רקע
אֶוּריפִּידֶס
שתי פרשיות מתוך מדאה

 

א. שִׂיחַ הָאוֹמֶנֶת וְהַפַּדְגוֹג    🔗

האומנת:

וּלְוַאי וְלֹא חָמְקָה אַרְגוֹ בִּיעָף

בֵּינוֹת הַסִּימְפְּלִיגָדִים לְקוֹלְכִידָה,

וְלֹא נִכְרַת בְּפֶּלִיאוֹן הָאֹרֶן

לָתֵת מָשׁוֹט בִּידֵי הַגִּבּוֹרִים

אֶת צֶמֶר־הַזָּהָב לִכְבּוֹשׁ לַמֶּלֶךְ.

אוֹ־אָז לֹא לִהֲטָה בְּלֵב גְּבִרְתִּי

אֵשׁ אַהֲבַת יָסוֹן, וּבְשַׁעַר יוֹלְקוֹס

לֹא בָּאָה אַחֲרָיו וְלֹא הִדִּיחָה

אֶת הַנְּסִיכוֹת לְרֶצַח אֲבִיהֶן,

וְכָךְ גָּלְתָה עִם בְּנֵי־בֵּיתָהּ קוֹרִינְתָּה.

אָמְנָם, עַד־מְהֵרָה חִבָּה נוֹדְעָה לָהּ

מִבְּנֵי עַמָּהּ שֶׁל אֶרֶץ מִקְלָטָהּ

וְעִם יָסוֹן הָיְתָה הִיא שְׁכֶם אֶחָד

(הִנֵּה כִּי כֵן הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר

בִּשְׁכוֹן שָׁלוֹם בֵּין בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ!) –

אוּלָם עַתָּה אֵיבָה בַּכֹּל וָנֶגַע:

יָסוֹן נָטַשׁ גְּבִרְתִּי עִם יְלָדָיו

וּבָא בִּבְרִית עִם עֶרֶשׂ הַמַּלְכוּת,

עִם בַּת קְרֵיאוֹן, כִּי הוּא שַׁלִּיט הָאָרֶץ.

מֵדֵאָה הַדְּווּיָה וְהַמָּשְׁפֶּלֶת

זוֹעֶקֶת עַל שְׁבוּעוֹת וּתְקִיעַת־כָּף

שֶׁחֻלְּלוּ, וְהָאֵלִים תָּעִיד

עַל טוֹבָתָהּ אֲשֶׁר כָּפָה יָסוֹן.

מֵעֵת שָׁמְעָה, כִּי בַּעֲלָה בָּגַד בָּהּ,

שׁוֹכֶבֶת הִיא צָמָה וּמִתְמַכֶּרֶת

לֶעֱנוּתָהּ, וְדִמְעָתָהּ כַּנַּחַל.

רֹאשָׁהּ מָשְׁפָּל, וְלֹא תָרִים עֵינַיִם,

כְּסֶלַע בְּלֶב־יָם אָטְמוּ אָזְנֶיהָ

מִשְּׁמוֹעַ תַּנְחוּמוֹת מִפִּי רֵעִים,

רַק לְעִתִּים תַּפְשִׁיל צַוַּאר הַלֹּבֶן

וּבְשִׂיחַ עִם נַפְשָׁהּ תִּבְכֶּה עַל אַבָּא,

עַל מְכוֹרָה, עַל כָּל אֲשֶׁר בָּגְדָה בָּם

לִנְדּוֹד עִם אִישׁ אֲשֶׁר הִנֵּה יִבְזֶנָּה.

עַכְשָׁו תֶּחְזֶה, אֻמְלֶלֶת, מִבְּשָׂרָהּ

אֶת מַר סוֹפוֹ שֶׁל הַנּוֹטֵשׁ מוֹלֶדֶת.

שׂוֹנֵאת הִיא אֶת בָּנֶיהָ, גַּם מַרְאֵה

פְּנֵיהֶם לֹא יְשַׂמְּחֶנָּה. חוֹשְׁשַׁתְנִי

שֶׁהִיא זוֹמֶמֶת רָע. לֵב פֶּרֶא לָהּ

וְלֹא יִשָּׂא כָּל עָוֶל. יְדַעְתִּיהָ,

עַל כֵּן מָלֵאתִי פַּחַד. נוֹרָאָה הִיא,

וְכָל שֶׁיִּתְגָּרֶה בָּהּ, לֹא חִישׁ־קַל

יִזְכֶּה לִקְטוֹף אֶת פְּרִי הַנִּצָּחוֹן.

אַךְ שׁוּר: מִן הַמֵּרוֹץ שָׁבִים בָּנֶיהָ.

הֵם לֹא יִשְׁעוּ אֶל צַעַר הוֹרָתָם.

כִּי זָרוּ מַכְאוֹבוֹת לְלֵב הַיֶּלֶד.


הפדגוג:

הַנֶּכֶס הַוָּתִיק שֶׁל בֵּית גְּבִרְתֵּנוּ!

עַל מָה בָּדָד פֹּה תַעַמְדִי בַּשַּׁעַר

וְאֶל נַפְשֵׁךְ תִּבְכִּי עַל צָרוֹתֵינוּ?

וְאֵיךְ נוֹתְרָה מֵדֵאָה בִּלְעָדַיִךְ?


האומנת:

בֶּן־לְוָיָה זָקֵן שֶׁל בְּנֵי יָסוֹן!

בַּצַּר לָאֲדוֹנִים הֲלֹא יִדְווּ

גַּם הַמְּשָׁרְתִים, וּכְמוֹ צָרַת נַפְשָׁם הִיא.

הִנֵּה כִּי כֵן כָּבַד עָלַי הַצַּעַר,

עֲדֵי יָצָאתִי הֵנָּה לְתַנּוֹת

צָרַת גְּבִרְתִּי מוּל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.


הפדגוג:

וְעוֹד לֹא תַם בִּכְיָהּ שֶׁל הָאֻמְלֶלֶת?


האומנת:

הוֹ לֹא! עוֹד לֹא הִגִּיעַ עַד הַחֵצִי.


הפדגוג:

פְּתַיָּה, – (אִם כֵּן יָאֶה לוֹמַר עַל גְּבֶרֶת), –

הִיא לֹא יוֹדְעָה, כִּי אֵיד חָדָשׁ נָכוֹן לָהּ.


האומנת:

מָה הַדָּבָר, זָקֵן? אַל תְּכַחֵד.


הפדגוג:

לֹא כְלוּם… וְצַר לִי עַל פְּלִיטַת־הַפֶּה.


האומנת:

בִּפְאַת־זְקָנְךָ! דִּין מְשָׁרְתִים לִשְׁנֵינוּ,

וְסוֹד אֶשְׁמוֹר כָּמוֹךָ, אִם גְּזֵרָה הִיא.


הפדגוג:

מוּל בֵּית־קוּבְיָה, הוּא סוֹד זִקְנֵי־הָעִיר

עִם עֵין־פֵרֵנֶה הַקָּדוֹשׁ, עָבַרְתִּי,

וּבְהִתְחַפְּשִׂי כְּלֹא מַקְשִׁיב, שָׁמַעְתִּי,

כִּי הַשַּׁלִיט קְרֵיאוֹן זוֹמֵם לִגְזוֹר

גֵּרוּשׁ עַל הַיְלָדִים וְהוֹרָתָם

מִגְּבוּל קוֹרִינְתְּ. הַאִם שְׁמוּעַת־אֱמֶת הִיא –

זֹאת לֹא אֵדַע. וּלְוַאי וְאֶתְבַּדֶּה.


האומנת:

הֲכִי יַפְקִיר יָסוֹן בָּנָיו לְסֵבֶל,

אֲפִילוּ הִתְקוֹטֵט עִם הוֹרָתָם?


הפדגוג:

חִתּוּן חָדָשׁ דּוֹחֶה אֶת הַיָּשָׁן,

וְאֵין יסון אוֹהֵב עוֹד בַּיִת זֶה.


האומנת:

אֲבוֹי אִם יִתְחוֹלֵל אָסוֹן שֵׁנִי,

וְאָנוּ הָרִאשׁוֹן עוֹד לֹא דָלִינוּ.


הפדגוג:

שִׁמְרִי, אֵפוֹא, הַסּוֹד, כִּי לֹא תִכְשַׁרְנָה

אָזְנֶיהָ לְשָׁמְעוֹ בְּטֶרֶם עֵת.


האומנת:

רָאוּ, בָּנִים, כָּזֶהוּ אֲבִיכֶם!

אָרוּר יִהְיֶה… אַךְ לֹא! הֵן אֲדוֹנִי הוּא…

אוּלָם נִמְצָא, כִּי הוּא עוֹכֵר בֵּיתוֹ.


הפדגוג:

זֶה דֶּרֶךְ כָּל אֱנוֹשׁ! הֲרַק עַכְשָׁו,

בְּהִתְאַכְזֵר יָסוֹן לִשְׁנֵי בָּנָיו

לְמַעַן עֶרֶשׂ־כְּלוּלוֹתָיו, הֻבְרַר לָךְ,

כִּי הָאָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ?


האומנת:

הַבַּיְתָה לְכוּ, בָּנִים. עוֹד יִהְיֶה טוֹב.

וּרְאֵה, שָׁמְרֵם הֵיטֵב וְהַרְחִיקֵם נָא

מֵעַל אִמָּם בְּעוֹד גּוֹעֵשׁ רוּחָהּ.

הִיא כְּבָר לָטְשָׁה בָּהֶם מַבָּט שֶׁל זַעַם

וּכְמוֹ חוֹרֶשֶׁת־רָע. הִיא לֹא תִּשְׁקוֹט,

עֲדֵי יָחוּל הָרַעַם – מִי יִתֵּן,

עַל רֹאשׁ שׂוֹנְאִים, וְלֹא הָאוֹהֲבִים.



 

ב. נְאֻם מֵדֵאָה אֶל נְשֵׁי קוֹרִינְתְּ    🔗

נְשֵׁי קוֹרִינְתְּ, יָצָאתִי מִבֵּיתִי

לִמְנוֹעַ קִטְרוּגְכֶן. רַבִּים, יָדַעְתִּי,

הַנֶּחְשָׁבִים גֵּאִים, אִם נֶחְבָּאִים הֵם,

וְאִם מְעֹרָבִים עִם הַבְּרִיּוֹת.

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר מִצֶּנַע חַיֵּיהֶם

יִתְלוּ בָּהֶם עֲווֹן קַלּוּת־הַדַּעַת.

כִּי הָאָדָם אַךְ לְעֵינָיו יִשְׁפּוֹט,

וּבְטֶרֶם יַעֲמוֹד עַל טִיב רֵעֵהוּ,

שִׂנְאַת־חִנָּם יִרְחַשׁ לוֹ בִּלְבָבוֹ.

אָמְנָם, הַגֵּר בָּאָרֶץ חוֹבָתוֹ הִיא

לִשְׁמוֹר אֶת נִימוּסֶיהָ. אַךְ אֶזְרָח –

גַּם הוּא לֹא יִנָּקֶה עוֹד, אִם בְּרַהַב

וּבְלִי נִימוּס יַדְאִיב אֶת זוּלָתוֹ.


אֲנִי – שׁוֹאַת־פִּתְאֹם הִכַּתְנִי נָפֶשׁ

וְכָל חֶמְדּוֹת־חַיִּים עָלַי הִמְאִיסָה.

עַל־כֵּן, יְדִידוֹתַי, חָפַצְתִּי מָוֶת.

כִּי זֶה שֶׁמְּשּׂוֹשׁ־חַיַּי הָיָה, אִישִׁי,

נִמְצָא שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ לִבְלִיַּעַל!


מִכָּל יְצוּר בַּר־נֶפֶשׁ וּבַר־דַּעַת

אֵין עוֹד אֻמְלָל כָּמוֹנוּ הַנָּשִׁים.

הוֹן־תּוֹעָפוֹת נִתֵּן בִּמְחִיר הַבַּעַל,

וּלְסוֹף – אָדוֹן קָנִינוּ לְגוּפֵנוּ, –

וְהִיא צָרָה גְדוֹלָה מִקּוֹדַמְתָּהּ.

וְכָאן הַפּוּר: אִם טוֹב הָאִישׁ, אוֹ רָע הוּא?

כִּי גֵרוּשִׁין חֶרְפָּה הִיא לָאִשָּׁה,

וְאַף אֵינָהּ מֻתֶּרֶת לְמָאֵן בּוֹ.

וְאִם תָּבוֹא לְאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

שֶׁזָּרוּ לָהּ חֻקָּהּ וְנִימוּסֶיהָ,

אֵיךְ תְּנַחֵשׁ הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר

לִנְהוֹג בְּבַעֲלָהּ – וְלֹא לִמְּדוּהָ?

אָמְנָם בְּאִם תִּשְׁקוֹד וְאַף תַּצְלִיחַ,

וְהוּא יֵאוֹת לִמְשׁוֹךְ עִמָּהּ בָּעֹל –

מַה טּוֹב חֶלְקָהּ; וָלֹא – מוּטָב הַמָּוֶת!

וְכֵן אִם צַר לוֹ בֵּין כָּתְלֵי־בֵּיתוֹ,

הֲלֹא יֵצֵא הַחוּצָה, וְיִרְוַח לוֹ

בְּסוֹד רֵעִים אוֹ שִׂיחַ בְּנֵי־גִילוֹ; –

הִיא – אֵין לָהּ אֶלָּא הוּא, וְהוּא בִּלְבַד.

הֵם טוֹעֲנִים, כִּי אָנוּ בְּצֵל בַּיִת

יוֹשְׁבוֹת שַׁאֲנַנּוֹת, בְּעֵת שֶׁהֵם

אוֹסְרִים קְרָבוֹת בְּחֶרֶב. דִּבְרֵי־הֶבֶל!

מֵאָה קְרָבוֹת, וְלֹא לֵדָה אַחַת!


אַךְ לֹא כְּחֶלְקְכֶן חֶלְקִי הַמָּר:

הֵן יֵשׁ לָכֵן בֵּית־אָב וְעִיר־מוֹלֶדֶת

וְחוּג רֵעִים לְנֹעַם וּשְׂמָחוֹת;

אֲנִי כָּאן נָכְרִיָּה בְּאֵין מוֹשִׁיעַ,

וּמִתְעַלֵּל בִּי אִישׁ, שֶׁלְּקָחַנִי

לִמְקוֹם נֵכָר, כְּקַחַת הַשָּׁלָל.

לֹא אֵם לִי, וְלֹא אָח, וְלֹא גוֹאֵל,

לִהְיוֹת לִי חוֹף־מִבְטָח לְעֵת צָרָה.

עַל־כֵּן אֲבַקְּשְׁכֶן אַךְ זֹאת בִּלְבַד:

לְעֵת אֶמְצָא הַדֶּרֶךְ הַיָּאוּת

לִנְקוֹם בְּבַעֲלִי כָּל כָּל הָעָוֶל,

שִׁמְרוּ הַסּוֹד! נָשִׁים לִבָּן כַּדּוֹנַג,

וְהוּא נָמֵס מִקְּרָב וְלַהַט־חֶרֶב,

אַךְ עֶרֶשׂ־דּוֹדֵיהֶן כִּי תְּחֻלַּל,

אֵין כְּמוֹתָן בְּתַאֲוַת־הָרֶצַח.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35588 יצירות מאת 1814 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12120 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!