־עֲבוֹדָה כְּבֵדוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, וּמֵעֲלֵיהֶן מוֹקַיִם־שֶׁל־עוֹר, קָשִׁים וְחוּמִים, מִכְנְסֵי־רְכִיבָה חוּמִים, רְחָבִים לְמַעְלָה וּקְצוֹתֵיהֶם הַצָּרִים מְכֻנָּסִים בְּתוֹךְ הַמּוֹקַיִם. מְעִיל צְבָאִי חוּם, שְׂרִיד מַלְבּוּשׁ יְמֵי הַמִּלְחָמָה הָעוֹלָמִית הָרִאשׁוֹנָה וְכַפְתּוֹרֵי־נְחֹשֶׁת חֲלוּדִים־קִמְעָה… וְעַל הָרֹאשׁ מִגְבַּעַת רַחֲבַת־שׁוּלַיִם, שֶׁצִּבְעָהּ חוּם־צְהַבְהַב. וְיָדַיִם אֲרֻכּוֹת וּזְרִיזות שֶׁכַּפּוֹתֵיהֶן מְיֻבָּלוֹת, טְבוּלוֹת־אֲדָמָה, גֶּשֶׁם וְשֶׁלֶג, רוּחוֹת־קָדִים וְשָׁרָב, וְאֶצְבָּעוֹת גְּמִישׁוֹת וּצְמֵאוֹת־עֲשִׂיָּה… מִבְּלִי־מֵשִׂים בָּדַקְתִּי אֶת אֲחוֹרֵי הַנַּעֲלַיִם, שֶׁנָּעַל בִּפְגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה. וְאוֹדֶה וְלֹא אֵבוֹשׁ: חִפַּשְׂתִּי שָׁם אֶת הַדָּרְבָּנוֹת… כִּי כֵן, כְּשֵׁם שֶׁהוּא נִרְאָה בְּפֶסֶל־הַזִּכָּרוֹן, שֶׁהֻצַּב לוֹ לֹא־רָחוֹק מִבֵּיתוֹ הָאַחֲרוֹן, כָּזֶה רְאִיתִיו בִּפְגִישָׁתֵנוּ הָרִאשׁוֹנָה בַּחֲצַר־בֵּית־הַסֵפֶר בִּכְפַר־גִלְעָדִי, בַּיּוֹם הַשֵּׁנִי לְבוֹאִי לְשָׁם: פָּרָשׁ עִבְרִי, הַמַּקְרִין בְּעֵת רְכִיבָתוֹ בִּטָּחוֹן, אוֹרָה וְשַׁלְוָה… כִּי שָׁקֵט הָיָה הָאִישׁ מִטִּבְעוֹ, כְּבַד־הָגוּת וּשְׁלֵו־שִׂיחָה, גִּבּוֹר – הַכּוֹבֵשׁ גְּבוּרָתוֹ…

אַט־אַט הִתְחַלְתִּי מַרְגִּישׁ, שֶׁאֲלֶכְּסַנְדֶר זַיְד מִתְהַלֵּךְ בְּתוֹךְ קְבוּצָתוֹ בּוֹדֵד וְשָׁקוּעַ בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, וַעֲנָנָה שֶׁל עַצְבוּת פְּרוּשָׂה עַל יְשׁוּתוֹ הַסְּגוּרָה. כִּי אֶחָד וְיָחִיד נִשְׁאַר בַּקְבוּצָה מִמַרְבִּית יְדִידִי נַפְשׁוֹ, אֲשֶׁר יַחַד יִסְּדוּ אֶת מִסְדַּר הַשּׁוֹמְרִים “בַּר־גִּיוֹרָא”, שָׂרִיד אַחֲרוֹן מִשֵׁבֶט הַנְפִילִים אַנְשֵׁי־גְבוּרָה אַגָּדִיִּים. יְחֶזְקֵאל נִיסָנוֹב, מֵאִירְקֶה חַזָנוֹבִיץ, בֶּרֶלֶה שְׁוַיִגֶר וּמֶנְדָּל פּוֹרְטוּגָלִי נָפְלוּ.

יְחֶזְקֵאל חַנְקִין, צְבִי בֶּקֶר וְיִשְׂרָאֵל גִלְעָדִי – נִפְטְרוּ. וְהַמְעַטִּים הָאֲחֵרִים, שֶׁנִּשְׁאֲרוּ בַּחַיִּים, מְפֻזָּרִים וּמְפֹרָדִים…

כְּחֹנִי הַמְעַגֵּל בִּשְׁעָתוֹ, כָּךְ הִתְהַלֵךְ זַיְד נוּגֶה בַּחֲצַר הַקְּבוּצָה, מִבְּלִי שֶׁיַּכְרִיז וְיַזְכִּיר לְכֻלָּם: אֲנִי חֹנִי… בְּלִי סוּסָה וָנֶשֶׁק, בְּלִי מַבְּטֵי־הַעֲרָצָה וּלְלֹא הִלַת־גִבּוֹרִים… וּבֵינָתַיִם בָּא גַּל חָדָשׁ לַקְּבוּצָה: חֲלוּצִים מִפּוֹלִין וּמִלִּיטָא, שֶׁלֹּא הִכִּירוּ אֶת זַיְד וְלֹא יָדְעוּ אֶת עֲבָרוֹ הַמַּזְהִיר. וְאָז הִתְקָרַבְנוּ אָנוּ זֶה לָזֶה וְנִמְשַׁכְנוּ אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ. זַיְד הָיָה זָקוּק לְאֹזֶן קַשּׁוּבָה, שֶׁתִּקְלֹט אֶת שִׂיחוֹ וּכְאֵבוֹ; וְכֵיוָן שֶׁאָהַבְתִּי סִפּוּרִים מֵעוֹדִי וְהִתְחַנַּכְתִּי עַל מַעֲשִׂיּוֹתָיו שֶׁאֵין־לָהֶן־סוֹף שֶׁל אָבִי הַמָּנוֹחַ, שֶׁהָיָה מְחוֹנָן בְּכִשְׁרוֹן שֶׁל מְסַפֵּר־עֲמָמִי, פָּתַחְתִּי לוֹ אֶת דַּלְתוֹת־נַפְשִׁי…

הַחֶדֶר, שֶׁבּוֹ הִתְגּוֹרַרְתִּי בַּקְבוּצָה, שְׁנֵי חַלּוֹנוֹת הָיוּ לוֹ. בַּחֲלּוֹן הַמִּזְרָחִי נִשְׁקָף הַחֶרְמוֹן בְּכָל הֲדָרוֹ וְעִזוּזוֹ; וּבַמַּעֲרָבִי – רֶכֶס הָרֵי־נַפְתָּלִי, הַמּוֹרִיק מִשְׂרִידֵי הַחֹרֶשׁ אֲשֶׁר עַל מִדְרוֹנָיו. שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת הָיִינוּ יוֹשְׁבִים בְּעַרְבֵי הַחֹרֶף, כִּמְצֻמָּדִים אֶל הָהָר הַמַלְבִּין־מַבְהִיק בַּמֶּרְחָק; מַאֲזִינִים בִּדְמָמָה לִמְחוֹל הָרְעָמִים הָעֲמוּמִים וְהָרוֹגְשִׁים, הַחוֹמְרִים וְגוֹעֲשִׁים בְּלִי הֶרֶף עַל הַר־שָׂגִיא זֶה שֶׁהָיָה מוּלָט כֻּלּוֹ עַרְפִלִּים וְעָטוּף מֵרַגְלָיו וְעַד שִׂיאוֹ חֶשְׁכַת עֲנָנִים כְּבֵדִים; וְרַק נִצְנוּצֵי־הַבְּרָקִים הַתְּכוּפִים מְגַלִּים אֶת מְקוֹם מִשְׁכָּנוֹ… וּבַקַּיִץ הָיִינוּ מְסִבִּים עַל מַחְצֶלֶת-גֹמֶא, שֶׁנִּפְרְשָׂה עַל הַמִּרְפֶּסֶת הַמַּעֲרָבִית שֶׁל חֶדְרִי, וְקוֹלְטִים אֶת הָרֵיחוֹת הַחֲרִיפִים שֶׁל צִמְחֵי הֶהָרִים שֶׁהָרוּחַ הָיְתָה מְבִיאָה מִמְרוֹמֵי הָרֵי־נַפְתָּלִי: אֵזוֹב, קוֹרָנִית, זוּטָא וְגַעֲדָה… שָׁעָה אַחַר־שָׁעָה הָיְתָה קוֹלַחַת לָהּ הַשִׂיחָה בְּדוּמִיָּה; זַיְד מַשִׂיחַ לִבּוֹ לְפִי־תֻּמּוֹ בִּלְחִישָׁה סָח וּמְסַפֵּר עַל עַצְמוֹ, עַל חֲבֵרָיו, עֲלִיָּתוֹ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהֻלֶּדֶת “הַשּׁוֹמֵר”, וּלְאוֹר מְנוֹרַת־הַנֵּפְט הַקְּטַנָּה וְהָעֲשֵׁנָה הָיִיתִי רוֹשֶׁם לִי רָאשֵׁי פְּרָקִים שֶׁל שִׂיחוֹתָיו וְסִפּוּרָיו. שְׂפָתוֹ הָעִבְרִית שֶׁל זַיְד לא הָיְתָה שְׂפַת סֵפֶר, כִּי רַק שָׁנִים מְעַטוֹת לָמַד בַּ“חֶדֶר”; וּבְעוֹדוֹ נַעַר צָעִיר כְּבָר יָצָא אֶל אֶחָיו הָעוֹבְדִים. אֶת הָעִבְרִית הַיּוֹם־יוֹמִית, שֶׁרָכַשׁ לְעַצְמוֹ בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אַגַּב נְדוּדִי עֲבוֹדָה וּשְׁמִירָה, הָיָה מְתַבֵּל בִּמְשָׁלִים רוּסִיִּים, שֶׁהֵבִיא אִתּוֹ מִסִּיבִּיר; אוֹ בְּמִלִים יְהוּדִיּוֹת שֶׁקָלַט בִּימֵי יְשִׁיבָתוֹ בְּוִילְנָה, בְּדֶרֶךְ־נְדוּדָיו מִסִּיבִּיר אֶל אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הָיְתָה זוֹ שָׂפָה פִּיּוּטִית־עֲמָמִית מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ, שֶׁהִשְׁלִימוּהָ תָּמִיד נַעֲנוּעֵי רֹאשׁוֹ הַנָּאֶה שֶׁל זַיְד, עֵינָיו הַטְּהוֹרוֹת־עֲמֻקּוֹת וְיָדָיו…

בְּשַׁבָּתוֹת וּבְחַגִים הָיָה זַיְד קוֹרֵא לִי וְלִבְנוֹ הַבְּכוֹר גִּיוֹרָא, שֶׁהָיָה אָז כְּבֶן אַחַת־עֶשְׂרֵה; וְהָיִינוּ מַשְׁכִּימִים קוּם וּמַפְלִיגִים מִזְרָחָה, אֶל הַחַצְבַּאנִי, הַדָּן וְהַבַּנְיַאס; אוֹ פּוֹנִים מַעֲרָבָה וּמַעְפִּילִים עַל הָרֵי נַפְתָּלִי, אֶל הַכְּפָרִים שֶׁבִּגְבוּל לְבָנוֹן.

מֵעוֹלָם לֹא הִצְטַיַּדְנוּ בְּמַיִם אוֹ בְּמָזוֹן; כִּי בְּכָל כְּפָרִי הַסְּבִיבָה הִכִּירוּ וְהוֹקִירוּ אֶת אַבּוּ־גִיוֹרָא מִתַּחְשִׁיבָּה (“צְרִיף־הָעֵץ”, שֵׁם כְּפַר־גִלְעָדִי בְּפִי הַשְּׁכֵנִים), וּבְכָל מָקוֹם שֶׁסַרְנוּ אֵלָיו – הָיוּ מַקְבִּילִים פָּנֵינוּ בְּסֶבֶר יָפֶה, מְאָרְחִים בִּידִידוּת, וּמַאֲכִילִים וּמַשְׁקִים בְּיָד רְחָבָה…

בֹּקֶר אֶחָד, בְּהַפְסָקָה שֶׁבֵּין שִׁעוּר לְשִׁעוּר, נִגַּשׁ אֵלַי בְּנוֹ הַבְּכוֹר שֶׁל זַיְד וּבִקֵּשׁ מִמֶנִי סֵפֶר לִקְרִיאָה. סִפְרוּת־הַיְלָדִים הָעִבְרִית הָיְתָה דַּלָּה מְאֹד בַּיָּמִים הָהֵם, וְכָל הַסִּפְרִיָּה שֶׁלָּנוּ, שֶׁהָיְתָה מְשֻׁכֶּנֶת בְּאַרְגָז לֹא גָּדוֹל אֶחָד, הֵכִילָה רַק סְפָרִים מְעַטִים שֶׁל י"ל פֶּרֶץ, יְהוּדָה שְׁטֵינְבֶּרְג, אַבְרָהָם מַאפּוּ וְשִׂמְחָה בֶּן־צִיוֹן, וּסְפָרִים מְתֻרְגָּמִים אֲחָדִים. הִכְנַסְתִּי יָדִי לַתֵּבָה, הוֹצֵאתִי סֵפֶר וְהֵצַצְתִּי בּוֹ וְהוֹשַׁטְתִּיו לַנַּעַר. הֵצִיץ גִּיוֹרָא בַּסֵּפֶר, עִקֵּם אַפּוֹ וְהֶחֱזִירוֹ לִי בִּקְרִיצַת־עַיִן שׁוֹבְבָנִית.

נָטַלְתִּי סֵפֶר אַחֵר וְהוֹשַׁטְתִּי לוֹ. פָּתַח אֶת הַסֵּפֶר הַשֵּׁנִי וּבָדַק אוֹתוֹ – וּמִהֵר וְהֶחֱזִירוֹ לְיָדִי בִּמְנוֹד־רֹאשׁ.

שָׁאַלְתִּי אוֹתוֹ: “מַה פְּסוּל מָצָאתָ בְּסִפְרֵיהֶם שֶׁל פֶּרֶץ, שְׁטֵינְבֶּרְג וּבֶן־צִיּוֹן? וְכִי מֵאַיִן אֶקַּח לְךָ סְפָרִים עִבְרִיּים אֲחֵרִים?” הִתְחִיל גִּיוֹרָא לִרְטֹן וְאָמַר: “נִמְאֲסוּ עָלַי כָּל הַסְּפָרִים הָאֵלֶּה עַל הַגּוֹלָה, שֶׁבָּהֶם מְסֻפָּר תָּמִיד עַל בַּטְלָנִים וְשַׁדְּכָנִים, מְלַמְּדִים וְחֶנְוָנִים, אֵינֶנִּי יָכוֹל כְּבָר לִקְרֹא בָּהֶם, בְּחַיַּי!”…

נִדְהַמְתִּי וּנְשִׁימָתִי נֶעְתְּקָה. מָשַׁכְתִּי כְּתֵפַי בְּתִמָּהוֹן וּשְׁאַלְתִּיו בְּרֹגֶז עָצוּר: “וְעַל מַה וּמִי הָיִיתָ רוֹצֶה שֶׁיְּסֻפַּר בִּסְפָרִים עִבְרִיִּים לִילָדִים בְּנֵי גִילְךָ? שֶׁמָּא עַל…”

לֹא הִנִּיחַנִי הַנַּעַר לְסַיֵּם אֶת הַמִּשְׁפָּט וְקָרָא בְּרֹגֶז גָּלוּי: “כֵּן, כֵּן! מַדּוּעַ אֵין אַף אֶחָד מֵהֶם כּוֹתֵב עַל הַשּׁוֹמְרִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְעַל הַמִּלְחָמוֹת שֶׁלָּהֶם בְּשׁוֹדְדִים וּבְרוֹצְחִים? הִנֵּה, הַסִּפּוּר עַל רֶצַח אַבָּא שֶׁל יְחֶזְקֵאלִיָּה… כֵּן, כֵּן, יְחֶזְקֵאל נִיסְנוֹב אֵינֶנּוּ רָאוּי שֶׁיִּכְתְּבוּ עָלָיו? וְהַסִּפּוּר עַל טְרוּמְפֵּלְדוֹר וַחֲבֵרָיו, שֶׁנִּלְחֲמוּ וְנָפְלוּ כָּאן, לֹא רָחוֹק מִבֵּית־הַסֵּפֶר שֶׁלָּנוּ, לא מְעַנְיֵן? תָּמִיד־תָּמִיד לִקְרֹא רַק עַל בַּטְלָנִים מִן הָעֲיָרָה!?” - פָּתַח אֶת הַדֶּלֶת וּבָרַח הַחוּצָה.

אוֹתוֹ עֶרֶב לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבִי, שָׁעָה אֲרֻכָּה יָשַׁבְתִּי וְעִיַּנְתִּי בִּדְבָרָיו הַתְּמִימִים וְהַנּוֹקְבִים שֶׁל הַנַּעַר הַגְּלִילִי בֶּן הָאַחַת־עֶשְׂרֵה. הֲרֵי דְּבָרִים כְּדָרְבָנוֹת הִשְׁמִיעַ לִי יְנוּקָא זֶה לְפִי תֻּמוֹ. הִנֵּה אֲנִי עַצְמִי בָּרַחְתִּי מֵאוֹתָהּ עֲיָרָה עַל מְלַמְּדֶיהָ וְשַׁדְּכָנֶיהָ, חֶנְוָנֶיהָ וּבַטְלָנֶיהָ כְּדֵי לִחְיוֹת חַיֵּי־עֲבוֹדָה בְּיִשּׁוּב חַקְלָאִי בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. וְלָמָה מַחֲזִיר אֲנִי אֶת תַּלְמִידַי הָרַכִּים, יְלִידֵי הָאָרֶץ וּבְנֵי שׁוֹמְרִים וְחַקְלָאִים, לְאוֹתָהּ עֲיָרָה עֲלוּבָה?…

נָטַלְתִּי מַחְבֶּרֶת וְשַׂמְתִּיהָ עַל הַשֻׁלְחָן. טָבַלְתִּי עֵטִי בִּדְיוֹ וְהִתְחַלְתִּי כּוֹתֵב, בְּעוֹד נַפְשִׁי כֻּלָּהּ מֶתַח וּדְרִיכוּת. “הֲרֵי בְּנוֹ שֶׁל מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת אַתָּה”, אָמַרְתִּי לְעַצְמִי, “שֶׁהָיָה רָגִיל לְסַפֵּר לְתַלְמִידָיו מַעֲשִׂיוֹת לִקְרַאת כָּל חַג וְכָל מוֹעֵד, וּבְפִי אַנְשֵׁי הָעֲיָרָה הָיָה מְכֻנָּה אוֹתוֹ מְלַמֵּד בְּשֵׁם ‘אַבְרָהָם מְסַפֵּר הַמַעֲשִׂיּוֹת’. אֱזֹר חֲלָצֶיךָ, בְּנוֹ שֶׁל הַמְלַמֵּד־הַמְסַפֵּר, וְנַסֵה כֹּחֲךָ בְּסִפּוּרֵי־יְלָדִים…”

יָשַׁבְתִּי מוּל הַחֶרְמוֹן הַמַּלְבִּין, וּלְאוֹרָהּ הַקָּלוּשׁ שֶׁל מְנוֹרַת־נֵפְט קְטַנָּה כָּתַבְתִּי אֶת סִפּוּרִי הָרִאשׁוֹן, עַמּוּד אַחַר עַמּוּד מִלֵּאתִי אוֹתִיוֹת קְטַנּוֹת וּצְפוּפוֹת וְלֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי מֵרֹב שִׂמְחָה וְהִתְרוֹנְנוּת. וּכְשֶׁסִיַּמְתִּי אֶת הַסִּפּוּר וְקַמְתִּי מִלִּפְנֵי הַשֻּׁלְחָן – רָאִיתִי אֶת הַחֶרְמוֹן וְהִנֵּה שִׂיאוֹ מוּפָז בְּקַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שֶׁהִפְצִיעוּ מֵאֲחוֹרֵי הַגּוֹלָן; וּבֶחָצֵר הָרְדוּמָה שֶׁל הַקִּבּוּץ הִדְהֲדוּ נְקִישׁוֹת הַפַּטִישׁ, שֶׁהֵקִישׁ בּוֹ הַשּׁוֹמֵר עַל פְּנֵי טַס־פְּלָדָה מִתְנוֹדֵד – כְּדֵי לְעוֹרֵר אֶת אַנְשֵׁי כְּפַר־גִלְעָדִי לָקוּם לַעֲבוֹדַת יוֹמָם…

בַּלַיְלָה הַהוּא כָּתַבְתִּי אֶת הַסִּפּוּר “אָדָם וּבְהֵמָה” – סִפּוּרוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶר זַיְד עַל סוּסָתוֹ הָאֲצִילָה “דוּמִיָּה”, זוֹ הַסּוּסָה שֶׁהָיְתָה יְדוּעָה לִתְהִלָּה בִּשְׁעָתָהּ מִמְּתוּלָה וְעַד רוּחָמָה, וּמֵהָרֵי עֵבֶר הַיַּרְדֵּן עַד בּוֹאֲכָה הַיָּם הַגָּדוֹל. וְתַלְמִידַי שֶׁבִּכְפַר־גִלְעָדִי, שׁוֹמְעַי וְקוֹרְאַי הָרִאשׁוֹנִים – הִקְשִׁיבוּ וְקָרְצוּ עַיִן בְּנַצְחָנוּת וְקָרְאוּ: “בְּאַלְלָה (בֵּאלֹהִים), זֶה כְּמוֹ שֶׁכּוֹתֵב סוֹפֵר… כְּתֹב לָנוּ עוֹד סִפּוּרִים עַל הָאַבָּאִים שֶׁלָּנוּ וְכָל מִשְׁפַּחַת הַשּׁוֹמְרִים!”

וְכָךְ כָּתַבְתִּי בִּשְׁבִילָם אַט־אַט אֵת הַסִּפּוּרִים, שֶׁהוֹפִיעוּ בַּשָּׁנִים הַבָּאוֹת בַּקְבָצִים “אוֹר בַּגָּלִיל”, “בֵּין חֶרְמוֹן וְגִלְבֹּעַ”, “אֶל הַמַּבּוּעַ”, וְאֶת הַסֵפֶר “אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית”, וְכֻלָּם – בְּעִדּוּדוֹ שֶׁל אָשֵׁר בַּרַשׁ ז"ל…

הָאִישִׁיּוּת הַמֶּרְכָּזִית שֶׁבְּ“אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית”, הַשּׁוֹמֵר חֶרְמוֹנִי, נִתְחַבֵּב עַל הַקּוֹרְאִים הַצְּעִירִים בִּמְיֻחָד, וְרַבִּים מֵהֶם כָּתְבוּ לִמְחַבֵּר הַסֵּפֶר מִכְתָּבִים – שֶׁבָּהֶם חָזְרוּ עַל אוֹתָהּ הַמִּשְׁאָלָה: בַּפְתִיחָה לַסֵּפֶר “אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית” שָׁאֲלוּ – אַתָּה כּוֹתֵב: “אַחֲרֵי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שְׁנוֹת־נְדוּדִים בֵּין מְתוּלָה לְרוּחָמָה – גָּמַר הַשּׁוֹמֵר הַוָּתִיק חֶרְמוֹנִי בְּלִבּוֹ לַעֲבֹר לְחַיֵּי־קֶבַע. וַיְהִי הַיּוֹם, יוֹם קַיִץ אֶחָד, בִּנְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ יַמָּה וּבְהִסְתַּתְּרָה מֵאֲחוֹרֵי הַר־אֵלִיָּהוּ – נִכְנְסָה לַיַּעַר עֲגָלָה רְתוּמָה לְסוּס אֶחָד וַעֲמוּסָה כְּלֵי־בַּיִת וַעֲבוֹדָה. בַּסוּס נָהַג נַעַר כְּבֶן שְׁלשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנִים, וְעַל יַד הָעֲגָלָה צָעֲדוּ אִישׁ וְאִשָׁה, עֲמוּסִים חֲבִילוֹת גְדוֹלוֹת. אַחֲרֵיהֶם הִתְנַהֲלוּ בַּעֲצַלְתַּיִם יֶלֶד וְיַלְדָּה, וְהֵם נוֹהֲגִים בְּעֵז גְדוֹלָה, שְׁחוֹרָה וּמַקְרִינָהּ”…

“מֵאַיִן בָּאוּ “אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית” אֵלֶּה אֶל הַיַּעַר אֲשֶׁר מוּל הַר־אֵלִיָּהוּ? וְלָמָּה נָדַד חֶרְמוֹנִי עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה בֵּין מְתוּלָה שֶׁבַּצָפוֹן לְבֵין רוּחָמָה שֶׁבַּדָּרוֹם? וּמִיהוּ חֶרְמוֹנִי זֶה בִּכְלָל? הֵיכָן נוֹלַד וְגָדַל, אֵימָתַי עָלָה לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל וְהִתְחִיל לִחְיוֹת בָּהּ חַיֵּי נְדוּדִים וּשְׁמִירָה?”

שָׁנִים רַבּוֹת אָסַפְתִּי פְּרָטִים עַל יַלְדוּתוֹ וּבַחֲרוּתוֹ שֶׁל חֶרְמוֹנִי, עֲלִיָּתוֹ לָאָרֶץ וְרֵאשִׁית דַּרְכּוֹ בָּהּ כְּפוֹעֵל וּכְשׁוֹמֵר; וְאֶת אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּיו וּמִפִּי בְּנֵי־בֵּיתוֹ וִידִידָיו, מֵבִיא אֲנִי בַּסֵּפֶר שֶׁלִפְנֵיכֶם, אֲשֶׁר קָרָאנוּ לוֹ בְּשֵׁם “שׁוֹמֵר בְּיִשְׂרָאֵל”, אַגָּדַת אֲלֶכְּסַנְדֶר זַיִד.

הַסֵּפֶר הֶחָדָשׁ מְשַׁמֵּשׁ אֵפוֹא כִּפְתִיחָה לְ“אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית” וְגַם כְּסִיּוּם לוֹ. כִּי בּוֹ מְסֻפָּר עַל יַלְדוּתוֹ שֶׁל חֶרְמוֹנִי וְגַם – עַל סוֹפוֹ הֶעָצוּב. כִּי יַד־מְרַצְּחִים הָיְתָה בְּאִישׁ טוֹב וַאֲצִיל־נֶפֶשׁ זֶה – וּבְדָמוֹ הִרְוָה אֶת אַדְמָתוֹ, אֲשֶׁר כֹּה אָהַב.

יְהִי זִכְרוֹ בָּרוּךְ…

 

פֶּרֶק רִאשׁוֹן: גוֹלִים לְאֶרֶץ גְּזֵרָה    🔗

בְּאֶחָד מִימֵי הַסְּתָו שֶׁל שְׁנַת 1875 הִתְנַהֲלָה עַל־פְּנֵי עַרְבַת רוּסְיָה הַדְּרוֹמִית מִזְרָחִית שְׁיָרַת אֲנָשִׁים אֲרֻכָּה־אַרֻכָּה. לְלֹא מִשְׁטָר וָסֵדֶר הִתְפַּתְּלָה הַשְּׁיָרָה הַקּוֹדֶרֶת בְּדֶרֶךְ עָפָר טוֹבְעָנִית, דְּמוּמִים וּסְחוּפִים צָעֲדוּ מֵאוֹת אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּגֶשֶׁם מְטַפְטֵף בְּלִי־הֲפוּגוֹת מִשְׁמֵי־עוֹפֶרֶת נְמוּכִים, כְּשֶׁהֵם מְכֻרְבָּלִים, שְׁפוּפִים וּרְטֻבִּים…

“קָ־דִי־מָה!” נִשְׁמְעוּ מִדֵּי פַּעַם קְרִיאוֹת צְרוּדוֹת וּסְפוּגוֹת אִיּוּם מִפִּי הַשׁוֹטְרִים־ הַמְלַוִּים, כְּשֶׁהֵם מִתְרוֹצְצִים עַל גַּבֵּי סוּסִים קְטַנִים וּמְרֻפָּשִׁים לְאֹרֶךְ הַשְּׁיָרָה וּמַצְלִיפִים בְּשׁוֹטִים אֲרֻכִּים – “קָדִימָה, אַתֶּם הַשּׁוֹדְדִים, הַפּוֹרְצִים וְהַמוֹרְדִים־ בַּמַּלְכוּת! שְׂאוּ רַגְלֵיכֶם וְצַעֲדוּ לְאֶרֶץ־הַגְּזֵרָה, אֵלֶיהָ גּוֹרַשְׁתֶּם בִּפְקֻדַּת אָבִינוּ הַצַּאר, שַׁלִּיט רוּסְיָה הָאַדִּיר! קָדִימָה - לְסִיבִּ־י־ר!” עֵרֶב־רַב שֶׁל נִדּוֹנִים צָעַד בַּשׁוּרוֹת הָרְחָבוֹת שֶׁל שְׁיָרַת־אֲנָשִׁים דְּווּיָה וְאֻמְלָלָה זוֹ: גַּנָּבִים וְשׁוֹדְדִים; עֲרִיקִים וּפוֹשְׁטֵי־רֶגֶל; פּוֹלָנִים־מִתְקוֹמְמִים, שֶׁלָּחֲמוּ לְשִׁחְרוּר אַרְצָם; וְסוּבּוֹטְנִיקִים (שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת) מִתְיַהֲדִים, אִכָּרִים נוֹצְרִים מִגְּדוֹת הַדּוֹן וְהַוּוֹלְגָה, שֶׁמָּאֲסוּ בַּכְּנֵסִיָּה הָרוּסִית וּפֻלְחָנָהּ וְהִתְחִילוּ לַעֲבֹר בַּסֵּתֶר אֶל הַיַהֲדוּת… וְהָיוּ בֵּינֵיהֶם סְטוּדֶנְטִים בְּנֵי־טוֹבִים, שֶׁטָעֲמוּ טַעַם הַשְׁפָּלָה וְהִתְחִילוּ לְהָטִּיף לְחֹפֶשׁ הַמַּחֲשָׁבָה, הַדִּבּוּר וְהַדְּפוּס גַּם בְּאַרְצָם הַמְפַגֶּרֶת; וּפוֹעֲלֵי הַתַּעֲשִׂיָּה הַצְּעִירָה בְּרוּסְיָה הַנֶּחְשֶׁלֶת, שֶׁהִתְחִילוּ לְהִתְאַרְגֵּן וְלִתְבֹּעַ מִמַעֲבִידֵיהֶם תְּנָאֵי־עֲבוֹדָה הוֹגְנִים וְיַחַס אֶל הָעוֹבֵד כְּאֶל אָדָם וְלֹא כְּאֶל צָמִית, שֶׁהָיָה מְשֻׁעְבָּד לְבַעַל־הָאֲחֻזָּה הָרוּסִי כְּעֶבֶד כְּנַעֲנִי…

“מַדּוּעַ נֶעֶצְרָה הַשְׁיָרָה פִּתְאֹם?!” צָוְחוּ הַשּׁוֹטְרִים הָרוֹכְבִים בְּקוֹלוֹת סְפוּגֵי רֹגֶז וּמַשְׂטֵמָה כְּשֶׁהֵם מַצְלִיפִים בְּשׁוֹטֵיהֶם, מִסְתָּעֲרִים בְּסוּסֵיהֶם עַל הַשְּׁיָרָה וּמְגַדְּפִים בְּכָל פֶּה, “מַדּוּעַ נֶעֶצְרָה הַשְּׁיָרָה פִּתְאֹם? שֶׁמָּא זֶהוּ מֶרֶד בַּמַלְכוּת? וְאוּלַי נִרְפִּים אַתֶּם וְרוֹצִים לְהָרִיחַ רֵיחַ שֶׁל אֲבַק־שְׂרֵפָה?!”

“אִשָּׁה כָּרְעָה שָׁם וְנָפְלָה, הוֹד־רוֹמְמוּתְךָ”, עוֹנִים קוֹלוֹת חֲנוּקִים אֲחָדִים וְהֵם סְפוּגִים אֵימָה וְחֶמְלָה.

“הֲכוֹרַעַת הִיא לָלֶדֶת, בַּת־הֶפְקֵר זֹאת?” קָרָא קְצִין־הַמִשְׁטָרָה.

“לֹא בָּדַקְנוּ אוֹתָהּ, הוֹד־רוֹמְמוּתְךְ”…

“הֲרוּסִיָּה־נוֹצְרִית הִיא?”

“אִשְׁתִּי הִיא, רָחֵל הַמִּסְכָּנָה”, עוֹנֶה גֶבֶר צָעִיר, שֶׁזְּקָנוֹ אָרֹךְ וּמְדֻבְלָל “רָחֶלֶה הָאֻמְלָלָה שֶׁלִּי”… הוּא מוֹסִיף בִּדְמָעוֹת כְּשֶׁיָּדָיו תּוֹמְכוֹת בְּאִשָּׁה נְמוּכָה וּכְחוּשָׁה, שֶׁפָּנֶיהָ חִוְרִים כְּסִיד, נְשִׁימָתָהּ כְּבֵדָה וְעֵינֶיהָ עֲצוּמוֹת…

“זִ’ידוֹבְקָה (יְהוּדֹנֶת)?!” שׁוֹאֵל קְצִין־הַזַּ’נְדַרְמִים בְּרֹגֶז גָּלוּי. “הַאֵין בָּהּ נִשְׁמַת אֱלוֹהַ מִמַּעַל?” עוֹנִים קוֹלוֹת רַבִּים וְנִזְעָמִים בְּמַקְהֵלָה, “הַאֵין כֻּלָּם שָׁוִים לִפְנֵי הָאֲלוֹהִים?”

“לֹא טוֹב”… עוֹנֶה רֹאשׁ־הַשּׁוֹטְרִים בְּזַעַף וּמִצְטַלֵב, כְּשֶׁהוּא מִסְתַּכֵּל אֲרֻכּוֹת בַּגּוּף הַצָּנוּם וְהַשָּׁבִיר וּבַפָּנִים הַחִוְרִים וְהַמְּתוּחִים, “טְלוּ אוֹתָהּ וְשִׂימוּהָ בָּעֲגָלָה שֶׁבִּקְצֵה הַשְּׁיָרָה. זוֹ הָעֲגָלָה, הַמַּסִיעָה אֶת יַלְדֵיהֶם שֶׁל הָסוּבּוֹטְנִיקִים הָאֲרוּרִים, הַמְמִירִים אֶת הַנַּצְרוּת הַיָּפָה בְּדַת הַזִּ’ידִים הַנִּקְלִים”…

יְהוּדִי צָעִיר זֶה, שֶׁנָּשָׂא עַל גַּבּוֹ שַׂק גָדוֹל וְכָבֵד, עָמוּס בְּגָדִים וְצֵידָה לַדֶּרֶךְ הָאֲרֻכָּה, וְיָדָיו הַמַּרְעִידוֹת תָּמְכוּ בָּאִשָׁה הַמִּתְעַלֶּפֶת, הָיָה יִצְחָק־אֵלִיָּהוּ זַיְד, אָבִיו־לֶעָתִיד שֶׁל הַשּׁוֹמֵר אֲלֶכְּסַנְדֶר. יְלִיד וִילְנָה הָיָה, זוֹ הָעִיר שֶׁכֻּנְתָה בְּפִי יְהוּדֶיהָ “יְרוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא”; כִּי מֵאוֹת בָּתֵּי־כְּנֶסֶת וּבָתֵּי־מִדְרָשׁ הָיוּ קַיָּמִים בָּה, וְכֻלָּם מְלֵאִים תָּמִיד מִתְפַּלְלִים וְלוֹמְדֵי־תּוֹרָה. וּכְשֵׁם שֶׁהָיְתָה מְפֻרְסֶמֶת בְּלַמְדָּנֶיהָ, כֵּן זָכְתָה לִהְיוֹת עִיר־וָאֵם לַצִּיּוֹנוּת וְלִתְנוּעַת הָעֲבוֹדָה הַיְהוּדִית בְּרוּסְיָה וְהוֹצִיאָה מִתּוֹכָהּ מַנְהִיגִים וְדַבָּרִים, שֶׁסִּיְּעוּ בִּידֵי הֲמוֹנֵי־הָעָם לָצֵאת מִגּוֹלָה לִגְאֻלָּה וּמִשִּׁעְבּוּד לְחֹפֶשׁ.

מֻמְחֶה לְהַתָּכַת מַתֶּכֶת וְלִיצִיקַת כֵּלִים שֶׁל נְחֹשֶׁת וּפְלִיז הָיָה יִצְחָק־אֵלִיָּהוּ זַיְד מִוִּילְנָה, שֶׁאִמֵּן יָדָיו בְּהַתְקָנַת פָּמוֹטוֹת וְתַשְׁמִישֵׁי־קְדֻשָּׁה אֲחֵרִים לְבָתֵּי־הַכְּנֶסֶת. וְכֵיוָן שֶׁבֶּן־תּוֹרָה הָיָה, אִישׁ יוֹדֵעַ סֵפֶר וִירֵא־אֱלֹהִים טוֹב־לֵב וִישַׁר־דֶּרֶךְ – בָּחֲרוּ בּוֹ פּוֹעֲלֵי בֵּית־הַמְּלָאכָה הַגָּדוֹל לְמַתֶּכֶת לִהְיוֹת בָּא־כֹּחָם וּנְצִיגָם בִּפְנֵי נוֹתֵן־הָעֲבוֹדָה שֶׁלָּהֶם. מְעַטּוֹת וּצְנוּעוֹת הָיוּ תְּבִיעוֹת הַפּוֹעֲלִים הַיְּהוּדִים מִמַּעֲבִידָם, הַיְּהוּדִי הֶעָשִׁיר: יוֹם־עֲבוֹדָה בֶּן עֶשֶׂר שָׁעוֹת בִּמְקוֹם שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה וְיוֹתֵר; בִּטּוּחַ מִפְּנֵי פְּגִיעָה בִּמְקוֹם־עֲבוֹדָה רַב סַכָּנוֹת זֶה; וְ…דוּד מַיִם חַמִּים, מֵי־בְּאֵר פְּשׁוּטִים לְלֹא תֵּה וְסֻכָּר, חָלִילָה – שֶׁבָּהֶם יוּכְלוּ לְהַרְטִיב אֶת לַחְמָם הַדַּל בְּעֵת הָאֲרוּחָה בְּבֵית־הַמְלָאכָה, הַסָּפוּג עָשָׁן וְאֵדִים מַרְעִילִים. אַךְ כֵּיוָן שֶׁכָּל תְּבִיעָה, בְּיִחוּד כְּשֶׁהִיא מְלֻוָּה בְּאִיוּם־שְׁבִיתָה, נֶחְשְׁבָה כַּהֲסָתָה נֶגֶד הָרְכוּשׁ הַפְּרָטִי הַמְקֻדָּשׁ וְנִרְאֲתָה בְּעֵינֵי הַמִּשְׁטָרָה כִּמְרִידָה בַּמַלְכוּת, נֶאֱסַר הַ“מִּתְקוֹמֵם וְהַמוֹרֵד” יִצְחָק־אֵלִיָּהוּ זַיְד, נִשְׁפַּט לְהִשָּׁלַח לְאֶרֶץ־גְּזֵרָה לְעֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה – וְגֹרַשׁ בִּשְׁיָרַת אֲסִירִים וּפוֹשְׁעִים לְסִיבִּיר…

בְּאַחַד הַיְּשּׁוּבִים הַחַקְלָאִיּים אֲשֶׁר בָּעֲרָבָה, שֶׁהָיָה מְאֻכְלָס קוֹזָקִים, חַיָּלִים־פָּרָשִׁים, שֶׁשֵּׁרְתוּ בִּצְבָא הַצַּאר שֵׁרוּת־קֶבַע כָּל יְמֵי חַיֵיהֶם, עָצְרָה הַשְּׁיָרָה לַחֲנָיַת־מְנוּחָה לְיוֹמַיִם תְּמִימִים. אָז נִתְּנָה הָרְשׁוּת לְיִצְחָק־אֵלִיָּהוּ הַמֻדְאָג לָגֶשֶׁת לָעֲגָלָה הָעֲמוּסָה יְלָדִים גּוֹלִים, לִרְאוֹת אֶת אִשְׁתּוֹ וְלִשְׁאֹל לִשְׁלוֹמָהּ.

“בִּתֵּנוּ וַאֲחוֹתֵנוּ הִיא רָחֵל שֶׁלְךָ!” – הִקְבִּילוּ פָּנָיו גְבָרִים מְזֻקָּנִים וְנָשִׁים עֲטוּפוֹת מִטְפְּחוֹת־רֹאשׁ צִבְעוֹנִיּוֹת בִּקְרִיאוֹת חִבָּה כְּבוּשׁוֹת, “בָּרוּךְ אֱלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב, שֶׁזִּמֵּן אֶתְכֶם בִּשְׁיָרָה אַחַת אִתָּנוּ, הַסּוּבּוֹטְנִיקִים”…

“שֶׁמָּא הֶאֱכַלְתֶּם אוֹתָהּ בְּשַׁר־חֲזִיר, חָלִילָה, בְּלִי־יְדִיעָתָהּ?” שָׁאַל הַיְהוּדִי מִוִּילְנָה, בִּרְאוֹתוֹ אֶת פְּנֵי רָחֵל אִשְׁתּוֹ וְהִנֵּה הֵם וְרֻדִּים, רְגוּעִים וּמְגַחְכִים…

“חָלִילָה! וְיִשְׁמְרֵנוּ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל מִפְּנֵי בְּשַׁר־פִּגּוּלִים זֶה”… עָנוּ אֲחָדִים בְּקוֹל חֲרִישִׁי וְעֵינֵיהֶם הָעֲטוּפוֹת סוֹד בּוֹדְקוֹת סְבִיבָם בְּחַשְׁדָּנוּת וּבְפַחַד סָתוּם, “סוּבּוֹטְנִיקִים אָנוּ, שׁוֹמְרֵי שַׁבָּת וּמִתְיַהֲדִים… וְאָנוּ נִרְדָּפִים עַל דָּתֵנוּ הַחֲדָשָׁה”…

"גֵּרִים הֵם וְשׁוֹמְרֵי דַּת־יִשְׂרָאֵל, לָחֲשָׁה רָחֵל וְעֵינֶיהָ מְלַטְפוֹת אֶת פְּנֵי מֵיטִיבֶיהָ בְּאַהֲבָה וּבְהוֹקָרָה, “שׁוֹמְרִים הֵם עַל כַּשְׁרוּת וְשַׁבָּת, וְקוֹרְאִים ‘קְרִיאַת־שְׁמַע’ בַּחֲשַׁאי”…

“גֵּרִים וְשׁוֹמְרֵי דַּת־יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשָׁה?” שָׁאַל יִצְחָק־אֵלִיָּהוּ זַיְד וְקוֹלוֹ נֶחְבָּא מֵרֹב תַּדְהֵמָה, “הַמְתַעְתְּעִים אַתֶּם בִּי, אוֹ חֲלוֹם בְּהָקִיץ אֶחֱלֹם? הַאִם כָּאן, בַּעֲרָבָה נִדַּחַת זֹאת, מָצָאתִי אַחִים לְדָת וְלֶאֱמוּנָה? כֵּיצַד קָרָה דָּבָר זֶה פִּתְאֹם?”

“אָכֵן, לֹא פֶּתַע וְלֹא פִּתְאֹם, אָחִינוּ הַנִּכְבָּד”, אָמַר לוֹ אַחַד הַסּוּבּוֹטְנִיקִים הַיְשִׁישִׁים, וְהוּא כְּלוֹאֵט סוֹד, “עַתִּיקִים הַדְּבָרִים, וִימֵיהֶם כִּימֵי עוֹלָם”…

“דְהַיְנוּ?” שָׁאַל הַגּוֹלֶה מִוִּילְנָה בְּלֵב מִתְפָּעֵם.

"הַהִגִּיעָה לְאָזְנֵיכֶם הַשְּׁמוּעָה עַל מַמְלֶכֶת כּוּזָרִים יְהוּדִית, שֶׁהָיְתָה קַיֶּמֶת בִּסְבִיבָה זֹאת בֵּין הַוּוֹלְגָה, הַיָּם הָאֵזוֹבִי וְהַיָּם הַכַּסְפִי – לִפְנֵי מֵאוֹת בַּשָׁנִים? אָכֵן, עַל אַדְמַת־קֹדֶשׁ דּוֹרְכוֹת רַגְלֵינוּ, אַדְמַת אֶרֶץ־הַכּוּזָרִים הָאֻמְלָלָה, הוֹסִיף הַיָּשִׁישׁ וְהֵנִיד רֹאשׁוֹ הַסָּב בְּעָגְמָה חֲרִישִׁית, “מְלָכִים וְכֹּהֲנִים יִשְׂרְאֵלִים הָיוּ כָּאן, וּבְבָתֵּי־הַכְּנֶסֶת הַגְּדוֹלִים וְהַמְרֻבִּים הִתְפַּלְלוּ בְּגָלוּי וּבְלִי־מוֹרָא לֵאלֹהֵי אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב… הֲמוֹנֵי כּוּזָרִים מִתְיַהֲדִים שָׁמְרוּ שַׁבָּת וְאָכְלוּ מַצָּה בְּפֶסַח וְצָמוּ בְּיוֹם־הַכִּפּוּרִים הַקָּדוֹשׁ… עַד שֶׁגָּרַם הַחֵטְא – וְהָרוֹצְחִים הָרוּסִים הָאֵלֶּה, עוֹבְדֵי הָאֱלִילִים הַטְּמֵאִים, נוֹשְׁקֵי הַצְּלָב וְהַמִּשְׁתַּחֲוִים לְפִסְלֵי־עֵץ־וְאֶבֶן – עָלוּ עַל מְדִינָה יְהוּדִית זֹאת בְּאֵשׁ וּבְחֶרֶב – הִטְבִּיעוּהָ בְּדָם וְהֶחֱרִיבוּהָ עַד הַיְסוֹד”…

“חִידוֹת תְּדַבְּרוּ אֵלַי וּדְבָרִים מַדְהִימִים וּמַרְעִישִׁים מַמָּשׁ”, לָחַשׁ הַיְהוּדִי מִוִּילְנָה וּשְׂפָתָיו לוֹחֲשׁוֹת תְּפִלָּה חֲרִישִׁית, “הַכְּתוּבִים הַדְּבָרִים הָאֵלֶה עַל סֵפֶר שֶׁבִּידֵיכֶם? הֲיֵשׁ לָכֶם מְגִלּוֹת עֵדוּת מִנִּי אָז?”

“אֲבוֹתֵינוּ סִפְּרוּ לָנוּ וּמָסֹרֶת הִיא בְּיָדֵינוּ מִדּוֹר־דּוֹר”, אָמַר הַזָּקֵן וְהוּא מַעֲבִיר עֵינָיו עַל פְּנֵי הַגְּבָרִים הַמְזֻקָּנִים אֲשֶׁר לְיָדוֹ, לְאִשׁוּר דְּבָרָיו, “אֱמֶת הִיא, אֱמֶת־קְדוֹשָׁה וְאֵין לְהַרְהֵר אַחֲרֶיהָ… וְאָנוּ, תּוֹשָׁבֵי הָעֲרָבָה הַזֹּאת מֵאָז וּמֵעוֹלָם, בְּנֵי־בְּנֵיהֶם אָנוּ, צֶאֱצָאֵי־צֶאֱצָאֵיהֶם, דּוֹר־אַחַר־דוֹר… וְזֶה כַּמָּה וְכַמָּה שָׁנִים, שֶׁרוּחַ אֱלֹהֵי־אֱמֶת עָבְרָה עָלֵינוּ, הֵעִירָה אוֹתָנוּ וּפָקְחָה עֵינֵינוּ: אֵיכָה נִשְׁתַּחֲוֶה לְפִסְלֵי כֶּסֶף וְזָהָב – וֵאלֹהִים חַיִּים לָנוּ בַּשָּׁמַיִם? אֵיכָה נַאֲמִין בַּצְּלָב וּבַשִּׁלוּשׁ הַנּוֹצְרִי – וְרַק אֵל אֶחָד לָנוּ בַּשָּׁמַיִם? שְׁמַע יִשְׁרָאֵל – הִתְחִילוּ כְּלָם לִקְרֹא בְּלַחַשׁ וּבְרֶגֶשׁ – אֲדוֹנָי אֱלֹהֵינוּ, אֲדוֹנָי אֶחָד… לֹא יִהְיֶה לָכֶם אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנַי”…

"שֶׁ־קֶ־ט! הַ־סּ־וּ!…

וְכַאֲשֶׁר עָבַר חָלַף הַשּׁוֹטֵר־הַבּוֹלֵשׁ וְנֶעְלָם מֵעֵינֵיהֶם, הוֹסִיף הַיָּשִׁישׁ וְאָמַר:

“מִן הַשָּׁמַיִם שָׁלְחוּ אוֹתְךָ, אָחִינוּ אִיסְחַק־אִילְיָה, כְּאֶת אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא מַמָּשׁ… אֱמֹר נָא לָנוּ: מַה חֵטְא חָטָאתָ, שֶׁנִּגְזְרָה עָלֶיךְ גְּזֵרַת גֵּרוּשׁ לְסִיבִּיר? אָנוּ – גּוֹלִים עַל הִתְיַהֲדוּתֵנוּ… וְאִלוּ אַתָּה, הַיְּהוּדִי מִלֵּידָה, עַל מָה אַתָּה לוֹקֶה? שֶׁמָּא גָנַבְתָּ?”

“לֹא…”

“הֲרָצַחְתָּ?”

“חָס וְחָלִילָה!” קָרָא יִצְחָק אֵלִיָּהוּ כִּנְשׁוּךְ־נָחָשׁ.

“אִם כֵּן – אֱמֹר וְנֵדַע, אָחִינוּ. סַפֵּר נָא לָנוּ”…

“אֱמֹר, אֱמֹר לָהֶם, יִצְחָק־אֵלִיָּהוּ”, לָחֲשָׁה רָחֵל וְעוֹדְדָה אוֹתוֹ בְּעֵינַיִם סְפוּגוֹת אַהֲבָה, “אַחֵינוּ הֵם, יְהוּדִים רַחֲמָנִים וְטוֹבֵי־לֵב”…

“אֻמַּן־מַתֶּכֶת אֲנִי מִנְעוּרַי”, פָּתַח הַגּוֹלֶה מִוִּילְנָה וְקוֹלוֹ מִתְרוֹנֵן, חַי עַל יְגִיעַ כַּפַי מֵאָז הֱיוֹתִי בַּר־מִצְוָה. וְכֵיון שֶׁבַּעַל בֵּית־הַמְלָאכָה שֶׁלָּנוּ אָדָם רַע־לֵב וְצַר־עַיִן הוּא, נִצֵּל אֶת פּוֹעֲלָיו וְהֶעֱבִידָם בְּפָרֶךְ, וּשְׂכָרָם לֹא הִשְׂבִּיעַ אוֹתָם וְאֶת יַלְדֵיהֶם הָרְעֵבִים – הֵטִּילוּ עָלַי לִהְיוֹת לָהֶם לְפֶה וְלִתְבֹעַ עֶלְבּוֹנָם… וּכְשֶׁפָּרְצָה הַשְּׁבִיתָה בְּבֵית־הַמְלָאכָה - נֶאֱסַרְתִּי"…

“אָח לְאָח - זְאֵב”… לָחַשׁ אַחַד הַמַאֲזִינִים.

“וְעַל חֵטְא זֶה שְׁפָטוּךָ לִהְיוֹת גּוֹלֶה לְסִיבִּיר הָרְחוֹקָה?”

“עֵדִים הַשָּׁמַיִם, שֶׁאֱמֶת דִּבַּרְתִּי”…

“הֱוֵה אוֹמֵר שֶׁמּוֹרֵד בַּמַלְכוּת הִנְךָ, יִצְחָק־אֵלִיָּהוּ”, גִּחֲכוּ כֻּלָּם וְאָמְרוּ, “אוֹיֵב הַצַּאר וְהַכְּנֵסִיָה, כָּמוֹנוּ אָנוּ”…

חִיוּךְ עָגוּם עָלָה עַל פָּנָיו שֶׁל זַיְד.

“אָחִינוּ אַתָּה, הַמּוֹרֵד־הַמְסֻכָּן מִוִּילְנָה, וּלְטוֹבָתֵנוּ שְׁלָחֲךָ אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל אֵלֵינוּ”, אָמַר הַיָּשִׁישׁ בְּאַנְחַת־רְוָחָה שֶׁכֵּן רַבִּים־רַבִּים מֵאַחֵינוּ הַמִּתְיַהֲדִים מְצוּיִים שָׁם בְּרַחֲבֵי־סִיבִּיר וְרַבִּים עוֹד יָבוֹאוּ בְּעִקְבוֹתֵינוּ. וְאַתָּה, יִצְחָק־אֵלִיָּהוּ רְחִימַאי, רַב וּמוֹרֵה־דָּת תִּהְיֶה לָנוּ, מַדְרִיךְ בְּדַרְכֵי הַיַהֲדוּת הַטּוֹבוֹת… כִּי אֲנָשִׁים פְּשׁוּטִים אָנוּ, עוֹבְדֵי־אֲדָמָה וְרוֹעֵי־צֹאן וּבָקָר, שֶׁאֵינָם בְּקִיאִים כָּמוֹךְ בָּאוֹתִיּוֹת־הָעִבְרִיּוֹת הַזְּעִירוֹת וְהַצְּפוּפוֹת, וְאֵינָם מוֹצְאִים יְדֵיהֶם וְרַגְלֵיהֶם בְּדִינֵי וּמִנְהֲגֵי יִשְׂרָאֵל"…

“קָדִימָה!” קָרְאוּ הַשׁוֹטְרִים וְהִצְלִיפוּ שׁוֹטֵיהֶם.

הַשְּׁיָרָה כְּמוֹ הִתְנַעֲרָה וְהִמְשִׁיכָה דַרְכָּה.

לְסִיבִּיר, לְסִיבִּיר!…

 

פֶּרֶק שֵׁנִי “אִישׁ יוֹדֵעַ לְתַקֵּן כְּלֵי נֶשֶׁק”    🔗

לְאַחַר הֲלִיכָה וְדִשְׁדּוּשׁ מִמֻּשָׁכִים בְּבֹוץ וּבְרֶפֶשׁ־דְּרָכִים, וּמִקֵּץ צְעִידָה לְלֹא־גְּבוּל בְּתוֹךְ שֶׁלֶג עָמֹק וּבְקֹר אַכְזָרִי, הִגִּיעָה הַשְּׁיָרָה סוֹף־סוֹף לָעִיר אִירְקוּטְסְק אֲשֶׁר בְּסִיבִּירְיָה. שְׁבוּרִים וּרְצוּצִים, חוֹלִים וּדְווּיִים הָיוּ מִטִּלְטוּלֵי הַדֶּרֶךְ הַקָּשִׁים, שֶׁנִּמְשְׁכוּ כְּשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים; קְרוּעִים וּבְלוּאִים, רְעֵבִים וְנוֹאָשִׁים… עִיר זָרָה וּמִתְנַכֶּרֶת, מְאֻכְלֶסֶת בְּרֻבָּה עֲבַרְיָנִים לְשֶׁעָבָר, וְכֵן יְהוּדִים מְעַטִּים וְנֶעֱזָבִים שְׂרִידֵי הַַ“חֲטוּפִים” – חַיָּלֵי הַצָּאר נִיקוֹלַאי, שֶׁנֶּחְטְפוּ בְּעוֹדָם יְלָדִים בַּעֲיָרוֹת־אוּקְרָאִינָה וְנֶאֶנְסוּ לְשָׁרֵת בִּצְבָא הוֹד־מַלְכוּתוֹ שְׁלֹשִׁים וְאַרְבָּעִים שָׁנָה. אֵין בֵּית־כְּנֶסֶת וְאֵין סֵפֶר עִבְרִי. מֵאַחַר שֶׁלֹּא מָצָא יִצְחָק זַיְד עֲבוֹדָה בְּמִקְצוֹעַ הַמַּתֶּכֶת בָּעִיר זֹאת – הִפְנְתָה אוֹתוֹ הַמִּשְׁטָרָה לְיִשּׁוּב חַקְלָאִי גָּדוֹל שֶׁבְּאוֹתוֹ הַמָּחוֹז. שָׁם קָנָה הַגּוֹלֶה הַיְּהוּדִי בִּפְרוּטוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת פַּטִּישׁ וּצְבָת, מַשּׁוֹף וְסָדָן קָטָן; שָׂכַר צְרִיף יָשָׁן לְמָעוֹן, נָטַל קֶרֶשׁ וְצִיֵּר עָלָיו אוֹתִיּוֹת רוּסִיּוֹת יַלְדוּתִיּוֹת־גַּמְלוֹנִיּוֹת וּמְשֻׁבָּשׁוֹת:

כָּאן גָּר מַסְגֵּר לַעֲבוֹדוֹת מַתֶּכֶת

שָׁם, בְּוִילְנָה הַיְּהוּדִית, הִתִּיךְ נְחֹשֶׁת וּפְּלִיז וְיָצַק פָּמוֹטוֹת וַחֲנֻכִּיּוֹת לְהַדְלִיק בָּהֶם נֵרוֹת שֶׁל שַׁבָּת וַחֲנֻכָּה… אַךְ כָּאן, בַּכְּפָר מְאֻכְלָס כֻּלּוֹ אִכָּרִים וְצַיָּדִים נוֹצְרִים – בַּמֶּה יַעֲסֹק וְיִשְׂתַּכֵּר לְלֶחֶם וְתַפּוּחֵי־אֲדָמָה?

וְהִנֵּה בָּא אֵלָיו יוֹם אֶחָד אֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא בִּדְמוּת קוֹזָק זָקֵן אֶחָד וּבְיָדוֹ רוֹבֵה־צַיִד יָשָׁן…

“יַעֲזֹרְךָ אֱלֹהִים, הָאֻמָּן!” מְבָרֵךְ הַקּוֹזָק וּמִצְטַלֵּב.

“יַעֲזֹרְךָ אֱלֹהִים, הָאוֹרֵחַ”….

“הַתּוּכַל לְתַקֵּן לִי אֶת רוֹבִי שֶׁנִּפְגַּם?”

“רוֹפֵא־וָתִיק יוֹדֵעַ לְהַעֲלוֹת אֲרוּכָה לְכָל מַחֲלָה”… מִתְעָרֶבֶת רָחֵל אֵשֶׁת־הַחַיִל וְעוֹנָה בִּמְקוֹם בַּעֲלָהּ, הַבַּיְשָׁן וְהַהַסְּסָן…

בְּיָדַיִם מַרְעִידוֹת נוֹטֵל הָאֻמָּן הַגּוֹלֶה אֶת הָרוֹבֶה וְהוֹפְכוֹ מִצַּד אֶל צַד, זָהִיר וְחַשְׁדָנִי. כִּי זֹאת לוֹ, לַיְּהוּדִי הַוִּילְנָאִי, הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בְּחַיָּיו לִנְגֹּעַ בִּכְלִי נוֹרָא וּמְסֻכׇּן זֶה, הַיּוֹרֶה וְרוֹעֵם…

“הֲיֵּשׁ דְּבַר־מָה בְּתוֹכוֹ?” הוּא שׁוֹאֵל בְּקוֹל נֶחְבָּא.

“רֵיק מַאֲבַק־שְׂרֵפָה”…

“וּמֶה חָסֵר לוֹ, לַקָּשִׁישׁ זֶה?”

“הַהֶדֶק נִתְכֹּופֵף וְהַנּוֹקֵר נִפְגָּם”…

“אַח, אַח, זֶהוּ הַהֶדֶק וְזֶהוּ הַנּוֹקֵר?”

“כֵּן, כֵּן, אָחִי הָאֻמָּן”… צוֹהֵל הַקּוֹזָק הַזָּקֵן, “הָאֻמָּן הַמֻּמְחֶה נִכָּר לְפִי יָדָיו, יְדֵי־הַתְּבוּנָה”…

“שֵׁב־נָא הַצַּיָּד הַנִּכְבָּד, וּבְעֶזְרַת הָאֵל נְתַקֵּן אֶת הַפְּגָמִים”, אוֹמֵר יִצְחָק זַיְד. נְקִישָׁה שָׁם, שִׁפְשׁוּף הָכָא וְהַלְחָמָה הָתָּם – וַחֲסַל, גָּמַרְנוּ"…

לְאַחַר שָׁעָה קַלָּה יוֹצֵא הַצַּיָד הַחוּצָה וְטוֹעֵן אֶת רוֹבֵהוּ הַיָּשָׁן, מְנַסֶּה וְלוֹחֵץ – וּפִּיף־פָּאף!

“הֲשָׁמַעְתָּ, הָאֻמָּן? כְּרַעַם בַּגַּלְגַּל”… אוֹמֵר הַקּוֹזָק בְּשִׂמְחָה.

“נְקֹב לִי שְׂכָרְךָ, אָחִי”.

“כְּנִדְבַת־יָדְךָ, הַצַּיָּד”…

“חֵן־חֵן וְיַעֲזֹרְךָ אֱלֹהִים”…

“יִגְמֹלְךָ הַיּוֹשֵׁב בַּשָּׁמַיִם!”

“אֻמָּן וָתִיק וּמֻבְהָק אַתָּה, אָחִי, – אוֹמֵר הַקּוֹזָק – וְאֶשְׁלַח אֵלֶיךָ בַּעֲלֵי־רוֹבִים רַבִּים”.

אֻמָּן־בְּחֶסֶד הָיָה יִצְחָק זַיְד מִנְּעוּרָיו, וְלִתְבוּנַת כַּפָּיו יָצְאוּ מוֹנִיטִין. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה בַּעַל מֹחַ חָרִיף וְעַיִן חַדָּה – עָמַד עַד מְהֵרָה עַל הֶרְכֵּבָם וּמַנְגְּנוֹנֵיהֶם שֶׁל רוֹבֵי־הַצַּיִד וּכְלֵי־יְרִיָּה בִּכְלָל – וּמָצָא בָּהֶם אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו, מָשָׁל אָמוּן הָיָה עַל כְּלֵי־נֶשֶׁק מִלֵּדָה, וְעַל חַרְבּוֹ חַי מֵאָז מִלֵּדָה. נָטַל אֵפוֹא, לוּחַ־עֵץ חָדָשׁ וְצִּיֵּר עָלָיו אוֹתִיּוֹת אֲחֵרוֹת, שֶׁהֶעְתִּיק מִסֵּפֶר־לִמּוּד הָאַלְפָא בֵּיתָא הָרוּסִית:

כָּאן גָּר אִישׁ יוֹדֵעַ לְתַקֵּן כְּלֵי נֶשֶׁק שׁוֹנִים

וּמֵאַחַר שֶׁהָיָה הָאִישׁ זָרִיז וְדַיְקָן, יָשָׁר וְאוֹהֵב־עֲבוֹדָה וְאָדָם שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ וְאֵינֶנּוּ דּוֹרֵשׁ שָׂכָר מֻפְקָע – יָצְאוּ לוֹ בִּמְהֵרָה מוֹנִיטִין בְּכָל הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ. הַצְּרִיף הַדַּל הֻחְלַף מִקֵּץ שָׁנָה בְּדִירָה וּבַחֲדַר־מְלָאכָה מְרֻוָּחִים. הַסַּדְנָה הָיְתָה מְלֵאָה תָּמִיד צַיָּדִים וְרוֹבִים. וּכְדֵי לְהַסְפִּיק וּלְהַשְׁבִּיעַ רְצוֹן כֻּלָּם, שָׂכַר לוֹ יִצְחָק זַיְד שְׁנֵי פּוֹעֲלִים נוֹצְרִים, שֶׁיִּהְיוּ עוֹזְרִים עַל יָדוֹ בִּמְלָאכָה…

וְכִי כֵּיצַד יָכוֹל הָיָה יִצְחָק זַיְד לַחֲזוֹת מֵרֹאשׁ, שֶׁאֶת מַלְאַךְ־הַמָּוֶת הוּא מַכְנִיס לְבֵיתוֹ וְכִי שְׁנֵי הַשּׁוּלִיּוֹת יָמִיטוּ אָסוֹן אַיֹם עַל רֹאשׁוֹ?… לִכְאוֹרָה, שְׁנֵי פּוֹעֲלִים צְעִירִים וַהֲגוּנִים, נוֹצְרִים לְשׁוֹנָם וְנוֹהֲגִים בְּנִימוּס. אַךְ תּוֹכָם הָיָה תְּהוֹם וַאֲבַדּוֹן; כִּי זְאֵבִים בְּעוֹר שֶׁל כְּבָשִׂים הָיוּ שְׁנֵיהֶם, רוֹצְחִים וּפוֹשְׁעִים מוּעָדִים שֶׁגֹּרְשׁוּ לְסִיבִּיר בַּעֲווֹן שֶׁגָּאֲלוּ יְדֵיהֶם בְּדָם־נְקִיִּים…

אֱלֹהִים בֵּרַךְ אֶת יִצְחָק זַיְד בַּכֹּל – גָּמַל לוֹ טוֹב חֵלֶף הַיָּמִים הַקָּשִׁים, שֶׁעָבְרוּ עָלָיו. אִשְׁתּוֹ רָחֵל יָלְדָה לוֹ בְּעֶשֶׂר שְׁנוֹת גָּלוּתָם שִׁבְעָה בָּנִים וּבָנוֹת. הַפַּרְנָסָה הָיְתָה מְצוּיָה, וְהַבַּיִת מָלֵא כָּל טוּב… גַּם שׁוֹחֵט יְהוּדִי וּמְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת, חַיָּט וְסַנְדְּלָר, שֶׁעָן וְחֶנְוָנִי מִבְּנֵי עַמּוֹ הֶעֱבִיר בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן מֵאִירְקוּטְסְק אֶל כְּפַר מוֹשָׁבוֹ שֶׁבְּסִיבִּיר וְדָאַג לְפַרְנָסָתָם, כְּדֵי שֶׁיְּלָדָיו יִתְחַנְּכוּ בֵּין יְהוּדִים וְיוּכְלוּ לְהִתְפַּלֵּל בְּ“מִנְיָן” בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת הַקָּטָן שֶׁהֵקִים בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ…

אַךְ, כָּאָמוּר, גִּדֵּל הָאִישׁ הַתָּמִים זְאֵבִים צְמֵאֵי דָּם בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ…

בֹּקֶר עָבֹת אֶחָד צִוָּה יִצְחָק זַיְד לִרְתֹּם סוּס בָּעֲגָלָה, כְּדֵי לִנְסֹעַ מֵהַכְּפָר לָעִיר הַסְּמוּכָה אִירְקוּטְסְק. מַתֶּכֶת וּפֶחָמֵי־אֶבֶן חָסְרוּ לוֹ לִמְלַאכְתּוֹ וְנָסַע, כְּדַרְכּוֹ, לַכְּרַךְ, כְּדֵי לִקְנוֹתָם וּלְהַעֲבִירָם בַּעֲגָלָה לְבֵיתוֹ. לְאֶחָד מִפּוֹעֲלָיו שֶׁנָּסַע אִתּוֹ בַּעֲגָלָה, נָתַן אֶקְדָּח טָעוּן לַהֲגָנָה עָלָיו וְעַל כַּסְפּוֹ מִפְּנֵי שׁוֹדְדִים וְרוֹצְחִים, שֶׁשָּׁרְצוּ בַּיְּעָרוֹת הָעֲבֻתִּים בּוֹאֲכָה אִירְקוּטְסְק; וְאֶת הַפּוֹעֵל הַשֵּׁנִי הִשְׁאִיר בְּבֵיתוֹ כְּדֵי שֶׁיַּקְבִּיל פְּנֵי לָקוֹחוֹת וְיַמְשִׁיךְ מְלַאכְתּוֹ בַּסַּדְנָה…

לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ בְּדֶרֶךְ־לֹא־דֶּרֶךְ מֶרְחָק רַב וְהַסּוּס עָיַף – צִוָּה יִצְחָק זַיְד לַעֲצֹר לַחֲנָיָה בַּיַּעַר, לְהַאֲכִיל אֶת הַבְּהֵמָה וּלְהַשְׁקוֹתָהּ, וְכֵן לִסְעֹד אֶת לִבָּם הֵם. וּמֵחֲמַת שֶׁהָיָה עָיֵף מִטִּלְטוּלֵי הַדֶּרֶךְ, נָטַל אֶת הָאֶקְדָּח הַטָּעוּן מִיְּדֵי פּוֹעֲלוֹ, שָׁכַב עַל הָעֵשֶׂב וְשָׂם טַלִּיתוֹ וּתְפִלׇּיו לִמְרַאֲשׁוֹתָיו, וּמִתַּחַת לְתַשְׁמִישֵׁי־הַקְּדֻשָּׁה הִטְמִין אֶת הַנֶּשֶׁק…

הַשֵּׁנָה רַק חֲטָפַתְהוּ וּתְנוּמָה קַלָּה רַק נָפְלָה עַל עֵינָיו – וְיָד גַּסָּה חָדְרָה פִּתְאוֹם אֶל מִתַּחַת לְטַלִּיתוֹ וּתְפִלָּיו – וְחָטְפָה אֶת הָאֶקְדָּח הַטָּעוּן. נִבְהַל יִצְחָק וּפָקַח אֶת עֵינָיו – וְהִנֵּה פּוֹעֲלוֹ עוֹמֵד וְנִשְׁקוֹ הַטָּעוּן מוּשָׁט מוּלוֹ, וְהוּא מְאַיֵּם עָלָיו וְדוֹרֵשׁ מִמֶּנּוּ אֶת הָאַרְנָק עִם הַכֶּסֶף.

בְּוִילְנָה בְּטֶרֶם יְלַמֵּד יָדוֹ לֶאֱחֹז בַּנֶּשֶׁק, הָיָה נִבְהַל וַדַּאי וּמוֹסֵר לִידֵי הַשּׁוֹדֵד אֶת כַּסְפּוֹ כְּדֵי לְהַצִּיל נַפְשׁוֹ. אַךְ כָּאן, לְאַחַר שֶׁיָּדַע כְּבָר סוֹדוֹ שֶׁל נֶשֶׁק, הִכָּה בְּכָל כֹּחוֹ עַל יָדוֹ שֶׁל הָרוֹצֵחַ וְהִפִּיל אֶת הָאֶקְדָּח לָאָרֶץ. וְאָז קָפַץ וֶהֱרִימוֹ וְהִגִּישׁ אֶת קָנֵהוּ לְלִבּוֹ שֶׁל הַלִּסְטִים; וּכְשֶׁהוּא מְאַיֵּם עָלָיו בְּהֶרֶג, אִם רַק יָעֵז לְהָנִיד עַפְעַף – דְּחָפוֹ אֶל גֶּזַע־עֵץ שֶׁבַּיַעַר, נָטַל חֶבֶל וּקְשָׁרוֹ אֶל הַגֶּזַע; כָּרַךְ כְּרִיכוֹת רַבּוֹת סְבִיב יָדָיו וְרַגְלָיו, סָטַר לוֹ וּבָעַט בּוֹ. וּלְאַחַר שֶׁרָתַם אֶת הַסּוּס לְעֶגְלָתוֹ – קָם וְהִפְלִיג לְתוֹךְ הַיַּעַר, וְהִמְשִׁיךְ דַרְכּוֹ לְאִירְקוּטְסְק…

אֶת נַפְשׁוֹ הִצִּיל יִצְחָק זַיְד, הִגִּיעַ בְּשָׁלוֹם לַכְּרָךְ, קָנָה מָה שֶׁקָּנָה וְחָזַר לִכְפָרוֹ בְּשָׁלוֹם. אַךְ כְּשֶׁהִתְקָרֵב לְבֵיתוֹ – רָאָה הֲמוֹנֵי־אָדָם מַקִּיפִים אוֹתוֹ, וְהֵם בּוֹכִים וּמְקוֹנְנִים, טוֹפְחִים עַל פְּנֵיהֶם וְתוֹלְשִׁים שַׂעֲרוֹת רָאשֵׁיהֶם…

… כִּי בְּאוֹתָהּ שָׁעָה, שֶׁפּוֹעֲלוֹ הָאֶחָד הִתְנַפֵּל עָלָיו בַּיַּעַר וְלֹא הִצְלִיחַ לְהָפִיק זְמָמוֹ – תָּקַף הַשֵּׁנִי אֶת

מִשְׁפַּחְתּוֹ הַבִּלְתִּי־מוּגֶנֶת שֶׁבַּבַּיִת וְרָצַח אֶת רָחֵל אִשְׁתּוֹ עַל שֵׁשֶׁת יְלָדֶיהָ הָרַכִּים… בְּפַטִּישׁ כָּבֵד הִכָּה עַל

גֻּלְגְּלוֹתֵיהֶם, אֵם עַל עוֹלָלֶיהָ הַמִּסְכֵּנִים. וְרַק הַיֶּלֶד הַשְּׁבִיעִי, תִּינוֹקֶת בַּת חֳדָשִׁים אֲחָדִים אֲשֶׁר הָרוֹצֵחַ

הִשְׁלִיךְ עָלֶיהָ כַּר כָּבֵד כְּדֵי לְהַחֲנִיקָהּ, נִצְּלָה מִמָּוֶת וְנִשְׁאֲרָה בַּחַיִּים…

שָׁנָה תְּמִימָה הָיָה שָׁרוּי יִצְחָק זַיְד בְּאֵבֶל, בָּכָה יוֹמָם וָלַיְלָה וּמֵאֵן לְהִתְנַחֵם. עוֹלָמוֹ חָשַׁךְ עָלָיו וְחַיָּיו

נֶהֶרְסוּ. הָיָה יוֹשֵׁב כָּפוּף עַל סַדְנָתוֹ וְעוֹשֶׂה מְלַאכְתּוֹ, טוֹבֵל פִּתּוֹ בִּדְמָעוֹת וּמְנַעְנֵעַ אֶת עֲרִיסַת בִּתּוֹ

הַקְּטַנָּה וְהַיְחִידָה – שֶׁהוֹתִיר לוֹ אֱלֹהִים לִפְלֵיטָה. לְצַד סַדְנָתוֹ הֶעֱמִיד אֶת עֲרִיסַת יְתוֹמָתוֹ הַפָּעוֹטָה

וְהָיָה מַאֲכִילָהּ וּמְשַׁעְשְׁעָהּ כָּל־הַיּוֹם, כִּי הִיא הָיְתָה נֶחָמָתוֹ הַיְּחִידָה בְּעָנְיוֹ.

לְיָמִים נֶעֶצְרָה עֲגָלָה גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה לְיַד חֲדַר־הַמְּלָאכָה, וְאִכָּר זָקֵן וַאָפֹר־שֵׂעָר נִכְנַס פְּנִימָה.

“הַתּוּכַל לְתַקֵּן לָנוּ אֶת נִשְׁקֵנוּ?” שָׁאַל אַחַר שְׁאִילַת־שָׁלוֹם.

“הָבֵא אֶת כְּלֵי הַיְּרִיָּה שֶׁלְּךָ סַבָּא, וְנִרְאֶה”…

הַזָּקֵן יָצָא וְנִכְנַס פַּעֲמַיִם וְשָׁלֹשׁ, וּבְכָל־מַחֲזוֹר וּמַחֲזוֹר הֵבִיא מְלֹא הַזְּרוֹעוֹת רוֹבִים מֵרוֹבִים שׁוֹנִים…

“תּוֹשַׁב כְּפָר אֲנִי”, אָמַר הַזָּקֵן כְּמִתְנַצֵּל, לְמַרְאֵה תְּמִיהָתוֹ שֶׁל בַּעַל־הַסַּדְנָה, “וְהוּא מְיֻשָּׁב כֻּלּוֹ בְּנֵי־מִשְׁפָּחָה אַחַת, בַּעֲשָׂרוֹת חֲצֵרוֹת הַמְּפֻזָּרִים בְּמֶרְחֲבֵי הַטַּיְגָה (עַרְבַת־הַשֶּׁלֶג). בַּקַּיִץ הַקָּצָר אָנוּ חוֹרְשִׁים אֶת אַדְמָתֵנוּ וְזוֹרְעִים שִׁפּוֹן וְתַפּוּחֵי־אֲדָמָה, וְאִלּוּ בְּחָדְשֵׁי הַחֹרֶף הָאָרֹךְ אָנוּ עוֹסְקִים בְּצַיִד. מֵאוֹת דֻּבִּים, שׁוּעָלִים וְחַיּוֹת־פַּרְוָה מְשֻׁבָּחוֹת אֲחֵרוֹת אָנוּ צָדִים חֹרֶף חֹרֶף – וּלְנֶשֶׁק טוֹב וְקוֹלֵעַ אֶל הַשְּׂעָרָה אָנוּ זְקוּקִים, רְחִמַאי”…

הִשְׁעִין הַזָּקֵן אֶת רוֹבָיו כֻּלָּם אֶל הַקִּיר הַסָּמוּךְ לַדֶּלֶת, הִשְׁהָה מַבָּט מֻמְשַׁךְ בְּיִצְחָק זַיְד וְנָדַם. גַּם בַּעַל־הַמְּלָאכָה הִסְתַּכֵּל בּוֹ אֲרֻכּוֹת – וּשְׁנֵיהֶם נֶאֶנְחוּ וְהֶחֱשׁוּ…

“כְּלוּם אֵינְךָ אִיסְחָק הַיְּהוּדִי?” שָׁאַל הַזָּקֵן פִּתְאֹם כְּשֶׁהוּא נוֹפֵל עַל צַוָּארוֹ שֶׁל יִצְחָק זַיְד וּמְחַבְּקוֹ בְּהִתְרַגְּשׁוּת, “הַאֵין אַתָּה הַיְּהוּדִי מִוִּילְנָה, בַּעְלָהּ שֶׁל רָחֵל שֶׁלָּנוּ אֲשֶׁר יַחַד צָעַדְנוּ בַּדֶּרֶךְ לְסִיבִּיר?!”

הַנִּשְׁאָל הִשְׁעִין רֹאשׁוֹ הַמַּרְעִיד עַל כְּתֵפוֹ שֶׁל הַיָּשִׁישׁ וְהִתְיַפֵּחַ בְּלֵב מֻרְתָּח.

“הֵיכָן הִיא? אֱמֹר לִי, בְּנִי, הֵיכָן הִיא רָחֵל הַנִּפְלָאָה שֶׁלָּנוּ?”

“נִרְצְחָה”… לָחַשׁ יִצְחָק זַיְד וְקוֹלוֹ נֶחֱנַק בִּדְמָעוֹת, “וְזֹאת בִּתָּהּ הָרַכָּה, יְתוֹמָה מִסְכֵּנָה וְאֻמְלָלָה”…וְאַט־אַט סָח לוֹ לַזָּקֵן אֶת דְּבַר הָאָסוֹן הַנּוֹרָא, שֶׁקָּרָה לְמִשְׁפַּחְתּוֹ.

“אֲדוֹנָי נָתַן וַאֲדוֹנָי לָקַח”, בָּכָה הַזָּקֵן אִתּוֹ, נָשַׁק לַפְּעוּטָה וְאִמְּצָה לְלִבּוֹ, “וִיהִי שְׁמוֹ מְבֹרָךְ… הֵן יְהוּדִים אָנוּ כֻּלָּנוּ”, הוֹסִיף בְּלַחַשׁ, כְּשֶׁהוּא בּוֹדֵק סְבִיבוֹ בַּחֲשָׁד, "מַאֲמִינִים בְּהַשְׁגָּחַת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל עַל בָּנָיו, וּמְצַפִּים יוֹם־יוֹם לְאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא, שֶׁיָּבוֹא עַל חֲמוֹרוֹ הַלָּבָן וְיוֹלִיךְ אוֹתָנוּ לְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל.

שָׁהָה הַסּוּבּוֹטְנִיק הַזָּקֵן בְּבֵיתוֹ שֶׁל יִצְחָק זַיְד שָׁבוּעַ יָמִים; וּמִקֵּץ הַשָּׁבוּעַ נֶאֱנַח עֲמֻקוֹת וְהִשְׁתַּעֵל, מָצַץ מִמִּקְטַרְתּוֹ מְצִיצוֹת מְמֻשָּׁכוֹת הִתְעַטֵּף עָשָׁן סָמִיךְ, וּפָתַח וְאָמַר: “אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל הוּא אֲשֶׁר הוֹלִיךְ אֶת פַּעֲמַי, רַגְלֵי אַבְרָהָם אָדָמוֹב הַזָּקֵן, אֶל בֵּיתְךָ, בְּנִי הָרַחוּם; יָשַׁבְתִּי אִתְּךָ וְרָאִיתִי סִבְלְךָ וְסֵבֶל בִּתְּךָ חַוָּה הַפָּעוֹטָה – וְלִבִּי בִּי דּוֹאֵב. אַלְמָן וִיתוֹמָה, דְּמָעוֹת וְצַעַר וְקַדְרוּת… יָשַׁבְתִּי אִתְּךָ שָׁבוּעַ יָמִים וְשָׁמַעְתִּי תְּפִלּוֹתֶיךָ הַלּוֹהֲטוֹת בֵּקֶר וְעֶרֶב, הִקְשַׁבְתִּי לִזְמִירוֹתֶיךָ הַנְּעִימוֹת בְּלֵיל הַשַּׁבָּת הַקְּדוֹשָׁה. שַׂמְתִּי לִבִּי לַעֲבוֹדָתְךָ – וּמְצָאתִיךָ אֻמָּן מְעֻלֶּה… וְלִבְּךָ לֵב טוֹב וְיָשָׁר, וְהִנְּךָ רָצוּי לֵאלֹהִים וּלְאָדָם. אִישׁ כִּלְבָבִי אַתָּה, אִיסְחָק בְּנִי וַאָהַבְתִּיךָ מְאֹד־מְאֹד… וַהֲרֵינִי אוֹמֵר לְךָ בְּשֵׁם אֱלֹהֵי־יִשְׂרָאֵל: נֶכְדָּהּ יֵשׁ לִי וּשְׁמָהּ רִבְקָה; צְעִירָה נָאָה הִיא, טוֹבַת־לֵב וְשֵׂכֶל, שַׁתְקָנִית וּמַקְשִׁיבָה לְקוֹל אָבִיהָ וְאִמָּהּ… אֶת נֶכְדָּתִי הָאֲהוּבָה רִבְקָה אֶתֵּן לָךְ לְאִשָּׁה – וְתִתְנַחֵם וְתָקִים שׁוּב בַּיִת וּמִשְׁפָּחָה… ‘לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ’ – כָּתוּב בַּתָּנָ”ךְ הַקָּדוֹשׁ, וִיתוֹמָתְךָ הַמִּסְכֵּנָה זְקוּקָה לְאֵם, שֶׁתְּלַטֵּף אוֹתָהּ וּתְשַׁעַשְׁעָהּ… כְּפָרֵנוּ, הַמְּיֻשָּׁב כֻּלּוֹ יְהוּדִים שׁוֹמְרֵי־שַׁבָּת כָּמוֹנִי, גָּדוֹל־גָּדוֹל; וּסְבִיבוֹ קַיָּמִים כְּפָרִים רוּסִים רַבִּים וְכֻלָּנוּ עַל רוֹבֵינוּ נִחְיֶה. כִּי רְחָבָה הִיא סִיבִּיר וּמְכֻסָּה כֻּלָּה יַעַר־בְּרֵאשִׁית עָבֹת וּמָלֵא חַיּוֹת – וְאָנוּ זְקוּקִים לְאֻמָּן טוֹב וְיָשָׁר כָּמוֹךָ, אִיסְחָק…"

יִצְחָק זַיְד הִסְתַּכֵּל אֲרֻכּוֹת בַּפָּנִים הַשְּׁזוּפִים שֶׁל אַבְרָהָם אָדָמוֹב, הַמֻּקָּפִים זְקַן־שֵׂיבָה אָרֹךְ. הִקְשִׁיב קֶשֶׁב רַב לַדְּבָרִים הַשְּׁקֵטִים וְהַחַמִּים, נִעְנַע רֹאשׁוֹ וְעֵינָיו זָלְגוּ דְּמָעוֹת…

“יְמֵי חַג־הַפֶּסַח מִתְקָרְבִים וּבָאִים עָלֵינוּ לְטוֹבָה”, הוֹסִיף הַזָּקֵן וְאָמַר, “וְכֻלָּנוּ מִתְכַּנְּסִים יַחַד לָחוֹג אוֹתוֹ בְּרֹב־עַם־וְעֵדָה. בּוֹא, נַעֲטֹף אֶת בִּתְּךָ בְּפַרְווֹת טוֹבוֹת – וְנִסַּע לְמִשְׁפַּחְתִּי, נִקְרָא לַנַּעֲרָה וְנִשְׁאַל אֶת פִּיהָ… מִן הָאֱלֹהִים יָצָא הַדָּבָר, וּבְשָׁעָה טוֹבָה, שְׁעַת מַזָּל וּבְרָכָה”…

הֶאֱזִין יִצְחָק הָאַלְמָן וְחָשַׁב, שָׁקַל – וְהִסְכִּים. עָטַף אֶת יְתוֹמָתוֹ הַקְּטַנָּה – וְנָסְעוּ יַחַד לִכְפַר הַסּוּבּוֹטְנִיקִים הַגָּדוֹל.

מֵאוֹת גְּבָרִים וְנָשִׁים הִתְכַּנְּסוּ אֶל אוּלָם גָּדוֹל וּמְקֻשָּׁט, וְהָאוֹרֵחַ־הַנִּכְבָּד הָ“רַבִּין” (הָרַב) יִצְחָק זַיְד, עָרַךְ לָהֶם סֵדֶר כַּדִּין וְכַדָּת. יַחַד קָרְאוּ בַּהַגָּדָה עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁאֱלֹהִים הוֹצִיאָם מִמִּצְרַיִם – וְזַיְד תִּרְגֵּם אֶת הַדְּבָרִים לַשָּׂפָה הָרוּסִית. יַחַד הֵרִימוּ כּוֹס שֶׁל בְּרָכָה וְאִחֲלוּ חַיִּים אֲרֻכִּים וּמְאֻשָּׁרִים לִבְנֵי הַזּוּג רִבְקָה וְיִצְחָק, שֶׁנִּכְנְסוּ בְּמַזָּל טוֹב לַחֻפָּה בְּעֶרֶב הַחַג… וְיַחַד קָרְאוּ בְּקוֹלוֹת רוֹעֲמִים שָׁלֹשׁ פְּעָמִים: “לְשָׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם!”

וְעַרְבַת הַשֶׁלֶג הָרְחָבָה עָנְתָה בְּהֵדִים חוֹזְרִים: “אָ־מֵ־ן! לַשָּׁנָה הַבָּאָה בִּירוּשָׁלַיִם!” חוֹבֵב־צִיּוֹן הָיָה יִצְחָק זַיְד, וּבְלֵילוֹת סִיבִּיר הָאֲרֻכִּים הָיָה קָם וְעוֹרֵךְ “תִּקּוּן חֲצוֹת”. בְּגָדִים יְשָׁנִים וּקְרוּעִים הָיָה לוֹבֵשׁ וְיוֹשֵׁב עַל הָאָרֶץ, וּבְקוֹל מְקוֹנֵן הָיָה קוֹרֵא אֶת פִּרְקֵי הַתְּהִלִּים הָעֲצוּבִים, הָרְווּיִים עֶרְגָּה לְצִיּוֹן: “עַל נַהֲרוֹת בָּבֶל שָׁם יָשַׁבְנוּ, גַּם בָּכִינוּ בְּזָכְרֵנוּ אֶת צִיּוֹן”. “בְּשׁוּב ד' אֶת שִׁיבַת צִיּוֹן הָיִינוּ כְּחוֹלְמִים”… וְגַם שִׁירִים עִבְרִיִּים הָיָה כּוֹתֵב הַגּוֹלֶה מִוִּילְנָה בְּלֵילוֹת סִיבִּיר הַנִּצְחִיִּים וְהָעֲצוּבִים, שֶׁבָּהֶם הָיָה שׁוֹפֵךְ אֶת כְּמִיהָתוֹ וְהֶמְיַת־נַפְשׁוֹ לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי וּלְקֶבֶר רָחֵל, לְהַר הַזֵּיתִים וּלְהַר־צִיּוֹן… וְהָיָה קוֹרֵא אֶת שִׁירֵי־צִיּוֹן שֶׁלּוֹ בְּאָזְנֵי הַסּוּבּוֹטְנִיקִים הַתְּמִימִים, אֶחָד מִקְרָא וְאֶחָד תִּרְגּוּם לְרוּסִית. וְהָיוּ יוֹשְׁבִים כֻּלָּם מַאֲזִינִים בְּרִגְשָׁהּ לְפִיּוּטִים תְּמִימִים אֵלֶּה, כִּי גַּם הֵם עָרְגוּ לְצִיּוֹן, וְחָלְמוּ לְהִגָּאֵל מֵאֶרֶץ הַנַּצְרוּת וּמֵעֻלּוֹ שֶׁל הַצַּאר נִיקוֹלַאי הָרִאשׁוֹן…

וְגָמְרוּ אֹמֵר בֵּינֵיהֶם: לִשְׁלֹחַ שָׁלִיחַ לְאֶרֶץ־הַקֹּדֶשׁ וְלִקְנוֹת אֲדָמָה בְּ’קוֹלוֹנְיָה' (מוֹשָׁבָה), אַחַת הַמּוֹשָׁבוֹת הַחֲדָשׁוֹת שֶׁנּוֹסְדוּ בַּיָּמִים הַהֵם עַל־יְדֵי חוֹבְבֵי־צִיּוֹן.

 

פֶּרֶק שְׁלִישִׁי “מִי אַתָּה, תִּמְהוֹנִי שֶׁכְּמוֹתְךָ?”    🔗

אִשְׁתּוֹ הַשְּׁנִיָּה שֶׁל יִצְחָק זַיְד, רִבְקָה הַגִּיֹּרֶת, הָיְתָה עַלְמָה צְעִירָה וְנָאָה, וְהִיא יָלְדָה לְבַעֲלָהּ שְׁנֵי יְלָדִים, בֵּן וּבַת. לַבֵּן קָרָא הָאָב אֲלֶכְּסַנְדֶּר וּלְבַת – שָׂרָה.

בְּקוֹל שֶׁקֶט וְעַגְמוּמִי, רְווּי צַעַר חֲרִישִׁי וְתוּגָה עֲדִינָה, הָיָה אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד מְסַפֵּר בִּימֵי בַּגְרוּתוֹ עַל אִמּוֹ הָאֻמְלָלָה, שֶׁעָזְבָה אֶת שְׁנֵי עוֹלָלֶיהָ לַאֲנָחוֹת וְהִיא בִּדְמִי יָמֶיהָ…

נָאָה הָיְתָה הָאֵם וּמַרְנִינָה אֶת הָעַיִן כְּפֶרַח עָדִין בְּתוֹךְ מַעֲטֵה הַשֶּׁלֶג שֶׁמִּסָּבִיב, אַךְ יְדוּעַת-חֹלִי הָיְתָה מִנְּעוּרֶיהָ. וּכְשֶׁהָיָה אֲלֶכְּסַנְדֶּר כְּבֶן שָׁלֹשׁ, הִכְנִיסַתְהוּ סָבָתוֹ הַזְּקֵנָה עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ לְחֶדֶר מוּאָר עַל-יְדֵי נֵרוֹת חֵלֶב רַבִּים, בּוֹ שָׁכְבָה אִמּוֹ הַחוֹלָה, כְּשֶׁהִיא נֶאֱבֶקֶת עִם מַלְאַךְ-הַמָּוֶת… סָבִיב סָבִיב עָמְדוּ-יָשְׁבוּ נָשִׁים מְקוֹנְנוֹת, וּפְנֵי כֻּלָּן לַחוֹת מִדֶּמַע. סָבָתוֹ הִשְׁעִינָה אֶת רֹאשׁ הַיֶּלֶד הַקָּט עַל רֹאשׁ אִמּוֹ חִוְרַת הַפָּנִים, וְהַחוֹלָה פָּקְחָה עֵינֶיהָ וְהֶעֱתִּירָה עָלָיו נְשִׁיקוֹת רַבּוֹת מְקֻטָּעוֹת בִּבְכִי וּגְנִיחוֹת-חֲנוּקוֹת…

“אִמָּא, אִמָּא”, בָּכָה הַיֶּלֶד בְּכִי מַר כְּשֶׁהִרְחִיקוּהוּ מִן הָאִשָּׁה הַגּוֹסֶסֶת “אִמִּי הַטּוֹבָה”…

סָבְתָא הָיְתָה כְּבָר אִשָּׁה זְקֵנָה, וְכֵיוָן שֶׁכָּךְ – אֻמְּצוּ הַיְּתוֹמִים עַל-יְדֵי אַחֶיהָ הַקְּשִׁישִׁים שֶׁל רִבְקָה. בְּגוֹרָלוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַפָּעוֹט עָלָה הָאָח יַעֲקֹב, שֶׁאִשְׁתּוֹ לֵאָה קֵרַבְתָּהוּ בְּרַחֲמִים וְהִקִּיפָה אוֹתוֹ אַהֲבָה וְרֹךְ. כִּי עֲקָרָה הָיְתָה הָאִשָּׁה, וְאֶת אַהֲבַת-הָאֵם הַטִּבְעִית שֶׁבְּנַפְשָׁהּ הִקְדִּישָׁה לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר הַיָּתוֹם…

“לוּ זָכִיתִי לִגְדֹּל וּלְהִתְחַנֵּךְ בְּבֵית אָבִי יִצְחָק, שֶׁהָיָה לַמְדָּן וְאָדוּק בְּדָתוֹ”, נָהַג אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד לוֹמַר אַגַּב שִׂיחוֹתָיו הַנִּלְבָּבוֹת עִם יְדִידָיו וְרֵעָיו, “וַדַּאי הָיִיתִי אַף אֲנִי ‘תַּלְמִיד חָכָם’, וּמֵבִין יוֹתֵר בָּאוֹתִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת הַזְּעִירוֹת וְהַצְּפוּפוֹת… אַךְ מֵחֲמַת שֶׁהַגּוֹרָל הוֹבִילַנִי לְבֵית הַדּוֹד יַעֲקֹב וְהַדּוֹדָה לֵאָה, אֲשֶׁר בְּקֹשִׁי-בְּקֹשִׁי יָדְעוּ לִקְרֹא בַּ’סִּדּוּר', וַאֲפִילוּ מֻדְפָּס הוּא בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת מְאֹד – הֲרֵינִי מָה שֶׁהִנְנִי עַתָּה”…

“אַךְ לִבִּי רוֹחֵשׁ אַהֲבָה אֲלֵיהֶם וַאֲנִי אֲסִיר-תּוֹדָה לָהֶם וּמַעֲלֶה אֶת שְׁמוֹתֵיהֶם עַל שְׂפָתַי בְּגַעְגּוּעִים”, הוֹסִיף אֲלֶכְּסַנְדֶּר וְאָמַר, כִּי אִם זָכִיתִי לְהַגִּיעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לִהְיוֹת שׁוֹמֵר וְאִישׁ-הֲגַנָּה, אִכָּר אוֹהֵב אַדְמָתוֹ וְחַי בְּשָׁלוֹם עִם שְׁכֵנִים בְּנֵי כָּל הַלְּאֻמִּים וְהַדָּתוֹת – מִדּוֹדִי יַעֲקֹב וְדוֹדָתִי לֵאָה בָּאוּ לִי כָּל אֵלֶּה. אַנְשֵׁי-אֲדָמָה וָתִיקִים הָיוּ דּוֹדִי וְדוֹדָתִי הַטּוֹבִים, וּמֵאָז הָיִיתִי רַךְ-בַּשָּׁנִים – לְקָחוּנִי אִתָּם לַשָּׂדֶה, מָסְרוּ לְיָדִי הַמּוֹשְׁכוֹת וְהָיִיתִי צוֹעֵד בַּתֶּלֶם כְּמוּזִיצ’וֹק (אִכָּרוֹן) מִבֶּטֶן וּמִלֵּדָה – חוֹרֵשׁ וּמְשַׂדֵּד לִשְׂבִיעַת רְצוֹנָם… וְהָיוּ שְׁנֵיהֶם בָּאִים אֶל הַחֶלְקָה אֲשֶׁר בָּהּ זָרְעוּ תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה, מִסְתַּכְּלִים בְּבַת-צְחוֹק טוֹבָה וְנֶהֱנִים; מְחַבְּקִים אוֹתִי בְּאַהֲבָה וְטוֹפְחִים לִי עַל הַשֶּׁכֶם וְאוֹמְרִים: יָפֶה, אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַקָּטָן, יָפֶה מְאֹד… וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, כְּשֶׁתִּגְדַּל וְתִהְיֶה לְאִישׁ בֶּן-חַיִל – נַעֲלֶה יַחַד לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְשָׁם נִקְנֶה אֲדָמָה מִידֵי הַתּוּרְכִּים, נְעַבֵּד אוֹתָהּ וּנְגַדֵּל גַּם שָׁם לֶחֶם וְתַפּוּחֵי-אֲדָמָה… וְאוּלַי נְגַדֵּל שָׁם גַּם תַּפּוּזִים וַחֲרוּבִים וְאַף תְּמָרִים", הָיוּ מוֹסִיפִים כְּחוֹלְמִים, “מִי יוֹדֵעַ בְּנֵנוּ הַיָּקָר, הֲרֵי “טֶירְפִּי, קוֹזָק, אַטַאַמַאנוּם בּוֹדֶישׁ” שָׂא סִבְלְךָ בַּשֶּׁקֶט, קוֹזָק, וְסוֹף-סוֹף תִּזְכֶּה לִהְיוֹת מְפַקֵּד”…

וְאָלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד נוֹשֵׁם עֲמֻקּוֹת וּמוֹסִיף לְסַפֵּר: "סוּסֵי-רְכִיבָה טוֹבִים וְקַלֵּי-רֶגֶל הָיוּ לְדוֹדִי יַעֲקֹב חוֹבֵב-הַסּוּסִים, וַאֲהָבָם אַהֲבַת-נֶפֶשׁ מַמָּשׁ. וְהָיָה מַשְׁקָם וּמַאֲכִילָם מִיָּדָיו, מְנַקָּם וּמְלַטְפָם תָּמִיד. וְכַאֲשֶׁר מָלְאוּ לִי תֵּשַׁע שָׁנִים – הָיִיתִי קוֹפֵץ וְעוֹלֶה כְּחָתוּל עַל גַּבָּהּ שֶׁל סוּסָה וְנֶאֱחָז בְּרַעֲמָתָהּ וּלְלֹא אֻכָּף אוֹֹ רֶסֶן הָיִיתִי דּוֹהֵר שָׁעוֹת בְּמֶרְחֲבֵי הָעֲרָבָה, מְכַוֵּן אֶקְדׇּחִי אֶל מוּל שׁוּעָלִים אוֹֹ זְאֵבִים – וְקוֹלֵעַ אֶל הַמַּטָּרָה וְלֹא מַחֲטִיא.

כִּי גַּם בֵּית-אָבִי וְגַם בֵּית הַדּוֹד יַעֲקֹב הָיוּ מְלֵאִים נֶשֶׁק, וּמִשַּׁחַר יַלְדוּתִי יָדַעְתִּי מְלֶאכֶת הַקְּלִיעָה. פְּעָמִים קְרוֹבוֹת הָיִיתִי בָּא בִּדְהָרָה אֶל כְּפָרֵי הַקּוֹזָקִים הַסְּמוּכִים וּמִתְרוֹעֵעַ עִם בְּנֵיהֶם; מִתְחָרֶה אִתָּם בִּדְהִירָה וּבִקְלִיעָה – וְלוֹמֵד מֵהֶם דַּרְכֵי הַתְקָפָה וְהִתְגּוֹנְנוּת, הֵאָבְקוּת וּקְרָב-שְׁנַיִם, וְאֹמֶץ-לֵב… כֵּן, אַמִּיצֵי לֵב הָיוּ הַקּוֹזָקִים, אֲנָשִׁים גֵּאִים, פָּרָשִׁים מְצֻיָּנִים וְסַיָּפִים טוֹבִים. וְכֵיוָן שֶׁיַּלְדֵיהֶם אֲהֵבוּנִי וְהָיִיתִי בְּעֵינֵיהֶם כְּנַעַר-קוֹזָקִים לְכָל דָּבָר – הָיוּ מַקְנִים לִי תּוֹרָתָם; תּוֹרַת עֲמִידָה עַל הַמִּשְׁמָר, שְׁמִירָה עַל הַכָּבוֹד וְכִבּוּד הַיָּרִיב. מוֹרִים טוֹבִים הָיוּ לִי הַקּוֹזָקִים הַלָּלוּ, אִם כִּי יְדוּעִים הָיוּ לְשִׁמְצָה בְּשִׂנְאָתָם לַיְּהוּדִים מֵאָז וּמֵעוֹלָם"…

גַּם אֶת תּוֹרַת הַצִּיּוֹנוּת לִמְּדוּ נַעֲרֵי הַקּוֹזָקִים אֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַצָּעִיר עַל רֶגֶל אַחַת. יוֹם אֶחָד, בִּהְיוֹתָם מְשַׂחֲקִים וְנֶאֱבָקִים בֵּינֵיהֶם, שָׁאַל אוֹתוֹ אַחַד הַנְּעָרִים לְפִי תֻּמּוֹ: “אֲלֶכְּסַנְדֶּר, מִי אַתָּה בְּעֶצֶם, תִּמְהוֹנִי שֶׁכְּמוֹתְךָ?”

נָבוֹךְ הַנַּעַר וְגִמְגֵּם וְאָמַר: “יְהוּדִי הִנְנִי”…

“זִ’יד?!” תָּמְהוּ כֻּלָּם וְצָחֲקוּ בְּלַעַג מַר “הַיֵּשׁ לָכֶם מְדִינָה אוֹ אֶרֶץ כָּל שֶׁהִיא עַל פְּנֵי אַדְמַת אֱלֹהִים?”

נִתְכַּוֵּץ אֲלֶכְּסַנְדֶּר הַצָּעִיר, הוֹרִיד רֹאשׁוֹ וְהֶחֱשָׁה…

“הֲרֵי לְךָ!” קָרְאוּ כֻּלָּם בְּנִצָּחוֹן, "אֵין לָכֶם מוֹלֶדֶת מִשֶּׁלָּכֶם. וּמָה יִהְיֶה אִם נָקוּם פִּתְאֹם, וּנְגָרֵשׁ אֶתְכֶם מִסִּיבִּיר? לְאָן תִּפְנוּ וְאָנָה תֵּלְכוּ?; וּמָה יִהְיֶה, אִם לֹא נִרְצֶה לִמְכֹּר לָכֶם לֶחֶם, מָה תֹּאכְלוּ?!…

הִסְמִיק אָלֶכְּסַנְדֶּר, בָּלַע רֻקּוֹ וְהֶחֱנִיק דִּמְעוֹתָיו. וּמִבְּלִי דַּבֵּר דָּבָר – קָפַץ וְעָלָה עַל סוּסוֹ, דָּהַר וְחָזַר לְבֵית דּוֹדָתוֹ וְשִׁטַּח אֶת עֶלְבּוֹנוֹ לִפְנֵי דּוֹדוֹ יַעֲקֹב…

“רֵאשִׁית חָכְמָה, מִסִּיבִּיר אֵינָם מְגָרְשִׁים”, הִרְגִּיעוֹ הַדּוֹד וְאָמַר, כְּשֶׁהוּא מְלַטֵּף אֶת רֹאשׁוֹ “וְשֵׁנִית – מִי יִתֵּן וִיגָרְשׁוּ אוֹתָנוּ מִכָּאן, בְּנֵנוּ הַיָּקָר. וְאָז… אָז נָקוּם וְנֵלֵךְ לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת, לִירוּשָׁלַיִם שֶׁלָּנוּ, הָעִיר הַיָּפָה וְהַקְּדוֹשָׁה”.

אַךְ בֵּינְתַיִם חוֹזֵר יִצְחָק זַיְד עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ לִ“יְרוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא”, הִיא וִילְנָה עִיר מוֹלַדְתּוֹ. מָלְאוּ יְמֵי-גָּלוּתוֹ שֶׁל רֹאשׁ-הַמִּשְׁפָּחָה, הַמֵּסִית לִשְׁבִיתוֹת וְ“הַמּוֹרֵד-בַּמַּלְכוּת” הַמְסֻכָּן; וְהַצָּאר הָרַחוּם הוֹאִיל לְהַעֲנִיק לוֹ חֲנִינָה וּלְהַרְשׁוֹתוֹ לַחֲזֹר וְלִחְיוֹת בֵּין אֲנָשִׁים-הֲגוּנִים…

כֵּיוָן שֶׁכָּךְ, יֵשׁ לִדְאֹג לַבֵּן אֲלֶכְּסַנְדֶּר. שְׁלֹשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנָה מָלְאוּ לַנַּעַר וְהִגִּיעָה שְׁעָתוֹ לְהִכָּנֵס לְעֹל שֶׁל מִצְווֹת. אַךְ חִנּוּכוֹ הַיְּהוּדִי-מָסֹרְתִּי דַּל וַחֲסַר שָׁרָשִׁים, שֶׁהֲרֵי בֵּין גּוֹיִים הוּא חַי תָּמִיד, מְעֹרָב בֵּין הַשְּׁקָצִים וְלוֹמֵד מִדַּרְכֵיהֶם – וְאֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ לְהַבְדִּיל בֵּין טָהוֹר לְטָמֵא, וּבֵין מֻתַּר וְאָסוּר…

וְהַדּוֹד וְהַדּוֹדָה עַצְמָם הֵן רַק גֵּרִים הֵם, חַסְרֵי-נִסָּיוֹן בֶּאֱמוּנָתָם הַחֲדָשָׁה – הָאֱמוּנָה הָעַתִּיקָה, עֲשִׁירַת הַסְּפָרִים וְהַדִּינִים…

אוֹ אָז הוֹלֵךְ יִצְחָק זַיְד וְקוֹנֶה עֲגָלָה וְסוּסִים, מַעֲמִיס עַל הָרֶכֶב הַכָּבֵד מְעַט מִטַּלְטְלִים וּכְלֵי-עֲבוֹדָה וְהַרְבֵּה מָזוֹן – צֵידָה לַדֶּרֶךְ… וּבְיוֹם בָּהִיר אֶחָד, בְּאֶמְצַע שְׁנַת אֶלֶף וּתְשַׁע מֵאוֹת, הוּא מִתְיַצֵּב לִפְנֵי הַדּוֹד יַעֲקֹב וְהַדּוֹדָה לֵאָה הַטּוֹבִים וְתוֹבֵעַ אֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר בְּנוֹ…

“מָה?!” שׁוֹאֲלִים הֵם בִּתְמִיהָה.

“חוֹזְרִים לְוִילְנָה”, עוֹנֶה הָאָב וְקוֹלוֹ נֶחְבָּא בִּדְמָעוֹת-שִׂמְחָה.

“דֶּרֶךְ צְלֵחָה, גִּיסֵנוּ יִצְחָק!”

“הָבוּ לִי, אֵפוֹא, אֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר שֶׁלִּי”…

“בְּנֵנוּ הַמְּאֻמָּץ הוּא, יִצְחָק, נַפְשׁוֹתֵינוּ קְשׁוּרוֹת בְּנַפְשׁוֹ וְאָנוּ בָּשָׂר אֶחָד – וְלֹא נוּכַל לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ”…

“אֲבָל הֲרֵי זֶה בְּנִי, יוֹצֵא-חֲלָצַי, בֵּן יָחִיד, וְהוּא עָתִיד לוֹמַר “קַדִּישׁ” אַחֲרֵי מוֹתִי, לְעִלּוּי נִשְׁמָתִי…”

“רַק הַמָּוֶת יַפְרִיד בֵּינֵינוּ וּבֵינוֹ”, בּוֹכִים הַשְּׁנַיִם.

“בּוֹא אֶל אָבִיךְ-מוֹלִידְךָ, אֲלֶכְּסַנְדֶּר”. קוֹרֵא יִצְחָק לִבְנוֹ.

חִבּוּקִים וּנְשִׁיקוֹת, גִּפּוּפִים וְהִתְרַפְּקֻיּוֹת, יְבָבוֹת וּבִרְכוֹת-שָׁלוֹם… הַדּוֹד עוֹטֵף אֶת הַנַּעַר בְּפַרְוָה מְשֻׁבַּחַת; וְהַדּוֹדָה אוֹפָה עוּגוֹת לַדֶּרֶךְ וְאוֹרֶזֶת גְּבִינָה קָשָׁה, בָּשָׂר מְעֻשָּׁן וְדָגִים מְלוּחִים…

אֲרֻכָּה הַדֶּרֶךְ וְקָשָׁה, וְהַנְּסִיעָה מְמֻשֶּׁכֶת וּמְיַגַּעַת…

וִילְנָה? הֵיכָן הִיא הָעִיר הַזֹּאת, הַמְּשֻׁפַּעַת בָּתֵּי-כְּנֶסֶת רַבִּים כָּל-כָּךְ? הָאֵין הִיא בִּקְצֵה הָעוֹלָם?

לֹא. בְּרוּסְיָה הַמַּעֲרָבִית הִיא קַיֶּמֶת, בְּלִיטָא. הַנְּסִיעָה לְשָׁם נִמְשֶׁכֶת אָמְנָם שָׁבוּעוֹת וָחֳדָשִׁים – אַךְ סוֹף-סוֹף נִכְנֶסֶת הָעֲגָלָה בְּאֶמְצַע הַקַּיִץ לִרְחוֹבוֹתֶיהָ הַצָּרִים וְהַמְּעֻקָּלִים שֶׁל עִיר הַחֲלוֹמוֹת… לֹא יְרוּשָׁלַיִם, וְלֹא הַר-סִינַי וְעָלָיו בָּתֵּי-כְּנֶסֶת גְּבֹהִים וְנִשָּׁאִים, אֶלָּא עִיר יְשָׁנָה וְקוֹדֶרֶת, וּבָהּ בָּתִּים אֲפֹרִים וַחֲנֻיוֹת עֲלוּבוֹת; וַהֲמוֹנֵי-אָדָם לְבוּשִׁים בִּגְדֵי עֹנִי, וִילָדִים כְּחוּשִׁים וְחִוְּרִים פּוֹשְׁטִים יָד בָּרְחוֹב וּמְבַקְּשִׁים נְדָבָה…

“הַזֹּאת וִילְנָה שֶׁלְּךָ, אַבָּא?” תָּמֵהַּ אֲלֶכְּסַנְדֶּר וּבְקוֹלוֹ מְחַלְחֶלֶת אַכְזָבָה.

“כֵּן, כֵּן, בְּנִי. זֹאת וִילְנָה שֶׁלָּנוּ, עִיר אֲבוֹתֶיךָ וַאֲבוֹת-אֲבוֹתֶיךָ, וְכָאן עָלֵינוּ לִחְיוֹת וְלִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים”…

“עַד שֶׁנַּעֲלֶה סוֹף-סוֹף לָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת”, לוֹחֵשׁ אֲלֶכְּסַנְדֶּר בַּחֲשַׁאי, “לִירוּשָׁלַיִם…”

כְּלַפֵּי-חוּץ וִילְנָה הִיא אָמְנָם עִיר אֲפֹרָה, רְדוּמָה וּמְשֻׁעְמֶמֶת, אוֹתָהּ וִילְנָה מַמָּשׁ שֶׁהָיְתָה לִפְנֵי חָמֵשׁ וְעֶשְׂרִים שָׁנָה. אַךְ מִתַּחַת לַמַּעֲטֶה הָאָפֹר וְהַיְּרֹקֶת הָרְגוּעָה, בַּמִּסְתָּרִים וּבְמַחְתֶּרֶת, כֻּלָּהּ תְּסִיסָה… נוֹעַ תָּנוּעַ וִילְנָה הַיְּהוּדִית וְכֻלָּהּ הוֹמָה וְתוֹסֶסֶת בְּקִרְבָּהּ. בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת נוֹלְדוּ בָּהּ “חִבַּת-צִיּוֹן”, וּתְנוּעַת פּוֹעֲלִים יְהוּדִית עֵרָה בְּשֵׁם “בּוּנְד”, סוֹצְיָאל-דֶּמוֹקְרָטִים וּמַהְפְּכָנִים וְעוֹד וְעוֹד… הַכֹּל גּוֹעֵשׁ וְרוֹעֵשׁ מִתַּחַת לִפְנֵי הַקַּרְקַע וּמֵאֲחוֹרֵי הַקְּלָעִים, וְרַק הֵדִים וּבְנֵי-הֵדִים מְרַחֲפִים בָּאֲוִיר וּמִשְׁתַּבְּרִים בְּרַחַשׁ טָמִיר בַּחֲצֵרוֹת הַסְּגוּרוֹת וּבְבָתֵּי-הַכְּנֶסֶת הַקְּטַנִּים אֲשֶׁר לְבַעֲלֵי-הַמְּלָאכָה וּפוֹעֲלֵי הַסַּדְנָאוֹת. כִּי “יְרוּשָׁלַיִם דְּלִיטָא” הִיא וִילְנָה, עִיר נֶאֱמָנָה לְדַת יִשְׂרָאֵל – וַאֲפִילוּ אוֹתָם צְעִירִים שֶׁנִּתְפְּסוּ לְמַהְפְּכָנוּת וּלְסוֹצְיָאלִיזְם – נִשְׁאֲרוּ נֶאֱמָנִים לֶאֱמוּנָתָם, וּמִתְפַּלְּלִים יוֹם-יוֹם שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּבָתֵּי-הַתְּפִלָּה… הַ“חֲדָרִים” מְלֵאִים יְלָדִים וּבָתֵּי-הַמִּדְרָשׁ שׁוֹפְעִים נֹעַר לוֹמֵד.

גַּם אֲלֶכְּסַנְדֶּר מִצְטָרֵף אֶל הַלּוֹמְדִים וּמַתְחִיל לִסְפֹּג יַהֲדוּת וְרֵאשִׁית הַשְׂכָּלָה; אַךְ לֹא לְאֹרֶךְ יָמִים. כִּי גּוֹרָל אַכְזָרִי מֻנָּה לְמִשְׁפַּחַת זַיְד, וְלֹא עָבְרוּ חֳדָשִׁים רַבִּים – וְהָאָב יִצְחָק חָלָה וְנָפַל לְמִשְׁכָּב, אֲשֶׁר לֹא קָם מִמֶּנּוּ. וּכְדֵי לֶאֱכֹל לֶחֶם לָשׂבַע וְלֹא לִפֹּל לְמַעֲמָסָה עַל דּוֹדוֹ, אֲחִי-אָבִיו, מֻכְנָס אֲלֶכְּסַנְדֶּר בֶּן הָאַרְבַּע-עֶשְׂרֵה לְבֵית-מְלָאכָה לְמַתֶּכֶת, לְשַׁמֵּשׁ בּוֹ שׁוּלְיָה. יוֹם עֲבוֹדָה אֲרֹךְ וּמְפָרֵךְ וְיָד רוֹדָה וּמְנַצֶּלֶת. אַךְ דַּוְקָא סַדְנָה סְפוּגַת-עָשָׁן-וְזֵעָה זֹאת, הָיְתָה לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר הָעֵר וְהָרַגָּשׁ בֵּית-סֵפֶר מְאַלֵּף וּמְחַנֵּךְ. כִּי כָּאן, תּוֹךְ הַלְמוּת הַפַּטִּישִׁים וַחֲרִיקַת הַמְּשׁוֹפִים, הִתְחִיל הַנַּעַר הַסַּקְרָן לִסְפֹּג לְתוֹכוֹ מֻשָּׂגִים חֲדָשִׁים וְשֵׁמוֹת אֲשֶׁר לֹא יְדָעָם.

קוֹנְגְּרֶס צִיּוֹנִי? מַה זֶּה קוֹנְגְּרֶס צִיּוֹנִי וּמָה זֹאת צִיּוֹנוּת? וּמָה פָּרוּשׁ הַמִּלִּים ‘בּוּנְד’ וְ’סוֹצְיָאלִיזְם'? סְלִיחָה, חָבֵר, מָה הַהֶבְדֵּל בֵּין “בּוּנְד” וּבֵין צִיּוֹנוּת", וְלָמָּה רַבִּים בֵּינֵיהֶם הַבּוּנְדָּאִים וְהַצִּיּוֹנִים? הֲרֵי כֻּלָּם יְהוּדִים הֵם! הָאָמְנָם אֶפְשָׁר לִנְסֹעַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אוֹ רַק לְפַלֶשְׂתִּינָה? מָה, חֲבֵר, אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּפַלֶשְׂתִּינָה הֵם אֶרֶץ אַחַת? וִירוּשָׁלַיִם זֹאת הֵיכָן הִיא, בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אוֹ בְּפַלֶשְׂתִּינָה? וּמִיהוּ הַיְּהוּדִי הַיָּפֶה בַּעַל-הַזָּקָן הָאָרֹךְ וְהַשָּׁחוֹר אֲשֶׁר מְסַפְּרִים עָלָיו שֶׁבִּקֵּר בְּוִילְנָה וְהַגּוֹיִים אָמְרוּ עָלָיו שֶׁהוּא מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים? הַאִם זֶהוּ דּוֹקְטוֹר הֶרְצְל, הָאוֹמֵר לְהוֹלִיךְ אֶת כֻּלָּנוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלָתֵת לָנוּ שָׁם אֲדָמָה כְּדֵי לְעַבְּדָהּ וּלְיַסֵּד עָלֶיהָ מוֹשָׁבוֹת?

הַפּוֹעֲלִים הַמְּבֻגָּרִים שׁוֹמְעִים אֶת שְׁאֵלוֹתָיו הַתְּמִימוֹת שֶׁל הַנַּעַר אֲלֶכְּסַנְדֶּר, מִצְטַחֲקִים אַךְ מַסְבִּירִים לוֹ הַכֹּל בְּסֵבֶר-פָּנִים וּבְסַבְלָנוּת. אָמְנָם כָּל אֶחָד מִבֵּינֵיהֶם מֵאִיר לוֹ אֶת הַדְּבָרִים בְּאוֹרוֹ שֶׁלּוֹ, כְּדֵי לְמָשְׁכוֹ לְמִפְלַגְתּוֹ… אַךְ בֵּינָתַיִם נִפְקָחוֹת עֵינָיו שֶׁל הַשּׁוּלְיָה הַצָּעִיר, יְדִיעוֹתָיו מִתְרַבּוֹת וָאֳפָקָיו מִתְרַחֲבִים; וְאַט-אַט מַתְחִיל גַּם הוּא לְהִשְׁתַּתֵּף בְּוִכּוּחִים וּלְהַבִּיעַ דֵּעוֹת בָּעִנְיָנִים הַחֲשׁוּבִים בְּעֵינָיו…

מָשׁוּל הָיָה אֲלֶכְּסַנְדֶּר בַּיָּמִים הַהֵם לְאֶפְרוֹחַ, שֶׁיָּצָא מִתַּחַת לְכַנְפֵי אִמּוֹ וְהוּא מַתְחִיל לַעֲמֹד בִּרְשׁוּת עַצְמוֹ וְלִדְאֹג לְנַפְשׁוֹ. אַט-אַט הוּא מְחַדֵּד מַקּוֹרוֹ וּמַשְׁחִיז צִפָּרְנָיו; מְאַמֵּץ אֶת עֵינָיו, מַשִּׁיר אֶת הַפְּלוּמָה וּמַחְלִיפָהּ בְּנוֹצוֹת-קֶבַע. וּמִיּוֹם לְיוֹם הוּא חָשׁ כֵּיצַד גְּדֵלוֹת כְּנָפָיו, מִתְאָרְכוֹת וּמִתְרַחֲבוֹת – וּמְנַסּוֹת לְהִתְפָּרֵשׂ וְלָעוּף… וּשְׁנֵי מְאֹרָעוֹת אֵרְעוּ בַּיָּמִים הַהֵם בְּוִילְנָה, שֶׁהִטְבִּיעוּ עָלָיו אֶת חוֹתָמָם לְכָל יְמֵי-חַיָּיו, קָבְעוּ אֶת כִּוּוּנוֹ וְהֶעֱלוּהוּ לַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הָלַךְ בְּצַעַד כָּבֵד וּבוֹטֵחַ עַד יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן…

 

פֶּרֶק רְבִיעִי “יָדֵינוּ לְצִיּוֹן נָרִים – וְנִשְׁבַּעְנוּ”…    🔗

בָּאָבִיב 1902 הֶחְלִיטוּ פּוֹעֲלֵי וִילְנָה הַיְּהוּדִים לַעֲרֹךְ הַפְגָּנָה בְּאֶחָד בְּמַאי, לְהָנִיף דְּגָלִים אֲדֻמִּים וּלְהִצְטָרֵף לְחַגָּם שֶׁל עֲמֵלֵי הָעוֹלָם: “פּוֹעֲלֵי כָּל הָאֲרָצוֹת, הִתְאַחֲדוּ!”

מֶרִי רַב נִצְטַבֵּר בְּלִבָּם שֶׁל הַפּוֹעֲלִים הַיְּהוּדִים נֶגֶד מוֹשֵׁל פֶּלֶךְ-וִילְנָה, הַגֶּנֶרָל פוֹן-וַאהל, פְּקִידוֹ שֶׁל הַצָּאר נִיקוֹלַאי הַשֵּׁנִי; מַשְׂטֵמָה כְּבוּשָׁה וּרְווּיָה זַעַם. שׂוֹנֵא-יִשְׂרָאֵל זֶה רָמַס בְּרֶגֶל-גַּאֲוָה אֶת בְּנֵי דַּת-מֹשֶׁה וְלָעַג לְקָדְשֵׁיהֶם. אִם אֶל יְהוּדִים-סְתָם כָּךְ – לִיהוּדִים-פּוֹעֲלִים, הַמְּעִיזִים לְהַכְרִיז שְׁבִיתוֹת, לְהָנִיף דֶּגֶל אָדֹם וְלִדְרֹשׁ זְכֻיּוֹת וְחֹפֶשׁ – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה…

מִהֵר הַגֶּנֶרָל פוֹן-וַאהל וְהִכְרִיז: אָסוּר לְהַפְגִּין בִּרְחוֹבוֹת וִילְנָה בְּאֶחָד בְּמַאי! אָסוּר לָשֵׂאת דְּגָלִים אֲדֻמִּים! אָסוּר לִקְרֹא סִיסְמָאוֹת! כָּל הַמִּתְנַגֵּד לַמִּשְׁטָרָה – יִיָּרֶה! וְכָל הַמִּשְׁתַּתֵּף בַּהַפְגָּנָה – יְגֹרַשׁ לְסִיבִּיר!"

תּוֹשָׁבֵי וִילְנָה, יְהוּדִים וְשֶׁאֵינָם יְהוּדִים, נִשְׁמְעוּ לִפְקֻדַּת שַׂר-הַפֶּלֶךְ הַמְּרֻשָּׁע וְצִיְּתוּ לְאַזְהָרָתוֹ, אַךְ פּוֹעֲלֵי וִילְנָה הַיְּהוּדִים, שֶׁהָיוּ מְאֻגָּדִים בִּתְנוּעַת הַ’בּוּנְד', לֹא נִבְהֲלוּ מֵאִיּוּמֵי הַגֶּנֶרָל, וּבְאֶחָד בְּמַאי הִתְכַּנְּסוּ עֲשָׂרוֹת מֵהֶם בְּסִימְטָאוֹת צְדָדִיּוֹת וְהִסְתַּדְּרוּ לְתַהֲלוּכָה. וּבְשִׁירָה עַל שִׂפְתֵיהֶם וּדְגָלִים אֲדֻמִּים בִּידֵיהֶם פָּרְצוּ לָרְחוֹב וְהִכְרִיזוּ: “הָלְאָה שִׁלְטוֹן הַיָּחִיד הֶעָרִיץ! יְחִי הַחֹפֶשׁ! תְּחִי תְּנוּעַת “הַבּוּנְד!” הוּרְרָה, הֵידָד!”

אֲבָל שׁוֹמְרֵי-הַחֹק לֹא הִתְחַבְּאוּ בַּקְּסַרְקְטִינִים, אֶלָּא עָמְדוּ גְּדוּדִים-גְּדוּדִים בְּקַרְנוֹת-הָרְחוֹבוֹת וְאָרְבוּ לִמְפִירֵי-הַחֹק וּלְמַמְרֵי פִּי הַגֶּנֶרָל.

וְכַאֲשֶׁר יָצְאוּ הַפּוֹעֲלִים הַיְּהוּדִים לְהַפְגִּין וּדְגָלִים אֲדֻמִּים בִּידֵיהֶם – הֵגִיחוּ מֵאוֹת קוֹזָקִים עַל סוּסֵיהֶם, הֵנִיפוּ מַגְלְבֵיהֶם וְחַרְבוֹתֵיהֶם וְהִכּוּ, הִצְלִיפוּ וְגָזְרוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל. וְאֵלֶּה שֶׁנִּתְפְּסוּ עַל יָדָם – נֶאֶסְרוּ בְּכַבְלֵי-בַּרְזֶל וְהוּבְאוּ לִפְנֵי פוֹן-וַאהל.

לוּ הָיָה הַלָּה שׁוֹפְטָם וְשׁוֹלְחָם לְאֶרֶץ-גְּזֵרָה – הָיָה הָעֹנֶשׁ מִתְקַבֵּל עַל דַּעְתָּם וְעַל דַּעַת תּוֹשָׁבֵי וִילְנָה; הַנִּשְׁפָּטִים הָיוּ מְגֹרָשִׁים לְסִיבִּיר וְנִשְׁכָּחִים. אַךְ הַלָּה, שֶׁהָיָה אָדָם צְמֵא-דָּם וְאוֹהֵב-נָקָם, הֶחְלִיט לְהִתְעַלֵּל בַּפּוֹעֲלִים הַיְּהוּדִים וּלְהַשְׁפִּילָם עַד עָפָר. וּלְאַחַר שֶׁהִטִּיף לָהֶם מוּסָר וְדִבֵּר אֲלֵיהֶם דִּבְרֵי-בֶּלַע וְעֶלְבּוֹן – צִוָּה עַל הַקּוֹזָקִים לַעֲשׂוֹת בָּהֶם שְׁפָטִים: לִמְתֹּחַ כָּל אֶחָד מִן הַמּוֹרְדִים עַל הָאָרֶץ וְלָדוּשׁ בְּשָׂרוֹ בְּשׁוֹטֵי-עוֹר מֵאָה מַלְקוֹת. וּלְמַעַן יִרְאוּ וְיֵרָאוּ – הִזְמִין אַלְפֵי תּוֹשָׁבִים לַחֲזוֹת בְּמַחֲזֶה זֶה וְ“לֵהָנוֹת” מִמֶּנּוּ.

הַבַּחוּרִים הָאֻמְלָלִים הֻכּוּ וְעֻנּוּ, נִפְצְעוּ וְהֻשְׁלְכוּ לְבֵית-הַסֹּהַר וְלֹא הָיָה פּוֹצֶה פֶּה וּמְצַפְצֵף… אַךְ שׁוּלְיַת סַנְדְּלָרִים אֶחָד מִוִּילְנָה, הִירְשׁ לֶקֶרְט שְׁמוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה לָשֵׂאת אֶת עֶלְבּוֹן חֲבֵרָיו לַתְּנוּעָה. עֵד-רְאִיָּה לַמַּלְקוֹת וְלַהִתְעַלְּלוּת הָיָה, דָּמוֹ נִתְרַתַּח בְּעוֹרְקָיו – וְהֶחֱלִיט לַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה נוֹעָז וּלְכַפֵּר אֶת דַּם חֲבֵרָיו בְּדָמוֹ שֶׁל פוֹן-וַאהל הָאַכְזָר… הָלַךְ הַבָּחוּר הַשָּׁקֵט וְהַצָּנוּעַ וְהִשִּׂיג אֶקְדָּח; אִמֵּן יָדָיו בִּקְלִיעָה אֶל הַמַּטָּרָה, וְלַיְלָה אֶחָד, כְּשֶׁיָּצָא פוֹן-וַאהל מִבֵּית-הַתֵּיאַטְרוֹן – אָרַב לוֹ הִירְשׁ לֶקֶרְט וְשִׁלַּח לְעֶבְרוֹ כַּדּוּרִים אֲחָדִים… שַׂר-הַפֶּלֶךְ נִפְצַע אַךְ נִשְׁאַר בַּחַיִּים. וְאִלּוּ זֶה שֶׁנָּקַם עֶלְבּוֹן חֲבֵרָיו וְהִקְרִיב עַצְמוֹ לְטוֹבַת תְּנוּעָתוֹ – הִירְשׁ לֶקֶרְט – נִדּוֹן לִתְלִיָּה וְהֹעֲלָה לַגַּרְדּוֹם.

וִילְנָה הַיְּהוּדִית הִתְאַבְּלָה וְיָשְׁבָה כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם בְּתַעֲנִית. וְחַבְרֵי הַ’בּוּנְד" עָמְדוּ דֹּם בְּסַדְנָאוֹתֵיהֶם, בָּלְעוּ דְּמָעוֹת מְלוּחוֹת וְחַמּוֹת – וְנִשְׁבְּעוּ לְהַמְשִׁיךְ בַּמַּאֲבָק עַד שֶׁתֻּשַּׂג הַמַּטָּרָה…

מַעֲשֵׂה גְּבוּרָתוֹ שֶׁל הִירְשׁ לֶקֶרְט קֵרֵב אֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד הַצָּעִיר אֶל מִפְלַגְתּוֹ, מִפְלֶגֶת הַ“בּוּנְד”. אַךְ מִפְלָגָה זֹאת, שֶׁחֲבֵרֶיהָ הֵם כֻּלָּם אַנְשֵׁי עָמָל, הִתְנַגְּדוּ מִשּׁוּם-מָה לְצִיּוֹן וְהִטִּיפוּ לְהִשָּׁאֵר בַּגָּלוּת וּלְהִלָּחֵם בָּהּ לְהַשָּׂגַת שִׁוּוּי-זְכֻיּוֹת לַיְּהוּדִים… וְהוּא הֵן חוֹלֵם מִנְּעוּרָיו עַל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וִירוּשָׁלַיִם. רוֹאֶה הוּא אֶת חַיֵּי הַנִּוּוּן וְהַדַּלּוּת שֶׁל הַיְּהוּדִים בַּגָּלוּת וְנוֹכַח שׁוּב וָשׁוּב לָדַעַת: אֵין טַעַם לְחַיִּים אֵלֶּה וְאֵין עָתִיד לָעָם בַּגּוֹלָה. יֵשׁ רַק דֶּרֶךְ אַחַת לָעָם – לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לְהִתְנַחֵל בָּהּ עַל הַקַּרְקַע וְלִחְיוֹת חַיֵּי כְּפָר בְּרִיאִים כְּכָל הַגּוֹיִים. אַךְ מִי יֵלֵךְ אִתּוֹ לְצִיּוֹן לְהַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ זֶה? הֵן כָּל צִיּוֹנֵי וִילְנָה שֶׁהוּא מַכִּיר, “בַּעֲלֵי-בָּתִּים” הֵם חֶנְוָנִים עֲשִׁירִים, הַמְּכֻנִּים בְּפִי חֲבֵרָיו לַ“בּוּנְד” בִּשְׁמוֹת גְּנַאי: בֻּרְגָּנִים, גְּבִירִים וּמְנַצְּלִים!…

וְהִנֵּה נוֹדַע לוֹ לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר, כִּי בְּוִילְנָה קַיֶּמֶת עוֹד תְּנוּעָה אַחַת, “פּוֹעֲלֵי צִיּוֹן”, שֶׁחֲבֵרֶיהָ אַף הֵם בַּעֲלֵי-מְלָאכָה וּפוֹעֲלִים בְּבָתֵּי-חֲרֹשֶׁת, אַךְ עַל דִּגְלָם חֲרוּתוֹת הַמִּלִּים הַמַּלְהִיבוֹת: “יָדֵינוּ לְצִיּוֹן נָרִים וְנִשָּׁבַע”. נִסָּה פְּעָמִים אֲחָדוֹת לָבוֹא לַמּוֹעֲדוֹן שֶׁלָּהֶם וּלְהָצִיץ לְתוֹכוֹ; לָשֶׁבֶת בֵּינֵיהֶם, לְהַקְשִׁיב לְדִבְרֵיהֶם וְלִשְׁמֹעַ שִׁירֵיהֶם. וְאַט-אַט נוֹכַח לָדַעַת כִּי שָׁם מְקוֹמוֹ וּבֵין “פּוֹעֲלֵי צִיּוֹן” יִמְצָא אֲנָשִׁים כִּלְבָבוֹ, חֲבֵרִים לַדֶּרֶךְ וְאַחִים לַשְּׁאִיפָה: פּוֹעֲלִים-הַחַיִּים עַל עֲמַל-כַּפֵּיהֶם, וְהַשּׁוֹאֲפִים לַעֲזֹב אֶת הַגּוֹלָה וְלַעֲלוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל… בָּא הָעֶלֶם הַצָּעִיר לְשָׁם, רָאָה וְשָׁמַע וְנֻצַּח – וְדָבַק בְּמִפְלָגָה זֹאת בְּכָל לִבּוֹ. דַּרְכָּהּ הָיְתָה דַּרְכּוֹ, דֶּרֶךְ שֶׁל יְהוּדִי עוֹבֵד בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל: הוֹלֵךְ אַחַר מַחְרַשְׁתּוֹ מֵגֵן עַל עֲמָלוֹ וְשׁוֹמֵר עַל כְּבוֹדוֹ. חַי בְּשָׁלוֹם עִם שְׁכֵנָיו הָעַרְבִים וְנִזְהַר בִּכְבוֹדָם; חוֹלֵם עַל עֲלִיַּת הֲמוֹנֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לְמוֹלַדְתָּם, כְּדֵי לְכוֹנֵן בָּהּ מְדִינָה עִבְרִית בֶּעָתִיד הָרָחוֹק…

בְּשִׂיחוֹתָיו עִם רֵעִים וִידִידִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּשְׁנוֹתָיו הָאַחֲרוֹנוֹת, הָיָה זַיְד נוֹהֵג לַחֲזֹר וְלוֹמַר, שֶׁעַל הֱיוֹתוֹ צִיּוֹנִי, סוֹצְיָאלִיסְט וְחַי עַל עֲבוֹדָתוֹ, שׁוֹמֵר וְאִישׁ-הֲגַנָּה – הוּא חַיָּב תּוֹדָה לַחוֹלֵם-הַלּוֹחֵם מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין.

רָצָה הַגּוֹרָל, וּבַיָּמִים הַהֵם יָצָא מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל כְּדֵי לַעֲשׂוֹת נְפָשׁוֹת לְרַעֲיוֹנוֹ, וּבָא לִישִׁיבַת-אֲרַעי לְוִילְנָה. כְּשָׁלִיחַ מִשָּׁמַיִם הָיָה הַלְפֶּרִין לוֹ וּלְרַבִּים מִבְּנֵי הַנֹּעַר הַנְּבוֹכִים, שֶׁהֵבִיא לָהֶם בְּפִיו בְּשׂוֹרוֹת הַתְּחִיָּה וְהַבְּנִיָּה מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אִרְגְּנָם וְעוֹדְדָם וְהִצְמִיחַ לָהֶם כְּנָפַיִם… כִּילָדִים אַחֲרֵי מוֹרֶה אָהוּב נִמְשְׁכוּ אַחֲרָיו, וּבְקֶסֶם פִּיו כָּבַשׁ אֶת לִבָּם וְצַד נִשְׁמוֹתֵיהֶם. גָּבֹהַּ וְחָזָק הָיָה וּלְרֹאשׁוֹ תַּלְתַּלִּים בְּהִירִים וַאֲרֻכִּים, שֶׁגָּלְשׁוּ גַּלִּים-גַּלִּים עַל כְּתֵפָיו… פָּנָיו הַגַּבְרִיִּים וְנָאִים וְכֻלּוֹ אוֹמֵר גְּבוּרָה וַאֲצִילוּת. כִּי לְפִי שֶׁהָיוּ מְסַפְּרִים בַּחֲשַׁאי – הִתְיַחֲסָה מִשְׁפַּחַת הַלְפֶּרִין עַל בֵּית דָּוִד וְהִיא נָשְׂאָה בְּגָאוֹן אֶת יִחוּסָהּ הָרָם…

בֶּן עֲשִׁירִים הָיָה מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין; וּלְאַחַר שֶׁיָּרַשׁ מֵאָבִיו יְרֻשָּׁה גְּדוֹלָה, הֶחְלִיט לְהַקְדִּישׁ אֶת כַּסְפּוֹ לְטוֹבַת הַפּוֹעֲלִים הַיְּהוּדִים. הָלַךְ וְהֵקִים בָּתֵּי-חֲרֹשֶׁת, הִכְנִיס לְתוֹכָם פּוֹעֲלִים רַבִּים וְהָיָה מֵסִית אוֹתָם בְּגָלוּי וּבְסֵתֶר לִשְׁבּוֹת נֶגְדּוֹ, הַבֻּרְגָּנִי, וְלִדְרֹשׁ תְּנָאֵי-עֲבוֹדָה טוֹבִים יוֹתֵר… פִּתְאוֹם קָם וְנָסַע לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְקָנָה אֲחֻזָּה גְּדוֹלָה לְיַד נֵס-צִיּוֹנָה; נָטַע כַּרְמֵי שְׁקֵדִים וַעֲנָבִים – וְשִׁלֵּם לְפוֹעֲלָיו שָׂכָר גָּבֹהַּ, שֶׁלֹּא הָיָה נָהוּג בְּשׁוּם מָקוֹם בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל… עַד שֶׁיָּצָא נָקִי מִנְּכָסָיו.

בְּשׁוּבוֹ לְוִילְנָה, הָיָה מַקְהִיל מִדֵּי שַׁבָּת בְּהֶסְתֵּר עֲשָׂרוֹת מִצְּעִירֵי “פּוֹעֲלֵי צִיּוֹן” בַּיַּעַר, מְלַמְּדָם תַּרְגִּילֵי הִתְעַמְּלוּת כְּדֵי לְחַזֵּק אֶת שְׁרִירֵיהֶם, וּמַעֲמִידָם זֶה מוּל זֶה בְּזוּגוֹת – שֶׁיֵּאָמְנוּ יְדֵיהֶם בְּהֵאָבְקוּת, הַתְקָפָה וַהֲגָנָה – וּבִסְבַךְ הַשִּׂיחִים הֶעָבֹת, חֲסוּיִים בַּצֵּל וּבָאַפְלוּלִית, הָיָה שׁוֹלֵף מִקֶּפֶל שֶׁבִּבְגָדָיו אֶקְדָּח וּמַסְבִּיר לָהֶם הַשִּׁמּוּשׁ בְּנֶשֶׁק חַם, מִבְּלִי לִירוֹת אֲפִילוּ יְרִיָּה אַחַת. בְּמִלִּים חוֹצְבוֹת לֶהָבוֹת הָיָה נוֹאֵם נֶגֶד מוֹשְׁבוֹת הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד, הַמְּיֻסָּדוֹת עַל נְדָבוֹת וְשִׁעְבּוּד הַמִּתְיַשְּׁבִים לַפְּקִידוּת… וְהָיָה חוֹלֵם בְּהָקִיץ עַל יִשּׁוּבִים שִׁתּוּפִיִּים גְּדוֹלִים שֶׁל מְעַבְּדֵי-אֲדָמָה, קִבּוּצִים שֶׁל פּוֹעֲלִים חָפְשִׁיִּים וּמִתְנַדְּבִים, שֶׁיִּתְיַשְּׁבוּ עַל גְּבוּל הַמִּדְבָּר כְּדֵי לְהָגֵן עַל הָאָרֶץ בִּפְנֵי אַנְשֵׁי הַמִּדְבָּר הַמֻּפְקָרִים… וְעַל יִסּוּד גְּדוּדֵי שׁוֹמְרִים עִבְרִים חָלַם, שֶׁיִּשְׁמְרוּ עַל הָרְכוּשׁ וְהַנֶּפֶשׁ בַּמּוֹשָׁבוֹת הָעִבְרִיּוֹת, “כִּי עַתָּה מְסוּרָה הַשְּׁמִירָה עַל הַמּוֹשָׁבוֹת בִּידֵי עַרְבִים-אַלִּימִים וְחַיֵּי הַמִּתְיַשְּׁבִים הַיְּהוּדִים תְּלוּיִים בְּחַסְדָּם לְחֶרְפָּתֵנוּ”… כָּךְ הָיָה מַלְהִיב אֶת שׁוֹמְעָיו וּמְסַיֵּם כָּל נְאוּם בַּ“שְּׁבוּעָה” – הוּא הִמְנוֹנָם שֶׁל “פּוֹעֲלֵי צִיּוֹן”:

"יָדֵינוּ לְצִיּוֹן נָרִים וְנִשְׁבַּעְנוּ

בְּדֶגֶל-צִיּוֹן, בְּאַדְמַת הַמְּכוֹרָה,

בְּכָל הַקָּדוֹשׁ וְיָקָר לְכֻלָּנוּ,

בְּשֵׁם הַגִּבּוֹרִים וְחַרְבָּם הַשְּׁבוּרָה…"

נִשְׁבַּע אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד בְּמֹעַל כַּפַּיִם – וְקִיֵּם נִדְרוּ, וְכַאֲשֶׁר מָלְאוּ לוֹ שְׁבַע-עֶשְׂרֵה שָׁנָה, יָצָא אֶת וִילְנָה לְבַדּוֹ וּבְיָדַיִם רֵיקוֹת – וְזָכָה וְהִגִּיעַ לְאֶרֶץ-חֲלוֹמוֹתָיו…

 

פֶּרֶק בֵּינַיִם מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים בְּוִילְנָה    🔗

לְדִבְרֵי זַיְד, הָיְתָה לְבִקּוּרוֹ שֶׁל ד"ר הֶרְצְל בְּוִילְנָה הַשְׁפָּעָה מַכְרַעַת עַל צַעֲדוֹ הַנּוֹעָז הַזֶּה. עַל מְאוֹרָע זֶה הָיָה חוֹזֵר וּמְסַפֵּר פְּעָמִים רַבּוֹת בְּהִתְרוֹמְמוּת-רוּחַ. וְכָךְ הָיָה מְסַפֵּר:

שָׁמַיִם כְּחֻלִּים וּגְבֹהִים הִשְׂתָּרְעוּ מֵעַל הָעִיר וִילְנָה. עֲצֵי הַשְּׂדֵרוֹת וְהַגַּנִּים הוֹרִיקוּ; וְגַם הַצִּפֳּרִים שָׁרוּ מֵעַל הַגַּגּוֹת: “דּוֹקְטוֹר הֶרְצְל נִכְנַס בְּשַׁעֲרֵי הָעִיר!” הֲהִכְרִיז מִישֶׁהוּ עַל בִּטּוּל-מְלָאכָה? הֲקָרָא מִי אֶת יְהוּדֵי וִילְנָה לִלְבֹּשׁ אֶת בִּגְדֵי הַשַּׁבָּת שֶׁלָּהֶם וְלָצֵאת וּלְהַקְבִּיל אֶת פְּנֵי הָאוֹרֵחַ הַיָּקָר? אָכֵן – “חֹזֶק הַשַּׁרְשֶׁרֶת – כְּחֹזֶק הַחֻלְיָה הַחַלָּשָׁה שֶׁבָּהּ”, אוֹמֵר הַפִּתְגָּם. וּבְוִילְנָה הֶרְאֲתָה אֶת הַחֻלְיָה הַחַלָּשָׁה גְּבוּרָה – וְהַיְּהוּדִים כֻּלָּם, עִם מִתְנַגְּדֵי הַצִּיּוֹנוּת שֶׁבָּהֶם, יָצְאוּ כְּאִישׁ אֶחָד אֶל הָרְחוֹבוֹת וְהֵצִיף אוֹתָם בַּהֲמוֹנָיו. בָּתֵּי-הַמְּלָאכָה וְהַסַּדְנָאוֹת שָׁבְתוּ מִמְּלָאַכְתָּם: הַחֲנֻיוֹת נִסְגְּרוּ. הַשְּׁוָקִים וּבָתֵּי-הָעֵסֶק כֻּלָּם נִתְרוֹקְנוּ כִּבְיוֹם חַג וּמוֹעֵד; וְאַלְפֵי יְהוּדִים מִכָּל הַשְּׁכוּנוֹת וְהַפַּרְבָּרִים, לְבוּשֵׁי-חַג וּשְׂמֵחֵי-פָּנִים, נָהֲרוּ אֶל תַּחֲנַת הָרַכֶּבֶת. הַכֹּל שָׁכְחוּ בְּאוֹתוֹ יוֹם אֶת עָנְיָם וְדָחְקָם, אֶת דַּלּוּתָם וְדַאֲגוֹתֵיהֶם, וּכְיוֹצְאִים לִקְרַאת מֶלֶךְ, יָצְאוּ הַכֹּל מִבָּתֵּיהֶם וּבִלְבָבָם חַג וְיוֹם-טוֹב…

עַל הַגְּזוּזְטְרָאוֹת נִרְאוּ פְּרָחִים וּשְׁטִיחִים. הַכְּבִישִׁים וְהַמִּדְרָכוֹת טֻאטְאוּ וְהֻרְבְּצוּ מַיִם – וּבָאֲוִיר רִחֲפָה דְּמָמָה מְאֻפֶּקֶת, דְּמָמָה הַמְּבַשֶּׂרֶת בּוֹאוֹ שֶׁל רֶגַע גָּדוֹל… כִּי גַּם תּוֹשָׁבֵי הָעִיר הַפּוֹלָנִים, הַלִּיטָאִים וְהָרוּסִים יָצְאוּ אֶל הָרְחוֹבוֹת בַּהֲמוֹנֵיהֶם מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת: לִרְאוֹת אֶת מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים – אֶת הַמָּשִׁיחַ אֲשֶׁר יוֹלִיךְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לִירוּשָׁלַיִם הַקְּדוֹשָׁה…

“יְחִי דּוֹקְטוֹר הֶרְצְל!” פָּרְצוּ קְרִיאוֹת-שִׂמְחָה מִפִּי אַלְפֵי פִּיּוֹת שֶׁל יְהוּדִים נִרְגָּשִׁים, מִשֶּׁיָּצָא הָאוֹרֵחַ אֶת תַּחֲנַת-הָרַכֶּבֶת וְעָלָה עַל כִּרְכָּרָה פְּתוּחָה, רְתוּמָה לְאַרְבָּעָה סוּסִים יָפִים, “הֵידָד, דּוֹקְטוֹר הֶרְצְל הַנִּכְבָּד! בָּרוּךְ הַבָּא, מַנְהִיגֵנוּ הַדָּגוּל!”

פְּרָחִים הוּעֲפוּ מִכָּל עֵבֶר עַל הַמֶּרְכָּבָה, הַמִּתְנַהֶלֶת לְאִטָּהּ. נְשִׁיקוֹת הֻפְרְחוּ בְּהִתְלַהֲבוּת וּבְהִתְפַּעֲלוּת, וּתְשׂוּאוֹת הֻשְׁמְעוּ בַּאֲוִיר, מָשָׁל אַלְפֵי יוֹנֵי-שָׁלוֹם בָּאוּ לְהַקְבִּיל אַף הֵן אֶת הָאוֹרֵחַ הַיָּקָר.

לוּ הָיָה מְפַקֵּד-הַמִּשְׁטָרָה שֶׁל וִילְנָה שׂוֹנֵא יִשְׂרָאֵל וּצְמֵא דַּם-יְהוּדִים, הָיָה רוֹאֶה וַדַּאי בְּהַפְגָּנַת-שִׂמְחָה זוֹ לִכְבוֹדוֹ שֶׁל “מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים” הִתְקוֹמְמוּת נֶגֶד הַצָּאר וְ“אִמָּא-רוּסְיָה”; הָיָה מְשַׁסֶּה בָּהֶם אֶת מֵאוֹת הַשּׁוֹטְרִים, וְדָם יְהוּדִים הָיָה נִגַּר כַּמַּיִם בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר. אַךְ כֵּיוָן שֶׁהַמְּמֻנֶּה הֶחָדָשׁ עַל מִשְׁטֶרֶת וִילְנָה הָיָה בְּמִקְרֶה אָדָם מָתוּן; וּמֵאַחַר שֶׁרָאשֵׁי הַקְּהִלָּה הַיְּהוּדִית בִּקְּשׁוּ לְהַקְדִּים תְּרוּפָה לְמַכָּה וְהֶעֱנִיקוּ לוֹ, לַקָּצִין הַזֶּה, דּוֹרוֹן נָאֶה בְּתוֹסֶפֶת כַּמָּה וְכַמָּה תְּרֵיסָרֵי בַּקְבּוּקֵי יֵין “כַּרְמֶל” יָשָׁן-נוֹשָׁן, צִוָּה הַלָּה עַל קְצִינָיו לִנְהֹג בְּסַבְלָנוּת וְלֹא לְהָפֵר לָהֶם, לַ“זִּ’ידִים” אֶת שִׂמְחָתָם… “וּבֶאֱמֶת, אֵיזֶה נֶזֶק יִצְמַח מֵרַעַשׁ זֶה לַצָּאר?” אָמַר וְהִצְטַחֵק, “מֶלֶךְ נָאֶה מְאֹד אָמְנָם יֵשׁ לָהֶם כְּבָר, לַיְּהוּדוֹנִים מִסְכֵּנִים אֵלֶּה, אַךְ אֶרֶץ אֵין לָהֶם עֲדַיִן…וּמָה תּוֹעֶלֶת לְעַם נוֹדֵד בְּמֶלֶךְ בְּלִי מוֹלֶדֶת?”

לְפִי הַתָּכְנִית, שֶׁנִּקְבְּעָה עַל-יְדֵי וַעַד-הַקְּהִלָּה, הָיְתָה צְרִיכָה מֶרְכַּבְתּוֹ הַמַּלְכוּתִית שֶׁל הֶרְצְל לַעֲבֹר עַל פְּנֵי בֵּית-הַכְּנֶסֶת הַגָּדוֹל שֶׁבָּעִיר, כְּשֶׁהַהֲמוֹנִים הַיְּהוּדִים מְלַוִּים אוֹתָהּ וּמְרִיעִים לִכְבוֹד הָאוֹרֵחַ. אַךְ מִי יָכוֹל הָיָה לַחֲזוֹת מֵרֹאשׁ, שֶׁכָּל יְהוּדֵי הָעִיר כֻּלָּם, אֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף, זָקֵן וְנַעַר – יְמַלְּאוּ אֶת הָרְחוֹבוֹת כְּגַלִּים אַדִּירִים וְנִרְגָּשִׁים וְיַחְסְמוּ אֶת הַדְּרָכִים? וַדַּאי, מִשְׁטֶרֶת-הַפָּרָשִׁים שֶׁל וִילְנָה יְכוֹלָה הָיְתָה לְהַרְאוֹת כֹּחָהּ וּלְפַלֵּס לַמֶּרְכָּבָה דֶּרֶךְ בָּרְחוֹבוֹת הָרָאשִׁיִּים בְּעֶזְרַת הַמַּגְלְבִים וְהַשּׁוֹטִים… אַךְ, כָּאָמוּר,

נִתְּנָה לָהֶם הוֹרָאָה מִפִּי מְפַקֵּד הַמִּשְׁטָרָה לִנְהֹג בְּיָד רַכָּה. וְאָז הִפְנוּ פִּתְאֹם אֶת הַמֶּרְכָּבָה לְסִימְטָה צְדָדִית, וּבְדֶרֶךְ עֲקִיפִין הֵבִיאוּ אֶת הֶרְצְל אֶל בֵּית וַעַד-הַקְּהִלָּה, וְרַק נִכְבָּדֶיהָ הוֹלְכִים אַחֲרֵי הַמֶּרְכָּבָה. גָּבֹהַּ וְתָמִיר עָמַד הֶרְצְל בַּמֶּרְכָּבָה, וְהוּא מֵנִיעַ רֹאשׁוֹ לַצְּדָדִים וּמְחַיֵּךְ וּמֵשִׁיב לָעָם עַל בִּרְכוֹתָיו. בִּגְדֵי-מַלְכוּת שְׁחוֹרִים לָבַשׁ, וּמִגְבַּעַת שְׁחוֹרָה וּגְבוֹהָה הִתְנוֹסְסָה עַל רֹאשׁוֹ. זְקָנוֹ הַשָּׁחוֹר עִטֵּר אֶת פָּנָיו הָאֲצִילִיִּים, וְעֵינַיִם גְּדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת רַכּוֹת וַעֲצוּבוֹת הִשְׁקִיפוּ עַל אֶחָיו בְּאַהֲבָה.

רַבָּהּ הַיָּשִׁישׁ שֶׁל וִילְנָה בֵּרַךְ אֶת הֶרְצְל בְּבִרְכַּת הַכֹּהֲנִים: “יְבָרֶכְךָ ה' וְיִשְׁמְרֶךָ; יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ, יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם”…

וְנִכְבְּדֵי הָעֵדָה שֶׁבְּעִיר נָאֲמוּ לִכְבוֹד הָאוֹרֵחַ, בֵּרְכוּהוּ וְאִחֲלוּ לוֹ בְּרִיאוּת וְהַצְלָחָה בִּשְׁלִיחוּתוֹ הַנַּעֲלָה.

מֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים רַבִּים חָזְרוּ יְהוּדֵי וִילְנָה עַל תְּשׁוּבָתוֹ שֶׁל הֶרְצְל לִמְבָרְכָיו: “הַקַּטָּר שֶׁל הָרַכֶּבֶת, הַנּוֹסֵעַ עַל פְּנֵי מְסִלַּת-הַבַּרְזֶל”, אָמַר הֶרְצְל, “מוֹלִיךְ אַחֲרָיו קְרוֹנוֹת רַבִּים וּבַעֲלֵי צֶבַע שׁוֹנֶה, גַּם הַנּוֹסְעִים שֶׁבַּקְּרוֹנוֹת – שׁוֹנִים הֵם, וּבַעֲלֵי דֵּעוֹת וְהַשְׁקָפוֹת שׁוֹנוֹת. אַךְ אֶת כֻּלָּם מוֹלִיךְ הַקַּטָּר אֶל מְחוֹז-חֶפְצָם הַמְּשֻׁתָּף – אֶל תַּחֲנָתָם הָאַחֲרוֹנָה… וְהַנִּמְשָׁל: בַּתְּנוּעָה הַצִּיּוֹנִית מְאֻגָּדִים יְהוּדִים בַּעֲלֵי דֵּעוֹת שׁוֹנוֹת וְהַשְׁקָפוֹת שׁוֹנוֹת; אַךְ הַצִּיּוֹנוּת, הַקַּטָּר שֶׁלָּנוּ, מוֹלִיכָה אֶת כֻּלָּנוּ אֶל תַּחֲנָה סוֹפִית אַחַת – הֲלֹא הִיא אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל”…

לְאַחַר מְנוּחָה קְצָרָה בְּבֵית-הַמָּלוֹן הַגָּדוֹל, יָצָא הֵרְצְל בִּשְׁעוֹת-אַחַר-הַצָּהֳרַיִם בְּכִרְכָּרָה לְאַחַת הַקַּיְטָנוֹת שֶׁבִּסְבִיבוֹת וִילְנָה. בַּחֲוִילָה מְפֹאֶרֶת שֶׁבְּיַעַר-אֳרָנִים גָּדוֹל וְרֵיחָנִי הִתְגּוֹרֵר אֶחָד מֵעֲשִׁירֵי וִילְנָה הַגְּדוֹלִים. בֶּן-יַעֲקֹב שְׁמוֹ; וְכֵיוָן שֶׁהָיָה הָאִישׁ מֵרָאשֵׁי חוֹבְבֵי-צִיּוֹן, זָכָה שֶׁהֶרְצְל יְבַקֵּר בְּבֵיתוֹ וְיֹאכַל אֲרוּחַת-עֶרֶב עַל שֻׁלְחָנוֹ.

מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין הָיָה, כַּמּוּבָן מֵאֵלָיו, הַשְּׂאוֹר שֶׁבָּעִיסָה בִּימֵי שְׁהוּתוֹ שֶׁל הֶרְצְל בְּוִילְנָה וְאַחַד הַ“מְחֻתָּנִים” הָרָאשִׁיִּים. בְּמִרְצוֹ הָרַב הִקְהִיל קְהִלּוֹת וְאִרְגֵּן שׁוֹמְרֵי-רֹאשׁ לְהֶרְצְל, נָאַם וְהִסְבִּיר וְיָצָא בְּעִקְבוֹתָיו כְּצֵל. וְכַאֲשֶׁר נוֹדַע לוֹ בְּסוֹד, שֶׁהֶרְצְל הֻזְמַן אֶל חֲוִילָתוֹ שֶׁל בֶּן-יַעֲקֹב, שָׁלַח מִיָּד רָצִים וְכִנֵּס נְעָרָיו, חַבְרֵי “פּוֹעֲלֵי-צִיּוֹן”, לָצֵאת בְּעִקְבוֹתָיו שֶׁל הֶרְצְל וּלְלַוּוֹת אֶת מֶרְכַּבְתּוֹ. רֵאשִׁית דָּבָר – יֵשׁ לִפְקֹחַ עַיִן וְלִשְׁמֹר עָלָיו מִפְּנֵי מִתְנַקְּשִׁים וְאוֹרְבִים. וְשֵׁנִית – יֵשׁ לְהִתְיַצֵּב לְפָנָיו כְּמִשְׁלַחַת שֶׁל “פּוֹעֲלֵי-צִיּוֹן” וּלְהַסְבִּיר לוֹ אֶת יִעוּדָהּ שֶׁל הַמִּפְלָגָה.

הַכִּרְכָּרָה שֶׁבָּהּ נָסַע הֶרְצְל, הִתְקַדְּמָה אַט-אַט, וְהַלְפֶּרִין עִם חֲבֵרָיו צָעֲדוּ מֵאֲחוֹרֶיהָ בְּמֶרְחָק-מָה, שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר תְּשׂוּמֶת-לֵב. הַמִּשְׁטָרָה פִּזְּרָה אֶת הַקָּהָל הַנֶּאֱסָף בָּרְחוֹבוֹת, וְהַכִּרְכָּרָה פָּנְתָה אֶל פַּרְבְּרֵי-הָעֹנִי שֶׁל יְהוּדֵי-וִילְנָה. מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם נִתְעַכְּבָה הַכִּרְכָּרָה, וְהֶרְצְל יָרַד מֵעָלֶיהָ וְהִתְעָרֵב בְּתוֹךְ הָעָם. תְּחִלָּה סָר אֶל נַגָּרִיָּה זְעִירָה שֶׁל יְהוּדִי עָנִי, הִבִּיט בִּכְלֵי עֲבוֹדָתוֹ הַפְּשׁוּטִים וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּעִנְיְנֵי מִשְׁפָּחָה וּפַרְנָסָה. אַחַר-כָּךְ נִתְעַכֵּב לְיַד נַפָּחִיָּתוֹ שֶׁל נַפָּח דַּל, שֶׁעָמַד בַּחוּץ וְהֶחֱזִיק בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית מְטִיל-בַּרְזֶל מֻלְבָּן עַל גַּבֵּי סְדַן-בַּרְזֶל, וּבַפַּטִּישׁ שֶׁבְּיָדוֹ הַיְּמָנִית רִדֵּד אֶת הַמַּתֶּכֶת בְּקוֹל צִלְצוּל מְהַדְהֵד. לְאַחַר שֶׁבֵּרְכוֹ, הוֹשִׁיט הֶרְצְל אֶת יָדוֹ וּבִקֵּשׁ אֶת פַּטִּישׁ-הַבַּרְזֶל הַכָּבֵד, כְּדֵי לַהֲנִיפוֹ וְלַעֲמֹד עַל מִשְׁקָלוֹ. מִשָּׁם פָּנָה אֶל בֵּית-מְלָאכָה לִסְרִיגַת גַּרְבַּיִם; בְּתוֹכוֹ רָאָה בְּנוֹת-יִשְׂרָאֵל יוֹשְׁבוֹת כְּפוּפוֹת לְיַד מְכוֹנוֹת-יָד וְסוֹרְגוֹת אַט-אַט וּבְזֵעַת-אַפֵּיהֶן. שָׁאַל אוֹתָן לִשְׂכָרָן הַיּוֹמִי וְתָמַהּ שֶׁעֲדַיִן מַמְשִׁיכוֹת הֵן לִסְרֹג בְּיָדַיִם וְלֹא הֶחֱלִיפוּ אֶת מַסְרֵגוֹת-הַיָּד בִּמְכוֹנוֹת חֲדָשׁוֹת, הָעוֹבְדוֹת בְּכֹחַ הַחַשְׁמַל. מִבָּתֵּי-הַמְּלָאכָה סַר הֶרְצְל לַחֲנֻיוֹת הַדַּלּוֹת וְהָרֵיקוֹת; שָׁאַל אֶת הַחֶנְוָנִים לְפִדְיוֹנָם וְרִוְחֵיהֶם, וְשָׁמַע כִּי בְּמֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי הַשָּׁבוּעַ הֵם מִתְפַּרְנְסִים אַךְ וְרַק בְּתַפּוּחֵי-אֲדָמָה, וְאִלּוּ דָּג אוֹ בָּשָׂר יַעֲלוּ עַל שֻׁלְחָנָם רַק בְּשַׁבָּת…

הַכֹּל יָדְעוּ מִיהוּ הָאוֹרֵחַ הַנִּכְבָּד הַמְּכַבְּדָם בְּבִקּוּרוֹ, וְהַנִּשְׁאָלִים חָרְדוּ לִקְרָאתוֹ, הֵאִירוּ לוֹ פָּנִים וּבָלְעוּ דְּמָעוֹת-שִׂמְחָה בְּרֹב הִתְרַגְּשׁוּת…

פִּתְגָּם רוּסִי אוֹמֵר: “אַף אֲנִי בְּנֶשֶׁף הָיִיתִי, אֶת הָאוֹרְחִים לְגוּמִים רָאִיתִי, אָמְנָם אַף אֲנִי שָׁתִיתִי… אַךְ אֶל פִּי לֹא בָּא וְלֹא רָוִיתִי”… הַיַּעַר הֶעָבוֹת הֵפִיץ רוּחוֹת טוֹבִים. מִבַּעַד לַאֲמִירֵי הָעֵצִים נוֹצְצוֹ כּוֹכָבִים. הַמִּרְפֶּסֶת הַגְּדוֹלָה שֶׁל הַחֲוִילָה הָיְתָה מוּאֶרֶת נִבְרָשׁוֹת וְנֵרוֹת וּמְקֻשֶּׁטֶת פְּרָחִים רַבִּים. הַמֻּזְמָנִים לְבוּשֵׁי הֶהָדָר הֵיטִיבוּ לִבָּם בְּמַשְׁקָאוֹת וּבַמַּאֲכָלִים וְהֶאֱזִינוּ לַנְּאוּמִים הָרַבִּים, שֶׁלִּוּוּ אֶת הַסְּעֻדָּה. אַחַד הַנּוֹאֲמִים הִשְׁוָה אֶת עַם-יִשְׂרָאֵל לְגֶזַע-עֵץ עַתִּיק, אֲשֶׁר אַחַר אַלְפַּיִם שְׁנוֹת תַּרְדֵּמָה הוּא מִתְעוֹרֵר פִּתְאֹם שׁוּב לִתְחִיָּה וּמַתְחִיל לְהַצְמִיחַ עֲנָפִים יְרֻקִּים וְעָלִים רַעֲנַנִּים; וּפֶלֶא זֶה קָם וְהָיָה הוֹדוֹת לַגַּנָּן הַמֻּמְחֶה וְהַפִּלְאִי – הוּא ד"ר הֶרְצְל, אֲשֶׁר בְּמַגָּע-יָדוֹ הֵעִיר אֶת הַגֶּזַע הָעַתִּיק מִשְׁנָתוֹ – כְּאוֹתוֹ קוֹסֵם שֶׁבָּאַגָּדָה… בַּעַל-הַבַּיִת הִגִּישׁ לְהֶרְצְל סֵפֶר-תּוֹרָה קָטָן נָתוּן בַּאֲרוֹן-קֹדֶשׁ מְלֶאכֶת-מַחְשֶׁבֶת – מַעֲשֵׂה יְדֵי אֶחָד מֵאֳמָנֵי וִילְנָה הַמְּפֻרְסָמִים. הֶרְצְל הוֹצִיא בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת אֶת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזָּעִיר, חִבְּקוֹ וְנִשְׁקוֹ וְאָמַר: “אֲנִי מְקַוֶּה, שֶׁנִּזְכֶּה כֻּלָּנוּ וְנַחֲזִיר אֶת סֵפֶר-הַתּוֹרָה וְהַנְּבִיאִים אֶל מְקוֹם צְמִיחָתוֹ – הִיא אֶרֶץ הַנְּבִיאִים, אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל”…

מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין וַחֲנִיכָיו הַמְּסוּרִים עָמְדוּ מֶשֶׁךְ כָּל הָעֶרֶב מִסָּבִיב לַמִּרְפֶּסֶת, קָרְאוּ שׁוּב וָשׁוּב קְרִיאוֹת “הֵידָד” וִ“יחִי” וְשָׁרוּ מִשִּׁירֵי צִיּוֹן. תְּמִימִים הָיוּ, מְלֵאֵי אֱמוּנָה וְהִתְלַהֲבוּת, וּמַעֲמָד זֶה הָיָה גָּדוֹל וְעָצוּם בְּעֵינֵיהֶם, זְכוּת חַד-פַּעֲמִית – וּפִיהֶם לֹא עָיַף מִשִּׁיר. אֶחָד מִתּוֹכָם לֹא הִתְאַפֵּק וְקָרָא עַל דַּעַת עַצְמוֹ: “יְחִי הֶרְצְל, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים!” אַךְ חֲבֵרָיו הִסּוּהוּ – כִּי סָבִיב-סָבִיב, מֵאֲחוֹרֵי הַבַּיִת וּבְמַחְשַׁכֵּי הַיַּעַר, שָׁרְצוּ שׁוֹטְרֵי-חֶרֶשׁ כְּשֶׁהֵם מְחַדְּדִים אָזְנַיִם וּמַאֲזִינִים לְכָל הֶגֶה וְכָל דִּבּוּר…

לְבַסּוֹף נִזְכַּר בַּעַל-הַבַּיִת בְּנַעֲרֵי “פּוֹעֲלֵי-צִיּוֹן” – וְצִוָּה עַל מְשָׁרְתָיו לְהַגִּישׁ לָהֶם יַיִן וּלְשַׂמֵּחַ אֶת לִבָּם. מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין עָלָה עַל הַמִּרְפֶּסֶת בְּכָל הֲדָרוֹ וְגָבְהוֹ, הֵרִים כּוֹסוֹ לִכְבוֹד הַמַּנְהִיג וְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וּבְקוֹל רָם וְצָלוּל הִשְׁמִיעַ בְּאָזְנֵי הֶרְצְל אֶת תָּכְנִיתוֹ עַל לִגְיוֹן-הָעָם, יִשּׁוּבִים-חַקְלָאִיִּים מְשֻׁתָּפִים וְכִבּוּשׁ הָאָרֶץ עַל-יְדֵי שׁוֹמְרִים עִבְרִים. בְּרֵאשִׁית נְאוּמוֹ לָחַשׁ בַּעַל-הַבַּיִת עַל אָזְנוֹ שֶׁל הֶרְצְל, שֶׁהַנּוֹאֵם מִתְיַחֵס עַל דָּוִד הַמֶּלֶךְ… וְאָז קָם הָאוֹרֵחַ הַנִּכְבָּד לִכְבוֹד הַנֵּצֶר הָעַתִּיק שֶׁל בֵּית-דָּוִד וְעָמַד מֶשֶׁךְ כָּל נְאוּמוֹ הָאָרֹךְ שֶׁל הַלְפֶּרִין. וְהַלְפֶּרִין הִבִּיט בַּמַּחֲזֶה בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת וְלִבּוֹ רָעַד מֵהִתְרַגְּשׁוּת. הַכֹּל רָאוּ בְּמַעֲשֵׂהוּ זֶה שֶׁל הֶרְצְל סֵמֶל וְאוֹת: הֶעָנָף הַצָּעִיר שֶׁל מַלְכוּת-יִשְׂרָאֵל הַמִּתְחַדֶּשֶׁת קָם וּמְכַבֵּד אֶת הַנֵּצֶר הָאַחֲרוֹן שֶׁל גֶּזַע בֵּית-דָּוִד הָעַתִּיק. הַנּוֹכְחִים מָחֲאוּ כַּף שָׁעָה אֲרֻכָּה, הֵרִיעוּ בְּכָל-כֹּחָם וְהַיַּעַר עָנָה לָהֶם בְּהֵדִים חוֹזְרִים:

– הֵי-דָ-ד? הֵי-דָ- ד?

אָכֵן, הַקְּרִיאָה “יְחִי הֶרְצְל, מֶלֶךְ הַיְּהוּדִים” – עָלְתָה לִיהוּדֵי וִילְנָה בַּחֲבוּרוֹת וּבַפְּצָעִים. כִּי שָׁעָה שֶׁנִּסּוּ לַעֲרֹךְ לְהֶרְצְל הַפְגָּנַת-פְּרִידָה עִם צֵאתוֹ אֶת הָעִיר, הֻתְקְפוּ הַמַּפְגִּינִים עַל-יְדֵי שׁוֹטְרִים וְקוֹזָקִים, הִכּוּם בְּאַכְזָרִיּוּת וֶהֱפִיצוּם כְּמוֹץ לִפְנֵי רוּחַ. וְיִתָּכֵן שֶׁהַצְלָפַת שׁוֹט זֹאת הֵאִיצָה בָּהֶם לְהַקְדִּים וְלָצֵאת אֶת הַגּוֹלָה וּלְמַהֵר לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

 

פֶּרֶק חֲמִישִׁי הָעוֹלֶה לְלֹא אֲשׇׁרָה    🔗

שְׂאוּ צִיּוֹנָה נֵס וָדֶגֶל

דֶּגֶל מַחֲנֵה-יְהוּדָה;

מִי בָּרֶכֶב, מִי בָּרֶגֶל –

נֵעׇשׂ-נָא לַאֲגֻדָּה…

חוּשׁוּ, אַחִים, חוּשׁוּ,

נׇרִימָה פְּעָמֵינוּ

טוּשׁוּ, אַחִים, טוּשׁוּ

לְאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ…

כָּל חֲלוֹם – וָרֹד הוּא; וְכָל מְצִיאוּת - אֲפֹרָה בְּמִקְצָת, כַּיָּדוּעַ…

כָּל זְמַן שֶׁאֲלֶכְּסַנְדֶר שָׁהָה בַּדֶּרֶךְ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בְּרַכֶּבֶת אוֹ בָּאֳנִיָּה, הָיָה מִתְרוֹנֵן וְשָׁר. וְאִם הַפְּרוּטָה לֹא הָיְתָה מְצוּיָה בְּכִיסוֹ וְהָיָה עָלָיו לְהִסְתַּפֵּק בְּלֶחֶם וּבְמַיִם – אֵין דָּבָר. שָׂא אֶת סִבְלְךָ בְּשֶׁקֶט, בֶּן-חַיִל, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא… הָעִקָּר – קָדִימָה, אֶל הַמַּטָּרָה הַנִּכְסֶפֶת וְאֶל הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת. הִנֵּה נִרְאִים כְּבָר סוֹף-סוֹף הָרִים וּגְבָעוֹת וַעֲלֵיהֶם מִגְדָּלִים גְּבוֹהִים. כְּלוּם אֵין זֹאת יְרוּשָׁלַיִם שֶׁאֵלֶיהָ נָשָׂא נַפְשׁוֹ? חֲבָל. בֶּאֱמֶת חֲבָל, שֶׁאָבִיו יִצְחָק-אֵלִיָּהוּ, דּוֹדוֹ יַעֲקֹב וְדוֹדָתוֹ לֵאָה לֹא זָכוּ לְמַעֲמָד מַפְעִים זֶה…

עוֹלֵי-הָרֶגֶל הַנּוֹצְרִים שֶׁבַּסְּפִינָה, שֶׁבָּאוּ לְחוֹנֵן אֶת הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וּלְהִתְפַּלֵּל בִּירוּשָׁלַיִם, נָצְרַת וּטְבֶרְיָה – נוֹפְלִים כֻּלָּם עַל פְּנֵיהֶם וְכוֹרְעִים בֶּרֶךְ עַל סִפּוּן הָאֳנִיָּה, מִצְטַלְּבִים וּמִתְפַּלְּלִים בִּדְבֵקוּת. בְּרֶטֶט שֶׁל קְדֻשָּׁה מַרְכִּין אַף הוּא רֹאשׁוֹ וְנִשְׁעָן אֶל מַעֲקֵה-הָאֳנִיָּה, עוֹצֵם עֵינָיו וְנוֹשֵׂא יָדוֹ הַיְּמָנִית לְמַעְלָה וּבְקוֹל רוֹעֵד הוּא שָׁר אֶת “הַתִּקְוָה”, זֶה הַשִּׁיר שֶׁאָבִיו הָיָה שָׁר אִתּוֹ בִּשְׁנוֹת-חַיָּיו הָאַחֲרוֹנוֹת:

“וּלְפַאֲתֵי מִזְרָח קָדִימָה, עַיִן לְצִיּוֹן צוֹפִיָּה”…

עֵינוֹ צוֹפִיָּה מִזְרָחָה – וְרוֹאָה…

הִנֵּה מִתְגַּלֶּה אַט-אַט הַר-הַכַּרְמֶל, וְהָעִיר חֵיפָה שֶׁלְּרַגְלָיו מַתְחִילָה לְהִסְתַּמֵּן בָּאֹפֶק הַכְּחַלְחַל… הָיָה יוֹם יָפֶה, הַשָּׁמַיִם הִכְחִילוּ זַכִּים זַכִּים וְהַכֹּל נִרְאָה בְּעֵינָיו כִּבְאַגָּדָה. הַאֻמְנָם הִגִּיעַ לְאֶרֶץ-חֲלוֹמוֹתָיו?…

"הַסַּפָּנִים הָעַרְבִים הִקְבִּילוּ אֶת פְּנֵי הָאֳנִיָּה בִּצְעָקוֹת מַחֲרִישׁוֹת אָזְנַיִם, אַךְ אַף הֵן נָעֲמוּ לְאָזְנַי. בְּסִירוֹת הַסַּפָּנִים הָיוּ יְהוּדִים אֲחָדִים וְהֵם שְׁאֵלוּנִי בִּרְמִיזָה, אִם יֵשׁ לִי רִשְׁיוֹן-כְּנִיסָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – כִּי בִּלְעָדָיו יֶאֶסְרוּנִי הַשּׁוֹטְרִים הַתּוּרְכִּים וְיַחְזִירוּנִי לָאֳנִיָּה שֶׁבָּהּ בָּאתִי…

רִשְׁיוֹן לֹא הָיָה בְּיָדִי, אַךְ לֹא דָּאַגְתִּי כְּלָל. סוֹף-סוֹף הִגַּעְתִּי לְאַרְצִי, אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, מוֹלַדְתִּי הָעַתִּיקָה… סוֹף-סוֹף חָזַרְתִּי לְבֵיתִי לְאַחַר אַלְפַּיִם שְׁנוֹת-נִתּוּק וְאִישׁ לֹא יַצְלִיחַ לְגָרְשֵׁנִי מִכָּאן! אֲנִי מְאֻשָּׁר! טוֹב לִי. הִנְנִי נִשָּׂא עַל כַּנְפֵי הַשִּׂמְחָה…

לֹא יָרַדְתִּי מִן הָאֳנִיָּה בְּחֵיפָה, אֶלָּא הִמְשַׁכְתִּי לִנְסֹעַ לְיָפוֹ, שֶׁהָיְתָה בַּיָּמִים הַהֵם הַשַּׁעַר לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי נִיסָן, וּלְאַפֵּנוּ הִגִּיעַ רֵיחָם הֶחָרִיף שֶׁל פִּרְחֵי הַהֲדָרִים, אֵלֶּה תַּפּוּחֵי-הַזָּהָב הָאַגָּדִיִּים אֲשֶׁר אֶת שְׁמָם שָׁמַעְנוּ, עֲלֵיהֶם חָלַמְנוּ, אַךְ לֹא רְאִינוּם כִּמְעַט מֵעוֹלָם. כִּי תַּפּוּחַ-זָהָב שֶׁל מַמָּשׁ רָאִינוּ בְּוִילְנָה הָרְחוֹקָה וְהָעֲנִיָּה רַק בְּפוּרִים, שֶׁבּוֹ הָיוּ שׁוֹלְחִים הַגְּבִירִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ מִשְׁלוֹחַ-מָנוֹת יָקָר, וּבְמֶרְכָּזוֹ הִזְהִיב הַפְּרִי מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל… וּבַפַּרְבָּר הַוִּילְנָאִי הָיוּ הָאֲנָשִׁים מִתְלוֹצְצִים וְאוֹמְרִים: אֵימָתַי יְהוּדִי זוֹכֶה לֶאֱכֹל תַּפּוּחַ-זָהָב? שָׁעָה שֶׁהוּא חוֹלֶה מְאֹד וְהָרְפוּאוֹת אֵינָן מַשְׁפִּיעוֹת עוֹד… אוֹ כַּאֲשֶׁר תַּפּוּחַ-הַזָּהָב חוֹלֶה לְלֹא תַּקָּנָה, כְּלוֹמַר: כְּשֶׁהוּא נִרְקָב, וְיֵשׁ לְמַהֵר וּלְאָכְלוֹ בְּזוֹל.

עוֹדִי עוֹמֵד נִשְׁעָן אֶל מַעֲקֵה-הָאֳנִיָּה, וְסִירוֹת גְּדוֹלוֹת הִתְקָרְבוּ אֵלֵינוּ, כְּשֶׁהַסַּפָּנִים שֶׁבְּתוֹכָן צוֹעֲקִים וְצוֹוְחִים, מֵחֲשִׂיפִים שִׁנַּיִם וְצוֹחֲקִים. הָיוּ אֵלֶּה סַפָּנִים וְאוֹחֲזֵי-מָשׁוֹט גְּבֹהֵי-קוֹמָה וְרַחֲבֵי-כְּתֵפַיִם, שְׁזוּפֵי-פָּנִים וּמְגֻדְלֵי-שָׂפָם. כֻּלָּם הָיוּ לְבוּשִׁים פַּנְטַלוֹנִים (מִכְנָסַיִם) רְחָבִים כְּשַׂקִּים וַחֲגוּרִים חֲגוֹרוֹת רְחָבוֹת וַאֲדֻמּוֹת; וְעַל רָאשֵׁיהֶם הַמְּגֻלָּחִים הִזְדַּקְּרוּ תַּרְבּוּשִׁים גְּבֹהִים וַאֲדֻמִּים – תּוּרְכִּים לְכָל דָּבָר, כְּפִי שֶׁרְאִינוּם בִּתְמוּנוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת זוֹלוֹת…

הַיָּם סַעַר אוֹתוֹ יוֹם, וְהַסִּירוֹת הִתְרוֹמְמוּ עַד לְסִפּוּן הָאֳנִיָּה כִּמְעַט, יָרְדוּ וְעָלוּ עַל פְּנֵי הַנַּחְשׁוֹלִים הָאַדִּירִים. וְכֵיוָן שֶׁסֻּלַּם-הַחֲבָלִים, שֶׁהָיָה מִשְׁתַּלְשֵׁל מִסִּפּוּן-הָאֳנִיָּה לְעֵבֶר הַמַּיִם, הוּצַף מִדֵּי פַּעַם מַיִם סוֹעֲרִים – תָּפְסוּ הַסַּפָּנִים חֲבִילוֹת וַאֲנָשִׁים וְהִתְחִילוּ מַשְׁלִיכִים אוֹתָם לְתוֹךְ הַסִּירוֹת…

“יַאלְלָה, אִמְשִׁי!” קָרְאוּ בַּמַּקְהֵלָה בָּרֶגַע שֶׁהַסִּירָה הִתְרוֹמְמָה עַל פְּנֵי גַּל וְהִגִּיעָה לְגֹבַהּ הַסִּפּוּן כִּמְעַט – וְהַמִּטְעָן, הַדּוֹמֵם וְהַמְפַרְפֵּר גַּם יַחַד, הֻטַּל מֵעֵבֶר לַמַּעֲקֶה לְתוֹךְ בֶּטֶן הַסִּירָה הַגְּדוֹלָה…

"אִינְשְׁאַלְלָה! – עָנוּ הַסַּפָּנִים אֲשֶׁר בְּתוֹךְ הַסִּירָה כְּשֶׁהֵם קוֹלְטִים בִּזְרוֹעוֹתֵיהֶם הַפְּרוּשׂוֹת אֶת הַמֻּשְׁלָךְ אֲלֵיהֶם מִמְּרוֹמֵי הַסִּפּוּן, “יַאלְלָה! יַ-א-לְ-לׇ-ה”… קְרִיאוֹת הַסַּפָּנִים, חֲרִיקַת הַסִּירוֹת, רַעַשׁ הַיָּם וְצַעֲקוֹת הָאֲנָשִׁים הַמֻּשְׁלָכִים הֶחֱרִישׁוּ אֶת הָאָזְנַיִם וְהָמְמוּ אֶת הָרֹאשׁ. נִדְמֶה הָיָה לִי, כִּי לִידֵי שׁוֹדְדֵי-יָם נָפַלְנוּ – וְעוֹד-מְעַט יְבִיאוּנוּ אֶל יַעַר עָבֹת שֶׁבְּאִי נִדָּח, יַפְשִׁיטוּנוּ וְיִגְזְלוּ הַכֹּל-הַכֹּל – וְיִשְׁלְחוּ אוֹתָנוּ אֶל מִדְבַּר-חוֹלוֹת-לוֹהֲטִים…

אַךְ לֹא עָבְרוּ דַּקּוֹת אֲרֻכּוֹת – וְהִגַּעְנוּ לְחוֹף יָפוֹ, אֶל יַבָּשָׁה מַמָּשׁ… אֲבָנִים, רָצִיף, מַחְסָנִים, עֲרֵמוֹת שַׂקִּים, תֵּבוֹת וְאַרְגָּזִים. גְּמַלִּים וַחֲמוֹרִים, סַבָּלִים וְשׁוֹטְרִים… גַּם כָּאן שׂוֹרֵר הָיָה רַעַשׁ, אַךְ בַּהַשְׁוָאָה לַסְּעָרָה שֶׁבַּיָּם – הֲרֵי הִגַּעְנוּ אֶל גַּן-עֵדֶן…

עַל הַחוֹף נִצָּב אֹהֶל-בַּד אָפֹר וְקָרוּעַ, וּבְתוֹכוֹ יוֹשֵׁב פָּקִיד תּוּרְכִּי חָבוּשׁ תַּרְבּוּשׁ-אָדֹם. שׁוֹטֵר נוֹטֵל מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם אִישׁ עַל חֲבִילוֹתָיו, וּמְבִיאָם אֶל שֻׁלְחַן הַפָּקִיד-הַמְּבַקֵּר…

לִבִּי הִתְחִיל דּוֹפֵק בְּחָזְקָה: הֲרֵי אֵין לִי דַּרְכּוֹן, וְאֵין לִי רְשׁוּת-כְּנִיסָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל… הַאֻמְנָם גַּם כָּאן, בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי, אֵין לִי זְכֻיּוֹת? גַּם לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כְּמוֹ לַקִּיּוֹב וּלְמוֹסְקְבָה, הַכְּנִיסָה לִיהוּדִים אֲסוּרָה?! דָּמִי רָתַח בִּי וְלִבִּי רָעַד מִזַּעַם וּמִקֶּצֶף אֵין-אוֹנִים. אַךְ לֹא, הֵם לֹא יָעֵזּוּ לְגָרְשֵׁנִי מֵאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל! בְּשׁוּם פָּנִים וְאֹפֶן לֹא! הֵם לֹא יַצְלִיחוּ לְהַחֲזִירֵנִי לָאֳנִיָּה וּלְגָרְשֵׁנִי לְרוּסְיָה שְׂנוּאָה זֹאת…

הַשּׁוֹטֵר תְּפָסַנִי בִּזְרוֹעִי וְהֶעֱמִידַנִי לְיַד שֻׁלְחָנוֹ הַקָּטָן שֶׁל הַפָּקִיד-הַמְבַקֵּר, הַמְמֻנֶּה עַל הַכְּנִיסָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל.

פָּנִים מָאֳרָכִים וְשָׂפָם זָקוּר לְמַעְלָה כִּשְׁנֵי שִׁפּוּדִים. סִפְלוֹן-חֶרֶס צִבְעוֹנִי עַל הַשֻּׁלְחָן. וְהַפָּקִיד גּוֹמֵעַ גְּמִיעוֹת קְטוּעוֹת וְנוֹעֵץ בִּי שְׁתֵּי עֵינַיִם גְּדוֹלוֹת, שְׁחוֹרוֹת וְדוֹקְרוֹת…

“סוּנְדוּק?” שָׁאַל כְּשֶׁהוּא מֵנִיעַ יָדָיו בַּאֲוִיר וּפָנָיו כְּסִימַן-שְׁאֵלָה גָּדוֹל, “מִזְוָדָה?”

מָשַׁכְתִּי כְּתֵפַי בִּשְׁלִילָה…

“אֵין סוּנְדוּק?”

אֵין לִי…

“פַּסְפּוֹרְט?” שָׁאַל שׁוּב הַפָּקִיד בְּפָנִים נִזְעָמִים “וִיזָה, וַסִיקָה?” חָזַר וְשָׁאַל: “הַיֵשׁ לְךָ תְּעוּדַת-זֶהוּת, דַּרְכּוֹן, רְשׁוּת-כְּנִיסָה לְפַּלֶשְׂתִּינָה?”

עָמַדְתִּי מַרְעִיד כֻּלִּי, אֶגְרוֹפַי בְּכִיסֵי מִכְנָסַי, וְהִנְנִי מוּכָן וּמְזֻמָּן לְהִסְתַּעֵר עַל תּוּרְכִּי רָשָׁע זֶה… מָה זֶה כָּאן – רוּסְיָה? יְהוּדִי זָקוּק לִרְשׁוּת-כְּנִיסָה לְאַרְצוֹ וּלְמוֹלַדְתּוֹ? הֲגַם כָּאן יִתְעַלְּלוּ בָּנוּ? הִנֵּה הִכְנִיס אֶל אַרְצִי רוּסִים, גֶּרְמָנִים, צָרְפָתִים וְאַנְגְלִים, כְּשֶׁהוּא מִשְׁתַּחֲוֶה לִפְנֵיהֶם בְּמֶתֶק-שְׂפָתַיִם וַחֲנֻפָּה; וְרַק לְפָנַי יִסְגֹּר אֶת הַשַּׁעַר לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁלִּי?!

אַךְ בְּרֶגַע שֶׁהַפָּקִיד הַתּוּרְכִּי רָמַז לַשּׁוֹטֵר, וְהַלָּה נִגַּשׁ אֵלַי וּתְפָסַנִי בִּזְרוֹעִי – הוֹפִיעַ בְּאֹהֶל יְהוּדִי בַּעַל זְקַנְקַן שְׁחַרְחַר, קָפַץ וְנִגַּשׁ לַשֻּׁלְחָן, וְהִתְחִיל צוֹעֵק בְּקוֹל רָם וּמְבֹהָל: “יַא אֶפֶנְדִּי, יַא בֶּק! הִנֵּה הַפַּסְפּוֹרְט שֶׁלּוֹ, הִנֵּה! הַבֵּט וּרְאֵה, יַא אֶפֶנְדִי!”

וּכְשֶׁהוּא מִתְקָרֵב אֵלַי, לָחַשׁ לִי בָּאִידִישׁ: “יֵשׁ לְךָ כֶּסֶף, יוּנְגֶרְמַן (אִישׁ צָעִיר)? הֲיֵשׁ לְךָ? כַּמָּה יֵשׁ לְךָ? מַהֵר וְתֵן לִי”…

“אֵין לִי!” עָנִיתִי בְּזַעַף…

“אַל תִּהְיֶה שׁוֹטֶה, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ”… חָזַר וְדִבֵּר אֵלַי בְּרֹגֶז וּבְתַחֲנוּנִים, “גַּם כָּאן אָנוּ בַּגָּלוּת… לֹא תִּתֵּן שֹׁחַד – וְיַחֲזִירוּ אוֹתְךָ בְּסִירָה לָאֳנִיָּה, וְיָשִׁיבוּךְ לְרוּסְיָה”…

“הַאִם גַּם כָּאן הִנְנִי זָר?” קָרָאתִי בְּקֶצֶף עַל שְׂפָתַי.

“שְׁתֹק! שְׁתֹק וְאַל תִּצְעַק… כַּמָּה יֵשׁ לְךָ?”

“יֵשׁ לִי רַק שְׁעוֹן-כֶּסֶף”. אָמַרְתִּי בְּקוֹל חָנוּק.

“תֵּן, תֵּן!…”

הַפְּרִידָה מִשְּׁעוֹן-הַכֶּסֶף, מַתְּנַת-אָבִי לְבַר-הַמִּצְוָה שֶׁלִּי, הָיְתָה קָשָׁה עָלַי מִנְּשׂוֹא. חִבַּקְתִּי אֶת שְׁעוֹנִי בְּאֶצְבָּעוֹת מְרַטְּטוֹת וְלִבִּי הוֹלֵם בִּי כְּפַטִּישׁ… אַךְ מֶה הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת? לִהְיוֹת מֻחְזָר אֶל הָאֳנִיָּה?…

“קַח…” לָחַשְׁתִּי בְּשִׁנַּיִם חוֹרְקוֹת.

הַלָּה נָטַל אֶת הַשָּׁעוֹן, נִגַּשׂ אֶל שֻׁלְחַן-הַפָּקִיד, וּמִיָּד חָזַר אֵלַי וּבְיָדוֹ רִשְׁיוֹן כְּנִיסָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – “פִּתְקָה אֲדֻמָּה”, שֶׁלְּפִיהָ מֻתָּר לִיהוּדִי עוֹלֶה לִשְׁהוֹת בְּפָלֶשְׂתִּינָה שִׁשִּׁים יוֹם…

“בּוֹא!” אָמַר לִי הַמְּתַוֵּךְ בַּעַל הַזְּקַנְקׇן הַשְּׁחַרְחַר וְהָעֵינַיִם הַמִּתְרוֹצְצוֹת, “מַהֵר וְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן…”

“לְאָן?”

“אֶל בֵּית-הַמָּלוֹן שֶׁלִּי…”

“מִי אַתָּה?”

“חַיִּים-בּוּרֶךְ” עָנָה וְשָׁם יָדוֹ הַיְמָנִית עַל שִׁכְמִי, “כְּלוּם לֹא שָׁמַעְתָּ מִיָּמֶיךָ עַל חַיִּים-בּוּרֶךְ?!”

* * *

 

פֶּרֶק שִׁשִּׁי בְּהוֹטֶל חַיִּים-בּוּרֶךְ    🔗

רְחוֹבוֹת צָרִים וְסִימְטָאוֹת מְעֻקָּלוֹת. הָמוֹן סַסְגוֹנִי וְקוֹלָנִי, נַאֲקַת גְּמַלִּים וּנְעִירוֹת חֲמוֹרִים. עֵדֶר עִזִּים שְׁחוֹרוֹת בָּרְחוֹב, וְרוֹעֶה עַרְבִי חוֹלֵב חָלָב לְתוֹךְ סִיר-חֶרֶס מְפֻיָּח. בָּתֵּי-קָפֶה עַל גַּבֵּי הַמִּדְרָכוֹת, וְעַרְבִים יוֹשְׁבִים עַל גַּבֵּי כִּסְאוֹת-קַשׁ נְמוּכִים, מְעַשְּׁנִים נַרְגִילוֹת-זְכוּכִית מְבַעְבְּעוֹת וְגוֹמְעִים קַהְוָה. יַרְקָנִים נוֹדְדִים דּוֹחֲפִים עֲגָלוֹת וַעֲלֵיהֶן מְגֻבָּבִים פֵּרוֹת וִירָקוֹת עֲרֵמוֹת-עֲרֵמוֹת, וְהֵם מַכְרִיזִים בְּקוֹלוֹת-מִזְדַּמְּרִים:

“תּוּת! תּוּת, יַאלְלָה תּ-וּ-ת!”

“מִישְׁמִישׁ! יַא מִישְׁמִישׁ! אִיסְקִידִינְיָה! יַאלְלָה, יַאלְלָה, אִסְקִידִינְיָה!”…

“בָּנָנָה! לוּז (שְׁקֵדִים)! יַאלְלָה, תּוּת… תּוּ-וּ-ת!”…

עַרְבִי נוֹשֵׂא כַּד-חֶרֶס גָּדוֹל עַל כְּרֵסוֹ, מְקַשְׁקֵשׁ בִּשְׁנֵי סִפְלוֹנֵי-מַתֶּכֶת צְהַבְהַבִּים וּמַכְרִיז בְּקוֹל-מִתְרוֹנֵן: “תָּמָר-הִינְדִּי! תָּמָר-הִ-י-נְ-דִ-י”… וּמֵעַל מְרוֹמֵי מִגְדָּל נִשָּׂא וְעָגֹל, הַמִּזְדַּקֵּר גָּבֹהַּ-גָּבֹה מִתּוֹךְ בִּנְיָן גָּדוֹל לְבֶן-כִּפּוֹת, מִסְתַּלְסֵל קוֹל מְהַדְהֵד וְעָצוּב, הַדּוֹמֶה לְקוֹלוֹ שֶׁל הַחַזָּן מִוִּילְנָה… עַבַּאיוֹת-צֶמֶר. מִטְפְּחוֹת-צֶמֶר. חֲגוֹרוֹת-צֶמֶר. וְחֹם כָּבֵד…

“חַמְסִין”… אוֹמֵר חַיִּים-בּוּרֶךְ וּמִצְטַחֵק, וְהוּא מְלַטֵּף אֶת הַנַּעַר הָעוֹלֶה בְּעֵינַיִם טוֹבוֹת וִידִידוּתִיּוֹת, “הַיּוֹם חַמְסִין, לְמַזָּלְךָ”… וּלְאַחַר שְׁתִיקָה קַלָּה הוּא שׁוֹאֵל: אֵיפֹה מִזְוַדְתְּךָ, בָּחוּר? אֵין לְךָ אֲפִילוּ חֲבִילָה קְטַנָּה? רַק מִזְוָדוֹנֶת זְעִירָה זוֹ? כָּךְ מְשַׁלְּחִים הוֹרִים בֵּן מִתְבַּגֵּר לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל? וְאִם תִּקְדַּח חָלִילָה וְלֹא תּוּכַל לַעֲבֹד? מָה תִּמְכֹּר, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהִתְקַיֵּם שָׁבוּעַ-שְׁבוּעַיִם? מֵילָא, יָתוֹם, מִסְּתָמָא… אֱלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל הוּא אֲבִי-יְתוֹמִים… בָּחוּר צָעִיר וְנָאֶה כָּמוֹךָ לֹא יֹאבַד בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל… אֵינְךָ מֵבִין אִידִישׁ? אַתָּה מְדַבֵּר רוּסִית? חוֹרוֹשׁוֹ (טוֹב)… לָמַדְתִּי מֵאוֹרְחַי רוּסִית, פּוֹלָנִית וַאֲפִילוּ גָלִיצָאִית"…

– הִסְתַּכַּלְתִּי בְּמַצִּילִי וּבְמַקְבִּיל פָּנַי – סִפֵּר זַיְד – וְאַף אֲנִי רִחַמְתִּי עָלָיו, כְּשֵׁם שֶׁרִחֵם עָלַי… אָדָם שֶׁקּוֹמָתוֹ מְמֻצַּעַת, פָּנָיו רָזִים וּמִצְחוֹ מְקֻמָּט. עֵינָיו עֲצוּבוֹת וּבְגָדָיו יְשָׁנִים וּשְׁחוּקִים. מְדַבֵּר אִידִישׁ-לִיטָאִית, כְּמוֹ בְּוִילְנָה, וּמַחֲלִיף שִׁי“ן בְּסָמֶ”ךְ וְסָמֶ“ךְ בְּשִׁי”ן:

“אִם שׁוֹרֶה-זְ’לָטֶה סֶלִי (שֶׁלִּי) תִּסְאַל אוֹתְךָ בְּיַחַשׁ לְכֶשֶׁף – תַּגִּיד לָהּ בְּשֵׁכֶל, סֶאָבִיךָ הוּא שׁוֹחֵר מְפֻרְשָׁם בְּכָל רוּשְׁיׇה”…

לְיַד כָּל יַרְקָן וְכָל חֲנוּת מַכֹּלֶת מִתְעַכֵּב חַיִּים-בּוּרֶךְ, קוֹנֶה יְרָקוֹת, לֶחֶם, מְלִיחִים וּמְמַלֵּא אֶת סַלָּיו…

“מָתַי תְּשַׁלֵּם, חַיִּים-בּוּרֶךְ?”

“כַּאֲשֶׁר הָאוֹרְחִים שֶׁלִּי יִפְרְעוּ לִי חוֹבוֹתֵיהֶם”…

בָּתִּים יְשָׁנִים וְקוֹדְרִים, חַלּוֹנוֹת גְּבֹהִים וְצָרִים, וְעַל פְּנֵיהֶם שִׂבְכוֹת-בַּרְזֶל גַּסּוֹת. סוֹף-סוֹף… עַל גַּבֵּי קִיר מְקֻלָּף וּמְלֻכְלָךְ מִתְנוֹסֵס שֶׁלֶט, וְעָלָיו כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת שְׁחוֹרוֹת וּגְדוֹלוֹת: הוֹטֶל חַיִּים-בָּרוּךְ.

סִימְטָה צָרָה וְחָצֵר סְגוּרָה מִסָּבִיב. תְּעָלַת-שׁוֹפְכִין פְּתוּחָה וַעֲרֵמוֹת אַשְׁפָּה וּקְלִפּוֹת. רֵיחַ עֹבֶשׁ וְחַדְרֵי-שֵׁרוּת יְשָׁנִים וּמֻזְנָחִים…

“הַפּוֹחֵד מִן הַזְּאֵבִים – אַל יֵלֵךְ אֶל הַיַּעַר”, אוֹמֵר הַפִּתְגָּם הָרוּסִי. וְאִלּוּ הַפִּתְגָּם הָעַרְבִי אוֹמֵר: “הָאֲרִי – כְּכָל אֲשֶׁר תּוֹסִיף לִרְאוֹתוֹ, כֵּן יִפְחַת מוֹרָאוֹ”… וְאִלּוּ אֲנִי, שֶׁלֹּא יָדַעְתִּי “הוֹטֶל חַיִּים-בּוּרֶךְ” מַהוּ, וּמִיהוּ הָעֵרֶב-רַב הַמִּתְרוֹצֵץ וּמְרַחֵשׁ בְּתוֹכוֹ – הֻכְנַסְתִּי לִתְחוּמוֹ לְתֻמִּי וּבְאֵין-בְּרֵרָה… כִּי לוּ יָדַעְתִּי אֶת מַהוּתָהּ הַ“רַעְיוֹנִית” שֶׁל אַכְסַנְיָה זֹאת, אֶפְשָׁר וְלֹא הָיִיתִי סָר אֵלֶיהָ מִטְּעָמִים עֶקְרוֹנִיִּים וּמִ“נִמּוּקֵי-מַצְפּוּן”… כִּי בְּסָמוּךְ אֶל “הוֹטֶל חַיִּים-בּוּרֶךְ”, נִמְצָא מָלוֹן שֵׁנִי, “הוֹטֶל-סְפֶּקְטוֹר”. וְאִם בְּ-1904, שְׁנַת עֲלוֹתִי לָאָרֶץ, לֹא נִבְדְּלוּ שְׁנֵיהֶם זֶה מִזֶּה, וְאוֹתָהּ “אֲוִירָה” שָׂרְרָה בְּתוֹךְ שְׁנֵיהֶם – הֲרֵי לְאַחַר שֶׁבְּנֵי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה נִתְפַּלְּגוּ לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת, נִתְחַלְּקוּ שְׁנֵי הַ“הוֹטֶלִים” בֵּין שְׁתֵּי הַמִּפְלָגוֹת: בְּ’הוֹטֶל-סְפֶּקְטוֹר' הִתְאַכְסְנוּ בְּעִקָּר חַבְרֵי מִפְלֶגֶת “פּוֹעֲלֵי-צִיּוֹן”; וּבְ’הוֹטֶל חַיִּים-בּוּרֶךְ' – חַבְרֵי מִפְלֶגֶת “הַפּוֹעֵל הַצָּעִיר”, וְלֹא הִתְעָרְבוּ בֵּינֵיהֶם, חָלִילָה… אַךְ כֵּיוָן שֶׁבִּימֵי עֲלוֹתִי לָאָרֶץ לֹא הָיְתָה מִפְלֶגֶת הַ“פּוֹעֵל הַצָּעִיר” קַיֶּמֶת עֲדַיִן – לֹא הִקְפִּידוּ וְלֹא מִיחוּ בְּיָדוֹ שֶׁל חָבֵר מִ“פּוֹעֲלֵי-צִיּוֹן”, שֶׁיִּתְאַכְסֵן בַּהוֹטֶל שֶׁל “חַיִּים-בּוּרֶךְ”…

עִם כְּנִיסָתִי לְסִימְטַת הַהוֹטֶל הַצָּרָה, אֲפָפוּנִי קוֹלוֹת-שִׁירָה רָמִים וַחֲזָקִים, שֶׁפָּרְצוּ בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת הַפְּתוּחִים. קוֹל שֶׁל בַּס, עָבֶה וּלְבָבִי הִשְׁתַּפֵּךְ בְּשִׁיר עֲמָמִי בְּאִידִישׁ:

אַל תַּזִּיל דִּמְעוֹת-עֵינַיִם

וְאַל תָּקִים לִי מַצֵּבָה,

קְנֵה לִי, קְנֵה לִי מַגָּפַיִם –

כִּי עָלַי לְהִתְגַּיֵּס לַצָּבָא.

אוֹי, אוֹי, אִמָּא,

יַאשְׁקָה כְּבָר מַפְלִיג;

עוֹד חִבּוּק, עוֹד נְשִׁיקָה –

הָרַכֶּבֶת עוֹד מְעַט תַּרְחִיק…

וּכְנֶגֶד הַבָּס הַבּוֹדֵד – שָׁרוּ-צָעֲקוּ אֲחָדִים בְּמַקְהֵלָה שִׁיר בְּעִבְרִית:

עוּרוּ, אַחִים, אַל תָּנוּמוּ,

לַעֲבוֹדַתְכֶם עוּרוּ, קוּמוּ!

יַה, חַי לִי-לִי, לִי, עֲמָלִי

יַה חַי לִי-לִי, עֲמָלִי!…

וְאִלּוּ אַחֵר צָוַח בְּקוֹל צוֹרְמָנִי:

חוּשׁוּ, אַחִים, חוּשׁוּ,

נָרִימָה פְּעָמֵינוּ,

טוּשׁוּ אַחִים, טוּשׁוּ,

אֶל אֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ…

“שֶׁהַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנֵנוּ”… אָמַר לִי חַיִּים-בּוּרֶךְ בִּקְרִיצַת-עַיִן עַרְמוּמִית, “אֶצְלִי מִתְאַכְסְנִים אוֹרְחִים-פּוֹרְחִים מִכָּל הַמִּינִים; אוֹכְלִים וִישֵׁנִים יַחַד, וְגַם שָׂרִים יַחַד – אִם כִּי שִׁירִים שׁוֹנִים”…

חֶדֶר גָּדוֹל. בְּמֶרְכָּזוֹ שֻׁלְחָן אָרֹךְ, וְלִשְׁנֵי צְדָדָיו סַפְסָלִים אֲרֻכִּים וּפְשׁוּטִים. עַל הַשֻּׁלְחָן נִצָּב מֵיחָם מַהְבִּיל, וּבַחוּרִים אֲחָדִים שׁוֹתִים תֵּה, נוֹגְסִים פִּתּוֹת, שָׂרִים וְצוֹעֲקִים… אִם כִּי הָאוֹרְלוֹגִין הַיָּשָׁן, שֶׁהָיָה תָּלוּי עַל הַקִּיר מוּל הַכְּנִיסָה, הֶרְאָה כְּבָר אֶת הַשָּׁעָה הָעֲשִׂירִית מִשְּׁעוֹת הַבֹּקֶר, הִתְגּוֹלְלוּ עוֹד בַּחוּרִים אֲחָדִים בְּמִטּוֹת וְעַל גַּבֵּי מַחְצְלָאוֹת פְּרוּשׂוֹת בַּפִּנּוֹת שֶׁבַּחֶדֶר… אֲחָדִים עָסְקוּ בַּגִּלּוּחַ, אֲחֵרִים יָשְׁבוּ וְעִיְּנוּ בְּעִתּוֹנִים… וּבְתוֹךְ הַמְּהוּמָה הִתְרוֹצְצָה שָׂרָה-זְלָטֶה, אִשְׁתּוֹ שֶׁל חַיִּים-בּוּרֶךְ, כְּשֶׁהִיא מַחֲזִיקָה מַטְאֲטֵא גָּדוֹל בְּיָדָהּ…

“רוּסִישֶׁער (רוּסִי), שֶׁמָּא תֵּרֵד סוֹף-סוֹף מֵהַמִּטָּה?”

"פּוֹילִישֶׁער (פּוֹלָנִי), אוּלַי תָּקוּם סוֹף-סוֹף מֵעַל גַּבֵּי הַמַּחְצֶלֶת? וְכִי לֹא דַּי יָשַׁנְתָּ מֵאָז אֶתְמוֹל

בַּצָּהֳרַיִם?… חַיִּים-בּוּרֶךְ, חַיִּים-בּוּרֶךְ", פָּנְתָה הָאִשָּׁה הַנְּמוּכָה וּקְמוּטַת הַפָּנִים אֶל בַּעֲלָהּ הַנִּכְנָס, וְהִיא

מְנַעְנַעַת רֹאשָׁהּ לַצְּדָדִים, "לֹא יָכֹלְתָּ לִמְצֹא לָנוּ פַּרְנָסָה יוֹתֵר קַלָּה וּמְכֻבֶּדֶת, רַחֲמָנָא לִיצְלָן? וְכִי לֹא

יָכֹלְתָּ אַף אַתָּה לִנְטֹעַ פַּרְדֵּס בִּמְלַבֵּס (פֶּתַח-תִּקְוָה), אוֹ כֶּרֶם בְּוָאדִי-חַנִּין (נֵס-צִיּוֹנָה)? “סַא, סַא, שׁוֹרֶה-זְ’לָטֶה, הִנֵּה הֵבֵאתִי לְךָ אוֹרֵחַ חָדָס, תַּיָּר עָסִיר”…

“בָּרוּךְ הַבָּא, צִיוֹנִיסְטְל!”

“הֵידָד – קָרְבָּן חָדָשׁ שֶׁל חוֹבְבֵי-צִיּוֹן וְצִיּוֹנֵי-צִיּוֹן!”

“חֲזֹר, שְׁמֶנְדְרִיק, אֶל אֳנִיָּתְךָ, וְהַפְלֵג בָּהּ בַּחֲזָרָה בְּטֶרֶם תַּרְחִיק מִיָּפוֹ! חֲבָל עַל בָּחוּר צָעִיר שֶׁכְּמוֹתְךָ!”

“כֻּלָּנוּ בּוֹרְחִים – וְאַתָּה בָּאתָ, תִּינוֹק עָלוּב?!”

זֹאת הָיְתָה קַבָּלַת-הַפָּנִים הַחַמָּה, שֶׁעָרְכוּ לִי אוֹרְחָיו מְגֻדְּלֵי-הַפֶּרַע שֶׁל חַיִּים-בּוּרֶךְ…

שֶׁמָּא בָּאתָ לְפַּלֶשְׂתִּינָה לִהְיוֹת אִכָּר וְעוֹבֵד אֲדָמָה?" צָעַק בָּחוּר בַּעַל בְּלוֹרִית אַדְמוֹנִית וּפִיו מַעֲלֶה קֶצֶף

לָבָן, “בְּרַח לְאוֹסְטְרַלְיָה, בֶּן-אָדָם? הִסְתַּלֵּק לְאוּגַנְדָה!” וּכְשֶׁהוּא תּוֹסֵס וְזוֹעֵף, עָלָה עַל הַסַּפְסָל, הוֹשִׁיט אֶת שְׂמֹֹאלוֹ וַעֲשָׂאָהּ כְּעֵין-כִּנּוֹר; הֶעֱבִיר עַל פָּנֶיהָ אֶת כַּף-יַד-יְמִינוֹ כְּקַשְׁתָּנִית וּפָתַח בְּשִׁיר צִיּוֹנִי יָדוּעַ, כְּשֶׁרַבִּים מְלַוִּים אוֹתוֹ בְּלַעַג וּבְיִלְלַת-חֲתוּלִים:

בְּמַחְרַשְׁתִי, כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי

אֶרְאֶה חַיִּים טוֹבִים וְלֹא אֶחְסַר דָּבָר…

“הוּרְרָה (הֵידָד)! לְחַיֵּי דּוֹקְטוֹר הֶרְצְל! לְשָׁנָה הַבָּאָה – בַּאֲמֵרִיקָה!”

וּכְדֵי שֶׁקַבָּלַת-פָּנִים סוֹעֶרֶת זוֹ, שֶׁנֶּעֶרְכָה לִי עַל לֹא-עָוֶל-בְּכַפִּי תּוּבַן כָּל-צָרְכָּהּ, צָרִיךְ לָדַעַת אֶת הָרֶקַע שֶׁל הַתְּקוּפָה הַהִיא, עֶרֶב הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה.

הָעֲלִיָּה הָרִאשׁוֹנָה, עֲלִיַּת הַבִּילוּי"יִם, שֶׁהִתְחִילָה בִּשְׁנַת 1880 לְעֵרֶךְ, חוֹבְבֵי-צִיּוֹן וְהַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד סִיְּעוּ לָהֶם לְהַשִּׂיג קַרְקַע לְהִתְיַשְּׁבוּת; בָּנוּ לָהֶם בָּתִּים וְעָזְרוּ לָהֶם לִנְטֹעַ כְּרָמִים וּפַרְדֵּסִים. וְכַאֲשֶׁר מַטָּה יָדָם וּמַצָּבָם הָיָה רַע, הוֹפִיעַ הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד, פָּתַח אֶת אוֹצָרוֹ וְנָתַן לָהֶם מִכַּסְפּוֹ בְּיָד רְחָבָה. וְאִלּוּ אָנוּ, בְּנֵי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה, נוֹלַדְנוּ בְּלִי אָב וָאֵם, וְהָיִינוּ כִּיתוֹמִים מִלֵּדָה. אִישׁ לֹא הִזְמִין אוֹתָנוּ לָבוֹא, וְנֶפֶשׁ חַיָּה לֹא חִכְּתָה לָנוּ עַל הַחוֹף עִם בּוֹאֵנוּ… מוֹשְׁבוֹת יְהוּדָה, הַשּׁוֹמְרוֹן וְהַגָּלִיל הָיוּ מוּצָפוֹת פּוֹעֲלִים עַרְבִיִּים, שֶׁעָשׂוּ כָּל מְלָאכָה בִּפְרוּטוֹת, וְאִישׁ לֹא כָּמַהּ וְלֹא שָׁאַף לְבַחוּרִים וּבַחוּרוֹת יְהוּדִים, שֶׁיָּבוֹאוּ מִן הַגּוֹלָה וִימַלְּאוּ אֶת מְקוֹם הָעֵרֶב-רַב הַזּוֹל הַזֶּה. מַצָּבָן הַכַּלְכָּלִי שֶׁל הַמּוֹשָׁבוֹת לֹא הָיָה מַזְהִיר כְּלָל, וּבְנֵיהֶם שֶׁל הָאִכָּרִים, נוֹאֲשׁוּ מִן הַצִּיּוֹנוּת שֶׁל הוֹרֵיהֶם וְהִתְחִילוּ לִבְרֹחַ לַאֲמֵרִיקָה, לְאוֹסְטְרַלְיָה, לְקַנָדָה, לְחַפֵּשׂ פַּרְנָסוֹת קַלּוֹת וְעֹשֶׁר. גַּם הַצָּעָתוֹ שֶׁל הֶרְצְל לִמְצֹא מִקְלָט זְמַנִּי בְּאוּגַנְדָה עַד שֶׁיַּשִּׂיג סוֹף-סוֹף אֶת הַצַּ’רְטֶר (כְּתַב-הַזְּכוּת) עַל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּאִשּׁוּר הָעַמִּים, חִזְּקָה אֶת יְדֵי הַמִּתְיָאֲשִׁים שֶׁבְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְהַמֶּרִי פָּרַץ כְּגַל עָכוּר: סוֹף לַצִּיּוֹנוּת! דַּי לָנוּ לַעֲסֹק בַּהֲזָיוֹת… אֵין לָנוּ תִּקְוָה בְּאֶרֶץ דַּלָה וּצְחִיחָה זֹאת – וְעָלֵינוּ לָלֶכֶת מִכָּאן… לְאָן? לְאַרְגֶנְטִינָה, אוּגַנְדָה, אֲמֵרִיקָה; וַאֲפִילוּ חֲזָרָה לְרוּסְיָה… הַצִּיּוֹנִים “הָרִשְׁמִיִּים” לֹא טִפְּלוּ בְּבַחוּרֵי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה. הַמּוֹשָׁבוֹת לֹא פָּתְחוּ אֶת שַׁעֲרֵיהֶן וְלֹא קְלָטוּם לָעֲבוֹדָה. הָרָעָב, הַקַּדַּחַת, הַבְּדִידוּת וְהַיֵּאוּשׁ – כָּל אֵלֶּה עָשׂוּ שַׁמּוֹת בְּנַפְשׁוֹתֵיהֶם וּבְגוּפֵיהֶם שֶׁל הַבַּחוּרִים וְהַבַּחוּרוֹת, שֶׁבָּאוּ לִבְנוֹת מוֹלֶדֶת חֲדָשָׁה לָעָם. מָה פֶּלֶא, אֵפוֹא, שֶׁרַבִּים מֵהֶם הִצְטָרְפוּ אֶל מָרֵי-הַנֶּפֶשׁ שֶׁבֵּין הָאִכָּרִים הַוָּתִיקִים – וּמָרְדוּ בַּצִּיּוֹנוּת?…

“פַנַטִיקִים, הַמַּאֲמִינִים בְּהֶבֶל-הַצִּיּוֹנוּת!” קָרְאוּ הַחוֹזְרִים לַגּוֹלָה.

“בּוֹגְדִים!” עָנוּ לְעֻמָּתָם צִיּוֹנֵי-צִיּוֹן, שֶׁיָּשְׁבוּ בְּהוֹטֶל חַיִּים-בּוּרֶךְ, מֵחֲמַת חֹסֶר-עֲבוֹדָה אוֹ מַחֲלַת הַקַּדַּחַת…

“צְבָא-הַמָּשִׁיחַ!”

“שְׁנוֹרֶרִים (קַבְּצָנִים)! אֶמִיגְרַנְטִים (נוֹדְדִים)!”

“יוּנְגֶרְמַן – בָּחוּר צָעִיר” פָּנְתָה אֵלַי שָׂרָה-זְלָטֶה בִּמְנוֹד-רֹאשׁ, כְּשֶׁהִיא אוֹחֶזֶת בְּיָדִי כְּאֵם-רַחְמָנִיָּה, “בּוֹא וְשֵׁב וְאֶמְזֹג לְךָ כּוֹס תֵּה מָתוֹק… אַל תָּשִׂים לִבְּךָ לִמְשֻׁגָּעִים הָאֵלֶּה וּלְצַעֲקוֹתֵיהֶם, הַמַּחֲרִישׁוֹת אָזְנַיִם… אֵלֶּה וְאֵלֶּה הֵם בְּנֵי-טוֹבִים, סְטוּדֶנְטִים וּבַחוּרֵי-יְשִׁיבָה; לַבְלָרִים אוֹ עוֹזְרִים בַּחֲנֻיּוֹת… לוּ הִשִּׂיגוּ כָּאן עֲבוֹדָה – הָיוּ וַדַּאי כֻּלָּם נִשְׁאָרִים בַּמּוֹשָׁבוֹת אוֹ בְּיָפוֹ, נוֹשְׂאִים נָשִׁים וּמִסְתַּדְּרִים… אַךְ כְּשֶׁאֵין עֲבוֹדָה – אֵין פַּרְנָסָה. וְנוּ… אֵיזֶה מִקְצוֹעַ יֵשׁ לְךָ?” שָׁאֲלָה דֶּרֶךְ-אַגַּב.

“מַסְגֵּר הִנְנִי”, לָחַשְׁתִּי וְיָשַׁבְתִּי.

“מִקְצוֹעַ טוֹב וְחָשׁוּב מְאֹד”…

“אֲנִי רוֹצֶה לִהְיוֹת חַקְלָאִי וְלַעֲבֹד בְּמוֹשָׁבָה”… אָמַרְתִּי כְּשֶׁאֲנִי מוֹזֵג לְעַצְמִי כּוֹס תֵּה.

“לַחֲלוֹת בְּקַדַּחַת?!” קָרְאָה שָׂרָה-זְלׇטֶה בִּמְנוֹד-רֹאשׁ, “הַאִם אִי-אֶפְשָׁר לִהְיוֹת צִיּוֹנִי בְּיָפוֹ? הִנֵּה, אֲנִי וּבַעֲלִי חַיִּים-בּוּרֶךְ צִיּוֹנִים טוֹבִים גַּם בְּיָפוֹ, בָּרוּךְ הַשֵּׁם”…

שָׁתַקְתִּי וְלֹא אָמַרְתִּי דָּבָר.

“אֱכֹל, אֱכֹל, נַעֲרִי הַמִּסְכֵּן”, אָמְרָה שָׂרָה-זְלָטֶה בִּמְאוֹר-פָּנִים וְהִגִּישָׁה לִי פִּתָּה גְּדוֹלָה וּטְרִיָּה, “רֵאשִׁית כֹּל: וְאָכַלְתָּ וְשָׂבַעְתָּ”…

צָבַטְתִּי מִן הַפִּתָּה הַטְּרִיָּה פְּרוּסוֹת-פְּרוּסוֹת, טָבַלְתִּי אוֹתָן בַּתֵּה הַמָּתוֹק – וְהֶחֱיֵתִי אֶת נַפְשִׁי. כִּי רָעֵב מְאֹד הָיִיתִי, וִימָמָה תְּמִימָה חָלְפָה מֵאָז בָּא מַאֲכָל כָּל-שֶׁהוּא אֶל פִּי…

אֲלֶכְּסַנְדֶר זַיְד הִשְׁתַּהָה רֶגַע קָט, כְּמַעֲלֶה זִכְרוֹנוֹת, וְאַחַר-כָּךְ הוֹסִיף: כְּשֶׁמָּלְאוּ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה לַעֲלִיָּתִי בְּחוֹף יָפוֹ, נָסַעְתִּי לְתֵל-אָבִיב, וּמִמֶּנָּה יָרַדְתִּי לְיָפוֹ, לְבַקֵּר אֶת הַהוֹטֶל שֶׁל חַיִּים-בּוּרֶךְ… גַּעְגּוּעִים תְּקָפוּנִי לְשָׁם, וְחַשְׁתִּי צֹרֵךְ לָסוּר וְלִרְאוֹת שׁוּב אֶת הַבַּיִת, שֶׁבּוֹ הִשְׁקוּנִי כּוֹס-תֵּה רִאשׁוֹנָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִצִּיעוּ לִי מִשְׁכָּב… זְמַן רַב חִפַּשְׂתִּי בָּרְחוֹבוֹת הַמְּעֻקָּלִים וּבַסִּימְטָאוֹת הַנִּדָּחוֹת, עַד שֶׁמָּצָאתִי סוֹף-סוֹף אֶת הֶחָצֵר. שָׁאַלְתִּי וְשָׁאַלְתִּי, אַךְ אִישׁ לֹא יָדַע לְהַצְבִּיעַ עַל הַבַּיִת הַהוּא… רַק בְּמִקְרֶה גִּלִּיתִיו; כִּי בַּיּוֹם שֶׁבּוֹ יָצָאתִי מִמְּלוֹנוֹ שֶׁל חַיִּים-בּוּרֶךְ, נָטַלְתִּי עִפָּרוֹן וְכָתַבְתִּי אֶת שְׁמִי עַל מַשְׁקוֹף הַשַּׁעַר בְּאוֹתִיּוֹת רוּסִיּוֹת; הַכְּתֹבֶת נִשְׁאֲרָה בִּמְקוֹמָהּ בְּמֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלּוּ. מְטֻשְׁטֶשֶׁת הָיְתָה, אַךְ גִּלִּיתִיהָ. הַכֹּל נִשְׁאָר כְּמוֹ שֶׁהָיָה בְּאוֹתוֹ הָרְחוֹב הַצַּר שֶׁבְּיָפוֹ: חֲנֻיּוֹת הַמַּכֹּלֶת, דּוּכְנֵי הַיְרָקוֹת, בָּתֵּי-הַקָּפֶה וְהַמַּאֲפִיּוֹת הַמְּרֻבּוֹת… רַק הַמָּלוֹן שֶׁל חַיִּים-בּוּרֶךְ עָמַד חָרֵב, שׁוֹמֵם וּמְרֻקָּן…

שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְתִּי בַּמָּבוֹא הַצַּר וְהַמְפֻלָּשׁ, הִתְבּוֹדַדְתִּי עִם נַפְשִׁי וְהִתְיַחַדְתִּי עִם בַּעֲלֵי בֵּית-הַמָּלוֹן. חֲדָרִים דַּלִּים אֵלֶּה הָיוּ הַבַּיִת הָרִאשׁוֹן בַּמּוֹלֶדֶת. שֶׁבּוֹ מָצְאוּ עוֹלִים מִקְלָט וְדִבְרֵי-עִדּוּד. יֵשׁ כֶּסֶף, אֵין כֶּסֶף – תָּמִיד נִמְצְאָה פִּנָּה בִּשְׁבִילְךָ, לְהַנִּיחַ בָּהּ אֶת רֹאשְׁךָ. וְאִם הַכֹּל הָיָה תָּפוּס – הָיָה נִגַּשׁ חַיִּים-בּוּרֶךְ לְאִישׁ שֶׁיָּשֵׁן בַּמִּטָּה, נוֹגֵעַ בּוֹ וְאוֹמֵר: ‘חָבֵר, בִּמְחִילָה מִכְּבוֹדְךָ, עָלֶיךָ לִקְלֹט לְמִטָּתְךָ אוֹרֵחַ-מִסְכֵּן כְּשֻׁתָּף – כִּי אֵין לִי מָקוֹם בִּשְׁבִילוֹ’… וְהַלָּז הָיָה נִשְׁמָע לוֹ, מֵסִיט עַצְמוֹ קִמְעָא וּמַפְרִישׁ חֵלֶק מִשְּׂמִיכָתוֹ לְשֻׁתָּפוֹ… וְאִם כָּל הַמִּטּוֹת וְהַמַּחְצָלוֹת הָיוּ תְּפוּסוֹת – הָיָה חַיִּים-בּוּרֶךְ מֵסִיר אֶת הַדֶּלֶת מֵעַל הַצִּירִים, שָׂם אוֹתָהּ עַל פְּנֵי דַּרְגָּשִׁים אֲחָדִים – וּכְבָר יֵשׁ לוֹ מִטָּה נוֹסֶפֶת.

‘שׁוּרֶה-זְלָאטִנְיוּ’, הָיָה אוֹמֵר לְאִשְׁתּוֹ, כְּשֶׁהוּא מַצִּיג לְפָנֶיהָ בָּחוּר חוֹלֵה-קַדַּחַת חִוֵּר וּרְפֵה-גּוּף, ‘בָּחוּר זֶה זָקוּק לְהַבְרָאָה. כּוֹס חָלָב וּבֵיצָה, וְגַם חֲתִיכַת בְּשַׂר-עוֹף לֹא תַּזִּיק לוֹ כְּלָל וּכְלָל’… וְדֶרֶךְ-אַגַּב הוּא תּוֹקֵעַ לוֹ לַבָּחוּר, נַפּוֹלְיוֹן-זָהָב לְיָדוֹ וְלוֹחֵשׁ בְּאָזְנוֹ: ‘הַרְאֵה לָהּ אֶת הַמַּטְבֵּעַ שֶׁבְּיָדְךָ וְתִוָּכַח שֶׁיֵּשׁ לְךָ כֶּסֶף מְזֻמָּן’… – ‘אַתְּ רוֹאָה, שָׁרָה-זְלׇטֶה? הֲרֵי זֶה בָּחוּר עָשִׁיר, בְּנוֹ שֶׁל פַּרְדְּסָן גָּדוֹל’…

שָׁהָה הַחוֹלֶה שְׁבוּעַיִם בַּמָּלוֹן וְהִבְרִיא, וְאָז הָיָה חַיִּים-בּוּרֶךְ שׁוֹאֵל אוֹתוֹ: ‘בְּכֵן, לְאָן פָּנֶיךָ מוּעָדוֹת?’

“לְזִכְרוֹן-יַעֲקֹב”…

“וּבַמֶּה תִּסַּע?”

“בָּרַגְלַיִם”…

“הֲרֵי לְךָ כֶּסֶף וְסַע בָּרַכֶּבֶת”… וּלְאַחַר רֶגַע קַל הוּא מוֹסִיף וְשׁוֹאֵל: “וְהֵיכָן מְעִילְךָ, בָּחוּר?”

“אֵין לִי”…

“הֲרֵי תִּקְפָּא מִקֹּר וְלַחוּת”…

“מֵילָא”…

“הֲרֵינִי מַשְׁאִיל לְךָ אֶת מְעִיל-הַשַּׁבָּת שֶׁלִּי… וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם, כַּאֲשֶׁר תָּשׁוּב הֵנָּה – אַל תִּשְׁכַּח לְהָבִיא אוֹתוֹ אִתְּךָ, יַחַד עִם הַחוֹב שֶׁאַתָּה חַיָּב לִי”…

– רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם – הָיָה חַיִּים-בּוּרֶךְ טוֹעֵן, כְּשֶׁהוּא מֵרִים אֶת סֵפֶר-הַחוֹבוֹת שֶׁלּוֹ מוּל הַשָּׁמַיִם – רִבּוֹנוֹ-שֶׁל-עוֹלָם! אַתָּה עָשִׁיר בְּמִצְווֹת וַאֲנִי – בְּחוֹבוֹת… כִּי כָּל הָעוֹלִים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אוֹכְלִים וְשׁוֹתִים עַל שֻׁלְחָנִי, יְשֵׁנִים בְּמִטָּתִי – וּמַשְׁאִירִים לִי חוֹבוֹת… אַחֲרֵי מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה, אֶקַּח אֶת סֵפֶר הַחוֹבוֹת שֶׁלִּי אִתִּי לְקִבְרִי, אַגִּישׁ אוֹתוֹ לִפְנֵי כִּסֵּא-כְּבוֹדְךָ וְאֶתְבַּע סִלּוּק הַחוֹב, לִי וּלְשָׂרָה-זְלׇטֶה שֶׁלִּי, חֵלֶק כְּחֵלֶק,… כִּי אָנוּ הֶחְסַרְנוּ מִפִּינוּ וְעַל הָאָרֶץ יָשַׁנּוּ, כְּדֵי שֶׁהַבַּחוּרִים הַלָּלוּ, שֶׁעָלוּ לִבְנוֹת אֶרֶץ בִּשְׁבִיל עַמְּךָ הָאֻמְלָל, וּלְהָכִין גַּם בִּשְׁבִילְךָ סוֹף-סוֹף מִשְׁכָּן-שֶׁל-כָּבוֹד קַיָּם וְקָבוּעַ – יֹאכְלוּ לָשּׂבַע וְיָנוּחוּ בַּלַּיְלָה מֵעֲיֵפוּתָם וְרֻגְזָם…

זָכְרֵהוּ, אֱלֹהִים, וְאֶת שָׂרָה-זְלׇטֶה, לְטוֹבָה, אָמֵן…

 

פֶּרֶק שְׁבִיעִי לֵיל שְׁמִירָה רִאשׁוֹן    🔗

מֵאָז עָמַד אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד עַל דַּעְתּוֹ, הָיָה נוֹהֵג לְהַשְׁכִּים קוּם וּלְהָעִיר אֶת הַשַּׁחַר. כִּי כָּךְ לִמְדַהוֹ אָבִיו

בְּיַלְדוּתוֹ: הַמַּשְׁכִּים וְיוֹצֵא – זָהָב הוּא מוֹצֵא…

לְמָחֳרָת בּוֹאוּ לַמָּלוֹן, הִשְׁכִּים קוּם וְשָׁאַל אֶת פִּי חַיִּים-בּוּרֶךְ אֶת הַכִּוּוּן הַמּוֹלִיךְ לַ’קּוֹלוֹנְיָה' הָעִבְרִית, וְהַלָּה הֶרְאָה לוֹ אֶת הַדֶּרֶךְ לְפֶתַח-תִּקְוָה, אֵם-הַמּוֹשָׁבוֹת. חָלַץ אָלֶכְּסַנְדֶּר נְעָלָיו, קְשָׁרָן בִּשְׂרוֹךְ, הִפְשִׁילָן עַל כְּתֵפוֹ וְיָצָא לַדֶּרֶךְ…מִזְוָדוֹת לֹא הָיוּ לוֹ וְתִיקִים לֹא הִכְבִּידוּ עַל יָדָיו. רַק מַלְבּוּשׁוֹ

לְעוֹרוֹ וְכוֹבָעוֹ עַל רֹאשׁוֹ…

הַיָּמִים יְמֵי רֵאשִׁית הַקַּיִץ וְהַפַּרְדֵּסִים שֶׁבִּסְבִיבוֹת יָפוֹ יְרֻקִּים, וּבְגֶדֶר-הָאֶבֶן שֶׁלְּיַד כָּל פַּרְדֵּס וּפַרְדֵּס בֶּרֶז, וְאֶפְשָׁר לִינֹוק מִמֶּנּוּ מַיִם פּוֹשְׁרִים, לְהַחֲיוֹת בָּהֶם אֶת הַנֶּפֶשׁ וְלִרְחוֹץ אֶת הַפָּנִים הַמְּיֻזָּעִים… אַט-אַט הוּא יוֹצֵא אֶל בֵּין גְּבָעוֹת שׁוֹמְמוֹת וּצְחִיחוֹת, הַשֶּׁמֶשׁ מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה לִמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם, וְרוּחַ-מִזְרָחִית לוֹהֶטֶת אוֹפֶפֶת אוֹתוֹ מִסָּבִיב. הַבְּגָדִים רְטֻבִּים מִזֵּעָה, נִדְבָּקִים אֶל הַגּוּף וּמַכְבִּידִים וְהַנְּשִׁימָה כְּבֵדָה… "יוֹתֵר קַל לָשֵׂאת אֶת הַקֹּר שֶׁל סִיבִּיר מֵאֲשֶׁר אֶת חֻמָּהּ שֶׁל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁלָּנוּ, הוּא מְהַרְהֵר וּמִצְטַחֵק, “חַם, אַח, אֱלֹהִים, חֲזֵקֵנִי וְאַמְּצֵנִי נָא”…

“הֵיכָן הִיא פֶּתַח-תִּקְוָה?” הוּא שׁוֹאֵל אֶת הָרוֹעִים הָעַרְבִים שֶׁבַּדֶּרֶךְ.

“יְהוּדִים?”

“כֵּן”…

“לְפָנֶיךָ. רָחוֹק-רָחוֹק”…

וְהוּא הוֹלֵךְ וּמַגִּיעַ…

בְּמִטְבַּח-הַפּוֹעֲלִים שֶׁבְּמוֹשָׁבָה, הַשּׁוֹכֵן בִּצְרִיף דַּל וְקוֹדֵר, מַקְבִּילִים הַפּוֹעֲלִים הַוָּתִיקִים אֶת ‘הָעוֹלֶה הֶחָדָשׁ’ בִּקְרִיצוֹת-עֵינַיִם לַגְלְגָנִיּוֹת וּבִמְנוֹד-רֹאשׁ וּלְחִישׁוֹת-רַחֲמִים… דְּמוּמִים, מְיֻזָּעִים וּמְדֻכָּאִים הֵם יוֹשְׁבִים וְאוֹכְלִים אֲרוּחַת-עַרְבִּית דַּלָּה – עַגְבָנִיּוֹת וְזֵיתִים בְּלֶחֶם וְתֵה פּוֹשֵׁר…

“שְׁמַע-נָא, אַתָּה עוֹלֶה חָדָשׁ?”

“כֵּן”…

“מָתַי בָּאתָ לְכָאן?”

“הַיּוֹם”…

וְלָמָּה בָּאתָ, תָּמִים שֶׁכְּמוֹתְךָ?"

“מָה-זֹאת-אוֹמֶרֶת?!” מִתְכַּעֵס זַיְד וְחָדֵל לִלְעֹס לַחְמוֹ, “לַעֲבֹד וְלִחְיוֹת כָּאן”…

“וּמָה תֹּאכַל, נַעַר מִסְכֵּן?”

“אֵינֶנִּי מֵבִין!” הוּא מַתְרִיס בְּרֹגֶז גָּלוּי, “אֶעֱבֹד וְאֹכַל”…

“תַּעֲבֹד?! אֵיפֹה תַּעֲבֹד?”

“בַּפַּרְדֵּסִים”…

“וּמִי יִתֵּן לְךָ עֲבוֹדָה?”

“מַה־זֹּאת־אוֹמֶרֶת – מִי?!” הוּא שׁוֹאֵל בִּתְמִיהָה.

“הַפַּרְדֵּסָנִים הַיְּהוּדִים מַעֲסִיקִים עַרְבִים בְּמַטָּעֵיהֶם וְלֹא בַּחוּרִים מִשֶּׁלָּנוּ”… מְשִׁיבִים לוֹ.

“וְהָעוֹלִים?”

“יוֹרְדִים וּבוֹרְחִים”…

“לְאָן?”

“לְרוּסְיָה וְלַאֲמֵרִיקָה. אַף אֶחָד אֵינוֹ צָרִיךְ אוֹתָם כָּאן, בְּפַלֶשְׂתִּינָה שֶׁלְּךָ”…

“הֲבָלִים, בַּחוּרִים!”

“אָנוּ בַּעֲלֵי נִסָּיוֹן מַר הִנְנוּ, נַעַר”…

“אַף אֲנִי רוֹצֶה לְהִתְנַסּוֹת”…

“תִּתְחָרֵט, בָּחוּר, חֲבָל עַל כֹּחוֹתֶיךָ הָרַעֲנַנִּים. שׁוּב לְיָפוֹ, עֲלֵה עַל הָאֳנִיָּה שֶׁבָּאתָ בָּהּ – וַחֲזֹר! בְּרַח, כָּל עוֹד לֹא נֶחְלַשְׁתָּ מֵרָעָב, קַדַּחַת, רֹגֶז וְיֵאוּשׁ”…

“הַתּוּרְכִּים לֹא הִצְלִיחוּ לִסְגֹּר בְּפָנַי אֶת הָאָרֶץ – וְאַתֶּם תִּגְרְשׁוּנִי מִתּוֹכָהּ?!”

“מֵאֵלֶיךָ תִּבְרַח”…

“בּוֹגְדִים וּפַחְדָנִים אַתֶּם!” צוֹעֵק הַבָּחוּר וְקֶצֶף עַל שְׂפָתָיו, “לֹא אֶחֱזֹר לַגָּלוּת. לֹא אָזוּז מִכָּאן! וְכִי מָה צָפוּי לִי שָׁם? פּוֹגְרוֹמִים? הַשְׁפָּלוֹת? בּוּז? כָּאן מוֹלַדְתִּי וְכָאן אֶעֱבֹד, אֶחְיֶה וְגַם… כֵּן, גַּם אָמוּת”…

“הוֹ-הוֹ”… צוֹחֲקִים הַבַּחוּרִים, “זֶהוּ אוּלַי הַסִּכּוּי הַיְּחִידִי”…

לְמָחָר, בִּשְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת, הִקְדִּים זַיְד וּבָא אֶל מֶרְכַּז הַמּוֹשָׁבָה, הִתְעָרֵב בֵּין מֵאוֹת פּוֹעֲלִים עַרְבִים קְרוּעִים וּבְלוּאִים, עָמַד וְהִמְתִּין. מִדֵּי-פַּעַם בְּפַעַם הִתְקָרֵב פַּרְדֵּסָן רָכוּב עַל חֲמוֹר, בָּחַר לוֹ מִתּוֹךְ הָעֵרֶב-רַב הָרוֹעֵשׁ וְהַנִּדְחָק עֲשָׂרָה עַרְבִים – וְהוֹלִיכָם לְפַרְדֵּסוֹ…

“אָנָּא, חַוָגָ’ה… אוֹתִי, אָדוֹן”… צָעֲקוּ עֶשְׂרוֹת פִּיּוֹת בְּקוֹלוֹת נִחָרִים, “אוֹתִי…אוֹתִי”…

“יְהוּדִי לֹא צָרִיךְ לֶאֱכֹל?” שָׁאַל זַיְד בְּרֹגֶז גָּלוּי וּבְשִׁנַּיִם הֲדוּקוֹת, מִשֶּׁרָאָה אֶת הַשּׁוּק מִתְרוֹקֵן וְהוּא נִשְׁאָר בֵּין הָאַחֲרוֹנִים…

“יְהוּדִים אֵינָם יוֹדְעִים לַעֲבֹד בְּטוּרִיָּה, בְּנִי. זוֹהִי עֲבוֹדָה קָשָׁה, הַמַּתְאִימָה רַק לַגּוֹיִים”…

“וַאֲנִי צָרִיךְ לִגְווֹעַ בְּרָעָב?!”

“אֲנִי מְרַחֵם עָלֶיךָ, בַּחוּרִי הַמִּסְכֵּן”…

“וּבְכֵן, לָמָּה בָּאתִי הֵנָּה לַעֲזָאזֵל?”

“הַאִם הִזְמַנְתִּי אוֹתְךָ?”

“וְכִי אֵין לָכֶם כָּבוֹד יְהוּדִי?!”

“מֵילָא, בּוֹא. יִהְיֶה יְהוּדִי אֶחָד בֵּין עֲשָׂרָה עַרְבִים. וְחַי אָחִיךָ עִמְּךָ כָּתוּב בַּתּוֹרָה”…

עוֹד בְּאוֹתוֹ הַיּוֹם סָטַר זַיְד לַמַּשְׁגִּיחַ הַיְּהוּדִי, שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה עַל הַפּוֹעֲלִים, עָמַד עֲלֵיהֶם וְדִרְבְּנָם בְּשׁוֹט שֶׁבְּיָדוֹ וּבִקְרִיאוֹת-זֵרוּז לַעֲבֹד בְּמֶרֶץ וּבְכָל הַכֹּחוֹת: – “יַאלְלָה, יַא-שַׁאבַּאבּ! יַאלְלָה, יַאלְלָה, יַא-שַׁאבַּאבּ (נְעָרִים)”.

“נְשָׁמָה מְכוּרָה!” קָרָא זַיְד אֶל הַנּוֹגֵשׂ שֶׁהָיָה מֵנִיף שׁוֹטוֹ עַל הַפּוֹעֲלִים הַכּוֹשְׁלִים וְהַמְּפַגְּרִים – “טְרַח! טְרַח!”… מַכֶּה וְהַשּׁוֹט נִשְׁבַּר.

“חָצוּף! פּוֹחֵחַ! מַהְפְּכָן!” קָרְאוּ אַחֲרָיו.

וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם גֹּרַשׁ זַיְד מִן הַפַּרְדֵּס…

לְאַחַר כַּמָּה שָׁבוּעוֹת שֶׁל קְצָת עֲבוֹדָה וּקְצָת רָעָב, שָׁמַע זַיְד כִּי מְחַפְּשִׂים שׁוֹמְרִים לְכַרְמֵי הַגֶּפֶן שֶׁבְּזִכְרוֹן-יַעֲקֹב. בֵּין עֲשָׂרוֹת בַּעֲלֵי-הַכְּרָמִים הַיְּהוּדִים, הַמַּעֲסִיקִים שׁוֹמְרִים עַרְבִים, יֶשְׁנָם שְׁנַיִם-שְׁלֹשָׁה שֶׁלִּבָּם נוֹקְפָם וּמַצְפּוּנָם מְיַסְּרָם וְהֵם מְבַקְּשִׁים שׁוֹמְרִים עִבְרִים… סוֹף-סוֹף עַל אַדְמַת הַבָּרוֹן נְטוּעִים כַּרְמֵי זִכְרוֹן-יַעֲקֹב, וְגַם אֶת הַגְּפָנִים נָטַע אוֹתוֹ נָדִיב יָדוּעַ; וּמִן הָעֲנָבִים הַמַּבְשִׁילִים בִּכְרָמִים אֵלֶּה מְכִינִים “יֵין-כַּרְמֶל” הַמְּפֻרְסָם בְּרַחֲבֵי הַגּוֹלָה, אֲשֶׁר יְהוּדִים מְבָרְכִים עָלָיו “בּוֹרֵא פְּרִי הַגָּפֶן” בְּשִׂמְחָה מְהוּלָה בְּדִמְעָה… כְּלוּם לֹא כְּדַאי לוֹ לַעֲלוֹת בָּרֶגֶל לְאוֹתָהּ מוֹשָׁבָה שֶׁבַּשּׁוֹמְרוֹן וּלְנַסּוֹת בָּהּ מַזָּלוֹ? הֲרֵי מִיַּלְדוּתוֹ הוּא יוֹדֵעַ לִרְכֹּב עַל סוּס וְלֶאֱחֹז בַּנֶּשֶׁק. וְכַמָּה זְמַן יוּכַל לְהִתְהַלֵּךְ עוֹבֵד-לֹא-עוֹבֵד בְּאֵם הַמּוֹשָׁבוֹת; לֶאֱכֹל-וְלֹא-לֶאֱכֹל וּלְהִתְקָרֵב אַט-אַט אֶל מַחֲנֵה הַמִּתְיָאֲשִׁים, הַבּוֹרְחִים לַאֲמֵרִיקָה וּמוֹצִיאִים אֶת דִּבַּת הָאָרֶץ רָעָה מֵרֹב רֹגֶז, נְקִיפַת-מַצְפּוּן וְיֵאוּשׁ. וּבֹקֶר אֶחָד, בִּהְיוֹתוֹ עוֹמֵד בְּשׁוּק-הָעֲבוֹדָה וְלִבּוֹ מַר עָלָיו, נִגַּשׁ אֵלָיו אִישׁ בְּגִיל הָעֲמִידָה וּבֵרְכוֹ בְּבַת-צְחוֹק טוֹבָה לְשָׁלוֹם…

“חָדָשׁ בָּאָרֶץ?” שָׁאַל אוֹתוֹ כְּשֶׁהוּא מְלַטֵּף אוֹתוֹ בְּעֵינָיו הַטּוֹבוֹת.

“חֳדָשִׁים אֲחָדִים”…

“נוּ, אָחִי?”… שָׁאַל בַּעַל הָעֵינַיִם הַטּוֹבוֹת וְנֶאֱנַח.

זַיְד הֶחֱשָׁה וְהִשְׁהָה עָלָיו מַבָּט תּוֹהֶה וְנָבוֹךְ. קוֹמָה מְמֻצַּעַת וּכְפוּפָה קִמְעָה. פָּנִים רָזִים וּשְׁזוּפִים מֻקָּפִים זָקָן שָׁזוּר שַׂעֲרוֹת-שֵׂיבָה. מֶצַח גָּדוֹל וַחֲרוּשׁ קִמְטֵי-מַחֲשָׁבָה. בִּגְדֵי-עֲבוֹדָה יְשָׁנִים וּמְטֻלָּאִים וְסַנְדָּלִים פְּשׁוּטִים, סַל-נְצָרִים בְּיָד אַחַת וְטוּרִיָּה בַּיָּד הַשְּׁנִיָּה. וּמַבָּט עָצוּב וַחֲרִישִׁי, מְלַטֵּף וּמַרְגִּיעַ…

“מֵאַיִן בָּאתָ, בְּנִי?”

“מִוִּילְנָה”.

“הַאִם עוֹרֵר אוֹתְךָ מִישֶׁהוּ לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל?”

“מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין”.

“יְדִידִי הוּא”…

“וּמִי אַתָּה?”

“שְׁמִי אַהֲרֹן-דָּוִיד גּוֹרְדּוֹן”…

“גּוֹרְדּוֹן הַטּוֹלְסְטוֹיאֶבִיץ'¹, הַמַּטִּיף לְצִמְחוֹנוּת וּלְחַיֵּי-טֶבַע?” “כֵּן, אָחִי”, עָנָה הַפֶּלִאי וְהִצְטַחֵק בְּקוֹל שָׁקֵט וּמִתְרוֹנֵן “וְגַם לְהִסְתַּפְּקוּת בְּמֻעָט, לְאַהֲבַת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, עַם-יִשְׂרָאֵל וְכָל אֲשֶׁר יְצוּר בְּאַפּוֹ… גּוֹרְדּוֹן זֶה, הַסָּר יוֹם-יוֹם אֶל בַּעֲלֵי הָאֲחֻזָּה הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר בְּאֵם-הַמּוֹשָׁבוֹת וּמְבַקֵּשׁ יוֹם עֲבוֹדָה וְלוּ בִּשְׂכַר נַעַר עַרְבִי; מְקַבֵּל אוֹ אֵינֶנּוּ מְקַבֵּל – אַךְ אֵינוֹ מִתְיָאֵשׁ… לֹא מִן הַפָּרִיצִים הָאֵלֶּה וְלֹא מֵהַצִּיּוֹנוּת וְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל”…

“וּמָה יִהְיֶה עֲתִידֵנוּ כָּאן, מְנַחֲמִי הַטּוֹב?” שָׁאַל זַיְד.

“לְהָקִים מְשָׁקִים קְטַנִּים עַל אַדְמַת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל; לְהוֹשִׁיב בָּהֶם פּוֹעֲלִים הָרוֹצִים לִשְׁכֹּחַ אֶת הַגָּלוּת; לְטַהֵר אֶת נַפְשָׁם לִקְרַאת חַיֵּי-עֲבוֹדָה פְּשׁוּטִים וִישָׁרִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל; לִשְׁכֹּחַ הַכֹּל וּלְהַתְחִיל לִבְנוֹת אֶרֶץ חֲדָשָׁה וְעַם חָדָשׁ; עִם בַּעַל נְשָׁמָה חָפְשִׁית”… – אָמַר בַּעַל-הַזָּקֵן וְהוּא מִצְטַחֵק וְנֶאֱנַח חֲלִיפוֹת…

“וְעַד שֶׁנִּרְאֶה בַּנֶּחָמָה – לֹא תֵּצֵא הַנְּשָׁמָה?” שָׁאַל זַיְד וְקוֹלוֹ רוֹעֵד.

“שָׁמַעְתִּי שֶׁמְּחַפְּשִׂים שׁוֹמְרֵי-כְּרָמִים בְּזִכְרוֹן-יַעֲקֹב”, אָמַר גּוֹרְדּוֹן וְחִבְּקוֹ כְּחַבֵּק אָב אֶת בְּנוֹ, “וּמַה טּוֹב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לִשְׁמֹר עַל אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל? לוּ צָעִיר הָיִיתִי, בֶּן-גִּילְךָ – הָיִיתִי מְקַבֵּל עָלַי תַּפְקִיד זֶה בְּחֵפֶץ-לֵב. עָלֵינוּ לְהַעֲמִיס עַל כְּתֵפֵינוּ אֶת כָּל הַתַּפְקִידִים הַקְּשׁוּרִים בְּבִנְיַן הָאָרֶץ: חֲרִישָׁה וּזְרִיעָה, קָצִיר וְקָטִיף, בְּנִיָּה וּשְׁמִירָה… לֵךְ, בְּנִי, לֵךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ אֶת יִשְׂרָאֵל”…

בַּעַל-הַכֶּרֶם הֵבִיא אֶת זַיְד בִּשְׁעוֹת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם לְכַרְמוֹ, שֶׁהָיָה מְרֻחָק מִן הַמּוֹשָׁבָה זִכְרוֹן-יַעֲקֹב וְגוֹבֵל עִם אַדְמַת שְׁפֵיָה הַסְּמוּכָה, וְהֶרְאָה לוֹ אֶת גְּפָנָיו הָעֲמוּסוֹת עֲנָבִים. וְאַחַר שֶׁמָּסַר לְיָדוֹ רוֹבֶה וְכַדּוּרִים וְהִזְהִירוּ מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים הָעַרְבִים הַמְּפֻרְסָמִים שֶׁבְּשׁוֹמְרוֹן, מִהֵר וְחָזַר לַמּוֹשָׁבָה, לְבַל יִסְתַּכֵּן בַּחֲשֵׁכָה בֵּין כַּרְמֵי הַיְּהוּדִים…

לוּ הָיוּ מְצוּיִים בַּכְּרָמִים שֶׁמִּסָּבִיב שׁוֹמְרִים יְהוּדִים אֲחָדִים, הָיָה לֵיל-הַשְּׁמִירָה הָרִאשׁוֹן עוֹבֵר בְּשָׁלוֹם, וְחֶבְלֵי הַהִסְתַּגְּלוּת לַתַּפְקִיד הֶחָדָשׁ וְלַסַּכָּנוֹת הַכְּרוּכוֹת בּוֹ לֹא הָיוּ קָשִׁים כָּל-כָּךְ. אַךְ כֵּיוָן שֶׁגַּם כָּאן הָיָה יְהוּדִי בּוֹדֵד בֵּין שׁוֹמְרִים עַרְבִים רַבִּים, יָרְדָה מוּעָקָה עַל נַפְשׁוֹ שֶׁל הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר עִם רֶדֶת הַלַּיְלָה. אֲפֵלָה מְעֻבָּה וְאֵימָה דְּחוּסָה; הַגְּפָנִים מִסְתַּמְּרוֹת כְּקִפּוֹדִים גְּדוֹלִים, וּמֵאֲחוֹרֵי כָּל גֶּפֶן וְגֶפֶן אוֹרֶבֶת הַסַּכָּנָה. כָּל עָלֶה נִדָּף – צְעָדִים חֲשׁוּדִים, וְכָל יִלְלַת-תֵּן – אִיּוּמֵי-תְּקִיפָה שֶׁל שׁוֹדְדִים… דּוֹמֶה, כִּי עֲשָׂרוֹת שׁוֹמְרִים עוֹיְנִים מִסְתּוֹבְבִים בַּכְּרָמִים הַסְּמוּכִים וּמְבַקְּשִׁים רָעָתוֹ… לֹא בְּעַיִן טוֹבָה מַבִּיטִים הַלָּלוּ עַל יְהוּדִי זָר וּמְחֻצָּף זֶה, שֶׁהֵעֵז לַחְדֹּר וּלְנַסּוֹת לִדְחֹק רַגְלָם. הַשְּׁמִירָה מְסוּרָה בִּידֵיהֶם שֶׁל הָאַלִּימִים שֶׁבְּעַרְבִיֵּי הַשּׁוֹמְרוֹן, הַגַּנָּבִים וְהַשּׁוֹדְדִים הַמְּפֻרְסָמִים בְּיוֹתֵר… מֵאָז קָמָה הַמּוֹשָׁבָה, נִמְסְרָה הַשְּׁמִירָה לִידֵיהֶם, הַיְּהוּדִים חַיִּים תַּחַת חָסוּתָם – וְאוֹי לוֹ לְמִי שֶׁיָּעֵז לְנַסּוֹת לְהוֹצִיא מִתַּחַת חָסוּתָם אֲפִילוּ גֶּפֶן אַחַת…

הַלֵּב פּוֹעֵם, הָעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה וְהָאָזְנַיִם זְקוּפוֹת וְקַשּׁוּבוֹת. הַנֶּשֶׁק לָפוּת בְּיָדַיִם וְהַנְּשִׁימָה תְּכוּפָה. בְּכָל-כֹּחוֹ הוּא נִלְחָם בַּשֵּׁנָה, מְהַלֵּךְ בְּלִי-הֶרֶף וּמְנַתֵּק אֶת הַקּוּרִים, הָאוֹפְפִים אוֹתוֹ וְרוֹצִים לְהַדְבִּיק אֶת עַפְעַפֵּי עֵינָיו… כֵּן, הוּא בָּטוּחַ שֶׁהַשּׁוֹמְרִים הָעַרְבִים מְהַלְּכִים סְבִיבוֹ כִּצְלָלִים, עוֹקְבִים אַחֲרָיו וּמְחַכִּים לִשְׁעַת-כֹּשֶׁר לִתְקֹף אוֹתוֹ, לְהַפְחִידוֹ וּלְגָרְשׁוֹ מִתִּחוּמָם… בַּל יָעֵז יְהוּדִי מוּג-לֵב לָשֵׂאת נֶשֶׁק וְלִהְיוֹת שׁוֹמֵר בְּמוֹשְׁבוֹת הַיְּהוּדִים! עַל הַיְּהוּדִים הַמִּסְכֵּנִים וְהָעֲלוּבִים יִשְׁמְרוּ רַק עַרְבִים, אֲנָשִׁים בַּעֲלֵי-זְרוֹעַ וְכשֶׁר-מִלְחָמָה…

הָאָמְנָם? – כֵּן… בְּתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה הָאוֹפֶפֶת אֶת הַכֶּרֶם הוּא מַבְחִין בִּדְמוּת גְּבוֹהָה, הַכְּפוּפָה מֵעַל גֶּפֶן נְמוּכָה וּמְסֹעֶפֶת, וְיָדֶיהָ נָעוֹת…

“מִי שָׁם? מִן הַדַא (מִי זֶה)? – יַאלְלָה!”

דְּמָמָה וְאֵין עוֹנֶה. רַק תַּנִּים מְיַלְּלִים מִסָּבִיב וְתִנְשֶׁמֶת מְחַרְחֶרֶת… זַיְד מוֹשִׁיט אֶת רוֹבֵהוּ לְפָנָיו וּמִתְקַדֵּם אַט-אַט…לֹא אֵין אֵלֶּה תַּעְתּוּעֵי הַדִּמְיוֹן. עַרְבִי עָטוּף מְעִיל אָרֹךְ וְרָחָב עוֹמֵד לְיַד גֶּפֶן וּבוֹצֵר עֲנָבִים לְתוֹךְ חֹצֶן בִּגְדוֹ…

“מִי אַתָּה?” – אֵין תְּשׁוּבָה.

“לֵךְ וְהִסְתַּלֵּק, כִּי אֲנִי יוֹרֶה!” – אֵין תְּגוּבָה.

“אַ-חַ-ת! שְׁתַּ-יִ-ם…”

כַּעֲשָׂרָה אֲנָשִׁים חֲמוּשִׁים פָּרְצוּ מִבֵּין הַגְּפָנִים וְהִתְנַפְּלוּ עָלָיו בַּחֲמַת-זַעַם… בְּסַכִּינִים וּבְקַתּוֹת הָרוֹבִים וּדְקָרוּהוּ וַהֲלָמוּהוּ בְּרֹאשׁוֹ, בְּגַבּוֹ וּבְעָרְפּוֹ…

“אַתֶּם?!”

כֵּן, הַשּׁוֹמְרִים הָעַרְבִים, הֵם שֶׁאָרְבוּ לוֹ בַּחֲשֵׁכָה, וְאֶת הָאֶחָד מֵהֶם שָׁלְחוּ לִבְצֹר בְּכֶרֶם אֲשֶׁר עָלָיו שָׁמַר זַיְד, כְּדֵי לְמָשְׁכוֹ לָרֶשֶׁת אֲשֶׁר טָמְנוּ לוֹ – וְהוּא נִלְכַּד…

שָׁעוֹת אֲחָדוֹת שָׁכַב הַשּׁוֹמֵר הַבּוֹדֵד עַל אַדְמַת הַכֶּרֶם – וְהוּא מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ וּנְטוּל-הַכָּרָה…עִם בֹּקֶר הִתְעוֹרֵר וְקָם אַט-אַט עַל רַגְלָיו. גָּרַר אֶת רַגְלָיו הַכּוֹשְׁלוֹת וְהִגִּיעַ בְּקֹשִׁי לִשְׁפֵיָה הַסְּמוּכָה. בְּכֹחוֹתָיו הָאַחֲרוֹנִים נִכְנַס לְבֵית-הַיְּתוֹמִים שֶׁבְּמוֹשָׁבָה הַקְּטַנָּה, הִתְדַּפֵּק וְקָרָא לְעֶזְרָה – וְהִתְמוֹטֵט…

לְמַזָּלוֹ, הָיָה מַזְכִּיר בֵּית-הַיְּתוֹמִים רָגִיל לְהַשְׁכִּים קוּם, וּלְהִתְהַלֵּךְ בַּחֲצַר הַמּוֹסָד וּלְסַיֵּר בַּמֶּשֶׁק. וּכְשֶׁמָּצָא אָדָם מֻטָּל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ – מִהֵר וְרָתַם סוּס בַּעֲגָלָה, עָלָה עָלֶיהָ וְהִבְהִילָהוּ לְזִכְרוֹן-יַעֲקֹב, לְבֵית-הַחוֹלִים הַקָּטָן שֶׁל ד"ר הִלֵּל יָפֶה… וְהַלָּז, שֶׁהָיָה מָסוּר בְּכָל נַפְשׁוֹ לַפּוֹעֲלִים הָעִבְרִים, הֵשִׁיב אֶת רוּחוֹ וְהִצִּילָהוּ…

 

פֶּרֶק שְׁמִינִי אֲגֻדַּת “בַּר־גִּיּוֹרָא”    🔗

כִּשְׁלוֹנוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד בְּלֵיל שְׁמִירָתוֹ הָרִאשׁוֹן בְּזִכְרוֹן-יַעֲקֹב לֹא הֱבִיאוֹ לִידֵי יֵאוּשׁ, אֶלָּא חִזֵּק אֶת רוּחוֹ. דַּרְכּוֹ הַמֻּתְעֵית, בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה לִשְׁפֵיָה, לֹא הָיְתָה דֶּרֶךְ שֶׁל בְּרִיחָה וּכְנִיעָה אֶלָּא זִנּוּק רִאשׁוֹן לִקְרַאת מַעֲשִׂים נוֹעָזִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. יִתָּכֵן, שֶׁתְּבוּסָתוֹ בְּכַרְמֵי זִכְרוֹן-יַעֲקֹב וּבוֹאוֹ בְּטָעוּת בַּאֲפֵלַת חֲצוֹת-לַיְלָה לַמּוֹשָׁבָה הַקְּטַנָּה שְׁפֵיָה, הֵם שֶׁהָיוּ הַגַּרְעִינִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהִנְבִּיטוּ אֶת הָאִילָנוֹת הַחֲסוֹנִים, שֶׁצָּמְחוּ בָּאָרֶץ בַּשָּׁנִים הַבָּאוֹת: “הַשּׁוֹמֵר”, הַ“הֲגַנָּה”, פַּלְמַ“ח וְצַהַ”ל. אַל נָא תְּחַיְּכוּ לְהַשְׁוָאָה זוֹ; שֶׁכֵּן, גַּם הָאֶרֶז וְהָאֶקְלִיפְּטוּס, הָעֲנָקִים שֶׁבְּאִילָנוֹת, זַרְעֵיהֶם זְעִירִים וְאֵינָם מְעִידִים עַל הַצָּפוּן וּמְקֻפָּל בְּתוֹכָם בֶּעָתִיד הָרָחוֹק…וְאִם תְּעִיָּתוֹ שֶׁל זַיְד בְּאוֹתוֹ לֵיל-מַהֲלֻמּוֹת וּבוֹאוּ לִשְׁפֵיָה לַחֲבֹשׁ אֶת פְּצָעָיו, בִּמְקוֹם לְהַגִּיעַ לְבָתֵּי זִכְרוֹן-יַעֲקֹב, הָיוּ מִקְרֶה – הֲרֵי שֶׁמִּקְרֶה זֶה הָיָה מְכֻוָּן עַל-יְדֵי יָד נַעֲלָמָה, יַד הַהַשְׁגָּחָה הָעֶלְיוֹנָה…

כְּדֵי שֶׁדְּבָרֵינוּ אֵלֶּה יִהְיוּ מוּבָנִים כָּל צָרְכָּם, עָלֵינוּ לְהַסְבִּירָם תְּחִלָּה.

בְּסוֹף הַמֵּאָה הַתְּשַׁע-עֶשְׂרֵה קָמָה בְּרוּסְיָה תְּנוּעָה מַהְפְּכָנִית, שֶׁתָּבְעָה לְהָקִים בְּאַרְצָם מִשְׁטָר דֶּמוֹקְרָטִי וּבֵית-נִבְחָרִים. הַצָּאר נִיקוֹלַאי נִבְהַל מִפְּנֵי גַּל גּוֹאֶה וְעוֹלֶה זֶה – וְהִפְנָה אֶת זַעַם הַהֲמוֹנִים הָרְעֵבִים לְעֵבֶר הַיְּהוּדִים. אַלְפֵי מְסִיתִים נִשְׁלְחוּ עַל-יְדֵי יוֹעֲצָיו שֶׁל הַקֵּיסָר לְעָרֵי תְּחוּם-הַמּוֹשָׁב, וְהֵם צִלְצְלוּ בְּפַעֲמוֹנֵי הַכְּנֵסִיּוֹת וְהִכְרִיזוּ: “הַכּוּ בַּיְּהוּדִים – וְהַצִּילוּ אֶת רוּסְיָה!”… בִּמְהֵרָה פָּרְצוּ הַהֲמוֹנִים הַמּוּסָתִים לִרְחוֹבוֹת הַיְּהוּדִים בְּעָרֵי רוּסְיָה – וּפָרְעוּ, הָרְסוּ וְרָצְחוּ… קִישִׁינוֹב וְאוֹדֵסָה, הוֹמֶל וְקִיוֹב,

וְעוֹד וְעוֹד… הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה – וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט" – כְּדִבְרֵי חַיִּים-נַחְמָן בְּיָאלִיק. רִבְבוֹת חֲנֻיוֹת יְהוּדִיּוֹת נִשְׁדְּדוּ וְנֶהֶרְסוּ; אַלְפֵי בָּתֵּי-כְּנֶסֶת חֻלְּלוּ, וּמֵאוֹת יְהוּדִים נִרְצְחוּ בִּידֵי הַפּוֹרְעִים. וּכְדֵי שֶׁיְּתוֹמֵי הַיְּהוּדִים-הַהֲרוּגִים לֹא יוּבְאוּ לְבָתֵּי-יְתוֹמִים דַּלִּים וַעֲלוּבִים וְיִהְיוּ צְפוּיִים לְרָעָב, לְמַחְסוֹר וּלְהֶמְשֵׁךְ חַיֵּי-הַגָּלוּת – קָם אֶחָד מֵאַנְשֵׁי בִּיל"וּ, מוֹרֶה וּשְׁמוֹ יִשְׂרָאֵל בֶּלְקִינְד, עָזַב אֶת גְּדֵרָה מוֹשַׁבְתּוֹ וְהִפְלִיג לְאֶרֶץ-הַהֲרֵגָה. מֵעִיר לְעִיר נָדַד, אָסָף אֶת הַיְּתוֹמִים, נִחֲמָם וְעוֹדְדָם, וְדִבֵּר עַל לִבָּם לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְלִשְׁכֹּחַ אֶת אֶרֶץ-הַדָּמִים. חוֹבְבֵי-צִיּוֹן שֶׁבְּרוּסְיָה תָּמְכוּ בְּיִשְׂרָאֵל בֶּלְקִינְד וְעוֹדְדוּ אֶת רוּחוֹ. וּלְאַחַר נְדוּדִים אֲרֻכִּים הִגִּיעוּ הַיְּתוֹמִים לִשְׂפֵיָה שֶׁבַּשּׁוֹמְרוֹן, שָׁם הוּקַם מוֹסָד חִנּוּכִי בְּשֵׁם “קִרְיַת-סֵפֶר”, בּוֹ יִתְחַנְּכוּ הַיְּתוֹמִים לְתוֹרָה וְלַעֲבוֹדַת-אֲדָמָה.

“הַשֶּׁמֶשׁ זָרְחָה, הַשִּׁטָּה פָּרְחָה וְהַשּׁוֹחֵט שָׁחַט” קוֹנֵן בְּיָאלִיק בְּשִׁירוֹ “בָּעִיר הַהֲרֵגָה”; אַךְ לֹא בְּכָל הַיִּשּׁוּבִים הִסְתַּתְּרוּ הַיְּהוּדִים בְּמַרְתְּפִים וּבַעֲלִיּוֹת-גַּג. אַדְּרַבָּא, בְּעָרִים רַבּוֹת קָמוּ בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת וְאִרְגְּנוּ הֲגָנָה עַצְמִית, רָכְשׁוּ נֶשֶׁק, אִמְּנוּ יְדֵיהֶם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ – וְהֵגֵנּוּ בְּאֹמֶץ-לֵב עַל הוֹרֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם. אַךְ כֵּיוָן שֶׁמִּשְׁטֶרֶת הַצָּאר הִבִּיטָה בְּאֵיבָה עַל הַמְּגִנִּים הַיְּהוּדִים, הַמְּעִזִּים לִתְקֹף אֶת הַפּוֹרְעִים בְּנֶשֶׁק בַּיָּד, מִהֲרָה לְאָסְרָם וּלְשָׁלְחָם לְסִיבִּיר – קָמוּ רַבִּים מֵהֶם וְעָלוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל; בֵּינֵיהֶם הָיוּ מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין, יִצְחָק בֶּן-צְבִי וְרָחֵל יַנָּאִית-בֶּן-צְבִי, חַיָּה-שָׁרָה וִיחֶזְקֵאל חַנְקִין, דָּוִד בֶּן-גּוּרְיוֹן, בֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן, הָאַחִים שׁוֹחַט וַאֲחֵרִים. אֲחָדִים מֵחַבְרֵי הַ“הֲגַנָּה הָעַצְמִית” – בֵּינֵיהֶם חַיָּה-שָׁרָה וִיחֶזְקֵאל חַנְּקִין וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹחַט – הֵבִיא יִשְׂרָאֵל בֶּלְקִינְד לְבֵית-הַיְּתוֹמִים שֶׁלּוֹ, “קִרְיַת-סֵפֶר” – שֶׁיְּסַיְּעוּ לוֹ בְּהַדְרָכָה וּבְהוֹרָאָה, בִּשְׁמִירָה וּבְנִהוּל.

אָכֵן, לְיָדַיִם נֶאֱמָנוֹת נָפַל אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד הַפָּצוּעַ וְהַשּׁוֹתֵת דָּם בַּאֲפֵלַת-הַלַּיְלָה. חַיָּה-שָׁרָה חַנְקִין, שֶׁחָבְשָׁה אֶת פִּצְעֵי יְחֶזְקֵאל בַּעֲלָהּ בְּחַדְרֵי-חֲדָרִים בְּהוֹמֶל שֶׁבְּרוּסְיָה לְאַחַר שֶׁנִּפְצַע בִּקְרָב עִם הַפּוֹרְעִים, הִיא שֶׁחָבְשָׁה גַּם אֶת פְּצָעָיו שֶׁל זַיְד וְטִפְּלָה בּוֹ בְּאַהֲבַת אֵם וְאָחוֹת. אִשָּׁה יְקָרָה וַאֲצִילַת-נֶפֶשׁ הִיא סַבְתָּא חַיָּה-שָׁרָה חַנְקִין עַד הַיּוֹם, וְאֵין לְךָ בֶּן-הָעֲלִיָּה-הַשְּׁנִיָּה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, שֶׁלֹּא אָכַל עַל שֻׁלְחָנָהּ וְלֹא נָח בְּבֵיתָהּ בַּיָּמִים הַהֵם…

“לֹא הַמִּשְׁחָה מִרְפָּאָה”, הָיְתָה צוֹחֶקֶת וְאוֹמֶרֶת לַחֲנִיכֵי בֵּית-הַיְּתוֹמִים בִּשְׁפֵיָה, “וְלֹא הָרְפוּאוֹת מַעֲלוֹת אֲרוּכָה. אֶלָּא הַכְפֵּל אֶת הַצַּלַּחַת – וְתַבְרִיא מֵהַקַּדַּחַת… בַּקֵּשׁ מָנָה נוֹסֶפֶת, עוֹד וְעוֹד – וְתִהְיֶה בָּרִיא מְאֹד-מְאֹד…” וּבְעוֹד חַיָּה-שָׁרָה דּוֹאֶגֶת לְגוּפוֹ שֶׁל זַיְד, הִתְחִיל יִשְׂרָאֵל שׁוֹחַט לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ וּלְעוֹדֵד אֶת רוּחוֹ: “וְכִי לֹא כָּךְ חִנֵּךְ אוֹתְךָ מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין בִּהְיוֹתְךָ בְּוִילְנָה, זַיְד? הֲרֵי לְךָ הוֹכָחָה חַיָּה לְצִדְקַת דְּבָרָיו שֶׁל בַּעַל-חֲלוֹמוֹת זֶה. הָעַרְבִים מְעִזִּים לִתְקֹף אוֹתָנוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, כָּרוּסִים בְּרוּסְיָה – כִּי אַף כָּאן אָנוּ מִעוּט בְּתוֹךְ יָם שֶׁל עַרְבִים… יֵשׁ לְמַהֵר וּלְהָבִיא יְהוּדִים רַבִּים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. הֲמוֹנִים-הֲמוֹנִים! בַּיּוֹם עוֹבְדִים הָעַרְבִים בְּמִשְׁקֵי הַמּוֹשָׁבוֹת, גּוֹנְבִים וּמַעֲלִיבִים אֶת בַּעֲלֵיהֶם הַיְּהוּדִים; וּבַלַּיְלָה הֵם שׁוֹמְרִים, כִּבְיָכוֹל, עַל הַמְּשָׁקִים – וְשׁוֹדְדִים וְרוֹצְחִים, וְלֵית דִּין וְלֵית דַּיָּן… יֵשׁ לִכְבֹּשׁ אֶת הָעֲבוֹדָה בַּמּוֹשָׁבוֹת הָעִבְרִיּוֹת, לִרְכֹּשׁ נֶשֶׁק וְסוּסוֹת – וְלִשְׁמֹר עַל הָרְכוּשׁ הַיְּהוּדִי וְהַנֶּפֶשׁ הָעִבְרִית. כֵּן, כֵּן, יְהוּדִים יַעַבְדוּ בַּמְּשָׁקִים בַּיּוֹם וְיִשְׁמְרוּ עֲלֵיהֶם בַּלַּיְלָה… כָּאן בְּאֶרֶץ אֲבוֹתֵינוּ, לֹא יִהְיוּ חַיֵּינוּ הֶפְקֵר, לֹא יִפְרְעוּ בָּנוּ פְּרָעוֹת וְדָמֵנוּ לֹא יִשָּׁפֵךְ לְלֹא-טַעַם… וְהָעִקָּר – עָלֵינוּ לְהָקִים מְשָׁקִים שִׁתּוּפִיִּים, אֲשֶׁר פּוֹעֲלִים וּפוֹעֲלוֹת עִבְרִיִּים יַעַבְדוּ וְיִחְיוּ בָּהֶם, וְהַמְּשָׁקִים יִהְיוּ רְכוּשׁ הָעָם, רְכוּשׁ-לְאֻמִּי…”

“וְנִקְנֶה סוּסוֹת עַרְבִיּוֹת?” שׁוֹאֵל זַיְד מִתּוֹךְ תַּחְבּוֹשׁוֹתָיו.

“וַדַּאי…”

“וְנֶשֶׁק חָדָשׁ?”

“אַנְגְּלִי וְצָרְפָתִי…”

“בֶּאֱמֶת?”

“גְּדוּד פָּרָשִׁים נָקִים!” מִתְלַהֵב חַנְקִין וּמַכְרִיז, “כְּמוֹ קוֹזָקִים…”

“אֲנִי מַסְכִּים, חֲבֵרִים…”

“וּכְשֶׁתַּבְרִיא וְתָשׁוּב לְאֵיתָנְךָ”, הוֹסִיף יִשְׂרָאֵל שׁוֹחַט בְּקוֹל מְשַׁכְנֵעַ וּמְצַוֶּה, “תֵּצֵא וְתֶאֱרֹב לָהֶם לָרוֹצְחִים הַשְּׁפָלִים, אֲשֶׁר רוֹצְצוּ אֶת גֻּלְגָּלְתְּךָ, וּתְשַׁלֵּם לָהֶם מִדָּה כְּנֶגֶד מִדָּה”…

“לִנְקֹם בָּהֶם?” מִזְדַּעְזֵעַ זַיְד, “דָּם תַּחַת דָּם?!”

“כֵּן!” מַרְעִים יִשְׂרָאֵל בְּקוֹלוֹ, “נְקָמָה! הֵם, אַנְשֵׁי הַמִּדְבָּר, אֵינָם מְבִינִים שָׂפָה אַחֶרֶת. סִיסְמָתָם: עַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה וְעַיִן תַּחַת עַיִן… סְלִיחָה וְכַפָּרָה אֵינָן נֶחְשָׁבוֹת בְּעֵינֵיהֶם לְטוּב-לֵב, אֶלָּא לַפַּחְדָנוּת וּלְחֻלְשָׁה. ‘בְּדָם וּבָאֵשׁ יְהוּדָה נָפְלָה – וּבְדָם וָאֵשׁ תָּקוּם’!”

“לֹא”… לוֹחֵשׁ זַיְד בְּקוֹל צָרוּד מֵחֻלְשָׁה. “לֹא וָלֹא… מוֹרִי, מִיכָאֵל הַלְפֶּרִין, לִמְּדַנִי אֶת דֶּרֶךְ הָאַהֲבָה, כִּבּוּשׁ עַל-יְדֵי יְדִידוּת וַהֲבָנָה הֲדָדִית. בָּאנוּ הֵנָּה כְּבָנִים הַשָּׁבִים לְבֵיתָם, עַרְבִיֵּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אַחֵינוּ הֵם, בְּנֵי-דּוֹד… עָלֵינוּ לְהַסְבִּיר לָהֶם, לִפְקֹחַ עֵינֵיהֶם… אֲנִי לֹא אֵלֵךְ בַּדֶּרֶךְ הַקַּלָּה שֶׁל עַיִן תַּחַת עַיִן, אֶלָּא בַּדֶּרֶךְ הַקָּשָׁה וְהָאֲרֻכָּה…”

“הָגָר עִם זְאֵב – עָלָיו בִּלְשׁוֹנוֹ לְיַבֵּב”… אָמַר יִשְׂרָאֵל וְנֶאֱנַח, “תַּזְקִין תַּחְכִּים, זַיְד. הַפַּעַם יָצָאתָ מִיְּדֵיהֶם חַי. רַק חַבּוּרוֹת וְצַלָּקוֹת תִּשָּׁאֵרְנָה לְךָ בְּגֻלְגָּלְתְּךָ… אַךְ בַּל אֶפְתַּח פֶּה לַשָּׂטָן, יְדִידִי, הַנָּחָשׁ מִתְחַבֵּא תַּחַת הַתֶּבֶן, אוֹמְרִים הַבֶּדְוִים. תִּדְרֹס עַל הַתֶּבֶן בָּרֶגֶל אוֹ תַּחְפֹּן מִמֶּנּוּ קֹמֶץ – וְהַנָּחָשׁ יַכִּישׁ אוֹתְךָ בְּלִי-רַחֲמִים…”

“אַף-עַל-פִּי-כֵן”, לָחַשׁ זַיְד וְנֶאֱנַח אַף הוּא, “שָׁמַעְתִּי שֶׁאֲפִילוּ מַנְיָה וִילְבּוּשֶׁבִיץ', שֶׁדָּגְלָה בְּטֶרוֹר וְאַלִּימוּת נֶגֶד הַצָּאר הָרוּסִי וְיוֹעֲצָיו הַמְּרֻשָּׁעִים, אַף הִיא בְּעַד יַחֲסֵי-שְׁכֵנוּת טוֹבִים עִם עַרְבִיֵּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל”.

“מַנְיָה וִילְבּוּשֶׁבִיץ' – בַּעֲלַת-תְּשׁוּבָה הִיא”, אָמַר בֶּלְקִינְד בְּלִגְלוּג, “בַּחוּרָה רַגְשָׁנִית זֹאת – לְרַבָּנִית נֶהֶפְכָה בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל…”

בְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל נִשְׁאָה מַנְיָה וִילְבּוּשֶׁבִיץ' לְיִשְׂרָאֵל שׁוֹחַט וְהָיְתָה לְמַנְיָה שׁוֹחַט; וְכֵיוָן שֶׁנָּטְלָה חֵלֶק פָּעִיל בְּחַיֵּי הַשּׁוֹמְרִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִשְׁפִּיעָה בְּיוֹתֵר עַל זַיְד – נְסַפֵּר בָּהּ וְנַעֲלֶה זִכְרָהּ, כִּי כָּל חַיֶּיהָ הָיוּ קֹדֶשׁ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְהִיא עַצְמָהּ לֹא הָיוּ לָהּ אֲפִילוּ סַפָּה וְשֻׁלְחָן מִשֶּׁלָּהּ…

סְטוּדֶנְטִית רַגְשָׁנִית וּבַעֲלַת נֶפֶשׁ סוֹעֶרֶת הָיְתָה מַנְיָה. בִּצְעִירוּתָהּ נִסְתַּפְּחָה לְמִפְלֶגֶת הַסּוֹצְיָאל-רֶבוֹלוּצְיוֹנֶרִים (הַמַּהְפְּכָנִיִּים) וְהָיְתָה פְּעִילָה דַּוְקָא בַּסִּיעָה הַטֶּרוֹרִיסְטִית שֶׁבָּהּ, שֶׁנִּסְּתָה לַהֲרֹג אֶת הַצָּאר וְעוֹשֵׂי-דְּבָרוֹ עַל-יְדֵי פְּצָצוֹת וּמוֹקְשִׁים. נֵס גָּדוֹל קָרָה לָהּ וְלָנוּ – וְנִצְּלָה בִּידֵי אָחִיהָ, גְּדַלְיָהוּ וִילְבּוּשֶׁבִיץ'. כִּי הַלָּה הָיָה צִיּוֹנִי וּמְהַנְדֵּס-מֻמְחֶה – וְעָלָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְהָקִים בָּהּ תַּעֲשִׂיָּה עִבְרִית. וּמִשֶּׁרָאָה כִּי צָרָה מְאַיֶּמֶת עַל אֲחוֹתוֹ הַצְּעִירָה וְחַיֶּיהָ בְּסַכָּנָה – וַחֲבֵרֶיהָ כֻּלָּם נִתְפְּסוּ עַל-יְדֵי הַמִּשְׁטָרָה הַצָּארִית וְהוּמְתוּ – שָׁלַח לָהּ מִבְרָק עַל מַחֲלָתוֹ הַמְּדֻמָּה וְהַמְּסֻכֶּנֶת, כִּבְיָכוֹל, וְהִיא מִהֲרָה וּבָאָה לְהַצִּיל אֶת חַיָּיו שֶׁל הַ“בּוּרְגָּנִי” מְיַסֵּד בֵּית-הַחֲרֹשֶׁת “שֶׁמֶן” בְּחֵיפָה… מַנְיָה בָּאָה, רָאֲתָה אֶת אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִתְאַהֲבָה בָּהּ- וְהִצִּילָה אֶת חַיֶּיהָ…

זַיְד הָיָה מִתְיַחֵס בְּכָבוֹד לַחֲבֵרָיו הַמַּשְׂכִּילִים, עוֹמֵד לִפְנֵיהֶם כְּתַלְמִיד לִפְנֵי רַבּוֹ וְשׁוֹתֶה דִּבְרֵיהֶם בְּצָמָא. כָּאֵלֶּה הָיוּ רָחֵל יַנָּאִית וְיִצְחָק בֶּן-צְבִי, מַנְיָה וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹחַט וַאֲחֵרִים, שֶׁהִשְׁפִּיעוּ מְאֹד עַל אָפְיוֹ וְעַל הַשְׁקָפַת עוֹלָמוֹ. כֵּיוָן שֶׁיִּצְחָק בֶּן-צְבִי הָיָה רַבָּם שֶׁל “פּוֹעֲלֵי-צִיּוֹן” בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, מַנְהִיגָם וְדַבָּרָם, הִתְאַסְּפוּ צְעִירִים אֵלֶּה בְּחֶדֶר קָטָן שֶׁבְּיָפוֹ, בְּבַיִת עַרְבִי יָשָׁן, שֶׁעָמַד בְּתוֹךְ פַּרְדֵּס סָבוּךְ…

הַדָּבָר הָיָה בִּסְתָיו תרס"ח. עֲשָׁשִׁית-נֵפְט קְטַנָּה הֵאִירָה אֶת הַחֶדֶר. וְרוּחַ צוֹנֶנֶת וְלַחָה נָשְׁבָה מִן הַפַּרְדֵּס הַסָּמוּךְ וְחָדְרָה בְּעַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ. הַמָּנוֹעַ הֶעָלוּב שֶׁל בֵּית-הַשְּׁאִיבָה הַקָּטָן שֶׁבְּפַרְדֵּס הִשְׁמִיעַ פְּעִימוֹת תְּכוּפוֹת וּקְצוּבוֹת וּצְפַרְדְּעִים קִרְקְרוּ בַּבְּרֵכָה שֶׁמֵּאֲחוֹרֵי הַחַלּוֹן. עַל מַחְצֶלֶת-הַגֹּמֶא, שֶׁהָיְתָה פְּרוּשָׂה עַל רִצְפַּת-הָאֶבֶן, יָשְׁבוּ יִצְחָק בֶּן-צְבִי וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹחַט, אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד וִיחֶזְקֵאל חַנְקִין, יִשְׂרָאֵל גִּלְעָדִי וִיחֶזְקֵאל נִיסָנוֹב, צְבִי בֶּקֶר, בֶּרֶלֶה שְׁוַיגֶר וּמֶנְדְל פּוֹרְטוּגָלִי, וְשׂוֹחֲחוּ בִּלְחִישָׁה. לֹא אַנְשֵׁי מַחְתֶּרֶת וְקֶשֶׁר יָשְׁבוּ כָּאן, אֶלָּא חוֹלְמֵי עַצְמָאוּת יִשְׂרָאֵל. כַּנְפֵי הַהִסְטוֹרְיָה הִשִּׁיקוּ בַּחֲלַל הַחֶדֶר, מֵעַל רָאשֵׁיהֶם שֶׁל בַּחוּרִים הוֹזִים וְנוֹעָזִים אֵלֶּה, אֲשֶׁר נָשְׂאוּ אֶת חֲזוֹן הַקּוֹמְמִיּוּת בְּלִבּוֹתֵיהֶם וְהִכְרִיזוּ מֶרֶד עַל דִּבְרֵי-יְמֵי-יִשְׂרָאֵל הָעֲקֻבִּים מִדָּם:

דַּי לָשֶׁבֶת בְּחָסוּתָם שֶׁל הַגּוֹיִים!

סוֹף לְרוֹדָנוּתָם שֶׁל אַלִּימִים וְשׂוֹנְאֵי-יִשְׂרָאֵל לְמִינֵיהֶם!

יֻחְזְרוּ הַמַּעְדֵּר וְהַמַּחְרֵשָׁה, הַמַּזְמֵרָה וְהַמַּגָּל לִידֵי עַם יִשְׂרָאֵל!

יְהוּדִי אֵינֶנּוּ חַיָּב לִהְיוֹת מוּג-לֵב…

יֵדְעוּ הַגּוֹיִים, שֶׁבְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל קָם לִתְחִיָּה יְהוּדִי חָדָשׁ, הַחַי עַל עֲמַל-כַּפָּיו, וְיָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּשֶּׁלַח…

לְלַמֵּד בְּנֵי יְהוּדָה קֶשֶׁת…

אָנוּ מְנִיפִים דֶּגֶל תְּכֵלֶת-לָבָן, דִּגְלָהּ הֶחָדָשׁ שֶׁל צִיּוֹן הַקָּמָה לִתְחִיָּה, וְכוֹתְבִים עָלֶיהָ לְעֵינֵי הָעוֹלָם כֻּלּוֹ: “בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה נָפְלָה – בְּדָם וָאֵשׁ תָּקוּם”… וְהָאוֹתִיּוֹת כְּתוּבוֹת בִּדְיוֹ אֲדֻמָּה, כִּי “פּוֹעֲלֵי-צִיּוֹן” הִנְנוּ, חֲבֵרִים לִתְנוּעַת פּוֹעֲלִים יְהוּדִית, אֲשֶׁר צֶבַע דִּגְלָהּ אָדֹם הוּא…

"אָנוּ מְיַסְּדִים כָּאן אֲגֻדָּה וּשְׁמָהּ “בַּר-גִּיּוֹרָא”! הִכְרִיזוּ בֶּן-צְבִי וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹחַט, “עַל שְׁמוֹ שֶׁל שִׁמְעוֹן בַּר-גִּיּוֹרָא, אֲשֶׁר הִכְרִיז מֶרֶד עַל רוֹמָא הַמִּרְשַׁעַת וְהַמְּשַׁעְבֶּדֶת. בַּר-גִּיּוֹרָא הַגִּבּוֹר, שֶׁהֵעֵז לָצֵאת בְּחֶרֶב וּבְקֶשֶׁת לַהֲגָנַת יְרוּשָׁלַיִם – וּבְמוֹתוֹ צִוָּה לָנוּ אֶת הַחַיִּים”…

הַכֹּל קָמוּ עַל רַגְלֵיהֶם, הֵרִימוּ יְדֵיהֶם וְשָׁרוּ אֶת הִמְנוֹן ‘פּוֹעֲלֵי-צִיּוֹן’:

יָדֵינוּ לְצִיּוֹן נָרִים וְנִשָּׁבַע"…

וְהַפַּרְדֵּס עָנָה בְּהֵדִים:

“וּבְחֶרֶב גִּבּוֹרֵינוּ אֲשֶׁר נִ-שְׁ-בְּ-רׇ-ה…”

 

פֶּרֶק תְּשִׁיעִי חֲלוּצֵי סֶגֶ’רָה הָעַלִּיזִים    🔗

אֲגֻדַּת “בַּר-גִּיּוֹרָא”, שֶׁנּוֹסְדָה בְּחַג-הַסֻּכּוֹת תרס"ח בְּבַיִת קָטָן אֲשֶׁר בְּפַרְדֵּס עַרְבִי לְיַד יָפוֹ, לֹא הָיְתָה עֲדַיִן אִרְגּוּן “הַשּׁוֹמֵר”. סִיסְמַת “בַּר-גִּיּוֹרָא” הָיְתָה, אָמְנָם, “בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה נָפְלָה וּבְדָם וָאֵשׁ תָּקוּם”, אַךְ הָיְתָה זוֹ לְפִי שָׁעָה מְלִיצָה נָאָה בִּלְבַד. כְּדֵי לָלֶכֶת לַמּוֹשָׁבוֹת הָעִבְרִיּוֹת וְלִכְבוֹשׁ אֶת הַשְּׁמִירָה מִידֵי הַשּׁוֹמְרִים הָעַרְבִים וְהַצֶּ’רְקֶסִים – כֻּלָּם אֲנָשִׁים אַמִּיצִים וְגֵאִים, שֶׁחָיוּ עַל חַרְבָּם – צְרִיכִים הָיוּ הַבַּחוּרִים הַנִּלְהָבִים וְהַתְּמִימִים לַעֲבֹר כַּמָּה וְכַמָּה שְׁלַבֵּי-הֲכָנָה: לִלְמֹד אֶת הַשָּׂפָה הָעֲרָבִית, לִרְכֹּשׁ נֶשֶׁק וּלְהִתְאַמֵּן בּוֹ; לָדַעַת לְהַבְלִיג וְלֹא לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בּוֹ מִתּוֹךְ קַלּוּת-דַּעַת; – לְהַכִּיר יָפֶה אֶת הָאָרֶץ וְלִלְמֹד אֶת מִנְהֲגֵי הָעַרְבִים; לִקְנוֹת סוּסוֹת-רְכִיבָה גִּזְעִיּוֹת וְלִלְמֹד לִרְכֹּב עֲלֵיהֶן; לְטַפֵּל בָּהֶן וּלְקַשֵּׁט אוֹתָן כְּמִנְהַג הַפָּרָשִׁים הָעַרְבִים… לִחְיוֹת בַּמּוֹשָׁבוֹת וְלַעֲבֹד בְּחַקְלָאוּת, לְהִצְטַיֵּן בַּעֲבוֹדָה וְלִרְכֹּשׁ אֶת אֵמוּן הָאִכָּרִים…

כִּכְלוֹת הַכֹּל, הָיוּ כָּל הַחוֹלָמִים וְהַהוֹזִים הַלָּלוּ “עוֹלִים חֲדָשִׁים”, שֶׁדִּבְּרוּ עַל חַקְלָאוּת וְחַיֵּי-כְּפָר, אַךְ עֲדַיִן לֹא שָׁלְחוּ אֶת יְדֵיהֶם הַלְּבָנוֹת אֶל עָפָר הָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה. מִשּׁוּם כָּךְ רָשַׁם אִרְגּוּן “בַּר-גִּיּוֹרָא” בְּמַצָּעוֹ שְׁלֹשָׁה סְעִיפִים עִקָּרִיִּים: א) עַל כָּל חָבֵר וְחָבֵר בַּאֲגֻדָּה לַעֲבֹד שָׁנָה אַחַת לְפָחוֹת עֲבוֹדָה חַקְלָאִית בְּמוֹשָׁבָה עִבְרִית; ב) חַבְרֵי “בַּר-גִּיּוֹרָא” שׁוֹאֲפִים לַעֲבֹד יַחַד וְלִחְיוֹת חַיֵּי-שִׁתּוּף; מִטְבָּח וַחֲדַר-אֹכֶל מְשֻׁתָּפִים, שְׂמָחוֹת וְצָרוֹת מְשֻׁתָּפוֹת. ג) פְּנֵי הָאִרְגּוּן יִהְיוּ מְכֻוָּנִים אֶל הַגָּלִיל. – שֶׁכֵּן, בִּיהוּדָה וּבְשׁוֹמְרוֹן הָאִכָּרִים פַּרְדֵּסָנִים וְכוֹרְמִים הֵם, סוֹחֲרִים בְּתַפּוּזִים וּבְיַיִן, וְחַיֵּיהֶם אֵינָם שׁוֹנִים מֵחַיֵּי הַסּוֹחֲרִים בַּעֲיָרוֹת הַגּוֹלָה. וְאִלּוּ שָׁם, בַּגָּלִיל – חַקְלָאוּת שֶׁל מַמָּשׁ. בְּמוֹשְׁבוֹת הַגָּלִיל מְהַלֵּךְ הָאִכָּר הָעִבְרִי אַחֲרֵי מַחְרַשְׁתּוֹ, זוֹרֵעַ וְקוֹצֵר, וְדַשׁ בְּמוֹרַג בַּגֹּרֶן… שָׁם אֲוִיר-הָרִים וְסַכָּנוֹת. שָׁם הַיַּרְדֵּן, הַכִּנֶּרֶת וְהַחֶרְמוֹן. שָׁם אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁל מַעְלָה, אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל זֹאת אֲשֶׁר עָלֶיהָ חָלְמוּ וְשָׁרוּ:

אֵל יִבְנֶה הַגָּלִילָה,

הַגָּלִילָה, הַגָּלִיל!

אֵל יִבְנֶה הַגָּלִילָה,

הַגָּלִילָה הַ-גָּ-לִ-י-ל!…

כְּדֵי לְהַכְשִׁיר אֶת הָעוֹלִים לְהִתְיַשְּׁבוּת חַקְלָאִית בְּמוֹשְׁבוֹת הַבָּרוֹן אֲשֶׁר בַּשּׁוֹמְרוֹן וּבַגָּלִיל, יִסְּדָה חֶבְרַת הַהִתְיַשְּׁבוּת יִ“קָא חַוָּה חַקְלָאִית בַּגָּלִיל, בִּתְחוּם הַמּוֹשָׁבָה סֶגֶ’רָה. הַחֶבְרָה רָכְשָׁה חָאן עַתִּיק, חָצֵר מֻקֶּפֶת חוֹמָה וּמִגְדָּלִים, כִּנְּסָה לְכוּכֶיהָ יְהוּדִים בְּנֵי עֵדוּת שׁוֹנוֹת וְיוֹצְאֵי גַּלֻיּוֹת שׁוֹנוֹת, וּמִנְתָּה עֲלֵיהֶם אַגְרוֹנוֹם מְמֻחֶה, אֵלִיָּהוּ קְרָאוּזֶה שְׁמוֹ, שֶׁיְּלַמְּדֵם עֲבוֹדַת-אֲדָמָה לַהֲלָכָה וּלְמַעֲשֶׂה. הָיָה זֶה מֵעֵין בֵּית-סֵפֶר חַקְלָאִי לַאֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים, אֲשֶׁר בּוֹ חָרְשׁוּ וְזָרְעוּ, קָצְרוּ וְדָשׁוּ; גִּדְּלוּ צֹאן וּבָקָר – וְהוֹבִילוּ מַיִם בְּחָבִיּוֹת מִן הַמַּעְיָן שֶׁבַּכְּפָר הָעַרְבִי הַסָּמוּךְ, סֶגֶ’רָה… כִּי שְׁתֵּי סֶגֶ’רוֹת הָיוּ: סֶגֶ’רָה הָעַרְבִית וְסֶגֶ’רָה הָעִבְרִית. וּבָאֶמְצַע, בֵּין שְׁנֵי הַכְּפָרִים הִתְנוֹסְסָה הַחַוָּה. שָׁנִים אֲחָדוֹת עִבְּדוּ “חֲנִיכֵי” הַחַוָּה אֶת שֶׁטַח הַפַּלְחָה הַגָּדוֹל שֶׁעָמַד לִרְשׁוּתָם, עָבְדוּ וְנִהֲלוּ אֶת הַמֶּשֶׁק וְגָרְמוּ לְיִקָ”א – הֶפְסֵדִים…

כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ טָרְחוּ וְהִזִּיעוּ – וְשָׁעָה שֶׁהִכְנִיסוּ אֶת גַּרְעִינֵי הַתְּבוּאָה שֶׁבַּגֹּרֶן לְתוֹךְ שַׂקִּים וְהֶעֱבִירוּם לְמַחְסָן – נִתְבָּרֵר, לְצַעֲרוֹ הָרַב שֶׁל הָאַגְרוֹנוֹם קְרָאוּזֶה, כִּי הַמַּאֲזָן הַשְּׁנָתִי מִסְתַּכֵּם בְּגֵרָעוֹן שֶׁל רִבְבוֹת פְרַנְקִים.

אָז הוֹפִיעָה מַנְיָה וִילְבּוּשֶׁבִיץ' לִפְנֵי קְרָאוּזֶה הַנָּבוֹךְ וְהַמְּיֹאָשׁ, וְהִשְׁמִיעָה הַצָּעָה גּוֹאֶלֶת: הוֹאִיל וְחַבְרֵי “בַּר-גִּיּוֹרָא” הֶחְלִיטוּ לִחְיוֹת חַיִּים שִׁתּוּפִיִּים בְּמֶשֶׁק חַקְלָאִי, יוֹאִיל נָא כְּבוֹד הָאַגְרוֹנוֹם וְיָטִיל אֶת עִבּוּד הַחַוָּה וְנִהוּלָהּ עַל כִּתְפֵיהֶם הָרְחָבוֹת שֶׁל חַבְרֵי “בַּר-גִּיּוֹרָא”.

“הַיּוֹדְעִים הֵם חַקְלָאוּת, הַסּוֹצְיָאלִיסְטִים שֶׁלָּךְ?” שָׁאַל קְרָאוּזֶה בְּהִסּוּס.

מַנְיָה הוֹרִידָה מִשְׁקָפֶיהָ מֵעֵינֶיהָ וְהִשְׁהֲתָה עַל קְרָאוּזֶה מַבָּט מֻמְשָׁךְ, הִרְהֲרָה וְעָנְתָה: “לֹא…”

“וּבְכֵן, מַנְיָה?”

“אַתָּה תְּלַמְּדֵם וְתַדְרִיכֵם…”

“וּמִי אַחְרַאי, שֶׁלֹּא יְחַבְּלוּ בַּבְּהֵמוֹת וְלֹא יִשְׂרְפוּ אֶת הַגֹּרֶן בְּהֶבֶל-פִּיהֶם הַמַּהְפְּכָנִי?”

“אֲנִי…”

“וַהֲרֵי אַתְּ טֶרוֹרִיסְטִית מֻבְהֶקֶת, אֵשֶׁת פְּצָצוֹת וְאֶקְדָּחִים, וְאֵיךְ אֶסְמֹךְ עָלַיִךְ?”

“אָחִי עָרֵב בַּעֲדִי…”

“בְּסֵדֶר, מַנְיָה…”

קְרָאוּזֶה הִכִּיר יָפֶה אֶת אָחִיהָ שֶׁל מַנְיָה, הַמְּהַנְדֵּס וִילְבּוּשֶׁבִיץ' הַיָּדוּעַ, וְהֶחְלִיט לְנַסּוֹת:

“בְּשָׁעָה טוֹבָה, מַנְיָה!”

“בְּשָׁעָה מֻצְלַחַת…”

כָּךְ נוֹצַר הַקּוֹלֶקְטִיב הַחַקְלָאִי הַשִּׁתּוּפִי הָרִאשׁוֹן בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. כָּאן נוֹלְדָה, לְמַעֲשֶׂה, הַקְּבוּצָה הָרִאשׁוֹנָה בָּאָרֶץ, עוֹד לִפְנֵי הֱיוֹת דְּגַנְיָה בְּעֵמֶק-הַיַּרְדֵּן. חַוָּה קְטַנָּה וְנִדַּחַת זֹאת שֶׁבַּגָּלִיל הָיְתָה, אֵפוֹא עֶרֶשׂ הַקִּבּוּץ, וְגַם מְקוֹם גִּדּוּלוֹ שֶׁל אִרְגּוּן הַ“שּׁוֹמֵר”. חוֹמָה שׁוֹמֶמֶת וְקוֹדֶרֶת זֹאת, אֲשֶׁר תִּנְשָׁמוֹת קִנְּנוּ בִּצְרִיחֶיהָ, הָיְתָה פִּתְאֹם לְכַוֶּרֶת הוֹמָה, עֲמֵלָה וְעוֹשָׂה, טוֹרַחַת וְיוֹצֶרֶת בְּשֻׁתָּפוֹת…

טְרַקְטוֹרִים לֹא הָיוּ עֲדַיִן בַּיָּמִים הַהֵם – וְהָיוּ חוֹרְשִׁים בִּשְׁוָרִים. מְכוֹנוֹת-זְרִיעָה טֶרֶם נִרְאוּ בָּאָרֶץ בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה – וְהָיוּ קוֹשְׁרִים לַמָּתְנַיִם אֶת “מֶשֶׁךְ הַזֶּרַע”, חוֹפְנִים מְלֹא הַחֹפֶן זְרָעִים וְזוֹרְעִים בְּהֶנֶף-יָד… הַבַּחוּרִים חָבְשׁוּ מִגְבְּעוֹת-קַשׁ רַחֲבוֹת-שׁוּלַיִם, לַהֲגָנָה מִקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וְהַבַּחוּרוֹת לָבְשׁוּ מִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים. כִּי כָּךְ קָבְעוּ בַּאֲגֻדָּה: הַבַּחוּרוֹת שְׁווֹת-זְכֻיּוֹת לַבַּחוּרִים וְעוֹבְדוֹת כְּמוֹהֶם בַּשָּׂדֶה; וְהַבַּחוּרִים מְסַיְּעִים לְיַד הַבַּחוּרוֹת בַּמִּטְבָּח וּבַחֲדַר-הָאֹכֶל; חוֹבְשִׁים סִנָּר וּמְקַלְּפִים תַּפּוּחֵי-אֲדָמָה, מְקַרְצְפִים אֶת רִצְפּוֹת-הַבֶּטוֹן הָאֲפֹרוֹת וְשׁוֹטְפִים כֵּלִים…

אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד הוּא אֲשֶׁר נִתְמַנָּה מֵאֵלָיו עַל הַגְשָׁמַת שִׁוּוּי-הַזְּכֻיּוֹת, וְהִקְפִּיד מְאֹד עַל הַגְשָׁמַת נֹהַג זֶה בְּחַיֵּי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בִּרְצִינוּתוֹ וּבִמְסִירוּתוֹ לַקְּבוּצָה הוּא מְלַמֵּד אֶת הַחֲבֵרוֹת לַחֲרֹשׁ בַּשְּׁוָרִים, לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּנֶשֶׁק וְלִרְכֹּב עַל פְּרֵדוֹת. כִּי סוּסוֹת טֶרֶם קָנוּ מֵחֲמַת חֶסְרוֹן-כִּיס, וּבְכָל הַחַוָּה כֻּלָּהּ נִמְצְאָה בֵּינָתַיִם רַק “אֲצִילָה” אַחַת, סוּסָתוֹ הָעֲרָבִית הַנָּאָה שֶׁל מְנַהֵל-הַחַוָּה. בְּחָסוּת הַחֲשֵׁכָה, מְנַסֶּה, אָמְנָם, זַיְד לְהוֹשִׁיב אֶת הַבַּחוּרוֹת עַל הָאֻכָּף הַמְּצֻיָּץ שֶׁעַל גַּב הַסּוּסָה – אַךְ הִיא מִתְקוֹמֶמֶת וּמְנַעֶרֶת אוֹתָן אַרְצָה…

שָׁם, בְּחַוַּת סֶגֶ’רָה, עֻצְּבָה דְּמוּתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַחֲדָשָׁה שֶׁבְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – הָאִשָּׁה הָעוֹבֶדֶת וְהַיּוֹצֶרֶת, הָרוֹאָה אֶת עַצְמָהּ שֻׁתָּפָה לַגֶּבֶר בַּמֶּשֶׁק וּבְחַיֵּי יוֹם-יוֹם. גְּזוּזוֹת-שֵׂעָר וּלְבוּשׁוֹת מִכְנְסֵי-עֲבוֹדָה אֲרֻכִּים; חֲגוֹרוֹת אֶקְדָּח עַל מָתְנֵיהֶן וּמְרִימוֹת רֹאשׁ-גֵּא; שְׁזוּפוֹת פָּנִים וּזְרוֹעוֹת מֵעֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה בַּשֶּׁמֶשׁ הַלּוֹהֶטֶת וּבַעֲלוֹת הִלּוּךְ חָפְשִׁי וּבָטוּחַ – מָשְׁכוּ אֲלֵיהֶן חַבְרוֹת הַקְּבוּצָה עֵינֵי כֹּל בַּחִדּוּשׁ שֶׁבַּדָּבָר. יְהוּדִים הָיוּ מִצְטַחֲקִים וּמִתְגָּאִים בִּבְנוֹת-הַחַיִל הַגְּלִילִיּוּת, וְאִלּוּ הָעַרְבִים הָיוּ מַלְעִיגִים וּמְגַדְּפִים בַּחֲשַׁאי, חוֹרְקִים שֵׁן וְלוֹחֲשִׁים: בְּאַלְלָה, גִּבּוֹרָה… בִּינְת אֶל שַׁיְטַאן (בַּת-הַשָּׂטָן)…"

הָעֲבוֹדָה הַקָּשָׁה וְהַחַיִּים הַמְּשֻׁתָּפִים אִחֲדוּ אֶת הַחֲבֵרִים וְהַחֲבֵרוֹת לְמִשְׁפָּחָה אַחַת, מִשְׁפָּחָה הָעֲמֵלָה בְּהַכָּרָה וּבְשִׂמְחָה, מְאֻשֶּׁרֶת בַּעֲבוֹדָתָהּ וּשְׂמֵחָה בְּחֶלְקָהּ. הַמָּזוֹן הָיָה פָּשׁוּט, שְׁעוּעִית וַעֲדָשִׁים, בּוּרְגּוּל (חִטָּה גְּרוּסָה), זֵיתִים וּבָצָל, וְלֶחֶם שָׁחוֹר – מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם שֶׁל חַבְרֵי הַקְּבוּצָה.

וְעַל אַף הָעֲיֵפוּת הָרַבָּה – הָיוּ עוֹרְכִים עֶרֶב-עֶרֶב “פַנְטַזִיָה” (נִשְׁפִּיָּה) בַּחֲדַר-הָאֹכֶל, שָׁרִים וְרוֹקְדִים, צוֹחֲקִים וְצוֹהֲלִים. מֵאִירְקֶה חַזְנוֹבִיץ, שֶׁנִּתְפַּרְסֵם אַחַר-כָּךְ כְּסֵמֶל הִסְתַּדְּרוּת “הַשּׁוֹמֵר” – כִּי הָיָה מְהַדֵּר בְּגִנּוּנֵי קִשּׁוּט הַסּוּסָה וְנִקְיוֹן לְבוּשׁוֹ וְנִשְׁקוֹ – מֵאִירְקֶה זֶה הָיָה מִתְיַשֵּׁב עַל שְׁרַפְרַף, מְתוֹפֵף עַל גַּבֵּי פַּח רֵיק, קוֹבֵעַ אֶת הַקֶּצֶב, וְהַכֹּל רוֹקְעִים בְּרַגְלֵיהֶם עַד כְּלוֹת הַכֹּחוֹת:

הַגָּלִילָה, הַגָּלִילָה

הַגָּלִילָה, הַגָּלִיל!

אֵל יִבְנֶה הַגָּלִילָה, הַגָּלִילָה הַ-גָּ-לִ-י-ל!…

שָׁם שׁוּעָלִים יֵשׁ, בָּחוּר טוֹב שֶׁלִּי,

שָׁם שׁוּעָלִים יֵשׁ, חֲבִיבִי שֶׁלִּי…

גְּלִילִיָּה, גְּלִילִיָּה, בַּת-הָרִים יְפֵהפִיָּה,

אֲנִי שֶׁלָּךְ וְאַתְּ – שֶׁלִּי"…

כֻּלָּם הָיוּ צְעִירִים וּמְלֵאֵי מֶרֶץ, סְפוּגֵי חֲלוֹמוֹת וּשְׁאִיפוֹת, גַּעְגּוּעִים וַהֲזָיוֹת. וְכָאן, בַּגָּלִיל הָרוֹמַנְטִי הַזֶּה, עַל סַף הִתְגַּשְּׁמוּת הַשְּׁאִיפוֹת – נָפַל בְּחֶלְקָם אֹשֶׁר אֵין-קֵץ, וְהָיְתָה הַרְגָּשַׁת חַג נִצְחִי…בָּעֲרָבִים הָיָה הָאַגְרוֹנוֹם קְרָאוּזֶה מַרְצֶה בְּאָזְנֵיהֶם עַל הַחַקְלָאוּת בָּעוֹלָם וּבְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, מְסַפֵּר עַל כִּשְׁלוֹנוֹת וּמַצִּית בְּלִבָּם שְׁאִיפָה לְשִׁפּוּר דַּרְכֵי הָעֲבוֹדָה וּלְהַגְדָּלַת הַיְּבוּל.

רָחֵל יַנָּאִית וְיִצְחָק בֶּן-צְבִי הָיוּ בָּאִים וּמַרְצִים לִפְנֵי חַבְרֵיהֶם עַל צִיּוֹנוּת וְהַלְּחִימָה בְּצָאר וּבְעוֹשֵׂי-דְּבָרוֹ…

הָעַרְבִים לֹא יָכְלוּ לִרְאוֹת בְּעַיִן יָפָה אֶת הַבַּחוּרִים הַגְּבַרְתָּנִים וְהַמִּתְרוֹנְנִים הָאֵלֶּה, הַמְּהַלְּכִים בְּסֶגֶ’רָה וּסְבִיבָתָהּ חֲגוּרִים רוֹבֶה, אֶקְדָּח וּפִגְיוֹן. לְמַעַן הָאֱמֶת, שְׁלֹשָׁה כֵּלִים אֵלֶּה הָיוּ כָּל צִיּוּדָם הַמִּלְחַמְתִּי שֶׁל חַבְרֵי “בַּר-גִּיּוֹרָא”, וְכָל אֶחָד מֵהֶם, שֶׁיָּצָא לְבַקֵּר בִּכְפָר עַרְבִי סָמוּךְ, הָיָה מִצְטַיֵּד וּמִתְקַשֵּׁט בְּכֵלִים אֵלֶּה. אַךְ הָעַרְבִים הָיוּ בְּטוּחִים, כִּי בַּחוּרֵי הַחַוָּה מְצֻיָּדִים בְּמֵיטַב הַנֶּשֶׁק שֶׁבָּאִימְפֶּרְיָה הָעוֹתוֹמָנִית… אֵין לְהַשְׁלִים, אֵפוֹא, עִם חֻצְפָּה יְהוּדִית זֹאת וְאֵין לָתֵת לְבַחוּרִים עֲלוּבִים אֵלֶּה לְהָרִים רֹאשׁ וְלִדְחֹק אֶת רַגְלֵי הַפָּרָשׁ וְהַשּׁוֹמֵר הָעַרְבִיִּים! הַיְּהוּדִי חַיָּב לְהִכָּנַע לַגִּבּוֹר הַמֻּסְלְמִי, לְהִתְרַפֵּס לְפָנָיו, לְכַבֵּד אֶת יָדוֹ הַחֲזָקָה וְלִהְיוֹת בֶּן-חָסוּת, הַחַי בִּזְכוּת הַשּׁוֹמֵר-הַשּׁוֹדֵד הָעַרְבִי…

וְאָכֵן, שִׁכְנֵיהֶם הָעַרְבִים לֹא הִנִּיחוּ לַבַּחוּרִים זְמַן רַב לָשִׁיר וְלִרְקֹד, לַעֲבֹד בְּשַׁלְוָה וְלִהְיוֹת מְאֻשָּׁרִים וּשְׂמֵחִים בְּחֶלְקָם. אָמְנָם חָשְׁשׁוּ לִתְקֹף אֶת תּוֹשָׁבֵי הַחַוָּה עַצְמָם, כִּי הִתְיָרְאוּ מִנַּחַת זְרוֹעָם, אַךְ עַל חֲבוּרַת יְדִידִים וְאוֹרְחִים שֶׁהִתְקָרְבָה לְסֶגֶ’רָה בְּעֶרֶב חַג הַפֶּסַח שֶׁל אוֹתָהּ הַשָּׁנָה, כְּדֵי לָחֹג אֶת הַחַג עִם חַבְרֵיהֶם שֶׁבְּחַוָּה, הִתְנַפְּלוּ לְאוֹר הַיּוֹם וּלְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ, שָׁדְדוּ וּפָגְעוּ וְהִתְעַלְּלוּ בָּהֶם. וְכַאֲשֶׁר הֵעֵז אַחַד הָאוֹרְחִים לְהָגֵן עַל הַחֲבוּרָה בַּנֶּשֶׁק שֶׁבְּיָדוֹ וּפָצַע פִּצְעֵי-מָוֶת אֶת אַחַד הַשּׁוֹדְדִים – לֹא אֵחֲרָה הַנְּקָמָה לָבוֹא… לֹא עָבְרוּ אֶלָּא יָמִים מְעַטִּים, וּשְׁלֹשָׁה מִתּוֹשָׁבֵי סֶגֶ’רָה נִרְצְחוּ בִּידֵי גּוֹאֲלֵי הַדָּם. אָכֵן זֹאת תּוֹרַת הַמִּדְבָּר: עַל חַרְבְּךָ תִּחְיֶה וְכָל-דְּאַלִּים גְּבָר!…

אָז הֻטַּל הַפּוּר וְנָפְלָה הַהַכְרָעָה: לִטֹּל נֶשֶׁק עִבְרִי בַּיָּד וּלְהָגֵן עַל הַיִּשּׁוּבִים הָעִבְרִים שֶׁבְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ, עַל חַיֵּי הַמִּתְיַשְּׁבִים וְעַל כָּל אֵלֶּה הַבָּאִים אֲלֵיהֶם אוֹ יוֹצְאִים מִתְּחוּמָם. וּלְאַחַר וִכּוּחִים סוֹעֲרִים נוֹסְדָה בְּפֶסַח תרס“ט (1909) הִסְתַּדְּרוּת הַ”שׁוֹמֵר". הַשִּׁלְטוֹן הַתּוּרְכִּי לֹא רָאָה בְּעַיִן יָפָה אֶת הַבַּחוּרִים הַמּוֹסְקוֹבִּים (הָרוּסִים) עוֹלִים עַל סוּסוֹת אֲצִילוּת וּמְקֻשָּׁטוֹת, לוֹבְשִׁים עַבַּאיוֹת נָאוֹת וּמִתְגַּנְדְּרִים בְּנֶשֶׁק חָדָשׁ. וְהַשּׁוֹמְרִים הָעַרְבִים לְמִינֵיהֶם, אַף הֵם לֹא שָׂשׂוּ לִקְרַאת מִתְחָרִים וְדוֹחֲקֵי-רַגְלֵיהֶם… וְהַשּׁוֹדְדִים וְהַגַּנָּבִים – עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהֵעִיבוּ פְּנֵיהֶם, חָרְקוּ שֵׁן וְרָטְנוּ בַּחֲשַׁאי. שֶׁהֲרֵי שֻׁתָּפֵיהֶם שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים הָעַרְבִים הָיוּ וְחִלְּקוּ בֵּינֵיהֶם כָּל גְּנֵבָה וְכָל גְּזֵלָהּ… אַךְ שַׂר-הָאֻמָּה צִוָּה: עָשׂוּ, בַּחוּרִים, וְתַצְלִיחוּ! כָּל הַהַתְחָלוֹת קָשׁוֹת. אַךְ יֵשׁ לְהַתְחִיל. הָעֵזוּ וְעָשׂוּ – וֵאלֹהֵי-יִשְׂרָאֵל יִהְיֶה בְּעֶזְרְכֶם.

 

פֶּרֶק עֲשִׂירִי הַסּוּסָה “דּוּמִיָּה”    🔗

בַּיּוֹם סְתָיו אֶחָד חָרַשׁ אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד לְבַדּוֹ בְּשָׂדֶה מְרֻחָק מֵהַחַוָּה, וְהִנֵּה נִתְקָרֵב אֵלָיו הֵלֶךְ זָר וְזָקֵן, כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ אַחֲרָיו בְּחֶבֶל בְּהֵמָה דַּלָּה וּכְחוּשָׁה, סָפֵק סוּס סָפֵק פֶּרֶד…

“הַתּוּכַל לְהַשְׁקוֹתֵנִי מַיִם, בְּנִי?” שָׁאַל הַהֵלֶךְ, כְּשֶׁהוּא מַגִּישׁ כַּף יָדוֹ הַקְּמוּצָה אֶל פִּיו וְגוֹמֵעַ כִּבְיָכוֹל מִתּוֹכָהּ, – “מוֹיֶה…”

“מַיִם?”

“כֵּן, מַיִם, בְּנִי, צָמֵא אֲנִי וְעָיֵף וְהַחֹם גָּדוֹל…”

“בּוֹא, בּוֹא, יָא שֵׁיךְ, וְאַשְׁקֶה אוֹתְךָ מַיִם מִן הַכַּד שֶׁבְּצֵל הָעֲגָלָה, וְגַם אֶת בְּהֶמְתְךָ אַשְׁקֶה…”

“יַרְבֶּה אַלְלָה כֹּחֲךָ, בְּנִי…”

“מֵאַיִן וּלְאָן, דּוֹדִי?” שָׁאַל זַיְד כְּשֶׁהוּא מַגִּישׁ לוֹ לַזָּקֵן כַּד-חֶרֶס קָטָן, שָׁחוֹר וְרָטֹב, וְהַלָּה מַגְבִּיהוֹ וּמֵרִיק קִלּוּחִים-קִלּוּחִים לְתוֹךְ פִּיו הַפָּעוּר, בְּהַשְׁמִיעוֹ לַעְלוּעִים קוֹלָנִיִּים.

“מִן הַחוֹרָן, בְּנִי…”

זַיְד הִשְׁהָה מַבָּט מְמֻשָּׁךְ עַל הַהֵלֶךְ הַזָּר וְנֶאֱנַח חֶרֶשׁ. הַלָּה הָיָה לָבוּשׁ עַבַּאיָה שְׁחוֹרָה וּכְבֵדָה, קְרוּעָה וּנְקוּבָה. רֹאשׁוֹ הָיָה עָטוּף מִטְפַּחַת יְשָׁנָה-נוֹשָׁנָה, סְפוּגָה זֵעָה וְאָבָק. רַגְלָיו הַיְּחֵפוֹת וְהַשְּׁזוּפוֹת הָיוּ תְּקוּעוֹת בְּסַנְדָּלִים פְּרוּמִים וּפָנָיו הַמָּאֳרָכִים וְהַשְּׁחוּמִים, שֶׁזְּקַן-שֵׂיבָה דָּלִיל וּמְחֻדָּד מְחֻבָּר אֲלֵיהֶם, הָיוּ רָזִים וּמְצֻמָּקִים…

“הֲתֹאכַל גַּם מִלַּחְמִי, דּוֹדִי?”

“יַרְבֶּה אַלְלָה אוֹנְךָ, בְּנִי…”

“וּלְאָן פָּנֶיךָ?”

“נוֹכַח אַלְלָה דַּרְכִּי, בְּנִי, אֶל שֵׁבֶט הַתּוּרְכְּמֶנִים…”

“וְלָמָּה אַתָּה מוֹשֵׁךְ אַחֲרֶיךָ בְּהֵמָה עֲלוּבָה זֹאת, יָא שֵׁיךְ?”

“עֲלוּבָה?!” רָגַז הַזָּקֵן פִּתְאֹם, “בְּאַלְלָה, בִּתָּהּ שֶׁל סוּסָה אֲצִילָה הִיא, סוּסָה מְפֻרְסֶמֶת בְּכָל הַחוֹרָן… וּלְתִתָּהּ בְּמַתָּנָה לְבֶן-דּוֹדִי אָמַרְתִּי, אַךְ נֶעֶקְצָה אוֹ הֻכְּשָׁה בַּדֶּרֶךְ, הַמִּסְכֵּנָה, וְהִיא חוֹלָה וּזְקוּקָה לִמְנוּחָה וּלְרִיפּוּי”.

זַיְד הִבִּיט אֲרֻכּוֹת בַּסְּיָחָה הַצְּנוּמָה וְהַחֲלוּשָׁה וְעֵינָיו נִפְגְּשׁוּ בְּעֵינֶיהָ. עֲצוּבוֹת הָיוּ וְלֵאוֹת, אַךְ מַבְהִיקוֹת וּמְלֵאוֹת תְּבוּנָה. חֲמִימוּת נִשְׁקְפָה מִתּוֹכָן וּכְעֵין זִיק-אֱנוֹשׁ הִבְהִיק בְּמַעֲמַקֵּיהֶן – וְלִבּוֹ הוּצַף רַחֲמִים אֶל יְצוּר זָר וְחוֹלֶה זֶה. רֹאשָׁהּ שֶׁל הַסְּיָחָה הָיָה קָטָן וּמוּרָם; רַגְלֶיהָ דַּקּוֹת וּגְבוֹהוֹת; זְנָבָהּ הָאָרֹךְ נָע בִּגְמִישׁוּת. וְרַעֲמָתָהּ, אִם כִּי מְדֻבְלֶלֶת וּקְרוּחָה, אַךְ עֵרָה וּמְפַרְפֶּרֶת בְּלִי-הֶרֶף…

“הַשְׁאֵר כָּאן אֶת הַבְּהֵמָה הַמִּסְכֵּנָה”, אָמַר זַיְד בְּקוֹל רַךְ וְסָפוּג רַחֲמִים, “חַרַאם (אָסוּר), הִיא תָּמוּת בַּדֶּרֶךְ…”

“אֵיךְ???” שָׁאַל הַבֶּדְוִי כְּשֶׁהוּא מֵרִים רֹאשׁוֹ וּמַשְׁהֶה עַל זַיְד מַבָּט תּוֹהֶה.

“נְטַפֵּל בָּהּ וְנִרְפְּאָה עַד שֶׁתָּשׁוּב מִשֵּׁבֶט הַתּוּרְכְּמָנִים, אוֹ – שֶׁנְּשַׁלֵּם לְךָ מְחִירָהּ…”

“כַּמָּה תִּתֵּן מְחִירָהּ?”

“אֱמֹר אַתָּה, יַא שֵׁיךְ…”

“נְקֹב אַתָּה מְחִירָהּ, בֶּן-אָדָם!” אָמַר הֵהָלֵךְ וְצָחַק.

“חֲמִשָּׁה נַפּוֹלִיּוֹנִים…” אָמַר זַיְד בְּהִסּוּס.

“מַה?!” צָעַק הַבֶּדְוִי כַּעֲקוּץ עַקְרָב, “מוּטָב וְאֶשְׁחָטֶנָּה לְעֵינֶיךָ, וְלֹא אֲבַיֵּשׁ אוֹתָהּ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַמְּאִירָה…”

“אֱמֹר אַתָּה, יָא שֵׁיךְ…”

“עֲשָׂרָה”.

“אַתָּה צוֹחֵק?!” הִרְעִים זַיְד פָּנָיו, "עוֹר וַעֲצָמוֹת, הַבֵּט..

“טָיֶבּ, תִּשְׁעָה…”

“קַח שִׁשָּׁה…”

“שְׁמוֹנָה, בֶּן-אָדָם…”

“הָבָה נַעֲלֶה אֶל בֵּיתֵנוּ”.

צִפּוֹרָה אִשְׁתּוֹ וְקֵילֶה אֲחוֹתָהּ, מַנְיָה וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹחַט, יְחֶזְקֵאל חַנְּקִין וְחָיָה-שָׁרָה אִשְׁתּוֹ - אָסְפוּ מַגִּ’ידְיָה לְמַגִּ’ידְיָה וּבִּישְׁלִיק לְבִישְׁלִיק (מַטְבְּעוֹת תּוּרְכִּיִּים) עַד שֶׁכָּנְסוּ עַל-יַד אֶת הַסְּכוּם בִּמְלוֹאוֹ…

“הֲרֵי זֶה פֶּגֶר, זַיְד!” טָעֲנוּ כְּנֶגְדּוֹ.

“אֲנִי מֵבִין בְּסוּסִים מִיַּלְדוּתִי”… הֵשִׁיב לְעֻמָּתָם.

“מָחָר תִּפַּח רוּחָהּ, אֲלֶכְּסַנְדֶּר!”

“הִיא תִּהְיֶה יְפֵהפִיָּה”…

“גָּרֵשׁ אוֹתָהּ יַחַד עִם הַבֶּדְוִי הַמְּאֻבָּק הַזֶּה!”

“נַאֲכִיל אוֹתוֹ וְנַלִּין אוֹתוֹ וְנִנְהַג בּוֹ מִנְהַג הַכְנָסַת-אוֹרְחִים, חֲבֵרִים”… הֵשִׁיב.

“הֲיִי דּוֹמָה לְאִמֵּךְ, אִינְשַׁאלְלָה!” קָרָא הַבֶּדְוִי, כְּשֶׁהוּא מְחַבֵּק אֶת רֹאשׁ הַסְּיָחָה, “וּבְעוֹד שָׁנָה אָבוֹא לִבְקָרֵךְ וְלִרְאוֹתֵךְ שְׁלֵמָה וּבְרִיאָה וּמְפֻרְסֶמֶת כְּאִמֵּךְ…”

“אִינְשַׁאלְלָה”…צֵרֵף זַיְד אֶת בִּרְכָתוֹ לְבִרְכַּת הַבֶּדְוִי.

“בִּרְשׁוּתְכֶם, אֲנִי הוֹלֵךְ,”

“לֵךְ לְשָׁלוֹם, יָא שֵׁיךְ”…

הָאַהֲבָה לְסוּסִים שֶׁנִּטְעָה בְּלִבּוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר בְּעוֹדוֹ בְּבֵית דּוֹדוֹ יַעֲקֹב שֶׁבְּסִיבִּיר, הִתְעוֹרְרָה בַּמִּשְׁנֶה-תֹּקֶף וְהִשְׁתַּלְּטָה עַל כֻּלּוֹ.

“דּוּמִיָּה” - כָּךְ קָרָא זַיְד לַסְּיָחָה - וְהִרְעִיף עָלֶיהָ אַהֲבָה וְחִבָּה בְּלִי-גְּבוּל. כְּטַפֵּל בְּיַלְדָּה קְטַנָּה וְחַלָּשָׁה, יָפָה וּמְפֻנֶּקֶת - כָּךְ הִתְמַסֵּר וְטִפֵּל בִּיצוּר רָפֶה וּמִסְכֵּן זֶה וְלֹא זָז מִמֶּנָּה יוֹמָם וְלַיְלָה. בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם הָיָה נוֹטְלָהּ אִתּוֹ לַשָּׂדֶה וְקוֹשֵׁר אוֹתָהּ בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ; מַאֲכִילָהּ וּמַשְׁקָהּ, טוֹרֵד אֶת הַזְּבוּבִים מֵעָלֶיהָ, רוֹחֲצָהּ וְסוֹרְקָהּ; וּבָעֶרֶב הָיָה מַעֲמִידָה בְּפִנָּה שְׁקֵטָה וּמֻצְנַעַת שֶׁבָּאֻרְוָה, לְבַל יַטְרִידוּהָ הַפְּרָדִים וְהַשְּׁוָרִים, עוֹטְפָהּ בִּשְׂמִיכָה וְדוֹאֵג לְכָל מַחְסוֹרָהּ…

“הַסְּיָחָה קָסְמָה לוֹ, לַזַּיְד”, הָיוּ הַבַּחוּרִים מִתְלוֹצְצִים, “לְתוֹךְ נַפְשׁוֹ חָדְרָה וְכָבְשָׁה אֶת כָּל יֵשׁוּתוֹ”…

אַט-אַט נוֹצְרָה וְהָלְכָה שָׂפָה מְשֻׁתֶּפֶת בֵּין הָאָדָם וְהַבְּהֵמָה – וְהַיְּדִידוּת הָיְתָה הֲדָדִית. רְמִיזָה אוֹ צִיּוּץ שְׂפָתַיִם מִצִּדּוֹ – וּנְעִירָה אֲטוּמָה אוֹ צְהִילָה שְׁקֵטָה מִצִּדָּהּ… פְּרוּסוֹת לֶחֶם וְסֻכָּר הָיָה מַאֲכִילָה מִיָּדוֹ – וְהִיא הָיְתָה שָׂמָה צַוָּארָהּ עַל כְּתֵפוֹ, מַרְעִידָה נְחִירֶיהָ וְנוֹגַעַת בּוֹ בִּשְׂפָתֶיהָ, כִּמְנַשֶּׁקֶת לוֹ וּמַבִּיעָה חִבָּתָהּ אַף הִיא…

וּרְאֵה זֶה פֶּלֶא: לֹא עָבְרָה כְּמַחֲצִית הַשָּׁנָה – וְהַסְּיָחָה הָעֲלוּבָה נִשְׁתַּנְּתָה עַד לִבְלִי הַכֵּר: רַעֲמָתָהּ גָּדְלָה וְיָפְתָה; צַלְעוֹתֶיהָ נִתְעַגְּלוּ וְהִבְהִיקוּ, רֹאשָׁהּ נִזְדַּקֵּר מֵעַל צַוָּארָהּ הַדַּק וְהָאָרֹךְ וְעֵינֶיהָ הַיָּפוֹת הִבִּיטוּ סְבִיבָה בִּתְבוּנָה…

“הֲרֵי זֹאת אַצִּילָה מַמָּשׁ!” הָיוּ הַכֹּל מִתְלַחֲשִׁים בְּהִתְפַּעֲלוּת וּבְקִנְאָה נִסְתֶּרֶת, “בַּת לְגֶזַע סוּסוֹת עַרְבִיּוֹת מְיֻחָסוֹת, מַרְגָּלִית שֶׁל מַמָּשׁ”…

וּבְיוֹם שֶׁבּוֹ שָׂם זַיְד עַל גַּבָּהּ שֶׁל “דּוּמִיָּה” אֻכָּף יָפֶה וּמְצֻיָּץ, עָלָה וְיָשַׁב עָלָיו וּבְיָדוֹ הָרוֹבֶה – לֹא הָיָה קֵץ לְאָשְׁרוֹ…

“קָדִימָה, דּוּמִיָּה!” קָרָא.

“הִי-הִי-הִי”… עָנְתָה לְעֻמָּתוֹ בְּצָהֳלָה.

צִיּוּץ שְׂפָתַיִם וּמַגָּע בָּרֶגֶל – צְהִילָה וְזִנּוֹק…

וַאֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד הֻכְתַּר לְשׁוֹמֵר יִשְׂרָאֵל – בִּמְקוֹם הַצֶּ’רְקֵסִים וְהַמּוּגְרַבִּים, הַבֶּדְוִים הָאַלִּימִים וְהַחָאגִ’ים הַשּׁוֹדְדִים, שֶׁיְּהוּדִי הָאָרֶץ חָיוּ בְּחָסוּתָם וְהָיוּ לְמִרְמָס תַּחַת כַּפּוֹת-רַגְלֵיהֶם.

תְּחִלָּה נִכְבְּשָׁה הַשְּׁמִירָה בְּסֶגֶ’רָה, וְאַחֲרֶיהָ – בִּכְפַר-תָּבוֹר. מִשָּׁם חָדְרוּ הַשּׁוֹמְרִים לְיַבְנְאֵל וְיָרְדוּ לַחֲדֵרָה וְלִרְחוֹבוֹת. פָּתְחוּ בַּעֲשָׂרָה חֲבֵרִים – וּמִסְפָּרָם גָּדַל וְהָלַךְ מִשָּׁנָה לְשָׁנָה. סוּסוֹת וְנֶשֶׁק, גֵּרוּשׁ הַגַּנָּבִים וְהַשּׁוֹדְדִים וַהֲרָמַת כְּבוֹד יְהוּדֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. הַיְּהוּדִי אֵינֶנּוּ בֶּן-חָסוּת עוֹד, אֶלָּא שׁוֹמֵר בְּעַצְמוֹ וּבְנִשְׁקוֹ הָעִבְרִי עַל חַיָּיו וּרְכוּשׁוֹ, וְהֵם אֵינָם הֶפְקֵר עוֹד.

הֲהִשְׁלִימוּ הָעַרְבִים עִם הַשְּׁמִירָה הָעִבְרִית?

לֹא וָלֹא…

וְהַמִּבְחָן הָרִאשׁוֹן הָיָה בַּשַּׁעַר הַגָּדוֹל שֶׁל חַוַּת סֶגֶ’רָה, לְעֵינֵי הַפּוֹעֲלִים וּפְקִידֵי הַבָּרוֹן…

הַשְּׁמִירָה עַל סֶגֶ’רָה – הַחַוָּה וְהַמּוֹשָׁבָה – הֻפְקְדָה בִּידֵי הָעַרְבִים בְּנֵי שֵׁבֶט הַצְּבֵּיךְ, שֶׁחָנוּ בַּמַּאֲהָל גָּדוֹל לְרַגְלֵי הַר-תָּבוֹר. רֹאשׁ הַשֵּׁבֶט, שֵׁיךְ חַמֵידָה הַגְּבַרְתָּן, שֶׁנּוֹדַע בַּגָּלִיל כְּשׁוֹדֵד וְאִישׁ-דָּמִים, הָיָה מְקַבֵּל מִיְּדֵי פְּקִידֵי הַבָּרוֹן שַׁלְמוֹנִים וְשֹׁחַד בְּיָד רְחָבָה – וּמְמַנֶּה, כִּבְיָכוֹל, שׁוֹמְרִים עַל הַיְּהוּדִים וּרְכוּשָׁם…

אָדָם רוֹדֵף שְׂרָרָה הָיָה שֵׁיךְ חַמֵידָה זֶה, וְהִטִּיל מָרוּתוֹ עַל כָּל הַגָּלִיל, מָשָׁל שֻׂלְטָן קָטָן הָיָה; אֶת כֻּלָּם רָמַס בְּרַגְלָיו – וְאִישׁ לֹא הֵהִין לְהַמְרוֹת אֶת פִּיו. בְּאֹהֶל גָּדוֹל וּמְרֻוָּח הָיָה שׁוֹכֵן, עִם נָשָׁיו הָרַבּוֹת, וּסְבִיבָיו בָּנָיו עַזֵּי-הַפָּנִים, שֶׁהָיוּ שׁוֹמְרִים עָלָיו יוֹמָם וְלַיְלָה מִפְּנֵי אוֹיְבָיו וּמְבַקְּשֵׁי נַפְשׁוֹ, כְּשֶׁנִּשְׁקָם הַדָּרוּךְ בִּידֵיהֶם…

יוֹם-יוֹם הָיָה שֵׁיךְ חַמֵידָה מוֹפִיעַ בַּחַוָּה וְעוֹלֶה לְדִירָתוֹ שֶׁל הַמְּנַהֵל בְּלִי נְטִילַת רְשׁוּת, כְּנִכְנַס לְאָהֳלוֹ הוּא, זוֹלֵל וְסוֹבֵא וְתוֹבֵעַ גַּם בִּשְׁבִיל נָשָׁיו…

“בִּזְכוּתִי אַתֶּם חַיִּים וְקַיָּמִים כָּאן”, הָיָה אוֹמֵר בְּחֻצְפָּה כְּשֶׁהוּא מְמַצְמֵץ בִּשְׂפָתָיו, מְסַלְסֵל וְקוֹרֵץ בְּעֵינָיו הָעַרְמוּמִיּוּת, “בִּזְכוּתִי וּבִזְכוּת בְּנֵי-שִׁבְטִי הַטּוֹבִים, הַשּׁוֹמְרִים עֲלֵיכֶם וְעַל רְכוּשְׁכֶם יוֹמָם וְלַיְלָה”…

“נַפְשֵׁנוּ קָצָה בְּשֵׁיךְ חַמֵידָה מְחֻצָּף וּמְרֻשָּׁע זֶה!” טָעֲנוּ זַיְד וַחֲבֵרָיו יוֹם-יוֹם בְּאָזְנֵי מְנַהֵל הַחַוָּה וּפְקִידָיו, “הַנִּיחוּ לָנוּ וְנָשִׂים קֵץ לִשְׂרָרָתוֹ הַמְּבִישָׁה; נַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר”…

“סַבְלָנוּת, בַּחוּרִים, הַאֲרִיכוּ אַפְּכֶם”. הָיָה הַמְּנַהֵל מֵשִׁיב וּמִצְטַחֵק, “תִּתְחַזְּקוּ, תִּרְכְּשׁוּ נִסָּיוֹן – וְהַיּוֹם הַמְּקֻוֶּה יָבוֹא”.

“אָנוּ מַאֲמִינִים בְּלֵב שָׁלֵם, הַמְּנַהֵל”…

עַד שֶׁבָּא הַיּוֹם וְנִתַּן הָאוֹת לְזַיְד וְלַחֲבֵרָיו לִמְרֹד בּוֹ, בְּשֵׁיךְ חַמֵידָה, לְבַזּוֹתוֹ וְלַעֲשׂוֹתוֹ לְלַעַג, לְסַלֵּק אוֹתוֹ וְאֶת בָּנָיו מִן הַחַוָּה וְהַמּוֹשָׁבָה – וְלַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר…

בְּחַוַּת סֶגֶ’רָה הָיָה אֻרְוָתָן זָקָן, גֵּר-צֶדֶק וּשְׁמוֹ אַבְרָהָם בַּטְיוּשְׁקִין.

שׁוֹמֵר-שַׁבָּת הָיָה, שֶׁבָּרַח עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ מֵרוּסְיָה מֵחֲמַת רְדִיפוֹתָיו שֶׁל הַצַּאר, עָלָה עִם בֵּיתוֹ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהִגִּיעַ לְסֶגֶ’רָה. בָּנָיו וּבְנוֹתָיו שֶׁל אַבְרָהָם עָבְדוּ כְּפוֹעֲלִים בְּחַוָּה; וְהוּא בַּטְיוּשְׁקִין הַיָּשִׁישׁ, שֶׁהָיָה מֻמְחֶה לַגִּדּוּל בְּהֵמוֹת-עֲבוֹדָה, נִתְמַנָּה לְאֻרְוָתָן. טִפֵּל בִּפְרֵדוֹת, בְּסוּסִים וּבַחֲמוֹרִים וְדָאַג לְכַלְכָּלָתָם וּבְרִיאוּתָם. וְהָיָה אַבְרָהָם הַזָּקֵן מְבַלֶּה אֶת כָּל שְׁעוֹת הַיּוֹם וְהָעֶרֶב בָּאֻרְוָה הַגְּדוֹלָה, מְנַקֶּה וּמִתְפַּלֵּל, מַאֲבִיס וּמַשְׁקֶה וּמִתְפַּלֵּל, סוֹרֵק וּמְקַרְצֵף אֶת בְּהֵמוֹתָיו וּמִתְפַּלֵּל לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל… פּוֹעֲלֵי הַחַוָּה חִבְּבוּ אֶת בַּטִיוּשְׁקִין הַנָּמוּךְ בַּעַל זְקַן-הַשֵּׂיבָה, וְהָיוּ מְכַנִּים אוֹתוֹ בְּשֵׁם “אַבָּא”, כִּי אָדָם טוֹב וְיָשָׁר הָיָה, שֶׁאָהַב אֶת בְּהֵמוֹתָיו כְּאֶת נַפְשׁוֹ. אֶת הָרְעֵבָה הֶאֱכִיל וְאֶת הַצְּמֵאָה הִשְׁקָה, וְאֶת הַפְּצוּעָה חָבַשׁ וּמָרַח בְּשֶׁמֶן-זַיִת… וּמִנְהָג נָאֶה הִנְהִיג הַמְּנַהֵל בְּחַוָּה: אוֹרֵחַ כִּי בָּא אֶל הַשַּׁעַר, וְהוּא רָכוּב עַל סוּס אוֹ פִּרְדָּה, הָיָה אַבְרָהָם הָאֻרְוָתָן יוֹצֵא לִקְרָאתוֹ וּמַקְבִּיל פָּנָיו בְּבִרְכַּת “בָּרוּךְ הַבָּא”, תּוֹפֵס בְּרֶסֶן הַבְּהֵמָה וְעוֹזֵר לָאוֹרֵחַ לָרֶדֶת מֵעַל גַּבָּהּ, נוֹטְלָהּ וּמַכְנִיסָהּ לָאֻרְוָה, מַאֲכִילָהּ וּמַשְׁקָהּ… וּכְשֶׁעָמַד הָאוֹרֵחַ לָצֵאת אֶת הַחַוָּה וְהוּא מְלֻוֶּה עַד לַשַּׁעַר עַל-יְדֵי הַמְּנַהֵל אוֹ אַחַד הַפְּקִידִים – הָיָה בַּטִיוּשְׁקִין מִזְדָּרֵז וּמִתְיַצֵּב שֵׁנִית בְּפָנָיו, הַבְּהֵמָה שְׂבֵעָה וּרְווּיָה, מְנֻקָּה וּמְצֻחְצַחַת, וְהָאֻכָּף קָשׁוּר וּמְהֻדָּק, וְהוּא מַחֲזִיק בָּרֶסֶן וּמְסַיֵּעַ לוֹ לָאוֹרֵחַ, לַעֲלוֹת עַל בְּהֶמְתּוֹ וּמְאַחֵל לוֹ דֶּרֶךְ-צְלֵחָה…

וְהַשֵּׁיךְ חַמֵידָה, שֶׁרָאָה עַצְמוֹ בָּא-כֹּחַ הַשֻּׂלְטָן הַתּוּרְכִּי בָּאָרֶץ וּמוֹשֵׁל הַגָּלִיל – דָּרַשׁ בְּחֻצְפָּה, שֶׁגַּם בּוֹ יִנְהַג אַבְרָהָם מִנְהַג אוֹרְחִים חֲשׁוּבִים וַ“אֲנָשִׁים גְּדוֹלִים”. וּמִדֵּי בּוֹאוּ בַּשַּׁעַר וְהוּא יוֹשֵׁב גֵּא וְיָהִיר עַל גַּבֵּי סוּסָתוֹ הָאֲצִילָה, הַמְּקֻשֶּׁטֶת וְהַמַּבְהִיקָה – הָיָה קוֹרֵא בְּקוֹל רָם: “יַא אִבְּרָהִים! יַאלְלָה, יַא אִבְּרָהִים! קַח אֶת הָאֲצִילָה וְהַעֲמִידָהּ בְּאֻרְוָה, אִבְּרָהִים!”

"כֵּן, יַא שֵׁיךְ "

“תֵּן לְסוּסָה שְׂעוֹרָה מִדָּה גְּדוֹלָה, אִבְּרָהִים!”

“וַדַּאי, יַא שֵׁיךְ”…

“וְהַשְׁקֵה אוֹתָהּ”, מוֹסִיף הַשֵּׁיךְ הַיָּהִיר. “וְגָרֵשׁ אֶת הַזְּבוּבִים מֵעָלֶיהָ”…

“כִּדְבָרֶיךָ, יַא שֵׁיךְ”… אָמַר אַבְרָהָם.

“הִזְדָּרֵז, יְהוּדִי, וַעֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר צִוִּיתִיךָ. וָלֹא – אַטְעִימְךָ טַעַם הַשּׁוֹט שֶׁבְּיָדִי”…

וְאַבְרָהָם הַמִּסְכֵּן הָיָה בּוֹלֵעַ עֶלְבּוֹנוֹ, מִשְׁתַּחֲוֶה בְּלֵב דּוֹאֵב וּמְמַלֵּא אֶת פְּקֻדּוֹתָיו…

יוֹם אֶחָד קָרָא אֵלָיו מְנַהֵל הַחַוָּה אֶת אַבְרָהָם הָאֻרְוָתָן לְמִשְׂרָדוֹ וְצִוָּה עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ: “מֵהַיּוֹם וָהָלְאָה, אִם יָבוֹא הַשֵּׁיךְ חַמֵידָה וְיִקְרָא לְךָ לְשָׁרְתוֹ – אֲטוֹם אָזְנֶיךָ וְאַל תַּעֲנֶה לוֹ”…

“הַשֵּׁיךְ חַמֵידָה?!” שָׁאַל אַבְרָהָם הַזָּקֵן מֻפְתָּע.

“כֵּן, אַבְרָהָם”… הֵשִׁיב הַמְּנַהֵל בְּשַׁלְוָה.

“וְאִם יָרִים מַגְלְבוֹ עָלַי?”

“זַיְד וַחֲבֵרָיו יָגֵנּוּ עָלֶיךָ וְלֹא יִתְּנוּ לוֹ לִפְגֹּעַ בְּךָ”…

“הַמְּנַהֵל”… נִסָּה בַּטְיוֹשְׁקִין לִמְחוֹת.

“אַל תִּפְחַד, אַבְרָהָם, וַעֲשֵׂה כִּדְבָרַי”…

וּלְמָחֳרָת הַיּוֹם –

“הֵי, יָא אִבְּרָהִים!” נִסֵּר קוֹלוֹ הַגַּס וְהַצָּרוּד שֶׁל הַשֵּׁיךְ חַמֵידָה בַּשַּׁעַר, "צֵא אֵלַי מִיָּד!,

אַךְ אֵין קוֹל וְאֵין קָשֶׁב.

“יַא אִבְּרָהִים, אַיֶּכָּה, בֶּן-הַשָּׂטָן הַמְּקֻלָּל?!” הִדְהֵד הַקּוֹל שׁוּב, רָם וּמַפְגִּיעַ יוֹתֵר.

וְאַבְרָהָם שׁוֹמֵעַ וְאֵינֶנּוּ עוֹנֶה.

“יֶחֱרַב בֵּיתְךָ, עֶבֶד זָקֵן שֶׁכְּמוֹתְךָ!” קוֹרֵא שֵׁיךְ חַמֵידָה הָרוֹגֵז וְהַזּוֹעֵף מֵעַל גַּב סוּסָתוֹ, כְּשֶׁהוּא מַצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ בָּאֲוִיר בְּקֹצֶר-רוּחַ. “צֵא, כֶּלֶב בֶּן-כֶּלֶב, וְקַבֵּל אֶת פְּנֵי שֵׁיךְ חַמֵידָה כַּאֲשֶׁר הִסְכַּנְתָּ מִתְּמוֹל שִׁלְשׁוֹם… אִם לֹא תֵּצֵא מִיָּד – אַטְעִימֵךְ טַעַם שׁוֹטִי הַמְּפֻרְסָם”…

דְּמָמָה בַּשַּׁעַר וְאֵין מַעֲנֶה. רַק צְחוֹק כָּבוּשׁ נִשְׁמַע מִתּוֹךְ הֶחָצֵר – שָׁם זַיְד וַחֲבֵרָיו עוֹמְדִים וּמִסְתַּכְּלִים מֵרָחוֹק בְּשֵׁיךְ חַמֵידָה הַקּוֹצֵף – וְלוֹעֲגִים לְמִשְׁבַּתּוֹ…

רָגַז הַשֵּׁיךְ וְקָצַף, קִלֵּל וְנִבֵּל פִּיו מֶשֶׁךְ שָׁעָה אֲרֻכָּה, כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל גַּבֵּי הָאֻכָּף הַמְּצֻיָּץ וְהַמְּקֻשָּׁט בַּחֲרוּזֵי-זְכוּכִית יְרֻקִּים. וּמִשֶּׁלֹּא נַעֲנָה – נֶאֱנַח, גָּנַח, רָטַן וְיָרַד בְּעַצְמוֹ מֵעַל הָאֻכָּף, תָּפַס בְּרֶסֶן סוּסָתוֹ וְהִכְנִיסָהּ לָאֻרְוָה וּקְשָׁרָהּ לָאֵבוּס… וּבְטֶרֶם הִסְפִּיק לִסְגֹּר אֶת דֶּלֶת חֲדַר מְנַהֵל-הַחַוָּה – וּפִיו פָּתַח בִּקְלָלוֹת וּבַחֲרָפוֹת:

“כֶּלֶב זָקֵן וּמְשֻׁגָּע הוּא הָאֻרְוָתָן שֶׁלְּךָ, חֵי הַנָּבִיא! לְמַלְקוֹת הוּא רָאוּי, זָקֵן שׁוֹטֶה זֶה. בְּחַיַּי וּבְחַיֵּי הַנָּבִיא, שֶׁעוֹד הַיּוֹם יִסְפֹּג מַלְקוֹת מִשּׁוֹטִי, כְּדֵי שֶׁיִּזְכֹּר לְעוֹלָם אֶת שֵׁיךְ חַמֵידָה הַגָּדוֹל… לֹא בֶּן-אָדָם הוּא, אֶלָּא רוֹעֵה-בָּקָר, עֶבֶד בֶּן-עֲבָדִים”…

אַךְ מְנַהֵל הַחַוָּה שׁוֹמֵעַ וּמַחֲשֶׁה, מַקְפִּיא פָּנָיו וְאֵינֶנּוּ מַכְלִים דָּבָר… אָכַל חַמֵידָה מִן הַצְלִי וְלָגַם סִפְלֵי קָפֶה, טַעַם מִדִּבְרֵי הַמַּאֲפֶה וְלִקֵּק מִן הַסֻּכָּרִיּוֹת וְהַחַלְבָה הַמְּתוּקוֹת שֶׁלְּפָנָיו, מָצַץ אֶצְבְּעוֹתָיו וְגִהֵק וְשִׁהֵק, חִטֵּט בְּגַפְרוּר בֵּין שִׁנָּיו, פִּהֵק וְזוֹרֵר, מִלֵּא כִּיסָיו בִּשְׁיָרֵי הַסְּעֻדָּה לְנָשָׁיו וּלְיַלְדֵיהֶן – וְקָם וְיָרַד שׁוּב לֶחָצֵר… אַךְ מִשֶּׁנִּכְנַס לְאֻרְוָה לְהוֹצִיא אֶת סוּסָתוֹ הָאֲצִילָה – וְאֵינֶנָּה…

“אֵיפֹה הַסּוּסָה, אִבְּרָהִים?”

דְּמָמָה…

“סוּסָתִי הָאֲצִילָה הֵיכָן הִיא?!” צוֹרֵחַ שֵׁיךְ חַמֵידָה הַגָּבֹהַּ וְהָרָחָב, כְּשֶׁהוּא מִתְרוֹצֵץ בֶּחָצֵר וְקֶצֶף לָבָן עַל שְׂפָתָיו, “מִי לָקַח אֶת סוּסָתִי בָּבַת-עֵינִי, אֲנָשִׁים?!”

יָצָא אֶת הַשַּׁעַר וּפָנָה כֹּה וָכֹה – וְהִנֵּה הַסּוּסָה הַמְּיֻחֶסֶת עוֹמֶדֶת מִחוּץ לַשַּׁעַר וְהִיא קְשׁוּרָה לְיָתֵד-עֵץ. וְהַסּוּסָה – רֹאשָׁהּ מוּרָד וְעֵינֶיהָ עֲצוּבוֹת, וְהִיא עֲלוּבָה וּמִסְכֵּנָה. כִּי בְּבִזָּיוֹן נָהֲגוּ בָּהּ – מָשָׁל אָתוֹן הָיְתָה אוֹ פֶּרֶד בֶּן-בְּלִי-שֵׁם…

אוֹתָהּ שָׁעָה הוֹצִיא אַבְרָהָם הַזָּקֵן אֶת סוּסָתוֹ הַנָּאָה שֶׁל זַיְד וְהוֹלִיכָהּ מוּל בְּעָלֶיהָ – שֶׁעָמַד זָקוּף וְגֵא בְּשַׁעַר, נִשְׁקוֹ עָלָיו וְשׁוֹטוֹ בְּיָדוֹ. וְהַסּוּסָה נְקִיָּה וּמַבְהִיקָה, שְׂבֵעָה וּרְווּיָה; רֹאשָׁהּ מוּרָם וְעֵינֶיהָ מַבְהִיקוֹת, וְהִיא שׁוֹעֶטֶת וְצוֹהֶלֶת, וְכֻלָּהּ הוֹד וַאֲצִילוּת… וְאַבְרָהָם הָאֻרְוָתָן מֵבִיא אֶת הַסּוּסָה אֶל זַיְד, מְסַיֵּעַ לוֹ, כִּבְיָכוֹל, לַעֲלוֹת עַל גַּבֵּי הָאֻכָּף, מִשְׁתַּחֲוֶה וּמְאַחֵל לוֹ דֶּרֶךְ צְלֵחָה… וְאֶת הַבְּרָכוֹת וְהָאִחוּלִים הוּא מַשְׁמִיעַ בַּשָּׂפָה הָעַרְבִית – כְּדֵי שֶׁהַדְּבָרִים יַגִּיעוּ לְאָזְנֵי שֵׁיךְ חַמֵידָה וְיַרְגִּיזוּהוּ…

רָאָה חַמֵידָה אֶת אַבְרָהָם וּמַעֲשָׂיו – וְדָמוֹ נִתְרַתֵּחַ בְּקִרְבּוֹ. הִשְׁתַּעֵר עָלָיו בְּמַגְלְבוֹ כַּאֲחוּז-טֵרוּף, וְהִתְחִיל מְחָרֵף וּמְגַדֵּף: “אֶת רֹאשְׁךָ אֶשְׁבֹּר, בֶּן-דַּת-כְּלָבִים! אֶת בְּשָׂרְךָ אָדוּשׁ, מוֹסְקוֹבִּי אָרוּר שֶׁכְּמוֹתְךָ!” וּבְצָרְחוֹ – הִצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ עַל גַּבּוֹ שֶׁל אַבְרָהָם הַזָּקֵן…

“הֶרֶף חַמֵידָה, וֶאֱסֹף יָדֶךָ!” קָרָא זַיְד, כְּשֶׁהוּא מַצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ בָּאֲוִיר מֵעַל סוּסָתוֹ.

“עִמְדוּ כֻּלְּכֶם דֹּם לִפְנֵי שֵׁיךְ חַמֵידָה!” צָעַק הַלָּז וְשָׁלַף אֶקְדָּח גָּדוֹל מִמִּסְתְּרֵי חֲגוֹרָתוֹ הָרְחָבָה וְנִפְנֵף בּוֹ בָּאֲוִיר, “הִשְׁתַּחֲווּ כֻּלְּכֶם מִיָּד!”

“בְּבַקָּשָׁה, יַא-שֵׁיךְ”… אָמַר זַיְד בְּנַחַת, כְּשֶׁהוּא מִתְקָרֵב אֶל סוּסַת הַשֵּׁיךְ וּמְיַשֵּׁר גַּבּוֹ עַל הָאֻכָּף, מַבְלִיט חָזֵהוּ וּמִסְתַּכֵּל בּוֹ בַּשֵּׁיךְ הַזּוֹעֵף בְּמַבָּט מַבִּיעַ בּוּז וְאֹמֶץ-לֵב.

“שֶׁיִּשְׁתַּחֲוֶה הָעֶבֶד הַזֶּה לְפָנַי!” קָרָא הַשֵּׁיךְ וְהוּא רוֹעֵד כֻּלּוֹ מֵרֹגֶז.

“הוּא קָשִׁישׁ מִמְּךָ”, אָמַר זַיְד בְּשֶׁקֶט.

“עָלָיו לָרוּץ לִקְרָאתִי כְּכֶלֶב מִתְרַפֵּס, הַמְּכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ”…צָרַח הַשֵּׁיךְ וְיָרַק.

“אִישׁ לֹא יָרוּץ כָּאן לְפָנֶיךָ וְלֹא יִתְרַפֵּס עוֹד לְפָנֶיךָ, חַמֵידָה”…

“מַה?!” קָרָא הַשֵּׁיךְ כַּעֲקוּץ עַקְרָב.

“חָאלָאס (חֲסַל)”, אָמַר זַיְד וְנִעְנַע רֹאשׁוֹ בְּמַבָּט מַבִּיעַ לַעַג.

“אַתֶּם כֻּלְּכֶם תַּחַת נְעָלַי!” צָעַק הַשֵּׁיךְ.

“תַּפְקִידְךָ נִגְמַר כָּאן, יַא הַשֵּׁיךְ”…

“אֵינְךָ הַמְנַהֵל כָּאן!”

“אֲנִי אוֹמֵר לְךָ דְּבָרִים אֵלֶּה בְּשֵׁם הַמְּנַהֵל, שֵׁיךְ חַמֵידָה”…

“אֶת כֻּלְּכֶם נִשְׁחֹט כְּמוֹ כְּבָשִׂים!” הוּא מְאַיֵּם.

“אֶת לַחֲמֵנוּ אַתֶּם אוֹכְלִים…” עוֹנָה זַיְד בְּשֶׁקֶט.

“בִּזְכוּתֵנוּ אַתֶּם חַיִּים כָּאן כֻּלְּכֶם!”

“לֵךְ לְשָׁלוֹם, הַשֵּׁיךְ”…

“לְשָׁלוֹם?!” צוֹעֵק הַשֵּׁיךְ וְהוּא שׁוֹלֵף פִּגְיוֹן מִתַּעֲרוֹ וּמְנַפְנֵף בְּלַהֲבוֹ הַמַּכְסִיף -מַבְהִיק בָּאֲוִיר, “חֵי אַלְלָה וְהַנָּבִיא, שֶׁעוֹד הַלַּיְלָה הַזֶּה יִהְיֶה דַּמְּכֶם שׁוֹטֵף לְיַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה! אֶחָד אֶחָד תִּפְּלוּ לְיָדֵינוּ וְנַרְאֶה לָכֶם אֶת כֹּחֵנוּ”…

" לֵךְ לְשָׁלוֹם, הַשֵּׁיךְ"…

שָׁעָה אֲרֻכָּה נִתְגַּעֵשׁ שֵׁיךְ חַמֵידָה עַל סוּסוֹ, צָעַק וְקִלֵּל, צָוַח וְנִבֵּל פִּיו – וְזַיְד וַחֲבֵרָיו עוֹמְדִים בַּשַּׁעַר וִידֵיהֶם בְּכִיסֵיהֶם, וְאֵין מַכְלִים דָּבָר…

לְבַסּוֹף קִלֵּל שֵׁיךְ חַמֵידָה קְלָלָה אַחֲרוֹנָה אֶת כָּל הַיְּהוּדִים וְאֶת דָּתָם, דִּרְבֵּן אֶת סוּסָתוֹ – דָּהַר וְנֶעְלַם בַּדֶּרֶךְ לְמַאֲהָלוֹ אֲשֶׁר לְרַגְלֵי הַתָּבוֹר…

בַּלַּיְלָה שֶׁלְּאַחֲרָיו לֹא עָצַם אִישׁ אֶת עֵינָיו בְּחַוָּה. אֶת הָאוֹרוֹת כִּבּוּ בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת וְאֶת הַשַּׁעַר הִגִיפוּ וְנָעֲלוּ… וְכָל תּוֹשָׁבֵי הַחַוָּה נָטְלוּ נֶשֶׁק בִּידֵיהֶם וְעָמְדוּ עַל הַמִּשְׁמָר…

“עָלֵיהוּם!” נִשְׁמְעוּ תְּכוּפוֹת קְרִיאוֹת שֵׁיךְ חַמֵידָה וּבָנָיו, כְּשֶׁהֵן מְלֻוּוֹת יְרִיּוֹת רוֹבִים, “עֲלֵי-הוּם!”

אַךְ מֵאָז אוֹתוֹ הַלַּיְלָה לֹא דָּרְכוּ עוֹד רַגְלֵי חַמֵידָה וּבָנָיו בְּחַוָּה וּבַמּוֹשָׁבָה, וְהַשְּׁמִירָה נִמְסְרָה לַאֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד וַחֲבֵרָיו.

 

פֶּרֶק אַחַד-עָשָׂר קְרָב בִּשְׂדוֹת הַגָּלִיל    🔗

אַגָּדוֹת רַבּוֹת נִרְקְמוּ בֵּין הַיְּהוּדִים וְהָעַרְבִים עַל הַיְּדִידוּת הַמֻּפְלָאָה שֶׁנִּטְוְתָה בֵּין אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד לְבֵין “דּוּמִיָּה” סוּסָתוֹ. יִתָּכֵן גַּם יִתָּכֵן, שֶׁהָיָה זֶה הַיְּהוּדִי הָרִאשׁוֹן בְּדוֹר הַתְּחִיָּה, שֶׁנַּפְשׁוֹ הָרְגִישָׁה הָיְתָה עֵרָה כָּל-כָּךְ לַמִּתְרַחֵשׁ בְּנֶפֶשׁ הַבְּהֵמָה, הֱבִינָהּ וְהִזְדַּהָה אִתָּהּ. וְלִבְבוֹת שְׁנֵיהֶם פָּעֲמוּ כְּאִלּוּ בְּקֶצֶב אֶחָד…

וַאֲחָדִים מִן הַסִּפּוּרִים, אֲשֶׁר סִפֵּר לִי זַיְד, בְּשִׁבְתּוֹ אִתִּי בַּלֵּילוֹת הַבְּהִירִים בִּכְפַר-גִּלְעָדִי, נַעְתִּיק לְסִפּוּרֵנוּ זֶה, בִּלְשׁוֹנוֹ וּבְרוּחוֹ שֶׁל הַמְּסַפֵּר.

זוֹכֵר אֲנִי אֶת לֵילוֹת הַשְּׁמִירָה הָרִאשׁוֹנִים. רַעַד שֶׁל שִׂמְחָה עָבַר בְּגוּפִי בְּצֵאתִי לְסוֹבֵב אֶת הַחַוָּה וְהָרוֹבֶה עַל כְּתֵפִי. בְּיָדַיִם רוֹטְטוֹת חִבַּקְתִּי אֶת הָרוֹבֶה וּלְאַט לְאַט, בְּעֵינַיִם נְעוּצוֹת בַּחֲשֵׁכָה, הִתְקַדַּמְתִּי אַט אַט, מַטֶּה אָזְנַי לְכָל נִיד וְזִיעַ, עוֹצֵר אֶת נְשִׁימָתִי לְכָל צֵל חוֹלֵף וּמוּכָן לִירוֹת בְּכָל שִׂיחַ מִתְנַעְנֵעַ…

הַלַּיְלָה הָרִאשׁוֹן נֶחְרַת הֵיטֵב בְּזִכְרוֹנִי: הָיָה זֶה לֵיל חֹרֶף סוֹעֵר, לֵיל רְעָמִים וּבְרָקִים, וְגֶשֶׁם זַעַף נִתַּךְ אַרְצָה. הַבֹּוץ נִדְבַּק לָרַגְלַים וְהַמַּיִם הִרְטִיבוּ אֶת הַגּוּף.

הִתְעַטַּפְתִּי בְּעַבַּאיָתִי. אָזְנַי נִתְחַדְּדוּ וְשׁוֹטְטוּ לְכָל צַד וְעֵבֶר. הִנֵּה מִתְקָרֵב מִישֶׁהוּ מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה יָשָׁר אֵלַי. הִנֵּה מִתְגַּנֵּב אִישׁ מֵאֲחוֹרַי. קוֹל יְרִיָּה, נִדְמֶה לִי, עָלָה בְּמֶרְחָק.

“מִן הַדַא?” קָרָאתִי, “מִי זֶה?”

וּכְמַעֲנֶה – רַק קוֹל הֲמוֹן הַגֶּשֶׁם… וִילֵל תַּנִּים מְמֻשָּׁךְ וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים מִתְגַּלְגֵּל בָּאֲפֵלָה… הַשְּׁמִירָה הָיְתָה קָשָׁה מְאֹד. כִּי לִפְעָמִים הָיוּ קָמִים הַצֶּ’רְקֵסִים וְהַבֶּדְוִים לִנְקֹם בָּנוּ וּלְהוֹכִיחַ לִפְקִיד הַחַוָּה, שֶׁאֵין אָנוּ מֻכְשָׁרִים לִשְׁמִירָה. לֹא פַּעַם נִתַּךְ עָלֵינוּ מְטַר יְרִיּוֹת וּכְפֶשַׂע הָיָה בֵּינֵינוּ לְבֵין הַמָּוֶת. אַךְ אֶת אֲשֶׁר אָחַזְנוּ לֹא נוֹצִיא מִיָּדֵינוּ – וִיהִי מָה! הַשְּׁמִירָה בַּמּוֹשָׁבָה הָעִבְרִית חַיֶּבֶת לִהְיוֹת עִבְרִית, קָרְבָּנוֹת יִהְיוּ, אַךְ עַם הֵן לֹא יָקוּם לִתְחִיָּה בְּלִי קָרְבָּנוֹת…

אֲנִי הֶחְלַטְתִּי לְהִתְמַסֵּר כֻּלִּי לַשְּׁמִירָה. חֲבֵרַי שֶׁבְּחַוָּה אִשְּׁרוּ אֶת הַחְלָטָתִי בְּשִׂמְחָה. הָיִיתִי גֶּבֶר צָעִיר, גָּבוֹהַּ וּרְחַב-כְּתֵפַיִם וּפַחַד לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹלָם. בְּלֵילוֹת טֵבֵת הָאֲפֵלִים וְהַמְּאַיְּמִים הָיִיתִי יוֹצֵא לִשְׁמִירָה בְּשֶׁקֶט וּבְשִׂמְחָה, כְּהוֹלֵךְ לְנֶשֶׁף. עַד מְהֵרָה הִסְתַּגַּלְתִּי לַחֲשֵׁכָה, אִישׁוֹנֵי עֵינַי נִתְרַחֲבוּ וְאָזְנַי קָלְטוּ אֶת הָרִשְׁרוּשׁ הַקַּל בְּיוֹתֵר, הַכֹּל סָקַרְתִּי בַּחֲשֵׁכָה וְכָל נִיד וְזִיעַ לֹא נֶעֶלְמוּ מֵעֵינַי.

בְּלֵילוֹת יָרֵחַ שֶׁל חָדְשֵׁי הַקַּיִץ, שֶׁאֵין גַּנָּבִים מְצוּיִים בָּהֶם, הָיִינוּ מַעֲלִים מְדוּרָה בַּשָּׂדֶה וְקוֹלִים מְלִילוֹת חִטָּה אוֹ תִּירָס; וְחַבְרֵי הַחַוָּה סָרִים לְבַקְּרֵנוּ וּלְהִתְכַּבֵּד בְּמַעֲשֵׂי יָדֵינוּ. בּוֹ בַּמָּקוֹם הָיְתָה נֶעֱרֶכֶת כֵּרָה, שֶׁנִּמְשְׁכָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר. כִּי יָפִים הַלֵּילוֹת בַּגָּלִיל: הָעֲמָקִים הַחִוְּרִים וְהַמַּכְסִיפִים, הֶהָרִים הַתְכַלְכַּלִּים, הַתָּבוֹר הַבּוֹדֵד, הָעוֹמֵד כְּקִפּוֹד עֲנָקִי – כָּל אֵלֶּה נָסְכוּ עָלֵינוּ שִׁכָּרוֹן וְהָיִינוּ רוֹקְדִים עַד כְּלוֹת הַכּוֹחוֹת…

מִשֵּׁנָה גָּמַלְתִּי אֶת עַצְמִי כִּמְעַט כָּלִיל. רַק לִפְנוֹת בֹּקֶר הָיִיתִי יָשֵׁן שֵׁנָה חֲטוּפָה, כִּשְׁנַת הַסּוּס, וְקָם לַעֲבוֹדָתִי: מְנַקֶּה אֶת הַנֶּשֶׁק, הוֹלֵךְ לִרְעוֹת אֶת הָעֵדֶר, מוֹבִיל אֹכֶל לָעוֹבְדִים בַּשָּׂדוֹת הָרְחוֹקִים וּמֵכִין עֵצִים וּמַיִם לַמִּטְבָּח הַמְּשֻׁתָּף.

עִתִּים הָיִיתִי לוֹקֵחַ פַּח רֵיק, מִתְיַשֵּׁב בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר וּמְתוֹפֵף עָלָיו בְּאֶצְבְּעוֹתַי וּמִתְבַּדֵּחַ שָׁעָה אֲרֻכָּה.

“אָכֵן הַשְּׁמִירָה מְבִיאָה לְטֵרוּף הַדַּעַת”… הָיוּ הַחֲבֵרִים צוֹחֲקִים עָלַי, “הַיֶּלֶד מִשְׁתַּגֵּעַ”…

וְאָמְנָם, לֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ לְהָכִיל אֶת כָּל הַחֲוָיוֹת הָעַזּוֹת, שֶׁמִּלְּאוּ אֶת לִבִּי בְּלֵילוֹת הָאֲרֻכִּים אֲשֶׁר בַּגָּלִיל!

אַט אַט הֲלָכָה סְבִיבַת סֶגֶ’רָה וְשָׁקְטָה. הַצֶּ’רְקֶסִים וְהַבֶּדְוִים נוֹאֲשׁוּ מִנִּסְיוֹנוֹתֵיהֶם לַחְדֹּר לַחַוָּה וְהִנִּיחוּ לָנוּ. רַק לַמּוֹשָׁבָה הָיוּ עוֹד פּוֹרְצִים בַּלֵּילוֹת וְגוֹנְבִים בְּהֵמָה אוֹ חֲפָצִים; כִּי שָׁם הוֹסִיפוּ הַצֶּ’רְקֵסִים לִשְׁמֹר…

וְהִנֵּה קָרָה וְזוּג בְּהֵמוֹת נִגְנַב מֵאַחַד הָאִכָּרִים; וּכְשֶׁמִּהֲרוּ הָאִכָּרִים בְּעִקְבוֹת הַגַּנָּבִים לַשָּׂדֶה, נִתְקְלוּ בַּשּׁוֹמֵר הַנָּכְרִי – יָדוֹ הָיְתָה בַּמַּעַל – מִהַרְנוּ לְנַצֵּל תַּקְרִית זוֹ וְתָבַעְנוּ מִן הָאִכָּרִים לִמְסֹר לְיָדֵינוּ אֶת הַשְּׁמִירָה – וּמְסָרוּהָ סוֹף סוֹף.

הַקֶּשֶׁר בֵּינִי לְבֵין סוּסָתִי הָלַךְ וְחָזַק מִיּוֹם לְיוֹם. הִתְחַלְנוּ לְהָבִין אִישׁ אֶת רְעוּתוֹ. שְׂפָתֵנוּ לֹא הָיְתָה עֲשִׁירָה בְּמִלִּים, רַק רְמִיזָה קַלָּה אוֹ צִיּוּץ שְׂפָתַיִם מִצִּדִּי וְצָהֳלָה אֲטוּמָה מִצִּדָּהּ. אַךְ כְּשֶׁהָיְתָה הַלָּזֹאת מְחַכֶּכֶת אֶת רֹאשָׁהּ בִּכְתֵפִי אוֹ מְלַקֶּקֶת בִּשְׂפָתֶיהָ אֶת יָדִי, הָיָה עוֹבֵר בִּי זֶרֶם חַם וּלְבָבִי נִמְלָא אֹשֶׁר. וּכְשֶׁהָיִיתִי עוֹלֶה בַּלַּיְלָה וְיוֹשֵׁב עַל גַּבָּהּ, אָפְפָה אוֹתִי תְּחוּשָׁה שֶׁל בִּטָּחוֹן גָּמוּר. שָׁקֵט הָיִיתִי לְגַמְרֵי.

וְלוּ נִרְדַּמְתִּי בְּמֶרְחָק רַב מֵהַמּוֹשָׁבָה – בָּטוּחַ הָיִיתִי, שֶׁלֹּא תִּפֹּל שְׂעָרָהּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי אַרְצָה…

וְאָמְנָם, שׁוּב וְשׁוּב הוֹכִיחָה לִי “דּוּמִיָּה” אֶת הֲבָנָתָהּ וּמְסִירוּתָהּ…

הַצֶּ’רְקֵסִים לֹא הִשְׁלִימוּ כָּלִיל עִם הַשְּׁמִירָה הָעִבְרִית. בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים הָיוּ מְנַסִּים שׁוּב וָשׁוּב לַחְדֹּר לַמּוֹשָׁבָה לִגְנֹב, אֲבָל “דּוּמִיָּה” תָּמִיד “הֵרִיחָה” אוֹתָם, בְּאִי-שֶׁקֶט הָיְתָה מַפְנָה אֶת רֹאשָׁהּ לְכִוּוּן הֶחָשׁוּד, זוֹקֶפֶת אָזְנֶיהָ, וְנוֹחֶרֶת בְּרֹגֶז. אָז הָיִינוּ בְּטוּחִים, כִּי מַשֶּׁהוּ מִתְרַחֵשׁ שָׁם וּפוֹתְחִים בִּירִיּוֹת לַחֲלַל הַלַּיְלָה. וּבַבֹּקֶר הָיִינוּ מוֹצְאִים שָׁם עַבַּאיה שֶׁנֶּעֶזְבָה, תְּבוּאָה שֶׁנִּקְצְרָה וְלֹא נֶאֶסְפָה וְעִקְבוֹת סוּסִים, סוּסֵי הַצֶּ’רְקֵסִים וְהַבֶּדְוִים…

כָּל עַרְבִיֵּי הַסְּבִיבָה הִכִּירוּ אֶת סוּסָתִי וְאֶת רַגְלֶיהָ הַמְּבֹרָכוֹת, כִּי לֹא פַּעַם הִדְבִּיקָה אֶת אֲצִילוֹתֵיהֶם, בְּהַבְרִיחָן אֶת רוֹכְבֵיהֶן הַשּׁוֹדְדִים עַל הַשֹּׁוד…

כְּשֶׁהָיִיתִי נוֹפֵל לְמִשְׁכָּב, לֹא יָדְעָה “דּוּמִיָּה” מַרְגּוֹעַ. צְנִיפוֹת-עֶצֶב הָיוּ עוֹלוֹת בְּלִי הֶרֶף מִן הָאֻרְוָה וּמְהַדְהֲדוֹת בַּחֲלַל הֶחָצֵר. בְּקֹצֶר-רוּחַ הָיְתָה רוֹקַעַת בְּרַגְלֶיהָ, מְדִירָה אֶת עַצְמָהּ מִן הָאֹכֶל שֶׁהִצִּיעוּ לָהּ וּמְנַסָּה לְנַתֵּק אֶת הַחֶבֶל הַקּוֹשְׁרָהּ לְקִיר הָאֻרְוָה. הַשּׁוֹמְרִים הָיוּ מִתְלוֹצְצִים: “הַסּוּסָה מִתְגַּעְגַּעַת לִבְעָלֶיהָ”… וְהָיוּ מַתִּירִים אוֹתָהּ וּמְבִיאִים אוֹתָהּ עַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ שֶׁל הַחֶדֶר שֶׁבּוֹ שָׁכַבְתִּי. וְהִיא מַכְנִיסָה אֶת רֹאשָׁהּ פְּנִימָה, מִסְתַּכֶּלֶת בִּי בְּעֵינֶיהָ הַפִּקְּחִיּוֹת בְּמַבָּט עָצוּב, פּוֹרֶצֶת בִּתְרוּעַת שִׂמְחָה וּמְלַקֶּקֶת בְּרִטּוּן אֶת יָדַי הָרוֹעֲדוֹת מִקַּדַּחַת…

וּבַיָּמִים הַהֵם הָלְכוּ הִתְנַפְּלֻיּוֹת עַל כְּפַר-תָּבוֹר הָלוֹךְ וְתָכוֹף. נְשֵׁי הַמּוֹשָׁבָה לֹא הֵעֵזּוּ לַעֲבֹר בַּיּוֹם מֵחָצֵר אֶל חָצֵר. יוֹם יוֹם כִּמְעַט הָיוּ הָעַרְבִים מִתְפָּרְצִים לַמּוֹשָׁבָה, חוֹדְרִים לַבָּתִּים וְשׁוֹדְדִים מִכָּל הַבָּא לַיָּד. וְהַמִּשְׁטָרָה הַתּוּרְכִּית קָצְרָה יָדָהּ לִמְנֹעַ בַּעֲדָם, גַּם כִּי הַקַּאיְמַקַם (הַמּוֹשֵׁל) שֶׁל נָצְרַת פָּחַד מִפְּנֵי חַמֵידָה רֹאשׁ שֵׁבֶט הַצְּבֵּיכִים, וְלֹא הֵעֵז לִשְׁלֹחַ נֶגְדּוֹ אֶת שׁוֹטְרָיו הַמְּעַטִּים וְהַפַּחְדָנִים. הַמַּצָּב נַעֲשָׂה קָשֶׁה לְבִלְתִּי נְשׂוֹא. הָאִכָּרִים אָמְרוּ נוֹאָשׁ וְעַל הַמּוֹשָׁבָה רִחֲפָה סַכָּנָה שֶׁל עֲזוּבָה וְחֻרְבָּן…

וְאָז נֶאֶחְזוּ אִכָּרֵי כְּפַר-תָּבוֹר בְּעֹגֶן הַהַצָּלָה הָאַחֲרוֹן: מָסְרוּ אֶת הַשְּׁמִירָה לִידֵי הַשּׁוֹמְרִים הָעִבְרִים מִסֶּגֶ’רָה.

כִּתַּת שׁוֹמְרִים-רוֹכְבִים עָבְרָה לִכְפַר-תָּבוֹר, לְאַחַר שֶׁהַשּׁוֹמְרִים הָעַרְבִים עָזְבוּ אֶת הַמּוֹשָׁבָה. וְעַל פִּי דְּרִישָׁתֵנוּ, הוּבְאוּ גַּם פּוֹעֲלִים עִבְרִים לַמּוֹשָׁבָה, שֶׁיִּהְיוּ לָנוּ לְעֵזֶר בִּשְׁעַת צָרָה.

הַשּׁוֹמְרִים הַזָּרִים עָזְבוּ אֶת הַמּוֹשָׁבָה, אַךְ לֹא בְּכָל לִבָּם, כַּמּוּבָן. לֹא בְּנָקֵל יְוַתְּרוֹ עַל “הַפָּרָה הַחוֹלֶבֶת” שֶׁיָּנְקוּ מִמֶּנָּה אֶת לְשַׁדָּהּ וְהִפְשִׁיטוּ מִמֶּנָּה אֶת עוֹרָהּ; שֶׁהֲרֵי מֶשֶׁךְ שָׁנִים הִסְכִּינוּ לִשְׁלֹט עַל אִכָּרֵי הַמּוֹשָׁבָה וּלְהַבִּיט בָּהֶם כְּעַל אֲנָשִׁים נְחוּתִים. וּמָה יִהְיֶה אִם יַעֲלוּ עַל כְּפַר-תָּבוֹר יוֹם אֶחָד, שָׁאַלְנוּ עַצְמֵנוּ, לִמְחוֹתָהּ מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ וְלִכְבֹּשׁ אֶת אַדְמָתָהּ?

וְאָמְנָם, עוֹד לֹא הָיָה סִפֵּק בְּיָדֵינוּ לְהִתְעָרוֹת בַּמּוֹשָׁבָה וּלְהַכִּיר אֶת מוֹצָאֶיהָ וּמְבוֹאֶיהָ, וְהַהֲכָנוֹת לַהִתְנַפְּלוּת הִתְחִילוּ מִסְתַּמְּנוֹת בָּאֹפֶק. הָאֳהָלִים הַשְּׁחוֹרִים שֶׁהָיוּ תְּקוּעִים מֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת עַל גְּבוּל הַמּוֹשָׁבָה, נֶעֶלְמוּ לַיְלָה אֶחָד וְיוֹשְׁבֵיהֶם נָדְדוּ לְעֶבְרוֹ הַמַּעֲרָבִי שֶׁל הַתָּבוֹר. עֶדְרֵי הָעַרְבִים, שֶׁהָיוּ רְגִילִים לִרְעוֹת בִּשְׂדוֹת הַבּוּר שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה, נֶעֶלְמוּ וְלֹא נִרְאוּ עוֹד, וְהַפּוֹעֲלִים הַבּוֹדְדִים, שֶׁהִמְשִׁיכוּ עוֹד בַּעֲבוֹדָתָם בַּמּוֹשָׁבָה, חָדְלוּ לָבוֹא…

עֲנָנָה יָרְדָה עַל כְּפַר-תָּבוֹר. מִיּוֹם לְיוֹם חֻשְׁמַל הָאֲוִיר יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהַמֶּתַח גָּבַר לִבְלִי נְשׂוֹא. בְּכָל הַסְּבִיבָה הַקְּרוֹבָה לֹא נִרְאָהּ אַף עוֹבֵר-אֹרַח עַרְבִי אֶחָד. בָּרוּר הָיָה לְכֻלָּנוּ, כִּי זוֹמְמִים לַעֲלוֹת עָלֵינוּ וְלַהֲבִיסֵנוּ, אַךְ לִבֵּנוּ לֹא נָפַל. אָמְנָם לֹא לַעֲרֹךְ מִלְחָמוֹת בָּאנוּ הֵנָּה, לֹא לִחְיוֹת עַל חַרְבֵּנוּ עָלִינוּ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. – לֶאֱכֹל לֶחֶם בְּזֵעַת-אַפֵּנוּ בָּאנוּ; לַעֲבֹד וּלְהָכִין מִקְלָט לְאַחֵינוּ שֶׁיַּעֲלוּ אַחֲרֵינוּ. אַךְ בְּחִבּוּק-יָדַיִם לֹא נֵשֵׁב וְלֹא נְחַכֶּה לָרוֹצְחִים שֶׁיָּבוֹאוּ לְהַכּוֹתֵנוּ נֶפֶשׁ. נַעֲמֹד מוּל כָּל הַתְקָפָה וְנַגֵּן עַל מַה שֶּׁנּוֹצַר בַּעֲמַל יָדֵינוּ.

בְּשֶׁקֶט וּבִמְנוּחָה הָיִינוּ מִתְכּוֹנְנִים לִקְרַאת הַבָּאוֹת. הִתְחַלְנוּ לְבַצֵּר אֶת הַבָּתִּים. אֶת בֵּית-הַסֵּפֶר, הָעוֹמֵד בְּמֶרְכַּז הַמּוֹשָׁבָה, הָפַכְנוּ לְמִבְצָר לְנָשִׁים וְלִילָדִים. הֲכִינוֹנוּ מַיִם וְלֶחֶם וְחִכִּינוּ בִּדְרִיכוּת. עַל דַּעְתּוֹ שֶׁל אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא עָלָה לָזוּז מִשָּׁם. וְכַמָּה צָחַקְנוּ וְכָאַבְנוּ מִשֶּׁהוֹפִיעַ פִּתְאֹם אַחַד הַכְּמָרִים הַצָּרְפָתִיִּים מִן הַכְּנֵסִיָּה שֶׁעַל הַתָּבוֹר וְהִצִּיעַ לְפָנֵינוּ: “בּוֹאוּ לְהִסְתַּתֵּר תַּחַת כַּנְפֵי הַכְּנֵסִיָּה, כִּי הָעַרְבִים אוֹמְרִים לִטְבֹּחַ אֶת כֻּלְּכֶם כִּכְבָשִׂים”…

הָיָה בֹּקֶר. הַשֶּׁמֶשׁ עָלְתָה וְשָׁלְחָה קַרְנֶיהָ אֶל רָאשֵׁי הַגְּבָעוֹת הַמְּחֻטָּבוֹת. עֲרָפֶל דַּק וּלְבַנְבַּן הִתְנַשֵּׂא מִן הָעֲמָקִים וְהִקִּיף אֶת הַמּוֹשָׁבָה כְּוִילוֹן רַךְ. הַתָּבוֹר לֹא נִרְאָה; רַק רֹאשׁוֹ צָף, כְּצָב עֲנָקִי, עַל פְּנֵי יָם שֶׁל חָלָב.

לְאַחַר לֵילוֹת רַבִּים שֶׁל נְדוּדֵי שֵׁנָה וּמְתִיחוּת, נְשָׂאַתְנִי סוּסָתִי מִן הַסִּבּוּב הָאַחֲרוֹן בַּשָּׂדוֹת לְתוֹךְ הַמּוֹשָׁבָה. חֹם הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁתַּפֵּךְ לְתוֹךְ עַצְמוֹתַי כְּשִׁקּוּי נָעִים וְהִתְעַנַּגְתִּי כְּיֶלֶד בִּזְרוֹעוֹת אִמּוֹ. עֶפְרוֹנִים נִתְלוּ בָּאֲוִיר וְצִיְּצוּ בְּשִׂמְחָה וְיַרְקוֹנִים שׁוֹרְרוּ בֵּין הָעֵצִים. הַשָּׂדוֹת הוֹרִיקוּ וְהִבְהִיקוּ מִטַּל הַלַּיְלָה. הַכַּלָּנִיּוֹת וְהַדְּמוּמִיּוֹת הָלְכוּ וְנִפְתְּחוּ לִקְרַאת הַשֶּׁמֶשׁ וְהוֹשִׁיטוּ לָהּ פְּנֵיהֶן הָאֲדֻמּוֹת לִלְטִיפוֹת וְלִנְשִׁיקוֹת.

“דּוּמִיָּה” צָעֲדָה לְאִטָּהּ בַּמִּשְׁעוֹלִים שֶׁבֵּין שְׂדוֹת הַתְּבוּאָה. רֹאשָׁהּ הַקָּטָן מוּרָם בְּגָאוֹן, עֵינֶיהָ נוֹצְצוֹת וּמְחַיְּכוֹת לִקְרַאת הַבֹּקֶר הַנָּעִים וּנְחִירֶיהָ מִתְרַחֲבִים בְּלִי הֶרֶף לִקְלֹט אֶת הָרֵיחוֹת הַנִּשָּׂאִים בָּאֲוִיר…

פִּתְאוֹם הִפְנְתָה הַסּוּסָה רֹאשָׁהּ לְאָחוֹר וְעָמְדָה תַּחְתֶּיהָ. רֹאשָׁהּ הִתְנַשֵּׂא לְמַעְלָה, נְחִירֶיהָ זָעוּ בְּעַצְבָּנוּת וְאָזְנֶיהָ נִתְחַדְּדוּ לְעֵבֶר הַנַּחַל הֶעָמֹק, הָעוֹבֵר בְּמֶרְחַק מָה מִן הַמּוֹשָׁבָה. מָשַׁכְתִּי בְּרִסְנָהּ לְעֵבֶר הַמּוֹשָׁבָה, אַךְ הִיא הִתְנַגְּדָה. הִתְרוֹמַמְתִּי וְעָמַדְתִּי עַל הָאֻכָּף וְהִבַּטְתִּי לְעֵבֶר הַנַּחַל וְנִדְהַמְתִּי: מֵאֲחוֹרֵי הָעֲרָפֶל הַנָּמוֹג נָע גּוּשׁ שָׁחוֹר, שֶׁהָלַךְ וְהִקִּיף אֶת הַמּוֹשָׁבָה כְּגַלֵּי לַבָּה מְאַיְּמִים…

כַּעֲנִיבַת-צַיִד הַהוֹלֶכֶת וְנִמְתַּחַת לְאִטָּהּ סְבִיב טַרְפָּהּ – הָלְכָה שַׁרְשֶׁרֶת רוֹכְבִים עֲגֻלָּה וְהִתְקָרְבָה צַעַד צַעַד לַמּוֹשָׁבָה. הִלְבִּינוּ כֻּפִיּוֹת, הִשְׁחִירוּ עַבַּאיוֹת וּקְרִיאוֹת עֲמוּמוֹת בָּקְעוּ מִפִּי הָמוֹן רַגְלִי, שֶׁנִּגְרַר אַחֲרֵי הָרוֹכְבִים לָבוֹז בָּז, וְהִלְהִיבוּם בִּקְרִיאוֹת מַחֲרִידוֹת: “עֲלֵיהוֹם! עֲלֵיהוֹם!”

הָרוֹכְבִים הִתְקָרְבוּ, בְּרַמְסָם אֶת שְׂדוֹת הַתְּבוּאָה וְחֶלְקוֹת הַיָּרָק, שֶׁנִּזְרְעוּ וְטֻפְּחוּ בַּחֲרָדָה וּבְאַהֲבָה, וּבְלִבָּם מְזִימַת כְּלָיָה וַאֲבַדּוֹן…

הָרְחוֹב נִתְרוֹקֵן. בְּרַד כַּדּוּרִים נִשְׁלַח מֵחַלּוֹנוֹת הַמּוֹשָׁבָה לְעֵבֶר הַמִּתְנַפְּלִים. הַשַּׁרְשֶׁרֶת נִתְפַּקְּעָה. פְּלֻגּוֹת פְּלֻגּוֹת שֶׁל רוֹכְבִים פָּרְצוּ מִכָּל צַד וְהִתְקָרְבוּ בִּדְהָרָה לְעֵבֶר הַמּוֹשָׁבָה. רְעָמוֹת הִתְנוֹפְפוּ. עַבַּאיוֹת הִתְנַפְנְפוּ בָּרוּחַ. חֲרָבוֹת הִבְרִיקוּ וְרַעַשׁ הַיְּרִיּוֹת הֶחֱרִישׁ אֶת הָאָזְנַיִם…

מִדֵּי פַּעַם פָּרְצוּ הַמְּגִנִּים מִן הַחֲצֵרוֹת, וּרְכוּבִים תָּקְפוּ אֶת הַמִּתְנַפְּלִים בִּקְרִיאוֹת מִלְחָמָה. שְׁרִיקוֹת כַּדּוּרִים פִּלְּחוּ אֶת הָאֲוִיר, וְכַמָּה מִן הַשּׁוֹדְדִים הִתְחִילוּ לָסֶגֶת לְאָחוֹר. סוּסוֹת פְּצוּעוֹת מִשֶּׁלָּהֶם רָבְצוּ פֹּה וְשָׁם. עַבַּאיוֹת מְיֻתְּמוֹת הִשְׁחִירוּ. נִשְׁמְעוּ אֶנְקוֹת פְּצוּעִים…

“עָלַי לָחוּשׁ לְעֶזְרַת הַמּוֹשָׁבָה!” חָלְפָה מַחֲשָׁבָה בְּרֹאשִׁי, וְהִדְהַרְתִּי אֶת סוּסָתִי הַיְשֵׁר לְעֵבֶר הַתּוֹקְפִים. מֵעָרְפָּם הִכִּיתִי בָּהֶם, וְיַחַד דָּלַקְנוּ אַחֲרֵי הַנָּסִים הַרְחֵק מִן הַמּוֹשָׁבָה…

אֵינִי יוֹדֵעַ מֶה הָיָה לִי, אַךְ הִתְלַהַבְתִּי מְאֹד. “דּוּמִיָּה” צָהֲלָה כְּמִשְׁתּוֹלֶלֶת וְנִשְׁאָה בִּיעָף וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲצֹר בַּעֲדָהּ. הִסְתַּעַרְנוּ עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל, וְהִפַּלְנוּ פַּחַד עַל הַבּוֹרְחִים. לְצִדִּי דָּהֲרוּ עוֹד שְׁנֵי רוֹכְבִים מִבְּנֵי הַמּוֹשָׁבָה, וְיַחַד דָּלַקְנוּ בַּחֲמַת קֶצֶף אַחֲרֵי הָאוֹיֵב הַנָּסוֹג.

הִתְרַחַקְנוּ מֶרְחָק רַב מִן הַמּוֹשָׁבָה. סוּסוֹתֵינוּ הִזִּיעוּ. סוּסָתִי צָנְפָה וְקֶצֶף לָבָן נִתַּז מִפִּיהָ, גִּפַּפְתִּי אוֹתָהּ וְהֶחְלַקְתִּיהָ וְהִיא הִפְנְתָה בְּכָל פַּעַם אֶת רֹאשָׁהּ אֵלַי וְעוֹדְדַתְנִי בְּמַבָּטֶיהָ…

לְבַסּוֹף הֵאַטְנוּ צַעֲדֵי סוּסוֹתֵינוּ וְאָמַרְנוּ לָשׁוּב לַמּוֹשָׁבָה, אַךְ פִּתְאֹם פָּרְצוּ מִתּוֹךְ סְבַךְ שֵׁיזָף הַשִּׂיחַ כַּעֲשָׂרָה פָּרָשִׁים עַרְבִים וְתָקְפוּ אוֹתָנוּ בַּחֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת…

כְּרוּחַ סְעָרָה הִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ בִּקְרִיאוֹת זַעַם וְנָקָם. פְּנֵי רוֹצְחִים אֲיֻמִּים הִקִּיפוּנוּ מִכָּל עֵבֶר וְאָמְרוּ לַעֲשׂוֹת בָּנוּ כָּלָה.

קָפַצְנוּ בִּצְעָקָה, הִתְפָּרַסְנוּ בַּשָּׂדֶה וְשִׁלַּחְנוּ לְעֵבֶר הַתּוֹקְפִים אֵשׁ מְהִירָה. סוּסֵינוּ הִתְחִילוּ דּוֹהֲרִים לִקְרַאת הַמּוֹשָׁבָה, כְּשֶׁהַתּוֹקְפִים דּוֹלְקִים אַחֲרֵינוּ. הִנֵּה הִקְדִּימוּ אוֹתָנוּ וְחָסְמוּ לְפָנֵינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ… נַהַם חָנוּק, יְרִיָּה בּוֹדְדָה, חֲרִיקַת שִׁנַּיִם, קְרִיאָה לְעֶזְרָה. כְּמֻקְסָמִים הִסְתּוֹבַבְנוּ בְּמַעְגָּל, מֻקָּפִים עַרְבִים צְמֵאֵי דָּם. שְׁנֵי חֲבֵרִים הִצְלִיחוּ לִפְרֹץ דֶּרֶךְ בֵּין הַפָּרָשִׁים הַמַּקִּיפִים אוֹתָנוּ וְדָהֲרוּ לְכִוּוּן הַמּוֹשָׁבָה, וַאֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי בֵּין חַיּוֹת-טֶרֶף…

נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי, אַךְ לֹא נוֹאַשְׁתִּי. בְּעֵינַיִם פְּקוּחוֹת לִרְוָחָה לִוִּיתִי אֶת תְּנוּעוֹתֵיהֶם. סוּסוֹתֵיהֶם הִשְׁתּוֹלְלוּ, הִתְרוֹמְמוּ עַל רַגְלֵיהֶן הָאֲחוֹרִיּוֹת, אַךְ סוּסָתִי לֹא הִנִּיחָה לָהֶן לְהִתְקָרֵב אֵלֵינוּ. שֶׁקֶט נוֹרָא הִשְׂתָּרֵר מִסָּבִיב. “דּוּמִיָּה” נַחֲרָה בְּקוֹל אֵימָה וְעֵינֶיהָ הִבְרִיקוּ בְּזַעַם. מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם הִפְנְתָה רֹאשָׁהּ אֵלַי וְעוֹדַדְתַּנִי בִּצְנִיפוֹת מַרְגִּיעוֹת.

אֲבָל מַצָּבִי הָיָה נוֹאָשׁ. רָאִיתִי אוֹתָם מִתְקָרְבִים אֵלַי עוֹד וָעוֹד, מְנוֹפְפִים חַרְבוֹתֵיהֶם וּמְחַפְּשִׂים הִזְדַּמְּנוּת לְבַתְקָנִי. הִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי אֶל רֹאשָׁהּ שֶׁל “דּוּמִיָּה” וְגוֹנַנְתִּי עַל עַצְמִי בִּירִיּוֹת רוֹבִי. אַךְ לְפֶתַע יָרָה אֶחָד מֵהֶם, הַכַּדּוּר פָּגַע בְּרוֹבִי וּפוֹצְצוֹ. הַתּוֹקְפִים פָּרְצוּ בִּצְחוֹק נָקָם.

הִרְגַּשְׁתִּי כֵּיצַד כֹּחוֹתַי עוֹזְבִים אוֹתִי, וְאֹמֶץ-לִבִּי הָלַךְ וּפָג. הִנֵּה הִנֵּה מִתְקָרֵב הַקֵּץ… הָאֻמְנָם, אָמוּת? הֵצַצְתִּי לְצַד הַמּוֹשָׁבָה. הֲרִימוֹתִי רֹאשִׁי לַשֶּׁמֶשׁ. נָתַתִּי מַבָּט בְּסוּסָתִי. מַבָּטֵנוּ נִפְגְּשׁוּ, הִיא הֵבִינָה אֶת קֹשִׁי הַמַּצָּב וְצָנְפָה צְנִיפַת-סַכָּנָה…

… וּפִתְאֹם נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ, וּבִמְהִירוּת הַבָּזָק פִּלְסָהּ לְעַצְמָהּ דֶּרֶךְ בֵּין הָרוֹכְבִים וְנִשְּׂאָה בְּמַעֲלֵה הַתָּבוֹר…

הִפְקַרְתִּי עַצְמִי לִתְבוּנָתָהּ שֶׁל סוּסָתִי. חִבַּקְתִּי אֶת צַוָּארָהּ וְלָפַתִּי אֶת צַלְעוֹתֶיהָ. הַכָּרָתִי אָבְדָה… לֹא רָאִיתִי כְּלוּם. רַק נְשִׁיבַת רוּחַ קָרָה הִרְגַּשְׁתִּי וּשְׂרִיטוֹת עֲנָפִים שֶׁבְּחָרְשׁוֹת הַתָּבוֹר… מֵאֲחוֹרַי הִדְהֲדוּ דְּהִירוֹת צְעָקוֹת וִירִיּוֹת…

וּכְשֶׁפָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי, מָצָאתִי עַצְמִי בְּסֶגֶ’רָה, מֻטָּל בַּחֲצַר הַחַוָּה. סְבִיבִי אֲנָשִׁים רַבִּים וְהָרוֹפֵא חוֹבֵשׁ אֶת יָדִי הַשְּׁבוּרָה…

סוּסָתִי עָמְדָה עַל-יָדִי, מַרְעִידָה כֻּלָּהּ וְצַלְעוֹתֶיהָ יוֹרְדוֹת וְעוֹלוֹת בְּלִי הֶרֶף. גּוּפָהּ מֵזִיעַ וּמַעֲלֶה הֶבֶל. רַעֲמָתָהּ פְּרוּעָה, זְנָבָהּ סָבוּךְ קוֹצִים וַעֲנָפִים. נְשִׁימָתָהּ קְצָרָה וּפִיהָ מֻקָּף קֶצֶף עָכוּר.

מִשֶּׁנִּפְגְּשׁוּ מַבָּטֵינוּ, פָּרְצָה בִּצְנִיפַת שִׂמְחָה וְעֵינֶיהָ הִבְהִיקוּ, חִבַּקְתִּי אֶת צַוָּארָהּ, וְהֶעֱתַרְתִּי עָלֶיהָ נְשִׁיקוֹת-תּוֹדָה.

 

פֶּרֶק שְׁנֵים-עָשָׂר אֵשׁ בִּמְקוֹם סִיגַרְיָה    🔗

מֶשֶׁךְ שְׁלֹשִׁים שָׁנָה – מֵאָז קִבֵּל זַיְד עַל עַצְמוֹ אֶת עֹל הַשְּׁמִירָה וְעַד הַלַּיְלָה שֶבּוֹ נָפַל עַל מִשְׁמַרְתּוֹ – הָלַךְ הָאִישׁ בְּנָתִיב יָשָׁר אֶחָד: יַחֲסֵי שְׁכֵנוּת טוֹבָה עִם עַרְבִים. שְׁתֵּי נְשָׁמוֹת שָׁכְנוּ בְּגוּפוֹ: נִשְׁמַת יֶלֶד בַּיָּשָׁן, יָשָׁר וְתָמִים; וְנִשְׁמַת גִּבּוֹר-חַיִל, הַשּׁוֹמֵר עַל כְּבוֹדוֹ וּמֵשִׁיב מִלְחָמָה שַׁעְרָה. וּבִגְלַל מְזִיגָה בִּלְתִּי-מְצוּיָה זוֹ בְּאִישִׁיּוּתוֹ, אֲהָבוּהוּ וְכִבְּדוּהוּ גַּם הַיְּהוּדִים וְגַם הָעַרְבִים. דִּבּוּרוֹ הָיָה אִטִּי מֵחֲמַת הַמַּכּוֹת, שֶׁהִכּוּהוּ בְּרֹאשׁוֹ שׁוֹדְדִים וְרוֹצְחִים בִּשְׁנוֹת הַשְּׁמִירָה. אַךְ הַכֹּל הֶאֱזִינוּ לִדְבָרָיו בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה, וּמִלּוֹתָיו נָפְלוּ כְּמַטְבְּעוֹת כְּבֵדוֹת וְרַבּוֹת עֵרֶךְ.

וַהֲרֵי מַחְרֹזֶת אֵרוּעִים קַלִּים, שֶׁאֵרְעוּ בֵּין זַיְד לְבֵין הָעַרְבִים בִּשְׁנוֹת הַשְּׁמִירָה.

לַיְלָה אֶחָד הָיָה רוֹכֵב בְּחֶבְרַת שׁוֹמֵר שֵׁנִי בִּשְׂדוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה יַבְנְאֵל, כְּשֶׁהַחִטָּה בְּעֶצֶם הַבְשָׁלָתָהּ; וְהִנֵּה הִבְחִינוּ עֵינֵיהֶם בְּחֶלְקָהּ קְצוּרָה. לְפִי עִקְבוֹת הַחֲמוֹרִים, שֶׁנִּטְבְּעוּ בְּשֶׁלֶף, הֵבִינוּ שֶׁהַחִטָּה נִקְצְרָה וְנִגְנְבָה בְּאוֹתוֹ הַלַּיְלָה. וּבוֹ בַּמָּקוֹם יָצְאוּ בְּעִקְבוֹת הַגַּנָּבִים. עָלוּ הֵרִים וְיָרְדוּ נְחָלִים, בָּדְקוּ וְהֵרִיחוּ, תָּרוּ וְרִגְּלוּ…

פֶּתַע-פִּתְאֹם שָׁמְעוּ קוֹל אִשָּׁה מְבֹהָל קוֹרֵא קְרִיאַת-אַזְהָרָה. עִכְּבוּ סוּסוֹתֵיהֶם, עָצְרוּ נְשִׁימָתָם וְקָרְעוּ אֶת עֵינֵיהֶם אֶל תּוֹךְ הַלַּיְלָה – וְרָאוּ צֵל חוֹמֵק לְתוֹךְ סְבַךְ שִׂיחֵי-בַּר וְקוֹצִים גְּבֹהִים. הִקִּיפוּ אֶת הַשֶּׁטַח וְיָרוּ יְרִיּוֹת-אַזְהָרָה בָּאֲוִיר.

“הִכָּנְעוּ!” קָרְאוּ בְּקוֹל לְתוֹךְ הַסְּבַךְ. “הָאוֹיְבִים אַתֶּם אוֹ יְדִידִים?”

“סְחַאבּ (יְדִידִים)”, נִשְׁמָע קוֹל צָרוּד מִבֵּין הַשִּׂיחִים.

“מִי אַתָּה?”

“מוּסְטָפָה”…

“אָח, מוּסְטָפָה!” צָחֲקוּ הַשּׁוֹמְרִים, “צֵא אֵלֵינוּ וְהָרָם יָדֶיךָ לְמַעְלָה”…

מוּסְטָפָה, שֶׁהָיָה גַּנָּב מְפֻרְסָם בַּגָּלִיל, יָצָא בְּבֹשֶׁת-פָּנִים וְיָדָיו לְמַעְלָה…

“אֵיפֹה הַנֶּשֶׁק?”

“בִּידֵי פַאטְמָה זוּגָתִי”.

“קְרָא לפַאטְמָה וְתָבִיא לְכָאן אֶת הָרוֹבֶה, גַּנָּב עַרְמוּמִי!”

“יא פַאטְמָה!” קָרָא מוּסְטָפָה.

“כֵּן, עֵינִי”…

“הָבִיאִי הָרוֹבֶה”….

פַאטְמָה יָצְאָה מִן הַמַּחְבּוֹא וְהַגִּישָׁה לַשּׁוֹמְרִים אֶת הָרוֹבֶה, כְּשֶׁקָּנֵהוּ כְּלַפֵּי מַטָּה.

“הֲיֵשׁ שָׁם עוֹד בֶּן-אָדָם, יָא פַאטְמָה?”

“בְּחַיֵּי הַנָּבִיא מוּחַמַד”…

הוֹשִׁיטוּ הַשּׁוֹמְרִים אֶת רוֹבֵיהֶם לִפְנֵיהֶם, צָעֲדוּ אַט-אַט בְּעִקְבוֹת מוּסְטָפָה ופַאטְמָה וְנִכְנְסוּ לְתוֹךְ סְבַךְ הַשִּׂיחִים. וְשָׁם גִּלּוּ אֶת הַחִטָּה הַקְּצוּרָה כְּשֶׁהִיא אֲלוּמָה לַאֲלוּמוֹת…

הִכְרִיחוּ אֶת מוּסְטָפָה ופַאטְמָה לְהַעֲמִיס עַל הַחֲמוֹרִים וְהַגְּמַלִּים שֶׁבִּרְשׁוּתָם – וְהוֹלִיכוּם לַמּוֹשָׁבָה. וּלְאַחַר שֶׁהִטִּילוּ עֲלֵיהֶם קְנָס, וְהַלָּלוּ שִׁלְּמוּהוּ טַבִּין וְתַקִּילִין – הֶחֱזִירוּ לָהֶם אֶת נִשְׁקָם וְשִׁלְּחוּם בְּאִחוּלִים טוֹבִים:

“בִּרְשׁוּתְכֶם, יְדִידִים”….

“לְכוּ לְשָׁלוֹם יְדִידִים טוֹבִים”…

בִּרְצוֹתָם לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם עִם עַרְבִיֵּי הַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן, קָשְׁרוּ הַשּׁוֹמְרִים קִשְׁרֵי יְדִידוּת עִם הַשַּׁיךְ שֶׁל שֵׁבֶט דַּלַיְקָה, אֲשֶׁר אֲהָלָיו נְטוּיִים עַל הָרֵי פּוּרִיָּה. לִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיוּ הַשּׁוֹמְרִים סָרִים לְאָהֳלוֹ וְגוֹמְעִים פִינְגַ’אן קָפֶה; וְהַשֵּׁיךְ הַנִּכְבָּד הָיָה סָר אֶל שׁוֹמְרֵי הַמּוֹשָׁבָה וּמִתְכַּבֵּד בְּדִבְרֵי-מְתִיקָה, הַשֵּׁיךְ קָשַׁר גַּם קִשְׁרֵי-יְדִידוּת עִם אִכָּרֵי בֵּית-גַּן, וְעִם אֶחָד מֵהֶם זָרַע בְּשֻׁתָּפוֹת שְׂדֵה-דּוּרָה גָּדוֹל, שֶׁהִשְׂתָּרֵעַ עַל פְּנֵי מֵאוֹת דּוּנָמִים. אַךְ כֵּיוָן שֶׁהָאִכָּר מִבֵּית-גַּן נָהַג מִנְהַג “כַּבְּדֵהוּ וְחָשְׁדֵהוּ”, בָּא וְשִׁטַּח אֶת בַּקָּשָׁתוֹ לִפְנֵי זַיְד וַחֲבֵרָיו הַשּׁוֹמְרִים: "וְהָיָה, אִם תִּזְדַּמְּנוּ בַּלֵּילוֹת סָמוּךְ לִשְׂדֵה-הַדּוּרָה הַמְּשֻׁתָּף שֶׁלָּנוּ – אָנָּא, בַּחוּרִים, שִׂימוּ לִבְּכֶם; כִּי לֵב שֵׁיךְ עַרְבִי מִי יוֹדֵעַ?….

וְאָמְנָם, בִּהְיוֹתָם בְּלַיְלָה בִּתְחוּמוֹ שֶׁל אוֹתוֹ שְׂדֵה-דּוּרָה – הִבְחִינוּ פִּתְאֹם הַשּׁוֹמְרִים בְּפָרָשׁ הָרוֹכֵב בִּזְהִירוּת, כְּמִתְגַּנֵּב בֵּין גִּבְעוֹלֵי הַתְּבוּאָה. תָּמְהוּ: מָה עוֹשֶׂה פָּרָשׁ עַרְבִי בַּלַּיְלָה בִּשְׂדֵה הַדּוּרָה?

הִתְקָרְבוּ בַּחֲשַׁאי וְהֶאֱזִינוּ – וְשָׁמְעוּ קוֹלוֹת. פָּרְצוּ לְתוֹךְ הַשָּׂדֶה וְהִתְחִילוּ יוֹרִים בָּאֲוִיר. לְתַדְהֵמָתָם הִבְהִילוּ תְּרֵיסַר עַרְבִים, שֶׁעָסְקוּ בְּקָצִיר הַדּוּרָה הַמַּבְשִׁילָה. נָטְלוּ הָעַרְבִים נִשְׁקָם וְאָמְרוּ לִירוֹת, אַךְ פִּתְאֹם הוֹפִיעַ הַפָּרָשׁ וְצִוָּה עַל הָעַרְבִים לְהַנִּיחַ אֶת נִשְׁקָם… וּמָה גְּדוֹלָה הָיְתָה מְבוּכָתָם שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים מִשֶּׁנִּתְבָּרֵר לָהֶם, כִּי אוֹתוֹ פָּרַשׁ אֵינוֹ אֶלָּא שֵׁיךְ דַלַיקָה בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, שֻׁתָּפוֹ שֶׁל אוֹתוֹ אִכָּר מִבֵּית-גַּן, שֶׁבָּא עִם אֲנָשָׁיו לִגְנֹב דּוּרָה מִן הַשָּׂדֶה הַמְּשֻׁתָּף…

מִיָּד יָרְדוּ זַיְד וַחֲבֵרָיו מִסּוּסוֹתֵיהֶם וְאָסְפוּ אֶת הַמַּגָּלִים וְהַשַּׂקִּים הַמְּלֵאִים, דִּבְּרוּ אֶל הַקּוֹצְרִים בְּרֹגֶז וּבְלַעַג וְצִוּוּ עֲלֵיהֶם: “הַטְעִינוּ אֶת הַדּוּרָה עַל הַגְּמַלִּים וּבוֹאוּ לַמִּשְׁטָרָה!” אָז נִגַּשׁ הַשֵּׁיךְ, הוֹשִׁיט אֶת חַרְבּוֹ הַנְּתוּנָה בִּנְדַן-כֶּסֶף יָקָר, הִגִּישָׁהּ לַשּׁוֹמְרִים בְּהַכְנָעָה וּבִקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ: הוּא מוּכָן לְשַׁלֵּם כָּל כֹּפֶר אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו – וּבִלְבַד שֶׁלֹּא יוֹרִידוּ כְּבוֹדוֹ וְלֹא יַכְלִימוּהוּ…

הֶחֱזִירוּ לוֹ הַשּׁוֹמְרִים אֶת חַרְבּוֹ וְהִבְטִיחוּ לַשֵּׁיךְ לִשְׁמֹר אֶת הַדָּבָר בְּסוֹד. הַשֵּׁיךְ הָלַךְ בְּבֹשֶׁת-פָּנִים,

וְאִלּוּ זַיְד וַחֲבֵרָיו קִיְּמוּ אֶת הַבְטָחָתָם אֲפִילוּ לְאִכָּר מִבֵּית־גַּן לֹא גִּלּוּ אֶת מַעֲשֵׂה הַבְּגִידָה שֶׁל שֻׁתָּפוֹ הַנִּכְבָּד…

בְּדִמְדּוּמֵי בֹּקֶר אֶחָד יָצָא זַיְד בִּרְכִיבָה מִמְּנַחֲמִיׇה וּפָנָיו לְיַבְנְאֵל. כְּדֵי לְקַצֵּר אֶת הַדֶּרֶךְ לֹא רָכַב דֶּרֶךְ

פֹּוֹרִיָּה, אֶלָּא נִכְנַס לְוָאדִי פִיגָ’אס, אִם כִּי הַנַּחַל הַסָּבוּךְ וְהַמְּגֻדָּל עֵצִים וּסְבַךְ הָיָה יָדוּעַ לַכֹּל כְּקֵן שׁוֹדְדִים. מִסָּבִיב שָׂרְרָה אֲפֵלָה וְהַסּוּסָה צָעֲדָה אַט-אַט. כֵּיוָן שֶׁיָּצָא לַדֶּרֶךְ לְאַחַר לֵיל-שְׁמִירָה- וְשִׁמּוּרִים, נִמְתְּחוּ קוּרֵי-שֵׁינָה עַל עֵינָיו אַגַּב רְכִיבָה, וְהָיָה מְנַמְנֵם וּמִתְעוֹרֵר לְסֵרוּגִין…

פִּתְאֹם זוֹרְרָה הַסּוּסָה בְּעַצְבָּנוּת, חִדְּדָה אָזְנֶיהָ וְהִקְשִׁיבָה קֶשֶׁב רַב לַמִּתְרַחֵשׁ בִּסְבַךְ הַנַּחַל הַמִּתְפַּתֵּל.

סִימָנִים אֵלֶּה הִבְהִירוּ לוֹ לַזַּיְד, שֶׁהַסּוּסָה הֵרִיחָה בָּאֲנָשִׁים הָאוֹרְבִים לוֹ, וְהוּא שָׁלַף אֶת אֶקְדָּחוֹ וּלְפָתוֹ בְּיָדוֹ…

הַסּוּסָה הִגִּיעָה אֶל עִקּוּל הַנַּחַל, עָצְרָה מֵאֲחוֹרֵי סֶלַע זָקוּף וְהִתְחִילָה לִצְהֹל צְהִילוֹת-סַכָּנָה. פִּתְאֹם צָצָה וְעָמְדָה מוּל זַיְד חֲבוּרַת-פָּרָשִׁים עַרְבִים. שְׁנַיִם מֵהֶם קָרְבוּ וְתָפְסוּ בְּרֶסֶן הַסּוּסָה וְהוֹשִׁיטוּ נִשְׁקָם מוּלוֹ…

“רֵד מִן הַסּוּסָה!”

“הִסְתַּלְּקוּ, כִּי אֲנִי יוֹרֶה!” קָרָא זַיְד וְדִרְבֵּן אֶת סוּסָתוֹ.

“דּוּמִיָּה” הִזְדַּקְּפָה עַל רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת, וּבְקִדְמִיּוֹת גּוֹנְנָה עַל עַצְמָהּ וְעַל רוֹכְבָהּ. הַשּׁוֹדְדִים נִדְהֲמוּ, הִרְפּוּ מִרֶסֶן הַסּוּסָה וְזָזוּ הַצִּדָּה.

“מִי אַתָּה, הַמֵּעֵז לְאַיֵּם עָלֵינוּ?” שָׁאֲלוּ הַשּׁוֹדְדִים בְּתִמָּהוֹן.

“זַיְד. וּמִי אַתֶּם?” עָנָה לְעֻמָּתָם, דִּרְבֵּן אֶת הַסּוּסָה, צִיֵּץ בִּשְׂפָתָיו וְדָהַר לְדַרְכּוֹ.

כְּשֶׁהִגִּיעַ לִכְפַר-תָּבוֹר, רָאָה זַיְד שְׁנֵי פָּרָשִׁים דּוֹהֲרִים לִקְרָאתוֹ וְעוֹרְכִים לִכְבוֹדוֹ שַׁעֲשׁוּעֵי-רְכִיבָה. כְּשֶׁהִתְקָרֵב אֲלֵיהֶם, הִכִּיר מִיָּד אֶת חֲבֵרוֹ הַשּׁוֹמֵר צְבִי נִיסָנוֹב; אַךְ הַפָּרָשׁ הַשֵּׁנִי הָיָה זָר לוֹ. הַלָּה הִתְקָרֵב אֶל זַיְד, בֵּרְכוֹ לְשָׁלוֹם וְהִתְחִיל לְכַרְכֵּר וּלְהַשְׁמִיעַ בְּאָזְנָיו מַחְמָאוֹת וְדִבְרֵי-חֹנֶף…

“זֶהוּ אֶחָד מֵחֲמֵשֶׁת הַפָּרָשִׁים שֶׁזָּמְמוּ לִשְׁדֹּד מִמְּךָ אֶת סוּסָתְךָ לִפְנוֹת בֹּקֶר”, אָמַר צְבִי נִיסָנוֹב וְצָחַק, הִתְנַהֲגוּתְךָ עוֹרְרָה בָּהֶם הִתְפַּעֲלֻיּוֹת וְהַעֲרָצָה, וְהֵם הִקְדִּימוּךָ וּבָאוּ בְּדֶרֶךְ קְצָרָה, כְּדֵי לְקַדֵּם אֶת פָּנֶיךָ בְּ’פַנְטַזְיָה' וּלְהַבִּיעַ לְךָ אֶת הוֹקָרָתָם"….

“מְקַבֵּל אֲנִי בִּידִידוּת כָּל יָד, הַמּוּשֶׁטֶת לִי לְשָׁלוֹם”, אָמַר זַיְד וְהוֹשִׁיט יָדוֹ לְכָל אַנְשֵׁי הַכְּנֻפְיָה, “בֵּיתִי – בֵּיתְכֶם, אוֹרְחֵינוּ וִידִידֵינוּ הַנִּכְבָּדִים”….

 

פֶּרֶק שְׁלֹשָׁה־עָשָׂר מֵאִירְקֶה וּבֶּרֶלֶה    🔗

כָּל יָמָיו הָיָה זַיְד מְסַפֵּר בְּאַהֲבָה עַל שְׁנֵי חֲבֵרָיו לִשְׁמִירָה מֵאִירְקֶה חַזָנוֹבִיץ וּבֶּרֶלֶה שְׁוַיְגֶר. הָרִאשׁוֹן, מֵאִירְקֶה, שֶׁנּוֹלַד בְּמִינְסְק וְנִתְיַתֵּם בְּעוֹדוֹ יֶלֶד קָטָן, קְרוֹבָיו אִמְּצוּהוּ לְבֵן – וּמִשָּׁם עָלָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. בָּחוּר חָסֹן הָיָה שֶׁפָּנָיו אַמִּיצִים וְעֵינָיו אוֹמְרוֹת עֹז וּבִטָּחוֹן. כּוֹבַע-הַפַּרְוָה הַצֶּ’רְקֵסִי, הַשָּׁחוֹר וְהַגָּבֹהַּ, שֶׁהִתְנוֹסֵס בִּיהִירוּת עַל רֹאשׁוֹ, עֲשָׂאוֹ גָּבוֹהַּ מִשִּׁכְמוֹ וָמַעְלָה מֵעַל כֻּלָּם וְכֻלּוֹ אוֹמֵר גְּבוּרָה וְכָבוֹד… פָּרָשׁ נָאֶה לְהַפְלִיא.

לְסֶגֶ’רָה בָּא מִמְּתוּלָה, לְאַחַר שֶׁעָבַד כְּפוֹעֵל חַקְלָאִי. נִכְנַס לְחַוָּה וּלְהִסְתַּדְּרוּת “הַשּׁוֹמֵר” וְכֻלָּם דָּבְקוּ בּוֹ לְאַהֲבָה אוֹתוֹ.

שָׁנִים אֲחָדוֹת שָׁמַר מֵאִירְקֶה בְּיַבְנְאֵל, שֶׁמַּצַּב הַבִּטָּחוֹן בָּהּ הָיָה חָמוּר בִּהְיוֹתָהּ שׁוֹכֶנֶת עַל-יַד וָאדִי פִיגָ’אס. נַחַל זֶה, הֶעָשִׁיר בַּמְּעָרוֹת וּסְבָכִים, הָיָה כָּאָמוּר קֵן לְשׁוֹדְדֵי הַגָּלִיל, שֶׁהִתְנַכְּלוּ לַמּוֹשָׁבוֹת הָעִבְרִיּוֹת. מְגִיחִים שׁוֹדְדִים פִּתְאוֹם מִוָּאדִי פִיגָ’אס מִתְנַפְּלִים, גּוֹזְלִים – וְנֶעֱלָמִים שׁוּב בְּוָאדִי – כְּבִתְהוֹם … בַּוָּאדִי שָׂם מֵאִירְקֶה אֶת עֵינָיו.

לַיְלָה אֶחָד יָצָא עִם עוֹד שׁוֹמֵר לְהַקִּיף אֶת שְׂדוֹת יַבְנְאֵל, וּכְדֵי לְקַצֵּר אֶת דַּרְכָּם בְּשׁוֹבָם – יָרְדוּ לְוָאדִי פִיגָ’אס. רַק נִכְנְסוּ לַנַּחַל, וְהִנֵּה צָצוּ שְׁנֵי פָּרָשִׁים מְזֻיָּנִים וְרָכְבוּ לִקְרָאתָם.

“תְּנוּ סִיגָרָה!” קָרָא אֶחָד הַפָּרָשִׁים, כְּדֶרֶךְ שֶׁיִּפְנֶה שׁוֹדֵד עַרְבִי אֶל קָרְבָּנוֹ.

מֵאִירְקֶה הוֹצִיא סִגְרָהּ מִכִּיסוֹ, תָּקְעָה בִּקְנֵה הָרוֹבֶה וְהוֹשִׁיטָה לַפָּרָשִׁים.

“בְּבַקָּשָׁה, קְחוּ סִיגָרָה”, אָמַר בְּלִגְלוּג, “וְאִם תִּרְצוּ אוֹסִיף לָכֶם גַּם אֵשׁ”…

הַפָּרָשִׁים נִבְהֲלוּ. לָזֹאת לֹא פִּלְּלוּ, וּמִיָּד שִׁנּוּ אֶת טַעְמָם.

“הֲרֵי יְדִידִים אֲנַחְנוּ”… אָמְרוּ בִּשְׂפַת חֲלָקוֹת, “בָּאנוּ לְהַזְמִין אִתְּכֶם לְכוֹס קָפֶה”…

“לְכוּ לְשָׁלוֹם!” עָנָה מֵאִירְקֶה, וְעָמַד וְהִמְתִּין עַד שֶׁנֶּעֶלְמוּ בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה….

יוֹם קַיִץ אֶחָד, אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם, קָמוּ הַשּׁוֹמְרִים מִשְּׁנָתָם וְהֵכִינוּ לְעַצְמָם אֶת אֲרוּחָתָם; לְפֶתַע נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת פְּחָדִים בַּמּוֹשָׁבָה וְהַפַּעֲמוֹן הִשְׁמִיעַ צִלְצוּלֵי-בֶּהָלָה. מִכָּל צַד נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת: “הֵיכָן הַשּׁוֹמְרִים? הַשּׁוֹמְרִים אַיָּם? הֶעְדֵּר נִשְׁדַּד!”

הַקָּפֶה נִשְׁאַר בַּסְּפָלִים, הַלֶּחֶם נִשְׁמַט מִן הַיָּד, הַשּׁוֹמְרִים עָלוּ עַל סוּסוֹתֵיהֶם, וְעִם מֵאֵירְקֶה בְּרֹאשָׁם יָצְאוּ לִרְדֹּף אַחֲרֵי הַשּׁוֹדְדִים.

יֵאוּשׁ וּפַחַד אָחֲזוּ אֶת הַמּוֹשָׁבָה. אֲנָשִׁים, נָשִׁים וְטַף הִתְרוֹצְצוּ מִמָּקוֹם לַמָּקוֹם, צָעֲקוּ, סָפְקוּ כַּף, בָּכוּ וְקָרְאוּ לְעֶזְרָה.

“מָה קָרָה?” שָׁאַל מֵאִירְקֶה בְּזַעַף, “הַחֲרִישׁוּ!”

“הָעֵדֶר נִגְזַל!”

“מִי הַשּׁוֹדְדִים?”

“בֶּדְוִים!”

“וּלְאָן הוֹבִילוּ אוֹתוֹ?”

“לְצַד וָאדִי פִיגָ’אס!”

“קָדִימָה!” קָרָא מֵאִירְקֶה וְדִרְבֵּן אֶת סוּסָתוֹ.

כְּשֶׁרוֹבֵיהֶם הַטְּעוּנִים בִּידֵיהֶם, פָּרְצוּ הַשּׁוֹמְרִים מִן הַמּוֹשָׁבָה וְדָהֲרוּ לְעֵבֶר הַוָּאדִי. עַד מְהֵרָה הִדְבִּיקוּ כְּנֻפְיַת רוֹכְבִים בֶּדְוִים, שֶׁהוֹבִילוּ אֶת הָעֵדֶר בִּמְהִירוּת לְצַד וָאדִי פִיגָ’אס, כְּשֶׁהֵם צוֹעֲקִים וְנוֹהֲמִים, שׁוֹרְקִים וּמְרִיעִים וְיוֹרִים. אַךְ הִנֵּה הִתְקָרֵב מֵאִירְקֶה אֶל הָעֵדֶר וְהֵחֵל לְשַׁלֵּחַ לְעֵבֶר הַשּׁוֹדְדִים יְרִיּוֹת מֵרוֹבֵהוּ הַמְּפֻרְסָם. חֲבֵרָיו הִקִּיפוּ אֶת הָעֵדֶר מִכִּוָּון אַחֵר וְאַף הֵם הִמְטִירוּ אֵשׁ לְעֵבֶר הַכְּנֻפְיָה.

“הָשִׁיבוּ אֶת הָעֵדֶר, כְּלָבִים! הָשִׁיבוּ אֶת הַבָּקָר!” הִרְעִים עֲלֵיהֶם מֵאִירְקֶה קוֹלוֹ, בְּהִתְרוֹצְצוֹ עַל סוּסָתוֹ הָאֲצִילָה.

“הוֹ – הוֹ – הוֹ – הוֹ!”

יְרִיּוֹת, צְנִיפוֹת סוּסִים, גְּעִיַּת בָּקָר, נְעִירַת חֲמוֹרִים, נְבִיחַת כְּלָבִים, יִלְלוֹת הַבֶּדְוִים וּצְעָקוֹת הָאִכָּרִים הִתְעָרְבוּ לַהֲמֻלָּה מַחֲרִידָה וּמַקְפִּיאָה אֶת הַדָּם…

“עֲלוּ עֲלֵיהֶם!” עוֹדֵד מֵאִירְקֶה אֶת הַשּׁוֹמְרִים וְהָאִכָּרִים, “פְּנוּ יָמִינָה! חִסְמוּ מִצַּד שְׂמֹאל!”

הִתְלַקֵּח קְרָב. קְרָב רִאשׁוֹן בֵּין יְהוּדִים לְשׁוֹדְדִים בְּמוֹשְׁבוֹת הַגָּלִיל. הִנֵּה הֵעֵזָּה קְבוּצַת בֶּדְוִים לִתְקֹף אֶת הַשּׁוֹמְרִים. פָּרַשׁ אֶחָד, שֶׁרָכַב עַל סוּסָה קַלָּה, פָּנָה לְמֵאִירְקֶה וְהִתְנַפֵּל עָלָיו בְּחַרְבּוֹ.

“מוּת, הַכּוֹפֵר! רֵד מֵהַסּוּסָה, יְהוּדִי פַּחְדָן!”

הַבֶּדְוִי צָעַק בִּפְרָאוּת, כְּשֶׁהוּא מְנַפְנֵף אֶת חַרְבּוֹ מוּל מֵאִירְקֶה כְּאוֹמֵר לְהַכּוֹתוֹ. אַךְ מֵאִירְקֶה הִתְגּוֹנֵן. סוּסָתוֹ הָאֲצִילָה הִתְרוֹמְמָה מִדֵּי פַּעַם עַל רַגְלֶיהָ הָאֲחוֹרִיּוֹת וּבַקִּדְמִיּוֹת הָדְפָה אֶת הַמִּתְנַפֵּל.

מֵאִירְקֶה כִּוֵּן לְמַטָּרָה וְיָרָה פַּעֲמַיִם בְּסוּסָתוֹ הַיָּפָה שֶׁל הַבֶּדְוִי…

הַסּוּסָה נָפְלָה וְרוֹכְבָהּ תַּחְתֶּיהָ. אָז הֻתְקַף מֵאִירְקֶה עַל-יְדֵי שְׁלֹשָׁה בֶּדְוִים וּמְטַר-כַּדּוּרִים יָרַד עָלָיו…

" מֵאִירְקֶה, נִפְצַעְתָּ? מֵאִירְקֶה, מַהֵר וַחֲבֹשׁ אֶת הַפֶּצַע!" נִשְׁמְעוּ קְרִיאוֹת מִכָּל עֵבֶר, “דְּהַר לְמוֹשָׁבָה לְהֵחָבֵשׁ!”

“אַל תַּפְרִיעוּ!”

“הֵן תָּמוּת מֵאִבּוּד דָּם!”

“טֶרֶם כִּלִּינוּ אֶת מְלַאכְתֵּנוּ?…”

וְשׁוּב מִסְתַּעֵר מֵאִירְקֶה. אַךְ אִכָּרִים אֲחָדִים תָּפְסוּ בְּרֶסֶן סוּסָתוֹ וּבְעַל כָּרְחוֹ הֱבִיאוּהוּ לַמּוֹשָׁבָה. הַחוֹבֵשׁ הוֹצִיא אֶת הַכַּדּוּר מֵרַגְלוֹ, חָבַשׁ אֶת פִּצְעוֹ הֶעָמֹק וְהִשְׁכִּיבָהוּ בַּמִּטָּה.

“אָסוּר לְךָ לַעֲשׂוֹת כָּל תְּנוּעָה!” אָמַר לְמֵאִירְקֶה, “רַגְלְךָ בְּסַכָּנָה”…

הַכְּאֵב בָּרֶגֶל גָּדַל. הַתַּחְבּשֶׁת הֶאְדִּימָה. הָרֹאשׁ סְחַרְחָר. הָעֵינַיִם נֶעֱצָמוֹת… אַךְ מַה זֶּה? מָה הָרַעַשׁ הָעוֹלֶה מִצַּד וָאדִי פִיגַ’אס? מָה הַיְרִיּוֹת הַמַּגִּיעוֹת מִשָּׁם? הָהּ, הֵן הָעֲבוֹדָה טֶרֶם נִשְׁלְמָה שָׁם! הֵן הָעֵדֶר עוֹדוֹ בְּסַכָּנָה! הֵן הָאֲנָשִׁים עוֹדָם בַּמַּעֲרָכָה!

וּמֵאִירְקֶה מִתְאַזֵּר עֹז, קוֹפֵץ וְיוֹרֵד מֵעַל מִטָּתוֹ, חוֹטֵף אֶת נִשְׁקוֹ וְעוֹלֶה שׁוּב עַל סוּסָתוֹ.

“חֲזֹר! אַתָּה מְסַכֵּן אֶת חַיֶּיךָ!” קוֹרֵא אַחֲרָיו הַחוֹבֵשׁ. אַךְ מֵאִירְקֶה טָס מִבְּלִי לְהַפְנוֹת אֶת רֹאשׁוֹ: “קָדִימָה! קָדִימָה!”

הַמַּצָּב בִּשְׂדֵה הַמַּעֲרָכָה הָלַךְ וְהֶחְמִיר. הָעֵדֶר הִתְחִיל לִגְלֹשׁ כְּבָר לְוָאדִי פִיגָ’אס וְהַבֶּדְוִים שִׁלְחוּ אֵשׁ רְצוּפָה עַל הַשּׁוֹמְרִים וְהָאִכָּרִים. הַיָּדַיִם רָפוּ וְהַיֵּאוּשׁ הִתְחִיל מִתְגַּנֵּב לַלֵּב. אַךְ הִנֵּה הוֹפִיעַ מֵאִירְקֶה וְתָפַס עֶמְדָּה עַל גִּבְעָה תְּלוּלָה, הַחוֹלֶשֶׁת עַל הַמָּבוֹא לְוָאדִי פִיגָ’אס וּמִשָּׁם הִמְטִיר אֵשׁ עַל הַשּׁוֹדְדִים, כְּשֶׁחֲבֵרָיו וְהָאִכָּרִים מְאַגְּפִים אוֹתָם וּמְעִיזִים אֶת הָעֵדֶר לְצַד הַמּוֹשָׁבָה….

סוֹף סוֹף נָסוֹגוּ הַבֶּדְוִים, בְּהַשְׁאִירָם בַּשָּׂדֶה סוּסוֹת אֲחָדוֹת, עַבַּאיוֹת וְנֶשֶׁק. וְלִפְנוֹת עֶרֶב הוּשַׁב הָעֵדֶר, כְּשֶׁכָּל אַנְשֵׁי הַמּוֹשָׁבָה וְעַרְבִים בְּתוֹכָם, מְקַבְּלִים בִּתְרוּעוֹת חִבָּה אֶת פָּנָיו שֶׁל מֵאִירְקֶה חַזָנוֹבִיץ…

שָׁנִים אֲחָדוֹת לְאַחַר מִכֵּן, נָפַל מֵאִירְקֶה עַל-יְדֵי כַּדּוּר-מְרַצְּחִים בִּשְׂדוֹת מֶרְחַבְיָה שֶׁבְּעֵמֶק-יִזְרְעֶאל.

אֶת בֶּרֶלֶה שְׁוַיְגֶר הִכַּרְתִּי בִּימֵי עֲבוֹדָתוֹ בְּמוֹשְׁבוֹת יְהוּדָה – סִפֵּר זַיְד – בְּעוֹדוֹ נַעַר עָלָה לָאָרֶץ וְהָלַךְ לִלְמֹד בְּמִקְוֵה-יִשְׂרָאֵל. חָפְשִׁי הָיָה בְּרוּחוֹ וּבְנַפְשׁוֹ, בּוֹעֵט בְּכָל מִשְׁמַעַת וּפוֹרֵק עֹל וְלֹא יָכוֹל הָיָה לָשֵׂאת אֶת הָאֲוִירָה שֶׁשָּׁלְטָה בַּיָּמִים הַהֵם בַּמּוֹסָדוֹת הָ“רִשְׁמִיִּים”. יוֹם אֶחָד הִגִּיעָה יְדִיעָה כִּי עַרְבִים הִתְנַפְּלוּ עַל הַמּוֹשָׁבָה גְּדֵרָה. לְלֹא נְטִילַת רְשׁוּת הִשִּׂיג בֶּרֶלֶה נֶשֶׁק וּבְיַחַד עִם פּוֹעֲלִים אֲחָדִים מִהֵר לְעֶזְרַת הַמּוֹשָׁבָה; וְכֵיוָן שֶׁלֹּא הִסְפִּיק לָשׁוּב בְּאוֹתוֹ יוֹם לְמִקְוֵה-יִשְׂרָאֵל וְלָן מִחוּץ לַמָּקוֹם – גֹּרַשׁ מִבֵּית-הַסֵּפֶר.

מֵאָז הָיָה עוֹבֵד לְסֵרוּגִין בְּמוֹשְׁבוֹת יְהוּדָה וּבְיָפוֹ, וְהִתְכּוֹנֵן לַעֲלוֹת לַגָּלִיל כְּדֵי לְהַגְשִׁים אֶת חֲלוֹמוֹ וְלַעֲסֹק בַּעֲבוֹדָה חַקְלָאִית וּבִשְׁמִירָה.

בֶּרֶלֶה הָיָה אוֹרֵחַ קָבוּעַ בְּבֵית-הַמָּלוֹן שֶׁל חַיִּים-בּוּרֶךְ וְרַבִּים רַבִּים הִכִּירוּ אוֹתוֹ וְחִבְּבוּהוּ. בָּחוּר יָפֶה הָיָה, שְׂעָרוֹ עָשׂוּי תַּלְתַּלִּים וְגוּמוֹת חֵן קִשְׁטוּ אֶת לְחָיָיו. בַּת-הַצְּחוֹק לֹא סָרָה מֵעַל שְׂפָתָיו וְתָמִיד הָיָה מִתְלוֹצֵץ וּמְבַדֵּחַ אֶת הַפּוֹעֲלִים, הַשְּׁקוּעִים בְּמָרָה שְׁחוֹרָה. מְעוֹדֵד וּמְשַׂמֵּחַ, שָׁר וּמֵעוֹרֵר אֲחֵרִים לָשִׁיר.

תֵּל-אָבִיב טֶרֶם נוֹסְדָה בְּאוֹתָם הַיָּמִים, וּבִימֵי בַּטָּלָה הָיוּ הָעוֹלִים מְטַיְּלִים אֲרֻכּוֹת עַל שְׂפַת הַיָּם, מִיָּפוֹ צָפוֹנָה. גַּם בְּנֵי הַנֹּעַר הָעַרְבִים מִיָּפוֹ, בְּנֵי הָאֶפֶנְדִּים הַטַּרְזָנִים וְהַמִּתְגַּנְדְּרִים, הָיוּ מְטַיְּלִים בְּאוֹתָהּ סְבִיבָה. וּפְעָמִים הָיוּ נוֹפְלוֹת מְרִיבוֹת בֵּינֵינוּ בִּגְלַל שַׁחְצָנוּתָם וְגַסּוּתָם, וְהֵם הָיוּ סוֹפְגִים מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת מִיְּדֵי הַ“מּוֹסְקוֹבִּים” הַחֲזָקִים. לְעִתִּים הָפְכוּ הַמְּרִיבוֹת לְתִגְרוֹת שֶׁל מַמָּשׁ; הַמִּשְׁטָרָה הַתּוּרְכִּית הָיְתָה מוֹדִיעָה מִיָּד לַקּוֹנְסוּל הָרוּסִי וְזֶה הָיָה שׁוֹלֵחַ אֶת שׁוֹמְרֵי-רֹאשׁוֹ לְפַזֵּר אֶת הַנִּצִּים וּלְרַסֵּן אֶת הָעַרְבִים.

בְּרוּסְיָה לֹא אָהֲבוּ אֶת הַיְּהוּדִים; אַךְ כָּאן, בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הָיוּ הָעוֹלִים נְתוּנִים לְחָסוּתוֹ שֶׁל הַקּוֹנְסוּל הָרוּסִי וְהוּא הָיָה מִשְׁתַּדֵּל לְהָגֵן עָלֵינוּ וְלַעֲמֹד לִימִינֵנוּ.

פַּעַם אַחַת טִיְּלוּ בֶּרֶלֶה שְׁוַיְגֶר וִיחֶזְקֵאל חַנְקִין עַל שְׂפַת הַיָּם וְרָאוּ פָּרָשׁ עַרְבִי הַמֵּצִיק לְבַת-יִשְׂרָאֵל. נִגְּשׁוּ אֵלָיו וְתָבְעוּ מִמֶּנּוּ לְהַרְפּוֹת מִמֶּנָּה. הַלָּז, בָּחוּר יָהִיר וְשַׁחְצָן, הִתְחַצֵּף כְּנֶגְדָּם וְלָעַג לָהֶם. בֶּרֶלֶה שְׁוַיְגֶר יָצָא אֵלָיו וְקָרָא: “הֲרֵינִי מַזְמִינְךָ לְדוּ-קְרָב בּוֹ בַּמָּקוֹם. וְלֹא עוֹד, אֶלָּא שֶׁאַתָּה תִּלָּחֵם בִּי בְּפִגְיוֹנְךָ וַאֲנִי – בְּיָדַיִם רֵיקוֹת”.

הָעַרְבִים-הַטַּיָּלִים, שֶׁהִתְאַסְּפוּ לְמַרְאֵה הַמְּרִיבָה, הִלְהִיבוּ אֶת הַפָּרָשׁ וְהִסִּיתוּהוּ לְהֵעָנוֹת לְהַזְמָנָתוֹ שֶׁל הַנַּעַר הַיְּהוּדִי הַ“מִסְכֵּן”. הַלָּה נִתְפַּתָּה, יָרַד מֵעַל סוּסוֹ וְהִתְנַפֵּל עַל בֶּרֶלֶה בְּסַכִּינוֹ. אַךְ טֶרֶם הִסְפִּיק הָעַרְבִי לִפְגֹּעַ בּוֹ פְּגִיעָה קַלָּה - וּבֶּרֶלֶה תְּפָסוֹ בְּיָדוֹ, הַפִּילוֹ לָאָרֶץ וְיָשַׁב עַל גַּבּוֹ. קְרִיאוֹת לַעַג פָּרְצוּ מִפִּי הַמִּסְתַּכְּלִים לְמִשְׁבַּתּוֹ שֶׁל בַּעַל-הַפִּגְיוֹן הַמִּתְרַבְרֵב. וְאָז הִתְעָרֵב יְחֶזְקֵאל חַנְקִין אוֹהֵב הַשָּׁלוֹם, שִׁחְרֵר אֶת הַבָּחוּר הָעַרְבִי הֶעָלוּב מִיָּדָיו הַחֲזָקוֹת שֶׁל בֶּרֶלֶה, הֶעֱלָהוּ עַל סוּסוֹ וְשִׁלְּחוֹ בְּשָׁלוֹם לְיָפוֹ בְּצֵרוּף אַזְהָרָה, שֶׁלֹּא יָעֵז עוֹד לִפְגֹּעַ בִּבְנוֹת-יִשְׂרָאֵל.

– אַמִּיץ לֵב הָיָה בֶּרֶלֶה וְחָרֵד עַל כְּבוֹדֵנוּ שֶׁלֹּא יְחֻלַּל – סִפֵּר זַיְד – לַיְלָה אֶחָד שָׁמַרְנוּ שְׁנֵינוּ, אֲנִי בְּסֶגֶ’רָה הַמּוֹשָׁבָה וְהוּא לְיַד הַחַוָּה. וְהִנֵּה עָבְרָה עַל פָּנֵינוּ אֹרְחַת גְּמַלִּים, שֶׁנָּשְׂאָה שַׂקֵּי תְּבוּאָה מִן הַחוֹרָן לִנְמַל עַכּוֹ. רוֹכְבֵי הַגְּמַלִּים הָיוּ נוֹהֲגִים לִפְתֹּחַ בִּירִיּוֹת מִדֵּי עָבְרָם לְיַד הַמּוֹשָׁבָה, כְּדֵי לְהַפְחִיד אֶת הַיְּהוּדִים וּלְהַרְגִּיזָם. שׁוּב וָשׁוּב תָּבַעְנוּ מֵהֶם לְהַפְסִיק הִתְגָּרוּת זוֹ, אַךְ לְלֹא הוֹעִיל. מִשֶּׁשָּׁרְקוּ הַכַּדּוּרִים שׁוּב אוֹתוֹ לַיְלָה, לֹא נָשָׂא בֶּרֶלֶה אֶת הַחֶרְפָּה הַזֹּאת, הִסְתַּעֵר עֲלֵיהֶם כְּשֶׁהוּא רָכוּב עַל סוּסוֹ, וְהִתְחִיל לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם וְלִירוֹת בָּאֲוִיר. הַגַּמָּלִים נִבְהֲלוּ וְהִתְחִילוּ לִבְרֹחַ, וְהוּא אַחֲרֵיהֶם. דָּלַקְתִּי אַחֲרָיו וְדָרַשְׁתִּי מִמֶּנּוּ לְהַרְפּוֹת מֵהֶם וְלָשׁוּב, אַךְ הוּא לֹא שָׁמַע בְּקוֹלִי. בֵּין כֹּה וָכֹה הִגַּעְנוּ לִכְפָר עַרְבִי סָמוּךְ, וְהַגְּמָלִים פָּרְצוּ לְתוֹכוֹ וְקָרְאוּ לְעֶזְרָה נֶגֶד הַיְּהוּדִים, הַמִּתְנַפְּלִים עַל עוֹבְרֵי-אֹרַח שְׁלֵוִים. הָעַרְבִים עָלוּ עַל סוּסֵיהֶם וְהִתְחִילוּ דּוֹהֲרִים לִקְרָאתֵנוּ. בְּקֹשִׁי רַב נִמְלַטְנוּ מֵהֶם וְחָזַרְנוּ בְּשָׁלוֹם לַמּוֹשָׁבָה…

לְאַחַר שֶׁעָלָה בְּיָדֵינוּ לִכְבּוֹשׁ אֶת הַשְּׁמִירָה בְּסֶגֶ’רָה, הֶחְלַטְנוּ לִטֹּל לְיָדֵינוּ גַּם אֶת הָעֵדֶר מִיְּדֵי הָרוֹעִים הַצֶּ’רְקֶסִים. בֶּרֶלֶה, מֶנְדְל וִיהוּדָה הָיוּ אוֹסְפִים עֶרֶב עֶרֶב אֶת בְּהֵמוֹת-הַחַוָּה, מוֹלִיכִים אוֹתָן אֶל הַיַּעַר וְרוֹעִים אוֹתָם בְּמֶשֶׁךְ הַלַּיְלָה. בְּאוֹתוֹ יַעַר הָיוּ רוֹעִים גַּם הַצֶּ’רְקֶסִים אֶת עֶדְרֵיהֶם. הַלָּלוּ רָגְזוּ עַל הַ“מּוֹסְקוֹבִּים”, שֶׁדָּחֲקוּ אֶת רַגְלֵיהֶם מִן הַשְּׁמִירָה וְהָרְעִיָּה, וּבִקְּשׁוּ לָהֶם תּוֹאֲנוֹת. לַיְלָה אֶחָד פָּגְעוּ בְּבֶּרֶלֶה וְקִלְּלוּ אֶת דַּת הַיְּהוּדִים. דָּמוֹ נִתְרַתַּח בְּקִרְבּוֹ וְהוּא הִתְנַפֵּל עַל הַמְּחָרֵף, הִכָּהוּ מַכּוֹת נֶאֱמָנוֹת וְהִכְרִיחוֹ לִשְׁכַּב אַפְּרַקְדָּן עַל הָאָרֶץ, לְבַל יָעֵז לָקוּם וְלִטֹּל אֶת נִשְׁקוֹ.

בַּבֹּקֶר קָם הַצֶּ’רְקֵסִי וְשָׁב לִכְפָרוֹ, פָּצוּעַ וְזָב דָּם. לְמַרְאֵהוּ, קָפְצוּ בְּנֵי הַכְּפָר וְתַאֲוַת-הַנְּקָמָה בָּעֲרָה בְּקִרְבָּם. הֵם הֶחְלִיטוּ לַעֲלוֹת עַל סֶגֶ’רָה וְלִגְמֹל לַיְּהוּדִים הַחֲצוּפִים עַל הָעַזָּתָם. אַךְ יָשִׁישׁ אֶחָד שֶׁבְּאוֹתוֹ כְּפָר, עַלִי חַרוּבּ שְׁמוֹ, שֶׁהִכִּיר אֶת בְּנֵי הַחַוָּה וְיָדַע אֶת כֹּחָם, סָבַר אַחֶרֶת; קָם וּבָא אֶל הַחַוָּה וּפָתַח בְּמַשָּׂא-וּמַתָּן שֶׁל שָׁלוֹם, וְהַכֹּל נִגְמַר בְּכֹפֶר שֶׁל עַבַּאיָה וְזוּג נַעֲלַיִם – פִּצּוּיִים לַפָּצוּעַ וְלַנֶּעֱלָב…

רְסִיסֵי מַתֶּכֶת זְעִירִים מֵרוֹבֵה-צַיִד שֶׁל אֶחָד מִבְּנֵי הַכְּפָר לוּבִּיָּה, שָׂמוּ קֵץ לְחַיִּים פּוֹרְחִים וְרַעֲנַנִּים אֵלֶּה. בִּכְאֵב רַב לִוִּינוּ אֶת בֶּרֶלֶה לְבֵית-הַקְּבָרוֹת שֶׁבִּטְבֶרְיָה. הַצָּעִיר הַיָּפֶה וְהַטּוֹב מָצָא אֶת מְנוּחָתוֹ הָאַחֲרוֹנָה עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת.

 

פֶּרֶק אַרְבָּעָה־עָשָׂר חֻפָּה עַל רוֹבִים    🔗

שְׁתֵּי אֲחָיוֹת עָלוּ מִוִּילְנָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בִּימֵי הַ“עֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה” – צִפּוֹרָה וְקֵילֶה שְׁמָן – וּשְׁתֵּיהֶן נִשְׁבּוּ עַל-יְדֵי שׁוֹמְרִים עִבְרִים: קֵילֶה נִשְׁאָה לְיִשְׂרָאֵל גִּלְעָדִי, אֲשֶׁר עַל שְׁמוֹ נִקְרֵאת קְבוּצַת-הַשּׁוֹמְרִים כְּפַר-גִּלְעָדִי שֶׁבְּגָלִיל הָעֶלְיוֹן; וְצִפּוֹרָה נִשְׁאָה לְאָלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד.

עַל נִשּׂוּאֵיהֶם שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר וְצִפּוֹרָה, סִפְּרוּ וָתִיקֵי “הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה” אַגָּדוֹת מַמָּשׁ.

בַּיָּמִים הַהֵם יָשַׁב וַעַד “הַשּׁוֹמֵר” בַּחֲדֵרָה, וְצִפּוֹרָה הָיְתָה בֵּין הַבַּחוּרוֹת שֶׁטִּפְּלוּ בַּשּׁוֹמְרִים: בִּשְׁלוּ וְכִבְּסוּ, טִפְּלוּ בְּחוֹלֵי-הַקַּדַּחַת וּפִטְּמוּ אֶת הַמַּבְרִיאִים… יוֹם אֶחָד הִתְיַצְּבָה לִפְנֵי הַוַּעַד וּבַקָּשָׁה בְּפִיהָ: רְצוֹנָהּ לָעֲבֹר אֶל הַשּׁוֹמְרִים שֶׁבְּמוֹשָׁבָה רְחוֹבוֹת, כְּדֵי לְנַהֵל אֶת מֶשֶׁק-הַבַּיִת שֶׁלָּהֶם.

צָחֲקוּ וְאָמְרוּ: “הֲרֵי בִּרְחוֹבוֹת אֵין בִּצּוֹת וְאֵין קַדַּחַת”…

שָׁתְקָה וְהִסְמִיקָה.

קָרְצוּ עַיִן וְשָׁאֲלוּ: “הַאִם לִבֵּךְ קוֹדֵחַ?”

גִּמְגְּמָה בִּמְבוּכָה וְהִנְהֲנָה, וְקוֹלָהּ אֵינֶנּוּ נִשְׁמָע…

הִקְשׁוּ: “וְהַבָּחוּר יוֹדֵעַ עַל-דְּבַר מַחֲלַת לִבְּךָ?”

הִצְטַחֲקָה וְעָנְתָה: “כְּבָר קָבַעְנוּ אֶת יוֹם הַחֻפָּה”…

צָחֲקוּ חַבְרֵי הַוַּעַד וְאָמְרוּ: “מַזָּל טוֹב לָךְ וְלֶחָתָן, אַךְ אֶת הַחֲתֻנָּה נַעֲרֹךְ אֲנַחְנוּ וְלֹא אַתֶּם”…

הֵשִׁיבָה צִפּוֹרָה: “נִיחָא, אַךְ הִנִּיחוּ לִי לַעֲבֹר לְשָׁם”.

הִתְלַחֲשׁוּ בֵּינֵיהֶם וּפָסְקוּ: “בְּעוֹד שָׁבוּעַ לְעֵרֶךְ יִרְכַּב אֶחָד מֵחֲבֵרֵינוּ לִרְחוֹבוֹת – וְתִצְטָרְפִי אֵלָיו”…

כְּשֶׁהִגִּיעָה צִפּוֹרָה לִרְחוֹבוֹת, לָחַשׁ לָהּ זַיְד בְּאָזְנָה סוֹד כָּמוּס: “יוֹם הַחֻפָּה כְּבָר נִקְבַּע לְמַזָּל טוֹב, וְתַחַת הַחֻפָּה אֲשֶׁר יִפְרְשׂוּ עַל רָאשֵׁי שְׁנֵיהֶם, יַעַמְדוּ עוֹד שְׁנַיִם מֵחַבְרֵי הַ”שׁוֹמֵר“, בְּשָׁעָה טוֹבָה וּמֻצְלַחַת”…

“שָׁלֹשׁ חֲתֻנּוֹת בְּעֶרֶב אֶחָד?” תָּמְהָה צִפּוֹרָה.

“זוּג אַחַר זוּג”…

“וּמִי הֵם שֻׁתָּפֵינוּ לַחֻפָּה?”

“מֶנְדְּל פּוֹרְטוּגָלִי וְזַלְמָן אַסוּשְׁקִין”.

“אָכֵן”, חִיְּכָה צִפּוֹרָה, “תִּהְיֶה הַשִּׂמְחָה בִּמְעוֹנֵנוּ”…

בַּלֵּילוֹת הָיָה זַיְד מוֹסִיף לִשְׁמֹר. אַךְ בִּשְׁעוֹת אַחַר-הַצָּהֳרַיִם, לְאַחַר שֶׁקָּם מִשְׁנָתוֹ, אָכַל וְהִתְאוֹשֵׁשׁ – עָסְקוּ הֶחָתָן וְהַכַּלָּה בְּבִנְיַן סֻכָּה-אַרְמוֹן לְעַצְמָם… בְּמוֹ יְדֵיהֶם קִצְּצוּ עֲנָפִים-כְּלוֹנְסָאוֹת בְּחֻרְשַׁת הַאֶקָּלִיפּטוּס שֶׁבֵּין הַמּוֹשָׁבָה לְבֵין כַּרְמֵי הָעֲנָבִים וְהַשְּׁקֵדִים, חִדְּדוּם וּתְקָעוּם בָּאֲדָמָה, עַל גִּבְעָה נִשָּׂאָה שֶׁבְּמֶרְכַּז הַכְּרָמִים. תַּחְתִּיִּים, שְׁנִיִּים וּשְׁלִישִׁים בָּנוּ אֶת הַסֻּכָּה – אֻרְוָה לַסּוּסָה, מְזַוֶּה לִמְזוֹנוֹת, וַעֲלִיָּה פְּתוּחָה לָרוּחוֹת, דִּירַת הַמְּגוּרִים… עַנְפֵי אֶקָּלִיפּטוּס רַכִּים וְרֵיחָנִיִּים רַבִּים קִצְּצוּ וְקָלְעוּ בֵּין הַכְּלוֹנְסָאוֹת כְּדֵי לְהָצֵל עַל הַחֲדָרִים; וְהָיָה הָאַרְמוֹן מְאֻוְרָר, רֵיחָנִי וּמוּצָל. בַּיּוֹם הִסְתִּיר אֶת הַשּׁוֹכְנִים בְּתוֹכוֹ מִפְּנֵי קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ, וּבַלַּיְלָה נִשְׁקְפוּ בֵּין חֲרַכָּיו הַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים… וּשְׁרִיקוֹת הַשּׁוֹמְרִים וְשִׁירֵיהֶם חָדְרוּ בֵּין הָעֲנָפִים – וְהֵבִיאוּ פְּרִיסוֹת-שָׁלוֹם מִיְדִידִים וְעִדּוּד בַּבְּדִידוּת…

אַנְשֵׁי רְחוֹבוֹת רָאוּ בְּעַיִן יָפָה אֶת חֲתֻנָּתָם שֶׁל שְׁלֹשֶׁת הַשּׁוֹמְרִים הַנֶּעֱרֶכֶת בִּתְחוּמָם – וְגָמְרוּ אֹמֵר לְהָכִין סְעֻדַּת-מְלָכִים… שָׁחֲטוּ כְּבָשִׂים, צָלוּ תַּרְנְגוֹלוֹת, וְאָפוּ חָלּוֹת וְעוּגוֹת. יֶקֶב רִאשׁוֹן-לְצִיּוֹן הִגִּישׁ תְּשׁוּרָה נָאָה – חָבִית-יַיִן גְּדוֹלָה מֵהַמֻּבְחָר; וְתוֹשָׁבֵי נֵס-צִיּוֹנָה הֵבִיאוּ פֵּרוֹת נָאִים מִגַּנֵּיהֶם, עֲטוּרִים פְּרָחִים. וְהַמּוֹשָׁבָה כֻּלָּהּ הִתְקַשְּׁטָה וְהִתְנָאֲתָה לִכְבוֹד הַחֲתֻנָּה הַמְּשֻׁלֶּשֶׁת שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים, הֵקִימָה שַׁעֲרֵי-כָּבוֹד וְתָלְתָה כְּרָזוֹת-בְּרָכָה גְּדוֹלוֹת, כְּתוּבוֹת בְּאוֹתִיּוֹת כְּחֻלּוֹת עַל גַּבֵּי יְרִיעוֹת-בַּד אֲרֻכּוֹת וּלְבָנוֹת.

מֵאָז שְׁעוֹת הַבֹּקֶר נָהֲרוּ יְהוּדִים וְעַרְבִים לַמּוֹשָׁבָה, לַחֲזוֹת בַּמְּאֹרָע הַחֲגִיגִי וּלְהִשְׁתַּתֵּף בַּשִּׂמְחָה; וְיַלְדֵי בָּתֵּי-הַסֵּפֶר שָׁבְתוּ מִתּוֹרָתָם וּבָאוּ לְסַיֵּעַ וּלְהִשְׁתַּתֵּף בְּשִׂמְחַת-הַמִּצְוָה. לְיַד חֻרְשַׁת הָאֶקָּלִיפּטוּס הֻצְּבוּ חָבִיּוֹת וַעֲלֵיהֶן קְרָשִׁים – לְשֻׁלְחָנוֹת. לְאֹרֶךְ הַשֻּׁלְחָנוּת הֻנְחוּ תֵּבוֹת וּפַחִים – לְסַפְסָלִים וּלְכִסְאוֹת… וּבֵין הָעֵצִים תָּלוּ עֲשָׂרוֹת פָּנָסֵי-נְיָר צִבְעוֹנִיִּים, לְהָאִיר וּלְשַׂמֵּחַ, לְהַנּוֹת אֶת הָעַיִן וּלְבַדֵּחַ אֶת הַלְּבָבוֹת…

עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, בְּעוֹד הַכָּלוֹת עֲסוּקוֹת בְּסֻכּוֹתֵיהֶן בַּהֲכָנַת שִׂמְלוֹת-הַחֻפָּה – שָׁמְעוּ מִבֵּין הָעֵצִים קוֹלוֹת שִׁירָה וּתְרוּעָה. מִהֲרוּ וְלָבְשׁוּ אֶת שִׂמְלוֹת-הַכְּלוּלוֹת וְיָרְדוּ מֵעֲלִיּוֹתֵיהֶן שֶׁבַּסֻּכּוֹת – וְהִנֵּה הֲמוֹנֵי בַּחוּרוֹת לְבוּשׁוֹת בִּגְדֵי-לָבָן וּמְקֻשָּׁטוֹת בִּפְרָחִים מִתְקָרְבוֹת אֲלֵיהֶן. וְהַבַּחוּרוֹת נוֹשְׂאוֹת סְרָטִים צִבְעוֹנִיִּים בִּידֵיהֶן וּמַתָּנוֹת מִמַּתָּנוֹת שׁוֹנוֹת. הִקִּיפוּ הַשּׁוֹשְׁבִינוֹת הַזּוֹהֲרוֹת אֶת הַכָּלוֹת בְּמָחוֹל וּבִקְרִיאוֹת-בְּרָכָה וְאִחוּלִים טוֹבִים, וּבְלִוּוּי תֹּוֹף וּמְצִלְתַּיִם, שִׁירָה וּמְחִיאוֹת-כַּפַּיִם הוֹלִיכוּן לַמּוֹשָׁבָה, לְעֵבֶר הַחֻפָּה הַפְּרוּשָׂה… וְהַמּוֹשָׁבָה לָבְשָׁה כֻּלָּהּ חַג. הַשּׁוּק סָגוּר וְהַחֲנֻיּוֹת נְעוּלוֹת. הָאִכָּרִים וְהַפּוֹעֲלִים קִצְּרוּ אֶת יוֹם עֲבוֹדָתָם וְשָׁבוּ מִן הַשָּׂדֶה וְהַכֶּרֶם לְבָתֵּיהֶם – לָבְשׁוּ בִּגְדֵי יוֹם-טוֹב. וְאִשָּׁה וְאִישׁ, זָקֵן וְנַעַר, יֶלֶד וְיַלְדָּה – כֻּלָּם יָצְאוּ בַּהֲמוֹנֵיהֶם לַחֲזוֹת בְּתַהֲלוּכַת-הַבָּנוֹת הַלְּבָנָה, לְשַׂמֵּחַ אֶת הַשּׁוֹמְרִים וְלִשְׂמֹחַ בְּשִׂמְחָתָם…

נְגִינָה וְזִמְרָה, שִׁירָה וּמְחוֹלוֹת. הָרַב מְקַדֵּשׁ – וְהַשְּׁתִיָּה כַּדָּת… זוּג יוֹצֵא מִתַּחַת לַחֻפָּה וְזוּג נִכְנַס – וּקְרִיאוֹת מַזָּל-טוֹב וְהֵידָד מְמַלְּאוֹת אֶת חֲלַל הָאֲוִיר. זִיקוּקִין דִּי-נוּר, מְדוּרוֹת וּדְהִירוֹת-סוּסִים. יְרִיּוֹת בָּאֲוִיר – עַד שֶׁבְּאָזְנוֹ שֶׁל אֶחָד הַמְּחֻתָּנִים הַיְּשִׁישִׁים נִקְרַע עוֹר הַתּוֹף מַמָּשׁ…

“הַרְאִיתֶן? הַרְאִיתֶן?” שָׁאֲלוּ אִשָּׁה אֶת חֲבֶרְתָּהּ בַּמּוֹשָׁבָה וְהֵרִימוּ עֵינֵיהֶן: אַרְבָּעָה פָּרָשִׁים יָשְׁבוּ עַל סוּסוֹת מְקֻשָּׁטוֹת וְהֶחֱזִיקוּ אַרְבָּעָה רוֹבִים בִּידֵיהֶם. וְאֶל קְצוֹת קְנֵי-הָרוֹבִים הָיוּ קְשׁוּרִים אַרְבָּעָה קְצוֹת הַחֻפָּה…

“דָּבָר חָדָשׁ נָפַל בְּיִשְׂרָאֵל בֶּאֱמֶת, מִנְהָג חָדָשׁ בָּא לַמְּדִינָה”…

רַק יָצָא יָצְאוּ הַזּוּגוֹת מִתַּחַת לַחֻפָּה – וְרָץ בָּא מֵחֲדֵרָה וּקְרִיאָה בְּפִיו: עַרְבִים הִתְנַפְּלוּ עַל הַמּוֹשָׁבָה, וְהַשּׁוֹמְרִים נִקְרָאִים לַעֲלוֹת מִיָּד עַל סוּסוֹתֵיהֶם, לִדְהֹר כְּעַל כַּנְפֵי-רוּחַ וְלָחוּשׁ לְעֶזְרָה…

וְהַשּׁוֹמְרִים-הַמְּחֻתָּנִים עִם הַשּׁוֹמְרִים-הַחֲתָנִים, כֻּלָּם כְּאֶחָד פָּשְׁטוּ אֶת בִּגְדֵי הַחַג וְלָבְשׁוּ בִּגְדֵי שְׁמִירָה, נָטְלוּ אֶת נִשְׁקָם וְיָצְאוּ בִּדְהָרָה צָפוֹנָה, לַחֲדֵרָה…

צָחֲקוּ הַכָּלוֹת וְאִחֲלוּ לְחַתְנֵיהֶם דֶּרֶךְ צְלֵחָה – וְנִצָּחוֹן מָהִיר. הִנֵּה כָּךְ חָיוּ וְנִכְנְסוּ לְחֻפָּה הַשּׁוֹמְרִים שֶׁבַּיָּמִים הַהֵם…

כְּשֶׁמָּלְאוּ יָמֶיהָ שֶׁל צִפּוֹרָה לָלֶדֶת, עָבְרָה מִשְׁפַּחַת זַיְד לָגוּר בְּתֵל-עֲדָשִׁים. הַבָּתִּים הָיוּ מָטִים לִנְפֹּל, וְהַגֶּשֶׁם פָּרַץ בְּעַד הַחַלּוֹנוֹת הַפְּרוּצִים וְהַגַּג הַדּוֹלֵף. בְּקֹשִׁי מָצְאוּ פִּנָּה יְבֵשָׁה – וְהֶעֱמִידוּ בָּהּ אֶת מִטַּת הַיּוֹלֶדֶת. רוֹפֵא לֹא הָיָה בְּכָל עֵמֶק-יִזְרְעֶאל הַשּׁוֹמֵם, וּנְשֵׁי הַשּׁוֹמְרִים, חַבְרוֹתֶיהָ שֶׁל הַיּוֹלֶדֶת, שִׁמְּשׁוּ לָהּ מְיַלְּדוֹת. בַּחֶדֶר הָיָה קַר מְאֹד – וְתָלוּ שַׂקִּים וּשְׂמִיכוֹת עַל הַחַלּוֹנוֹת הַפְּרוּצִים, כְּדֵי לַחְסֹם בִּפְנֵי הָרוּחַ הַלַּחָה וְהַצּוֹנֶנֶת.

וּלְאוֹר מְנוֹרַת-נֵפְט קְטַנָּה וּמְפֻיַּחַת הִתְעַנְּתָה הַיּוֹלֶדֶת שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת… אַךְ כְּשֶׁנִּשְׁמְעוּ פְּעִיּוֹתָיו הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל הַתִּינוֹק, עִם עֲלוֹת בָּקְרוֹ שֶׁל יוֹם גָּשׁוּם וְקוֹדֵר – פָּרַץ זַיְד הַחוּצָה, בּוֹסֵס בַּבּוֹץ הֶעָמֹק, הִתְדַּפֵּק עַל חַלּוֹנוֹת חֲבֵרָיו הַשּׁוֹמְרִים וְהִכְרִיז בְּשִׂמְחָה: “גִּיּוֹרָא בָּא! גִּיּוֹרָא בָּא” עָמַד וּמִלֵּא קַעֲרַת מֵי-גֶּשֶׁם קָרִים וְרָחַץ בָּהֶם אֶת הָרַךְ הַנּוֹלָד – כְּדֵי לְחָסְּנוֹ, שֶׁלֹּא יִצְטַנֵּן מֶשֶׁךְ כָּל יְמֵי חַיָּיו…

וְגִיּוֹרָא לָמָּה? – עַל שֵׁם שִׁמְעוֹן בַּר-גִּיּוֹרָא, שֶׁאִרְגּוּן הַ“שּׁוֹמֵר” נָשָׂא אֶת שְׁמוֹ בְּהִוָּסְדוֹ.

הַכּוֹכָב הֶחָבִיב בְּיוֹתֵר עַל הַשּׁוֹמְרִים בַּלֵּילוֹת הוּא, כַּמּוּבָן, כּוֹכַב-הַשַּׁחַר הַגָּדוֹל וְהַמַּזְהִיר, הַמְּבַשֵּׂר אֶת בּוֹא הַבֹּקֶר. אָרֹךְ הוּא הַלַּיְלָה בְּעֵינֵי הַשּׁוֹמֵר, אָרֹךְ עַד-אֵין-קֵץ. הָעֵינַיִם הָעֵיפוֹת נֶעֱצָמוֹת וְקוּרֵי-שֵׁנָה נִמְתָּחִים עַל עַפְעַפֵּיהֶן, וְהַגּוּף כָּבֵד וּכְמוֹ נִמְשָׁךְ אֶל הָאֲדָמָה. אָח, מָה טוֹב הָיָה לִצְנֹחַ וּלְהִשְׂתָּרֵעַ עַל הַקַּרְקַע, לַעֲצֹם אֶת הָעֵינַיִם וּלְנַמְנֵם רֶגַע-קָט…

אֲבָל אָסוּר וְאָסוּר, כִּי הַסַּכָּנָה אוֹרֶבֶת עַל כָּל שַׁעַל. עָצַמְתָּ עֵינֶיךָ מִתּוֹךְ קַלּוּת-דַּעַת וְאִי-זְהִירוּת – וְהִתְחַיַּבְתָּ בְּנַפְשְׁךָ!

עִקַּר הַקֹּשִׁי הוּא בְּאַשְׁמֹרֶת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַלַּיְלָה. הַשּׁוֹמֵר כְּבָר עָרַךְ סִבּוּבִים רַבִּים וְהִקִּיף אֶת הַמּוֹשָׁבָה הַקָּפוֹת אֲחָדוֹת. הַכּוֹכָבִים כָּבִים אַט-אַט וְהָאֲפֵלָה מִתְבַּהֶרֶת. אֱלֹהִים שֶׁבַּשָּׁמַיִם, לוּ אֶפְשָׁר הָיָה לְנַמְנֵם רַק שְׁנִיָּה אַחַת… וּבְעַל-כָּרְחוֹ מַעֲמִיד הַשּׁוֹמֵר אֶת הָרוֹבֶה עַל הָאָרֶץ, שָׁם כַּפּוֹת-יָדָיו עַל הַקָּנֶה וּמַשְׁעִין רֹאשׁוֹ עֲלֵיהֶן… הֲנִרְדָּם? חָלִילָה! נִמְנֵם רַק כִּתְנוּמַת הַסּוּס וְהִתְעוֹרֵר מְבֹהָל, בַּהֲרִימוֹ רֹאשׁוֹ הַכָּבֵד אֶל שְׁמֵי-הַמִּזְרָח. הֲנִצְנֵץ כְּבָר כּוֹכַב-הַבֹּקֶר? אָכֵן, סוֹף-סוֹף! הִנֵּה הוּא מַפְצִיעַ וְעוֹלֶה מֵאֲחוֹרֵי הַגּוֹלָן כְּעַיִן טוֹבָה וּמִצְטַחֶקֶת… וְאָז נוֹשֵׁם הַשּׁוֹמֵר לִרְוָחָה וּמוֹדֶה לֶאֱלֹהִים עַל שֶׁהַלַּיְלָה עָבַר בְּשֶׁקֶט, לְלֹא יְרִיּוֹת וּלְלֹא גְּנֵבוֹת דְּמוּמוֹת… חֶרֶשׁ-חֶרֶשׁ, בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה וְעַל בְּהוֹנוֹת-רַגְלָיו, פּוֹסֵעַ הַשּׁוֹמֵר בִּרְחוֹבוֹת הַמּוֹשָׁבָה, נִכְנַס בַּחֲשַׁאי לְחֶדְרוֹ וְנוֹפֵל אֵין-אוֹנִים עַל סַפַּת-הַקְּרָשִׁים שֶׁלּוֹ. וּכְדֵי שֶׁהָאוֹר לֹא יַפְרִיעַ לוֹ – הוּא נוֹטֵל מַגֶּבֶת, מַרְטִיבָה בְּמַיִם וְשָׂם אוֹתָהּ עַל עֵינָיו הַלֵּאוֹת…

בֹּקֶר חָרְפִּי אֶחָד, כְּשֶׁשָּׁב זַיְד אֶל חֲדַר-מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקָּטָן שֶׁבְּמוֹשָׁבָה לְאַחַר לַיְלָה קַר וְגָשׁוּם – וּפְעִיַּת תִּינֹקֶת רַכָּה הִקְבִּילָה פָּנָיו: בַּת נָאָה נוֹלְדָה לְמִשְׁפַּחַת זַיְד, וַיִּקְרָא שְׁמָהּ כּוֹכֶבֶת, עַל-שֵׁם כּוֹכַב-הַשַּׁחַר, שֶׁעוֹדְדוּ תָּמִיד וְהֵבִיא לוֹ בֹּקֶר-בֹּקֶר צִיּוּץ צִפֳּרִים וְשִׂמְחַת-חַיִּים.

מֵחֲמַת שֶׁנִּתְיַתֵּם בְּעוֹדוֹ יֶלֶד רַךְ וְעָלָה בּוֹדֵד לָאָרֶץ, נִתְקַשֵּׁר זַיְד קִשְׁרֵי-מִשְׁפָּחָה אַמִּיצִים עִם מִשְׁפַּחַת נִיסָנוֹב. רַבִּים הִכִּירוּ אֶת יְחֶזְקֵאל וּצְבִי נִיסָנוֹב, שֶׁנּוֹדְעוּ כְּשׁוֹמְרִים אַמִּיצֵי-לֵב; אַךְ רַק מְעַטִּים הִכִּירוּ אֶת כָּל מִשְׁפַּחַת הַנִּיסְנוֹבִים, שֶׁעָלְתָה מֵהָרֵי קַוְקָז. בְּאֶחָד מִיִּשּׁוּבֶיהָ הַחַקְלָאִיִּים שֶׁל קַוְקָז חָיוּ אֲבוֹתֶיהָ וַאֲבוֹת-אֲבוֹתֶיהָ עַל מַחְרַשְׁתָּם וְעַל נִשְׁקָם. אֶחָד מִבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה הַגְּדוֹלָה, יְחֶזְקֵאל, בָּרַח מִבֵּיתוֹ לְעִיר בַּקוּ שֶׁלְּחוֹפֵי הַיָּם הַכַּסְפִּי, לָמַד מְלָאכָה אֵצֶל יְהוּדִי אַשְׁכְּנַזִּי חָרוּץ, הִתְבּוֹלֵל בֵּין הָאַשְׁכְּנַזִּים שֶׁבָּעִיר וְלָמַד לְדַבֵּר בִּשְׂפָתָם. שָׁם הִתְיַדֵּד עִם בַּחוּרִים אֲחָדִים, שֶׁנִּמְנוּ עַל מִפְלֶגֶת “פּוֹעֲלֵי-צִיּוֹן”, הֻשְׁפַּע מֵהֶם – וְיַחַד אִתָּם עָלָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, לִבְנוֹת מוֹלֶדֶת בִּשְׁבִיל מִשְׁפַּחְתּוֹ.

וְאָמְנָם, לֹא עָבְרוּ שָׁנִים רַבּוֹת, וִיחֶזְקֵאל הֶעֱלָה לָאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל אֶת אִמּוֹ הָאַלְמָנָה וְאֶת אַרְבַּעַת אֶחָיו. וְכֵיוָן שֶׁאֵם-הַנִּיסׇנוֹבִים דִּבְּרָה רוּסִית, שֶׁהִיא שְׂפַת-אִמּוֹ שֶׁל זַיְד, נִקְשְׁרָה נַפְשׁוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר בְּנַפְשָׁהּ, בֵּיתָהּ הָיָה לוֹ לְבֵית-הוֹרִים, וּבְכָל עֵת רָצוֹן הָיָה סָר לְשָׁם לִמְנוּחָה וּלְשִׂיחַת-יְדִידִים.

אִשָּׁה פְּשׁוּטָה וּבַת-הָעָם הָיְתָה שׁוֹשַׁנָּה נִיסָנוֹב, אַךְ חוֹנְנָה בְּפִקְּחוּת טִבְעִית, בְּאֹמֶץ-לֵב וּבְאַהֲבַת הָעֲבוֹדָה. אֲצִילוּת וְגַאֲוָה הִבִּיעוּ פָּנֶיהָ הַיְּשִׁישִׁים, וְאֶת כָּל הַשּׁוֹמְרִים שֶׁהָיוּ סָרִים לְבֵיתָהּ חִנְּכָה לִזְקִיפוֹת-קוֹמָה וּלְהַכָּרַת עֵרֶךְ עַצְמִית. גְּאֻלַּת-הַדָּם הָיְתָה בְּעֵינֶיהָ מָסֹרֶת טִבְעִית וּמוּבֶנֶת מֵאֵלֶיהָ, וְרָאֲתָה בָּהּ מִצְוָה וְכָבוֹד לַמְּקַיֵּם מִנְהָג עַתִּיק זֶה.

יוֹם אֶחָד הֲלָכָה עִם בְּנָהּ מִבֵּית-גַּן לְמֶסְחָה. הַזְּקֵנָה רָכְבָה עַל הַסּוּסָה וְהֶחֱזִיקָה בָּרוֹבֶה, וְאִלּוּ הַבֵּן פָּסַע בָּרֶגֶל. פִּתְאֹם הֵגִיחוּ שְׁנֵי שׁוֹדְדִים מֵאֲחוֹרֵי שִׂיחַ, אִיְּמוּ עֲלֵיהֶם בְּנִשְׁקָם וְאָמְרוּ לִשְׂדֹּד אֶת הַסּוּסָה. כְּהֶרֶף-עַיִן קָפְצָה הַיְּשִׁישָׁה קַלַּת-הָרֶגֶל מֵעַל הָאֻכָּף וְדָחֲפָה אֶת בְּנָהּ לְמַעְלָה; מָסְרָה לְיָדָיו אֶת הָרוֹבֶה וְצִוְּתָה עָלָיו בְּקוֹל רָם וּבַשָּׂפָה הָעֲרָבִית: " הִלָּחֵם בַּשּׁוֹדְדִים בְּלִי רַחֲמִים וְאֶל תֵּרָתַע, בְּנִי! יִשְּׁפֵךְ כָּאן דָּמָם וְלֹא דִּמְּךָ, בָּבַת-עֵינִי, תִּבְכֶּינָה אִמּוֹתֵיהֶם שֶׁלָּהֶם – וְלֹא אֶבְכֶּה, חָלִילָה, אֲנִי!"

– גַּם גִּדּוּל יְרָקוֹת לָמַדְתִּי אֵצֶל אֵם-הַנִּיסׇנוֹבִים הַיְּשִׁישָׁה, – סִפֵּר זַיְד, – כִּי יַרְקָנִית לְמוֹפֵת הָיְתָה, וּבְקַיִץ וּבַחֹרֶף נִתַּן הָיָה לְמָצְאָהּ בְּגַנָּתָהּ הַגְּדוֹלָה, מְגַדֶּלֶת יְרָקוֹת לְבֵיתָהּ. תָּמִיד מָצָאנוּ שָׁם גֶּזֶר רַעֲנָן וּמְלָפְפוֹן טָרִי לְהָשִׁיב נַפְשֵׁנוּ. וּבְשִׁלְהֵי-הַקַּיִץ הָיְתָה מְמַלֵּאת כִּיסֵינוּ גַּרְעִינֵי-דְּלַעַת לְבָנִים וְגַרְעִינֵי-חַמָּנִיָּה שְׁחוֹרִים, – כְּדֵי שֶׁנְּפַצַּח בְּלֵילוֹת-הַשְּׁמִירָה וְלֹא נֵרָדֵם…

עֶרֶב אֲבִיבִי אֶחָד נָשָׂא יְחֶזְקֵאל נִיסָנוֹב בַּחוּרָה אַשְׁכְּנֶזְּיָּה לְאִשָּׁה וּשְׁמָהּ רִבְקָה. זַיְד וְצִפּוֹרָה עוֹרְרוּ אֶת חַבְרֵיהֶם הַשּׁוֹמְרִים לָבוֹא לַחֲתֻנָּה, וְהַנֶּשֶׁף נֶעֱרַךְ בְּרֹב רִקּוּדִים וְשִׁירִים, יְרִיּוֹת בָּאֲוִיר וְתַחֲרוּת-רְכִיבָה עַל סוּסִים…

אַךְ אָשְׁרוֹ שֶׁל הַזּוּג הַצָּעִיר, רִבְקָה וִיחֶזְקֵאל נִיסָנוֹב, לֹא אָרַךְ זְמַן רַב. יוֹם אֶחָד נָסַע יְחֶזְקֵאל, בְּחֶבְרַת שׁוֹמֵר נוֹסָף, מִמֶּרְחַבְיָה לְיַבְנְאֵל. יְחֶזְקֵאל יָשַׁב בַּעֲגָלָה וּבְיָדוֹ רוֹבֶה טָעוּן, וְאִלּוּ חֲבֵרוֹ נָהַג בַּפְּרֵדוֹת. בִּהְיוֹתָם בַּדֶּרֶךְ, בֵּין מֶסְחָה וּבֵית-גַּן, צָצוּ פִּתְאֹם שׁוֹדְדִים וְתָפְסוּ בְּרִסְנֵי הַפְּרָדוֹת. הָעֶגְלוֹן הִצְלִיף בַּבְּהֵמוֹת וְזֵרְזָן בִּקְרִיאוֹת, וְאִלּוּ יְחֶזְקֵאל יָרָה בְּשׁוֹדְדִים. הַפְּרָדוֹת הִשְׁתּוֹלְלוּ מִפַּחַד הַיְּרִיּוֹת וְהִתְחִילוּ לִדְהֹר וְלִקְפֹּץ כִּמְטֹרָפוֹת; אַךְ יְחֶזְקֵאל הוֹסִיף לִירוֹת לְעֵבֶר הַשּׁוֹדְדִים, שֶׁרָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם… הָעֶגְלוֹן הַמְבוֹהַל הֵאִיץ בִּפְרֵדוֹת וְהִדְהִירָן עַד שֶׁנִּכְנְסוּ לִתְחוּמָה שֶׁל הַמּוֹשָׁבָה בֵּית-גַּן. וּכְשֶׁהֵעֵז סוֹף-סוֹף לְהָסֵב רֹאשׁוֹ אֲחוֹרַנִּית – מָצָא אֶת יְחֶזְקֵאל מֻטָּל בִּשְׁלוּלִית-דָּם שֶׁבְּתוֹךְ הָעֲגָלָה…

כְּשֶׁהֵבִיא הַשּׁוֹמֵר הָאֻמְלָל אֶת גּוּפַת יְחֶזְקֵאל לְבֵית-אִמּוֹ, לֹא צָעֲקָה הַיְּשִׁישָׁה וְלֹא בָּכְתָה. בְּרֹאשׁ זָקוּף נִגְּשָׁה לִבְנָהּ, אֲשֶׁר עָלָיו הָיְתָה גַּאֲוָתָהּ, הִבִּיטָה בּוֹ אֲרֻכּוֹת, וְשָׁאֲלָה אֶת הָעֶגְלוֹן:

“הֲיָרָה יְחֶזְקֵאל בְּשׁוֹדְדִים?”

"כֵּן – " עָנָה הַלָּה בְּקוֹל בָּטוּחַ.

“הַשֶּׁבַח לָאֵל”, לָחֲשָׁה הַזְּקֵנָה בְּמוֹעַל כַּפַּיִם וּבָעֵינַיִם נְשׂוּאוֹת לְמַעְלָה, “יְהִי שֵׁם אֲדוֹנַי מְבֹרָךְ”…

רִבְקָה הָאַלְמָנָה הָיְתָה בִּימֵי הֶרְיוֹנָהּ הָאַחֲרוֹנִים עִם נְפִילָתוֹ שֶׁל בַּעֲלָהּ; וּמֵחֲשָׁשׁ לִבְרִיאוּתָהּ וּבְרִיאוּת הַנּוֹלָד, הֶעֱלִימוּ מִמֶּנָּה אֶת אֲסוֹנָהּ, וּשְׁלָחוּהָ לְחֵיפָה לְהַבְרָאָה… רַק לְאַחַר הַלֵּדָה גִּלּוּ לָהּ אֶת סוֹד אֲסוֹנָהּ.

“קִרְאוּ לַיַּלְדָּה עַל שֵׁם אָבִיהָ”, בִּקְּשָׁה בִּדְמָעוֹת חֲנוּקוֹת, “כִּי לֹא אָשׁוּב לְהִנָּשֵׂא לְעוֹלָם”… וְאָז נִתַּן לְתִינֹקֶת הַשֵּׁם יְחֶזְקֵאלִיָה….

 

פֶּרֶק חֲמִשָּׁה־עָשָׂר בְּצִפָּרְנֵי הַתּוּרְכִּים    🔗

מִלְחֶמֶת-הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה מָצְאָה אֶת אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד בְּזִכְרוֹן-יַעֲקֹב. כִּלָּיוֹן גָּמוּר אִיֵּם עַל הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי, כִּי נִפְסְקוּ הַקְּשָׁרִים עִם הָעוֹלָם הַגָּדוֹל וּמְקוֹרוֹת הַהַכְנָסָה נִסְתַּתְּמוּ. נִסְגְּרוּ הַשְּׁוָקִים לְתַפּוּזִים וּלְיַיִן, וְהָאָרֶץ הִתְרוֹשְׁשָׁה וְהָיְתָה נְתוּנָה לְרָעָב וּמַחֲלוֹת, וְלִרְדִיפוֹת מִצַּד הַשִּׁלְטוֹן הַתּוּרְכִּי.

אִם כַּיּוֹם טוֹבָה גְּבוּרָה לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ, הָיְתָה דְּרוּשָׁה עָצְמַת-פְּלָדָה בַּיָּמִים הַהֵם כְּדֵי לַעֲמֹד וְלֹא לְהִשָּׁבֵר. יִשּׁוּב קָטָן וְדַל, מְנֻתָּק מִמֶּרְכְּזֵי הַיְּהוּדִים, בּוֹדֵד וְעָזוּב לְנַפְשׁוֹ וְנָתוּן בִּידֵי הַתּוּרְכִּים, שֶׁזָּמְמוּ לִמְחוֹתוֹ כָּלִיל… יְמֵי חֹשֶׁךְ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הָיוּ יְמֵי שִׁלְטוֹנוֹ שֶׁל גַ’מַל פָּשָׁה, הַמַּצְבִּיא הָעֶלְיוֹן לְצִבְאוֹת הַתּוּרְכִּים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל. יְהוּדִים רַבִּים הֻגְלוּ לְאַנַטוֹלְיָה, רַבִּים גּוֹרְשׁוּ לְמִצְרַיִם, כִּי מֵאֲנוּ לְקַבֵּל עֲלֵיהֶם אֶת הַנְּתִינוּת הַתּוּרְכִּית. רַבִּים הֻשְׁלְכוּ לְבָתֵּי-הַסַּהַר שֶׁבְּדַמֶּשֶׂק וְחַלֶבּ, וּמֵהֶם שֶׁהֹעֲלוּ לַגַּרְדֹּם עַל לֹא עָוֶל בְּכַפָּם.

נִזְכַּר אָלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד וְסִפֵּר:

– לָנוּ, הַשּׁוֹמְרִים, זְכוּרִים בְּעִקָּר יְמֵי חַסַן בֶּק, אוֹתָם כִּנִּינוּ “יְמֵי הָאִינְקְבִיזִיצְיָה הַשְּׁחוֹרִים”, וַאֲשֶׁר מִפִּצְעֵיהֶם לֹא נִתְרַפֵּאנוּ עַד הַיּוֹם.

יוֹם בָּהִיר אֶחָד נִתְגַּלְגְּלָה הָעֲלִילָה וְהָמְמָה אֶת כֻּלָּנוּ: “הַשּׁוֹמְרִים – מְרַגְּלִים!”… הָיָה מַעֲשֶׂה וְצָעִיר אֶחָד מִפִּרְחֵי “הַשּׁוֹמֵר” נִתְפַּס בִּסְבִיבוֹת עַזָּה וְנֶחְשַׁד בְּרִגּוּל. חֲקָרוּהוּ – וְשִׁחְרְרוּהוּ. הָרֶשַׁע לֹא נָשָׂא פְּרִי. אַךְ פִּתְאֹם נֶאֱסַר שֵׁנִית וְנַחְשׁוֹל זָדוֹן עָבַר עַל הָאָרֶץ: הַשּׁוֹמְרִים הָעִבְרִים עוֹסְקִים בְּמַעֲשֵׂי רָגוּל לְטוֹבַת הָאַנְגְּלִים וְיֵשׁ לְאָסְרָם.

הַדָּבָר הָיָה עִם נְסִיגַת הַתּוּרְכִּים מִן הַנֶּגֶב, כְּשֶׁהָאַנְגְּלִים הִתְקָרְבוּ לִירוּשָׁלַיִם… הַתּוּרְכִּים הַמְנֻצָּחִים הָיוּ אֲכוּלֵי חֵמָה וְחִפְּשׂוּ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל; וְכֵיוָן שֶׁהַצָּעִיר שֶׁנִּתְפַּס לְיַד עַזָּה וְנֶחְשַׁד בְּרִגּוּל הָיָה מִפִּרְחֵי “הַשּׁוֹמֵר” – נִתְּכָה חֲמָתוֹ שֶׁל חַסַן בֶּק עַל הַשּׁוֹמְרִים כֻּלָּם, שֶׁהָיוּ כְּעֶצֶם בִּגְרוֹנָם שֶׁל הַתּוּרְכִּים כָּל שְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה.

אָז שָׁלַח חַסַן בֶּק אֶת שׁוֹטְרָיו לַעֲרֹךְ עָלֵינוּ צַיִד.

מוֹשֵׁל הַגָּלִיל הָיָה, וְשֵׁשׁ לְהִתְעַלֵּל בְּכָל אֲשֶׁר נָשְׁמָה בְּאַפּוֹ, בְּלִי הֶבְדֵּל עַם וְדָת. וּכְשֶׁנָּפַל חֲשָׁד הָרִגוּל עַל הַשּׁוֹמְרִים, נִתְמַנָּה חַסַן בֶּק עַל-יְדֵי גַּ’מַאל פַּשָׁה בַּלָּשׁ רָאשִׁי: לַחְקֹר וּלְגַלּוֹת אֶת הַמְּרַגְּלִים וּלְמָסְרָם לְמִשְׁפָּט צְבָאִי.

קָשֶׁה הָיָה מַצַּב “הַשּׁוֹמֵר” בְּאוֹתָם הַיָּמִים, קָשֶׁה מִנְּשׂוֹא. הַמּוֹשָׁבוֹת הָעִבְרִיּוֹת הָיוּ הֶפְקֵר לַצָּבָא הַתּוּרְכִּי, לְשוֹד וּלְבִזָּה, וְהַשּׁוֹמְרִים הֻכְרְחוּ לְהִתְחַבֵּא, שֶׁלֹּא יִפְּלוּ בִּידֵי שׁוֹטְרֵי חַסַן בֶּק. מֶשֶׁךְ שָׁנִים הֻרְגַּלְתִּי לִדְהֹר בְּחֹפֶשׁ וּבְגָאוֹן עַל גַּבָּהּ שֶׁל “דּוּמִיָּה” וְלָשֵׂאת אֶת הַנֶּשֶׁק בְּיָד רָמָה. וּפִתְאוֹם נֶהְפַּכְתִּי לִיצוּר נִרְדָּף, הֶחָרֵד מִפְּנֵי קוֹל עָלֶה נִדָּף…

בַּלֵּילוֹת אֶפְשָׁר הָיָה לְהִסְתַּתֵּר בְּנָקֵל בֶּהָרִים, אוֹ בַּמְּעָרוֹת הַפְּזוּרוֹת בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ, אַךְ בְּיוֹם לֹא הָיָה מִפְלָט. כִּי גַּם הָרוֹעִים הָעַרְבִים וְהַפַלָּחִים שֻׁחֲדוּ עַל-יְדֵי חַסַן בֶּק, בְּהַבְטִיחוֹ לָהֶם מֵאָה לִירוֹת זָהָב בְּעַד רֹאשׁוֹ שֶׁל כָּל שׁוֹמֵר עִבְרִי. וְלָשֶׁבֶת בַּמִּסְתָּרִים אֶפְשָׁר יָמִים סְפוּרִים, אַךְ לֹא בְּמֶשֶׁךְ חֳדָשִׁים רַבִּים. הַצָּמָא לִתְנוּעָה, הָרָעָב וְהַגְּשָׁמִים הִכְרִיחוּ אֶת הַשּׁוֹמְרִים לַעֲבֹר מִמַּחֲבוֹא לְמַחְבּוֹא – וַאֲבוֹי לַנִּתְפָּס! בְּשַׁרְבִיטֵי בַּרְזֶל הָיָה מַכֶּה בּוֹ חַסַן בֶּק, חוֹתֵךְ מִמֶּנּוּ אֵיבָרִים אֵיבָרִים וּמַרְעִים קוֹלוֹ: “הֵיכָן מִסְתַּתְּרִים הַשּׁוֹמְרִים כֻּלָּם? כֵּיצַד מוֹסְרִים אַתֶּם לָאַנְגְּלִים אֶת סוֹדוֹת הַחֲזִית הַתּוּרְכִּית?!”

אֲנִי בָּחַרְתִּי לִי לַמִּסְתּוֹר אֶת וָאדִי מִילֶכּ הֶעָמֹק, הָעוֹבֵר מִמִּזְרָח לְזִכְרוֹן-יַעֲקֹב. בֵּין שְׁלוּחוֹת הַכַּרְמֶל נִמְצָא הַנַּחַל, הַרְחֵק מִן הַיִּשּׁוּב; וְהֶהָרִים הַחוֹסִים עָלָיו מְכֻסִּים יְעָרוֹת עֲבֻתִּים: אַלּוֹנִים עַתִּיקִים, אֵלוֹת עֲנֵפוֹת וְחָרוּבִים מְסֹעָפִים. שִׂיחִים סְבוּכִים רַבִּים מִצְטָרְפִים שָׁם לְחֹרֶשׁ, שֶׁאֵין לַחְדֹּר לְתוֹכוֹ. וּבְחֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן שֶׁל הַנַּחַל מָצָאתִי מְעָרָה נִסְתֶּרֶת, שֶׁעֵין אָדָם לֹא רָאֲתָה. שָׁם הִסְתַּתַּרְתִּי עִם סוּסָתִי שֶׁלִּי בְּמֶשֶׁךְ יָמִים רַבִּים…

בַּלֵּילוֹת הָיִיתִי יוֹצֵא אֶת הַמְּעָרָה, מַעְפִּיל וְעוֹלֶה בִּזְהִירוּת לֶהָרִים וּמַגִּיעַ לַבָּתִּים הַקִּיצוֹנִיִּים שֶׁל זִכְרוֹן, לְהִצְטַיֵּד בְּלֶחֶם, לְהַשְׁקוֹת אֶת הַסּוּסָה וּלְקַבֵּל יְדִיעוֹת מֵהַנַּעֲשֶׂה בָּאָרֶץ. אַךְ בִּשְׁעוֹת הַיּוֹם יוֹשֵׁב הָיִיתִי מַשְׁמִים בַּמְּעָרָה, מְגַלֵּף בְּאוֹלָרִי צוּרוֹת שׁוֹנוֹת בְּעַנְפֵי הָאֵלָה וְהָאַלּוֹן, יוֹצֵא אֶל פִּי הַמְּעָרָה וּסְבִיבָתָהּ הַקְּרוֹבָה לֶאֱסֹף עֵשֶׂב יָרֹק לַסּוּסָה, וְיוֹשֵׁב וְחוֹלֵם חֲלוֹמוֹת עַל עָתִיד טוֹב יוֹתֵר…

בַּיָּמִים הַהֵם הִתְקַשַּׁרְתִּי עוֹד יוֹתֵר אֶל “דּוּמִיָּה”. הָיִינוּ כִּשְׁנֵי יְדִידִים שֶׁהֻגְלוּ לְאִי בּוֹדֵד. בְּנַחַת וּבִמְנוּחָה הָיְתָה רוֹבֶצֶת עַל-יָדִי בַּמְּעָרָה וַאֲנִי נֶהֱנֶה מֵחֹם גּוּפָהּ וּמַחְלִיק אֶת עוֹרָהּ הָרַךְ. בְּעֶצֶב הָיְתָה מִסְתַּכֶּלֶת בִּי, כִּמְבִינָה אֶת מַצָּבִי. קָשִׁים הָיוּ עָלֶיהָ הָרָעָב וְהַבַּטָּלָה אַךְ בְּשֶׁקֶט נָשְׂאָה הַכֹּל, בִּתְבוּנָה וְלֹא הִשְׁמִיעָה אַף רִטּוּן קַל, אַף צְנִיפַת-רֹגֶז אַחַת…

הַקַּיִץ הָלַךְ וְגָוַע, בַּשָּׁמַיִם נִרְאוּ עֲנָנִים, בַּלֵּילוֹת יָרַד טַל וְכִסָּה אֶת עֲצֵי הַנַּחַל וּבַבֹּקֶר רָבַץ עֲלֵיהֶם עֲרָפֶל כָּבֵד. הָיִיתִי כְּשׁוֹכֵן בְּקַרְקָעוֹ שֶׁל יָם…

עַל מִדְרוֹנֵי הַנַּחַל הוֹפִיעוּ פִּרְחֵי הֶחָצָב, הַמַּלְבִּינִים עַל חֳטָרִים גְּבֹהִים, וְרוּחוֹת הִתְחִילוּ מְנַשְּׁבוֹת בַּלֵּילוֹת וְחוֹדְרוֹת לָעֲצָמוֹת. בְּמֶשֶׁךְ הַקַּיִץ נֶחֱלַשְׁנוּ אֲנִי וְ“דּוּמִיָּה” וְכֹחוֹתֵינוּ עֲזָבוּנוּ וְכֵיוָן שֶׁנֶּחֱלַשְׁתִּי, הִתְעוֹרְרָה בְּגוּפִי הַקַּדַּחַת הַיְּשָׁנָה שֶׁקִּנְּנָה בִּי מִיְּמֵי הַשְּׁמִירָה בְּיַבְנְאֵל – וַתַּפִּילֵנִי… קוֹדֵחַ בְּחֹם וְרוֹעֵד מִצִּנָּה שָׁכַבְתִּי עַל קַרְקַע הַמְּעָרָה יָמִים אֲחָדִים, לְלֹא טִפַּת מַיִם אוֹ פֵּרוּר לֶחֶם. נִרְדַּמְתִּי וְהָזִיתִי זְמַן רַב מִתּוֹךְ עֲיֵפוּת וְחֻלְשָׁה, וּכְשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי רָאִיתִי אֶת סוּסָתִי רוֹבֶצֶת לְיָדִי וְהִיא מוֹשֶׁכֶת בִּשְׂפָתֶיהָ אֶת בְּגָדַי. תְּחִילָה סָבַרְתִּי כִּי מֵחֲמַת רָעָב הִיא כּוֹסֶסֶת אֶת חֻלְצָתִי, כִּי זֶה כַּמָּה וְכַמָּה יָמִים שֶׁלֹּא בָּאוּ אֶל פִּנּוּ לֹא אֹכֶל וְלֹא מַיִם… אַךְ מֵאַחַר שֶׁהַמְּשִׁיכוֹת הָיוּ מְלֻוּוֹת צְהִילוֹת שְׁקֵטוֹת וּמִתְחַנְּנוֹת – עָמַדְתִּי אַט-אַט עַל כַּוָּנָתָהּ. “דּוּמִיָּה” עוֹדַדְתַּנִי וְהִזְמִינָה אוֹתִי בִּשְׂפָתָהּ הָאִלֶּמֶת – לַעֲלוֹת וְלָשֶׁבֶת עַל גַּבָּהּ, לַעֲזֹב אֶת הַמְּעָרָה וּלְהַגִּיעַ לְיִשּׁוּב, בְּטֶרֶם נִגְוַע שְׁנֵינוּ בָּרָעָב וּבַצָּמָא…

עָנִיתִי לָהּ בְּנַעְנוּעֵי רֹאשׁ וּבְמִצְמוּץ עֵינַיִם, הֶחֱלַקְתִּי צַוָּארָהּ וְלִטַּפְתִּי פָּנֶיהָ הַמְּפִיקִים תְּבוּנָה. אָסַפְתִּי שְׁאֵרִית כֹּחוֹתַי, זָחַלְתִּי בְּמַאֲמָץ רַב אֵלֶיהָ וְנֶאֱחַזְתִּי בָּאֻכָּף. הִתְרוֹמַמְתִּי בִּתְנוּפָה אַחַת וְיָשַׁבְתִּי עַל גַּבָּהּ שֶׁל סוּסָתִי הַטּוֹבָה. וְאָז קָמָה, יָצְאָה מִן הַמְּעָרָה וְזוֹרְרָה, הֵרִיחָה וְשָׁאֲפָה אֲוִיר וּבָדְקָה סְבִיבָה.

… וּפֶתַע-פִּתְאֹם נָשְׂאָה רַגְלֶיהָ וְהִתְחִילָה לִדְהֹר. נֶאֱחַזְתִּי בָּרֶסֶן וּבָרַעֲמָה וְעָצַמְתִּי עֵינַי. הִפְקַדְתִּי גּוּפִי וְנַפְשִׁי בִּידֵי יְדִידָתִי הָאִלֶּמֶת – וְטַסְנוּ כְּעַל כַּנְפֵי-נְשָׁרִים. וּכְשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי – מָצָאתִי עַצְמִי בְּתֵל-עֲדָשִׁים, הוּא הַמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נֶאֶסְפוּ מִשְׁפְּחוֹת הַשּׁוֹמְרִים בִּימֵי-הַחֵרוּם הַקָּשִׁים, שֶׁבָּהֶם נִרְדְּפוּ עַל-יְדֵי הַתּוּרְכִּים…

יוֹם אֶחָד, בִּהְיוֹתִי מְהַלֵּךְ אַחֲרֵי הַמַּחֲרֵשָׁה בִּשְׂדֵה-בּוּר שֶׁבֵּין תֵּל-עֲדָשִׁים וּבֵין הַר תָּבוֹר, צָץ לְפָנַי פִּתְאֹם פָּרָשׁ עָטוּף-פָּנִים כְּאִלּוּ הֵגִיחַ וְעָלָה מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. אֶת גּוּפוֹ עָטְפָה עַבַּאיָה עָבָה וּשְׁחוֹרָה וְאֶת רֹאשׁוֹ – כֻּפִיָה לְבָנָה וַעֲטוּרָה שְׂרוֹךְ שָׁחוֹר. מָשַׁכְתִּי בְּכֹחַ בַּמּוֹשְׁכוֹת וְהַפְּרֵדוֹת נֶעֶצְרוּ בִּמְקוֹמָן. שָׁלַפְתִּי אֶת הָאֶקְדָּח מִכִּיסִי וַהֲרִימוֹתִי מוּל הָאוֹרֵחַ הַזָּר וְהַבִּלְתִּי קָרוּא, נָתַתִּי אֶצְבָּעִי עַל הַהֶדֶק וְשָׁאַלְתִּי בְּקוֹל נִרְגָּז: “מִי אַתָּה?”

“שָׁלוֹם לְךָ, זַיְד!” עָנָה לִי קוֹל אִשָּׁה.

“מִי אַתְּ?” שָׁאַלְתִּי בְּקוֹל רַךְ יוֹתֵר.

“רָחֵל”… עָנָה לִי הַקּוֹל וְהַפָּנִים נִתְגַּלּוּ וְחִיְּכוּ מוּלִי.

“אָח, רָחֵל”… לָחַשְׁתִּי בַּהֲקָלָה וּבְפָנִים מַסְמִיקִים כְּשֶׁהִנְנִי מוֹרִיד אֶת אֶקְדָּחִי וְחוֹזֵר וּמַטְמִינוֹ בְּכִיסִי, “בְּרוּכָה הַבָּאָה”…

“בָּאתִי אֵלֶיךָ בִּשְׁלִיחוּת תְּכוּפָה”, אָמְרָה הָרוֹכֶבֶת כְּשֶׁהִיא מִתְקָרֶבֶת אֵלַי, מִתְכּוֹפֶפֶת קִמְעָה וְלוֹחֶשֶׁת בְּאָזְנִי: “הַלַּיְלָה יָבוֹאוּ חַיָּלִים וּקְצִינִים תּוּרְכִּים רַבִּים לְתֵל-עֲדָשִׁים, כְּדֵי לְהוֹצִיא בְּכֹחַ אֶת הַנֶּשֶׁק הַמֻּעָט שֶׁבִּידֵי הַשּׁוֹמְרִים וְלֶאְסֹר אֶת כֻּלְּכֶם כִּמְרַגְּלִים. הַתֵּר מִיָּד אֶת הַפְּרֵדוֹת – וַעֲלֵה וּרְכַב לְתֵל-עֲדָשִׁים וְאֶת הַנֶּשֶׁק שֶׁבִּרְשׁוּתְכֶם הַכְנִיסוּ לְכַדֵּי-חֶרֶס גְּדוֹלִים, חִפְרוּ בּוֹרוֹת בְּשָׂדוֹת מְרֻחָקִים וְקִבְרוּ אוֹתָם בְּלִי שְׁהִיּוֹת וּבְלִי נְאוּמִים אֲרֻכִּים…”

“בְּסֵדֶר, רָחֵל”.

“הֵבַנְתָּ הַכֹּל, זַיְד?”

“כֵּן, רָחֵל”.

“עֲלֵה וּרְכַב!”

“לְכִי לְשָׁלוֹם”…

הִתַּרְתִּי אֶת הַפְּרָדוֹת, הִפְקַרְתִּי אֶת הַמַּחְרֵשָׁה, עָלִיתִי עַל גַּבָּהּ שֶׁל אַחַת הַבְּהֵמוֹת – וְרָכַבְתִּי בִּדְהִירָה לְעֵבֶר תֵּל-עֲדָשִׁים.

אַךְ עוֹד טֶרֶם הִסְפַּקְנוּ לְהַחְבִּיא אֶת הַנֶּשֶׁק וּלְשַׁנֵּן לַחֲבֵרֵינוּ אֶת הַתְּשׁוּבוֹת הַמַּתְאִימוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶם לְהָשִׁיב לַתּוּרְכִּים, וְחַיָּלִים תּוּרְכִּים רַבִּים הִקִּיפוּ אֶת תֵּל-עֲדָשִׁים.

“לָקוּם וְלָצֵאת הַחוּצָה!” נִשְׁמַע קוֹל מַכְרִיז בְּעַרְבִית, “בְּשֵׁם חַסַן-בֶּק – כָּל הַיְּהוּדִים הַ-חוּ-צָה! גְּבָרִים לְצַד יָמִין! נָשִׁים – לְצַד שְׂמֹאל! יַאלְלָה!”

הַבֹּקֶר הֵאִיר וְעַל הַשָּׂדוֹת יָרְדוּ קַרְנֵי-הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת. אֶחָד אֶחָד, לְלֹא בֶּהָלָה יָצָאנוּ מִן הַבָּתִּים הַהֲרוּסִים לְמֶחֱצָה; הָאִמָּהוֹת נָשְׂאוּ אֶת תִּינוֹקוֹתֵיהֶן וְהַגְּבָרִים – יְדֵיהֶם מוּרָמוֹת לְמַעְלָה. לְלֹא מִלָּה הִתְחַלַּקְנוּ, לְפִי הַפְּקֻדָּה, גְּבָרִים מִיָּמִין וְנָשִׁים מִשְּׂמֹאל. הֶחָצֵר הָיְתָה מֻקֶּפֶת שׁוֹטְרִים צְבָאִיִּים חֲמוּשִׁים וּבִידֵיהֶם חֲרָבוֹת שְׁלוּפוֹת, שֶׁהִבְהִיקוּ אֶל מוּל הַשֶּׁמֶשׁ בִּבְרַק-מַתֶּכֶת קַר וּמֵטִיל צְמַרְמֹרֶת. פְּנֵי הַשּׁוֹטְרִים הָיוּ חֲמוּרִים וּמִבִּיעֵי מַשְׂטֵמָה; מֵאֲחוֹרֵיהֶם, בְּטַבַּעַת סְגוּרָה וּצְפוּפָה, נִצְבוֹ מֵאוֹת חַיָּלִים תּוּרְכִּים רַגְלִים וְרוֹכְבִים, וּלְיָדָם מְכוֹנוֹת-יְרִיָּה וּשְׁנֵי תּוֹתָחִים.

“חָה-חָה-חָה!” גִּחַכְתִּי בְּבִטּוּל, “מִכָּל הָאִימְפֶּרְיָה הַתּוּרְכִּית כֻּלָּהּ נֶאֱסַף צָבָא מְנֻצָּח לְהִלָּחֵם בְּקֹמֶץ בַּחוּרִים וּבַחוּרוֹת, שֶׁנִּשְׁקָם הַמְּעַט קָבוּר בְּמַעֲמַקֵּי הָאֲדָמָה”…

“בְּשֵׁם הַשּׁוֹפֵט הַחוֹקֵר חַסַן בֶּק, בָּאנוּ לְהַחְרִים אֶת הַנֶּשֶׁק שֶׁבִּרְשׁוּתְכֶם וְלֶאְסֹר אֶת הַמְּרַגְּלִים וְהַמִּשְׁתַּמְּטִים מִן הַצָּבָא!”

“אֵין לָנוּ נֶשֶׁק וְאֵין בֵּינֵינוּ מְרַגְּלִים!”

“הִרְבִּיצוּ!” קָרָא הַקָּצִין בְּזַעַם.

“אֵין לָנוּ נֶשֶׁק.”

“בְּחַרְבִּי אֲבַתֵּק אוֹתְךָ!”

“אֵין לָנוּ נֶשֶׁק”…

“אֵיפֹה הֵם הַשּׁוֹמְרִים, הַמְּרַגְּלִים לְטוֹבָתָהּ שֶׁל אַנְגְּלִיָּה?”

“אֵין בֵּינֵינוּ מְרַגְּלִים”…

"אֶחָד אֶחָד קָרְבוּ חֲבֵרַי אֶל הַקָּצִין וְאָמְרוּ בְּתוּרְכִּית: “יוֹק אֶפֶנְדִי! ( אֵין לָנוּ, אֶפֶנְדִי)”. “יֶחֱרַב בֵּיתְךָ!” רָגַז הַקָּצִין וְחָזַר וְסָטַר לִי עַל פָּנַי “כֻּלְּכֶם מְשַׁקְּרִים!”

“הִנְנִי נָתִין תּוּרְכִּי נֶאֱמָן, אֲדוֹנִי!” חָזַרְתִּי וְקָרָאתִי בְּעַקְשָׁנוּת.

“הָבִיאוּ אֶת הַנֶּשֶׁק מִיָּד, מְרַגְּלִים!”

“אֵין לָנוּ נֶשֶׁק!”

“עַל עֵץ נִתְלֶה אֶתְכֶם!”

“אֵין לָנוּ נֶשֶׁק!”

“סוֹכְנֵי הָאַנְגְּלִים אַתֶּם!”

“הִנְנוּ נְתִינִים תּוּרְכִּים!”

“הַשְׁכִּיבוּהוּ וְחִלְצוּ נְעָלָיו, הַחַיָּלִים!” צָוַח הַקָּצִין, “עַל כַּפּוֹת רַגְלָיו אַרְבָּעִים פַאלַאקוֹת ( הַצְלָפוֹת מַגְלֵב-פְּלָדָה), הַרְבִּיצוּ בְּכַפּוֹת רַגְלָיו – וְאָז יְגַלֶּה הַכֹּל! אַחַת! שְׁתַּיִם! שָׁ”…

הִתְעַלַּפְתִּי כַּנִּרְאֶה מִכְּאֵבִים…

כְּשֶׁפָּקַחְתִּי אֶת עֵינַי כַּעֲבֹר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, שָׂרְרָה מִסָּבִיב דִּמְמַת מָוֶת. מָצָאתִי עַצְמִי בַּכֶּלֶא שֶׁבָּעִיר נָצְרַת…

מַצַּב-רוּחִי הוּטַב מְעַט בַּכֶּלֶא לְאַחַר שֶׁנִּפְגַּשְׁתִּי בַּחֲבֵרַי הַשּׁוֹמְרִים. שְׂפַת בְּנֵי-אָדָם הֶחֱיַתְנִי וְגַם הַיְּדִיעוֹת הַמְּשׁוֹבְבוֹת לֵב שֶׁהֵבִיאוּ הָאֲסִירִים הַחֲדָשִׁים הוֹסִיפוּ כֹּחַ. – הַתּוּרְכִּים נְסוֹגִים בְּלִי הֶרֶף, הָאַנְגְּלִים הוֹלְכִים וּקְרֵבִים לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל – וְהַגְּאֻלָּה קְרוֹבָה לָבוֹא. דָּבָר אֶחָד הֶעְכִּיר אֶת רוּחִי: מֵחַבְרֵי הָאֲסִירִים נוֹדַע לִי, כִּי סוּסָתִי נָפְלָה בִּידֵי קָצִין תּוּרְכִּי, אֶחָד מִשָּׁלִישָׁיו שֶׁל חַסַן בֶּק.

פַּעַם אַחַת בַּיּוֹם הָיוּ מַכְנִיסִים לָנוּ דּוּד דַּיְסָה גָּדוֹל, וְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ הָיָה חוֹטֵף מְלֹא כַּפּוֹ וּבוֹלְעָהּ עַל פְּסָלְתָּהּ וְטַעְמָהּ הַתָּפֵל. מַיִם נָתְנוּ לָנוּ בִּמְשׂוּרָה וּמֻכְרָחִים הָיִינוּ לִקְנוֹתָם בִּמְחִיר יָקָר מְאֹד מֵאֵת הַנְּזִירוֹת, שֶׁהִכְנִיסוּם לָנוּ בְּעַד שִׁבְכוֹת הַחַלּוֹנוֹת. בֹּקֶר בֹּקֶר הָיוּ מוֹצִיאִים אוֹתָנוּ לֶחָצֵר לְמִפְקַד בִּקֹּרֶת. הָיוּ קוֹשְׁרִים אֶת יָדֵינוּ וּמַבְרִיכִים אוֹתָנוּ שׁוּרוֹת שׁוּרוֹת עַל רִצְפַּת-הָאֶבֶן הַקָּרָה, לְהַשְׁפִּילֵנוּ וּלְבַזּוֹתֵנוּ. סַמָּל אֶחָד הָיָה מוֹנֶה אוֹתָנוּ, בְּהַעֲבִירוֹ אֶת מַקְלוֹ עַל רָאשֵׁינוּ: אַחַת, שְׁתַּיִם, שָׁלֹשׁ!…וּמִתְבַּלְבֵּל, וּמַתְחִיל שׁוּב בְּאַחַת וּמַכֶּה שׁוּב בְּמַקְלוֹ, וְשׁוּב טוֹעֶה וַאֲבוֹי לַעֲשִׂירִי בַּמִּנְיָן, כִּי עַל רֹאשׁוֹ נָחֲתָה הַמַּכָּה הַיּוֹתֵר קָשָׁה…

מִקֵּץ שְׁנֵים-עָשָׂר יוֹם לִישִׁיבָתֵנוּ בַּכֶּלֶא, נִפְתְּחָה פִּתְאֹם הַדֶּלֶת וְהִתְחִילוּ לְהוֹצִיאֵנוּ אֶחָד אֶחָד. חַסַן בֶּק בָּא לַחֲקֹר אוֹתָנוּ. עַל הַנַּעֲשֶׂה בְּחַדְרוֹ שֶׁל רוֹצֵחַ זֶה וְעַל מַהֲלַךְ הַחֲקִירָה נוֹדַע לָנוּ מִיָּד: צְעָקוֹת מַחֲרִידוֹת הִגִּיעוּ לְאָזְנֵינוּ מִשָּׁם, וּכְשֶׁהָיָה הַנֶּחְקָר מֻשְׁלָךְ הַחוּצָה – לֹא הָיְתָה לוֹ צוּרַת אָדָם, אֶלָּא כֻּלּוֹ אֻמְצַת בָּשָׂר מָאְדֶּמֶת, מְעוֹרֶרֶת זְוָעָה.

“יַאלְלָה!” רַעַם מִדֵּי פַּעַם קוֹלוֹ שֶׁל הַחַיָּל שׁוֹמֵר הַפֶּתַח – וְקָרְבָּן חָדָשׁ נִסְחַב אֶל חַסַן בֶּק.

הָעֶרֶב בָּא. כַּחֲמִשָּׁה-עֶשֶׂר אִישׁ, וּבֵינֵיהֶם שׁוֹמְרִים אֲחָדִים, שָׁכְבוּ עַל רִצְפַּת הַחֶדֶר הָאַפְלוּלִי שׁוֹתְתֵי דָּם. רֵיחַ דָּם נִשָּׂא בַּחֶדֶר, גְּנִיחוֹת וַאֲנָחוֹת עָלוּ מִכָּל צַד וְהַלֵּב הִתְכַּוֵּץ. זַעַם נוֹרָא גָּאָה בְּתוֹכִי וְשִׁנַּי חָרְקוּ. מְאֵרָה עָלֶיךָ, חַסַן בֶּק! כְּחַיַּת-יַעַר אֶעֱמֹד לְפָנֶיךָ וְלֹא כִּיצוּר מִסְכֵּן, חֲסַר יֶשַׁע וַהֲגָנָה…

וּכְשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרִי, הָלַכְתִּי לְחַדְרוֹ שֶׁל חַסַן בֶּק בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּבְצַעַד בָּטוּחַ. הָיִיתִי מֵעֵבֶר לַפַּחַד, כִּי יָדַעְתִּי: כָּל עוֹד אֶחְיֶה לֹא יִתְעַלֵּל בִּי…

צְנִיפַת סוּס מֻכָּרָה הִגִּיעָה לְאָזְנַי פִּתְאֹם מִכִּוּוּן הֶחָצֵר בְּדַרְכִּי לְחֶדְרוֹ שֶׁל חַסַן בֶּק. וְהַצְּנִיפָה יְדוּעָה לִי כָּל-כָּךְ, קְרוֹבָה כָּל-כָּךְ… הָאָמְנָם, קוֹלָהּ שֶׁל “דּוּמִיָּה” הוּא זֶה? אוֹ שֶׁמָּא חֲלוֹם אֶחֱלֹם?

הִבַּטְתִּי סְבִיבִי – וְזֶרֶם חַם הִצִּיפַנִי: לְיַד הַשַּׁעַר הַפָּתוּחַ גִּלִּיתִי אֶת רֹאשָׁהּ הָאָצִיל שֶׁל “דּוּמִיָּה”. קְשׁוּרָה עָמְדָה לְיַד הַשַּׁעַר. הִפְנֵיתִי אֵלֶיהָ אֶת רֹאשִׁי, חָפַצְתִּי לָזוּן בָּהּ אֶת עֵינַי, אַךְ הַחַיָּל הַמְּלַוֵּנִי דְּחָפַנִי בְּקַת רוֹבֵהוּ וְהִכְנִיסַנִי לְחֶדְרוֹ שֶׁל חַסַן בֶּק.

הַחֶדֶר הָיָה מְקֻשָּׁט בִּתְמוּנוֹת גְּדוֹלֵי תּוּרְכִּיָּה, הַקֵּיסָר הַגֶּרְמָנִי וּמַצְבִּיאִים וּבְמַרְבַדֵּי דַּמֶּשֶׂק. בֵּין הַתְּמוּנוֹת הִתְנוֹסְסוּ רוֹבִים וַחֲרָבוֹת, רְמָחִים וּפִגְיוֹנוֹת. בֵּינֵיהֶם הָיוּ דְּבוּקוֹת כְּתֹבוֹת שׁוֹנוֹת בִּכְתָב עַרְבִי מְסֻלְסָל, כַּנִּרְאֶה פְּסוּקֵי קֻרְאַן… כֻּרְסָאוֹת כְּבֵדוֹת וּמְרֻפָּדוֹת מִלְּאוֹ אֶת הַחֶדֶר. בְּרֹאשׁ הַשֻּׁלְחָן יָשַׁב חַסַן בֶּק וּסְבִיבוֹ קְצִינִים תּוּרְכִּים אֲחָדִים. אַרְבָּעָה חַיָּלִים עָמְדוּ עַל יַד הַמָּבוֹא, כֻּלָּם מְתוּחִים כִּפְסִילִי עֵץ…

עַל הַשֻּׁלְחָן עָמְדוּ בַּקְבּוּקֵי יַיִן וְעַל-יָדָם אֶקְדָּחִים טְעוּנִים, מַגְלְבִים, פֻּלְסֵי בַּרְזֶל דַּקִּים, לְהַטִּיל פַּחַד וּלְהַמֵּם. עַל הָרִצְפָּה נִרְאוּ שְׁלוּלִיּוֹת דָּם קָרוּשׁ, שֶׁהִשְׁחִירוּ-הִבְרִיקוּ לְאוֹר הַמְּנוֹרָה הַגְּדוֹלָה… עָשָׁן עָבֶה נִתְלָה בַּחֶדֶר. חַסַן בֶּק הָיָה לָבוּשׁ בִּגְדֵי חַג וְלִמְעִילוֹ צַוָּארוֹן זָקוּף, שֶׁהוֹסִיף לְפָנָיו מִשְׁנֶה עָרִיצוּת. קְצוֹת שְׂפָמוֹ הָיוּ זְקוּפִים כִּשְׁנֵי שַׁפּוּדִים; חָזֵהוּ בּוֹלֵט וּפָנָיו וְרֻדִּים. מִצְחוֹ הָיָה צַר וְעֵינָיו הַזּוֹעֲפוֹת הִבְרִיקוּ בִּבְרַק מַתֶּכֶת.

לֹא הִתְפַּעַלְתִּי מֵהוֹפָעָתוֹ וְעָמַדְתִּי לְפָנָיו זְקוּף-קוֹמָה.

“מָה שִׁמְךָ?” שָׁאַל אוֹתִי חַסַן בֶּק מִבְּלִי לְהַבִּיט בְּפָנַי.

“אַתָּה יוֹדֵעַ”, עָנִיתִי קְצָרוֹת.

“מָה מַעֲשֶׂיךָ?”

“שׁוֹמֵר”.

“מְרַגֵּל!” פָּלַט חַסַן בֶּק בְּבוּז!

לֹא עָנִיתִי.

“מִי הוּא רֹאשׁ הַשּׁוֹמְרִים?” הוֹסִיף הַתּוּרְכִּי וְשָׁאַל.

“אֵין לָנוּ רֹאשׁ”.

“אֱמֹר אֶת הָאֱמֶת וַאֲשַׁחְרֵר אוֹתְךָ!” קָרָא חַסַן בֶּק וְעֵינָיו נִתְכַּסּוּ בַּעֲנָנָה.

“לֹא שִׁקַּרְתִּי”…

“הַרְכֵּן רֹאשְׁךָ, כֶּלֶב!” הִכָּה חַסַן בֶּק בְּיָדוֹ עַל הַשֻּׁלְחָן.

סֵרַבְתִּי לְמַלֵּא פְּקֻדָּתוֹ.

“הֲתֵדַע מִי הוּא הַמְּצַוֶּה עָלֶיךָ?” קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְחָטַף אֶת הַמַּגְלֵב.

“רוֹצֵחַ”… עָנִיתִי בְּשֶׁקֶט.

“הִרְכִּינוּ רֹאשׁוֹ, חַיָּלִים!” פַּקָּד חַסַן בֶּק עַל אֲנָשָׁיו.

מֵהֲלוּמַת קַת יָרְדָה עַל עָרְפִּי וְהִרְכִּינָה רֹאשִׁי.

“כַּמָּה כֶּסֶף אַתֶּם מְקַבְּלִים מֵהָאַנְגְּלִיז בְּעַד הַתָּכְנִיּוֹת שֶׁל הַחֲזִית שֶׁלָּנוּ? דַּבֵּר!”

שָׁתַקְתִּי. “דַּבֵּר וָלֹא – אֶחְתֹּךְ אֶת בְּשָׂרְךָ חֲתִיכוֹת חֲתִיכוֹת, כֶּלֶב בּוֹגֵד!”

נָשַׁכְתִּי שְׂפָתַי וְשָׁתַקְתִּי. בַּחֶדֶר הִשְׂתָּרְרָה דְּמָמָה. חַסַן בֶּק נָעַץ בִּי מַבָּט חוֹדֵר וְדִבֵּר בְּכַעַס:

“לְפַלֶשְׂתִּינָה הִתַּרְנוּ לָכֶם לְהִכָּנֵס, מוֹשָׁבוֹת הִתַּרְנוּ לָכֶם לִבְנוֹת, וְכִכְלָבִים מְכַרְתֶּם אוֹתָנוּ!”

“שֶׁקֶר”… סִנַּנְתִּי מִשְּׂפָתַי.

“אֲנִי מְשַׁקֵּר?!” קָפַץ חַסַן בֶּק כִּנְשׁוּךְ נָחָשׁ, “הַכּוּהוּ! אֶת עוֹרוֹ הַפְשִׁיטוּ מֵעָלָיו!”

הַצְלָפוֹת מַגְלְבִים וּמַקְלוֹת יָרְדוּ עָלַי מִכָּל עֵבֶר. קִלּוּחֵי דָּם הִתְחִילוּ זוֹחֲלִים עַל פָּנַי וְגוּפִי כִּנְחָשִׁים אֲרֻכִּים. בִּן-רֶגַע גַּעַשׁ דָּמִי בְּקִרְבִּי וְלֹא יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה. כְּהֶרֶף-עַיִן תָּפַסְתִּי אֶת אַחַד הָאֶקְדָּחִים מִשֻּׁלְחָנוֹ שֶׁל חַסַן בֶּק וַהֲרִימוֹתִיו לְמוּלוֹ…

“תִּפְסוּהוּ!” קָפַץ חַסַן בֶּק מִמְּקוֹמוֹ בְּצַעֲקַת פְּחָדִים וְהֶחְוִיר כֻּלּוֹ, “הֱמִיתוּהוּ! כְּלָיָה עֲשׂוּ בּוֹ!”

הַקְּצִינִים וְהַחַיָּלִים שֶׁהָיוּ בַּחֶדֶר הִתְנַפְּלוּ עָלַי כֻּלָּם וְהִפִּילוּנִי וּבְקָתוֹת רוֹבֵיהֶם הִתְחִילוּ לָדוּשׁ אֶת בְּשָׂרִי, כְּדוּשׁ תְּבוּאָה בַּגֹּרֶן…

כְּשֶׁהִתְעוֹרַרְתִּי, לֹא יָדַעְתִּי מֶה עָבַר עָלַי וְהֵיכָן אֲנִי נִמְצָא. כָּל גּוּפִי כָּאַב וְרָאשִׁי הָיָה כָּבֵד עָלַי כְּאֶבֶן-רֵיחַיִם. הַדָּם הַקָּרוּשׁ הֵעִיק עָלַי כְּאִלּוּ הָיָה חִשּׁוּק בַּרְזֶל וְעֵינַי הִבְחִינוּ בְּקֹשִׁי בַּחֲשֵׁכָה שֶׁהִקִּיפָה אוֹתִי. הֵיכָן אֲנִי? מֶה עָבַר עָלַי? אִמַּצְתִּי אֶת זִכְרוֹנִי וְאַט אַט נִזְכַּרְתִּי בַּחֲקִירָתוֹ שֶׁל חַסַן בֶּק.

נִסִּיתִי לָשֶׁבֶת וּלְהִסְתַּכֵּל סְבִיבִי. מָצָאתִי עַצְמִי בְּתָא רֵיק שֶׁחַלּוֹנוֹתָיו שְׁבוּרִים וּמְפֹרָצִים וְקִרְעֵי מַחְצֶלֶת מִתְגּוֹלְלִים עַל רִצְפָּתוֹ. נִרְאֶה, שֶׁחַיָּלָיו שֶׁל חַסַן בֶּק חֲשָׁבוּנִי לְמֵת – וְהִטִּילוּנִי בְּחֶדֶר שׁוֹמֵם, שֶׁלֹּא לְעוֹרֵר אֶת חֲמַת הָאֲסִירִים…

זְמַן רַב יָשַׁבְתִּי מַשְׁמִים, מְמַשֵּׁשׁ בִּזְהִירוּת אֶת פְּצָעַי וּמְנַסֶּה לְהָנִיעַ יָד וָרֶגֶל. פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל צְנִיפָה – וְרַעַד חָלַף בְּגוּפִי. נִזְכַּרְתִּי בְּ“דּוּמִיָּה” – וְרַעֲיוֹן פִּלַּח אֶת מוֹחִי כְּבָרָק: לִבְרֹחַ! לִבְרֹחַ מִכָּאן וִיהִי מָה!

לִבִּי הִתְחִיל דּוֹפֵק בִּי בְּחָזְקָה. בְּקֹשִׁי נִגְרַרְתִּי לַחַלּוֹן וְהֵצַצְתִּי הַחוּצָה; וּבְהָצִיצִי נִפְעַם לִבִּי: סוּסָתִי “דּוּמִיָּה” עָמְדָה עוֹד עַל-יַד הַשַּׁעַר וְלָעֲסָה מִסְפּוֹא מִתּוֹךְ סַל שֶׁהָיָה תָּלוּי לָהּ עַל רֹאשָׁהּ…

קַדַּחַת תְּקָפַתְנִי וְלֹא יָכֹלְתִּי לַעֲמֹד. שִׁנַּי נָקְשׁוּ. עָצַרְתִּי אֶת נְשִׁימָתִי וְהִקְשַׁבְתִּי רַב קֶשֶׁב. חַיָּל הִסְתּוֹבֵב בֶּחָצֵר וְרוֹבֵהוּ עַל כְּתֵפוֹ; הָלוֹךְ וָשׁוֹב הִתְהַלֵּךְ סָמוּךְ לַשַּׁעַר, הִתְקָרֵב לְחַלּוֹנִי וְהִתְרַחֵק…

“דּוּמִיָּה… דּוּמִיָּה”. לָחַשְׁתִּי וְהוֹצֵאתִי רֹאשִׁי בְּעַד הַחַלּוֹן. הַסּוּסָה נִזְדַּעְזְעָה, הֵרִימָה רֹאשָׁהּ וְהִסְתַּכְּלָה סְבִיבָה תְּמֵהָה, בְּחָדְלָהּ לִלְעֹס.

“דּוּמִיָּה… דּוּמִיָּה!” חָזַרְתִּי וְקָרָאתִי לָהּ בְּקוֹל רָם יוֹתֵר.

הַסּוּסָה נַחֲרָה וְהִבִּיטָה בִּי בְּשִׂמְחָה. הִיא הִכִּרַתְנִי! שָׁעָה אֲרֻכָּה עָמַדְתִּי וְרָעַדְתִּי, כְּאָחוּז קַדַּחַת. פְּצָעַי שָׁתְתוּ דָּם וְרַגְלַי כָּשְׁלוּ. נֶאֱחַזְתִּי בְּאֶדֶן הַחַלּוֹן וּבִרְכַּי רָטְטוּ. רֹאשִׁי הָיָה כָּבֵד עָלַי וְרַעֲיוֹנוֹתַי מְבֻלְבָּלִים. לֹא הָיָה בָּרוּר לִי הֵיכָן אֲנִי, מַה קָּרָה לִי וּמָה אֲנִי עוֹמֵד לַעֲשׂוֹת; רַק מַחֲשָׁבָה אַחַת מִלְּאָה אֶת כָּל יֵשׁוּתִי: לִבְרֹחַ! לִבְרֹחַ מִכָּאן וִיהִי מָה.

מִדֵּי רֶגַע הוֹצֵאתִי אֶת רֹאשִׁי הַחוּצָה וְעָקַבְתִּי אַחֲרֵי הַזָּקִיף. כָּל רֶגַע נִרְאָה בְּעֵינַי כְּשָׁעָה. מָנִיתִי אֶת צְעָדָיו וְכָל נְקִישַׁת נַעֲלוֹ הִכְּתָה בִּלְבָבִי גַּלִּים שֶׁל כְּאֵב, שִׂנְאָה וְתִקְוָה. וּכְשֶׁנּוֹכַחְתִּי לָדַעַת שֶׁהַחַיָּל הִתְרַחֵק בְּמַעֲלֵה הָרְחוֹב – הִפַּלְתִּי עַצְמִי בְּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה; זָחַלְתִּי בִּמְהִירוּת וְהִתְקָרַבְתִּי לְסוּסָתִי; חִבַּקְתִּי אֶת רֹאשָׁהּ וְשַׂמְתִּי יָדִי עַל פִּיהָ. הַסּוּסָה הִתְרַגְּשָׁה מִפְּגִישָׁתֵנוּ וְהִתְחִילָה לִנְחֹר בְּרֶטֶט וּלְלַקֵּק אֶת פָּנַי וְיָדַי. הַהֶבֶל הַחַמִּים שֶׁעָלָה מִפִּיהָ עוֹדֵד אוֹתִי וְנָסַךְ בִּי מֶרֶץ. בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת הִתְחַלְתִּי מַתִּיר אֶת הָאַפְסָר שֶׁבּוֹ הָיְתָה קְשׁוּרָה לַטַּבַּעַת שֶׁבַּשַּׁעַר. אֶצְבְּעוֹתַי הַפְּצוּעוֹת לֹא נִשְׁמְעוּ לִי וְתָפַסְתִּי בּוֹ בְּשִׁנַּי. עוֹד רֶגַע עוֹד רֶגַע… אַךְ הִנֵּה הִגִּיעוּ לְאָזְנַי שׁוּב צַעֲדֵי הַזָּקִיף הַחוֹזֵר וּמִתְקָרֵב לַשַּׁעַר. הִפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי וּרְאִיתִיו צוֹעֵד קוֹמְמִיּוּת, רוֹבֵהוּ עַל שִׁכְמוֹ וְהוּא מִתְקָרֵב צַעַד צַעַד אֶל הַשַּׁעַר…

דָּמִי קָפָא בְּעוֹרְקַי. לִבִּי עָמַד מִדְּפוֹק. הִתְכַּרְבַּלְתִּי כְּקִפּוֹד וְהִתְכַּנַּסְתִּי לְפִנָּה שֶׁבֵּין הַשַּׁעַר לַקִּיר. מָשַׁכְתִּי בִּזְהִירוּת בְּאַפְסָר הַסּוּסָה וְהִיא קָרְבָה לַקִּיר וְהֶאֱפִילָה עָלַי בְּגוּפָהּ. נְשִׁימָתִי נֶעְתְּקָה, אַךְ הַחַיָּל הִרְגִּישׁ כַּנִּרְאֶה בִּתְנוּעָה. רֶגַע אֶחָד עָמַד, הִבִּיט בְּסוּסָה וְצָעַד אֶל הַשַּׁעַר. נִתְאַבַּנְתִּי. רֹאשִׁי צָנַח עַל כְּתֵפִי…

אַךְ לֹא. הַחַיָּל שָׁב עַל עֲקֵבָיו. בְּצַעַד קָצוּב הִמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ בְּמוֹרַד הָרְחוֹב. לֹא חִכִּיתִי עוֹד; בְּכֹחִי הָאַחֲרוֹן נִתְלֵיתִי בָּאַפְסָר – וְהָרְצוּעָה הֻתְּרָה…

נֶאֱחַזְתִּי בְּרַעֲמָתָהּ שֶׁל “דּוּמִיָּה” וְלָפַתִּי בְּיָדִי אֶת עָרְפָּהּ. הִיא הֵרִימָה אֶת רֹאשָׁהּ בִּתְנוּפָה וֶהֱטִילַתְנִי עַל הָאֻכָּף. נֶאֱחַזְתִּי בָּהּ בְּיָדִי וְרַגְלַי, כְּטוֹבֵעַ הַנֶּאֱחָז בְּחֶבֶל הַצָּלָה, הִשְׁמַעְתִּי בִּשְׂפָתַי צִיּוּץ סַכָּנָה – וְהַסּוּסָה זִנְּקָה מִמְּקוֹמָהּ וְנִשְּׂאָה כְּרוּחַ סְעָרָה בְּמוֹרַד הָרְחוֹב…

כַּעֲבֹר רְגָעִים מְעַטִּים נִשְׁמְעוּ שַׁעֲטוֹת סוּסִים מֵאֲחוֹרַי. יְרִיּוֹת נִשְׁלְחוּ לְהַדְבִּיקֵנִי. קְרִיאוֹת וּצְעָקוֹת הִגִּיעוּנִי מַעֲבָרִים שׁוֹנִים; אַךְ לֹא הִפְנֵיתִי אֶת רֹאשִׁי לְאָחוֹר. נְטוּל חוּשִׁים שָׁכַבְתִּי צָמוּד לְגַבָּהּ שֶׁל “דּוּמִיָּה” וּכְעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים נִשֵּׂאתִי בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה…

כָּל הַלַּיְלָה רָצָה סוּסָתִי, וְעִם זְרִיחַת הַחַמָּה הֱבִיאַתְנִי לַמּוֹשָׁבָה שֶׁבְּגָלִיל הָעֶלְיוֹן, שָׁם עָבְדוּ חֲבֵרַי. נִצַּלְתִּי…

 

פֶּרֶק שִׁשָּׁה-עָשָׂר מִתְנַחֲלֵי הַגָּלִיל    🔗

עַל קִבְרוֹ שֶׁל יְחֶזְקֵאל נִיסָנוֹב, שֶׁנָּפַל עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, נִשְׁבְּעוּ זַיְד וַחֲבֵרָיו הַשּׁוֹמְרִים לִדְאֹג לָאַלְמָנָה וְלַיֶּלֶד; וְשָׁם נוֹלַד הָרַעֲיוֹן לְהָקִים יִשּׁוּב חַקְלָאִי לְמִשְׁפְּחוֹת “הַשּׁוֹמֵר”, שֶׁבְּתוֹכוֹ יִמְצְאוּ לְעַצְמָם בַּיִת וּמְנוּחָה גַּם הָאַלְמָנוֹת וְהַיְּתוֹמִים שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים. בְּעֵמֶק-יִזְרְעֶאל הָיוּ קַיָּמִים בַּיָּמִים הַהֵם רַק שְׁנֵי יִשּׁוּבִים עִבְרִיִּים: קוֹאוֹפֶּרַטִיב מֶרְחַבְיָה וְיִשּׁוּב הַשּׁוֹמְרִים הַדַּל תֵּל-עֲדָשִׁים. חוֹבְבֵי הָעֵמֶק הִצִּיעוּ לַהֲפֹךְ אֶת תֵּל-עֲדָשִׁים לְיִשּׁוּב קֶבַע שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים, לְהַרְחִיבוֹ וּלְפַתְּחוֹ. בַּעֲלֵי-הַדִּמְיוֹן שֶׁבֵּין חַבְרֵי הַ“שׁוֹמֵר” בָּאוּ לְעֻמָּתָם בְּהַצָּעָה נוֹעֶזֶת: לְהִתְיַשֵּׁב בְּחֶבֶל הַחוֹרָן אֲשֶׁר בּוֹ רָכַשׁ הַבָּרוֹן רוֹטְשִׁילְד שִׁטְחֵי קַרְקַע עֲצוּמִים וְהֵם עָמְדוּ בְּשִׁמְמוֹנָם, אוֹ עֻבְּדוּ עַל-יְדֵי אֲרִיסִים חוֹרׇנִים. רַעְיוֹן זֶה קָסַם לָרַבִּים מִבֵּין חַבְרֵי “הַשּׁוֹמֵר”, שֶׁהֲרֵי בּוֹ רָאוּ אֶת מַטְּרַת קִיּוּמָם: לִהְיוֹת הֶחָלוּץ לִפְנֵי הָעָם, לִכְבֹּשׁ שְׁטָחִים שׁוֹמְמִים וּלְהָגֵן עַל הַמִּתְיַשְּׁבִים הָעִבְרִים. אַךְ יִשְׂרָאֵל גִּלְעָדִי, צְבִי בֶּקֶר וַאֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד הִצִּיעוּ לְהִתְיַשֵּׁב בַּגָּלִיל, סָמוּךְ לַיַּרְדֵּן וְלַחֶרְמוֹן, שֶׁכֵּן חֶבֶל-אֶרֶץ זֶה מְבֹרָךְ בְּמַיִם רַבִּים, בְּשִׁטְחֵי מִרְעֶה נִרְחָבִים, בְּאַקְלִים הֲרָרִי מְמֻזָּג וּבְנוֹף מַרְהִיב עַיִן. יִשְׂרָאֵל גִּלְעָדִי וּפִנְחָס שְׁנֵיאוֹרְסוֹן נִשְׁלְחוּ לַגָלִיל הָעֶלְיוֹן לָתוּר אֶת הָאָרֶץ וְהֵם שָׂמוּ עֵינָם בְּשֶׁטַח בּוּר שֶׁבֵּין הַכְּפָר הָעַרְבִי חַלְסָה (הַיּוֹם קִרְיַת-שְׁמוֹנָה) וּבֵין הַמּוֹשָׁבָה מְטוּלָה, שֶׁכֻּנָּה בְּפִי הָעַרְבִים בְּשֵׁם חַמָרָה. הַשֶּׁטַח מִשְׂתָּרֵעַ לְרַגְלֵי הָרֵי נַפְתָּלִי שֶׁבְּמַעֲרַב וּמוּל הָרֵי הַגּוֹלָן וְהַחֶרְמוֹן שֶׁבַּמִּזְרָח. וּבִדְרוֹמוֹ שֶׁל חֶבֶל-אֶרֶץ נִשָּׂא וִיפֵה-מַרְאֶה זֶה מִשְׂתָּרַעַת הַחוּלָה, הַמְּשֻׁפַּעַת בְּמַיִם וּמוֹרִיקָה מֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ. וּלְרַגְלֵי הַגְּבָעוֹת הַלָּלוּ נוֹבְעִים מַעְיָנוֹת אֲחָדִים, אֲשֶׁר מֵימֵיהֶם קְרִירִים, טְעִימִים לַחֵיךְ וּמְשׁוֹבְבִים אֶת הַנֶּפֶשׁ. וְקֶסֶם נוֹסָף מְיֻחָד לַמָּקוֹם הַזֶּה: כִּי שֶׁלֶג הַחֶרְמוֹן מַלְבִּין מוּלוֹ וּמֵאַצִּיל מֵהוֹדוֹ עַל הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ…

הַסִּיּוּר בִּסְבִיבוֹת חַמְרָה הָיָה בְּעֶצֶם מִלְחֶמֶת-הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה. לוּ הָיוּ בָּאִים חַבְרֵי “הַשּׁוֹמֵר” לִפְקִידֵי הַבָּרוֹן בִּימֵי שָׁלוֹם וּמְבַקְּשִׁים רְשׁוּת לְהִתְיַשֵּׁב עַל אֲדָמָה הַשַּׁיֶּכֶת לַנָּדִיב הַיָּדוּעַ, וַדַּאי שֶׁהָיוּ מְשִׁיבִים פְּנֵיהֶם רֵיקָם, כִּי הַלָּלוּ חָשְׁשׁוּ מִפְּנֵי הִתְיַשְּׁבוּת קִבּוּצִית, וְרַק בְּקֹשִׁי רַב הִשְׁלִימוּ עִם חֲלוּצִים מִסּוּג זֶה. אַךְ מֵחֲמַת שֶׁצָּרְפַת וְתוּרְכִּיָּה נִלְחֲמוּ אָז זוֹ בְּזוֹ, נִתְמַזֵּל לָהֶם לְחַבְרֵי הַ“שּׁוֹמֵר” הַמַּזָּל. שֶׁכֵּן פְּקִידֵי הַבָּרוֹן, שֶׁלֹּא הָיוּ חוֹבְבֵי-צִיּוֹן וְשָׁהוּ בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל רַק כְּעוֹשֵׂי דְּבָרוֹ שֶׁל הַבָּרוֹן, נֶאֶלְצוּ לָצֵאת אֶת הָאָרֶץ כְּאוֹיְבֵי הָאִימְפֶּרְיָה הַתּוּרְכִּית, שֶׁהֲרֵי כֻּלָּם הָיוּ נְתִינִים צָרְפָתִיִּים. וְאֶת עִנְיְנֵי מוֹשְׁבוֹת הַבָּרוֹן נִהֵל בַּיָּמִים הַהֵם אֶחָד מֵעוֹלֵי רוּסְיָה וּשְׁמוֹ חַיִּים מַרְגָּלִית-קַלְוַרִיסְקִי, שֶׁהָיָה חוֹבֵב-צִיּוֹן בְּכָל מְאֹדוֹ. עָלוּ אֵפוֹא שְׁלִיחֵי הַשּׁוֹמְרִים אֵלָיו לַמּוֹשָׁבָה רֹאשׁ-פִּנָּה וְשִׁטְּחוּ לְפָנָיו בַּקָּשָׁתָם. וְהַלָּה שֶׁבַּעַל-נֶפֶשׁ הָיָה, נֶעְתַּר לְבַקָּשָׁתָם שֶׁל שְׁלִיחֵי הַשּׁוֹמְרִים הָעִבְרִים, הַנּוֹעָזִים וְהַנִּלְבָּבִים, וְהִתִּיר לָהֶם לְיַסֵּד יִשּׁוּב-שׁוֹמְרִים מְשֻׁתָּף עַל גִּבְעוֹת חַמְרָה, בּוֹאֲכָה מְטוּלָה. וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁהִצִּיעַ לָהֶם לְפָרֵק צְרִיף-עֵץ יָשָׁן שֶׁעָמַד רֵיק וְשׁוֹמֵם בַּיִּשּׁוּב הַקָּטָן וְהֶעָזוּב מַחֲנַיִם אֲשֶׁר בִּתְחוּם הַמּוֹשָׁבָה רֹאשׁ-פִּנָּה, לְהַעֲבִירוֹ לְיִשּׁוּב הַשּׁוֹמְרִים הֶחָדָשׁ וְלַהֲקִימוֹ עַל רֹאשׁ אַחַת הַגְּבָעוֹת. וּבֹקֶר בָּהִיר אֶחָד, כְּשֶׁיָּצְאוּ עַרְבִיֵּי הַסְּבִיבָה לִשְׂדוֹתֵיהֶם, רָאוּ לְתִמְהוֹנָם בִּנְיָן “חָדָשׁ” מִתְנוֹסֵס עַל אַחַת הַגְּבָעוֹת, לֹא רָחוֹק מִן הַמַּעְיָן רַאוּחִינָה. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה זֶה בִּנְיָן עָשׂוּי קְרָשִׁים, כִּנּוּ הָעַרְבִים אֶת הַיִּשּׁוּב הֶחָדָשׁ בַּשֵּׁם “תַּחְשִׁיבָּה”, שֶׁפְּרוּשׁוֹ צְרִיף-עֵץ…

כְּדֵי לְהָבִין אֶת הַמַּעֲשֶׂה הָרַב, שֶׁעָשָׂה חַיִּים מְרַגְּלִים-קַלְוַרִיסְקִי בְּמִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה – הָיָה אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד חוֹזֵר וְאוֹמֵר בְּהִתְלַהֲבוּת כְּשֶׁהָיִינוּ יוֹשְׁבִים עַל הַמַּחְצֶלֶת שֶׁבְּחַדְרִי וְגוֹמְעִים תֵּה מְמֻתַּק בְּפֵרוּרֵי דְּבֵלָה, – עָלֶיךָ לִזְכֹּר כִּי בְּכָל הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן כֻּלּוֹ הָיוּ קַיָּמִים אָז אַרְבָּעָה יִשּׁוּבִים עִבְרִים בְּסַךְ-הַכֹּל: רֹאשׁ-פִּנָּה, יְסוֹד-הַמַּעֲלָה, מִשְׁמַר-הַיַּרְדֵּן וּמְטוּלָה. וְקַלְוַרִיסְקִי זֶה, שֶׁרָאָה אֶת מַצָּבָן הַכַּלְכָּלִי הַקָּשֶׁה שֶׁל הַמּוֹשָׁבוֹת הָאֵלֶּה וְנָשָׂא יַחַד אִתָּן בְּסֵבֶל הַבְּדִידוּת בְּיָם הָעַרְבִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב, סִכֵּן אֶת מַעֲמָדוֹ כִּפְקִיד הַבָּרוֹן, אַךְ כָּבַשׁ לְעַצְמוֹ מְקוֹם-כָּבוֹד בְּתוֹלְדוֹת הַיִּשּׁוּב: הוּא יִסֵּד בִּשְׁנוֹת הַמִּלְחָמָה אַרְבָּעָה יִשּׁוּבֵי-פּוֹעֲלִים בְּגָלִיל הָעֶלְיוֹן: כְּפַר-גִּלְעָדִי, מַחֲנַיִם, אַיֶּלֶת-הַשַּׁחַר וְתֵל-חַי. וְאִלְמָלֵא מַעֲשֵׂהוּ זֶה, הָיָה קַו-הַגְּבוּל שֶׁבֵּין שֶׁטַח הֶחָסוּת הַצָּרְפָתִי וּבֵין שֶׁטַח הֶחָסוּת הָאַנְגְּלִי נִקְבַּע סָמוּךְ לְרֹאשׁ-פִּנָּה, וְכָל הַחוּלָה וּמְקוֹרוֹת הַיַּרְדֵּן הָיוּ נִגְזָלִים וְנִקְרָעִים מִמַּפַּת אַרְצֵנוּ לְעוֹלָם.

אֶת הָעֲלִיָּה מִתֵּל-עֲדָשִׁים לְְ" תַּחְשִׁיבָּה" תֵּאֵר זַיְד בְּיוֹמָנוֹ בְּסִגְנוֹן דְּרָמָטִי:

הָעֲגָלָה שֶׁהָיְתָה עֲמוּסָה מִטַּלְטַלִּים וּמִסְפּוֹא וּרְתוּמָה לְאַרְבַּע פְּרֵדוֹת, הִתְנַהֲלָה בָּעֲצַלְתַּיִם. אַרְבָּעָה עֶגְלוֹנִים וּמְלַוִּים הָיִינוּ: יִשְׂרָאֵל גִּלְעָדִי וּצְבִי נִיסָנוֹב, אֲנִי וְחָרִיט, מִקְּבוּצַת הָרוֹעִים שֶׁבְּתַלְחָה (הִיא תֵּל-חַי) לַנּוּ בִּיסוֹד-הַמַּעֲלָה וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר יָצָאנוּ צָפוֹנָה.

פִּתְאוֹם הִתְחִיל לָרֶדֶת גֶּשֶׁם, שֶׁהָלַךְ וְחָזָק מִשָּׁעָה לְשָׁעָה. אַדְמַת הַחוּלָה סָפְגָה אֶת הַמַּיִם וְנֶעֶשְׂתָה טוֹבְעָנִית וְהָעֲגָלָה הִתְנַהֲלָה לְאַט וּבִכְבֵדוֹת. חָרִיט וַאֲנִי הָיִינוּ לְבוּשִׁים בִּגְדֵי קַיִץ וּנְעוּלִים סַנְדָּלִים עַרְבִים, וְכַעֲבוֹר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת הָיִינוּ רְטֻבִּים כִּמְשׁוּיִים מִן הַמַּיִם. צְבִי נִיסָנוֹב לָקַח עִמּוֹ לַדֶּרֶךְ אֶת אַדַּרְתּוֹ הַקַּוְקָזִית, אַדֶּרֶת צֶמֶר עָבָה, וְעָטַף בָּהּ אֶת עַצְמוֹ וְאֶת גִּלְעָדִי, וְאָנוּ הָלַכְנוּ בָּרֶגֶל לְיַד הַפְּרֵדוֹת כְּדֵי לְזָרְזָן. הַגֶּשֶׁם גָּבַר, הַבּוֹץ נַעֲשָׂה עָמֹק יוֹתֵר וְיוֹתֵר וְהָאוֹפַנִּים שָׁקְעוּ. סַנְדָּלֵינוּ נִתְרַפְּטוּ וְנִקְרְעוּ וְנָשְׁרוּ מֵעַל הָרַגְלַיִם, אַךְ אָנוּ הִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת יְחֵפִים, כְּשֶׁרַגְלֵינוּ נִתְקָלוֹת בַּאֲבָנִים, נִפְצָעוֹת וְזָבוֹת דָּם. בַּכְּפָר בַּלַט קִדְּמָה אֶת פָּנֵינוּ רוּחַ צְפוֹנִית קָרָה, שֶׁהִטִּילָה צְמַרְמֹרֶת בְּכָל גּוּפֵנוּ. צְבִי נִיסָנוֹב הוֹצִיא לָנוּ מִתַּחַת לְאַדַּרְתּוֹ בַּקְבּוּק קוֹנְיָק טְבֶרְיָנִי, אַךְ הַמַּשְׁקֶה לֹא חִמְּמָנוּ וְרַק הִשְׁאִיר טַעַם מַר בְּפִינוּ. הָעֶרֶב יָרַד וּבָא הַלַּיְלָה. לֵיל סַגְרִיר בַּחוּלָה. קֹר, רְטִיבוּת, אֲפֵלָה. הַפְּרָדוֹת נֶעְצָרוֹת מִדֵּי פַּעַם, וְאָנוּ מָטִים שֶׁכֶם וְעוֹזְרִים לָהֶן לְהוֹצִיא אֶת הָעֲגָלָה מִן הַבּוֹץ הַדָּבִיק. בְּגָדֵינוּ דָּבְקוּ לִבְשָׂרֵנוּ, אֵיבָרֵינוּ רָעֲדוּ וְשִׁנֵּינוּ נָקְשׁוּ וְלֹא יָכֹלְנוּ לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּנּוּ. וְהַלַּיְלָה נִמְשָׁךְ וְנִמְשַׁךְ בְּלִי סוֹף, הַגֶּשֶׁם שׁוֹטֵף וְהָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת. לֹא הֶאֱמַנּוּ כִּי יָבוֹא קֵץ לַחֲשֵׁכָה וְנֵצֵא מִן הַבִּצָּה הַמַּמְאֶרֶת הַזֹּאת.

לִפְנוֹת בֹּקֶר הִגַּעְנוּ לְמַעְלָה הַר תַּלְחָה. שָׂמַחְנוּ כְּשֶׁהִגַּעְנוּ סוֹף סוֹף לִמְקוֹם יִשּׁוּב; אַךְ כָּאן נֶעֶצְרוּ הַפְּרֵדוֹת וְלֹא אָבוּ לְהָזִיז רֶגֶל. הֲרִימוֹנוּ אֶת שׁוֹטֵינוּ, נָשָׂאנוּ אֶת קוֹלוֹתֵינוּ – לַשָּׁוְא. הֶחְלַטְנוּ, כִּי שְׁלֹשָׁה מֵאִתָּנוּ יַעֲלוּ בָּרֶגֶל לִקְבוּצַת הָרוֹעִים בְּתַלְחָה, וַאֲנִי אֶשָּׁאֵר לְיַד הָעֲגָלָה וְאֶשְׁמֹר עָלֶיהָ וְעַל הַבְּהֵמוֹת, עַד שֶׁיָּבוֹאוּ לְעֶזְרָתִי. יָשַׁבְתִּי עַל אֶבֶן בְּצִדֵּי הַדֶּרֶךְ וְכָל עַצְמוֹתַי רוֹעֲדוֹת מִקֹּר. פִּתְאֹם הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי אֲנִי הוֹלֵךְ וְקוֹפֵא… יָדַי וְרַגְלַי לֹא נִשְׁמְעוּ לִי וְדָמִי חָדַל לִזְרֹם בְּעוֹרְקַי. דִּמִּיתִי כִּי קִצִּי קָרוֹב וְעוֹד מְעַט וְאֶהְיֶה לִנְצִיב קֶרַח…

לְבַסּוֹף גָּבַרְתִּי עַל חֻלְשָׁתִי. בִּכֹחוֹתַי הָאַחֲרוֹנִים הִתַּרְתִּי אֶת הַפְּרָדוֹת וְאָמַרְתִּי לַעֲלוֹת עַל אַחַת מֵהֶן וְלִרְכֹּב לְתֵל-חַי, אַךְ לֹא עָצַרְתִּי כֹּחַ לְהָרִים רֶגֶל וְלַעֲלוֹת עַל הַפִּרְדָּה. נִסִּיתִי שׁוּב וָשׁוּב, אַךְ לַשָּׁוְא. הִנְחֵיתִי אֶת הַפְּרָדוֹת, וְהַלָּלוּ הִתְחִילוּ לַעֲלוֹת לְעֵבֶר תֵּל-חַי וַאֲנִי נִגְרַרְתִּי אַחֲרֵיהֶן, נוֹפֵל וְקָם חֲלִיפוֹת. סוֹף סוֹף הִגַּעְתִּי לֶחָצֵר וְנִכְנַסְתִּי לַחֶדֶר. הַחֲבֵרִים הֶעֱלוּ אֵשׁ וְאָמְרוּ לַעֲרֹךְ מְדוּרָה כְּדֵי לְחַמְּמֵנִי, אַךְ הָעֵצִים הָיוּ לַחִים וְהֶעֱלוּ רַק עָשָׁן, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהִתְחַמֵּם אוֹ לְיַבֵּשׁ אֶת בְּגָדַי. הָיִיתִי רָעֵב מְאֹד וּבִקַּשְׁתִּי דְּבַר-מַאֲכָל, אַךְ אֲפִילוּ פֵּרוּר-לֶחֶם אֶחָד לֹא נִמְצָא בַּבַּיִת. אֶחָד מֵהֶם נָטַל חֹפֶן גַּרְעִינֵי-חִמְצָה וּפִזֵּר עַל פְּנֵי הָאֵשׁ, כְּדֵי לִקְלוֹתָם וְלָתֵת לִי לְהַחֲיוֹת אֶת נַפְשִׁי, אַךְ שִׁנַּי רָעֲדוּ וְלִסְתּוֹתַי הָיוּ כִּצְמוּדוֹת וְלֹא יָכֹלְתִּי לִלְעֹס אֶת הַגַּרְעִינִים הַנֻּקְשִׁים…

רָטֹב, יָחֵף וְרָעֵב יָצָאתִי לַדֶּרֶךְ וּבַצָּהֳרַיִם הִגַּעְתִּי לִמְטוּלָה, כָּל עוֹד נְשָׁמָה בְּאַפִּי. שָׁם סֻפַּר לִי, כִּי גִּלְעָדִי וְנִיסָנוֹב הִגִּיעוּ לְשָׁם בִּשְׁעוֹת-הַבֹּקֶר וְהֵם שׁוֹכְבִים בַּמִּטָּה וּמִתְחַמְּמִים. צִפּוֹרָה הִפְשִׁיטָה מֵעָלַי אֶת הַבְּגָדִים מַמָּשׁ בְּצִפָּרְנֶיהָ. הִתְכַּנַּסְתִּי לַמִּטָּה וְהִתְכַּסֵּיתִי בְּכַמָּה שְׂמִיכוֹת. שָׁעוֹת אֲחָדוֹת רָעַדְתִּי כִּבְקַדַּחַת, וְרַק לִפְנוֹת עֶרֶב הוּחַם לִי מְעַט וְנִרְדַּמְתִּי.

יוֹם אֶחָד אָזַל הַקֶּמַח מִכֵּלֵינוּ וְאִי-אֶפְשָׁר הָיָה לְהַשִּׂיג קֶמַח חָדָשׁ בְּכָל הַסְּבִיבָה. הַשּׁוֹטְרִים הַתּוּרְכִּים אָרְבוּ לְכָל בְּהֵמָה שֶׁנִּרְאֲתָה בַּחוּץ וּלְקָחוּהָ בְּכֹחַ.

הַדְּרָכִים הָיוּ בְּחֶזְקַת-סַכָּנָה, כִּי הָעַרְבִים הָיוּ מִתְנַפְּלִים עַל כָּל עוֹבֵר וָשָׁב, שׁוֹדְדִים אֶת כַּסְפּוֹ וּמַפְשִׁיטִים אֶת בְּגָדָיו. אַךְ כֵּיוָן שֶׁהָרָעָב הֵצִיק לָנוּ מְאֹד, הֶחְלַטְנוּ לְהוֹבִיל לְטַחֲנָה מְעַט חִטִּים וּלְטַחֲנָן, וִיהִי-מָה. מִלֵּאנוּ שְׁלֹשָׁה שַׂקֵּי חִטָּה, הֶעֱמַסְנוּם עַל שָׁלֹשׁ סוּסוֹת, נָטַלְנוּ נֶשֶׁק מִן הַמְּעֻלֶּה וְיָצָאנוּ – חָרִיט, דֹּב וַאֲנִי – אֶל טַחֲנַת-הַמַּיִם הַפְּרִימִיטִיבִית, שֶׁעָמְדָה עַל שְׂפַת הַחַצְבַּנִי. כְּשֶׁעָבַרְנוּ לְיַד הַכְּפָר זוּג, שֶׁמִּמִּזְרָח לְתֵל-חַי, רָאִינוּ עַרְבִי מְזֻיָּן נִצַּב עַל מִשְׁמַרְתּוֹ וְאוֹרֵב לְעוֹבְרֵי-אֹרַח. מִשֶּׁהִבְחִין בָּנוּ, הִסְתּוֹבֵב אֶל הַכְּפָר וְנֶעְלָם מֵעֵינֵינוּ. הֲבִינוֹנוּ כִּי הוּא זוֹמֵם מְזִמּוֹת בְּלִבּוֹ, אַךְ הִמְשַׁכְנוּ דַּרְכֵּנוּ, כִּי לֹא יָכֹלְנוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה בְּלֹא לֶחֶם.

בָּאנוּ אֶל הַטַּחֲנָה וְהַטּוֹחֵן הִתְחִיל לִטְחֹן מִיָּד אֶת חִטֵּינוּ. אֶת הַסּוּסִים הִכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הַטַּחֲנָה, לְיֶתֶר בִּטָּחוֹן, וְאָנוּ הִמְתַּנּוּ עִם הַנֶּשֶׁק בְּיָדֵינוּ, נְכוֹנִים לְכָל הַפְתָּעָה.

עִם עֶרֶב נִגְמְרָה הַטְּחִינָה. מִלֵּאנוּ אֶת שַׂקֵּינוּ וְהֶעֱמַסְנוּם עַל גַּבֵּי הַסּוּסִים; טָעַנּוּ אֶת נִשְׁקֵנוּ, נְכוֹנִים לָצֵאת מִן הַטַּחֲנָה. פִּתְאֹם נִכְנַס הַטּוֹחֵן וְהוֹדִיעַ לָנוּ בְּפָנִים חִוְּרִים כִּי פָּרָשִׁים מְזֻיָּנִים אוֹרְבִים לָנוּ לְיַד הַטַּחֲנָה. אַךְ יָצָא הַטּוֹחֵן, מִהַרְנוּ וְסָגַרְנוּ אַחֲרֵינוּ אֶת הַדֶּלֶת, הֶעֱמַדְנוּ אֶת הָעֲשָׁשִׁית הַקְּטַנָּה בַּפִּנָּה עַל הָרִצְפָּה, כְּדֵי שֶׁאוֹרָהּ לֹא יַפְרִיעַ לָנוּ, וְנִצַּבְנוּ מֵאֲחוֹרֵי הַדֶּלֶת, מוּכָנִים לִפְעֻלָּה…

כַּעֲבֹר שָׁעָה קַלָּה שֶׁל מְתִיחוּת, קָרַב הַטּוֹחֵן אֶל הַדֶּלֶת וְהוֹדִיעַ לָנוּ בְּשֵׁם הַכְּנֻפְיָה – שֶׁמָּנְתָה שִׁבְעָה פָּרָשִׁים – כִּי הֵם דּוֹרְשִׁים מֵאִתָּנוּ רַק אֶת נִשְׁקֵנוּ וְתוּ לֹא… עָנִינוּ לוֹ בְּלַעַג: “הַמְתֵּן, יָא-קַאדִישׁ (עַיִר), עַד שֶׁיַּעֲלֶה הַחֲשִׁישׁ (הָעֵשֶׂב)”…

כָּל אוֹתוֹ הַלַּיְלָה הִתְנַהֵל בֵּינֵינוּ לְבֵין הַשּׁוֹדְדִים מַשָּׂא וּמַתָּן עַל כְּנִיעָה, כְּשֶׁאָנוּ עוֹמְדִים דְּרוּכִים וְנִשְׁקֵנוּ בְּיָדֵינוּ הָעֲיֵפוֹת…

מִשֶּׁהֵאִיר הַיּוֹם, בָּא הַטּוֹחֵן וְהוֹדִיעַ לָנוּ כִּי הַפָּרָשִׁים נֶעֶלְמוּ. אֶחָד מִשֶּׁלָּנוּ יָצָא וּבָדַק וְסִיֵּר מִסָּבִיב לַטַּחֲנָה, וּמִשֶּׁנּוֹכַח לָדַעַת כִּי הַשּׁוֹדְדִים אָמְנָם הִסְתַּלְּקוּ – הֶעְמַסְנוּ אֶת הַקֶּמַח עַל הַבְּהֵמוֹת וְחָזַרְנוּ בְּשָׁלוֹם לַקְּבוּצָה.

 

פֶּרֶק שִׁבְעָה־עָשָׂר שִׁבֹּלֶת-זַיְד    🔗

הַמַּעֲבָר מֵחַיֵּי הַנְּדוּדִים וְהַשְּׁמִירָה אֶל חַיֵּי הַקֶּבַע בַּקְּבוּצָה וְאֶל עֲבוֹדַת הָאֲדָמָה, – עָלָה לוֹ, לְזַיְד, בְּמַאֲמָץ רוּחָנִי וְגוּפָנִי רַב, וְהִסְתַּגְּלוּתוֹ לַתְּנָאִים הַחֲדָשִׁים הָיְתָה אִטִּית וּמְלֻוָּה מַשְׁבֵּר נַפְשִׁי. לְצִפּוֹר-דְּרוֹר הָיָה דּוֹמֶה בְּשִׁבְתּוֹ מֶשֶׁךְ שָׁנִים עַל סוּסָתוֹ, וּפִתְאֹם קֻצְּצוּ כְּנָפָיו, הָאֻכָּף נִשְׁמַט מִתַּחְתָּיו, וְהוּא נֶאֱסַר אֶל יָדִיּוֹת הַמַּחְרֵשָׁה וְנֶאֱלַץ לְהִתְנַהֵל אַחֲרֶיהָ בִּכְבֵדוּת, צַעַד-צַעַד…

“הֲיֹאבֶה רֵים עַבְדֶּךָ? אִם יָלִין עַל-אֲבוּסֶךָ? הֲתִקְשָׁר רֵים בְּתֶלֶם עֲבֹת? אִם-יְשַׂדֵּד עֲמָקִים אַחֲרֶיךָ?” כַּמָּה מַתְאִימוֹת שְׁאֵלוֹת אֵלּוּ שֶׁבְּסֵפֶר אִיּוֹב, לְמַצָּבוֹ שֶׁל זַיְד בַּיָּמִים הַהֵם! וּמִשּׁוּם כָּךְ הִתְהַלֵּךְ עָצוּב וּמְכֻנָּס בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, הִרְבָּה לִרְשֹׁם בְּיוֹמָנָיו וְאִמֵּן אֶת יָדָיו בְּפִסּוּל בְּשַׁיִשׁ… שְׁתֵּי נְטִיּוֹת אֵלּוּ, פִּסּוּל וּכְתִיבָה, בָּאוּ לוֹ לְזַיְד בִּירוּשָּׁה מֵאָבִיו יִצְחָק אֵלִיָּהוּ, שֶׁהָיָה אֳמָן בְּמַתֶּכֶת, וּלְעֵת-מְצֹא עָסַק גַּם בִּכְתִיבַת שִׁירִים…אַךְ לְאָשְׁרוֹ שֶׁל זַיְד, פָּעַם בּוֹ גַּם הַחִנּוּךְ שֶׁקִּבֵּל בְּבֵית דּוֹדוֹ-מְאַמְּצוֹ שֶׁבְּסִיבִּיר. הַלָּה, שֶׁהָיָה אוֹהֵב אֲדָמָה נִלְהָב, חִנֵּךְ אֶת בֶּן-אֲחוֹתוֹ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הַמַּחֲרֵשָׁה, לִזְרֹעַ וְלִקְצֹר, לַעֲדֹר וְלִשְׁתֹּל יְרָקוֹת. וּכְשֶׁגִּלָּה זַיְד מְקוֹר-מַיִם דַּל בְּמוֹרַד הַגְּבָעוֹת שֶׁל “תַּחְשִׁיבָּה”, סִקֵּל אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר הִכְבִּידוּ עָלָיו, פָּתַח מוֹצָא לַמַּיִם, חָפַר בְּרֵכָה, כָּרָה תְּעָלָה – וְהִזְרִים אֶת הַנּוֹזֵל הַיָּקָר לַמִּקְוֶה הַקָּטָן. וְאָז חָרַשׁ שֶׁטַח אֲדָמָה לְמַטָּה מֵהַבְּרֵכָה – וְזָרַע חֶלְקַת מְלָפְפוֹנִים…

אָכֵן, יֵשׁ לַעֲבֹר מִנְּדוּדִים לְהִתְיַשְּׁבוּת, לִטֹּל מַעְדֵּר בַּיָּד וְלִזְרֹעַ יְרָקוֹת בִּשְׁבִיל הַיְּלָדִים הָרַכִּים אֲשֶׁר בִּקְבוּצַת הַשּׁוֹמְרִים.

הַחֹרֶף הָיָה גָּשׁוּם וְהָאֲדָמָה רָוְתָה מַיִם. בְּתֵל-חַי הַסְּמוּכָה שׁוֹכֶנֶת קְבוּצַת הָרוֹעִים, וְהֶחָצֵר מְלֵאָה גֶּלְלֵי צֹאן; אֶפְשָׁר לְאָסְפָם חִנָּם אֵין-כֶּסֶף וּלְזַבֵּל בָּהֶם אֶת הַמִּקְשָׁאָה. הַחֶרְמוֹן הַלָּבָן מַרְנִין אֶת הָעַיִן. הָרֵי נַפְתָּלִי מוֹרִיקִים וּמְלַבְלְבִים, מִסָּבִיב פּוֹרְחִים חַרְצִיּוֹת צְהֻבּוֹת וּפְרָגִים אֲדֻמִּים, עָלְשִׁים כַּחֻלִּים וְקַחְוָנִים לְבָנִים. וְצִפֳּרִים מְצַיְּצוֹת וּמְזַמְּרוֹת, צִפֳּרִים שֶׁלֹּא רָאָה כְּמוֹתָן בִּיהוּדָה וּבְשׁוֹמְרוֹן, וְגַם לֹא בַּגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן… וַהֲרֵיהוּ פּוֹתֵחַ גּוּמוֹת זְעִירוֹת בָּאֲדָמָה הַחֲרוּשָׁה וְטוֹמֵן גַּרְעִינֵי מְלָפְפוֹנִים אֲחָדִים בְּתוֹךְ כָּל גּוּמָה וְגוּמָה. וְהִנֵּה הוּא נִגַּשׁ לַבְּרֵכָה הַמְּלֵאָה מַיִם, שֶׁחָפַר בְּמוֹ-יָדָיו, פּוֹתֵחַ מְגוֹפָה בְּתַחְתִּיתָהּ וּמַנִּיחַ לַמַּיִם לָצֵאת הַחוּצָה. וְהוּא מוֹלִיךְ אֶת הַזֶּרֶם הָאִטִּי בְּמַעְדְּרוֹ, מַשְׁקֶה כָּל גּוּמָה וּמְבָרֵךְ אֶת הַזְּרָעִים הַטְּמוּנִים בְּתוֹכָהּ: “לְחַיִּים, זַאֲטוּטִים! לִרְוָיָה, לִנְבִיטָה וְלִצְמִיחָה”…

וְאָמְנָם כֵּן, הַשֶּׁמֶשׁ מְחַמֶּמֶת וְהַמַּיִם מַרְוִים. הַפְּסִיגִים מְגִיחִים, וְאַט-אַט מַתְחִילִים לְהִשְׂתָּרֵעַ עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַתְּחוּחָה וְהָאֲדַמְדַּמָּה שִׂיחִים יְרֻקִּים-אֲפֹרִים וּשְׂעִירִים. לִבּוֹ שֶׁל זַיְד מִתְרַחֵב מִשִּׂמְחָה וְהוּא מֵבִיא לִמְקַשְׁאתוֹ אֶת יַלְדֵי הַקְּבוּצָה וּמַרְאֶה לָהֶם בְּרֹב אשֶׁר וְסִפּוּק אֶת הַפְּרָחִים הַצְּהֻבִּים, הַמַּתְחִילִים לְהָצִיץ בֵּינוֹת לֶעָלִים.

“כָּאן יִהְיוּ מְלָפְפוֹנִים בֶּאֱמֶת?” שׁוֹאֲלִים הַזַּאֲטוּטִים בְּסַקְרָנוּת, “מִפֶּרַח יוֹצֵא מְלָפְפוֹן?”

“כַּמּוּבָן!” הוּא מִצְטַחֵק.

“הוֹי זַיְד! נִדְמֶה לִי, שֶׁאֲנִי רוֹאֶה בֶּאֱמֶת מְלָפְפוֹנְצִ’יק קָטָן מֵצִיץ כְּבָר מִתַּחַת לַפֶּרַח הַצָּהֹב”… קוֹרֵא אַחַד הַיְּלָדִים.

“שֶׁקֶט, יְלָדִים, שֶׁקֶט… הוּא פִּיצְפּוֹן כָּזֶה, יְרַקְרַק וְחָמוּד כָּזֶה… שְׁשְׁשְׁשְׁקֶט. הוּא יָכוֹל עוֹד לְהִבָּהֵל וְלִבְרֹחַ”…

“הֲנָכוֹן, זַיְד, שֶׁמָּחָר יִהְיוּ כְּבָר מְלָפְפוֹנִים גְּדוֹלִים וְתִתֵּן לָנוּ, לְכָל יֶלֶד וְיֶלֶד, מְלָפְפוֹן גָּדוֹל-גָּדוֹל?”

“אִם לֹא מָחָר - כִּי אָז מָחֳרָתַיִם”…

אַךְ מָה זֶה קָרָה לָהֶם, לִמְלָפְפוֹנִים אֵלֶּה? שֶׁמֶשׁ וּמַיִם, זֵעָה וְזֶבֶל, שִׂיחִים גְּדוֹלִים וְרַעֲנַנִּים וְשֶׁפַע פְּרָחִים צְהֻבִּים – וּמַדּוּעַ אֵין מְלָפְפוֹנִים?

זַיְד מְהַלֵּךְ בְּחֶלְקָהּ, מְחַפֵּשׂ וּבוֹדֵק, מוֹשֵׁךְ כְּתֵפַיִם וְנֶאֱנַח, רוֹטֵן וְרוֹגֵז בַּחֲשַׁאי: “וְכִי מָה הֶחֱסַרְתִּי מֵהֶם? אֱלֹהִים? מַדּוּעַ קִוִּיתִי לַעֲשׂוֹת מְלָפְפוֹנִים לְסָלָט וּלְהַחְמָצָה לְקַיִץ וְלַחֹרֶף - וְאַיִן?”

חֲבֵרָיו בָּאִים לְבַקֵּר בַּמִּקְשָׁאָה, בּוֹדְקִים בְּסַקְרָנוּת וְנוֹהֲמִים, מוֹשְׁכִים כְּתֵפַיִם וּמִשְׁתַּתְּפִים בְּצַעֲרוֹ שֶׁל זַיְד. בֶּאֱמֶת, הֲרֵי הַכֹּל בְּסֵדֶר, מַדּוּעַ בּוֹשְׁשׁוּ הַמְּלָפְפוֹנִים לָבוֹא?

וְהִנֵּה בָּאָה הַיְּשׁוּעָה פִּתְאֹם, כְּמַלְאַךְ מִשָּׁמַיִם. בְּאֶחָד מִיְּמֵי הַקַּיִץ נִזְדַּמֵּן בְּמִקְרֶה בְּתַחְשִׁיבָּה אֶחָד מֵחַבְרֵי אַיֶּלֶת הַשַּׁחַר, הַשְּׁכֵנָה-הָרְחוֹקָה, נָתָנְצִ’יק שְׁמוֹ. הַלָּז הָיָה חַקְלָאי וָתִיק, זָרִיז וּמְמֻלָּח לְגִדּוּל דְּבוֹרִים. בְּדַרְכּוֹ לִכְפָרֵי הַנּוֹצְרִים שֶׁמֵּעֵבֶר לִנְהַר הַלִּיטָנִי הָיָה, בְּעִנְיְנֵי מַלְכוֹת-דְּבוֹרִים, דּוֹנַג וּדְבַשׁ; וְכֵיוָן שֶׁהִגִּיעַ לְתַחְשִׁיבָּה עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה, סָר לַצְּרִיף לָלוּן בּוֹ בַּלַּיְלָה.

בִּשְׁעַת אֲרוּחַת-הָעֶרֶב, סָח לוֹ זַיְד אֶת סִפּוּרוֹ הֶעָצוּב וּבִקֵּשׁ עֵצָה מִפִּיו. לָעַס נַתַנְצִ’יק אֶת הַלֶּחֶם וְהַזֵּיתִים, הִפְטִיר בְּלֶחֶם מָרוּחַ בְּקַּמַרְדִּין (רִבַּת-מִשְׁמֵשׁ), הֵנִיעַ רֹאשׁוֹ וְאָמַר: לַבֹּקֶר מִשְׁפָּט!". רְצוֹנוֹ לוֹמַר: בַּבֹּקֶר הַבָּא יֵצְאוּ שְׁנֵיהֶם לַמִּקְשָׁאָה וְיַחְקְרוּ בְּדָבָר. הֵן חַקְלַאי וָתִיק הוּא הָאוֹרֵחַ, וְיַחַד עִם אַהֲרֹן-דָּוִד גּוֹרְדּוֹן וְנֹחַ נַפְתּוּלְסְקִי גִּדְּלוּ יְרָקוֹת הַרְבֵּה עַל חוֹפֵי יַרְדֵּן וְכִנֶּרֶת, בְּעֶזְרָתָהּ שֶׁל רָחֵל הַמְּשׁוֹרֶרֶת…

וּבְכֵן, הִשְׁכִּימוּ לָקוּם בַּבֹּקֶר וְהָלְכוּ לִבְדֹּק אֶת הַמִּקְשָׁאָה. הַחֶרְמוֹן מַלְבִּין וַהֲרֵי נַפְתָּלִי מוֹרִיקִים. הָאֲדָמָה חֲרוּשָׁה וּמֻשְׁקָה וְהַשִּׂיחִים רַעֲנַנִּים וּזְרוּעִים פְּרָחִים - וּמַדּוּעַ אֵין מְלָפְפוֹנִים?

עָמַד נָתָנְצִ’יק וְהִרְהֵר, הִקְשִׁיב וְהֶאֱזִין, הִבִּיט וּבָדַק - וּפִתְאֹם קָרָא: “מָה הַשֶּׁקֶט הַמּוּזָר, הַשּׂוֹרֵר כָּאן בַּחֶלְקָה?”

צָחַק זַיְד וְעָנָה לוֹ בַּשְּׁאֵלָה: “שֶׁמָּא אָבִיא לְכָאן אֶת הַתִּזְמֹרֶת הַצְּבָאִית שֶׁל הַתּוּרְכִּים, שֶׁיְּנַגְּנוּ מַרְשׁ לַמְּלָפְפוֹנִים?”…

גֵּרֵד נָתָנְצִ’יק פָּנָיו הַצְּנוּמִים, יִשֵּׁר קוֹמָתוֹ הַנְּמוּכָה וְהִזְדַּקֵּף וְאָמַר: “דִּמְמַת-מָוֶת שׂוֹרֶרֶת כָּאן מִסָּבִיב, זַיְד. אֵינֶנִּי שׁוֹמֵעַ זִמְזוּם דְּבוֹרִים, אֲפִילוּ לֹא שֶׁל דְּבוֹרָה אַחַת”…

רָטַן זַיְד וְאָמַר: צ’וּדַאק (תִּמְהוֹנִי) שֶׁכְּמוֹתְךָ! וְכִי דְּבַשׁ אֲנִי רוֹצֶה לִרְדּוֹת כָּאן? מְלָפְפוֹנִים אֲנִי רוֹצֶה לֶאֱסֹף!"

צָחַק נָתָנְצִ’יק וְאָמַר: אִם אֵין דְּבוֹרִים – אֵין מְלָפְפוֹנִים"…

“הִשְׁתַּגַּעְתָּ, נָתָנְצִ’יק?”

“אֲנִי נוֹרְמָלִי בְּהֶחְלֵט”…

“וְלָמָּה תִּתְפַּלְפֵּל כְּבָחוּר-יְשִׁיבָה?”

עָנָה הַלָּז בְּנִיחוּתָא: “הַדְּבוֹרִים מַעֲבִירוֹת אֶת הָאַבְקָה מִפִּרְחֵי הַזָּכָר שֶׁבַּשִּׂיחִים לְפִרְחֵי הַנְּקֵבָה, חֲבִיבִי, וְאִם אֵין דְּבוֹרִים – אֵין הַפְרָיָה וְאֵין מְלָפְפוֹנִים”…

“שֶׁמָּא תְּסַפֵּר לִי, שֶׁהַדְּבוֹרִים מִתְחַתְּנוֹת עִם מְלָפְפוֹנִים?” תַּמָּה זַיְד וְצָחַק.

הֵנִיעַ הַכַּוְרָן הַוָּתִיק רֹאשׁוֹ בְּשֶׁקֶט וְאָמַר: “הֲרֵינִי חוֹזֵר לְאַיֶּלֶת-הַשַּׁחַר – וּמָחָר אָבִיא לְכָאן כַּוֶּרֶת מְלֵאָה דְּבוֹרִים וְאַעֲמִידָהּ בְּתוֹךְ הַמִּקְשָׁאָה. לֹא יַעֲבֹר שָׁבוּעַ – וְהַחֶלְקָה תִּתְמַלֵּא כֻּלָּהּ מְלָפְפוֹנִים, שֶׁיַּסְפִּיקוּ לָכֶם לְכָל יְמוֹת-הַחַמָּה וְגַם לִימוֹת-הַגְּשָׁמִים”…

חָזַר נָתָנְצִ’יק בָּרֶגֶל לְאַיֶּלֶת-הַשַּׁחַר, נָטַל כַּוֶּרֶת מִכַּוָּרוֹתָיו, עֲטָפָהּ בְּשַׂק וְהֶעֱמִיסָהּ עַל גַּבּוֹ שֶׁל חֲמוֹר. עָלָה וּבָא שֵׁנִית לְתַחְשִׁיבָּה, הוֹרִיד אֶת הַשַּׂק מֵעַל הַכַּוֶּרֶת וְהִצִּיבָהּ בְּמִקְּשָׁאָה הָעֲקָרָה… וְלֹא עָבְרוּ שְׁבוּעַיִם יָמִים – וְכָל פֶּה שֶׁבְּתַחְשִׁיבָּה הָיָה מָלֵא מְלָפְפוֹנִים וּתְהִלָּה לְנָתָנְצִ’יק, הָעוֹשֶׂה נִפְלָאוֹת… וְהַנֵּס עָשָׂה לוֹ כְּנָפַיִם – וְהִגִּיעַ לַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן, לַשּׁוֹמְרוֹן וְעַד לִיהוּדָה וּלְרוּחָמָה שֶׁבַּדָּרוֹם…

נִסָּיוֹן חַקְלָאִי נוֹסָף נַעֲשָׂה עַל-יְדֵי זַיְד בִּימֵי-בְּרֵאשִׁית אֵלֶּה, שֶׁמִּפֵּרוֹתָיו נֶהֱנוּ רַבִּים כְּעָבָר שָׁנִים.

עֶרֶב אֶחָד הוֹפִיעַ בִּצְרִיף הַשּׁוֹמְרִים שֶׁבַּיִּשּׁוּב הֶחָדָשׁ נַוָּד אַלְמוֹנִי, שֶׁנָּשָׂא עַל גַּבּוֹ תַּרְמִיל כָּבֵד וְתַחַת בַּיִת-שֶׁחְיוּ – תֵּבַת-עֵץ. וְהָאִישׁ כֻּלּוֹ רֹחַב: חָזֶה רָחָב וּכְתֵפַיִם רְחָבוֹת, פָּנִים רְחָבִים וּמִגְבַּעַת רַחֲבַת-שׁוּלַיִם, בַּת-צְחוֹק רְחָבָה וְחֻלְצָה וּמִכְנָסַיִם רְחָבִים…

“שָׁלוֹם, הָאוֹרֵחַ!” קִדְמוּהוּ הַשּׁוֹמְרִים בִּבְרָכָה.

“עֲלֵיכֶם הַשָּׁלוֹם”… הֵשִׁיב לָהֶם.

“מֵאַיִן?”

“מֵאֲמֵרִיקָה”.

“וּלְאָן?”

“אוּלַי לְכָאן”…

“כְּלוֹמַר?”

“זֹאת אוֹמֶרֶת”, עוֹנָה הָאוֹרֵחַ, כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵק מֵעַל גַּבּוֹ אֶת הַתַּרְמִיל הַכָּבֵד וּמַעֲמִיד אֶת תֵּבָתוֹ עַל רִצְפַּת הַמֶּלֶט שֶׁבַּצְּרִיף, “נַגָּר-נוֹדֵד אֲנִי. נוֹלַדְתִּי בְּרוּסְיָה וְהוֹרַי הֱבִיאוּנִי לַאֲמֵרִיקָה בְּיַלְדוּתִי. וְכֵיוָן שֶׁיֵּצֶר-נְדוּדִים מְקַנֵּן בְּתוֹכִי וְנִשְׁמָתִי צִיּוֹנִית, הֲרֵינִי מְטַיֵּל עַל פְּנֵי הָעוֹלָם וּבָאתִי סוֹף-סוֹף לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל… וְהָיָה אִם תִּמְצְאוּ חֵן בְּעֵינַי – אֶשָּׁאֵר כָּאן וַאֲנַגֵּר לָכֶם נַגָּרוּת חִנָּם אֵין כָּסֶף. וָלֹא – אַעֲמִיס יַלְקוּטִי עַל שִׁכְמִי וְאֶת הָאַרְגָּז אָשִׂים תַּחַת בַּיִת-שֶׁחְיִי – וְהַיְּדָה לַדֶּרֶךְ”…

צָחֲקוּ הַשּׁוֹמְרִים וְצָחַק גַּם הָאוֹרֵחַ הַפֶּלִאי.

“וּמַה יֵּשׁ בְּיַלְקוּטְךָ הַכָּבֵד?”

“אָח, סְלִיחָה”, עוֹנֶה הָאוֹרֵחַ וְקוֹרֵץ עַיִן שׁוֹבְבָנִית, “שְׁמִי יַענְקְל, וְאַתֶּם קָרְאוּ לִי, בְּבַקָּשָׁה: הַדּוֹד יַענְקְל… וְשֵׁנִית: בְּתַרְמִילִי נוֹשֵׂא אֲנִי כְּלֵי-עֲבוֹדָה, כִּי נַגָּר אֲנִי. וּבְתֵבָה – זְרָעִים שׁוֹנִים מֵאֲמֵרִיקָה. כִּי חוֹבֵב חַקְלָאוּת אֲנִי, וּבְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל הֲרֵי צָרִיךְ לַעֲסֹק בְּחַקְלָאוּת”. – וּמִיָּד הוּא מַתְחִיל לָשִׁיר בְּקוֹל-בַּאס עָבֶה אֶחָד מִשִּׁירֵי-צִיּוֹן: “בְּמַחְרֵשָׁתִי כָּל אָשְׁרִי יָרַשְׁתִּי”…

“זַיְד, זַיְד!” קָרְאוּ הַשּׁוֹמְרִים בְּלִגְלוּג נִסְתָּר, “הֲרֵי לְךָ חַקְלָאִי-נוֹדֵד מֵאַרְצוֹ שֶׁל קוֹלוּמְבּוּס! אוּלַי הֵבִיא לְךָ זְרָעִים שֶׁל מְלָפְפוֹנִים אֲמֶרִיקָאִיִּים, שֶׁאֵינָם זְקוּקִים לִדְבוֹרִים כְּדֵי שֶׁיַּעֲשׂוּ פֵּרוֹת?”…

וּשְׁנֵי חוֹבְבֵי הַחַקְלָאוּת נִתְחַבְּבוּ אִישׁ עַל רֵעֵהוּ מִמַּבָּט רִאשׁוֹן וְגוֹרָלָם נִקְשַׁר לְשָׁנִים רַבּוֹת. אֶת עֲבוֹדָתוֹ הָעִקָּרִית עָשָׂה הַדּוֹד יַענְקְל בְּתַחְשִׁיבָּה בְּנַגָּרוּת; אַךְ אֶת שְׁעוֹת הַפְּנַאי הָיָה מְבַלֶּה בְּחֶבְרָתוֹ שֶׁל זַיְד, בְּמַשְׁתֵּלָתוֹ וּבְחֶלְקַת הַיְּרָקוֹת שֶׁלּוֹ שֶׁלְּיַד הַבְּרָכָה הַקְּטַנָּה. הַמַּיִם שֶׁזָּרְמוּ בִּתְעָלוֹת מֵהַמַּעְיָן לַבְּרֵכָה וּמִתּוֹכָהּ לַעֲרוּגוֹת, הִצְמִיחוּ קָנֶה וְסוּף גְּבֹהִים, עֲרָבוֹת וְצַפְצָפוֹת צְעִירוֹת. וְהָיָה הַמָּקוֹם לְמִקְדַּשׁ-מְעַט, קָרִיר וּמוּצָל, אֶבֶן-שׁוֹאֶבֶת לָעֲיֵפִים וּלְחוֹבְבֵי טְבִילָה וְצִינָה…

בְּתֵבָתוֹ הַקְּטַנָּה שֶׁל הַדּוֹד יַענְקְל מָצָא זַיְד אוֹצָר בָּלוּם: זַרְעֵי עַגְבָנִיּוֹת וּפִלְפֶּלֶת, חַמָּנִיּוֹת וְכוֹבַע-הַנָּזִיר, זְנִים חֲדָשִׁים שֶׁלֹּא הָיוּ יְדוּעִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁל הַיָּמִים הַהֵם, וּצְמָחִים שׁוֹנִים אֲחֵרִים.

“מָה הַגַּרְעִינִים הָאֵלֶּה, הַדּוֹד יַענְקְל?” שׁוֹאֵל זַיְד בְּסַקְרָנוּת.

“שְׂעוֹרָה כָּזֹאת”, עוֹנָה הַלָּז אַגַּב קְרִיצַת-עַיִן, כְּמַסְתִּיר סוֹד.

“מָה פֵּרוּשׁ – כָּזֹאת?”

“שְׂעוֹרָה מְיֻחֶדֶת בְּמִינָהּ”…

“וּמָה יִחוּדָהּ?”

“טוֹבָה לְדַיְסָה”.

“אֵינֶנִּי מֵבִין”, תָּמֵהַּ זַיְד.

“נוּ”, צוֹחֵק הַדּוֹד יַענְקְל, “לְכָל מָקוֹם שֶׁאֲנִי בָּא, מִיָּד אֶזְרַע עֲרוּגוֹת אֲחָדוֹת, חוֹלְפִים חֳדָשִׁים אֲחָדִים – וּכְבָר יֵשׁ לִי גַּרְעִינִים לְדַיְסָה”…

“מְבֻשֶּׁלֶת?”

“נוּ, כֵּן”… צוֹחֵק הַדּוֹד יַענְקְל שׁוּב, “שְׂעוֹרָה לְלֹא קְלִפָּה, הֲרָאִיתָ? זֶהוּ הַפֶּלֶא. אֲנִי כּוֹתֵשׁ לִי בְּפַטִּישׁ חֹפֶן גַּרְעִינִים, שָׂם אֶת הַגְּרִיסִים בְּקַלַּחַת וּמַרְתִּיחַ אוֹתָם – וְיֵשׁ לִי דַּיְסָה מַשְׁבִּיעָה. מְעַט מֶלַח אוֹ קַמְצוּץ סֻכָּר – הַכֹּל לְפִי הַטַּעַם… וְאִם בַּעַל קֵבָה עֲדִינָה אַתָּה וְחוֹבֵב מַטְעַמִּים – אַתָּה מוֹסִיף גַּם כּוֹס חָלָב וְכַפִּית חֶמְאָה – נוּ, חֲבִיבִי, טַעַם גַּן-עֵדֶן”…

וְאָמְנָם, הוֹכִיחַ הַיְּבוּל הָרִאשׁוֹן שֶׁל שְׂעוֹרַת-פְּלָאִים זֹאת, שֶׁגְּרִיסֶיהָ עוֹלִים בְּטַעְמָם וּבְטִיבָם עַל גְּרִיסֵי הַקְּוָקֶר הַמְּפֻרְסָמִים. וּכְשֶׁבִּשְּׁלוּ מִגְּרִיסִים אֵלֶּה דַּיְסָה בִּשְׁבִיל הַתִּינוֹקוֹת שֶׁבַּקְּבוּצָה – הָיוּ הַלָּלוּ מְלַקְּקִים מַמָּשׁ אֶת הַכַּפִּיּוֹת, וְאִמָּהוֹת לֹא הָיוּ זְקוּקוֹת לְפִתָּיוֹן שֶׁל שִׁירִים וְסִפּוּרִים, צִמּוּקִים וְרִבָּה…

אַט אַט צָבַר זַיְד שַׂקִּים שֶׁל גַּרְעִינִי שְׂעוֹרָה מְיֻחֶדֶת זֹאת וְהַזַּן הֶחָדָשׁ כֻּנָּה בְּפִי הַחַקְלָאִים “שִׁבֹּלֶת זַיְד”. וּבַשָּׁנִים הַבָּאוֹת, שֶׁבָּהֶן חַי זַיְד בְּשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק, הָיָה “הַמַּשְׁבִּיר” שֶׁל חֵיפָה גּוֹרֵס אֶת “שִׁבֹּלֶת זַיְד” לִגְרִיסִים, אוֹרְזָם בְּקֻפְסָאוֹת קַרְטוֹן נָאוֹת וּמוֹכְרָן בִּשְׁבִיל תִּינוֹקוֹת חוֹבְבֵי דַּיְסָה טוֹבָה…וּמָה חֲבָל שֶׁ“שִׁבֹּלֶת זַיְד” הַטּוֹבָה, הַמְּזִינָה וְהַמַּבְרִיאָה, נֶעֶלְמָה מִן הַשּׁוּק וְאֵינֶנָּה עוֹד…

שִׁבָּלְתּוֹ שֶׁל הַדּוֹד יַענְקְל נֶעֶלְמָה מִן הַשּׁוּק, אַךְ הוּא עַצְמוֹ חָזַר לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לְאַחַר כַּמָּה וְכַמָּה סִבּוּבִים עַל פְּנֵי כַּדּוּר-הָאָרֶץ – וּמָצָא בָּהּ מְנוּחַת-עוֹלָם. אִם תְּבַקְּרוּ בְּבֵית-הַקְּבָרוֹת שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים אֲשֶׁר בְּשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק תִּמְצְאוּ אֶת קִבְרוֹ בַּאֲגַף הַמַּעֲרָבִי, בִּשְׁכֵנוּת לְקִבְרֵיהֶם שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר וְצִפּוֹרָה זַיְד, נוּחָם עֵדֶן.

 

פֶּרֶק שְׁמוֹנָה־עָשָׂר הַשּׁוֹמֵר גִּלְעָדִי    🔗

כָּאָמוּר, הָיָה יִשּׁוּב הַשּׁוֹמְרִים הֶחָדָשׁ מְכֻנֶּה בִּשְׁמוֹתָיו הָעַרְבִיִּים: חַמְרָה ותַחְשִׂיבָּה. חַמָרָה – עַל-שֵׁם אַדְמַת הַחַמְרָה שֶׁבַּסְּבִיבָה, שֶׁצִּבְעָהּ אֲדַמְדַּם וְהִיא מִצְטַיֶּנֶת בְּפוֹרִיּוּתָהּ; ותַחְשִׂיבָּה – עַל-שֵׁם צְרִיף-הָעֵץ הָרִאשׁוֹן. הַשֵּׁם “תַחְשִׂיבָּה” נִשְׁאַר בְּפִי הַשְּׁכֵנִים הָעַרְבִים שָׁנִים רַבּוֹת, גַּם לְאַחַר שֶׁעָבְרָה הַקְּבוּצָה לְמִשְׁכָּנָהּ הַקָּבוּעַ. לְאַחַר מוֹתוֹ שֶׁל יִשְׂרָאֵל גִּלְעָדִי, שֶׁהָיָה מִמְּיַסְּדֵי “הַשּׁוֹמֵר” וְהָרוּחַ הַחַיָּה בּוֹ, הֶחֱלִיטוּ הַשּׁוֹמְרִים לִקְרֹא לִקְבוּצָתָם כְּפַר-גִּלְעָדִי, לְזֵכֶר חֲבֵרָם הָאָהוּב. עַל גִּלְעָדִי הָיָה זַיְד מִתְרַפֵּק תָּמִיד בְּאַהֲבָה וּבְגַעְגּוּעִים, כִּי יְשַׁר-דֶּרֶךְ הָיָה וְאִישׁ מוּסָר וְעֶקְרוֹנוֹת. גַּם קִשְׁרֵי מִשְׁפָּחָה הָיוּ, כַּזָּכוּר, בֵּין זַיְד לְבֵין גִּלְעָדִי, לְאַחַר שֶׁנָּשְׂאוּ לָהֶם שְׁתֵּי אֲחָיוֹת: אֲלֶכְּסַנְדֶּר נָשָׂא אֶת צִפּוֹרָה, וְיִשְׂרָאֵל – אֶת אֲחוֹתָהּ קֵילֶה; וּשְׁתֵּי הַמִּשְׁפָּחוֹת הָיוּ נוֹדְדוֹת יַחַד מִמּוֹשָׁבָה לַמּוֹשָׁבָה, עוֹסְקוֹת בְּעִנְיְנֵי שְׁמִירָה וַהֲגַנָּה, כְּשֶׁהַיְּלָדִים נְתוּנִים בִּשְׁנֵי הַשַּׂקִּים הַתְּלוּיִים מִשְּׁנֵי צִדֵּי הָאֻכָּף שֶׁל הַסּוּסָה; הָאֵם רְכוּבָה עַל גַּבֵּי הָאֻכָּף, וְאִלּוּ הַשּׁוֹמֵר הוֹלֵךְ כִּמְאַסֵּף לַמַּחֲנֶה וְנִשְׁקוֹ הַדָּרוּךְ בְּיָדוֹ…

לְאַחַר זְמַן קָנָה גִּלְעָדִי לְעַצְמוֹ עֲגָלָה קְטַנָּה; וּבִשְׁעַת הַצֹּרֶךְ הָיָה מַעֲמִיס עָלֶיהָ אֶת מִטַּלְטְלָיו הַדַּלִּים, אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ הַקְּטַנָּה, אֶת הָעֵז וְהַתַּרְנְגוֹלוֹת הַמְּעַטּוֹת, רוֹתֵם אֶת סוּסַת-הַשְּׁמִירָה הַמְּיֻחֶסֶת לָעֲגָלָה – וְהַיְּדָה, לַדֶּרֶךְ! מֵרְחוֹבוֹת לַחֲדֵרָה, מִשָּׁם לְמֶסְחָה וּלְיַבְנְאֵל, וַחֲזָרָה לְכַרְכּוּר וּלְזִכְרוֹן-יַעֲקֹב…

אָכֵן, אָדָם שָׁקֵט וּמָתוּן הָיָה גִּלְעָדִי, מְמַעֵט בְּשִׂיחָה וּמַרְבֶּה מַעֲשִׂים; נוֹדֵד הָיָה בְּשֵׁם הַ“שׁוֹמֵר” מִיִּשּׁוּב לַיִּשּׁוּב, כְּדֵי לְהַשְׁפִּיעַ עַל וַעֲדֵי הַמּוֹשָׁבוֹת שֶׁיְּפַטְּרוּ אֶת הַשּׁוֹמְרִים הָעַרְבִים וְיִמְסְרוּ אֶת הַשְּׁמִירָה לִידֵי הַשּׁוֹמְרִים הָעִבְרִים. הוֹדוֹת לִדְבָרָיו הַשְּׁקֵטִים וְהַמְּשַׁכְנְעִים הָיָה הַקֶּרַח נָמֵס, רֶגֶשׁ הַכָּבוֹד הַלְּאֻמִּי מִתְעוֹרֵר – וְגִלְעָדִי כּוֹבֵשׁ אֶת הַשְּׁמִירָה וּמְמַנֶּה שׁוֹמְרִים עִבְרִים בַּמָּקוֹם הַנָּכְרִים.

יִשְׂרָאֵל גִּלְעָדִי הָיָה הַמֶּלֶךְ-הַבִּלְתִּי-מֻכְתָּר שֶׁל הַשּׁוֹמְרִים. הַכֹּל שָׁמְעוּ לַעֲצוֹתָיו, הַדְרָכָתוֹ וּנְזִיפוֹתָיו הָאַבְהִיּוֹת.

“כָּל חֲבֵר הַ”שׁוֹמֵר" שֶׁהֻשְׁבַּע וְזָכָה לָבוֹא בְּסוֹדֵנוּ, לֹא יִשְׁכַּח לְעוֹלָם אֶת הַמַּעֲמָד הַזֶּה", הָיָה זַיְד מְסַפֵּר בְּהִתְרַגְּשׁוּת עֲצוּרָה, “הָיָה זֶה מַעֲמַד מְקֻדָּשׁ, שֶׁהִרְעִיד אֶת יָדָיו וְרַגְלָיו גַּם שֶׁל בָּחוּר חָזָק וְאַמִּיץ”…

כָּל שׁוֹמֵר עִבְרִי שֶׁבִּקֵּשׁ לִהְיוֹת חָבֵר בְּאִרְגּוּן “בַּר-גִּיּוֹרָא”, חַיָּב הָיָה לִשְׁמֹר שָׁנָה שְׁלֵמָה בְּפִקּוּחַ הַוַּעַד. חַבְרֵי הַוַּעַד הָיוּ עוֹקְבִים אַחֲרֵי הַשּׁוֹמֵר הַצָּעִיר בִּהְיוֹתוֹ בַּלֵּילוֹת עַל מִשְׁמַרְתּוֹ, עוֹמְדִים עַל עֵרָנוּתוֹ וּמְסִירוּתוֹ, יַחֲסוֹ לַחֲבֵרָיו וּלְאִכָּרֵי הַמּוֹשָׁבוֹת; קְשָׁרָיו עִם הַשְּׁכֵנִים הָעַרְבִים, וַאֲפִילוּ עִם הַשּׁוֹדְדִים שֶׁבָּהֶם; מִנְהֲגֵי הַכְנָסַת הָאוֹרְחִים שֶׁהוּא נוֹהֵג בִּשְׁכֵנָיו, טִפּוּלוֹ בְּסוּסָתוֹ וּבְנִשְׁקוֹ וּשְׁמִירָתוֹ עֲלֵיהֶם. וְלַיְלָה אֶחָד, בִּהְיוֹת הַשּׁוֹמֵר מִסְתּוֹבֵב מֵאֲחוֹרֵי גֶּדֶר הַבַּזֶּלֶת, שֶׁהָיְתָה מַקִּיפָה אֶת מוֹשְׁבוֹת הַגָּלִיל לַהֲגָנָה מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים, הָיָה גִּלְעָדִי מוֹפִיעַ פִּתְאֹם וּמַפְתִּיעַ אֶת הַמָּעֳמָד בִּבְרָכָה:

“עֶרֶב טוֹב, יְדִידִי!”

“מִן הַדָה (מִי זֶה)?” שׁוֹאֵל הַשּׁוֹמֵר מְבֹהָל.

“יָדִיד!”

“בַּלַּיְלָה אֵין יְדִידִים!”

“יְהוּדִי”. עוֹנָה הָאוֹרֵחַ.

“הֲפָרְצוּ גַּנָּבִים לַחֲצֵרְךָ?” שׁוֹאֵל הַשּׁוֹמֵר.

“וְאַתָּה – הַאִם נִרְדַּמְתָּ עַל מִשְׁמַרְתְּךָ?” עוֹנֶה גִּלְעָדִי בִּשְׁאֵלָה.

“לֹא”.

“הֲשָׁמַעְתָּ אֶת צְעָדַי?”

“כַּמּוּבָן!”,

“הָיָה נִדְמֶה לִי, שֶׁאַתָּה עוֹמֵד שָׁעוּן בַּחוֹמָה, מִסְתַּכֵּל בַּיָּרֵחַ וְחוֹלֵם”…

“אָכֵן יָפִים הַלֵּילוֹת בַּגָּלִיל”… אוֹמֵר הַשּׁוֹמֵר בַּהֲקָלָה וְלוֹחֵץ אֶת יָדוֹ שֶׁל גִּלְעָדִי, “הַשָּׁמַיִם עֲמֻקִּים וּכְחֻלִּים, הַכּוֹכָבִים נוֹצְצִים כַּאֲבָנִים טוֹבוֹת; הַיָּרֵחַ שָׁט לוֹ אַט-אַט. הַתַּנִּים מְיַלְּלִים וְעוֹף-לַיְלָה גּוֹנֵחַ בַּחֲשַׁאי וְצוֹבֵט אֶת הַלֵּב”…

“הַאִם אַתָּה כּוֹתֵב שִׁירִים, חָבֵר?” שׁוֹאֵל גִּלְעָדִי וְטוֹפֵחַ לוֹ לַשּׁוֹמֵר-הַהוֹזֶה עַל שִׁכְמוֹ.

“לִפְעָמִים”…

“תִּכְתֹּב אֶת הַשִּׁירִים בַּיּוֹם, יְדִידִי, לְאַחַר שֶׁתָּקוּם מִשְּׁנָתְךָ. אַךְ בְּלֵילוֹת – פְּקַח עֵינֶיךָ וּזְקֹף אָזְנֶיךָ. הַשּׁוֹדְדִים וְהָרוֹצְחִים, הַגַּנָּבִים וְהַחַמְסָנִים אוֹרְבִים לָנוּ מִסָּבִיב, וְאֵינָם מִסְתַּכְּלִים לֹא בַּיָּרֵחַ וְלֹא בַּכּוֹכָבִים – אֶלָּא בָּנוּ, הַשּׁוֹמְרִים הָעִבְרִים, שְׂנוּאֵי נַפְשָׁם”.

“בְּסֵדֶר, יִשְׂרָאֵל”. מַבְטִיחַ הַשּׁוֹמֵר.

“עוֹד לֹא בְּסֵדֶר”, אוֹמֵר יִשְׂרָאֵל וּמִצְטַחֵק.

"מָה עוֹד?

“עָלֶיךָ לָלֶכֶת לַמּוֹשָׁבָה הַסְּמוּכָה וְלִמְסֹר מִכְתָּב דָּחוּף לַחֲבֵרְךָ הַשּׁוֹמֵר”…

“בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה?” שׁוֹאֵל הַבָּחוּר.

“לְאוֹר הַיָּרֵחַ”… עוֹנֶה גִּלְעָדִי.

“בָּרֶגֶל?”

“עֲלֵה וּרְכַב עַל סוּסָתִי”.

“וּמִי יַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר כָּאן?”

“אֲנִי”.

“שָׁלוֹם…”

לֹא הִסְפִּיק הַשּׁוֹמֵר הַנָּבוֹךְ לִרְכֹּב מֶרְחָק רַב מֵהַמּוֹשָׁבָה – וְשׁוֹמֵר-רוֹכֵב אַחֵר כְּבָר נִשְׁלַח בְּעִקְבוֹתָיו.

“הוֹ-הוֹ-הוֹ, עֲ-צֹ-ר!” מְהַדְהֶדֶת קְרִיאָה בִּדְמִי הַלַּיְלָה.

“מִי שָׁם?” שׁוֹאֵל הַשּׁוֹמֵר.

“יָדִיד!”

“מָה בְּפִיךָ?”

“חֲ-זֹ-ר!”

“בִּפְקֻדַּת מִי?”

“הָרָאִיס (הָרֹאשׁ) יִשְׂרָאֵל!”

“הַלְהַעֲמִידֵנִי בְּנִסָּיוֹן אָמַר?” שׁוֹאֵל הַמָּעֳמָד וְצוֹחֵק קַלּוֹת.

“כְּבָר עָמַדְתָּ בְּכָבוֹד”… הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

לְמָחֳרָת לֵיל-הַנִּסָּיוֹן שֻׁחְרַר הַבָּחוּר מִתּוֹרָנוּת הַשְּׁמִירָה – וְהֻרְשָׁה לַעֲלוֹת עַל מַחְצַלְתּוֹ בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת. אַךְ בַּחֲצוֹת הַלַּיְלָה הֶעִירוּהוּ וֶהֱקִימוּהוּ עַל רַגְלָיו.

“מָה קָרָה?”

“הִתְלַבֵּשׁ וַחֲגֹר נִשְׁקְךָ!”

“הֲרֵי שִׁחְרְרוּנִי הַלַּיְלָה!” טוֹעֵן הַמָּעֳמָד.

“פְּקֻדָּה, יָא חֲבִּיבִּי”… הָיְתָה הַתְּשׁוּבָה.

"הַבָּחוּר קָם וְיוֹצֵא. בַּחוּץ מְחַכִּים פָּרָשִׁים אֲחָדִים, דּוֹמְמִים כִּצְלָלִים.

“אַחֲרֵינוּ – צְעַד!”

“לְאָן?”

“אָסוּר לְדַבֵּר”…

לַיְלָה אַפְלוּלִי. יָרֵחַ וְכוֹכָבִים, יִלְלַת תַּן וּגְנִיחַת תִּנְשֶׁמֶת. שְׁלֹשָׁה פָּרָשִׁים חֲמוּשִׁים לְפָנָיו וּשְׁלֹשָׁה רַגְלַיִם נוֹשְׂאֵי נֶשֶׁק מֵאֲחוֹרָיו. פַּחַד מִתְגַּנֵּב לַלֵּב וְהַבִּרְכַּיִם רוֹעֲדוֹת מְעַט… שׁוּב מִשְׂחָק? אוֹ שֶׁמָּא?… מִי הֵם הַפָּרָשִׁים וְהַמְּלַוִּים הַמְּזֻיָּנִים – הֲשֶׁלָּנוּ הֵם אוֹ…?

סוֹף-סוֹף מַגִּיעִים אֶל עֵץ עָנֵף אֲשֶׁר מִחוּץ לַמּוֹשָׁבָה, אַלּוֹן עַתִּיק וְכָבֵד, שֶׁעֲנָפָיו הַכְּפוּפִים יוֹצְרִים סֻכָּה טִבְעִית. אֲבוּקוֹת דּוֹלְקוֹת, לַחַשׁ-רַחַשׁ, וְשׁוֹמְרִים עַל נִשְׁקָם עֲרוּכִים בַּחֲצִי גֹּרֶן. הַמָּעֳמָד נִצָּב בַּמֶּרְכָּז מַרְטִיט כֻּלּוֹ, וּמִסָּבִיב דִּמְמַת מָוֶת…

וְהִנֵּה מוֹפִיעַ גִּלְעָדִי מִתּוֹךְ הָאֲפֵלָה, נִצָּב דֹּם וּפוֹתֵחַ וְאוֹמֵר בְּקוֹל חֲגִיגִי: “חָבֵר יָקָר! לְאַחַר שֶׁעָקַבְנוּ אַחֲרֶיךָ מֶשֶׁךְ שָׁנָה שְׁלֵמָה וְהֶעֱמַדְנוּךְ בְּנִסְיוֹנוֹת – הֶחְלַטְנוּ לְקַבֵּל אוֹתְךָ כְּחָבֵר לְאִרְגּוּן הַשּׁוֹמְרִים “בַּר-גִּיּוֹרָא”. מֵרֶגַע זֶה הִנְּךָ אַחְרַאי לְחַיֵּךְ אִתָּהּ וּלְחַיֵּי חֲבֵרֶיךָ לִשְׁמִירָה; שׂוּמָה עָלֶיךָ לְדֹאֵג לְאִרְגּוּן “בַּר-גִּיּוֹרָא” וּלְהַסִּיחַ דַּעְתְּךָ מֵעִנְיָנֶיךָ הַפְּרָטִיִּים. עָלֶיךָ לְעַמֵּד עַל מִשְׁמַר הַמּוֹשָׁבוֹת, לְהָגֵן עַל הָאִכָּרִים וּרְכוּשָׁם וְעַל כְּבוֹד יִשְׂרָאֵל. הַמּוּכָן אַתָּה לְקַבֵּל עַל עַצְמְךָ חוֹבוֹת אֵלֶּה בִּשְׁבוּעָה? חֲשֹׁב וַעֲיֵן בַּדָּבָר… אִם תַּסְכִּים – הָרָם יָדְךָ לְמַעְלָה וְחָזֹר אַחֲרַי מִלָּה בַּמִּלָּה: אֲנִי נִשְׁבָּע לִהְיוֹת מָסוּר בְּכָל לִבִּי וְנַפְשִׁי לַשְׁמִירָה הָעִבְרִית, לְחַבְרֵי וְ”…

וְכָל הַשּׁוֹמְרִים הַנּוֹכְחִים קוֹרְאִים בְּקוֹל אֶת הַמִּלִּים הַכְּתוּבוֹת עַל דֶּגֶל “בַּר-גִּיּוֹרָא” הַפָּרוּשׂ: “בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה נָפְלָה – בְּדָם וָאֵשׁ יְהוּדָה תָּקוּם”!

חִבּוּקִים וּלְחִיצוֹת-יָדַיִם, הִתְרַגְּשׁוּת וּנְשִׁיקוֹת – וְשׁוּב לִשְׁמִירָה, וְהַפַּעַם כְּשׁוֹמֵר מִשֻׁבָּע מִן הַשּׁוּרָה…

 

פֶּרֶק תִּשְׁעָה־עָשָׂר מֹשֶׁה’לָה וְשָׂרְקָה    🔗

בְּבֵית-הַקְּבָרוֹת הַקָּטָן, הַסָּמוּךְ לִכְפַר-גִּלְעָדִי, בְּצִלּוֹ שֶׁל עֵץ זַיִת עָנֵף, נִכְרוּ בַּיָּמִים הַהֵם שְׁנֵי קְבָרִים סְמוּכִים. עַל מַצֵּבָה אַחַת הָיְתָה חֲרוּתָה הַמִּלָּה “מֹשֶׁה’לֶה”, וְעַל הַשְּׁנִיָּה – “שָׂרְקָה”. עַל חַיֵּיהֶם וּמוֹתָם שֶׁל שְׁנֵי הָאַלְמוֹנִים הַלָּלוּ מִבְּנֵי הָ“עֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה” סִפֵּר לִי זַיְד אֶת הַסִּפּוּר הַבָּא:

בְּצָהֳרֵי יוֹם קַיִץ אֶחָד נִכְנַס לַחֲצַר הַקְּבוּצָה הַנִּדַּחַת שֶׁבַּגָּלִיל בָּחוּר צָעִיר, וּבְיָדוֹ מִזְוָדָהּ גְּדוֹלָה וּכְבֵדָה. רוּחַ-קָדִים חַמָּה נָשְׁבָה אוֹתוֹ יוֹם מִן הַגּוֹלָן, וְהַבָּחוּר הָיָה לָבוּשׁ חֲלִיפַת-חֹרֶף כֵּהָה, וְכָל כֻּלּוֹ טוֹבֵל בְּזֵעָה…

“מָה אַתָּה סוֹחֵב שָׁם בְּמִזְוַדְתְּךָ הַכְּבֵדָה, בָּחוּר?” שָׁאַלְנוּ בְּמַּקְהֵלָה, כְּשֶׁעָמַדְנוּ בְּצָהֳרֵי-הַיּוֹם לְיַד הַמִּטְבָּח וְלָגַמְנוּ מַיִם צוֹנְנִים מִן הַגַּ’ארָה הַגַּמְלוֹנִית, “מַה יֵּשׁ לְךָ שָׁם – הַשָּׁ”ס מִוִּילְנָא?"…

“בִּגְדֵי-חֲתֻנָּה”… גִּמְגֵּם הָאוֹרֵחַ, כְּשֶׁהוּא מַסְמִיק וּמְלַקֵּק בִּלְשׁוֹנוֹ אֶת שְׂפָתָיו הַצּוֹרְבוֹת, “כֵּן כֵּן, בְּגָדִים לַחֲתֻנָּה”, הוֹסִיף וְגִחֵךְ גִּחוּךְ שֶׁל יֶלֶד-תָּם, “אֲנִי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ לִבְרֹחַ לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל בְּנִגּוּד לְדַעַת הוֹרַי, אָבִי וְאִמִּי הַצִּיּוֹנִים, הֵם שֶׁזֵּרְזוּנִי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, בֵּרְכוּנִי לְצֵאתִי וְתָפְרוּ לִי בִּגְדֵי-חֲתֻנָּה”…

“מָה שִׁמְךָ?” שָׁאַלְנוּ בִּקְרִיצַת עַיִן, כְּשֶׁהִנְנוּ מַגִּישִׁים לוֹ סֵפֶל-מַיִם לְהָשִׁיב אֶת נַפְשׁוֹ.

“מֹשֶׁה’לֶה”, הִסְמִיק וְאָמַר, “אָח, תּוֹדָה רַבָּה, מְחַיֵּה-נְפָשׁוֹת מַמָּשׁ”…

“בַּחוּרִים, קַבְּלוּ אֶת הַיֶּלֶד מֹשֶׁה’לֶה, שֶׁעָלָה לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְתֵבַת-גֹּמֶא בְּיָדוֹ!” קָרְאוּ הַלֵּיצָנִים שֶׁבָּנוּ, כְּשֶׁהֵם נוֹטְלִים אֶת מִזְוַדְתּוֹ הַכְּבֵדָה וּמוֹסְרִים אוֹתָהּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת מִיָּד לְיָד, “וְהִגִּידוּ לִשַׂרְקָה, שֶׁתְּבַשֵּׁל דַּיְסָה מְתוּקָה לַאֲרוּחַת-הַצָּהֳרַיִם, כִּי בָּא תִּינוֹק נֶחְמָד אֵלֵינוּ, חָתָן צָעִיר עִם חֲלִיפָה לַחֲתֻנָּה”…

כְּבֶן שְׁמוֹנֶה-עֶשְׂרֵה הָיָה מֹשֶׁה’לֶה בְּבוֹאוֹ לַקִבּוּץ – עֶלֶם שֶׁפָּנָיו רַכִּים וְנוֹחִים, שְׂעָרוֹ בָּהִיר וְגָזוּז וְעֵינָיו תְּכַלְכָּלוֹת וּמְגַחֲכוֹת. אַךְ קוֹמָתוֹ הָיְתָה תְּמִירָה, יָדָיו אֲרֻכּוֹת וּכְתֵפָיו רְחָבוֹת. נִכַּר הָיָה בּוֹ, שֶׁלֹּא עַל הַחֻמָּשׁ וְהַגְּמָרָא יָשַׁב בְּעֲיָרָתוֹ שֶׁבְּאוּקְרָאִינָה, אֶלָּא בַּעֲבוֹדָה גּוּפָנִית עָסַק, וְזוֹ פִּתְּחָה אֶת שְׁרִירָיו וְזָקְפָה אֶת גַּבּוֹ.

“בְּאֵיזוֹ עִיר נוֹלַדְתָּ, מֹשֶׁה’לֶה?” שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ הַחֲבֵרִים, מִשֶּׁהֵרִים בִּתְנוּפָה שַׂק-גַּרְעִינִים כָּבֵד וּנְשָׂאוֹ לְלֹא מַאֲמָץ.

“יְלִיד כְּפַר הִנְנִי”, עוֹנֶה הַנַּעַר וּמְגַחֵךְ, “גּוֹי וּמוּזִ’יק”…

“כְּלוֹמַר?”

“בְּלִי כְּלוֹמַר”… הוּא אוֹמֵר וּמַרְאֶה אֶת הַיַּבָּלוֹת שֶׁעַל כַּפּוֹת-יָדָיו, “אַבָּא הָיָה חוֹכֵר שֶׁטַח-אֲדָמָה גָּדוֹל אֵצֶל בַּעַל-הָאֲחֻזָּה שֶׁבִּסְבִיבָתֵנוּ, וְהָיִינוּ עוֹסְקִים בְּחַקְלָאוּת מַמָּשׁ, כְּכָל הַגּוֹיִים: חוֹרְשִׁים וְזוֹרְעִים, קוֹצְרִים וְדָשִׁים”…

“וְלֹא הָיָה מוֹרָא הַגּוֹיִים עֲלֵיכֶם?” שׁוֹאֲלִים הַחֲבֵרִים בִּתְמִיהָה.

“פַּחַד מִפְּנֵי הַגּוֹיִים?” צוֹחֵק מֹשֶׁה’לֶה, כְּשֶׁהוּא קוֹפֵץ אֶגְרוֹפָיו, “אֵלֶּה שֶׁנִּסּוּ לִפְגֹּעַ בָּנוּ, טָעֲמוּ טַעַם אֶגְרוֹפֵינוּ וְהִנִּיחוּ לָנוּ… הַשְׁכַחְתֶּם שֶׁגָּדַלְתִּי בְּאוּקְרָאִינָה בִּימֵי הַפְּרָעוֹת? נוּ, שׁוֹטֵר אֶחָד מָכַר לָנוּ אֶקְדָּח בְּכֶסֶף מָלֵא, כֻּלָּנוּ לָמַדְנוּ לִירוֹת בּוֹ – וְיִסַּדְנוּ ‘הֲגַנָּה-עַצְמִית’ בִּכְפָרֵנוּ, גְּדוּד-חַיָּלִים פְּרָטִי שֶׁל אָבִי, הַחוֹכֵר רַב מַתִּתְיָהוּ”…

“גְּדוּד גָּדוֹל?” קוֹרְצִים הַבַּחוּרִים זֶה לָזֶה.

“תִּשְׁעָה בָּנִים וְשָׁלֹשׁ בָּנוֹת”, עוֹנָה הַנַּעַר בְּנִיחוּתָא וְהוּא חוֹזֵר וּמְכַתֵּף שַׂק גַּרְעִינִים נוֹסָף, “אַבָּא שֶׁלִּי רוֹצֶה לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וּלְיַסֵּד בָּהּ קְבוּצָה מִשְׁפַּחְתִּית”…

אָכֵן חָלוּץ מֻפְלָא הָיָה מֹשֶׁה’לֶה, פּוֹעֵל חָרוּץ וּמְנֻסֶּה שֶׁלֹּא לְפִי גִּילוֹ הָרַךְ, זָרִיז וְאוֹהֵב-עֲבוֹדָה מֵאֵין כָּמוֹהוּ. חוֹרֵשׁ וְזוֹרֵעַ, קוֹצֵר וּמְאַלֵּם; רוֹכֵב עַל סוּס וְאוֹחֵז בְּנֶשֶׁק וְאוֹהֵב אֶת בַּעֲלֵי-הַחַיִּים בְּכָל לִבּוֹ. וְהָעִקָּר – נַעַר טוֹב לֵב וְאוֹהֵב שִׁירִים וְרִקּוּדִים.

כֻּלָּנוּ הָיִינוּ צְעִירִים וְחוֹבְבֵי זֶמֶר וּמָחוֹל, וְשִׁירָתָם וְרִקּוּדֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה הֲרֵי הָיוּ מְפֻרְסָמִים בְּכָל הָעוֹלָם הַיְּהוּדִי בִּשְׁעָתוֹ, רַבִּים רַבִּים מְסַפְּרִים וְשָׁרִים עַד הַיּוֹם עַל הַשִּׂמְחָה הָרִאשׁוֹנִית, שֶׁהָיְתָה שׁוֹרָה בְּאָהֳלֵי וּבִבְקָתּוֹת בְּנֵי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה בַּגָּלִיל וּבְעֵמֶק-הַיַּרְדֵּן. וְאֶפְשָׁר שֶׁשִּׂמְחָה חֲסִידִית זֹאת, שִׂמְחַת-עֲנִיִּים תְּמִימָה וּטְהוֹרָה זֹאת – הִיא-שֶׁקָּסְמָה לְמֵאוֹת הַבַּחוּרִים וְהַבַּחוּרוֹת, שֶׁעָזְבוּ אֶת בֵּית אַבָּא-אִמָּא הַמָּלֵא כָּל טוּב, וְקָמוּ וְעָלוּ לָאָרֶץ בְּלֹא הִסּוּס, כְּאוֹתָם הָעוֹפוֹת הַנִּמְשָׁכִים בִּנְדוּדֵיהֶם בַּלֵּילוֹת אֶל מִגְדַּלּוֹר בּוֹדֵד, אִם כִּי רַבִּים מֵהֶם מִתְנַפְּצִים אֶל קִירוֹתָיו וְכַנְפֵיהֶם נִשְׁבָּרוֹת… שֶׁכֵּן, מֶה הָיָה צָפוּי לָנוּ כָּאן בַּיָּמִים הַהֵם? רָעָב וְקַדַּחַת, חֹסֶר-גַּג, כְּאֵב-לֵב וְהִסּוּסִים וּנְדוּדֵי-שֵׁנָה…

עֶרֶב-עֶרֶב, עִם שׁוּבֵנוּ מִן הָעֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה, הָיָה מֹשֶׁה’לֶה מְמַהֵר וּמִתְרַחֵץ, לוֹבֵשׁ מִכְנָסַיִם נְקִיִּים וְחֻלְּצָה לְבָנָה; נִכְנַס לַמִּטְבָּח שֶׁלָּנוּ וְנוֹטֵל פַּח רֵיק, וּמַתְחִיל לָשִׁיר וּלְלַוּוֹת אֶת שִׁירָתוֹ בְּתִפּוּף עַל-גַּבֵּי הַפַּח… וְהָרִאשׁוֹן שֶׁנִּכְנַס אַחֲרָיו לְשָׁם, הָיָה נִדְבָּק בְּשִׂמְחָתוֹ, נִגְרַר אַחֲרָיו לְרִקּוּד-הַהוֹרָה – וּשְׁנֵיהֶם מִסְתַּחְרְרִים וְרוֹקְעִים בְּרַגְלַיִם, צוֹעֲקִים וּמְרַנְּנִים – עַד שֶׁכֻּלָּנוּ הָיִינוּ, אֲכוּלֵי-גַּעְגּוּעִים אֶל אַבָּא-אִמָּא, אָח וְאָחוֹת, וּמְיֻתָּמִים… וְהָיְתָה הַשִּׁירָה מְחַמֶּמֶת אֶת הַנְּשָׁמוֹת וּמְקָרֶבֶת אֶת הַלְּבָבוֹת, וְהַמַּעְגָּל סוֹחֵף אוֹתָנוּ וּמוֹצִיא אוֹתָנוּ מֵהַבְּדִידוּת… הֲיֵשׁ לְךָ מֻשָּׂג מָה טַּעְמָהּ שֶׁל שְׁכִיבָה גַּלְמוּדִית עַל גַּבֵּי מַחְצֶלֶת בְּחֹם-שֶׁל-קַדַּחַת, בְּלִי יָדָהּ הַמְּלַטֶּפֶת שֶׁל אִמָּא וּמַבָּטוֹ הַמְּעוֹדֵד שֶׁל אַבָּא? וְהוּא, מֹשֶׁה’לֶה, הָיָה בָּא מֵעַצְמוֹ אֶל כָּל חוֹלֶה, מַנִּיחַ תַּחְבּשֶׁת קָרָה עַל מִצְחוֹ, מַאֲכִילוֹ כִינִין וּמַשְׁקֵהוּ כַּף מַיִם אוֹ תֵּה – וְשָׁר לוֹ וּמְעוֹדְדוֹ; מְחַזֵּק אֶת רוּחוֹ וּמַרְעִיף נִחוּמִים עַל נַפְשׁוֹ הַדְּאוּבָה…

וְהִנֵּה הוֹפִיעָה שַׂרְקָה. כֵּן, וְשַׂרְקָה זֹאת הָיְתָה הִפּוּכוֹ הַגָּמוּר שֶׁל מֹשֶׁה’לֶה. שְׁחוֹרַת-שֵׂעָר וְעֵינַיִם, סְגוּרָה וּמְכֻנֶּסֶת בְּתוֹךְ עַצְמָהּ, וְשַׁתְקָנִית. רַוָּקָהּ אַחַת וִיחִידָה הָיְתָה שַׂרְקָה בַּקְּבוּצָה.

וְאֵין תֵּמַהּ כְּלָל, שֶׁנִּשְׁמָתָהּ שֶׁל שַׂרְקָה, הַסְּגוּרָה וְהַמְּכֻנֶּסֶת, נִפְתְּחָה לִקְרַאת נַפְשׁוֹ הַבְּהִירָה וְהַפְּתוּחָה שֶׁל מֹשֶׁה’לֶה.

הַאִם קִנְּאוּ בּוֹ, בְּמֹשֶׁה’לֶה הַתִּינוֹק?

נִתְּנָה הָאֱמֶת לְהֵאָמֵר, שֶׁקִּנְּאוּ בּוֹ. כִּי רַק הוּא, מֹשֶׁה’לֶה, זָכָה לִתְשׂוּמַת-לִבָּהּ שֶׁל שַׂרְקָה, לְבַת-צְחוֹקָהּ וְלִמְאוֹר-פָּנֶיהָ. צֵרְפָה אֶת קוֹלָהּ הַנָּעִים לְשִׁירָתוֹ, וְרַק אִתּוֹ הָיְתָה רוֹקֶדֶת לִפְרָקִים. לִפְעָמִים הָיָה נִדְמֶה לַבַּחוּרִים, כִּי מְנַת הָעֲדָשִׁים אוֹ הַשְּׁעוּעִית שֶׁבְּצַלַּחְתּוֹ – גְּדוֹלָה וּסְמִיכָה יוֹתֵר, אִם כִּי כֻּלָּנוּ שָׁאַבְנוּ אוֹתָהּ מִקְּעָרָה גְּדוֹלָה אַחַת שֶׁעַל גַּבֵּי הַשֻּׁלְחָן.

“שַׂרְקָה נוֹשֵׂאת עֵינָהּ אֶל בִּגְדֵי הַחֲתֻנָּה שֶׁל מֹשֶׁה’לֶה” – צָחֲקוּ אֲחָדִים, “הֲרֵי הוּא חָתָן מוּכָן וּמְזֻמָּן, וַחֲסֵרִים לוֹ רַק אַרְבַּע הַכְּלוֹנְסָאוֹת וְטַבַּעַת הַקִּדּוּשִׁין”…

הַדָּבָר הָיָה בְּחֹדֶשׁ טֵבֵת. מְטָרוֹת יָרְדוּ וְטָרְדוּ מֶשֶׁךְ יָמִים וְשָׁבוּעוֹת רְצוּפִים, הַבִּצָּה נִתְמַלְּאָה מַיִם וְגָאֲתָה, וְאַט-אַט פָּשְׁטָה הַקַּדַּחַת בִּקְהָלֵנוּ הַקָּטָן, וְרַבִּים נָפְלוּ לְמִשְׁכָּב.

“מָה קָּרָה?” שׁוֹאֲלִים הַחֲבֵרִים, " מֹשֶׁה’לֶה. הֵיכָן שַׂרְקָה?"

“מָה אַתֶּם שׁוֹאֲלִים אוֹתִי?” מֵשִׁיב הַבָּחוּר, “לֹא קָמָה?”

“הֵי שַׂרְקָה? שָׂרָהלֶה?” מִתְדַּפְּקִים עַל דֶּלֶת חַדְרָהּ.

אֲנָחָה וּמִלְמוּל חֲרִישִׁי…

“מַרְגִּישָׁה לֹא טוֹב?”

“מִתְפַּנֶּקֶת”…

“יֵשׁ חֹם?”

“קוֹדַחַת, כַּנִּרְאֶה”…

הִיא מִתְרוֹמֶמֶת וּמִתְאַמֶּצֶת לָקוּם.

" אַל תֵּרְדִי מֵהַמִּטָּה, שָׂרָה’לֶה"… אוֹמְרִים לָהּ.

“תְּנוּ לָהּ כִינִין”…

כִינִין, כִינִין, כִינִין… כְּבָר שְׁלֹשָׁה יָמִים בּוֹלַעַת שָׂרְקָה כִינִין – וְהַחֹם אֵינֶנּוּ יוֹרֵד. הַכַּסְפִּית מְטַפֶּסֶת וְעוֹלָה וּכְבָר עָבְרָה אֶת הָאַרְבָּעִים…עִנְיַן בִּישׁ… וְהַחוֹלָה הִיא סוֹף-סוֹף בַּחוּרָה, וְגַם בַּת-יְחִידָה. מָה יִהְיֶה?

“אֲנִי רוֹכֵב אֶל הַמּוֹשָׁבָה, לְהַבְהִיל אֶת הָרוֹפֵא”, הוֹדִיעַ לָנוּ מֹשֶׁה’לֶה, בְּהֶחְלֵטִיּוּת, “שַׂרְקָה נֶחְלְשָׁה מְאֹד, וְהִיא שׁוֹכֶבֶת וּבוֹכָה”…

“טוֹב, מֹשֶׁה’לֶה, רְכַב בְּשָׁלוֹם”. הִנְנִי מַעֲמִיד לִרְשׁוּתְךָ אֶת “דּוּמִיָּה” שֶׁלִּי, שֶׁתָּגֵן עָלֶיךָ בִּשְׁעַת סַכָּנָה וּתְחַלֵּץ אוֹתְךָ מִכָּל צָרָה…

הַגֶּשֶׁם יָרַד בְּלִי-הֶרֶף וַעֲרָפֶל סָמִיךְ כִּסָּה אֶת הָאָרֶץ. בּוֹץ עָמֹק וְדָבִיק הִשְׂתָּרֵעַ מִסָּבִיב, וְגַם בִּרְכִיבָה קָשֶׁה הָיָה לְהַגִּיעַ בְּיָמִים כָּאֵלֶּה מִן הַקְּבוּצָה שֶׁלָּנוּ לַמּוֹשָׁבָה. וְאֵינִי צָרִיךְ לְהוֹסִיף לְךָ, שֶׁטֶּלֶפוֹן טֶרֶם הָיָה בַּגָּלִיל בַּיָּמִים הַהֵם…

“הִתְעַטֵּף בִּמְעִיל-גֶּשֶׁם, בָּחוּר”. אָנוּ מְיַעֲצִים לוֹ, “רְכַב רָחוֹק מֵהַבִּצָּה, לְבַל תִּשְׁקַע… וְהַחֲזֵק אֶת הָרוֹבֶה לְרֹחַב הָאֻכָּף, כְּשֶׁהוּא טָעוּן. וּפְקַח עֵינֶיךָ בָּחוּר, וְאַל תִּישַׁן”…

בְּאוֹתָם הַיָּמִים הִטִּילָה כְּנֻפְיַת שׁוֹדְדִים-בֶּדְוִים אֶת אֵימָתָם עַל הַסְּבִיבָה שֶׁלָּנוּ; וְאִם כִּי בָּנוּ, חַבְרֵי הַקְּבוּצָה, לֹא הֵעֵזּוּ לִנְגּוֹעַ עַד כֹּה, הִנֵּה עַל אֶחָד מֵאִכָּרֵי מְטוּלָה הִתְנַפְּלוּ בִּהְיוֹתוֹ לְבַדּוֹ בַּשָּׂדֶה, שָׁדְדוּ אֶת פִּרְדוֹתָיו וּפְצָעוּהוּ פְּצָעִים אֲנוּשִׁים…

“שֶׁמָּא תִּרְכַּב אֶל הָרוֹפֵא מָחָר בַּבֹּקֶר, מֹשֶׁה’לֶה?”

“לְהֵפֶךְ”, הוּא אוֹמֵר וְעוֹלֶה עַל גַּב הַסּוּס, "הָעֶרֶב אָבִיא אִתִּי כִינִין, וְאֶת הָרוֹפֵא אַזְמִין לְמָחָר, לְבִקּוּר-בֹּקֶר…

“רְכַב וְשׁוּב בְּשָׁלוֹם!”

מֹשֶׁה’לֶה רָכַב – וְהִסַּחְנוּ דַּעְתֵּנוּ מִמֶּנּוּ לְשָׁעָה, כְּדֶרֶךְ הַטֶּבַע. אַךְ לְאַחַר שֶׁעָבְרוּ כְּבָר שָׁלֹשׁ-אַרְבַּע שָׁעוֹת מֵאָז יָצָא מֹשֶׁה’לֶה וְלֹא חָזַר – נִגְזְלָה אַט-אַט מְנוּחָתֵנוּ וְהִתְחַלְנוּ דּוֹאֲגִים לוֹ. מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם יָצְאוּ שְׁנֵי חֲבֵרִים הַחוּצָה וְנֶשֶׁק בִּידֵיהֶם, הִתְרַחֲקוּ לְעֵבֶר הַמּוֹשָׁבָה, הִטּוּ אֹזֶן וְחִפְּשׂוּ בַּמַּאְפֵּלְיָה…

פִּתְאֹם פָּרַץ אַחַד הַחֲבֵרִים לַחֲדַר-הָאֹכֶל וְקָרָא בְּקוֹל רוֹעֵד: “יוֹרִים!”

יָצָאנוּ חֲרֵדִים אֶל הַחֲשֵׁכָה, עָמַדְנוּ בַּגֶּשֶׁם וְהֶאֱזַנּוּ דְּרוּכִים וּמֻדְאָגִים לַיְּרִיּוֹת הַמְהַדְהֲדוֹת מִכִּוּוּן הַדֶּרֶךְ הַמּוֹלִיכָה אֶל הַמּוֹשָׁבָה.

“נֵצֵא לִקְרַאת מֹשֶׁה’לֶה, חֲבֵרִים!” קָרָאתִי. וּמִיָּד נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת מִסָּבִיב:

“הֵבִיאוּ אֶת הַפְּרָדוֹת! הוֹצִיאוּ אֶת הַנֶּשֶׁק!”

לֹא עָבַר רֶגַע, וְעָמַדְנוּ לָצֵאת לַדֶּרֶךְ.

“רֶגַע, רֶגַע!” – לָחֲשׁוּ אֲחָדִים.

“מָה קָרָה?”

“הַקְשִׁיבוּ, אֵין יְרִיּוֹת עוֹד”…

"שַׁעֲטוֹת פְּרָסוֹת סוּס הָלְכוּ וְקָרְבוּ אֵלֵינוּ.

" מֹשֶׁה’לֶה?" קָרָאתִי אֶל הַחֹשֶׁךְ.

לֹא, לֹא; “דּוּמִיָּה” הִגִּיעָה לְבַדָּהּ לֶחָצֵר!

" מֹשֶׁה’לֶה! אֵיפֹה מֹשֶׁה’לֶה?!"

הַסּוּסָה עָמְדָה מְסֹעֶרֶת וּמַרְעִידָה, נְשִׁימָתָהּ מְהִירָה, זֵעָה מְכַסָּה אֶת גּוּפָהּ וְהִיא מַעֲלָה כֻּלָּהּ אֵד…

“אֵיפֹה מֹשֶׁה’לֶה?!”

הַסּוּסָה מְרִימָה רֹאשָׁהּ לְמַעְלָה, מוּל הַדֶּרֶךְ שֶׁבָּהּ הִגִּיעָה בְּרִיצָה, וְהִיא צוֹנֶפֶת בְּעַצְבָּנוּת, גּוּפָהּ זָרוּעַ בּוֹץ; הָרִתְמָה קְרוּעָה וְסִימָנֵי הֵאָבְקוּת נִכָּרִים בָּאֻכָּף.

הִנֵּה נַעַל אַחַת, אֲחוּזָה בַּמִּשְׁוֶרֶת. נִרְאֶה, שֶׁמֹּשֶׁה’לֶה הוּרַד בְּכֹחַ מֵעַל גַּבֵּי הַסּוּסָה.

הִדְלַקְנוּ פָּנָסִים וְנָטַלְנוּ נֶשֶׁק – וְסָמוּךְ לַחֲצוֹת הַלַּיְלָה יָצָאנוּ בְּשַׁרְשֶׁרֶת לְעֵבֶר הַמּוֹשָׁבָה, שֶׁמִּמֶּנָּה יָצָא מֹשֶׁה’לֶה וּפָנָיו הַבַּיְתָה. אֵין סָפֵק, הוּא הָיָה כְּבָר בַּדֶּרֶךְ לַקְּבוּצָה; כִּי בְּכִיס הָאֻכָּף מָצָאנוּ קֻפְסָה מְלֵאָה כַּדּוּרֵי-כִינִין.

מֵחֲשָׁשׁ מַאֲרָב, הָלַכְנוּ פְּזוּרִים וְהַפָּנָסִים חֲבוּיִים מִתַּחַת לִמְעִילֵינוּ.

" מֹשֶׁה’לֶה“… קָרָאנוּ בְּלַחַשׁ, " מֹשֶׁה’לֶה”…

אֵין קוֹל וְאֵין קֶשֶׁב, וְרַב הֲמוּלַת הַגֶּשֶׁם…

כַּעֲבֹר שָׁעוֹת אֲחָדוֹת, לְאַחַר גִּשּׁוּשִׁים וְחִפּוּשִׂים מְמֻשָּׁכִים וְדִשְׁדּוּשׁ בַּבּוֹץ הֶעָמֹק, מָצָאנוּ אֶת מֹשֶׁה’לֶה מֻטָּל בִּשְׁלוּלִית-דָּם, לְלֹא רוּחַ-חַיִּים. לֹא הַרְחֵק מִמֶּנּוּ מָצָאנוּ סוּסָה עַרְבִית מֵתָה; וְהֶעָפָר הַלַּח שֶׁמִּסָּבִיב הָיָה רָמוּס וְנָלוֹשׁ כֻּלּוֹ – עִקְבוֹת הֵאָבְקוּת מְמֻשֶּׁכֶת שֶׁל שְׁלֹשָׁה-אַרְבָּעָה שׁוֹדְדִים, שֶׁתָּקְפוּ אֶת מֹשֶׁה’לֶה וְנִסּוּ לִגְזֹל אֶת סוּסָתִי. נִרְאֶה, שֶׁלְּאַחַר שֶׁנִּפְצַע פִּצְעֵי מָוֶת לֹא אִבֵּד מֹשֶׁה’לֶה אֶת הַכָּרָתוֹ, אֶלָּא הִצְנִיחַ אֶת עַצְמוֹ מֵעַל הָאֻכָּף, וְזֵרֵז אֶת הַסּוּסָה לַחֲזֹר לַקְּבוּצָה.

כְּעָבָר יָמִים אֲחָדִים נוֹדַע לָנוּ, כִּי הָרוֹכֵב עַל הַסּוּסָה הַזָּרָה נִפְגַּע עַל-יְדֵי מֹשֶׁה’לֶה, וַחֲבֵרָיו הַשּׁוֹדְדִים הֱבִיאוּהוּ מֵת לַכְּפָר עַרְבִי סָמוּךְ… חֲצִי-נֶחָמָה…

וְשַׂרְקָה?" שָׁאַלְתִּי פִּתְאֹם.

“וְשַׂרְקָה?” חָזַר הַמְּסַפֵּר עַל שָׁאַלְתִּי וְנֶאֱנַח חֶרֶשׁ, "וְשַׂרְקָה הַמִּסְכֵּנָה… לְאַחַר שֶׁהִבְרִיאָה מִן הַקַּדַּחַת וְנוֹדַע לָהּ כִּי מֹשֶׁה’לֶה הִקְרִיב אֶת חַיָּיו כְּדֵי לְהַצִּילָהּ, לֹא מָצְאָה טַעַם בְּחַיֶּיהָ. לִפְנֵי שֶׁבָּא מֹשֶׁה’לֶה אֵלֵינוּ, הָיְתָה סְגוּרָה וּמְכֻנֶּסֶת, כַּזָּכוּר לְךָ, וּלְאַחַר שֶׁהָלַךְ לְעוֹלָמוֹ יָרַד עָלֶיהָ עָנָן וְעָטְפָה כֻּלָּהּ. סָגְרָה עַצְמָהּ בְּחֶדְרָהּ, וְרַק לִפְעָמִים רְחוֹקוֹת יָצְאָה הַחוּצָה…

“שַׂרְקָה, שָׂרָהלֶה”… אָנוּ פּוֹנִים אֵלֶיהָ.

אֵין תְּגוּבָה.

וּבֹקֶר אֶחָד הִכְנִיס אֶחָד הַחֲבֵרִים סֵפֶל תֵּה לְחַדְרָהּ – וּמָצְאָה מֵתָה…

תְּמוּנָתוֹ שֶׁל מֹשֶׁה’לֶה בְּיָדָהּ; וְעַל מִטָּתָהּ – בִּגְדֵי מֹשֶׁה’לֶה, בִּגְדֵי-הַחֲתֻנָּה שֶׁלּוֹ…

אָכֵן, עַזָּה כַּמָּוֶת אַהֲבָה…

כָּרִינוּ לָהּ קֶבֶר לְיַד קִבְרוֹ שֶׁל מֹשֶׁה’לֶה… בְּחַיֵּיהֶם וּבְמוֹתָם לֹא נִפְרָדוּ…

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים הַפֶּתֶק שֶׁל טְרוּמְפֶּלְדּוֹר    🔗

בָּאָבִיב התר“ף לֹא הָיָה זַיְד בִּכְפַר-גִּלְעָדִי וְלֹא הִשְׁתַּתֵּף בַּקְּרָב עַל תֵּל-חַי; שֶׁכֵּן, בְּרֵאשִׁית אֲדָר שֶׁל אוֹתוֹ חֹרֶף, נִשְׁלַח עַל-יְדֵי “וַעַד-הַהֲגָנָּה” לְתֵל-עֲדָשִׁים. לְהַעֲלוֹת מִשָּׁם אַנְשֵׁי-שְׁמִירָה נוֹסָפִים וְנֶשֶׁק… אַךְ בָּאָבִיב התרצ”ח, כְּמַחֲצִית הַשָּׁנָה לִפְנֵי נְפִילָתוֹ בְּשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק, שָׁמַעְתִּי מִפִּיו סִפּוּר מְרַתֵּק עַל יְמֵי תֵּל-חַי וְיוֹסֵף טְרוּמְפֶּלְדּוֹר, וְזֶה לְשׁוֹנוֹ:

– בְּקַיִץ התרצ"ז – פָּתַח זַיְד וְסִפֵּר בְּקוֹלוֹ הַשָּׁקֵט, כְּשֶׁהָיִינוּ מְהַלְּכִים שְׁנֵינוּ בְּיַעַר הָאַלּוֹנִים הַנִּרְחָב שֶׁלְּיַד שֵׁיךְ-אַבְּרֵיק – נֻצַּחְתִּי עַל-יְדֵי צִפּוֹרָה וְהַיְּלָדִים, וְהִסְכַּמְתִּי לִנְסֹעַ סוֹף-סוֹף לַעֲשָׂרָה יְמֵי-הַבְרָאָה בְּבֵית-הַהַבְרָאָה שֶׁל “קֻפַּת-חוֹלִים” שֶׁבִּצְפַת. לֹא קַל לָצֵאת מִן הַמֶּשֶׁק וְלִנְסֹעַ לְהִתְבַּטֵּל וּלְהִתְפַּנֵּק; אַךְ הַשְּׁמִירָה הַבִּלְתִּי-פּוֹסֶקֶת בְּמֶשֶׁךְ הַשָּׁנָה הָאַחֲרוֹנָה, שְׁנַת הַהַתְקָפוֹת עַל מִשְׁקֵי הַיְּהוּדִים שֶׁבְּעֵמֶק, שְׁנַת הַמּוֹקְשִׁים, הַשְּׂרֵפוֹת וְהַיְּרִיּוֹת מִן הַמַּאֲרָב, מָתְחָה אֶת עֲצַבַּי וְנֶחֱלַשְׁתִּי מְאֹד. שְׁלֹשֶׁת הַבָּנִים וְהַבַּת נָטְלוּ עַל עַצְמָם עֹל הַמֶּשֶׁק וְהַשְּׁמִירָה עָלָיו, וּשְׁלָחוּנִי לִשְׁאֹף אֲוִיר הָרִים…

נַחְתִּי יוֹם וְהִתְבַּטַּלְתִּי יוֹמַיִם. אָכַלְתִּי וְקָרָאתִי, כָּתַבְתִּי וְאָכַלְתִּי שׁוּב – וְהַשִּׁעֲמוּם הִתְחִיל לֶאֱכֹל אוֹתִי בְּכָל פֶּה. אִישׁ עֲבוֹדָה אֲנִי מֵעוֹדִי – וְאֵינֶנִּי יָכוֹל לִהְיוֹת מְרֻתָּק כָּל הַיּוֹם לַמִּטָּה וּלְכִסֵּא-הַנּוֹחַ… שָׂמַחְתִּי, אֵפוֹא, לְהִצְטָרֵף לְטִיּוּל-מַבְרִיאִים, שֶׁפָּנָה צָפוֹנָה, נָסַעְנוּ בְּמַשָּׂאִית עַד נֶבִּי-יוּשַׁע, טִפַּסְנוּ וְעָלִינוּ בָּרֶגֶל לִמְרוֹמֵי הָהָר, וּמִשָּׁם הִמְשַׁכְנוּ לָלֶכֶת עַל הָרֶכֶס עַד שֶׁהִגַּעְנוּ לַפִּסְגָּה, הַחוֹלֶשֶׁת עַל כְּפַר-גִּלְעָדִי שֶׁלְּרַגְלֵי הָהָר. מוּלֵנוּ נִשְׁקְפוּ כְּפָרִים לְבָנוֹנִיִּים מַלְבִּינִים. לְרַגְלֵינוּ הִשְׂתָּרְעָה הַחוּלָה הַמּוֹרִיקָה, וּבְפִנָּה הַמִּזְרָחִית-צְפוֹנִית הִתְנַשֵּׂא הַחֶרְמוֹן הַנֶּהְדָּר, כְּשֶׁהוּא נוֹשֵׂא עַל רֹאשׁוֹ מִשְׁטְחֵי שֶׁלֶג נִרְחָבִים, מַבְהִיקִים בְּלֹבֶן טָהוֹר. עָמַדְתִּי וְהִשְׁקַפְתִּי עַל כְּפַר-גִּלְעָדִי וּמְטוּלָה וְשָׁקַעְתִּי בְּהִרְהוּרִים… כַּמָּה חֲלוֹמוֹת טָוִיתִי כָּאן וְכַמָּה מֶרֶץ הִשְׁקַעְתִּי בִּסְלָעִים אֵלֶּה! כַּמָּה תִּקְווֹת תָּלִיתִי בִּסְבִיבָה זוֹ וְכַמָּה בְּקוּרֵי יְדִידוּת בִּקַּרְתִּי בִּכְפָרֵי הַלְּבָנוֹן הַסְּמוּכִים, בְּבָתֵּי הַמְּתוּאָלִים, הַנּוֹצְרִים וְהַמֻּסְלָמִים…

“לְפָנֵינוּ גְּבוּל לְבָנוֹן!” הִכְרִיז מוֹרֵה-הַדֶּרֶךְ שֶׁלָּנוּ, “שִׂימוּ לֵב: רַק פְּסִיעָה אַחַת וְאַתֶּם בְּחוּץ-לָאָרֶץ, וַעֲלוּלִים לִגְרֹם לְסִבּוּכִים דִּיפְּלוֹמָטִיִּים וְהַאֲשָׁמוֹת בְּהַסָּגַת-גְּבוּל”…

הִבַּטְתִּי מַעֲרָבָה לְעֵבֶר לְבָנוֹן – וְרָאִיתִי שְׂדֵה-תְּבוּאָה אַחַר הַקָּצִיר, וְזָקֵן כָּפוּף מְהַלֵּךְ בַּשֶּׁלֶף וּמְלַקֵּט שִׁבֳּלֵי שִׁכְחָה וּפֵאָה. צַעַד-צַעַד הִתְהַלֵּךְ הַיָּשִׁישׁ הַשָּׁחוּחַ, כְּשֶׁהוּא עוֹרֵם צְבָתִים בְּיָדוֹ הַשְּׂמָאלִית וּמִתְקָרֵב אֶל גֶּדֶר הַגְּבוּל…

“בְּרִיאוּת לְגוּפְךָ, יַא שֵׁיךְ!” קָרָאתִי לְעֵבֶר הַמְּלַקֵּט הָאַלְמוֹנִי, “יוֹסִיף לְךָ אַלְלָה כֹּחַ!”

“שָׁלוֹם!” הֵשִׁיב הַזָּקֵן כְּשֶׁהוּא מְיַשֵּׁר גַּבּוֹ, מַאֲהִיל בַּאֲלֻמַּת הַשִּׁבֳּלִים הַקְּטַנָּה שֶׁבְּיָדוֹ עַל עֵינָיו וּמִצְטַחֵק מוּלֵנוּ בְּפֶה חֲסַר-שִׁנַּיִם, “אַ-הֲ-לַ-ן”…

נִפְנַפְתִּי מוּל הַפַלָּח הַלְּבָנוֹנִי בְּיָדִי נִפְנוּף שֶׁל יְדִידוּת וְהֶחֱזַרְתִּי לוֹ בַּת-צְחוֹק. הָיָה זֶה פַלָּח עַרְבִי רָגִיל, לָבוּשׁ מִכְנָסַיִם אֲרֻכִּים-שְׁחוֹרִים, וּמֵעֲלֵיהֶם קַפְטָן אָרֹךְ וּצְהַבְהַב, מְצֻיַּר פַּסִּים שְׁחוֹרִים, רַגְלָיו הַיְּחֵפוֹת הָיוּ תְּקוּעוֹת בְּסַנְדָּלִים יְשָׁנִים-נוֹשָׁנִים…

“חוּבֶּז (לֶחֶם)”, אָמַר הַפֶּלַח הַיָּשִׁישׁ כְּשֶׁהוּא מִצְטַחֵק, מַגִּישׁ אֶת הַשִּׁבֳּלִים אֶל פִּיו וּמִנַּשְׁקָן, “לֶחֶם טוֹב, הַשֶּׁבַח לְאַלְלָה”… צְלִיל קוֹלוֹ שֶׁל הַפַּלָּח הַלְּבָנוֹנִי עוֹרֵר מִשּׁוּם-מָה הֵדִים בְּנַפְשִׁי. נִדְמֶה הָיָה לִי, שֶׁצְּלִילֵי הַקּוֹל הַזֶּה מֻכָּרִים לִי וִידוּעִים לְאָזְנַי מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים. רִכַּזְתִּי אֶת מַבָּטִי וְהִשְׁהִיתִיו עַל פָּנָיו שֶׁל הַיָּשִׁישׁ הָאַלְמוֹנִי; פָּנִים מָאֳרָכִים וּשְׁחוּמִים, צְנוּמִים, מְקֻמָּטִים וּבַעֲלֵי לְסָתוֹת בּוֹלְטוֹת. מֵצַח קָטָן וּמְנֻמָּשׁ, אַף אָרֹךְ וְכָפוּף וְזִיפֵי שֵׂיבָה קָשִׁים עַל הַלְּחָיַיִם הַנְּפוּלוֹת. וְעֵינָיו – עֵינַי יֶלֶד כְּחַלְכָּלוֹת, תְּמִימוֹת וּמְחַיְּכוֹת… וּפֶתַע-פִּתְאֹם חַשְׁתִּי מֵעֵין הֶלֶם בְּגוּפִי וְהֻטַּלְתִּי בְּבַת-אַחַת עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה אֲחוֹרַנִּית… פִּתְאֹם רָאִיתִי עַצְמִי צוֹעֵד בֶּהָרִים אֲשֶׁר מוּלִי וּמְשׁוֹטֵט עִם הַיְּלָדִים בִּכְפָרֵי הַשְּׁכֵנִים שֶׁבִּלְבָנוֹן – כְּדֵי לִקְשֹׁר קִשְׁרֵי-יְדִידוּת. וְהִנֵּה בֵּיתוֹ הַמַּלְבִּין שֶׁל הָרוֹכֵל אַבּוּ-עִיסָה הַטּוֹב… חַלְבָה וּדְבֵלִים, בִּיסְקְוִיטִים וְסַרְדִּינִים, זֵיתִים וּמְלָפְפוֹנִים חֲמוּצִים…

“אַבּוּ-עִיסָה?” קָרָאתִי פִּתְאֹם בְּהִתְפָּרְצוּת, “הַאִם אַתָּה הוּא אַבּוּ-עִיסָה, יְדִידִי הַוָּתִיק?”

הַפַלָּח הַיָּשִׁישׁ הִתְעוֹרֵר כְּאִלּוּ מִתּוֹךְ שֵׁנָה, הִתְקָרֵב אֶל הַמְּשׁוּכָה וְהִשְׁהָה עָלַי מַבָּט מְרֻכָּז וּמְמֻשָּׁךְ וּשְׂפָתָיו דּוֹבְבוּ בְּלַחַשׁ: “נַעַם, כֵּן, אֲנִי אַבּוּ-עִיסָה, וּמִי אַתָּה? הַאִם תַּכִּירֵנִי מִתְּמוֹל-שִׁלְשׁוֹם?”

“אֲנִי הִנְנִי אַבּוּ-גִּיּוֹרָא, מִתַּחְשִׁיבָּה. יְדִידְךָ הַוָּתִיק מֵהַקּוֹמְפַּנְיָה (הַקִּבּוּץ), תַּחְשִׁיבָּה… כְּפַר-גִּלְעָדִי”…

“הָאַתָּה הוּא יְדִידִי אַבּוּ-גִּיּוֹרָא?” שָׁאַל הַזָּקֵן נִרְעַד כֻּלּוֹ, כְּשֶׁהוּא מִתְקָרֵב אֶל מְשׂוּכַת הַתַּיִל, מַעֲבִיר יָדָיו אֵלַי, מְחַבְּקֵנִי וְצוֹחֵק-בּוֹכֶה נִרְגָּשׁ.

“יַא אַלְלָה, כַּמָּה שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז הָיִיתָ בָּא אֵלֵינוּ?!”

“תַּגִּיד אַתָּה”.

“אֲנִי יוֹדֵעַ”?

“עוֹד מְעַט עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה, יְדִידִי”…

“בְּאַלְלָה, הָיִינוּ צְעִירִים”…

“כֵּן”…

“וְהֵיכָן תָּגוּר, יְדִידִי?” הוּא שׁוֹאֵל.

“לְיַד הַכַּרְמֶל”, מֵשִׁיב אֲנִי לוֹ.

“וּבְמָה תַּעֲסֹק?”

“אֲנִי פַּלָּח”.

“בְּרָבוֹ… זֶה טוֹב, אָחִי, הִנֵּה אַף אֲנִי עָזַבְתִּי אֶת הַמִּסְחָר לְעֵת זִקְנָה וְשַׁבְתִּי אֶל הַשָּׂדֶה, אֶל הַשִּׁבֳּלִים שֶׁל אַלְלָה”…

“הֲתִזְכֹּר אֶת הַקָּצִין יוֹסֵף, יַא אַבּוּ-עִיסָה?” שָׁאַלְתִּי בְּהִסּוּס.

“זֶה הַקָּצִין הַמּוֹסְקוֹבִּי מִן תֵּל-חַי, שֶׁנֶהֱרָג עַל-יְדֵי קַאמַל אֶפֶנְדִי מֵחַלְסָה?”

“כֵּן, כֵּן, אַבּוּ-עִיסָה”, עָנִיתִי, יָדִיד הָיָה לִי, וְאַחֲרֵי נְפִילָתוֹ קִבַּלְתִּי אֲנִי אֶת אֶקְדָח הַ’מַּאוּזֶר' הַיָּדוּעַ שֶׁלּוֹ".

“בְּאַלְלָה, גִּבּוֹר הָיָה כָּאֲרִי וְאִישׁ אָצִיל. לוּלֵא הֶעֱרִים עָלָיו נוֹכֵל זֶה מְחַלְּסָה וְחָדַר לֶחָצֵר שֶׁל תֵּל-חַי כְּיָדִיד מְדֻמֶּה – לֹא הָיָה כּוֹבֵשׁ אֶת הַמִּבְצָר הַזֶּה לְעוֹלָם, בְּחַיַּי! כִּי קָצִין גָּדוֹל הָיָה יוּסֻף זֶה, שַׁאטֶר (גִּבּוֹר)… רַק בַּעַל יָד אַחַת הָיָה הַמִּסְכֵּן, אַךְ אִישׁ-מִלְחָמָה חָכָם וּלְלֹא פַּחַד.. וְאִלּוּ הַלָּז, הָרוֹצֵחַ קַאמַל, רַמַּאי וּבוֹגֵד הָיָה וּכְבָר בָּא עַל עָנְשׁוֹ. כִּי גַּם בְּאֶחָיו וּבְנֵי-דָּתוֹ בָּגַד – וְהֵם הֲרָגוּהוּ כְּכֶלֶב בָּזוּי, בְּחַיַּי”…

לְפֶתַע נִזְכַּרְתִּי בְּמַשֶּׁהוּ וְשָׁאַלְתִּי בִּזְהִירוּת:

“הַנָּכוֹן הַדָּבָר, אַבּוּ-עִיסָה יְדִידִי, שֶׁאַתָּה שׁוֹמֵר מֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנִים הָאֵלּוּ עַל פִּתְקָה, שֶׁנָּתַן לְךָ הַקָּצִין יוּסֻף מִתֵּל-חַי שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים לִפְנֵי הֵרָצְחוֹ עַל-יְדֵי קַאמַל אֵפֶנְדִּי וּכְנֻפִיָּתוֹ?”

הַזָּקֵן הִצְטַחֵק, נִעְנַע רֹאשׁוֹ וְאָמַר: “כֵּן, אָחִי, שׁוֹמֵר אֲנִי עָלָיו עַד הַיּוֹם הַזֶּה, וְאֵינִי נִפְרָד מִמֶּנּוּ אֲפִלּוּ לְרֶגַע אֶחָד”.

“הַרְאֵה נָא לִי אֶת פִּסַּת הַנְּיָר הַזֹּאת”, בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנּוּ, “אָנָּא, הַרְאֵנִי, יַא אַבּוּ-עִיסָה, וְתְבָרְכְךָ נַפְשִׁי”…

הַזָּקֵן חִטֵּט וּמִשֵּׁשׁ בְּכִיסֵי בְּגָדָיו וְהוּא מִמַלֵּל אַגַּב חִפּוּשׂ:

“יְדִיד הַיְּהוּדִים שֶׁבְּתַחְשִׁיבָּה וְתֵל-חַי הָיִיתִי, וּמוֹכֵר לָהֶם קֶמַח וְזֵיתִים, וְטַבַּק לְעִשּׁוּן, שֶׁמֶן וְסַבּוֹן… מִסָּבִיב-סָבִיב הִסְתּוֹבְבוּ שׁוֹדְדִים וְרוֹצְחִים, שֶׁבָּאוּ לְכָאן מִן הַחוֹרָן וְאָרְבוּ לַיְּהוּדִים. שֶׁמָּא יָכֹלְתִּי לְהַשְׁאִירָם רְעֵבִים וּבְלִי טַבָּק לַעִשׁוּן? יְדִידִים הָיִינוּ, אַחִים, בְּאַלְלָה. וְהָיִיתִי מֵבִיא לָהֶם בְּלֵילוֹת הַכֹּל. הָיָה לָהֶם כֶּסֶף – טוֹב. לֹא הָיָה – אֵין דָּבָר. יִהְיֶה לָהֶם – וִישַׁלְּמוּ, לֹא חָשַׁשְׁתִּי כְּלָל”…

הַיָּשִׁישׁ הוֹצִיא סוֹף -סוֹף מֵאַחַד הַכִּיסִים הַחֲבוּיִים צְרוֹר קָטָן, שֶׁהָיָה עָטוּף בְּמִטְפַּחַת וְקָשׁוּר בִּשְׂרוֹכִים שׁוֹנִים וּמְגֻוָּנִים. לְאַחַר שֶׁהֵסִיר אֶת כָּל הָעֲטִיפוֹת – הוֹצִיא דַּף-נְיָר קָטָן, יָשָׁן וּצְהַבְהַב, הֵנִיפוֹ מוּלוֹ וְקֵרְבָהוּ אֶל הַמְּשׂוּכָה; וַאֲנִי קָרָאתִי אַט-אַט, בְּקוֹל רוֹעֵד וְנִרְגָּשׁ:

אִשּׁוּר. קִבַּלְתִּי מֵאֵת אַבּוּ-עִיסָה שַׂק אֶחָד קֶמַח, פַּח עֲדָשִׁים, פַּח זֵיתִים, חֲצִי-פַּח שֶׁמֶן, שְׁנֵי רוֹטֶל גְּבִינָה, אֶחָד רוֹטֶל שְׁעוּעִית. אֶת הַכֶּסֶף אֲשַׁלֵּם בְּ-20 בְּאַפְּרִיל 1920. תֵּל-חַי, 20.1.1920 אוֹסְיָה טְרוּמְפֶּלְדּוֹר.

“יַא אַבּוּ- עִיסָה”, אָמַרְתִּי וְקוֹלִי נֶחְבָּא, “יְדִידִי, אַבּוּ- עִיסָה, אָנָּא, מְכֹר לָנוּ אֶת דַּף-הַנְּיָר הַזֶּה, כִּי הוּא יָקָר לָנוּ מְאֹד, זִכָּרוֹן מֵחָבֵר טוֹב וְקָצִין גָּדוֹל”…

“לִמְכֹּר אֶת דַּף-הַנְּיָר?” שָׁאַל הַיָּשִׁישׁ בְּקוֹל נֶעֱלָב, “לֹא, בְּנִי, לֹא, בְּחַיֵּי אַלְלָה. כְּמוֹ עַל קָמֵעַ שׁוֹמֵר אֲנִי עַל פִּסַּת-נְיָר זֹאת שֶׁל הַקָּצִין בַּעַל הַיָּד הָאַחַת, כְּמוֹ עַל דָּבָר יָקָר מְאֹד. כְּבָר בָּאוּ אֵלַי פְּעָמִים אֲחָדוֹת וּבִקְּשׁוּ לִקְנוֹת בְּכֶסֶף הַרְבֵּה, בְּחַיַּי, אַךְ לֹא אֶמְכֹּר אוֹתוֹ לְעוֹלָם, אֵינֶנִּי יָכוֹל לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ, בְּאַלְלָה, חֲבֵרִים הָיִינוּ, יְדִידִים טוֹבִים. הֲיֵשׁ עַכְשָׁו יְדִידִים, בְּנִי?” שָׁאַל הַזָּקֵן וּמָשַׁךְ כְּתֵפָיו.

“שָׁלוֹם לְךָ, אַבּוּ-עִיסָה הָאָצִיל”.

“מַע סַאלַאמָה (לֵךְ לְשָׁלוֹם)”…

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאֶחָד הַסַּפָּר הָרוֹפֵא    🔗

עַל מַצַּב הָרְפוּאָה בָּאָרֶץ בְּיָמָיו הָרִאשׁוֹנִים שֶׁל כְּפַר-גִּלְעָדִי, סָח לִי זַיְד פַּעַם סִפּוּר מְבַדֵּחַ, וַאֲנִי רְשַׁמְתִּיו מִפִּיו.

– לַיְלָה אֶחָד מִלֵּילִי טֵבֵת, מִתְעוֹרֵר אֲנִי מִשְּׁנָתִי מִתּוֹךְ מֵחוּשׁ-שִׁנַּיִם עַז. בַּיָּמִים הַהֵם לֹא הָיָה נָהוּג בָּאָרֶץ לְרַפֵּא שִׁנַּיִם, וּבְכָל הַגָּלִיל כֻּלּוֹ לֹא הָיָה אַפִילוֹ מְרַפֵּא שִׁנַּיִם אֶחָד. אִם בַּקַּדַּחַת זִלְזַלְנוּ, קַל וָחֹמֶר בִּכְאֵב שִׁנַּיִם… וַהֲרֵי יֵשׁ סוֹף-סוֹף גַּם רְפוּאוֹת-בֵּיתִיּוֹת לְמַחֲלָה-לֹא-מַחֲלָה זֹאת: לוֹעֲסִים שִׁנֵּי שׁוּם אֲחָדִים הָדֵק-הֵיטֵב, וְאֶת הָרֶסֶק שָׂמִים עַל הַכּוֹתֶרֶת שֶׁל הַשֵּׁן-הַחוֹלָה… שׁוֹטְפִים אֶת הַפֶּה וְהַגָּרוֹן בְּכוֹסִיּוֹת יַי“ש אֲחָדוֹת – וְשׁוֹכְחִים אֶת הַכְּאֵב וְאֶת הָעוֹלָם וּמְלוֹאוֹ… אַךְ מִשֶּׁעָבְרוּ שְׁלֹשָׁה יָמִים וְהַכְּאֵב הַחַד לֹא רַק שֶׁלֹּא שָׁכַךְ, אֶלָּא גָּבַר וְהָיָה קוֹדֵחַ בְּלִסְתִּי הַתַּחְתּוֹנָה כִּבְמַקְדֵּחַ מַמָּשׁ – הִתְחִילָה צִפּוֹרָה תּוֹבַעַת מִמֶּנִּי בְּכָל פֶּה: 'גֵּשׁ לְרוֹפֵא שִׁנַּיִם, יַעֲקֹר אֶת הַשֵּׁן הַכּוֹאֶבֶת – וַחֲסַל. וְכִי לִכְאֵבֵי עֲקִירָה אַתָּה חוֹשֵׁשׁ? הֲרֵי טָעַמְתָּ כְּבָר לֹא פַּעַם טַעַם נַבּוּטִים שֶׁל רוֹעִים עַרְבִים, טַעְמָם שֶׁל פִּגְיוֹנוֹת שׁוֹדְדִים וְטַעַם מַגְלְבֵי-פְּלָדָה מֵחַיָּלֵי הָאִימְפֶּרְיָה הַתּוּרְכִּית… פָּנֶיךָ נְפוּחִים וּכְחֻלִּים, חֻמְּךָ עוֹלֶה מִיּוֹם לְיוֹם וְאֵין טַעַם לְסֵבֶל זֶה”…

“שֶׁמָּא אֲכַתֵּת רַגְלֵי סוּסָה וְאֶרְכַּב לִטְבֶרְיָה בִּגְלַל שְׁטוּת זֹאת?” טָעַנְתִּי.

“עֲלֵה וּרְכַב לָעֲיָרָה גְּ’דֵידָה אֲשֶׁר בִּלְבָנוֹן, מֵעֵבֶר לְמַ’רְג-עַיוּן”…

“הֲיֵשׁ שָׁם רוֹפֵא-שִׁנַּיִם?”

“יֵשׁ. הֲרֵי עֲיָרָה גְּדוֹלָה הִיא, וְיֵשׁ בָּהּ חַיָּלִים וּקְצִינִים צָרְפָתִים הַרְבֵּה”.

מֶה הָיָה עָלַי לַעֲשׂוֹת? נִתְפַּתֵּיתִי וְהִרְכַּנְתִּי רֹאשִׁי, קָשַׁרְתִּי אֶת לְחַיַּי בְּמִטְפַּחַת-צֶמֶר עָבֶה; הִתְעַטַּפְתִּי בִּירִיעַת-בַּד רְחָבָה; עָלִיתִי וְיָשַׁבְתִּי עַל גַּבּוֹ שֶׁל חֲמוֹר – וְיָצָאתִי צָפוֹנָה. בַּמִּשְׁעוֹל הָעוֹלֶה לִגְ’דֵידָה. קַל לוֹמַר: קוּם וּרְכַב לִגְ’דֵידָה בִּתְקוּפַת טֵבֵת. אַךְ נַסֵּה נָא לָעֲבֹר אֶת עֵמֶק עַיּוּן הַמְּבֹרָךְ, אַחֲרֵי שְׁלֹשָׁה-אַרְבָּעָה יְמֵי דֶּלֶף! גֵּבִים-גֵּבִים, שְׁלוּלִיּוֹת עֲמֻקּוֹת, בּוֹץ עַד לְמַעְלָה מִבִּרְכֵּי הַחֲמוֹר, יָם שֶׁל מַדְמֵנָה. אָמְנָם, נַרְקִיסִים רַבִּים פּוֹרְחִים מִסְּבִיבְךָ וַהֲרֵיהֶם בְּיָדֶיךָ. אַךְ לִבּוֹ שֶׁל מִי פָּנוּי לְנַרְקִיסִים, שָׁעָה שֶׁהוּא חָשׁ בְּשִׁנָּיו, פָּנָיו נְפוּחִים וְגֶשֶׁם טוֹרֵד עַל גַּבּוֹ לְלֹא הֲפוּגוֹת?

הֲרֵינִי יוֹשֵׁב לִי שָׁפוּף עַל חֲמוֹרִי הַדּוֹלֵף כֻּלּוֹ, עָטוּף בִּירִיעַת בַּד קְרוּעָה וּסְפוּגַת מַיִם, מְצַיֵּץ בִּלְשׁוֹנִי הַקְּפוּאָה לִבְהֶמְתִי לְבַל תֵּעָצֵר וְלֹא נִטְבַּע שְׁנֵינוּ בַּקַּרְקַע הַטּוֹבְעָנִית, וּמִתְנַהֵל אַט אַט מֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת, רְטֻבּוֹת, קָרוֹת וּמְשַׁעַמְמוֹת לְעֵבֶר אוֹתָהּ עֲיָרָה נוֹצְרִית, שֶׁבִּגְבוּל לְבָנוֹן.

“הֵי, אֲנָשִׁים טוֹבִים, הֲיֵשׁ כָּאן רוֹפֵא-שִׁנַּיִם?” אֲנִי שׁוֹאֵל בְּהַגִּיעִי לָעֲיָרָה.

“פְּנֵה יָמִינָה”. מְשִׁיבִים לִי.

“הֵי נוֹצְרִים רַחֲמָנִים, הֵיכָן כָּאן רוֹפֵא-שִׁנַּיִם?” אֲנִי שׁוֹאֵל שׁוּב.

“שְׂמֹאלָה”… מְשִׁיבִים לִי.

יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה, קָדִימָה וַאֲחוֹרָה, עַד שֶׁנִּמְצֵאתִי עוֹמֵד בְּפִתְחָהּ שֶׁל מִסְפָּרָה אַחַת, שֶׁלֶט גַּמְלוֹנִי לְפָנַי, וְעָלָיו כָּתוּב בְּאוֹתִיּוֹת גְּדוֹלוֹת: “חַלַאק” (גַּלָּח); וּלְיָדוֹ שֶׁלֶט נוֹסָף וְעָלָיו צִיּוּר שֶׁל סַפָּר, הַמְּסַפֵּר רֹאשׁ פָּרוּעַ, הַמְּרַחֵף בָּאֲוִיר…

“הֲרֵי כָּאן סַפָּר, וַאֲנִי שׁוֹאֵל לְרוֹפֵא-שִׁנַּיִם!” קָרָאתִי בְּקֹצֶר-רוּחַ.

“זֶהוּ”…מְשִׁיבִים לִי סְתוּמוֹת.

“סַפָּר וְרוֹפֵא-שִׁנַּיִם?”

“בְּדִיּוּק, חָוַגָ’ה”…

מַרְאוֹת גְּדוֹלוֹת וּמַבְהִיקוֹת וּמְנוֹרוֹת סַסְגּוֹנִיּוֹת; בַּקְבּוּקִים וּצְלוֹחִיּוֹת מְגֻוָּנוֹת וְרֵיחַ תַּמְרוּקִים מַחֲנִיק בַּחֲלַל הַמִּרְפָּאָה-הַמִּסְפָּרָה. גֶּחָלִים לוֹחֲשׁוֹת בְּאַגַּן-נְחֹשֶׁת גָּדוֹל עַל הָרִצְפָּה; וּכְלוּב מִשְׁתַּלְשֵׁל בְּחוּט בַּרְזֶל אָרֹךְ וְעָבֶה מֵעַל הַתִּקְרָה, וּבְתוֹכוֹ כַּנָּרִית צְהֻבָּה. שׁוּלְיָה אֶחָד מְסַפֵּר. שׁוּלְיָה שֵׁנִי מְגַלֵּחַ וְאִלּוּ הָאֻמָּן עַצְמוֹ, הַלְּבוּשׁ חֲלִיפָה כְּחֻלָּהּ עַל גּוּפוֹ הַנָּמוּךְ וּשְׂפָמוֹ עָשׂוּי כִּשְׁתֵּי חֲנִיתוֹת, קוֹלֵעַ אֶת צַמָּתוֹ שֶׁל כֹּמֶר אֶחָד, מְקַפְּלָהּ כְּעוּגָה עֲגֻלָּה וּקְלוּעָה לְמַעְלָה מֵעָרְפּוֹ…

“שָׁלוֹם!” אֲנִי אוֹמֵר בְּהִכַּנְסִי.

“בּוֹנְז’וּר, מִיסְיֶה!”

הוֹרַדְתִּי מֵעָלַי אֶת הַבַּד הַדּוֹלֵף מַיִם, הִנַּחְתִּיו לְיַד הַדֶּלֶת וְעָמַדְתִּי וְסָקַרְתִּי אֶת הָרוֹפֵא וְאֶת מִרְפְּאָתוֹ בְּמַבָּט נָבוֹךְ וְתוֹהֶה, וְכֻלִּי חֲרָטָה וַחֲרָדָה…

“הוֹי הַמָּשִׁיחַ!” קָרָא הָאֻמָּן נִפְחָד, כְּשֶׁהוּא מוֹשֵׁךְ יָדָיו מִצַּמָּתוֹ הַמְּקֻפֶּלֶת שֶׁל הַכֹּמֶר וְסוֹפְקָן, “מָה יֵשׁ לְךָ שָׁם בְּפִיךָ, בְּשֵׁם אֱלֹהִים?”

פָּעַרְתִּי אֶת פִּי בְּיִסּוּרִים נוֹרָאִים וּבְעֵינַי נִקְווּ דְּמָעוֹת.

“שֵׁב!” מוֹרֶה לִי הָ“רוֹפֵא” וּמְצַוֶּה עַל עוֹזְרָיו: “הָבֵא כִּסֵּא, הַנַּעַר! הוֹצִיאוּ אֶת הַמַּכְשִׁירִים, מַהֵר! הוֹסֵף גֶּחָלִים!”

יָשַׁבְתִּי וְהִסְתַּכַּלְתִּי בָּרְאִי וְלֹא הִכַּרְתִּי אֶת קְלַסְתֵּר פָּנַי…

“יֵשׁ לְךָ מַזָּל, מִיסְיֶה”, אָמַר הָאֻמָּן, כְּשֶׁהוּא נִגַּשׁ אֵלַי וְתוֹחֵב לְתוֹךְ פִּי אֶצְבַּע עָבָה וּזְרוּעָה שְׂעָרוֹת גְּזוּזוֹת, “רַק זֶה גָּמַרְתִּי לְטַפֵּל בִּשְׂעָרוֹ הַקָּדוֹשׁ שֶׁל הַכֹּמֶר, וְיָדַי עוֹדָן סְפוּגוֹת קְדֻשָּׁה וְשֶׁמֶן-מִשְׁחָה, לִרְפוּאָה וּלְהַבְרָאָה… חַת-שְׁתַּיִם”, הוּא אוֹמֵר וְעוֹקֵר בְּכָל כֹּחוֹ שֵׁן מִתּוֹךְ פִּי, “וְהַכְּאֵב יַעֲבֹר”…

שׁוֹתֵת דָּם, כָּאוּב וּתְקוּף-חֹם שָׁכַבְתִּי בְּחַדְרִי שְׁלֹשָׁה יָמִים וְרָאשִׁי עָלַי כְּגַלְגַּל. וְהַתְּפִיחוּת – לֹא רַק שֶׁלֹּא יָרְדָה, אֶלָּא פָּשְׂתָה וְעָלְתָה וּפָנַי הָיוּ כְּכַדּוּר נָפוּחַ, כְּחַלְחַל-שְׁחַרְחַר, שֶׁשְּׁתֵּי נְקֻדּוֹת קְטַנּוֹת וּשְׁחוֹרוֹת מְבַצְבְּצוֹת מִתּוֹךְ קֶמֶט שֶׁבְּחֶלְקוֹ הָעֶלְיוֹן.

וּכְשֶׁהוֹשִׁיבוּנִי סוֹף סוֹף בַּעֲגָלָה וְהִבְהִילוּנִי לְרוֹפֵא-שִׁנַּיִם שֶׁבִּטְבֶרְיָה, וְהַלָּז בָּדַק אֶת פִּי וְשָׁמַע אֶת תּוֹלְדוֹת הַנְּפִיחוּת – צָחַק צְחוֹק מִדַּרְדֵּר.

“שֵׁן בְּרִיאָה עָקַר הַסַּפָּר-הָרוֹפֵא הַלְּבָנוֹנִי”, אָמַר וְצָחַק, "וְעַתָּה נַרְחִיק אֶת הַשֵּׁן הַחוֹלָה וּפָנֶיךָ יִרְזוּ בִּן-לַיְלָה וְתַבְרִיא.

הָבוּ גֹּדֶל לִטְבֶרְיָה שֶׁל רַבִּי מֵאִיר בַּעַל-הַנֵּס!

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁנַיִם אֶל שֵׁיּךְ אַבְּרֵיק    🔗

תֵּשַׁע שָׁנִים יָשַׁב זַיְד עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ בִּכְפַר-גִּלְעָדִי וְשִׁקַּע בַּקְּבוּצָה אֶת מִרְצוֹ, רַעֲיוֹנוֹתָיו וּקְרִינָתוֹ הָאִישִׁית, אַךְ “מוֹרֶשֶׁת הַדָּם” – שְׁנוֹת הַיְּשִׁיבָה עַל אֻכַּף הַסּוּסָה וְחֹפֶשׁ הַתְּנוּעָה – הִטְבִּיעוּ חוֹתָמָם עַל נַפְשׁוֹ וְהִדְרִיכוּ מְנוּחָתוֹ. בַּעַל מַחֲשָׁבָה עַצְמָאִית הָיָה זַיְד, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לָלֶכֶת בַּתֶּלֶם, שֶׁנֶּחֱרַשׁ עַל-יְדֵי אֲחֵרִים. וּבְיוֹם קַיִץ אֶחָד שֶׁל שְׁנַת 1926, וְהוּא אָז כְּבֶן אַרְבָּעִים שָׁנָה, אָסַף אֶת מִשְׁפַּחְתּוֹ בַּת שֵׁשׁ הַנְּפָשׁוֹת, הֶעֱמִיסָהּ עַל מַשָּׂאִית וְעָזַב אֶת הַגָּלִיל אֲשֶׁר כֹּה אָהַב. וּכְשֵׁם שֶׁבָּא לַקְּבוּצָה וְכֻתָּנְתּוֹ בִּלְבַד לְעוֹרוֹ, כָּךְ גַּם יָצָא עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ לִקְרַאת הַבִּלְתִּי-נוֹדָע – וּבְיָדוֹ אֵין מְאוּמָה…

לְאָן? אֵיפֹה יַשְׁלִיךְ עָגְנוֹ, כְּדֵי לְהַתְחִיל מִבְּרֵאשִׁית? מִי יִפְתַּח דַּלְתּוֹ לְמִשְׁפָּחָה בַּת שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת וִימַלֵּא חַיֶּיהָ תֹּכֶן חָדָשׁ?

כְּהוֹזֶה בְּהָקִיץ הִתְהַלֵּךְ זַיְד בִּרְחוֹבוֹת חֵיפָה הַקְּטַנָּה אַךְ הַתּוֹסֶסֶת וְלִבּוֹ מַר עָלָיו. עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנָה חַי בַּכְּפָרִים שֶׁבְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל שֶׁלּוֹ, שָׁמַר בַּמּוֹשָׁבוֹת וְחָרַשׁ אֶת שְׂדוֹת הַקְּבוּצָה; אָהַב בְּכָל לִבּוֹ אֶת סוּסָתוֹ, יְדִידָתוֹ וְשֻׁתַּפְתּוֹ לִשְׁמִירָה, וְהִתְקַשֵּׁר אֶל הָאֲדָמָה וְהַמַּחְרֵשָׁה. הַיָּרָק וְהַתְּבוּאָה, הַטּוּרִיָּה וְהַמַּשְׁתֵּלָה – וּפֶתַע-פִּתְאֹם יִפָּרֵד מִכָּל הַיָּקָר וְקָדוֹשׁ לוֹ וְיִהְיֶה פּוֹעֵל עִירוֹנִי? אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד, הַנַּוָּד-מֵרָצוֹן, יִכָּבֵל פִּתְאֹם אֶל מְכוֹנָה בְּבֵית-חֲרֹשֶׁת וְיִכָּלֵא בְּבֵית-מְלָאכָה אַפְלוּלִי? כֵּיצַד יִנְשֹׁם בְּלֹא הַמֶּרְחָבִים, בְּלִי הַשֶּׁמֶשׁ בַּיּוֹם וְהַיָּרֵחַ וְהַכּוֹכָבִים בַּלַּיְלָה מֵעַל לְרֹאשׁוֹ? וּבֵינְתַיִם הוּא יוֹשֵׁב בְּדִירָה אֲרָעִית וְכוֹתֵב מִכְתָּבִים לִידִידָיו, בָּהֶם יַבִּיעַ דִּכְּאוֹנוֹ וִיבַקֵּשׁ עַל נַפְשׁוֹ: מִכְתָּב לְיִצְחָק בֶּן-צְבִי, אֲשֶׁר יַחַד אִתּוֹ זָרַע אֶת גַּרְעִין “הַשּׁוֹמֵר” בְּבַיִת נִדַּח אֲשֶׁר בְּתוֹךְ פַּרְדֵּס שֶׁבְּיָפוֹ… לְדָוִד בֶּן-גּוּרְיוֹן, אֲשֶׁר עִמָּדוֹ עָבַד וְשָׁמַר וְקָדַח בְּסֶגֶ’רָה שֶׁבַּגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן; וּמִכְתָּב לְבֶּרְל כַּצְנֶלְסוֹן, אֲשֶׁר יַחַד אִתּוֹ הִשְׁקָה אֶת פַּרְדְּסֵי פֶּתַח-תִּקְוָה, וְעָמַד לִימִינוֹ בַּיָּמִים הַגְּדוֹלִים שֶׁבָּהֶם נוֹסְדָה “הִסְתַּדְּרוּת הָעוֹבְדִים” בְּחֵיפָה זֹאת עַצְמָהּ…

הֲיַעַמְדוּ יְדִידָיו אֵלֶּה מִן הַצַּד בִּשְׁעַת דַּחֲקוֹ וְלֹא יוֹשִׁיטוּ לוֹ יַד-אַחִים בַּצַּר לוֹ?

אָכֵן, עַד שֶׁעֶזְרָתָם תָּבוֹא, וְאֵין סָפֵק שֶׁבּוֹא תָּבוֹא – מְהַלֵּךְ לוֹ זַיְד בְּסִמְטָאוֹת חֵיפָה הָרַעֲשָׁנִיּוֹת, גּוֹרֵר רַגְלָיו הַנְּעוּלוֹת מוֹקַיִם חוּמִים וּגְבֹהִים, וְהוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת נוּגוֹת וְגוֹנֵחַ בַּחֲשַׁאי… וּפֶתַע פִּתְאֹם חָשׁ טְפִיחָה חֲזָקָה עַל שִׁכְמוֹ…

“זַיְד!” הוּא שׁוֹמֵעַ קוֹל נִרְגָּשׁ קוֹרֵא מוּלוֹ – וּשְׁתֵּי זְרוֹעוֹת אֲרֻכּוֹת וּכְבֵדוֹת לוֹפְתוֹת אֶת צַוָּארוֹ וּמְחַבְּקוֹת אוֹתוֹ כְּבִצְבָת שֶׁל פְּלָדָה, “אַח, זַיְד אָחִי!”

“אוֹי, הַדּוֹד יַענְקְל?!” קוֹרֵא זַיְד מֻפְתָּע, “אֶת מִי עֵינַי רוֹאוֹת?”

“אֶת הַפֶעטֶער (דּוֹד) יַענְקְל בֶּאֱמֶת”… עוֹנֶה הַלָּז בְּכָל רָחְבּוֹ וְגָבְהוֹ.

“מֵאַיִן, הַדּוֹד יַענְקְל?”

"וְהַלָּז צוֹחֵק וְעוֹנֶה: “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”…

“וּלְאָן?”

“בָּאֱמֶת שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ”…

“הֵיכָן הָיִיתָ כָּל אוֹתָן הַשָּׁנִים?” שׁוֹאֵל זַיְד וּמַבִּיט בַּדּוֹד.

“בָּעוֹלָם הַגָּדוֹל וְהַזָּר”… מֵשִׁיב הַלָּה וּמְמַצְמֵץ בְּעֵינָיו.

“וּלְאָן אַתָּה הוֹלֵךְ?”

“לָעוֹלָם הַקָּטָן שֶׁלָּנוּ”…

“פֶּתַח פִּיךָ, דּוֹד יַענְקְל!”

“הֲרֵינִי פּוֹקֵחַ עֵינַי, זַיְד, וְזוֹקֵף אָזְנַי”…

“עָזַבְנוּ אֶת כְּפַר-גִּלְעָדִי, דּוֹד יַענְקְל”. אוֹמֵר זַיְד בְּקוֹל נָמוּךְ.

“אֱלֹהִים יֶשְׁנוֹ בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם”, מֵשִׁיב הַדּוֹד כִּלְאַחַר יָד.

“אֲנִי מְחַכֶּה לְהִתְגַּלּוּתוֹ”…

“בּוֹא יָבוֹא, זַיְד!”

“וּבֵינְתַיִם הִנְנִי מִיֹּאָשׁ”, נֶאֱנַח הַשּׁוֹמֵר הַוָּתִיק.

“כָּל-כָּךְ מַהֵר?”

“אָנוּ שֵׁשׁ נְפָשׁוֹת”…

“לְאַבָּא שֶׁלִּי הָיוּ שְׁתֵּים-עֶשְׂרֵה”…

“וְהֵיכָן הֵן?”

“אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁכַח אַף אַחַת מֵהֶן”…

“מָה רְצוֹנְךָ לוֹמַר, דּוֹד יַענְקְל?” שׁוֹאֵל זַיְד.

“שֶׁנִּגְמַע כַּמָּה כּוֹסוֹת סוֹדָהּ וּנְצַנֵּן אֶת מַצַּב-הָרוּחַ שֶׁלְּךָ”… מֵשִׁיב יַענְקְל; שְׁנֵיהֶם נִגַּשִׁים לַדֶּלְפֵּק שֶׁל מוֹכֵר לִימוֹנָדָה, וְהַלָּה שׁוֹאֵב בְּסֵפֶל-אַדִּירִים נוֹזֵל צְהַבְהַב, אֲשֶׁר גְּלִידֵי קֶרַח צָפִים בְּתוֹכוֹ, וּמוֹזֵג לָהֶם שְׁתֵּי כּוֹסוֹת גַּמְלוֹנִיּוֹת.

“לְחַיִּים, זַיְד!”

“לְחַיִּים, הַדּוֹד יַענְקְל!”

“הֲרֵינִי מַזְמִין אוֹתְךָ לַקְּבוּצָה שֶׁלָּנוּ”, אוֹמֵר הַדּוֹד אַגַּב גְּמִיעָה מִן הַכּוֹס הַשְּׁנִיָּה, “כְּחָבֵר שְׁוֵה-זְכֻיּוֹת”…

“אֵיזוֹ קְבוּצָה?”

“קְבוּצַת הָרוֹעִים”…

“וְכִי עוֹדֶנָּה קַיֶּמֶת?”

“הוֹ-הוֹ! כֻּלָּם יְדִידֶיךָ שָׁם, זַיְד”…

“מִי לְמָשָׁל?”

“נוּ, פְלַיְשֶׁר, אַבְּרַמְזוֹן, קוֹזַצ’וֹק, אֲנִי וְעוֹד וְעוֹד”.

“הֵיכָן קְבוּצָה זֹאת קַיֶּמֶת?” תָּמֵהַּ זַיְד.

“מוּל הַכַּרְמֶל הַנִּפְלָא הַזֶּה”…

“כְּלוֹמַר?”

“לְמַעְלָה, בַּדֶּרֶךְ לְנַהֲלָל, בַּיַּעַר”.

“אֵיזֶה יַעַר?”

“שֶׁל קוּסְקוּס-טַבְּעוּן”.

“הֲיֵשׁ שָׁם עֵצִים?”

“יַעַר מַמָּשׁ, בֶּן-אָדָם, כְּמוֹ בְּסִיבִּיר שֶׁלְּךָ. תִּתְאַהֵב בּוֹ מִיָּד”…

“וּמָה אַתֶּם עוֹשִׂים שָׁם?”

“רוֹקְדִים הוֹרָה, שָׁרִים שִׁירֵי-רוֹעִים וְגַם עוֹסְקִים בְּמִרְעֶה”…

“וּמָה אַתֶּם רוֹעִים שָׁם?”

“נוּ, פָּרוֹת, כְּבָשִׂים וְעוֹד”.

“מְעַנְיֵן”…

“מִצְטָרֵף?” דָּחַק בּוֹ הַדּוֹד יַענְקְל.

“נֵלֵךְ וְנִשְׁאַל אֶת צִפּוֹרָה”… עוֹנֶה זַיְד.

“מָחָר בַּבֹּקֶר עָלֵינוּ לִהְיוֹת שָׁם, זַיְד. מֵבִין? אִם לֹא נִזְדָּרֵז לָבוֹא – יָבוֹאוּ אֲחֵרִים וְיִתְפְּסוּ מְקוֹמוֹתֵינוּ”.

וְהַשְּׁנַיִם יוֹצְאִים אֶל הַדִּירָה הָאֲרָעִית.

“הוֹי, הַדּוֹד יַענְקְל!” מַקְבִּילִים הַיְּלָדִים אֶת פְּנֵי הָאוֹרֵחַ הָרָחָב בִּקְרִיאוֹת תְּרוּעָה וְכֻלָּם נִתְלִים עַל כְּתֵפָיו, “חָזַרְתָּ אֵלֵינוּ?”

“הַפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה”…

“מָה זֶה, הַדּוֹד יַענְקְל?” הֵם שׁוֹאֲלִים וְנוֹטְלִים מִן הַכִּבּוּד שֶׁהוּא מוֹשִׁיט לָהֶם.

“בַּקְלַאוָה, בְּנֵי חַיִל, סֻכָּרִיּוֹת עַרְבִיּוֹת טוֹבוֹת וּמְתוּקוֹת”…

“תּוֹדָה רַבָּה, הַדּוֹד יַענְקְל. אֶלֶף שָׁנִים שֶׁלֹּא טָעַמְנוּ סֻכָּרִיּוֹת, כִּי לְאַבָּא שֶׁלָּנוּ אֵין כֶּסֶף”…

הַיְּלָדִים שְׂמֵחִים לַהַצָּעָה וְצִפּוֹרָה מַסְכִּימָה, כַּמּוּבָן. וְכִי מָה יֵשׁ לָהֶם בְּעִיר זָרָה זֹאת? אֵין שָׂדוֹת וְאֵין עֵצִים וְיֵשׁ רַק יָם מָלוּחַ…

"אֵיךְ קוֹרְאִים לִקְבוּצַת הָרוֹעִים, הַדּוֹד יַענְקְל?

"נוּ, שֵׁיךְ אַבְּרֵיק. כֵּן, בְּשֵׁיךְ אַבְּרֵיק יֵשׁ יַעַר גָּדוֹל נוֹרָא, וְיֵשׁ פְּרָחִים בַּיַּעַר. וְיֵשׁ עֵדֶר וְרוֹעִים, וְשָׁרִים וּמְחַלְּלִים בַּחֲלִילִים וְהַגְּדָיִים רוֹקְדִים…

וּלְאַבָּא תִּהְיֶה שׁוּב סוּסָה, כְּמוֹ אָז כְּשֶׁהָיָה שׁוֹמֵר בַּגָּלִיל, וְהוּא יִהְיֶה עוֹד פַּעַם שׁוֹמֵר, וְיִהְיֶה לוֹ רוֹבֶה.

רַק שֶׁתָּשׁוּבוּ מַהֵר וְתִקְּחוּ אוֹתָנוּ לִקְבוּצַת הָרוֹעִים, כִּי אָנוּ אוֹהֲבִים נוֹרָא חָלָב וּגְבִינָה, גְּעִיָּה וּפְעִיָּה שֶׁל עִזִּים וְשֶׁל כְּבָשִׂים"…

וְעוֹד בְּאוֹתוֹ יוֹם נָטְלוּ זַיְד וְהַדּוֹד יַענְקְל שְׁנֵי מַקְלוֹת עָבִים בִּידֵיהֶם – וְיָצְאוּ לְדֶרֶךְ הַמּוֹלִיכָה מִזְרָחָה, אֶל יַעַר הָאַלּוֹנִים וְהָאֵלוֹת אֲשֶׁר בְּשֵׁיךְ אַבְּרֵיק וְחַרְתִיָּה.

כְּדֵי שֶׁנָּבִין מַה טִּיבָהּ שֶׁל קְבוּצַת-הָרוֹעִים בְּשֵׁיךְ אַבְּרֵיק, עָלֵינוּ לַחֲזֹר חֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שָׁנִים אֲחוֹרַנִּית, אֶל הַיָּמִים שֶׁבָּהֶם כָּבְשׁוּ הַשּׁוֹמְרִים הָעִבְרִים אֶת הַשְּׁמִירָה וְהַמִּרְעֶה בְּמוֹשְׁבוֹת הַשּׁוֹמְרוֹן. בֹּקֶר בֹּקֶר הָיוּ הָרוֹעִים הַזָּרִים בָּאִים אֶל חַצְרוֹת הָאִכָּרִים וּמוֹצִיאִים אֶת הַבָּקָר וְהַצֹּאן לְמִרְעֶה. עַד שֶׁנִּתְבָּרֵר, כִּי בַּיּוֹם מוֹפִיעִים הַלָּלוּ כְּרוֹעִים שֶׁל מַמָּשׁ, אַךְ דֶּרֶךְ-אַגַּב הֵם מְרַגְּלִים וּמְגַלִּים אֶת מְקוֹמוֹת הַתֻּרְפָּה שֶׁל הָאֻרְווֹת וְהָרְפָתִים שֶׁל הַיְּהוּדִים. וּבַלַּיְלָה הֵם בָּאִים בַּחֲשַׁאי כְּשׁוֹדְדִים, וְגוֹנְבִים אֶת הַבׇּקָר וְהַצֹּאן, מִבְּלִי שֶׁהַכְּלָבִים יַחְרְצוּ אֲפִילוּ לְשׁוֹנָם עַל הָרוֹעִים הַמֻּכָּרִים לָהֶם… אָז הֶחְלִיט וַעַד “בַּר-גִּיּוֹרָא” לִשְׁלֹחַ חֲבֵרִים אֲחָדִים אֶל הַבֶּדְוִים הַנּוֹדְדִים, כְּדֵי שֶׁיִּחְיוּ בֵּינֵיהֶם וְיִלְמְדוּ אֶת תּוֹרַת הַמִּרְעֶה וַהֲוַי הָרוֹעִים. זַיְד וַחֲבֵרוֹ יִגָּאֵל, אֲשֶׁר שָׁמְרוּ בַּתְּקוּפָה הַהִיא בְּכַרְכּוּר וְקָשְׁרוּ קִשְׁרֵי-יְדִידוּת עִם הַבֶּדְוִים מִשֵּׁבֶט הַתּוּרְכְּמֶנִים, בָּאוּ אֶל שֵׁיךְ הַשֵּׁבֶט בְּבַקָּשָׁה: לְהַכְנִיס לְתוֹךְ שִׁבְטָם שְׁלֹשָׁה בַּחוּרִים יְהוּדִים, אֲשֶׁר יִהְיוּ נוֹדְדִים בְּמֶשֶׁךְ שָׁנָה אַחַת עִם רוֹעֵיהֶם וְעֶדְרֵיהֶם חִנָּם אֵין כָּסֶף – וְיִלְמְדוּ לִהְיוֹת רוֹעִים. מִפִּתָּם יֹאכְלוּ וּמֵחֲלָבָם יִשְׁתּוּ, נַעֲלֵיהֶם יִנְעֲלוּ וּבִגְדֵיהֶם יִלְבְּשׁוּ. בִּשְׂפָתָם יְדַבְּרוּ וּבְדַרְכֵיהֶם יֵלְכוּ. בַּאֲשֶׁר יָלִינוּ הָרוֹעִים יָלוּנוּ אַף הֵם, וּבִשְׁעַת קְטָטָה וּמְרִיבָה – יְסַיְּעוּ בִּידֵיהֶם לִגְבֹּר עַל הָאוֹיֵב…

וּשְׁלֹשָׁה שׁוֹמְרִים צְעִירִים – אַרְיֵה אַבְּרַמְסוֹן, גֵּרְשׁוֹן פְלֵיְשֶׁר וְדָוִד צַלֶבִיץ – הִתְעַטְּפוּ עֲבָאִיּוֹת שְׁחֹרוֹת וְכִסּוּ רָאשֵׁיהֶם כֻּפִיּוֹת לְבָנוֹת וּשְׂרוֹכִים שְׁחֹרִים וְהָלְכוּ אֶל בֵּין רוֹעִי שֵׁבֶט הַתּוּרְכְּמֶנִים, אֲשֶׁר נָדְדוּ עַל עֶדְרֵיהֶם בַּשּׁוֹמְרוֹן וּבְעֵמֶק-יִזְרְעֶאל…

“צֵידָתֵנוּ לְיוֹם שָׁלֵם הָיְתָה פִּתָּה אַחַת”, סִפֵּר אַרְיֵה אַבְּרַמְסוֹן. בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים הָיִינוּ מְתַבְּלִים אוֹתָהּ בְּעִשְׂבֵי-בַּר שׁוֹנִים. בְּעוֹנַת הַחֲלִיבָה, הָיִינוּ רַשָּׁאִים לַחֲלֹב לְעַצְמֵנוּ חָלָב מֵעֲטִינֵי הַמַּמְלִיטוֹת וְלִטְבֹּל בּוֹ אֶת הַפִּתָּה.

וּבִּימֵי הַקָּצִיר הָיִינוּ גּוֹנְבִים מְלִילוֹת, קוֹלִים גַּרְעִינֵי חִטָּה וּמֵיטִיבִים בָּהּ אֶת לִבֵּנוּ. בַּלֵּילוֹת הָיוּ מְעִירִים אוֹתִי מֵהַשֵּׁנָה וּמְלַמְּדִים אֶת יָדַי לֶאֱטֹם אֶת פִּיּוֹת הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁעַל צַוָּארֵי הַכְּבָשִׂים, לְבַל יַשְׁמִיעוּ צִלְצוּל; מִתְגַּנְּבִים חֶרֶשׁ לְחֶלְקַת תְּבוּאָה שֶׁל יְהוּדִי אוֹ שֶׁל עַרְבִי וּמְשַׁלְּחִים בָּהּ אֶת הָעֵדֶר, שֶׁיִּרְעֶה לַשּׂבַע… וְאִם שׁוֹמֵר הַשָּׂדֶה הִרְגִּישׁ בָּנוּ – הָיִינוּ יוֹרִים בָּאֲוִיר וּמַפְחִידִים אוֹתוֹ, מַבְעִיתִים אֶת הָעֵדֶר בִּקְרִיאוֹת-חִרְחוּר כְּדֵי שֶׁיִּסְתַּלֵּק בִּסְעָרָה מֵהַתְּבוּאָה – וְכֻלָּנוּ נֶעְלָמִים בְּחָסוּת הַחֲשֵׁכָה"…

“לַיְלָה אֶחָד”, מְסַפֵּר גֵּרְשׁוֹן פְלֵיְשֶׁר, "נִתְקַלְנוּ בִּשְׁנֵי שׁוֹמְרִים, שֶׁאָרְבוּ לָנוּ בְּקָמָה. חֲבֵרַי הָרוֹעִים שָׁכְבוּ בֵּין הַשִּׁבֳּלִים בְּלִי תְּנוּעָה, וְגַם הַכְּבָשִׂים הִרְגִּישׁוּ כַּנִּרְאֶה בַּסַּכָּנָה וְנָדַמּוּ… הָרוֹעֶה הַבֶּדְוִי, שֶׁרָבַץ מְכֻוָּץ לְיָדִי, לָחַשׁ עַל אָזְנִי: 'פְּתַח בִּירִיּוֹת. יָרִיתִי וְהַשּׁוֹמְרִים יָרוּ, אַךְ בֵּינְתַיִם הִסְפִּיקוּ הָרוֹעִים הָאֲחֵרִים לַחֲמֹק מִתּוֹךְ הַתְּבוּאָה וּלְהִסְתַּלֵּק בְּחָסוּת הָאֲפֵלָה. עִם קַרְנֵי הַבֹּקֶר הָרִאשׁוֹנוֹת הִגַּעְנוּ לִבְאֵר, כְּדֵי לְהַשְׁקוֹת אֶת הָעֲדָרִים..

עִם יִסּוּד כְּפַר-גִּלְעָדִי הִגִּיעָה קְבוּצַת הָרוֹעִים לְשָׁם, מָצְאָה מִקְלָט בְּבָתֵּי-הַחֹמֶר הָעֲזוּבִים שֶׁבְּתֵל-חַי, וְאֶת הָעֵדֶר רָעוּ בַּשֶּׁטַח הַנִּרְחָב, הַיָּדוּעַ בְּשֵׁם טַיּוּן. מִשָּׁם נָדְדָה קְבוּצַת הָרוֹעִים לְחַמָרָה אֲשֶׁר לִגְדוֹת נְהַר הַחַצְבַּנִי, חָנְתָה בְּתוֹךְ אֹהָלִים וְחָלְמָה עַל יִשּׁוּב-רוֹעִים שֶׁל קֶבַע. וּמֵחַמָרָה נָדְדָה הַקְּבוּצָה לְשֵׁיךְ אַבְּרֵיק, וְגַם שָׁם הִתְיַשְּׁבָה קְבוּצַת הָרוֹעִים בְּחוּשׁוֹת יְשָׁנוֹת וַהֲרוּסוֹת, אֲשֶׁר בְּתוֹכָן יָשְׁבוּ לְפָנֶיהָ אֲרִיסִים עַרְבִים, שֶׁעִבְּדוּ בֶּעָבָר אֶת אַדְמַת הַסְּבִיבָה. אַךְ מִשֶּׁנִּגְאֲלָה הָאֲדָמָה וְקָמָה לְנַחֲלָה לְעַם-יִשְׂרָאֵל, עָזְבוּ הָאֲרִיסִים אֶת הַחוּשׁוֹת הָעֲלוּבוֹת וְהָרוֹעִים הָעִבְרִים הִתְיַשְּׁבוּ בְּתוֹכָן.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וּשְׁלֹשָׁה בִּקְבוּצַת הָרוֹעִים    🔗

שָׁנָה לְאַחַר שֶׁמִּשְׁפַּחַת זַיְד הִתְיַשְּׁבָה בַּחוּשׁוֹת, בִּקַּרְתִּי בְּשֵׁיךְ אַבְּרֵיק וְאֵלֶּה הַדְּבָרִים שֶׁרָשַׁמְתִּי אָז עַל הַנְּיָר:

שַׁלְוַת־יָהּ נְסוּכָה עַל הַכֹּל. דְּמָמָה עֲמֻקָּה. מִדָּרוֹם מַשְׁחִיר-מוֹרִיק רֶכֶס הַכַּרְמֶל עַל חֻרְשׁוֹתָיו הָעֲבֻתּוֹת, וּמִמִּזְרָח מִשְׂתָּרֵעַ עֵמֶק-יִזְרְעֶאל הָרָחָב וְהַיָּרֹק. יִשּׁוּבִים קְטַנְטַנִּים פְּזוּרִים פֹּה וָשָׁם, בּוֹלְטִים בְּגַגּוֹתֵיהֶם הָאֲדֻמִּים.

קְבוּצַת-הָרוֹעִים נִמְצֵאת בְּחוּשׁוֹת הַהֲרוּסוֹת לְמֶחֱצָה, עַל גִּבְעָה יְרֻקָּה וְרַעֲנָנָה. אַלּוֹן, אֵלָה וְלִבְנִים מוֹרִיקִים בַּיַּעַר. וּלְמַטָּה, בַּמּוֹרָד, מִתְפַּתֵּל הַקִּישׁוֹן בְּקַו-כֶּסֶף מְסֻלְסָל, מַבְרִיק וּמְנוֹצֵץ.

“זֶה נָחָשׁ!” לוֹחֵשׁ יִפְתַּח לְעַצְמוֹ, בְּהִסְתַּכְּלוּ בַּנָּהָר, “נָחָשׁ גָּדוֹל נוֹרָא”…

“אַתָּה מְפַחֵד, יִפְתָּח?” שׁוֹאֵל הָאָב אֲלֶכְּסַנְדֶּר.

“כֵּן, אַבָּא”…

"יִפְתַּח מִצְטַחֵק, מִתְכַּוֵּץ וּמְחַפֵּשׂ לוֹ מַחֲסֶה בֵּין רַגְלֵי אָבִיו הַגָּבֹהַּ וְהֶחָסֹן. שֵׁשׁ שָׁנִים מָלְאוּ כְּבָר לַיֶּלֶד. נְמוּךְ-קוֹמָה הוּא, רְחַב-גֶּרֶם וּכְבַד-תְּנוּעָה. פָּנָיו שְׁחוּמִים, עֵינָיו וּשְׂעָרוֹ שְׁחוֹרִים, רְחוּצֵי שֶׁמֶשׁ וְטַל. שַׁתְקָן הוּא מִטִּבְעוֹ וּלְבַדּוֹ יִתְהַלֵּךְ בַּחֻרְשׁוֹת הַסְּבוּכוֹת וּבַעֲשָׂבִים הַגְּבֹהִים. מִתְהַלֵּךְ וְשׁוֹתֵק.

אָחִיו וַאֲחוֹתוֹ הַגְּדוֹלִים מִמֶּנּוּ חַיִּים כָּל יְמוֹת הַשָּׁבוּעַ בְּנַהֲלָל, הַמּוֹשָׁב הַקָּרוֹב. הֵם לוֹמְדִים שָׁם בְּבֵית-הַסֵּפֶר. רַק הוּא וְאָחִיו נִמְצָאִים בַּקְּבוּצָה, וְאָחִיו עוֹדֶנּוּ קָטָן.

“שֶׁמָּא תֵּלֵךְ כְּבָר גַּם אַתָּה לְבֵית-הַסֵּפֶר?” שׁוֹאֲלִים אוֹתוֹ הַגְּדוֹלִים.

“לֹא”, הוּא עוֹנֶה וּמַשְׁפִּיל עֵינָיו לָאָרֶץ, “אֲנִי עוֹד קָטָן, כָּזֶה”…

חֲצַר הַקְּבוּצָה זְרוּעָהּ כֻּלָּהּ אַבְנֵי-מַפֹּלֶת, שִׁבְרֵי-עַמּוּדִים וְכוֹתָרוֹת עַתִּיקוֹת. הַבָּתִּים הַבּוֹדְדִים, הַמְּשַׁמְּשִׁים מִכְלְאוֹת לַצֹּאן, מָטִים לִנְפֹּל. הַכִּפָּה עַל קֶבֶר הַשֵּׁיךְ הַקָּדוֹשׁ מַלְבִּינָה בְּאֵלֶם.

שֶׁקֶט בַּכֹּל. עִם בֹּקֶר יָקוּמוּ הָרוֹעִים וְיוֹצִיאוּ אֶת הַצֹּאן מִן הַמִּכְלָאוֹת. לְרֶגַע תָּקוּם תְּנוּעָה. שֶׂה פּוֹעֶה, עֵז גּוֹעָה. תַּיִשׁ מְזוֹרֵר וּפַעֲמוֹן מַשְׁמִיעַ צִלְצוּל עָמוּם.

“בְּרְר וַיְי! בְּרְר וַיְי!” מְזָרְזִים הָרוֹעִים אֶת הָעֵדֶר.

וְהַצֹּאן יוֹרְדוֹת מִן הַגֶּבַע וְנֶעְלָמוֹת בָּעֵשֶׂב הַגָּבֹהַּ וְהַדָּשֵׁן שֶׁבִּשְׂדוֹת הַבּוּר הַמְּרֻבִּים וְשָׁב הַשֶּׁקֶט וְהִשְׂתָּרֵר. מִן הַבְּקָעִים וְהַסְּדָקִים יָצְאוּ הַחַרְדּוֹנִים, יִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי הָאֲבָנִים וְיִתְחַמְּמוּ בְּאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ. הַשְּׁרַקְרַקִּים הַסַּסְגּוֹנִיִּים יוֹפִיעוּ מַחֲנוֹת-מַחֲנוֹת וְיָטוּסוּ בְּשְׁרִקְרוּק מְבֹהָל מֵעַל נְחִילֵי-הַדְּבוֹרִים שֶׁבְּכַדֵּי-חֶרֶס עַתִּיקִים. וְזִמְזוּם דְּבוֹרִים עָצוּב יִשְׁתַּפֵּךְ עַל הַכֹּל.

יִפְתַּח מִתְעוֹרֵר מִשְׁנָתוֹ. עַל יָדוֹ יָשֵׁן אָבִיו, מְכֻסֶּה כִּלָּה יְשָׁנָה. כָּל הַלַּיְלָה שָׁמַר עַל הַצֹּאן מִפְּנֵי הַגַּנָּבִים וְהַשּׁוּעָלִים, וְרַק לִפְנוֹת בֹּקֶר שָׁכַב לִישׁוֹן. חַם בַּחֶדֶר הַנָּמוּךְ, מַחֲנָק. הַיֶּלֶד מֵרִים לְאַט אֶת הַכִּלָּה וּמוֹצִיא אֶת רֹאשׁוֹ. הַזְּבוּבִים שֶׁכִּסּוּ אֶת הַכִּלָּה מִתְרוֹמְמִים וְעָפִים בְּזִמְזוּם וַהֲמוּלָה, חָגִים בָּאֲוִיר וְשָׁבִים וְנוֹחֲתִים עַל הַכִּלָּה.

“אַבָּא יָשֵׁן”, לוֹחֵשׁ יִפְתַּח לְעַצְמוֹ וּלְאַט-לְאַט יֵרֵד מֵהַמִּטָּה.

בְּכֻתָּנְתּוֹ הַלְּבָנָה וְהָאֲרֻכָּה הוּא יוֹצֵא הַחוּצָה. שְׂעָרוֹ פָּרוּעַ וְעֵינָיו אֲחוּזוֹת שֵׁנָה.

הֶחָצֵר רֵיקָה וְשׁוֹמֵמָה, אֵין בָּהּ סִימָן יִשּׁוּב. רַק גֶּלְלֵי הַכְּבָשִׂים הַטְּרִיִּים מְעִידִים: הַלַּיְלָה רָבַץ כָּאן צֹאן. חַם. בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה מִתָּמֵר וְעוֹלֶה עָשָׁן. שָׁם אִמּוֹ אוֹפָה לֶחֶם בִּשְׁבִיל הָרוֹעִים, בַּתַּנּוּר הָעַרְבִי הָעוֹמֵד בְּתוֹךְ הַחֻרְשָׁה.

“בֹּקֶר-בֹּקֶר הִיא אוֹפָה לֶחֶם”, רוֹטֵן יִפְתַּח לְעַצְמוֹ, “בְּכָל בֹּקֶר וּבֹקֶר”…

הוּא אֵינוֹ נִגַּשׁ אֵלֶיהָ. תָּמִיד הִיא גּוֹעֶרֶת בּוֹ: “צָרִיךְ לִלְבֹּשׁ מִכְנָסַיִם…צָרִיךְ לִרְחֹץ אֶת הַפָּנִים”… וְלָמָּה כָּל זֶה? וְכִי אִי-אֶפְשָׁר לְהִתְהַלֵּךְ בַּחֻרְשׁוֹת עָרוֹם וּבְלִי רַחֲצָה?

הַיֶּלֶד שָׂם פָּנָיו לַמִּטְבָּח. הַקִּירוֹת זְרוּעִים זְבוּבִים. הַשֻּׁלְחָן מְכֻסֶּה פְּרוּסוֹת לֶחֶם, סְפָלִים לֹא רְחוּצִים וְגַלְעִינִי זֵיתִים, שֶׁשָּׂרְדוּ מֵאֲרוּחַת הַבֹּקֶר שֶׁל הָרוֹעִים. הֶחָתוּל עוֹמֵד זָקוּף עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, מֵרִים רֹאשׁוֹ לְשַׂקִּית-הַגְּבִינָה, הַתְּלוּיָה עַל וָו שֶׁבַּקִּיר, וּמְיַלֵּל בְּעֶצֶב…

“בּוֹא הֵנָּה, בּוֹא הִנֵּה”, הוּא לוֹחֵשׁ לֶחָתוּל, “תֹּאכַל אִתִּי”…

“מְיָאוּ”… מְיַלֵּל הֶחָתוּל וְרָץ לִקְרָאתוֹ, מִתְרַפֵּק עָלָיו וּמִתְכַּנֵּס תַּחַת כֻּתָּנְתּוֹ הָאֲרֻכָּה.

יִפְתַּח עוֹלֶה עַל הַדַּרְגָּשׁ וּמוֹרִיד אֶת שַׂקִּית-הַגְּבִינָה, מוֹצִיא מִתּוֹכָהּ גּוּשׁ מַלְבִּין וּמֵשִׁיב אֶת הַשַּׂקִּית לִמְקוֹמָהּ. נוֹטֵל מֵעַל הַשֻּׁלְחָן פְּרוּסַת לֶחֶם שְׁחוֹרָה – וְאוֹכֵל עִם הֶחָתוּל אֶת אֲרוּחַת-הַבֹּקֶר…

“יִפְתַּח”… אִמּוֹ קוֹרֵאת לוֹ.

אַךְ הוּא אֵינוֹ שָׂם לֵב. יוֹשֵׁב עַל סֶלַע, כְּשֶׁרַגְלָיו מְכֻנָּסוֹת תַּחְתָּיו, סוֹפֵג אוֹר וְחֹם כִּלְטָאָה וּמִסְתַּכֵּל לַהֲנָאָתוֹ בְּזִיקִית, בְּצוּדָהּ אֶת הַזְּבוּבִים: כִּקְפוּאָה תַּעֲמֹד עַל הֶעָנָף, כֻּלָּהּ קֶשֶׁב וְעֵינֶיהָ מִתְרוֹצְצוֹת אָנֶה וָאָנָה.

הִנֵּה מוֹפִיעַ זְבוּב, וְחִישׁ תִּשְׁלַח אֶת לְשׁוֹנָהּ הַאֲרָכָה וְתַדְבִּיקָהּ – חֲטֹף! וְהִיא מַכְנִיסָה אֶת טַרְפָּהּ לְפִיהָ…

הוּא נֶהֱנֶה וּפוֹרֵץ בִּצְחוֹק עָצוּר: “אַי-אַי-אַי”…

“יִפְתַּח – אֵיפֹה אַתָּה?”

אִמּוֹ קוֹרֵאת לוֹ. בֹּקֶר בֹּקֶר, בְּגָמְרָהּ אֶת עֲבוֹדָתָהּ, הִיא יוֹצֵאת לְחַפְּשׂוֹ וּלְגַלּוֹת אֶת עִקְבוֹתָיו.

“מָה, אִמָּא?” הוּא שׁוֹאֵל בְּנַחַת.

“מָה אַתָּה עוֹשֶׂה?”

“מַבִּיט עַל הַזִּיקִית, אִמָּא”…

“הֶאָכַלְתָּ כְּבָר?”

“כֵּן, אִמָּא, חַה-חַה… הִיא כָּל-כָּךְ מַצְחִיקָה, הַזִּיקִית”…

“וְאֶת הַפָּנִים רָחַצְתָּ?”

“עוֹד מְעַט אִמָּא, עוֹד שְׁתֵּי פְּעָמִים אַבִּיט וְדַי”…

“קוּם וְלֵךְ מַהֵר!” מִתְרַגֶּשֶׁת הָאֵם וְאוֹחֶזֶת בְּכֻתָּנְתּוֹ הָרְחָבָה.

“הִנֵּה אִמָּא, הִנֵּה צָדָה כְּבָר אֶחָד. עוֹד אֶחָד, אִ-מָּ-א”…

אִמָּא-צִפּוֹרָה הוֹלֶכֶת. הִיא עֲסוּקָה מְאֹד. לְאַחַר שֶׁרָדְתָה אֶת הַפַּת מִן הַתַּנּוּר, עָלֶיהָ לְטַאֲטֵא אֶת חֲצַר הַכְּבָשִׂים. אַחַר-כָּךְ עָלֶיהָ לְהוֹצִיא אֶת הַגְּבִינָה מִן הַשַּׂקִּיּוֹת, לְבַשֵּׁל אֲרוּחַת-הַצָּהֳרַיִם בִּשְׁבִיל הָרוֹעִים. אֵין לָהּ פְּנַאי לַעֲמֹד וּלְשׂוֹחֵחַ עִם הַיֶּלֶד…

יִפְתַּח מִתְרוֹמֵם, מְפַהֵק וּמִתְמַתֵּחַ. חַם נוֹרָא.

“שָׁלוֹם לָךְ, זִיקִית פְּתַיָּה. חַכִּי לִי עַל הֶעָנָף הַזֶּה!”

הוּא צוֹעֵד בָּעֲצַלְתַּיִם וּפוֹרֵץ לוֹ דֶּרֶךְ הַבַּרְקָנִים הַמְּכַסִּים אֶת הַגִּבְעָה. גְּבֹהִים הֵם וּסְבוּכִים, וַעֲלֵיהֶם דּוֹקְרִים כִּמְחָטִים. רַגְלָיו נִדְקָרוֹת עַד זוֹב דָּם.

“רַף-רַף-רַף!” הִנֵּה בָּא פַּרְפָּר בְּרִפְרוּף קַל, כְּנָפָיו חוּמוֹת, זְרוּעוֹת בֶּהָרוֹת לְבָנוֹת וּכְתָמִים כֵּהִים – פַּרְפַּר הַחֻרְשָׁף. עוֹבֵר מִתִּפְרַחַת אֶל תִּפְרַחַת, יְרַחֵף מֵעֲלֵיהֶן בְּרִפְיוֹן; יַכְנִיס חִדְקוֹ בֵּין הָאַבְקָנִים וְיִמְצֹץ וְיִמְצֹץ…

יִפְתָּח עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל.

“מוֹצֵץ אֶת הַצּוּף”, הוּא לוֹחֵשׁ לְעַצְמוֹ, “עוּף!”

הַפַּרְפָּר נֶעְלַם. הַיֶּלֶד רָץ אַחֲרָיו וּבָא עַד הַקֶּבֶר שֶׁל הַשֵּׁיךְ הַקָּדוֹשׁ. דּוּמִיַּת מָוֶת בֶּחָצֵר הַקְּטַנָּה שֶׁל הַקֶּבֶר. תַּרְדֵּמָה נְסוּכָה עַל הַכֹּל. הַתְּאֵנָה הַזְּקֵנָה יְשֵׁנָה. הַזְּבוּבִים שֶׁבְּצִלָּהּ מְנַמְנְמִים. הַקֶּבֶר וְכִפָּתוֹ לְבָנִים, לְבָנִים מְאֹד. עַל שִׂבְכוֹת הַחַלּוֹן תְּלוּיוֹת מַטְלִיּוֹת רַבּוֹת וּמְגֻוָּנוֹת, שֶׁנִּתְלְשׁוּ מִבִּגְדֵי חוֹלִים שׁוֹנִים; לְבַקֵּשׁ רְפוּאָה בָּאוּ מֵאֵת הַשֵּׁיךְ הַקָּדוֹשׁ, הַחַלּוֹן פָּתוּחַ. בַּחֶדֶר אַפְלוּלִית, צִנָּה, רֵיחַ שֶׁל טַחַב וְרִקָּבוֹן. הוּא עוֹמֵד וְתוֹהֶה. פַּחַד תּוֹקֵף אוֹתוֹ, זֶהוּ קֶבֶר – הוּא יוֹדֵעַ… כָּאן קָבוּר עַרְבִי אֶחָד, שֵׁיךְ זָקֵן. אַבָּא אָמַר לוֹ… הוּא עוֹמֵד וּמְהַסֵּס: אַבָּא אָמַר שֶׁלֹּא צָרִיךְ לִפְחֹד. גַּם לִתְפֹּס נָחָשׁ בִּזְנָבוֹ לִמְּדָהוּ, לְסוֹבְבוֹ בָּאֲוִיר כִּסְחַרְחֶרֶת… אֵין הוּא פַּחְדָן… וּבְכָל-זֹאת נוֹקְפוֹ לִבּוֹ. אַט-אַט הוּא נִגָּשׁ אֶל הַחַלּוֹן, מִתְרוֹמֵם עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלָיו וּמֵצִיץ פְּנִימָה בְּרֶטֶט…

חֹשֶׁךְ, “אֵין כְּלוּם”… הוּא לוֹחֵשׁ לְעַצְמוֹ וְנִרְגָּע. הָאֲפֵלָה מִתְבַּהֶרֶת, וְאַט-אַט הוֹלֵךְ וּמִסְתַּמֵּן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר צִיּוּן שֶׁל קֶבֶר מָאֳרָךְ וְגָבֹה. הַצִּיּוּן מְכֻסֶּה מַפָּה יְרֻקָּה, עָלֶיהָ עָרוּךְ כְּלִי-חֶרֶס, הַמֵּכִיל בְּתוֹכוֹ שֶׁמֶן וּפְתִיל שֶׁכָּבָה. עַל הָרִצְפָּה מַחְצָלוֹת יְשָׁנוֹת.

“הַכֹּל רוֹאִים”, אוֹמֵר לְעַצְמוֹ הַיֶּלֶד, “קֹדֶם הָיָה עוֹד לַיְלָה וְהַשֵּׁיךְ הָיָה עוֹד יָשֵׁן, וְעַכְשָׁיו – כְּבָר קָם…”סַעִידַה (שָׁלוֹם), יא שֵׁיךְ!" הוּא קוֹרֵא לְתוֹךְ חֲלַל הַחֶדֶר וּפוֹרֵץ בִּצְחוֹק.

הֵד עָמוּם עוֹנָה לוֹ מִבִּפְנִים: “אֵיךְ”…

“חַם! חַם, אִמָּא!” מִתְעוֹרֵר יִפְתַּח בִּבְכִי מִן הַתַּרְדֵּמָה שֶׁחֲטָפַתְהוּ תַּחַת הַתְּאֵנָה שֶׁעַל יַד הַקֶּבֶר הַקָּדוֹשׁ, “אֲנִי רוֹצֶה לִשְׁתּוֹת!”

הוּא מִתְיַשֵּׁב וּמִסְתַּכֵּל סְבִיבוֹ בְּעֵינַיִם תְּמֵהוֹת. הַשֶּׁמֶשׁ כְּבָר פָּנְתָה מַעֲרָבָה. נָחָשׁ שָׁחוֹר וְאָרֹךְ, שֶׁרָבַץ עַל יָדוֹ סָבוּךְ כִּפְקַעַת, הִתְמַתֵּחַ לְאַט לְאַט וְהִתְרַחֵק לִקְרַאת גֶּדֶר-הָאֲבָנִים…

בִּצְעָדִים כְּבֵדִים הוּא הוֹלֵךְ לְצַד הַבַּיִת, הוֹלֵךְ וְצוֹלֵעַ, הוֹלֵךְ וּבוֹכֶה לְסֵרוּגִין: “מַיִם, אִמָּא!”

הָאֵם אֵינֶנָּה. וַדַּאי הָלְכָה לְנַהֲלָל, לִשְׁלֹחַ מִשָּׁם אֶת הַגְּבִינָה הָעִירָה וּלְהָבִיא נֵפְט וְסֻכָּר לַקְּבוּצָה. הַמִּטְבָּח רֵיק. אֵין נֶפֶשׁ חַיָּה. יִפְתַּח אוֹמֵר לִפְרֹץ בִּבְכִי; אֲבָל הִנֵּה הַמַּיִם. הוּא קָרַב אֶל הֶחָבִית הַגְּדוֹלָה, הָעוֹמֶדֶת עַל הָעֲגָלָה הָרְעוּעָה, פּוֹתֵחַ אֶת הַבֶּרֶז וְנִצְמָד אֵלָיו בִּשְׂפָתַיִם צְרוּבוֹת. הַמַּיִם הַקְּרִירִים מְקַלְּחִים בְּזֶרֶם מְשׁוֹבֵב לְפִיו, נִתָּזִים עַל כֻּתָּנְתּוֹ וּבְשָׂרוֹ הַלּוֹהֵט.

“אָח, כַּמָּה טוֹב, אִמָּא’לֶה”… הוּא מְדַבֵּר לְעַצְמוֹ, נוֹתֵן רֹאשׁוֹ תַּחַת הַבֶּרֶז וּמַרְטִיב אֶת גּוּפוֹ בְּסִילוֹן צוֹנֵן…

אַחֲרֵי הַצָּהֳרַיִם הוֹלֵךְ יִפְתַּח לַעֲבֹד בְּגִנַּת-הַיָּרָק שֶׁעַל יַד הַמַּבּוּעַ, בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה. הוּא עוֹבֵר עַל פְּנֵי הָאֲבָנִים הַמְּפֻזָּרוֹת מִסָּבִיב. כּוֹשֵׁל וְנוֹפֵל, בּוֹכֶה וּמִצְטַחֵק.

עַקְרָב גָּדוֹל וְשָׁחוֹר מְרַדֵּף אַחֲרֵי עַכָּבִישׁ אֲרֹךְ-רַגְלַיִם. מַהֵר-מַהֵר יָרוּץ, עָקְצוֹ מוּרָם לְמַעְלָה וְכֻלּוֹ רוֹעֵד וּמְרַטֵּט. הִנֵּה-הִנֵּה עוֹד מְעַט וּתְפָסוֹ…

“בְּרַח, בְּרַח!” מְזָרֵז הַיֶּלֶד אֶת הָעַכָּבִישׁ בְּבַת-צְחוֹק.

“הִנֵּה!” הָעַקְרָב תָּפַס בְּמֶלְקָחָיו הַקָּשׁוֹת אֶת הָעַכָּבִישׁ הַמִּסְכֵּן, הֱנִיפוֹ לְמַעְלָה וְנָעַץ בּוֹ אֶת עָקְצוֹ הַמֵּמִית…

“וַי-וַי-וַי!” הוּא קוֹרֵא בִּצְחוֹק, “אָמַרְתִּי לְךָ לִבְרֹחַ, עַכָּבִישׁ טִפֵּשׁ”… וּפִתְאֹם הוּא שׁוֹלֵחַ עֵינָיו וְקוֹרֵא בְּשִׂמְחָה: “אַבָּא! אַבָּא!”

יִפְתַּח יוֹרֵד בִּמְרוּצָה בְּמוֹרַד הַגִּבְעָה, אֶל הַמַּבּוּעַ; אֲבָל אָבִיו עָסוּק. בְּקִילוֹן אָרֹךְ יִשְׁאַב פַּחֵי מַיִם מִתּוֹךְ הַמַּבּוּעַ וְיָרִיקֵם לְתוֹךְ שֹׁקֶת-פַּח קְטַנָּה. מִשָּׁם יַעַבְרוּ לִתְעָלוֹת וְיַשְׁקוּ אֶת הַיְּרָקוֹת שֶׁבַּגִּנָּה.

גְּדוֹלָה הַגִּנָּה וְכֻלָּהּ יְרֻקָּה. בֵּין הֶעָלִים מַאְדִּימוֹת עַגְבָנִיּוֹת גְּדוֹלוֹת, וַחֲצִילִים סְגֻלִּים מַבְרִיקִים מִתּוֹךְ מַחְבּוֹאָם. מְלָפְפוֹנִים זְעִירִים מְכֻסֵּי כִּישׁוּת מִסְתַּתְּרִים מִתַּחַת לְעָלִים רְחָבִים; קְטַנְטַנִּים, נֶחְמָדִים…

“אַבָּא, הֲמֻתָּר לִי לִקְטֹף מְלָפְפוֹן קָטָן, אַבָּא?” שׁוֹאֵל יִפְתַּח.

אָבִיו שׁוֹתֵק. לְאַט וּבְכֹבֶד רֹאשׁ יַעֲלֶה וְיוֹרִיד אֶת הַקִּילוֹן שֶׁעַל פִּי הַבְּאֵר. אֵינוֹ עוֹנֶה. עֵינָיו מַבִּיטוֹת לְתוֹךְ הַמַּבּוּעַ, וְהוּא שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת.

‘אַבָּא תָּמִיד שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת. תָּמִיד הוּא יָשֵׁן’… מְהַרְהֵר יִפְתָּח.

“אַבָּא!” הוּא קוֹרֵא בְּקוֹל רָם, “אֵיפֹה הַמַּעְדֵּר הַגָּדוֹל? הַמַּיִם פָּרְצוּ מֵהַתְּעָלָה!”

הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹקַעַת. רוּחַ קְרִירָה נוֹשֶׁבֶת מִמַּעֲרָב. הַכַּרְמֶל מַקְדִּיר, הָעֵמֶק שׁוֹקֵעַ בְּדִמְדּוּמִים. עֲרָפֶל דַּק יוֹרֵד וְעוֹטֵף אֶת הַכֹּל. עַמּוּדֵי עָשָׁן נִרְאִים בַּכְּפָרִים הַקְּרוֹבִים, מְדוּרוֹת עֶרֶב.

מִכָּל עֵבֶר נוֹהֲרִים הָעֲדָרִים וּמַעְפִּילִים לַגִּבְעָה. אַלְיוֹת הַכְּבָשִׂים שְׁמֵנוֹת וְנִגְרָרוֹת עַל הָאָרֶץ וְהָעִזִּים רָצוֹת בִּפְזִיזוּת וְגוֹעוֹת. הַפַּעֲמוֹנִים שֶׁעַל צַוְּארֵי הַתְּיָשִׁים מַשְׁמִיעִים צִלְצוּל כָּבֵד, צִלְצוּל עֶרֶב.

בַּחֲצַר הַקְּבוּצָה קָם רַעַשׁ, נִשֵּׁאת הֲמוּלָה.

“מָה!… מוּ!… מֶה-הֶ-ה”…

הַצֹּאן מִתְכַּנְּסוֹת בִּמְהִירוּת וּמְרִימוֹת עַנְנֵי אָבָק. גְּעִיָּה וּפְעִיָּה. הָרוֹעִים הַנִּרְגָּזִים קוֹרְאִים בְּקוֹל רָם, צוֹעֲקִים בְּקוֹלוֹת נִחָרִים. הַסְּיָח הָאָדֹם בָּא בִּדְהָרָה מִן הַשָּׂדֶה וּמַבְהִיל אֶת הַכְּבָשִׂים שֶׁהֻכְנְסוּ לְתוֹךְ מִכְלָאָה מְיֻחֶדֶת עַד גְּמַר הַחֲלִיבָה. כִּבְשָׂה הִסְתַּבְּכָה בְּחֶבֶל עַל יַד סַד-הַחֲלִיבָה, מְזוֹרֶרֶת-מִשְׁתַּעֶלֶת, מִתְלַבֶּטֶת וְנֶחְנֶקֶת. אַחַד הָרוֹעִים מִתְרוֹצֵץ מְבֹהָל וּמְפֻזָּר וְצוֹעֵק: “סַכִּין! הָבִיאוּ סַכִּין לַחְתֹּךְ אֶת הַחֶבֶל!”

יִפְתַּח עוֹמֵד עַל יַד הַגְּדָיִים וּפָנָיו קוֹרְנִים מִשִּׂמְחָה. עַל יָדוֹ מִתְרַפֵּק גְּדִי-עִזִּים קָטָן, שְׁחַרְחַר וּמְתֻלְתָּל. הוּא מַחֲלִיק בְּרֹךְ אֶת צַמְרוֹ הָרַךְ.

זֶהוּ חֲבֵרוֹ. הֵם שְׁנֵי רֵעִים… כָּל הַיּוֹם הִתְגַּעְגְּעוּ אִישׁ לְרֵעֵהוּ, כָּל הַיּוֹם הָיָה הַיֶּלֶד עָזוּב וּמַשְׁמִים, וְעַכְשָׁיו שָׁב אֵלָיו חֲבֵרוֹ מֵהַשָּׂדֶה…

“הֵי, דּוּץ!” הוּא קוֹרֵא בִּצְחוֹק אֶל הַגְּדִי, מַרְכִּין רֹאשׁוֹ מוּל רֹאשׁ גִּדְיוֹ, וּשְׁנֵיהֶם מִתְנַגְּחִים רֹאשׁ בְּרֹאשׁ…

“עוֹד הַפַּעַם!” מְבַקֵּשׁ הַיֶּלֶד, הוּא מַרְכִּין רֹאשׁוֹ מוּל רֹאשׁ הַגְּדִי בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל אשֶׁר.

הַגְּדִי מִזְדַּקֵּר עַל רַגְלָיו הָאֲחוֹרִיּוֹת, אָזְנָיו הָאֲרֻכּוֹת מְרַטְּטוֹת וְרֹאשׁ בְּרֹאשׁ פּוֹגֵעַ: “דּוּץ! דּוּץ! דּוּץ!”…

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה מֵי הַיְּשׁוּעָה    🔗

יֵשׁ אוֹמְרִים: בַּשֵּׁם שֵׁיךְ אַבְּרֵיק צָפוּן שְׁמוֹ שֶׁל בָּרָק בֶּן-אֲבִינֹעַם מִקָּדֵשׁ נַפְתָּלִי. הֵן הַקִּישׁוֹן זוֹרֵם סָמוּךְ לִגְבָעוֹת אֵלֶּה, בֵּינֵיהֶן וּבֵין הַכַּרְמֶל הַקָּרוֹב; וּבְחֻרְבוֹת חַרְתִיֶה, הִיא חֲרֹשֶׁת-הַגּוֹיִים הָעַתִּיקָה, יָשַׁב בַּיָּמִים הַהֵם סִיסְרָא, שַׂר צְבָאוֹ שֶׁל יָבִין מֶלֶךְ חָצוֹר. כָּאן הִתְחוֹלְלָה, אֵפוֹא, הַמִּלְחָמָה בֵּין הַכְּנַעֲנִים וּבֵין בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בִּימֵי שְׁפֹט הַשּׁוֹפְטִים.

אַךְ עַרְבִיֵּי הַסְּבִיבָה אוֹמְרִים: שֵׁיךְ אַבְּרֵיק פֵּרוּשׁוֹ – הַשֵּׁיךְ שֶׁל הַכַּד, כִּי ‘אַבְּרֵיק’ פְּרוּשׁוֹ ‘כַּד-חֶרֶס’. וְכֹה יְסַפְּרוּ הָעַרְבִים עַל שֵׁיךְ ‘כַּד-הַחֶרֶס’:

כָּל הַגְּבָעוֹת וְהָעֲמָקִים אֲשֶׁר מִסָּבִיב הָיוּ שַׁיָּכִים בִּימֵי קֶדֶם לְאֶפֶנְדִּי אֶחָד, שֶׁהָיָה רַע-לֵב מִטִּבְעוֹ וּמִתְעַלֵל בְּפוֹעֲלָיו. וּבֵין הָעוֹבְדִים אֲשֶׁר חָרְשׁוּ בִּשְׂדוֹתָיו הָיָה מֻסְלְמִי אָדוּק אֶחָד, אִישׁ חָסִיד וִירֵא-אֱלֹהִים, שֶׁהָיָה כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ חָמֵשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם מוּל הֶעָרִים הַקְּדוֹשׁוֹת מֶכָּה וּמֶדִינָה וּמִתְפַּלֵּל אֲרֻכּוֹת וּבְכַוָּנָה גְּדוֹלָה. וּכְדֵי שֶׁיִּהְיוּ לוֹ מַיִם מִן הַמּוּכָן לִרְחִיצַת יָדָיו וְרַגְלָיו לִפְנֵי כָּל תְּפִלָּה וּתְפִלָּה, הָיָה מֵבִיא אִתּוֹ יוֹם-יוֹם לַשָׂדֶה כַּד-חֶרֶס מָלֵא נוֹזְלִים…

יוֹם אֶחָד בָּא הָאֶפֶנְדִי לַשָּׂדֶה, לָשִׂים עַיִן עַל עוֹבְדָיו, וּמָצָא אֶת הָאִישׁ כּוֹרֵעַ וּמִשְׁתַּחֲוֶה וּמַאֲרִיךְ בַּתְּפִלָּה גָּעַר בּוֹ וְאָמַר: “אָדָם עָצֵל וְנִכְפֶּה אַתָּה, וּבִמְקוֹם לִהְיוֹת רָאוּי לַשָּׂכָר אֲשֶׁר אַתָּה מְקַבֵּל מִיָּדִי – הִנְּךָ מוֹלִיךְ אוֹתִי שׁוֹלָל, גּוֹנֵב דַּעְתִּי וּמַאֲרִיךְ חָמֵשׁ פְּעָמִים בְּיוֹם בִּתְפִלָּה לְאַלְּלָהּ, הַשּׂוֹנֵא אוֹכְלֵי לֶחֶם חֶסֶד. קוּם, עָלוּב שֶׁכְּמוֹתְךָ, אֱחֹז בְּיָדִית הַמַּחְרֵשָׁה וַחֲרֹשׁ אֶת שָׂדִי מִיָּד!”

אַךְ הָאִישׁ לֹא קָם, אֶלָּא הוֹסִיף לִכְרֹעַ וּלְהִתְפַּלֵּל.

“קוּם מִיָּד!” קָרָא הָאֶפֶנְדִּי בְּקֶצֶף, “מַהֵר וְקוּם, כִּי אִישׁ לֹא יַמְרֶה כָּאן אֶת פִּי!”

אַךְ הָאִישׁ לֹא הִפְסִיק אֶת כְּרִיעוֹתָיו וְהִמְשִׁיךְ בִּתְפִלָּתוֹ…

אָז יָרַד הָאֶפֶנְדִּי הַגֵּא מֵעַל סוּסָתוֹ, הִצְלִיף בְּשׁוֹטוֹ עַל רֹאשׁוֹ שֶׁל הַפּוֹעֵל הַמַּמְרֶה, בָּעַט בְּנַעֲלוֹ בַּכַּד הַמָּלֵא מֵי-תְּפִלָּה וְצָעַק בַּחֲמַת-זַעַם: “יַאלְלָה, כְּלֵךְ לְךָ וְהִסְתַּלֵּק מִכָּאן, בַּטְלָן אָרוּר! אֵינִי רוֹצֶה כִּי תִּהְיֶה דֻּגְמָה רָעָה לְפוֹעֲלַי, לְרַשְׁלָנוּת וָמֶרִי”…

אַךְ יַא-אַלְלָה, מָה תֶּחֱזֶינָה עֵינֵיהֶם שֶׁל כָּל-הָעוֹבְדִים בַּשָּׂדֶה? פֶּלֶא הִתְרַחֵשׁ לְעֵין הַשֶּׁמֶשׁ! רַגְלוֹ שֶׁל הָאֶפֶנְדִּי הֶחָזָק וְהַבָּרִיא, אֲשֶׁר בָּהּ בָּעַט בַּכַּד-הַחֶרֶס אֲשֶׁר הֵכִיל אֶת מֵי-הַתְּפִלָּה, נִתְאַבְּנָה וְשֻׁתְּקָה כְּשֶׁהִיא מֻשֶׁטֶת לְפָנִים – וְאֵין הַשֵּׁיךְ הַמִּסְכֵּן יָכוֹל לְיַשְּׁרָהּ וּלְאָסְפָהּ.

ו… הָאָמְנָם תִּרָאֶינָה עֵינַיִם בְּהָקִיץ, אוֹ חֲלוֹם יַחְלְמוּ? בַּמָּקוֹם שֶׁבּוֹ נֻפַּץ כַּד-הַחֶרֶס וְהַמַּיִם נִשְׁפְּכוּ מִתּוֹכוֹ, פָּתְחָה הָאֲדָמָה פִּיהָ – וּמַעְיַן-מַיִם פָּרַץ בְּעֹז הַחוּצָה. וְהַמַּיִם מִפַּכִּים וְזוֹרְמִים, הָאֲדָמָה נִשְׁטֶפֶת וְשׁוֹקַעַת לְעֵינֵי הָאֲנָשִׁים כֻּלָּם, וּבְרֵכַת-פְּלָאִים נִפְתַּחַת אַט-אַט מֵאֵלֶיהָ וּמִתְמַלֵּאת נוֹזֵל צָלוּל, תַּאֲוָה לָעֵינַיִם…

הַטּוֹבִים הַמַּיִם לִשְׁתִיָּה?

בְּאַלְלָה! הִנֵּה הֵם טוֹעֲמִים כֻּלָּם מִמֵּי-הַפְּלָאִים – וְהֵם קְרִירִים וּטְעִימִים וּמְשִׁיבִים נֶפֶשׁ…

“רַחֵם עַל מִסְכֵּן זֶה, יַא דֶּרְוִישׁ קָדוֹשׁ!” קָרְאוּ הַפּוֹעֲלִים בְּתַחֲנוּנִים אֶל בַּעַל הַכַּד הַשָּׁבוּר, “הִתְפַּלֵּל לְאַלְּלָהּ וִירַחֵם עַל אֶפֶנְדִּי עָלוּב זֶה וִירַפֵּא רַגְלוֹ הַמְּשֻׁתֶּקֶת. אָנָּא, רַחֵם עָלָיו וְיָשׁוּב לְאֵיתָנוֹ”…

“קְחוּ וְטִבְלוּהוּ בְּמֵי הַבְּרֵכָה הַזֹּאת”, עָנָה הַדֶּרְוִישׁ וְהוּא כּוֹרֵעַ וּמִתְפַּלֵּל, “וְאַלְלָה יְרַפֵּא אֶת רַגְלוֹ”…

וֵאלֹהִים שָׁמַע בְּקוֹל הַדֶּרְוִישׁ הַקָּדוֹשׁ, וְרַגְלוֹ הַחוֹלָה שֶׁל הָאֶפֶנְדִּי נִתְרַפְּאָה.

נֵס הַמַּעְיָן וּפֶלֶא הָרִפְאוּת שֶׁבְּמֵימָיו נִתְפַּשְּׁטוּ חִישׁ בְּכָל הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ, וְחוֹלִים רַבִּים הִתְחִילוּ לִנְהֹר לִבְרֵכַת הַנֵּס, לִרְחֹץ בְּמֵימֶיהָ, לְחַפֵּשׂ מָזוֹר וְרִפְאוּת בַּטִּין וּבַבִּצָּה שֶׁלְּיָדָהּ. וּכְשֶׁנֶּאֱסַף הַדֶּרְוִישׁ הַקָּדוֹשׁ אֶל עַמּוֹ, קָבְרוּ אוֹתוֹ חֲסִידָיו סָמוּךְ לַמַּעְיָן, וּמֵעַל לַקֶּבֶר הֵקִימוּ בִּנְיָן, שֶׁכַּפּוֹת עֲגֻלּוֹת מַלְבִּינוֹת מֵעָלָיו. אֶת הַקֶּבֶר כִּנּוּ הָעַרְבִים ‘שֵׁיךְ אַבְּרֵיק’ – עַל שָׂם כַּד-הַחֶרֶס, אֲשֶׁר בּוֹ הָיָה הַדֶּרְוִישׁ מֵבִיא מַיִם לִרְחֹץ יָדָיו וְרַגְלָיו לִפְנֵי הַתְּפִלָּה וְנֻתְּצָה בְּרַגְלוֹ שֶׁל הָאֶפֶנְדִּי הָרַע.

אַלְפֵי חוֹלִים עַרְבִים הָיוּ נוֹהֲרִים אֶל הַקֶּבֶר הַקָּדוֹשׁ, וְכֻלָּם רוֹחֲצִים בְּמֵימֵי הַבְּרֵכָה, מִתְפַּלְּשִׁים בַּבִּצָּה הַסְּמוּכָה, מַחֲלִימִים מִכָּל הַמֵּחוֹשִׁים וְשָׁבִים לִתְחִיָּה. וְאִלּוּ אֶחָד מִקְּבוּצַת הָרוֹעִים, בָּחוּר צָעִיר וְטוֹב וּבֹעַז פֶּרְסוֹב שְׁמוֹ, מָצָא אֶת מוֹתוֹ בַּמַּעְיָן הָעָמֹק, וְחִידַת קִצּוֹ הֶעָגוּם נִשְׁאֲרָה עֲלוּמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. עַל בֹּעַז הָרוֹעֶה מִסְפָּרִים חֲבֵרָיו אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים:

“בַּיָּמִים הַהֵם”, מְסַפֵּר דֹּב קוֹזַצ’וֹק, "הֻזְמַנְתִּי לְעֵין-חֲרֹד, לְהַנִּיחַ יְסוֹד לְעֵדֶר כְּבָשִׂים בַּקִּבּוּץ. נָסַעְתִּי עִם חַיִּים שְׁטוּרְמָן לְבֵית-שְׁאָן וְקָנִינוּ כְּבָשִׂים, הֲקִימוֹנוּ דִּיר בְּיַרְכְּתֵי הַקְּבוּצָה וְהִתְחַלְתִּי לָצֵאת לְמִרְעֶה. יוֹם אֶחָד בָּא אֵלַי נַעַר מִקְּבוּצַת הַנֹּעַר הָעוֹבֵד בְּעַיִן-חֲרֹד וּבִקְּשַׁנִי לְקַבְּלוֹ כְּנַעַר-רוֹעִים, כִּי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ לִחְיוֹת חַיֵּי נְדוּדִים מְלֻוִּים שְׁרִיקוֹת עֲדָרִים וַחֲלִילִים וְרִקּוּדֵי “דֶּבְּקָה”. לָבַשְׁנוּ לְבוּשׁ רוֹעֶה בֶּדְוִי – עַבַּאיׇה, כֻּפִיָּה וְנַעֲלַיִם גַּסּוֹת, וְגִדַּלְנוּ מַחֲלָפוֹת עַל הָרֹאשׁ… הִתְפַּרְנַסְנוּ מִתְּנוּבַת עֲטִינֵי הַכְּבָשִׂים בְּעִקָּר, וְהָיִינוּ יְשֵׁנִים עַל מַחְצֶלֶת פְּרוּשָׂה בְּיַרְכְּתֵי הַדִּיר, סוֹפְגִים רֵיחוֹת חֲרִיפִים וְנוֹשְׁמִים רוֹמַנְטִיקָה…

מֵעֵין-חֲרֹד עָבַרְתִּי לְמוֹשַׁב נַהֲלָל. יוֹם אֶחָד בָּאוּ אֵלַי חֲבֵרִים וּבְשׂוֹרָה בְּפִיהֶם: הָרַבִּי מִיַאבְּלוֹנָה, שֶׁהִתְיַשֵּׁב עִם חֲסִידָיו בִּסְבִיבוֹת שֵׁיךְ אַבְּרֵיק, מְבַקֵּשׁ לִקְנוֹת עֵדֶר כְּבָשִׂים וְלִמְסֹר אוֹתוֹ לְיָדֵינוּ לַגִּדּוּל וְלִשְׁמִירָה. שָׂמַחְנוּ לְהַצָּעָתוֹ שֶׁל הָרַב הַצִּיּוֹנִי, כִּי הָיִינוּ כְּבָר עֲיֵפִים מִנְּדוּדִים וְהִתְגַּעְגַּעְנוּ לְפִנָּה-שֶׁל-קֶבַע וּלְחַיֵּי מִשְׁפָּחָה תְּקִינִים.

הָלַכְנוּ אֶל שִׁבְטֵי הַבֶּדְוִים וְקָנִינוּ בִּשְׁבִיל הָרַבִּי מָאתַיִם כְּבָשִׂים; מִשָּׁם עָלִינוּ לְגִבְעוֹת שֵׁיךְ אַבְּרֵיק וְהִתְקַנּוּ שָׁם אֶת הַחוּשׁוֹת הָעֲרָבִיּוֹת הַהֲרוּסוֹת לַדִּירָה וּלְדִירִים; וְאָז זָכַרְתִּי אֶת בֹּעַז פֶּרְסוֹב מֵעֵין-חֲרֹד, הִזְמַנְתִּיו לָבוֹא לְשֵׁיךְ אַבְּרֵיק וּלְהִצְטָרֵף לִקְבוּצַת הָרוֹעִים; וְהוּא בָּא וְנִתְעָרָה בְּתוֹכֵנוּ"

– לְיָמִים מָצָא לוֹ בֹּעַז חֲבֵרָה כִּלְבָבוֹ וּשְׁמָהּ סִילְוִיָה, – סִפֵּר זַיְד. – הֱבִיאָהּ לְשֵׁיךְ אַבְּרֵיק וּנְשָׂאָהּ לְאִשָּׁה, צֶמֶד-חֶמֶד הָיוּ סִילְוִיָה וּבֹעַז, זוּג צָעִיר וּמֻפְלָא, יָפֶה וְשֶׁקֶט, וּשְׁנֵיהֶם הָיוּ בְּתוֹכֵנוּ כְּזוּג יוֹנִים מַמָּשׁ. בִּשְׁעַת-בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת הָיָה בֹּעַז יוֹצֵא עִם הָעֵדֶר לְמִרְעֶה, וְסִילְוִיָה נִשְׁאֶרֶת בַּבַּיִת, מְבַשֶּׁלֶת וּמְסַדֶּרֶת אֶת קִנָּם הַקָּטָן, וּמְגַדֶּלֶת יְרָקוֹת. בַּצָּהֳרַיִם, שָׁעָה שֶׁבֹּעַז הָיָה בָּא עִם עֶדְרוֹ לַמַּעְיָן, הָיְתָה סִילְוִיָה לוֹקַחַת תַּבְשִׁילֶיהָ הַטּוֹבִים וּמְבִיאָה לְבֹעַז אֶת אֲרוּחָתוֹ. הָעֵדֶר הַשָּׂבֵעַ וְהָרָווּי הָיָה רוֹבֵץ בְּצֵל הַתְּאֵנִים הָעֲנֵפוֹת, וְסִילְוִיָה וּבֹעַז הָיוּ סוֹעֲדִים יַחַד, מְשַׁכְשְׁכִים רַגְלֵיהֶם בַּמַּיִם הַצּוֹנְנִים, אוֹ שׂוֹחִים בָּהֶם לַהֲנָאָתָם וְכָל הַסְּבִיבָה מִתְמַלֵּאת צְחוֹק וְשִׁירָה וְחֶדְוַת נְעוּרִים וְאַהֲבָה.

… עַד אֲשֶׁר בְּצָהֳרֵי יוֹם אֶחָד בָּאָה סִילְוִיָה, כְּדַרְכָּהּ, אֶל הַמַּעְיָן וּבְיָדָהּ סַל הַמָּזוֹן, – וְלֹא מָצְאָה אֶת בְּחִיר לִבָּהּ לְיָדוֹ. הַכְּבָשִׂים רָבְצוּ בְּצֵל הָעֵצִים, הֶעֱלוּ גֵּרָה וְזוֹרְרוּ; וְהָעוֹרְבָנִים – עוֹפוֹת הַיַּעַר הַגְּדוֹלִים וְהַצִּבְעוֹנִיִּים לְמִשְׁפַּחַת הָעוֹרְבִים – הִשְׁמִיעוּ אֶת קְרִיאוֹתֵיהֶם הַקּוֹלָנִיּוֹת וְהַצְּרוּדוֹת: “רַאטְשׁ-רַא… גַ’אי-גַ’אי”…

“בֹּעַז!” קָרְאָה סִילְוִיָה בְּקוֹל סָפוּג רֹךְ וִידִידוּת, “אֵיפֹה אַתָּה, בֹּעַז חָבִיב שֶׁלִּי?”

אֵין קוֹל וְאֵין עוֹנֶה…

“גַּלוֹנִי, גַלוֹנִי!” קָרְאָה סִילְוִיָה לְכַלְבּוֹ הַמְּסֻלְסַל שֶׁל בֹּעַז, שֶׁלִּוָּהוּ תָּמִיד בְּלֶכְתּוֹ לְמִרְעֶה, “גַּלוֹנִי חֲבִיבִי, הֵיכָן בֹּעַז שֶׁלִּי?”

אַךְ הַכֶּלֶב לֹא עָנָה. שׁוּב וָשׁוּב הִתְרוֹצֵץ נִרְגָּשׁ וְעַצְבָּנִי מִסָּבִיב לְבוֹר הַמַּיִם הֶעָמֹק, נָבַר בְּרַגְלָיו בַּבֹּוץ וְנָבַח בְּקוֹל-יְלֵל, כְּשֶׁפָּנָיו אֶל הַמַּיִם.

“גַּלוֹנִי חֲבִיבִי”, לָחֲשָׁה סִילְוִיָה בְּקוֹל רוֹעֵד, כְּשֶׁהִיא מַחֲלִיקָה אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל הַכֶּלֶב הַנָּבוֹן, “הֵיכָן בֹּעַז הַיָּקָר שֶׁלִּי?”

“הַב-הַב! הַב הַב!”… נָבַח-יִלֵּל הַכֶּלֶב, כְּשֶׁהוּא מִתְרוֹצֵץ סְבִיב הַבּוֹר וְרֹאשׁוֹ רָכוּן לְתוֹךְ מַעֲמַקָּיו.

“בֹּעַז, בֹּ-עַ-ז-ז שֶׁלִּי!” קָרְאָה סִילְוִיָה בְּקוֹל-בּוֹכִים, וְהִיא תּוֹלֶשֶׁת אֶת שַׂעֲרוֹתֶיהָ הַחוּמוֹת וְהַיָּפוֹת, “אוֹי לִי, בֹּ-עַ-ז”…

הָרוֹעִים הָעַרְבִים, שֶׁנִּתְקַבְּצוּ אוֹתָהּ שָׁעָה לְיַד הַבּוֹר, כְּדֵי לִשְׁאֹב מִתּוֹכוֹ מַיִם וּלְהַשְׁקוֹת צֹאנָם, וְשָׁמְעוּ אֶת בִּכְיָהּ הַנּוֹקֵב שֶׁל סִילְוִיָה הָאֻמְלָלָה, – עָמְדוּ מִיָּד עַל הָאָסוֹן, שֶׁקָּרָה לְבֹעַז יְדִידָם. אֲחָדִים מֵהֶם מִהֲרוּ וּפָשְׁטוּ בִּגְדֵיהֶם, קָפְצוּ לְתוֹךְ הַבּוֹר הֶעָמֹק וְחִפְשׂוּ בְּמַעֲמַקָּיו. וְכַעֲבֹר צִפִּיָּה מְמֻשֶּׁכֶת וַאֲרֻכָּה שָׁבוּ לְמַעְלָה וְהֵם גּוֹרְרִים אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל בֹּעַז הַמֵּת.

– סִילְוִיָה בָּאָה בִּיבָבָה לְבֵיתֵנוּ – מַמְשִׁיךְ זַיְד אֶת סִפּוּרוֹ הַנּוּגֶה – וְכֻלָּנוּ רַצְנוּ בְּלִי נְשִׁימָה אֶל הַמַּעְיָן. אַךְ חִבּוּקֵינוּ וּקְרִיאוֹתֵינוּ לֹא הֵעִירוּ אֶת בֹּעַז הָאָהוּב שֶׁלָּנוּ מִשְׁנָתוֹ הַנִּצְחִית.

הַנִּפְגָּע בֹּעַז בִּידֵי מְרַצְּחִים? לֹא. בְּגוּפוֹ לֹא נִרְאוּ סִימָנֵי אַלִּימוּת. נִרְאֶה, כִּי בְּרִדְתּוֹ לַבּוֹר כְּדֵי לִשְׂחוֹת בּוֹ, נִתְקַף שְׁבַץ-לֵב וְהוּא שָׁקַע בַּמַּיִם וְטָבַע…

אוֹתוֹ עֶרֶב יָצָאנוּ כֻּלָּנוּ אֶל חֶלְקָהּ מֻקֶּפֶת עֲצֵי אַלּוֹן וְאֵלָה אֲשֶׁר עַל גִּבְעָה סְמוּכָה לְבֵיתֵנוּ; נָטַלְנוּ מַעְדֵּרִים וְאֵתִים – וְצִפּוֹרָה וַאֲנִי, עִם יְלָדֵינוּ גִּיּוֹרָא, כּוֹכֶבֶת, יִפְתָּח וְיוֹחָנָן – חָפַרְנוּ בַּטְּרָשִׁים וְכָרִינוּ קֶבֶר לִידִידֵנוּ הַצָּעִיר, קֶבֶר רִאשׁוֹן בְּשֵׂיךְ אַבְּרֵיק… הֲיֵשׁ אֲדָמָה מְקֻדֶּשֶׁת יוֹתֵר בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל לַחֲלוּצִים אוֹהֲבֵי הָאָרֶץ מֵאֲשֶׁר הָאֲדָמָה שֶׁעָלֶיהָ חָיוּ, עָבְדוּ אוֹתָהּ וּמָסְרוּ נַפְשָׁם עַל הַחְיָאָתָהּ? וּמִסָּבִיב, בַּמְּעָרוֹת אֲשֶׁר בְּמִדְרוֹנֵי גִּבְעוֹת שֵׁיךְ-אַבְּרֵיק, הָרֵי נִכְרוּ קְבָרִים עַתִּיקִים רַבִּים עִם אֲרוֹנוֹת-אֶבֶן, אֲשֶׁר בָּהֶם נִטְמְנוּ יְהוּדִים גְּדוֹלִים לִפְנֵי אַלְפֵי שָׁנָה…

חֳדָשִׁים רַבִּים הִתְהַלְּכָה סִילְוִיָה הָאֻמְלָלָה בַּסְּבִיבָה כְּסַהֲרוּרִית, אָסְפָה אֶת הָאֲבָנִים אֲשֶׁר עֲלֵיהֶן יָשְׁבָה עִם בֹּעַז אֲהוּבָה; צֵרְפָה אֶבֶן לָאֶבֶן וְהֵקִימָה “אֹהֶל” יָפֶה עַל קֶבֶר בַּעַל נְעוּרֶיהָ. חֲבֵרִים וִידִידִים בָּאוּ וְעָזְרוּ עַל יָדָהּ. אָבִיו שֶׁל בֹּעַז, שֶׁיָּדָיו הָיוּ יְדֵי-אֳמָן, קִשֵּׁט אֶת הָ“אֹהֶל” וּשְׁנֵיהֶם הִשְׁקִיעוּ בּוֹ אַהֲבָה, דְּמָעוֹת, הִתְרַפְּקוּת, גַּעְגּוּעִים וְהֶמְיַת-נֶפֶשׁ. הָיוּ מוֹסָדוֹת שֶׁדָּרְשׁוּ לְהַעֲבִיר אֶת גּוּפָתוֹ שֶׁל בֹּעַז לְבֵית-קְבָרוֹת שֶׁבְּאֶחָד הַיִּשּׁוּבִים הַסְּמוּכִים; אַךְ אָנוּ הִתְנַגַּדְנוּ לִדְרִישָׁה זֹאת וְלֹא הִנַּחְנוּ לָגַעַת בְּ“אֹהֶל” הַיָּפֶה, שֶׁנִּתְקַדֵּשׁ עָלֵינוּ. רָצִינוּ, שֶׁיִּהְיֶה לָנוּ “בֵּית-מוֹעֵד לְכָל-חַי” מִשֶּׁלָּנוּ, וְכִי קִבְרוֹ שֶׁל בֹּעַז יָצַר עֻבְדָּה, שֶׁכָּאן יָקוּם יִשּׁוּב שֶׁל קֶבַע, וְלֹא נִפָּרֵד מִפִּנָּה נִפְלָאָה זֹאת לְעוֹלָם…

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה “אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית”    🔗

בִּשְׁנַת התרפ"ח הָיִיתִי מוֹרֶה לְיַלְדֵיהֶם שֶׁל פּוֹעֲלֵי “נֶשֶׁר”, בִּשְׁכוּנַת הַצְּרִיפִים שֶׁהוּקְמָה לְיַד בֵּית-הַחֲרֹשֶׁת לְמֶלֶט שֶׁלְּרַגְלֵי הַכַּרְמֶל. וּבִהְיוֹתִי חוֹבֵב טֶבַע מֵעוֹדִי וְצָמֵא לְסִפּוּרִים, נָהַגְתִּי לָסוּר תְּכוּפוֹת עִם תַּלְמִידַי אֶל קְבוּצַת-הָרוֹעִים שֶׁבְּשֵׂיךְ-אַבְּרֵיק וּלְהַדֵּק אֶת הַקְּשָׁרִים עִם מִשְׁפַּחַת זַיְד.

הַחֹרֶשׁ הַטִּבְעִי וְהַמֻּפְלָא, הַמְּכַסֶּה אֶת הַגְּבָעוֹת בִּסְבַךְ אַלּוֹנִים, אֵלוֹת, לִבְנִים עֻזְרָרִים וּכְלִילֵי הַחֹרֶשׁ; צִמְחֵי הַבַּר הַמְּרֻבִּים, הַמְּקַשְּׁטִים בִּימוֹת הַגְּשָׁמִים וּבְעוֹנַת הָאָבִיב אֶת הַסְּבִיבָה בְּמִרְבְּצֵי פְּרָחִים סַסְגּוֹנִיִּים וּמוֹשְׁכִים אֶת הַלֵּב; הַצִּפֳּרִים הַמְּיֻחָדוֹת לַחֹרֶשׁ הַטִּבְעִי – הָעוֹרְבָנִי, הַחִיוְיׇאִי, הַחַנְקָנִי וְהַסִּיבְכִי – הַמְּמַלְּאִים אֶת הֵיכַל הַדְּמָמָה הַגָּדוֹל וְהַמּוּצָל הַזֶּה צִיּוּצִים, פִּכְפּוּכִים וְסִלְסוּלִים מֻפְלָאִים; וְהַכַּרְמֶל הֶעָצוּם וְהַמּוֹרִיק תָּמִיד, הַנִּשְׁקָף עַל הַסְּבִיבָה, וּמַאֲצִיל עָלֶיהָ מֵהוֹדוֹ, – כָּל אֵלֶּה קָסְמוּ לִי, דִּבְּרוּ אֶל לִבִּי וְהִתְחַנְּנוּ: תָּאֵר אוֹתָנוּ, סַפֵּר עָלֵינוּ וּקְבַע אוֹתָנוּ לְדוֹרוֹת… וּמֵאֵלָיו מוּבָן, שֶׁמִּשְׁפַּחַת זַיְד הַקְּרוֹבָה לְלִבִּי, אֲשֶׁר בָּלְטָה עַל רֶקַע מֻפְלָא זֶה, עוֹרְרָה בִּי צֹרֵךְ נַפְשִׁי- לָשֶׁבֶת וְלִכְתֹּב עַל “אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית” אֵלֶּה…

אַט-אַט הִתְחַלְתִּי לִרְקֹם, יַחַד עִם תַּלְמִידַי, סִפּוּר-בְּהֶמְשֵׁכִים עַל מִשְׁפַּחַת “רוֹבִּינְזוֹנִים” עִבְרִים, שֶׁהִתְיַשְּׁבָה בְּיַעַר הָאַלּוֹנִים, וְהִיא כּוֹבֶשֶׁת לְעַצְמָהּ קַרְקַע-בְּתוּלָה לַגִּדּוּל לֶחֶם וִירָקוֹת, פָּרוֹת וּכְבָשִׂים, וְנִלְחֶמֶת עַל קִיּוּמָהּ נֶגֶד אַנְשֵׁי-הֶפְקֵר, שׁוֹדְדִים וּמַבְעִירִים. מִדֵּי פַּעַם בְּפַעַם הָיִינוּ בָּאִים לְמִשְׁפַּחַת זַיְד, שֶׁנּוֹדְעָה בְּהַכְנָסַת-הָאוֹרְחִים הַנָּאָה שֶׁלָּהּ, מְבַלִּים בְּחֶבְרָתָם שָׁעוֹת נְעִימוֹת וְקוֹרְאִים בְּאָזְנֵיהֶם אֶת סִפּוּרֵנוּ הַמְּשֻׁתָּף… וּלְעוֹלָם לֹא יִשָּׁכַח מִלִּבִּי הַבִּקּוּר, שֶׁבּוֹ הֵבֵאתִי עִם תַּלְמִידַי מִבֵּית-הַחִנּוּךְ לְיַלְדֵי הָעוֹבְדִים שֶׁבְּתֵל-אָבִיב, אֶת הַסֵּפֶר “אַנְשֵׁי-בְּרֵאשִׁית” הַמֻּגְמָר וְהַמֻּדְפָּס – שַׁי לְמִשְׁפַּחַת הָרוֹבְּינְזוֹנִים מִשֵּׁיךְ-אַבְּרֵיק. אָכֵן הָיְתָה זֹאת שָׁעָה שֶׁל “גִּילוּ בִּרְעָדָה”, שֶׁכֻּלָּנוּ מַחֲלִיפִים מַבָּטִים סְפוּגֵי יְדִידוּת וּמִתְבַּיְּשִׁים לִשְׁאֹל אוֹ לְהָשִׁיב…

וְכָאן יָכוֹל הָיִיתִי לְפָרֵשׁ וְלוֹמַר: אֶת הֶמְשֵׁכוֹ הַטִּבְעִי שֶׁל סֵפֶר זֶה תִּמְצְאוּ בְּסִפְרִי “אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית”. אַךְ מָצָאתִי לְנָחוּץ לְצָרֵף פֶּרֶק מְיֻחָד וְעָצוּב, הַמֻּקְדָּשׁ לְסוֹפוֹ שֶׁל זַיְד. אִם בַּהִתְנַפְּלוּת הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁאֵרְעָה בִּשְׁנַת תרפ“ט וְהַמְּתֹאֶרֶת בְּ”אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית“, לֹא הִצְלִיחוּ הָרוֹצְחִים לִפְגֹּעַ בְּמִשְׁפַּחַת זַיְד, וְאֶת חֲמָתָם כִּלּוּ רַק בַּגֹּרֶן וּבִצְרִיפֵי הַמְּגוּרִים וְהַדִּירִים, הֲרֵי מִקֵּץ תֵּשַׁע שָׁנִים – בִּשְׁנַת התרצ”ח – עָלָה בִּידֵי הַמְּרַצְּחִים לְהָפִיק זְמָמָם וְלִשְׁפֹּךְ דָּם נְקִיִּים.

אַךְ לִפְנֵי שֶׁאֲתָאֵר אֶת יוֹמוֹ הָאַחֲרוֹן שֶׁל זַיְד, אָבִיא עוֹד תֵּאוּרִים אֲחָדִים עַל קְבוּצַת הָרוֹעִים. בְּסִפְרוֹ הַגָּדוֹל “אַגָּדַת הַשּׁוֹמְרִים” הַמֻּקְדָּשׁ בְּעִקָּרוֹ לְשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק וּלְמִשְׁפַּחַת זַיְד, מְסַפֵּר יִרְמְיָהוּ רָבִינָא אֶת הַדְּבָרִים הַבָּאִים:

"הָיוּ אֵלֶּה יָמִים קָשִׁים לִקְבוּצַת הָרוֹעִים, לְלֹא לֶחֶם לֶאֱכֹל וּלְלֹא כְּסוּת לִלְבֹּוֹשׁ. הַמַּחְסוֹר הָיָה מֵרֵאשִׁיתָהּ שֶׁל קְבוּצָה זֹאת, וְנִמְשַׁךְ כָּל יְמֵי קִיּוּמָהּ, אִם כִּי כָּל אוֹרֵחַ שֶׁסָּר לִתְחוּמָה נִתְקַבֵּל בְּסֵבֶר פָּנִים, בְּכוֹס חָלָב וּבְפֶלַח גְּבִינָה…

הָרוֹעִים עַצְמָם הָיוּ מִצְטַיְּדִים בְּסַכִּינִים בְּצֵאתָם לְמִרְעֶה, כְּדֵי לְקַצֵּץ אֶת גִּבְעוֹלֵיהֶם הַיְּרֻקִּים וְהָרַכִּים שֶׁל הַקִּנְרֵס וְהַחֻרְפֶשׁ, עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל וְהַבַּרְקָן, כְּדֵי לְמַלֵּא בִּטְנָם וּלְהַשְׁקִיט רַעֲבוֹנָם הַנִּצְחִי. הָרוֹעִים הָיוּ פּוֹרְסִים אוֹתָם בְּסַכִּין וְאוֹרְזִים חֲבִילוֹת-חֲבִילוֹת. אֶת הַגִּבְעוֹלִים חוֹבְשִׁים בְּיַלְקוּט הָרוֹעִים, וְאַגַּב הֲלִיכָה אַחֲרֵי הַצֹּאן טוֹעֲמִים מֵהֶם בִּנְקִישַׁת שִׁנַּיִם, בְּקֶצֶב הַדּוֹמֶה לִלְחִיכַת הָעֵדֶר… טַעְמָם שֶׁל הַגִּבְעוֹלִים הָיָה כְּטַעַם שְׁקֵדִים עֲרֵבִים לַחֵיךְ. וְכָל עוֹד עָמְדוּ הַ“קוֹצִים” הַלָּלוּ בְּיַרְקוּתָם, הָיָה זֶה לֶחֶם-חֻקָּם שֶׁל הַיּוֹצְאִים לְמִרְעֶה…

בְּקַיִץ הָיוּ הָרוֹעִים נוֹשְׂאִים אִתָּם מַעְדְּרִים קְטַנִּים, כְּשֶׁהֵם תְּקוּעִים בַּחֲגוֹרוֹתֵיהֶם. וּבִנְדוּדֵיהֶם בִּשְׂדוֹת הַשֶּׁלֶף וְנַפְשָׁם רֵיקָה וְקֵבָתָם מִתְהַפֶּכֶת בְּקִרְבָּם, הָיוּ חוֹפְרִים בְּמַעְדְּרֵיהֶם בְּחוֹרֵי הָעַכְבָּרִים, נַבְרָנֵי הַשָּׂדֶה הַמְּרֻבִּים, הַנּוֹהֲגִים לֶאֱגֹר בְּמַחְסָנִים נֶעְלָמִים שֶׁבַּקַּרְקַע שִׁבֳּלֵי חִטָּה וּשְׂעוֹרָה רַבּוֹת. וְהָיוּ שׁוֹדְדִים אֶת הַשִּׁבֳּלִים מִן הַנַּבְרָנִים וּמְכִינִים לְעַצְמָם קָלִי טָעִים וּמַשְׂבִּיעַ. וְלִפְעָמִים הָיוּ מַכְנִיסִים אֶת גַּרְעִינִי הַחִטָּה מִמַּחְסְנֵי הַנַּבְרָנִים לְתוֹךְ דּוּד מַיִם, שׁוֹפְתִים אוֹתוֹ עַל מְדוּרַת קוֹצִים שֶׁהֹעַלְתָּה בְּחֶלְקַת בּוּר סְמוּכָה, וּמְחַיִּים נַפְשָׁם בְּתַבְשִׁיל מְלָכִים סָפוּג עָשָׁן וְרֵיחַ עַכְבָּרִים… וְאִלּוּ בְּעוֹנַת הַחֲלִיבָה הָיוּ הָרוֹעִים מִצְטַיְּדִים בְּסִפְלֵי פַּח, וְחוֹלְבִים וְשׁוֹתִים חָלָב לַהֲנָאָתָם. וַאֲחֵרִים לָמְדוּ מִן הָרוֹעִים הָעַרְבִים לְהַרְכִּין אֶת רֹאשָׁם אֶל מוּל הׇעָטִין וּלְכַוַּן אֶת קִלּוּחַ הֶחָלָב יָשָׁר לְפִיהֶם…

אַךְ עַל אַף הָרָעָב, הַקֹּר וְהַקַּדַּחַת, לֹא הָיָה מַצַּב-רוּחָם שֶׁל הָרוֹעִים יָרוּד כְּלָל וּכְלָל. תָּמִיד-תָּמִיד הָיוּ הַלָּלוּ שָׁרִים וְרוֹקְדִים וּ“מְרִימִים אֶת הַמּוֹרָל”. וְרָאוּי לְצַיֵּן כִּי שִׁירֵי רוֹעִים רַבִּים, הַמּוּשָׁרִים עַד הַיּוֹם הַזֶּה בְּרַחֲבֵי הָאָרֶץ, חֻבְּרוּ בִּקְבוּצַת הָרוֹעִים שֶׁבְּשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק, וּמְחַבְּרֵיהֶם הָאַלְמוֹנִים הֵם יוֹנָה רַסִין וּזְמִירִי. לְמָשָׁל:

שָׂאֵנוּ, שָׂאֵנוּ, לַמִּדְבָּר שָׂאֵנוּ,

שָׂאֵנוּ, שָׂאֵנוּ עַל דַּבְּשׁוֹת גְּמַלִּים…

אוֹ

בִּמְצִלְתַּיִם, בַּתֻּפִּים

נוּעוּ, נוּעוּ, קוֹל נָרִים,

וּלְעֵינֵינוּ בֶּהָרִים –

עֲדָרִים עַל עֲדָרִים.

הַשּׁוּעָל בַּגַּיְא צוֹרֵחַ,

צֵל גּוֹלֵשׁ מִן הֶהָרִים,

שְׁתוּ מִשֹּׁקֶת הַיָּרֵחַ

עֲדָרִים עַל עֲדָרִים.

נַעֲלֶה וְנַעְפִּילָהּ,

הָרִקּוּד הָעֹל פּוֹרֵק,

הֶעְפַּלְנוּ הַגְּלִילָה,

נַעֲלֶה לְשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק…

אַךְ בַּשִּׁירִים וּבְרִקּוּדִים בִּלְבַד לֹא יָכְלָה קְבוּצַת הָרוֹעִים לְהִתְקַיֵּם; וּבְצַעַר וּכְאֵב נִפְרְדוּ הַלָּלוּ מִן הַמָּקוֹם הָאָהוּב עֲלֵיהֶם וּמִמִּשְׁפַּחַת זַיְד שֶׁכֹּה אָהֲבוּ, וְהַחֲבִילָה נִתְפַּזְּרָה…

וּבִשְׁנַת תרפ"ט, כְּשֶׁעָבַר גַּל הַדָּמִים עַל יִשּׁוּבֵי הַיְּהוּדִים בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, וְעֶשְׂרוֹת יְהוּדִים נִטְבְּחוּ בִּידֵי מְרַצְּחִים בִּצְפַת, בְּמוֹצָא וּבְחֶבְרוֹן, יָשְׁבָה מִשְׁפַּחַת זַיְד לְבַדָּהּ בְּשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק, וְהִיא מְגִנָּה בִּגְבוּרָה מֻפְלָאָהּ עַל יִשּׁוּבָהּ הַקָּטָן וְהַנִּדַּח…

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׁשָּׁה אַדְמַת הַמְּרִיבָה    🔗

מְאֹרָעוֹת תרפ“ט פָּקְחוּ אֶת עֵינֵיהֶם שֶׁל מַנְהִיגֵי הַיִּשּׁוּב. הַמַּסְקָנָה הָיְתָה: אַל לָנוּ לִסְמֹךְ עַל הַבְּרִיטִים אֶלָּא עַל כֹּחֵנוּ בִּלְבַד. אַךְ עִם זֹאת, גַּם הַ”הֲגָנָה" לֹא יָכְלָה לְמַלֵּא כָּרָאוּי אֶת יִעוּדָהּ: נִשְׁקָהּ הָיָה חָבוּי תָּמִיד מִפַּחַד מִשְׁטֶרֶת הַמַּנְדָּט; כִּי בְּכָל מָקוֹם וּמָקוֹם שֶׁבּוֹ הוֹפִיעוּ חַבְרֵי הַ“הֲגַנָּה” וְהִפְעִילוּ אֶת נִשְׁקָם הַמְּעַט וְהַדַּל נֶגֶד הַפּוֹרְעִים, נֶאֶסְרוּ וְנִשְׁפְּטוּ וְנִשְׁקָם הֻחְרַם… וְאָז חָזְרָה הַהִיסְטוֹרְיָה עַל עַצְמָהּ: יִצְחָק בֶּן-צְבִי, שֶׁעָמַד בַּיָּמִים הַהֵם בְּרֹאשׁ הַוַּעַד-הַלְּאֻמִּי לִיהוּדֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, הוֹפִיעַ יוֹם אֶחָד בְּבֵיתוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד וּבְפִיו הַצָּעָה – לְיַסֵּד אֲגֻדַּת שׁוֹמְרִים עִבְרִים.

עֶשְׂרִים וְחָמֵשׁ שָׁנָה קֹדֶם לָכֵן יִסְדוּ הַשְּׁנַיִם אֶת אִרְגּוּן הַשּׁוֹמְרִים הַחֲשָׁאִי “בַּר-גִּיּוֹרָא”; וְעַתָּה בָּא יִצְחָק בֶּן-צְבִי אֶל בֵּיתוֹ שֶׁל זַיְד בְּשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק – וְשׁוּב בַּחֲשַׁאי – וּבְמַטָּרָה דּוֹמָה: לִכְבֹּשׁ אֶת הַשְּׁמִירָה מִיְּדֵי הָעַרְבִים הַמְּרֻבִּים, הַשּׁוֹמְרִים, כִּבְיָכוֹל, עַל הַיְּהוּדִים וּרְכוּשָׁם, וּלְהַשִּׂיג לַשּׁוֹמְרִים הָעִבְרִים נֶשֶׁק חֻקִּי, אֲשֶׁר בּוֹ יוּכְלוּ לְהָגֵן עַל הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי בְּגָלוּי וּלְלֹא פַּחַד מִפְּנֵי הַשִּׁלְטוֹנוֹת הַבְּרִיטִים. וּכְשֶׁפָּרְצוּ שׁוּב מְאֹרְעוֹת-דָּמִים בָּאָרֶץ בִּשְׁנַת תרצ“ו, הוֹפִיעוּ נוֹטְרִים וְ”גָּפִירִים" בְּמַדִּים רִשְׁמִיִּים וּבְנֶשֶׁק חֻקִּי וְהֵגֵנּוּ עַל הַיִּשּׁוּב. וְרַבִּים מִנּוֹטְרִים אֵלֶּה עָבְרוּ בְּמִלְחֶמֶת-הַקּוֹמְמִיּוּת אֶל שׁוּרוֹת צַהַ"ל וְהִשְׁתַּתְּפוּ בְּיִסּוּד צְבָא הֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל…

זֹאת וְעוֹד: בְּאַבְטָחָתוֹ שֶׁל זַיְד, הַשּׁוֹמֵר הָרִשְׁמִי שֶׁל יְעָרוֹת הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל, נֶעֶרְכוּ בְּשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק קוּרְסִים לְמַדְרִיכֵי הַנּוֹטְרִים וְהַגָּפִירִים הָעִבְרִים, שֶׁבָּהֶם אֻמְּנוּ מַחֲזוֹרִים-מַחֲזוֹרִים שֶׁל קְצִינִים בֶּעָתִיד לִצְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל.

קִבְרוֹ שֶׁל בֹּעַז הָרוֹעֶה, שֶׁטָּבַע בַּבְּאֵר שֶׁלְּיַד שֵׁיךְ-אַבְּרֵיק, וַאֲשֶׁר זַיְד לֹא הִנִּיחַ לְהַעֲבִירוֹ לְיִשּׁוּב אַחֵר – לֹא נִשְׁאַר זְמַן רַב קֶבֶר בּוֹדֵד. מֵאָז מְאֹרָעוֹת תרצ"ו וְעַד עַתָּה, נוֹסְפוּ בּוֹ עֲשָׂרוֹת קְבָרִים שֶׁל שׁוֹמְרִים וְנוֹטְרִים עִבְרִים, שֶׁנָּפְלוּ עַל מִשְׁמַרְתָּם. וְאֶחָד הַקָּרְבָּנוֹת הָרִאשׁוֹנִים שֶׁהוּבְאוּ לִמְנוּחַת-עוֹלָם לְיַד קִבְרוֹ שֶׁל בֹּעַז, הָיָה אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד עַצְמוֹ. בַּדֶּרֶךְ בֵּין בֵּיתוֹ לְבֵין קְבוּצַת הַנֹּעַר הָעוֹבֵד הַסְּמוּכָה נָפַל. וְעַתָּה קַיָּמִים שְׁנֵי בָּתֵּי-קְבָרוֹת שֶׁל שׁוֹמְרִים בְּיִשְׂרָאֵל: בִּכְפַר-גִּלְעָדִי, שָׁם טְמוּנִים חַבְרֵי הִסְתַּדְּרוּת הַשּׁוֹמְרִים הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁנּוֹסְדָה בִּימֵי הָעֲלִיָּה הַשְּׁנִיָּה: מַנְיָה וְיִשְׂרָאֵל שׁוֹחַט, יְחֶזְקֵאל וְרִבְקָה נִיסָנוֹב, יִשְׂרָאֵל וְקֵילֶה גִּלְעָדִי, מֵנְדְל וְטוֹבָה פּוֹרְטוּגָלִי, צְבִי בֶּקֶר, יְחֶזְקֵאל חַנְקִין וַאֲחֵרִים. וּבְבֵית הֶעָלְמִין שֶׁבְּשֵׁיךְ-אַבְּרֵיק נִטְמְנוּ בֹּעַז פֶּרְסוֹב, אֲלֶכְּסַנְדֶּר וְצִפּוֹרָה זַיְד, הַדּוֹד יַענְקְל, יוֹנָה רָסִין, יוֹאָשׁ זוֹלֶר, דֹּב קוֹזָצ’וֹק, אַרְיֵה אַבְּרַמְזוֹן – וְרַבִּים מֵחַבְרֵי “אֲגֻדַּת הַשּׁוֹמְרִים” הַצְּעִירָה שֶׁנָּפְלוּ עַל מִשְׁמַרְתָּם.

לִפְנֵי שֶׁיְּסֻפַּר עַל נְפִילָתוֹ שֶׁל זַיְד, עָלֵינוּ לְסַפֵּר עוֹד עַל שְׁנֵי מְאֹרָעוֹת, שֶׁיֵּשׁ לָהֶם קֶשֶׁר הָדוּק עִם מְאֹרָע עָגוּם זֶה.

אֲדָמוֹת שֵׁיךְ-אַבְּרֵיק וְקוּסְקוּס-טַבְּעוּן – אוֹתָן גְּבָעוֹת יָפוֹת, שֶׁעֲלֵיהֶן הוּקְמוּ קִרְיַת-עָמָל וְקִרְיַת-טִבְעוֹן, גִּבְעוֹת-זַיְד וְאֶלְרוֹאִי, קִרְיַת-חֲרֹשֶׁת וְקִבּוּץ אַלּוֹנִים – הָיוּ בֶּעָבָר רְכוּשָׁם שֶׁל אֶפֶנְדִּים עַרְבִים עֲשִׁירִים. חֶבְרַת “קְהִלַּת צִיּוֹן” קָנְתָה מִיְּדֵיהֶם אֶת הַשֶּׁטַח שֶׁעָלָיו הָיָה בָּנוּי כְּפַר-הָאֲרִיסִים קוּסְקוּס-טַבְּעוּן. בְּהֶתְאֵם לְחֹק, חֻיְּבָה חֶבְרַת “קְהִלַּת צִיּוֹן” לְשַׁלֵּם לָאֲרִיסִים פִּצּוּיִים, כְּדֵי שֶׁיְּפַנּוּ אֶת חוּשׁוֹתֵיהֶם וְלַעֲבֹר לְמָקוֹם אַחֵר. הַחֶבְרָה שִׁלְּמָה לָאֲרִיסִים פִּצּוּיִים נְדִיבִים, אַךְ עִם פִּנּוּי הַחוּשׁוֹת – מִיָּד בָּאוּ עַרְבִים-נַוָּדִים מוּסָתִים וּפָלְשׁוּ לְתוֹךְ הַחוּשׁוֹת הַמְּרֻקָּנוֹת…

אָז פָּנְתָה חֶבְרַת “קְהִלַּת צִיּוֹן” אֶל אֲגֻדַּת הַשּׁוֹמְרִים וּבִקְּשָׁה עֶזְרָתָהּ, כְּדֵי לְהַרְחִיק אֶת עֶדְרֵי הָעַרְבִים מֵאַדְמַת קוּסְקוּס-טַבְּעוּן הַקְּנוּיָה, וְלַחֲרֹשׁ אֶת הָאֲדָמָה. קְבוּצַת שׁוֹמְרִים, חֲמוּשָׁה בְּנֶשֶׁק חֻקִּי, יָצְאָה לְהַעֲלוֹת אֶת עֶדְרָהּ עַל אַדְמַת הַמְּרִיבָה, כְּדֵי לִדְחֹק אֶת רַגְלֵי הָרוֹעִים הָעַרְבִים. אַחַר-כָּךְ הֵבִיאוּ גַּם טְרַקְטוֹרִים לַחֲרֹשׁ אֶת הָאֲדָמָה וְלִיצֹר “חֲזָקָה” עָלֶיהָ. אַךְ לְאַחַר כָּל חָרִישׁ וְחָרִישׁ – הָיוּ הָעַרְבִים עוֹלִים עַל הֶחָרוּשׁ, חוֹרְשִׁים שׁוּב אֶת הָאֲדָמָה בְּמַחְרֵשׁוֹתֵיהֶם הַפְּשׁוּטוֹת וְהָרְתוּמוֹת לִשְׁוָרִים – וּמְפַזְּרִים עַל פָּנֶיהָ חָפְנֵי עֲדָשִׁים וְתוּרְמוֹס לְהַרְאוֹת: הִנֵּה חָרַשְׁנוּ וְזָרַעְנוּ אָנוּ, כִּי הָאֲדָמָה הִיא אַדְמָתֵנוּ…

יִצְחָק חַנְקִין, בְּנוֹ בְּכוֹרוֹ שֶׁל הַשּׁוֹמֵר יְחֶזְקֵאל חַנְקִין, מְסַפֵּר עַל פָּרָשַׁת קוּסְקוּס-טַבְּעוּן, שֶׁהִרְעִישָׁה בִּשְׁעָתָהּ אֶת הָאָרֶץ:

“בְּקַיִץ תרצ”ה בָּאתִי לְקוּסְקוּס-טַבְּעוּן, כְּחָדְשַׁיִם לְאַחַר שֶׁ“אֲגֻדַּת הַשּׁוֹמְרִים” קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ אֶת הַשְּׁמִירָה עַל הַמָּקוֹם. יוֹם יוֹם פָּרְצוּ תִּגְרוֹת בֵּין הַבֶּדְוִים וּבֵין הָרוֹעִים שֶׁלָּנוּ, כְּשֶׁשְּׁנֵי הַצְּדָדִים רָצִים לְהִתְאוֹנֵן בְּמִשְׁטֶרֶת גֶ’דָה (רָמַת-יִשַׁי) הַסְּמוּכָה. חָרַשְׁנוּ חֶלְקוֹת-מְרִיבָה, כְּדֵי לִדְחֹק אֶת רַגְלֵי הָרוֹעִים הָעַרְבִים מֵעֲלֵיהֶן, אַךְ הָרוֹעִים הָעַרְבִים נִשְׁלְחוּ בְּכַוָּנָהּ תְּחִלָּה לְשִׁטְחֵי הַמְּרִיבָה עַל-יְדֵי הַמְּסִיתִים הָעַרְבִים, כְּדֵי לְבַיֵּם תִּגְרוֹת וּקְטָטוֹת וּלְהַגִּישׁ מִשְׁפָּטִים נֶגְדֵּינוּ. וּבְבָתֵּי-הַמִּשְׁפָּט הַבְּרִיטִים הָיוּ מוֹפִיעִים עוֹרְכֵי-דִּין עַרְבִים מְפֻלְפָּלִים וְנוֹאֲמִים נְאוּמֵי הֲסָתָה נֶגֶד הַצִּיּוֹנִים, הַמְּנַשְּׁלִים אֶת הַפַלָּחִים הַמִּסְכֵּנִים מֵעַל אַדְמָתָם… וְהַשּׁוֹפְטִים הַבְּרִיטִיִּים הָיוּ מַאֲזִינִים לַהֲסָתָה זֹאת וּמוֹצִיאִים פִּסְקֵי-דִּין מְעֻוָּתִים לְרָעָתֵנוּ…

בֶּדְוִים הָיוּ פּוֹשְׁטִים בַּלַּיְלָה בִּשְׂדוֹתֵינוּ וּמְקִימִים אֹהָלִים עֲלֵיהֶם. וּבַלַּיְלָה הַשֵּׁנִי הָיִינוּ מִתְקָרְבִים בַּחֲשַׁאי אֶל הָאֹהָלִים, חוֹתְכִים אֶת חַבְלֵיהֶם וְהַלָּלוּ נוֹפְלִים עַל הַשּׁוֹכְנִים בְּתוֹכָם… הֵם הָיוּ חוֹפְרִים בּוֹרוֹת בָּאֲדָמָה הַסְּפוּגָה מַיִם וּפוֹתְחִים בְּאֵרוֹת לְעַצְמָם, וְאָנוּ הָיִינוּ בָּאִים בַּלֵּילוֹת לַבּוֹרוֹת גּוֹרְפִים אֶת הָאֲדָמָה פְּנִימָה, סוֹתְמִים אֶת הַבְּאֵר – וּמִסְתַּלְּקִים…

עֶרֶב אֶחָד הֵבֵאנוּ טְרַקְטוֹר וְהִתְחַלְנוּ לַחֲרֹשׁ אֶת אַדְמַת הַמְּרִיבָה. בְּקָצֶה אֶחָד שֶׁל הַחֶלְקָה הֶעֱמַדְנוּ אֶת חֲבֵרֵנוּ מִזְרָחִי וּבַקָּצֶה הַשֵּׁנִי – אֶת הַשּׁוֹמֵר יוֹסֵף. אַרְיֵה וַאֲנִי שָׁכַבְנוּ בְּמֶרְכַּז הַשָּׂדֶה, צוֹפִים אֶל הַתְּלָמִים הַנִּפְתָּחִים בִּמְהִירוּת – וְנֶהֱנִים.

כֵּיוָן שֶׁהָיִיתִי עָיֵף, לֹא אָרְכָה הַשָּׁעָה וְעֵינַי נֶעֶצְמוּ…

פִּתְאֹם הִתְעוֹרַרְתִּי לְקוֹל יְרִיּוֹת וְרַעַשׁ שֶׁל הָמוֹן מֵרִיעַ וּמִסְתַּעֵר עָלֵינוּ, יוֹסֵף הִתְקָרֵב אֵלֵינוּ בִּדְהָרָה וְקָרָא: “הָמוֹן עַרְבִי מִתְנַפֵּל עַל הַטְּרַקְטוֹר בַּאֲבָנִים וּבִירִיּוֹת, בּוֹאוּ לְעֶזְרָה!”

הוֹצֵאתִי אֶת הָרוֹבֶה מִיָּדוֹ וְקָרָאתִי: “מַהֵר לְמִשְׁטֶרֶת גֶ’דָה וְהַזְעֵק אֶת הַמִּשְׁטָרָה, כִּי חַיֵּי כֻּלָּנוּ בְּסַכָּנָה!”

הֶהָמוֹן הַמּוּסָת הִתְקָרֵב אֵלֵינוּ בִּקְרִיאוֹת מִלְחָמָה: “עֲלֵיהוֹם! מָוֶת לַיְּהוּדִים! עֲלֵיהוֹם!”…

“יְרֵה עֲלֵיהֶם!” קָרָא אֵלַי אַרְיֵה, “הֵם יִשְׁחֲטוּ אוֹתָנוּ!”

סוּסָתוֹ שֶׁל אַרְיֵה בָּרְחָה וְאֵינֶנָּה. מִזְרָחִי בָּא בִּדְהִירָה כְּשֶׁסּוּסָתוֹ מִשְׁתּוֹלֶלֶת מֵרֹב הִתְרַגְּשׁוּת, צוֹהֶלֶת וּבוֹרַחַת מִשְּׂדֵה הַמַּעֲרָכָה, וְכֻלָּנוּ יוֹרִים לְתוֹךְ אֲפֵלַת הַלַּיְלָה, נֶגֶד בְּרַד הַכַּדּוּרִים שֶׁנִּשְׁלַח לְעֶבְרֵנוּ וּלְעֵבֶר הַטְּרַקְטוֹרִיסְט.

בִּשְׁעַת לַיְלָה מְאֻחֶרֶת הִגִּיעָה סוֹף-סוֹף הַמִּשְׁטָרָה הַבְּרִיטִית-עַרְבִית; אַךְ לְתִמְהוֹנֵנוּ, נֶאֱסַרְנוּ כֻּלָּנוּ וְהֻבַלְנוּ לַכֶּלֶא. הַשּׁוֹטְרִים נָהֲגוּ בָּנוּ בְּגַסּוּת, חֵרְפוּנוּ וְהֶאֱשִׁימוּ אוֹתָנוּ כִּי הָרַגְנוּ עַרְבִי בְּרוֹבֵינוּ.

“הֶאָסוּר לְהִתְגּוֹנֵן בָּאָרֶץ הַזֹּאת?” שָׁאַלְנוּ בַּחֲרִיקַת שִׁנַּיִם.

“הֲיִיתֶם צְרִיכִים לְחַכּוֹת לַמִּשְׁטָרָה!”

“הֲרֵי בֵּינְתַיִם הָיוּ רוֹצְחִים אֶת כֻּלָּנוּ!” קָרָאנוּ בְּזַעַם.

“הַמִּשְׁפָּט יְבָרֵר זֹאת – וְהָאֱמֶת תֵּצֵא לָאוֹר”…

“אִינְשַׁאלְלָה”…

הַחֲשָׁד נָפַל עַל אָלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד, וְסַכָּנַת מַאֲסָר אִיְּמָה עָלָיו; אַךְ יִצְחָק חַנְקִין מִהֵר לְהוֹדוֹת, שֶׁהוּא יָרָה וְכָל הָאַחְרָיוּת מֻטֶּלֶת עָלָיו. הַשּׁוֹפֵט הַבְּרִיטִי דָּן אֵפוֹא אֶת חַנְקִין לַחֲמֵשׁ-עֶשְׂרֵה שְׁנוֹת מַאֲסָר; וְאֶת אַרְיֵה אַבְּרַמְסוֹן, מִזְרָחִי וְדוֹמַאי – לְשֵׁשׁ שְׁנוֹת יְשִׁיבָה בְּכֶלֶא עַכּוֹ. וְאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל סָעֲרָה כֻּלָּהּ…

כְּדֵי לִמְנֹעַ הִשָּׁנוּתָם שֶׁל מְאֹרְעוֹת-דָּמִים מֵעֵין זֶה, הֻחְלַט לְהַצִּיל אֶת אַדְמַת קוּסְקוּס-טַבְּעוּן וּלְהָקִים עָלֶיהָ יִשּׁוּב-קֶבַע, וּכְמִתְיַשְּׁבִים בְּשֶׁטַח הֶפְקֵר זֶה, אֲשֶׁר שָׁרַץ כְּנֻפְיוֹת-מְרַצְּחִים, בָּחֲרוּ בִּקְבוּצַת נֹעַר-עוֹבֵד, שֶׁהִכְשִׁירָה עַצְמָהּ לְיִעוּדָהּ בְּקִבּוּץ עַיִן-חֲרֹד. לְאַחַר מְאֹרָע קוּסְקוּס-טַבְּעוּן, הֶעֱבִירוּ הַמִּתְיַשְּׁבִים אֶת אָהֳלֵיהֶם וּצְרִיפֵיהֶם לְאַחַת הַגְּבָעוֹת שֶׁבְּשַׁיךְ-אַבְּרֵיק, סָמוּךְ לְבֵיתוֹ שֶׁל אָלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד.

זַיְד הִשְׁתַּתֵּף בְּמוֹ-יָדָיו בַּהֲקָמַת הַצְּרִיפִים לַקְּבוּצָה, טִפֵּל בְּמִתְיַשְּׁבִים הַצְּעִירִים בְּאַהֲבָה וְהָיָה אֲבִיהֶם הָרוּחָנִי וּמַדְרִיכָם הַחַקְלָאִי.

 

פֶּרֶק עֶשְׂרִים וְשִׁבְעָה – אַרְבָּעָה מַסְמְרֵי נְחשֶׁת    🔗

בְּחֹדֶשׁ תַּמּוּז תרצ"ח, יָצָא הַשּׁוֹמֵר אֲלֶכְּסַנְדֶר זַיְד מִבֵּיתוֹ שֶׁבְּשֵׁיךְ אַבְּרֵיק וּפָנָיו אֶל קְבוּצַת הַנֹּעַר הָעוֹבֵד אֲשֶׁר בְּיַעַר הָאַלּוֹנִים הַסָּמוּךְ; לְתֻמּוֹ הָלַךְ וּמַחְשָׁבוֹת שָׁלוֹם בְּלִבּוֹ – וּלְפֶתַע נִרְצַח בִּירִיּוֹת.

מִי יָרָה מִן הַמַּאֲרָב בְּאָדָם רוֹדֵף־שָׁלוֹם זֶה? מַדּוּעַ יָרְתָה יָד מְרֻשַּׁעַת בְּאִישׁ שָׁקֵט וְטוֹב־לֵב זֶה, אֲשֶׁר כָּל חַיָּיו הָיוּ סֵמֶל לְאַהֲבַת הַבְּרִיּוֹת?

שְׁלֹשִׁים שָׁנָה שָׁאַלְתִּי אֶת הַשְּׁאֵלוֹת הַנּוֹקְבוֹת הַלָּלוּ – וְלֹא קִבַּלְתִּי עֲלֵיהֶן תְּשׁוּבָה הַמַּנִּיחָה אֶת הַדַּעַת. אַךְ כְּבָר אָמְרוּ חֲכָמֵינוּ: “יָגַעְתָּ וּמָצָאתָ – תַּאֲמִין”; וְאַט־אַט, לְאַחַר חֲקִירָה מְמֻשֶּׁכֶת, הוּרַם הַמָּסָךְ מֵעַל תַּעֲלוּמָה הֲרַת־עֶצֶב זֹאת. הָעֲרָפֶל שֶׁרָבַץ עָלֶיהָ דּוֹר שָׁלֵם, נָמוֹג צַעַד־צַעַד, וְהָאֱמֶת נִתְגַּלְתָּה וְצָפָה כַּשֶּׁמֶן עַל פְּנֵי הַמַּיִם.

חֹרֶשׁ הָאַלּוֹנִים וְהָאֵלוֹת הַטִּבְעִי, הַמִּשְׂתָּרֵעַ בֵּין קִרְיַת־טִבְעוֹן לְבֵין יוֹדֶפֶת שֶׁבַּגָּלִיל, לִבְלֵב וְהוֹרִיק וְהֵפִיץ רֵיחַ חָרִיף, שֶׁבִּשֵּׂם אֶת הָאֲוִיר. מִסָּבִיב הִלְבִּינוּ פִּרְחֵי סִבְכֵי הַלִבְנֶה כַּעֲרֵמוֹת שֶׁלֶג בּוֹהֲקוֹת. גּוּשִׁים־גּוּשִׁים צְפוּפִים שֶׁל הַקִּידָה הַשְּׂעִירָה יָקְדוּ בֵּין הַסְּלָעִים כְּשַׁלְהָבוֹת לוֹהֲטוֹת; וּפֹה וְשָׁם הִתְנַשְּׂאוּ צַמְרוֹת עֲצֵי כְּלִיל־הַחֹרֶשׁ הַמֻּפְלָאִים, שֶׁהִסְגִּילוּ בְּשֶׁפַע פִּרְחֵיהֶם. חָגְלוֹת גִּלְגְּלוּ קְרִיאוֹת־קִרְקוּר בְּמִסְתְּרֵי הַיַּעַר, וְשַׁחֲרוּרִים פִּכְפְּכוּ וְשָׁרְקוּ שְׁרִיקוֹתֵיהֶם הָרַכּוֹת וְהַכְּבוּשׁוֹת. בַּיָּמִים הָהֵם, בִּתְקוּפַת שִׁלְטוֹן הַבְּרִיטִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, הָיִינוּ נוֹשְׂאִים תָּמִיד רוֹבֵי־צַיִד בְּסִיוּרֵינוּ בְּלִוְיַת אֲלֶכְּסַנְדֶר זַיִד בְּיַעַר זֶה; כִּי שׁוֹדְדִים וְרוֹצְחִים אָרְבוּ מֵאֲחוֹרֵי הָעֵצִים וְהַהֲלִיכָה בְּמַעֲבֵה הַחֹרֶשׁ הָיְתָה כְּרוּכָה בְּסַכָּנַת נְפָשׁוֹת. אַךְ עַתָּה, בִּמְדִינַת־יִשְׂרָאֵל, אָנוּ מְהַלְּכִים בְּנַחַת בַּחֹרֶשׁ הַמֻּפְלָא הַזֶּה עִם בְּנוֹ שֶׁל זַיְד, נֶהֱנִים מִמַּרְאֵה עֵינֵינוּ וּמִמַּשְׁמַע אָזְנֵינוּ – וּשְׁקוּעִים בְּשִׁיחָה שְׁקֵטָה וְעֵרָה. בְּנוֹ שֶׁל זַיְד, תַּלְמִידִי הַוָּתִיק גִּיּוֹרָא, מְסַפֵּר בְּקוֹל שָׁקֵט וּרְווּי־עֶצֶב – וְאָזְנִי שׁוֹמַעַת וְכֻלִּי מַאֲזִין בְּרֶטֶט וּבִמְתִיחוּת:

כְּשֶׁנִּתְמַנָּה אַבָּא לְשׁוֹמֵר עַל הַיַעַר הַזֶּה, הָיְתָה פִּנַּת־יִקְרַת זֹאת שֶׁטַח שֶׁל הֶפְקֵר וּרְשׁוּת־רַבִּים פְּרוּצָה וּמֻזְנָחָה. רוֹעִים רָעוּ כָּאן מֶשֶׁךְ כָּל הַשָּׁנָה כֻּלָּהּ, וְשִׁנֵּי הַצֹּאן וְהַבָּקָר הִשְׁמִידוּ אֶת הַשִּׂיחִים וְהָעֵצִים בְּעוֹדָם בְּאִבָּם. עוֹשֵׂי פֶּחָמִים עָרְכוּ אֶת תַּנּוּרֵיהֶם לְלֹא הַפְרָעָה, קִצְּצוּ בַּנְּטִיעוֹת בְּלִי רַחֲמִים וְשָׂרְפוּ אֶת הַגְּזָעִים לְפֶחָמִים. גַּנָּבִים חִפְּשׂוּ כָּאן מִקְלָט וְשׁוֹדְדִים – מַחֲסֶה וּמִפְלָט. וַאֲפִילוּ הַמִּשְׁטָרָה הָעַרְבִית־בְּרִיטִית לֹא הֵעֵזָּה לִרְדֹּף אַחַר הַחַמְסָנִים וְהָרוֹצְחִים שֶׁבַּיַּעַר הֶעָבֹת, וְכָל הַסְּבִיבָה הַיָּפָה וְהַמַּקְסִימָה הַזֹּאת הָיְתָה מִחוּץ לַתְּחוּם וּמִחוּץ לַחֹק…

עַד שֶׁבָּא אַבָּא לְכָאן, עָלָה וְיָשַׁב עַל אֻכָּף סוּסָתוֹ וְהֵנִּיחַ אֶת הָרוֹבֶה לְפָנָיו, לְרָחְבּוֹ שֶׁל אוֹתוֹ הָאֻכָּף הַמְפֻרְסָם, שֶׁהָיָה מִצֻיָּץ וּמְקֻשָּׁט מַחֲרוֹזוֹת־מַחֲרוֹזוֹת צִבְעוֹנִיּוֹת. אָדָם בַּעַל נֶפֶשׁ הָיָה אַבָּא, מְרַחֵם עַל כָּל מַה שֶׁנִּבְרָא בְּיָדוֹ שֶׁל אֱלֹהִים, אוֹהֵב אֶת מַמְלֶכֶת הַטֶּבַע וְכָל הַצּוֹמֵחַ וְהַחַי בָּהּ. אַךְ אִישׁ חוֹבָה וּמִשְׁמַעַת הָיָה מִטִּבְעוֹ, מָסוּר לְתַפְקִידוֹ וּמוּכָן תָּמִיד לִמְסֹר נַפְשׁוֹ עַל הַשְׁמִירָה הָעִבְרִית בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. מֶשֶׁךְ תְּקוּפָה אֲרֻכָּה נָהַג בְּשׁוֹכְנֵי הַיַעַר, שֶׁאָנוּ מְהַלְכִים בּוֹ עַכְשָׁיו, בְּסַלְחָנוּת. צְרִיפוֹ הַדַּל הָיָה פָּתוּחַ לִפְנֵיהֶם יוֹמָם וָלַיְלָה; מִלַּחְמוֹ פָּרַס לָרָעֵב וְאֶת חֲצִילָיו וְעַגְבָנִיּוֹתָיו, צְנוֹנוֹ וּבְצָלוֹ, שֶׁגִּדַּלְנוּ בְּגִנָּתֵנוּ בְּזֵעַת אַפֵּינוּ – חִלֵּק בֶּין הַבֶּדְוִים הַנִּצְרָכִים בְּיָד נְדִיבָה. רַבִּים מִבֵּין יוֹשְׁבֵי הָאֹהָלִים שֶׁבַּיַּעַר הֵבִינוּ לְרוּחוֹ שֶׁל אַבָּא וְהֵשִׁיבוּ לוֹ יְדִידוּת וְאַהֲבָה; וְהָיוּ מְבִיאִים לְפָנָיו יוֹם יוֹם אֶת חִכּוּכֵיהֶם וּמְרִיבוֹתֵיהֶם, סִכְסוּכֵי מִשְׁפָּחָה, סִבּוּכֵי מִרְעֶה וְהַסָּגוֹת־גְּבוּל. וְאַבָּא הָיָה מַאֲזִין לְלַהֲגָם בְּסַבְלָנוּת, מְכַבְּדָם בְּקָפֶה וּבְדִבְרֵי־מְתִיקָה, מַשְׁלִים וּמְפַשֵּׁר בֵּינֵיהֶם – וְכֻלָּם יוֹצְאִים מִבֵּית “אַבּוּ־גִּיּוֹרָא” מְפֻיָּסִים וּמְרֻצִּים.

אַךְ הָיוּ בֵּין יוֹשְׁבֵי הָאֹהָלִים שֶׁבַּיַּעַר גַּם כָּאֵלֶה, שֶׁלֹא קִבְּלוּ אֶת מָרוּתוֹ שֶׁל אַבָּא עֲלֵיהֶם, לֹא הִשְׁלִימוּ עִם רְכִישַׁת הַיַּעַר וְהַקַּרְקָעוֹת שֶׁמִּסָּבִיב עַל־יְדֵי הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת, וְהֶרְאוּ לוֹ אֵיבָה גְּלוּיָה. הַלָּלוּ הָיוּ מוּסָתִים עַל־יְדֵי הַמּוּפְתִּי הֶחָשׁוּךְ, שֶׁיָּשַׁב לְיַד מִסְגָּד עוֹמַר שֶׁבִּירוּשָׁלַיִם; קִבְּלוּ שֹׁחַד וְשַׁלְמוֹנִים מִיָּדוֹ – וְקוֹמְמוּ אֶת הַשְׁכֵנִים הַתְּמִימִים נֶגֶד אַבָּא וְנֶגֶד הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת לְיִשְׂרָאֵל.

נָכוֹן, גָּדַלְנוּ בְּבֵית אַבָּא מֻקָּפִים לִבְלוּב וּצְמִיחָה, שִׁירַת צִפֳּרִים וּפְרִיחָה. בֵּיתֵנוּ הָיָה מָלֵא תָּמִיד שְׁכֵנִים מִבֵּין תּוֹשָׁבֵי הַיַּעַר וְאוֹרְחִים וִידִידִים מִכָּל קַצְוֵי הָאָרֶץ. הָיִינוּ מְאֻשָּׁרִים בַּעֲבוֹדָתֵנוּ בַּגַּן וּבַשָּׂדֶה בַּיּוֹם וּבַשְׁמִירָה עֲלֵיהֶם בַּלַּיְלָה. אַךְ תָּמִיד תָּמִיד הָיָה הָרוֹבֶה טָעוּן בְּבֵיתֵנוּ, וְאִמָּא אִמְּנָה אֶת יְדֵי כֻּלָּנוּ בִּקְלִיעָה לְמַטָּרָה. תְּחוּשַׁת גּוֹרָל סְתוּמָה רִחֲפָה תָּמִיד מֵעַל לְרָאשֵׁינוּ, דְּאָגָה בִּלְתִּי־בְּרוּרָה שֶׁהִדְרִיכָה מְנוּחָתֵנוּ: עַיִן רָעָה צוֹפִיָּה עַל אַבָּא תָּמִיד מִמַּעֲבֵה הַיַּעַר וּמִתְחַקָה עַל עִקְבוֹתָיו, וְיָד מְרֻשַּׁעַת מְכַוֶּנֶת תָּמִיד אֶת נִשְׁקָהּ אֵלָיו, הָעַיִן עַל הַכַּוֶּנֶת וְהָאֶצְבַּע עַל הַהֶדֶק, וְעָלֵינוּ לִהְיוֹת דְּרוּכִים וּמוּכָנִים תָּמִיד.

– בִּשְׁנַת אֶלֶף־תְּשַׁע־מֵאוֹת שְׁלֹשִׁים־וְשֵׁשׁ – הוֹסִיף גִּיּוֹרָא לְסַפֵּר, לְאַחַר שֶׁנִּשְׁתַּהִינוּ לְיַד קֵן גָּדוֹל שֶׁל חִיוְיָאִי אֲשֶׁר עַל סְבַךְ לִבְנִים צָפוּף שֶׁעָמַד בִּמְלֹא פְּרִיחָתוֹ; הִסְתַּכַּלְנוּ מִקָּרוֹב בְּעוֹף גָּדוֹל וְנָדִיר זֶה, כְּשֶׁהוּא דּוֹאֶה מֵעַל לְקִנּוֹ וְנוֹשֵׂא נָחָשׁ בְּצִפָּרְנָיו, טֶרֶף לְאֶפְרוֹחוֹ הַבּוֹדֵד – כֵּן, הַפֶּרֶק עַל נְפִילַת אַבָּא מַתְחִיל בְּשָׁנָה זֹאת. בְּעֶצֶם חַג הַפֶּסַח שֶׁל אוֹתָהּ שָׁנָה הִתְחִילוּ מְאֹרְעוֹת־הַדָּמִים הַיְדוּעִים, שֶׁנִּמְשְׁכוּ שָׁנִים אֲחָדוֹת. רָאשֵׁי־הַדָּת הַמֻּסְלְמִית שֶׁבְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הֵסִיתוּ אֶת הָעַרְבִים נֶגֶד הַיְהוּדִים, נָתְנוּ נֶשֶׁק בִּידֵיהֶם וּשְׁלָחוּם לְמַעֲשֵׂי שׁוֹד וְרֶצַח.

הֵן זוֹכֵר אַתָּה אֶת הַיָּמִים הַנּוֹרָאִים הָהֵם: יְהוּדִים נִרְצְחוּ לְעֵינֵי הַשֶּׁמֶשׁ בַּדְּרָכִים, וּפְצָצוֹת הֻטְּלוּ לְבָתֵּיהֶם בַּלֵּילוֹת. עֶדְרֵינוּ נִשְׁדְּדוּ עִם צֵאתָם לַמִּרְעֶה בַּבֹּקֶר, וּשְׂדוֹת הַתְּבוּאָה שֶׁלָּנוּ, נִשְׂרְפוּ בַּלַּיְלָה. עֲצֵי־פְּרִי נֶעֶקְרוּ וְנִכְרְתוּ בְּיָד זְדוֹנִית וּבְרֵכוֹת מַיִם נֶהֶרְסוּ. וְאָנוּ שָׁאַלְנוּ עַצְמֵנוּ: הֲתַעֲבֹר הַכּוֹס גַּם עָלֵינוּ? הַאִם גַּם יְדִידֵינוּ יַפְנוּ עָרְפָּם לָנוּ וְיֵהָפְכוּ פִּתְאֹם מֵאוֹהֲבִים לְאוֹיְבִים?

אָכֵן, נִתְּנָה הָאֱמֶת הַמָּרָה לְהֵאָמֵר, – הֵשִׁיב גִּיּוֹרָא לְעַצְמוֹ וְנִעְנַע רֹאשׁוֹ בְּעֶצֶב – רַק מְעַטִּים מִבֵּין שְׁכֵנֵינוּ נִשְׁאֲרוּ נֶאֱמָנִים לָנוּ וְזָכְרוּ לְאַבָּא חֶסֶד מַעֲשָׂיו הַטּוֹבִים. וְאִלוּ הָרֹב בָּגַד בָּנוּ, הִתְנַכֵּר אֵלֵינוּ וְהִצְטָרֵף אֶל אַנְשֵׁי הַכְּנֻפְיוֹת. בִּכְפַר־יְהוֹשֻׁעַ הַסָּמוּךְ נִרְצְחָה אִשָׁה חַפָּה מִפֶּשַׁע, שָׁעָה שֶׁיָּשְׁבָה עַל שְׁרַפְרַף בְּרִפְתָּהּ וְחָלְבָה פָּרָתָהּ. בְּקִרְיַת־עָמָל, שֶׁעָמְדָה בְּרֵאשִׁית בִּנְיָנָהּ, נוֹרָה אִישׁ הוֹלֵךְ בַּדֶּרֶךְ לְתֻמּוֹ. וּבְרָמַת־יִשַׁי הַקְּרוֹבָה נֶהֱרַג מִן הַמַּאֲרָב שׁוֹמֵר הַיְשּׁוּב וְעִקְבוֹת הָרוֹצְחִים לֹא נוֹדְעוּ.

“שִׂים לִבְּךָ, פְּקַח עֵינֶיךָ וְהִזָּהֵר, אַבּוּ גִּיּוֹרָא”, הָיוּ הַיְדִידִים הַמְעַטִּים לוֹחֲשִׁים בְּאָזְנֵי אַבָּא, שָׁעָה שֶׁהִתְגַּנְבוּ וּבָאוּ בְּחֶשְׁכַת הַלַּיְלָה, “הֵם אוֹרְבִים לְךָ וְרוֹצִים לִירוֹת בְּךָ”…

“וִידִידַי הֵיכָן הֵם?”

“חוֹשְׁשִׁים לְעוֹרָם”…

“אַל תֵּצֵא מִבֵּיתְךְ בַּלֵּילוֹת, בְּשֵׁם אַלְלָה”…

“נִשְׁקִי נִשְׁאַר נֶאֱמָן לִי תָּמִיד”… הֵשִׁיב לִידִידָיו.

אַבָּא קָנָה תְּרִיסִי־פְּלָדָה, כְּדֵי לְהָגֵן עַל הַחַלּוֹנוֹת בִּשְׁעַת צָרָה. אִמָּא הָיְתָה נוֹסַעַת לְחֵיפָה, נִפְגֶּשֶׁת עִם רָאשֵׁי הַ“הֲגַנָּה”, חוֹזֶרֶת עֲטוּפַת בְּגָדִים כְּבֵדִים – וּבְקִפְלֵיהֶם אֶקְדָּחִים וְתַחְמֹשֶׁת… וְכֻלָּנוּ הָיִינוּ עֵרִים וּדְרוּכִים, וּמְלַוִּים אֶת אַבָּא בְּצֵאתוֹ לְבֻסְתַּן הַיְרָקוֹת, לִשְׁאִיבַת מַיִם מִן הַמַּעְיָן אוֹ לָעֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה…

– הַאִם יָדוּעַ לְךָ שְׁמָם שֶׁל פִּרְחֵי הָרַקֶּפֶת בְּפִי הַדְּרוּזִים? – שְׁאֵלָנִי פִּתְאֹם גִיּוֹרָא, כְּשֶׁהוּא מִתְעַכֵּב לְיַד סֶלַע מְכֻסֶּה מַרְבַד־פְּרָחִים וָרֹד וּמָלֵא חֵן.

קָטַפְתִּי פֶּרַח, תָּקַעְתִּי קְצֵה עָקְצוֹ בְּפִי וְאָמַרְתִּי אַגַּב־חִיוּךְ: “עַלְיוּן אַלְקָאדִי – מִקְטֶרֶת הַשּׁוֹפֵט”…

הָפַכְתִּי אֶת הַפֶּרַח לְמַעְלָה, אָחַזְתִּי בַּכּוֹתֶרֶת הַנָּאָה כְּשֶׁקְּצֵה הָעֹקֶץ מֻפְנֶה כְּלַפֵּי מַטָּה, צָחַקְתִּי וְאָמַרְתִּי: “עַצַאת אַ־רַעִי – מַטֵּה הָרוֹעִים!”

– לא, מוֹרִי…

“אִם כֵּן?” שָׁאַלְתִּי בְּסַקְרָנוּת.

נָטַל גִּיּוֹרָא בִּזְהִירוּת פֶּרַח וְהָפַךְ אֶת פִּי־הַכּוֹתֶרֶת הָאֲדַמְדָּם כְּלַפֵּי מַעְלָה, הִצְבִּיעַ עַל קְצֵה עַמּוּד הָעֱלִי הַבּוֹלֵט הַחוּצָה, קָרַץ עַיִן מוּלִי וְאָמַר: “קוּז אַל עִיגְ’ל – פִּי הָעֵגֶל”…

“לָמָּה?” שָׁאַלְתִּי תּוֹהֶה.

“כִּי שְׂפַת הַכּוֹתֶרֶת מַאְדִּימָה כְּפִיו שֶׁל עֵגֶל, וּקְצֵה עַמּוּד הָעֱלִי בּוֹלֵט הַחוּצָה כִּלְשׁוֹנוֹ שֶׁל הָעֵגֶל, הַמּוּצָא הַחוּצָה כְּדֵי לְלַקֵּק אֶת שְׂפָתָיו”…

פָּרַצְתִּי בִּצְחוֹק לְמִשְׁמַע שֵׁם מֻפְלָא זֶה לְפֶרַח הָרַקֶּפֶת בְּפִי הַדְּרוּזִים, אַךְ צְחוֹקִי קָפָא עַל שְׂפָתַי, כִּי רָאִיתִי אֶת פְּנֵי גִּיּוֹרָא וְהֵם מִתְחַדְּדִים פִּתְאֹם.

“הֲקָרָה דְּבַר־מָה?” שָׁאַלְתִּי בּוֹהֶה.

“אַגַּב־שִׂיחָה לֹא הִרְגַּשְׁתִּי כְּלָל, שֶׁאָנוּ מִתְקָרְבִים כְּבָר אֶל אָהֳלָהּ שֶׁל חַגְ’לָה”, אָמַר וְנָעַץ עֵינָיו בְּמַעֲבֵה הַיַּעַר.

“חַגְ’לָה?” שָׁאַלְתִּי בּוֹהֶה.

“כֵּן. הַבֶּדְוִית אֲשֶׁר גִלְתָה לָנוּ אֶת תַּעֲלוּמַת רֶצַח אַבָּא, הִצְבִּיעָה עַל הָרוֹצֵחַ וְסִיְּעָה בְּיָדֵינוּ לְשָׁפְטוֹ וּלְהַעֲנִישׁוֹ”, אָמַר גִּיּוֹרָא, וְהִמְשִׁיךְ:

– בְּאֶחָד מִימֵי חֹדֶשׁ תַּמּוּז הַתרצ"ח, חָזַר אַבָּא עִם שְׁקִיעַת הַחַמָּה מִכְּפַר־יְהוֹשֻׁעַ הַסָּמוּךְ. כָּל אוֹתוֹ הַיּוֹם שָׁהָה בְּטַחֲנַת־הַקֶּמַח, גָּרַס שְׂעוֹרָה וְהֵכִין מִסְפּוֹא לִבְּהֵמוֹת הַבַּיִת. חַבְרֵי הַמּוֹשָׁב, שֶׁעָבְדוּ אוֹתָהּ שָׁעָה בִּשְׂדוֹתֵיהֶם בְּדִלּוּל תִּירָס אוֹ בִּקְצִירַת חָצִיר, רָאוּהוּ יוֹשֵׁב בִּמְרוֹמֵי עֲגָלָה עֲמוּסָה שַׂקֵי־מִסְפּוֹא, הַפְּרֵדוֹת מִתְנַהֲלוֹת בִּכְבֵדוּת בְּדֶרֶךְ הֶעָפָר, וְהוּא מַחֲלִיף בְּרָכוֹת עִם כָּל מִי שֶׁנְקְרָה לוֹ בַּדֶּרֶךְ. הַיְדִידִים שֶׁבֵּין הָעַרְבִים, שֶׁעָמְדוּ לְיַד הַמַּעְיָן הַסָּמוּךְ וְהִשְׁקוּ אֶת עֶדְרֵיהֶם, עִכְּבוּהוּ כְּדַרְכָּם תָּמִיד, שָׁאֲלוּ וְנַעֲנוּ, סִפְּרוּ וְצָחֲקוּ וְלִוּוּהוּ בִּבְרָכוֹת. אִישׁ לֹא הָיָה יָכוֹל לְהַעֲלוֹת עַל דַּעְתּוֹ, שֶׁבְּעִקְבוֹת מַצַּב־רוּחַ טוֹב זֶה מִתְגַנֵּב הַמָּוֶת בַּחֲשַׁאי. וַאֲפִילוּ אִמָּא, שֶׁחוֹנְנָה בְּחוּשִׁים חַדִים וְחָזְתָה לִפְרָקִים עֲתִידוֹת, לֹא חָשְׁדָה בִּמְאוּמָה בְּאוֹתוֹ עֶרֶב גּוֹרָלִי וְלֹא מָנְעָה מֵאַבָּא מִלָּגֶשֶׁת לִקְבוּצַת הַנֹעַר הָעוֹבֵד הַסְּמוּכָה, כְּדֵי שֶׁיִּשְׁתַּתֵּף בְּאַחַת מֵאֲסֵפוֹתֵיהֶם וִיחַוֶּה דַּעְתּוֹ בְּעִנְיְנֵי עֲתִיד מִשְׁקָם. אַבָּא הָיָה, אָמְנָם, עָיֵף מְאֹד אַחֲרֵי מַאֲמָץ הַיּוֹם הָאָרֹךְ בְּטַחֲנַת הַקֶמַח. וּכְשֶׁיָּשַׁב עִם אִמָּא לַשֻּׁלְחָן לַאֲרוּחַת־הָעֶרֶב, נֶעֶצְמוּ עֵינָיו מִדֵּי פַּעַם וְהָיָה מְנַמְנֵם וּמִתְעוֹרֵר לְסֵרוּגִין. אַךְ מִשֶׁנִּשְׁמְעוּ צִלְצוּלֵי הַמַתֶּכֶת מִן הַקְּבוּצָה, שֶׁהִזְמִינוּ אֶת הַחֲבֵרִים לָאֲסֵפָה, הִתְאוֹשֵׁשׁ וְסִיֵּם אֶת הָאֲרוּחָה, לָבַשׁ חֻלְצָה לְבָנָה וּנְקִיָּה – וְשָׂם פָּנָיו לְעֵבֶר הַקְּבוּצָה.

“שֶׁמָּא תַּעֲלֶה עַל מִשְׁכָּבְךָ וְתִתֵּן שֵׁנָה לְעֵינֶיךָ, כִּי עָיֵף אַתָּה?” נִסְתָה אִמָּא לְעַכְּבוֹ.

“עָלַי לְיָעֵץ לָהֶם בְּעִנְיָן חָשׁוּב אֶחָד”, עָנָה אַבָּא וּמָתַח אֵיבָרָיו, “עָלָיו חָשַׁבְתִּי כָּל הַיּוֹם בַּטַּחֲנָה”.

“לֵךְ לְשָׁלוֹם”.

“לְהִתְרָאוֹת!”

אַבָּא יָצָא – וְיוֹתֵר לֹא הִתְרָאֵינוּ עִם אָבִינוּ הַחַי…

קוֹלוֹ שֶׁל הַמְסַפֵּר נִבְלַע וְדַקּוֹת אֲחָדוֹת הָלַכְנוּ מַחֲשִׁים.

– לֹא עָבְרוּ אֶלָּא דַּקּוֹת מִסְפָּר – חָזַר וְהִמְשִׁיךְ אֶת דְּבָרָיו – וּלְאָזְנֵי אִמָּא הִגִיעוּ קוֹלוֹת יְרִיָּה. הָעֶרֶב הָיָה שָׁקֵט וּמִסָּבִיב שָׁלְטָה דְּמָמָה. וְהַיְרִיּוֹת הִתְנַפְּצוּ בְּהֵדִים וּבְנוֹת־הֵדִים בֵּין הָעֵצִים וְהַמְּעָרוֹת אֲשֶׁר מִסָבִיב…

“הֲשָׁמַעְתָּ אֶת יְרִיוֹת הָרוֹבִים, יוֹחָנָן?” שָׁאֲלָה אִמָּא אֶת אָחִי בִּדְאָגָה.

“כֵּן אִמָּא”.

"הֲהִסְפִּיק כְּבָר אַבָּא לְהַגִּיעַ לַקְּבוּצָה, לְפִי דַעְתְּךָ?

“אֵינֶנִּי בָּטוּחַ, אִמָּא”, הֵשִׁיב יוֹחָנָן וְקוֹלוֹ רוֹעֵד.

“הֵיכָן גִּיּוֹרָא?”

“הָלַךְ לִפְנֵי כְּשָׁעָה אֶל הַקְּבוּצָה, כְּדֵי לְאַמֵּן אֶת חֲבֵרֶיהָ בְּשִׁמוּשׁ בְּנֶשֶׁק, אִמָּא”.

“קַח אֶת הָרוֹבֶה וְנָרוּץ מַהֵר לְהַצִיל אֶת אַבָּא!” קָרְאָה וְהִיא נוֹטֶלֶת אֶקְדָּח טָעוּן בְּיָדָהּ וּפוֹרֶצֶת הַחוּצָה, לְתוֹךְ הַחֲשֵׁכָה.

“זַיְד!” הִדְהֲדָה הַקְרִיאָה בֶּחָלָל הָאָפֵל, “אַ–בָּ–א!”

“זַ־יְ־ד… אַ–בָּ–א!”…

חַבְרֵי הַקְּבוּצָה, שֶׁעָמְדוּ עַל מִשְׁמַרְתָּם לְיַד גֶּדֶר־הַבִּטָחוֹן שֶׁל מִשְׁקָם וְשָׁמְעוּ אֶת הַקְּרִיאוֹת הַמְבֹהָלוֹת, רָצוּ וְהוֹדִיעוּ לִי מִיָּד עַל הַמִּתְרַחֵשׁ. טָעַנּוּ נִשְׁקֵנוּ וְרַצְנוּ לִקְרַאת אִמָּא וְאָחִי.

“גִּיּוֹרָא?” שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹל אִמִּי.

“כֵּן!” עָנִיתִי.

“הַאִם הִגִּיעַ אַבָּא לַקְּבוּצָה לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה?”

"לֹא…

“הֲהִגִּיעוּ קוֹלוֹת יְרִיוֹת לְאָזְנֵיכֶם?”

“כֵּן”.

“הֲיָרוּ שׁוֹמְרֵי הַקְבוּצָה”, הוֹסִיפָה אִמָּא לִשְׁאֹל.

“לֹא”, עָנִיתִי.

“אַ–בָּ–א!”

“זַיְד!”

אֲפֵלָה וּדְמָמָה, פַּחַד סָתוּם וּדְאָגָה…

עֲשָׂרוֹת חַבְרֵי הַקְּבוּצָה סִיְּעוּ בְּיָדֵינוּ מֶשֶׁךְ שָׁעוֹת אֲחָדוֹת לְחַפֵּשׂ אֶת אַבָּא, וְרַק לְאַחַר חֲצוֹת מָצָאנוּ אוֹתוֹ מֻטָּל קָפוּא עַל סֶלַע אֲשֶׁר בֵּין בֵּיתֵנוּ וּבֵין גֶּדֶר הַקְּבוּצָה – וְהוּא מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ…

לָמָּה יָרוּ בְּאִישׁ אֲצִיל־נֶפֶשׁ זֶה? מִי כִּוֵן אֶת נִשְׁקוֹ לְעֵבֶר אוֹהֵב־אָדָם נוֹדַע כְּזַיְד?

“הוֹ, הִנֵּה אָהֳלָהּ הַגָּדוֹל שֶׁל חַגְ’לָה”, אָמַר גִּיּוֹרָא וְהִצְבִּיעַ נִכְחוֹ בִּזְהִירוּת.

כָּרַעְתִּי עַל בִּרְכַּי וְהֶחְדַּרְתִּי מַבָּטִי אֶל בֵּין הָאַלּוֹנִים וְהָאֵלוֹת שֶׁבַּיַּעַר. אֹהֶל אָרֹךְ וְרָחָב, שָׁחוֹר וְקוֹדֵר, הִשְׂתָּרַע בְּהַרְחָבָה בְּשֶׁטַח מְבֹרָא שֶׁבֵּין הָעֵצִים, וּסְבִיבוֹ רָבְצוּ חֲמוֹרִים, עֲגָלִים וּגְדָיִים. עָשָׁן דַּק וּכְחַלְחַל תִּמֵּר וְעָלָה מִן הָאֵשׁ שֶׁמִּתַּחַת לַדוּד וְרֵיחַ גְּלָלִים נִשָּׂא מִסָּבִיב. לְיַד הַמְּדוּרָה נִצְּבָה אִשָּׁה נְמוּכָה וּרְחָבָה, וְהִיא עֲטוּפָה שִׁמְלָה רְחָבָה וּמִטְפַּחַת שְׁחוֹרָה. בְּרֹאשׁ רָכוּן וַאֲחוּז מַחֲשָׁבוֹת עָמְדָה מוּל הַדּוּד הָאָפוּף עָשָׁן וּבָחֲשָׁה בּוֹ אַט־אַט בְּמַקֵּל אָרֹךְ אֲשֶׁר בְּיָדָהּ; הִיא לֹא הִרְגִישָׁה בָּנוּ, אִם כִּי יָשַׁבְנוּ מְרֻחָקִים מִמֶּנָּה רַק כַּחֲמִשִׁים מֶטֶר. בַּחֹרֶשׁ הַמְלַבְלֵב שָׂרְרָה דְּמָמָה וְרַק קוֹלוֹ שֶׁל הָעוֹרְבָנִי נִשְׁמַע לְסֵרוּגִין:

– דְז’יֵי, דְז’יֵי, דְז’יֵי…

“חַגְ’לָה זֹאת, הִיא בִּתָּהּ שֶׁל בֶּדְוִית מִסְכֵּנָה, שֶׁנִּתְאַלְמְנָה בִּצְעִירוּתָהּ וְהָיְתָה מְטֻפֶּלֶת בִּשְׁמוֹנָה יְלָדִים רְעֵבִים”, הִמְשִׁיךְ גִּיּוֹרָא אֶת סִפּוּרוֹ בִּלְחִישָׁה. “כְּבַת שְׁמוֹנֶה שָׁנִים הָיְתָה בְּהִתְיַתְּמָה מֵאָבִיהָ, יַלְדָּה תְּמִירָה וּגְמִישָׁה, שֶׁפָּנֶיהָ חֲמוּדִים וּמְפֻקָּחִים וְעֵינֶיהָ גְדוֹלוֹת וּנְבוֹנוֹת. אַךְ תָּמִיד לָבְשָׁה סְחָבוֹת וּמֵעוֹלָם לֹא אָכְלָה לַשּׂבַע; כִּי מֵחֲמַת מְרִיבוֹת מִשְׁפַּחְתִּיּוֹת הִרְחִיקוּ הַבֶּדְוִים אֶת הָאַלְמָנָה וִיתוֹמֶיהָ הַמִּסְכֵּנִים מִן הַשֶּׁבֶט, וְהָאֵם וְהַיְלָדִים הָיוּ נְמַקִים בָּרָעָב. וְהָיְתָה חַגְ’לָה הַקְּטַנָה בָּאָה תְּכוּפוֹת לְבֵיתֵנוּ וְיוֹשֶׁבֶת בֶּחָצֵר וְהִיא עוֹטְיָה וַאֲבֵלָה; וְאִמָּא הָיְתָה מַאֲכִילָה וּמַשְׁקָה אוֹתָהּ, מְמַלְּאָה אֶת שׁוּלֵי שִׂמְלָתָהּ הַקְּרוּעָה יְרָקוֹת מִגִּנָּתֵנוּ וּפֵרוֹת מֵעֵצֵינוּ – צֵדָה לְאִמָּהּ וּלְאַחֶיהָ הָרְעֵבִים. וְאַט־אַט הִתְקַשְּׁרָה הַיַּלְדָּה לְבֵיתֵנוּ וְהָיְתָה כְּאַחַת מֵאִתָּנוּ. מִבְּלִי שֶׁנִּתְבַּקְשָׁה – הָיְתָה מוֹלִיכָה אֶת פָּרוֹתֵינוּ לִרְעוֹת בַּיַּעַר, אוֹסֶפֶת אֶת הַבֵּיצִים, שֶׁתַּרְנְגוֹלוֹתֵינוּ הָיוּ מְטִילוֹת בְּפִנּוֹת שׁוֹנוֹת בֶּחָצֵר, וְלִפְעָמִים הָיְתָה מְסַפֶּרֶת לְתֻמָּהּ סִפּוּרִים מֵחַיֵּי שְׁכֵנֵינוּ שֶׁבַּיַּעַר – שֶׁפָּקְחוּ אֶת עֵינֵינוּ לִרְאוֹת נְכוֹחָה אֶת הַמִּתְרַקֵּם סְבִיבֵינוּ”…

“אָזְנָהּ שֶׁל חַגְלָה הִבְחִינָה בָּנוּ”. אָמַרְתִּי לְאִישׁ־שִׂיחִי וְהִצְבַּעְתִּי בִּזְהִירוּת עַל הַבֶּדְוִית שֶׁלְיַד הַמְדוּרָה.

“כֵּן”, לָחַשׁ הַמְסַפֵּר וְהוּא צוֹחֵק בַּחֲשַׁאי, "הִיא אֵינֶנָּה רוֹאָה אוֹתָנוּ, אַךְ חוּשָׁהּ הַדַּק אוֹמֵר לָהּ: שִׂימִי לֵב, חַגְ’לָה, זָר מָצוּי בַּסְבִיבָה – וְעָלַיִךְ לִהְיוֹת דְּרוּכָה וְלַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר…

– סִפַּרְתִּי לְךָ – הִמְשִׁיךְ גִּיּוֹרָא לִרְקֹם אֶת סִפּוּרוֹ – שֶׁלִפְנֵי שֶׁנִּרְצַח אַבָּא, נוֹרוּ בִּסְבִיבָתֵנוּ שְׁלֹשָׁה יְהוּדִים מִן הַמַּאֲרָב, אַךְ עִקְּבוֹת הָרוֹצְחִים נֶעֶלְמוּ וְדַם הַקְּדוֹשִׁים לֹא כֻּפַּר. הָרוֹצְחִים לֹא נִתְגַּלוּ, אַךְ דָּבָר אָיֹם וְנוֹרָא נִתְבָּרֵר עַל־יְדֵי מֻמְחֵי הַ“הֲגַנָּה” בִּבְדִיקַת הַקָּרְבָּנוֹת אַחַר מוֹתָם. הַמֻּמְחִים הֶעֱלוּ, שֶׁהַיְּהוּדִים נוֹרוּ עַל־יְדֵי רוֹבֵה־צַיִד גֶּרְמָנִי; אַךְ לֹא בְּכַדּוּרֵי־צַיִד מְצוּיִים הֻמְתוּ, אֶלָּא בְּחֹמֶר־מְרַסֵּק. הֱוֵה אוֹמֵר: הָרוֹצְחִים הֵרִיקוּ אֶת כַּדּוּרֵי הָעוֹפֶרֶת הַזְּעִירִים מִתּוֹךְ הַתַּרְמִילִים הַגְּדוֹלִים שֶׁל כַּדּוּרֵי הַצַּיִד וְהִכְנִיסוּ לְתוֹכָם רְסִיסֵי־מַתֶּכֶת רַבִּים, דַּקִּים וְקָשִׁים, כְּדֵי לְרַסֵּק אֶת קָרְבְּנוֹתֵיהֶם כְּמוֹ בְּכַדּוּרֵי הַ“דּוּמְדוּם” הָאֲיֻמִּים. וּכְשֶׁהִתְחִילו מֻמְחֵי הַ“הֲגַנָּה” לְהִתְחַקוֹת עַל עִקְבוֹתֵיהֶם שֶׁל כַּדּוּרֵי־שָׂטָן אֵלֶּה, הִגִּיעוּ לַמּוֹשָׁבָה וַלְדְהַיְם אֲשֶׁר בַּגָּלִיל; מוֹשָׁבָה מְיֻשֶּׁבֶת חַקְלָאִים גֶּרְמָנִים, הַשּׁוֹכֶנֶת בְּתוֹךְ הַיַּעַר בּוֹאֲכָה נָצְרַת. וּמְלָאכָה מְרֻשַּׁעַת זֹאת נַעֲשֵׂית בְּבֵית־מְלַאכְתּוֹ שֶׁל גֶּרְמָנִי אֶחָד, מַסְגֵּר מְפֻרְסָם בַּסְּבִיבָה כֻּלָּה…

לָמָּה עָסַק גֶּרְמָנִי דַּוְקָא בְּמַעֲשֶׂה זְדוֹנִי זֶה? – שָׁאַל הַמְסַפֵּר וּמָשַׁךְ כְּתֵפָיו – עָלֵינוּ לִזְכֹּר: בַּיָּמִים הָהֵם שָׁלַט הִיטְלֶר בְּגֶרְמַנְיָה, וְרִשְׁתּוֹ נִפְרְשָׂה גַּם עַל אַרְצוֹת עֲרָב; וּבְרִית־דָּמִים נִכְרְתָה בֵּינוֹ לְבֵין הָעַרְבִים: לְהַשְׁמִיד אֶת הַיְהוּדִים יוֹשְׁבֵי אֵירוֹפָּה, וְגַם אֶת אֵלֶּה הַחַיִּים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. לְדַאֲבוֹנֵנוּ, גַּם אַבָּא נִרְצַח בְּכַדּוּר־דוּמְדוּם כָּזֶה… וּלְמָחֳרַת הַרָצְחוֹ נֶעֶלְמוּ עִקְּבוֹת חַגְ’לָה הַבֶּדְוִית מַחֲצֵרֵנוּ, נֶעֶלְמוּ וְלֹא נִרְאוּ בָּהּ מֶשֶׁךְ שָׁנִים אֲחָדוֹת, עַד שֶׁ…

“שָׁלוֹם, זַיְד!” שָׁמַעְנוּ פִּתְאֹם קוֹלָהּ שֶׁל אִשָּׁה.

“שָׁלוֹם, חַגְ’לָה!”

“מַה זֶה תִּתְחַבֵּא?”

“יָשַׁבְנוּ לָנוּחַ”… עָנָה מְלֵוִּי וְהִצְטַחֵק.

חַגְ’לָה הִפְסִיקָה לִבְחשׁ בַּדּוּד וְחִיְּכָה אֵלֵינוּ. הָיְתָה זוֹ אִשָּׁה בְּמֵיטַב שְׁנוֹתֶיהָ, שֶׁפָּנֶיהָ עֲגֻלִּים וְנָאִים, שְׁחוּמִים וּמְקֻמָּטִים, אַךְ מְלֵאִים חֵן; עֵינַיִם גְדוֹלוֹת וּשְׁחוֹרוֹת, מַבִּיעוֹת פִּקְחוּת וְחָכְמַת־חַיִּים, וּבַת־צְחוֹק טוֹבָה מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵיהֶן.

“מַה שְׁלוֹמֵךְ, חַגְ’לָה?”

“וּמַה שְּׁלֹומְךָ אַתָּה?” עָנְתָה לוֹ בִּשְׁאֵלָה, “וּמַה שְׁלוֹם הַמִּשְׁפָּחָה וְהַבַּיִת?”

קְצָת עַרְבִית וּקְצָת עִבְרִית, וְהַרְבֵּה תְּנוּעוֹת יָדַיִם וּקְרִיצוֹת־עַיִן.

“אֵיפֹה הַזָּקֵן?”

“הָלַךְ לְהָבִיא קֶמַח מִן הַשְׁכוּנָה”.

“וְהַיְלָדִים?”

“אֶחָד בַּיַּעַר, רוֹעֶה הָעֵדֶר, שְׁנַיִם בְּבֵית־הַסֵּפֶר, אֶחָד בַּצָּבָא וְאֶחָד בַּמִּשְׁטָרָה”…

“וְאַתְּ לֹא מְפַחֶדֶת כָּאן לְבַד?” שָׁאַל גִּיּוֹרָא.

“כָּאן לֹא מְדִינַת יִשְׂרָאֵל?!”, טוֹעֶנֶת חַגְ’לָה וְצוֹחֶקֶת, “וְגַם רָאִיתִי אוֹתָךְ כָּל הַזְּמַן שָׁם, מִתְחַבֵּא בֵּין הָעֵצִים. וְגַם יֵשׁ לִי”…

“רוֹבֶה?!” שׁוֹאֵל גִּיּוֹרָא בִּקְרִיצָה.

“תּוֹתָח”… אוֹמֶרֶת חַגְ’לָה וּמְשִׁיבָה בִּקְרִיצָה שׁוֹבְבָנִית.

“זֶה מוֹרֶה שֶׁלִי, חַגְ’לָה”, מַצִּיגֵנִי גִּיּוֹרָא לִפְנֵי בַּעֲלַת הַ’תּוֹתָח'…

“אַהֲלַן וּבָרוּךְ הַבָּא”… הִיא מַפְנָה אֵלַי עֵינֶיהָ הַנְּבוֹנוֹת.

“הוּא בָּא לִשְׁמֹעַ הַסִּפּוּר עַל קַאסֶם טַאבַּאשׁ”.

זֶה הַשֵּׁד, שֶׁיָּרָה בְּאַבָּא שֶׁלְךָ, אַלְלָה יְרַחֵם עָלָיו?"

“כֵּן”.

“כְּבָר סִפַּרְתִּי מֵאָה פְעָמִים”… הִיא מְנַסָה לְהִתְחַמֵּק.

“הוּא רוֹצֶה לִכְתֹּב אֶת הַסִּפּוּר בְּסֵפֶר לִילָדִים”.

“בֶּאֱמֶת?”

“בְּחַיַּי!”

“זֶה סִפּוּר עָצוּב, הַמּוֹרֶה”.

“מַה נַעֲשֶׂה, חַגְ’לָה, וְהַחַיִּים עֲצוּבִים”… נֶאֱנַח גִּיּוֹרָא.

“נָכוֹן, בֵּאלֹהִים”… הִיא מַסְכִּימָה וְנִגְשֶׁת לְהַרְתִּיחַ קָפֶה בִּכְלִי־נְחֹשֶׁת קָטָן וּמְפֻיָּח. אַחַר־כָּךְ מָזְגָה לְתוֹךְ סִפְלוֹנֵי חַרְסִינָה זְעִירִים וּמְצֻעְצָעִים וְהֶעֱמִידָה עַל הַמַּחְצֵלֶת, שֶׁפָּרְשָׂה בְּצִלוֹ שֶׁל אַלּוֹן מֵצֵל; וְאַחַר שֶׁגָּמַעְנוּ גְּמִיעוֹת אֲחָדוֹת מִן הַקָּפֶה הֶחָרִיף וְהָרֵיחָנִי, פָּתְחָה וְסִפְּרָה סִפּוּרָהּ בְּעַרְבִית מְתֻבֶּלֶת בְּמִלִים עִבְרִיּוֹת, כְּשֶׁהִיא מַשְׁעִינָה סַנְטֵרָהּ בְּכַף יָדָהּ הַיְמָנִית.

לְאַחַר שֶׁיָּרָה קַאסֶם טַאבַּאשׁ הַמְקֻלָּל בֶּן־הַמְקֻלָּל בְּאַבּוּ־גִּיּוֹרָא, הִתְחַבֵּאתִי בַּיַּעַר וְלֹא בָּאתִי עוֹד לַבַּיִת שֶׁלָּכֶם, כִּי הוּא הָיָה לִי כְּמוֹ אַבָּא שֶׁלִי, אִמְּךָ עַצְפוּרָה (צִפּוֹרָה) כְּמוֹ אִמִּי. בְּחַיַּי… הָיִיתִי עֲצוּבָה־עֲצוּבָה, וְגַם… פָּחַדְתִּי… כֵּן. מִי יוֹדֵעַ? אַתֶּם יְהוּדִים וַאֲנִי – בֶּדְוִית. אֶתְמוֹל הָיִינוּ כְּמוֹ אַחִים, וְאִלוּ אַחַר הָרֶצַח – אֵין יְדִידִים, רַק אוֹיְבִים. כָּכָה זֶה אֶצְלֵנוּ. יֵשׁ גוֹם (גְּאֻלַּת־דָּם). אָכַלְתִּי אֶצְלְכֶם “לֶחֶם בְּמֶלַח” וְהָיִינוּ כְּמוֹ אַחִים וַאֲחָיוֹת. אַךְ אַחֲרֵי הָרֶצַח – הַכּל נִגְמַר וְהָיָה לִי פַּחַד. דְּמָעוֹת וּפַחַד… אַךְ צָרִיךְ לֶחֶם, כִּי הָיִיתִי רְעֵבָה, וְאֶל הַבַּיִת שֶׁלָּכֶם לֹא יָכֹלְתִּי לָבוֹא יוֹתֵר. אָז בָּאתִי אֶל אִשָּׁה אַחַת שֶׁבַּיַּעַר, הִיא אַחַת מֵהַמַּאֲהָל שֶלָּנוּ וְיֵשׁ לָהּ יְלָדִים הַרְבֵּה – אַךְ אִישׁ לֹא הָיָה לָהּ, כִּי הוּא נֶהֱרַג בִּמְרִיבָה עִם הַיְּהוּדִים. שֶׁלָּנוּ יָרוּ וְשֶׁלָּכֶם יָרוּ – וְהוּא נֶהֱרַג, הַמִּסְכֵּן. וְנִשְׁאֲרָה הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה עִם הַרְבֵּה יְלָדִים, כְּמוֹ אִמִּי וְאָחִי וַאֲנִי. יֵשׁ הַרְבֵּה פִּיּוֹת – אַךְ אֵין לֶחֶם לָשִׂים בְּתוֹכָם… וְהָיְתָה נִקְמַת־דָּם בֵּין הַבֶּדְוִים שֶׁבַּיַּעַר וּבֵין הַבַּיִת שֶׁלָּכֶם. כִּי זֶה אִיסְחַאק ( יִצְחָק חַנְקִין), שֶׁהָאַנְגְלִים שָׁפְטוּ אוֹתוֹ לְעֶשֶׂר שָׁנִים בְּכֶלֶא עַכּוֹ – כִּי הוּא אָמַר: אֲנִי יָרִיתִי בָּעַרְבִי הַהוּא, שֶׁנֶּהֱרַג בַּמְרִיבָה עַל הָאֲדָמָה בֵּינֵינוּ וּבֵינֵיכֶם – הוּא הָיָה תָּמִיד בַּבַּיִת שֶׁלָּכֶם, וְהָיָה כְּמוֹ בֵּן שֶׁלָּכֶם. וְאָמְרוּ הַבֶּדְוִים: צָרִיךְ לַהֲרֹג אֶת אָבִיךָ בִּמְקוֹם אֶת אִיסְחַאק, שֶׁיּוֹשֵׁב בְּכֶלֶא עַכּוֹ…

מִי הָרַג אֶת אָבִיךָ בַּלַּיְלָה בְּרוֹבֵה־צַיִד גֶּרְמָנִי? – הִמְשִׁיכָה חַגְ’לָה אַחַר שְׁתִיקָה קְצָרָה – לא יָדַעְתִּי אָז. בֶּאֱמֶת וּבְחַיַּי… לֹא אָמְרוּ וְלא סִפְּרוּ. אֲבָל אֲנִי כָּעַסְתִּי מְאֹד עַל רוֹצֵחַ מְִקֻלָּל זֶה וְרָצִיתִי לִהְיוֹת יְדִידָה שֶׁלָּכֶם, כִּי תָּמִיד הֲיִיתֶם לִי כְּמוֹ אַבָּא וְאִמָּא וְאַחִים… וְיוֹם אֶחָד, כְּשֶׁרָעִיתִי אֶת עֵדֶר־הַכְּבָשִׂים שֶׁל הָאַלְמָנָה הַבֶּדְוִית בַּיַּעַר, בָּא אֵלַי אֶחָד מֵהַקִּבּוּץ אַלּוֹנִים, הַשְּׁכֵנִים שֶׁלָּנוּ מִקוּסְקוּס־טַבְּעוּן, וְאָמַר לִי: ‘חַגְלָה, אַתְּ יוֹדַעַת?’

אָמַרְתִּי לוֹ: "כֵּן, וַדַּאי. הַכֹּל אֲנִי יוֹדַעַת'…

שָׁאֵל: ‘וְאַתְּ רוֹצָה, שֶׁיַּהַרְגוּ עוֹד יְהוּדִים, שֶׁנָּתְנוּ לָךְ וּלְאִמֵּךְ לֶחֶם לֶאֱכֹל?’

אָמַרְתִּי: ‘לֹא וָלֹא!’

אָמַר: ‘תִּתְּנִי לָנוּ סִימָנִים’.

הִנַּעְתִּי רֹאשִׁי וְאָמַרְתִּי: ‘טוֹב’… וְאָז, אִם הָיוּ אַנְשֵׁי־כְּנֻפְיָה בַּיַּעַר וְאָרְבוּ לִיהוּדִים – הָיִיתִי יוֹצֵאת לַדֶּרֶךְ וְקוֹשֶׁרֶת מַטְלִיּוֹת אֲדֻמוֹת לְעַנְפֵי הָעֵצִים. סִימָן לַיְּהוּדִים: שִׂימוּ לֵב, בְּנֵי אָדָם! בַּיַּעַר יֵשׁ אֲנָשִׁים רָעִים… וְאִם לֹא בָּאוּ אֲנָשִׁים רָעִים – קָשַׁרְתִּי לָעֲנָפִים מַטְלִיּוֹת לְבָנוֹת. וְהוּא כְּבָר הֵבִין, זֶה הַשׁוֹמֵר שֶׁלָּכֶם קוֹאֵל, שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר"…

“גוֹאֵל לֶוִיצְקִי”, תִּקֵן גִּיּוֹרָא.

“כֵּן, זֶהוּ בְּחַיַּי, גּוֹאֵל, הַחַיָּל שֶׁהָיָה רוֹכֵב עַל סוּס וְרוֹבֶה בְּיָדוֹ…”

הָאִשָּׁה הָאַלְמָנָה, שֶׁרָעִיתִי אֶת עֶדְרָהּ וְהִיא נָתְנָה לִי לֶחֶם וּקְצָת לֶבֶּנִיָּה לֶאֱכֹל, אָמְרָה לִי: ‘אַתְּ לֹא תִּישְׁנִי בָּאֹהֶל שֶׁלִּי עִם הַיְלָדִים שֶׁלִי, אֶלָּא תִּקְחִי לָךְ שָׂקִּים וְתַעֲשִׂי לָךְ אֹהֶל בַּחוּץ, עַל־יַד הָאֹהֶל הַגָּדוֹל’…

– טוֹב, מַה לַּעֲשוֹת? אֲנִי יְתוֹמָה מִסְכֵּנָה, וְאֵין לִי אַבָּא, וְאֵין לִי לֶחֶם לֶאֱכֹל… לָקַחְתִּי שְׁנֵי שַׂקִּים, שַׂמְתִּי עֲנָפִים אֲחָדִים לְיַד הָאֹהֶל הַגָּדוֹל – וְהָיָה לִי אֹהֶל קָטָן, לִישׁוֹן בּוֹ בַּלַּיְלָה. כָּל הַיּוֹם אֲנִי בַּיַּעַר עִם הָעֵדֶר, וְרַק בַּלַיְלָה אֲנִי יְשֵׁנָה בָּאֹהֶל. וְאִם מִי שֶׁהוּא בָּא קָרוֹב לָאֹהֶל – אֲנִי מִתְעוֹרֶרֶת וְשׁוֹמַעַת: אוּלַי גַּנָּב? אוּלַי שׁוֹדֵד?…

לַיְלָה אֶחָד הִתְעוֹרַרְתִּי בְּפַחַד, כִּי שָׁמַעְתִּי אִישׁ אֶחָד מְדַבֵּר בְּתוֹךְ הָאֹהֶל שֶׁל הָאַלְמָנָה. פָּקַחְתִּי אָזְנַיִם וְהִקְשַׁבְתִּי, וְהִכַּרְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל קַאסֶם טַאבַּאשׁ, בֶּן־דּוֹדָהּ שֶׁל הָאַלְמָנָה. וְהוּא הָיָה אִישׁ רַע, גַּנָּב יָדוּעַ וְלִיסְטִים אַכְזָרִי. וְשָׁמַעְתִּי אוֹתוֹ אוֹמֵר לָאַלְמָנָה: 'אִמְרִי תּוֹדָה לְאַלְלָה וְלִי, הָאִשָּׁה! הָעֶרֶב גָּאַלְנוּ דַּם בַּעֲלֵךְ. יָרִיתִי בְּאַבּוּ־גִּיּוֹרָא, הַשּׁוֹמֵר הַיְּהוּדִי שֶׁל הַיַעַר, וְהָרַגְתִּי אוֹתוֹ… וְהִיא צָחֲקָה וְאָמְרָה: הַשֶּׁבַח לְאַלְלָה וּלְךָ, בֶּן־דּוֹדִי, כִּי גָאַלְתָּ אֶת דָּם בַּעֲלִי, אַלְלָה יְרַחֵם עָלָיו…

אַחַר־כָּךְ אָמַר לָהּ: תְּנִי לִי פָּטִּישׁ!'

שָׁאֲלָה הָאִשָּׁה: ‘לָמָּה לְךָ פַּטִּישׁ?’

צָחַק וְאָמַר: ‘אַחֲרֵי כָּל יְהוּדִי שֶׁאֲנִי הוֹרֵג – אֲנִי תּוֹקֵעַ מַסְמֵר קָטָן בַּקַת שֶׁל הָרוֹבֶה שֶׁלִי. אַתְּ רוֹאָה? כְּבָר יֵשׁ שְׁלֹשָׁה מַסְמֵרִים בָּעֵץ, כִּי הָרַגְתִּי שְׁלֹשָׁה יְהוּדִים. וְאַחַר־כָּךְ יִהְיוּ אַרְבָּעָה מַסְמְרִים בָּרוֹבֶה, כִּי זֶה הַשּׁוֹמֵר הַגָּדוֹל, אַבּוּ־גִּיּוֹרָא, הוּא הַיְּהוּדִי הָרְבִיעִי שֶׁפָּגַע בּוֹ הָרוֹבֶה הַגֶּרְמָנִי הַזֶּה…’ אָז הִיא נָתְנָה לוֹ פָּטִּישׁ – וְהוּא דָפַק וְתָקַע מַסְמֵר רְבִיעִי בַּקַּת שֶׁל הָרוֹבֶה שֶׁלוֹ…"

חַגְ’לָה קָמָה פִּתְאֹם, סָפְקָה כַּפֶּיהָ וְקָרְאָה: “וַי לִי, וַי לִי, אֵיזוֹ אִשָּׁה פְּתַיָּה אֲנִי! בְּחַיַּי, שֶׁאֵין לִי שֵׂכֶל בָּרֹאשׁ אֲפִילוּ טִפָּה כָּזֹאת…” הִפְטִירָה וְהוֹשִׁיטָה קְצֵה אֶצְבָּעָהּ. נֶעֶלְמָה בִּצְרִיפוֹן סָמוּךְ, חָזְרָה וְיָדֶיהָ מְלֵאוֹת כִּבּוּד: עוּגִיּוֹת וּבִּיסְקְוִיט, חַלְבָה וְסֻכָּרִיוֹת, דְבֵלִים, תְּמָרִים וְצִמּוּקִים, כְּעָכִים יְבֵשִׁים וַחֲרוּבִים…

“יוּ־הוּ!” קָרָא גִּיּוֹרָא, כְּשֶׁהוּא סוֹפֵק כַּפַּיִם בְּהִשְׁתָּאוּת, “הְיֵשׁ לָךְ שָׁם בַּמַּחְסָן דְבָרִים־טוֹבִים נוֹסָפִים, יַא־חַגְ’לָה הַטוֹבָה?”

“תּוֹדָה לְאַלְלָה וְהַשֶּׁבַח לַנָּבִיא!” עָנְתָה חַגְ’לָה בִּמְאוֹר־פָּנִים וְהִנִּיחָה אֶת הַכִּבּוּד הַמְגֻוָּן עַל גַּבֵּי הַמַּחְצֶלֶת, “אֵין אָנוּ חֲסֵרִים דָּבָר בִּמְדִינַת־יִשְׂרָאֵל. יֵשׁ הַכֹּל: כֶּסֶף, מָזוֹן, בְּגָדִים וְנַעֲלַיִם. הַאִם אֵינֶנִּי חַיֶּבֶת לְךָ וּלְהוֹרֶיךָ דָּבָר, יַא אִבְּן־זַיִד?” שָׁאֲלָה וְקָרְצָה עַיִן מוּל גִּיּוֹרָא, “אִכְלוּ, אוֹרְחַי הַנִּכְבָּדִים, וְיֶעֱרַב לָכֶם! לִבְרִיאוּת וּבְתֵאָבוֹן…”

אָכַלְנוּ וְהֵטַבְנוּ לִבֵּנוּ, לִקַּקְנוּ אֶצְבְּעוֹתֵינוּ, שִׁבַּחְנוּ אֶת הַכְּעָכִים וְהַחַלְבָה, הַדְּבֵלִים וְהַתְּמָרִים הַיְבֵשִׁים וְהִפְטַרְנוּ שׁוּב בְּקָפֶה.

“הִנֵּה בָּא הַגֶּבֶר שֶׁלִּי! בְּאַלְלָה, הִנֵּה בָּא אַבּוּ־אַחְמֶד הַבַּטְלָן!” קָרְאָה חַגְ’לָה פִּתְאֹם, כְּשֶׁהִיא מַצְבִּיעָה לְעֵבֶר חֲמוֹר, שֶׁהוֹפִיעַ בֵּינוֹת לָעֵצִים וְגֶבֶר מְדַשְׁדֵּשׁ בְּסַנְדָּלָּיו אַחֲרָיו.

הַחֲמוֹר הִשְׁמִיעַ נְעִירוֹת־שִׂמְחָה מְמֻשָׁכוֹת וּמְסֻלְסָלוֹת לִכְבוֹד שׁוּבוֹ אֶל אָהֳלָהּ שֶׁל חַגְ’לָה, אֶל אֲבוּסוֹ וְאֶל שָׁקְתוֹ. וְאַבּוּ־אַחְמֶד הִצְלִיף בְּמַקֵּל עַל אֲחוֹרָיו, נָזַף בּוֹ וְקִלְלוֹ בְּאָבִיו וַאֲבִי־אָבִיו, אֱלֹהָיו וְדָתוֹ, פִּיְּסוֹ לְבַסּוֹף וְדִבֵּר אֵלָיו דִּבְרֵי חִבָּה וְרִצּוּי, כִּי הָיָה הַלָּז עָמוּס שַׁקִּים וְתֵבוֹת, פַּחִים וְסַלִּים, קֻפְסָאוֹת וְאַרְגָּזִים – מַשָּׂא לַעֲיֵפָה…

“אַהֲלַן, אִבְּן־זַיְד וְכָל הָאוֹרְחִים הַיּוֹשְׁבִים בְּאָהֳלִי!” בֵּרְכָנוּ הָאִישׁ, “בְּרוּכִים הַבָּאִים! בֵּיתִי – בֵּיתְכֶם וְאַלְלָה יִשְׁלַח לָכֶם רִפְאוּת לַגּוּף, בְּרִיאוּת הַרְבֵּה וְיַרְבֶּה יְמֵיכֶם!”

הֵשַׁבְנוּ לוֹ בְּרָכָה עַל בִּרְכָּתוֹ.

עַד שֶׁאַבּוּ־אַחְמֶד טָרַח וּפֵרֵק אֶת הַמַּשָּׂא מֵעַל גַּבּוֹ שֶׁל הַחֲמוֹר וְחַגְ’לָה עוֹזֶרֶת עַל יָדוֹ – סַּח לִי גִּיּוֹרָא רָאשֵׁי־פְּרָקִים עַל בַּעְלָהּ זֶה שֶׁל חַגְ’לָה הַטוֹבָה וְהַמִּסְכֵּנָה:

“אֵין לָהּ מַזָּל לְחַגְ’לָה הַנִּפְלָאָה שֶׁלָּנוּ”, אָמַר וְנֶאֱנָח, "וְחַיֶּיהָ כְּמַאֲמַר הָעַרְבִי: יַאוּם עַסָל וְיָאוּם בַּאסַל, כְּלוֹמַר – יוֹם דְּבַשׁ וְיוֹם בָּצָל; וְהַמֵבִין יָבִין… זָכְתָה הַמִּסְכֵּנָה – וְנִשְּׂאָה לְעַבְּדְאַלְלָה רֵיקָא זֶה, שֶׁהָיָה מְפֻרְסָם בְּכָל הַסְּבִיבָה כֻּלָּה כְּרוֹצֵחַ וּכְלִיסְטִים, מַבְרִיחַ מֶכֶס וְסוֹחֵר בַּחֲשִׁישׁ. תָּמִיד הָיוּ לוֹ מְרִיבוֹת וְסִכְסוּכִים עִם שְׁכֵנָיו וְהַמִּשְׁטָרָה הָעַרְבִית־בְּרִיטִית; שְׁלֹשָׁה חֳדָשִׁים הָיָה אָסוּר בְּכֶלֶא עַכּוֹ וְשָׁבוּעַ אֶחָד חָפְשִׁי בְּאֹהֶל אִשְׁתּוֹ – וְחוֹזֵר חֲלִילָה… וְגַם בְּהִתְנַפְּלֻיּוֹת עַל יְשּׁוּבֵי הַיְּהוּדִים שֶׁבַּסְּבִיבָה הָיָה לוֹ חֵלֶק, אִם לְשֵׁם שׁוֹד וּבִיזָה – אוֹ “סְתָם”, לִפְצֹעַ וּלְהָקִיז קְצָת דָּם ‘כּוֹפְרִים’…

וּמֵחֲמַת שֶׁקֻּפָּה שֶׁל שְׁרָצִים הָיְתָה תְּלוּיָה לוֹ לְעַבְּדְאַלְלָה זֶה מֵאֲחוֹרֵי גַּבּוֹ, קָם בְּמִלְחֶמֶת הַשִּׁחְרוּר וְצָלַח אֶת הַיַּרְדֵּן, עָרַק עִם עוֹד מֵאוֹת בַּעֲלֵי הַ“תִּיקִים” בַּמִשְׁטָרָה הָעִבְרִית שֶׁלָּנוּ שֶׁבֶּעָתִיד, וְעָזַב אֶת חַגְ’לָה וִילָדֶיהָ לַאֲנָחוֹת. לְמַעַן הָאֱמֶת, לא הִצְטַעֲרָה חַגְ’לָה הָעֲגוּנָה וְהָעֲזוּבָה כְּלָל עַל בְּרִיחַת בַּעַל־נְעוּרֶיהָ, הַיָּדוּעַ לְשִׁמְצָה בַּצִּבּוּר. אַדְרַבָּא, נֶאֶנְחָה אַנְחַת־רְוָחָה וְהוֹדְתָה לְאַלְלָה עַל נֵס זֶה: כִּי אִישׁ רַע וּמֻשְׁחָת הוּא, כָּאָמוּר, כִּילַי וְרַשְׁלָן, רוֹדָן וְצַיְקָן. וְהָיָה מַעֲבִיד תָּמִיד אֶת חַגְ’לָה בַּשָּׂדֶה וּבַמִּרְעֶה, בְּבִשׁוּל וּבִטְוִיָּה – וְהוּא שָׂרוּעַ לְעוֹלָם עַל הַמַּחְצֶלֶת, מְעַשֵּׁן נַרְגִּילָה וְשׁוֹתֶה עַרַאק, מְחַלֵּק פְקֻדּוֹת וְנוֹחֵר לַהֲנָאָתוֹ…

וּמֵחֲמַת שֶׁחַגְ’לָה הַטוֹבָה שִׁתְּפָה פְּעֻלָּה אִתָּנוּ תָּמִיד, וְגִלְּתָה לָנוּ סוֹדוֹת עַל מְזִמּוֹתֵיהֶם שֶׁל אוֹיְבֵינוּ, תָּמַכְנוּ בָּהּ וְהוֹשַׁטְנוּ לָהּ עֶזְרָה, כְּדֵי שֶׁתּוּכַל לְהַאֲכִיל אֶת שֵׁשֶׁת יְלָדֶיהָ הַיְתוֹמִים. וְלַיְלָה אֶחָד – הַדָּבָר קָרָה כִּשְׁנָתַיִם־שָׁלֹשׁ אַחֲרֵי קוּם מְדִינַת־יִשְׂרָאֵל – שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלָהּ שֶׁל חַגְ’לָה קוֹרֵא לִי מִתּוֹךְ הַחֲשֵׁכָה שֶׁבַּחֲצֵרֵנוּ…

“מַה קָרָה, חַגְ’לָה” שָׁאַלְתִּי בִּדְאָגָה.

“אָסוֹן, יָא אִבְּן־זַיִד!”

“פִּתְּחִי פִיךְ וְדַבְּרִי!”

“הַדְלֵק חַשְׁמַל וּפְתַח הַדֶּלֶת, יְדִידִי וּבְנָם שֶׁל יְדִידַי הַטוֹבִים” אָמְרָה.

הֶעֱלֵיתִי אוֹר וּפָתַחְתִּי הַדֶּלֶת, וְכָל בְּנֵי־הַבַּיִת יָרְדוּ מִמִּשְׁכְּבֵיהֶם וּבָחֲנוּ אוֹתָהּ בְּתִמָּהוֹן וּבִמְבוּכָה.

“הֲפָצְעוּ אוֹתָךְ?” שְׁאַלְנוּהָ.

“לֹא”.

“הֲפָגְעוּ בְּיֶלֶד מִילָדַיִךְ?”

“יִשְׁמְרֵם אַלְלָה…”

“הֲגָנְבוּ מִצֹּאנֵךְ אוֹ מִבְּקָרֵךְ?” הוֹסַפְנוּ לְנַחֵשׁ.

“חָלִילָה”.

“אִם כֵּן?” הִפְצַרְנוּ בָּהּ.

“הוּא חָזַר בַּלַּיְלָה…” פָּתְחָה וְהִשְׁתַּתְּקָה.

“מִי?!”

“הוּא…”

“בַּעֲלֵךְ עַבְּדְאַלְלָה?!”

“בְּאַלְלָה… מִיַּרְדֵּן בָּא”.

“הֲיָצָא מִדַּעְתּוֹ?”

“הוּא יוֹצִיאֵנִי מִדַּעְתִּי – וְאֶשְׁתַּגֵּע…”

“מָה רְצוֹנוֹ?” חָקַרְתִּי.

“רוֹצֶה הוּא לַחֲזֹר לְמִשְׁפַּחְתּוֹ וְלִהְיוֹת אֶזְרָח נֶאֱמָן לָכֶם, לִמְדִינַת־יִשְׂרָאֵל…”

“הוּא מְשַׁקֵּר!” קָרָאתִי בְּקֶצֶף.

“אוּלַי”, אָמְרָה אַגַּב הִתְיַפְּחוּת וּפְרִיכַת יָדֶיהָ, “אַךְ כָּךְ הוּא אוֹמֵר: רְצוֹנִי לִחְיוֹת כָּאן בְּלִי גְּנֵבוֹת וּבְלִי שׁוֹד…”

“וּמָה אַתְּ אוֹמֶרֶת?”

“אֲנִי… אֲנִי… יַא אִבְּן־זַיְד”, אָמְרָה וְקוֹלָהּ נֶחְנָק בִּדְמָעוֹת, “מָה אוֹמַר? עַבְדְאַלְלָה הוּא אַב שֵׁשֶׁת־יְלָדִי, אַתָּה יוֹדֵעַ וְאַלְלָה יוֹדֵעַ…”

“הֵיכָן הוּא?”

“כָּאן, בַּחוּץ”.

“בֶּאֱמֶת?” תָּמַהְתִּי. פָּתַחְתִּי אֶת הַדֶּלֶת וְקָרָאתִי: “בּוֹא, בֶּן־אָדָם, וְהִכָּנֵס!”

“וְלֹא תִּמְסְרֵנִי לִידֵי הַצָּבָא?” שָׁאַל קוֹל רוֹעֵד מִפַּחַד.

“בֵּיתִי – מַחַסְךָ…”

“אִינְשְׁאַלְלָה, אִבְּן־זַיְד. אֲנִי בְּיָדֶיךָ וְתַחַת חָסוּתְךָ…”

לַמִּרְפֶּסֶת נִכְנַס גְּבַרְבַר נָמוּךְ וְצָנוּם, שְׂרוּף־קָדִים וּמְזֵה־רָעָב, צֵל שֶׁל בֶּן־אָדָם. גַּבּוֹ הָיָה כָּפוּף, עֵינָיו אֲדֻמּוֹת וּמְפַלְבְּלוֹת; פָּנָיו – עוֹר וַעֲצָמוֹת וְהֵם מְכֻסִּים זִיפֵי־שֵׂיבָה מְגֻדְלֵי פֶּרַע. בְּגָדָיו קְרוּעִים וּבְלוּאִים וְרַגְלָיו יְחֵפוֹת…

“מִי אַתָּה?” שָׁאַלְתִּי נִדְהָם.

“עַבְדְאַלְלָה, בַּעְלָהּ שֶׁל חַגְ’לָה”. עָנָה כְּקוֹל מֵאוֹב…

“בַּדַּאי!” הִתְרַסְתִּי כְּנֶגְדּוֹ.

“בְּחַיַּי וּבְחַיֵי יְלָדַי, יָא אִבְּן־זַיְד”, אָמַר וְנָפַל אַפַּיִם אַרְצָה, חִבֵּק רַגְלַי וְנֶאֱנָק בִּבְכִי חָנוּק…

“נַשֵּׁק רַגְלָיו, עַבְּדְאַלְלָה, נַשֵּׁק, יָא כַּלְבּ־בֶּן־כֶּלֶב!” קָרְאָה חַגְ’לָה בְּבוּז וּבָעֲטָה בַּאֲחוֹרָיו, “הִתְפַּלֵּשׁ כְּתוֹלַעַת, שֶׁרֶץ מָאוּס!”

“קוּם מִיָּד וְאַל תְּשַׁחֵק לְפָנֵינוּ אֶת מִשְׂחֲקֶיךָ הַמְּאוּסִים!” קָרָאתִי וּסְחַבְתִּיו בְּמִטְפַּחַת רֹאשׁוֹ הַבְּלוּיָה כְּלַפֵּי מַעְלָה, “קוּם וְאַל תַּכְרִיחֵנִי לְהַשְׁלִיכְךָ הַחוּצָה!”

“עֲשֵׂה בִּי כְּכָל שֶׁתִּרְצֶה, אַךְ רַחֵם עָלַי”, יִבֵּב כְּשֶׁהוּא כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו וּמִשְׁתַּחֲוֶה.

“קוּם!” צִוִּיתִי עָלָיו, וּלְאַחַר שֶׁקָּם – חֲקַרְתִּיו: “מֵאַיִן בָּאתָ?”

“מִיַּרְדֵּן…” הֵשִׁיב.

“וְאֵיךְ הִגַּעְתָּ?”

“עָבַרְתִּי בַּמַּיִם, הִתְחַבֵּאתִי בַּמְּעָרוֹת וּבַתְּבוּאָה שֶׁבַּשָּׂדוֹת, וּבַלַּיְלָה בָּאתִי וְהֵעַרְתִּי אֶת חַגְ’לָה…”

“אֶמֶשׁ?” שָׁאַלְתִּי תּוֹךְ שֶׁאֲנִי מִתְלַבֵּשׁ.

לא, בְּאַלְלָה, הַלַּיְלָה הַזֶּה… "

“בּוֹא וְנֵלֵךְ לַמִּשְׁטָרָה מִיָּד!” אָמַרְתִּי וְנָטַלְתִּי אֶת נִשְׁקִי.

“הַלְהָרְגֵנִי אַתָּה אוֹמֵר?” קָרָא בְּפַחַד.

“רַק לְמָסְרְךָ לִידֵי הַמִּשְׁטָרָה…”

“שֶׁיַּהַרְגוּנִי הֵם?!”

“שֶׁיַחְקְרוּ אוֹתְךָ”.

“אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מְאוּמָה, בְּחַיַּי!”

“תְּסַפֵּר לָהֶם…”

“יַא חַגְ’לָה!” קָרָא בְּקוֹל־בּוֹכִים, וְהוּא נֶאֱחַז בְּשִׂמְלָתָהּ כְּתִינוֹק הַנֶּאֱחָז בְּשִׂמְלַת אִמּוֹ, “רַחֲמִי עָלַי!”

“כָּאן מְדִינַת־יִשְׂרָאֵל, בַּעֲלִי הַטוֹב…”

“אֲנִי מְפַחֵד…”

“הָרֵי רָצִיתָ בִּמְדִינַת־יִשְׂרָאֵל, יַא פַּחְדָּן וּמוּג־לֵב!” קָרְאָה בְּבוּז.

“בּוֹאִי אִתִּי גַּם אַתְּ…”

“אֲנִי סוֹמֶכֶת עַל אִבְּן־זַיְד”. עָנְחָה בְּשַׁלְוָה.

“הֵם יַהַרְגוּ אוֹתִי!” נִצְטַוַּח.

“רַק יַצְלִיפוּ בְּךָ קְצָת וְיוֹרִידוּ אֶת הַבּוֹץ וְהָאָבָק מֵעָלֶיךָ, יִרְחֲצוּ אוֹתְךָ בְּמַיִם חַמִּים וּבְסַבּוֹן – וְיִשְׁלְחוּ אוֹתְךָ אֶל מִשְׁפַּחְתְּךָ, וְאַתָּה נָקִי וּמֵפִיץ רֵיחַ סַבּוֹן טוֹב, וְלֹא רֵיחַ פִשְׁפְּשִׁים וְזֵעָה…”

“אִשָּׁה אַכְזְרִיָּה אַתְּ!”

“וּלְוַאי וְיָכֹלְתִּי לְהִתְאַכְזֵר אֵלֶיךָ, אָרוּר בֶּן אֲרוּרִים שֶׁכְּמוֹתְךָ”, הֵשִׁיבָה לוֹ, “יַאלְלָה, לֵךְ־לֵךְ, רַשְׁלָן וְעַצְלָן שֶׁכְּמוֹתְךָ! וְאַל תִּבְרַח בַּדֶּרֶךְ, כִּי לְאִבְּן־זַיְד יֵשׁ אֶקְדָּח טוֹב, הַקּוֹלֵעַ לַמָּטָּרָה אֲפִילוּ בִּזְבוּב צָנוּם וְעָלוּב כְּמוֹתְךָ…”

“יָא חַגְ’לָה…” נִסָּה אֶת מַזָּלוֹ בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה, אַךְ אִשְׁתּוֹ שִׁסְעַתְהוּ: “לֵךְ וּשְׁתֹק, גְּבַרְבַר מִסְכֵּן שֶׁכְּמוֹתְךָ…”

הַמִּשְׁטָרָה וְהַצָּבָא טִפְּלוּ בְּעַבְּדְאַלְלָה שָׁבוּעוֹת אֲחָדִים, חֲקָרוּהוּ וּשְׁטָפוּהוּ, הִלְקוּהוּ וּבְדָקוּהוּ – וְתוֹכוֹ כְּבָרוֹ; כְּלוֹמַר: רַק אִי־נִקָּיוֹן אִישִׁי, גְּנֵבוֹת וּגְזֵלוֹת, שׁוֹד וְרֶצַח־לְשֵׁם־שׁוֹד – אַךְ לֹא עִנְיְנֵי רִגּוּל וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה. עַבְּדְאַלְלָה אַבּוּ־אַחְמֶד אֵינֶנּוּ מִתְעַנְיֵן לֹא בִּמְדִינָה עִבְרִית וְלֹא בִּמְדִינָה עַרְבִית, אֶלָּא בַּמֶּה שֶׁנִּתָּן לִסְחֹב, אִם כָּאן בְּיִשְׂרָאֵל, אוֹ שָׁם בְּיַרְדֵּן…וְכֵיוָן שֶׁהָיְתָה זוֹ הִסְתַּנְּנוּתוֹ הָרִאשׁוֹנָה מִיַּרְדֵּן, וְהַהִסְתַּנְּנוּת הָיְתָה לֹא בִּשְׁלִיחוּת הָאוֹיֵב אֶלָּא לְשֵׁם אִחוּד עִם הַמִּשְׁפָּחָה, הֻחְלַט לְהַשְׁאִירוֹ בְּיִשְׂרָאֵל וְלַעֲקֹב אַחֲרָיו בְּשֶׁבַע עֵינַיִם; אַךְ בִּתְנַאי מְפֹרָשׁ: שֶׁאֶחְתֹּם עַל הִתְחַיְּבוּת אִישִׁית. הֱוֵה אוֹמֵר: הוּא נִמְצָא בְּפִקּוּחִי הַמַּתְמִיד וּמִיָּדִי יְבֻקַּשׁ…

“מַה דַעְתֵּךְ, חַגְ’לָה?” שָׁאַלְתִּי אֶת יְדִידָתֵנוּ הַחֲכָמָה.

הָאִשָּׁה הִרְהֲרָה אֲרֻכּוֹת, הִתְלַחֲשָׁה שָׁעָה מְמֻשֶּׁכֶת עִם בַּעַל־נְעוּרֶיהָ, חָזְרָה אֵלַי וְאָמְרָה: “עַלַא רַאסִי!” זאת אוֹמֶרֶת – עָלַי וְעַל רֹאשִׁי…

“שִׂימִי לֵב, יָא חַגְ’לָה!”

“רֹאשׁוֹ יוּבָא אֲלֵיכֶם תָּמִיד, אִם יִבְגֹּד וְיִמְעַל מַעַל…”

“אֵשֶׁת־חַיִל אַתְּ, חַגְלָה!” שִׁבַּחְתִּיהָ בְּפָנֶיהָ.

“הֲטֶרֶם יָדַעְתָּ, יַא אִבְּן־זַיְד?” עָנְתָה בִּשְׁאֵלָה וְצָחֲקָה וּבָכְתָה גַם יַחַד. “חֵי רֹאשִׁי, יַא עַבְּדְאַלְלָה, אַתָּה תִּהְיֶה כְּמוֹ גְּדִי קָטָן, יוֹנֵק וְאוֹכֵל עֵשֶׂב וְחוֹסֶה בְּצֶמֶר אִמוֹ…”

גֶּבֶר נָמוּךְ וּזְקוּף־קוֹמָה הִתְקָרֵב אֶל הַמַּחְצֶלֶת, אֲשֶׁר עָלֶיהָ יָשַׁבְנוּ בְּצִלּוֹ שֶׁל הָאַלּוֹן. פָּנִים מָאֲרָכִים וּמְכֻסִּים זָקָן שָׁחוֹר וּמְטֻפָּח וּשְׂפָמוֹ הָאָרֹךְ זָקוּר אֶל עָל. כִּפָה נְקִיָּה וּרְקוּמָה עַל רֹאשׁוֹ הַקֵּרֵחַ וְהַשָּׁחוּם־מַבְהִיק וְעֵינָיו שְׁחוֹרוֹת, יוֹקְדוֹת וְעַרְמוּמִיּוֹת. וְאִם כִּי הָיָה עוֹד בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים, נִדְמֶה הָיָה לִי שֶׁרֵיחַ שֶׁל בּשֶׂם זוֹל וְחָרִיף נוֹדֵף מִבַּרְנַשׁ זֶה, שֶׁדָּמָה יוֹתֵר לְכַיָּס עִירוֹנִי מֵאֲשֶׁר לְבֶּדְוִי יוֹשֵׁב־אֹהֶל. הוֹפָעָתוֹ – הוֹפָעַת בַּטְלָן מְפֻנָּק וְרוֹעֵה־רוּחַ, שֶׁאֵינֶנּוּ נוֹקֵף אֶצְבַּע לֹא בָּאֹהֶל וְלֹא מִחוּצָה לוֹ, אֶלָּא רוֹבֵץ עַל הַמַּחְצֵלֶת וּמְעַנֵּג עַצְמוֹ בְּמִינֵי מְתִיקָה…

“שׁוּב הֵבֵאתָ אִתְּךָ אֶת הַבַּקְבּוּק, יַא מוּכְמַאר (שִׁכּוֹר) שֶׁכְּמוֹתְךָ?” נָזְפָה בּוֹ חַגְ’לָה.

“רַק טִפָּה אַחַת…” אָמַר וְקָרַץ בְּאַחַת מֵעֵינָיו; וּבִרְאוֹתוֹ אוֹתָנוּ – מִהֵר לְהוֹסִיף: “שָׁלוֹם, אִבְּן־זַיְד וְאוֹרְחֵנוּ הֶחָדָשׁ!”

“שָׁלוֹם, אַבּוּ־אַחְמֶד! כְּלוּם שָׁכַחְתָּ כִּי לַמֻּסְלְמִים אָסוּר לִשְׁתּוֹת עַרַאק!” קָרָא גִּיּוֹרָא מוּלוֹ וְצָחַק, “חַארַאם, יַא עַבְּדְאַלְלָה!”

“קְצָת מֻתָּר, אֵין דָּבָר. לִכְבוֹדְכֶם, הָאוֹרְחִים…”

“אַלְלָה יְקַלֵל אוֹתְךָ!” רָגְזָה חַגְ’לָה, “לֵךְ וְהָבֵא עוֹד כְּעָכִים וְעוֹד תְּאֵנִים יְבֵשׁוֹת!”

“כְּבָר אַתְּ מְסַפֶּרֶת שׁוּב עַל קַאסֶם טַאבַּאשׁ, יַא חַגְ’לָה?” שָׁאַל בְּרֹגֶז גָּלוּי.

“אֲסַפֵּר וְלֹא אֲפַחֵד!”

“הַפְסִיקִי כְּבָר לִטְחֹן אֶת הַצִ’יזְבַּאתִים שֶׁלָּךְ, יַא מַלְעוּנָה (אֲרוּרָה)!”

״אֲנִי מְסַפֶּרֶת הָאֱמֶת!"

“אַלְלָה…” פָּלַט עַבְּדְאַלְלָה בְּכַעַס וְלֹא הוֹסִיף…

“אֶלֶף פְּעָמִים אֲסַפֵּר מַעֲשָׂיו הָרָעִים שֶׁל קַאסֶם טַאבַּאשׁ – שֶׁיֵּרֵד לַגֵּהִינוֹם, אִינְשְׁאַלְלָה…” עָנְתָה חַגְ’לָה לְעֻמָּתוֹ, הִשְׁעִינָה שׁוּב אֶת סַנְטֵרָה בְּכַף־יָדָהּ הַיְמָנִית, מָצְצָה מִן הַסִּיגָרִיָּה שֶׁהֶחֱזִיקָה בְּאֶצְבְּעוֹת יָדָהּ הַשְׂמָאלִית, פָּלְטָה עָשָׁן וְהִמְשִׁיכָה סִפּוּרָה:

– בְּאַחַד הַיָּמִים, כְּשֶׁהָיִיתִי רוֹעָה אֶת עֶדְרָהּ שֶׁל הָאַלְמָנָה הַבֶּדְוִית בַּיַּעַר, הוֹפִיעַ פִּתְאֹם אוֹתוֹ הַשּׁוֹמֵר הַיְהוּדִי שׁוּב לְפָנַי, כְּאִלּוּ יָצָא מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה. הוֹרַדְתִּי רֹאשִׁי וְהִבַּטְתִּי לָעֲשָׂבִים שֶׁעַל פְּנֵי הָאָרֶץ…

“שָׁלוֹם, יַא חַגְ’לָה”, אָמַר, שָׁתַקְתִּי וְלֹא הִכְלַמְתִּי דָּבָר.

הוֹשִׁיט הָרוֹבֶה מוּלִי וְצָעַק: “אַתְּ שׁוֹתֶקֶת, נַעֲרָה מְרֻשַׁעַת שֶׁכְּמוֹתֵךְ? עוֹד מְעַט וְאֶתְקַע הָרוֹבֶה בֵּין שִׁנַּיִךְ – וּתְדַבְּרִי וּתְסַפְּרִי הַכֹּל!”

הִתְכַּוַּצְתִּי וְלָחַשְׁתִּי: “אֲנִי לֹא יוֹדַעַת כְּלוּם וְאֵין לִי מַה לְדַבֵּר”…

רָגַז וְאָמַר: “אַתְּ יוֹדַעַת יָפֶה מְאֹד, מִי רָצַח אֶת הַשׁוֹמֵר זַיְד”.

אָמַרְתִּי: “וְאֵיךְ תֵּדַע שֶׁאֲנִי יוֹדַעַת?”

“כִּי אַתְּ חַיָּה בָּאֹהֶל שֶׁל הָאַלְמָנָה, שֶׁהִיא בַּת־דּוֹדוֹ שֶׁל קַאסֶם טַאבַּאשׁ”.

אָמַרְתִּי: “אֵינֶנִי גָּרָה בָּאֹהֶל שֶׁל הָאַלְמָנָה, אֶלָּא בְּקֵן עָשׂוּי שָׂקִּים אֲשֶׁר מִחוּץ לְאָהֳלָה”…

“מִסְכֵּנָה!” רָגַז וְצָחַק.

“אֲנִי יְתוֹמָה וּמִסְכֵּנָה בֶּאֱמֶת!”…

“אִם לֹא תַּגִידִי – אֲנִי יוֹרֶה בָּךְ, בְּאַלְלָה!” אָמַר בְּכַעַס וְקִשְׁקֵשׁ בַּבַּרְזֶל שֶׁבָּרוֹבֶה.

הִתְחַלְתִּי לִבְכּוֹת וְאָמַרְתִּי: “אִם לֹא אַגִיד – אַתָּה הוֹרֵג אוֹתִי. וְאִם אַגִיד – הֵם יַהַרְגוּ אוֹתִי”…

“מִי זֶה הֵם?”

“אַתָּה יוֹדֵעַ בְּעַצְמְךָ”…

“חֲבֵרָיו שֶׁל קַאסֶם טַאבַּאשׁ?”

“הִכָּנֵס אֶל בֵּין שִׁיחֵי הַלִּבְנֶה וְאַל תִּצְעַק”, לָחַשְׁתִּי.

הַשׁוֹמֵר יָרַד מֵעַל סוּסָתוֹ וְנִכְנַס אֶל בֵּין הַשִׂיחִים.

“אַתְּ רוֹצָה לְהַכְנִיסֵנִי לַפַח?” קָרָא וְקֵרֵב אֶת הָרוֹבֶה לְלִבִּי.

נִעֲנַעְתִּי רֹאשִׁי וְלָחַשְׁתִּי: “הוּא”…

“קַאסֶם טַאבַּאשׁ?”

הֶחֱשֵׁיתִי וְיִבַּבְתִּי כְּתַן: “הוּא הָרוֹצֵחַ”…

״הָבִי לִי סִימָן!" לָחַשׁ.

אָמַרְתִּי: “לְכוּ וְחִפְּשׂוּ עַל הַקַּת שֶׁל הָרוֹבֶה הַגֶּרְמָנִי שֶׁלּוֹ – וְתִמְצְאוּ אַרְבָּעָה מַסְמְרִים תְּקוּעִים בּוֹ, מַסְמְרֵי נְחשֶׁת קְטַנִּים”…

“מַסְמְרִים?” תָּמַהּ.

“כֵּן, מַסְמְרִים קְטַנִּים”…

“לָמָּה?”

“אַחֲרֵי כָּל יְהוּדִי שֶׁהוּא הוֹרֵג – תּוֹקֵעַ הוּא מַסְמֵר בְּעֵץ הָרוֹבֶה שֶׁלּוֹ לְסִימָן… אַרְבָּעָה מַסְמְרִים – אַרְבָּעָה יְהוּדִים נֶהֶרְגוּ בָּרוֹבֶה שֶׁלּוֹ… אַתָּה מֵבִין? וְזַיְד, הַשׁוֹמֵר הַטּוֹב וְהַיָּשָׁר, שֶׁנָּתַן לִי תָּמִיד לֶחֶם לֶאֱכֹל, הָיָה הַיְהוּדִי הָרְבִיעִי”…

“הֲסִפַּרְתְּ לִי אֱמֶת?”

“כָּל הָאֱמֶת!” נִשְׁבַּעְתִּי לוֹ.

“אֲנַחְנוּ נִזְכֹּר תָּמִיד אֶת מַעֲשֵׂךְ זֶה, חַגְ’לָה, לֹא נִשְׁכַּח לְעוֹלָם”…

“אִינְשְׁאַלְלָה”, לָחַשְׁתִּי, “וְעַכְשָׁיו הִסְתַּלֵּק מַהֵר מִכָּאן, כִּי הַיּוֹם יֵשׁ רַבִּים מֵהֶם בַּיַּעַר”…

לְלֹא אֹמֶר עָלָה הַשׁוֹמֵר עַל סוּסָתוֹ וְנֶעְלַם בִּדְהָרָה.

“שָׁלוֹם, מוּסָה הַקָּטָן!” קָרָא פִּתְאֹם גִיּוֹרָא וְהוּא מְנַפְנֵף בְּיָדוֹ, “שָׁלוֹם, חַבּוּבּ!”

מִתּוֹךְ סְבַךְ הַשִּׂיחִים יָצָא נַעַר וְהִתְקָרֵב אֵלֵינוּ כְּשֶׁפָנָיו מְגַחֲכִים. בְּיָדוֹ הָאַחַת נָשָׂא יַלְקוּט־סְפָרִים עָשׂוּי בַּד יָרֹק וּבַשְּׁנִיָּה – מַטֶּה עָבֶה…

“שָׁלוֹם לָאוֹרְחִים!” קָרָא הַנַּעַר, כְּשֶׁהוּא מִתְקָרֵב אֵלֵינוּ וְתוֹקֵעַ לָנוּ יָדוֹ לְשָׁלוֹם, “בְּרוּכִים הַבָּאִים!”

“מְדַבֵּר עִבְרִית?” שָׁאַלְתִּי בְּתִמָּהוֹן.

“בֶּטַח”… עָנָה הַנַּעַר כְּשֶׁהוּא מְגַחֵךְ בִּמְלֹא פָנָיו הַשְּׁחוּמִים וְהַזִיוָנִיִּים,

“אֲנִי לוֹמֵד בְּבֵית־הַסֵּפֶר הַמַּמְלַכְתִּי שֶׁבַּשִׁכּוּן”….

הִסְתַּכַּלְתִּי בִּבְנָהּ הַקָּטָן שֶׁל חַגְ’לָה – וְלִבַּבְתִּיו בְּעֵינַי: תָּמִיר וְגָמִישׁ וּפָנָיו מָאֳרָכִים וַאֲצִילִיִּים, לְבוּשׁוֹ חֻלְצָה כְּחֻלָּה וּמִכְנְסֵי־חַאקִי קְצָרִים וְרֹאשׁוֹ מְגֻלֶּה…

“שִׁמְךָ מוּסָה, פִּיךָ מְדַבֵּר עִבְרִית וּלְבוּשְׁךָ כְּבִגְדֵי כָּל יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל”, חָמַדְתִּי לִי לָצוֹן, “עוֹד מְעַט וְתִהְיֶה יְהוּדִי לְכָל דָּבָר”…

“שְׁמִי עִבְרִי”, עָנָה הַנַּעַר וְקָרַץ בְּעֵינָיו קְרִיצוֹת שׁוֹבְבָנִיּוֹת, “שְׂפָתִי עִבְרִית וְגַם בְּגָדַי יִשְׂרְאֵלִים, אֲבָל אֲנִי מֻסְלְמִי”…

“הַמְלַמְּדִים אֶתְכֶם גַּם לִכְתֹּב עִבְרִית, מוּסָה?” שָׁאַלְתִּי בְּסַקְרָנוּת.

“בֶּטַח!” עָנָה הַנַּעַר כְּשֶׁהוּא מוֹצִיא מַחְבֶּרֶת וְעִפָּרוֹן מִיַּלְקוּטוֹ, מַשְׁהֶה עָלַי מַבָּט וְשׁוֹאֵל: “מַה לִכְתּב לְךָ?”

“כְּתֹב: יֵשׁ לִי אִמָּא טוֹבָה וּשְׁמָהּ חַגְ’לָה”, בִּקַּשְׁתִּי.

“זֶה קוּנְץ זֶה?!” שָׁאַל הַנַּעַר כְּשֶׁהוּא שָׂם אֶת הַמַּחְבֶּרֶת עַל בִּרְכּוֹ, טוֹבֵל חֹד עֶפְרוֹנוֹ בָּרֹק שֶׁבְּפִיו וְכוֹתֵב, מֵנִיף מַחְבַּרְתּוֹ מוּלֵנוּ וּמַרְאֶה לָנוּ בְּעֵינַיִם מַבְרִיקוֹת כָּל מִלָּה וּמִלָּה, שֶׁכָּתַב בְּאוֹתִיּוֹת גְדוֹלוֹת.

“אַלְלָה יְבָרֶכְךָ, יָא בְּנִי!” קָרְאָה חַגְ’לָה מוּלוֹ, “בִּחְיַאתִי, זֶה חָכָם בֶּאֱמֶת, כְּמוֹ מוּסָה הַנָּבִיא”…

“הַבֵּן כְּמוֹ הָאֵם”… רָטַן עַבְּדְאַלְלָה נֶעֱלָב.

“לֹא קָשֶׁה לִלְמֹד עִבְרִית!” חָגַג הַנַּעַר, “שְׁתֵּי הַשָּׂפוֹת דּוֹמוֹת”.

“לְמָשָׁל?” שָׁאַלְתִּי. וְהוּא מִהֵר לְהַמְשִׁיל:

“אַרְנַבּ בְּעַרְבִית – אַרְנֶבֶת בְּעִבְרִית, עִיגֶ’ל – עֵגֶל. עַצְפוּר – צִפּוֹר. וָלַד – יֶלֶד. רִיגְ’ל – רֶגֶל. חַלִיבּ – חָלָב. בַּסַל – בָּצָל”…

“בְּרַאבוֹ, מוּסָה!” הֲרִיעוֹנוּ כֻּלָּנוּ וּמָחָאנוּ כַּף, “מִי יִתֵּן, וְהַקִרְבָה שֶׁבֵּין שְׂפוֹתֵינוּ תָּבִיא גַם לְקִרְבָה בֵּין הַלְּבָבוֹת”…

“אִינְשְׁאַלְלָה”.

“אָמֵן, כֵּן יְהִי רָצוֹן!”…

נִפְרַדְנוּ מֵחַגְ’לָה וּמִשְׁפַּחְתָּהּ בְּתוֹדוֹת, לְחִיצוֹת יָדַיִם וְאִחוּלִים טוֹבִים, הִשְׁתַּחֲוֵינוּ וְקַדְנוּ כְּמִנְהַג הַבֶּדְוִים, קָרָאנוּ פְּעָמִים אֲחָדוֹת “נַאעִים וְתַאנַאעִים” (הָיָה לָנוּ נָעִים וְיִהְיוּ לָכֶם חַיִּים נְעִימִים), וְהִפְלַגְּנוּ שׁוּב לַיַּעַר.

– וּבְכֵן – הִתְחִיל מְלַוִּי לִטְווֹת שׁוּב אֶת חוּט הַסִּפּוּר שֶׁנִּפְסַק – לְאַחַר שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּי חַגְ’לָה אֶת הַשֵׁם קַאסֶם טַאבַּאשׁ וְאֶת מַעֲשֶׂה הַמַּסְמְרִים שֶׁבְּקַת רוֹבֵהוּ, בָּאנוּ לְתַחֲנַת הַמִּשְׁטָרָה שֶׁלְּיַד קִבּוּץ יָגוּר וְסִפַּרְנוּ לַקְּצִין אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל חַגְ’לָה בְּעִנְיַן רוֹצְחוֹ שֶׁל אַבָּא. בָּחוּר מִשֶׁלָּנוּ הָיָה אוֹתוֹ הַקָּצִין, וְעַד כַּמָּה שֶׁיָּדָיו הָיוּ כְּבוּלוֹת בִּסְבִיבָה עוֹיֶנֶת זֹּאת וְסָר לְמָרוּת מְפַקְדָיו הַבְּרִיטִיִּים הַמַתְמִירִים, – הָיָה פּוֹעֵל בַּסֵּתֶר לְמַעַן הַיִּשּׁוּב הָעִבְרִי עַד לִידֵי סִכּוּן מַמָּשׁ.

כְּשֶׁשָּׁמַע מִפִּינוּ אֶת סִפּוּרָהּ שֶׁל חַגְ’לָה, הִצְטַחֵק וְאָמַר: “אִי־אֶפְשָׁר לִסְמֹךְ עַל מַעֲשִׂיָּה שֶׁל נַעֲרָה צְעִירָה”.

אָמַרְנוּ: “נִכָּרִים דִּבְרֵי אֱמֶת, וְהַנַּעֲרָה סִפְּרָה אֶת סִפּוּרָהּ לְפִי תֻּמָּהּ”.

הִרְהֵר הַקָּצִין רֶגַע, עָצַם עֵינָיו וְקִמֵּט מִצְחוֹ, לָחַשׁ לְעַצְמוֹ כַּמָּה מִלִים אַחַר קָרָא: “יַא אַחְמֶד!”

אַחַד הַשׁוֹטְרִים הַתּוֹרָנִים בָּא וְהִצְדִיעַ לְפָנָיו.

“הֲיֶשְׁנוֹ עוֹד רוֹבֵה־הַצַּיִד שֶׁל קַאסֶם טַאבַּאשׁ הַבֶּדְוִי בַּמַחְסָן שֶׁלָּנוּ?”

“אֲנִי חוֹשֵׁב, שֶׁעוֹדֶנּוּ כָּאן, הַמְפַקֵּד”, עָנָה הַשׁוֹטֶר הָעַרְבִי וְהִצְטַחֵק.

“לֵךְ נָא וּבְדֹק וְהָבֵא אוֹתוֹ הֵנָּה!”.

כַּעֲבֹר רֶגַע חָזַר הַשּׁוֹטֵר הָעַרְבִי וְהוֹשִׁיט אֶת הָרוֹבֶה לִמְפַקְּדוֹ.

“צָבוּעַ זֶה”, אָמַר הַקָּצִין כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת רוֹבֶה־הַצַּיִד הֶחָדִישׁ מִידֵי הַשׁוֹטֶר, “נָמֵר־בְּעוֹר־שֶׁל־כֶּבֶשׂ זֶה – חָשׁוּד, שֶׁיָּרָה בִּילָדִים מִשֶּׁלָּנוּ, שֶׁטִּיְּלוּ עִם מוֹרֵיהֶם בַּיַּעַר לִפְנֵי שָׁבוּעַ, וְעִקַּלְנוּ אֶת רוֹבֵהוּ עַד הַבֵּרוּר הַסּוֹפִי”…

הִבַּטְנוּ בּוֹ וְעָקִבְנוּ בִּמְתִיחוּת אַחֲרֵי מַעֲשָׂיו.

“אַח!” קָרָא הַקָצִין פִּתְאֹם כַּעֲקוּץ־עַקְרָב וּפָנָיו הֶחְוִירוּ, “אֱמֶת דִּבְּרָה אוֹתָהּ נַעֲרָה בֶּדְוִית!”

פָּקַחְנוּ עֵינֵינוּ לִרְוָחָה – וּנְשִׁימָתֵנוּ נֶעֶצְרָה. אָכֵן, בְּחֶלְקָה הַתַּחְתּוֹן שֶׁל קַת הָרוֹבֶה הַגֶּרְמָנִי הָיוּ תְּקוּעִים אַרְבָּעָה מַסְמְרֵי־נְחֹשֶׁת קְטַנִּים, כְּנֶגֶד אַרְבַּעַת הַיְהוּדִים שֶׁנָּפְלוּ מִיָּדוֹ שֶׁל הָרוֹצֵחַ קָאסֶם טַאבַּאש!

נֶאֱנַחְנוּ כֻּלָּנוּ אֲנָחוֹת עֲמֻקּוֹת, הֶחֱלַפְנוּ מַבָּטִים מְמֻשָּׁכִים, מָשַׁכְנוּ כְּתֵפַיִם וְחָרַקְנוּ שֵׁן. נִפְרַדְנוּ מִן הַקָּצִין הַיְהוּדִי בְּתוֹדָה אִלֶּמֶת וְיָצָאנוּ אֶת הַמִּשְׁטָרָה.

“שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹתְכֶם, בַּחוּרִים!” קָרָא אַחֲרֵינוּ הַקָצִין, “וְיִשְׁלַח אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל הַצְלָחָה בְּמַעֲשֵׂי יָדֵיכֶם!”

– טַחֲנוֹת הַצֶּדֶק טוֹחֲנוֹת לְאַט, – הִמְשִׁיךְ גִּיּוֹרָא אַחֲרֵי שְׁתִיקָה קְצָרָה – וּמֻכְרָחִים הָיִינוּ לְהִזְדַּיֵּן בְּסַבְלָנוּת רַבָּה וּלְהַמְתִּין לִפְסַק דִינוֹ שֶׁל הַשּׁוֹפֵט הַבְּרִיטִי, שֶׁלְּפָנָיו הוּבָא דִּינוֹ שֶׁל קַאסֶם טַאבַּאשׁ הַבֶּדְוִי. קְרוֹבֵי הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁל אַרְבַּעַת הַקָּרְבָּנוֹת הִגִּישׁוּ תְּבִיעָה פְּלִילִית נֶגֶד הָרוֹצֵחַ הַסָּמוּי וְתָבְעוּ דִּין צֶדֶק. הֲיִתָּכֵן, שֶׁרוֹצֵחַ זֶה יִתְהַלֵּךְ בְּעוֹלָמוֹ שֶׁל יָהּ בְּלִי לָבוֹא עַל עָנְשׁוֹ?

– “אַי אֶם סוֹרִי (הִנְנִי מִצְטַעֵר), רַבּוֹתַי הַנִּכְבָּדִים”, – פָּסַק הַשּׁוֹפֵט הַבְּרִיטִי בַּעַל הַפֵּאָה הַנָּכְרִית וְסֶבֶר הַפָּנִים הֶחָמוּר, “אַךְ אֵין לִסְמֹךְ עַל עֵדוּתָהּ שֶׁל קְטִינָה. וּבְעִנְיַן הַמַּסְמְרִים שֶׁבְּקַת הָרוֹבֶה, טוֹעַן הַנֶּאְשָׁם וְאוֹמֵר: אַרְבָּעָה צְבָיִים צַד בְּרוֹבֵהוּ הֶחָדָשׁ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן, וְכָל מְאֹרָע חָשׁוּב כָּזֶה הוּא מְצַיֵּן בִּתְקִיעַת מַסְמֵר־נְחֹשֶׁת קָטָן בְּקַת רוֹבֵהוּ – רַק מַסְמֵר־נְחשֶׁת קָטָן לְזִכָּרוֹן. וּדְבָרָיו סְבִירִים וּמְשַׁכְנְעִים, לֵידִיס אֶנְד גֶ’נְטְלְמֶן (גְבִירוֹת וַאֲדוֹנִים). עַל כֵּן נֶהֱנֶה הַנִּאְשָׁם מִן הַסָּפֵק”….

קַאסֶם טַאבַּאשׁ הִצְטַחֵק לְמִשְׁמַע פְּסַק־הַדִּין וְקָרַץ עַיִן לִשֻׁתָּפָיו־לְפֶשַׁע, שֶׁנָּכְחוּ בְּבֵית־הַמִּשְׁפָּט וּמָחֲאוּ כַּף לַצֶּדֶק עַל נִצְחוֹנוֹ…

“בְּעֶזְרַת אַלְלָה אַמְשִׁיךְ לִתְקֹעַ מַסְמְרִים נוֹסָפִים בְּקַת רוֹבִי!” הִתְפָּאֵר הָרוֹצֵחַ עִם צֵאתוֹ מִבֵּית־הַמִּשְׁפָּט וְרֹאשׁוֹ עָלָיו סְחַרְחַר מֵהַצְלָחָתוֹ, ״יֵשׁ עוֹד ‘צְבָיִּים’ רַבִּים בְּיִשּׁוּבֵי הַיְּהוּדִים אֲשֶׁר מִסָבִיב לְשֵׁיךְ אַבְּרֵיק"…

– כֵּן – הִמְשִׁיךְ גִּיּוֹרָא אֶת סִפּוּרוֹ וְהוּא נֶאֱנַח עֵמֻקּוֹת – עֲשָׂבִים עָלוּ אַט־אַט עַל קִבְרוֹ שֶׁל אַבָּא, שְׁתִילֵי הָאֹרֶז אֲשֶׁר שָׁתַלְנוּ לִמְרַאֲשׁוֹתָיו הִתְרוֹמְמוּ מַעְלָה־מַעְלָה, אַךְ רוֹצְחוֹ טֶרֶם בָּא עַל עָנְשׁוֹ. דָּמוֹ הַזּוֹעֵק גָּזַל אֶת מְנוּחָתֵנוּ, אַךְ הַשִּׁלְטוֹן הַבְּרִיטִי־עַרְבִי הֵגֵן עַל רוֹצְחֵי יְהוּדִים בְּתֹקֶף הַחֹק…

הַיָּמִים הָיוּ יְמֵי מִלְחֶמֶת־הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. צִבְאוֹת הַנָּאצִים זָמְמוּ לִכְבּשׁ אֶת מִצְרַיִם וְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל. הַיְּשּׁוּב הַדַּל הָיָה שָׁרוּי בְּאֵבֶל, כִּי אַט־אַט הִתְחִילוּ לְהִסְתַּנֵּן אֵלֵינוּ בְּשׂוֹרוֹת־אִיּוֹב הָרִאשׁוֹנוֹת עַל שׁוֹאַת יְהוּדֵי אֵירוֹפָּה.

אַךְ סוֹף־סוֹף פָּקְעָה הַסַּבְלָנוּת, וּמַטֵּה הַ“הֲגַנָּה” הֶחְלִיט לִשְׁפֹּט אֵת קָאסֶם טַאבַּאשׁ לְפִי חֻקָּיו הוּא. אַדְרַבָּה, דַּוְקָא מִתּוֹךְ חֲשָׁשׁ לִנְסִיגַת הָאַנְגְלִים מִן הָאָרֶץ וְהַפְקָרַת הַיִּשּׁוּב לָעַרְבִים וְלַנָאצִים, יֵשׁ לְבָעֵר תְּחִלָּה אֶת רָאשֵׁי הַפּוֹרְעִים וְהַמְסִיתִים שֶׁבָּאָרֶץ. כִּי אִם תַּעֲבֹר הַכּוֹס חָלִילָה, גַּם עַל יְהוּדֵי אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, יִהְיוּ מְפַקְּדֵי כְּנֻפְיוֹת אֵלֶּה הַמְמֻנִים עַל חַיֵּינוּ וּמוֹתֵנוּ.

אַךְ כְּדֵי לִהְיוֹת בְּטוּחִים בְּזֶהוּתוֹ שֶׁל אוֹתוֹ רוֹצֵחַ וְלֹא לִפְגֹּעַ בְּאָדָם חָף מִפֶּשַׁע, נִשְׁלַח גּוֹאֵל, הוּא הַשׁוֹמֵר אֲשֶׁר לוֹ גִלְתָה חַגְ’לָה אֶת הַסּוֹד הַנּוֹרָא, לַעֲקֹב אַחֲרֵי קַאסֶם טַאבַּאשׁ, וּלְהַכִּירוֹ פָּנִים־אֶל־פָּנִים. וְכֵיוָן שֶׁהַלָּה עָסַק בְּשׁוֹד וְרֶצַח רַק בַּלֵּילוֹת וּבַיּוֹם נָהַג כִּזְאֵב־בְּעוֹר־שֶׁל־כֶּבֶשׂ; וּלְמַרְבֵּה הַמְּבוּכָה אָמְנָם עָסַק בְּגִדּוּל כְּבָשִׂים וּמְכִירָתָם, הִתְחִיל הַשּׁוֹמֵר הַיְהוּדִי לָסוּר לְאָהֳלוֹ שֶׁל קַאסֶם טַאבַּאשׁ תְּכוּפוֹת, לִקְנוֹת כְּבָשִׂים, כִּבְיָכוֹל… בָּחוּר זֶה הָיָה הַמֻּכְתָּר שֶׁל אַלּוֹנִים וּנְצִיג הַקִּבּוּץ לִפְנֵי הַשִּׁלְטוֹן הַבְּרִיטִי; הַכֹּל הִכִּירוּהוּ, וּבִקּוּרָיו בְּאָהֳלוֹ שֶׁל קַאסֶם טַאבַּאשׁ אִישׁ הַצֹּאן לֹא עוֹרֵר אַף חֲשָׁד קַל שֶׁבַּקַּלִּים… וְהָיָה הַלָּז סָר אֶל מִכְלָאָיו שֶׁל הָרוֹצֵחַ, בּוֹדֵק אֶת הַכְּבָשִׂים וּמְמַשֵּׁשׁ צַמְרָם, שׁוֹאֵל שְׁאֵלוֹת וּמַקְשֶׁה קֻשְׁיוֹת, עוֹמֵד עַל הַמִקַּח וּמְנַהֵל מַשָּׂא וּמַתָּן. וְהָעַרְבִי, שֶׁהָיָה שָׂחֲקָן מֻבְהָק, אִישׁ־חֲלָקוֹת וְדוּ־פַּרְצוּפִי, הָיָה מִשְׁתַּחֲוֶה אֲרֻכּוֹת לִפְנֵי הָאוֹרֵחַ מִן הַקְּבוּצָה הַשְׁכֵנָה, מַקְבִּיל אֶת פָּנָיו בִּקְרִיאוֹת חֲנֻפָּה וְהִתְרַפְּסוּת, וְצוֹחֵק בְּכָל מְלֹא רֹחַב פָּנָיו; שׁוֹטֵחַ לִכְבוֹדוֹ שָׁטִיחַ צִבְעוֹנִי וְנָקִי עַל גַּבֵּי הַמַּחְצָלוֹת, מַשְׁקֵהוּ קָפֶה, מַאֲכִילוֹ מַעֲדַנִּים בְּיָד רְחָבָה וּמְכַבְּדוֹ בְּסִיגָרִיּוֹת מֻבְחָרוֹת מֵעֵבֶר לַגְּבוּל; מַכֶּה שׁוּב וְשׁוּב אֶת כַּף־יָדוֹ בְּכַף יַד־הָאוֹרֵחַ וּמַכְרִיז, שֶׁהוּא מוּכָן וּמְזֻמָּן לָתֵת אֶת הַכְּבָשִׂים לְיָדִיד וּלְשָׁכֵן טוֹב חִנָּם־אֵין־כֶּסֶף – כִּי מָה עֵרֶךְ לַכֶּסֶף בֵּינִי וּבֵינְךָ, שָׁעָה שֶׁהַלֵּב מָלֵא יְדִידוּת וְאַהֲבָה לִשְׁכֵנָיו הַיְּהוּדִים וּלְמֻכְתַּר הַקְּבוּצָה הַסְּמוּכָה…

“בְּרִיאוּת לְגוּפְךָ!”

“שָׁנִים אֲרֻכּוֹת וְטוֹבוֹת, אִינְשְׁאַלְלָה!”

“אַתָּה עֵינִי!”

“וְאַתָּה אָחִי!”

…עַד שֶׁעֶרֶב אֶחָד נָפַל הַפּוּר. שְׁלִיחֵי הַ“הֲגַנָּה” הִקִּיפוּ אֶת אָהֳלוֹ שֶׁל קַאסֶם טַאבַּאשׁ וְקָרְאוּ בְּמַקְהֵלָה: “קָאסֶם טַאבַּאשׁ, צֵא אֵלֵינוּ וְיָדֶיךְ מוּרָמוֹת לְמַעְלָה!”

“לא אֵצֵא!” קָרָא קוֹל נִרְגָּז מִתּוֹךְ הָאֹהֶל.

“אָנוּ חוֹזְרִים וְקִוֹרְאִים וּמַזְהִירִים אוֹתְךָ”, חָזְרָה הַמַּקְהֵלָה וְהִכְרִיזָה, “קַאסֶם טַאבַּאשׁ, אַתָּה מֻקָּף סָבִיב־סָבִיב! הַנַּח אֶת נִשְׁקְךָ, הָרֵם יָדֶיךְ לְמַעְלָה – וְצֵא אֵלֵינוּ וְהִכָּנַע!”

“לֹא–א–א!” עָנָה כְּשֶׁהוּא פּוֹרֵץ הַחוּצָה וְיוֹרֶה בָּאֶקְדָּח שֶׁבְּיָדוֹ.

“סוֹף!” קָרְאוּ שְׁנַיִם מִשְׁלִיחֵי הַ“הֲגַנָּה”, לְאַחַר שֶׁתָּפְסוּ בְּיָדוֹ וְהוֹצִיאוּ אֶת הָאֶקְדָּח מִתּוֹכָהּ.

“אַתֶּם כֻּלְכֶם תַּחַת נְעָלַי!” קָרָא הָרוֹצֵחַ בַּחֲרִיקַת שֵׁן וְעֵינָיו יוֹצְאוֹת מֵחוֹרֵיהֶן מִזַּעַם, “אַתֶּם כֻּלְכֶם פַּחְדָּנִים וּמוּגֵי־לֵב!”

בֶּדְוִים רַבִּים שֶׁהִתְאָרְחוּ בְּאוֹתָהּ שָׁעָה בְּאָהֳלוֹ שֶׁל קָאסֶם טַאבַּאשׁ וְעָסְקוּ בִּלְגִימַת קָפֶה וּבְסִפּוּרֵי חֲדָשׁוֹת, קָמוּ בְּבֶהָלָה וְאָמְרוּ לִבְרֹחַ. אַךְ שְׁלִיחֵי הַ“הֲגַנָּה” הִרְגִּיעוּם וְדִבְּרוּ אֲלֵיהֶם דְּבָרִים רַכִּים: “אָנוּ שְׁכֵנִים וִידִידִים, וְיָדֵנוּ לֹא תִּפְגַּע בָּכֶם חָלִילָה… אַךְ רְאוּ וּקְחוּ מוּסָר: דָּמֵנוּ לֹא יִהְיֶה הֶפְקֵר בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל, וְרוֹצֵחַ־יְהוּדִים לֹא יִנָּקֶה. שׁוּבוּ לִמְקוֹמְכֶם, הָאוֹרְחִים, וְהוֹסִיפוּ לִגְמֹעַ קָפֶה וּלְסַפֵּר סִפּוּרִים”…

“אִינְשְׁאַלְלָה”…

“הַאַתָּה הוּא קָאסֶם טַאבַּאשׁ?” שָׁאַל אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַהֲגַנָּה.

“כֵּן”, עָנָה הַנִּשְׁאָל וְקוֹלוֹ מַרְטִיט.

“הֲמַכִּירִים אַתֶּם אֶת הָאִישׁ הַזֶּה, אוֹרְחִים נִכְבָּדִים, וּמְאַשְּׁרִים בִּפְנֵי אַלְלָה, שֶׁזֶּהוּ קָאסֶם טַאבַּאש?”

“בְּאַלְלָה!” נִשְׁבְּעוּ הָאוֹרְחִים.

“הֲמוֹדֶה אַתָּה שֶׁרָצַחְתָּ אַרְבָּעָה יְהוּדִים בְּרוֹבֵה־הַצַּיִד שֶׁלְךָ וּבְכַדּוּרֵי דוּמְדוּם, שֶׁהוּכְנוּ בַּמּוֹשָׁבָה הַגֶּרְמָנִית הַסְּמוּכָה?”

הַנִּשְׁאָל הֶחֱשָׁה וְלֹא הִכְלִים דָּבָר…

“הַמְצַיְּנִים מַסְמְרֵי הַנְּחֹשֶׁת שֶׁבְּקַת רוֹבְךָ אֶת מִסְפַּר הַצְּבָיִים, שֶׁנּוֹרוּ בָּרוֹבֶה הַגֶּרְמָנִי, אוֹ אֶת מִסְפַּר הַיְהוּדִים, שֶׁנָּפְלוּ מִכַּדּוּרָיו”.

“יְהוּדִים”… לָחַשׁ הָרוֹצֵחַ.

“אָנוּ אוֹסְרִים אוֹתְךָ, קַאסֶם טַאבַּאשׁ, וְהַפַּעַם תִּשָׁפֵט בִּפְנֵי בֵּית־דִּין שֶׁל יְהוּדִים”.

“אֵינֶנִּי מְפַחֵד מִפְּנֵיכֶם”…

כָּפְתוּ אֶת יָדָיו שֶׁל הָרוֹצֵחַ וְהוֹלִיכוּהוּ לְתוֹךְ יַעַר הָאַלּוֹנִים הַסָמוּךְ. קְשָׁרוּהוּ אֶל גֶזַע־עֵץ וְקָרְאוּ לְפָנָיו בְּקוֹל רָם אֶת גְּזַר־דִּינָהּ שֶׁל הַ״הֲגָנָּה":

“הוּכַח לְלֹא סָפֵק שֶׁאַתָּה, קַאסֶם טַאבַּאשׁ, רָצַחְתָּ בַּשָּׁנִים הָאַחֲרוֹנוֹת בְּרוֹבֵה־הַצַּיִד שֶׁלָּךָ אַרְבָּעָה יְהוּדִים, קָרְבָּנְךָ הָאַחֲרוֹן הָיָה הַשּׁוֹמֵר אֲלֶכְּסַנְדֶר זַיְד, שְׁכַנְךָ וּמֵיטִיבְךָ בְּמֶשֶׁךְ שָׁנִים רַבּוֹת… בְּדָם קַר וּבְזָדוֹן רָצַחְתָּ אֵת אַרְבַּעַת הַיְּהוּדִים – מִבְּלִי שֶׁפָּגְעוּ בְּךָ אוֹ הֵרֵעוּ לְךָ. בֵּית־הַדִּין שֶׁל הַ”הֲגַנָּה" גָּזַר עָלֵיךָ עֹנֶשׁ מָוֶת… הִכּוֹן, קָאסֶם טַאבַּאשׁ הָרוֹצֵחַ – לָמוּת בִּירִיָּה"…

שְׁנִיּוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל דִּמְמַת־מָוֶת, וּלְפֶתַע –

“אֵשׁ!” – יְרִיוֹת אֲחָדוֹת הִדְהֲדוּ בְּדוּמִיַּת הַלַּיְלָה – וְאִישׁ־הַדָּמִים נָפַל מִתְבּוֹסֵס בְּדָמוֹ…

בֵּין מְבַצְעֵי פְּסַק־הַדִּין הָיָה גַם יִצְחָק חַנְקִין, הָאִישׁ שֶׁיָּשַׁב שָׁנִים אֲחָדוֹת בְּכֶלֶא עַכּוֹ עַל לֹא עָוֶל בְּכַפּוֹ. כִּי בְּעֵת הַמְּרִיבָה עַל אַדְמַת קוּסְקוּס־טַבְּעוּן, הוֹדִיעַ לַמִּשְׁטָרָה, שֶׁהוּא יָרָה בְּרוֹבֵהוּ כְּדֵי לְהָגֵן עַל עַצְמוֹ. וְרָאוּי לְצַיֵּן: הָאֶקְדָּח, שֶׁבּוֹ יָרוּ בָּרוֹצֵחַ קַאסֶם טַאבַּאשׁ, הָיָה הַ“מָּאוּזֶר” הַיָּדוּעַ שֶׁל יוֹסֵף טְרוּמְפַלְדוֹר, שֶׁעָבַר בִּירֻשָּׁה לִידֵי אֲלֶכְּסַנְדֶר זַיְד.

גְזַר־דִינָהּ שֶׁל הַ״הֲגָנָּה" נִתְפַרְסֵם בָּרַבִּים, וְכָל אַנְשֵׁי הָעֵמֶק וְהַגָּלִיל – הַיְהוּדִים וְגַם הָעַרְבִים – נָשְׁמוּ לִרְוָחָה.

 

פֶּרֶק אַחֲרוֹן הַשּׁוֹשֶׁלֶת נִמְשֶׁכֶת    🔗

שָׁעָה אֲרֻכָּה נִצְרַבְתִּי בְּשֶׁמֶשׁ הַקַּיִץ, בִּהְיוֹתִי עוֹמֵד בְּצָהֳרֵי יוֹם בִּכְבִישׁ הַשָּׁרוֹן וּמְצַפֶּה לָאוֹטוֹבּוּס שֶׁל “אֲגֻדַּת הַשּׁוֹמְרִים”, שֶׁיַּאַסְפֵנִי בְּדַרְכּוֹ לַגְּבָעוֹת זַיְד, לְיוֹם הַזִּכָּרוֹן הַשְּׁלֹשִׁים לִנְפִילָתוֹ שֶׁל זַיְד. אַךְ מִשֶּׁהִגִּיעַ סוֹף-סוֹף וְנִכְנַסְתִּי לְתוֹכוֹ, מָצָאתִי עַצְמִי פִּתְאֹם בַּאֲוִירָה מְמֻזֶּגֶת וּרְגוּעָה, בְּשׂוּמָה וּמְלַבֶּבֶת. דּוֹמֶה הָיָה עָלַי, שֶׁבְּיָד פִּלְאִית הֻחְזַרְתִּי בְּבַת-אַחַת אַרְבָּעִים שָׁנָה אֲחוֹרַנִּית, וּמָצָאתִי עַצְמִי בְּמַפְתִּיעַ בֵּין יְדִידִים וְרֵעִים מִימֵי הַגָּלִיל.

“אַהֲלָן!”

“בְּרוּכִים הַיּוֹשְׁבִים!”

הִנֵּה פְלַיְשֶׁר מִקְּבוּצַת הָרוֹעִים שֶׁבְּחַמָרָה, הַיּוֹשֵׁב בִּבְאֵר-טוּבְיָה הַחֲדָשָׁה. הֲרֵי פֶּסַח בַּר-אָדוֹן, הָרוֹעֶה הַבֶּדְוִי שְׁחוֹר הַמַּחְלָפוֹת, שֶׁבְּלוֹרִיתוֹ הִלְבִּינָה בֵּינְתַיִם וְהוּא יוֹשֵׁב בֵּין עֵין-גֶּדִי וּבֵין עֲרָד וּמְחַפֵּשׂ מְגִלּוֹת גְּנוּזוֹת…

וּמִי הוּא בַּעַל הַפָּנִים הַמְּקֻמָּטִים וְהַשְּׁזוּפִים, הָעֲטוּרִים רַעֲמָה לְבָנָה, כַּשֶׁלֶג אֲשֶׁר עַל הַחֶרְמוֹן? אַח, הֲרֵי זֶה קוֹזָצ’וֹק שֶׁלָּנוּ בִּכְבוֹדוֹ וּבְעַצְמוֹ, הָרוֹעֶה-הַשּׁוֹמֵר הַמְּתֻלְתָּל וְהַיּוֹקֵד, אֲשֶׁר בַּחֲלִילוֹ הַקָּסוּם הָיָה שׁוֹבֶה בַּיָּמִים הַהֵם אֶת לֵב הַגְּדָיִים וְהָרְחֵלִים.

אָז, לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה, הָיִינוּ מְשׂוֹחֲחִים עַל גְּדָיִים, וְעַתָּה – עַל נְכָדִים…

“מָה רְכוּשְׁךָ הַחַי בִּבְנֵי-בָּנִים?”

“שְׁמוֹנָה, כֵּן יִרְבּוּ”…

“וְאַתָּה?”

“שְׁלֹשָׁה-עָשָׂר, חֲבִיבִי. וְהַבְּכוֹר שֶׁבַּנְּכָדִים כְּבָר מְשָׁרֵת בְּצַהַ”ל, וְהוּא טַיָּס בַּטַיָּסִים"…

אָז הָיִינוּ הוֹלְכִים בָּרֶגֶל עֶשְׂרוֹת קִילוֹמֶטְרִים, כְּדֵי לְהִשְׁתַּתֵּף בְּ“קוּמְזִיץ”, רוֹקְדִים עַד אַחַר חֲצוֹת וְחוֹזְרִים עִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר בָּרֶגֶל, שֶׁלֹּא לְהֵעָדֵר מִן הָעֲבוֹדָה; וְעַתָּה אָנוּ נוֹסְעִים לְהִשְׁתַּטֵּחַ עַל קִבְרֵי הַשּׁוֹמְרִים, אֲשֶׁר מָצְאוּ מְנוּחַת-עוֹלָמִים בְּבֵית-הַקְּבָרוֹת שֶׁבְּשֵׁיךְ אַבְּרֵיק. שֶׁכֵּן, בְּיוֹם נְפִילָתוֹ שֶׁל אָלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד, נֶעֱרֶכֶת קַיִץ קַיִץ אַזְכָּרָה, לְכָל הַשּׁוֹמְרִים שֶׁנִּטְמְנוּ לְיַד קֶבֶר מְחַנְּכָם הַנַּעֲרָץ.

“אָנוּ נוֹסְעִים בַּכְּבִישׁ רְווּי קָרְבָּנוֹת”, אוֹמֵר לִי יִרְמְיָהוּ רָבִינָא, עוֹרֵךְ קָבְצֵי “אֲגֻדַּת הַשּׁוֹמְרִים”, “כְּבִישׁ אֲשֶׁר לְכָל אָרְכּוֹ הוּא עָקוּב מִדָּם חֲבֵרֵינוּ הַצְּעִירִים. קָרְבָּנוֹת “הַשּׁוֹמֵר” הַוָּתִיקִים – בֶּרָלֶה, מֵאִירְקֶה, יְחֶזְקֵאל וְהַחֲבֵרִים נָפְלוּ שָׁם בַּגָּלִיל; אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד נָפַל בִּמְבוֹאוֹת הַגָּלִיל הַתַּחְתּוֹן; וְאִלּוּ הַדּוֹר הַמַּמְשִׁיךְ, חַבְרֵי “אֲגֻדַּת הַשּׁוֹמְרִים”, רַבִּים מֵהֶם נִסְפּוּ לְאֹרֶךְ כְּבִישׁ זֶה: מָרְדְּכַי – בְּמַגְדִּיאֵל; עֶזְרָא – בְּטִירָה; בָּרוּךְ – בִּמְבוֹאוֹת כְּפַר-יוֹנָה; יוֹאָשׁ וְיִצְחָק – בְּיָקְנְעָם. בִּנְיָמִין – בְּיָגוּר. אֲמַצְיָה כֹּהֵן – בְּרָמַת יוֹחָנָן, וְעוֹד וְעוֹד”…

“הֵי, אַתֶּם, לִיטָאִים, אֶל תִּשְׁקְעוּ בְּמָרָה שְׁחוֹרָה בְּיוֹם הִילוּלָא!” קוֹרֵא אֵלֵינוּ אֶחָד הַשּׁוֹמְרִים הַוָּתִיקִים בְּלִגְלוּג, “חָסִיד בֶּן-חָסִיד הִנְנִי, וְהַחֲסִידִים נוֹהֲגִים לִשְׁתּוֹת “לְחַיִּים” בְּיוֹם הַהִילוּלָא שֶׁל רַבָּם, כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה לוֹ “עֲלִיַּת נְשָׁמָה”… וְאִם אֵין לָנוּ יַיִן מַמָּשׁ בְּאוֹטוֹבּוּס זֶה, בּוֹאוּ וַאֲסַפֵּר לָכֶם לְפָחוֹת מֵעֲשִׂיָּה מְבַדַּחַת בְּיַיִן, שֶׁקָּרָה לָנוּ בַּיָּמִים הַהֵם בַּחֲדֵרָה זֹאת, אֲשֶׁר אֵלֶיהָ אָנוּ מִתְקָרְבִים בְּרֶגַע זֶה”…

– לַיְלָה אֶחָד – הוּא מְסַפֵּר וְצוֹחֵק – הִקִּיף אֶחָד מֵחֲבֵרֵינוּ הַשּׁוֹמְרִים אֶת הַמּוֹשָׁבָה וּבָדַק בַּחֲצֵרוֹת. וּפִתְאֹם הִבְחִינָה עֵינוֹ, שֶׁדַּלְתּוֹ שֶׁל אֶחָד הַמַּחְסָנִים פְּתוּחָה לִרְוָחָה. קָפַץ וְיָרַד מֵעַל סוּסָתוֹ, דָּרַךְ אֶת נִשְׁקוֹ וְשָׁאַל: “מִי שָׁם?” מִשֶּׁלֹּא נַעֲנָה, הוֹשִׁיט רוֹבֵהוּ לְפָנָיו, הִדְלִיק גַּפְרוּר וְהֵצִיץ לְתוֹךְ הַמִּבְנֶה. וּמָה אוֹמַר לָכֶם? הֵצִיץ וְנִפְגַּע מַמָּשׁ, וְלִבּוֹ עָמַד בּוֹ מִדְּפּוֹק. כִּי מַחְסָן זֶה שִׁמֵּשׁ לִבְעָלָיו יֶקֶב בִּזְעֵיר-אַנְפִּין וְהָיָה מָלֵא וְגָדוּשׁ חָבִיּוֹנוֹת וּבַקְבּוּקֵי יַיִן… צָחַק וְאָמַר: צָרִיךְ לְהַעֲנִישׁ אֶת בַּעַל-הַמַּחְסָן בְּעֹנֶשׁ סִמְלִי, כְּדֵי שֶׁיַּקְפִּיד בֶּעָתִיד וְיִנְעַל אֶת מַחְסָנוֹ הַמַּכְשִׁיל…נָטַל בַּקְבּוּק גַּמְלוֹנִי מָלֵא מֵהָאָדֹם-הָאָדֹם הַזֶּה, תָּקַע אוֹתוֹ בַּשַּׂק שֶׁעַל גַּבֵּי אֻכַּף סוּסָתוֹ לְמִשְׁמֶרֶת וְהִמְשִׁיךְ אֶת דַּרְכּוֹ עַל פְּנֵי חַצְרוֹת הַמּוֹשָׁבָה. וְעִם עֲלוֹת הַשַּׁחַר, כְּשֶׁשָּׁבוּ הַשּׁוֹמְרִים לְאַחַר לֵיל הַשְּׁמִירָה לְבֵית הַשּׁוֹמֵר, שָׁתוּ תֵּה וְסָעֲדוּ אֶת לִבָּם בְּטֶרֶם יַעֲלוּ עַל מִשְׁכָּבָם – הֶעֱמִיד הַלָּז אֶת הַבַּקְבּוּק עַל הַשֻּׁלְחָן. מָזְגוּ הַחֶבְרַיָּא כּוֹסוֹת וְשָׁתוּ לְחַיִּים. וְכֵיוָן שֶׁהָיָה זֶה יַיִן מְשֻׁבָּח, שָׁתוּ כּוֹס שְׁנִיָּה. וְאַחֲרֵי שֶׁהִתְחַמְּמוּ קְצָת, הִתְחִילוּ לָשִׁיר וְלִרְקֹד, כְּדַרְכֵּנוּ מִיָּמִים הַהֵם. שַׁרְנוּ וְרָקַדְנוּ, וְהַקּוֹל נִשְׁמָע בְּכָל הַמּוֹשָׁבָה. נִתְאַסְּפוּ סְבִיבֵנוּ אַנְשֵׁי חֲדֵרָה הַמֻּפְתָּעִים, כְּדֵי לִרְאוֹת מָה טַעְמָהּ שֶׁל שִׂמְחָה זוֹ עִם עֲלוֹת-הַשַּׁחַר, עַל לֵב רֵיק. בָּא גַּם בַּעַל הַיֶּקֶב וְהִכִּיר אֶת בַּקְבּוּקוֹ… וּכְדֵי שֶׁלֹּא יַטִּילוּ חָלִילָה, עַל הַשּׁוֹמְרִים כֶּתֶם שֶׁל גְּנֵבָה – קָנַס הַלָּז אֶת עַצְמוֹ וְרָץ לְהָבִיא בַּקְבּוּק נוֹסָף… וּמָה אוֹמַר לָכֶם? לַשְּׁמִירָה שֶׁל הַלַּיְלָה הַבָּא, הוֹצִיאוּ אוֹתָנוּ בִּיצִיקַת דְּלָיֵי-מַיִם קָרִים, שֶׁהוּרְקוּ עַל רָאשֵׁיהֶם שֶׁל כָּל אֵלֶּה שֶׁהִשְׁתַּתְּפוּ בְּקוּמְזִיץ זֶה…

– הַנָּכוֹן הַדָּבָר, פְלַיְשֶׁר, שֶׁמִּכַּרְכּוּר זֹאת, יְצָאתֶם אֶל הַבֶּדְוִים לִלְמֹד לִהְיוֹת רוֹעִים כְּמוֹתָם? – שׁוֹאֵל שׁוֹמֵר בֶּן הַדּוֹר הַשֵּׁנִי, כְּשֶׁהוּא מַצְבִּיעַ עַל בָּתֵּי הַמּוֹשָׁבָה, אֲשֶׁר חָלַפְנוּ-עָבַרְנוּ עַל פָּנֶיהָ.

– נָכוֹן, יְדִידִי, – עוֹנָה פְלַיְשֶׁר בַּאֲנָחָה, – מִכָּאן הִתְחִיל הַ“חַד-גַּדְיָא” הָעִבְרִי בְּאֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר פֶּסַח בַּר-אָדוֹן הָיָה הֶמְשֵׁכוֹ, – גָּמַר בִּקְרִיצַת עַיִן מוּל הַצָּעִיר בַּעַל הַבְּלוֹרִית הַמַּכְסִיפָה, שֶׁיָּשַׁב בַּסַּפְסָל הַסָּמוּךְ. – שֶׂה וּגְדִי צִיּוֹנִים, עֵז וְתַיִשׁ צִיּוֹנִים, רוֹעִים עִבְרִים וְשִׁירֵי-רוֹעִים עִבְרִיִּים. כָּךְ חִדַּשְׁנוּ אֶת הַקֶּשֶׁר עִם אַבְרָהָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב; עִם דָּוִד מִבֵּית-לֶחֶם; וְעִם הַנּוֹקֵד מִתְּקוֹעַ, הָרוֹעֶה עָמוֹס…

נַעֲנָה חֲבֵרוֹ וְאָמַר, וְהוּא מִסְתַּיֵּעַ בָּאֶצְבָּעוֹת שְׁתֵּי יָדָיו:

– שׁוֹמֵר עִבְרִי מֵהָרִאשׁוֹנִים הָיִיתִי וְחַיָּל בַּגְּדוּד הָעִבְרִי. שׁוֹטֵר בַּמִּשְׁטָרָה הָעִבְרִית וְ“נוֹטֵר” עַל סַף מִלְחֶמֶת הָעוֹלָם הַשְּׁנִיָּה. חַיָּל בַּבְּרִיגָדָה הָעִבְרִית וְלוֹחֵם בְּמִלְחֶמֶת-הַשִּׁחְרוּר וּבְמִבְצַע סִינַי… עַד שֶׁאָבוֹא אֶל הַמְּנוּחָה הַנִּצְחִית בֵּין חֲבֵרִים וִידִידִים לִנְדוּדִים וְלִשְׁמִירָה, חֲלוֹמוֹת וְהַגְשָׁמָה, סֵבֶל וּשְׂמָחוֹת…

… וְהִנֵּה עוֹמְדוֹת רַגְלֵינוּ בִּזְבוּל הַדְּמָמָה, בְּמִקְדָּשׁ-מְעַט שֶׁבְּחֻרְשַׁת אֹרֶן מִצִּלָּהּ וּבְשׂוּמָה. שֶׁקֶט יְרַקְרַק וְרוּחַ קְלִילָה. עוֹרְבָנִי וְחַנְקָן – עוֹפוֹת הַחֹרֶשׁ הַמְּיֻחָדִים – מַשְׁמִיעִים קוֹלוֹתֵיהֶם הַכְּבוּשִׁים מִבֵּין עַנְפֵי הָאַלּוֹן וְהַלִּבְנֶה, וְהִסָּבְכִי וְהַיַּרְקוֹן עוֹנִים לְעֻמָּתָם. וַאֲמִירֵי הָאֳרָנִים הַנִּשָּׂאִים נָעִים בְּאִוְשָׁה חֲרִישִׁית, מְלַחֲשִׁים תְּפִלַּת-אַשְׁכָּבָה דְּמוּמָה…

עֶשְׂרוֹת קְבָרִים עֲשׂוּיֵי אֶבֶן פְּשׁוּטָה מֵאַבְנֵי הַמָּקוֹם, צְנוּעִים כְּשׁוֹכְנִים בְּתוֹכָם וּכְבֵדִים כְּמוֹתָם: צִפּוֹרָה וַאֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד, יוֹנָה רָסִין וְהַ“דּוֹד יַענְקְל” וּשְׁאָר “אַנְשֵׁי בְּרֵאשִׁית” – וּסְבִיבָם עֲשָׂרוֹת חֲבֵרִים צְעִירִים לִשְׁמִירָה וְלַנֶּשֶׁק, לְאַחְוָה וְלִמְנוּחַת-עוֹלָמִים. יָדוֹ שֶׁל הַבַּנַּאי-הָאֳמָן, מֹשֶׁה יָפֶה, מְרַגֶּשֶׁת בְּכָל קֶמֶט וּבְכָל בְּלִיטָה שֶׁבְּקִבְרוֹת-הָאֶבֶן הָאֲחִידִים, יָד עֲדִינָה וְטַעַם טוֹב, פַּשְׁטוּת וְהִתְמַזְּגוּת עִם סַלְעֵי הַסְּבִיבָה וְהָעֵצִים, הַמִּשְׂתָּרְגִים מֵעֲלֵיהֶם; מֵעֵין הֶמְשֵׁךְ טִבְעִי לִמְעָרוֹת הַקְּבָרִים וְלָאֲרוֹנוֹת הַכְּבֵדִים, הָאֲפֹרִים וְהַפְּשׁוּטִים אֲשֶׁר נִמְצְאוּ בְּתוֹכָן, שְׂרִידִים נֶאֱצָלִים מִתְּקוּפַת הַמִּשְׁנָה הָרְחוֹקָה, מִיְּמֵי רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא וּבֵית-מִדְרָשׁוֹ.

… מִיהוּ זֶה, הַמְּהַלֵּךְ שֶׁפִי בֵּין הַקְּבָרִים וְהָאֳרָנִים כְּכֹהֵן בְּחֻרְשָׁה קְדוּמָה וְעֵינֵי כָּל הַנֶּאֱסָפִים מְלַוּוֹת אוֹתוֹ בְּמַבְּטֵי הוֹקָרָה? הַלֹּא זֶה מָרְדְּכַי יִגְאָל מְיֻדָּעֵנוּ, מִוָּתִיקֵי הַשּׁוֹמְרִים שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל. לֹא, הוּא אֵינֶנּוּ נוֹאֵם. אֵין נוֹהֲגִים לִנְאֹם בְּבֵית-הֶעָלְמִין שֶׁל “אֲגֻדַּת-הַשּׁוֹמְרִים”, כִּי לֹא אַנְשֵׁי דְּבָרִים הָיוּ אֵלֶּה שֶׁמָּצְאוּ כָּאן מְנוּחַת-עוֹלָמִים. רַק פֶּרֶק תְּהִלִּים אֶחָד וְ“יִזְכֹּר”. וּדְמָמָה וְרֶגֶשׁ…

אַחַר הַפְסָקָה מֻמְשֶׁכֶת נִצַּבְתִּי שׁוּב עַל הַגַּג הַשָּׁטוּחַ שֶׁל בֵּית אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד אֲשֶׁר בְּשֵיך-אַבְּרֵיק וְהִשְׁקַפְתִּי סְבִיבִי. בַּיָּמִים הַהֵם חִיְּכוּ מוּלֵנוּ רַק יִשּׁוּבֵי הָעֵמֶק, וְאִלּוּ הַמַּעֲרָב הָיָה מְגֻדָּל פֶּרַע כֻּלּוֹ: חֹרֶשׁ אַלּוֹנִים וְאֵלוֹת, לִבְנִים וּכְלִיל-הַחֹרֶשׁ – סְבַךְ צָפוּף וְיָרֹק-כֵּהֶה שֶׁל יַעַר-בְּרֵאשִׁית…

וְאִלּוּ עַתָּה הֶאֱפִיר קְצָת הַצַּד הַפּוֹנֶה מִזְרָחָה, וְהָעֵבֶר הַמַּעֲרָבִי הָיָה לְרֹאשׁ-פִּנָּה. גַּגּוֹת לְאֵין-סְפוֹר מַלְבִּינִים מַאְדִּימִים בֵּינוֹת לָעֵצִים הָעֲנֵפִים; קִרְיַת-עָמָל וְקִרְיַת-טִבְעוֹן, אַלְרוֹאִי וְשַׁעַר-הָעֲמָקִים, גִּבְעוֹת-זַיְד וּשְׂדֵה-יַעֲקֹב… אָכֵן נִתְקַיֵּם חֲזוֹנוֹ שֶׁל אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד, שֶׁעֲתִידָה סְבִיבָה שׁוֹמֵמָה זֹאת לֵהָפֵךְ לְבֵית-מַרְגּוֹעַ לְפוֹעֲלֵי חֵיפָה וּלְמַפְרִיחֵי הָעֲמָקִים.

יוֹבֵל שָׁנִים עוֹמֵד הָאִישׁ הַפִּלְאִי עַל מִשְׁמַרְתּוֹ – כִּשְׁלֹשִׁים שָׁנָה בְּחַיָּיו, וְעֶשְׂרִים שָׁנָה אַחֲרֵי נָפְלוּ שָׁדוּד – וְהוּא יוֹשֵׁב רָכוּב עַל סוּסוֹ, מַאֲפִיל בְּיָדוֹ עַל עֵינָיו וּמַשְׁקִיף עַל עֵמֶק-יִזְרְעֶאל…

– שׁוֹמֵר, מַה מִּלַּיְלָה? שׁוֹמֵר, מַה מִּלֵּיל!?…

בַּבַּיִת אֲשֶׁר עַל גַּגּוֹ אָנוּ עוֹמְדִים, בֵּית-הָאֶבֶן הַמְּפֻרְסָם אֲשֶׁר בְּשֵיך-אַבְּרֵיק, שֶׁהֵקִים זַיְד לִבְנֵי-בֵּיתוֹ לִפְנֵי אַרְבָּעִים שָׁנָה, מִתְגּוֹרְרִים עַתָּה הַבֵּן הַבְּכוֹר גִּיּוֹרָא עִם מִשְׁפַּחְתּוֹ. צָפוֹנָה לְבֵית-הָאָב הַיָּשָׁן, חָבוּי בֵּין אֳרָנִים וַעֲצֵי פְּרִי, בֵּיתָם שֶׁל הַבֵּן יִפְתַּח וּמִשְׁפַּחְתּוֹ, וְדָרוֹמָה לְנַחֲלַת הָאָב, צָפוּן בֵּין אַלּוֹנִים וּתְאֵנִים בֵּיתָם שֶׁל הַבֵּן הַשְּׁלִישִׁי יוֹחָנָן וּמִשְׁפַּחְתּוֹ. וּבִפְאַת מַעֲרַב, מֻצְנָע בֵּין מְטַפְּסִים וְשִׂיחֵי וְרָדִים הַבַּיִת הַקָּטָן, אֲשֶׁר בּוֹ הִתְגּוֹרְרָה אֵם הַמִּשְׁפָּחָה צִפּוֹרָה בִּשְׁנוֹת אַלְמְנוּתָהּ, בְּחַיֶּיהָ הָיָה הַבַּיִת הַקָּטָן הַזֶּה תַּלְפִּיּוֹת, שֶׁאֵלָיו הֻפְנוּ תָּמִיד עֵינֵי הַבָּנִים “וְעַל פִּיהָ יִשַּׁק כָּל דָּבָר”, כְּמַאֲמַר הִמְלִיצָה. כִּי אַחֲרֵי מוֹת זַיְד, הָיְתָה הָאֵם לְרֹאשׁ שֵׁבֶט-זַיְד וְהַכֹּל סָרוּ לְמִשְׁמַעְתָּהּ בְּיִרְאַת כָּבוֹד. עַתָּה שׁוֹמֵם הַבַּיִת הַקָּטָן וְהַשְּׁבִיל הַמּוֹלִיךְ אֵלָיו הֶעֱלָה עֵשֶׂב. אַךְ בְּקָרוֹב-בְּקָרוֹב יָבוֹאוּ לִשְׁכֹּן בְּתוֹכוֹ נֶכְדֵי צִפּוֹרָה וַאֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד, וְהַבַּיִת יִתְמַלֵּא שׁוּב חַיִּים וְאוֹר…

יוֹשְׁבִים אָנוּ עַל גַּג בֵּית-הָאָב, שְׁעוּנִים עַל כִּסְאוֹת-קַשׁ פְּשׁוּטִים, וְהַבַּת וְהַבָּנִים מַעֲלִים זִכְרוֹנוֹת עַל הֶעָבָר וּמִתְרַפְּקִים עַל אִמָּא וְאַבָּא, זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה…

כּוֹכֶבֶת מְסַפֶּרֶת, כְּשֶׁהִיא עוֹצֶמֶת עֵינֶיהָ לְמֶחֱצָה וּבַת-צְחוֹק חוֹלְמָנִית מְרַחֶפֶת עַל שְׂפָתֶיהָ:

"אַבָּא הָיָה שַׁתְקָן וּמְכֻנָּס בְּתוֹךְ עַצְמוֹ, כְּבַד-הָגוּת וּמַרְבֶּה מַחְשָׁבָה וּכְתִיבָה. מֵאָז הֱיוֹתִי יַלְדָּה קְטַנָּה, זוֹכֶרֶת אֲנִי אוֹתוֹ צוֹעֵד אַט-אַט אַחֲרֵי הַמַּחֲרֵשָׁה הָרְתוּמָה לְזוּג פְּרֵדוֹת, כְּשֶׁהוּא נָעוּל נַעֲלֵי-עֲבוֹדָה כְּבֵדוֹת, אוֹ כְּשֶׁהוּא יוֹשֵׁב עַל גַּב סוּסָתוֹ, חָבוּשׁ מִגְבַּעַת רַחֲבַת-שׁוֹלִים וְנִשְׁקוֹ עִמּוֹ. שָׁנִים רַבּוֹת הָיָה לְבוּשׁ מְעִיל חוּם וְקָצָר בַּעַל כַּפְתּוֹרֵי מַתֶּכֶת צְהֻבִּים – מַזְכֶּרֶת מִיְּמֵי מִלְחֶמֶת-הָעוֹלָם הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁבְּסוֹפָהּ שִׁמְּשׁוּ חַבְרֵי “הַשּׁוֹמֵר” כְּשׁוֹטְרִים בַּמִּשְׁטָרָה שֶׁבִּטְבֶרְיָה. אִישׁ-עֲבוֹדָה צָנוּעַ וְנֶחְבָּא אֶל הַכֵּלִים הָיָה אַבָּא, וְאִמָּא הָיְתָה עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ, וּמֵאָז עָזַבְנוּ אֶת כְּפַר-גִּלְעָדִי וְהִתְחַלְנוּ לַעֲמֹד בִּרְשׁוּת עַצְמֵנוּ בְּשֵיך-אַבְּרֵיק, נָטְלָה אִמָּא עָלֶיהָ אֶת נִהוּל הַמֶּשֶׁק וְהַבַּיִת – וְהָיְתָה שָׂרַת-הַחוּץ שֶׁבְּמַמְלֶכֶת-זַיְד הַקְּטַנָּה…

מַצָּבֵנוּ הָיָה קָשֶׁה מְאֹד בַּשָּׁנִים הָרִאשׁוֹנוֹת לְשִׁבְתֵּנוּ כָּאן, לֶחֶם צָר וּמַיִם לָחַץ מַמָּשׁ. וְהָיִיתִי הוֹלֶכֶת עִם אִמָּא אַחַר הַבֶּדְוִיּוֹת שֶׁבַּיַּעַר וּשְׁתֵּינוּ לוֹמְדוֹת מֵהֶן לְלַקֵּט עִשְׂבֵי-בַּר שׁוֹנִים, כְּדֵי לְהָכִין מֵהֶם אֶת הַתַּבְשִׁיל הַמִּסְכֵּן וּלְמַלֵּא בּוֹ אֶת הַבֶּטֶן: חֲלָמִית וְעֹלֶשׁ, עַכּוּבִית הַגַּלְגַּל וְזַעְתָּר, כְּמֵהִין וּפִטְרִיּוֹת… וּכְשֶׁזָּכִינוּ בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמַן לְגַן-יָרָק וּלְגֹרֶן, הָיְתָה אִמָּא מוֹלִיכָה לְחֵיפָה בַּעֲגָלָה שַׂקֵּי תַּפּוּחַ-אֲדָמָה, שְׂעוֹרָה וְחִטָּה – וּמְבִיאָה מִשָּׁם אַרְגַּז סֻכָּר וּפַח שֶׁמֶן, שַׂקֵּי קֶמַח וְקֻפְסָאוֹת סַרְדִּינִים, מֶלַח וּגְרִיסִים, וּבְתוֹכָם נֶשֶׁק וְתַחְמֹשֶׁת מִ“סְּלִיקֵי” הַהֲגָנָה…

בֵּיתֵנוּ הָיָה פָּתוּחַ תָּמִיד לְאוֹרְחִים, וְאַבָּא וְאִמָּא הָיוּ מַזְמִינִים כָּל עוֹבֵר אֹרַח לְבֵיתָם וּמְקַבְּלִים פָּנָיו בְּשִׂמְחָה, מַאֲכִילִים, מַשְׁקִים וּמְלִינִים. בַּיִת יְהוּדִי בּוֹדֵד הָיָה בֵּיתֵנוּ בְּכָל הַסְּבִיבָה כֻּלָּהּ, וּבוֹ מָצָא כָּל הֵלֶךְ מִקְלָט וּמַחֲסֶה: כֹּהֵן-דָּת וּמְבַקֵּשׁ אֱלֹהִים מִנּוֹרְבֶגְיָה וְתַיָּר-נַוָּד מֵאוֹסְטְרַלְיָה; עִתּוֹנָאִים מֵהוֹלַנְד אוֹ מְשׁוֹרֵר מֵאֲמֵרִיקָה… הַלֶּחֶם הַשָּׁחוֹר וְהַטָּעִים שֶׁל אִמָּא וְהַזֵּיתִים וְהַמְּלָפְפוֹנִים הַחֲרִיפִים שֶׁל אַבָּא הָיוּ מְפֻרְסָמִים בְּכָל הָאָרֶץ, וּבְנֵי-בְּלִי-בַּיִת הָיוּ סָרִים אֵלֵינוּ לְיָמִים וַאֲפִילוּ לְשָׁבוּעוֹת – וְאִמָּא וְאַבָּא הָיוּ מַאֲכִילִים וּמַשְׂבִּיעִים, מְאִירִים פָּנִים וּמְעוֹדְדִים"…

וְגִיּוֹרָא מוֹסִיף: “לָמַדְתִּי בְּמִקְוֵה-יִשְׂרָאֵל וּבְמֶשֶׁךְ הַחֹרֶף הָאָרֹךְ עָיַפְתִּי מֵהַלִּמּוּדִים וְהָעֲבוֹדָה וְהִשְׁתּוֹקַקְתִּי לָבוֹא לְחַג הַפֶּסַח הַבַּיְתָה, לָנוּחַ קְצָת בְּחֵיק הַמִּשְׁפָּחָה. אַךְ כְּשֶׁהִגַּעְתִּי סוֹף-סוֹף בִּטְרֶמְפִּים שׁוֹנִים הַבַּיְתָה, יֵאוּשׁ תָּקַף אוֹתִי וְלִבִּי נִצְבַּט: הַצְּרִיף הַקּוֹדֵר נִצָּב בּוֹדֵד עַל הַגִּבְעָה. אִמָּא עוֹד אָפְתָה אֶת הַלֶּחֶם בַּ”טַאבּוּן" (תַּנּוּר) הָעַרְבִי שֶׁבַּחוּץ. אַבָּא הִמְשִׁיךְ לְהוֹלִיךְ כָּל הַיּוֹם מַיִם בְּחָבִיּוֹת עוֹמְדוֹת בַּעֲגָלָה בִּשְׁבִיל הַמִּשְׁפָּחָה וּבַעֲלֵי-הַחַיִּים. הַיְּלָדִים הָיוּ שְׁקוּעִים כָּל הַיּוֹם בְּגַן-הַיָּרָק וּבַלּוּל, בַּדִּיר וּבָרֶפֶת, בִּזְרִיעָה וּבְנִכּוּשׁ, בַּעֲדִירָה וּבִשְׁתִילָה. וּמִסָּבִיב עָמַד יָם שֶׁל קוֹצִים גְּבֹהִים… הַבְּדִידוּת הֵעִיקָה עַל נַפְשִׁי – וְדִבַּרְתִּי עִם אִמָּא וְאַבָּא דְּבָרִים בּוֹטִים: “עַד מָתַי? וּמָה הַתַּכְלִית? מָתַי יָבוֹא הַסּוֹף לְכָל הַסֵּבֶל הַנּוֹרָא הַזֶּה?” בָּכִיתִי וְחִבַּקְתִּי אֶת אַבָּא כְּיֶלֶד קָטָן וּמִסְכֵּן… אָז לִטֵּף אַבָּא אֶת רֹאשִׁי, כְּשֶׁהוּא מַשְׁעִינוֹ עַל כְּתֵפוֹ, וְאָמַר בְּקוֹל רְווּי רֹךְ וּמוּסָר: “סַבְלָנוּת, יַלְדִּי, סַבְלָנוּת וְאֹרֶךְ-רוּחַ… זְכוּת גְּדוֹלָה נָפְלָה בְּחֶלְקֵנוּ – לִהְיוֹת הָרִאשׁוֹנִים בַּשְּׁמָמָה הַזֹּאת וּלְהַנִּיחַ יְסוֹד לְיִשּׁוּב עִבְרִי גָּדוֹל, שֶׁיָּקוּם כָּאן בֶּעָתִיד. זְכֹר אֶת דְּבָרַי, יַלְדִּי: עֶשְׂרִים-וְאַרְבָּעָה אֶלֶף דּוּנָם אֲדָמָה נִגְאֲלוּ עַל-יְדֵי הַקֶּרֶן הַקַּיֶּמֶת בַּסְּבִיבָה הַזֹּאת, עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֶלֶף! אַךְ לֹא יִרְחַק הַיּוֹם – וְדוּנָם אֲדָמָה יְסֻלָּא כָּאן בְּפָז, יָרִיבוּ מַמָּשׁ עַל כָּל אַמָּה וְאַמָּה”…

וְיוֹחָנָן סִפֵּר: "יוֹם אֶחָד חָרַשְׁנוּ סָמוּךְ לְבֵית-אַבָּא, וְהַמַּחְרֵשָׁה הֶעֶלְתָה שֶׁבֶר טַבְלַת-שַׁיִשׁ. כְּשֶׁבָּדַקְנוּ אֶת הַמְּצִיאָה מִתּוֹךְ סַקְרָנוּת, רָאִינוּ אוֹתִיּוֹת חֲרוּתוֹת עָלֶיהָ. שָׁטַפְנוּ אֶת שֶׁבֶר הַשַּׁיִשׁ בַּמַּיִם וְקָרָאנוּ בְּהִתְפַּעֲמוּת: שָׁ-ל-וֹ-ם! רָעַדְנוּ מִשִּׂמְחָה וּמֵהִתְרַגְּשׁוּת… חֲתִיכַת הַשַּׁיִשׁ עָבְרָה מִיָּד לְיָד – וְעֵינֵינוּ לֹא שָׂבְעוּ מֵרְאוֹת אֶת הָאוֹתִיּוֹת הָעִבְרִיּוֹת הַיְּקָרוֹת.

“בִּרְכַּת שָׁלוֹם מֵאֲבוֹתֵינוּ הַקְּדוּמִים לְנֶכְדֵיהֶם”, לָחַשְׁנוּ וְלָנוּ בִּמְיֻחָד. אָכֵן, צָדַק אַבָּא בַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוּא חוֹזֵר וְאוֹמֵר יוֹם-יוֹם: אָנוּ יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם הִיסְטוֹרִי וְעַל עַתִּיקוֹת, וְעוֹד נָכוֹנוּ לָנוּ כָּאן הַפְתָּעוֹת"…

בֵּין עַרְבִיֵּי הַסְּבִיבָה מְהַלֶּכֶת אַגָּדָה, כִּי מִמְּעָרוֹת שֵיך-אַבְּרֵיק אֲשֶׁר בָּהֶם קְבוּרִים רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא וּבְנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, נִמְשֶׁכֶת מִנְהָרָה תַּת-קַרְקָעִית עַד צִפּוֹרִי. וּפָרָה אַחַת שְׁחוֹרָה, שֶׁבָּרְחָה מֵעֶדְרוֹ שֶׁל בֶּדְוִי שָׁעָה שֶׁחָסוּ בְּצִלָּהּ שֶׁל מְעָרָה גְּדוֹלָה שֶׁלְּיָדֵינוּ, הֵגִיחָה כָּעֲבֹר יוֹם מִמְּעָרָה שֶׁבְּצִפּוֹרִי וְהִיא לְבָנָה כַּשֶּׁלֶג…

הַפָּרוֹת יוֹדְעוֹת אֶת סוֹד הַמִּנְהָרָה הַמִּסְתּוֹרִית הַזֹּאת, וְאִלּוּ עֵז מִשֶּׁלָּנוּ – הִיא-הִיא שֶׁהוֹבִילָה אֶת אַבָּא אֶל הָעַתִּיקוֹת.

יוֹם אֶחָד בָּרְחָה עִזָּהּ-פְּזִיזָה מִדִּירֵנוּ וְרָצָה לְעֵבֶר הַמְּעָרוֹת שֶׁבְּמִדְרוֹנֵי הַגְּבָעוֹת הַסְּמוּכוֹת. אַבָּא רָדַף אַחֲרֶיהָ וְיָצָא בְּעִקְבוֹתֶיהָ. הָעֵז חָדְרָה לְכוּכִים עֲמֻקִּים – וְאַבָּא נִדְחַק אַחֲרֶיהָ, כְּדֵי לְהַצִּילָהּ… וּפִתְאֹם עָבַר רַעַד בְּגוּפוֹ: בְּתוֹךְ הָאַפְלוּלִית הִבְחִינוּ עֵינָיו בַּמְּנוֹרָה גְּדוֹלָה חֲרוּתָה בַּקִּיר, וְלָהּ שִׁבְעָה קָנִים. הוֹצִיא אֶת הָעֵז וֶהֱבִיאָה הַבַּיְתָה. הִזְעִיק אֶת כֻּלָּנוּ וְנָטַל אִתּוֹ נֵרוֹת וְגַפְרוּרִים. זָחַלְנוּ עַל אַרְבַּע וְחָדַרְנוּ לְתוֹךְ אוֹתָהּ הַמְּעָרָה, קָרַעְנוּ עֵינֵינוּ וְהִבַּטְנוּ – וּנְשִׁימָתֵנוּ נֶעֶצְרָה: אָכֵן, מְנוֹרָה גְּדוֹלָה בַּעֲלַת שִׁבְעָה קָנִים – הַסֵּמֶל הַיְּהוּדִי הָעַתִּיק וְהַמְקֻדָּשׁ, שֶׁנֶּהֱפַךְ לְסֵמֶל מְדִינַת יִשְׂרָאֵל הַמְּחֻדֶּשֶׁת…

אַבָּא נָסַע לִירוּשָׁלַיִם וְהוֹדִיעַ אֶת הַדָּבָר לְיִצְחָק בֶּן-צְבִי וְלִפְרוֹפֵסוֹר מַזָּר – וְהַלָּלוּ בָּאוּ וּבָדְקוּ, סִיְּרוֹ אֲרֻכּוֹת בַּמְּעָרוֹת שֶׁלָּנוּ וְהֶחֱלִיטוּ לַעֲרֹךְ כָּאן חֲפִירוֹת אַרְכֵיאוֹלוֹגִיּוֹת… שָׁעוֹת אֲרֻכּוֹת מְהַלֵּךְ עַתָּה חוֹבֵב הָעַתִּיקוֹת בְּאוּלַמֵּי הַקְּבָרִים, הַמְּלֵאִים אֲרוֹנוֹת-אֶבֶן עַתִּיקִים – וְעֵינָיו אֵינָן שְׂבֵעוֹת מֵרְאוֹת וְלִבּוֹ אֵינֶנּוּ מַאֲמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו. בִּמְעָרוֹת-קְבָרִים אֵלּוּ, שֶׁמִּסְפָּרָן מַגִּיעַ לְעֶשְׂרִים וְיוֹתֵר, נִקְבְּרוּ כַּנִּרְאֶה יְהוּדִים נִכְבָּדִים, תּוֹשָׁבֵי אֶרֶץ-יִשְׂרָאֵל וְהָאֲרָצוֹת הַסְּמוּכוֹת, בַּמֵּאוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁלְּאַחַר חֻרְבַּן הַבַּיִת הַשֵּׁנִי…

בְּאַחַת הַמְּעָרוֹת הַלָּלוּ הוּבָא לִמְנוּחַת עוֹלָם רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא, וְקִבְרוֹ הַמְּקֻדָּשׁ שִׁמֵּשׁ מֶרְכַּז-מְשִׁיכָה לִיהוּדִים רַבִּים. וַדַּאי רְאִיתֶם לֹא פַּעַם אֶת שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת-הַקְּבוּרָה, אֲשֶׁר עַל אֶחָד מֵהֶם כָּתוּב “זוֹ שֶׁל רַבִּי גַּמְלִיאֵל”, וְעַל הַשֵּׁנִי – “רַבִּי שִׁמְעוֹן”. כַּיָּדוּעַ אֵלֶּה הָיוּ שְׁמוֹת בָּנָיו שֶׁל רַבִּי יְהוּדָה הַנָּשִׂיא"…

– אַחַר מוֹתוֹ שֶׁל אַבָּא, הָיְתָה אִמָּא לֹא רַק לְאַלְמָנָה, אֶלָּא גַּם לִיתוֹמָה, – סִפֵּר יִפְתַּח, – כֻּלָּנוּ הִתְאַבַּלְנוּ עַל אָבִינוּ הַטּוֹב, אַךְ אִמֵּנוּ הָיְתָה שְׁבוּרָה וּרְצוּצָה וְלֹא מָצְאָה מְנוּחָה וְנֶחָמָה, יוֹם אֶחָד הֵבִיאָה לְפָנֵינוּ הַצָּעָה, כְּשֶׁהִיא מְדַבֶּרֶת וּדְמָעוֹת חוֹנְקוֹת בִּגְרוֹנָהּ:

" אֲנִי מֻכְרָחָהּ לִרְאוֹת אֶת אַבָּא שֶׁלָּנוּ יוֹם-יוֹם, כְּאִלּוּ עוֹדֶנּוּ חַי וּמְהַלֵּךְ בֵּינֵינוּ… וַהֲרֵינִי מְבַקֶּשֶׁת מִכֶּם, שֶׁתְּסַיְּעוּ בְּיָדִי לְהָקִים לוֹ אַנְדַּרְטָה בַּיִּשּׁוּב שֶׁלָּנוּ שֶׁכֹּה אָהַב וַאֲשֶׁר עַל מִשְׁמַרְתּוֹ נָפַל. הָבָה וְנָקִים פֶּסֶל, שֶׁיַּנְצִיחַ אֶת אַבָּא כְּשֶׁהוּא רוֹכֵב עַל “דּוּמִיָּה” סוּסָתוֹ הָאֲהוּבָה".

שָׂמַחְנוּ לַהַצָּעָה וְהִבְטַחְנוּ לְאִמָּא לְסַיֵּעַ בְּיָדָהּ. הַפַּסָּל דָּוִד פּוֹלוֹס, שֶׁהָיָה יְדִיד בֵּיתֵנוּ, קִבֵּל עַל עַצְמוֹ לְהָכִין אֶת הַפֶּסֶל, הַמְּתָאֵר אֶת אַבָּא רָכוּב עַל סוּסָתוֹ הָאֲצִילָה, בְּיָדוֹ הָאַחַת נִשְׁקוֹ וּבַשְּׁנִיָּה הוּא מַאֲהִיל עַל עֵינָיו וְצוֹפֶה לַמֶּרְחָק וְלֶעָתִיד…

אֶת כָּל מִרְצָהּ וְאַהֲבָתָהּ הִשְׁקִיעָה אִמָּא בְּמִמּוּשׁ רַעֲיוֹנָהּ. שָׁבוּעוֹת וָחֳדָשִׁים נָדְדָה מִיָּדִיד לְיָדִיד וּמִמּוֹסָד לְמוֹסָד, עַד שֶׁהִשִּׂיגָה אֶת מְבֻקָּשָׁהּ. גַּם הַפַּסָּל עָשָׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בְּאַהֲבָה וּבִמְסִירוּת, שֶׁלֹּא עַל מְנַת לְקַבֵּל פְּרָס. כִּי בַּעַל נֶפֶשׁ טוֹבָה הוּא פּוֹלוֹס זֶה וְנִשְׁמַת מְשׁוֹרֵר שׁוֹכֶנֶת בְּתוֹכוֹ.

תְּקוּפָה אֲרֻכָּה יָשַׁב בְּבֵיתֵנוּ, אָכַל מִפִּתֵּנוּ וְהֶחֱיָה נַפְשׁוֹ בְּזֵיתֵינוּ וְעַגְבָנִיּוֹתֵינוּ… וְלַמְרוֹת כָּל הַמִּכְשׁוֹלִים, עָלָה בְּיָדוֹ לְהָבִיא אֶת מְלַאכְתּוֹ לִידֵי גְּמַר – לְשִׂמְחַת הַמִּשְׁפָּחָה וְכָל יְדִידָיו הָרַבִּים שֶׁל אַבָּא.

אַלְפֵי יְלָדִים וּבְנֵי-נֹעַר עוֹלִים שָׁנָה שָׁנָה אֶל פִּסְלוֹ שֶׁל אַבָּא, כְּדֵי לְהִתְיַחֵד עִם אֲלֶכְּסַנְדֶּר זַיְד אִישׁ-בְּרֵאשִׁית, הָאָהוּב עֲלֵיהֶם. בְּהִזְדַּהוּתָם הַתְּמִימָה עִם הַשּׁוֹמֵר הַנֶּעֱרָץ הֵם עוֹלִים עַל הַסּוּס וְיוֹשְׁבִים לְיַד הָרוֹכֵב עָלָיו. וּבְרֹב אַהֲבָה וְהַעֲרָצָה הִתְחִיל הַסּוּס לִכְרֹעַ תַּחְתָּיו, וְהַפַּסָּל צָרִיךְ הָיָה לְהַשְׁקִיעַ שׁוּב עֲבוֹדָה רַבָּה, כְּדֵי לַהֲקִימוֹ עַל רַגְלָיו וּלְחַזְּקוֹ…

יָשַׁבְנוּ מַחֲשִׁים וְשָׁלַחְנוּ מַבְּטֵי הִתְרַפְּקוּת וְגַעְגּוּעִים לְעֵבֶר הַסּוּס וְרוֹכְבוֹ, הַנִּבָּטִים אֶל פְּנֵי שְׂדוֹת עֵמֶק-יִזְרְעֶאל הַמֻּפְלָאִים – וְהֵם נִרְאִים כִּמְרַחֲפִים עַל פְּנֵי עַנְנֵי-אַגָּדָה יְרַקְרַקִּים…

“הַאִם הָיָה לְעֵינֵי הַפַּסָּל פּוֹלוֹס תַּצְלוּם שֶׁל סוּסָתוֹ שֶׁל אַבָּא, ‘דּוּמִיָּה’, כְּשֶׁעָבַד עַל עִצּוּב הַפֶּסֶל?” שָׁאַלְתִּי בַּחֲשַׁאי.

“לְמַזָּלֵנוּ, מָצָא הַשּׁוֹמֵר יִגָּאֵל אֶת תְּמוּנָתָהּ שֶׁל סוּסָתוֹ, שֶׁהִיא אֲחוֹתָהּ שֶׁל ‘דּוּמִיָּה’”, נַעֲנֵיתִי תְּשׁוּבָה קְטוּעָה, “וְעַל פִּיו הִנְצִיחַ פּוֹלוֹס אֶת הַסּוּסָה שֶׁלְּפָנֵינוּ”…

“וּמֶה הָיָה סוֹפָה שֶׁל ‘דּוּמִיָּה’?” הוֹסַפְתִּי לִשְׁאֹל וְקוֹלִי נֶחְבָּא, “הַאִם מֵתָה מָוֶת טִבְעִי, אוֹ פָּרְחָה אַף הִיא לְעוֹלָם הַדִּמְיוֹן וְהָאַגָּדָה?”

הַבָּנִים הֶחְלִיפוּ מַבָּטִים, הִתְלַחֲשׁוּ וְנֶאֶנְחוּ.

“מִפִּי הַסָּבְתָא צִפּוֹרָה שָׁמַעְתִּי”, הֵפֵר קוֹל רַךְ אֶת הַדְּמָמָה, "כִּי ‘דּוּמִיָּה’ "…

“הֲרִימוֹתִי אֶת עֵינַי – וּבְיַרְכְּתֵי הַמִּרְפֶּסֶת רָאִיתִי בַּחוּרָה נָאָה, לְבוּשָׁה מַדֵּי-חֵ”ן שֶׁל צְבָא הֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל…

“אֲלֶכְּסַנְדְּרָה” – לָחַשׁ אֶחָד מִבְּנֵי זַיְד וּפָנָיו נוֹהֲרִים לְמַרְאֶיהָ, “הַנֶּכְדָּה שֶׁקִּבְּלָה אֶת הַשֵּׁם שֶׁל אַבָּא ז”ל"…

“פִּתְחִי פִּיךָ וְיָאִירוּ דְּבָרַיִךְ, אֲלֶכְּסַנְדְּרָה!” אָמַרְתִּי לָהּ בִּמְאוֹר פָּנִים וְעוֹדַדְתִּיהָ לְסַפֵּר –

– בִּרְשׁוּת יַלְדֵיהֶם שֶׁל סַבְתָּא צִפּוֹרָה וְסַבָּא אֲלֶכְּסַנְדֶּר… – וְכֵיוָן שֶׁכָּל הַנּוֹכְחִים הֶחֱשׁוּ וְלֹא מִיחוּ בְּיָדָהּ – פָּתְחָה הַנֶּכְדָּה וְאָמְרָה:

“אֶת הַסִּפּוּר עַל אַחֲרִיתָהּ שֶׁל ‘דּוּמִיָּה’, שָׁמַעְתִּי מִפִּי סָבְתָא פְּעָמִים אֲחָדוֹת, וַאֲנִי זוֹכֶרֶת אוֹתוֹ בְּעַל-פֶּה, מִלָּה בְּמִלָּה כִּמְעַט. לָכֵן אֶחֱזֹר עָלָיו בְּגוּף רִאשׁוֹן, כְּדֵי שֶׁרוּחָהּ שֶׁל הַמְּסַפֶּרֶת תִּהְיֶה מְרַחֶפֶת בֵּינֵינוּ הָעֶרֶב”.

כְּשֶׁהֶחֱלַטְנוּ לַעֲזֹב אֶת תֵּל-עֲדָשִׁים וּלְיַסֵּד בִּשְׁבִיל מִשְׁפָּחוֹת הַשּׁוֹמְרִים יִשּׁוּב שֶׁל קֶבַע בְּגָלִיל הָעֶלְיוֹן, עָלוּ הַגְּבָרִים לַמּוֹשָׁבָה מְתוּלָה וְשָׂכְרוּ בָּהּ חֲדָרִים אֲחָדִים. בֹּקֶר-בֹּקֶר הָיוּ קָמִים וְיוֹרְדִים לְאַחַת הַגְּבָעוֹת שֶׁבְּאַדְמַת חַמָרָהּ, מְסַקְּלִים אֲבָנֶיהָ וּמְקִימִים עָלֶיהָ אַט-אַט אֶת הַצְּרִיף הָאָרֹךְ וְהַמִּסְכֵּן, שֶׁתְּמוּנָתוֹ נִתְפַּרְסְמָה אַחַר-כָּךְ בָּאָרֶץ כֻּלָּהּ… וּבְעוֹדָם גָּרִים בִּמְתוּלָה וְעוֹסְקִים בַּהֲקָמַת הַצְּרִיף, נִשְׁלְחָה מִשָּׁם לְתֵל-עֲדָשִׁים עֲגָלָה רְתוּמָה לִשְׁתֵּי פְּרֵדוֹת, שֶׁתַּעֲבִיר אֶת הַמִּשְׁפָּחוֹת לַצָּפוֹן הָרָחוֹק וְהַנֶּעְלָם…

הָעֲגָלָה שֶׁבָּאָה לָקַחַת אֶת מִשְׁפְּחוֹתֵינוּ, הָעָמְסָה מִטַּלְטְלִים, כָּרִים וּבְגָדִים, נָשִׁים וִילָדִים עַד אֶפֶס מָקוֹם, וְהִתְנַהֲלָה בָּעֲצַלְתַּיִם בְּמַעֲלֶה הָרֵי-הַגָּלִיל הָעֶלְיוֹן. עַד רֹאשׁ-פִּנָּה הָיָה סָלוּל מֵעֵין כְּבִישׁ, וְהַסּוּסִים הִתְקַדְּמוּ לְאִטָּם. אַךְ מֵרֹאשׁ-פִּנָה וְהָלְאָה, לְעֵבֶר הַחוּלָה, עָמְדוּ כְּבָר שְׁלוּלִיּוֹת מַיִם בַּדֶּרֶךְ הַבִּלְתִּי-כְּבוּשָׁה, מִגִּשְׁמֵי הַיּוֹרֶה שֶׁהִקְדִּימוּ לָרֶדֶת, וְהָעֲגָלָה שָׁקְעָה בַּבּוֹץ.

בַּחֲצִי הַדֶּרֶךְ שֶׁבֵּין רֹאשׁ-פִּנָּה לִמְתוּלָה, מוּל בִּצּוֹת הַחוּלָה, תָּקְפָה עָוִית אֶת אַחַד הַיְּלָדִים, וְאִישׁ מִן הַנּוֹסְעִים לֹא יָדַע מָה לַעֲשׂוֹת וְאֵיךְ לְהָשִׁיב אֶת רוּחוֹ. בְּרֹאשׁ-פִּנָּה וּבִמְתוּלָה נִמְצְאוּ אָמְנָם רוֹפְאִים, אַךְ אֵיךְ לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶם – וְהָעֲגָלָה עֲמוּסָה, הַדֶּרֶךְ מְשֻׁבֶּשֶׁת וְהַמֶּרְחָק רַב? הִתְחַלְתִּי לְשַׁפְשֵׁף אֶת בְּשָׂרוֹ שֶׁל הַיֶּלֶד עַד זוֹב דָּם, כְּדֵי לְחַמְּמוֹ, אַךְ הוּא לֹא הֶרְאָה כָּל אוֹתוֹת חַיִּים…

לְשֶׁמַע צַעֲקוֹתֵינוּ, נִגַּשׁ לָעֲגָלָה בֶּדְוִי מִיּוֹשְׁבֵי הַחוּלָה, הִסְתַּכֵּל בַּיֶּלֶד וְקָרָא:

“הֲרֵי הַיֶּלֶד מֵת, בְּשֵׁם אַלְלָה, הַנִּיחוּהוּ לְנַפְשׁוֹ!”

וְהַדֶּרֶךְ אֲרֻכָּה, וּבֵין רֹאשׁ-פִּנָּה וּמְתוּלָה לֹא הָיְתָה אַף נְקֻדַּת-יִשּׁוּב עִבְרִית אַחַת.

פִּתְאֹם נִרְאֲתָה עֲגָלָה יוֹרֶדֶת מִצָּפוֹן – הוֹסִיפָה סָבְתָא צִפּוֹרָה וְסִפְּרָה – מָסַרְתִּי אֶת הַתִּינוֹק הַשֵּׁנִי לִידֵי הַנָּשִׁים, מֵהַרְתִּי לְאֵם-הַדֶּרֶךְ וּבְכָל מִינֵי תַּחְבּוּלוֹת עָצַרְתִּי אֶת הָעֲגָלָה, הַדּוֹהֶרֶת בְּמִדְרוֹן הָהָר. וְהָעֲגָלָה עָמְדָה סוֹף סוֹף. הָיָה זֶה אִכָּר מִמְּתוּלָה, אָדָם בָּרִיא וְחָסֹן, וּבְנוֹ אִתּוֹ.

“הַתֵּר סוּס מִסּוּסֶיךָ, קַח אֶת הַיֶּלֶד וּדְהַר מַהֵר לָרוֹפֵא שֶׁבִּמְתוּלָה!” הִתְחַנַּנְתִּי לְפָנָיו, “חוּסָה עַל הַיֶּלֶד הַגּוֹוֵעַ!”

הָאִכָּר הִסֵּס, כִּי אָצָה לוֹ דַּרְכּוֹ לְרֹאשׁ-פִּנָּה…

“הֵא לְךָ לִירָה וָחֵצִי, כָּל כַּסְפִּי אֲשֶׁר עִמִּי!” קָרָאתִי בִּדְמָעוֹת, “וְאִם מְעַט הוּא – אוֹסִיף לְךָ כַּאֲשֶׁר אָבוֹא לִמְתוּלָה!”

רַחֲמֵי הָאִכָּר נִכְמְרוּ עָלֵינוּ; יָרַד מִן הָעֲגָלָה וְהִתִּיר אֶת הַטּוֹב שֶׁבְּסוּסָיו, נָטַל אֶת הַיֶּלֶד הַמִּתְעַלֵּף, וְהִתְחִיל לִדְהֹר לְעֵבֶר הַמּוֹשָׁבָה הָרְחוֹקָה.

לְאַחַר שֶׁנִּתְרַחֵק הָרוֹכֵב, הִתַּרְתִּי אֶת הַסּוּס הַשֵּׁנִי מִן הָעֲגָלָה, עָלִיתִי עָלָיו וְיָצָאתִי בְּעִקְבוֹתָיו. כָּל כֹּחוֹת-הָאֵם שֶׁבִּי נִתְעוֹרְרוּ, וְהִתְפַּלַּלְתִּי בְּאֵלֶם לְהַצָּלַת הַיֶּלֶד. וְהַדֶּרֶךְ נִמְשְׁכָה בְּלִי קֵץ וּבְלִי גְּבוּל.

פִּתְאֹם עָמַד הַסּוּס; פָּקַחְתִּי עֵינַי – וּלְפָנַי כְּפַר עַרְבִי וּקְבוּצַת עַרְבִים יוֹשֶׁבֶת בִּמְבוֹאוֹ.

“הֶעָבַר כָּאן רוֹכֵב וְיֶלֶד בְּיָדוֹ, אֲנָשִׁים טוֹבִים?”

“כֵּן, אִשָּׁה”, עָנוּ.

“וְהַיֶּלֶד חַי?”

" לֹא יָדַעְנוּ. רְאִינוּהוּ נָתוּן תַּחַת זְרוֹעוֹ"…

“וְאֵיזוֹהִי הַדֶּרֶךְ לִמְתוּלָה?”

“יָשָׁר, יָשָׁר”…

וְשׁוּב הִמְשַׁכְתִּי לִרְכֹּב, כֻּלִּי מְתִיחוּת וְצִפִּיָּה, מֵרֹאשׁ גִּבְעָה אַחַת רָאוּ עֵינַי, בֵּין הָאֵקָלִיפְּטוּסִים, בַּיִת עִם גַּג אָדֹם, לִבִּי רָטַט מִשִּׂמְחָה: הִנֵּה הִגַּעְתִּי סוֹף סוֹף לִמְתוּלָה! מִיָּד הִפְנֵיתִי שָׁמָה אֶת הַסּוּס וְנִכְנַסְתִּי לֶחָצֵר.

“לְאָן נִכְנַס הָרוֹכֵב עִם הַיֶּלֶד הַחוֹלֶה?” שָׁאַלְתִּי אֶת הָעַרְבִים שֶׁיָּשְׁבוּ לְיַד הַבַּיִת.

“לֹא רָאִינוּ כָּאן שׁוּם רוֹכֵב”.

“וְהֵיכָן גָּרִים כָּאן הַיְּהוּדִים?”

“אֵין כָּאן יְהוּדִים”…

“הָאֵין זֹאת מְתוּלָה?”

“לֹא, זֹאת הִיא תַּלְחָה”. (תֵּל-חַי בֶּעָתִיד).

“וְהֵיכָן מְתוּלָה?”

“יָשָׁר, יָשָׁר”…

יָצָאתִי מִן הֶחָצֵר בְּפַחֵי-נֶפֶשׁ וְהוֹסַפְתִּי לְטַפֵּס עַל פְּנֵי הֶהָרִים.

סוֹף סוֹף נִפְגַּשְׁתִּי בְּחַבְרֵי “הַשּׁוֹמֵר”, שֶׁיָּצְאוּ לִקְרָאתִי.

“מָה שָׁלוֹם הַיֶּלֶד?” שָׁאַלְתִּי בַּחֲרָדָה.

“הַיֶּלֶד חַי”.

“סַפְּרוּ לִי אֶת הָאֱמֶת!” דָּרַשְׁתִּי בְּמַפְגִּיעַ.

“הַיֶּלֶד חַי, בֶּאֱמֶת!”

כְּעַל כַּנְפֵי נְשָׁרִים נָשָׂאתִי וְעָלִיתִי בְּמַעֲלֵה הַמּוֹשָׁבָה, בְּהַשְׁאִירִי אֶת הַסּוּס בִּידֵי הַחֲבֵרִים. נִכְנַסְתִּי בִּמְרוּצָה לְבֵית הָרוֹפֵא, כֻּלִּי רוֹעֶדֶת מִשִּׂמְחָה וְהִתְרַגְּשׁוּת.

“מָה שְׁלוֹם הַיֶּלֶד?”

“חַי הִנֵּהוּ! לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה קָרָא: אַבָּא”…

דְּמָעוֹת זָלְגוּ מֵעֵינַי מֵרֹב שִׂמְחָה.

“הַבְּנֵךְ הוּא זֶה, פֵיגֶלֶה?” שָׁאַל הָרוֹפֵא.

נָשָׂאתִי עֵינַי – וְהִנֵּה עוֹמֶדֶת מוּלִי הָרוֹפְאָה בֶּן-עַמִּי סוֹלוֹדַר, שֶׁעָבְדָה בְּבֵית-הַחוֹלִים שֶׁבְּזִכְרוֹן-יַעֲקֹב…

“הַיֶּלֶד חַי,” הוֹסִיפָה וְאָמְרָה, “אַךְ חוֹלֶה הוּא וְחֻמּוֹ גָּבֹה. הוּא זָקוּק לִמְנוּחָה.”

“וְהֵיכָן זַיְד?” שָׁאַלְתִּי לְאַחַר שֶׁשָּׁבָה רוּחִי אֵלַי.

“הִנֵּה הוּא בָּא”…

סַבָּא אֲלֶכְּסַנְדֶּר פָּתַח אַט-אַט אֶת דֶּלֶת הַמִּרְפָּאָה – נִכְנַס וְנִשְׁאַר עוֹמֵד לְיַד הַפֶּתַח וְהוּא חִוֵּר וּמַרְעִיד כֻּלּוֹ…

“הֲרֵי הַיֶּלֶד חַי!” קָרָאתִי בְּהִתְרַגְּשׁוּת, “זַיְד, הַיֶּלֶד חַי, וְלִפְנֵי רֶגַע קָט קָרָא: אַ-בָּ-א!”

“הַסּוּסָה”… גִּמְגֵּם סַבָּא אֲלֶכְּסַנְדֶּר, כְּשֶׁהוּא נוֹטֵל אֶת הַיֶּלֶד וּמְחַבְּקוֹ אֶל לִבּוֹ, “כַּפָּרָה וּתְמוּרָה”…

“מָה זֹאת אוֹמֶרֶת, זַיְד?” קָרָאתִי נְבוֹכָה, “אֱמֹר לִי, זַיְד”…

“הַסּוּסָה שֶׁהֵבִיאָה אֶת הַיֶּלֶד אֶל הָרוֹפֵא – הִתְאַמְּצָה לְמַעְלָה מִכּוֹחוֹתֶיהָ בְּמַעֲלֵה-הָהָר, נָפְלָה וְנָפְחָה נַפְשָׁהּ”…

“הַסּוּסָה מֵתָה?!”

“מֵתָה”…

“חֲבָל. צַר לִי עָלֶיהָ מְאֹד-מְאֹד. אַךְ הָעִקָּר שֶׁהַיֶּלֶד חַי, זַיְד… נִלְוֶה כֶּסֶף וּנְשַׁלֵּם לְאִכָּר תְּמוּרָתָהּ. בְּכֶסֶף הֲרֵי אֶפְשָׁר לִקְנוֹת סוּסָה אַחֶרֶת, טוֹבָה לֹא פָּחוֹת”…

“כְּבָר שִׁלַּמְתִּי לוֹ תְּמוּרָתָהּ”, לָחַשׁ סַבָּא אֲלֶכְּסַנְדֶּר, כְּשֶׁהוּא מְחַבֵּק אֶת הַיֶּלֶד אֶל לִבּוֹ וּכְתֵפָיו רוֹעֲדוֹת…

" וּמֵאַיִן לָקַחַת כֶּסֶף?" שָׁאֲלָה סָבְתָא וְהִיא כֻּלָּהּ תִּמָּהוֹן…

“נָתַתִּי לוֹ אֶת ‘דּוּמִיָּה’ שֶׁלִּי תְּמוּרַת סוּסָתוֹ הַמִּסְכֵּנָה, שֶׁמִּלְּאָה שְׁלִיחוּת כֹּה אֱנוֹשִׁית וְכֹה אֲצִילָה”…

הַנֶּכְדָּה אָלֶכְּסַנְדְּרָה נִשְׁתַּתְּקָה. וּמִתּוֹךְ הַשְּׁתִיקָה שָׁמַעְנוּ לָחַשׁ עָצוּר:

“אֲצִילָה תְּמוּרַת אֲצִילוּת”…

 

ביבליוגרפיה    🔗

אלכסנדר זייד – ברכה חבס

השומר – עבר הדני

קובץ השומר – בהוצאת ארכיון העבודה

ספר העליה השניה – בעריכת ברכה חבס

ספר שמירה והגנה – צבי נדב

וכך התחלנו – הנ"ל

עלי אוכף – מרדכי יגאל

הפועל הצעיר – גליון יובל העשרים וחמש לעליה השניה

חיי ראשונים – מיומני אלכסנדר זייד

וילנה הציונית ועסקניה – י. בּרוֹידס

שבט הנועזים – ש. שבא

חולמים ולוחמים – יערי-פולסקין

יזכור – בעריכת בן-צבי ובן-גוריון

אבי – ירמה הלפרין.