המוסדות המשקיים של ההסתדרות הם במשבר קשה, במחנק נורא, ועלינו להוציאם מסבך זה לא על־ידי המצאת סכום הכסף הדרוש בלבד, אלא גם על־ידי אורגניזציה של המוסדות עצמם.
איזה מקום תופסים כיום מוסדותינו בבניין הארץ? הסיסמה “כיבוש העבודה” ובהמשך הזמן – חברה עובדת, עם עובד, הונחה ביסוד ההסתדרות החקלאית וביסודם של שאר משקינו. הגיע הזמן לבקר את הדבר. גם בנוגע לחקלאות מכריחה אותנו הדוגמה של פתח־תקוה לבדוק מחדש את ההנחה, כי אי־אפשר לה לחקלאות שתהא על יסוד קפיטליסטי. מתוך קוצר השעה הדוחקת עלינו לגייס כוחות גם מחוץ לציבור העובדים, והנה בא לופט1 ומציע ביקורת לכל דרך עבודתנו עד עכשיו. ביקורת כזאת דרושה גם ביחס לעיר.
כשהוקם סולל־בונה ובזמן פריחתו של המשרד לעבודות ציבוריות חלמנו על יצירת מכשיר מקביל לחקלאות שלנו – לבנות את העיר בעבודה עצמית. דיברנו על סדרים סוציאליסטיים בעיר. סולל־בונה רצה להיות הקבלן בעיר, ואולם כיום סולל־בונה אינו אלא אחד הקבלנים. כן חלמנו כי על־ידי סולל־בונה ניצור לנו תחליף של חיי חברה בעיר, כי סולל־בונה יישען על הקיבוצים, ייצור וייטע את הרעיון הקיבוצי בעיר. אתם זוכרים את החבורות הרבות שנוצרו על יסוד השוָאת המחירים, ועתה אין הקיבוצים קיימים. הם שמילאו את התפקיד הגדול של הקניית המקצוע לעולה – נסגרו עתה בפניו. עתה שוכרים בעל מקצוע אחד, סביבו מתרכזים פועלים שחורים, והרי לך חבורה. רק חלק קטן מאוד מחיי הכלכלה בעיר הם כיום תחת השפעתנו. חיי העיר יתפתחו לא רק על־ידי הקפיטל הפרטי, אלא גם על־ידי הפועל “החפשי”, ועלינו לבדוק את הפוליטיקה הכלכלית שלנו. לדאבוננו לא הכירה בזאת ההסתדרות עד היום הזה. יש שאיפה לרכז את הכל באופן מוגזם.
אפטר2 דיבר כבר על המועצות העירוניות, שכל הפעולה עברה לידיהן, והן לא תמיד עזרו להבראת המשק. הנה נטלה ההסתדרות את לשכות העבודה לידיה מתוך נימוק, כי מכיוון שיש עלייה מתמדת לארץ, וזו מחייבת הכנסת פועלים חדשים לעבודה – עלינו ליטול לידינו את המכשיר המכניס את הפועלים לעבודה. אני הצעתי, עוד לפני שנה, כי עלינו להוציא מידינו את לשכות העבודה וליצור במקומן לשכות נייטראליות. יודע אני את כל הקושי שבדבר, ובייחוד בשעה זו; יודע אני כי להנהלה הציונית ולעיריית תל־אביב נוח יותר שהלשכות תהיינה בידי ההסתדרות, אבל הלשכה שבידינו היא אסון להסתדרות ונזק לבנין הארץ.
הנה דוגמאות מארצות אחרות: ברוסיה אין הלשכה שולחת את הפועל ב' במקום הפועל א' אלא נותנת אפשרות למקום העבודה לבחור בפועל; אחרת לא רצו הטרוסטים הקומוניסטיים להכיר בלשכה, היא רק מגינה על השכר ומתערבת במקרי פיטורים. וינה הסוציאליסטית ביטלה את לשכות־העבודה שליד האגודות המקצועיות וקיימה אך את הכלליות, וגם אנו, כשנשתחרר מהלשכה ומהדאגה הקשה לחפש עבודה ולסידורה – נוכל להתמסר לתפקידינו המשקיים.
סולל־בונה קיבל עליו בעבר תפקידים של הכשרת הפועל לעבודה, של כיבוש העבודה ועוד. עם זה היה גם למכשיר לחיפוש דרך להקלת המצב של חוסר העבודה. אבל זה היה בעבר. סולל־בונה היה צריך לעמוד מול מתחרים שונים, ביניהם גם אלה המעסיקים פועלים עברים. מתוך מלחמה זו התרחק מהציבור והיה למוסד קואופרטיבי, למוסד של ההסתדרות, למשרד קבלני ליד ההסתדרות. אמנם גם זהו תפקיד חשוב מאוד, אבל אין אתו השתתפות הציבור בכיוון הדרכים ובהנהלת המשק. יש מרכז, חוג מומחים ונאמנים, המוציאים את הכל לפועל. אין לזלזל כמובן גם במעלות של צורה זו. גם כיום הוא המשען של ההסתדרות בעיר: גם קופת־חולים, גם המועצה העירונית מתקיימות הודות לסולל־בונה, המכניס באופן אבטומטי המוני פועלים להסתדרות ומחייבם למשמעתה. הוא חשוב גם כיום בזמן חוסר העבודה, ובכל זאת אני שואל: הזאת הדרך להתפתחות המוסד? ואני עונה: לא זו הדרך! בוויכוח אידיאולוגי אולי לא ברור עוד מה עדיף: מוסד קואופרטיבי או מוסד שהוא נכס כל הציבור. למעשה – אין להסתדרות כוח לנהל משקים באופן מרכזי.
ועוד דבר צריך להיות ברור לנו. בזמן שיש פעולת־כיבוש יש גם לשלם שכר לימוד, ויש גם לדרוש מהציבור ומהעם. אבל כשאין כבר עניין של כיבוש העבודה – אין זכות קיום למשק שאינו נושא את עצמו, ואין לו זכות לתבוע תקציבים, ולא יועיל אם נגייס עתה את הסכומים הדרושים – אם כי צריך לגייסם – כי הלא נצטרך בעוד שנה לגייסם שוב. אי־אפשר לנהל משק אם חבריו אינם מעונינים בו. קיום סולל־בונה דורש קביעות רבה כשם שבמשק החקלאי יש גרעין קבוע מעונין. בסולל־בונה של היום – אני בין מנהליו ואיני מאשים איש – אין כל קשר בין המוציאים לפועל ובין המשק. המשק מוכרח להיות קואופרטיבי. אני מדבר לא על “גיטו סוציאליסטי” בעיר, אלא על תאים עצמיים של הפועלים בעיר.
" המשביר". עלינו לעשות את המוסדות הקיימים לקואופרטיבים. אין לנו כוח לחבוק הכל. הרי המלחמה ביוקר מתחילה בכל מקום על־ידי הקואופרציה. “המשביר” שאינו מוכר סחורה טובה יותר ובמחיר זול מאשר בשוק – צריך להיסגר. עלינו למסור את המוסדות המשקיים האלה והנהלתם למעוניינים בהם, לנושאיהם הטבעיים. עם המחלקה המיוחדת לתוצרת תגדל גם פעולתו של “המשביר”.
אני מצטער מאוד שבוועידת “המשביר” החליטו חברינו ברגע האחרון לקבל עליהם את העול של הנהלת “המשביר”. מתוך נימוקים רבים שמענו גם בוועידה זו תביעה לקואליציה בכל המוסדות המנהלים. דבר זה הכרחי גם להצלת המוסדות המשקיים.
בנק הפועלים הוא כיום הבנק של המוסדות המשקיים הגדולים ועלינו לעשותו לבנק הקואופרטיבים.
תרפ"ז (1926). [בוועידת העשרים של “הפועל הצעיר” בפתח־תקוה).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.