רקע
חיים ויצמן
הרחבת הסוכנות היהודית

 

א 1    🔗

ברגש של אחריות כבדה הנני קם לדבר לפני האספה החשובה הזאת. אנו, הנושאים בעול אחריות גדולה זה שני דורות כמעט, עוקבים אחרי המועצה הזאת בתשומת־לב רבה. יותן־נא לי להביע את רגשי הכרתה הלבביים של ההסתדרות, שאני מתכבד לדבר בשמה, ליושב־ראש המועצה, שגלה בכל עת התענינות עמוקה בבעיות ארץ־ישראל, למרות תפקידיו הרבים, ומעולם לא נמנע להושיט לנו יד עזרה ולעודדנו בנפתולינו הקשים. הוא הוכיח, כי הקשרים המאחדים אותנו אמיצים הם, למרות חלוקי־הדעות השוררים בינינו בכמה שאלות – הם יאחדונו גם להבא, הם מוכרחים לאחדנו; הוא הטעים בדבריו ובמעשיו את כל המאחד, את ישראל, ואת המפריד דחה.

לא אטרידכם בהרצאה היסטורית על מעשי עבר שהעלו את בעית ארץ־ישראל ואת התנועה הציונית וקבעו להם מקום בין הבעיות הראשונות של האנושיות בזמן הזה. נשיא האספה קרא לפניכם תעודות חשובות, שהן יסוד פעולותינו בארץ־ישראל בזמן הזה, ועל הפעולות האלה אדבר בקצרה.

מאחרי המלחמה מיום שביתת הנשק, התחדשה העבודה בארץ־ישראל בהיקף מורחב, וזה שלש שנים וחצי שאנו פועלים שם כסוכנות יהודית ומכונים כמה מפעלים חשובים. בראש ובראשונה נתונה דעתנו לעליה. בשלש השנים וחצי האלה באו לארץ שלשים וחמשה אלף עולים. לפי זה נכנסות, באופן ממוצע, לארץ כאלף נפש חדשות בחדש. יש חדשי גרעון ויש חדשי עודף, אך הממוצע הוא אלף בערך. גיל העולים, גברים ונשים, הוא בין שמונה עשרה לארבעים. רוב הגברים היו במלחמה וגם הכשירו

את עצמם לארץ־ישראל. אלה הם החלוצים. הם צאצאי משפחות טובות, ברובם בעלי השכלה חשובה. בשנים הראשונות לעליתנו היו בהם כארבעים אחוז בעלי השכלה אוניברסיטאית, ורובם המכריע הם אנשים מוכשרים לכל עבודה גופנית קשה, הכרוכה בבנין ארץ עזובה. 85 אחוז עולים נמנים, לפי תעודות בריטיות, על סוג א', כלומר, הם נחשבים לאנשים מסוגלים ביותר, מבחינה גופנית, לעשות את עבודת הבנין הקשה. 12 אחוז זקוקים, כרגיל, לשלשה חדשי מנוחה לפני הכנסתם בעבודתם. מספר הבלתי־מסוגלים והלא־מוצלחים אינו עולה על שלשה אחוזים.

לא אעמוד על תלאות האנשים האלה ועל כל הדרכים, בהם ינסו להכנס אל הארץ, אף על פי שיכולתי לעמוד על כך וגם כדאי היה לעשות זאת. לא אטעה, לדעתי, אם אומר: לוא היו דרכי אירופה חפשיות בימינו, לולא נחסמו בתותחים, בפספורטים, בויזות, בשוטרים ובחילות יריבים, כי עתה ראינו זרם עולים נוהר אל כל נמל קרוב בצפיה לאניות המפליגות לארץ־ישראל.

על סמך נסיוני וידיעתי חושב אנכי כי בעצם היום הזה, בשעה שאנו יושבים פה בנחת, תחת כנף רפובליקה אדירה, מתרוצצים מליונים המחפשים להם מקלט, ורק הדרכים החסומות ושערי ארצות העליה הנעוּלים מעכבים בעדם.

הבאים לארץ־ישראל, מעשרים וחמשה עד שלושים אחוז מהם נקלטים בחקלאות. כחמשים אחוז נקלטים בעבודות זמניות – בבנין בתים, ביבוש בצות, בנטיעת עצים, וכו'. השאר נקלטים במלאכה, במסחר ובאומניות חפשיות.

המסתכל הנקי מפניות, יהודי או לא־יהודי, ציוני או לא־ציוני, אינו מסופק כי בארץ־ישראל יש כיום מקום – אינני מפריז כי אם ממעט – לעוד מליון וחצי נפש לפחות, נוסף על תושביה היום.

בימי קדם הכילה הארץ הנמצאת בשטח המנדט הבריטי, כשני מיליון נפש. ברור ששיטות ההתפתחות החדשות יכשירוה בנקל לישוב גדול מזה פי כמה, מבלי שיקופחו באיזו מדה שהיא זכויותיו ועניניו של הישוב הקיים. אם תעיינו בתשומת־לב בתעודה הרשמית שיצאה מטעם ממשלת הוד מלכותו, ב“ספר הלבן” השני החתום בידי הדוכס מדבונשיר בשם משרד המושבות של בריטניה הגדולה, תמצאו הודעה המעידה עלינו – על הסוכנות היהודית או ההסתדרות הציונית – כי עשינו בנאמנות ובהקפדה את החובות שהטילה עלינו ממשלת המנדט. בשלש שנים וחצי, שנות עבודה בתנאים קשים, לא קפחנו עניני תושבי הארץ, לפי עדות ממשלת הוד מלכותו, ולא נתנו מקום אף לתלונה קלה. ואני תקוה כי גם להבא נוכל ללכת בדרך זו.

שלשים וחמשה אלף העולים, שנקלטו כפי שתארתי לעיל, הם הגרעין, ובשעה שעסקנו בהקלטתם בנינו בהדרגה התחלת חברה מסודרת, והוא מעשה רב בעיני. סללנו דרכים, יבשנו בצות, היטבנו הרבה את תנאי הבריאות בארץ־ישראל – ובזה גדולה מאוד זכותן של בנות ישראל מאמריקה – ועל שטחים רבים, שהיו לפני חמש או שש שנים מקומות שממה עומדים בהם כיום כפרים קטנים, אבל רעננים.

יסדנו והחזקנו שיטת חינוך שאינה נופלת מכל שיטת חנוך באירופה או באמריקה. בנינו, ועזרנו לבנות, מספר בתים, דומני כאלפים. סללנו דרכים, יבשנו בצות, נטענו עצים, עזרנו לארץ להרפא מהרה מפצעי המלחמה, וכבר אנו יכולים לראות, דומני, את יסודות הבית הלאומי עולים מתוך התהו, והישימון, שהשררה התורכית הורישה לארץ, הולך ונסוג מפני המרץ היהודי.

מהמספרים והעובדות המעטים והיבשים האלה אתם רואים כי המפעל הזה יכול לגדול פי שניים ופי שלשה אם תתמיד התמיכה ויתמידו האמצעים.

אעמוד כאן בקצרה על ענין העלול להיות מרכז הויכוחים במועצה הזאת. לא אגע במחלוקת העתיקה בדבר הבעיה היהודית. אין אני חושב כי המועצה הזאת, או כל מועצה אחרת, יהי ערכה אשר יהיה, מוכשרה היא או זכאית, לפסוק בשאלות האלה. לפני הכנסי לאולם הזה שמעתי מפי אחד מחברי המועצה המצוינים מימרה בשם אזרח אמריקני חשוב, בן דתכם המנוח, השופט זולצברג: “מוטב שתעשה מעשה נכון אף אם הנמוקים מוטעים הם”. לא אעמיק חקר בנמוקים, אם נכונים הם או מוטעים, אבל יש דבר אחד, שתפקידי וכבודי מחייבים אותי להטעים לפניכם – ואני אומר זאת, גבירותי ורבותי, בלי שחצנות ובלי יהירות – אכן, אני מדבר בשם המוני ישראל הנפוצים בכל קצוי תבל, בכל אזור ואקלים, בכל דרגות החיים, החל באינשטין, מונד, וג’ימס דה רוטשילד, שברך אתכם כאן, וכלה באלפים וברבבות אנשים דוממים ולא ידועים, אשר רגש אחד גדול וצורך כביר פועמים בלבם, והוא: ליסד בארץ־ישראל, מטעם זה או אחר, חברה נאה, לבנות ארץ, בה ימצא היהודי, בה תמצא נפש ישראל, בטוי מלא וחפשי, לא מסורס ולא מעוקם, לתכונותיה ולשאיפותיה, בסביבה מקודשת

מדורות, שם יתחדש היהודי ותתחדש רוחו ביצירה דתית וספרותית, בתרבות אשר תצמח לא על קרקע זרה כי אם תהא נובעת מעמקי לבבנו, בתרבות אשר עיצבה את חיינו בעבר וחישלה ועשתה ממנו עם עולם.

השתדלתי לשחרר את דברי מכל המונחים המדיניים המקובלים, ולגלות את הכוחות היסודיים הדוחפים אותנו לארץ־ישראל, ואין אני רואה צורך לחזור על הנמוקים שהביא בלשון כה נמלצת ונמרצת יושב־ראש האספה הזאת. אכן, מאמין אנכי, כי אין יהודי בזמננו, אשר יוכל לעמוד מן הצד, תהיינה דעותיו אשר תהיינה. עבודה גדולה נעשית לנגד עינינו. היא תלך ותעשה, ברצונכם או שלא ברצונכם. אשר יחפוץ להפסיקה כאילו בא להפסיק נהר שוטף. הרגשות אשר הבעתי חיים בלב המוני ישראל ומעוררים בהם רצון מתגבר לקרבנות. ואתם יכולים וחייבים להקל את עוּלם. יודע אני ומאמין, כי הרוח המפעמת בלב הנאספים כאן, הרוח אשר הביאה אותם אל בין ארבעת הכתלים האלה, תחיה ותעזור לנו בקיום תעודתנו הגדולה.

ועוד עלי להגיד לכם דבר. רבים מכם חוששים פן יכניסום בדרך זו בענין שאין דעתם נוחה ממנו, פן תתגלה סתירה בין הענין הזה ובין נאמנותם לארצות מגוריהם. גבירותי ורבותי, אני הנני אזרח מדינה גדולה בעלת מסורת גדולה של חופש וחרות, מדינה הנוהגת ביהודים בצדק, ואין אני רואה כל סתירה בין הרצון לבנות בית ליהודים, לחיים יהודיים, למדע יהודי ולתרבות יהודית, מבלי הזיק לאיש, ובין אזרחותי בארץ מגורי. להיפך, הנאמנות למסורת היהודית היא, בעיני, ערובה לנאמנותכם לארצות שבתכם. הסתירות הן מדומות ומטופחות בדרך מלאכותית, ומוטב לנו, לדעתי, להרחיק מלב הבריות את האמונה, כי יש בהן ממש.

ברוח זו הננו נגשים אל הענין החשוב של יצירת הסוכנות היהודית לפי סעיף 4 של המנדט – סוכנות יהודית, אשר תאחד את כל היהודים, הרוצים לתת יד לבנין ארץ־ישראל. עד כה היתה הסוכנות בידי ההסתדרות הציונית. אולם אנחנו, באי־כוח ההסתדרות הציונית, איננו רואים אותה כמונופולין, ואין אנו רוצים לשמור עליה כעל מונופולין שלנו, אנו מאמינים כי הסוכנות היהודית תגדיל לעשות בשעה שכל חוגי היהודים ישתתפו בה בזכויות שוות, ישאו־ויתנו ביניהם, ידונו ויתאמצו לפתור את כל הבעיות בפעולה משותפת. לנו ניתנה הזכות להביא את הענין עד הלום, אך מהיום והלאה חייבים הכל לעבוד יחד לטובת כלל ישראל.

הממשלה הממונה הטילה עלינו לפנות אל קהילות ישראל בכל העולם ברוח זו ולהזמינן להשתתף בסוכנות היהודית לטובת כלל ישראל, בתנאים אשר נקבע.

רשאי אנכי לציין כי היהדות האנגלית והיהדות האיטלקית וחלק מן היהדות הצרפתית כבר גלו את רצונן להשתתף בסוכנות היהודית. אני מתכון לחוגים שאינם ציונים. מטרת המועצה הזאת היא להכשיר את התנאים לשתוף קהילת אמריקה הגדולה בסוכנותנו.

לא אכנס בפרטים. יכולנו לסמן במדת מה את קוי המוסד שיוסד, אך קודם לכן עליכם להחליט להלכה בדבר השתתפותכם בסוכנות, ואז יהיה זה תפקיד הועדה שתבחר כאן, כפי שיש לשער – לה תנתן הסמכות, מטעם המועצה, לדון בענין ולהכין הצעות. תעודת ישיבה היום היא, בראש ובראשונה, לקבל להלכה או לדחות את הצעתנו, ואני חושב כי הצעה זו – ליסד את הסוכנות ולשאת בעול הכבד של בנין ארץ־ישראל יחד עם אלה שנשאו בו עד כה – תמצא כאן אשור לבבי, מלא ושלם.

אני בטוח, כי בעשותכם כך, תפתחו תקופה חדשה, ואולי לא רק בבעיות ארץ־ישראל כי אם ביהדות כולה. כל יסודות היהדות יתאחדו בענין אחד – בתפקיד תכוף של בנין ארץ והכשרתה לקבלת רבבות המשתוקקות לבוא אליה ולהקים בה את בתיהם, להקים בתים ולכונן חיים יהודיים, חיי חופש וחרות. זוהי תעודה יאה לקהילה גדולה כקהילתכם, הזוכרת צרות היהודים, בעיותיהם ושאיפותיהם, ועומדת כל ימיה בראש מערכות ישראל.

אני מדבר כאדם מן הצד, כאורח. אבל אנו לא חדלנו לעקוב אחרי פעולות היהדות האמריקנית בזמן שאחר המלחמה לעזרת יהודי אירופה, וראינו מצדה מאמץ שלא היה כמוהו. אתם הראיתם את יכלתכם, ואני בטוח שאם תגשו באותה התלהבות אל הבעיות העומדות לפניכם היום, תבנה ארץ־ישראל, וארץ־ישראל הבנויה תרים קרן ישראל בכל העולם. היא תתן הוד והדר ליהודים בכל מקום שבתם.

עוד הערה אחת ובזה אסיים את דברי: בארץ־ישראל קיימות היום עדות לא יהודיות, והעיקרית בהן היא העדה הערבית. רבות דברו וכתבו על היחסים בין היהודים ובין הערבים. על סמך נסיוננו, פרי חמשים שנות עבודה בארץ־ישראל, אוכל לאמר לכם: יש יסוד לתקותנו, כי היחסים בין היהודים ובין הערבים יוטבו. בעבודה מעשית – בכפר ובעיר – ניכרת כבר היום נטיה מתגברת לשתוף פעולה. התערבות גורמים חיצוניים, אשר אין להם דבר עם ארץ־ישראל או עם טובת היהודים או עם טובת הערבים, התסיסה שבאה עקב המלחמה, התעמולה המתנהלת במזרח הקרוב ובכל אסיה, הנסיונות לערער המשטר הקיים בארצות ההן, הנסיונות לערער אשיות הממלכה הבריטית במזרח – כל אלה נתנו את אותותיהם גם בארץ־ישראל והביאו קרע בין הערבים ובין היהודים. אולם העבודה המעשית בארץ, ההשגים הנראים לעין, המשפיעים רוב ברכה עליה, עשויים לאחות את הקרע. אנו מביטים בבטחון לנוכח עתיד שני העמים האלה; עתידים הם, לדעתי, למלא תפקיד חשוב לא בלבד בבנין ארץ־ישראל אלא גם בבנין המזרח הקרוב.

שאו את עיניכם והביטו אל המפה הזאת אשר על הקיר – זוהי מפת ארץ־ישראל בגבול המנדט. הסימנים האדומים מציינים מושבות יהודים ונחלות יהודים. אתם רואים כי מושבות יהודים ואדמה חרושה בידי יהודים נפוצות במדה שוה כמעט בכל מקום, מלבד קצה הנגב. כיום הזה עוטרת את הארץ חגורת מושבות יהודיות, ואם נרכוש בהדרגה את השטחים המפסיקים – יהיה לנו ישוב יהודי רצוף וצפוף.

לדוגמה אזכיר לכם כי בעמק יזרעאל יש באפשרותנו לישב היום עשרת אלפים משפחה, אם ימצאו האמצעים לכך, ומסביב לרבבת משפחות עובדי אדמה יכולות להתפרנס, כידוע שתי רבבות משפחות אחרות – שתי רבבות משפחות שתבואנה ותסתדרנה מאליהן.

גם את השדה הלבן הזה נוכל לצבוע בצבע אדום – בידכם הוא ליסד אזור כפרי, בו יקלט ויגדל ויתפתח ישוב יהודי גדול.

לפני שבועות מעטים שב מארץ־ישראל אחד ממומחיכם המפורסמים, הפרופ' אֶלווּד מיד מקליפורניה. הוא עבר במושבותינו, בדק ובחן אותן, ולא אשגה, דומני, בהביעי את דעתו לאמר: אם יפתחו את השטחים האדומים, ואם יהפכו את השטחים הלבנים לאדומים, יצמח כאן ישוב חקלאי גדול, רצוף, שלא יפול בפריחתו מקליפורניה או כל אזור חקלאי גדול באמריקה.

אני חושב כי יסוד הסוכנות היהודית, זה המוסד להשקעות, ואחוד כל מאמצינו, יחישו את התפתחות הארץ, ואם לא בימינו – לצערי אני רואה כאן ראשים בעלי שערות שיבה למכביר – הרי בימי בנינו או בני בנינו תהיה ארץ אחת שהפרינו במרצנו, ובה מוסדותינו ולשוננו ובתי־ספרנו, ארץ שנבנתה במאמצינו מן המסד עד הטפחות, מן החוה עד בית הספר, מן הכפר עד העיר, מגן הילדים עד האוניברסיטה, וזו תגיה אור על ישראל בכל תפוצותיו. אולי יצאו שנית מושגים חדשים ורעיונות חדשים מארץ־ישראל, ודבר ה' מירושלים.


 

ב2    🔗

שבתי מבקורי השלישי באמריקה, וסכומן הממשי של תוצאות הבקור הזה הוא הצלחתה של קרן־היסוד, המתבטאת בהתרבותן וגידולן של תרומותיה בשנה זו. אולם העובדה החשובה ביותר היא שבאמריקה נצטבר במשך השנים האחרונות רכוש מוסרי עצום, רצון חזק והכנה נפשית בין היהודים להעשות שותפים לציונים בבנינה של הארץ. ברי לי, שהצבור היהודי באמריקה רוצה ברצינות ובתום־לבב לראות, יחד עם כל העולם היהודי, את ארצנו על תלה בנויה עוד בימיו אנו. גורמים רבים הביאו לידי כך. בראש ובראשונה עלי לציין את הגורם החשוב ביותר: היצירה הממשית בארץ־ישראל. זהו הגורם הראשי, המטה בהחלט יותר מכל הגורמים אחרים שבעולם, את דעת הקהל היהודית והבלתי־יהודית באמריקה לצדנו. זוהי עובדה הראויה לתשומת לב, שכל תיר הבא מארץ־ישראל עתה, אם ציוני הוא או בלתי־ציוני או אפילו אנטי־ציוני, כיהודי כנכרי, מביא עמו רושם חזק, מכל מה שנעשה ונוצר בא"י במשך השנים האחרונות. הרוח הכללית השוררת במחננו בארץ, אומץ־הלב של אנשינו, שבו הם מתגברים על מכשולים ומצבים קשים, הפעולות הממשיות שנעשו – כל העובדות האלו עושות רושם עמוק יותר מכל נאומים נמלצים ונלהבים.

הצבור היהודי באמריקה עדין לא מצא את עצמו. הוא נמצא כעת בדרך מהלכו למצוא את עצמו. הוא חותר ומבקש לעצמו בטוי, הבעת־ישותו, ובחתירתו זו לקראת בטוי והבעה – מתחילה ארץ־ישראל למלא תפקיד רב־ערך למאד. היהודים באמריקה מכירים בזה, והד־הכרה זו הגיע לאזני בכל מסעות־סבובי באמריקה. זה היה כעין אור־נוגה שעלה פתאום ליהודים הבלתי־ציונים. הם מכירים, שכל התאמצויותיהם, עד כמה שתהיינה גדולות ומוצלחות באמריקה, אינן אלא פאליאטיבות. השאלה הגדולה של קיום היהדות בתור כוח חי בעולם תוכל להפתר רק על ידי בנינה של ארץ־ישראל גדולה, שלוה ונושאה את עצמה.

אלה הם הגורמים החיוביים הפועלים באמריקה בתור כוחות ממשיים ומובילים ישר להתפתחותה של ציוניות מעולה. אבל מלבד אלו ישנם גם אילו גורמים שליליים: האנטישמיות באמריקה הולכת ומתחזקת. זה למעלה מכל ספק. ועובדה זו, יחד עם חוק ההגירה החדש ונעילת־השערים בפני היהודים, בלוית ההכרה שארץ־ישראל עלולה להעשות מקלט להמוני מהגרים – כל אלה עשו את שאלת ארץ־ישראל לשאלה מעשית וממשית באמריקה. רוצה אני להטעים, שהיהודים באמריקה שוב אינם מתיחסים לשאלה זו כאל ענין־של־פולמוס או “אקספרימנט סוציאלי” או דבר שבעתיד. חושב, אני, שבשבילם הרי זו עובדה ודאית, שבאם יתרכז כל הצבור היהודי באמריקה מסביב לעבודת בנינה של ארץ־ישראל – יוכל הבנין הזה להתגשם במשך עשרים או שלשים שנה. איני בא לנבאות מראש אם יהיה הדבר כך או לא – אבל באמריקה נעשה זה לסיסמה.

חושב אני שקרוב היום, הרבה יותר קרוב משחשבו רבים מאתנו לפני שנה או שנתים, שכל אשר בשם ישראל יכונה בקרב הצבור היהודי באמריקה יקדיש את מיטב כוחותיו למטרה הראשית של בנין ארץ־ישראל. חושבני שהדרך סלולה כבר לעבודה משותפת מסוימת, ברוח נכון ובתום לבב, בין הציונים והבלתי־ציונים. חובת המשכתה של העבודה מוטלת על הציונים, ובטוח אני שימצאו משען וסיוע במדה שלא פללנו לה ושלא היתה במציאות עד כה. יכול אני להגיד בלי כל הפרזה, ששבתי מאמריקה בלב שלם ובוטח, שאם נרצה, ואם נקבל את פני האחרים ברוח של אמון ובטחון – אז יכול נוכל לאחד על בסיסו של המנדט את כל כוחות הבנין שבקרב הצבור היהודי באמריקה, ואין לי כל ספק בדבר שגם צבורי היהודים האחרים לא יאחרו לבוא.

עומדים אנו, איפוא, על סף תקופה חדשה בתנועתנו, תקופה של הגדלת העבודה בא"י, תקופה של איחוד גדול בעמנו למטרת בנינה של הארץ. אם מזלי הטוב גרם לי לסייע במעט להשגת המטרה הזו, הרי זה גמול שבעתים לכל העמל ולטורח של מסעותי ועבודתי באמריקה. זאת היתה עבודה קשה, אבל נעים לי להגיד, שכל הדרישות והשאיפות שעלה בגורלי להכריז עליהן בשם ההסתדרות הציונית אשר שלחה אותי, נתקבלו ברוח של ידידות ואמון.

את הרוח החיה והערה לבנין ארצנו מצאתי, לגודל השתוממותי, גם בקהלות היותר רחוקות שבאמריקה, כעין זו שבטכסס, הרחוקה כמה וכמה מילין מקהלות יהודיות אחרות. היהודים מוכנים שם לתת את נפשם ומאדם לבנין ארצנו, ואל תהא הופעה זו קלה בעיניכם, שרוח התחיה הושרתה גם על צבורים יהודיים הרחוקים דרך שבעת אלפים מיל, בערך, מא"י. זהו כוח גדול, וזה יהיה תפקיד ההסתדרות הציונית, להשתלט על הכוח הזה ולהניעו לתעודתו. הצבור היהודי באמריקה תוהה על הצבור היהודי באנגליה, שהיה צריך להיות מן הראשונים בעבודת בניננו ולהראות התענינות הרבה יותר עמוקה בתפקידנו, ומשתומם על סימני שויון־הנפש, שבו מתיחס דוקא אותו הצבור לתעודתנו הגדולה. נקוה, שבהוצר אותו האיחוד הגדול בקרב היהדות האמריקאית – יזדרז ויבוא גם הצבור היהודי באנגליה וישא בעול העבודה כראוי לו.


 

ג. 3    🔗

נתוספו כמה גורמים לטובת הפוליטיקה הציונית. אחד הגורמים החשובים ביותר היא העבודה בארץ ישראל עצמה, שעשתה רושם בל ימחה על כל אלה שבקרו את הארץ בזמן האחרון. הכל בטוחים עכשיו שמאמצינו בא"י מצטרפים למפעל רציני ההולך ומתקדם וכי מנוי וגמור הוא עם העם העברי, שהמנדט יתגשם להלכה ולמעשה. באנגליה התחילו מודים בחשיבותה של ארץ־ישראל בשביל הקיסרות, ומספר ההתקפות על הממשלה הולכות ופוחתות. יש לחכות שבעתיד הקרוב לא תבוא שום הפרעה. ואולם טעות תהי זאת בידינו אם נעלים עין מן האפשרות של סכנות ידועות, ביחוד מצד הכוחות האנטישמיים השונים, הרודפים את התנועה הציונית כל הימים ויכולים להעשות יותר פעילים דוקא אחרי הצלחת מאמצינו. אפשר כעת להתקדם במהירות יותר גדולה ואולם לשם כך זקוקים אנו להגדיל את מאמצינו וביחוד להגדיל את אמצעינו הכספיים.

יש ליהודים באמריקה די כסף שבו אפשר היה לבנות את א“י ואולם קשה להוציאו מידם. קרן היסוד זכתה להצלחה ידועה, ואולם היא הגיעה רק אל עשרה או חמשה־עשר אחוז של האוכלוסין היהודיים באמריקה. ספק הוא אם בתנאים הנוכחים ובעזרת הכוחות הנמצאים ברשותנו כעת, אפשר להשיג יותר מזה; אפשר אולי להגדיל את המספר הזה עוד בחמשה אחוזים לשנה, ואולם קומץ זה לא ישביע את הארי, ולא יספיק לצרכינו שהולכים וגדלים בא”י. אנו עומדים איפוא בפני השאלה כיצד לגלות מקורות הכנסה חדשים, בו בזמן שאנו מתאמצים להגדיל את כוחנו מבחינה חברתית ומוסרית.

שלשה סוגים מבין היהודים האמריקאיים הלא־ציונים באים בחשבון להיות שותפים במפעלנו: סוג ראשון, שבתור בא־כוחו אפשר לחשוב את הועד האמריקאי; סוג שני, אלה המאורגנים בחברות־האחוה השונות; וסוג שלישי, הסתדרויות הפועלים המאורגנות. אלה האחרונים הם, לעת עתה, הרחוקים ביותר מן הציונות, בעוד שאת שני הסוגים הראשונים אפשר למעשה לצרף לגוף אחד בכל הנוגע לשאלות הציוניות.

ועדת הסוכנות היהודית התכנסה לאספה ביום ב' במאי ובאספה זו נדחו הצעותיה של ההסתדרות הציונית, מפני שלפי דעת הועדה, אין ליצור עתה תחנה של מעבר, אלא יש להקים סדור מוחלט ואחראי. היא מציעה על כן ליצור מועצה בת 150 חבר, חצים ציונים חצים לא־ציונים, והאחרונים יבחרו על־ידי חלקי־היהדות שבארצות השונות. מועצה זו צריכה לבחור אכסקוטיבה בת שמונה־עשר חברים, אף אלה מחציתם ציונים והשאר שאינם ציונים, ואכסקוטיבה זו תיצור את מוסדותיה היא בארץ־ישראל.

הנני מיעץ לקבל תכנית זו באשר אפשרויות גדולות כרוכות בה. הנסיון של השנים האחרונות הוכיח שאילו היו הציונים מגבירים את מאמציהם, היו יכולים להשיג אפילו באירופה יותר אמצעים כספיים משהשיגו עד עכשיו. ואולם לעת־עתה אין אנו יכולים להקציב תקציב לארץ־ישראל שיעלה על ארבע מאות אלף לי"ש לשנה. תקציב זה מספיק רק למטרות בסוסם של הישובים הקיימים, ואולם כדי להגדיל את העליה, כדי להגדיל את שטח התישבותינו, נחוץ לנו כפלים מזה. אנו דורשים מאמצים יתרים מאת הציונים, ואז נוכל לדרוש קרבנות דומים לאלה מאת בלתי־ציונים.

אפשר לדעתי להגשים את הבית הלאומי, לפחות בקויו העיקריים, בימינו ובדורנו. ואולם לשם כך עלינו להתגבר על מצב הקיפאון. מנוף נוסף להתגברות זו תשמש הרחבת הסוכנות היהודית. ההסתדרות הציונית תחלק עם האחרים את הזכויות הנתונות לה עפ"י המנדט, אבל היא תשאר הכוח המניע להתפתחות גדולה הרבה יותר.

המתנגדים להרחבת הסוכנות מסתפקים בנאומים של קינות ואולם לעשות התישבות אי־אפשר בקינות. אני מבטיח לכם, שאין אני מפגר באינטנסיביות הרגש הציוני, אבל דוקא מפני כך אני רוצה לעשות צעד קדימה אעפ"י שאין אני מתעלם מן הסכנות הצפויות לנו. צריך אומץ רוח כדי להכנס בסכנה ואולם אין זה אומץ רוח להקפא ולחכות לנסים. אין אנו יכולים לגשת עכשיו לשאלת ארץ־ישראל מתוך השקפת הועד האודיסאי. ארץ־ישראל עלתה על במת העולם והעולם הוא קר וקשה.

יש סכנה בהרחבת הסוכנות היהודית, ואולם בנו, בכוחנו, תלוי הדבר להקטין את הסכנות עד למינימום. חייבים אנו לקבל החלטה ברורה. אסור לנו לומר הן ולאו כאחד.

אני רואה לפני את הבית הלאומי היהודי כדבר של ממש בעתיד הקרוב. ענויי טנטלוס באו עלינו. חייבים אנו לפרוץ פרץ בחומה וללכת קדימה.


  1. נאום באמריקה – פברואר 1924  ↩

  2. נאום בלונדון – מאי 1924.  ↩

  3. מהדו"ח בישיבות הועד הפועל הציוני בלונדון ב־22 ביולי 1924.  ↩

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!