היה גַמָל, איש ציד זריז, כּגוֹן סלים אבּוּ־אסחאַק בּרמאללה. בּאלהים, בּיום מן הימים יצא עם בּנוֹ – זה כבר נער גדוֹל היה – ללקוֹט עשׂבים בּשביל גמלם. לקטוּ הרבּה עשׂב, טענוּ את הגמל וּבדרכּם היוּ מחפּשׂים מיני עיקרים, כּפי שיזדמנוּ להם. והם הוֹלכים בּדרך לשוּב הבּיתה. עוֹדם הוֹלכים, עבר עליהם בּפתע פּתאוֹם עדר של איילות. הבריך האיש את גמלוֹ ואמר לבנוֹ: “שבה פה עם הגמל עד שוּבי!” והלך אחרי האיילות. אלוּ היוּ בוֹרחוֹת ונמלטוֹת מפּניו והוּא רץ אחריהן לצוּדן. לבסוֹף שב בּידים ריקוֹת.
בּהעדרוֹ באה ע’וּלה1, פשחה את הנער לשני גזרים וּבלעתהוּ. כּששב הגמל מצא את גמלוֹ במקוֹמוֹ רוֹבץ והילד איננוּ. הבּיט כּה וכה ולא נתעלמוּ מעיניו עקבוֹת הדם. אמר: “טרוֹף טוֹרף בּני!” נהג בּגמלוֹ והלך לדרכּוֹ.
עבר ליד מערה וראה את הע’וּלה, שהיא מרקדת שם משׂוֹבע וּמנחת, והיא מנענעת בּשדיה כבשרווּלים. קלע הצייד אל פּטמה אחד משדיה, ירה חץ והמיתה. מיהר ונכנס אליה וּבקע את בּטנה. מצא את בּנוֹ מוּנח בּבטנה מפוּשח לשני גזרים. הניחוֹ בתוֹך טליתוֹ, קפּלה והשחיל גדיליה, כּיתפה והלך לוֹ.
כּשנכנס לביתוֹ אמר לאשתוֹ: “מרתי בת אנשים! הבאתי לך איילה. אבל בּאלהים, לא אבשלנה אלא בקלחת של אנשים, שמימיהם לא היתה בהם יד הזמן לרעה”. קמה האשה ועברה בכפר לבקש קלחת, שלא נתבּשל בּה עדיין נזיד של אֵבל. אחת אמרה: “דוֹדתי, בּישלנוּ בה בשעת אֵבל בּעלי”. אחרת אמרה: “בּקלחתנוּ בּישלנוּ בשעת אֵבל בּננוּ”. והיא באה אצל כּל האנשים, שיש להם קלחוֹת, אבל לא מצאה גם אחת, שלא נתבּשל בּה נזיד של אֵבל.
חזרה הבּיתה בפחי־נפש. אמר לה בעלה: “למה לא הבאת את הקלחת?” אמרה: “אין בּית שיד הזמן לא היתה בוֹ לרעה, ואין קלחת, שלא נתבּשל בּה נזיד של אֵבל”.
פתח את טליתוֹ ואמר לה: “בּת־שוֹעים, כּל בּני האדם נפגעוּ לפי התוֹר, עכשיו הגיע תוֹרך. זוֹהי האיילה שהבאתי לך”.
אשר האיש יוֹכיחוֹ אלוֹה. כּזה וכזֶה יקרה בעוֹלם!
-
מין שדה גדלת־כּוח וּמזיקה. ↩
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.