האומנת:

וּלְוַאי וְלֹא חָמְקָה אַרְגוֹ בִּיעָף

בֵּינוֹת הַסִּימְפְּלִיגָדִים לְקוֹלְכִידָה,

וְלֹא נִכְרַת בְּפֶּלִיאוֹן הָאֹרֶן

לָתֵת מָשׁוֹט בִּידֵי הַגִּבּוֹרִים

אֶת צֶמֶר־הַזָּהָב לִכְבּוֹשׁ לַמֶּלֶךְ.

אוֹ־אָז לֹא לִהֲטָה בְּלֵב גְּבִרְתִּי

אֵשׁ אַהֲבַת יָסוֹן, וּבְשַׁעַר יוֹלְקוֹס

לֹא בָּאָה אַחֲרָיו וְלֹא הִדִּיחָה

אֶת הַנְּסִיכוֹת לְרֶצַח אֲבִיהֶן,

וְכָךְ גָּלְתָה עִם בְּנֵי־בֵּיתָהּ קוֹרִינְתָּה.

אָמְנָם, עַד־מְהֵרָה חִבָּה נוֹדְעָה לָהּ

מִבְּנֵי עַמָּהּ שֶׁל אֶרֶץ מִקְלָטָהּ

וְעִם יָסוֹן הָיְתָה הִיא שְׁכֶם אֶחָד

(הִנֵּה כִּי כֵן הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר

בִּשְׁכוֹן שָׁלוֹם בֵּין בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ!) –

אוּלָם עַתָּה אֵיבָה בַּכֹּל וָנֶגַע:

יָסוֹן נָטַשׁ גְּבִרְתִּי עִם יְלָדָיו

וּבָא בִּבְרִית עִם עֶרֶשׂ הַמַּלְכוּת,

עִם בַּת קְרֵיאוֹן, כִּי הוּא שַׁלִּיט הָאָרֶץ.

מֵדֵאָה הַדְּווּיָה וְהַמָּשְׁפֶּלֶת

זוֹעֶקֶת עַל שְׁבוּעוֹת וּתְקִיעַת־כָּף

שֶׁחֻלְּלוּ, וְהָאֵלִים תָּעִיד

עַל טוֹבָתָהּ אֲשֶׁר כָּפָה יָסוֹן.

מֵעֵת שָׁמְעָה, כִּי בַּעֲלָה בָּגַד בָּהּ,

שׁוֹכֶבֶת הִיא צָמָה וּמִתְמַכֶּרֶת

לֶעֱנוּתָהּ, וְדִמְעָתָהּ כַּנַּחַל.

רֹאשָׁהּ מָשְׁפָּל, וְלֹא תָרִים עֵינַיִם,

כְּסֶלַע בְּלֶב־יָם אָטְמוּ אָזְנֶיהָ

מִשְּׁמוֹעַ תַּנְחוּמוֹת מִפִּי רֵעִים,

רַק לְעִתִּים תַּפְשִׁיל צַוַּאר הַלֹּבֶן

וּבְשִׂיחַ עִם נַפְשָׁהּ תִּבְכֶּה עַל אַבָּא,

עַל מְכוֹרָה, עַל כָּל אֲשֶׁר בָּגְדָה בָּם

לִנְדּוֹד עִם אִישׁ אֲשֶׁר הִנֵּה יִבְזֶנָּה.

עַכְשָׁו תֶּחְזֶה, אֻמְלֶלֶת, מִבְּשָׂרָהּ

אֶת מַר סוֹפוֹ שֶׁל הַנּוֹטֵשׁ מוֹלֶדֶת.

שׂוֹנֵאת הִיא אֶת בָּנֶיהָ, גַּם מַרְאֵה

פְּנֵיהֶם לֹא יְשַׂמְּחֶנָּה. חוֹשְׁשַׁתְנִי

שֶׁהִיא זוֹמֶמֶת רָע. לֵב פֶּרֶא לָהּ

וְלֹא יִשָּׂא כָּל עָוֶל. יְדַעְתִּיהָ,

עַל כֵּן מָלֵאתִי פַּחַד. נוֹרָאָה הִיא,

וְכָל שֶׁיִּתְגָּרֶה בָּהּ, לֹא חִישׁ־קַל

יִזְכֶּה לִקְטוֹף אֶת פְּרִי הַנִּצָּחוֹן.

אַךְ שׁוּר: מִן הַמֵּרוֹץ שָׁבִים בָּנֶיהָ.

הֵם לֹא יִשְׁעוּ אֶל צַעַר הוֹרָתָם.

כִּי זָרוּ מַכְאוֹבוֹת לְלֵב הַיֶּלֶד.

הפדגוג:

הַנֶּכֶס הַוָּתִיק שֶׁל בֵּית גְּבִרְתֵּנוּ!

עַל מָה בָּדָד פֹּה תַעַמְדִי בַּשַּׁעַר

וְאֶל נַפְשֵׁךְ תִּבְכִּי עַל צָרוֹתֵינוּ?

וְאֵיךְ נוֹתְרָה מֵדֵאָה בִּלְעָדַיִךְ?

האומנת:

בֶּן־לְוָיָה זָקֵן שֶׁל בְּנֵי יָסוֹן!

בַּצַּר לָאֲדוֹנִים הֲלֹא יִדְווּ

גַּם הַמְּשָׁרְתִים, וּכְמוֹ צָרַת נַפְשָׁם הִיא.

הִנֵּה כִּי כֵן כָּבַד עָלַי הַצַּעַר,

עֲדֵי יָצָאתִי הֵנָּה לְתַנּוֹת

צָרַת גְּבִרְתִּי מוּל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.

הפדגוג:

וְעוֹד לֹא תַם בִּכְיָהּ שֶׁל הָאֻמְלֶלֶת?

האומנת:

הוֹ לֹא! עוֹד לֹא הִגִּיעַ עַד הַחֵצִי.

הפדגוג:

פְּתַיָּה, – (אִם כֵּן יָאֶה לוֹמַר עַל גְּבֶרֶת), –

הִיא לֹא יוֹדְעָה, כִּי אֵיד חָדָשׁ נָכוֹן לָהּ.

האומנת:

מָה הַדָּבָר, זָקֵן? אַל תְּכַחֵד.

הפדגוג:

לֹא כְלוּם… וְצַר לִי עַל פְּלִיטַת־הַפֶּה.

האומנת:

בִּפְאַת־זְקָנְךָ! דִּין מְשָׁרְתִים לִשְׁנֵינוּ,

וְסוֹד אֶשְׁמוֹר כָּמוֹךָ, אִם גְּזֵרָה הִיא.

הפדגוג:

מוּל בֵּית־קוּבְיָה, הוּא סוֹד זִקְנֵי־הָעִיר

עִם עֵין־פֵרֵנֶה הַקָּדוֹשׁ, עָבַרְתִּי,

וּבְהִתְחַפְּשִׂי כְּלֹא מַקְשִׁיב, שָׁמַעְתִּי,

כִּי הַשַּׁלִיט קְרֵיאוֹן זוֹמֵם לִגְזוֹר

גֵּרוּשׁ עַל הַיְלָדִים וְהוֹרָתָם

מִגְּבוּל קוֹרִינְתְּ. הַאִם שְׁמוּעַת־אֱמֶת הִיא –

זֹאת לֹא אֵדַע. וּלְוַאי וְאֶתְבַּדֶּה.

האומנת:

הֲכִי יַפְקִיר יָסוֹן בָּנָיו לְסֵבֶל,

אֲפִילוּ הִתְקוֹטֵט עִם הוֹרָתָם?

הפדגוג:

חִתּוּן חָדָשׁ דּוֹחֶה אֶת הַיָּשָׁן,

וְאֵין יסון אוֹהֵב עוֹד בַּיִת זֶה.

האומנת:

אֲבוֹי אִם יִתְחוֹלֵל אָסוֹן שֵׁנִי,

וְאָנוּ הָרִאשׁוֹן עוֹד לֹא דָלִינוּ.

הפדגוג:

שִׁמְרִי, אֵפוֹא, הַסּוֹד, כִּי לֹא תִכְשַׁרְנָה

אָזְנֶיהָ לְשָׁמְעוֹ בְּטֶרֶם עֵת.

האומנת:

רָאוּ, בָּנִים, כָּזֶהוּ אֲבִיכֶם!

אָרוּר יִהְיֶה… אַךְ לֹא! הֵן אֲדוֹנִי הוּא…

אוּלָם נִמְצָא, כִּי הוּא עוֹכֵר בֵּיתוֹ.

הפדגוג:

זֶה דֶּרֶךְ כָּל אֱנוֹשׁ! הֲרַק עַכְשָׁו,

בְּהִתְאַכְזֵר יָסוֹן לִשְׁנֵי בָּנָיו

לְמַעַן עֶרֶשׂ־כְּלוּלוֹתָיו, הֻבְרַר לָךְ,

כִּי הָאָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ?

האומנת:

הַבַּיְתָה לְכוּ, בָּנִים. עוֹד יִהְיֶה טוֹב.

וּרְאֵה, שָׁמְרֵם הֵיטֵב וְהַרְחִיקֵם נָא

מֵעַל אִמָּם בְּעוֹד גּוֹעֵשׁ רוּחָהּ.

הִיא כְּבָר לָטְשָׁה בָּהֶם מַבָּט שֶׁל זַעַם

וּכְמוֹ חוֹרֶשֶׁת־רָע. הִיא לֹא תִּשְׁקוֹט,

עֲדֵי יָחוּל הָרַעַם – מִי יִתֵּן,

עַל רֹאשׁ שׂוֹנְאִים, וְלֹא הָאוֹהֲבִים.