א 🔗
עוד בימי הקונגרס הציוני השני בבזל נעשה הנסיון הראשון לאחד בהסתדרות אחת את כל תלמידי בתי המדרש הגבוהים הנשבעים לדגל־ציון, ולתכלית זו רצו לכנס לברן אספת תלמידים. אולם הנסיון הזה, אשר האיניציאטיבה שלו יצאה מקרב המתלמדים הציונים בברן, לא הצליח מסבות שונות.
בבואנו היום להגשים את דבר אספת כל צעירי הציונים, הננו רוצים להרחיב את חוג־השפעתו של כינוס זה בעתיד. אין אנו רוצים להסתפק עתה בכנוס תלמידי בתי המדרש הגבוהים לבד, אלא לכנס את כל האינטלגנציה העברית. הכנוס הזה יהיה למרכזה של הסתדרות צעירה, אשר תכניס זרם דם חדש לתוך תנועתנו הלאומית, הנמצאת עתה כמעט במצב של קפאון.
התנועה הציונית הכניסה זרמי כוחות חדשים לחיי אומתנו, אבל העבודה הציונית לא היתה שלמה ומלאה, לא על פי תוכנה הפנימי, באשר לא הכניסה לתוך חוג התענינותה את כל השאלות העומדות על הפרק, ולא על פי היקפה, באשר לא הכילה את כל האישים והכוחות הפעילים באומתנו. פלפולים, ויכוחים, דרשות והפגנות כלפי חוץ, – היו נחלתנו עד היום. כוחות הדחיפה והחיים הרעננים שאנו פוגשים בכל תנועה לאומית פעילה – חסרים אצלנו. דוקא בני הנעורים, שהמה היו צריכים להיות היסוד הנכבד ביותר בתנועתנו הלאומית, דוקא המה הבליטו ברובם הגדול התרשלות גלויה בכל עבודתנו, ובזבזו את כוחותיהם בעבודה שאינה פוריה בתחומי זרים. גם בחייהם של בני העליה שבנו, אלה האידיאליסטים שנתמסרו בכל נפשם לעבודתנו הלאומית, היו רגעים מרים, שבהם אמונתם החלה להתמוטט, והם עצמם היו מתחילים לפקפק בכוחותיהם ובכוחות העם, שעד היום עדיין איננו יודעים ומכירים אותו במדה מספיקה.
כוחות מרובים וזמן רב נתבזבזו לבטלה. ואם בראשית ימי התנועה היתה זו יכולה להתקיים בויכוחים גרידא, הרי אין כל אפשרות שימשך הדבר כך גם בעתיד. עתה באה העת להתעמק בהכרת חובותינו לאומה ולהתמסר לעבודה העממית. השבלונה שקבעה לעצמה הציונות האופיציאלית אינה מספקת אותנו. נחוצה לנו ״מלה חדשה" שרבים מצפים לה, למלה זו, בכליון עינים. ואם לא אנחנו, הציוניים הצעירים, נספק את תביעותיהם של אלה המחכים לסיסמת עבודה חדשה, אז טבע הדברים מחייב, כי אלה האחרים ילכו מאתנו, ילכו אולי למחנה אויבינו, למקום שלא ישובו ממנו עד עולם.
הצורך בפרוגרמה חדשה לעבודתנו הלאומית מורגש עתה בקרב כל הציונים. הדוגמטיקה הנוקשה והמוגבלת של הציונות הרשמית איננה נותנת כר נרחב להפעלת כל הכוחות הכמוסים בקרב העם. מצב בני הנעורים בתחום תנועתנו הלאומית הוא זר ומשונה מאד. רוב הציונים מביטים עליהם בעיני חשד ופחד נסתר. והציונים הצעירים מצדם, שנתנו ידם לתנועתנו, התעסקו עד עתה בעבודתם הציונית כמו שמתעסקים בעניני משחק ידועים. מחובתנו לשים קץ למצב העגום הזה.
אחריות גדולה נוטלים אנו עלינו ביסדנו את ההסתדרות החדשה שלנו, אחריות גדולה בפני כל האינטלגנציה שלנו, בפני כל האומה. אחראים אנחנו בעבודתנו לא לאותה האינטלגנציה הנרקבה וההרוסה המתנגדת לנו, אלא לזו הבריאה והחיה שעוד לא אבד לה הקשר החי עם האומה. עלינו לשקול לכן היטב היטב את כל צעדינו ודברינו. הכנוס שלנו יהיה נאמן לפרוגרמה הבזילאית. ההסתדרות שלנו תהיה ציונית כולה, אבל אנחנו נשים את לבנו לעבודת ההווה, יען כי רק עבודה חיה תעורר לפעולה את כוחותינו הנרדמים. אנחנו נתעסק בשימת לב בעבודת הקולטורה. אין ברצוני להזכיר לנאספים את הויכוחים הארוכים על דבר הקולטורה בהקונגרסים הציוניים. אין לחכות לעבודה פוריה בשדה התרבות של אומתנו מאת הציונות הרשמית, באשר ציוניות זו על כרחה תסתפק באיזו פשרה למען צאת ידי כל הדעות, ומאליו מובן כי תוצאות פשרה לקויה כזו תהיינה לקויות אף הן, ולא תשגנה לעולם את מטרתן. הקומיסיות לענייני הקולטורה שנתמנו מטעם הקונגרסים היו מורכבות מיסודות שונים ומתנגדים זה לזה, והתנגשות היסודות האלה הולידה מלחמה פנימית, שלא תוכל להביא לידי תוצאות חיוביות וממשיות. אין בכוחנו להרחיק מהקומיסיות האלו את הגורמים המעכבים בעד כל עבודה פוריה. לפיכך עלינו להעמיס על שכמנו את העבודה התרבותית. אבל עלינו להבין את המלה ״קולטורה" במובנה היותר רחב, הכולל לא רק את התרבות העברית אלא גם את יסודות התרבות הכללית האירופית. אין אנו מפקפקים אף רגע כי נפגוש מכשולים ומעצורים על דרך עבודתנו זו, אבל, תקותנו חזקה כי סוף סוף נתגבר על כל המכשולים והמעצורים והשגנו את מטרתנו.
הציונים הרשמיים הלכו בדרך ההתנגדות הקלה וזו היא טעותם הגדולה ביותר. עבודתנו אנו עתידה ליצור את אותו ״החומר המלהיב" שידחף לפעולה לא רק את כוחותינו הצעירים, אלא גם ישפיע לטובה על עבודתם של הזקנים המתנהגת בכבדות. יש לנו, למשל, ועד לענייני התנחלות נודדי ישראל, אבל עד עתה לא ניכרת פעולתו בחיינו המציאותיים. הועד הזה מבכר את המנוחה האולימפית על כל עבודה מיגעת. חברי הועד אינם דוחקים את השעה, להם יש זמן לחכות; רק דבר אחד הם שוכחים, כי בה בעת שאנחנו יושבים בחבוק ידים, באים בני אומות אחרות, תרים את הארץ ומתנחלים בה. ואם נחכה עוד תשמט הקרקע מתחת רגלינו. עלינו לכונן את בחירי צעירינו למען יעלו אל ארצנו כדי לעבוד בה.
אנחנו, צעירי הציונים, צריכים לשים את לבנו למצבם הכלכלי של בני עמנו, להשתדל להרימם ככל האפשר משפלותם ודלותם הנוראה. שאלת הכלכלה צריכה להיות חלק מתכנית עבודתנו. בשאלה זו מתעסקים כיום אנשים המתקשטים בדגלנו הלאומי, אעפ"י שהמה מתבוללים גמורים. עלינו להלחם באנשים האלה, למען לא יגרר אחריהם ההמון, המחכה מגואליו הללו תועלת מוחשית בהווה, לפיכך נחוצה לנו הסתדרות כלכלית, שתבקש תשובה לשאלות ההווה של העם.
כולנו יודעים את מצבה העגום של העתונות העברית ואת לקוייה המרובים של התעמולה הציונית. אין לנו עדיין ספרים טובים ומועילים בנוגע לשאלות הציוניות. ניתן לנו לומר, כי אין לנו כלל עתונות ציונית בלשון היהודית המדוברת, וגם העתונות שישנה בלשון זו, הנוטה לציונות, מעורבים בה יסודות רבים המתנגדים לרעיוננו הלאומי. השאלות הנוגעות לעניני המתלמדים בלבד – ברורות כל כך, עד שאינני רואה צורך להרחיב עליהם את הדיבור. מלבד זה אין שאלות אלה עומדות בשורה הראשונה של עבודתנו, וערכן איננו גדול כלל ביחס לענינים הכלליים של הציונות. חלילה לתלמידים הציוניים להבדל מן העדה בתור מפלגה מיוחדת, עליהם לבוא אל העם ולפעול במחנה ישראל, מזוינים בכל נשקן של הדעת והתרבות האירופית.
אנחנו, הצעירים, מחויבים למתוח קו בקורת על כל הנעשה במחננו ובספירת תנועתנו הלאומית, ובאותה מדה שבקרתנו תהיה יותר חדה ויותר עמוקה, כן תהיה תועלתה גדולה יותר.
לעתים תכופות שמענו את בקורת תנועתנו מפיות מתנגדיה, ואין אנו רוצים כי הכבוד לבקר את הקונגרסים שלנו יפול חבל לאויבינו. אם אנחנו, המשתתפים בקונגרסים, מבקרים אותם בלי משוא פנים, עושים אנו זאת רק כדי להשתמר משגיאות בעתיד ולא מחמת נטייתנו לחפש חסרונות ומומים או מחמת חפצנו להתנגד בכל אופן שהוא לקונגרסים ולעבודתם. בקורת כשהיא לעצמה אינה העיקר בעינינו. אנחנו איננו מחפשים רק מומים וחסרונות בציונות הרשמית אלא מתחקים על שרשיה ומשתדלים להעריכה על כל מעלותיה ומגרעותיה, ואם מותחים אנו את קו בקרתנו עליה, הלא איננו מעלימים את עינינו גם מהחסרונות שישנם בנו בעצמנו. קרועים אנחנו ופצועים ככל יתר בני עמנו, אם כן נוגעת תוכחתנו אלינו ואל אחרים גם יחד.
במה לקו הקונגרסים – על זה יכולתי לדבר הרבה. די להזכיר שהקונגרס הסיר מעל סדר יומו את שאלת הקולטורה המזעזעת את כל חלל עולמנו, רק מפני שהיתה יראת הקונגרס על הצירים והמנהלים. ומדוע עומדים מרחוק לקונגרסים אנשים ציוניים כאחד-העם, בירנבוים, ברנרד לזר, וכיוצא בהם? הלא רק מפני שאין להם כל יכולת לעבוד במחיצה אחת עם כל השומרים הבלי שוא, שקולם נשמע בקונגרסים. רק אופטימיסטים שאין להם תקנה יכולים להעלים עין מהיסודות הריאקציוניים שבתנועתנו.
הרגע הזה בחיינו הוא נכבד מאד. נקוה שאספתנו זו, שבאה להניח את אבן היסוד לכינוס כללי של הנוער הציוני, תהיה מוכתרת בהצלחה. יהא רצון שמהכינוס הבא יקום מוסד צבורי בעל ערך ובר־קיימא, לתועלת תנועתנו הלאומית.
(“הצפירה” – 71–72 16/4 15, 1901).
ב 🔗
בימים א–ב באפריל התקיימה במינכן מועצת באי־כוח הנוער הציוני מהאוניברסיטאות של שויץ וגרמניה לשם דיון בדבר יצירת הסתדרות חדשה מתוך הכוחות המתקדמים והצעירים של המפלגה הציונית. עד עתה היו האלימנטים המתקדמים של הציונות, המפורדים ומבודדים, אנוסים לעתים קרובות לעמוד רחוק מההסתדרות הכללית, שעל פי מגמתה וצורתה לא התאימה להשקפותיהם ולנטיותיהם, או שהיו מסתפקים על כרחם באותה עבודה מעשית, שהצטמצמה בעיקר בהפצת שקלים ומניות.
העבודה התרבותית של הציונות אינה, עד עתה, אלא מין דבר ארעי, בלתי מאוחד, ללא כל רעיון כולל על תחיתו התרבותית של העם. ברוב המקרים אתה נתקל בהבנה מוטעית של עצם הרעיון הציוני, כי התעמולה נתונה לעתים קרובות בידים שאינן מוצלחות.
הרצון להסתגל לטון ולטעם הפגום של חלקים ידועים בהמון היהודי גורר אחריו שורה ארוכה של ויתורים ופשרות, המסלפים ומעבירים את אפיה הפרוגרסיבי האמתי של התנועה הציונית. וזהו מקור הקובלנות של הציונים הצעירים – כי צר להם בתוך המסגרת של ההסתדרות הישנה, כי אין הם יכולים למצוא סיפוק בעבודה שהוקצתה למענם. אין הם יכולים להשלים עם דבר שאינו מתאים להשקפת עולמם, לתביעות נפשם ולנטיותיהם הצבוריות.
הקונגרס האחרון לא נתן כל תשובה על השאלות הללו, גם לא היה באפשרותו לתת תשובה. כל מיני האלימנטים שמהם הוא מצורף שונים זה מזה שינוי יסודי, אינם יכולים להתאחד בכל הנקודות ולתת תשובות בהסכם אחד על הרבה שאלות יסודיות של החיים הצבוריים. עם גידולה של התנועה הציונית הולכים ומתבלטים יותר ויותר ליקויים אלו, וציונים בעלי הכרה יראו מתוך דאגה מקום תורפה זה שבתנועה.
ההסתדרות הצעירה שאנו מיסדים היא נסיון ללכד אלימנטים בני סוג אחד כדי למנוע צדדים שליליים אלו שבתנועה. זו היא גם כונת ההחלטה שנתקבלה בועידת מינכן, שאני מביאה אותה בזה בשלמותה:
״מצבה של התנועה הציונית בימינו, הפרובלימות שהוצגו על ידה לפתרון דורשים השתתפות כל הכוחות האינטליגנטיים שישנם בעין ביהדות.
בסבת תנאים היסטוריים מורכבים יתיחס הנוער האינטליגנטי היהודי על פי רוב יחס פסיבי לעניני החיים של עמו. עתה, בא מפנה כזה במהלך חיינו, שהאינטליגנציה, נקראת לעמוד בשורת הלוחמים לשחרורו העצמי של העם, ליטול על עצמה תפקיד של מדריך ומנהל בעל־הכרה. עליה לתת את כל כוחה, ואת הרכוש התרבותי האירופי שרכשה לה, להבראתו של הגוף הלאומי היהודי, לסייע ליצירת תנאים חמריים ורוחניים נורמליים לקיומו. עליה ללמוד את חיי ישראל ותרבותו לכל גילוייהם, להיות לנושאת המסורת הנעלה של תולדות ישראל המוארה באור אידיאלים חדשים.
זה יכנס מסביב לדגל הלאומי את בחירי העם, ישים קץ לפירוד ולניגודים הפנימיים, שעד עתה היו מביאים לידי שיתוק כוחות היצירה שלנו, ידחף לעבודה פוריה, לטובת עם ישראל את כל אלה, שעד היום היו אך ״נושאי הצער העולמי"!
עבודה על קרקע העם תביא מרפא לנשמה היהודית הכואבת והדוויה ותעלה את האינטליגנציה למרומי אותם התפקידים שהיא ראויה למלאותם! מועצת באי־כוח של אגודות סטודנטים ציונים דנה בכל השאלות שנגענו בהן לעיל, ובאה לידי מסקנה, כי לשם עבודה תכניתית יותר ופוריה יותר בדרך הגשמתו של האידיאל הציוני, על הנוער האינטליגנטי היהודי להתלכד בהסתדרות אחת, אשר עם הוסיפה להיות נאמנה לתכנית הבזילאית תבור לה מתוך כלל העבודות המרובות אותו חלק עבודה המתאים יותר לתכונתה, ולתביעות נפשה.
הפצה, רחבה, של רעיונות בתוך כל שדרותיו של העם אינה אפשרית אלא אם הציונות תבוסס ביסוס מדעי מלא, על ידי חקירה מקיפה של ארץ ישראל ותנאי ההתישבות בה, ועל ידי חקירה תיאורטית של כל גילויי חיי העם והשיטות החברתיות המרובות הכרוכות בהם.
העם לא יהא מסוגל לתפוס את רעיונות החופש הטבועים ביסודה של התורה הציונית, אלא לאחר שישתחרר מהכבלים הפנימיים, וזה מחייב תחלה, הרמת העם במובן החמרי והרוחני.
תעודותיה של ההסתדרות הנוסדת עתה נכללות בארבעה סעיפים יסודיים אלו:
א) צעיבודם התיאורטי של עיקרי הציונות. יחסה של הציונות אל זרמים צבוריים שונים.
ב) הרמת הניבו התרבותי והכלכלי של המוני העם.
ג) עידוד הרוח הלאומי וסיפוחה של האינטליגנציה היהודית אל הציונות.
ד) חקירת ארץ ישראל ותנאי ההתישבות בה.
לשם עיבודה המלא והמפורט של התכנית המסומנה, לשם השגת האמצעים הדרושים להגשמת מטרתנו – תכונס ועידה של הנוער הציוני".
התכנית המסומנה במועצת מינכן מקיפה אולי צדדים מגוונים ושונים מאוד של פעולה, אולם חשוב הדבר לנסח עם הצעד הראשון ניסוח חמור את הסעיפים, אשר להם ראוי להקדיש תשומת לב יתרה.
יחד עם עבודה תיאורטית לשם העמקת תפיסתה של התנועה הציונית והרחבת היקפה יש לפתח גם עבודה מעשית: תעמולה, פעולה תרבותית וחקירת ארץ ישראל. בנידון האחרון נעשה עד עתה מעט מאוד, ובעם היהודי הרי נמצאים כוחות מעשיים הרבה, שאינם צריכים אלא תכנית, רעיון מדריך ומכוון כדי שיֵעָשו מועילים לצרכי עבודתנו!
פעולה ענפה מביאה עמה תמיד את אנשי־הפעולה, העבודה צריכה להיות מסועפת, מחולקה בין הקבוצות השונות אשר תכנסנה בתוך ההסתדרות הכללית.
הנני תקוה, כי אותו חלק האינטליגנציה היהודית אשר עניניו החיוניים של העם יקרים לו, השואף בכל לב לעבודה פוריה על קרקע התחיה של העם – יענה לקריאתנו ויתיחס בענין הראוי אל הועידה העומדת להתכנס. מן הצורך להעיר עוד, כי יהא חשוב מאד לדון בשאלות שההחלטה נוגעת בהן עוד לפני התכנס הועידה.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.