יָמִים רַבִּים הָיְתָה אֲמֵרִיקָה מְיֻשֶּׁבֶת שְׁבָטִים אִנְדִיאַנִים שׁוֹנִים, שֵׁבֶט־שֵׁבֶט וּשְׂפָתוֹ, וּמִנְהָגָיו וְאֹרַח־חַיָּיו. הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה רָאוּ עַצְמָם כְּעַמִּים נִפְרָדִים, וְהָיוּ צוֹרְרִים זֶה אֶת זֶה, פּוֹשְׁטִים זֶה עַל זֶה וְיוֹצְאִים זֶה עַל זֶה לַמִּלְחָמָה, עַד שֶׁבָּאוּ הַסְּפָרַדִּים, בַּמֵּאָה הַשֵּׁשׁ־עֶשְׂרֵה לַסְּפִירָה הַמְּקֻבֶּלֶת, וְכָבְשׁוּ שְׁטָחִים גְּדוֹלִים בָּאָרֶץ וְהִתְחִילוּ לְדַכֵּא אֶת תּוֹשָׁבֵי הָאָרֶץ הַקְּדוּמִים. אָז נִצְנְצָה בְּלֵב הַשְּׁבָטִים הָאִנְדִיאַנִים לָרִאשׁוֹנָה הַהַכָּרָה, כִּי עַם אֶחָד הֵם.

הָרַעְיוֹן הַזֶּה עַל אַחֲוַת הַגֶּזַע הָאִנְדִיאַנִי מֻבָּע גַּם בְּסִפּוּר זֶה עַל פָּרָשַׁת חַיָּיו הַמֻּפְלָאִים שֶׁל בֶּן שֵׁבֶט הַנַּוַּחִים, שֶׁלֻּקַח בְּיַלְדוּתוֹ בַּשְׁבִי וְנִתְחַנֵּךְ בְּבֵית אֲנָשִׁים מִשֵּׁבֶט אַחֵר, שֵׁבֶט טֶוָה, שֶׁאִמְּצוּהוּ לְבֵן לָהֶם, וְסוֹפוֹ שֶׁנִּשְׁאַר נֶאֱמָן לְשִׁבְטוֹ, וְלֹא בָּגַד גַּם בַּשֵּׁבֶט הַשֵּׁנִי אֲשֶׁר אֲסָפָהוּ אֵלָיו, כִּי אִם עָשָׂה שָׁלוֹם בֵּין שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים הָאוֹיְבִים.

 

א. הַמִּלְחָמָה לְיַד כְּפַר־הַדֹּב    🔗

– כֵּן, אֲדוֹנִי הָאִישׁ הַלָּבָן, נְכוֹנִים הַדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמָעְתָּ. נַוַּח אֲנִי מִבֵּית אָבִי, וְלוּלֵא נָגַע בִּי אִישׁ־הַמִּלְחָמָה מִשֵׁבֶט טֶוָה, בְּמִקְרֶה, בַּחֲנִיתוֹ, וְהָיִיתִי נַוַּח עַד סוֹף יָמַי. אוּלָם פְּגִיעַת־חֲנִית זוֹ הִיא אֲשֶׁר עָשְׂתָה אוֹתִי לְבֶן שֵׁבֶט־טֶוָה, וְלִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי לֹא עַל הַגְּרוּעִים בֵּין אַנְשֵׁי־שֵׁבֶט זֶה אֵחָשֵׁב.

כָּךְ עָנַנִי מַנְהִיג־הַשֵּׁבֶט הַזָּקֵן, עַל יְדֵי הָאִישׁ הַמֵּלִיץ בֵּינֵינוּ.

יוֹם אֶחָד בְּסוֹף הָאָבִיב יָשַׁבְתִּי בִּכְפַר סַן אִלְדֶפוֹנְסוֹ¹, בְּ“בֵית־הַמּוֹעֵד”, אוֹ הַ“קִּיוָה” שֶׁל הַכְּפָר. לְרֹאשׁ־הַכְּפָר (“הַקַּצִיק”) הִתְוַדַּעְתִּי עַל יְדֵי יְדִידִים אֲחָדִים שֶׁלִּי מִסַּנְטָה פֶה. הֵם אָמְרוּ לַזָּקֵן, כִּי אָמְנָם לָבָן אֲנִי, אֲבָל לִבִּי הוּא לֵב אִנְדִיאַנִי שְׁחוֹר־הָרַגְלַיִם, כִּי בְּשֵׁבֶט אִנְדִיאַנִי גֻדַּלְתִּי. הַזָּקֵן הִזְמִין אוֹתִי לָבוֹא אֶל כְּפָרוֹ, הוֹשִׁיבַנִי בְּחֶדֶר קָטָן וְלָבָן, שֶׁקִּירוֹתָיו הָיוּ מְסֻיָּדִים לָטֹהַר, וּרְשׁוּת נָתַן לִי לְבַקֵּר בַּ“קִּיוָה” הַקְּדוֹשָׁה, זֶה “בֵּית־הַמּוֹעֵד” שֶׁל הַכְּפָר. מְאֹד נִכְסַפְתִּי לָדַעַת אֶת פָּרָשַׁת חַיֵּי הָאִישׁ, חַיִּים רַבֵּי־מְאֹרָעוֹת, מְלֵאֵי עֹז וּגְבוּרָה וְאֹמֶץ־לֵב, אֲשֶׁר דְּבָרִים מְעַטִּים עֲלֵיהֶם הִגִּיעוּ לְאָזְנַי. וְהַזָּקֵן הִבְטִיחַנִי לְסַפֵּר לִי אֶת קוֹרוֹתָיו בִּשְׁעוֹת הַמְּנוּחָה. וְלֹא רַב הָיָה הַפְּנַאי בְּיָדוֹ, כִּי עֲבוֹדָה רַבָּה הָיְתָה לְפָנָיו: לְעַבֵּד אֵת שְׂדוֹת הַתִּירָס וּלְהָקִים תְּעָלוֹת־הַשְׁקָאָה.

כָּךְ נִזְדַּמַּנְתִּי בְּאוֹתוֹ יוֹם בְּחֹדֶשׁ נִיסָן לַכְּפָר הָאִנְדִיאַנִּי הַיָּשָׁן שֶׁל שֵׁבֶט טֶוָה. הַכְּפָר הָזָה עָמַד עַל תִּלּוֹ עוֹד יָמִים רַבִּים לִפְנֵי מַסָּעוֹ שֶׁל קוֹלוּמְבּוּס לַאֲמֵרִיקָה. אֵיזֶה רֶטֶט שֶׁל יִרְאַת־הַכָּבוֹד מִלֵּא אֶת לִבִּי, כְּשֶׁיָּרַדְתִּי בַּפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל הַ“קִּיוָה” אֲשֶׁר מִתַּחַת לָאֲדָמָה. בְּחֶדֶר זֶה, כְּאַרְבָּעִים צַעַד רָחְבּוֹ, וְאַרְבָּעִים צַעַד אָרְכּוֹ, הָיוּ מִתְכַּנְּסִים לַאֲסֵפָה, מֵאוֹת בַּשָּׁנִים, מַנְהִיגֵי הַשֵּׁבֶט הָאִנְדִיאַנִּי, זְקֵנָיו, כֹּהֲנָיו וְ“לֵיצָנֵי־הַקֹּדֶשׁ”. סַף־הַמַּדְרֵגָה נִמְצָא מֵאֲחוֹרֵי הַכִּירַיִם. כַּאן בָּעֲרָה אֵשׁ הַקֹּדֶשׁ תָּמִיד.

וּבְמֶרְחָק מַה מִּשָּׁם נִרְאָה פֶּתַח קָטָן לְמַטָּה, זֶה הַפֶּתַח לָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, לְפִי אֱמוּנָתָם. לְאֹרֶךְ קִירוֹת הַ“קִּיוָה” נִמְשַׁךְ סַפְסָל שֶׁל לְבֵנִים בִּלְתִּי שְׂרוּפוֹת, מְקוֹם־מוֹשָׁב לְזִקְנֵי הַשֵּׁבֶט. מֵעַל לַסַּפְסָל, עַל גַּבֵּי הַקִּיר הָאָפֹר, הָיוּ מְצֻיָּרִים שְׁנֵי נְחָשִׁים עוֹטֵי־נוֹצָה, וּבֵינֵיהֶם – הָאָב־הַשֶּׁמֶשׁ, הָאֵם־הַלְּבָנָה וּבְנֵיהֶם הַכּוֹכָבִים, וְכֵן גַּם דְּמֻיּוֹת אֲחֵרוֹת, סִמְלֵי הָעֲנָנִים, הַגֶּשֶׁם וְהָרוּחַ. חָפַצְתִּי לָדַעַת פֵּשֶׁר הַצִּיּוּרִים הָאֵלֶּה, אֲבָל בְּבִקּוּרֵי הָרִאשׁוֹן בַּ“קִּיוָה” נִמְנַעְתִּי מִלִּשְׁאוֹל שְׁאֵלוֹת. לְאַט לְאַט הִתְקָרַבְתִּי אֶל הַזָּקֵן, וְהוּא סִפֵּר לִי עַל מִנְהָגֵיהֶם וְאֹרַח חַיֵּיהֶם שֶׁל בְּנֵי שֵׁבֶט טֶוָה, וְכֵן הִרְשָׁה לִי לְהִמָּצֵא בִּשְׁעַת עֲבוֹדַת־הַקֹּדֶשׁ, וְעֵינַי רָאוּ מַחֲזוֹת־פֻּלְחָן², אֲשֶׁר לֹא רָאוּ עוֹד אֲנָשִׁים לְבָנִים לְפָנַי. שְׁנֵי יְרָחִים יָשַׁבְתִּי בַּכְּפָר הַזֶּה, וְיוֹם־יוֹם כִּמְעַט הוֹלִיכַנִי הַזָּקֵן אֶל “בֵּית־מוֹעֲדָם”. כָּאן, בַּמַּרְתֵּף הַחֲרִישִׁי וְהַצּוֹנֵן הַזֶּה, סִפֵּר לִי אֶת קוֹרוֹת־חַיָּיו.

אֲנִי רָשַׁמְתִּי לִי אֶת סִפּוּר־הַזָּקֵן מִפִּי הָאִישׁ הַמֵּלִיץ בֵּינֵינוּ, שֶׁנִּקְרָא בְּפִי אַנְשֵׁי הַשֵּׁבֶט בְּשֵׁם “עָב קַל”. נָעִים הָיָה הַסִּפּוּר לְאָזְנַי, וּבְחֵפֶץ־לֵב כָּתַבְתִּי אֶת הַדְּבָרִים עַל הַגִּלָּיוֹן. מְקַוֶּה אֲנִי, כִּי גַּם אַתֶּם תִּקְרְאוּ בְּרָצוֹן אֶת פָּרָשַׁת חַיֵּי וַמְפּוּס, נְשִׂיא הַשֵּׁבֶט.

_______________

חֵפֶץ אֲנִי לְסַפֵּר אֶת קוֹרוֹת חַיַּי לְאִישׁ־לָבָן שְׁחוֹר־הָרַגְלַיִם, יְדִיד כָּל שִׁבְטֵי הָאִנְדִיאַנִים, הַיּוֹשְׁבִים בַּמִּדְבָּר, בָּעֲמָקִים וּבֶהָרִים. נַוַּח אֲנִי מִלֵּדָה. אַרְבָּעָה הָיִינוּ – אָבִי, אִמִּי, אָחִי וָאָנִי. אָחִי, “כֵּף³ בּוֹדֵד” שְׁמוֹ, הָיָה צָעִיר מִמֶּנִּי בְּשָׁלשׁ שָׁנִים, וְחַלָּשׁ הָיָה, חוֹלָנִי. אֲנִי הָיִיתִי עוֹזֵר לְאִמִּי לְטַפֵּל בּוֹ, וְהוּא רָאָה בִּי אֵם שְׁנִיָּה. הַנַּוַּחִים הֵם שֵׁבֶט גָּדוֹל מְאֹד, וְאֵין הָאָרֶץ נוֹשֵׂאת⁴ אוֹתָם לָשֶׁבֶת יָחַד. עַל כֵן הֵם נוֹדְדִים עַד הַיּוֹם, בָּתֵּי־אָבוֹת בּוֹדְדִים, בַּמִּדְבָּר וּבְרָמוֹת־הַמִּישׁוֹר, הַגְּבָרִים יוֹצְאִים לְצַיִד, וְהַנָּשִׁים עִם הַיְלָדִים מְלַקְּטִים שָׁרָשִׁים טוֹבִים לְמַאֲכָל, אֱגוֹזִים וְגַרְגְּרֵי־פֶרִי. אָבִי הָיָה מַנְהִיג, רֹאשׁ בֵּית־אָב שֶׁהֵכִיל כְּעֶשְׂרִים מִשְׁפָּחוֹת. יַחַד הָיִינוּ נוֹדְדִים, יַחַד נָטִינוּ אֶת מַחֲנֵנוּ. שׁוֹטַטְנוּ לְאֹרֶךְ הַנָּהָר סַן־חוּאַן וּמִצָּפוֹן לוֹ;

הִרְחַקְנוּ מִזְרָחָה, לָעֲרָבוֹת הַמִּשְׂתָּרְעוֹת לְאֵין קֵץ; שָׁם רְעוּ רְאֵמִים רַבִּים וַאֲנַחְנוּ הֵיטַבְנוּ לִבֵּנוּ בִּבְשָׂרָם הַשָּׁמֵן; הָלַכְנוּ דָרוֹמָה, עַד לְהַרְרֵי שֵׁבֶט־הָאַפַּשִׁים; רָאשֵׁי הֶהָרִים הָאֵלֶּה מְכֻסִּים שֶׁלֶג, וּבְמִדְרוֹנֵיהֶם צוֹמְחִים יַעֲרוֹת־אֹרֶן. וְגַם מֵעֲרָבָה פָּנִינוּ, עַד קוֹלוֹרַדּוֹ, וְיֵשׁ אֲשֶׁר הִגַּעְנוּ לְמָקוֹם שׁוֹמֵם כָּל־כַּךְ, שֶׁהַלֵּב הָיָה מִתְכַּוֵּץ מִפַּחַד.

מְלֶאכֶת־הַצַּיִד הָיְתָה בְעֵינֵי אֲבִי מְלָאכָה קָשָׁה וּמְשַׁעֲמֶמֶת. אִם הִצְלִיחַ לְהַשִּׂיג כַּמּוּת־בָּשָּׂר מַסְפֶּקֶת לְכַלְכֵּל אֶת מִשְׁפַּחְתֵּנוּ הַקְּטַנָּה בְּמֶשֶׁךְ יְרָחִים אֲחָדִים, הָיָה קוֹרֵא לַגְּבָרִים מִמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ וּמִשְּׁאָר מִשְׁפָּחוֹת וְהָיָה יוֹצֵא עִמָּם לִפְשׁוֹט⁵ עַל הַתּוֹשָׁבִים אֲשֶׁר בַּסְּבִיבָה. מַעֲרָכוֹת כָּאֵלּוּ שִׁעְשְׁעוּ אוֹתוֹ וְשִׂמְּחוּ אֶת לִבּוֹ. עַל פִּי רֹב הָיָה מוֹלִיךְ אֶת אַנְשֵׁי־חֵילוֹ דָרוֹמָה וּמִתְנַפֵּל עַל הַכְּפָרִים הַסְּפָרַדִּים. הוּא הָיָה גּוֹזֵל מֵאֵת הַסְּפָרַדִּים אֶת סוּסֵיהֶם הַיָּפִים, אֻכָּפִים, בְּגָדִים, רוֹבִים, חֲנִיתוֹת וְסַכִּינִים, וְהָיָה שָׁב אֵלֵינוּ עִם שְׁלָלוֹ. אֲבָל לְעִתִּים הָיָה מוֹצֵא לוֹ קוֹרַת־רוּחַ⁶ לְהִשְׂתָּעֵר⁷ עַל הַכְּפָרִים אֲשֶׁר בְּעֵמֶק רִיּוֹ גְרֵנְדֶה וּבִשְׁאַר הַמִּישׁוֹרִים, מְקוֹם שָׁם יָשְׁבוּ אִנְדִיאַנִּים שְׁקֵטִים

עוֹבְדֵי־אֲדָמָה, הַמְגַדְּלִים תִּירָס בִּשְׂדוֹתֵיהֶם. אִמִּי הָיְתָה מְגַנָּה אוֹתוֹ תָּמִיד עַל מַעֲשִׂים כָּאֵלֶּה. – אִם חָשְׁקָה נַפְשְׁךָ בְּמִלְחָמָה, – הָיְתָה אוֹמֶרֶת אִמִּי אֵלָיו, – מַה לְּךָ כִּי תִגְזוֹל מְנוּחָתָם שֶׁל עוֹבְדֵי־הָאֲדָמָה הַמִּסְכֵּנִים? הַנִּיחָה לָהֶם. הֵם מְעַבְּדִים אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם בְּשֶׁקֶט, מִבְּלִי לִפְגוֹעַ בְּאִישׁ. מוּטָב לְךָ שֶׁתֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עִם הַסְּפָרַדִּים, הַכּוֹבְשִׁים לְאַט־לְאַט אֶת אַרְצֵנוּ, וְעוֹד מְעַט וְיִגְזְלוּהָ מֵאִתָּנוּ, אִם לֹא תַפִּיל אֵימַת הַנַּוַּחִים עֲלֵיהֶם.

אוּלָם אָבִי הָיָה עוֹנֶה: – גַּם עִם הַסְּפָרַדִּים אֶלָּחֵם, וְגַם עַם עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה הָאִנְדִיאַנִים, כִּי עוֹבְדֵי־הָאֲדָמָה אֵלֶּה חַיִּים בְּשָׁלוֹם עִם הַסְּפָרַדִּים.

פְּעָמִים הָיָה אוֹמֵר לָהּ: – הַמְתִּינִי קְצָת, יוֹם אֶחָד אֶפְשׁוֹט עַל עוֹבְדֵי־אֲדָמָה אֵלֶּה וְאֶקַּח מֵהֶם כָּל אֲשֶׁר לָהֶם. אָז תַּסְפִּיק הַצֵּידָה לָךְ וּלְבָנֵינוּ לְמֶשֶׁךְ כַּמָּה חֳרָפִים. לֹא עוֹד תִּצְטָרְכִי לֶאֱסוֹף שָׁרָשִׁים וֶאֱגוֹזִים. יָשֹׁב תֵּשְׁבִי לָךְ בִּמְנוּחָה בְּאָהֳלֵךְ, תְּבַשְּׁלִי וְתֹאפִי, תֹּאכְלִי וְתַשְׁמִינִי.

וְאִמָּא הָיְתָה מְשִׁיבָה: – מִיָּמַי לֹא הָלַכְתִּי בְּטֵלָה. אַף יוֹם־מְנוּחָה אֶחָד לֹא יָדַעְתִּי וְגַם לֹא אֵדַע!

בָּאָבִיב, בִּמְלֹאת לִי תֵּשַׁע שָׁנִים, נָטִינוּ מַחֲנֵנוּ בֶּהָרִים, עִם נְהַר סַן חוּאַן. מִקֵּץ יֶרַח יָמִים חָכְמוּ הַצְּבָאִים וְהַיַּחְמוּרִים אֲשֶׁר בַּסְּבִיבָה וְהִתְחִילוּ לְהִתְחַמֵּק מִפְּנֵי הַצַּיָּדִים. מֻכְרָחִים הָיִינוּ לְבַקֵּשׁ לָנוּ חֲנָיָה אַחֶרֶת. נִקְרְאָה מוֹעֵצָה, וְאָבִי הִצִּיעַ לִפְנוֹת דָּרוֹמָה, לְנִקְרַת הֶהָרִים צֶ’לִי, מְקוֹם שָׁם רָעוּ דִישׁוֹנִים. בְּנִקְרָה זוֹ יָשְׁבוּ לְפָנִים עוֹבְדֵי־אֲדָמָה, אֲבוֹת־אֲבוֹתֵיהֶם שֶׁל עוֹבְדֵי־הָאֲדָמָה הַיּוֹשְׁבִים עַתָּה בַּכְּפָרִים.

וְאָמְנָם מָצָאנוּ שָׁם טֶרֶף רַב: דִּישׁוֹנִים, צְבָאִים, יְעֵלִים. יוֹם־יוֹם הָיָה אָבִי מֵבִיא עִמּוֹ לְאָהֳלֵנוּ גּוּפוֹת בַּעֲלֵי־חַיִּים וְעוֹרוֹתֵיהֶם. אַחֲרֵי שֶׁנּוֹכֵחַ כִּי הַבָּשָׂר הַזֶּה יַסְפִּיק לְאָכְלֵנוּ בְּמֶשֶׁךְ יְרָחִים־מִסְפָּר, עָלָה עַל דַּעְתּוֹ לְצֵאת יַחַד עִם חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִמִּשְׁפַּחְתֵּנוּ וְלִפְשׁוֹט עַל חַוּוֹת⁸ הַסְּפָרַדִּים. אֲבָל עַד מְהֵרָה שָׁב.

וּכְשֶׁפָּתְחָה אִמִּי בִּשְׁאֵלוֹת, עָנָה בִצְחוֹק וְאָמַר: – זִכְרֵךְ עָלָה לְפָנַי, עַל כֵּן הֶחְלַטְתִּי לֹא לָגַעַת הַפַּעַם בַּסְּפָרַדִּים. הִגִּיעָה הַשָּׁעָה שֶׁאֲקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתִי. חֹרֶף זֶה תָּנוּחִי, תֹּאפִי וּתְבַשְּׁלִי, תֹּאכְלִי וְתַשְׁמִינִי.

– לָמָּה זֶה תְּשִׂימֵנִי לִצְחוֹק? לָמָּה זֶה תַּקְנִיט אֶת אִשְׁתְּךָ הַמִּסְכֵּנָה? – שָׁאֲלָה אִמִּי בְּעֶצֶב.

“הִבַּטְנוּ מִמְּרוֹמֵי הֶהָרִים לְמַטָּה אֶל הַמִּישׁוֹר”

– לֹא, הַפַּעַם אֵין בְּדַעְתִּי לְהַקְנִיטֵךְ! – קָרָא אָבִי. הוֹלַכְתִּי אֶת אֲנָשַׁי לְהִתְנַפֵּל עַל הַסְּפָרַדִּים. הִגַּעְנוּ לִכְפַר שֵׁבֶט טֶוָה, אֲשֶׁר עִם הַמַּעְיָנוֹת הַגְּדוֹלִים. כַּאן עָמַדְנוּ לָנוּחַ וְהִבַּטְנוּ מִמְּרוֹמֵי הֶהָרִים לְמַטָּה, אֶל הַמִּישׁוֹר. וְרָאִינוּ, כִּי הַשָּׁנָה זָרְעוּ בְּנֵי טֶוָה תִּירָס יוֹתֵר מִבְּכָל הַשָּׁנִים. מִסָּבִיב לַכְּפָר הוֹרִיקוּ שְׂדוֹת הַתִּירָס. וּכְשֶׁהִבַּטְתִּי לְמַטָּה, עַל הַתְּבוּאָה הָרַבָּה הַזֹּאת, עָלָה לְפָנַי זֵכֶר אִשְׁתִּי, זִכְרֵךְ אַתְּ, וָאֹמַר אֶל לִבִּי: “אִם נִפְשׁוֹט עַל הַסְּפָרַדִּים, יִפְּלוּ לִי לְשָׁלָל סוּסֵיהֶם, רוֹבֵיהֶם, בִּגְדֵיהֶם, וְאוּלַי גַּם עוֹר קַרְקָפוֹת⁹ אֲחָדוֹת מִשֶּׁלָּהֶם. אֲבָל מִכָּל אֵלֶּה יֶשׁ לָנוּ רָב. וְצֵידָה לַחֹרֶף – אָיִן. וְלָמָּה זֶּה לֹא אֲשַׂמַּח אֶת לֵב אִשְׁתִּי? תַּחַת לָצֵאת לַמִּלְחָמָה עַל הַסְּפָרַדִּים אָשׁוּבָה הַבַּיְתָה, וּכְשֶׁיַּבְשִׁיל הַתִּירָס בְּשַׁדְמוֹת בְּנֵי טֶוָה אָבוֹא בְּרֹאשׁ מַחֲנֶה גָדוֹל וְאֶאֱסוֹף אֶת הַיְבוּל”. הַאִם לֹא תִּשְׂמְחִי לַדָּבָר?

– חָפַצְתָּ לַעֲשׂוֹת לִי נַחַת־רוּחַ, אֲבָל לִבִּי כָּבֵד עָלַי, – הֵשִׁיבָה אִמִּי – רַע יִהְיֶה הַדָּבָר: אַתָּה תִּגְזוֹל אֶת הַתִּירָס מֵאֵת אַנְשֵׁי טֶוָה, גַּם הָרֹג תַּהֲרֹג אֶת עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה, אֶת כְּפָרָם תִּכְבּוֹשׁ וְאֶת כָּל רְכוּשָׁם תִּקַּח לְךָ. מָה רָעָה עָשׂוּ לְךָ אַנְשֵׁי הַשֵּׁבֶט הַזֶּה, אוֹהֲבֵי הַשָּׁלוֹם? הַנִיחָה לָהֶם וְצֵא לַמִּלְחָמָה עַל הַסְּפָרַדִּים.

– לֹא! כִּי הֶחְלַטְתִּי וְאֶעֱשֶׂה. אֲנִי אֶפְשׁוֹט עַל כְּפַר בְּנֵי טֶוָה! אָז יִהְיֶה לָךְ לֹא רַק תִּירָס לְמַאֲכָל, כִּי אִם גַּם בְּגָדִים יִהְיוּ לָךְ, שְׂמִיכוֹת וּבַד אָרוּג בִּידֵי אַנְשֵׁי טֶוָה. עַד סוֹף יָמַיִךְ יִמְצְאוּ¹⁰ לָךְ הַבְּגָדִים הָאֵלֶּה, כִּי זָקַנְתְּ כְּבָר אִשְׁתִּי, זְקֵנָה אַתְּ כְּכֵפֵי הַנִּקְרָה הַזֹּאת.

עוֹד אָבִי מְדַבֵּר כַּךְ, וְהִנֵּה פָּרְצוּ נָשִׁים לְאָהֳלֵנוּ וְשָׁאֲלוּ אֶת אִמִּי, אֵם אָמְנָם יֵשׁ בְּדַעַת אָבִי לִכְבּוֹשׁ אֶת כְּפַר בְּנֵי טֶוָה אֲשֶׁר עִם הַמַּעְיָנוֹת, לָשִׂים אוֹתוֹ לְבַז וְלֶאֱסוֹף אֶת יְבוּל־הַתִּירָס מִן הַשָּׂדוֹת. אִמִּי עָנְתָה, כִּי כֵן הֶחְלִיט אָבִי לַעֲשׂוֹת, וְהַנָּשִׁים הָלְכוּ לָהֶן בְּשִׂמְחָה וָשִׁיר, הָלֹךְ וְרָקֹד וְצָחֹק. הַמַּחֲשָׁבָה עַל עָשְׁרָם שֶׁל אַנְשֵׁי טֶוָה, אֲשֶׁר יִפֹּל בְּקָרוֹב בִּידֵיהֶן, הִרְנִינָה¹¹ אֶת לִבָּן.

אֲבָל לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר נִגַּשׁ הַשַּׁמַן (הַכֹּהֵן) הַזָּקֵן שֶׁל שִׁבְטֵנוּ אֶל אָבִי, פָּנָה אֵלָיו בְּזַעַף וְאָמַר:

– אַל תֹּאמַר לְהִשְׂתָּעֵר עַל הַכְּפָר הַזֶּה שֶׁל אַנְשֵׁי טֶוָה! מַה זֶּה עָלָה פִּתְאוֹם הָרַעְיוֹן הַזָּר הַזֶּה עַל לִבֶּךָ?

– זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁהִבְטַחְתִּי לְאִשְׁתִּי לְהַשִּׂיג לָהּ צֵידָה רַבָּה, שֶׁלֹּא תִהְיֶה אֲנוּסֶה לֶאֱסוֹף שָׁרָשִׁים וֶאֱגוֹזִים. עַתָּה אֲקַיֵּם אֶת הַבְטָחָתִי.

– אוֹי לָנוּ כִּי בָאנוּ לְכַאן, אֶל הַבִּקְעָה הַזֹּאת! – קָרָא הַשַּׁמַן בְּצַעַר. – לָמָה זֶּה עָלָה עַל לִבְּךָ לְהֵעָצֵר בְּדַרְכְּךָ אֶל הַחַוָּה הַסְּפָרַדִּית? לָמָּה נָתַתָּ עַיִן חוֹמֶדֶת בִּשְׂדוֹת הַתִּירָס שֶׁל אַנְשֵׁי טֶוָה? קָשָׁה וְאַכְזָרִית תִּהְיֶה נִקְמַת אַנְשֵׁי טֶוָה בְּךָ, אִם תַּחְמֹס אֶת שְׂדוֹתֵיהֶם. וְעַתָּה שְׁמָעֵנִי! אֲנִי מְצַוֶּה עָלֶיךָ לַעֲזֹב עוֹד הַיּוֹם אֶת הַבִּקְעָה הַזֹּאת. נִטֶּה לָנוּ מַחֲנֶה בְּמָקוֹם אַחֵר, אוֹ אָז תִּשְׁכַּח אֶת אַנְשֵׁי טֶוָה וְאֶת כְּפָרָם, וְתֵצֵא לְמִלְחָמָה עַל הַסְּפָרַדִּים.

– צַר לִי עָלֶיךָ, הַזָּקֵן. רְאוּיָה שֵׂיבָתֵךְ לְכָבוֹד, עַל כֵּן לֹא אֶתְוַכַּח עִמְּךָ. אֲבָל יָדֹעַ תֵּדַע כִּי שָׁגִיתָ, וְאַל נָא תֶחֱרַד לִי. כִּשְׁלשׁ מֵאוֹת אִישׁ, לֹא יוֹתֵר, יוֹשְׁבִים בִּכְפָר זֶה שֶׁל שֵׁבֶט טֶוָה. יָבוֹא יוֹם וַאֲנִי אֵצֵא עֲלֵיהֶם בְּרֹאשׁ שֵׁשׁ מֵאוֹת אַנְשֵׁי חַיִל וְנִצְחוֹנִי יִהְיֶה שָׁלֵם.

הַשַּׁמַן קָם, מִלְמֵל¹² דְּבַר־מָה מִתַּחַת לְחָטְמוֹ וְלֹא הוֹסִיף לְדַבֵּר. דּוּמָם פָּנָה אֶל אָהֳלוֹ. זָקֵן מְאֹד הָיָה הַשַּׁמַן הַזֶּה. אָבִי וּשְׁאָר הַלּוֹחֲמִים חָשְׁבוּ, כִּי מֵרֹב יָמִים נִטְּלָה בִינָתוֹ מִמֶּנּוּ וְהָיָה כְיֶלֶד. אֵבֶל בָּא יוֹם, וְהֵבַנְתִּי, כִּי חָכָם מְאֹד הָיָה הָאִישׁ.

– זְקֵנִים אֵלֶּה, – קָרָא אָבִי בִּצְחוֹק, – אֵין בָּהֶם דַּעַת¹³ כְּלָל! – וְכִי אֶפְשָׁר הַדָּבָר, שֶׁאֲנָשִׁים מִשֵּׁבֶט טֶוָה, הַשְּׁקוּעִים כָּל יְמֵיהֶם בִּשְׂדוֹתֵיהֶם, יוּכְלוּ לְנַצֵּחַ אוֹתָנוּ, אֶת הַנַּוַּחִים, אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה?

יָמִים אֲחָדִים נָח אָבִי, אַחֲרֵי כֵן הָלַךְ לְבַקֵּר אֵצֶל מַנְהִיגֵי יֶתֶר בָּתֵּי־הָאָבוֹת שֶׁל שֵׁבֶט הַנַּוַּחִים. בְּקָרוֹב בָּאוּ הַמַּנְהִיגִים אֶל מַחֲנֵנוּ, כִּנְּסוּ מוֹעֵצָה, וְיָשְׁבוּ לַעֲרֹךְ אֶת תָּכְנִית הַהִתְנַפְּלוּת עַל הַכְּפָר. הָחְלַט לְהַעֲמִיד צוֹפִים, אֲשֶׁר יֶאֶרְבוּ לְכָל הַנַּעֲשֶׂה בַכְּפָר. וּכְשֶׁתַּגִּיעַ עֵת הַקָּצִיר, יְכַנֵּס אָבִי אֶת אַנְשֵׁי־צְבָאוֹ לְרַגְלֵי הַר הָאֶבֶן הָאֲדֻמָּה, אֲשֶׁר מִדָּרוֹם לַכְּפָר, וּמִשָּׁם יֵצֵא לַהִשְׂתָּעֲרוּת.

מֵאָז הָיוּ שִׁבְעָה־שְׁמוֹנָה בַחוּרִים אוֹרְבִים בְּלִי הֶרֶף מִמְּרוֹמֵי הֶהָרִים לִכְפַר אַנְשֵׁי טֶוָה. כָּל יוֹמַיִם, שְׁלשָׁה יָמִים, הָיוּ בָאִים מְרַגְּלִים אֲחֵרִים בִּמְקוֹמָם, וְאַלָּה לָאַלָּה הָיוּ מוֹסְרִים אֶת דָּבָר פָּקַדְתָּ אָבִי – לֹא לְהִתְנַפֵּל אֶל אַנְשֵׁי טוה, גַּם אֵם הֵם יָצְאוּ מִן הַכְּפָר וְיָסוּרוּ לֶהָרִים. וּבְלֵילוֹת חַיָּבִים הָיוּ הַמְּרַגְּלִים לָרֶדֶת מִן הֶהָרִים אֵל שְׂדוֹת הַתִּירָס, לִרְאוֹת אִם תּוֹפְחוֹת¹⁴ הַשִּׁבֳּלִים וּלְהַמְצִיא שִׁבֳּלִים אֲחָדוֹת לְאָבִי.

הַכְּפָר שֶׁאָבִי אָמַר לְהִתְנַפֵּל עָלָיו נִקְרָא בְּשֵׁם כְּפָר וַלַטוֹאָה – אוֹ כְּפַר־הַדֹּב. פְּעָמִים הָיוּ קוֹרְאִים לוֹ “הַכְּפָר הַיּוֹשֵׁב מִלְּמַטָּה”, כִּי מְקוֹמוֹ הָיָה לְרַגְלֵי הָרִים גְּדוֹלִים. מִמִּזְרָח לַכְּפָר, מֵעֵבֶר לְרֶכֶס־הֶהָרִים, נִמְצְאוּ כְפָרִים אֲחֵרִים שֶׁל בְּנֵי שֵׁבֶט טֶוָה.

וְעַתָּה אֲסַפֵּר עַל יוֹשְׁבַי כְּפַר־הַדֹּב, אֲשֶׁר אָרְבוּ לָהֶם הַמְרַגְּלִים מִן הַנַּוַּחִים. יוֹם אֶחָד אַחַר הַצָּהֳרַיִם עָדַר אֶחָד מִבְּנֵי טֶוָה בְּחֶלְקַת אַדְמָתוֹ. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר שָׁב אֶל הַחֶלְקָה וְרָאָה בֶּעָפָר הַתָּחוּחַ¹⁵ עִקְבוֹת מוֹקַסִּינִים¹⁶ זָרִים. הוּא קָרָא לִידִידָיו הָעוֹבְדִים בַּשָּׂדוֹת הַסְּמוּכִים, וְכֻלָּם מָצְאוּ, כִּי אֵלֶּה הֵם עִקְבוֹת מוֹקַסִּינִים. וְלֹא פַּעַם אַחַת רָאוּ צְעִירֵי שֵׁבֶט טֶוָה, כְּשֶׁצָּדוּ תַּרְנְגֹלֵי הֹדּוּ בֶּהָרִים, אֲנָשִׁים נַוַּחִים הַמִּתְבּוֹנְנִים אֲלֵיהֶם בִּתְשׂוּמַת־לֵב רַבָּה, וְעִם זֶה לֹא נִסּוּ הָאֲנָשִׁים לִרְדֹּף אַחֲרֵיהֶם. אַנְשֵׁי הַכְּפָר הוֹדִיעוּ עַל זֶה לַ“קַּצִּיק” (זְקַן הַכְּפָר), וְהַזָּקֵן קָרָא לַאֲסֵפָה. בָּאֲסֵפָה הָיוּ כָל רָאשֵׁי הָעֵדָה בְּדֵעָה אַחַת, שֶׁהַנַּוַּחִים זוֹמְמִים, כַּנִּרְאֶה, לֶאֱסֹף אֶת יְבוּל־הַשָּׂדוֹת לִכְשֶׁיַּבְשִׁיל הַתִּירָס. כִּי כֵן הָיוּ נוֹהֲגִים לַעֲשׂוֹת מִלְּפָנִים. מְעַטִּים הָיוּ

אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה בַּכְּפָר, וְהַנַּוַּחִים הָיוּ רַבִּים כַּעֲלֵי־הַתִּירָס בַּשָּׂדוֹת. אֵיךְ אֶפְשָׁר לְהִתְגַּבֵּר עֲלֵיהֶם? אוֹ, כְּלוּם יִתָּכֵן הַדָּבָר, לָשֶׁבֶת מֵאַחֲרֵי חוֹמוֹת הַכְּפָר וְלִרְאוֹת אֶת הַנַּוַּחִים אוֹסְפִים וְנוֹשְׂאִים עִמָּהֶם אֶת יְבוּל הַתִּירָס, מְזוֹנָם שֶׁל אַנְשֵׁי הַכְּפָר, – וּלְהַחֲרִישׁ?

– לֹא, הָיֹה לֹא יִהְיֶה כַּדָּבָר הַזֶּה! – קָרָא מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה. – אֲנִי מְקַבֵּל עָלַי אֶת הָעִנְיָן! עוֹד הַלַּיְלָה אֶעֱבֹר אֶת רֶכֶס הֶהָרִים וְאִוָּעֵץ עִם מְפַקְּדֵי־הַמִּלְחָמָה שֶׁבִּשְׁאָר הַכְּפָרִים. הַפַּעַם נֵדַע לְהִתְיַצֵּב בִּפְנֵי אוֹיְבֵינוּ הַנַּוַּחִים.

בּוֹ בַּלַּיְלָה עָזַב מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה אֶת כְּפַר־הַדֹּב, בְּלִוְיַת חֲמִשָּׁה אַנְשֵׁי־חַיִל. כָּל הַלַּיְלָה הָלְכוּ, מִבְּלִי לָנוּחַ, וְלַבֹּקֶר הִגִּיעוּ הֵנָּה, לִכְפָר זֶה, הַנִּקְרָא, כְּיָדוּעַ לְךָ, בְּפִי הַסְּפָרַדִּים בְּשֵׁם סַן אִיל־דֶ־פוֹנְסוֹ, וְאוּלָם בִּלְשׁוֹנֵנוּ יִקָּרֵא “מְקוֹם מוֹצָא הַנָּהָר”. הַשֵּׁם הַסְּפָרַדִּי אֵין לוֹ כָּל טַעַם, וְאוּלָם הַשֵּׁם שֶׁנָּתַן שֵׁבֶט טֶוָה לַמָּקוֹם נִתַּן בְּחָכְמָה רַבָּה, כִּי בְּמָקוֹם זֶה יוֹצֵא הַנָּהָר רִיּוֹ־גְרֵנְדֶּה מִתּוֹךְ הַנִּקְרָה הַאֲרֻכָּה וְהַצָּרָה וּמְגַלְגֵּל חֶרֶשׁ אֶת מֵימָיו עַל פְּנֵי הַמִּישׁוֹר הָרָחָב, הַפּוֹרֵחַ. כְּשֶׁבָּנוּ אַנְשֵׁי טֶוָה לִפְנֵי מֵאוֹת שָׁנִים אֶת הַכְּפָר הַזֶּה קָרְאוּ לוֹ בְּשֵׁם פּוֹקְווֹג' – וּפֵרוּשׁוֹ: “מְקוֹם מוֹצָא הַנָּהָר”.

פֹּה, יְדִידִי, בְּקִיוָה זוֹ, מַמָּשׁ, נוֹעַץ¹⁷ מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה שֶׁל וַלַטוֹאָה (כְּפַר־הַדֹּב) עִם מְפַקְּדוֹ שֶׁל פּוֹקְווֹג‘. מִכַּאן שָׁלְחוּ מַלְאָכִים¹⁸ אֶל מְפַקְּדִי הַמִּלְחָמָה שֶׁל שְׁאָר כְּפָרֵי שֵׁבֶט טֶוָה – נַמְבּ, טֶזוּק, סַן חוּאַן, סַנְטָה קְלַרָה וּכְפָר פּוֹחוֹאַק. וְכָל הַמְפַקְּדִים בָּאוּ בִּמְהֵרָה לְמוֹעֲצַת־הַמִּלְחָמָה וְנִשְׁבָּעוּ: כְּשֶׁיַּגִּיעַ זְמַן הַקָּצִיר, יַאַסְפוּ אֶת אַנְשֵׁי־צְבָאָם, וּבְבוֹא אֲלֵיהֶם דְּבַר הַמְפַקֵּד שֶׁל פּוֹקְווֹג’ יָבוֹאוּ מִיָּד לִקְרִיאָתוֹ וְיֵצְאוּ לִקְרַאת הַנַּוַּחִים. לְמָחֳרָת שָׁב מְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה שֶׁל כְּפַר־הַדֹּב הַבַּיְתָה, אָסַף אֶת זִקְנֵי הַכְּפָר וְשׂוֹחֵחַ עִמָּם שָׁעָה אֲרֻכָּה, אַחֲרֵי כֵן שָׁלַח מְרַגְּלִים לֶהָרִים, כִּי יֶאֶרְבוּ לִפְּלֻגּוֹת הַנַּוַּחִים, שֶׁהָיוּ אוֹרְבוֹת אַף הֵן לַתִּירָס הַהוֹלֵךְ וּמַבְשִׁיל. אוּלָם זְהִירִים וּזְרִיזִים מְאֹד הָיוּ מְרַגְּלֵי שֵׁבֶט טֶוָה, וְהַנַּוַּחִים לֹא חָשְׁדוּ כְלָל בִּמְצִיאוּתָם.

בְּקָרוֹב הֵבִיא אֶחָד מִמְּרַגְּלֵי אָבִי שִׁבֳּלֵי־תִּירָס שֶׁהִבְשִׁילוּ: גַּרְעִינֵיהֶן תָּפְחוּ וְהִלְבִּינוּ, וְהַצִּיצִיוֹת הִשְׁחִירוּ וְהִתְכַּוְּצוּ. מִיָּד שָׁלַח אָבִי שְׁלִיחִים אֶל נְשִׂיאֵי שְׁאָר בָּתֵּי־הָאָבוֹת. הִגִּיעָה עֵת הַקָּצִיר, וְאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה נִדְבְּרוּ לְהִוָּעֵד לְיַד שְׁלשֶׁת הַמַּעְיָנוֹת, מַהֲלַךְ יוֹם אֶחָד מִ“כְּפַר־הַדֹּב”. יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ. פְּלֻגּוֹת פְּלֻגּוֹת נִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ בַּדֶּרֶךְ, וּמִסְפָּרֵנוּ הִגִּיעַ לְכַמָּה מֵאוֹת אִישׁ. שׁוּב הֵבִיאוּ הַמְרַגְּלִים אֲלֻמַּת־שִׁבֳּלִים, וְאָבִי בָּחַן אוֹתָן וּפָקַד לְצֵאת לַקְּרָב עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ. לְשֵׁמַע הַפְּקֻדָּה הַזֹּאת פָּתְחוּ אַנְשֵׁי־הַצָּבָא (חֲמֵשׁ־שֵׁשׁ מֵאוֹת אִישׁ) בְּשִׁיר וּמָחוֹל, וְהַנָּשִׁים נָתְנוּ קוֹלָן בִּצְחוֹק, וְדִבְּרוּ זוֹ עִם זוֹ עַל שִׂמְחַת הַבִּזָּה הַקְּרוֹבָה: אָכֵן, מַעֲשֶׂה עַלִּיז יִהְיֶה זֶה,

לִפְשׁוֹט עַל כְּפַר אַנְשֵׁי טֶוָה וְלָקַחַת מֵהֶם אֶת בִּגְדֵיהֶם הַחֲמוּדִים וְאֶת שְׂמִיכוֹתֵיהֶם הָרַבּוֹת, אֶת חֲרוּזֵי־הַתְּכֵלֶת וְאֶת הַצְּמִידִים, וְגַם אֶת מְזוֹנוֹתֵיהֶם הָרַבִּים.

– אֲנִי לֹא אֵלֵךְ עִמָּכֶם. אֲנִי אֶשָּׁאֵר פֹּה עִם הַיְלָדִים, – אָמְרָה אִמִּי, בִּפְנוֹתָהּ אֶל אָבִי.

“לֹא תֵלְכִי? – גָּעַר בָּהּ אָבִי. – לֹא, כִּי הָלֹךְ תֵּלְכִי! וְגַם אֶת הַיְלָדִים תִּקְּחִי עִמָּךְ”.

– לֹא תֵלְכִי? – גָּעַר בָּהּ אָבִי. – לֹא, כִּי הָלֹךְ תֵּלְכִי! וְגַם אֶת הַיְלָדִים תִּקְּחִי עִמָּךְ. רְצוֹנִי כִּי יִהְיוּ עֵדִים לְנִצְחוֹנִי. הַמַּרְאֶה אֲשֶׁר יִרְאוּ בִּכְפַר־בְּנֵי־טֶוָה יַהֲפֹךְ אֶת לִבָּם לִהְיוֹת לְאַנְשֵׁי־צָבָא אֲמִתִּיִם.

אָז אָמְרָה לִי אִמִּי: – עָשׂה נַעֲשֶׂה כְּמִצְוַת אָבִיךָ. לֵךְ, הָבֵא אֶת הַסּוּסִים וְעָזַרְתָּ לִי לַחֲבֹשׁ אוֹתָם¹⁹ וְלִקְשׁוֹר אֶת הַצְּרוֹרוֹת. עָשִׂיתִי כִּדְבָרֶיהָ. אָבִי, רוֹכֵב עַל סוּס סְפָרַדִּי נִלְהָב, יָצָא כְבָר לַדֶּרֶךְ, וְאַחֲרָיו רָכְבוּ אַנְשֵׁי־צְבָאוֹ הַמְאֻשָּׁרִים, בְּקוֹל שִׁיר וְחֶדְוָה. אֶת אָחִי הַחוֹלֶה הוֹשַׁבְנוּ עַל הַסּוּס הַשָּׁקֵט בְּיוֹתֵר, וְכַךְ נִגְרַרְנוּ בִּזְנַב מַסַּע הַנָּשִׁים וְהַיְלָדִים. בְּשָׁעָה שֶׁעָזַבְנוּ אֶת מְקוֹם חֲנָיָתֵנוּ יָשַׁב אֶחָד מִכְּלָבֵינוּ אַרְצָה, זָקַף אֶת סַנְטֵרוֹ לְמַעְלָה וְנָתַן קוֹלוֹ בִּילָלָה עֲגוּמָה. – הֲתִשְׁמַע, הֲתִשְׁמַע! – קָרְאָה אִמִּי, – גַּם לִבּוֹ מְנַבֵּא לוֹ רָעוֹת. צָרָה גְדוֹלָה בָּאָה עָלֵינוּ.

הִיא נָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי, וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי עִם מִי הַצֶּדֶק. אִמִּי וְהַשַּׁמַן הַזָּקֵן יָעֲצוּ לֹא לָגַעַת בְּאַנְשֵׁי־טֶוָה הַשְּׁקֵטִים, וְכַנִּרְאֶה, שֶׁגַּם יָרְאוּ מִפְּנֵיהֶם, בְּעוֹד שֶׁאָבִי הָיָה בָטוּחַ מֵרֹאשׁ בְּנִצְחוֹנוֹ. מֵאַחֲרֵי גַּבִּי הָיָה תָלוּי שַׂק מֵעוֹר־צְבָאִים, בּוֹ טָמַנְתִּי אֶת קַשְׁתִּי וְאֶת חִצַּי – מַקְלוֹת קְטַנִּים פְּשׁוּטִים וּמְחֻדָּדִים, שֶׁבָּהֶם הָיִיתִי יוֹרֶה בִּשְׁפַנִּים. הִרְהַרְתִּי, אִם אַצְלִיחַ לִתְקוֹעַ אֶחָד מֵחִצַּי אֶל לֵב אִנְדִיאַנִּי מִשֵּׁבֶט טֶוָה. וְעוֹד מַחֲשָׁבָה אַחַת לֹא נָתְנָה מָנוֹחַ לְלִבִּי: הַאֶמְצָא דֵי עֹז בְּלִבִּי לִמְתּוֹחַ אֵת מֵיתַר־הַקֶּשֶׁת?

כָּל הַלַּיְלָה רָכַבְנוּ, וְלִפְנוֹת־בֹּקֶר נֶעֶצְרָה פְלֻגָּתֵנוּ בְּבִקְעַת הָרִים עֲמֻקָּה. כַּאן הִשְׁאַרְנוּ אֶת סוּסֵינוּ וְאֶת צְרוֹרוֹתֵינוּ וְשַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ לְאַט־לְאַט עַל פְּנֵי מִדְרוֹן הָהָר הַתָּלוּל. זְמַן־מַה לִפְנֵי הָאִיר הַיּוֹם קָרַבְנוּ אֶל כְּפַר בְּנֵי טֶוָה. אָז קָרָא אָבִי בְּקוֹל גָּדוֹל, לְמַעַן יִשָּׁמְעוּ דְבָרָיו בְּאָזְנֵי כֹל:

– זְקֵנִים, נָשִׁים וָטָף! אַתֶּם תִּסְתַּתְּרוּ כַּאן בֵּין הַשִּׂיחִים וְתִרְאוּ בְּהַכּוֹתֵנוּ אֶת עוֹבְדֵי־הָאֲדָמָה הָאֵלֶּה מִשֵּׁבֶט טֶוָה! אָנוּ, הַגְּבָרִים, נֵרֵד לְמַטָּה, אֶל שְׂדוֹת הַתִּירָס, וְנִתְחַבֵּא בֵּין הָעֵשֶׂב, וּבְשָׁעָה שֶׁיֵּצְאוּ הָאֲנָשִׁים לַעֲבוֹדָה, נִשְׂתָּעֵר עֲלֵיהֶם, נַכֶּה אוֹתָם עַד אֶחָד וְנִתְפָּרֵץ לְתוֹךְ הַכְּפָר. בָּרֶגַע שֶׁנִּכְבּשׁ אֶת הַכְּפָר, אֶעֱלֶה עַל גַּג אַחַד הַבָּתִּים וְאַתְחִיל לְנַפְנֵף בִּשְׂמִיכָה. אָז תְּמַהֲרוּ כֻלְּכֶם אֵלֵינוּ, וְכָל אוֹצְרוֹת בְּנֵי־טֶוָה לָכֶם יִהְיוּ. קָדִימָה!

עוֹד הַחֹשֶׁךְ פָּרוּשׂ הָיָה עַל הָאָרֶץ, וְעַד מְהֵרָה נֶעֶלְמוּ אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה מֵעֵינֵינוּ. הַנָּשִׁים וְהַטַּף הִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי מִדְרוֹן הָהָר וְהִתְחַבְּאוּ בֵּין הַשִּׂיחִים. אִמִּי הוֹלִיכָה אוֹתִי וְאֶת אָחִי “כֵּף בּוֹדֵד”, מִזְרָחָה, וְתָרָה²⁰ לָהּ מָקוֹם נוֹחַ לְהִסָּתֵר בּוֹ. אַחֲרֵי חִפּוּשִׂים מְרֻבִּים עָמְדָה לְרַגְלֵי סֶלַע נָמוּךְ, הִתְכַּנְּסָה לְתוֹךְ שִׂיחַ עָבֶה, יָשְׁבָה וְהוֹשִׁיבָה אוֹתָנוּ עַל יָדָהּ.

אוֹר הַיּוֹם הַחִוֵּר הֵנִיס²¹ אֶת אֲפֵלַת הַלַּיְלָה. הַשָּׁמַיִם הֶאֱדִּימוּ בְּאֵשׁ הַזְּרִיחָה, וְאָנוּ יָכֹלְנוּ לִרְאוֹת בָּרוּר אֶת הַכְּפָר אֲשֶׁר מִלְּמַטָּה, לְרַגְלֵינוּ. עַל גַּג אַחַד הַבָּתִּים, בִּפְאַת־מִזְרָח²² שֶׁל הַכְּפָר, עָמְדוּ שְׁלשָׁה גְבָרִים. מִלְּבַדָּם לֹא נִרְאָה כָּל אִישׁ, וְאִמִּי לֹא הֵבִינָה, לָמָּה זֶּה אֵין נְשֵׁי הַכְּפָר יוֹצְאוֹת אֶל הַמַּעְיָן לִשְׁאֹב מַיִם? הִבַּטְנוּ אֶל שְׂדוֹת הַתִּירָס הַיְרֻקִּים וְלֹא יָכֹלְנוּ לִמְצוֹא, אֵיפֹה הִתְחַבֵּא אָבִי. הַשֶּׁמֶשׁ עָלָה וְהִתְרוֹמֵם מֵעַל לְאֹפֶק²³ הַשָּׁמַיִם, וּבַכְּפָר לֹא נִרְאָה עֲדַיִן אִישׁ, כְּקֹדֶם, מִלְּבַד שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל הַגָּג. אִי־מְנוּחָה תָּקְפָה אֶת אִמִּי וְהִיא נָעָה וְזָעָה בִּמְקוֹמָהּ.

– סַכַּנָה נִשְׁקֶפֶת לַאֲבִיכֶם! יָדַעְתִּי זֹאת! – הָיְתָה חוֹזֶרֶת וְאוֹמֶרֶת פַּעַם בְּפָעַם.

וּפִתְאֹם נִתְעוֹרֵר הַכְּפָר הַשָּׁקֵט מִדִּמְמָתוֹ. שְׁלשֶׁת הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר עַל הַגַּג נָתְנוּ קוֹלָם בִּצְעָקָה וְהִתְחִילוּ לְנַפְנֵף בִּשְׂמִיכוֹת, וּלְקוֹל הָאוֹת הַזֶּה יָצָא מִיָּד מַחֲנֵה צָבָא מִן הַיַּעַר שֶׁבִּפְאַת־מִזְרָח שֶׁל הַכְּפָר, וּפָנָה אֶל שְׂדוֹת הַתִּירָס, וּמִתּוֹךְ הַכְּפָר יָצְאוּ אַנְשֵׁי חַיִל אֲחֵרִים לְמֵאוֹת וְשָׂמוּ פַעֲמֵיהֶם לַשָּׂדוֹת שֶׁמִּצַּד מַעֲרָב. בִּמְקוֹם שְׁלשׁ מֵאוֹת הַגְּבָרִים שֶׁל “כְּפַר־הַדֹּב”, שֶׁעִמָּם בִּקֵּשׁ אָבִי לְהִלָּחֵם, יָצְאוּ נֶגְדּוֹ כָּל נוֹשְׂאֵי־הַנֶּשֶׁק מִשִּׁבְעָה כְּפָרִים שֶׁל שֵׁבֶט טֶוָה. עַד מְהֵרָה נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת יְרִיּוֹת מַחֲרִישׁוֹת אָזְנַיִם וְקוֹל אֶנְקַת הָאֲנָשִׁים הַגֹּוְעִים שָׁם בַּשָּׂדוֹת הַיְרֻקִּים. בְּכָל מָקוֹם רָאִינוּ אַנְשֵׁי מִלְחָמָה הוֹרְגִים זֶה אֶת זֶה. וְהִנֵּה הִתְחִילוּ אַנְשֵׁי אָבִי לָנוּס עַל נַפְשָׁם מִן הַכְּפָר, וְאַנְשֵׁי שֵׁבֶט טֶוָה רָדְפוּ אַחֲרֵיהֶם וְלֹא יָדְעוּ חֶמְלָה. הַנִּמְלָטִים טִפְּסוּ בְּמִדְרוֹנֵי הֶהָרִים. אָז קָפַצְנוּ גַם אָנוּ מִמְּקוֹמֵנוּ, לָנוּס עַל נַפְשֵׁנוּ.

– אוֹיָה לִי, – זָעֲקָה אִמִּי, – מָה אֶעֱשֶׂה, מָה אֶעֱשֶׂה לְיַלְדִּי הַחַלָּשׁ, הַחוֹלֶה?

פִּתְאֹם רָאֲתָה פִרְצָה לְרַגְלֵי הַסֶּלַע וַתְּמַהֵר לְשָׁם וַתְּצַוֶּה עָלֵינוּ לָלֶכֶת אַחֲרֶיהָ. זוֹ הָיְתָה מְעָרָה צָרָה, לֹא־עֲמֻקָּה; לְיַד הַקִּיר הָאֲחוֹרַנִּי שֶׁל הַמְּעָרָה נֶעֶרְמוּ עָלִים, זְרָדִים²⁴ וָעֵשֶׂב שֶׁנֶּאֶסְפוּ לְכַאן עַל יְדֵי מִשְׁפַּחַת עַכְבְּרֵי־יָעַר. אִמִּי הוֹצִיאָה מַהֵר צְרוֹרוֹת־זְרָדִים אֲחָדִים וְצִוְּתָה עָלֵינוּ, עָלַי וְעַל אָחִי, לְהִכָּנֵס לַמְּעָרָה. מִלְּמַעְלָה כִּסְּתָה עָלֵינוּ בַּעֲנָפִים וּבְעָלִים. אַחֲרֵי כֵן אָמְרָה אֵלֵינוּ, כִּי הִיא בְעַצְמָהּ תִּתְחַבֵּא בְּאֵיזֶה מָקוֹם אַחֵר, וְעָלֵינוּ לִשְׁכַּב בְּשֶׁקֶט עֵד אֲשֶׁר תָּשׁוּב. “כֵּף בּוֹדֵד” הִתְחִיל לְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנֶיהָ כִּי תִתְחַבֵּא יַחַד אִתָּנוּ.

– לֹא אוּכַל! אֵין כָּאן מָקוֹם בִּשְׁבִילִי, – עָנְתָה אִמָּא בִּבְכִי. עוֹד פַּעַם צִוְּתָה עָלֵינוּ לָשֶׁבֶת דּוּמָם מִבְּלִי לָזוּעַ, וַתֵּלֵךְ. הָאָבָק הִדְבִּיק אֶת עֵינֵינוּ וְצָרַם אֶת גְּרוֹנֵנוּ.

“כֵּף־בּוֹדֵד” נֶאֱנַק, וַאֲנִי הִתְחַנַּנְתִּי לְפָנָיו שֶׁלֹּא יַשְׁמִיעַ קוֹל. יָדַעְנוּ, כִּי הַקְּרָב טֶרֶם נִגְמַר: מִלְּמַטָּה הִגִּיעַ אֵלֵינוּ קוֹל יְרִיּוֹת, צְעָקוֹת, יִלְלַת הַפְּצוּעִים וְשִׁירַת־הַתְּרוּעָה שֶׁל אַנְשֵׁי טֶוָה הַמְנַצְּחִים. אַחֲרֵי כֵן שָׁמַעְנוּ קוֹל רִשְׁרוּשׁ²⁵ רַגְלַיִם נְעוּלוֹת בְּמוֹקַסִּינִים. אַנְשֵׁי שֵׁבֶט טֶוָה עָלוּ בְּמִדְרוֹן הָהָר וְעָמְדוּ לִפְנֵי מְעָרָתֵנוּ. הֵם דִּבְּרוּ בְּקוֹל רָם, וְנִדְמָה לָנוּ כִּי הִתְוַכְּחוּ זֶה עִם זֶה. פִּתְאֹם נָעַץ אֶחָד מֵהֶם אֶת חֲנִיתוֹ בְּתוֹךְ הַזְּרָדִים שֶׁכִּסּוּ עָלֵינוּ. הַקָּצֶה הַחַד שֶׁל הַחֲנִית נִתְקַע בִּכְתֵפִי. בָּעֵת הַהִיא עוֹד יֶלֶד הָיִיתִי, וְשֶׁלֹּא מִדַּעַת הִפְלַטְתִּי קוֹל צְעָקָה מִפַּחַד וּמִכְּאֵב. מִיָּד הֵסִירוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הָעֲנָפִים הַמְכַסִּים עָלֵינוּ. שְׁנֵי אַנְשֵׁי־מִלְחָמָה מִשֵּׁבֶט טֶוָה, שֶׁפְּנֵיהֶם הָיוּ צְבוּעִים בְּצֶבַע שָׁחוֹר, וְנוֹצוֹת־נֶשֶׁר קִשְּׁטוּ אֶת רֹאשָׁם, הוֹצִיאוּנוּ מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה. רָאִיתִי אַלַּת־מִלְחָמָה מוּנָפָה עַל רֹאשׁ אָחִי. אֲנִי הִשְׂתָּעַרְתִּי לְפָנִים, נֶאֱחַזְתִּי בְיַד הָאִישׁ וְתָקַעְתִּי בָהּ אֶת שִׁנַּי.

– חַלָּשׁ הוּא וְחוֹלֶה! אַל תָּעֵז לִפְגֹעַ בְּאָחִי! – צָעַקְתִּי בְקוֹל, בְּשָׁכְחִי שֶׁאֵין הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה מְבִינִים לִלְשׁוֹנִי.

 

ב. בְּנֵי נַצִ’יטִימָה    🔗

אִישׁ הַצָּבָא מִשֵּׁבֶט־טֶוָה לֹא הֵבִין אֶת דְּבָרַי, אוּלָם הַכְּאֵב בַּיָּד הַנְּשׁוּכָה הֶעֱלָה קְמָטִים בְּפָנָיו. הוּא לֹא הִכָּה אֶת אָחִי, כִּי אִם תָּפַס אוֹתִי בִּגְרוֹנִי, דָחָה אוֹתִי מִלְּפָנָיו וְהֵנִיף אֶת אַלָּתוֹ עַל רֹאשִׁי. אַחֲרֵי כֵן הִצְטַחֵק פִּתְאֹם וְאָמַר לַחֲבֵרָיו:

– עַכְבְּרוֹן זֶה מְבַקֵּשׁ לְהָגֵן עַל הַחַלָּשׁ. כִּמְדֻמַּנִי שֶׁאָחוּס עַל שְׁנֵיהֶם.

– לֹא, לֹא! גַּם אֶת זֶה, גַּם אֶת הַהוּא תַּהֲרֹג! – קָרָא אִישׁ־הַמִּלְחָמָה שֶׁעָמַד מֵאַחֲרֵי גַבּוֹ.

בָּעֵת הַהִיא לֹא הֵבַנְתִּי עוֹד דָּבָר מִדִּבְרֵיהֶם, רַק בִּרְבוֹת הַיָּמִים²⁶ נוֹדַע לִי פֵּשֶׁר שִׂיחָתָם.

בֵּינָתַיִם הִגִּיעַ קוֹל הֲמֻלָּה מִמַּעַל: עַל פְּנֵי מִדְרוֹן הָהָר הִתְלַקְּחָה תִגְרָה שֵׁנִית. אַרְבָּעָה מֵאַנְשֵׁי טֶוָה שֶׁעָמְדוּ עַל יָדִי מִהֲרוּ שָׁמָּה, לִמְקוֹם הַתִּגְרָה, וְעַל יָדֵנוּ נִשְׁאַר רַק אִישׁ אֶחָד מֵהֶם, זֶה שֶׁלֶּקַח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי. הוּא פָתַח אֶת יָדוֹ הַלּוֹחֶצֶת עַל גְּרוֹנִי וְאָחַז בִּכְתֵפִי, הֵעִיף עַיִן עָלַי וְעַל אָחִי הַנִּבְהָל וְהִפְנָה אֶת מַבָּטוֹ אֶל מִדְרוֹן הָהָר. מִשָּׁם עָלָה קוֹל צְעָקוֹת. הַקּוֹל הָיָה קוֹל אִמִּי. אַחֲרֵי כֵן שָׁמַעְתִּי אֶנְקָתָהּ: “אֲהָהּ, נְעָרַי הַמִּסְכֵּנִים! אֲנִי הוֹלֶכֶת…” וּמִיָּד נִשְׁתַּתְּקָה. הֵבַנְתִּי כִּי רָצְתָה לֵאמוֹר: “הוֹלֶכֶת לָמוּת”. אֵין זֹאת כִּי נֶהֶרְגָה. נִסִּיתִי לִתְפּוֹס אֶת הַסַּכִּין הַבּוֹלֶטֶת בַּחֲגוֹרַת אוֹיְבִי, אֲבָל אִישׁ־הַמִּלְחָמָה

עָנָה בִצְחוֹק וְלָחַץ אֶת יָדִי בְּיֶתֶר שְׂאֵת²⁷. “כֵּף־בּוֹדֵד” שָׁמַע גַּם הוּא אֵת זַעֲקַת אִמִּי הַנּוֹאֶשֶׁת. הוּא הִתְנוֹדֵד כְּקָנֶה בָרוּחַ וְנָפַל לְרַגְלֵינוּ.

אִישׁ־הַמִּלְחָמָה הִתְכּוֹפֵף, הֵרִים אוֹתוֹ וַיִּשָּׂאֵהוּ. הוּא שָׂם פְּעָמָיו לָרֶדֶת מִן הָהָר, בְּהוֹסִיפוֹ לֶאֱחֹז בְּיָדִי בְּחָזְקָה. דּוּמָם הָלַכְתִּי אַחֲרָיו. זַעֲקַת־אִמִּי הָאַחֲרוֹנָה עוֹד הָמְתָה בְּאָזְנַי. הִיא מֵתָה. עַכְשָׁו לֹא דָּאַגְתִּי עוֹד לַאֲשֶׁר נִשְׁקַף לִי. חָשַׁבְתִּי, כִּי הָאִישׁ אֲשֶׁר לָקַח אוֹתָנוּ בַּשְּׁבִי, יָבִיא אוֹתִי וְאֶת אָחִי לַכְּפָר וְשָׁם יִרְצְחֵנוּ נֶפֶשׁ לְעֵינֵי בְנֵי־שִׁבְטוֹ.

יָרַדְנוּ לְרַגְלֵי הָהָר וְעָבַרְנוּ לְרֹחַב הַשָּׂדֶה, הַזָּרוּעַ בִּגְוִיּוֹת חַלְלֵי הַנַּוַּחִים, כִּי רַק אֲנָשִׁים מְעַטִּים מִבְּנֵי טֶוָה רָאִיתִי בֵּין הַחֲלָלִים. בִּמְבוֹא הַכְּפָר הִצְטוֹפְפוּ²⁸ נָשִׁים וָטָף. הֵם לָטְשׁוּ עֵינֵיהֶם עָלַי וְעַל אָחִי: הַיְלָדִים הִצְבִּיעוּ עָלַי, פַּעַם בְּפַעַם, וְקָרְאוּ דְּבַר־מָה בְּקוֹל – דִּבְרֵי גִדּוּפִים, בְּוַדַּאי. רֹאשׁ־הַמִּלְחָמָה פָּנָה בִדְבָרִים אֶל אַחַת הַנָּשִׁים, וְהִיא הָלְכָה אַחֲרֵינוּ. עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי כִכַּר הַכְּפָר וְעָמַדְנוּ לִפְנֵי בַיִת בָּנוּי לְבֵנִים בִּלְתִּי־שְׂרוּפוֹת. אַחֲרֵי כֵן נִכְנַסְנוּ לְחֶדֶר, שֶׁקִּירוֹתָיו מְסֻיָּדִים.

בַּפִּנָּה רָאִיתִי מִטָּה, מְכֻסָּה שְׂמִיכוֹת וְעוֹרוֹת־רְאֵמִים. הָאִישׁ הוֹשִׁיב אֶת אָחִי עַל הַמִּטָּה. “כֵּף־בּוֹדֵד” פָּקַח אֶת עֵינָיו, אַךְ נִרְאָה חוֹלֶה וּמְעוֹרֵר רַחֲמִים. הוּא יָשַׁב מְדֻכָּא, עָצוּב. הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה דִּבְּרוּ זֶה עִם זֶה, וְלֹא יָדַעְתִּי מָה. שְׂפָתָם הָיְתָה מוּזָרָה מְאֹד בְּאָזְנַי. אַחֲרֵי כֵן הָלַךְ הָאִישׁ, וְהָאִשָּׁה נִגְּשָׁה אֶל הַכִּירַיִם, לָקְחָה מִשָּׁם פְּרוּסוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל לֶחֶם־תִּירָס וְהוֹשִׁיטָה לְאָחִי וְלִי. לֹא נָגַעְנוּ בַלֶּחֶם. הִיא הֵבִיאָה לָנוּ מַיִם, וַאֲנַחְנוּ נִמְנַעְנוּ גַם מִלִּשְׁתּוֹת. שָׁמַעְנוּ קוֹל הֲמוֹן אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה שָׁבִים בְּשִׁיר אֶל כִּכַּר הַכְּפָר, אֲבָל בְּעֵינַי לֹא רְאִיתִים, כִּי עוֹר שֶׁל חַיָּה הָיָה פָּרוּשׂ עַל פְּנֵי הַחַלּוֹן, וּמָסָךְ – עַל פְּנֵי הַפֶּתַח. אָמַרְתִּי לְאָחִי כִּי הָעָם הַזֶּה חוֹגֵג אֶת נִצְחוֹנוֹ, אֶת מַפֶּלֶת עַמֵּנוּ. אוּלָם אָחִי לֹא עָנָה דָבָר, כִּי אִם נָתַן קוֹלוֹ בְּבֶכִי. “אִמָּא! – בָּכָה אָחִי, – אִמָּא שֶׁלִּי!”

– הַס! הַסְתֵּר אֶת צַעַרְךָ! – אָמַרְתִּי לוֹ. אוּלָם הוּא לֹא יָכֹל לְהִתְאַפֵּק וְלַעֲצוֹר בְּעַד דִּמְעוֹתָיו.

הָאִשָּׁה הִפְסִיקָה מִמְּלַאכְתָּהּ, יָשְׁבָה עַל יַד אָחִי, חִבְּקָה אוֹתוֹ וְאָמְרָה לוֹ דְבַר־מָה בְּחִבָּה, בְּהַחֲלִיקָהּ אֶת שְׂעָרוֹ. אָז עָלְתָה מַחֲשָׁבָה עַל לִבִּי, כִּי הַלִּטּוּפִים הָאֵלֶּה הֵם אוֹת, שֶׁאֵין בְּדַעַת הָאֲנָשִׁים לְהָרְגֵנוּ בִּזְּמַן שֶׁבְּנֵי טֶוָה יִתְאַסְּפוּ כֻּלָּם לַכִּכָּר. וּבְכֵן, – הֶחְלַטְתִּי בְלִבִּי, – אִם הָאֲנָשִׁים יָחוּסוּ עָלַי, אֶמְצָא לִי שְׁעַת כּשֶׁר וְאֶבְרַח יַחַד עִם אָחִי, וּמַטְרַת חַיַּי תִּהְיֶה אַךְ לִהְיוֹת לְאִישׁ־מִלְחָמָה גִּבּוֹר וְלִנְקֹם אֶת נִקְמַת אִמִּי.

וְהָאִישׁ אֲשֶׁר לָקַח אוֹתָנוּ בַשְּׁבִי שָׁב הַבַּיְתָה, בְּלִוְיַת שְׁתֵּי נָשִׁים, שֶׁנִּכְנְסוּ מִיָּד בְּשִׂיחָה וּבְרִיב עַם הָאִשָּׁה הַמְלַטֶּפֶת אֶת אָחִי. רָאִיתִי כִּי הֵן מַרְאוֹת עָלֵינוּ בְּאֶצְבַּע וְהֵבַנְתִּי כִּי הָרִיב הוּא בִּגְלָלֵנוּ. בָּטוּחַ הָיִיתִי כִּי הֵן דּוֹרְשׁוֹת לְהָרְגֵנוּ, וְהִיא מִשְׁתַּדֶּלֶת לְהָגֵן עָלֵינוּ. רֶגֶשׁ תּוֹדָה נִתְעוֹרֵר בְּלִבִּי אֵלֶיהָ. עַתָּה הִתְבּוֹנַנְתִּי בָהּ בְּיֶתֶר עִנְיָן. זוֹ הָיְתָה אִשָּׁה קְטַנָּה וּצְנוּמָה²⁹, כְּבַת אַרְבָּעִים, שֶׁפָּנֶיהָ מְפִיקִים טוּב־לֵב וּבְעֵינֶיהָ אוֹר חֲרִישִׁי. הִיא דִּבְּרָה בְּקוֹל שָׁקֵט, אַךְ בָּרוּר. הִיא רָאֲתָה שֶׁשְּׁתֵּי הַנָּשִׁים מַבִּיטוֹת אֵלַי בְּשִׂנְאָה, וְהִיא הִצְטַחֲקָה אֵלַי וְנִעְנְעָה לִי בְּרֹאשָׁהּ, כִּמְבַקֶּשֶׁת לְהַרְגִּיעֵנִי וְלֵאמוֹר, כִּי לֹא תִתֵּן לְהָרַע עִמָּדִי וְעִם אָחִי. אָז הָפְכוּ הַנָּשִׁים פְּנֵיהֶן לְצַד הָאִישׁ אֲשֶׁר לָקַח אוֹתָנוּ בַּשְּׁבִי וּפָתְחוּ לְדַבֵּר אֵלָיו בְּקוֹל רָם, בְּכַעַס. וְהוּא הִבִּיט אֲלֵיהֶן דּוּמָם, כְּשָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, הֵעִיף מַבָּט עָלַי וְעַל אָחִי וְלֹא עָנָה לָהֶן דָּבָר.

פִּתְאֹם פָּנָה “כֵּף־בּוֹדֵד” לְצַד הַפֶּתַח וְקָרָא בְּקוֹל נוֹקֵב: – רְאֵה, רְאֵה! הַמַּחֲרֹזֶת שֶׁל אָבִינוּ! הֲסִבּוֹתִי פָּנַי. בַּפֶּתַח עָמַד אִישׁ. לְצַוָּארוֹ הָיָה עָנוּד עֲנָק חֲרוּזֵי־הַתְּכֵלֶת, הַיָּדוּעַ לִי הֵיטֵב, עִם דְּמוּת הַנֶּשֶׁר, מַעֲשֵׂה־צֶדֶף, הַמְחֻבֶּרֶת לַמַּחֲרֹזֶת. הַכֹּל נִפְנוּ וְהִבִּיטוּ אֶל הָאִישׁ הַנִּכְנָס. הוּא הִצְטַחֵק בְּבַת־צְחוֹק קוֹדֶרֶת³⁰ וְאָמַר מָה, בְּהַרְאוֹתוֹ עַל הָעֲנָק וְעַל הָרוֹבֶה אֲשֶׁר בְּיָדוֹ. הִכַּרְתִּי גַּם אֶת הָרוֹבֶה. הָאִישׁ הַזֶּה הָרַג אֶת אָבִי.

הוּא נִכְנַס לַחֶדֶר, הֶעֱמִיד אֶת רוֹבֵה אָבִי וְגַם אֶת רוֹבֵהוּ בַּפִּנָּה, יָשַׁב וְנָתַן פְּקֻדָּה לִשְׁתֵּי הַנָּשִׁים. הֵן הֵבִיאוּ לוֹ כְּלִי מָלֵא מַיִם, טַבַּק וּמִקְטֶרֶת. הוּא הֶעֱלָה עָשָׁן בְּמִקְטַרְתּוֹ וְנִכְנַס בְּשִׂיחָה עִם הָאִישׁ שֶׁלָּקַח אוֹתָנוּ בַּשֶּׁבִי. אַחֲרֵי כֵן אָמַר מִלִּים אֲחָדוֹת לַנָּשִׁים, וְהֵן נִגְּשׁוּ לְבַשֵּׁל אֶת אֲרֻחַת־הַיּוֹם. כַּעֲבֹר זְמַן־מָה הִגִּישׁוּ הַנָּשִׁים לְכָל אֶחָד מֵאִתָּנוּ סֵפֶל נָזִיד – תַּבְשִׁיל שֶׁל פּוֹלִים, תִּירָס וּבָשָׂר, – וּפְרוּסוֹת קְטֵנוֹת שֶׁל לֶחֶם תִּירָס. דִּבַּרְתִּי עַל לִבּוֹ שֶׁל “כֵּף בּוֹדֵד” כִּי יֹאכַל וְיֶאֱסֹף כֹּחַ, בַּאֲשֶׁר אֵין אָנוּ יוֹדְעִים עוֹד, לְמָה אָנוּ צְפוּיִים כָּאן אֵצֶל אַנְשֵׁי טֶוָה. אֲבָל אָחִי הֵסַב פָּנָיו וְלֹא עָנַנִי דָּבָר. וַאֲנִי אָכַלְתִּי כָּל אֲשֶׁר נִתַּן לִי; וּלְאַחַר שֶׁגָּמַרְתִּי אֶת אָכְלִי, הֵאִירָה לִי הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה אֶת פָּנֶיהָ בְּבַת־צְחוֹק טוֹבָה. נִדְמָה לִי שֶׁהִשְׂבַּעְתִּיהָ רָצוֹן.

הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בַּבַּיִת אָכְלוּ גַּם הֵם וְהָלְכוּ לָהֶם, וַאֲנִי עִם אָחִי נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ עִם הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה. אָז מָזְגָה הָאִשָּׁה שֵׁנִית סֵפֶל מָרָק חַם וְהִגִּישָׁה אוֹתוֹ לְאָחִי. שְׁנֵינוּ דִבַּרְנוּ עַל לִבּוֹ כִּי יֹאכַל, עַד שֶׁנֶּעְתַּר³¹ לְבַקָּשָׁתֵנוּ. אַחֲרֵי כֵן פָּתְחָה הָאִשָּׁה לְדַבֵּר אֵלֵינוּ רַכּוֹת, בְּחָזְרָה פַּעַם בְּפַעַם עַל אוֹתָן הַמִּלִּים וּבְהַצְבִּיעָה פַּעַם עַל עַצְמָהּ וּפַעַם עַל הַדֶּלֶת; אֲבָל דְּבָרֶיהָ נִרְאוּ סְתוּמִים³² לָנוּ. נִסִּיתִי לָבוֹא עִמָּהּ בְּשִׂיחָה בִּלְשׁוֹן־הָאוֹתוֹת, שְׂפַת־הָרְמָזִים הַיְדוּעַה לַנַּוַּחִים וּלְכָל שְׁאָר שִׁבְטֵי־הָאִנְדִיאַנִּים הַנּוֹדְדִים, אֲבָל הָאִשָּׁה לֹא הֵבִינָה כָּל אוֹת. הָאִנְדִיאַנִּים הַיּוֹשְׁבִים בַּכְּפָרִים וְעוֹסְקִים בַּעֲבוֹדַת הָאֲדָמָה אֵינָם יוֹדְעִים אֶת שְׂפַת־הָאוֹתוֹת.

בְּמֶשֶׁךְ הַיּוֹם נִכְנְסוּ אֲנָשִׁים רַבִּים מִלּוֹחֲמֵי שֵׁבֶט טֶוָה לַחֶדֶר, בּוֹ יָשַׁבְתִּי אֲנִי עִם “כֵּף בּוֹדֵד”. כִּמְעַט כֻּלָּם הִבִּיטוּ בְשִׂנְאָה עָלֵינוּ, בְּדַבְּרָם אֵל הָאִישׁ אֲשֶׁר לָקַח אוֹתָנוּ בַּשְּׁבִי וְאֵל הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה, אֲשֶׁר הָיְתָה אִשְׁתּוֹ, כְּפִי שֶׁהֱבִינוֹנוּ. עָבַר הַיּוֹם וְהִגִּיעַ לָיְלָה. אַנְשֵׁי טֶוָה רָקְדוּ וְשָׁרוּ בְּכִכַּר־הַכְּפָר, וְהָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה הוֹלִיכָה אוֹתָנוּ לְחֶדֶר אַחֵר וְצִוְּתָה לִשְׁכַּב עַל מַצַּע שְׂמִיכוֹת וְעוֹרוֹת־חַיּוֹת. וְאַחֲרֵי כֵן הָלְכָה לָהּ, וַאֲנִי עִם אָחִי הִתְחַלְנוּ לִסְפֹּד³³ לְאָבִינוּ וּלְאִמֵּנוּ וְלִבְכּוֹת, עַל אֲשֶׁר לֹא שָׁמַע אָבִינוּ בְּקוֹל הַשַּׁמַן הַזָּקֵן.

הָיָה בְדַעְתֵּנוּ לִבְרֹחַ מִן הַמָּקוֹם לְאַחַר שֶׁאַנְשֵׁי טֶוָה יִשְׁכְּבוּ לִישׁוֹן. אֲבָל עֵינֵינוּ נֶעֶצְמוּ וְתַרְדֵּמָה קָשָׁה נָפְלָה עָלֵינוּ. הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה, הִיא אֲשֶׁר הֵעִירָה אוֹתָנוּ. הַלַּיְלָה עָבַר, וְאֶבְדֶה תִּקְוָתֵנוּ לִבְרֹחַ. בְּקָרוֹב שָׁמַעְנוּ קוֹל אִישׁ, הַקּוֹרֵא דְבַר־מָה בְּקוֹל רָם עַל פְּנֵי הַכִּכָּר. הָאִנְדִיאַנִּי מֵאַנְשֵׁי־טֶוָה שֶׁלָּקַח אוֹתָנוּ בַשְּׁבִי, הוּא וְאִשְׁתּוֹ, קָמוּ מַהֵר, לָקְחוּ אֶת נִשְׁקָם וְאֶת שְׂמִיכָתָם וְהוֹצִיאוּ גַם אוֹתִי וְאֶת אָחִי מִן הַבַּיִת. עַל פְּנֵי הַכִּכָּר נֶאֶסְפוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים, כַּמָּה מֵאוֹת נֶפֶשׁ. רָאִיתִי סוּסִים רַבִּים עִמָּם, וּבְתוֹכָם גַּם הַסְּיָח הַסְּפָרַדִּי, שֶׁעוֹד אֶתְמוֹל רָכַב אָבִי עָלָיו. “כֵּף בּוֹדֵד” הִכִּיר אֶת הַסּוּס, וְקוֹל צְעָקָה פָּרַץ מִפִּיו. הָאִישׁ אֲשֶׁר לְקָחָנוּ בַשְּׁבִי הֵרִים אֶת אָחִי וְהוֹשִׁיבָהוּ עַל הַסּוּס הֶחָבוּשׁ. הַקָּהָל יָצָא אֶת הַכְּפָר. עָבַרְנוּ לְרֹחַב הַמִּישׁוֹר וְהִגַּעְנוּ לְרַגְלֵי רֶכֶס הֶהָרִים, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִזְרָחָה.

צַעַד־צַעַד הִתְחַלְנוּ לְהִתְרוֹמֵם בַּשְּׁבִיל הַצָּר. כָּל שְׁעוֹת הַבֹּקֶר נָסַעְנוּ, וּבְשָׁעָה שֶׁעָמְדָה הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹמֵי הָרָקִיעַ מֵעַל לְרֹאשֵׁינוּ, עָבַרְנוּ כְּבָר אֶת מַחֲצִית הַדֶּרֶךְ וְשַׂמְנוּ פְעָמֵינוּ בַּמּוֹרָד הַמּוֹלִיךְ לָעֵמֶק. הַרְחֵק, שָׁם, לְמַטָּה, הִבְרִיק נָהָר רָחָב, מִתְפַּתֵּל – הוּא “הַנָּהָר הַגָּדוֹל”, אוֹ רִיּוֹ גְרֵנְדֶה, כַּאֲשֶׁר יְכֻנֶּה בְּפִי הַסְּפָרַדִּים.

כְּשֶׁהִגַּעְנוּ לַנָּהָר נָטְתָה הַשֶּׁמֶשׁ לִשְׁקֹעַ. מֵעֵבֶר לַנָּהָר רָאִיתִי כְּפָר גָּדוֹל, מֻקָּף שְׂדוֹת תִּירָס. הָאִישׁ אֲשֶׁר לְקָחָנוּ בַשְּׁבִי, הֶרְאָה עַל הַכְּפָר בְּאֶצְבַּע וְאָמַר: פּוֹקְווֹג‘, פּוֹקְווֹג’. אַחֲרֵי כֵן הִכָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל לִבּוֹ וְחָזַר שׁוּב: "פּוֹקְווֹג' ". וּבָזֶה רָמַז לָנוּ, כִּי כַאן מְקוֹם מוֹשָׁבוֹ.

שֶׁלֹּא מִדַּעַת חָזַרְתִּי אַחֲרָיו עַל הַמִּלָּה פּוֹקְווֹג', וְכָךְ הִשְׁמַעְתִּי דִּבּוּר רִאשׁוֹן בִּלְשׁוֹן בְּנֵי טֶוָה.

עָבַרְנוּ אֶת הַנָּהָר וְנִכְנְסוּ לַכְּפָר פּוֹקְווֹג‘, הַמְכֻנֶּה בְּפִי הַסְּפָרַדִּים בְּשֵׁם סַן אִילְדֶפוֹנְסוֹ. כְּשֶׁנִכְנַסְנוּ בַּשַּׁעַר הַצָּר, אָמַרְתִּי לְ“כֵף בּוֹדֵד”, כִּי בְּעוֹד יָמִים מִסְפָּר נִבְרַח מִכַּאן. מֵאָז עָבְרוּ שִׁבְעִים שָׁנָה, וַאֲנִי עוֹדֶנִּי חַי בְּפוֹקְווֹג’. כַּאן יָנוּחַ גַּם אָחִי “כֵּף בּוֹדֵד”, מְנוּחַת־עַד, קָבוּר בַּחוֹל עִם שְׂפַת הַנָּהָר. אַחַר כַּךְ אֲסַפֵּר לְךָ עַל קִצּוֹ הַנּוֹרָא.

נִכְנַסְנוּ בַּשַּׁעַר, – הַשַּׁעַר הַיָּחִיד בְּחוֹמַת־הַכְּפָר, – וְשַׂמְנוּ פְעָמֵינוּ לַכִּכָּר. הִיא הָיְתָה מֻקֶּפֶת בָּתִּים מֵאַרְבַּע רוּחוֹתֶיהָ³⁴, – בְּנֵי קוֹמָה אַחַת וּבְנֵי קוֹמוֹתַיִם. בְּסִמְטָה³⁵ צָרָה יָצָאנוּ אֶל כִּכָּר שְׁנִיָּה וְעָמַדְנוּ לְיַד סֻלַּם־מַדְרֵגוֹת הַסָּמוּךְ אֶל קִיר־אַחַד־הַבָּתִּים, בַּקָּצֶה הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַכִּכָּר. הָאִישׁ אֲשֶׁר לָקַח אוֹתָנוּ בַּשְּׁבִי הוֹרִיד אֶת אָחִי מֵעַל הָאֻכָּף וְהֶעֱמִיד אוֹתוֹ עַל הָאָרֶץ. הָמוֹן נָשִׁים וִילָדִים הִקִּיפוּנוּ, וְאִישׁ־הַמִּלְחָמָה נָתַן לָנוּ אוֹת וַנֵּלֶךְ אַחֲרֵי אִשְׁתּוֹ הָעוֹלָה בַמַּדְרֵגוֹת. עָלִינוּ לַגָּג וְנִגַּשְׁנוּ לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה שֶׁל הַבַּיִת. הָאִשָּׁה סִלְּקָה אֶת הַמָּסָךְ מֵעַל הַפֶּתַח, הִכְנִיסָה אוֹתָנוּ לַחֶדֶר, נָשְׁקָה לְאָחִי וְהִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ בַּמִּטָּה אֲשֶׁר בַּפִּנָּה. מִיָּד נִרְדַּם.

בְּעוֹד הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה מַבְעִירָה אֵשׁ בַּכִּירַיִם, סָקַרְתִּי³⁶ אֶת הַבַּיִת. שְׁלשָׁה חֲדָרִים הָיוּ בַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה, וַאֲנַחְנוּ נִמְצֵאנוּ בַּחֶדֶר הַתִּיכוֹן. הַחֶדֶר הַפּוֹנֶה לְצַד מִזְרָח שִׁמֵּשׁ, כַּנִּרְאֶה, מַחֲסָן – וְכַאן אוֹצַר הַתִּירָס. הַפֶּתַח הַמּוֹלִיךְ לַחֶדֶר הַשֵּׁנִי לֹא הָיָה מְכֻסֶּה, וְעֵינַי רָאוּ עַל הַקִּירוֹת בְּגָדִים יְקָרִים, מָגִנִּים, פְּאֵרֵי־רֹאשׁ, עוֹרוֹת שׁוּעָלִים וּשְׁאָר בַּעֲלֵי־חַיִּים.

הָאִשָּׁה הִבְעִירָה אֵשׁ, לָקְחָה כְּלִי וַתֵּלֶךְ לְהָבִיא מַיִם. מִשְּׁנֵי עֶבְרֵי הַכִּירַיִם עָמְדוּ כֵּלִים מִכֵּלִים שׁוֹנִים, גְּדוֹלִים וּקְטַנִּים, וַאֲחָדִים מֵהֶם הָיוּ מְצֻיָּרִים יָפֶה. כֵּן הָיוּ כַאן כָּל מִינֵי עֲצִיצִים וּסְפָלִים עֲשׂוּיִים חֹמֶר, שֶׁהָעָבְרוּ בָאֵשׁ וְצֻבְּעוּ בִּידֵי הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה. אַחֲרֵי כֵן נוֹדַע לִי כִּי הָאִשָּׁה הַזֹּאת נֶחְשְׁבָה לַכַּדָּרִית³⁷ הַמְצֻיֶּנֶת בְּיוֹתֵר בְּכָל הַכְּפָר.

עוֹד אֲנִי מִתְבּוֹנֵן בַּצִּיּוּרִים, וְהִנֵּה שָׁבָה הָאִשָּׁה, וְאַחֲרֶיהָ נִכְנַס גַּם בַּעֲלָהּ, שֶׁהֵבִיא אֲלֻמַּת שִׁבֳּלֵי־תִירָס. הוּא הֵטִיל אוֹתָם אַרְצָה לְיַד הַכִּירַיִם, וּבִרְמָזִים צִוָּה עָלַי לְהוֹרִיד אֶת הָאַשְׁפָּה³⁸ וְאֶת הַקֶּשֶׁת שֶׁעָלַי וְלָשֶׁבֶת עַל יַד אָחִי הַיָּשֵׁן.

וְהָאִשָּׁה הָרְתִיחָה מַיִם, בִּשְּׁלָה תִּירָס, הֵעִירָה אֶת אָחִי וְהִגִּישָׁה לוֹ אֹכֶל. הוּא בָכָה וְסֵרַב. אָז לָקְחָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ, נָשְׁקָה לוֹ, וּבְלָחֲשָׁהּ דְּבַר־מָה בְּאָזְנָיו, הִצְלִיחָה לְשַׁדֵּל אוֹתוֹ כִּי יִטְעַם מִן הַתִּירָס. הַמַּאֲכָל הֶחָדָשׁ נָעַם כָּל־כַּךְ לְאָחִי, עֵד כִּי אָכַל בְּתֵאָבוֹן. כָּל זְמָן אָכְלוֹ חִבְּקָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה, וּבַעֲלָהּ הִבִּיט אֲלֵיהֶם וּבַת־צְחוֹק הֵאִירָה אֶת פָּנָיו. אָחִי אָכַל לָשׂבַע. אָז הִפְשִׁיטָה הָאִשָּׁה אֶת בִּגְדּוֹ מֵעָלָיו, הִשְׁכִּיבָה אוֹתוֹ וְכִסְּתָה אוֹתוֹ בִּשְׂמִיכָה. אֲנִי הִתְפַּלֵּאתִי מְאֹד. לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין אֶת סִבַּת הִתְקַשְּׁרוּתָהּ אֶל יֶלֶד מִשֵּׁבֶט זָר וְאוֹיֵב.

בְּבֵית בְּנֵי טֶוָה (“הוּא בָכָה וְסֵרֵב”…)

עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ הָעִיר אוֹתִי הָאִישׁ מִשְּׁנָתִי. הָלַכְתִּי עִמּוֹ אֶל הַנָּהָר וְשָׁם הִתְרַחַצְנוּ. בְּשׁוּבֵנוּ לַכְּפָר מָצָאנוּ אֶת אָחִי יָשֵׁן עֲדַיִן. אָכַלְנוּ רְקִיקֵי־תִירָס וּבָשָׂר מְיֻבָּשׁ, וְאַחֲרֵי כֵן רָמַז לִי הָאִישׁ כִּי אֵלֵךְ עִמּוֹ לִשְׂדֵה הַתִּירָס. שָׂדֶה זֶה נִמְצָא מִמִּזְרָח לַכְּפָר, וּמִלְּבַד תִּירָס גָּדְלוּ כַאן גַּם דְּלוּעִים, פּוֹלִים, אֲבַטִּיחִים צְהֻבִּים וְחִטָּה. הָאִישׁ חָתַךְ אֲבַטִּיחַ וְהוֹשִׁיט לִי פְּלָחִים דַקִּים אֲחָדִים. מַאֲכַל־תַּאֲוָה זֶה נָעַם לִי עַד מְאֹד. בִּרְאוֹת הָאִישׁ אֶת הֲנָאָתִי הָרַבָּה בְּאָכְלִי, נָתַן קוֹלוֹ בִּצְחוֹק וְרָמַז לִי כִּי יָכוֹל אֲנִי לֶאֱכֹל כְּאַוַּת נַפְשִׁי.

הִתְחַלְנוּ לִקְטֹף אֶת שִׁבֳּלֵי הַתִּירָס וְלִצְבֹּר אוֹתָן לַעֲרֵמָה אַחַת. כַּךְ עָבַדְנוּ עַד שְׁעַת הַצָּהֳרַיִם וְשַׁבְנוּ לַכְּפָר. שָׂמַחְתִּי לִרְאוֹת אֶת אָחִי יוֹשֵׁב בַּמִּטָּה. הָאִשָּׁה רָחֲצָה אֶת בְּשָׂרוֹ, הִלְבִּישָׁה אוֹתוֹ, סָרְקָה אֶת שְׂעָרוֹ הָאָרוֹךְ וְצָבְעָה בְּצֶבַע חַכְלִיל אֶת לְחָיָיו. הוּא נִרְאָה עַכְשָׁו בָּרִיא וְעַלִּיז, כַּאֲשֶׁר לֹא רְאִיתִיהוּ זֶה יָמִים רַבִּים. בְּרָצוֹן רַב אָכַל אֶת הַנָּזִיד שֶׁבִּשְּׁלָה הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה בִּשְׁבִילֵנוּ.

– עָלֶיךָ לְהַרְבּוֹת בַּאֲכִילָה, – אָמַרְתִּי לוֹ, – לְמַעַן תֶּאֱסֹף כֹּחַ עַד שֶׁנּוּכַל לִבְרֹחַ מִכָּאן.

אַחֲרֵי אֲרֻחַת־הַצָּהֳרַיִם לְקָחַנִי שׁוּב הָאִישׁ אִתּוֹ. חָבַשְׁנוּ סוּס וְקָשַׁרְנוּ אֶל הָאֻכָּף שְׁנֵי שַׂקִּים גְּדוֹלִים תְּפוּרִים מֵעוֹר־צְבָאִים. אֶת הַשַּׂקִּים הָאֵלֶּה מִלֵּאנוּ בְּתִירָס שֶׁאָסַפְנוּ הַבֹּקֶר, וּכְשֶׁשַּׁבְנוּ לַכְּפָר, פָּרַקְנוּ אֶת הַשַּׂקִּים לְרַגְלֵי סֻלַּם־הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹלִיךְ אֶל בֵּיתֵנוּ. הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה יָרְדָה לְמַטָּה וְהִתְחִילָה לְקַלֵּף אֶת הַתִּירָס, אַחֲרֵי כֵן הֶעֶלְתָה אוֹתוֹ עַל הַגַּג לְיִבּוּשׁ. אוֹתוֹ יוֹם חָזַרְנוּ אַרְבַּע פְּעָמִים לִשְׂדֵה הַתִּירָס. בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי כִכַּר הַכְּפָר הָיָה לִבִּי מַר עָלַי מִכַּעַס, כִּי הַיְלָדִים וְהַיְלָדוֹת מִשֵּׁבֶט טֶוָה צָחֲקוּ לִי וְהִקְנִיטוּ אוֹתִי, עַד שֶׁגֵּרֵשׁ אוֹתָם הָאִישׁ הַמְלַוֵּנִי. בָּטוּחַ הָיִיתִי כִּי הֵם קוֹרְאִים לִי עֶבֶד. “מֵילָא” – חָשַׁבְתִּי בְלִבִּי, – “לֹא יָמִים רַבִּים אֶהְיֶה עֶבֶד. יָבוֹא יוֹם וְאִנָּקֵם בָּהֶם קָשֶׁה עַל הַלַּעַג וְהַזִּלְזוּל הָאֵלֶּה”.

יוֹם־יוֹם עָבַדְתִּי עִם אֲדוֹנִי בַּשָּׂדֶה. אָסַפְנוּ יַחַד אֶת יְבוּל הַשָּׁנָה, אַחֲרֵי כֵן רָתַמְנוּ אֶת הַסּוּסִים וַנּוֹבִיל עֵצִים מִן הַיַּעַר, לְהַסִּיק בָּהֶם אֶת הַתַּנּוּר בְּחָדְשֵׁי הַחֹרֶף הַקָּרִים.

כָּךְ עָבְרוּ שְׁלשָׁה יְרָחִים, וַאֲנִי וְאָחִי לֹא מָצָאנוּ עֲדַיִן שְׁעַת־כֹּשֶׁר³⁹ לִבְרֹחַ מִן הַכְּפָר וְלָשׁוּב אֶל עַמֵּנוּ. אַחֲרֵי כֵן יָרַד הַשֶּׁלֶג וְכִסָּה אֶת הֶהָרִים בִּכְסוּת⁴⁰ לְבָנָה. הֵבַנְתִּי כִּי עַתָּה נִצְטָרֵךְ לְחַכּוֹת עַד בּוֹא הַקַּיִץ, כִּי בַחֹרֶף קַל יִהְיֶה לִרְדֹּף אַחֲרֵינוּ עַל פִּי עִקְבוֹתֵינוּ בַּשֶּׁלֶג. וְאָחִי הָלַךְ וְהִבְרִיא וְהוֹסִיף כֹּחַ, וּלְבַסּוֹף נִשְׁתַּחְרֵר מִן הַמַּחֲלָה שֶׁעִנְּתָה אוֹתוֹ מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ.

בַּחֹדֶשׁ הָרְבִיעִי לְשִׁבְתֵּנוּ בַכְּפָר אָמַרְתִּי לוֹ, כִּי עָלֵינוּ לִשְׁהוֹת⁴¹ עוֹד כַּאן עַד שֶׁיַּפְשִׁירוּ⁴² הַשְּׁלָגִים. תְּשׁוּבָתוֹ הִפְלִיאָה אוֹתִי כָּל־כַּךְ, שֶׁזְּמַן רָב לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי.

– אָחִי, – עָנָה לִי “כֵּף בּוֹדֵד”, – אֵינִי רוֹצֶה לִבְרֹחַ מִפֹּה. – מָה? אֵין אַתָּה רוֹצֶה לָשׁוּב אֶל עַמֵּנוּ? – שְׁאִלְתִּיהוּ לְבַסּוֹף. – לֹא! רְצוֹנִי לְהִשָּׁאֵר כָּאן.

– מַדּוּעַ?

– מִשּׁוּם שֶׁאוֹהֵב אֲנִי אֶת הָאִשָּׁה הַזֹּאת, וְגַם הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי. הִיא הָיְתָה כְּאֵם לָנוּ, כְּאֵם שְׁנִיָּה. וְגַם אֶת בַּעֲלָהּ אָהַבְתִּי. חָבִיב הָאִישׁ וְטוֹב־לֵב. אָמְנָם כֵּן, הָאֲנָשִׁים הֵיטִיבוּ עִמָּנוּ. הֵם הֶאֱכִילוּ אוֹתָנוּ לָשׂבַע וְהִלְבִּישׁוּנוּ בְּגָדִים טוֹבִים. נֶפֶשׁ הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה נִקְשְׁרָה כָל כַּךְ בְּנֶפֶשׁ “כֵּף־בּוֹדֵד” אָחִי, עֵד כִּי לֹא נָתְנָה לוֹ לָזוּז מִמֶּנָּה כְּדֵי צַעַד אֶחָד. בַּעֲלָהּ הֵגֵן עָלַי מֵרְדִיפוֹת הַיְלָדִים. אֲבָל לָמָּה זֶה נָהֲגוּ כַּךְ אִתָּנוּ? זֹאת לֹא יָכֹלְתִּי לְהָבִין. בַּיּוֹם הַהוּא לֹא הוֹסַפְתִּי לְדַבֵּר עִם אָחִי עַל הַמְּנוּסָה. בְּלִבִּי חָשַׁבְתִּי, כִּי עִם בּוֹא הָאָבִיב תִּתְעוֹרֵר בְּלֵב אָחִי הַתְּשׁוּקָה לָשׁוּב אֶל עַמִּי.

בָּעֵת הַהִיא הִתְחַלְנוּ כְּבָר אֲנִי וְאָחִי לְהָבִין אֶת לְשׁוֹן בְּנֵי טֶוָה. “כֵּף־בּוֹדֵד” הֵיטִיב מִמֶּנִּי לָדַעַת אֶת הַשָּׂפָה, כִּי הָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה לִמְּדָה אוֹתוֹ פַּעַם בְּפַעַם מִלִּים חֲדָשׁוֹת וְהִסְבִּירָה לוֹ אֶת פֵּרוּשָׁן. יָכוֹל הָיָה לְדַבֵּר צַחוֹת בִּשְׂפַת טֶוָה, וַאֲנִי טֶרֶם נִסִּיתִי לְבַטֵּא אַף אֶת הַמִּלִּים הַיְדוּעוֹת לִי. דַּעַת לֹא חָפַצְתִּי אֶת שְׂפַת הָעָם הַזֶּה וְאֶת מִנְהָגָיו. יוֹם־יוֹם הוֹסַפְתִּי לְתַכֵּן תָּכְנִיּוֹת, אֵיךְ לִבְרֹחַ מִן הַכְּפָר וְלָשׁוּב אֶל עַמֵּנוּ. וּפִתְאֹם קָרָה דָבָר שֶׁהֵבִיא שִׁנּוּי גָּדוֹל בְּנַפְשִׁי, וְתָקֵף אוֹתִי חֵשֶׁק לִלְמֹד אֶת שְׂפַת הָעָם הַזָּר אֲשֶׁר בְּתוֹכוֹ יָשַׁבְתִּי.

בֵּיתֵנוּ נִמְצָא בַּכִּכָּר הַדְּרוֹמִית שֶׁל הַכְּפָר. זֶה כְּבָר שַׂמְתִּי לִבִּי לַ“קִּיוָה” הָעֲגֻלָּה הָעוֹמֶדֶת בְּכִכָּר זוֹ. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת רָאִיתִי אֲנָשִׁים עוֹלִים בְּמַדְרֵגוֹת אֶל גַּג הַ“קִּיוָה”, וּמִשָּׁם הֵם יוֹרְדִים לְמַטָּה, לַמַּרְתֵּף. הֵבַנְתִּי, שֶׁהָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה הֵם זִקְנֵי הַכְּפָר וְהֵם מִתְאַסְּפִים בַּ“קִּיוָה” לְמוֹעֵצָה. אֲבָל מֵעוֹלָם לֹא נִגַּשְׁתִּי עַד הַ“קִּיוָה” וְלֹא הִתְהַלַּכְתִּי לְבַדִּי עַל פְּנֵי כִכַּר הַכְּפָר וּרְחוֹבוֹתָיו. אֲנִי וְאָחִי יָדַעְנוּ, כִּי יַלְדֵי בְנֵי טֶוָה הוֹגִים לָנוּ אֵיבָה, וְעַל כֵּן עָלֵינוּ לְהִמָּנַע מִפְּגִישָׁה אִתָּם. הֵן לֹא נוּכַל אֲנַחְנוּ הַשְּׁנַיִם לַעֲמֹד בִּפְנֵי כָל הַיְלָדִים!

עֶרֶב אֶחָד, זְמַן מָה אַחֲרֵי הַשִּׂיחָה הַהִיא עִם אָחִי, הִתְעַטַּפְתִּי בִשְׂמִיכָה וְיָצָאתִי לַגַּג, לִשְׁאֹף אֲוִיר צַח, כִּי חַם הָיָה בַחֶדֶר. הִבַּטְתִּי לְמַטָּה אֶל הַכִּכָּר, וָאֵרֶא אוֹר כֵּהֶה בְּפֶתַח הַ“קִּיוָה”. הֵבַנְתִּי כִּי הָאֲנָשִׁים נִתְכַּנְּסוּ שָׁם לַאֲסֵפָה. פִּתְאֹם הִגִּיעַ קוֹל שִׁיר עָמוּם⁴³ לְאָזְנַי. נִפְלָאָה הָיְתָה הַשִּׁירָה בְּאָזְנַי, וְשֶׁלֹּא־מִדַּעַת עָצַרְתִּי אֶת נְשִׁימָתִי.

הַכִּכָּר הָיְתָה שְׁרוּיָה בַאֲפֵלָה, וּבְקִרְבַת מָקוֹם לֹא נִרְאָה כָּל יֶלֶד. יָרַדְתִּי בְסֻלַּם־הַמַּדְרֵגוֹת שֶׁל בֵּיתֵנוּ, עָבַרְתִּי בְּהִתְגַּנֵּב אֶת הַכִּכָּר וְהֵצַצְתִּי לְתוֹךְ הַצֹּהַר⁴⁴ הַקָּטָן שֶׁבְּקִיר־הַ“קִּיוָה” הַמַּעֲרָבִי. רָאִיתִי אֶת הַגְּבָרִים הַיּוֹשְׁבִים עַל הַסַּפְסָל הָאָרֹךְ וְהִתְפַּלֵּאתִי לִדְמוּת הַנָּחָשׁ עוֹטֵה־הַנּוֹצָה, הַמְצֻיֶּרֶת עַל הַקִּיר. עַל גַּבֵּי הַכִּירַיִם בָּעֲרָה אֵשׁ־הַקֹּדֶשׁ, וְלִפְנֵי הָאֵשׁ עָמַד אִישׁ זָקֵן. הוּא נָתַן אוֹת, וְהָאֲנָשִׁים פָּתְחוּ שֵׁנִית בַּשִּׁיר שֶׁשָּׁמַעְתִּי לִפְנֵי כֵן. אֶחָד מֵהֶם הִכָּה חֶרֶשׁ בְּתֹף. רְעָדָה אָחֲזָה אֶת בְּשָׂרִי. אִם כִּי לֹא הֵבַנְתִּי אֶת הַמִּלִּים, יָדַעְתִּי שֶׁהֵם שָׁרִים שִׁיר מִשִּׁירֵי־הַשֵּׁבֶט הַקְּדוּמִים, אֲשֶׁר יְפַעֵם אֶת לִבָּם לִקְרַאת מַעֲשִׂים כַּבִּירִים.

קוֹל הַשִּׁיר נָדַם. אֲבָל אֲנִי לֹא מָצָאתִי עוֹד מְנוּחָה. הָאֲנָשִׁים קָמוּ מִמְּקוֹמָם, בְּאָמְרָם לָצֵאת אֶת הַ“קִּיוָה”, וַאֲנִי מִהַרְתִּי לַעֲבֹר אֶת הַכִּכָּר, שַׁבְתִּי הַבַּיְתָה וָאֶשְׁכַּב לְיַד אָחִי. אֲבָל שְׁנָתִי נָדְדָה מֵעֵינַי.

זָכַרְתִּי אֶת הַשִּׁירָה הַנִּפְלָאָה וְהִרְהַרְתִּי⁴⁵ בְצַעַר, כִּי לְשִׁבְטִי אֲנִי אֵין שִׁירֵי־קֶדֶם כָּאֵלֶּה. וְאָז נִכְסַפְתִּי לָשֶׁבֶת גַּם אֲנִי בְּתוֹךְ הַ“קִּיוָה” וְלָשִׁיר יַחַד עִם אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה. אָכֵן, לְשֵׁם כַּךְ עָלַי לִלְמוֹד תְּחִלָּה הֵיטֵב אֶת לְשׁוֹן בְּנֵי טֶוָה.

“עוֹד מָחָר אָחֵל לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנָם”, – אָמַרְתִּי אֶל לִבִּי. לְמָחֳרָת אָמַר לִי אֲדוֹנִי, כִּי מֶזֶג הָאֲוִיר בְּחוּץ הוּא חַם, לְלֹא רוּחַ, וְעַל כֵּן נַחֲבֹשׁ אֶת הַסּוּסִים וְנִסַּע הַיַּעֲרָה לְהָבִיא עֵצִים. וּמַה הִתְפַּלְּאוּ, הוּא, אִשְׁתּוֹ וְגַם אָחִי, כְּשֶׁעָנִיתִי בִּלְשׁוֹן בְּנֵי טֶוָה, כִּי מְלַאי⁴⁶ הָעֵצִים הוֹלֵךְ וְכָלֶה, וְטוֹב־טוֹב נַעֲשֶׂה, אִם נִסַּע הַיַּעֲרָה. הָאִישׁ שָׁמַע אֶת דְּבָרַי בְּעִנְיָן וְאָמַר: – הִשְׂבַּעְתַּנִי רָצוֹן.

וְהָאִשָּׁה הַקְּטַנָּה חִבְּקָה אוֹתִי וְנָשְׁקָה לִי. – בְּנִי הַבְּכוֹר! – קָרְאָה בְהִתְרַגְּשׁוּת. – אִמְּךָ מִשֵּׁבֶט־טֶוָה שְׂמֵחָה מְאֹד שֶׁאַתָּה מְדַבֵּר בִּלְשׁוֹנָהּ. וְאָמְנָם, גַּם הִיא, גַּם בַּעֲלָהּ טִפְּלוּ בִשְׁנֵינוּ, כְּטַפֵּל הוֹרִים בְּיַלְדֵיהֶם. בִּרְבוֹת הַיָּמִים דִּבַּרְתִּי עִמָּם בְּעִנְיָן זֶה, וְנוֹדַע לִי, כִּי חֲשׁוּכֵי בָנִים⁴⁷ הָיוּ, וּמִשֶּׁקָּרְבוּ לִימֵי הַזִּקְנָה, בִּקְּשׁוּ זֶה כְבָר לְאַמֵּץ לָהֶם אֵיזֶה יֶלֶד לָבָן. אֲבָל בַּמַּטֶּה שֶׁלָּהֶם לֹא הָיוּ יְתוֹמִים, וּבִשְׁאָר הַמַּטּוֹת לֹא נָהֲגוּ לָתֵת יְתוֹמִים אֶלָּא לִשְׁאֵרֵי־בָשָׂר קְרוֹבִים בְּיוֹתֵר. וּכְשֶׁהִצִּילָנוּ אִישׁ־הַמִּלְחָמָה מִמָּוֶת, הֶחְלִיטוּ הוּא וְאִשְׁתּוֹ לְאַמֵּץ אוֹתָנוּ לְבָנִים לָהֶם, אִם כִּי כָּל הַשֵּׁבֶט הִתְקוֹמֵם לְכַךְ, וְהָיוּ אֲנָשִׁים מִבְּנֵי טֶוָה שֶׁנִּבְּאוּ לָהֶם קָשׁוֹת.

עַתָּה אֹמַר לְךָ אֶת שֵׁם הָאִישׁ שֶׁלָּקַח אוֹתָנוּ אָז בַּשֶּׁבִי. שְׁמוֹ – נַצִ’יטִימָה, וּפֵרוּשׁוֹ: לוֹבֵשׁ־הַשִּׁרְיוֹן; וְשֵׁם אִשְׁתּוֹ – קֶלֶמַנָה – “הַנַּעֲרָה־הַנֵּץ”⁴⁸.

אֲנִי וְאָחִי יָדַעְנוּ, כִּי הַיְלָדִים בִּכְפָר, וְגַם אֲבוֹתֵיהֶם, שׂוֹנְאִים אוֹתָנוּ, וּמֵעוֹלָם לֹא הָלַכְנוּ לְבַדֵּנוּ עַל פְּנֵי הַכְּפָר. אֲבָל קֶלֶמַנָה מָצְאָה לְטוֹב לְהַזְמִין לְבֵיתָהּ אֶת יַלְדֵי הַשְּׁכֵנִים וּלְחַבֵּב אוֹתָנוּ עֲלֵיהֶם. יוֹתֵר מִכֻּלָּם מָצְאָה בְּעֵינַי חֵן הַיַּלְדָּה צ’וֹרוֹמַנָה: “הַיַּלְדָּה – הַצִּפּוֹר הַכְּחֻלָּה” – יַלְדָּה יָפָה בְּגִילִי. הִיא הָיְתָה בָאָה אֵלֵינוּ וּמְשַׂחֶקֶת אִתָּנוּ, יוֹם־יוֹם כִּמְעַט, וּכְשֶׁהִתְחַלְתִּי לְדַבֵּר עִמָּהּ בִּלְשׁוֹנָהּ, פָּתְחָה לִשְׁאֹל אוֹתִי בְּעִנְיָן רַב עַל חַיֵּיהֶם וּמִנְהֲגֵיהֶם שֶׁל אַנְשֵׁי שִׁבְטִי הַנּוֹדֵד. וְהִיא גַּם הִיא סִפְּרָה לִי עַל נִמּוּסֵי בְנֵי טֶוָה וּמִנְהֲגֵיהֶם.

יָדַעְתִּי שֶׁהִיא נֶחְשֶׁבֶת עַל מַטֵּה “אֲרִי־הֶהָרִים”. זֶה שֵׁם אַחַד הַמַּטּוֹת שֶׁל “עַם הַקַּיִץ”. בְּנֵי הַמַּטּוֹת הָאֵלֶּה יָשְׁבוּ בַבָּתִּים הַמַּקִּיפִים אֶת הַכִּכָּר הַדְּרוֹמִית. וּמִסָּבִיב לַכִּכָּר הַצְּפוֹנִית גָּרוּ הַמַּטּוֹת שֶׁל הֶעָנָף הַשֵּׁנִי לְשֵׁבֶט טֶוָה – “עַם הַחֹרֶף”. אֲבָל עַל פְּרָטֵי הָעִנְיָן הַזֶּה אֲסַפֵּר אַחֲרֵי כֵן.

לְעִתִּים קְרוֹבוֹת בִּקְּשָׁה צ’וֹרוֹמַנָה מִמֶּנִּי וּמֵאֵת אָחִי כִּי נְשַׂחֵק עִמָּהּ וְעִם שְׁאָר הַיְלָדִים לְמַטָּה, עַל הַכִּכָּר. אֲבָל קֶלֶמַנָה אָמְרָה, כִּי יְרֵאָה הִיא לְנַפְשֵׁנוּ. בֹּקֶר אֶחָד שָׁמַע נַצִ’יטִימָה אֶת דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה וְאָמַר, כִּי אֵין לַחֲשֹׁשׁ⁴⁹ עוֹד, בַּאֲשֶׁר הָיִינוּ כְבָר לִנְעָרִים גְּדוֹלִים וְיָכוֹל נוּכַל לַעֲמֹד בִּפְנֵי פֶגַע רַע.

– נֵלְכָה נָּא! – קָרְאָה צ’וֹרוֹמַנָה, – נְשַׂחֵק בְּכַדּוּרִים, אֲנַחְנוּ הַיְלָדוֹת, כְּנֶגְדְּכֶם הַיְלָדִים.

– לֹא, תְּחִלָּה נִקְלַע לְמַטָּרָה, נִרְאֶה, מִי מֵאִתָּנוּ מֵיטִיב לִירוֹת, – אָמַר אַחַד הַיְלָדִים.

לָקַחְתִּי אֶת הַקֶּשֶׁת עִם אַשְׁפַּת הַחִצִּים וַנֵּרֶד כֻּלָּנוּ אֶל הַכִּכָּר. אוֹתוֹ רֶגַע בָּאוּ בִמְרוּצָה יְלָדִים אֲחָדִים מִמִּשְׁפְּחוֹת עַם־הַחֹרֶף אֶל כִּכָּרֵנוּ, כִּכַּר “הַקַּיִץ”, וְהִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ. אַחַד הַיְלָדִים הָאֵלֶּה, אוֹגוֹטָה שְׁמוֹ – “צֶדֶף־כְּתָמִים”, – הָיָה בֶן גִּילִי, אַךְ גָּדוֹל מִמֶּנִּי בְּקוֹמָה וְחָזָק מִמֶּנִּי. הוּא קָפַץ אֵלַי וְתָפַס אֶת הַקֶּשֶׁת הַתְּלוּיָה לִי מִגַּבִּי. עוֹד אֲנִי מִתְבּוֹנֵן כֹּה וָכֹה וְהַנַּעַר שָׁבַר אֶת הַקֶּשֶׁת אֶל בִּרְכּוֹ וְהִכַּנִי מַכָּה חֲזָקָה בְּרֹאשִׁי. עָמַדְנוּ לְיַד עֲרֵמַת עַנְפֵי־זְרָדִים, שֶׁהוּכְנוּ לַחֹרֶף. חֲמָתִי בָּעֲרָה בִי לְהַשְׁחִית וּמִבְּלִי דַעַת אֶת אֲשֶׁר אֲנִי עוֹשֶׂה, תָּפַסְתִּי מַקֵּל גָּדוֹל וּבִתְנוּפָה רַבָּה הִכִּיתִי בוֹ בְּכָל כֹּחַ אֶת הַנַּעַר. הוּא נָפַל, וְכָל הַיְלָדִים, מִחוּץ לְאָחִי וּלְצ’וֹרוֹמַנָה, נָסוּ לְכָל עֵבֶר, בְּקוֹל צְעָקָה נוֹקֶבֶת: – הַנַּעַר־הַנַּוַּח הָרַג אֶת אוֹגוֹטָה! הַנַּעַר־הַנַּוַּח הָרַג אֶת אוֹגוֹטָה!

מִיָּד נִשְׁמַע קוֹל תַּאֲנִיַּת⁵⁰ הַנָּשִׁים, וּמִכָּל צַד רָצוּ אֲנָשִׁים אֵלֵינוּ. אִישׁ נְמוּךְ־קוֹמָה בַּעַל פָּנִים עֲגֻלִּים תָּפַס בְּיָדִי וְהֵנִיף עָלַי סַכִּין.

– אֲנִי הוֹלֵךְ לָמוּת! אָחִי, רוּצָה מַהֵר אֶל אִמֵּנוּ, – קָרָאתִי אֶל “כֵּף־בּוֹדֵד”.

 

ג. מְפַקֵּד־הַצַּיִד הֶחָדָשׁ    🔗

אִלְמָלֵא צ’וֹרוֹמַנָה, הָיָה הָאִישׁ הוֹרְגֵנִי. אֲבָל בָּהּ בַּשָּׁעָה שֶׁהוּא שָׁלַף אֶת הַסַּכִּין, מִהֲרָה צ’וֹרוֹמַנָה אֵלָיו וְנֶאֶחְזָה בְּיָדוֹ. הוּא בִקֵּשׁ לִדְחוֹת אוֹתָהּ מֵעָלָיו, אֲבָל הִיא נִתְלְתָה בְצַוָּארוֹ וְצָעֲקָה בְקוֹל רָם, בְּקָרְאָהּ לְנַצִ’יטִימָה. אָחִי לֹא שָׁמַע בְּקוֹלִי וְנִשְׁאַר עַל יָדִי, בְּעָזְרוֹ לְהוֹצִיאֵנִי מִידֵי הָאוֹיֵב, אוּלָם הָאִישׁ הָיָה חָזָק מִשְּׁנֵינוּ. הוּא שִׁחְרֵר אֶת יָדוֹ מִידֵי צ’וֹרוֹמַנָה, הָדַף מִלְּפָנָיו אֶת הַיַּלְדָּה וְהֵנִיף שׁוּב אֶת סַכִּינוֹ עָלַי. אֲבָל אֲנִי נִרְתַּעְתִּי לְאָחוֹר וְהִשְׁתַּמַּטְתִּי מִן הַמַּכָּה. בְּרֶגַע זֶה הוֹפִיעַ נַצִ’יטִימָה וְאָחַז בְּיָדוֹ. מִצַּד שֵׁנִי נִגַּשׁ אֵלָיו גַּם הַמַּנְהִיג שֶׁל “עַם הַקַּיִץ”, אוֹ “קַצִיק הַקַּיִץ” בִּלְשׁוֹן־הַכְּפָר, וְצִוָּה עַל הָאִישׁ לְהַשְׁלִיךְ אֶת הַסַּכִּין.

– אֵבֶל נַוַּח בֶּן־כְּלָבִים זֶה הָרַג אֶת בְּנִי! וְעָלַי לְהָרְגוֹ נֶפֶשׁ! – צָעַק הָאִישׁ.

– בִּנְךָ לֹא מֵת. מַרְגִּישָׁה אֲנִי אֶת לִבּוֹ הַהוֹלֵם בּוֹ, – אָמְרָה אַחַת הַנָּשִׁים, בְּכָרְעָהּ עַל בִּרְכֶּיהָ לְיַד אוֹגוֹטָה.

– הַנִּיחָה לִי! רוֹצֶה אֲנִי לְדַעַת אֵם עוֹד חַי הִנֵּהוּ! – אָמַר אֲבִי אוֹגוֹטָה.

נַצִ’יטִימָה הִנִּיחַ לוֹ.

עַד מְהֵרָה בָּאָה אֵם הַנַּעַר וַתִּפֹּל בְּקוֹל בְּכִי רָם עַל צַוָּאר בְּנָהּ. דּוּמָם הִבַּטְנוּ כֻלָּנוּ אֲלֵיהֶם. אֲנִי הִתְחָרַטְתִּי מְאֹד עַל הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָשִׂיתִי וְכָעַסְתִּי עַל עַצְמִי כַּעַס רַב עַל הַמַּכָּה הָאַכְזָרִיָּה שֶׁהִכֵּיתִיו.

– וּמָה? – שָׁאַל “מַנְהִיג עַם־הַקַּיִץ”.

– לִבּוֹ דּוֹפֵק, אֵבֶל הַדֹּפֶק חַלָּשׁ מְאֹד, – אָמַר אֲבִי אוֹגוֹטָה. – שְׂאוּ אֶת הַנַּעַר הַבַּיְתָה. אֲנִי אָבוֹא וְאֶרְפָּאֶנּוּ, – אָמַר הַ“קַּצִיק”. אֲנָשִׁים אֲחָדִים הֵרִימוּ אֶת אוֹגוֹטָה בִּזְהִירוּת וַיִּשָּׂאוּהוּ. אָבִיו הֵסֵב פָּנָיו לְאָחוֹר, וּבְהַרְאוֹתוֹ עָלַי בְּאֶצְבַּע, קָרָא:

– וְאַתָּה, כֶּלֶב־נַוַּחִים, זֶה דְּבָרִי לְךָ: אִם יָמוּת בְּנִי לֹא תִהְיֶה גַּם אַתָּה בַּחַיִּים!

קֶלֶמַנָה, שֶׁהָלְכָה לְהָבִיא חֹמֶר לִיצֹר כֵּלִים מִמֶּנּוּ, בָּאָה בִמְרוּצָה לַכִּכָּר וַתּוֹלֶךְ אוֹתָנוּ הַבַּיְתָה. צ’וֹרוֹמַנָה וְנַצִ’יטִימָה הָלְכוּ אַחֲרֵינוּ, וַאֲנַחְנוּ סִפַּרְנוּ לְקֶלֶמַנָה אֶת כָּל פְּרָטֵי הַמְאֹרָע. כְּשֶׁגָּמַרְנוּ אֶת סִפּוּרֵנוּ, חִבְּקָה קֶלֶמַנָה אֶת הַיַּלְדָּה וְקָרְאָה:

– צ’וֹרוֹמַנָה גִבּוֹרַת־הַחַיִל! צ’וֹרוֹמַנָה הַטּוֹבָה! אַתְּ עָמַדְתְּ לִימִין יַלְדִּי! אַתְּ הִצַּלְתְּ אֶת נַפְשׁוֹ מִמָּוֶת! אֲסִירַת־תּוֹדָה אֲנִי לָךְ! – וְגַם אֲנִי אֲסִיר תּוֹדָה לָךְ. לוּלֵא אַתְּ שֶׁתָּפַסְתְּ בְּיַד הָרוֹצֵחַ, לֹא הִסְפַּקְתִּי לְהַצִּיל אֶת נֶפֶשׁ יְלָדֵינוּ, – קָרָא נַצִ’יטִימָה.

“כֵּף בּוֹדֵד” נִגַּשׁ אֶל הַיַּלְדָּה וַיְחַבֵּק אוֹתָהּ. וַאֲנִי לֹא מָצָאתִי בְּפִי דְבָרִים, בִּלְתִּי אִם לֵאמֹר:

– גִּבּוֹרָה אַתְּ. לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח אֶת הַדָּבָר. קֶלֶמַנָה יָרְאָה מְאֹד. אִם יָמוּת אוֹגוֹטָה, וַדַּאי שֶׁיָּבוֹאוּ הוֹרָיו, וְאוּלַי גַּם כָּל בָּתֵּי־הָאָבוֹת שֶׁל “עַם־הַחֹרֶף”, לִדְרוֹשׁ אֶת מוֹתִי וְאוּלַי גַּם אֶת מוֹת “כֵּף בּוֹדֵד” אָחִי.

– לֹא נִתֵּן לָהֶם אֶת יְלָדֵינוּ! יָדֹעַ אֵדַע לְהָגֵן עֲלֵיהֶם, – אָמַר נַצִ’יטִימָה.

– קְצָרָה הָעֵת, – טָעֲנָה הָאִשָּׁה, – עָלֶיךָ לַחְשׁוֹב, אֵיךְ נַצִּילֵם.

אֲבָל בְּרֶגַע זֶה בָּאָה אֵלֵינוּ אִשָּׁה מֵ“עַם הַחֹרֶף” וְאָמְרָה, כִּי אוֹגוֹטָה שָׁב לִתְחִיָּה, וְהִנֵּה הוּא יוֹשֵׁב עַתָּה וְאוֹכֵל מָרָק.

– וּבְכֵן, טוֹב הַדָּבָר! עַתָּה יְכוֹלִים אָנוּ לְשׁוּב אֶל הַכִּכָּר! – קָרְאָה צ’וֹרוֹמַנָה. – לֹא, – עָנִיתִי, – אֲנִי וְ“כֵף־בּוֹדֵד” נִשָּׁאֵר בַּבַּיִת, פֶּן נָבִיא עָלֵינוּ שׁוּב צָרָה חֲדָשָׁה.

– סְבוּרַנִי⁵¹, כִּי אַחֲרֵי שֶׁהִכִּיתָ אֶת אוֹגוֹטָה, לֹא יָהִין עוֹד אִישׁ לִנְגֹעַ בְּךָ, – אָמַר נַצִ’יטִימָה. – וְגַם לֹא יָאֶה לְךָ הַדָּבָר לָשֶׁבֶת כָּל הַיָּמִים בַּבַּיִת אוֹ עַל הַגָּג. דּוֹמֶה הַדָּבָר לְפַחְדָנוּת. קַח לְךָ אֶת הַסַּכִּין הַזֹּאת, וְתִשָּׂאֶנָּה עִמְּךָ תָּמִיד. בִּשְׁעַת הַדְּחַק תּוּכַל לְהִתְגּוֹנֵן.

הוּא הוֹשִׁיט לִי סַכִּין בְּתוֹךְ נַרְתִּיק־עוֹר חָזָק. שָׂמַחְתִּי מְאֹד לַמַּתָּנָה וָאֶקְשֹׁר אֶת הַסַּכִּין אֶל מָתְנַי. יָרַדְנוּ לַכִּכָּר. מִיָּד נִגְּשׁוּ אֵלֵינוּ יְלָדִים וִילָדוֹת אֲחֵרִים, וַנְּשַׂחֵק יָחַד. אִישׁ מֵהֶם לֹא פָגַע בָּנוּ לְרָעָה. אֲנִי נִתְמַלֵּאתִי רוּחַ גְבוּרָה, וָאֵלֵךְ בְּרֹאשׁ פְּלֻגַּת הַיְלָדִים הַקְּטַנָּה אֶל כִּכַּר “עַם הַחֹרֶף”. שָׁם נִצְטָרְפוּ אֵלֵינוּ גַּם יְלָדִים מִמִּשְׁפְּחוֹת “עַם־ הַחֹרֶף”. רַק יְלָדִים אֲחָדִים עָמְדוּ מִן הַצַּד וְקָרְאוּ בְּקוֹל דִּבְרֵי־גִדּוּפִים בְּאָזְנֵינוּ; אוֹתִי וְאֶת אָחִי כִּנּוּ בְּשֵׁם כְּלָבִים. אֲבָל אִישׁ מֵהֶם לֹא מְלָאוֹ לִבּוֹ⁵² לְהַכּוֹתֵנוּ. מִן הַיּוֹם הַהוּא הָיִינוּ, אֲנִי וְאָחִי, מְטַיְּלִים כְּחֵפֶץ לִבֵּנוּ עַל פְּנֵי הַכְּפָר, כִּשְׁאָר הַיְלָדִים. בַּקָּרוֹב הִתְחִיל גַּם אוֹגוֹטָה לְהִשְׁתַּתֵּף בְּמִשְׂחָקֵינוּ, מִבְּלִי שֶׁהִזְכִּיר אַף בְּהֶגֶה אֶחָד אֶת אֲשֶׁר נָפַל בֵּינֵינוּ. אֲנִי הֵבַנְתִּי, כִּי הוּא מְשַׂחֵק אִתָּנוּ רַק מִשּׁוּם שֶׁהוּא מְבַקֵּשׁ לִהְיוֹת בְּחֶבְרַת צ’וֹרוֹמַנָה, הַחֲבִיבָה עָלָיו מְאֹד. לֹא נוֹחַ הָיָה לִי בִמְסִבָּתוֹ⁵³. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיָה מַבִּיט בְּשִׂנְאָה אֵלַי. יָדַעְתִּי הֵיטֵב כִּי אֶת דְּבַר הַמַּכָּה שֶׁהִכֵּיתִיו אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ אַף לְרֶגַע אֶחָד.

בָּא הָאָבִיב. הַשֶּׁלֶג נָמֵס בֶּהָרִים, וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶל “כֵּף בּוֹדֵד”: – עַכְשָׁו אֵין אִישׁ שָׂם לִבּוֹ אֵלֵינוּ, דַּרְכֵּנוּ פְּתוּחָה לְפָנֵינוּ. יְכוֹלִים אָנוּ לִבְרֹחַ מִן הַכְּפָר וְלָשׁוּב אֶל עַם אֲבוֹתֵינוּ.

– אָבֵל אֵין אֲנִי רוֹצֶה לִבְרֹחַ! – עָנָה “כֵּף־בּוֹדֵד”. – וְגַם אֲנִי לֹא אֶרְצֶה זֹאת. מוּטָב לָנוּ כִּי נִשָּׁאֵר לָשֶׁבֶת כָּאן עִם הָאֲנָשִׁים הַטּוֹבִים הָאֵלֶּה מִבְּנֵי טֶוָה, שֶׁהָיוּ לָנוּ תַּחַת הוֹרִים.

בְּמֶשֶׁךְ הֶחֳדָשִׁים הַמְּעַטִּים הָאֵלֶּה, שֶׁבִּלִּיתִי בַשִּׁבְיָה, הִשְׁתַּנֵּיתִי אֹד.

מֵאָז לֹא הוֹסַפְנוּ לְדַבֵּר עַל שׁוּבֵנוּ אֶל שֵׁבֶט אֲבוֹתֵינוּ. הִגִּיעָה עֵת הַמִּזְרָע. אֲנַחְנוּ עָזַרְנוּ עַל יַד נַצִ’יטִימָה לִזְרֹעַ אֵת הַשָּׂדֶה תִּירָס, חִטָּה, זֶרַע דְּלוּעִים, פּוֹלִים וַאֲבַטִּיחִים מְתוּקִים. נַצִ’יטִימָה לִמֵּד אוֹתָנוּ לְתַקֵּן אֶת תְּעָלוֹת־הַהַשְׁקָאָה, – אַצֶּ’קְוִיאָה בִּלְשׁוֹן טֶוָה, – שֶׁהֶעֱלוּ רֶפֶשׁ בִּימֵי הַחֹרֶף. בָּעֵת הַהִיא טֶרֶם קִבְּלוּ הָאִנְדִיאַנִים, בְּנֵי טֶוָה, מַחֲרֵשׁוֹת וּרְתָמוֹת מֵאֵת הַסְּפָרַדִּים; רַק אִתִּים וּמַכּוּשִׁים נָתְנוּ לָהֶם הַסְּפָרַדִּים תְּמוּרַת עוֹרוֹת־חַיּוֹת יְקָרִים. שְׁטוּפֵי זֵעָה עָדַרְנוּ אֶת הָאֲדָמָה וְהִכְשַׁרְנוּ אוֹתָהּ לִזְרִיעָה, וּבִשְׁעַת הָעֲבוֹדָה סִפֵּר לָנוּ נַצִ’יטִימָה עַל סִדְרֵי בְּנֵי טֶוָה וּמִנְהֲגֵיהֶם, שֶׁנִּרְאוּ מוּזָרִים מְאֹד בְּעֵינָי. אִם כִּי הַשָּׂדֶה וּתְעָלוֹת־הַהַשְׁקָאָה הָיוּ רְכוּשׁ נַצִ’יטִימָה, הָיָה כָל הַיְבוּל שַׁיָּךְ לְקֶלֶמַנָה. לָהּ הָיוּ גַם הַבַּיִת וּכְלֵי הַבַּיִת וְגַם הַבָּנִים. לְפִי שֶׁבָּנִים מִשֶּׁלָּהּ לֹא הָיוּ לָהּ, הָיִינוּ אֲנַחְנוּ, הַבָּנִים הַמְאֻמָּצִים, קִנְיָנָהּ וְנֶחְשַׁבְנוּ עַל בֵּית־אָבִיהָ – לְמַטֵּה “תִירָס”; אֲבָל כָּל דָּבָר לֹא הָיָה לָנוּ וּלְבֵית אֲבִי נַצִ’יטִימָה, לְמַטֵּה “עֵין־הַתְּכֵלֶת”. הַגֶּבֶר מִשֵּׁבֶט טֶוָה נֶחְשַׁב רַק כְּפוֹעֵל לְאִשְׁתּוֹ, כְּעוֹזֵר לָהּ. כָּל הָרְכוּשׁ הָיָה רְכוּשָׁהּ, רַק בְּגָדָיו וְנִשְׁקוֹ הָיוּ קִנְיָנוֹ.

לֹא כֵן הָיָה מִנְהַג הַנַּוַּחִים; שָׁם הָיוּ הַיְלָדִים, הָאִשָּׁה, הַבַּיִת וְכָל כְּלֵי הַבַּיִת – קִנְיַן הַגֶּבֶר־הַנַּוַּח. בְּסוֹף עוֹנַת־הַזְּרִיעָה הָיִינוּ שׁוֹמְעִים לְעִתִּים קְרוֹבוֹת אֵת קוֹל הַשִּׁיר הָעוֹלֶה מִתּוֹךְ הַ“קִּיוָה” שֶׁבְּכִכָּרֵנוּ. אָמְרוּ לָנוּ, כִּי הַשַּׁמַּנִים – הַכֹּהֲנִים – מִתְפַּלְּלִים לַכֹּחוֹת הָעֶלְיוֹנִים, כִּי יוֹרִידוּ מִטְרוֹת־בְּרָכָה לָאָרֶץ. וְכְתֹם מְלֶאכֶת הַזְּרִיעָה יָצְאוּ אֲנָשִׁים וְנָשִׁים בְּבִגְדֵי־פְּאֵר מִן הַקִּיוָה; לִוּוּ אוֹתָם מְתוֹפְפִים זְקֵנִים וּמְשׁוֹרְרִים. עַל בִּגְדֵי כָל הַגְּבָרִים הָיוּ רְקוּמִים זִיגְזַגִים⁵⁴ לְבָנִים וַאֲדֻמִּים – סֵמֶל הַבָּרָק. זִיגְזַגִים כָּאֵלֶּה רָאִיתִי גַּם עַל הַמּוֹקַסִּינִים שֶׁלָּהֶם. אֶת רַגְלֵיהֶם מָשְׁחוּ בְצֶבַע שָׁחוֹר, וְעָלָיו הֶעֱבִירוּ קַוֵּי־“שַׁלְשֶׁלֶת”. כָּל הַנָּשִׁים לָבְשׁוּ שְׂמָלוֹת כְּחֻלּוֹת, שָׁווֹת לְכֻלָּן, תְּפוּרוֹת מִבַּד שֶׁנֶּאֱרַג בִּידֵי בַעֲלֵיהֶן, וְאֶת רָאשֵׁיהֶן כִּסּוּ בַעֲטָרוֹת מֵעוֹר־הָרְאֵם. הָעֲטָרוֹת הָיוּ מְקֻשָּׁטוֹת בְּנוֹצַת־נֶשֶׁר וּמֵעֲלֵיהֶן הָיוּ מְצֻיָּרוֹת דְּמֻיּוֹת הַגֶּשֶׁם וְהָעֲנָנִים. הָאֲנָשִׁים נָשְׂאוּ בִידֵיהֶם רַעֲשָׁנִים מִשִּׁנֵּי־רְאֵמִים, וּבִידֵי הַנָּשִׁים – עֲנָפִים קְטַנִּים, עַנְפֵי עֵץ אַשּׁוּחַ. הִתְחִיל מְחוֹל־הַקֹּדֶשׁ. הַתַּהֲלוּכָה הִקִּיפָה פְעָמִים אֲחָדוֹת אֶת “בֵּית־הַמּוֹעֵד” – הַ“קִּיוָה”. הַגְּבָרִים נִעְנְעוּ בְּרַעְשָׁנֵיהֶם לְקֶצֶב הַמָּחוֹל, וְהַנָּשִׁים הֵנִיעוּ בְעַנְפֵיהֶן. לְעִתִּים הָיָה הָרוּחַ מֵעִיף נוֹצָה קַלָּה מֵעֲטֶרֶת אַחַת הַנָּשִׁים, וְהַנּוֹצָה נִשְּׂאָה הַשָּׁמַיְמָה.

– הֶאָח! רָאוּ נָא! הִנֵּה הִיא מִתְנַשְּׂאָה! הִיא נוֹשֵׂאת אֶת תְּפִלּוֹתֵינוּ לַשָּׁמַיִם הַכְּחֻלִּים! – קָרָא הַשַּׁמַּן בְּקוֹל גָּדוֹל, וְהָעָם הָיָה צוֹהֵל וְשָׂמַח.

מֵחוֹל־הַמִּצְוָה וְהַשִּׁירָה הִרְהִיבוּ⁵⁵ אֶת לִבִּי, שֶׁנִּרְגַּשׁ מְאֹד לַמַּרְאֶה. עַתָּה נִכְסַפְתִּי לִהְיוֹת כְּאֶחָד מִבְּנֵי טֶוָה מַמָּשׁ, לִהְיוֹת רַשַּׁאי לָבוֹא אֶל הַקִּיוָה וּלְהִשְׁתַּתֵּף בִּמְחוֹלוֹת־הַמִּצְוָה. אֲבָל מַחְשָׁבָה אַחַת הֶעֱצִיבָה אֶת לִבִּי: יָרֵאתִי כִּי לְעוֹלָם לֹא יְקַבְּלוּ אַנְשֵׁי טֶוָה אִישׁ מִשֵּׁבֶט הַנַּוַּחִים אֶל חוּגָם.

כְּתֹם הַחֲגִיגָה, הֲשִׂיחוֹתִי⁵⁶ אֶת חֲשָׁשׁוֹתַי לִפְנֵי נַצִ’יטִימָה. הוּא אָחַז בְּיָדִי, קָרָא גַם לְאָחִי וְהוֹלִיךְ אֶת שְׁנֵינוּ אֵל הַ“קַּצִיק” הַזָּקֵן אֲשֶׁר לְ“עַם הַקַּיִץ”. הוּא מָסַר לוֹ אֶת דְּבָרַי. הַ“קַּצִיק” הִבִּיט אֵלַי בְּחִבָּה, טָפַח⁵⁷ עַל כְּתֵפַי טְפִיחָה קַלָּה וְאָמַר: – נַצִ’יטִימָה אִמֵּץ אֶת שְׁנֵיכֶם לְבָנִים לוֹ.

עַל־כֵן בְּנֵי טֶוָה אַתֶּם, בְּנֵי נַצִ’יטִימָה וְקֶלֶמַנָה. עֲשֵׂה אַךְ טוֹב וְהִשְׁתַּדֵּל לָלֶכֶת תָּמִיד בַּדֶּרֶךְ הַנְּכוֹנָה וְהַיְשָׁרָה וְתִזְכֶּה לָבוֹא אֶל הַ“קִּיוָה”, וְיָבוֹא יוֹם וְתָבוֹא גַּם לָשֶׁבֶת בְּסוֹד⁵⁸ זִקְנֵי עֲדָתֵנוּ וְאַנְשֵׁי־צְבָאָהּ.

דְבָרָיו מִלְאוּ אֹשֶׁר אֶת לִבִּי. רַצְתִּי הַבַּיְתָה לְסַפֵּר הַכֹּל לְקֶלֶמַנָה. דְּמָעוֹת קָמוּ בְעֵינֶיהָ; הִיא נָשְׁקָה לִי וְאָמְרָה בְקוֹל רוֹעֵד מֵרֶגֶשׁ:

– אַתָּה וְכֵף־בּוֹדֵד – בָּנַי אַתֶּם. הִנֵּה גִּדַלְתִּי אֶתְכֶם לִהְיוֹת לִבְנֵי־טֶוָה אֲמִתִּים, וּבְתוֹךְ עַמִּי תֵּשְׁבוּ, וְעָלָיו תֵּחָשֵׁבוּ.

– אַדִּיר חֶפְצִי לְבַקֵּר בַּ“קִּיוָה”, לָשִׁיר שִׁירֵי־קֶדֶם וְלָבוֹא בְסוֹד אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה וְזִקְנֵי הָעֵדָה הַחֲכָמִים! – קָרָאתִי בְהִתְלַהֲבוּת.

נַצִ’יטִימָה, שֶׁנִּכְנַס אוֹתוֹ רֶגַע לַחֶדֶר, שָׁמַע אֶת דְבָרַי. – חֶפְצְךָ יִנָּתֵן לְךָ, – אָמַר, – בְּבוֹא הַשָּׁעָה וְתִבָּחֵר לְמוֹעֲצַת אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה

– יָפֶה הַדָּבָר! – אָבִי הָיָה גִּבּוֹר־מִלְחָמָה וְגַם אֲנִי אֶהְיֶה כָמוֹהוּ. – לֹא, אַתָּה לֹא תֵּצֵא לִגְזֹל וְלַהֲרֹג אֲנָשִׁים אִנְדִיאַנִים אֲחֵרִים. אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה בְּשֵׁבֶט טֶוָה נִלְחָמִים רַק בַּאֲנָשִׁים הַפּוֹגְעִים בָּהֶם לְרָעָה.

תְּשׁוּבָתוֹ הִפְלִיאָה אוֹתִי וְשָׂמָה לְאַל אֶת תָּכְנִיּוֹתַי. כִּי קֹדֶם חָלַמְתִּי לִהְיוֹת לִמְפַקֵּד וְלִפְשׁוֹט פַּעַם בְּפַעַם עַל שֵׁבֶט הַקּוֹמַנְצִ’ים, עַל שֵׁבֶט קַיוֹבָה וּשְׁאָר שִׁבְטֵי הָאִנְדִיאַנִים הַיוֹשְׁבִים בָּעֲרָבָה. – יְהִי כִדְבָרֶיךָ, – אָמַרְתִּי, – אֶהְיֶה גִּבּוֹר־מִלְחָמָה כְּאֶחָד מִבְּנֵי טֶוָה. אֲבָל מָתַי אָחֵל בָּזֶה? – שָׁאַלְתִּי.

– עוֹד עוּל־יָמִים⁵⁹ אַתָּה. נְחַכֶּה עוֹד שָׁנִים מִסְפָּר וְנִרְאֶה, – הֵשִׁיב נַצִ’יטִימָה. וַאֲנִי אָנוּס הָיִיתִי לְהִסְתַּפֵּק בִּתְשׁוּבָה זוֹ. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָיוּ בָאִים אֶל כְּפָרֵנוּ אֲנָשִׁים מִשְּׁאָר כְּפָרֵי בְנֵי טֶוָה, מִכְּפָר נַמְבּ, טֶזוּק, פּוֹחוֹאַק וַאֲחֵרִים. מִפִּיהֶם נוֹדַע לָנוּ, כִּי אֲחָדִים מֵאַנְשֵׁי הַחַיִל שֶׁל הַכְּפָרִים הָאֵלֶּה יָצְאוּ לַצַּיִד וְלֹא שָׁבוּ הַבַּיְתָה, וְגַם שְׁתֵּי נָשִׁים נֶעֶלְמוּ וְאֵינָן: הָאַחַת מִכְּפָר נַמְבּ, וְהַשְּׁנִיָּה מִטֶּזוּק. אַנְשֵׁי שֵׁבֶט טֶוָה חָשְׁבוּ, שֶׁהָאֲנָשִׁים נִרְצְחוּ בִידֵי הַנַּוַּחִים, שֶׁנָּקְמוּ נִקְמַת מַפַּלָתָם הַקָּשָׁה בַּקַּיִץ שֶׁעָבַר. פְּלֻגּוֹת קְטַנוֹת שֶׁל נַוַּחִים שׁוֹטְטוּ בִּסְבִיבוֹת הַכְּפָרִים וְאָרְבוּ לִבְנֵי שֵׁבֶט טֶוָה. הַצַּיָּדִים יָרְאוּ לָצֵאת לֶהָרִים לַצַּיִד. מִשּׁוּם כַּךְ לֹא הָיָה דֵּי בָשָׂר בַּכְּפָרִים, וְגַם נִדַּלְדֵּל אוֹצַר נוֹצוֹת־הַנְּשָׁרִים הַמְּשַׁמְּשׁוֹת לִתְפִלָּה.

הַשְּׁמוּעוֹת הָאֵלֶּה הִזִּיקוּ לָנוּ, לִי וּלְאָחִי. הַגְּבָרִים וְהַנָּשִׁים הִבִּיטוּ בְעַיִן רָעָה עָלֵינוּ, וְאִנְדִיאַנִי אֶחָד מִן הַכְּפָר הַסָּמוּךְ אָמַר אֶל נַצִ’יטִימָה:

– מוּטָב הָיָה שֶׁתַּהֲרֹג אֶת כַּלְבֵי הַנַּוַּחִים הָאֵלֶּה, תַּחַת לְפַטֵּם אוֹתָם. הַדְּבָרִים הִגִּיעוּ לְאָזְנֵי קֶלֶמַנָה. הִיא מִהֲרָה אֶל הָאִישׁ, הֵנִיפָה אֶגְרוֹפָהּ לְעֻמָּתוֹ וַתִּגְעַר בּוֹ: – אַל תָּעֵז לִפְגֹעַ בִּילָדַי! בְּנֵי טֶוָה טוֹבִים הֵם, כְּבָנֶיךָ אַתָּה. לָמָּה תִּתְעָרֵב בָּעִנְיָן לֹא־לָךְ? צֵא מִבֵּיתִי!

נִדְמֶה הָיָה לָאִנְדִיאַנִי שֶׁהִיא אוֹמֶרֶת לִשְׁלֹחַ בּוֹ אֶת יָדָהּ, וְהוּא נָסוֹג לְאָחוֹר וְיָצָא אֶת הַחֶדֶר. הוּא יָרַד לַכִּכָּר, וְהַיְלָדִים אֲשֶׁר שִׂחֲקוּ אִתָּנוּ עַל הַגַּג הִתְגָּרוּ בּוֹ וְלָעֲגוּ לוֹ. אוּלָם לִבִּי וְלֵב אָחִי הָיָה מַר עָלֵינוּ.

– אַל תִּתְּנוּ לֵב לִדְבַרָיו, – אָמַר נַצִ’יטִימָה. – הִתְנַהֲגוּ כַּעֲצַת אִמְּכֶם וְכַעֲצָתִי, וְיוֹם יָבוֹא וְהָאִישׁ הַזֶּה לֹא עוֹד יְגַנֶּה אֶתְכֶם, כִּי אִם רַק יְהַלֵּל. בַּקַּיִץ עָבַדְנוּ, אֲנִי וְ“כֵף־בּוֹדֵד”, הַרְבֵּה; לָמַדְנוּ לַעֲדֹר אֶת הַקַּרְקַע, לִזְרֹעַ, לִשְׁתֹּל, לְנַכֵּשׁ וְלֶאֱסֹף אֶת הַיְבוּל. הִגִּיעַ הַסְּתָו וְאָנוּ הֲכִינוֹנוּ עֵצִים לְכָל הַחֹרֶף. עָבַר גַּם הַחֹרֶף, וּבְכָל הַכְּפָר הָיִינוּ אֲנַחְנוּ הָרִאשׁוֹנִים לָצֵאת לַשָּׂדֶה לַעֲבוֹדָה וּלְהִתְכּוֹנֵן לְמִזְרַע־הָאָבִיב. כַּךְ עָבְרוּ עָלֵינוּ שָׁנִים אֲחָדוֹת. אֲנִי וְ“כֵף־בּוֹדֵד” אָחִי גָּדַלְנוּ, עָבַדְנוּ וְהִתְרַגַּלְנוּ אֶל מִנְהֲגֵי בְנֵי טֶוָה. הָאֲנָשִׁים הַבָּאִים מִיֶּתֶר הַכְּפָרִים הוֹסִיפוּ לְהַבִּיט עָלֵינוּ בְעַיִן לֹא־טוֹבָה. וְהֵם שִׁמְּשׁוּ בָזֶה מוֹפֵת לַאֲנָשִׁים בּוֹדְדִים גַּם בִּכְפָרֵנוּ, בְּיִחוּד

לְמִשְׁפְּחוֹת “עַם הַחֹרֶף”. מִפִּי צ’וֹרוֹמַנָה נוֹדַע לָנוּ, כִּי אִמּוֹ שֶׁל אוֹגוֹטָה מְפִיצָה עָלֵינוּ תָּמִיד שְׁמוּעוֹת רָעוֹת, בְּסָמְכָהּ עַל דִּבְרֵי הַכָּזָב שֶׁל בְּנָהּ. בָּעֵת הַהִיא מָלְאוּ לִי כְבָר שֵׁשׁ־עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

בַּקַּיִץ, יָמִים מוּעָטִים אַחֲרֵי גְמַר עֲבוֹדַת הַזְּרִיעָה בַּשָׂדֶה, יָצְאוּ שְׁנֵי גְבָרִים מֵ“עַם הַחֹרֶף” לַצַּיִד, לֶהָרִים, וְלֹא חָזְרוּ מִשָּׁם, וּפְלֻגָּה גְדוֹלָה יָצְאָה לְבַקֵּשׁ אוֹתָם. גְּוִיּוֹתֵיהֶם נִמְצְאוּ בַיַּעַר. מִישֶׁהוּ הֵסִיר אֶת עוֹר־גֻּלְגָּלְתָּם, לָקַח מֵהֶם אֶת הַנֶּשֶׁק וְאֵת הַבְּגָדִים. הָאֲנָשִׁים שֶׁיָּצְאוּ לְבַקְּשָׁם שָׁבוּ לַכְּפָר וְסִפְּרוּ אֶת אֲשֶׁר רָאוּ. לֹא הָיָה כָל סָפֵק בַּדָּבָר – הַנַּוַּחִים, הֵם שֶׁהָרְגוּ אֶת הַצַּיָּדִים.

אֵם אוֹגוֹטָה הִתְחִילָה לְהִתְלַחֵשׁ עִם הַשְּׁכֵנוֹת. הִיא טָעֲנָה, כִּי אֲנִי וְ“כֵף־בּוֹדֵד” בָּאִים בַּסֵּתֶר בְּמַגָּע־וּמַשָּׂא עִם הַפְּלֻגּוֹת הַמְשׁוֹטְטוֹת מִשֵּׁבֶט הַנַּוַּחִים, מַמְצִיאִים לָהֶם יְדִיעוֹת וּמְתַכְּנִים יַחַד תָּכְנִיּוֹת לְהִתְנַפְּלוּת עַל הַכְּפָר. כָּל “עַם הַקַּיִץ” וְכִמְעַט כָּל מִשְׁפְּחוֹת “עַם־הַחֹרֶף” צָחֲקוּ לְהַשְׁעָרוֹתֶיהָ, אֲבָל נִמְצְאוּ, בְּכָל זֹאת, אֲנָשִׁים שֶׁהֶאֱמִינוּ בְכַךְ, אוֹ שֶׁהֶעֱמִידוּ פָּנִים כִּי מַאֲמִינִים הֵם. בֵּין אֵלֶּה שֶׁהִבִּיעוּ דֵּעָה לַהֲרֹג אוֹתָנוּ, אוֹ לְגָרְשֵׁנוּ מִן הַכְּפָר, הָיָה טֶטִיאָה (דֹּב לָבָן), נָשִׂיא לְמַטֵּה פַּא (אֵשׁ), וְהוּא גַם דוֹדוֹ שֶׁל אוֹגוֹטָה. יָדַעְתִּי, כִּי מִיּוֹם שֶׁהִכִּיתִי אֶת אוֹגוֹטָה הוּא נוֹטֵר לִי אֵיבָה. הוּא הָיָה שׂוֹנֵא מְסֻכָּן, וַאֲנִי יָדַעְתִּי הֵיטֵב, כִּי בְּבוֹא שְׁעַת הַכֹּשֶׁר הָרִאשׁוֹנָה יִתְנַקֵּם בָּנוּ.

הָיְתָה כְבָר הַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית לְשִׁבְתֵּנוּ בְּפוֹקְווֹג'. בַּקַּיִץ מֵת מְפַקֵּד־הַצַּיִד, אוֹ סַמַיוֹ אוֹדְגְ’קִי בִלְשׁוֹן בְּנֵי טֶוָה. בַּ“קִיוָה” שֶׁל “עַם הַקַּיִץ” נִתְכַּנְּסָה מוֹעֵצָה, לִבְחֹר מְפַקֵּד אַחֵר בִּמְקוֹמוֹ. בִּשְׁאֵלָה זוֹ לֹא הָיְתָה זְכוּת הַחְלָטָה לְרָאשֵׁי בָּתֵּי־הָאָבוֹת. עֶרֶב אֶחָד קָרָא הַ“קַּצִיק” שֶׁל “עַם הַקַּיִץ” לַאֲסֵפָה, וּבָהּ הִשְׁתַּתְּפוּ רַק חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ – כְּלוֹמַר, מוֹעֲצַת־הַסְּתָרִים הָעֶלְיוֹנָה שֶׁל בְּנֵי טֶוָה. חַבְרֵי הַמּוֹעֵצָה הָיוּ שְׁנֵי “הַקַּצִיקִים” (שֶׁל “עַם הַקַּיִץ” וְשֶׁל “עַם־הַחֹרֶף”), מְפַקֵּד הַצָּבָא (טְסִיוֹדְגְ’קֶה), הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל (טְסִיצ’וּאִי), שׁוֹמֶרֶת הַנָּחָשׁ (פּוֹאַנִיוּ), מְפַקֵּד הַצַּיִד (סַמַיוֹ אוֹדְגְ’קִי) וּשְׁמוֹנַת הַלֵּצָנִים.

“כֵּף־בּוֹדֵד”, קֶלֶמַנָה וְאָנֹכִי יָשַׁבְנוּ עַל הַגַּג אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵיתֵנוּ, בְּשָׁעָה שֶׁחַבְרֵי הַמּוֹעֵצָה הִתְחִילוּ לְהִתְאַסֵּף בַּכִּכָּר. רָאִיתִי בַּעֲלוֹתָם בְּמַדְרֵגוֹת הַ“קִּיוָה”. וּפִתְאֹם קָרָאתִי בְּקוֹל תִּמָּהוֹן: – הַבִּיטוּ! אִשָּׁה! מַה תַּעֲשֶׂה שָׁם הָאִשָּׁה?

– הַס! זוֹהִי פּוֹאַנִיוּ, – שׁוֹמֶרֶת הַנָּחָשׁ – עָנְתָה קֶלֶמַנָה. – אֲבָל כְּלוּם יְכוֹלָה אִשָּׁה לֶהֱיוֹת חֲבֵרָה לַפַּטוּאַבּוּ מוֹעֲצַת הַסְּתָרִים הָעֶלְיוֹנָה?

– כֹּחָהּ שֶׁל פּוֹאַנִיוּ הוּא כְּכֹחַ הַשַּׁמַן הַגָּדוֹל, אוֹ אֲפִילּוּ כְּכֹחַ הַ“קַּצִיק” שֶׁל “עַם־הַקַּיִץ”. הִיא שׁוֹמֶרֶת נְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ.

– נְחַשׁ הַקֹּדֶשׁ? וּמַהוּ הַנָּחָשׁ הַזֶּה? אַיֵּה מְקוֹמוֹ? מַדּוּעַ זֶה לֹא שָׁמַעְתִּי עַד כֹּה עַל אֹדוֹתָיו?

– הַס, אַל תָּרִים אֶת קוֹלְךָ כָּל־כַּךְ, – הִפְסִיקָה אוֹתִי קֶלֶמַנָה, בְּסָתְמָהּ אֶת פִּי בְיָדָהּ. – לְעוֹלָם אֵין אָנוּ מְדַבְּרִים עַל פּוֹאַנִיוּ וְעַל הַנָּחָשׁ הַנָּתוּן לְטִפּוּלָהּ. רַק חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ יוֹדְעִים, אֵיפֹה הִיא שׁוֹמֶרֶת אֶת הַנָּחָשׁ הַזֶּה.

– וְלָמָּה זֶה כֵּן?

– אַל תַּקִּיפֵנִי בִּשְׁאֵלוֹת! ⁶⁰ – גָּעֲרָה בִי קֶלֶמַנָה. – לֹא אוּכַל לַעֲנוֹת לְךָ. וְגַם אֲבִיכֶם לֹא יַעֲנֶה לָכֶם מְאוּמָה. אֲפִילוּ רָאשֵׁי בָּתֵּי־הָאָבוֹת אֵינָם מֵרַבִּים לָדַעַת מִמֶּנּוּ. הִנֵּה, זֶה שָׁנִים רַבּוֹת, שֶׁהַנָּחָשׁ נִמְצָא בִּרְשׁוּת הַפַּטוּאַבּוּ, וּפוֹאַנִיוּ מְטַפֶּלֶת בּוֹ. הַנָּחָשׁ נָחוּץ לָהֶם לַעֲבוֹדַת־הַקֹּדֶשׁ, לְמִינֵי טְכָסִים בִּלְתִּי־יְדוּעִים לִי.

– רְאֵה, הִנֵּה סוֹחֶבֶת פּוֹאַנִיוּ שַׂק כָּבֵד, וּבַשַּׂק נִמְצָא, בְּוַדַּאי, הַנָּחָשׁ, – אָמַר “כֵּף־בּוֹדֵד”. קֶלֶמַנָה פָּנְתָה אֵלָיו בְּכַעַס, מָרְטָה בְאָזְנוֹ, אַחֲרֵי כֵן חִבְּקָה אוֹתוֹ בְּחִבָּה וְצִוְּתָה עָלָיו לִשְׁתֹּק.

חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ נִתְאַסְּפוּ עַל גַּג הַ“קִּיוָה”. הַ“קַּצִיק” שֶׁל “עַם הַקַּיִץ” יָרַד לַמַּרְתֵּף כְּדֵי לְהַבְעִיר אֶת אֵשׁ־הַקֹּדֶשׁ, וּבְקָרוֹב נִשְּׂאוּ מִפִּי הַגַּג זַנְבוֹת־עָשָׁן דַּקִּים. אָז יָרְדוּ חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ, זֶה אַחַר זֶה, לְמַטָּה, וְקוֹל שֵׁירָתָם הָעֲמוּמָה הִגִּיעַ לְאָזְנֵינוּ. שִׁירֵי קֶדֶם אֵלֶּה שֶׁל בְּנֵי־טֶוָה הָיוּ מְעִירִים בְּלִבִּי תָּמִיד רֹשֶׁם מוּזָר. רְעָדָה עָבְרָה אֶת בְּשָׂרִי. נִכְסַפְתִּי לָדַעַת מֵאֲשֶׁר נַעֲשֶׂה שָׁם בְּתוֹךְ הַ“קִּיוָה”, וּמְאֹד חָפַצְתִּי לֶהֱיוֹת אַחַד הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר רְשׁוּת לָהֶם לְהִשְׁתַּתֵּף בַּמּוֹעֵצָה. אֲנִי הִתְכּוֹפַפְתִּי מְעַט אֶל קֶלֶמַנָה.

– אִמָּא, – אָמַרְתִּי, – אִמָּא. רוֹצֶה אֲנִי לִהְיוֹת אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַפַּטוּאַבּוּ.

זוֹ הָיְתָה לִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לִקְרוֹא לָהּ אִמָּא. – בְּנִי! בְּנִי הַיָּקָר! – קָרְאָה קֶלֶמַנָה בְּרֶגֶשׁ, – סוֹף־סוֹף! סוֹף־סוֹף קָרָאתָ לִי אִמֶּךָ! מַה מְּאֻשָּׁרָה הִנֵּנִי! כֵּן, בְּנִי, עָזֹר אֶעֱזֹר לְךָ לִהְיוֹת אֶחָד מֵהֶם!

אִמְּךָ־אֲנִי, כֵּן, אֵם אֲנִי לִשְׁנֵי בָנִים טוֹבִים.

דִּמְדּוּמֵי הָעֶרֶב יָרְדוּ חֶרֶשׁ. בְּקָרוֹב בָּאָה אֵלֵינוּ פּוֹאַנִיוּ מִן הַ“קִּיוָה” וְשָׁאֲלָה, אַיֵּה נַצִ’יטִימָה. הוּא נִמְצָא בַּבַּיִת הַסָּמוּךְ, וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת פּוֹאַנִיוּ מוֹלִיכָה אוֹתוֹ אֶל הַ“קִּיוָה”. שׁוּב נִשְׁמַע קוֹל שִׁיר וְקוֹל־מְתוֹפֵף בְּתֹף הַקֹּדֶשׁ. אַחֲרֵי כֵן נָדַמּוּ הַקּוֹלוֹת. גַם אֲנַחְנוּ הֶחֱרַשְׁנוּ, וְלִבֵּנוּ לֹא מְלָאָנוּ⁶¹ לְהַבִּיעַ בְּדִבּוּר אֵת מַחְשְׁבוֹתֵינוּ וְתִקְווֹתֵינוּ.

צִנַּת־הָעֶרֶב⁶² גָּבְרָה. נִכְנַסְנוּ הַבַּיְתָה, וְקֶלֶמַנָה הִבְעִירָה אֵשׁ בַּכִּירַיִם. אַחֲרֵי כֵן הֶעֶלְתָה שַׂק קָטַן עִם קֶמַח־הַקֹּדֶשׁ וְזָרְקָה קֹמֶץ־קֹמֶץ לְכָל פִּנּוֹת הַחֶדֶר – לַצָּפוֹן וְלַדָּרוֹם, לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב. גַּם אֲנִי, גַּם “כֵּף־בּוֹדֵד”, שְׁנֵינוּ יָדַעְנוּ, אֶל מַה תְּכַוֵּן אֶת מַחֲשַׁבְתָּהּ בַּעֲשׂוֹתָהּ זֹאת. הַלַּיְלָה הֶחְשִׁיךְ, וַאֲנַחְנוּ טֶרֶם שָׁכַבְנוּ לִישׁוֹן. לְבַסּוֹף עָלָה בְאָזְנֵינוּ קוֹל רִשְׁרוּשׁ מוֹקַסִּינִים, וְנַצִ’יטִימָה נִרְאָה עַל סַף הַבַּיִת. הוּא צָעַד לְאַט־לְאָט, כְּאָדָם הַחוֹלֵם בְּהָקִיץ.

עֵינָיו הָיוּ מָרְחָבוֹת, הַפָּנִים מְעֻנָּנִים וּמְפִיקִים כֹּבֶד־רֹאשׁ⁶³. – אַתָּה נִבְחַרְתָּ לִמְפַקֵּד הַצַּיִד בִּמְקוֹם הַמֵּת? אַתָּה הָיִיתָ לְסַמַיוֹ אוֹדְגְ’קִי? – שָׁאֲלָה אוֹתוֹ קֶלֶמַנָה בְּקוֹל רוֹעֵד.

– כֵּן. מְאֹד הָיָה הַדָּבָר לְפֶלֶא בְּעֵינַי. אַף לֹא הֵעַזְתִּי לְהַעֲלוֹת עַל לִבִּי אֶת הַתִּקְוָה, כִּי אֶבָּחֵר לְמַלֵּא מְקוֹם הַמְפַקֵּד הַמֵּת. עֹל כְּבַד הָעֳמַס עַתָּה עַל כְּתֵפַי. – בְּיָדְךָ הַכֹּחַ לָשֵׂאת בָּעֹל הַזֶּה. בְּעֶזְרַתְךָ יַצְלִיחוּ הַצַּיָּדִים לְהַשִּׂיג בָּשָׂר לָנוּ, – פָּתְחָה קֶלֶמַנָה לְהַרְגִּיעַ אֶת רוּחוֹ.

– וְגַם לִי תִּהְיֶה לְעֶזְרָה, – אָמַרְתִּי. – רְצוֹנִי לִהְיוֹת חָבֵר לַפַּטוּאַבּוּ.

– הֵן תֵּדַע כִּי כָל אֲשֶׁר בְּיָדִי אֶעֱשֶׂה לְמַעַנְךָ וּלְמַעַן “כֵּף־בּוֹדֵד”. – הֶאָח! – קָרְאָה קֶלֶמַנָה. – מְשַׁעֶרֶת אֲנִי, כַּמָּה יִרְגַּז טֶטִיאָה, לִכְשֶׁיִּוָּדַע לוֹ, כִּי אַתָּה עַכְשָׁיו – מְפַקֵּד הַצַּיִד.

– כֵּן. אֲבָל עָלַי לֹא יוּכַל לְהָטִיל כָּל אַשְׁמָה. לֹא אֲנִי אֲשֶׁר מִנִּיתִי אֶת עַצְמִי לְמִשְׂרָה זוֹ. – עַכְשָׁיו, – אָמַרְתִּי, – יִשְׂנָאוּנוּ הוּא, אוֹגוֹטָה וְכָל מַטֵּה־“הָאֵשׁ”, שִׁבְעָתַיִם מִשֶּׁשָּׂנְאוּ אוֹתָנוּ עַד כֹּה.

וְגַם אָמְנָם לֹא שָׁגִיתִי בַּדָּבָר. טֶטִיאָה, דוֹדוֹ שֶׁל אוֹגוֹטָה, וְנַצִ’יטִימָה הָיוּ קֹדֶם, שְׁנֵיהֶם, רָאשֵׁי סְגָנָיו שֶׁל מְפַקֵּד־הַצַּיִד אֲשֶׁר מֵת. הֵם הָיוּ מְכִינִים בִּשְׁבִילוֹ אֶת חָטְרֵי־הַתְּפִלָּה⁶⁴, מִלְאוּ אֶת פְּקֻדּוֹתָיו, וְטֶטִיאָה הָיָה אוֹמֵר, כְּפַעַם בְּפַעַם, שֶׁמִּקְוֶה הוּא, כִּי יָבוֹא יוֹם וְהוּא יְמַלֵּא אֶת מְקוֹם הַזָּקֵן. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר סִפְּרוּ נְשֵׁי “עַם הַחֹרֶף” לְקֶלֶמַנָה, כִּי טֶטִיאָה מָלֵא חֵמָה; אָדָם אֲשֶׁר אָסַף אֵלָיו וְגִדֵּל אֶצְלוֹ שְׁנֵי גוּרֵי כְלָבִים מִשֵּׁבֶט הַנַּוַּחִים אֵינוֹ רַשַּׁאי לִהְיוֹת סַמַיוֹ אוֹדְגְ’קִי וְחָבֵר לַפַּטוּאַבּוּ, – כָּךְ הוּא טוֹעֵן וְאוֹמֵר בִּפְנֵי כָל מִי שֶׁנִּפְגָּשׁ עִמּוֹ. כַּעֲבוֹר יוֹמַיִם מָסְרָה צ’וֹרוֹמַנָה לְקֶלֶמַנָה אֶת דִּבְרֵי אוֹגוֹטָה אֵלֶיהָ: הוּא דִּבֵּר עַל לִבָּהּ, כִּי תִמָּנַע מִכָּל מַגָּע וּמַשָּׂא אִתָּנוּ, בַּאֲשֶׁר סוֹפָהּ שֶׁל רֵעוּת זוֹ עִם נְעָרִים נַוַּחִים יִהְיֶה, וַדַּאי, מָר.

זְמַן מַה אַחֲרֵי שֶׁנִּבְחַר נַצִ’יטִימָה לִמְפַקֵּד־הַצַּיִד הִתְחִילוּ לָרֶדֶת גְּשָׁמִים חֲזָקִים. הַשָּׂדוֹת הַזְּרוּעִים לֹא הָיוּ זְקוּקִים עַתָּה לְהַשְׁקָאָה, וְאַנְשֵׁי כְפָרֵנוּ הֶחְלִיטוּ לָצֵאת לְצַיִד בְּהַנְהָגַת נַצִ’יטִימָה. אֲנִי שָׂמַחְתִּי מְאֹד, בְּאָמְרוֹ אֵלַי, כִּי עוֹזְרוֹ אֶהְיֶה וְאֵלֵךְ עִמּוֹ. קֶשֶׁת טוֹבָה הָיְתָה לִי וְחִצִּים עֲטוּרֵי נוֹצָה עִם חֻדֵּי־פְלָדָה שְׁנוּנִים, אָבֵל עַד עַכְשָׁיו לֹא נִזְדַּמֵּן לִי לִירוֹת אֶלָּא בִשְׁפַנִּים בִּלְבַד, וַאֲנִי זֶה מִכְּבָר חָלַמְתִּי עַל צַיִד מַמָּשׁ.

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם יָצְאָה פְלֻגַּת צַיָּדִים, כְּאַרְבָּעִים אִישׁ, אֶת הַכְּפָר, וְעָבְרָה אֶת הַנָּהָר בְּרַפְסֹדוֹת⁶⁵. אַחֲרֵי כֵן הִתְחִילָה עַלִיָּה בָּהָר. כְּיָדוּעַ לְךָ נִמְשָׁךְ רֶכֶס הֶהָרִים מִצָּפוֹן לְדָרוֹם, וְהַנְּקָרוֹת הָעֲמֻקּוֹת, הַחוֹצוֹת אֶת הַמִּדְרוֹנִים, יוֹרְדוֹת מִלְּמַעְלָה אֶל “הַנָּהָר הַגָּדוֹל”, הוּא רִיוֹ גְרֵנְדֶה. רֶכֶס־הָרִים זֶה דוֹמֶה לְכַף שֶׁל יָד, וְהַנְּקָרוֹת הֵן כְּאֶצְבְּעוֹתֶיהָ.

יָמִים אֲחָדִים לִפְנֵי הַצַּיִד שָׁלַח נַצִ’יטִימָה אִישׁ אֶל טֶטִיאָה וְהִצִּיעַ לְפָנָיו כִּי יִצְטָרֵף לַצַּיִד עִמָּם, כְּרֹאשׁ הַצַּיָּדִים. אוּלָם טֶטִיאָה סֵרַב בְּכָל תֹּקֶף לָצֵאת לַצַּיִד עִם הַמְפַקֵּד הֶחָדָשׁ. וּבְכֵן מִנָּה נַצִ’יטִימָה בִּמְקוֹמוֹ אֵת קוּטוֹבָה (אִישׁ־הָאֶבֶן), אֲבִי צ’וֹרוֹמַנָה. הֵם שְׁנֵיהֶם הָלְכוּ בְרֹאשׁ הַמַּחֲנֶה, וַאֲנִי הָלַכְתִּי בְּעִקְבוֹתָם, בְּנָשְׂאִי עַל גַּבִּי אֶת הַשַּׂק עִם מַקְלוֹת־הַקֹּדֶשׁ הַקְּטַנִּים שֶׁל נַצִ’יטִימָה וְהִתִגָּאֵיתִי מְאֹד בְּתַפְקִיד סְגַן סַמַיוֹ אוֹדְגְ’קִי, שֶׁנִּתַּן לִי.

הָלַכְנוּ לְצַד דְּרוֹמִית־מַעֲרָבִית, עַל פְּנֵי גִבְעָה מְכֻסָּה יַעַר, בֵּין שְׁתֵּי נְקָרוֹת עֲמֻקּוֹת. הַדֶּרֶךְ הָיְתָה קַלָּה, כִּי עֲצֵי הָאֹרֶן הַגְּבוֹהִים, הָעֲנֵפִים הֵגֵנּוּ עָלֵינוּ מִפְּנֵי לַהַט הַשֶּׁמֶשׁ. בְּקָרוֹב רָאִינוּ עִקְבוֹת בַּעֲלֵי חַיִּים; צְבָאִים וְיַחְמוּרִים נָסוּ מִן הַשְּׁבִיל שֶׁהָלַכְנוּ בּוֹ.

אֲבָל אֲנַחְנוּ הוֹסַפְנוּ לָלֶכֶת בִּמְגַמָּה דְרוֹמִית־מַעֲרָבִית וְלֹא שַׂמְנוּ אֶת לִבֵּנוּ כְלָל אֶל חַיּוֹת הַבָּר הַנִּפְגָּשׁוֹת לָנוּ.

מוּזָר הָיָה הַדָּבָר בְּעֵינַי, וּלְבַסּוֹף פָּנִיתִי אֶל נַצִ’יטִימָה וְשָׁאַלְתִּי לָמָּה אֵין הוּא מַתְחִיל בְּצַיִד.

– עָלֵינוּ לְהַגִּיעַ תְּחִלָּה אֶל אֲרָיוֹת־הָאֶבֶן, – עָנַנִי אָבִי. לִבִּי הֵחֵל לִדְפֹּק בְּחָזְקָה. הִנֵּה אֶרְאֶה, סוֹף־סוֹף, אֶת אֲרָיוֹת־הָאֶבֶן הַנִּפְלָאִים, שֶׁסִּפּוּרִים רַבִּים כָּל כַּךְ שָׁמַעְתִּי עַל אֹדוֹתָם.

 

ד. הַתַּחֲרוּת    🔗

זְמַן רַב הָלַכְנוּ בְּדֶרֶךְ הַיַּעַר. עָבַרְנוּ עַל פְּנֵי שְׁתֵּי נְקָרוֹת עֲמֻקּוֹת, הַיּוֹצְאוֹת אֶל הַנָּהָר הַגָּדוֹל – רִיוֹ גְרֵנְדֶה – וְעָמַדְנוּ עִם מוֹרַד הַנִּקְרָה הַשְּׁלִישִׁית, אֲשֶׁר בְּקַרְקְעִיתָהּ, לְמַטָּה, הָמָה פֶּלֶג־מַיִם צַח וְקָרִיר. הַשֶּׁמֶשׁ טֶרֶם בָּא, וַאֲנִי שָׁאַלְתִּי אֶת נַצִ’יטִימָה, לָמָּה זֶה הִקְדַּמְנוּ לָנוּחַ וָאֵם עוֹד רַבָּה לְפָנֵינוּ הַדֶּרֶךְ אֶל הַ“קַאֶנוּקוּקַגִ’ים” – כְּלוֹמַר אֶל אֲרָיוֹת־הָאֶבֶן הַקְּדוֹשִׁים.

הוּא עָנָה כִּי הַ“קַאֶנוּקוּקַגִ’ים” אֵינָם רְחוֹקִים מִכָּאן, וְאוּלָם רָאֹה נִרְאֶה אוֹתָם רַק לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר, כִּי רַק עִם זְרִיחַת הַשֶּׁמֶשׁ מֻתָּר לִרְאוֹת אֶת פְּנֵיהֶם.

יָרַדְנוּ אֶל פֶּלֶג־הַמַּיִם, וּשְׁנַיִם מֵאֲנָשֵׁינוּ נִשְׁאֲרוּ מִלְּמַעְלָה, עַל שְׂפַת הַנִּקְרָה. הוּטַל עֲלֵיהֶם לַעֲמֹד עַל הַמִּשְׁמָר, עַד שֶׁיַּחְשִׁיךְ הַיּוֹם, כִּי אַנְשֵׁי שֵׁבֶט טֶוָה חָשְׁשׁוּ לַהִתְנַגְּשׁוּת עִם אֲנָשִׁים מִשֵּׁבֶט הַנַּוַּחִים. יָשַׁבְנוּ עַל שְׂפַת הַפֶּלֶג וְהוֹצֵאנוּ מִשַּׂקֵּי־הַדֶּרֶךְ אֶת רְקִיקֵי־הַתִּירָס, שֶׁאָפוּ נְשֵׁי הַכְּפָר בִּשְׁבִילֵנוּ, הַצַּיָּדִים. בְּעוֹדֶנּוּ אוֹכְלִים הִגִּיעָה צִוְחַת תַּרְנְגֹל הֹדִּי בְּאָזְנֵינוּ. תַּרְנְגֹל שֵׁנִי עָנָה לוֹ, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר יָרְדוּ שְׁנֵים־עֶשֶׂר תַּרְנְגֹלֵי־הֹדּוּ, סִיעָה צְפוּפָה, עַל פְּנֵי הַמּוֹרָד הַתָּלוּל, אֶל הַפֶּלֶג. בְּקָרוֹב בָּאוּ שְׁנֵי יַחְמוּרִים לִשְׁתּוֹת וְעָמְדוּ בְּמֶרְחַק צְעָדִים אֲחָדִים מִמֶּנּוּ. הַצַּיָּדִים הִתְבּוֹנְנוּ בָהֶם דּוּמָם, וַאֲנִי לָחַשְׁתִּי בְּאָזְנֵי נַצִ’יטִימָה:

– הַרְשֵׁנִי וְאֶפְגַּע בַּיַּחְמוּר.

הוּא לֹא עָנָה דָּבָר, רַק הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ וְהִגִּיעַ אֶצְבָּעוֹ אֶל שְׂפָתָיו. הַתַּרְנְגֹלִים וְהַיַּחְמוּרִים כִּלּוּ לִשְׁתּוֹת, יָצְאוּ אֶת הַנִּקְרָה וְנֶעֶלְמוּ מִן הָעָיִן. אָז אָמַר נַצִ’יטִימָה:

– לוּ גַּם מַתְנוּ בָּרָעָב, לֹא הָיִינוּ פּוֹגְעִים בָּהֶם. אָסוּר לָנוּ לִשְׁלֹחַ אַף חֵץ אֶחָד, אַף כַּדּוּר אֶחָד, בְּטֶרֶם נַגִּיעַ אֶל אֲרָיוֹת־הָאֶבֶן. מִנְהָג עַתִּיק הוּא שֶׁקִּבַּלְנוּ מֵאֲבוֹת־אֲבוֹתֵינוּ.

הַלַּיְלָה יָרַד. אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר נִצְטַרְפוּ אֵלֵינוּ, וְעַד מְהֵרָה שָׁקַעְנוּ בַשֵּׁנָה. זְמַן מַה לִפְנֵי עַלוֹת הַשַּׁחַר הֵעִיר אוֹתָנוּ נַצִ’יטִימָה מִשְּׁנָתֵנוּ. רָחַצְנוּ בַּמַּיִם, אָכַלְנוּ, שָׁתִינוּ מִמֵּי הַפֶּלֶג וַנֵּלֵךְ אַחֲרֵי מְפַקְּדֵנוּ. הוּא הוֹצִיא אוֹתָנוּ מִן הַנִּקְרָה אֶל שְׁבִיל יָשָׁן, שֶׁנִּמְשַׁךְ מִצַּד מַעֲרָב מִזְרָחָה; מֵאוֹת בַּשָּׁנִים דָּרְכוּ אֲנָשִׁים בַּשְּׁבִיל הַזֶּה, וְהַקַּרְקַע נֶהְדַּק וְנִתְקַשָּׁה.

דּוֹמֶה הָיָה עַתָּה הַשְּׁבִיל לִתְעָלָה קְטַנָּה וְצָרָה, שֶׁכְּאִילוּ נֶחְצְבָה בְּגַרְזֶן.

שַׂמְנוּ פָנֵינוּ מִזְרָחָה, וְכַעֲבוֹר רְגָעִים מִסְפָּר הִגַּעְנוּ אֶל כִּכָּר קְטַנָּה וַעֲגֻלָּה, מֻקָּפָה שְׂבָכָה. בְּאֶמְצַע הַכִּכָּר רָאִיתִי אֶת הַקַאֶנוּקוּקַגִ’ים הַקְּדוֹשִׁים – שְׁנֵי אֲרָיוֹת שֶׁל אֶבֶן⁶⁶. הֵם נֶחְצְבוּ מִתּוֹךְ גּוּשׁ־אֶבֶן אַדִּיר וְרָבְצוּ זֶה עַל יַד זֶה עַל בִּטְנָם, רָאשֵׁיהֶם פּוֹנִים לַמִּזְרָח, זַנְבוֹתֵיהֶם הָאֲרֻכִּים הַדַּקִּים מְשֻׁרְבָּבִים⁶⁷, כַּפּוֹתֵיהֶם מְכֻוָּצוֹת תַּחְתָּם, כְּאִילּוּ נְכוֹנִים הָיוּ הָאֲרָיוֹת לִקְפִיצָה. הָאֲרָיוֹת הַנִּפְלָאִים הָאֵלֶּה הֵם מַעֲשֶׂה “אַנְשֵׁי־קֶדֶם” (חֶוֶנְדִי אִנְטוֹבָה), אֲשֶׁר חֲצָבוּם מֵאָבֶן.

יָשַׁבְנוּ בַחֲצִי גֹרֶן⁶⁸ עֲגֻלָּה לִפְנֵי אֲרָיוֹת־הַקֹּדֶשׁ. הִגַּשְׁתִּי לְנַצִ’יטִימָה אֶת הַשַּׂק עִם מַקְלוֹת־הַתְּפִלָּה הַקְּטַנִּים וּשְׁאָר צָרְכֵי־הַכְּהֻנָּה. נַצִ’יטִימָה יָצָא לְפָנֵינוּ, זָרַק קֹמֶץ קֶמַח לַצָּפוֹן, לַדָּרוֹם, לַמִּזְרָח וְלַמַּעֲרָב, אַחֲרֵי כֵן הֶעֱלָה צֶבַע אָדֹם, וּמִשֶּׁזָּרְחָה הַשֶּׁמֶשׁ מָשַׁח בַּצֶּבַע אֶת רָאשֵׁי שְׁנֵי הָאֲרָיוֹת. אַחֲרֵי כֵן פָּנָה אֲלֵיהֶם בִּתְפִלָּה: בִּקֵּשׁ כִּי יִפְרְשׂוּ אֶת חָסוּתָם עַל צֵידֵנוּ, כִּי נָבִיא לַנָּשִׁים וְלַטַּף בָּשָׂר רַב לַאֲכִילָה וְעוֹרוֹת לִלְבוּשׁ. אַחֲרֵי כֵן שָׂם לִפְנֵיהֶם חֹטֶר־ תְּפִלָּה וְיָצָא אֶת הַגָּדֵר. שְׁאָר הַצַּיָּדִים הָלְכוּ אַחֲרָיו, אֲבָל תְּחִלָּה שָׂם כָּל אִישׁ וְאִישׁ מֵהֶם חֹטֶר אֶחָד לִפְנֵי הָאֲרָיוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעַ תּוֹרִי לָגֶשֶׁת אֲלֵיהֶם, רָאִיתִי כִּי עֲרֵמָה גְדוֹלָה שֶׁל מַקְלוֹת כָּאֵלֶּה נִצְבְּרָה לִפְנֵי הָאֲרָיוֹת. לֹא רַק אַנְשֵׁי טֶוָה נָהֲגוּ לְהָבִיא לִפְנֵיהֶם אֶת מַקְלוֹת הַתְּפִלָּה, כִּי אִם גַּם אִנְדִיאַנִים אֲחֵרִים: מִכְּפָר קְוֶרִיס, מִכְּפָר זוּנִיס, וַאֲפִילּוּ מִכְּפָר חוֹפִּיס הָרָחוֹק. וְכֻלָּם הָיוּ מוֹשְׁחִים אֶת אֲרָיוֹת־הַקֹּדֶשׁ בְּצֶבַע אָדֹם וּבִקְּשׁוּ אֶת עֶזְרָתָם.

כְּשֶׁהִרְחַקְנוּ לָלֶכֶת כְּמֵאָה צְעָדִים מִגֶּדֶר־הַקֹּדֶשׁ, צִוָּה עָלֵינוּ נַצִ’יטִימָה לַעֲמֹד.

– אֲנַחְנוּ נַעֲרֹךְ אֶת הַצַּיִד בַּמּוֹרָד הַמִּזְרָחִי שֶׁל הַר אוֹבְּסִידִיַן⁶⁹ וּבְמַעֲרֵה־הַיַּעַר⁷⁰ הַצַּר, אָמַר הַמְּפַקֵּד: אַתָּה, קוּטוֹבָה תּוֹלִיךְ אֶת הָרוֹדְפִים לַמִּדְרוֹן, וּמִשָּׁם תָּנִיסוּ אֶת הַחַיּוֹת אֶל הַמַּעַר, וְעִנְיָנְנוּ יִהְיֶה לִפְגֹעַ בָּהֶן. רַק תַּמְתִּין עַד שֶׁנִּגַּשׁ לַמַּעַר וְנָשִׂים לָנוּ מַאֲרָב⁷¹.

קוּטוֹבָה בָּחַר עֶשְׂרִים וַחֲמִשָּׁה אִישׁ מִן הַפְּלֻגָּה, וְאִם כִּי אִישׁ לֹא נִכְסַף לִהְיוֹת בֵּין הָרוֹדְפִים, נִשְׁמְעוּ כֻלָּם מִבְּלִי לְהָעִיר דָּבָר. הֵם פָּנוּ צָפוֹנָה, וְאוֹתָנוּ הוֹלִיךְ נַצִ’יטִימָה צָפוֹנָה־מִזְרָחָה, לְאֹרֶךְ הַנִּקְרָה הָעֲמֻקָּה, אֶל הַמַּעַר הַצַּר. הַמַּעַר הַזֶּה הָיָה כְעֵין מַעֲבָר בֵּין שְׁתֵּי נְקָרוֹת; לְצַד מַעֲרָב נִתְרַחֵב, וּלְצַד מִזְרָח נִצְטַמְצֵם. מִשָּׁם וָהָלְאָה הִתְחִיל מוֹרָד תָּלוּל אֶל בִּקְעַת־הָהָר.

לְעֵת־הַצָּהֳרַיִם הִגַּעְנוּ לַמַּעַר. נַצִ’יטִימָה צִוָּה עַל הַצַּיָּדִים לְהִתְפַּזֵּר לְרָחְבּוֹ. הוּא עַצְמוֹ בָּחַר לוֹ מָקוֹם מִצַּד אֶחָד שֶׁל שְׁבִיל כָּבוּשׁ בְּרַגְלֵי הַחַיּוֹת, וְעָלַי צִוָּה לִתְפּוֹס מָקוֹם מִן הַצַּד הַשֵּׁנִי. מַהֵר שַׂמְנוּ לָנוּ מְקוֹם מִסְתּוֹר – מֵאֲחוֹרֵי מְשׂוּכוֹת שֶׁל עַנְפֵי עֵץ־אַשּׁוּחַ. לָקַחְנוּ בְּיָדֵינוּ אֶת הַקְּשָׁתוֹת וְהַחִצִּים וְחִכִּינוּ בַּמַּאֲרָב. בִּידֵי נַצִ’יטִימָה וְגַם בִּידֵי צַיָּדִים אֲחָדִים אֲחֵרִים הָיוּ גַּם רוֹבִים, אֵבֶל הֵם לֹא חָפְצוּ לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בָּהֶם, כִּי קוֹל הַיְרִיּוֹת עָלוּל הָיָה לְהַחֲרִיד אֶת הַחַיּוֹת, כִּי יָשׁוּבוּ לְאָחוֹר וְיִפְרְצוּ לָהֶם דֶּרֶךְ מִבֵּין לָרוֹדְפִים. רַק הָרוֹדְפִים צְרִיכִים הָיוּ לִירוֹת, כְּדֵי לְהָנִיס אֶת הַחַיּוֹת אֵלֵינוּ.

וְאָמְנָם בְּקָרוֹב שָׁמַעְנוּ קוֹל יְרִיָּה בַּמַּעֲרָב, אַחַת וְעוֹד אַחַת וּשְׁלִישִׁית. הַצַּיִד הֵחֵל. אַחֲרֵי כֵן הָיְתָה דְמָמָה, וְכַעֲבֹר רְגָעִים מִסְפָּר רָעֲמוּ הַיְרִיּוֹת שׁוּב וְקָרְבוּ אֵלֵינוּ, הָרוֹדְפִים עָלוּ בַמִּדְרוֹן לִקְרָאתֵנוּ. סָמוּךְ לָנוּ לֹא נִמְצְאוּ כָּל שִׂיחִים וְיָכֹלְנוּ לְהִתְבּוֹנֵן בַּחַיּוֹת הַמִּתְקָרְבוֹת. רֵאשִׁית כֹּל נִרְאוּ שְׁנֵי זְאֵבִים, שֶׁרָצוּ עַל פְּנֵי הַשְּׁבִיל הַמַּעֲלֶה אָבָק, אֲשֶׁר בֵּינִי וּבֵין נַצִ’יטִימָה. מִשֶּׁהִגִּיעוּ אֵלֵינוּ הֵרִיחוּ אֶת הָאֲוִיר בְּאַפָּם וְהִתְפָּרְצוּ לְפָנִים, כַּעֲבֹר רֶגַע נֶעֶלְמוּ מִן הָעַיִן.

נִרְאוּ שְׁנֵי יַחְמוּרִים. הֵם רָצוּ עַל פְּנֵי הַשְּׁבִיל אֲשֶׁר מִצָּפוֹן לָנוּ. כְּשֶׁעָבְרוּ עַל פְּנֵי הִמְּשֻׂכּוֹת, אֲשֶׁר מֵאֲחוֹרֵיהֶן הִסְתַּתְּרוּ הַצַּיָּדִים, שָׁמַעְנוּ קוֹל הֶמְיַת מֵיתַר־קֶשֶׁת. הַחַיּוֹת נִתְּרוּ⁷² לְפָנִים, עָשׂוּ כְּעֵין קְפִיצָה לְמַעְלָה וְנָפְלוּ. אַחֲרֵי כֵן יָצְאוּ שְׁלשָׁה צְבָאִים אֶל שְׁבִילֵנוּ. נַצִ’יטִימָה יָרָה בַמַּשְׁכּוֹךְ⁷³, וַאֲנִי, לְפִי פְּקֻדָּתוֹ, שָׁלַחְתִּי חֵץ בַּצְּבִי הַשֵּׁנִי. הֵם נָפְלוּ, וְהַשְּׁלִישִׁי נִמְלַט. אֲרִי־הָרִים נִשָּׂא בְסַעַר עַל פָּנֵינוּ, בְּקָפְצוֹ קְפִיצוֹת עֲצוּמוֹת, אַחֲרָיו רָץ עֵדֶר שָׁלֵם שֶׁל צְבָאִים וְיַחְמוּרִים. הוֹפִיעוּ תַּרְנְגֹלֵי־בָר הֹדִּיִּים. בַּעֲבוֹר הַחַיּוֹת עַל פָּנֵינוּ, יָרִינוּ בָהֶם. לְבַסּוֹף הָיְתָה דְמָמָה, וְהָרוֹדְפִים יָצְאוּ אֵלֵינוּ. הַצַּיִד נִגְמַר. עַתָּה יָצָאנוּ מִן הַמַּאֲרָב אֶל הַחַיּוֹת הַהֲרוּגוֹת. אַחֲרֵי שֶׁבָּדַקְתִּי אֶת הַפְּגָרִים, רָאִיתִי כִּי רַק שְׁלשָׁה חִצִּים, שֶׁסִּמָּנַי חֲרוּתִים עֲלֵיהֶם, פָּגְעוּ בַחַיּוֹת. אֵין זֹאת כִּי הָיִיתִי נִרְגָּשׁ מְאֹד וְלֹא הֵיטַבְתִּי לִקְלֹעַ. צֵידִי הָיָה: שְׁנֵי צְבָאִים וְיַחְמוּר אֶחָד. בִּמְבוּכָה סִפַּרְתִּי לְנַצִ’יטִימָה אֶת דְּבַר הַכִּשָּׁלוֹן הַזֶּה, אוּלָם הוּא נִחֵם אוֹתִי, בְּאָמְרוֹ כִּי הִצְלַחְתִּי לִפְגֹעַ, בַּאֲשֶׁר זֶה לִי אַךְ הַצַּיִד הָרִאשׁוֹן.

אוֹתוֹ יוֹם הִפַּלְנוּ לְמַעְלָה מִמֵּאָה צְבָאִים וְיַחְמוּרִים. רַבָּה הָיְתָה הָעֲבוֹדָה לְפָנֵינוּ: הִפְשַׁטְנוּ עוֹר הַחַיּוֹת וְאֶת גְּוִיּוֹתֵיהֶן בִּתַּרְנוּ לִבְתָרִים. בְּקָרוֹב בָּאוּ אֵלֵינוּ נָשִׁים מִן הַכְּפָר, וְעִמָּן סוּסִים לְהוֹבִיל אֶת הַבָּשָׂר הַבַּיְתָה. הָרוֹדְפִים שָׁבוּ אֶל מִדְרוֹן הָהָר לְהָבִיא אֶת הַגְּוִיּוֹת. זְמַן רַב חִכִּינוּ לָהֶם, אֲבָל אִישׁ לֹא מִהֵר הַבַּיְתָה. הַנָּשִׁים פִּטְפְּטוּ, צָחֲקוּ וְשָׁרוּ, וְהָאֲנָשִׁים זָכְרוּ אֶת מְאֹרְעוֹת הַיּוֹם, וְכֻלָּם, פֶּה אֶחָד, הִלְּלוּ אֶת נַצִ’יטִימָה. הֵם אָמְרוּ כִּי טוֹב עָשָׂה הַפַּטוּאַבּוּ, שֶׁמִּנָּה אֶת נַצִ’יטִימָה לִמְפַקֵּד־הַצַּיִד: זֶה כְּבָר שֶׁהַצַּיִד לֹא הִצְלִיחַ כָּל כַּךְ.

חָזַרְנוּ לַכְּפָר לְמָחֳרָת, לְעֵת הַצָּהֳרַיִם, כִּי זְמָן רַב נִמְשְׁכָה הַעֲבָרַת הַבָּשָׂר עַל פְּנֵי הַנָּהָר בְּרַפְסֹדוֹת. חֵלֶק מִן הַבָּשָׂר נָתְנוּ הַצַּיָּדִים לָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ לִשְׁמוֹר עַל הַכְּפָר, וְנַצִ’יטִימָה בָּחַר אֶת נִתְחֵי הַבָּשָׂר הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר וְשָׁלַח עַל יְדֵי אָחִי אֶל טֶטִיאָה. אוּלָם מִקֵּץ רְגָעִים מִסְפָּר שָׁב אָחִי, נִבְהָל מְאֹד.

טֶטִיאָה דִּבֵּר אֵלָיו בְּכַעַס וְאָמַר כִּי לֹא יִקַּח אַף נֵתַח בָּשָׂר, כִּי הַחַיּוֹת נֶהֶרְגוּ בִּידֵי נַוַּחִים אוֹ מְגִנֵּי־נַוַּחִים.

– מֵילָא, יְהִי כֵן, – אָמַר נַצִ’יטִימָה, – הַכֹּל יוֹדְעִים כִּי כָל יָמַי בִּקַּשְׁתִּי לִחְיוֹת בְּשָׁלוֹם וִידִידוּת עִם טֶטִיאָה, אֲבָל מִן הַיּוֹם הַזֶּה וָהָלְאָה לֹא אוֹסִיף לִקְרוֹא לוֹ אֶל הַצַּיִד.

לְפִי שֶׁקוּטוֹבָה עָמַד בְּרֹאשׁ הָרוֹדְפִים, הָיָה עָסוּק וָלֹא הִסְפִּיק לְהָמִית אַף חַיָּה אַחַת; עַל כֵּן נָתַנּוּ לוֹ אֲנַחְנוּ וּשְׁאָר הַצַּיָּדִים חֵלֶק מִצֵּידֵנוּ, וַאֲנִי נָתַתִּי לְצ’וֹרוֹמַנָה אֶת עוֹר הַיַּחְמוּר שֶׁהָרַגְתִּי. הִיא שָׂמְחָה מְאֹד לַמַּתָּנָה וְאִמְרָה, שֶׁזֶּה כְּבָר חָשְׁקָה נַפְשָׁהּ בְּעוֹר כָּזֶה. הִיא תְעַבֵּד אוֹתוֹ וְתִתְפֹּר לָהּ מוֹקַסִּינִים חֲדָשִׁים וְיָפִים, וּמִן הַשְּׁאָר תַּעֲשֶׂה דְּבַר־מָה גַּם בִּשְׁבִילִי.

כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים עָמְדָה צ’וֹרוֹמַנָה וְעָסְקָה בְּעִבּוּד הָעוֹר – הִיא הִטְבִּילָה אוֹתוֹ בְּמִשְׁרַת קְלִפַּת־אַלּוֹן מְבֻשֶּׁלֶת, – וְהִנֵּה נִגַּשׁ אֵלֶיהָ אוֹגוֹטָה וְשָׁאַל, מִי הָרַג אֶת הַיַּחְמוּר הַזֶּה. כִּשְׁמוֹעַ אוֹגוֹטָה אֶת תְּשׁוּבָתָהּ, נִתְמַלֵּא כַּעַס.

– תֵּכֶף וּמִיָּד תַּשְׁלִיכִי אֶת הָעוֹר הַחוּצָה! – גָּעַר בָּהּ. – אָסוּר לָךְ לְקַבֵּל מַתָּנוֹת מִידֵי כֶלֶב־נַוַּחִים זֶה! רְאִי פֶּן תָּמִיטִי אָסוֹן עַל רֹאשֵׁךְ. תְּנִי לִי אֶת הָעוֹר וְאֶשְׂרְפֶנוּ בָּאֵשׁ.

– לֹא כֶּלֶב הִנֵּהוּ! – עָנְתָה צ’וֹרוֹמַנָה. – אָמְנָם נַוַּח הָיָה קֹדֶם, אֲבָל עַכְשָׁו בֶּן טֶוָה הִנֵּהוּ – וְגַם צַיָּד נָאֶה, נָאֶה וְטוֹב־לֵב! אֲנִי אֲעַבֵּד אֶת הָעוֹר הַזֶּה, עַד כִּי יִהְיֶה רַךְ וְלָבָן, וְאֶעֱשֶׂה מִמֶּנּוּ מוֹקַסִּינִים.

– לֹא, כָּזֹאת לֹא אֶתֵּן לָךְ לַעֲשׂוֹת! – קָרָא אוֹגוֹטָה בְּכַעַס.

אֲנִי עָמַדְתִּי אוֹתָהּ שָׁעָה עַל הַגַּג אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵיתֵנוּ וְהִקְשַׁבְתִּי לְשִׂיחָתָם. דִּבְרֵי אוֹגוֹטָה הִבְעִירוּ בִּי אֵשׁ־חֵמָה, עַד כִּי לֹא יָדַעְתִּי נַפְשִׁי, וּבַחֲרוֹנִי קָרָאתִי אֵלָיו:

– אֵיךְ יִמְלָאֲךָ לִבְּךָ לָקַחַת מִמֶּנָּה אֶת הָעוֹר, בּוֹ בַזְּמַן שֶׁאֵין בְּיָדְךָ לָתֵת דָּבָר תְּמוּרָתוֹ? הֲלֹא עַד עַכְשָׁו לֹא הָרַגְתָּ אַף חַיָּה אַחַת?

– מֵילָא! קָלַע טוֹב אֲנִי מִמֶּךָּ.

– הוֹכֵחַ תּוֹכִיחַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! קוּטוֹבָה אוֹמֵר כִּי בְעֵת הַצַּיִד רָאָה דֹּב אָיֹם בַּעַל צִפָּרְנַיִם אֲרֻכּוֹת. עַכְשָׁו יוֹצֵא הַדֹּב יוֹם־יוֹם אֶל מַחְשׂוֹף־הַיַּעַר וְאוֹסֵף אֵת שְׂרִידֵי טַרְפֵּנוּ, וְלֹא קָשֶׁה יִהְיֶה לִמְצוֹא אוֹתוֹ. שֶׁמָּא תֵּלֵךְ לְשָׁם וּתְנַסֶּה לַהֲמִיתוֹ! אִם אַתָּה לֹא תַּצְלִיחַ לְהָרְגוֹ, אֵלֵךְ אָנִי. אִם אֲנִי אִכָּשֵׁל, תְּנַסֶּה אֶת מַזָּלְךָ שׁוּב. וְכָךְ נִאֱרֹב לַדֹּב, בְּזֶה אַחַר זֶה, וּלְאַחַר שֶׁאֶחָד מֵאִתָּנוּ יִפְגַּע בּוֹ, יָדֹע נֵדַע מִי מֵאִתָּנוּ מֵיטִיב לִירוֹת.

– כֵּן. יָפֶה דִּבַּרְתָּ. אֲבָל יָרֵא אֲנִי כִּי זוֹמֵם אַתָּה אֵיזוֹ מְזִמַּת־סֵתֶר. לֹא, לֹא לִי לְהִתְעָרֵב עִם בֶּן־נַוַּחִים. מִסְתַּלֵּק אֲנִי מִתַּחֲרוּת זוֹ! – עָנָה אוֹגוֹטָה מַהֵר.

אוּלָם מֵאֲחוֹרָיו נִשְׁמַע קוֹל:

– עָלֶיךָ לְהֵעָנוֹת⁷⁴ לְתַחֲרוּת זוֹ, וַאֲנַחְנוּ נִדְאַג לְכַךְ, שֶׁהַכֹּל יֵעָשֶׂה כַּחֹק. זְקוּקִים אָנוּ לְנִסְיוֹנוֹת כָּאֵלֶּה: הֵם הוֹפְכִים אֶת בַּחוּרֵינוּ לְגִבּוֹרֵי־חַיִל בַּמִּלְחָמָה. אוֹגוֹטָה הֵסֵב פָּנָיו וְרָאָה אֶת הַ“קַּצִיק” שֶׁל “עַם־הַקַּיִץ”, בְּלִוְיַת אֲנָשִׁים אֲחָדִים. כֻּלָּם הִקְשִׁיבוּ בְעִנְיָן לַשִּׂיחָה. אוֹגוֹטָה הֵעִיף מַבָּט עֲלֵיהֶם וְלֹא אָמַר דָּבָר.

– אִם אַתָּה מְמָאֵן, הֲרֵי זֶה אוֹמֵר, כִּי יָרֵא אַתָּה לְהִלָּחֵם בַּדֹּב. רַע, רַע הַדָּבָר! בַּחוּרֵינוּ הוֹלְכִים וְנִרְפִּים וְנַעֲשִׂים מוּגֵי־לֵב. גּוֹרָל מַר נִשְׁקָף לִכְפָרֵנוּ, – אָמַר הַזָּקֵן בְּעֶצֶב.

– אֵין אֲנִי מְפַחֵד, – עָנָה אוֹגוֹטָה לְבַסּוֹף. – רַק נִדְמֶה לִי, כִּי הַנַּוַּח הַזֶּה זוֹמֵם רָעוֹת, עַל כֵּן לֹא נַעֲנֵיתִי לִקְרִיאָתוֹ.

– לִמְזִמּוֹת אַל תַּחְשֹׁשׁ. אֲנַחְנוּ נִדְאַג לְכָךְ. אֱמֹר, אֵפוֹא, הַאִם מַסְכִּים אַתָּה לַתַּחֲרוּת? – כֵּן.

– טוֹב. הָעֶרֶב יִתְאַסְּפוּ אֶצְלִי אָבִיךָ, נַצִ’יטִימָה וַאֲחֵרִים, וַאֲנַחְנוּ נִדָּבֵר עַל אוֹדוֹת פְּרָטֵי הַתַּחֲרוּת הַזֹּאת.

הַ“קַּצִיק” הַזָּקֵן כִּלָּה אֶת דְבָרָיו, פָּנָה וַיֵּלֶךְ לוֹ. אוֹגוֹטָה הֵסַב פָּנָיו, הֵעִיף עָלַי מַבָּט וַיֵּלֶךְ גַּם הוּא. וְצ’וֹרוֹמַנָה הֵטִילָה עַל כְּתֵפֶיהָ אֶת עוֹר הַיַּחְמוּר, מִהֲרָה וְעָלְתָה בַמַּדְרֵגוֹת אֶל גַּג בֵּיתֵנוּ וַתִּגַּשׁ אֵלַי.

– לְחִנָּם כָּעַסְתָּ עָלָיו. אָסוּר הָיָה לִקְרוֹא אוֹתוֹ לְמַעֲשֶׂה מְסֻכָּן כָּזֶה. הַדֻּבִּים הָאֵלֶּה בַּעֲלֵי הַצִּפָּרְנַיִם הָאֲרֻכּוֹת הֵם חַיּוֹת הַטֶּרֶף הַנּוֹרָאוֹת בְּיוֹתֵר. גִּבּוֹרֵינוּ הַטּוֹבִים בְּיוֹתֵר יְרֵאִים מִפְּנֵיהֶם. מִיָּמַי אֵינִי זוֹכֶרֶת, שֶׁמִּי־שֶׁהוּא מֵהֶם הֵבִיא לִכְפָרֵנוּ עוֹרוֹ שֶׁל דֹּב שֶׁכָּזֶה.

וְגַם אֲנִי יָדַעְתִּי הֵיטֵב, לֹא פָחוֹת מִמֶּנָּה,

כִּי אוֹיֵב מְסֻכָּן מְאֹד הוּא דֹּב פָּצוּעַ מִסּוּג זֶה. לֹא מְעַטִּים הָיוּ הַצַּיָּדִים־הַנַּוַּחִים שֶׁנִּסְפּוּ⁷⁵ בְלֹא־עֵת בְּיַעֲרוֹת סַן־חוּאַן וּבְהָרֵי־שֵׁבֶט־הָאַפַּשִׁים. לִבִּי הָיָה חָרֵד כְּבָר וְהָיִיתִי מְגַנֶּה אֶת עַצְמִי עַל כִּי מְהִיר־חֵמָה הָיִיתִי. בְּשׁוּם פָּנִים לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹדוֹת בִּפְנֵי צ’וֹרוֹמַנָה, כִּי יָרֵאתִי מִפְּנֵי הַדֹּב וְצִפָּרְנָיו הָאֲרֻכּוֹת.

– יְהִי לִבֵּךְ שָׁקֵט. אֲנִי אָמִית אֶת הַדֹּב וְאָשׁוּב הַבַּיְתָה שָׁלֵם וּבְלֹא תַקָּלָה, – אָמַרְתִּי בְּהִתְפָּאֲרוּת.

וּבְפָנֶיהָ רָאִיתִי כִּי עָלָה בְיָדִי לְהָפִיג⁷⁶ אֶת פְּחָדֶיהָ מִלִּבָּהּ.

רַק עַתָּה הֶעֱרַכְתִּי אֶת כָּל טוּב־לִבָּהּ וְהֵבַנְתִּי פִתְאֹם, כַּמָּה הִיא אֲהוּבָה עָלַי. הִרְגַּשְׁתִּי כִּי אֵין אָדָם בָּעוֹלָם אֲשֶׁר יִיקַר לְלִבִּי כָּמוֹהָ. וְהִנֵּה, עַתָּה דַּוְקָא, יָכוֹל הֱיוֹת, שֶׁאָמוּת בְּקָרוֹב וְאֶפָּרֵד מִמֶּנָּה לְעוֹלָמִים. וְכָל זֶה בִּגְלַל דְּבָרִים שֶׁנִּפְלְטוּ מִפִּי בְּלִי שִׁקּוּל־דַּעַת⁷⁷! אֲבָל רָצִיתִי עוֹד לָדַעַת, אִם גַּם הִיא אוֹהֶבֶת אוֹתִי.

– צ’וֹרוֹמַנָה, – אָמַרְתִּי, – הֲתַחְפְּצִי כִּי אֶהְיֶה לָךְ לְבַעַל? לֹא עַכְשָׁו, כִּי אִם בְּעוֹד שָׁנִים אֲחָדוֹת, כְּשֶׁנַּגִּיעַ שְׁנֵינוּ לְבַגְרוּת.

– כֵּן, – אָמְרָה צ’וֹרוֹמַנָה, – חָפַצְתִּי בְּךָ, אַךְ בְּךָ בִּלְבַד! וְיוֹדֵעַ אַתָּה? זֶה יָמִים רַבִּים שֶׁאֲנִי מְחַכָּה כִּי תִּשְׁאָלֵנִי זֹאת.

בְּרֶגַע זֶה עָלְתָה קֶלֶמַנָה אֶל הַגַּג, וְאַחֲרֶיהָ בָּאוּ נַצִ’יטִימָה וְ“כֵף־בּוֹדֵד”. דְּבַר־הַתַּחֲרוּת הִגִּיעַ לְאָזְנָם בְּשׁוּבָם מִן הַשָּׂדֶה, וְקֶלֶמַנָה מִהֲרָה עַכְשָׁו אֵלַי וּפָתְחָה פִיהָ בִּצְעָקוֹת וּגְעָרוֹת, בְּטָעֲנָה שֶׁלֹּא תִּתְּנֵנִי לָצֵאת לְצַיִד זֶה. אַחֲרֵי כֵן פָּנְתָה אֶל נַצִ’יטִימָה וְהִתְחִילָה לְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו, כִּי יֶאֱסוֹר עָלַי אֶת צֵיד־הַדֹּב. הוּא חִבֵּק אוֹתָהּ בְּחִבָּה וְאָמַר:

– הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשָׂה וְאֵין לְהָשִׁיב⁷⁸. הַ“קַּצִיק” שָׁמַע עַל עִנְיַן הַתַּחֲרוּת וְאָמַר טוֹב לַדָּבָר. עַכְשָׁו אֵין לְפָנַי אֶלָּא לַעֲזוֹר לִבְנֵנוּ בְּכָל מַה שֶׁאֶפְשָׁר.

– אֲהָהּ, אֵחַרְנוּ! אֵחַרְנוּ! לוּ הָיִיתִי אֲנִי כַּאן, הָיִיתִי מַשְׁתִּיקָה אוֹתוֹ, הָיִיתִי בוֹלֶמֶת אֶת פִּיו! – קָרְאָה קֶלֶמַנָה וַתִּכָּנֵס בִּבְכִי הַחַדְרָה.

צ’וֹרוֹמַנָה הָלְכָה אַחֲרֶיהָ וְדִבְּרָה דִּבְרֵי נִחוּמִים עַל לִבָּהּ. אָמַרְתִּי לְנַצִ’יטִימָה, שֶׁהַ“קַּצִיק” מְבַקֵּשׁ לְהִדָּבֵר אִתּוֹ וְאֶת אֲבִי אוֹגוֹטָה בְּנוֹגֵעַ לִתְנָאֵי הַצַּיִד.

– מְשַׁעֵר אֲנִי, כִּי טֶטִיאָה יִדְרֹשׁ, כְּמוּבָן, שֶׁהַצַּיָּדִים יֵצְאוּ בְרוֹבִים עַל הַדֹּב, – אָמַר נַצִ’יטִימָה.

– וּמַה בְּכַךְ! טוֹב הָרוֹבֶה מִן הַקֶּשֶׁת. אֲנִי אֶקַּח אֶת רוֹבְךָ אַתָּה, – עָנִיתִי.

– לֹא, לֹא! – קָרָא נַצִ’יטִימָה. – טְעִינַת־הָרוֹבֶה דּוֹרֶשֶׁת זְמָן רָב. בְּמֶשֶׁךְ זְמָן זֶה יַסְפִּיק הַקַּשָּׁת לִשְׁלוֹחַ אַרְבָּעָה־חֲמִשָּׁה חִצִּים. מִלְּבַד זֶה קָטָן הַחוֹר שֶׁנּוֹקֵב כַּדּוּר־הָרוֹבֶה בְּגוּף הַחַיָּה; הָעוֹר שָׁב מַהֵר לִמְקוֹמוֹ, וְהַחַיָּה אֵינָהּ מְאַבֶּדֶת מִדָּמָהּ וְהִיא גוֹוַעַת לְאַט־לְאַט. לֹא כֵן הַחֵץ, הַחוֹתֵךְ חֶתֶךְ רָחָב בָּעוֹר, וְהַחַיָּה שׁוֹתְתָה דָם, נֶחֱלֶשֶׁת וְנוֹפֶלֶת. לֹא, אֵין טוֹב לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בְּרוֹבִים. אֲנִי אֶדְרֹשׁ, בְּתֹקֶף, כִּי תִּהְיֶה רַשַּׁאי לָקַחַת עִמְּךָ קֶשֶׁת וְחִצִּים. אִם לֹא יַסְכִּימוּ לֹא אֶתֶּנְךָ לָצֵאת לַצַּיִד.

– עֲשֵׂה כִּרְצוֹנְךָ. בָּקִיא אַתָּה מִמֶּנִּי בַּדָּבָר, – אָמַרְתִּי.

בְּפָנִים עֲצוּבִים וַעֲגוּמִים מִבְּכִי הֵכִינָה לָנוּ קֶלֶמַנָה פַּת עַרְבִּית. אַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה צִוָּה נַצִ’יטִימָה עַל אָחִי לְהַבְעִיר אֵשׁ בַּכִּירָה. אָז יָשַׁב לִפְנֵי הָאֵשׁ, וּזְמָן רַב הֶעֱלָה עָשָׁן בְּמִקְטַרְתּוֹ. אִישׁ מֵאִתָּנוּ לֹא הִפְרִיעָ אֶת הַדְּמָמָה.

לְבַסּוֹף בָּא אִישׁ, שָׁלוּחַ מֵאֵת הַ“קַּצִיק”. נַצִ’יטִימָה הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִישׁ. בְּצֵאתוֹ, הָפַךְ פָּנָיו אֵלֵינוּ וְאָמַר:

– אוֹ שֶׁמּוֹעֲצַת הַפַּטוּאַבּוּ תַּסְכִּים לִתְנָאַי, אוֹ שֶׁכָּל עִנְיַן הַצַּיִד בָּטֵל כַּעֲבוֹר זְמַן־מַה בָּאָה אֵלֵינוּ צ’וֹרוֹמַנָה בְּלִוְיַת אִמָּהּ, אֲבָל הַדְּאָגָה עָטְפָה אֶת כֻּלָּנוּ, וְיָשַׁבְנוּ שְׁקוּעִים בְּמַחְשְׁבוֹתֵינוּ. דּוּמָם חִכִּינוּ לְבוֹאוֹ שֶׁל נַצִ’יטִימָה. הוּא אֵחַר לָשׁוּב, וְעִמּוֹ בָּא גַּם קוּטוֹבָה. שְׁנֵיהֶם חִיְּכוּ.

– אֲנוּסִים הָיִינוּ לָרִיב כְּהֹגֶן עִם אַנְשֵׁי “מַטֵּה־הָאֵשׁ”. חַם וְחָרִיף הָיָה הַוִּכּוּחַ, אֲבָל לָנוּ הָיָה הַנִּצָּחוֹן, – אָמַר נַצִ’יטִימָה, – מִלְּכַתְּחִלָּה הָיָה הַמַּשָּׂא־וּמַתָּן כְּשׁוּרָה. כֻּלָּנוּ בָאנוּ לִידֵי הֶסְכֵּם, שֶׁאוֹגוֹטָה יֵצֵא הָרִאשׁוֹן לַצַּיִד; אֵם הוּא לֹא יַצְלִיחַ לְהַכּוֹת אֶת הַדֹּב, כִּי אָז תֵּלֵךְ אַתָּה, בְּנִי. אַךְ אִם הָמֵת יָמִית אֶת הַחַיָּה, כִּי אָז עָלֶיךָ לְבַקֵּשׁ וְלִמְצוֹא דֹּב אַחֵר וְלַהֲרֹג אוֹתוֹ, וְאִם לֹא יַעֲלֶה בְיָדְךָ הַדָּבָר, וְהָיָה הַנִּצָּחוֹן לְאוֹגוֹטָה. וְאִם שְׁנֵיכֶם, גַּם אַתָּה וְגַם הוּא, תַּצְלִיחוּ בַּדָּבָר, וְהָכְתַּרְתֶּם שְׁנֵיכֶם כְּצַיָּדִים טוֹבִים. וְכֵן הָחְלַט. אָז אָמַר אֲבִי אוֹגוֹטָה, כִּי שְׁנֵי אַנְשֵׁי־עֵצָה יְלַווּ אֶת הַצַּיָּד, וְהוּא עִם טֶטִיאָה יֵלְכוּ עִם אוֹגוֹטָה.

– “לֹא! – קָרָאתִי בְקוֹל, – בַּעֲלֵי־הָעֵצָה צְרִיכִים לִהְיוֹת אֲנָשִׁים מִמִּשְׁפָּחוֹת אֲחֵרוֹת, אֲשֶׁר לֹא יֶהְגּוּ כָל אֵיבָה בְּלִבָּם לְאִישׁ מִשְּׁנֵי הַצַּיָּדִים. רַק אֲנָשִׁים כָּאֵלֶּה יוּכְלוּ לְסַפֵּר דְּבַר־אֱמֶת עַל פָּרָשַׁת הַצַּיִד”. זְמָן רַב הִתְוַכַּחְנוּ, לְבַסּוֹף מָסַרְנוּ אֶת הָעִנְיָן לִשְׁנֵי הַ“קַּצִיקִים”, הַ“קֵּיצִי” וְהַ“חָרְפִּי”, לִמְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה וְלַשַּׁמַן הַגָּדוֹל, כִּי יַחְלִיטוּ הֵם, וְכַאֲשֶׁר יֹאמְרוּ כֵּן יִהְיֶה. וְהֵם פָּסְקוּ, כִּי אֶת אוֹגוֹטָה יְלַוֶּה אִישׁ אֶחָד מִמַּטֵּנוּ וְאִישׁ אֶחָד מִ“מַּטֵּה־הָאֵשׁ”. וְכֵן יְלַוּוּךָ גַּם אַתָּה, אִישׁ אִישׁ מִשְּׁנֵי הַמַּטּוֹת. לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קָדְרוּ⁷⁹ פְּנֵי אֲבִי אוֹגוֹטָה וּפְנֵי טֶטִיאָה. אֲנִי הוֹדַעְתִּי, כִּי מִמַּטֵּנוּ יֵלֵךְ קוּטוֹבָה עִמְּךָ, וְאִישׁ לֹא הִתְנַגֵּד. אֲבִי אוֹגוֹטָה רָצָה, כִּי יִקְחוּ הַצַּיָּדִים רוֹבִים עִמָּם, אֲבָל אֲנִי טָעַנְתִּי לְקֶשֶׁת וְחִצִּים. שְׁנֵי הַ“קַּצִיקִים” הִסְכִּימוּ לְדַעְתִּי, בְּאָמְרָם, שֶׁאֶת הָרוֹבִים קִבַּלְנוּ מֵאֵת הַסְּפָרַדִּים, וְהָאֲנָשִׁים הַלְּבָנִים הָיוּ תָמִיד לוֹחֲצִים וּמְדַכְּאִים אוֹתָנוּ, וְלֹא טוֹב לָנוּ לָצֵאת בְּרוֹבִים בְּמִלְחָמָה עַל הַדֹּב. כַּךְ נִסְתַּיְּמָה הַמּוֹעֵצָה. מָחָר בַּבֹּקֶר יֵלֵךְ אוֹגוֹטָה בְּלִוְיַת שְׁנֵי עוֹזְרָיו לְבַקֵּשׁ אֶת הַדֹּב אֶרֶךְ־הַצִּפָּרְנַיִם.

– מִי הָאִישׁ מִמַּטֵּנוּ, אֲשֶׁר יְלַוֶּה אֶת אוֹגוֹטָה? – שָׁאֲלָה קֶלֶמַנָה. – פּוֹטוֹשָׁה – “הָאַיָּלָה הַלְּבָנָה”. כְּבָר נִדְבַּרְנוּ עִמּוֹ. – אָדָם טוֹב הִנֵּהוּ. צַדִּיק וְיָשָׁר, – אָמְרָה קֶלֶמַנָה. לְמָחֳרָת יָצָא אוֹגוֹטָה לֶהָרִים בְּלִוְיַת שְׁנֵי אַנְשֵׁי־עֲצָתוֹ: פּוֹטוֹשָׁה מִמַּטֵּנוּ וְחוֹנַנִי מִ“מַּטֵּה הָאֵשׁ”. רוּחִי נִסְעֲרָה מְאֹד, וְלֹא יָדַעְתִּי מְנוּחָה כָּל יְמֵי הֵעָדְרוֹ.

כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן בִּקַּשְׁתִּי לָדַעַת מָה עוֹשֶׂה הַנַּעַר. הַאֻמְנָם יַעֲלֶה בְיָדוֹ לְהַכּוֹת אֶת הַדֹּב? תַּאֲבוֹנִי סָר, שְׁנָתִי נָדְדָה מֵעֵינַי, הָעֲבוֹדָה וְהַשַּׁעֲשׁוּעִים – נִטַּל טַעְמָם. בְּכִלְיוֹן עֵינַיִם חִכִּיתִי לַתּוֹצָאוֹת.

 

ה. קָמֵיעַ שֶׁל צַיָּד.    🔗

עָבְרוּ יָמִים מִסְפָּר. בַּכְּפָר הָיוּ כָּל הַפִּיּוֹת מְדַבְּרִים אַךְ וְרַק עַל אוֹגוֹטָה. הַכֹּל נִכְסְפוּ לָדַעַת, מַה יְּהֵא סוֹפוֹ שֶׁל צַיִד זֶה. רַבִּים אָמְרוּ כִּי אַמִּיץ־לֵב הוּא הָעֶלֶם וְהִבִּיעוּ תִּקְוָתָם, כִּי יָדוֹ תּוּכַל לַדֹּב. בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי לְצֵאתוֹ תָּקְפָה חֲרָדָה אֶת אָבִיו וְאֵת בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ, פֶּן הִתְנַפְּלָה פְּלֻגַּת נַוַחִים עַל אוֹגוֹטָה וּמְלַוָּיו, פֶּן נָפְלוּ כָּל הַשְּׁלשָׁה בֶּהָרִים. נִמְצְאוּ אֲנָשִׁים שֶׁהִבִּיעוּ חֲשָׁשׁ, שֶׁמָּא הָרַג אוֹתָם הַדֹּב אֶרֶךְ־הַצִּפָּרְנַיִם. וּכְבָר רָצוּ הָאֲנָשִׁים לָצֵאת לֶהָרִים, לְבַקֵּשׁ אֶת הַנֶּעְדָּרִים, וְהִנֵּה, בַּיּוֹם הַשְּׁנֵים־עָשָׂר, שָׁב אוֹגוֹטָה חֲזָרָה, זָעֵף וּמַחֲרִישׁ, וּמִבְּלִי לְהָשִׁיב עַל שְׁאֵלוֹת הָאֲנָשִׁים נִכְנַס לְבֵית הוֹרָיו. אַחֲרָיו נִכְנַס גַּם הַיּוֹעֵץ מִ“מַּטֵּה־הָאֵשׁ”. אוּלָם פּוֹטוֹשָׁה, הַמְלַוֶּה אוֹתוֹ בְּשֵׁם מַטֵּנוּ, מִהֵר לְבֵיתֵנוּ, יָשַׁב לְיַד הַכִּירָה וַיְחַיֵּךְ:

– הַכָּרַת פָּנֶיךָ עוֹנָה⁸⁰ בְּךָ, כִּי אוֹגוֹטָה לֹא הֵמִית אֶת הַדֹּב! – קָרָא נַצִ’יטִימָה. – כֵּן, צָדַקְתָּ. אַךְ יָצָאנוּ אֶת הַכְּפָר, תָּקְפָה אוֹתוֹ רְעָדָה. וְדַוְקָא נִתְּנָה לוֹ הִזְדַּמְּנוּת לְהָמִית אֶת הַדֹּב, אֶלָּא שֶׁהוּא בָרַח. מַעֲשֶׂה שֶׁהָיָה, כַּךְ הָיָה… – חַכֵּה, חַכֵּה מְעָט! – הִפְסִיק נַצִ’יטִימָה אֶת דְבָרָיו. אֲנִי אֶשְׁלַח אֶת בְּנִי הַצָּעִיר לִקְרוֹא לְקוּטוֹבָה. טוֹב שֶׁיִּשְׁמַע גַּם הוּא. קוּטוֹבָה בָּא, וּפּוֹטוֹשָׁה פָּתַח בְּסִפּוּרוֹ.

– אַךְ יָצָאנוּ אֶת הַכְּפָר נָמוֹג לִבּוֹ⁸¹ שֶׁל אוֹגוֹטָה. הוּא לֹא פָסַק מִלְּדַבֵּר עַל חֲמַת הַדֻּבִּים, וְהֶעֱלָה בְזִכְרוֹנוֹ כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים, שֶׁהַדֻּבִּים הִתְנַפְּלוּ עַל אֲנָשִׁים, נָשִׁים וִילָדִים מִכְּפָרֵנוּ וּמִשְּׁאָר כְּפָרִים. פְּעָמִים אֲחָדוֹת טָעַן, כִּי הוּא מַעֲמִיד עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה רַבָּה, בְּצֵאתוֹ לַצַּיִד מְזֻיָּן בְּקֶשֶׁת וְחִצִּים, בְּעוֹד שֶׁדָּרוּשׁ הָיָה לְהִזְדַּיֵן בְּרוֹבֶה. לְבַסּוֹף נִמְאֲסוּ עָלַי הַקִּינוֹת הָאֵלֶּה וְאָמַרְתִּי לוֹ: "מוּטָב הָיָה לְךָ לְהַרְהֵר בְּכָל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה קֹדֶם וְלַעֲצוֹר בִּלְשׁוֹנְךָ, תַּחַת לְהִתְפָּאֵר. וְעַתָּה כְּדַאי שֶׁתִּשְׁתֹּק. רַב לְךָ לְדַבֵּר עַל דֻּבִּים, מוּטָב שֶׁתַּרְאֶה לָנוּ אֶת כֹּחֲךָ, לַהֲרֹג אוֹתָם…

"הוּא לֹא עָנָה דָּבָר, רַק הֶחֱלִיף מַבָּטִים עַם אִישׁ־עֲצָתוֹ מִמַּטֵּהוּ, וּשְׁנֵיהֶם הִבִּיטוּ אֵלַי בְּזַעַף.

"עָלִינוּ בְּמִדְרוֹן הָהָר אֵל מַחְשׂוֹף־הַיַּעַר וְהִתְבּוֹנַנּוּ בִּשְׂרִידַי טַרְפֵּנוּ. דֻּבִּים, זְאֵבִים וּצְבוֹעִים עוֹד עָרְכוּ כָאן כֵּרָה⁸² לְעַצְמָם; הֵם סָחֲבוּ אֶת הָעֲצָמוֹת וְכִרְסְמוּ אֶת בְּשָׂרָן. יָמִים אֲחָדִים אָרַבְנוּ בִּקְצֵה הַמַּעַר, רָאִינוּ דֻּבִּים שְׁחוֹרִים, זְאֵבִים וּצְבוֹעִים הַשָּׁבִים אֶל שְׂרִידַי הַפְּגָרִים, אַךְ אֶת הַדֹּב הַגָּדוֹל אֶרֶךְ־הַצִּפָּרְנַיִם לֹא רָאִינוּ אַף פַּעַם אַחַת, אִם כִּי גַּם הוּא הָיָה בָא לְכַאן בַּלֵּילוֹת: בְּרֵאשִׁית הַנִּקְרָה, עִם הַפֶּלֶג, מָצָאנוּ עִקְבוֹת כַּפּוֹתָיו. אֲנִי מָדַדְתִּי אֶת הָעֲקֵבוֹת הָאֵלֶּה. אַרְבַּע פְּעָמִים נָחָה יָדִי עַל חוֹתַם הַכַּף הָאַחַת, מִן הֶעָקֵב עַד קְצֵה הַצִּפָּרְנַיִם. לְמַרְאֵה הַדָּבָר, עָצַם אוֹגוֹטָה אֶת עֵינָיו.

"עִם מוֹצָאֵי הַיּוֹם הַחֲמִישִׁי רָאִינוּ שְׁנֵי דֻבִּים קְטַנִּים מֵאוֹתוֹ סוּג, מְכַרְסְמִים גְּוִיַּת־צְבִי. חוֹנַנִי יָעַץ לְאוֹגוֹטָה לְהָמִית אֶחָד מֵהֶם. אֲבָל אֲנִי הַעִירוֹתִי, כִּי עָלָיו לְהָמִית אֶת הַדֹּב הַגָּדוֹל, וְהַדֻּבִּים הַקְּטַנִּים אֵינָם בָּאִים בְּחֶשְׁבּוֹן. אוֹגוֹטָה הִסְכִּים מִיַּד לִדְבָרַי. "מְקוֹם חֲנִיָּתֵנוּ הָיָה לְיַד הַפֶּלֶג בְּמוֹרַד הָהָר. יוֹמָם וָלַיְלָה יָשַׁנּוּ, וּבֹקֶר וָעֶרֶב הָלַכְנוּ לִמְצוֹא עִקְבוֹת הַדֹּב. כַּךְ עָבְרוּ עָלֵינוּ יָמִים אֲחָדִים, וְהַדֹּב הַגָּדוֹל טֶרֶם נִגְלָה לְעֵינֵינוּ. אֶתְמוֹל בַּבֹּקֶר עָלָה בְּיָדִי לִפְגֹעַ בִּצְבִי. אוֹגוֹטָה וְחוֹנַנִי הִצִּיעוּ לְפָנַי כִּי נַעֲבִיר אֶת הַבָּשָׂר לִמְקוֹם חֲנִיָּתֵנוּ וְנַעֲרֹךְ לָנוּ כֵּרָה. עָנִיתִי לָהֶם, כִּי הַטֶּרֶף טַרְפִּי, וַאֲנִי אֶעֱשֶׂה בּוֹ כְּחֶפְצִי. דָּרַשְׁתִּי מֵהֶם כִּי יַעַזְרוּ לִי לְהַעֲבִיר אֶת הַצְּבִי הֶהָרוּג אֶל מַחְשׂוֹף־הַיַּעַר, בִּמְקוֹם שָׁם מָצָאנוּ יוֹם לִפְנֵי־כֵן עֲצָמוֹת מְכֻרְסָמוֹת בְּשִׁנֵּי הַדֹּב.

– הַמַּעֲשֶׂה נַעֲשָׂה, – אָמַרְתִּי. – הַדֹּב הַגָּדוֹל יִמְצָא אֶת הַשְּׁבִיל בּוֹ הֶעֱבַרְנוּ אֶת הַבָּשָׂר, וְהוּא יָבוֹא בְּעִקְבוֹתֵינוּ לְכָאן. עַכְשָׁו עָלֵינוּ לָשִׂים לָנוּ מַאֲרָב. נַעֲמִיד אֶת הַמְּשֻׂכָּה⁸³ כַּאן, – אָמַרְתִּי וְעָמַדְתִּי בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים מִגְּוִיַּת הַצְּבִי.

– לֹא! לֹא! – קָרָא אוֹגוֹטָה בְּקוֹל. – הַמָּקוֹם קָרוֹב מִדַּי, קָרוֹב מִדַּי! – הִנֵּה מָקוֹם טוֹב לְמַאֲרָב! "וְהוּא רָץ מֶרְחַק חֲמִשִּׁים צַעַד מִגְּוִיַּת־הַצְּבִי. – הִרְחַקְתָּ, לְדַעְתִּי, – עָנִיתִי. – יְכַבֵּד מִמְּךָ לִקְלֹעַ לַמַּטָּרָה, וְהַחֵץ לֹא יַעֲמִיק בַּבָּשָׂר. אֲבָל עֲשֵׂה כְּחֶפְצְךָ, כִּי אַתָּה הַצַּיָּד. יְכוֹלִים אָנוּ לְהַעֲמִיד אֶת הַמְּשֻׂכָּה בַּאֲשֶׁר תִּרְצֶה.

"הֶעֱמַדְנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ אֶת הַמְּשֻׂכָּה בְּמֶרְחַק חֲמִשִּׁים צַעַד מִן הַצְּבִי, לָקַחְנוּ עִמָּנוּ נִתְחֵי בָּשָׂר אֲחָדִים וְשַׁבְנוּ לִמְקוֹם חֲנִיָּתֵנוּ.

"חָשַׁבְתִּי כִּי הַדֹּב יִמְצָא אֶת הַגְּוִיָּה רַק בַּלַּיְלָה. אַף־עַל־פִּי־כֵן יָעַצְתִּי לַעֲלוֹת בָּעֶרֶב עַל הַסֶּלַע שֶׁעִם מוֹרַד הָהָר, כִּי מִשָּׁם נִרְאָה מַחְשׂוֹף־הַיַּעַר גָּלוּי לְעֵינֵינוּ. רָאִינוּ הֵיטֵב אֶת גְּוִיַּת הַצְּבִי בְּאֶמְצַע הַמַּעַר.

עוֹרְבִים חָגוּ⁸⁴ מֵעָלֶיהָ, אֲבָל כָּל חַיּוֹת לֹא נִרְאוּ בְּקִרְבַת־מָקוֹם. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה וְיָרְדָה, וּלְבַסּוֹף נֶעֶלְמָה מֵאַחֲרֵי הָהָר. עִם רֶדֶת הַחֲשֵׁכָה אָמַרְנוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה, וְהִנֵּה רָאִינוּ אֶת הַדֹּב הַזָּקֵן יוֹצֵא מִן הַיַּעַר, כִּי הִרְגִּישׁ בְּרֵיחַ הַבָּשָׂר. הוּא הִתְקָרֵב לַגְּוִיָּה, עָבַר סְבִיב־סָבִיב לָהּ, מָשַׁךְ אֲוִיר בְּאַפּוֹ, וּפִתְאֹם נִתֵּר לְפָנִים, נָהַם בְּקוֹל גָּדוֹל וְתָקַע אֶת שִׁנָּיו בַּגְּוִיָּה. הַדֹּב הָיָה גָּדוֹל, גָּדוֹל מְאֹד, וְקוֹל נַהֲמוֹ הֶחֱרִישׁ אֶת הָאָזְנָיִם.

– הִנֵּה, אוֹגוֹטָה, הַדֹּב, אֲשֶׁר חִכִּינוּ לוֹ! – אָמַרְתִּי. – עַכְשָׁו הַחֲשֵׁכָה רַבָּה וְלֹא תּוּכַל לָרֶדֶת אֶל הַמְּשֻׂכָּה. אֲבָל מָחָר בַּבֹּקֶר תָּמִית אוֹתוֹ. כִּי לַבֹּקֶר יָשׁוּב וַדַּאי לֶאֱכֹל אֶת טַרְפּוֹ.

"אוֹגוֹטָה לֹא עָנַנִי דָבָר, וְגַם חוֹנַנִי הֶחֱרִישׁ. הִתְחַלְתִּי לָרֶדֶת מֵעַל הַסֶּלַע וְהֵם הָלְכוּ אַחֲרַי, אַחֲרֵי כֵן פִּגְּרוּ וַאֲנִי הָלַכְתִּי לְבַדִּי. כְּשֶׁשָּׁבוּ לִמְקוֹם חֲנִיָּתֵנוּ נִגַּשׁ אֵלַי חוֹנַנִי וְאָמַר:

– פּוֹטוֹשָׁה, גָּדוֹל מְאֹד הַדֹּב, וְאוֹגוֹטָה מֵעָמִיד עַצְמוֹ בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה. מִן הָרָאוּי, לְדַעְתִּי, כִּי שְׁנֵינוּ נְלַוֶּה אוֹתוֹ מָחָר וְנִתְחַבֵּא יַחַד עִמּוֹ בַּמַּעֲרָב, לְחַכּוֹת שָׁם עַד בּוֹא הַדֹּב.

– חוֹנַנִי, – עָנִיתִי, – גַּם אַתָּה, כָּמוֹנִי, יוֹדֵעַ הֵיטֵב אֶת תְּנָאֵי הַצַּיִד. אוֹגוֹטָה לְבַדּוֹ יֵלֵךְ לְהִלָּחֵם בַּדֹּב. אֲנַחְנוּ שְׁנֵינוּ נְלַוֵּהוּ עַד הַסֶּלַע וְנִתְחַקֶּה אֵלָיו מִשָּׁם. – טוֹב, – אָמַר אוֹגוֹטָה,

– אֲבָל מִכֵּיוָן שֶׁהַדֹּב הוּא גָּדוֹל מְאֹד, הָרְשׁוּת בְּיָדִי לָקַחַת עִמָּדִי לֹא רַק קֶשֶׁת וְחִצִּים, כִּי אִם גַּם אֵת רוֹבֵהוּ שֶׁל חוֹנַנִי. אֲנִי אֶקַּח עִמָּדִי אֶת הָרוֹבֶה, אֶסְתַּתֵּר מֵאַחֲרֵי הַמְּשֻׂכָּה וַאֲחַכֶּה לְבֹא הַדֹּב.

– הַ“קַּצִיק” בְּעַצְמוֹ קָבַע אֶת כְּלָלֵי הַצַּיִד הָזָה, – הֲשִׁיבוֹתִי. – הוּא אָסַר עַל הַצַּיָּד לָקַחַת רוֹבֶה. אוֹ שֶׁתִּסְתַּפֵּק בְּקֶשֶׁת וְחִצִּים, אוֹ שֶׁתִּסְתַּלֵּק מִן הַמִּלְחָמָה בַּדֹּב.

– הִנֵּה כִּי כֵן! מֵבִין אֲנִי! – קָרָא חוֹנַנִי. – אַתָּה מִתְנַגֵּד לָנוּ, כִּי חָפֵץ אַתָּה שֶׁהַנִּצָּחוֹן יִפֹּל בְּחֶלְקוֹ שֶׁל הַנַּוַח! – טוֹעֶה אַתָּה בְּמִשְׁפָּטְךָ, – עָנִיתִי, – רַק זֹאת חָפַצְתִּי, שֶׁאוֹגוֹטָה יִשְׁמֹר עַל הַכְּלָלִים שֶׁנִּקְבְּעוּ עַל יְדֵי הַ“קַּצִיק”.

"הֵם לֹא הוֹסִיפוּ לְדַבֵּר עוֹד אֵלַי. "עִם שַׁחַר הַעִירוֹתִי אֶת שְׁנֵיהֶם, וְהִתְחַלְנוּ לָרֶדֶת מִן הָהָר. בַּמִּזְרָח הֵנֵץ כְּבָר הָאוֹר בְּשָׁעָה שֶׁנִּגַּשְׁנוּ אֶל הַסֶּלַע. יָעַצְתִּי לְאוֹגוֹטָה, כִּי יְמַהֵר לְהִסְתַּתֵּר בַּמַּאֲרָב מֵאַחֲרֵי הַמְּשֻׂכָּה, אֲבָל הוּא הִתְמַהְמַהּ וְלֹא נֶחְפַּז לָלֶכֶת. לְבַסּוֹף עָלָה הַשֶּׁמֶשׁ, וַאֲנַחְנוּ רָאִינוּ, כִּי הַדֹּב אֵינֶנּוּ לְיַד גְּוִיַּת הַצְּבִי שֶׁהָרַגְתִּי. רַק עַתָּה יָרַד אוֹגוֹטָה מֵעַל הַסֶּלַע וַיִּצְעַד לְאַט אֶל הַמְּשֻׂכָּה.

"עוֹרְבִים וְעֵיטִים חָגוּ כְּבָר מֵעַל לַגְּוִיָּה. שְׁנֵי צְבוֹעִים יָצְאוּ מִן הַיַּעַר וְעָמְדוּ לְכַרְסֵם אֶת בְּשַׂר הָעֲצָמוֹת. פִּתְאֹם שָׁאֲפוּ אֲוִיר בְּאַפָּם וּבָרְחוּ לְצַד מִזְרָח.

– הַדֹּב בָּא, – אָמַרְתִּי בִּפְנוֹתִי אֶל חוֹנַנִי. "בְּרֶגַע זֶה יָצָא הַדֹּב וְצָעַד לְאַט אֶל מַחְשׂוֹף־הַיַּעַר. "הוּא נִגַּשׁ אֶל גְּוִיַּת־הַצְּבִי, הֵרִיחַ בָּהּ מִכָּל צַד וְהִתְחִיל לִטְרֹף מִמֶּנָּה בַּעֲצַלְתַּיִם גִּזְרֵי בָשָׂר קְטַנִּים. בָּעֶרֶב אָכַל לָשׂבַע, וְהָרָעָב טֶרֶם הֵצִיק לוֹ. הִתְבּוֹנַנּוּ בּוֹ וְהִתְפַּלֵּאנוּ מְאֹד עַל אוֹגוֹטָה, שֶׁאֵינֶנּוּ יוֹרֶה בְּשָׁעָה שֶׁהַדֹּב פּוֹנֶה אֵלָיו בְּגַבּוֹ הָרָחָב. וּפִתְאֹם רָאִינוּ אֶת אוֹגוֹטָה: הוּא זָחַל מַהֵר עַל אַרְבַּעְתָּיו לְצַד מִזְרָח, וְכַעֲבוֹר רְגָעִים מִסְפָּר נֶעֱלַם מִן הַיַּעַר.

"הִנֵּה, סוֹף לַצַּיִד! – קָרָאתִי. "חוֹנַנִי לֹא מִהֵר לַעֲנוֹת.

"לְבַסּוֹף אָמַר: – דֹּב גָּדוֹל מְאֹד הִנֵּהוּ. מֻבְטְחַנִי, כִּי לוּ הָיִיתָ אַתָּה בִּמְקוֹמוֹ שֶׁל אוֹגוֹטָה, לֹא הֵעַזְתָּ גַּם אַתָּה לִירוֹת בּוֹ.

"הֶחֱרַשְׁתִּי וְשָׁקַעְתִּי בְּמַחֲשָׁבוֹת. לֹא יָדַעְתִּי בְּעַצְמִי אֵיךְ הָיִיתִי נוֹהֵג, אִילּוּ יָשַׁבְתִּי שָׁם בַּמַּאֲרָב, מֵאַחֲרֵי הַמְּשֻׂכָּה. חֶרֶשׁ הִבַּטְנוּ אֶל הַדֹּב הָאֲדַמְדַּם, אֶרֶךְ הַצִּפָּרְנַיִם. הוּא גָּמַר לֶאֱכֹל וַיֵּלֵךְ מַעֲרָבָה, הַיַּעְרָה. אָז נִגַּשׁ אוֹגוֹטָה אֵלֵינוּ. הוּא לֹא אָמַר דָּבָר וְאַף לֹא הִבִּיט אֵלֵינוּ

– "מַדּוּעַ לֹא הָרַגְתָּ אוֹתוֹ? – שָׁאַל חוֹנַנִי. הוּא לֹא עָנָה דָבָר. "לֹא עָמַדְתָּ בַּנִּסָּיוֹן, הַסּוֹף לַצַּיִד, – אָמַרְתִּי, וְהוּא נִעֲנַע בְּרֹאשׁוֹ. – אַךְ אוּלַי קָרָה אוֹתְךָ אֵיזֶה מִקְרֶה לֹא טוֹב, כִּי אָז רַשַּׁאי אַתָּה לְנַסּוֹת פַּעַם שְׁנִיָּה. הוּא הֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ לִשְׁלִילָה. – "אִם כַּךְ, – אָמַרְתִּי, – יְכוֹלִים אָנוּ לָשׁוּב הַבָּיְתָה.

"הִתְחַלְנוּ לָרֶדֶת מִן הָהָר. בְּמַחְשׂוֹף־הַיַּעַר רָאִינוּ צְבָאִים וְתַרְנְגֹלֵי־הֹדּוּ. אֲנִי וְחוֹנַנִי שָׁלַחְנוּ בָּהֶם חִצִּים אֲחָדִים, אֵבֶל אַף אֶחָד מֵהֶם לֹא פָּגַע בַּמַּטָּרָה.

הִנֵּה, מִשּׁוּם כַּךְ אִחַרְנוּ עַד עָתָּה".

בָּזֶה כִלָּה פּוֹטוֹשָׁה לְסַפֵּר אֶת סִפּוּרוֹ. קָמָה דְמָמָה. לְבַסּוֹף פָּנָה נַצִ’יטִימָה אֵלַי:> – בְּנִי, – אָמַר, – בְּעוֹד אַרְבָּעָה יָמִים תֵּלֵךְ לֶהָרִים וְתָמִית אֶת הַדֹּב הָאֲדַמְדַּם הַגָּדוֹל.

הִבַּטְתִּי בִּפְנֵי פּוֹטוֹשָׁה וְרָאִיתִי, כִּי הוּא מֵנִיעַ בְּרֹאשׁוֹ. לֹא טוֹבָה הָיְתָה בְּעֵינָיו הַהַחְלָטָה הַזֹּאת.

אַף הוּא עַצְמוֹ לֹא הָיָה מַרְהִיב עֹז לָצֵאת לַצַּיִד הַזֶּה. וּמַה תִּקְוָה לְנִצָּחוֹן לְקַלָּע בִּלְתִּי־מְנֻסֶּה כָּמוֹנִי. אֲנִי נְקֹטוֹתִי בְּנַפְשִׁי⁸⁵ עַל שֶׁעוֹרַרְתִּי אֶת כָּל עִנְיַן הַתַּחֲרוּת. הָרַעְיוֹן עַל הַצַּיִד הָעוֹמֵד לְפָנַי מִלֵּא אֵימָה אֶת לִבִּי, וְכָל הַלַּיְלָה הַהוּא נָדְדָה שְׁנָתִי מֵעֵינַי.

בַּבֹּקֶר, בִּזְמַן שֶׁאָכַלְנוּ פַּת שַׁחֲרִית, בָּא קוּטוֹבָה וְאָמַר אֶל נַצִ’יטִימָה:

– סַמַיוֹ אוֹדְגְ’קִי! לִבִּי חָרֵד מְאֹד. אֶת הַצַּיָּד שֶׁלָּנוּ יְלַוֶּה טֶטִיאָה מִ“מַּטֵּה־הָאֵשׁ”. הוּא נִבְחַר כְּיוֹעֵץ.

– אָכֵן! אִישׁ־נְכָלִים⁸⁶ הִנֵּהוּ. עָלֶיךָ לָשִׂים לֵב אֵלָיו. יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי יִשְׁתַּדֵּל לַעֲשׂוֹת כָּל מַה שֶּׁאֶפְשָׁר כְּדֵי לָשִׂים אֶת בְּנִי לְחֶרְפָּה.

לִבִּי הָיָה כָּבֵד עָלַי. יָדַעְתִּי כִּי טֶטִיאָה שָׂנֵא אוֹתִי כָּל הַיָּמִים. – אֲנַחְנוּ נַעֲמִיד פָּנִים, כְּאִילוּ רוֹאִים אָנוּ בּוֹ אַךְ יְדִיד לָנוּ, וּבוֹ בַּזְּמָן נִתְבּוֹנֵן הֵיטֵב אֶל הֲלִיכוֹתָיו, – עָנָה קוּטוֹבָה.

נַצִ’יטִימָה נָעַץ בִּי עַיִן מִתְבּוֹנֶנֶת וְאָמַר: – בְּנִי, הַאֵין אַתָּה רוֹצֶה לָלֶכֶת לַצַּיִד? – אֵינֶנִּי רוֹצֶה, – עָנִיתִי. יָרֵאתִי מִפְּנֵי הַדֹּב הַזֶּה. אֲבָל לוּ גַּם יָרֵאתִי מִפָּנָיו שִׁבְעָתַיִם, יוֹדֵעַ אֲנִי כִּי עָלַי לַהֲמִיתוֹ.

– יָפֶה אָמַרְתָּ, בְּנִי. אָנוּ נַעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר בְּיָדֵינוּ כְּדֵי לְעָזְרְךָ. יָכוֹל אַתָּה לָקַחַת עִמְּךָ אֶת קַשְׁתִּי וְאֶת חִצַּי. וְעַכְשָׁו נֵלֵךְ! בֹּקֶר־בֹּקֶר תִּתְאַמֵּן בִּירִיָּה, וּבָעֲרָבִים יְסַפֵּר לְךָ הַ“קַּצִיק” הַזָּקֵן שֶׁלָּנוּ, הַ“קַּצִיק” שֶׁל “עַם־הַקַּיִץ” אֶת תּוֹלְדוֹת עַמֵּנוּ, עַם טֶוָה, וְאֶת אַגָּדוֹתֵינוּ הַקְּדוּמוֹת. בִּקַּשְׁתִּי זֹאת מִמֶּנּוּ, וְהוּא יְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתִי.

יָרַדְנוּ לַנָּהָר – נַצִ’יטִימָה, וַאֲנִי עַם אָחִי. כְּדֵי שֶׁלֹּא נַקְהֶה אֶת חֻדֵּי הַחִצִּים, שִׁמֵּשׁ לָנוּ צְרוֹר־תֶּבֶן לְמַטָּרָה. קַשְׁתּוֹ שֶׁל נַצִ’יטִימָה הָיְתָה מְתוּחָה מְאֹד, וּבְקֹשִׁי יְכָלְתִּי לָכֹף אוֹתָהּ. אוֹתוֹ בֹּקֶר הָיְתָה יְרִיָּתִי גְרוּעָה מְאֹד. לְמָחֳרָת הִסְתַּגַּלְתִּי בְּמִקְצָת, וּבְבֹקֶר הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי פָּגְעוּ כָּל חִצַּי, כִּמְעַט, לַמַּטָּרָה. נַצִ’יטִימָה שָׂבַע רָצוֹן. – מֵיטִיב אַתָּה לִקְלֹעַ לַמַּטָּרָה, בְּמִדָּה לֹא פְּחוּתָה מִמֶּנִּי. בָּעֲרָבִים הָיִיתִי מְבַקֵּר אֶת “קַצִיק הַקַּיִץ”, וְהוּא סִפֵּר לִי אֶת תּוֹלְדוֹת עַם טֶוָה. גַּם אָחִי “כֵּף־בּוֹדֵד” הָיָה בָּא עִמִּי. בָּעֶרֶב הָרִאשׁוֹן פָּתַח הַזָּקֵן בִּשְׁאֵלוֹת וְנוֹכַח, כִּי אֵין לָנוּ כָּל מֻשָּׂג⁸⁷ עַל הַמַּסָּרוֹת הַקְּדוּמוֹת שֶׁל שֵׁבֶט טֶוָה, אֶלָּא שֶׁאָנוּ רוֹצִים מְאֹד לְהַכִּירָן. וְהִנֵּה מַה שֶּׁסִּפֵּר לָנוּ הַזָּקֵן.

“מִתַּחַת לָנוּ נִמְצָא הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן, וְשָׁם יָשְׁבוּ בְּנֵי טֶוָה לְפָנִים. לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, רַבּוֹת מְאֹד מָצְאוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הָעוֹלֶה לְמַעְלָה, וְכָךְ עָלוּ לָאֲדָמָה. הַמּוֹצָא מִן הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן נִמְצָא מִצָּפוֹן לִכְפָרֵנוּ. מִתְּחִלָּה, כְּשֶׁעָלוּ הָאֲנָשִׁים אֶל הָאֶרֶץ, פָּגְשׁוּ אוֹתָם קֹר וָחֹשֶׁךְ, וְהֵם עָמְדוּ נְבוֹכִים וְנִבְהָלִים. אֲבָל בְּקָרוֹב עָלָה עַל פְּנֵי הַשָּׁמַיִם אָבִינוּ הַשֶּׁמֶשׁ, וְהוּא דָאַג לִבְנֵי טֶוָה הָרִאשׁוֹנִים. הוּא חִלֵּק אוֹתָם לִשְׁנֵי עַמִּים, “עַם הַקַּיִץ” וְ”עַם הַחֹרֶף“, וְנָתַן לָהֶם מַנְהִיגִים, אֶת “קַצִיק הַקַּיִץ” וְאֶת “קַצִיק הַחֹרֶף”. אֶת “עַם הַחֹרֶף” שָׁלַח מִזְרָחָה – אֶל עַרְבוֹת הַקֹּר, מְקוֹם שָׁם יִגְדְּלוּ הָרְאֵמִים, וּלְ”עַם הַקַּיִץ" צִוָּה לָלֶכֶת דָּרוֹמָה, אֶל הַבִּקְעָה הַחַמָּה שֶׁל הַנָּהָר הַגָּדוֹל, הוּא רִיוֹ גְרַנְדֶה בִּלְשׁוֹן הַסְּפָרַדִּים.

מִקֵּץ יָמִים רַבִּים בָּא גַם “עַם הַחֹרֶף” אֶל הָעֵמֶק הַזֶּה. כְּדֵי לְהַרְנִין וּלְשַׂמֵּחַ אֶת חַיֵּי בְּנֵי טֶוָה, בָּאוּ אֲלֵיהֶם מִן הָעוֹלָם הַתַּחְתּוֹן שְׁנֵי אֲנָשִׁים, וְאָבִינוּ הַשֶּׁמֶשׁ צִוָּה עֲלֵיהֶם לִהְיוֹת לְלֵצָנִים. גּוּפָם הָיָה מְצֻיָּר בְּצֶבַע שָׁחוֹר וְלָבָן, וּבִמְקוֹם נוֹצוֹת־נֶשֶׁר פֵּאֲרוּ אֶת רֹאשָׁם בַּעֲלֵי־הַתִּירָס. הֵם הָיוּ רוֹקְדִים, צוֹהֲלִים, מַרְאִים מַעֲשֵׂי־פְּלָאִים, וְהָעָם לֹא יָדַע שִׁעֲמוּם בְּחֶבְרָתָם. הֵם לָקְחוּ לָהֶם לְעוֹזְרִים חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים מִבְּנֵי טֶוָה, וּמֵאָז הָיוּ תָּמִיד לֵצָנִים לְ“עַם הַקַּיִץ” וּלְ“עַם הַחֹרֶף”. מִשְּׁנֵי הַמַּנְהִיגִים, “קַצִיק הַקַּיִץ” וְ“קַצִיק הַחֹרֶף”, הָיָה הַשִּׁלְטוֹן הָעֶלְיוֹן לָרִאשׁוֹן. הוּא הִנֵּהוּ רֹאשׁ מַנְהִיגֵי הַכְּפָר. גַּם אֵשֶׁת הַשֶּׁמֶשׁ, אִמֵּנוּ הַלְּבָנָה, עָזְרָה לִבְנֵי טֶוָה וְלִמְדָה אוֹתָם אֶת דַּרְכֵי הַצַּיִד וְהָעֲבוֹדָה. וְהַיְדִיעוֹת הָאַלָּה נִמְסְרוּ מִדּוֹר לְדוֹר.

אֲנִי וְאָחִי הִקְשַׁבְנוּ בִּתְשׂוּמַת־לֵב רַבָּה לְדִבְרֵי הַ“קַּצִיק” הַזָּקֵן, אִם כִּי רַבִּים מִדְּבָרָיו נִרְאוּ לָנוּ מְגֻחָכִים⁸⁸. מְאֹד נִכְסַפְתִּי לִהְיוֹת כְּאֶחָד מִבְּנֵי טֶוָה, וְנָכוֹן הָיִיתִי לְהַקְשִׁיב לְדִבְרֵי הַזָּקֵן עַד הַבֹּקֶר. הַרְבָּה מִן הָאַגָּדוֹת הַקְּדוּמוֹת הָאֵלֶּה מָצְאוּ חֵן בְּעֵינַי.

בָּעֶרֶב הַשְּׁלִישִׁי כִּלָּה הַזָּקֵן אֶת סִפּוּרוֹ וְאָמַר, כִּי מֵעַתָּה – כָּמוֹנוּ כִּבְנֵי טֶוָה, וְיוֹדְעִים אָנוּ לֹא פָּחוֹת מִשְּׁאָר יוֹשְׁבַי הַכְּפָר. אֲנִי שָׂמַחְתִּי מְאֹד לִדְבָרָיו אֵלֶּה וְגִלִּיתִי לְפָנָיו אֶת חֶפְצִי הָאַדִּיר מֵאָז: לֶהֱיוֹת חָבֵר בְּמוֹעֲצַת הַפַּטוּאַבּוּ. בַּת־צְחוֹק עָלְתָה עַל שִׂפְתֵי הַ“קַּצִיק” הַזָּקֵן, וְהוּא עָנָה וְאָמַר: – צַיָּד טוֹב מִתְקַבֵּל לְמוֹעֲצַת אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה. אִישׁ־מִלְחָמָה אַמִּיץ עָתִיד לִהְיוֹת מְפַקֵּד־מִלְחָמָה וְחָבֵר לַפַּטוּאַבּוּ.

– בַּנְתִּי. הוֹרֵנִי אֶת מִצְווֹתֶיךָ, וַאֲקַיֵּם אוֹתָן! – קָרָאתִי.

– טוֹב. הִנֵּה הוֹרֵיתִי לְךָ אֶת הַדֶּרֶךְ. אוּלָם זָכֹר תִּזְכֹּר: בִּפְנֵי נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים תַּעֲמֹד.

שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה. עַל הַגַּג אֲשֶׁר לִפְנֵי בֵּיתֵנוּ רָאִיתִי אֶת צ’וֹרוֹמַנָה. הִיא חִכְּתָהּ לִי. – מָחָר אַתָּה הוֹלֵךְ, – אָמְרָה אֵלַי. – וְזֹאת תְּחִנָּתִי מִלְּפָנֶיךָ: הֱיֵה זָהִיר! עֲשֵׂה כַּאֲשֶׁר יִיעַץ אָבִי לְךָ, וְאַל תִּשְׁמַע לַעֲצוֹתָיו שֶׁל טֶטִיאָה הָרָשָׁע הַזֶּה. אֵין הוּא מִתְכַּוֵּן אֶלָּא לְהַזִּיק לְךָ.

– טֶטִיאָה לֹא יָרַע לִי. יוֹדֵעַ אֲנִי אֶת הָאִישׁ וְאֵדַע לְהִזָּהֵר מִפָּנָיו. – הַיּוֹם עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ יָצָא אוֹגוֹטָה לַכִּכָּר הַצְּפוֹנִית, זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה מֵאָז חָזַר מִן הַצַּיִד. וְיוֹדֵעַ אַתָּה מַה שֶּׁאָמַר? הוּא אָמַר, כִּי בְּכַוָּנָה לֹא הֵמִית אֶת הַדֹּב, כִּי רָצָה לְהוֹכִיחַ שֶׁפַּחְדָן אַתָּה, כִּי בָּרֶגַע שֶׁתִּרְאֶה, מַה גָּדוֹל וְנוֹרָא הַדֹּב הַזֶּה תְּמַהֵר לָנוּס עַל עֲקֵבְךָ. וְאָז יָשׁוּב הוּא, אוֹגוֹטָה, עִם אַנְשֵׁי עֲצָתוֹ וְיַהַרְגֶּנּוּ.

– אוֹגוֹטָה פָּחַד לְהֵרָאוֹת עַל פְּנֵי הַכִּכָּר כָּל עוֹד לֹא הִמְצִיא אֶת הַבְּדָיָה הַזֹּאת. וּזְמָן רַב עָסַק בַּהַמְצָאָה.

– כֵּן, אֲבָל רַבִּים מַאֲמִינִים לוֹ. – חַבְרֵי מוֹעֲצַת־הַסְּתָרִים, הַפַּטוּאַבּוּ, יוֹדְעִים אֶת הָאֱמֶת כְּמוֹ שֶׁהִיא, וּמַה לִּי לַאֲשֶׁר יַאֲמִינוּ אֲחֵרִים.

– וַמְפּוּס! ⁸⁹ הוֹי, חֲתָנִי, אִישִׁי־בֶּעָתִיד! מַה יְּרֵאָה אֲנִי לְגוֹרָלְךָ! הֵן זָהִיר תִּהְיֶה? הֵן תַּבְטִיחַ לִי זֹאת?

– כֵּן.

הִיא נִלְחֲצָה אֵלַי וַאֲנִי חִבַּקְתִּיהָ וְנִשְׁבַּעְתִּי לָהּ לְהִשָּׁמַע בַּכֹּל לַעֲצוֹתָיו שֶׁל קוּטוֹבָה.

קֶלֶמַנָה קָרְאָה אֵלֵינוּ, כִּי אֲרֻחַת־הַעֲרֵב מוּכָנָה, וַאֲנַחְנוּ נִכְנַסְנוּ הַבַּיְתָה. נַצִ’יטִימָה וְקוּטוֹבָה יָשְׁבוּ בַּחֶדֶר הַפּוֹנֶה מַעֲרָבָה וְשׂוֹחֲחוּ חֶרֶשׁ. יָדַעְתִּי כִּי בִּי הֵם מְדַבְּרִים וּבַצַּיִד הָעוֹמֵד לְפָנַי. קֶלֶמַנָה קָרְאָה לָהֶם לֶאֱכֹל וְהֵם יָשְׁבוּ אִתָּנוּ לַסְּעֻדָּה. קוּטוֹבָה נָעַץ בִּי מֶבָּט מִתְבּוֹנֵן, – אֲנִי יָשַׁבְתִּי לְיַד צ’וֹרוֹמַנָה, – אַחֲרֵי כֵן קָרָא לַנַּעֲרָה וְהִתְבּוֹדֵד עִמָּהּ בְּפִנָּה רְחוֹקָה שֶׁל הַחֶדֶר וְלָחַשׁ מָה עַל אָזְנָהּ. לִבִּי נִתְכַּוֵּץ בְּקִרְבִּי: יָרֵאתִי שֶׁמָּא הוּא מַבִּיט בְּעַיִן רָעָה עַל יְדִידוּתֵנוּ.

וּפִתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל צ’וֹרוֹמַנָה מֵאַחֲרֵי גַּבִּי: – עֲצוֹם עֵינֶיךָ, הַצַּיָּד! עֲצוֹם מִיָּד עֵינֶיךָ! עָשִׂיתִי כַּאֲשֶׁר צֻוֵּיתִי וְהִרְגַּשְׁתִּי כִּי הִיא עוֹנֶדֶת דְּבַר־מָה לְצַוְּארִי. – וְעַתָּה רְאֵה! – קָרְאָה הַנַּעֲרָה. פָּקַחְתִּי עֵינַי. צ’וֹרוֹמַנָה עָנְדָה לְצַוְּארִי עֲנָק שֶׁל חֲרוּזֵי תְּכֵלֶת; הִבַּטְתִּי אֶל הַקָּמֵיעַ הַמְחֻבָּר אֵלָיו. זוֹ הָיְתָה דְּמוּת אֲרִי־הֶהָרִים, הַקָּדוֹשׁ לִבְנֵי־טֶוָה וְהַמֵּגֵן עַל הַצַּיָּד.

קָפַצְתִּי מִמְּקוֹמִי וָאֶפְנֶה אֵלֶיהָ. – הַאֻמְנָם? הַאֻמְנָם אַתְּ נוֹתֶנֶת לִי אֶת הַקָּמֵיעַ הַזֶּה?

הִיא נִעְנְעָה בְּרֹאשָׁהּ; שְׂפָתֶיהָ רָעֲדוּ. נִדְמָה לִי כִּי הַדִּבּוּר נֶעְתַּק⁹⁰ מִפִּיהָ. קוּטוֹבָה עָנָה בִּמְּקוֹמָהּ. – כֵּן, הִיא נוֹתֶנֶת אוֹתוֹ לְךָ. קָמֵיעַ זֶה שַׁיָּךְ לָהּ. סָבָא שֶׁלָּהּ, מִמַּטֵּה קַנְג, מִי שֶׁהָיָה לְפָנִים מְפַקֵּד־צֵידֵנוּ, נָתַן לָהּ אֶת הַקָּמֵיעַ הַזֶּה בְּמַתָּנָה וּמָסַר צַוָּאָה לָהּ, אֲשֶׁר אֶת פְּרָטֶיהָ תְּסַפֵּר לְךָ הִיא בְּעַצְמָהּ.

קוּטוֹבָה חִיֵּךְ וְהֶחֱלִיף מֶבָּטִים עִם נַצִ’יטִימָה וְקֶלֶמַנָה. – לֹא, אָבִי, לֹא עַתָּה! – קָרְאָה צ’וֹרוֹמַנָה, – אַחַר כַּךְ אֹמַר לוֹ. – עֲשִׂי כְּחֶפְצֵךְ, – עָנָה לָהּ אָבִיהָ.

מַה מְּאֻשָּׁר הָיִיתִי, שֶׁקִּבַּלְתִּי מִידֵי צ’וֹרוֹמַנָה אֶת הַמַּחֲרֹזֶת הַזֹּאת! מֵרֹב שִׂמְחָה, כִּמְעַט שֶׁלֹּא אָכַלְתִּי מְאוּמָה בָּעֶרֶב הַהוּא. אַחֲרֵי כֵן יָרְדוּ נַצִ’יטִימָה וְקוּטוֹבָה אֶל הַ“קִּיוָה”, וְקֶלֶמַנָה עִם אָחִי הָלְכוּ לְהָבִיא מַיִם. אֲנִי וְצ’וֹרוֹמַנָה נִשְׁאַרְנוּ לְבַדֵּנוּ.

– אִמְרִי לִי עַכְשָׁו, – בִּקַּשְׁתִּי מִמֶּנָּה. – זְקֵנֵי אֲהֵבַנִי מְאֹד, – פָּתְחָה צ’וֹרוֹמַנָה לְסַפֵּר. – הוּא נָתַן לִי אֶת

הַקָּמֵיעַ הַזֶּה וְאָמַר: “הִנֵּה לָךְ הַקָּמֵיעַ, אֲבָל תְּנַאי אֲנִי מַתְנֶה עִמָּךְ: לִכְשֶׁתִּגְדְּלִי תַּעֲשִׂי כַּאֲשֶׁר אֹמַר לָךְ מִיָּד”. – “טוֹב,” – הִסְכַּמְתִּי. – “וּבְכֵן, הִשָּׁבְעִי לִי אֶת הַשְּׁבוּעָה הַזֹּאת. אִמְרִי: מַבְטִיחָה אֲנִי לְסָבִי הַזָּקֵן, הָאוֹהֵב אוֹתִי מְאֹד, שֶׁלְּעוֹלָם לֹא אֶנָּשֵׂא לְאִישׁ בִּלְתִּי הָגוּן. מַבְטִיחָה אֲנִי כִּי חֲבֵר־חַיַּי יִהְיֶה אָדָם אַמִּיץ וְטוֹב, נְדִיב־לֵב וְאוֹהֵב־עֲבוֹדָה. אִם אֶמְצָא אָדָם כָּזֶה וְאֵדַע כִּי יֶאֱהָבֵנִי, אֶתֵּן בְּיָדוֹ אֶת סֵמֶל הָאַרְיֵה הַקָּדוֹשׁ וְאֶעֱזֹר לוֹ לְהַגִּיעַ לְמַעֲלַת מְפַקֵּד בִּכְפָרֵנוּ”.

הִנֵּה מַה שֶּׁסִּפְּרָה לִי צ’וֹרוֹמַנָה, בְּשִׁבְתֵּנוּ יַחַד לְיַד הִכִּירָה. לוּ יָדַעְתָּ, מַה הִסְעִירוּ אֶת לִבִּי דְּבָרֶיהָ אֵלֶּה! בְּקֹשִׁי הוֹצֵאתִי מִפִּי: – מִכָּל בַּחוּרֵי הַכְּפָר בָּחַרְתְּ אַךְ בִּי, אִישׁ מִשֵּׁבֶט זָר וְאוֹיֵב לָכֶם? – וְכִי מָה אִכְפַּת לִי מַה שֶּׁהָיִיתָ לְפָנִים. בֶּן־טֶוָה אַתָּה כַּיּוֹם. אָחִינוּ אָתָּה!

– כֵּן, כֵּן, בֶּן־טֶוָה הִנֵּנִי!

הִיא הֵסֵבָּה פָּנֶיהָ וְהִבִּיטָה אֶל מוּל הָאֵשׁ.

אַחֲרֵי כֵן הֵעִיפָה מֶבָּט אֵלַי וְשׁוּב הֵסֵבָּה פָּנֶיהָ הַצִּדָּה. הֵבַנְתִּי כִּי עוֹד דְּבַר־מָה בְּפִיהָ, לֵאמֹר לִי: – מַה בְּפִיךְ? – שָׁאַלְתִּי, – הַאִם הֶעֱלַמְתְּ דְּבַר־מָה מִמֶּנִּי? – כֵּן. וְעוֹד הִשְׁבִּיעַנִי זְקֵנִי: "מַבְטִיחָה אֲנִי כִּי לֹא אֶנָּשֵׂא לִבְחִיר־לִבִּי, כָּל עוֹד לֹא יִהְיֶה חָבֵר לַפַּטוּאַבּוּ.

– יְהִי כֵן! קָרָאתִי. – שְׁנֵינוּ יוֹדְעִים, כִּי נֶאֱמָנִים נִהְיָה זֶה לְזוּ עֵד בּוֹא הָעֵת הַמְקֻוָּה. יְכוֹלִים אָנוּ לְחַכּוֹת. אַל נָא תִּשְׁכְּחִי כִּי רַק בְּנֵי שְׁבַע־עֶשְׂרֵה אֲנָחְנוּ.

– כֵּן. וּלְעֵת עַתָּה תַּרְשֵׁנִי קֶלֶמַנָה לְטַפֵּל בְּךָ. וּמָחָר… מָחָר תֵּצֵא לְבַקֵּשׁ אֶת הַדֹּב הַנּוֹרָא הַהוּא! הוֹ, חֲתָנִי!

– וְהֵן אֹשֶׁר יִהְיֶה הַדָּבָר, אֵם אֶמְצָא אֶת הַדֹּב הַהוּא וְאֶהֶרְגֶּנּוּ! אַחֲרֵי שֶׁאֶעֱמֹד בַּנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן הַזֶּה יֵקַל לִי לְהַגִּיעַ לְמַעֲלַת חָבֵר בַּפַּטוּאַבּוּ. עַתָּה שָׂמֵחַ אֲנִי כִּי קָרָאתִי לָרִיב אֶת אוֹגוֹטָה. – וּבִלְבַד שֶׁתַּצְלִיחַ לַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן! – קָרְאָה צ’וֹרוֹמַנָה וַתִּלְחַץ אֶת יָדִי.

קוֹל צַעֲדֵי קֶלֶמַנָה וְאָחִי הִגִּיעוּ לְאָזְנֵינוּ וְלֹא הוֹסַפְנוּ לְדַבֵּר דָּבָר.

 

ו. סוֹף לַצַּיִד    🔗

בַּבֹּקֶר לְמָחֳרָת הִשְׁכַּמְנוּ קוּם, וּכְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ בָּאוּ קוּטוֹבָה וְצ’וֹרוֹמַנָה וְסָעֲדוּ אִתָּנוּ פַּת־שַׁחֲרִית. כְּשֶׁגָּמַרְנוּ לֶאֱכֹל, הוֹפִיעַ טֶטִיאָה וְעָמַד בְּפֶתַח וּצְחוֹק־זָדוֹן⁹¹ עַל שְׂפָתָיו.

יָצָאנוּ שְׁלָשְׁתֵּנוּ אֶת הַכְּפָר. בָּרֹאשׁ הָלַךְ קוּטוֹבָה, אַחֲרָיו אֲנִי, וּמֵאַחֲרַי הָלַךְ טֶטִיאָה. הִרְגַּשְׁתִּי כִּי הוּא צוֹרֵב אוֹתִי בְּמֶבָּטוֹ הָרָע. כָּל הַדֶּרֶךְ הֶחֱרִישׁ.

לְעֵת הַצָּהֳרַיִם הִגַּעְנוּ אֶל מַחְשׂוֹף־הַיַּעַר. בִּקְצֵה הַמַּעַר הַזֶּה מָצָאנוּ, אַחֲרֵי חִפּוּשִׁים מוּעָטִים, אֶת הַמָּקוֹם, שֶׁבּוֹ הָיְתָה מוּטֶלֶת לִפְנֵי יָמִים מְעַטִּים גְּוִיַּת הַצְּבִי שֶׁהָרַג פּוֹטוֹשָׁה. הַדֹּב וּשְׁאָר חַיּוֹת טָרְפוּ אוֹתָהּ כֻּלָּהּ, וְלֹא נוֹתְרוּ מִמֶּנָּה בִּלְתִּי אִם קִרְעֵי עוֹר וַעֲצָמוֹת מְכֻרְסָמוֹת.

קוּטוֹבָה אָמַר, שֶׁאֵין לָנוּ עֵצָה אַחֶרֶת, אֶלָּא לְהָמִית צְבִי אַחֵר, אוֹ יַחְמוּר, וּלְחַכּוֹת לְבוֹא הַדֹּב. טֶטִיאָה הִסְכִּים מִיָּד.

יוֹמַיִם אָרַבְנוּ לַצְּבָאִים. לְבַסּוֹף פָּגַע כַּדּוּר־רוֹבֵהוּ שֶׁל קוּטוֹבָה בְּיַחְמוּר גָּדוֹל. כָּל אוֹתוֹ הַזְּמָן לֹא פָּסַק פִּיו שֶׁל טֶטִיאָה מִלְּסַפֵּר עַל כֹּחָם הַנּוֹרָא וְעַל אַכְזָרִיּוּתָם שֶׁל הַדֻּבִּים אֲרֻכֵּי הַצִּפָּרְנַיִם, וְהִזְכִּיר אֶת שְׁמוֹת כָּל הָאֲנָשִׁים מִשְּׁבָט טֶוָה שֶׁנָּפְלוּ קָרְבָּן לְדֻבִּים אֵלֶּה. כָּל זֶה הָיָה מְסַפֵּר כְּדֵי לְהָבִיא מֹרֶךְ⁹² בְּלִבִּי, וַאֲנִי הָיִיתִי נִבְהָל, וּפַחְדִּי הָיָה גָּדוֹל כָּל־כַּךְ, שֶׁעֶצֶם הַמַּחֲשָׁבָה עַל הַדֻּבִּים הָאֵלֶּה הֵעִירָה בִּי בְּחִילָה וְרָצוֹן לְהָקִיא.

קוּטוֹבָה הָרַג אֶת הַיַּחְמוּר בַּמּוֹרָד הַדְּרוֹמִי שֶׁל הַר־אוֹבְּסִידִיאַן. הַחַיָּה נָפְלָה, אַחֲרֵי שֶׁרָצָה זְמַן־מָה, פְּצוּעָה, בְּמַעֲרֵה־הַיַּעַר הָרָחָב, הַיּוֹרֵד אֶל הַנִּקְרָה הַדְּרוֹמִית. הַיַּחְמוּר הָיָה מוּטָל בְּאֶמְצַע הַמַּעַר, בְּמֶרְחַק מֵאָה צְעָדִים מִן הַיַּעַר, בִּמְקוֹם זִרְמַת הַפֶּלֶג. בְּשָׁעָה שֶׁפָּשַׁטְנוּ אֶת עוֹר הַחַיָּה, הֵעִיר טֶטִיאָה, כִּי צַר לוֹ מְאֹד עָלַי, מִפְּנֵי שֶׁהַיַּעַר הוּא רָחוֹק, וְאִם הַחֵץ הָרִאשׁוֹן לֹא יָמִית אֶת הַדֹּב, וְרַק יִפְצַע אוֹתוֹ, יַשִּׂיגֵנִי הַדֹּב וִישַׁסַּע⁹³ אוֹתִי, בְּטֶרֶם אַסְפִּיק לְהַגִּיעַ הַיַּעְרָה וְלַעֲלוֹת עַל גַּבֵּי עֵץ. אֲנַחְנוּ לֹא עָנִינוּ לוֹ מְאוּמָה.

קוּטוֹבָה הִצִּיעָה לְהַעֲמִיד מְשֻׂכָּה, שֶׁאֶסָּתֵר מֵאַחֲרֶיהָ. טֶטִיאָה טָעַן, כִּי לֹא כְּדַאי לְאַבֵּד זְמָן וּמֶרֶץ לְכַךְ, וְכִי נַעֲמִיד אֶת הַמְּשֻׂכָּה, רַק לְאַחַר שֶׁנִּוָכַח כִּי מָצָא הַדֹּב אֶת גְּוִיַּת הַיַּחְמוּר. אוּלָם קוּטוֹבָה עָמַד עַל דַּעְתּוֹ הוּא. לְפִי שֶׁהָרוּחַ נָשַׁב מִמַּעֲרָב, הֶעֱמַדְנוּ אֶת הַמְּשֻׂכָּה מִמִּזְרָח לַגְּוִיָּה, בְּמֶרְחָק חֲמִשָּׁה עָשָׂר צַעַד מִמֶּנָּה. טֶטִיאָה סֵרֵב לַעֲזוֹר לָנוּ, וּכְשֶׁאָמַרְנוּ לִגְרוֹר נִתְחֵי בָּשָׂר מִזְרָחָה, כִּי יִמְצָא הַדֹּב אֶת הַגְּוִיָּה בְּעִקְבוֹתֵינוּ, הוֹדִיעָנוּ טֶטִיאָה כִּי נוּכַל לְהִתְקַיֵּם בְּלִי עֶזְרָתוֹ, וְהוּא יָשׁוּב לִמְקוֹם חֲנִיָּתֵנוּ וְיָכִין סְעֻדַּת־עֶרֶב.

נִפְרַדְנוּ. אֲנִי וְקוּטוֹבָה הָלַכְנוּ מִזְרָחָה וְגָרַרְנוּ אַחֲרֵינוּ עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב נִתְחֵי־בָשָׂר גְּדוֹלִים, וְטֶטִיאָה פָּנָה צָפוֹנָה. כְּשֶׁנִּכְנַסְנוּ לְתוֹךְ הַיַּעַר, עָמַד קוּטוֹבָה וְאָמַר:

– טֶטִיאָה יַעֲשֶׂה כָּל אֲשֶׁר בְּיָדוֹ כְּדֵי לְהַכְשִׁילְךָ. הוּא רָצָה לְהַעֲמִיד אֶת הַמְּשֻׂכָּה רַק אַחֲרֵי שֶׁנִּוָּכַח, כִּי מָצָא הַדֹּב אֵת הַגְּוִיָּה, כְּדֵי שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּכַךְ הַדֹּב בְּשׁוּבוֹ בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה אֶל הַבָּשָׂר. הַדֹּב יִרְאֶה פִּתְאֹם מְשֻׂכָּה, שֶׁלֹּא רָאָה אוֹתָהּ קֹדֶם, וְיִשְׂתָּעֵר עָלֶיהָ וִישַׁסַּע אוֹתְךָ בְּטֶרֶם תַּסְפִּיק לִמְתּוֹחַ אֶת מֵיתַר הַקֶּשֶּׁת. נָשׁוּבָה נָא לִקְצֵה הַיַּעַר וְנִרְאֶה אֶת מַעֲשֵׂה טֶטִיאָה.

הִתְחַבֵּאנוּ בֵּין הַשִּׂיחִים וְחִכִּינוּ. מִתְּחִלָּה לֹא רָאִינוּ אֶת טֶטִיאָה, אֲבָל בְּקָרוֹב יָצָא לַמַּעַר וּפָנָה לְצַד הַיַּחְמוּר הֶהָרוּג. בְּמֶרְחַק־מָה מִמֶּנּוּ נֶעֱצַר וְכָרַע עַל בִּרְכָּיו. הָעֵשֶׂב הַגָּבוֹהַּ כִּסָּה עָלָיו עַד לַחֲגוֹרָתוֹ. הוּא הִתְכּוֹפֵף, וְלָנוּ נִדְמֶה הָיָה כִּי הוּא חוֹפֵר בּוֹר. אַחֲרֵי כֵן קָם, יִשֵּׁר אֶת הָעֵשֶׂב הַמָּעוּךְ וּפָנָה צָפוֹנָה, לִמְקוֹם חֲנִיָּתֵנוּ. עַתָּה קַמְנוּ גַּם אָנוּ לָלֶכֶת.

– טוֹב שֶׁחָזַרְנוּ וְהִתְבּוֹנַנּוּ אֶל מַעֲשָׂיו, – אָמַר קוּטוֹבָה. – מֶה עָשָׂה? – מְשַׁעֵר אֲנִי אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה, אַךְ עֲדַיִן אֵינֶנִּי בָּטוּחַ בָּזֶה. נָשׁוּב אֶל מַחְשׂוֹף־הַיַּעַר וְנֵדַע.

לְרַגְלֵי הָהָר פָּנִינוּ צָפוֹנָה. הִגַּעְנוּ אֶל הַנִּקְרָה, אַחֲרֵי כֵן נָטִינוּ מַעֲרָבָה, וּלְבַסּוֹף הִגַּעְנוּ לַמַּעַר, מָצָאנוּ אֶת הַמָּקוֹם, בּוֹ עָמַד טֶטִיאָה עַל בִּרְכָּיו, וּמָצָאנוּ זוּג מוֹקַסִּינִים יְשָׁנִים, מְכֻסִּים עָלִים יְבֵשִׁים, עֲנָפִים וָעֵשֶׂב.

– אָמְנָם יָדַעְתִּי זֹאת מֵרֹאשׁ! רֵיחוֹ שֶׁל אָדָם מִצַּד הָרוּחַ! – קָרָא קוּטוֹבָה. אֲנִי הִבַּטְתִּי אֵלָיו וְשַׁבְתִּי לְהַבִּיט אֶל הַמּוֹקַסִּינִים. קוּטוֹבָה רָאָה כִּי אֵינֶנִּי מֵבִין מְאוּמָה וּפָתַח בְּבֵאוּרִים.

– הַדֻּבִּים הָאֲדַמְדַּמִּים נוֹהֲגִים, בְּדֶרֶךְ כְּלָל, לְהִשְׁתַּמֵּט מִפְּנֵי בְּנֵי־אָדָם וְאֵינָם מִתְנַפְּלִים עֲלֵיהֶם. רַק אִם הֵם פְּצוּעִים, אוֹ אֲחוּזִים תִּמָּהוֹן, הֵם מִשְׁתּוֹלְלִים מִזַּעַם. הָרֵיחַ, שֶׁאֲנוּ מַשְׁאִירִים כָּאן עַכְשָׁו, יָפוּג מַהֵר, אֲבָל רֵיחַ מוֹקַסִּינִים הַטְּמוּנִים בְּקִרְבַת־מָקוֹם יַעֲמוֹד מֶשֶׁךְ יָמִים אֲחָדִים. טֶטִיאָה קִוָּה, כִּי הַדֹּב שֶׁיַּרְגִּישׁ בְּרֵיחַ אָדָם יִפְנֶה עֹרֶף וָלֹא יָשׁוּב עוֹד לְכַאן. מִשּׁוּם כַּךְ הִטְמִין כַּאן אֶת מוֹקַסִּינָיו הַיְשָׁנִים.

– תֵּן אוֹתָם לִי! – בִּקַּשְׁתִּי. – אֲנִי אַרְאֵם לוֹ וְאֹמַר לוֹ אֶת אֲשֶׁר אֶהְגֶה בְּלִבִּי אֵלָיו. כֻּלִּי רָעַדְתִּי מִזָּעַם. – לֹא. אַל יֵדַע כִּי אָרַבְנוּ לוֹ. אֶת הַמּוֹקַסִּינִים הָאֵלֶּה אֶטְמוֹן בְּחֵיקִי, וּכְשֶׁנָּשׁוּב לַכְּפָר אַחֲזִירֵם לוֹ בִּפְנֵי עֵדִים.

כְּשֶׁקָּרַבְנוּ לִמְקוֹם חֲנִיָּתֵנוּ, יָעַץ לִי קוּטוֹבָה עוֹד פַּעַם לִשְׁתֹּק וּלְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִילּוּ אֵין אָנוּ יוֹדְעִים דָּבָר.

טֶטִיאָה חִכָּה לָנוּ. הוּא הִסְפִּיק בֵּינָתַיִם לִצְלוֹת בָּשָׂר, לְהוֹצִיא מִשַּׂק־הַדֶּרֶךְ רְקִיקֵי־תִּירָס וּלְהָבִיא מַיִם. כָּל זְמַן הַאֲרֻחָה הָיָה טֶטִיאָה מְדַבֵּר בְּלִי הֶרֶף. מִיָּמַי לֹא רְאִיתִיהוּ שָׂמֵחַ וּמַרְבֵּה־דְבָרִים כָּל־כַּךְ. בְּקֹשִׁי עָצַרְתִּי בִלְשׁוֹנִי מִלֵּאמוֹר לוֹ: יוֹדְעִים אָנוּ מְקוֹר עֲלִיזוּתְךָ, יוֹדְעִים אָנוּ מַה שִּׂמַּח כָּל כַּךְ אֶת לִבֶּךָ!

בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם יָצָאנוּ אֶל מַחְשׂוֹף־הַיַּעַר וְרָאִינוּ כִּי הַדֹּב טֶרֶם נָגַע בַּגְּוִיָּה. עִם שְׁקִיעָה הָלַכְנוּ שׁוּב: הַדֹּב אֵינֶנּוּ. צִפֳּרִי־טֶרֶף חָגוּ מֵעַל לַבָּשָׂר. טֶטִיאָה לֹא יָכֹל לְהַעֲלִים אֶת בַּת־צְחוֹקוֹ מֵעֵינֵינוּ.

כְּשֶׁעָלִינוּ לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר בְּמִדְרוֹן הָהָר עָמְדָה כְבַר הַשֶּׁמֶשׁ בִּמְרוֹמֵי הַשָּׁמַיִם, הִבַּטְנוּ לְמַטָּה וְרָאִינוּ כִּי חֵלֶק מִן הַגְּוִיָּה נִטְרַף. פְּנֵי טֶטִיאָה קָדְרוּ⁹⁴ מִזַּעַף. הוּא לֹא הֵבִין, מַדּוּעַ לֹא הֵנִיס רֵיחַ הַמּוֹקַסִּינִים הַטְּמוּנִים אֶת חַיַּת־הַטֶּרֶף.

קוּטוֹבָה הִסְתַּכֵּל בִּי וַיִּצְחַק. אַךְ לִבִּי הָיָה רָחוֹק מִצְּחוֹק. הִגִּיעָה שַׁעְתִּי לָרֶדֶת לְמַחְשׂוֹף־הַיַּעַר, לְהִסְתַּתֵּר מֵאַחֲרֵי הַמְּשֻׂכָּה וּלְחַכּוֹת לְשׁוּב הַחַיָּה הַנּוֹרָאָה.

– וּבְכֵן, – אָמַר טֶטִיאָה, – נֵלֵךְ עַכְשָׁו וְנִבְדֹּק אֶת גְּוִיַּת הַיַּחְמוּר. – לֹא! – קָרָא קוּטוֹבָה. – אִם נִגַּשׁ אֶל הַיַּחְמוּר תַּרְגִּישׁ הַחַיָּה בְּרֵיחַ אָדָם. צַיָּדֵנוּ הַצָּעִיר יֵרֵד לְבַדּוֹ לְמַטָּה, וַאֲנַחְנוּ, אֲנִי וְאַתָּה, נִשָּׁאֶר כַּאן, בְּמִדְרוֹן הָהָר. טֶטִיאָה לֹא הוֹסִיף לְדַבֵּר. וַאֲנִי לָקַחְתִּי אֶת הַקֶּשֶׁת וְאַרְבָּעָה חִצִּים וְהִתְחַלְתִּי לָרֶדֶת לַמַּעַר. קוּטוֹבָה קָרָא אֵלַי מִלְּמַעְלָה: – חֲזַק וֶאֱמַץ, בְּנִי!

מֶה חָפַצְתִּי אוֹתוֹ רֶגַע, כִּי הַדֶּרֶךְ עַד הַמְּשֻׂכָּה תִּמָּשֵׁךְ שָׁעוֹת, יוֹם תָּמִים! כְּכָל שֶׁקָּרַבְתִּי, כֵּן הֵאַטְתִּי צְעָדַי. לְבַסּוֹף הִתְחַבֵּאתִי בַמַּאֲרָב וָאֶתְבּוֹנֵן בַּיַּחְמוּר הֶהָרוּג. בְּשַׂר רַגְלָיו הָאֲחוֹרַנִּיּוֹת נִטְרַף כֻּלּוֹ. הֵבַנְתִּי כִּי רַק עֲנָק שֶׁבַּדֻּבִּים מְסֻגָּל לֶאֱכֹל מָנָה גְּדוֹלָה כָּזוֹ בְּמֶשֶׁךְ לַיְלָה אֶחָד.

אֹרֶךְ הַמְּשֻׂכָּה הָיָה כְדֵי שְׁנֵי צְעָדִים. מִלְּמַטָּה הָיוּ עַנְפֵי הָאַשּׁוּחַ קְלוּעִים בְּמִקְלַעַת עֲבֻתָּה, אוּלָם מִלְּמַעְלָה נִשְׁאֲרוּ פְרָצוֹת רְחָבוֹת, וּבַעֲדָן צָרִיךְ הָיִיתִי לִקְלֹעַ אֶת חִצַּי. הַכֹּל יוֹדְעִים שֶׁרְאִיַּת הַדֹּב הִיא גְרוּעָה. קוּטוֹבָה הִבְטִיחַנִי, כִּי הַדֹּב לֹא יַרְגִּישׁ בִּי, אִם לֹא אֶעֱשֶׂה כָל תְּנוּעָה מֻרְגֶּשֶׁת.

הַיּוֹם נִמְשַׁךְ לְאֵין קֵץ. אֲנִי הָיִיתִי יוֹשֵׁב, קָם, שׁוֹכֵב וְקָם שׁוּב. מִשֶּׁנָּטָה הַשֶּׁמֶשׁ לִפְאַת מַעֲרָב, קַמְתִּי, הִזְדַּקַּפְתִּי מְלֹא קוֹמָתִי וְשַׂמְתִּי עֵינַי עַל כִּכַּר־הַמַּעַר. לְבַסּוֹף נֶעֱלַם הַשֶּׁמֶשׁ מֵאַחֲרֵי הַר אוֹבְּסִידִיאַן. עוֹד מְעַט וְיֶחְשַׁךְ הַיּוֹם, וְאִי אֶפְשָׁר יִהְיֶה לִירוֹת. וּבְכֵן, אֶחְיֶה עוֹד יוֹם אֶחָד בָּעוֹלָם הַזֶּה!

עָמַדְתִּי וָלֹא גָּרַעְתִּי עֵינַי מִן הַיַּחְמוּר. פִּתְאֹם נָשָׂא אֵלַי רוּחַ הַדָּרוֹם רֵיחַ בִּלְתִּי נָעִים, וּבוֹ בָּרֶגַע שָׁמַעְתִּי קוֹל רִשְׁרוּשׁ עֵשֶׂב. הֲסִבּוֹתִי פָּנַי, הִבַּטְתִּי לְצַד שְׂמֹאל וָאֶרְאֶה אֶת הַדֹּב. הוּא צָעַד וְעָבַר עַל פְּנֵי מְשֻׂכָּתִי. אֲנִי עָצַרְתִּי אֶת נְשִׁימָתִי וְלֹא הֵעַזְתִּי לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה קַלָּה. הַדֹּב שָׂם פְּעָמָיו אֶל הַגְּוִיָּה, אוּלָם בְּאֶמְצַע דַּרְכּוֹ עָמַד וְשָׁאַף אֲוִיר בְּאַפּוֹ. הוּא פָּנָה אֵלַי בְּגַבּוֹ הָרָחָב, הָאַדִּיר, וַאֲנִי הָיִיתִי כִמְעֻלַּף־חוּשִׁים⁹⁵ לְמֶחֱצָה. כִּמְעַט בְּלֹא הַכָּרָה הֲרִימוֹתִי אֶת הַקֶּשֶׁת, כִּוַּנְתִּי וְיָרִיתִי.

הַמֵּיתָר הָמָה. בְּקוֹל נַהַם עָמוּם גָּחַן הַדֹּב אַרְצָה, אַחֲרֵי כֵן הֵסֵב פָּנָיו וְשָׂם פְּעָמָיו לִקְרַאת הַמְּשֻׂכָּה; רַגְלָיו הָאֲחוֹרַנִּיּוֹת נִגְרְרוּ עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת פָּגַעְתִּי כַּךְ בִּשְׁפָנִים, וּמִיָּד הֵבַנְתִּי אֶת אֲשֶׁר קָרָה. חוּט הַשִּׁדְרָה שֶׁל הַדֹּב נִפְגַּע! עַתָּה אֵינִי יָרֵא עוֹד מִפְּנֵי הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת!

וַמְפּוּס קוֹלֵעַ אֶל הַדֹּב

– קוּטוֹבָה! קוּטוֹבָה! אֵלַי! – קָרָאתִי וָאֶקְפֹּץ מֵאַחֲרֵי הַמְּשֻׂכָּה. נִגַּשְׁתִּי בִמְרוּצָה אֶל הַדֹּב. הוּא הִתְאַמֵּץ לִפְנוֹת אֵלַי בְּפָנָיו, אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי זָרִיז מִמֶּנּוּ וְתָקַעְתִּי בְגַבּוֹ שְׁלשָׁה חִצִּים, בְּזֶה אַחֵר זֶה. הַחֵץ הַשְּׁלִישִׁי הֱמִיתָהוּ. כַּפּוֹתָיו הַקִּדְמִיּוֹת קָרְסוּ, וְהוּא נָעַץ סַנְטֵרוֹ בְּתוֹךְ הָעֵשֶׂב. קוּטוֹבָה קָרַב אֵלַי.

– אַתָּה הָרַגְתָּ אוֹתוֹ! – קָרָא יְדִידִי. הוּא חִבֵּק אוֹתִי וְנִלְחַץ בְּלֶחְיוֹ אֶל לֶחְיִי. בְּרֶגַע זֶה נִגַּשׁ טֶטִיאָה, הִבִּיט אֶל הַדֹּב הֶהָרוּג וָלֹא אָמַר מְאוּמָה.

קוּטוֹבָה פָּנָה אֵלָיו: – רוֹאֶה אַתָּה, טֶטִיאָה, צַיָּדֵנוּ הַצָּעִיר עָמַד בַּנִּסָּיוֹן. אֲנַחְנוּ לֹא עָזַרְנוּ לוֹ בִּמְאוּמָה, הוּא לְבַדּוֹ הֵמִית אֶת הַמִּפְלֶצֶת הַזֹּאת! הִנֵּה הִיא רוֹבֶצֶת! יָכוֹל אַתָּה לְאַשֵּׁר, כִּי לֹא הֵפַרְנוּ אֶת כְּלָלֵי הַצַּיִד.

– כֵּן, אָבֵל אֵין זֶה מִן הַיֹּשֶׁר, – אָמַר טֶטִיאָה, – הַקָּמֵיעַ הָיָה לוֹ לַנַּוַח לְעֵזֶר. וּלְאוֹגוֹטָה לֹא הָיָה כָּל קָמֵיעַ. הִנֵּה מִשּׁוּם כָּךְ הָיָה לַנַּוַח הַנִּצָּחוֹן!

– אַתָּה יוֹדֵעַ יָפֶה, כִּי לוּ הָיָה מוּג־לֵב הַנַּעַר, לֹא הָיָה כָּל קָמֵיעַ מוֹעִיל לוֹ. – וּבְכָל זֹאת לֹא בְצֶדֶק בָּא הַדָּבָר, בַּאֲשֶׁר כָּל קָמִיעַ לֹא הָיָה לְאוֹגוֹטָה, – חָזַר טֶטִיאָה עַל דְּבָרָיו. – הֲיָכוֹל אַתָּה לְהִשָּׁבַע, כִּי לֹא נִסִּיתָ לְהַכְשִׁיל אֶת צַיָּדֵנוּ? – כֵּן, כַּמּוּבָן!

– קַח אֵפוֹא אֶת אֵלֶּה. לְךָ הֵם. וּבְדַבֵּר קוּטוֹבָה אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, הוֹצִיא מֵחֵיקוֹ אֶת הַמּוֹקַסִּינִים הַיְשָׁנִים וְהוֹשִׁיט אוֹתָם לִידֵי טֶטִיאָה.

טֶטִיאָה נָבוֹךְ, הוֹרִיד רֹאשׁ וְנִשְׁתַּתֵּק.

– הַשָּׁעָה מֵאֻחֶרֶת, אָמַר קוּטוֹבָה. – כָּל עוֹד לֹא הֶחְשִׁיךְ הַיּוֹם, עָלֵינוּ לִפְשֹׁט אֶת עוֹר הַדֹּב, שֶׁלֹּא יִתְקַלְקֵל. מָחָר בַּבֹּקֶר נָשׁוּב לָקַחַת אוֹתָהּ.

אֲנִי וקוּטוֹבָה הִתְחַלְנוּ בַּעֲבוֹדָה, וְטֶטִיאָה עָמַד בְּמֶרְחָק־מָה מֵאִתָּנוּ, זָעֵף וּבִלְתִּי מְרֻצֶּה. כַּעֲבוֹר זְמַן־מָה אָמַר, כִּי יֵלֵךְ הַבַּיְתָה, כִּי לֹא נוֹתַר לוֹ עוֹד כָּל דָּבָר לַעֲשׂוֹת כָּאן.

– טוֹב. לֵךְ אֵפוֹא, – עָנָה קוּטוֹבָה וְתוֹאִיל לְסַפֵּר שָׁם לִידִידֵינוּ, כִּי הַצַּיָּד הַצָּעִיר הֵמִית אֶת הַדֹּב הַגָּדוֹל וְהַנּוֹרָא. טֶטִיאָה פָּנָה מִזְרָחָה, לְעֵבֶר הַכְּפָר, וּבְקָרוֹב נֶעֱלַם מִן הָעָיִן. כַּעֲבוֹר רְגָעִים־מִסְפָּר בָּא בִמְרוּצָה, כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ, חֲזָרָה, וְהוֹדִיעַ, שֶׁנִּתְקַל כִּמְעַט בְּמַחֲנֵה נַוַחִים. כְּמֵאָה אִישׁ הֵם, וְהֵם הוֹלְכִים יָשָׁר, מִזְרָחָה, לְעֵבֶר כְּפָרֵנוּ פּוֹקְווֹג'. לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה אָחֲזָה אוֹתִי אֵימָה, וְשִׂמְחַת הַנִּצָּחוֹן נִטְּלָה מִמֶּנִּי.

– קוּטוֹבָה, – קָרָאתִי. – עָלֵינוּ לָשׁוּב מִיָּד לַכְּפָר וּלְהוֹדִיעַ עַל הַסַּכָּנָה הַבָּאָה. – וְאֶת שְׁלָלְךָ אוֹמֵר אַתָּה לַעֲזֹב כָּאן, כִּי יִרְקָב? לֹא! תְּחִלָּה נִפְשֹׁט אֶת הָעוֹר, וְנִתְלֶה אוֹתוֹ עַל עֵץ, וְרַק אַחֲרֵי כֵן נֵלֵךְ. הַלַּיְלָה גָדוֹל, וְעִם שַׁחַר נַגִּיעַ הַבָּיְתָה.

פָּשַׁטְנוּ אֶת הָעוֹר, סָחַבְנוּ אוֹתוֹ עַד הַיַּעַר וְתָלִינוּ אוֹתוֹ עַל גַּבֵּי כְלוֹנָס⁹⁶ שֶׁחִבַּרְנוּ אֶל שְׁנֵי עֵצִים. אַחֲרֵי כֵן הִתְחַלְנוּ לָרֶדֶת מִן הָהָר, וְהַיָּרֵחַ הֵאִיר לְפָנֵינוּ אֶת הַדֶּרֶךְ. הָלַכְנוּ מַהֵר, עִם קְצֵה הַיַּעַר. הַחֹשֶׁךְ הָיָה פָּרוּשׂ עֲדַיִן עַל הָאָרֶץ בִּזְמַן שֶׁהִגַּעְנוּ לַנָּהָר. כַּאן חִבַּרְנוּ יַחַד שְׁתֵּי קוֹרוֹת־עֵץ, שַׂמְנוּ עֲלֵיהֶן אֶת מַלְבּוּשֵׁינוּ וְאֶת נִשְׁקֵנוּ, הִטַּלְנוּ עַצְמֵנוּ לַמַּיִם וַנִּשְׂחֶה, בְּהָדְפֵנוּ לְפָנֵינוּ אֶת הָרַפְסוֹדָה הַקְּטַנָּה. כַּךְ עָבַרְנוּ אֶת הַנָּהָר.

כְּאוֹר הַיּוֹם נִגַּשְׁנוּ לַכְּפָר. הַעִירוֹנוּ אֶת הַשּׁוֹמְרִים שֶׁנִּרְדְּמוּ לְיַד הַשַּׁעַר, וַאֲנִי וְקוּטוֹבָה מִהַרְנוּ לַכִּכָּר הַדְּרוֹמִית, מְקוֹם מְגוּרָיו שֶׁל מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה, וַנְּסַפֵּר לוֹ עַל מַחֲנֵה הַנַּוַחִים הָעוֹלֶה עַל הַכְּפָר. הַמְפַקֵּד יָצָא מִן הַבַּיִת וְהִתְחִיל לְהַזְעִיק⁹⁷ אֶת אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֶל הַקִּיוָה, וַאֲנִי עָלִיתִי בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל הַגַג, מְקוֹם שָׁם קִבְּלוּ בְּנֵי־בֵיתִי אֶת פָּנַי. – וּמַה בְּפִיךָ, בְּנִי? – שָׁאַל נַצִ’יטִימָה. אֲנִי הוֹשַׁטְתִּי יָדִי לִקְרָאתוֹ.

– רוֹאֶה אַתָּה: דַּם הַדֹּב הַנּוֹרָא וְשֻׁמַּן בְּשָׂרוֹ עַל יָדִי. הַכֹּל חִבְּקוּנִי וְהִלְּלוּנִי. בְּקָרוֹב בָּאָה גַּם צ’וֹרוֹמַנָה שֶׁשָּׁמְעָה מִפִּי אָבִיהָ אֶת דְּבַר נִצְחוֹנִי. בִּבְכִי וּבִצְחוֹק חִבְּקָה אוֹתִי, אַחֲרֵי כֵן נִגְּשָׁה אֶל קְצֵה הַגַּג וַתִּקְרָא אֶל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה אֲשֶׁר מִלְּאוּ אֶת הַכִּכָּר:

– חֲתָנִי, בַּעֲלִי־לֶעָתִיד – אִישׁ אַמִּיץ־לֵב הִנֵּהוּ. הוּא הֵמִית דֹּב גָּדוֹל וְנוֹרָא, אֶרֶךְ־הַצִּפָּרְנַיִם. לִבִּי מָלֵא גָאוֹן, כִּי אִשְׁתּוֹ אֶהְיֶה!

וְהִיא חָזְרָה פַּעַם, וְעוֹד פַּעַם, וּבַשְּׁלִישִׁית עַל דְּבָרֶיהָ. אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה, הַמֻּדְאָגִים לַבְּשׂוֹרָה עַל הָאוֹיֵב הַמִּתְקָרֵב, נֶעֶצְרוּ לְיַד הַבַּיִת, הִבִּיטוּ אֵלֶיהָ וְחִיְּכוּ. אֲחָדִים מֵהֶם קָרְאוּ: “טוֹב וְיָפֶה הַדָּבָר!” וַאֲחֵרִים נָשְׂאוּ יְדֵיהֶם לַשָּׁמַיִם וְעָנוּ: “יִהְיוּ חַיֵּי־אֹשֶׁר חַיָּיִךְ!”

– מְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה קוֹרֵא לָנוּ. עָלַי לָלֶכֶת, – אָמַר נַצִ’יטִימָה. – גַּם אֲנִי אֵלֵךְ עִמְּךָ, – אָמַרְתִּי. – לֹא! תְּחִלָּה תָּנוּחַ. אוּלַי אַחַר כָּךְ… וְהוּא הִתְחִיל לָרֶדֶת בַּמַּדְרֵגוֹת.

וַאֲנִי הָכְנַסְתִּי לַבַּיִת. הוֹשִׁיבוּנִי, הִכְרִיחוּנִי לְהִתְרַחֵץ וְלִסְעֹד אֶת לִבִּי. פְּעָמִים רַבּוֹת נֶאֱלַצְתִּי לַחֲזוֹר עַל סִפּוּרִי, אֵיךְ שֶׁעָבַר הַדֹּב עַל פְּנֵי מַאֲרָבִי, אֵיךְ שֶׁהִשְׁמִיעַ קוֹל נַהַם וְנָפַל, בִּזְמָן שֶׁנִּתְקַע הַחֵץ בְּגַבּוֹ.

– וּמֶה עָשָׂה טֶטִיאָה? – שָׁאַל כֵּף־בּוֹדֵד. – גַּם הוּא, גַּם קוּטוֹבָה, שְׁנֵיהֶם, עָמְדוּ בְּמֶרְחָק לֹא רַב מִמֶּנִּי, הֵם רָאוּ הַכֹּל. אֲנִי לֹא הוֹסַפְתִי לְסַפֵּר. אֲנִי וקוּטוֹבָה חַסְנוּ עַל כְּבוֹד טֶטִיאָה וְנִדִבַּרְנוּ לֹא לְסַפֵּר עַל אֹדוֹת הַמּוֹקַסִּינִים אֲשֶׁר טָמַן.

עָיֵף מְאֹד הָיִיתִי. עַפְעַפֵּי עֵינַי נִדְבְּקוּ זֶה אֶל זֶה. קֶלֶמַנָה וְצ’וֹרוֹמַנָה הִכְרִיחוּ אוֹתִי לִשְׁכַּב, כִּסּוּנִי בִּשְׂמִיכָה וַאֲנִי נִרְדַּמְתִּי. הֶקִיצוֹתִי רַק לִפְנוֹת עֶרֶב, כְּשֶׁנִּקְרֵאתִי לְפַת־עַרְבִּית. בָּא אָחִי וְאָמַר, כִּי כָל מַחֲנֵה־נַוַּחִים לֹא נִגַּשׁ אֶל כְּפָרֵנוּ, וְכִי אִישׁ לֹא רָאָה אוֹתוֹ. אַנְשֵׁי־צְבָאֵנוּ הִתְחַבְּאוּ בִּשְׂדוֹת־הַתִּירָס וְהֶחְלִיטוּ לָשֶׁבֶת בַּמַּאֲרָב כָּל הַלַּיְלָה. אֶת הַסּוּסִים, שֶׁרָעוּ בַּכָּר, הִקְרִיבוּ אֶל הַכְּפָר.

עִם חֲשֵׁכָה הָעָבְרוּ הַסּוּסִים לַכִּכָּר הַצְּפוֹנִית. מִשְׁמַר הַחַיָּלִים הָרִאשׁוֹן בָּא לַכְּפָר לָנוּחַ, וְאֶת מְקוֹמוֹ תָּפַס מִשְׁמָר שֵׁנִי. כָּךְ הֶחֱלִיפוּ זֶה אֶת זֶה פַּעֲמָיִם. הַלַּיְלָה עָבַר בְּשָׁלוֹם. בְּהַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר שָׁלַח מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה מְרַגְּלִים לָתוּר אֶת עִקְבוֹת הָאוֹיֵב. נִמְצָא, שֶׁבַּלַּיְלָה עָבְרוּ הַנַּוַּחִים בְּמוֹרַד־הַנָּהָר לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי וּפָנוּ מִזְרָחָה. אֶל נָכוֹן פָּנוּ אֶל אַחַד הַשְּׁבָטִים הַנּוֹדְדִים בָּעֲרָבָה.

מִקֵּץ יוֹמַיִם נוֹכַחְנוּ, כִּי אֵין כָּל סַכָּנָה נִשְׁקֶפֶת לִכְפָרֵנוּ. אָז חָבַשְׁנוּ אֶת סוּסֵינוּ, וְנַצִ’יטִימָה, קֶלֶמַנָה, אֲנִי וְאָחִי רָכַבְנוּ אֶל מַחְשׂוֹף־הַיַּעַר לָקַחַת מִשָּׁם אֶת עוֹר־הַדֹּב. מָצָאנוּ אוֹתוֹ בִמְקוֹמוֹ. הָעוֹר הָיָה רַךְ עֲדַיִן, כִּי מִבִּפְנִים עוֹד כִּסְּתָה אוֹתוֹ שִׁכְבַת־שֻׁמָּן עָבָה. בְּשׁוּבֵנוּ לַכְּפָר מָצָאנוּ עַם רַב מִתְקַהֵל⁹⁸ עַל פְּנֵי הַכִּכָּר הַדְּרוֹמִית: כֻּלָּם חָפְצוּ לִרְאוֹת אֶת עוֹר־הַדֹּב. אָז פָּרְשׂוּ קֶלֶמַנָה וְצ’וֹרוֹמַנָה אֶת הָעוֹר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, וְ“הַקַּצִיק” שֶׁלָּנוּ, “קַצִיק־הַקַּיִץ”, שֶׁעָמַד עַל יָדִי, הוֹדִיעַ, כִּי לֹא רָאָה מִיָּמָיו עוֹר אָרֹךְ וְרָחָב כָּל־כַּךְ וְצִפָּרְנַיִם נוֹרָאוֹת כָּאֵלּוּ. – טוֹל אֶת הַצִּפָּרְנַיִם וַעֲשֵׂה מֵהֶם מַחֲרֹזֶת, וְתַעַנְדֶּנָּה לְצַוָּארֵךָ תָּמִיד, – אָמַר אֵלַי הַזָּקֵן. – מַעֲשֶׂה גָדוֹל עָשִׂיתָ. גָּדוֹל נִצְחוֹנְךָ בְּמִלְחַמְתְּךָ עִם הַדֹּב מִנִּצָּחוֹן בַּמִּלְחָמָה עִם אוֹיֵב־אָדָם.

אֲנִי שָׁמַעְתִּי בְקוֹלוֹ, נָטַלְתִּי אֶת צִפָּרְנֵי הַדֹּב וָאֶקַּח אוֹתָם הַבַּיְתָה.

בָּעֶרֶב אָמַר לִי נַצִ’יטִימָה, כִּי בַכְּפָר אוֹגַפִּיחוֹג' – הַמְכֻנֶּה בְּפִי הַסְּפָרַדִּים בְּשֵׁם סַנְטָה פֶה – אֶפְשָׁר לְהַחֲלִיף אֶת הָעוֹר בְּרוֹבֶה. כַּעֲבוֹר יָמִים אֲחָדִים הָיָה הָעוֹר מְיֻבָּשׁ וַנִּקַח אוֹתוֹ אֶל אוֹגַפִּיחוֹג'. אֲנִי לֹא הָיִיתִי עוֹד מִיָּמַי בִּכְפָר שֶׁל אֲנָשִׁים לְבָנִים, וְכָל אֲשֶׁר רָאִיתִי שָׁם הִפְלִיא מְאֹד אֶת עֵינַי. הַבָּתִּים שָׁם גְּבוֹהִים מְאֹד, וְעַם רַב מִתְהַלֵּךְ בַּחוּצוֹת. יָצָאנוּ לַכְּפָר וּפָרַשְׂנוּ אֶת הָעוֹר עַל פְּנֵי הָאָרֶץ. מִיַּד הִקִּיפוּנִי הָרוֹכְלִים⁹⁹ הַלְּבָנִים. אֵלֶּה הִצִּיעוּ לָנוּ רוֹבֶה תְּמוּרַת הָעוֹר, אֲחֵרִים הִצִּיעוּ אֲבַק שְׂרֵפָה, נִמְצָא סְפָרַדִּי אֶחָד שֶׁהִבְטִיחַ לָתֵת לָנוּ תְּמוּרַת הָעוֹר חָבִיוֹת אֲחָדוֹת שֶׁל מֵי־אֵשׁ. אֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מָה הֵם הַמַּיִם הָאֵלֶּה וָאֶתֵּן מֶבָּט שׁוֹאֵל בִּפְנֵי נַצִ’יטִימָה. אֲבָל הוּא הִקְדִּיר¹⁰⁰ פָּנָיו וְהֵנִיעַ בְּכַעַס בְּרֹאשׁוֹ. אַחֲרֵי כֵן הִסְבִּיר לִי, שֶׁזּוֹ דֶרֶךְ הַסְּפָרַדִּים תָּמִיד, לְהַצִּיעַ לָאִנְדִיאַנִים מֵי אֵשׁ, שֶׁהֵם קוֹרְאִים לְכַךְ יֵין־שָׂרָף. אוּלָם יֵין־שָׂרָף זֶה מֵבִיא מַחֲלָה עַל הָאֲנָשִׁים, מַחֲלִישׁ אוֹתָם, עַד שֶׁהֵם מֵתִים מַהֵר, וְלָזֶה שׁוֹאֲפִים הַסְּפָרַדִּים, כִּי זֶה כְּבָר שֶׁהֵם רוֹצִים לְהִשְׁתַּלֵּט עַל אַרְצֵנוּ. לְבַסּוֹף מָכַרְתִּי אֶת הָעוֹר לְסוֹחֵר לָבָן אֶחָד, שֶׁנָּתַן לִי בִּמְחִירוֹ רוֹבֶה, חָבִית שֶׁל אֲבַק־שְׂרֵפָה וּשְׁנֵי סוּדָרִים¹⁰¹ יָפִים. אֶת הַסּוּדָרִים הָאֵלֶּה הֵבֵאתִי מַתָּנָה לְקֶלֶמַנָה וּלְצ’וֹרוֹמַנָה.

כַּעֲבֹר יָמִים אֲחָדִים נִקְרֵאתִי אֶל הַקִּיוָה שֶׁל “עַם־הַקַּיִץ”. שָׁם נִתְאַסְּפוּ כָּל חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ, וְעִמָּם אַנְשֵׁי־מִלְחָמָה אֲחָדִים. מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה פָּנָה אֵלַי בִּדְבָרִים אֵלֶּה, לֵאמוֹר:

– אַתָּה הָרַגְתָּ דֹּב אֲדַמְדָּם, גָּדוֹל וְנוֹרָא, אֶרֶךְ־הַצִּפָּרְנַיִם. עַכְשָׁו יוֹדְעִים אָנוּ, כִּי אַמִּיץ־לֵב אַתָּה וְלֹא תֵדַע פַּחַד. עַל כֵּן אָנוּ מַצִּיעִים לְפָנַיִךְ לָבוֹא בְּסוֹד¹⁰² אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה. אֲבָל עָלֶיךָ לְהִשָּׁבַע, כִּי תִּשָּׁמַע בַּכֹּל לִמְפַקֶּדְךָ, וְתָגֵן בְּלֹא מוֹרָא עַל תּוֹשָׁבֵי כְּפָרֵנוּ וּשְׁאָר כְּפָרֵי בְּנֵי טֶוָה, מִבְּלִי לָחוּס עַל חַיֶּיךָ אָתָּה. הַאִם תּוּכַל לְקַבֵּל עָלֶיךָ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?

– כֵּן, – עָנִיתִי, – נִשְׁבַּעְתִּי! אָז צִוָּנִי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל – הַשַּׁמַן הַגָּדוֹל – לִכְרֹעַ בֶּרֶךְ, וּבְהַשְׁבִּיעוֹ אוֹתִי לִהְיוֹת מֵגֵן־אַמִּיץ לֵב לְעַם טֶוָה, מָשַׁח אֶת פָּנַי וְיָדַי בְּצֶבַע־הָאֹדֶם הַקָּדוֹשׁ. כַּךְ הָיִיתִי לְאִישׁ־מִלְחָמָה לִבְנֵי־טֶוָה. רַבִּים מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁהָיוּ שׂוֹנְאִים אוֹתִי קֹדֶם, אוֹ שֶׁהָיוּ מִתְנַכְּרִים לִי, הִתְחִילוּ מֵאָז לְבָרֵךְ אוֹתִי בְּסֵבֶר פָּנִים יָפוֹת¹⁰³, כְּשֶׁהָיִינוּ נִפְגָּשִׁים בְּחוּצוֹת הַכְּפָר אוֹ בַּשָּׂדֶה. רַק אוֹגוֹטָה וּשְׁאָר בְּנֵי מִשְׁפַּחְתּוֹ הוֹסִיפוּ לִשְׂנוֹא אוֹתִי, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁאֵיבָתָם הָיְתָה רַבָּה עַתָּה מִבָּרִאשׁוֹנָה. הֵם הָיוּ אוֹמְרִים, כִּי מִשְׁגֶּה עָשָׂה מְפַקֵּד־הַצָּבָא בַּהֲבִיאוֹ אוֹתִי בְּסוֹד אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה, וְכִי אֲנִי, שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי שְׁבוּעַת־אֱמוּנִים, – שִׁקַּרְתִּי. כִּי אֲנִי, הַנַּוַּח, לֹא אֶחְפֹּץ לְהִלָּחֵם בְּאַנְשֵׁי־שִׁבְטִי.

וְאָמְנָם, הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי הֵעִירָה מְבוּכָה בְלִבִּי. חַיָּב הָיִיתִי לְקַיֵּם אֶת שְׁבוּעָתִי, וְגַם יָדֹעַ יָדַעְתִּי כִּי אֲקַיְּמֶנָּה, בְּבֹא שְׁעַת־הַנִּסָּיוֹן לְיָדִי. אֲבָל אֶת נַפְשִׁי הָיִיתִי נוֹתֵן, וּבִלְבַד שֶׁלֹּא אֶהְיֶה נֶאֱלָץ לְהִלָּחֵם בַּנַּוַּחִים. לְעִתִּים קְרוֹבוֹת הָלַכְתִּי לָ“רָמָה הַשְּׁחוֹרָה”, לַמִּזְבֵּחַ שֶׁעָמַד שָׁם, וְנִסִּיתִי לְנַחֵשׁ אֶת הַגּוֹרָל הַצָּפוּן לִי.

פַּעַם אַחַת, זְמַן־מָה אַחֲרֵי שֶׁאָסַפְנוּ אֶת יְבוּל הַתִּירָס הַבַּיְתָה, חָזַרְתִּי בְּשָׁעָה מְאֻחֶרֶת בָּעֶרֶב מִן “הָרָמָה הַשְּׁחוֹרָה”. הַיּוֹם הֶחְשִׁיךְ כְּבָר כְּשֶׁיָּצָאתִי לַכִּכָּר הַדְּרוֹמִית. פִּתְאֹם שָׁמַעְתִּי קוֹל קוֹרֵא לִי, וּלְפִי הַקּוֹל הִכַּרְתִּי אֶת פּוֹאַנִיוּ, שׁוֹמֶרֶת נְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ.

– הָאַתָּה הוּא, וַמְפּוּס? – שָׁאֲלָה אוֹתִי. – כֵּן.

– זֶה זְמָן רַב שֶׁאֲנִי מְחַכָּה לְךָ כַּאן. לֵךְ אַחֲרַי. זוֹ לִי הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה, שֶׁהַזְּקֵנָה הַזֹּאת, הַחֲבֵרָה לַפַּטוּאַבּוּ, בָּאָה עִמִּי בִּדְבָרִים. בִּכְלָל לֹא הָיְתָה מְדַבֶּרֶת עִם שׁוּם אִישׁ, כִּמְעָט. בַּכְּפָר הָיוּ הָאֲנָשִׁים מְכַבְּדִים אוֹתָהּ וִירֵאִים מִפָּנֶיהָ. סִפְּרוּ עָלֶיהָ, כִּי יֵשׁ בְּיָדָהּ לְהָבִיא מָוֶת עַל אִישׁ שֶׁיְעוֹרֵר עָלָיו אֶת כַּעֲסָהּ.

אֲנִי נְבוּכוֹתִי וְהֶחֱרַשְׁתִּי, וְהִיא קָרְאָה פַּעַם שְׁנִיָּה: – לֵךְ אַחֲרַי.

שָׁמַעְתִּי בְקוֹלָהּ, וְהִיא הֵבִיאָה אוֹתִי אֶל בֵּיתָהּ אֲשֶׁר בַּסִּמְטָה¹⁰⁴. מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי כִּי יִכָּנֵס לְכַאן אֵיזֶה אִישׁ מִלְּבַדָּהּ. אֲפִילּוּ חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ לֹא עָבְרוּ אֶת סַף בֵּיתָהּ. כַּאן הָיָה מָעוֹן נְחַשׁ הַקֹּדֶשׁ. פְּעָמִים רַבּוֹת הָיִיתִי אוֹמֵר, כִּי נִכְסָף אֲנִי לִרְאוֹת אֶת הַנָּחָשׁ, אוּלָם בְּרֶגַע זֶה בִּקַּשְׁתִּי בְּלִבִּי, כִּי יִנָּתֵן לִי לָלֶכֶת מִכַּאן. עַל סַף בֵּיתָהּ עָמַדְתִּי, וְהָיָה בְּדַעְתִּי לֵאמוֹר לַזְּקֵנָה כִּי מְחַכִּים לִי בְּבֵיתִי, אֵבֶל לֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי. הִיא חָזְרָה שׁוּב וְאָמְרָה: – לֵךְ אַחֲרַי.

בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה, רוֹעֵד כֻּלִּי, נִכְנַסְתִּי לַבַּיִת, וְהִיא פָּרְשָׂה מִיַּד עוֹר־חַיָּה כָּבֵד עַל הַפֶּתַח.

 

ז. נוֹצַת־הַנֶּשֶׁר    🔗

הָעֵצִים בַּכִּירָה בָּעֲרוּ עַד תֻּמָּם, הַזְּקֵנָה גָרְפָה אֶת הָאֵפֶר, נָפְחָה בָּאֵשׁ וְהוֹסִיפָה עֵצִים, אַחֲרֵי כֵן פָּנְתָה אֵלַי וַתְּצַוֵּנִי לָשֶׁבֶת. הֶעֱבַרְתִּי עֵינַי עַל פְּנֵי הַחֶדֶר הַצַּר וְהַנָּמוּךְ וָאֶרְאֶה בְּיַרְכְּתֵי הַחֶדֶר, בַּקָּצֶה, פֶּתַח גָּדוּר רֶשֶׁת שֶׁל עַנְפֵי־אֵלָה. הַזְּקֵנָה הִרְגִּישָׁה בְּמֶבָּטִי, הֵנִיעָה אֵלַי בְּרֹאשָׁה וְאָמְרָה:

– כֵּן, שָׁם, מֵאַחֲרֵי הַשְּׂבָכָה¹⁰⁵ מְעוֹן נְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ. עוֹד הִיא מְדַבֶּרֶת אֶת דְּבָרֶיהָ, וְהַנָּחָשׁ זָחַל וְהִגִּיעַ אֶל הַשְּׂבָכָה וַיִּשָּׂא אֶת רֹאשׁוֹ. לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמַרְאֶה עֵינַי – הָרֹאשׁ הַזֶּה הָיָה גָדוֹל כִּשְׁנֵי אֶגְרוֹפִים שֶׁלִּי! הַנָּחָשׁ הִתְרוֹמֵם עוֹד וְעוֹד; נִדְמֶה הָיָה, כְּאִילּוּ הוּא בּוֹלֵשׁ¹⁰⁶ אֶת הַשְּׂבָכָה וּמְבַקֵּשׁ לוֹ מוֹצָא. מִיָּמַי לֹא רָאִיתִי עוֹד נָחָשׁ עָבֶה וְאָרֹךְ כָּזֶה.

דּוּמָם הִבַּטְתִּי אֵלָיו, וְגַם הַזְּקֵנָה הֶחֱרִישָׁה. לְבַסּוֹף צָנַח הַנָּחָשׁ אַרְצָה וְהֶחֱלִיק לְאַט לְתוֹךְ הָאֲפֵלָה. רַק אָז פָּתְחָה פּוֹאַנִיוּ אֶת פִּיהָ וַתֹּאמַר:

– שְׁמָעֵנִי, הָעֶלֶם. עָלֶיךָ לָדַעַת, כִּי מִלְּבַד חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ רָאוּ רַק אֲנָשִׁים מְעַטִּים אֶת נְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ. אוֹתְךָ הֵבֵאתִי לְכָאן וְהִרְשֵׁיתִי לְךָ לִרְאוֹת אֶת הַנָּחָשׁ, מִשּׁוּם שֶׁמַּעֲשֶׂה רַב עָשִׂיתָ, בְּהָרְגְּךָ אֶת הַדֹּב הַגָּדוֹל. אַמִּיץ לֵב אַתָּה וְתֵדַע לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתִי.

יוֹדַעַת אֲנִי כִּי תַּשִּׂיג אֶת אֲשֶׁר נָחוּץ לִי.

– וּמָה אַתְּ שׁוֹאֶלֶת מִמֶּנִּי? – פָּנִיתִי אֵלֶיהָ לְאַחַר שֶׁכִּלְּתָה אֶת דְּבָרֶיהָ.

– נוֹצוֹת וּמוֹךְ שֶׁל נֶשֶׁר, לְחָטְרֵי־תַפִלֶּה. הַמְּלַאי¹⁰⁷ שֶׁלִּי נִתְמַעֵט. רוֹצָה אֲנִי כִּי תָּצוּד נֶשֶׁר וְתָבִיא לִי אֶת נוֹצָתוֹ. – אֵבֶל מִיָּמַי לֹא צַדְתִּי נְשָׁרִים. לֹא אֵדַע אֵיךְ… – בְּקָרוֹב תֵּדַע אֵיךְ יֵעָשֶׂה הַדָּבָר. סַמַיוֹ אוֹדְגְ’קִי שֶׁלָּנוּ – הוּא נַצִ’יטִימָה, אָבִיךָ הַטּוֹב – יְסַפֵּר לְךָ הַכֹּל, וְאָז תֵּלֵךְ אֶל מוֹקֵשׁ־נְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁמֵּעַל לְחָרְבוֹת הַכְּפָר הַמְכֻנֶּה “דַּק־הַתַּחְתִּית”, וְתַעֲשֶׂה אֶת חֶפְצִי.

לֹא הֵבַנְתִּי אַף דָּבָר מִדְּבָרֶיהָ. – אֵיזֶה מוֹקֵשׁ? אֵיפֹה הֵן חָרְבוֹת הַכְּפָר? – שָׁאַלְתִּי תָּמֵהַּ. – נַצִ’יטִימָה יַסְבִּיר לְךָ הַכֹּל, – הַפְּסִיקָה הַזְּקֵנָה אֶת דְּבָרַי בְּקֹצֶר־רוּחַ. – הֲתַבְטִיחַ לִי לְמַלֵּא אֶת בַּקָּשָׁתִי?

– כֵּן, אֶשְׁתַּדֵּל, – עָנִיתִי.

– טוֹב. יוֹדַעַת אֲנִי כִּי תַּצְלִיחַ בַּדָּבָר. אַל תִּשְׁכַּח, שֶׁאֲנִי חֲבֵרָה לַפַּטוּאַבּוּ הִנֵּנִי, וְיֵשׁ בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת עִמְּךָ חֶסֶד. אָמְנָם זְקֵנָה אֲנִי וְחַיָּה בִּבְדִידוּת, אֲבָל יוֹדַעַת אֲנִי אֶת כָּל הַמִּתְרַחֵשׁ בִּכְפָרֵנוּ. יוֹדַעַת אֲנִי אֶת אֲשֶׁר אָמַרְתָּ זֶה לֹא כְּבָר בְּאָזְנֵי קֶלֶמַנָה, אִמְּךָ הַטּוֹבָה, כִּי נִכְסָף אַתָּה לִהְיוֹת חָבֵר לַפַּטוּאַבּוּ! מֵאָז שַׂמְתִּי עֵינִי בְּךָ. וְעַכְשָׁו קוּם וָלֵךְ. עָלַי לִפְנוֹת אֶל נְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ.

יָצָאתִי נָבוֹךְ מִבֵּיתָהּ וַאֲמַהֵר הַבַּיְתָה. חָפַצְתִּי לְסַפֵּר הַכֹּל לְנַצִ’יטִימָה. גַּם הוּא, גַּם קֶלֶמַנָה שָׂמְחוּ מְאֹד; לְדִבְרֵיהֶם נָתְנָה לִי פּוֹאַנִיוּ כָּבוֹד גָּדוֹל, בְּמַלְּאָהּ אֶת יָדַי לְהַשִּׂיג לָהּ אֶת נוֹצַת־הַנֶּשֶׁר. הֵם הֶחְלִיטוּ לְלַוּוֹתֵנִי עַד חָרְבוֹת הַכְּפָר, מְקוֹם מוֹקֵשׁ־נְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ. נַצִ’יטִימָה הִבְטִיחַ לִי, כִּי בְּבוֹאֵנוּ לְשָׁם יְסַפֵּר לִי הַכֹּל.

כַּעֲבוֹר יוֹמַיִם יָצָאנוּ אֶת הַכְּפָר. מִלְּבַד בְּנֵי מִשְׁפַּחְתֵּנוּ יָצְאוּ אִתָּנוּ גַּם קוּטוֹבָה וְאִשְׁתּוֹ עִם צ’וֹרוֹמַנָה, פּוֹטוֹשָׁה וְאִשְׁתּוֹ, וְ“הַקַּצִיק” הַזָּקֵן שֶׁלָּנוּ עִם אִשְׁתּוֹ. עָבַרְנוּ אֶת הַנָּהָר, יָרַדְנוּ לָעֵמֶק וְעָלִינוּ בְּ“מִשְׁעוֹל־הָאֲנָשִׁים הַקַּדְמוֹנִים”, שֶׁהוֹלִיךְ אֶל רָמָה מְגֻדֶּלֶת יַעַר.

אַחֲרֵי שְׁעַת־הַצָּהֳרַיִם עָלִינוּ בְּסֶלַע גָּבֹהַּ, הִבַּטְנוּ לְמַטָּה וְרָאִינוּ חָרְבוֹת הַכְּפָר הַנִּקְרָא “דַּק־הַתַּחְתִּית”. לְפָנִים יָשְׁבוּ כַּאן קַדָּרִים¹⁰⁸ שֶׁהָיוּ יוֹצְרִים כְּלֵי־חֹמֶר, שֶׁתַּחְתִּיתָם הָיְתָה דַקָּה מְאֹד. לְמַטָּה, בַּמִּדְרוֹן הַצְּפוֹנִי שֶׁל הָעֵמֶק הַצַּר, נִרְאוּ בָּתִּים הֲרוּסִים לְמֶחֱצָה וָחֳרָבוֹת שֶׁל קִיווֹת אֲחָדוֹת.

מִן הָהָר נִגַּר פֶּלֶג מַיִם, שֶׁהָיָה מַשְׁקֶה לְפָנִים אֶת שְׂדוֹת־הַתִּירָס שֶׁל הָעָם הַקַּדְמוֹן. בַּשְּׁבִיל הַצַּר יָרַדְנוּ לְעֵמֶק, וְהִנֵּה רָאִיתִי מְעָרוֹת חֲצוּבוֹת בְּתוֹךְ הַסְּלָעִים הַלְּבָנִים. בַּמְּעָרוֹת הָאֵלֶּה יָשְׁבוּ הָאֲנָשִׁים לְפָנִים. מְעָרָה נֶחְצְבָה מֵעַל לִמְעָרָה, וְהַסְּלָעִים נִרְאוּ כְּבָתִּים בְּנֵי שָׁלשׁ קוֹמוֹת.

הַקַּצִיק הוֹלִיךְ אוֹתָנוּ אֶל אַחַת הַמְּעָרוֹת הָאֵלֶּה, מְעָרָה גְדוֹלָה, הַנִּמְצֵאת בְּמֶרְחָק־מָה מִן הַכְּפָר. הוּא אָמַר לָנוּ, כִּי כַּאן יְהֵא מְקוֹם־מְגוּרֵינוּ הַזְּמַנִּי. הִשְׁאַרְנוּ כַּאן אֶת צְרוֹרוֹתֵינוּ, אֶת הַשְּׂמִיכוֹת וְאֶת הַצֵּידָה, וְיָצָאנוּ הַחוּצָה. אֲנִי נִגַּשְׁתִּי לַקַּצִיק הַזָּקֵן וָאֶשְׁאָלֵהוּ, מַדּוּעַ עָזְבוּ הָאֲנָשִׁים אֶת הַכְּפָר הַזֶּה, וּמִי עָשָׂה אוֹתוֹ לְחָרְבָּה.

– לִפְנֵי יָמִים רַבִּים, – אָמַר אֵלַי הַקַּצִיק, – יָשְׁבוּ כַּאן, בָּעֵמֶק הַזֶּה, אֲבוֹת־אֲבוֹתֵינוּ, בְּנֵי טֶוָה. וּוַדַּאי שֶׁהָיוּ מוֹסִיפִים לִחְיוֹת כַּאן, הֵם וּבְנֵיהֶם וְצֶאֱצָאֵיהֶם, אִלְמָלֵא הִתְנַפְּלוּ עֲלֵיהֶם הַנַּוַּחִים וְהָאַפַּשִׁים. הַשְּׁבָטִים הָאֵלֶּה בָּאוּ מִן הַצָּפוֹן וּפָתְחוּ בְּמִלְחָמָה עִם בְּנֵי טֶוָה אַנְשֵׁי־הַשָּׁלוֹם. מֵרָאשֵׁי הֶהָרִים הָיוּ יוֹרִים בָּאֲנָשִׁים הָעוֹבְדִים בַּשָּׂדֶה, וּמְגַלְגְּלִים גּוּשֵׁי־אֶבֶן גְּדוֹלִים עַל הַבָּתִּים הַדְּבוּקִים לְרַגְלֵי הַסְּלָעִים. כָּךְ נֶאֶלְצוּ בְּנֵי טֶוָה לִנְדוֹד מִכַּאן, וְכָל עֵמֶק־הַבְּרָכָה הַזֶּה הָיָה לִשְׁמָמָה.

– יֵמַר לְלִבִּי, בְּחָשְׁבִי שֶׁהַנַּוַּחִים הֵם בְּנֵי שִׁבְטִי וְשֵׁבֶט אֲבוֹתַי! – קָרָאתִי.

– אוּלָם כַּיּוֹם בֶּן־טֶוָה אַתָּה, בֶּן־טֶוָה אֲמִתִּי! – הִפְסִיקָה קֶלֶמַנָה אֶת דְּבָרַי.

– אָמְנָם כֵּן. אַתָּה וְ“כֵף־בּוֹדֵד”, שְׁנֵיכֶם, הֱיִיתֶם לִבְנֵי־טֶוָה אֲמִתִּים, – אָמַר הַקַּצִיק הַזָּקֵן. יָדַעְתִּי כִּי לְעוֹלָם לֹא תְּבַקְּשׁוּ לִפְגֹעַ בְּאַנְשֵׁי שָׁלוֹם וַעֲבוֹדָה.

“כֵּף־בּוֹדֵד” חִיֵּךְ, וְגַם לְלִבִּי הָיְתָה הָרְוָחָה. קוּטוֹבָה, פּוֹטוֹשָׁה וְאָחִי יָצְאוּ לַצַּיִד, וַאֲנִי, נַצִ’יטִימָה והַקַּצִיק הַזָּקֵן שַׂמְנוּ פְעָמֵינוּ אֶל קִיוַת “הַנָּחָשׁ עֲטוּר־הַנּוֹצָה”, שֶׁהֵקִים הָעָם הַקַּדְמוֹן בְּאַחַת הַמְּעָרוֹת הַגְּדוֹלוֹת. גַּג הַקִּיוָה נָפַל זֶה כְּבָר, חֵלֶק מִן הַקִּיר נֶהֱרַס, אֲבָל פֹּה וְשָׁם עוֹד נִשְׁאֲרוּ דְמֻיּוֹת “הַנָּחָשׁ עָטוּר־הַנּוֹצָה” וְ“הַשֶּׁמֶשׁ אֲבִי־תֵבֵל”, מְצֻיָּרוֹת עַל גַּבֵּי הַקִּיר בְּצֶבַע אָדֹם וְצָהֹב.

הַקַּצִיק הַזָּקֵן נִשְׁאַר בְּתוֹךְ הַקִּיוָה, וַאֲנִי וְנַצִ’יטִימָה עָלִינוּ בִּשְׁבִיל צַר וְתָלוּל אֶל רֹאשׁ הַסֶּלַע. כַּאן, עַל שְׂפַת־הַתְּהוֹם מַמָּשׁ, נִמְצָא הַמּוֹקֵשׁ לַנְּשָׁרִים.

זוֹ הָיְתָה בִּקְתָּה¹⁰⁹ מְרֻבַּעַת, בְּנוּיָה קוֹרוֹת־עֲצֵי־אֹרֶן, שֶׁנִּרְקְבוּ כְּבָר. אֶת גַּגָּהּ נָשָׂא הָרוּחַ זֶה כְּבָר. עָמַדְנוּ בְּמֶרְחָק צְעָדִים מִסְפָּר מִן הַבִּקְתָּה הַזֹּאת, וְנַצִ’יטִימָה אָמַר לִי, כִּי זֶהוּ מְקוֹם־הַמּוֹקֵשׁ שֶׁעָלָיו דִּבְּרָה פּוֹאַנִיוּ, שׁוֹמֶרֶת נְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ. כָּאן, רַק כַּאן, מֵעַל לְקִיוַת “הַנָּחָשׁ עֲטוּר־הַנּוֹצָה” יָצוּדוּ אֶת הַנְּשָׁרִים לְמַעַן פּוֹאַנִיוּ. חוֹבָה מְכֻבֶּדֶת הִיא, – הוֹסִיף נַצִ’יטִימָה לֵאמוֹר, – וְהוּא וקֶלֶמַנָה מִתְגָּאִים בִּי, שֶׁהַזְּקֵנָה מִלְּאָה אֶת יָדִי בִּשְׁלִיחוּת זוֹ.

כִּסִּינוּ אֶת הַבִּקְתָּה בְּגַג חָדָשׁ, עָשׂוּי מַקְלוֹת דַּקִּים, עַנְפֵי־שִׂיחַ וַעֲשָׂבִים, וְנַצִ’יטִימָה סִפֵּר לִי פְּרָטֵי הַמַּעֲשֶׂה שֶׁעָלַי לַעֲשׂוֹת בִּשְׁבִיל לִתְפּוֹס אֶת הַנֶּשֶׁר. עִם שְׁקִיעַת הַשֶּׁמֶשׁ יָרַדְנוּ לָעֵמֶק וְשַׁבְנוּ אֶל הַמְּעָרָה הָעַתִּיקָה. צַיָּדֵינוּ הָרְגוּ צְבִי, וְלַאֲרֻחַת הָעֶרֶב נִתַּן לָנוּ בְּשַׂר צְבִי עִם רְקִיקֵי־תִירָס.

זְמַן־מָה לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר הֶעִירָנִי נַצִ’יטִימָה מִשְּׁנָתִי. לָקַחְתִּי רוֹבֶה וָאֵצֵא יַחַד אִתּוֹ לַדֶּרֶךְ. בְּמוֹרַד הָהָר יָרִיתִי בְּתַרְנְגֹל־הֹדִּי גָּדוֹל. אַחֲרֵי כֵן עָלִינוּ אֶל רֹאשׁ הַסֶּלַע, לִמְקוֹם הַבִּקְתָּה, וְקָשַׁרְנוּ אֶת הַתַּרְנְגֹל הֶהֹדִּי, קָשֹׁר וְהַדַּק הֵיטֵב, אֶל הַמַּקֵּל הָאֶמְצָעִי שֶׁבַּגָּג. אָז פָּתַח נַצִ’יטִימָה בְּסַכִּין אֵת חֲזֵה הַתַּרְנְגֹל, חָשַׂף אֶת לִבּוֹ וּמָשַׁח אֶת נוֹצָתוֹ בְּדָם. אֲנִי הֵזַזְתִּי אֵת עַנְפֵי־הַגַּג הַצִּדָּה, נִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ הַמַּלְכֹּדֶת, וְנַצִ’יטִימָה כִּסָּה שֵׁנִית אֶת הַפֶּרַח בַּעֲנָפִים, בֵּרַךְ אוֹתִי בְּהַצְלָחָה וַיֵּלֶךְ לוֹ.

בְּעֵד פִּרְצוֹת הַגָּג רָאִיתִי אֶת הַשָּׁמַיִם, וּמִבַּעַד לְסִדְקֵי־הַקּוֹרוֹת שֶׁל הַבִּקְתָּה יְכֹלְתִּי לְהָצִיץ לְמַטָּה אֶל הָעֵמֶק. בְּקָרוֹב רָאִיתִי אֶת קֶלֶמַנָה וְאֶת צ’וֹרוֹמַנָה; הֵן יָצְאוּ אֶל קְצֵה הַיַּעַר, יָשְׁבוּ עַל שְׂפַת הַפֶּלֶג וְהִבִּיטוּ לְמַעְלָה, אֶל הַבִּקְתָּה. עוֹד אֶמֶשׁ הִבְטִיחוּנִי שְׁתֵּיהֶן לָבוֹא לְכַאן וּלְחַכּוֹת עַד שֶׁאַצְלִיחַ לָצוּד נֶשֶׁר. פִּתְאֹם שָׁטַף גַּל אַהֲבָה אֶת לִבִּי, אַהֲבָה אֵל שְׁתֵּיהֶן. בָּטוּחַ הָיִיתִי כִּי אֵין בִּמְלֹא עוֹלָם נָשִׁים טוֹבוֹת וּנְדִיבוֹת־לֵב כְּקֶלֶמַנָה אִמִּי וּכְצ’וֹרוֹמַנָה אִשְׁתִּי־לֶעָתִיד.

וְיָדֹעַ יָדַעְתִּי – גַּם הֵן אֲהֵבוּנִי. מְאֻשָּׁר הָיִיתִי. רָצִיתִי לִהְיוֹת רָאוּי לְאַהֲבָתָן, לַעֲשׂוֹת מַעֲשִׂים גְּדוֹלִים לְמַעֲנָן.

עוֹדֶנִּי מְהַרְהֵר כַּךְ, וְהִנֵּה בָּא עוֹרֵב מְקַרְקֵר, יָרַד אֶל גַּג הַבִּקְתָּה, רָאָה אֶת הַתַּרְנְגֹל הֶהֹדִּי וּפָנָה אֵלָיו. בְּיָדִי הָיָה מַקֵּל דַּק, שֶׁנָּתַן לִי נַצִ’יטִימָה; שָׁלַחְתִּי אֶת מַקְלִי בְּעֵד הַפִּרְצָה וָאַךְ בּוֹ אֶת הָעוֹרֵב. הָעוֹרֵב נִבְהַל, הִתְעוֹפֵף וַיֵּשֶׁב עַל עֲנַף עֵץ־אֹרֶן שֶׁעָמַד בְּקִרְבַת־מָקוֹם. מִשָּׁם הִבִּיט לְמַטָּה, אֶל גַּג הַבִּקְתָּה, כִּמְנַסֶּה לְנַחֵשׁ, מִי אֲשֶׁר הִכָּה אוֹתוֹ. “קְרַע, קְרַע”! קִרְקֵר הָעוֹרֵב, וּמַרְאֵהוּ הָיָה נוֹאָל¹¹⁰ כָּל כַּךְ, שֶׁנָּתַתִּי קוֹלִי בִּצְחוֹק. כַּעֲבוֹר רְגָעִים מִסְפָּר שָׁב הָעוֹרֵב – כַּנִּרְאֶה חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ מְאֹד בְּמַטְעַמֵּי בְּשַׂר הַתַּרְנְגֹל. אֲנִי הִכִּיתִיו שֵׁנִית בְּכָל כֹּחַ וְהוּא נִמְלַט מַהֵר. עוֹד צִפֳּרִי־טֶרֶף יָרְדוּ לַגַּג, אֲבָל אֲנִי לֹא נָתַתִּי לָהֶן לִטְעֹם מִמַּאֲכַל־הַתַּאֲוָה. הֵן הִתְעוֹפְפוּ וְנָחוּ עַל עַנְפֵי הָעֵצִים, שֶׁצָּמְחוּ עַל שְׂפַת־הַתְּהוֹם. לְאָזְנַי הִגִּיעַ קוֹל צְרִיחוֹתֵיהֶן, צְרִיחוֹת־כַּעַס, וּכְאִילוּ רָבוּ זוֹ עִם זוֹ, כְּאִילוּ נֶחְלְקוּ בַּדָּבָר, עַל מִי וָמִי מֵהֶן לָעוּף אֶל הַבִּקְתָּה וּלְהִוָּדַע, מִי גֵרֵשׁ אוֹתָן. לְבַסּוֹף נִמְצְאָה אַחַת, אַמִּיצַת־לֵב, שֶׁיָּרְדָה שֵׁנִית לַגַּג, וְשׁוּב הִכִּיתִי אוֹתָהּ בְּכֹחַ, וְהִיא לֹא הוֹסִיפָה לְנַסּוֹת עוֹד פַּעַם אֶת מַזָּלָהּ.

כַּךְ בִּלִּיתִי אֶת שַׁעְתִי יָפֶה וְהַצִּפִּיָּה לֹא אָרְכָה לִי בְּיוֹתֵר. וּפִתְאֹם, קָרוֹב לִשְׁעַת־הַצָּהֳרַיִם, שָׁמַעְתִּי קוֹל הֲמֻלָּה מֵעַל רֹאשִׁי. נַצִ’יטִימָה סִפֵּר לִי, כִּי קוֹל שֶׁאוֹן כָּזֶה מְבַשֵּׂר בּוֹאוֹ שֶׁל נֶשֶׁר. אַחֲרֵי כֵן נָדַם הַקּוֹל, וַאֲנִי רָאִיתִי צִפּוֹר גְּדוֹלָה יוֹרֶדֶת אֶל קְצֵה הַגָּג. הִנֵּה הוּא הַנֶּשֶׁר. תְּחִלָּה יָשַׁב לִבְלִי־נוֹעַ. לֹא רְאִיתִיהוּ הֵיטֵב, אֲבָל הֵבַנְתִּי כִּי מִסְתַּכֵּל הוּא בַּתַּרְנְגֹל־הֶהֹדִּי. עָצַרְתִּי אֶת נְשִׁימָתִי. יָרֵאתִי פֶּן יַרְגִּישׁ בְּהַלְמוּת¹¹¹־לִבִּי. בְּיָדִי הָיָה רוֹבֶה וְיָכֹלְתִּי לִפְגֹעַ בּוֹ, אֲבָל נַצִ’יטִימָה הִסְבִּיר לִי, כִּי פּוֹאַנִיוּ לֹא תֹאבֶה לְקַבֵּל מִיָּדִי נוֹצַת נֶשֶׁר הָרוּג בִּירִיָּה. עָלַי לִתְפּוֹס אֶת הַנֶּשֶׁר חַי. רָעַדְתִּי כֻּלִי, שְׁטוּף־זֵעָה. נָעַצְתִּי עֵינַי בְּפִרְצַת הַגַּג וְחִכִּיתִי לִשְׁעַת־הַכֹּשֶׁר.

הַנֶּשֶׁר זָע וְנוֹצוֹתָיו רִשְׁרְשׁוּ. הוּא הִתְחִיל לִצְעוֹד בִּכְבֵדוּת עַל פְּנֵי הַגָּג. לֹא גָּרַעְתִּי עֵינַי מִמֶּנּוּ. הוּא נִגַּשׁ אֶל הַתַּרְנְגֹל וְקָרַע בְּמְקוֹרוֹ הַחַד וְהָעַז נֵתַח בָּשָׂר. הִשְׁתַּדַּלְתִּי לְהִמָּנַע מֵרַעַשׁ, נִזְדַּקַּפְתִּי מְלֹא קוֹמָתִי, שָׁלַחְתִּי יָדִי בִּזְהִירוּת בְּעַד הַפִּרְצָה בֵּין שְׁנֵי מַקְלוֹת וְהֶחֱזַקְתִּי בְּכַפּוֹת הַנֶּשֶׁר, מֵעַל לְצִפָּרְנָיו. הוּא פָּרַשׂ כְּנָפָיו וְנִסָּה לָעוּף, וְעוֹד מְעַט וְהֵרִים גַּם אוֹתִי לְמָעְלָה. הָעֲנָפִים וְהָעֵשֶׂב, שֶׁשִּׁמְּשׁוּ לַגַּג, נִשְּׂאוּ לְכָל צַד, וַאֲנִי מָשַׁכְתִּי אֶת הַנֶּשֶׁר אֵלַי. הוּא נִפְנֵף בִּכְנָפָיו, שָׂרַט אֶת יָדַי וּבִקֵּשׁ לְנַקֵּר אֶת עֵינַי. כְּהֶרֶף עַיִן תָּקַע מַקּוֹרוֹ בְּסַנְטֵרִי. הַבִּיטָה נָא! – הַצַּלֶּקֶת הַזֹּאת – מֵאָז הִיא.

וַמְפּוּס וְהַנֶּשֶׁר

לֹא חָשַׁדְתִּי כְּלָל כִּי הַנֶּשֶׁר עָלוּל לִהְיוֹת מְסֻכָּן כָּל כַּךְ. כֹּחוֹתַי רָפוּ, אֲבָל הַצִּפּוֹר הַגְּדוֹלָה הָיְתָה מֻטֶּלֶת כְּבָר עַל הָאָרֶץ, לְרַגְלַי. לָחַצְתִּי עָלֶיהָ בְּבִרְכַּי. עוֹד מְעַט וְחָדְלָה לִנְשׁוֹם. הִשְׁלַכְתִּי אֶת גְּוִיָּתָהּ אֶל מֵעֵבֶר לַבִּקְתָּה וְיָצָאתִי מִתּוֹךְ הַמַּלְכֹּדֶת. נְשִׁימָתִי נֶעְתְּקָה מִגְּרוֹנִי, וַאֲנִי נָפַלְתִּי אַרְצָה, עַל שְׂפַת הַתְּהוֹם.

בִּקְרִיאוֹת שִׂמְחָה וּבְנִפְנוּף־יָדַיִם מִהֲרוּ אֵלַי קֶלֶמַנָה וְצ’וֹרוֹמַנָה אֶל רֹאשׁ הַסֶּלַע, אַחֲרֵיהֶן בָּאוּ הַגְּבָרִים. הִטַּלְתִּי אֶת הַנֶּשֶׁר עַל גַּבִּי, לָקַחְתִּי אֶת הָרוֹבֶה וָאֵלֵךְ לִקְרָאתָם בַּשְּׁבִיל הַצַּר, מִתְנוֹדֵד מֵחֻלְשָׁה. הַקַּצִיק הַזָּקֵן לָקַח אֶת הַצִּפּוֹר מִיָּדִי. בָּדַק אֶת נוֹצָתָהּ וְלֹא מָצָא בָּהּ כָּל פְּגָם. הַכֹּל הִלְּלוּנִי. סַנְטְרִי כָּאַב מְאֹד, אֲבָל מְאֻשָּׁר הָיִיתִי וָאֶשְׁכַּח אֶת הַכְּאֵב. הַקַּצִיק הוֹדִיעַנִי כִּי יִמְרוֹט בְּעַצְמוֹ אֶת הַנּוֹצָה וְיִמְסְרֶנָּה בִּשְׁמֵי לְפּוֹאַנִיוּ. שָׂמַחְתִּי לְכַךְ, יַעַן כִּי נַצִ’יטִימָה הִזְמִין אוֹתִי לָצֵאת עִמּוֹ אַחֲרֵי כֵן לַצַּיִד.

שַׁבְנוּ כֻּלָּנוּ לַמְּעָרָה, בַּמָּקוֹם שֶׁהִשְׁאַרְנוּ אֶת כֵּלֵינוּ. הַנָּשִׁים הֵכִינוּ רְקִיקֵי־תִירָס וּבְשַׂר־צְבִי לָאֲרֻחָה. אַחֲרֵי הָאֲכִילָה, כְּשֶׁאָמַרְנוּ לָצֵאת לַצַּיִד, הוֹדִיעוּנוּ קֶלֶמַנָה וְצ’וֹרוֹמַנָה כִּי יְרֵאוֹת הֵן לְהִשָּׁאֵר כַּאן לְבַדָּן, כָּל זְמַן צֵידֵנוּ. נַצִ’יטִימָה קָרָא

לָהֶן לָלֶכֶת אִתָּנוּ, וְהַקַּצִיק הַזָּקֵן בִּקֵּשׁ שֶׁנְּחַכֶּה לוֹ מְעַט, עַד שֶׁיִּמְרוֹט אֶת נוֹצַת־הַנֶּשֶׁר.

עַד שֶׁהוּא עוֹשֶׂה אֶת מְלַאכְתּוֹ בִּזְהִירוּת, לְבַל תִּמָעַכְנָה הַנּוֹצוֹת, שָׁכַבְנוּ אֲנַחְנוּ לָנוּחַ. וְהִנֵּה עָלוּ פִּתְאֹם בְּאָזְנֵינוּ קוֹלוֹת אֲנָשִׁים רַבִּים מִקָּרוֹב. אָחַזְנוּ מִיָּד בְּרוֹבֵינוּ וְיָצָאנוּ בִּזְחִילָה מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה, לְהִוָּדַע מִי וָמִי הַבָּאִים. מִיָּד הִכַּרְנוּ, כִּי אֲנָשִׁים מִבְּנֵי טֶוָה הֵם, מִכְּפָרֵנוּ. הֵם הָיוּ כְּמֵאָה אִישׁ וְאִשָּׁה.

בְּרֹאשָׁם הָלַךְ מְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה, אֲשֶׁר יָדַע כִּי נַצִ’יטִימָה יָצָא לַכְּפָר “דַּק־הַתַּחְתִּית”. אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה אָמְרוּ לָצֵאת לַצַּיִד, וּמְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה בִּקֵּשׁ מֵאֵת נַצִ’יטִימָה לְצֵאת עִמָּם מָחָר. הָחְלֵט לְהַתְחִיל בְּצַיִד בְּמוֹרַד הַר אוֹבְּסִידִיאַן. נַצִ’יטִימָה לָקַח אֶת שַׂקּוֹ עִם מַקְלוֹת־הַתְּפִלָּה וַיֵּלֶךְ אֶל אַחַת הַמְּעָרוֹת הַמְרֻחָקוֹת, בִּרְצוֹתוֹ לְבַלּוֹת בִּבְדִידוּת אֵת הַלַּיְלָה אֲשֶׁר לִפְנֵי הַצַּיִד.

בָּעֶרֶב הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי צ’וֹרוֹמַנָה הִיא עֲצוּבָה, שְׁקוּעָה בְּהִרְהוּרִים. – מַה לָּךְ? – שָׁאַלְתִּי. הִיא לֹא עָנְתָה דָבָר. וַאֲנִי לֹא הוֹסַפְתִּי לְהַטְרִידָהּ בִּשְׁאֵלוֹת. אֲבָל כְּשֶׁיָּצָאתִי אַחֲרֵי פַּת־עַרְבִּית מִתּוֹךְ הַמְּעָרָה, הָלְכָה צ’וֹרוֹמַנָה אַחֲרַי. יָשַׁבְנוּ עַל הָאָרֶץ מִתַּחַת לְסֶלַע נָטוּי, וְצ’וֹרוֹמַנָה לָחֲשָׁה לִי: – חֲתָנִי! בַּעֲלִי לֶעָתִיד! אוֹגוֹטָה מַפְחִידֵנִי. – וְכִי מֶה עָשָׂה? – שָׁאַלְתִּי. – הַבֵּט וּרְאֵה… הִיא הוֹשִׁיטָה לִי אֶת יָדָהּ, וַאֲנִי רָאִיתִי כֶּתֶם כָּחֹל גָּדוֹל מֵעַל לְמַרְפֵּקָהּ.

– אָסַפְתִּי עַנְפֵי־זְרָדִים עַל שְׂפַת הַפֶּלֶג; הוּא נִגַּשׁ אֵלַי, תָּפַס בְּיָדִי וְלָחַשׁ כְּנָחָשׁ: “הוֹי, אַתְּ! בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֲנִי מַזְהִירֵךְ: עִזְבִי אֶת הַנַּוַּח הַזֶּה, אֶת בֶּן־הַכְּלָבִים! אֲנִי, אוֹגוֹטָה, אֶהְיֶה אִישֵׁךְ!” הוּא רָצָה לְהוֹסִיף עוֹד דְּבַר־מָה, אֲבָל בְּרֶגַע זֶה יָרְדוּ נָשִׁים אֶל הַפֶּלֶג. הוּא לָחַץ אֶת יָדִי עַד לִכְאֵב וַיֵּלֶךְ לוֹ. חֲמָתִי בָּעֲרָה בִי לְהַשְׁחִית.

– יֵשׁ לָשִׂים קֵץ לַדָּבָר!

חָפַצְתִּי לָקוּם מִמְּקוֹמִי, אַךְ הִיא עָצְרָה בַּעֲדִי וְקָרְאָה: – לֹא! לֹא! אַל תֵּלֵךְ אֵלָיו. הוֹ, לָמָּה זֶּה סִפַּרְתִּי לְךָ זֹאת? יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי אוֹגוֹטָה לֹא יוּכַל לַעֲשׂוֹת רָע עִמָּדִי. מֵעַתָּה אִמָּנַע מִלְּהִפָּגֵשׁ אִתּוֹ שׁוּב בִּהְיוֹתִי לְבַדִּי. יְרֵאָה אֲנִי, פֶּן בַּחֲמָתְךָ תָּקוּם עָלָיו וְתַהַרְגִהוּ! אָז יָקוּמוּ יְדִידָיו עָלֶיךָ וְיַהַרְגוּ גַּם אוֹתְךָ, וְאָבִי, וְנַצִ’יטִימָה וּפוֹטוֹשָׁה יְבַקְּשׁוּ לָקַחַת נָקָם! אָסוֹן תָּמִיט¹¹² עַל כָּל הַכְּפָר. הַאֻמְנָם אֵין אַתָּה מֵבִין, כִּי עָלֶיךָ לְהִתְרַחֵק מִכָּל מַגָּע עִמּוֹ?

אֲנִי הֵבַנְתִּי יָפֶה אֶת דְּבָרֶיהָ, וְגַם הִבְטַחְתִּי לָהּ, כִּי אוֹתוֹ יוֹם לֹא אֲדַבֵּר עִם אוֹגוֹטָה מִטוֹב וְעַד רָע, אֲבָל הוֹסַפְתִּי, כִּי אִם יָעֵז לִפְגֹעַ בָּהּ עוֹד פַּעַם, אֲזַי אֲלַמְּדֵהוּ בִּינָה!

– צ’וֹרוֹמַנָה! – אָמַרְתִּי, – הֵן אֶפְשָׁר לָשִׂים קֵץ לַדָּבָר, עַל נְקַלָּה. נֵלֵךְ אֶל הוֹרַיִךְ וְנוֹדִיעַ לָהֶם, כִּי חָפַצְתִּי לִהְיוֹת לָךְ לְאִישׁ וְאַתְּ – לְאִשָּׁה לִי. וְאָז לֹא יָעֵז אוֹגוֹטָה לְגָעַת בָּךְ.

– הוֹ, מִי יִתֵּן וְנוּכַל לַעֲשׂוֹת זֹאת. אֲבָל, הַאִם שָׁכַחְתָּ אֶת דְּבַר הַשְּׁבוּעָה, שֶׁנִּשְׁבַּעְתִּי לְאָבִי זְקֵנִי? אֲנִי לֹא אֲחַלֵּל אֶת הַשְּׁבוּעָה הַזֹּאת. וְגַם אִמִּי לֹא תַּסְכִּים כִּי אֶהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה, בְּטֶרֶם תָּבוֹא בְּסוֹד¹¹³ הַפַּטוּאַבּוּ. – מַר לִי, מַר, כִּי הִשְׁבִּיעֵךְ הַזָּקֵן שְׁבוּעָה זֹאת. הוֹ, לָמָּה עָשָׂה כַּדָּבָר הַזֶּה?

– מְאֹד אֲהֵבַנִי זְקֵנִי. וְרוֹצֶה הָיָה שֶׁבַּעֲלִי יִהְיֶה אָדָם גָּדוֹל וּמְכֻבָּד וּמַנְהִיג בִּכְפָרֵנוּ.

– לִבִּי כָּבֵד עָלַי. לִבִּי אוֹמֵר לִי, כִּי צָרָה בָּאָה עָלֵינוּ, – אָמַרְתִּי.

הַלַּיְלָה יָרַד עַל פְּנֵי הָעֵמֶק. בַּמְּעָרָה הֹעַלְתָה מְדוּרָה. קַמְנוּ לָלֶכֶת, וְצ’וֹרוֹמַנָה לָחֲשָׁה בְאָזְנִי:> – אַל תִּירָא דָבָר. אֶפְשָׁר שֶׁעוֹמְדִים אָנוּ עוֹד בִּפְנֵי נִסְיוֹנוֹת קָשִׁים וְרַבִּים, אֲבָל אֱמוּנָתִי חֲזָקָה בִּי, כִּי הַכֹּל יָבוֹא עַל מְקוֹמוֹ בְּשָׁלוֹם. בַּלַּיְלָה הַהוּא לֹא נָתַתִּי כִּמְעַט כָּל שֵׁנָה לְעֵינַי. עִם שַׁחַר שָׁב נַצִ’יטִימָה, וּלְאַחַר שֶׁנִּדְבַּר עִם מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה, הוֹדִיעַ, כִּי עֵת לָצֵאת לַצַּיִד.

בְּקָרוֹב אַחֲרֵי שֶׁעָלֶה הַשֶּׁמֶשׁ הִסְתַּדְּרוּ כָּל הַצַּיָּדִים עַל הַכִּכָּר אֲשֶׁר לִפְנֵי הַמְּעָרוֹת. נַצִ’יטִימָה צִוָּה לַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים לְהִשָּׁאֵר בַּכְּפָר הֶחָרֵב וְלִשְׁמוֹר עַל הַנָּשִׁים, וְעַל הַשְּׁאָר פָּקַד לָלֶכֶת אַחֲרָיו. אַרְבָּעִים וְשִׁשָּׁה אִישׁ הָיִינוּ, וַאֲנִי וְאָחִי בְּתוֹכָם. בִּידֵי עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה אֲנָשִׁים מֵאִתָּנוּ הָיוּ לֹא רַק קֶשֶׁת וְחִצִּים, כִּי אִם גַּם רוֹבִים. יָצָאנוּ מִן הָעֵמֶק וְעָלִינוּ בָּרָמָה, הַמִכֻסָּה יַעַר. מִכַּאן רָאִינוּ הֵיטֵב אֶת פִּסְגַּת הַר אוֹבְּסִידִיאַן הַקָּדוֹשׁ. נִדְמֶה הָיָה, כִּי הָהָר קָרוֹב אֵלֵינוּ מְאֹד, וְעוֹד לִפְנֵי עֵת־הַצָּהֳרַיִם נַגִּיעַ אֵלָיו.

הָלַכְנוּ בְּשׁוּרָה צְפוּפָה בְּמִשְׁעוֹל־הַיַּעַר. אֲנִי וְאָחִי הִשְׁתַּדַּלְנוּ לֹא לְפַגֵּר אַף כְּדֵי צַעַד אֶחָד מֵאַחֲרֵי נַצִ’יטִימָה. פִּתְאֹם דָּרַךְ אָחִי עַל שְׂרוֹךְ הַמּוֹקַסִּין שֶׁלּוֹ, שֶׁהֻתַּר, וְהַשְּׂרוֹךְ נִתַּק. מֻכְרָח הָיָה לְהֵעָצֵר וּלְתַקֵּן אֶת הָרְצוּעָה. אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי עִמּוֹ, וְכָל הַצַּיָּדִים עָבְרוּ עַל פָּנֵינוּ. גַּם אוֹגוֹטָה הָיָה עִמָּם. הוּא הִבִּיט אֵלַי בְּעֵינַיִם זוֹעֲמוֹת, אַךְ אֲנִי הֶעֱמַדְתִּי פָּנִים, כְּאִילוּ אֵין אֲנִי רוֹאֶה אוֹתוֹ. יָרֵאתִי לְהַבִּיט אֵלָיו, עַיִן בְּעַיִן, כִּי לֹא הֶאֱמַנְתִּי בִּי, שֶׁאוּכַל לְהַבְלִיג עַל רִגְשׁוֹתַי הַקָּשִׁים.

בְּקָרוֹב הִשַּׂגְנוּ אֶת הַמַּחֲנֶה, אָבֵל לֹא נוֹחַ הָיָה לָנוּ לִקְפֹּץ בָּרֹאשׁ, בִּשְׁבִיל לָלֶכֶת עַל יַד נַצִ’יטִימָה, וַנֵּלֵךְ מֵאָחוֹר. בְּכִכַּר הַיַּעַר הָרְחָבָה צִוּוּ נַצִ’יטִימָה וּמְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה לְהֵעָצֵר, אֲבָל בְּשׁוּם מָקוֹם לֹא רָאִינוּ כָּל צְבָאִים אוֹ יַחְמוּרִים, וְכַעֲבוֹר רְגָעִים זַזְנוּ וַנֵּלֶךְ הָלְאָה. אֲנִי וְאָחִי עָבַרְנוּ אֶת הַכִּכָּר, וְאַךְ הִגַּעְנוּ אֶל מִשְׁעוֹל־הַיַּעַר, וְהִנֵּה נִשְׁמְעוּ יְרִיּוֹת, קוֹלוֹת וּצְעָקוֹת, וּמַחֲנֵה אִנְדִיאַנִים, מְקֻשְּׁטֵי נוֹצוֹת וּמְצֻיְּרֵי־גּוּף,

בְּצֶבַע שָׁחוֹר וְאָדֹם, הִתְנַפְּלוּ עַל צַיָּדֵינוּ. אֲנִי הִכַּרְתִּי אוֹתָם מִיָּד. אֵלֶּה הָיוּ אִנְדִיאַנִים מִשֵּׁבֶט הָאוּטִים, יְדִידִים וְרֵעִים לַנַּוַּחִים. פְּעָמִים רַבּוֹת רָאִיתִי אִנְדִיאַנִים מִשֵּׁבֶט זֶה בְּמַחֲנֵה אָבִי. בָּרֶגַע הָרִאשׁוֹן נִבְהַלְתִּי, כִּי חָשַׁבְתִּי שֶׁנַּוַּחִים הִתְנַפְּלוּ עָלֵינוּ, אֲבָל עַד מְהֵרָה נוֹכַחְתִּי בְּטָעוּתִי וַיֵּקַל לְלִבִּי. רָאִיתִי כִּי שְׁלשָׁה מֵאֲנָשֵׁינוּ נָפְלוּ אַרְצָה וְשָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹת נַצִ’יטִימָה וְאוֹגוֹאוּאוֹזָה (הוּא מְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה) הַקּוֹרְאִים אֵלֵינוּ לִירוֹת בָּאוֹיֵב. רַצְתִּי קָדִימָה, וְאָחִי מִהֵר בְּעִקְבוֹתַי. עַד מְהֵרָה נִדְחַקְנוּ לְבֵין הַשּׁוּרוֹת הָרִאשׁוֹנוֹת שֶׁל צַיָּדֵינוּ וַנִּשְׂתָּעֵר עַל הָאוּטִים.

מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה קָרָא אֵלֵינוּ בְּקוֹל: וּבָּאוֹיְבִים, אַחַת, וּשְׁתַּיִם, וְשָׁלשׁ!

 

ח. שְׁנֵי חִצִּים לֹא הֶחְטִיאוּ אֶת הַמַּטָּרָה    🔗

רַק פַּעַם אַחַת בְּחַיַּי רָאִיתִי אֲנָשִׁים נִלְחָמִים וְהוֹרְגִים זֶה אֶת זֶה, וְהַמַּרְאֶה הַזֶּה עוֹרֵר בִּי אָז רֶגֶשׁ בְּחִילָה וְתֵעוּב. זֶה הָיָה בַּיּוֹם הַהוּא, בּוֹ נָפַלְתִּי בַּשְּׁבִי בִּידֵי שֵׁבֶט טֶוָה. וְהִנֵּה עַתָּה הָיִיתִי גַּם אֲנִי בֵּין הַנִּלְחָמִים, וְגַם הַפַּעַם בָּחֲלָה נַפְשִׁי בַּמַּעֲשֶׂה־הַהֶרֶג הַזֶּה, אִם כִּי רוּחִי נִסְעֲרָה בִּי מְאֹד. הִתְחַלְנוּ לִירוֹת בָּאוֹיֵב, שֶׁנִּמְצָא בְּמֶרְחָק חֲמִשִּׁים צַעַד מִמֶּנּוּ, אַךְ הוּא הוֹסִיף לְהִשְׂתָּעֵר עָלֵינוּ. הֵבַנְתִּי כִּי לֹא אַסְפִּיק לִטְעוֹן אֶת רוֹבִי בְּטֶרֶם יִגְּשׁוּ הָאוּטִים אֵלֵינוּ. בְּרֶגַע זֶה הִשְׁמִיעַ אָחִי קוֹל־צְעָקָה וְהִשְׁמִיט מִיָּדוֹ אֶת קַשְׁתּוֹ וְחִצָּיו. רָאִיתִי כִּי יָדוֹ שְׁבוּרָה. – רוּצָה! רוּץ לְאָחוֹר! – קָרָאתִי אֵלָיו.

אֲנִי הִנַּחְתִּי אֶת רוֹבִי עַל הָאָרֶץ וָאֶקַּח אֶת קֶשֶׁת אָחִי, וְכֵן הֲסִירוֹתִי מֵעַל גַּבּוֹ אֶת אַשְׁפַּת¹¹⁴־הַחִצִּים. גֹּעַל־הַנֶּפֶשׁ, שֶׁהֵעִירָה בִּי הַמִּלְחָמָה קֹדֶם, עָבַר עַתָּה. עַתָּה כָּעַסְתִּי עַל הַצַּעַר שֶׁגָּרְמוּ הָאוּטִים לְאָחִי. יָרִיתִי בְּאֶחָד מֵהֶם. הַחֵץ נִנְעַץ בְּלִבּוֹ, וְהוּא נָפַל אַרְצָה עַל פְּנֵי הָעֵשֶׂב. רַבִּים הָיוּ הַפְּצוּעִים בְּמַחֲנָם, אַךְ יִתְרָם הוֹסִיפוּ לִלְחֹץ אוֹתָנוּ. בְּרֹאשָׁם הָלַךְ אִישׁ־מִדּוֹת¹¹⁵ וִיפֵה־קוֹמָה, שֶׁהֵנִיף לְכָל צַד בַּחֲנִיתוֹ הַסְּפָרַדִּית וְכִסָּה עַל חָזֵהוּ בְּמָגֵן מְקֻשָּׁט נוֹצוֹת־נֶשֶׁר. חִצִּים אֲחָדִים פָּגְעוּ בְּמָגִנּוֹ. אֲנִי כִּוַּנְתִּי אֶת קַשְׁתִּי, מָתַחְתִּי אֶת הַמֵּיתָר וָאֶקְלַע אֶת חִצִּי. הַחֵץ נִנְעַץ עָמֹק בְּצַוָּארוֹ. הוּא הִפִּיל אֶת הַחֲנִית וְהַמָּגֵן מִיָּדוֹ וְתָפַס בִּשְׁתֵּי יָדָיו אֶת יַד־הַחֵץ, מִתְאַמֵּץ לְהוֹצִיא אוֹתָהּ. אַחֲרֵי כֵן צָנַח עַל בִּרְכָּיו, הִתְנוֹדֵד וְנָפַל עַל צִדּוֹ. אוֹגוֹאוּאוֹזָה, מְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה, וְנַצִ’יטִימָה הֵרִיעוּ בְקוֹלָם וַיִּנְהֲגוּ אוֹתָנוּ קָדִימָה לְהִשְׂתָּעֵר עַל אוֹיְבֵינוּ.

הָאוּטִים נָבוֹכוּ, כִּי מַנְהִיגָם אָבַד לָהֶם. עַתָּה פָּנוּ עֹרֶף, נָסוֹגוּ אָחוֹר וְנָסוּ עַל נַפְשָׁם. קַלֵּי רֶגֶל הָיוּ וּמִהֲרוּ לָנוּס. רָדַפְנוּ אַחֲרֵיהֶם, אַךְ לֹא יָכֹלְנוּ לְהַשִּׂיגָם.

לְבַסּוֹף צִוָּה עָלֵינוּ מְפַקְּדֵנוּ לַעֲצֹר. אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה צָנְחוּ אַרְצָה, עֲיֵפִים וִיגֵעִים. הֲסִבּוֹתִי פָנַי וָאֶרְאֶה אֶת אָחִי עוֹמֵד מֵאַחֲרֵי גַבִּי, בְּיָדוֹ הַבְּרִיאָה לָחַץ אֶת הָרוֹבֶה, וְיַד־שְׂמֹאלוֹ שָׁתְתָה דָם. – נַצִ’יטִימָה! בֹּא הֵנָּה! – קָרָאתִי. – רְאֵה נָא אֶת “כֵּף־בּוֹדֵד” שֶׁלָּנוּ! הוּא נִפְצַע, יָדוֹ שְׁבוּרָה, וּבְכָל זֹאת אֵינוֹ בֵּין הַנֶּחֱשָׁלִים.

בְּרֶגַע זֶה הִתְנוֹדֵד אָחִי וְהִתְעַלֵּף. אֲנִי הִסְפַּקְתִּי לִתְמוֹךְ בּוֹ וְהַשְׁכָּבְתִּי אוֹתוֹ בִּזְהִירוּת עַל הָאָרֶץ.

נַצִ’יטִימָה, קוּטוֹבָה, אוֹגוֹאוּאוֹזָה וּשְׁאָר אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה מִהֲרוּ אֵלֵינוּ. מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה צָנַח עַל בִּרְכָּיו, בָּדַק אֶת יַד אָחִי וְאָמַר אֶל נַצִ’יטִימָה:

– סַמַיוֹ אוֹדְגְ’קִי (מְפַקֵּד־הַצַּיִד)! בָּנֶיךָ, בַּחוּרִים אַמִּיצִים הֵם! – כֵּן, כֵּן, אַנְשֵׁי־חַיִל הִנָּם, – קָרְאוּ כָּל הָאֲנָשִׁים מִסְּבִיבֵנוּ. – בְּרוּכָה הַשָּׁעָה שֶׁבָּאוּ אֶל בֵּיתִי, – עָנָה נַצִ’יטִימָה. יַחַד עִם קוּטוֹבָה הִתְחִילוּ לְכַוֵּן אֶת הָעֶצֶם הַשְּׁבוּרָה לִמְקוֹמָהּ, כָּל עוֹד אָחִי נְטוּל־הַכָּרָה וְלֹא הִרְגִּישׁ בַּכְּאֵב. אֲבָל בְּטֶרֶם נֶחְבְּשָׁה הַיָּד, הֵקִיץ אָחִי וַיֵּשֶׁב. בְּאֹמֶץ־לֵב נָשָׂא בַּכְּאֵב הַגָּדוֹל וְלֹא הִשְׁמִיעַ אַף אֲנָקָה אַחַת.

וְאַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה לֹא פָּסְקוּ מִלְּדַבֵּר עַל הַמִּלְחָמָה שֶׁעָמְדוּ בָּהּ. אֶחָד מֵהֶם אָמַר: – לוּלֵא נָפַל מַנְהִיגָם, מִי יוֹדֵעַ מָה רַבּוּ אָז חֲלָלֵינוּ! – כֵּן. הֵם עָלוּ עָלֵינוּ בְּמִסְפָּרָם, וְגַם בְּאֹמֶץ־לִבָּם לֹא נָפְלוּ מִמֶּנּוּ, כֹּל עוֹד הָיָה מַנְהִיגָם אִתָּם.

– וּמִי פָּגַע בּוֹ? – שָׁאַל פִּתְאֹם מְפַקְּדֵנוּ. – אוּלַי אֲנִי הַפּוֹגֵעַ, – אָמַר אֶחָד. – שָׁלשׁ פְּעָמִים קָלַעְתִּי אֵלָיו. – וַאֲנִי רָאִיתִי כִּי נָפַל לְאַחַר יְרִיָּתִי, – עָנָה שֵׁנִי. – כְּשֶׁנָּשׁוּב לְמַחְשׂוֹף־הַיַּעַר וְנִבְדֹּק אֶת הַחֵץ, נֵדַע מִי הַפּוֹגֵעַ, – קָרָא הַשְּׁלִישִׁי. רֶגַע אֶחָד רָצִיתִי לִקְרוֹא אֲלֵיהֶם, כִּי אֲנִי אֲשֶׁר הִפַּלְתִּי אֶת רֹאשׁ־אוֹיְבֵינוּ, אֲבָל עָצַרְתִּי בִּלְשׁוֹנִי. הֵן רַבִּים הָיוּ הַיּוֹרִים בּוֹ, וְאוּלַי הַכְרִיעָהוּ חֵץ אַחֵר.

אוֹגוֹאוּאוֹזָה וּפּוֹטוֹשָׁה סָפְרוּ אֶת אֲנָשֵׁינוּ. חֲמִשָׁה אֲנָשִׁים נֶעְדְּרוּ. – אַיֵּה טֶטִיאָה? – שָׁאַל פּוֹטוֹשָׁה, – אוּלַי רָאָהוּ מִי מִכֶּם? – הוּא נָפַל בַּמִּלְחָמָה, – עָנָה מִישֶׁהוּ. – רָאִיתִי בְּנָפְלוֹ. – וְגַם הַ“קַּצִיק” שֶׁלָּנוּ חָסֵר! – קָרָא מְפַקְּדֵנוּ. – הַאֻמְנָם גַּם הוּא בֵּין הַחֲלָלִים?> כֻּלָּנוּ אָהַבְנוּ אֶת הַזָּקֵן, וּבְשׂוֹרַת מוֹתוֹ הֶעֱצִיבָה אוֹתָנוּ מְאֹד. אַךְ פִּתְאֹם קָרָא אֶחָד מֵאֲנָשֵׁינוּ:

– חַי הוּא, חַי. בְּעֵינַי רְאִיתִיהוּ! הוּא לֹא הִסְפִּיק לְמַהֵר אַחֲרֵינוּ וַיֵּשֶׁב עַל גֶּזַע עֵץ כָּרוּת, לִשְׁאֹף רוּחַ.

– וְאַיֵּה אוֹגוֹטָה? הוּא אֵינֶנּוּ כַּאן! הוּא הַשִּׁשִּׁי הֶחָסֵר! אִישׁ לֹא עָנָה. בְּעֵינַיִם שׁוֹאֲלוֹת הִבַּטְנוּ אִישׁ אֶל אָחִיו. לְבַסּוֹף אָמַר אֶחָד מֵאִתָּנוּ:> – עוֹד מֵרֵאשִׁית הַמִּלְחָמָה לֹא רְאִיתִיהוּ! – וְגַם אֲנִי! וְגַם אֲנִי! – קָרְאוּ אַחֲרָיו שְׁאָר אֲנָשֵׁינוּ. אַחֲרֵי כֵן מָצָאנוּ כִּי עוֹד אִישׁ אֶחָד חָסֵר וְחָשַׁבְנוּ כִּי הַמִּלְחָמָה עָלְתָה לָנוּ בְּשִׁבְעָה קָרְבָּנוֹת. אֶת הַדֶּרֶךְ חֲזָרָה עָשִׂינוּ לְאַט לְאַט, כִּי קָשֶׁה הָיָה לְאָחִי לְהָחִישׁ צַעֲדוֹ. בְּקָרוֹב רָאִינוּ אֶת הַקַּצִיק הַזָּקֵן מְמַהֵר בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת לִקְרָאתֵנוּ. כָּל עוֹד נַפְשׁוֹ בּוֹ צַעַד הַמִּסְכֵּן, כִּי רַגְלָיו לֹא נִשְׁמְעוּ לוֹ. הוּא הִצְטָעֵר כִּי לֹא הִשַּׂגְנוּ אֶת הָאוֹיֵב.

– וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אַנְשֵׁי חַיִל הֲיִיתֶם, אַמִּיצֵי־לֵב! – גַּאֲוָתִי עֲלֵיכֶם, בְּנֵי טֶוָה! הוֹסַפְנוּ לָלֶכֶת. בַּדֶּרֶךְ נִתְקַלְנוּ בְּחַלְלֵי הָאוּטִים. אֶת אוֹגוֹטָה לֹא מָצָאנוּ. – אוּלַי נִפְצַע הַבָּחוּר, וְהוּא מִסְתַּתֵּר בַּיַּעַר! – הִבִּיעַ אֶחָד דַּעְתּוֹ. הִקַּפְנוּ אֶת גְּוִיַּת מְפַקֵּד הָאוּטִים. מְפַקְּדֵנוּ הוֹצִיא אֶת הַחֵץ שֶׁפָּגַע בּוֹ. הַחֵץ עָבַר מִיָּד לְיָד. דּוּמָם הִתְבּוֹנְנוּ בּוֹ אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה: לֹא חִצָּם הָיָה זֶה. פִּתְאֹם קָרָא אָחִי:

– הֲלֹא חִצִּי הוּא! – מָה? חִצְּךָ? – הִתְפַּלֵּא מְפַקְּדֵנוּ, – הַאִם אַתָּה הִכֵּיתָ אֶת רֹאשׁ אוֹיְבֵינוּ? – לֹא, לֹא אָנִי. הַחֵץ חִצִּי. אֲבָל אָחִי הוּא אֲשֶׁר פָּגַע בָּאוֹיֵב. – הַאִם כֵּן הַדָּבָר, בְּנִי? – פָּנָה אֵלַי נַצִ’יטִימָה. – הַאִם אָמְנָם אַתָּה שָׁלַחְתָּ אֶת הַחֵץ הַזֶּה?

– אָמְנָם כֵּן. לְאַחַר שֶׁנִּפְצַע אָחִי, לָקַחְתִּי אֶת קַשְׁתּוֹ, – עָנִיתִי. – הִנֵּה, רוֹאֶה אַתָּה, גַּם אַשְׁפָּתוֹ תְּלוּיָה מֵאַחֲרֵי גַּבִּי, וּבָאַשְׁפָּה עוֹד חִצִּים אֲחָדִים כַּחֵץ הַזֶּה.

הַכֹּל פָּנוּ אֵלַי וְהִתְבּוֹנַנּוּ וְהַקַּצִיק הַזָּקֵן לָקַח אֶת חֲנִית הָאוֹיֵב וּמָגִנּוֹ וַיּוֹשֵׁט אֵלַי:

– קַח אֶת אֵלֶּה, לְךָ הֵם, – אָמַר אֵלַי הַזָּקֵן, – וְהָיוּ בְּיָדְךָ לְמִשְׁמֶרֶת, לְזִכְרוֹן הַנִּצָּחוֹן הַגָּדוֹל שֶׁזָּכִיתָ לוֹ הַיּוֹם. לוּלֵא יָדְךָ הַנֶּאֱמָנָה, הָיִינוּ כֻלָּנוּ הַיּוֹם מַאֲכָל לְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְחַיּוֹת־הַטֶּרֶף. אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה הִקִּיפוּנִי בְּשִׂמְחָה וַיִּקְרְאוּ בִּשְׁמִי. וַאֲנִי, לִבִּי נָבוֹךְ מִדִּבְרֵי־תְּהִלָּתָם, וְלֹא יָכֹלְתִּי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי. בְּיָדַיִם רוֹעֲדוֹת לָקַחְתִּי אֶת הַחֲנִית וְהַמָּגֵן.

נַצִ’יטִימָה הָלַךְ וּבָדַק אֶת יֶתֶר חַלְלֵי הָאוּטִים. פִּתְאֹם נִזְדַּקֵּף וְקָרָא:

– הֲתִרְאוּ אֶת הַחֵץ הַזֶּה? אַף זֶה נָפַל מִידֵי בְנִי!

קוּטוֹבָה עָנָה:

– בִּנְךָ עוּל־יָמִים¹¹⁶ עוֹדֶנּוּ, וְזוֹ לוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה לַעֲמֹד בִּפְנֵי אוֹיֵב, וְהִנֵּה הוֹכִיחַ הַיּוֹם, כִּי יָדוֹ לֹא תִּרְעַד בַּהֲגִנּוֹ עַל עַמּוֹ מִפְּנֵי רְשָׁעִים.

וַאֲנִי לֹא יָדַעְתִּי מָה אֹמַר לָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה. נָבוֹךְ הָיִיתִי וָלֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי. דּוֹמֶה הָיִיתִי בְּעֵינַי כְּאָדָם הַתּוֹעֶה בְּיַעַר עָבֹת¹¹⁷ בְּלֵיל חֹשֶׁךְ. זָכַרְתִּי רַק, כִּי בִּשְׁעַת הַמִּלְחָמָה הִתְעָרְבוּ בְּנַפְשִׁי רְגָשׁוֹת שׁוֹנִים, פַּחַד וּבְחִילָה וָכַעַס, וְכָל אֲשֶׁר עָשִׂיתִי, לֹא מִתּוֹךְ הַכָּרָה עָשִׂיתִי.

קָבַרְנוּ אֶת מֵתֵינוּ וְשַׂמִנוּ פְּעָמֵינוּ לָשׁוּב. הִגַּעְנוּ לַסְּלָעִים הָעוֹטְרִים¹¹⁸ אֶת הָעֵמֶק, מְקוֹם חָרְבוֹת הַכְּפָר הָעַתִּיק. הִבַּטְנוּ לְמַטָּה. אֵין כָּל אִישׁ. חֲרָדָה תָּקְפָה אוֹתָנוּ. יָרַדְנוּ מַהֵר, בַּשְּׁבִיל הַתָּלוּל, אֶל הַמְּעָרוֹת. וּמָה רַבָּה שִׂמְחָתֵנוּ, בִּרְאוֹתֵנוּ אֶת הַנָּשִׁים וְהַגְּבָרִים אֲשֶׁר נִשְׁאֲרוּ בַּכְּפָר, רָצִים לִקְרָאתֵנוּ. אָבֵל עַכְשָׁו הָיוּ שִׁשָּׁה גְבָרִים כַּאן, בְּעוֹד שֶׁעַל פִּי מִצְוַת הַמְּפַקֵּד נִשְׁאֲרוּ אַךְ חֲמִשָּׁה מֵאִתָּנוּ לִשְׁמוֹר עַל הַנָּשִׁים. וּמָה רַב הָיָה תִּמְהוֹנֵנוּ, בִּרְאוֹתֵנוּ כִּי הַשִּׁשִּׁי הוּא אוֹגוֹטָה. הַנָּשִׁים הִקִּיפוּ אוֹתָנוּ. מֵהֶן שָׂמְחוּ וְצָהֲלוּ וְחִבְּקוּ אֶת קְרוֹבֵי מִשְׁפַּחְתָּם, וּמֵהֶן שָׁאֲלוּ בַּחֲרָדָה לְבַעֲלֵיהֶן, וְנָתְנוּ קוֹלָן בִּבְכִי, בְּהִוָּדַע לָהֶן עַל סוֹפָם הַמַּר.

מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּנוּ נָשָׂא יָדוֹ וְצִוָּה עַל הַשֶּׁקֶט. הִשְׂתָּרְרָה דְמָמָה. הַמְּפַקֵּד פָּנָה אֶל אוֹגוֹטָה וְשָׁאַל אוֹתוֹ בְּכַעַס: – עֲנֵה, אֵיךְ הִגַּעְתָּ לְכָאן? – מִשֶּׁהִתְחִילָה הַמִּלְחָמָה, רָאִיתִי וְהִנֵּה אַחַד הָאוּטִים פָּנָה הַיַּעְרָה, רָץ בַּמִּשְׁעוֹל הַמּוֹלִיךְ אֶל הָעֵמֶק. מִהַרְתִּי אַחֲרָיו. אַךְ עֵד מְהֵרָה נֶעְלַם הָאִישׁ מֵעֵינַי. יָרֵאתִי פֶּן יַחְדּוֹר לַכְּפָר וְיִתְנַפֵּל עַל הַנָּשִׁים. עַל כֵּן הֶחְלַטְתִּי לָשׁוּב הֵנָּה, לְהוֹדִיעַ בְּהֶקְדֵּם לְאַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה, הַנִּשְׁאָרִים כַּאן, עַל הַסַּכָּנָה וּלְהָגֵן יַחַד עִמָּם עַל הַנָּשִׁים, – עָנָה אוֹגוֹטָה בְּחֶלְקַת־לָשׁוֹן.

אוֹגוֹאוּאוֹזָה נָעַץ בּוֹ מֶבָּט דּוֹמֵם. בִּנְשִׁימָה עֲצוּרָה חִכִּינוּ לְדִבְרֵי הַמְּפַקֵּד. לְבַסּוֹף פָּתַח אֶת פִּיו וְאָמַר:

– חוֹשֵׁב אֲנִי, אוֹגוֹטָה, כִּי שַׁקְרָן אַתָּה! חוֹשֵׁב אֲנִי, כִּי פַּחְדָן אַתָּה! אֶל נָכוֹן בָּרַחְתָּ מִן הַמַּעֲרָכָה עוֹד בְּרֵאשִׁית הַקְּרָב. אֲבָל הוֹכָחוֹת לְכַךְ אֵין בְּיָדִי. כַּנִּרְאֶה, שֶׁאִישׁ לֹא הִרְגִּישׁ בַּשָּׁעָה שֶׁנֶּעֱלַמְתָּ. וְעַתָּה שְׁמַע אֶת אֲשֶׁר אֲדַבֵּר אֵלֶיךָ: בְּסוֹד אַנְשֵׁי מִלְחַמְתֵּנוּ לֹא תָבוֹא עַד אִם תַּעֲשֶׂה אֵיזֶה מַעֲשֶׂה־גְבוּרָה רַב וְתוֹכִיחַ בַּעֲלִיל¹¹⁹ כִּי אָמְנָם לֹא מוּג־לֵב אַתָּה.

– אֵינֶנִּי פַּחְדָן, – עָנָה אוֹגוֹטָה. – אֱמֶת דִּבַּרְתִּי. הוּא בִּקֵּשׁ לְהוֹסִיף עוֹד דְּבַר־מָה, אֲבָל מְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה פָּנָה אֵלָיו בְּגַבּוֹ וְנִכְנַס בְּשִׂיחָה עִם נַצִ’יטִימָה. הָחְלֵט לָשׁוּב מִיָּד אֶל פּוֹקְווֹג‘. בְּקָרוֹב יָצָאנוּ מִן הָעֵמֶק וְנִגְרַרְנוּ בְּשׁוּרָה אֲרֻכָּה בַּשְּׁבִיל. לִפְנֵי כֹל צָעֲדָה פְּלֻגַּת אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה, אַחֲרֵיהֶם הָלְכוּ הַנָּשִׁים, וּבַמְּאַסֵּף הָיוּ עוֹד גְּבָרִים מְעַטִּים, לְהָגֵן עַל הַנָּשִׁים, אִם הָאוֹיֵב יִשְׂתָּעֵר פִּתְאֹם מֵעֹרֶף. צ’וֹרוֹמַנָה נָשְׂאָה אֶת חֲנִיתוֹ שֶׁל מְפַקֵּד הָאוּטִים, וְקֶלֶמַנָה – אֶת מָגִנּוֹ. דּוּמָם צָעַדְנוּ לְלֹא צְחוֹק, לְלֹא דִבְרֵי־מַהֲתַלוֹת. חָמֵשׁ אַלְמָנוֹת סָפְדוּ לְבַעֲלֵיהֶן, וְאָנוּ לֹא הֵעַזְנוּ לְהַבִּיעַ אֶת שִׂמְחָתֵנוּ. בַּחֲצִי הַלַּיְלָה יָרַדְנוּ לַנָּהָר, וְלִפְנוֹת בֹּקֶר הִגַּעְנוּ לַחוֹף הַשֵּׁנִי וְנִכְנַסְנוּ לִכְפַר פּוֹקְווֹג’. אַנְשֵׁי־הַכְּפָר נִתְאַסְּפוּ בְּהָמוֹן לִקְרָאתֵנוּ, וַאֲנַחְנוּ סִפַּרְנוּ לָהֶם עַל מִלְחַמְתֵּנוּ בָּאוּטִים.

הַקַּצִיק הַזָּקֵן הֶחֱזִיר לִי אֶת נוֹצַת־הַנֶּשֶׁר. – נִמְלַכְתִּי בְּדַעְתִּי, – אָמַר אֵלַי, – וַאֲנִי מוֹצֵא לְטוֹב, כִּי תִּמְסֹר בְּעֶצֶם יָדֶיךָ אֶת הַנּוֹצָה לְפּוֹאַנִיוּ. הֵן שְׁלָלְךָ הוּא.

בַּצָהֳרַיִם נִגַּשְׁתִּי אֶל בֵּיתָהּ וָאֶקְרָא בִּשְׁמָהּ. הִיא צִוְּתָה עָלַי לְהִכָּנֵס, אֲבָל אֲנִי הִסַּסְתִּי. מְאֹד לֹא חָפַצְתִּי לַעֲבוֹר אֶת סַף בֵּיתָהּ וְלִרְאוּת שֵׁנִית בְּעֵינַי אֶת נְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ, שֶׁעוֹרֵר בִּי בְּחִילָה וָפַחַד. אֲבָל פּוֹאַנִיוּ קָרְאָה אֵלַי שֵׁנִית וַתְּצַו עָלַי לְהִכָּנֵס, וַאֲנִי נִשְׁמַעְתִּי בְּעַל־כָּרְחִי לִפְקֻדָּתָהּ. אֵיזֶה רֵיחַ מוּזָר וּבִלְתִּי־נָעִים עָמַד בַּחֶדֶר. לְאַחַר שֶׁהִתְרַגְּלוּ עֵינַי אֶל הָאַפְלוּלִית, רָאִיתִי אֶת הַזְּקֵנָה יוֹשֶׁבֶת לְיַד הַתַּנּוּר וְנוֹעֶצֶת בִּי אֶת מֶבָּטָהּ.

– אַתָּה הִצְלַחְתָּ לָצוּד אֶת הַנֶּשֶׁר, – אָמְרָה הַזְּקֵנָה. – יָדַעְתִּי כִּי לֹא תִּכָּשֵׁל. מִיָּמַי לֹא שָׁגִיתִי בָּאָדָם. תְּנָה לִי אֶת הַנּוֹצָה.

דּוּמָם הוֹשַׁטְתִּי אֶת הַנּוֹצָה לְיָדָהּ וָאֵפֶן כְּלַפֵּי הַפֶּתַח. חָפַצְתִּי לְמַהֵר וְלָצֵאת מִכַּאן אֶל אוֹר הַשֶּׁמֶשׁ, אֲבָל הִיא נָתְנָה לִי אוֹת־פְּקֻדָּה לָשֶׁבֶת מִמּוּלָהּ, וַאֲנִי שָׁמַעְתִּי בְּקוֹלָהּ, מַחֲרִישׁ וּמִשְׁתָּאֶה לָדַעַת, מָה אֶרְאֶה וְאֶשְׁמַע עוֹד בַּחֶדֶר הַמַּחֲנִיק הָאָפֵל הַזֶּה.

פּוֹאַנִיוּ הֶחֱלִיקָה בְּרֹךְ אֶת נוֹצוֹת־הַנֶּשֶׁר הָאֲרֻכּוֹת וְאָמְרָה אֵלַי: – הַבֹּקֶר בִּקֵּר אֶצְלִי הַ“קַּצִיק” שֶׁלָּנוּ, קַצִיק־הַקַּיִץ. עָלֶיךָ דִבַּרְנוּ. אֲנִי הֶחֱרַשְׁתִּי, תָּמֵהַּ עֲלֵיהֶם: מָה רָאוּ לְדַבֵּר עַל אֹדוֹתַי. וְהַזְּקֵנָה הוֹסִיפָה לְדַבֵּר:

– אַתָּה יָדַעְתָּ לָצוּד אֶת הַנֶּשֶׁר. הוּא קָרַע אֶת בְּשַׂר־פָּנֶיךָ, וְאַתָּה הֶחֱזַקְתָּ בּוֹ, בְּכָל זֹאת, וְלֹא הוֹצֵאתָ אֶת שְׁלָלְךָ מִיָּדֶיךָ. אַחֲרֵי כֵן נִלְחַמְתָּ בָּאוּטִים, וְעַל שְׁנַיִם מֵהֶם גָּבַרְתָּ. אֶת מְפַקְּדָם הִכֵּיתָ. אַמִּיץ־לֵב אָתָּה.

– לֹא, לֹא אַמִּיץ־לֵב הִנֵּנִי, – קָרָאתִי. – רַק אֵימָה גְדוֹלָה תָּקְפָה אוֹתִי וּפַחַד נוֹרָא, לֹא יָדַעְתִּי אֶת נַפְשִׁי. לֹא יָדַעְתִּי אֶת אֲשֶׁר אֶעֱשֶׂה. וְאִם אָמְנָם נִלְחַמְתִּי בָּהֶם, הֲרֵי זֶה מִשּׁוּם שֶׁלֹּא הָיְתָה כָּל בְּרֵרָה בְּיָדִי: לֹא יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת כָּל דָּבָר אַחֵר.

הִיא לֹא שָׂמָה לֵב לִדְבָרַי אֵלֶּה, וּכְמַמְשִׁיכָה בַּמִּשְׁפָּט שֶׁהִתְחִילָה בּוֹ קֹדֶם, אָמְרָה:

– עַל כֵּן רוֹצָה אֲנִי לָבוֹא לְעֶזְרָתֶךָ. וּבְדַבְּרָהּ אָת דְּבָרֶיהָ מָרְטָה מִן הַמּוֹךְ הָרַךְ הַמְכַסֶּה אֶת עוֹר הַנֶּשֶׁר וְעָשְׂתָה מִמֶּנּוּ שְׁנֵי צְרוֹרוֹת. אַחֲרֵי כֵן מָרְטָה אֶת הַנּוֹצוֹת הַיָּפוֹת בִּזְנַב הַנֶּשֶׁר וְשָׂמָה אוֹתָן הַצִּדָּה. אָז הוֹשִׁיטָה לִי אֶחָד מִצְּרוֹרוֹת הַמּוֹךְ. – יְהֵא זֶה בְּיָדְךָ לְחָטְרֵי־תְפִלָּה, – אָמְרָה אֵלַי, – וְגַם אֶת הַנּוֹצוֹת אֶתֵּן לְךָ, לְקַשֵּׁט בָּהֶן אֶת פְּאֵר־רֹאשֶׁךָ.

הִיא קָמָה וְהֵסִיטָה¹²⁰ אֶת הַשְּׂבָכָה, הַגּוֹדֶרֶת בְּעַד פֶּתַח הַחֶדֶר הַסָּמוּךְ. קוֹל אִוְשָׁה עָלְתָה מִשָּׁם וְקוֹל־נֶפֶץ. כַּעֲבוֹר רֶגַע נִשְׁמַע קוֹל פּוֹאַנִיוּ בְּדַבְּרָהּ אֶל הַנָּחָשׁ:

– לֹא, לֹא, אַל תִּכְעַס. אֲנִי הִיא אֲמָתְךָ¹²¹ פּוֹאַנִיוּ. הִיא שָׁבָה, בְּהַחֲזִיקָה בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ אֶת הַנָּחָשׁ הָעֲנָק, וּזְנַב הַנָּחָשׁ נִגְרַר אָרְצָה. בְּקֹשִׁי הֵנִיעָה הַזְּקֵנָה אֶת רַגְלֶיהָ מִכֹּבֶד גּוּף הַנָּחָשׁ. לְבַסּוֹף יָשְׁבָה בִּמְקוֹמָהּ, לְיַד הַכִּירַיִם, וְהוֹרִידָה אֶת הַנָּחָשׁ אָרְצָה.

כַּעֲבוֹר רֶגַע נָטְלָה בְּיָדָהּ מְעַט קֶמַח וְזָרְקָה אוֹתוֹ, קֹמֶץ־קֹמֶץ, לְכָל צַד, אַחֲרֵי כֵן פָּתְחָה בְּשִׁיר עָגוּם־עָגוּם, שֶׁנִּשְׁמַע כְּקוֹל יְבָבָה וְהֶעֱבִיר צְמַרְמֹרֶת בִּבְשָׂרִי. אָז לָקְחָה אֶת אֲגֻדַּת נוֹצוֹת־הַנֶּשֶׁר וְלִטְּפָה בָּהֶן אֶת רֹאשׁ הַנָּחָשׁ. הַנָּחָשׁ רָבַץ לִבְלִי־נוֹעַ; אֶפְשָׁר הָיָה לְשַׁעֵר כִּי לִטּוּף זֶה גּוֹרֵם לוֹ עֹנֶג. הַזְּקֵנָה מִלְמְלָה דְבַר־מָה, כְּמִין הַשְׁבָּעָה, הוֹשִׁיטָה לִי אֶת הַנּוֹצוֹת וְאָמְרָה:

– עַכְשָׁו יָכוֹל אַתָּה לָלֶכֶת. מַה שֶּׁרָאוּ עֵינֶיךָ כַּאן תּוּכַל לְסַפֵּר רַק לְנַצִ’יטִימָה ולְחַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ וּלְשׁוּם אִישׁ מִלְּבַדָּם. אֶת הַטֶּכֶס הָזָה עָרַכְתִּי זֶה עַתָּה לְמַעַנְךָ, בְּהַסְכָּמַת הַ“קַּצִיק” שֶׁלָּנוּ. בְּדֶרֶךְ כְּלָל נָהוּג לַעֲרֹךְ אֶת הַטֶּכֶס רַק לִכְבוֹד אַנְשֵׁי־מִלְחָמָה מְבֻגָּרִים, אֲבָל הָיָה בְּחֶפְצִי לִגְמֹל¹²² לְךָ עַל הַטּוֹבוֹת שֶׁעָשִׂיתָ עִמָּדִי וְעִם תּוֹשָׁבֵי פּוֹקְווֹג'. – פּוֹאַנִיוּ, רַב מְאֹד חַסְדֵּךְ אֵלַי, – אָמַרְתִּי, בְּהַחֲזִיקִי בְּיָדִי הָאַחַת אֶת הַנּוֹצוֹת, וּבַיָּד הַשְּׁנִיָּה אֶת הַמּוֹךְ.

הִיא לֹא הוֹסִיפָה לְדַבֵּר, וַאֲנִי קַמְתִּי – וָאֵפֶן לַפֶּתַח. יָצָאתִי אֶת הַבַּיִת. עָבַרְתִּי אֶת הַכִּכָּר וָאֶמְצָא שָׁם אֶת צ’וֹרוֹמַנָה. בְּשִׂמְחַת־נִצָּחוֹן הֶרְאֵיתִי לָהּ אֶת מַתְּנַת פּוֹאַנִיוּ. – מוֹךְ שֶׁל־תְּפִלָּה וְנוֹצוֹת־מִלְחָמָה! – קָרְאָה הַנַּעֲרָה. – מִנַּיִן אֵלֶּה לָךְ?> – אֵלֶּה נוֹצוֹת הַנֶּשֶׁר שֶׁתָּפַשְׂתִּי. פּוֹאַנִיוּ נָתְנָה אוֹתָן לִי. בְּלִבִּי נִכְסַפְתִּי לְסַפֵּר לָהּ אֶת כָּל אֲשֶׁר רָאִיתִי וְשָׁמַעְתִּי בִּמְעוֹן־הַתַּעֲלוּמָה שֶׁל הַזְּקֵנָה. אֲבָל זָכַרְתִּי אֶת מִצְוַת פּוֹאַנִיוּ וְהֶחֱרַשְׁתִּי. רַק אָמַרְתִּי לְצ’וֹרוֹמַנָה, כִּי יֵשׁ בְּחֶפְצִי לְחַבֵּר אֶת הַנּוֹצוֹת הָאֵלֶּה אֶל מִצְנַפְתִּי, וְהִיא קִבְּלָה עַל עַצְמָהּ אֶת מְלֶאכֶת הַתְּפִירָה. הִיא וְקֶלֶמַנָה עָשׂוּ יַחַד בַּמְּלָאכָה, וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי בָּהֶן וְהִקְשַׁבְתִּי אֶל שִׁירָתָן הַחֲרִישִׁית. יוֹם מְאֻשָּׁר מִכָּל יָמִים הָיָה הַיּוֹם הַהוּא בִּשְׁבִילִי.

בָּעֶרֶב, כְּשֶׁהָיִיתִי לְבַדִּי עִם נַצִ’יטִימָה, סִפַּרְתִּי לוֹ אֶת כָּל אֲשֶׁר שָׁמַעְתִּי מִפִּי פּוֹאַנִיוּ. וְאַף הוּא יָעַץ לִי לִשְׁמוֹר אֶת הַדְּבָרִים בְּלִבִּי. רַבִּים הָיוּ אוֹיְבַי בַּכְּפָר, וְלֹא כְּדַאי הָיָה, לְדַעַת נַצִ’יטִימָה, לְעוֹרֵר בָּהֶם קִנְאָה יְתֵרָה.

הַחֹרֶף קָרַב לָבוֹא. יוֹם יוֹם הַיְינוּ נוֹסְעִים שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אֲנִי, אָחִי וְנַצִ’יטִימָה, הַיַּעְרָה, לְהָבִיא עֵצִים לִימוֹת הַחֹרֶף הַקָּרִים. גַּם שְׁכֵנֵינוּ וִידִידֵינוּ הָיוּ יוֹצְאִים אִתָּנוּ תָּמִיד לִמְלָאכָה זוֹ, וְהָיִינוּ נוֹהֲגִים לָקַחַת נֶשֶׁק אִתָּנוּ, כִּי בְּטוּחִים הָיִינוּ, שֶׁהָאוּטִים אוֹרְבִים לָנוּ וְהֵם מְחַכִּים לְשַׁעַת־הַכֹּשֶר, לִנְקֹם בָּנוּ נִקְמַת מְפַקְּדָם. עוֹד לֹא הִסְפַּקְנוּ לְהָכִין עֵצִים אַף לְמַחֲצִית הַחֹרֶף, וְהִנֵּה הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ שְׁנֵי רָצִים מִן הַכְּפָר סַנְטָה קְלַרָה. הֵם עָמְדוּ בַּכִּכָּר הַדְּרוֹמִית וְשָׁאֲלוּ לִמְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּנוּ. אוֹגוֹאוּאוֹזָה יָצָא אֲלֵיהֶם וְהֵם סִפְּרוּ לוֹ אֶת הַחֲדָשָׁה:

שִׁבְטֵי הַנַּוַּחִים, הָאַפַּשִׁים, הָאוּטִים וְהַקּוֹמַנְצִ’ים כָּרְתוּ בְּרִית יַחַד וְנִדְבְּרוּ לְהַשְׁמִיד אֶת כֻּלָּנוּ, אֶת עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה, מֵעַל פְּנֵי הָאָרֶץ. אֲנִי וְ“כֵף־בּוֹדֵד”, שְׁנֵינוּ, הֵבַנּוּ, כִּי עֲתִידִים אָנוּ לְהִלָּחֵם בַּנַּוַּחִים, בְּנֵי שִׁבְטֵנוּ, וְהַמַּחֲשָׁבָה הַזֹּאת מִלְאָה אֶת לִבֵּנוּ יֵאוּשׁ.

חֲרָדָה אָחֲזָה אֶת תּוֹשָׁבֵי פּוֹקְווֹג' וּשְׁאָר הַכְּפָרִים, הַיּוֹשְׁבִים לְאֹרֶךְ הַנָּהָר רִיוֹ גְרַנְדֶה. מְדֻכָּאִים הָיוּ כֻּלָּם. יָדֹעַ יָדְעוּ, כִּי כָל שָׁעָה צְפוּיִים הֵם לַהִתְנַפְּלוּת הָאוֹיֵב. אוּלָם יוֹם רָדַף יוֹם, וּפְנֵי הָאוֹיֵב טֶרֶם נִרְאוּ. לְבַסּוֹף בָּא הַחֹרֶף. שֶׁלֶג כָּבֵד נָפַל בֶּהָרִים. עַתָּה בְּטוּחִים הָיִינוּ כִּי הַנַּוַּחִים לֹא יוּכְלוּ לַעֲבוֹר אֶת רֶכֶס הֶהָרִים. צְבָאִים, יַחְמוּרִים וְתַרְנְגֹלֵי־הֹדּוּ יָרְדוּ מִן הֶהָרִים לָעֵמֶק, וְיוֹם יוֹם, כִּמְעָט, הָיִינוּ יוֹצְאִים לַצַּיִד.

אִם כִּי הַקֹּר גָּבַר, הָיִינוּ מוֹסִיפִים לִנְסוֹעַ הַיַּעְרָה, עַד שֶׁהִצְטַיַּדְנוּ בַּעֲצֵי־הַסָּקָה לְכָל הַחֹרֶף. חָדְשֵׁי־הַחֹרֶף עָבְרוּ בְּשָׁלוֹם. הָאֲנָשִׁים הִתְעוֹדְדוּ וְהַשִּׂמְחָה הָיְתָה שׁוּב בִּמְעוֹנָם. אוּלָם עִם בּוֹא הָאָבִיב, שָׁבָה הַחֲרָדָה לְפַעֵם אֶת הַלְּבָבוֹת. כְּשֶׁהִגִּיעָה עֵת הַזְּרִיעָה, הָיִינוּ יוֹצְאִים לַשָּׂדֶה, אִישׁ אִישׁ בְּתוֹרוֹ. אֵלֶּה עָבְדוּ וְאֵלֶּה נִשְׁאֲרוּ לִשְׁמוֹר עַל הַכְּפָר, וְהַנָּשִׁים עָבְדוּ עֲבוֹדַת־גְּבָרִים, כְּדֵי לְמַלֵּא אֶת הָעֲבוֹדָה בִּזְמַנָּהּ. עֶרֶב־עֶרֶב לִפְנֵי הַשְּׁקִיעָה הָיָה מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּנוּ קוֹבֵעַ אֲנָשִׁים־לִשְׁמִירָה, לְמָחֳרָת. שָׁלשׁ פְּלֻגּוֹת, עֶשְׂרִים אִישׁ הַפְּלֻגָּה, הָיוּ יוֹצְאִים אֶל מִצָּפוֹן לַכְּפָר, וְכֵן דָּרוֹמָה וּמִזְרָחָה, וְהָיוּ מִסְתַּתְּרִים בַּמַּאֲרָב, לִשְׁמוֹר עַל הָאֲנָשִׁים הָעוֹבְדִים בַּשָּׂדוֹת.

עֵת הַזְּרִיעָה קָרְבָה אֶל קִצָּה, וְהִנֵּה נוֹדַע לָנוּ, כִּי מַחֲנֵה נַוַּחִים פָּשַׁט עַל אַנְשֵׁי הַכְּפָר סַנְטָה קְלַרָה, בִּהְיוֹתָם בַּשָּׂדֶה, וְרַבִּים מֵהֶם נֶהֱרָגוּ. בְּמֶשֶׁךְ הַזְּמָן הַזֶּה הָיִינוּ אֲנִי, אָחִי ונַצִ’יטִימָה שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּמִּשְׁמָר. אוֹגוֹאוּאוֹזָה מִנָּה אוֹתָנוּ בַּפַּעַם הָרְבִיעִית, בְּאָמְרוֹ, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ, יַעֲמֹד בְּרֹאשׁ פְּלֻגָּתֵנוּ וְיִנְהַג אוֹתָהּ צָפוֹנָה.

אוֹתוֹ עֶרֶב הִקְדַּמְנוּ לַעֲלוֹת עַל מִשְׁכָּבֵינוּ, וְקַמְנוּ זְמָן רַב לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר. קֶלֶמַנָה הֵכִינָה לָנוּ פַּת שַׁחֲרִית וַנֹּאכַל לְשָׂבְעֵנוּ. הַחֹשֶׁךְ הָיָה פָּרוּשׁ עֲדַיִן עַל פְּנֵי הָאָרֶץ, כְּשֶׁאָחַזְנוּ בַּנֶּשֶׁק וַנֵּרֶד לַכִּכָּר. כַּאן פָּקַד אוֹגוֹאוּאוֹזָה אֶת אַנְשֵׁי פְּלֻגָּתוֹ. עָמַדְנוּ בַּשּׁוּרָה. תִּשְׁעָה־עָשָׂר אִישׁ הָיִינוּ וּבְמִסְפָּר זֶה נִכְלַל גַּם הַמְפַקֵּד בְּעַצְמוֹ. חָסֵר הָיָה עוֹד אִישׁ.

– מִי הֶחָסֵר? – שָׁאֵל הַמְפַקֵּד. – אוֹגוֹטָה! – עָנָה אֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה. – חֶה! כְּמוּבָן! – קָרָא הַמְפַקֵּד. – נֵלֵךְ בִּלְעָדָיו, – אָמַר אֶחָד מֵאִתָּנוּ. – כֵּן, בַּאֲנָשִׁים כָּמוֹהוּ אֵין לָנוּ צֹרֶךְ! – נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת. – לֹא, כִּי הָלֹךְ יֵלֵךְ אִתָּנוּ! לְכוּ וַהֲבִיאוּהוּ מִיָּד לְכַאן! – קָרָא הַמְפַקֵּד בְּזַעַף. אוּלָם אוֹתוֹ רֶגַע נִרְאוּ פְּנֵי אוֹגוֹטָה. הוּא צָעַד לְאַט־לְאַט, כְּמוֹ בְּלִי חֵשֶׁק. הַמְפַקֵּד גָּעַר בּוֹ עַל הָאִחוּר וַיִּנְהַג אֶת פְּלֻגָּתֵנוּ לַמִּשְׁמָר.

מְקוֹם מִשְׁמָרֵנוּ הָיָה בָּ“רָמָה הַשְּׁחוֹרָה”. הַשֶּׁמֶשׁ עָלָה כְּבָר, בְּשָׁעָה שֶׁעָלִינוּ אֶל הָרָמָה. מִכַּאן רָאִינוּ כִּי אַנְשֵׁי הַפְּלֻגָּה הַדְּרוֹמִית עָלוּ כְּבָר בָּהָר, בִּקְצֵה הַבִּקְעָה הַשֵּׁנִי. הַפְּלֻגָּה הַשְּׁלִישִׁית הִסְתַּתְּרָה בֵּין שִׂיחֵי־עֵץ־הַתָּרְנִית, הַמְּכַסִּים אֶת הַגְּבָעוֹת מִמִּזְרָח. הַבֹּקֶר הָיָה חַם, לְלֹא רוּחַ. כָּל פְּלֻגַּת־אוֹיֵב לֹא נִרְאֲתָה, אֲבָל אֲנַחְנוּ יָדַעְנוּ, כִּי הֵם מְשׁוֹטְטִים בַּסְּבִיבָה. בְּעוֹד זְמַן־מָה, בְּעוֹד הַשֶּׁמֶשׁ עוֹמֵד בְּשִׁפּוּלֵי¹²³ הַשָּׁמַיִם, רָאִינוּ אֶת הַנָּשִׁים וְהַגְּבָרִים שֶׁבַּכְּפָר, יוֹצְאִים לַשָּׂדוֹת. מֵרָחוֹק רָאִיתִי כִּי בְּחֶלְקָתֵנוּ עוֹבְדוֹת קֶלֶמַנָה וְצ’וֹרוֹמַנָה. הֵן שָׁתְלוּ תִּירָס וּמִלְּאוּ אֶת עֲבוֹדָתֵנוּ, בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁאֲנַחְנוּ, הַגְּבָרִים, אֲנוּסִים הָיִינוּ לָשֶׁבֶת בְּטֵלִים. בְּאֵיזוֹ שִׂמְחָה הָיִינוּ הוֹלְכִים לַעֲבוֹדָה, לוּלֵא הַסַּכָּנָה שֶׁרִחֲפָה עַל רֹאשׁ בְּנֵי עַמִּי, בְּנֵי טֶוָה, שֶׁהָיוּ צְפוּיִים לְהִתְנַפְּלוּת הַנַּוַּחִים, – בְּנֵי עַמִּי אַף הֵם. עֶצֶב תָּקַף אוֹתִי. אֲנִי וְאָחִי יָשַׁבְנוּ מִן הַצַּד, בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים מִשְּׁאָר אַנְשֵׁי הַצָּבָא. אֲנִי הִתְכּוֹפַפְתִּי אֵלָיו וְאָמַרְתִּי בִּלְשׁוֹן הַנַּוַּחִים: – לוּ יָדַעְתָּ, אָחִי, מַה כָּבֵד עָלַי לִבִּי הַיּוֹם! שִׁבְטֵנוּ, שֵׁבֶט אֲבוֹתֵינוּ, מִתְנַפֵּל בְּלֹא רַחֲמִים עַל בְּנֵי־טֶוָה הַטּוֹבִים, אוֹהֲבֵי הַשָּׁלוֹם! עָלֵינוּ לָשִׂים קֵץ לַשִּׂנְאָה הַזֹּאת!

– כֵּן, אָחִי! אֲבָל נָקֵל מִזֶּה לְהַטּוֹת לְאָחוֹר אֶת זֶרֶם הַנָּהָר הָעוֹבֵר כָּאן לְעֵינֵינוּ, – עָנָה אָחִי בְּתוּגָה.

וּפִתְאֹם שָׁמַעְתִּי מֵאַחֲרֵי גַבִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל אוֹגוֹטָה: – גְּשׁוּ הֵנָּה וּשְׁמָעוּ! הַשְּׁנֵים הָאֵלֶּה מְדַבְּרִים זֶה עִם זֶה בִּלְשׁוֹן הַנַּוַּחִים. אֵין זֹאת כִּי מְזִמָּה רָעָה הֵם זוֹמְמִים עָלֵינוּ.

אֵינִי יוֹדֵעַ, מֶה הָיִיתִי עוֹנֶה לוֹ, אִלְמָלֵא שָׁמַעְנוּ בְּרֶגַע זֶה אֵת קוֹלוֹ הֶחָרֵד שֶׁל נַצִ’יטִימָה: – הַבִּיטוּ! מִשְׁמַר־הַדָּרוֹם הִרְגִּישׁ בָּאוֹיֵב! כְּרֶגַע קָפַצְנוּ מִמְּקוֹמֵנוּ, וְאָמְנָם, בַּשְּׁבִילִים הַמּוֹלִיכִים אֶל הַבִּקְעָה רָצוּ אַנְשֵׁי־צָבָאנוּ וְנִפְנְפוּ בִּשְׂמִיכוֹת לְעֵבֶר הַכְּפָר, וְהָאֲנָשִׁים שֶׁעָבְדוּ בַּשָּׂדוֹת הִרְגִּישׁוּ בָּאוֹת הַזֶּה וַיְמַהֲרוּ הַבַּיְתָה לַכְּפָר. גַּם מִן הַגְּבָעוֹת אֲשֶׁר מִמִּזְרָח יָרְדוּ אַנְשֵׁי הַפְּלֻגָּה הַשְּׁלִישִׁית. הֵבַנּוּ, כִּי הָאוֹיֵב בָּא מִצַּד דְּרוֹמִית־מִזְרָחִית, לְאֹרֶךְ נַחַל פּוֹקְווֹג', שֶׁאֵינוֹ נִרְאֶה מִן הָרָמָה.

– נָשֵׁינוּ, טַפֵּנוּ! – קָרָא מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּנוּ. – הַאֻמְנָם לֹא נַסְפִּיק לְהַצִּיל אוֹתָם? קָדִימָה, בָּנַי, בְּנֵי טֶוָה, אַמִּיצֵי־הַלֵּב! אַחֲרַי! – וְאוֹגוֹאוּאוֹזָה פָּנָה הָרִאשׁוֹן לָרֶדֶת אֶל הַבִּקְעָה.

 

ט. מוֹעֲצַת־הַסְּתָרִים, הַפַּטוּאַבּוּ, קוֹבַעַת אֶת יוֹם־הַדִּין    🔗

עַתָּה עָמַדְתִּי בִּפְנֵי נִסָּיוֹן קָשֶׁה. שָׁם, עַל שְׂדוֹת פּוֹקְווֹג' עָלַי לְהִפָּגֵשׁ עִם עַמִּי, עַם אֲבוֹתַי, עִם הַנַּוַּחִים. יָדַעְתִּי כִּי בְּמַחֲנֵה הַנַּוַּחִים יִהְיוּ אוּלַי אֲנָשִׁים קְרוֹבִים לִי. אֲנִי נִגְרַרְתִּי בְּעִקְבוֹת נַצִ’יטִימָה, הַהוֹלֵךְ צַעַד בְּצַעַד עִם מְפַקְּדֵנוּ אוֹגוֹאוּאוֹזָה, וְחָשַׁבְתִּי אֶת מַחְשְׁבוֹתַי הָעֲצוּבוֹת. הַאוּכַל לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמִּי? לֹא! הַאוּכַל לִבְגֹד בִּבְנִי־טֶוָה הַטּוֹבִים וְהַיְשָׁרִים – לִבְגֹד בְּקֶלֶמַנָה וּבְנַצִ’יטִימָה, שֶׁהָיוּ לָנוּ, לִי וּלְאָחִי, כְּאָב וָאֵם, – בְּצ’וֹרוֹמַנָה, כַּלָּתִי הָאֲהוּבָה, – בְּכָל הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה שֶׁיָּקְרוּ לְלִבִּי כָּל־כַּךְ? – לֹא, בְּשׁוּם אֹפֶן. מָה אֶעֱשֶׂה, אֵפוֹא? – כַּךְ שָׁאַלְתִּי אֶת נַפְשִׁי בְּלִי הֶרֶף וְלֹא יָדַעְתִּי לִמְצֹא תְּשׁוּבָה.

הָיִיתִי כְּהוֹזֶה¹²⁴, כְּחוֹלֶה חֲסַר־הַכָּרָה. הַרְגָּשָׁה בִּלְתִּי בְּרוּרָה הָיְתָה בְּלִבִּי, כִּי הוֹלֵךְ אֲנִי בְּעִקְבוֹת נַצִ’יטִימָה, קָרוֹב אֵלָיו, וְאָחִי רָץ עַל יָדִי. יָרַדְנוּ מִן הָרָמָה וְעָבַרְנוּ אֶת שְׂדוֹת פּוֹקְווֹג' לְרָחְבָּם. פִּתְאֹם שַׂמְתִּי לִבִּי וָאֶרְאֶה, כִּי פּוֹנִים אָנוּ לֹא אֶל הַכְּפָר, כִּי אִם מִזְרָחָה לוֹ, וּלְשָׁם רָצִים גַּם אַנְשֵׁי הַפְּלֻגָּה הַדְּרוֹמִית, שֶׁיָּרְדָה מִן הָהָר.

מִתְּחִלָּה לֹא תָּפַסְתִּי אֶת הָעִנְיָן, אֶלָּא שֶׁמִּיָּד נִתְבָּרֵר לִי: חָפַצְנוּ לְהַצִּיל אֶת סוּסֵינוּ. כְּשֶׁהִגִּיעַ הָאָבִיב, וְאֵימַת הַנַּוַּחִים הָיְתָה עָלֵינוּ, הִתְחַלְנוּ לְהָנִיס אֶת הַסּוּסִים לְעֵת־הַלַּיְלָה לַכְּפָר, וְלַבְּקָרִים הָיוּ הַיְלָדִים מוֹצִיאִים אוֹתָם לַמִּרְעֶה, בְּהַשְׁגָּחַת שְׁלשָׁה אֲנָשִׁים מְבֻגָּרִים. הַבֹּקֶר הוֹלִיכוּ הָרוֹעִים אֵת הַסּוּסִים מִזְרָחָה לַכְּפָר, וְעַכְשָׁו נִסּוּ לְהָשִׁיב אוֹתָם הַבַּיְתָה, בְּעֶזְרַת פְּלֻגַּת־הַמִּשְׁמָר הַמִּזְרָחִית.

הִתְאַחַדְנוּ עִם הַפְּלֻגָּה הַדְּרוֹמִית וַנְּמַהֵר לְהַקִּיף אֶת עֵדֶר הַסּוּסִים, וְהִנֵּה הוֹפִיעוּ הַנַּוַּחִים. כְּמֵאָה אִישׁ הָיוּ. הֵם נִשְׂאוּ בִּמְהִירוּת לִקְרָאתֵנוּ, וְשׁוּב שָׁמַעְתִּי אֶת שִׁירָתָם הַפְּרָאִית שֶׁל לוֹחֲמֵי־הָעֲרָבוֹת. שֶׁבַע שָׁנִים עָבְרוּ מֵאָז שָׁמַעְתִּי בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת. לְפָנִים אָהַבְתִּי אֶת הַשִּׁירִים הָאֵלֶּה, עַכְשָׁו הֵעִירוּ בִּי רֶגֶשׁ זְוָעָה וְגֹעַל־נֶפֶשׁ.

בֵּינָתַיִם טָרְחוּ הָרוֹעִים וְאַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָר לְהָנִיס אֶת עֵדֶר הַסּוּסִים לְצַד הַכְּפָר, וַאֲנַחְנוּ רַצְנוּ לִקְרָאתָם בִּשְׁבִיל לִגְדּוֹר בְּעַד הִתְנַפְּלוּת הַנַּוַּחִים הַמִּתְקָרְבִים. אוּלָם מֵרֹאשׁ בָּרוּר הָיָה לָנוּ, כִּי לֹא נַסְפִּיק לְהַגִּיעַ לַמָּקוֹם בְּעוֹד מוֹעֵד¹²⁵. עוֹד הָיְתָה לְפָנֵינוּ דֶרֶךְ שֶׁל כַּמָּה מֵאוֹת צְעָדִים, בְּשָׁעָה שֶׁהַנַּוַּחִים הִדְבִּיקוּ¹²⁶ אֶת הָעֵדֶר. הֵם צָרְחוּ וְשָׁרוּ, נִפְנְפוּ בַּשְּׂמִיכוֹת וְיָרוּ בָּרוֹעִים וּבְאַנְשֵׁי־הַמִּשְׁמָר, וּבוֹ בַּזְּמָן הִקִּיפוּ אֶת הָעֵדֶר. נִרְאֶה הָיָה, שֶׁהֵם מְמַהֲרִים לְהוֹלִיךְ אֶת הַסּוּסִים עִמָּם, בְּטֶרֶם נַסְפִּיק לָבוֹא לְעֶזְרָה.

אֲבָל לֹא קַל הָיָה לְהוֹלִיךְ אֶת הַסּוּסִים. בַּזְּמָן הָאַחֲרוֹן הָיוּ סוּסֵינוּ מְבַלִּים אֶת הַלֵּילוֹת בָּאֻרְווֹת וְהָיוּ רוֹעִים רַק בַּיּוֹם בִּלְבַד, וּבַחֹדֶשׁ הָאַחֲרוֹן רָזוּ מְאֹד. חַלָּשִׁים הָיוּ וָלֹא יָכְלוּ לָרוּץ, וְרַבִּים מֵהֶם פִּגְּרוּ וְקָפְצוּ לְבֵין הַשִּׂיחִים, כִּשְׁפַנִּים, עַד שֶׁהַנַּוַּחִים הָיוּ נֶאֱלָצִים לַחֲזֹר אֲלֵיהֶם וְלִדְפֹּק בָּהֶם. לְבַסּוֹף קָרַבְנוּ אֶל הָאוֹיֵב וַאֲנָשֵׁינוּ פָּתְחוּ בִּירִיּוֹת. אֲנִי הֲרִימוֹתִי אֶת רוֹבִי, כִּוַּנְתִּי אוֹתוֹ אֶל מוּל אַחַד הַנַּוַּחִים, אֲבָל הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי לֹא אוּכַל לִשְׁלֹחַ בּוֹ אֶת הַכַּדּוּר.

הֵעַפְתִּי מַבָּט אֵל אָחִי וְרָאִיתִי, שֶׁהוּא הוֹרִיד אֶת קַשְׁתּוֹ. אָז קָרָאתִי בִּלְשׁוֹן הַנַּוַּחִים: – יְדִידַי! אַל תִּגְזְלוּ אֶת הַסּוּסִים, אַל נָא תַּעֲשׂוּ רָעָה לִבְנֵי טֶוָה, הָנִיחוּ לָהֶם וְשׁוּבוּ בְּשָׁלוֹם לִמְקוֹמְכֶם!

זְמָן רַב קָרָאתִי כַּךְ בְּקוֹל רָם, וּבְסַעֲרַת־לִבִּי שָׁכַחְתִּי כִּי הָרַעַשׁ אֲשֶׁר מִסָּבִיב וְשַׁעֲטַת רַגְלֵי הַסּוּסִים מַחֲרִישִׁים אֶת קוֹלִי. שְׁלשָׁה פָּרָשִׁים מִן הַנַּוַּחִים נֶעֶצְרוּ וּפִגְּרוּ מֵאַחֲרֵי מַחֲנָם, כִּי בִּקְּשׁוּ לְהָנִיס עִמָּם סוּס אֶחָד שֶׁנִּשְׁתַּמֵּט מִן הָעֵדֶר. אֶחָד מֵהֶם הִבִּיט סְבִיבוֹ וּמָשַׁךְ בְּמֵיתָר קַשְׁתּוֹ. מִיָּד הִכַּרְתִּיו: זֶה הָיָה “נֵץ־לָבָן”, אָחִיהָ הַצָּעִיר שֶׁל אִמִּי הַמֵּתָה, עָלֶיהָ הַשָּׁלוֹם. הֲרִימוֹתִי אֶת רוֹבִי לְמַעְלָה וְהִתְחַלְתִּי לְהָנִיף בּוֹ, כְּדֵי לְעוֹרֵר אֵלַי אֶת תְּשׂוּמַת לִבּוֹ. קָרָאתִי בְּקוֹל גָּדוֹל, כִּנִּיתִי אוֹתוֹ בִּשְׁמוֹ, רַצְתִּי לִקְרָאתוֹ, אֲבָל הוּא גַם לֹא הִבִּיט לְעֶבְרִי, יָרָה בְּקַשְׁתּוֹ וַיִּדְהַר לְנַפְשׁוֹ.

– דּוֹדֵנוּ הוּא! – קָרָא אָחִי. – דּוֹדֵנוּ “נֵץ לָבָן”, הוֹי, לוּ יָכֹלְנוּ לָבוֹא עִמּוֹ בִּדְבָרִים.

וַמְפּוּס וְדוֹדוֹ “נֵץ לָבָן” (וַמְפּוּס מֵנִיף אֶת רוֹבֵהוּ לְעוֹרֵר אֶת תְּשׂוּמַת־לֵב דוֹדוֹ)

וְהַנַּוַּחִים הֶחְלִיטוּ בֵּינָתַיִם לְהַרְפּוֹת מִן הַסּוּסִים הַמִּשְׁתַּמְּטִים. הֵם הֵנִיסוּ אֶת הָעֵדֶר אֶל הֶהָרִים, וּבְנֵי־טֶוָה לִוּוּ אוֹתָם בְּמֶבָּט עָצוּב, בְּהַעֲלוֹתָם עַל לִבָּם, כִּי עַתָּה יִצְטָרְכוּ לָשֵׂאת עַל גַּבָּם אֶת הָעֵצִים מִן הַיַּעַר, כִּי לֹא נוֹתְרוּ עוֹד סוּסִים בַּכְּפָר. אוֹגוֹאוּאוֹזָה צִוָּה עָלֵינוּ לֶאֱסוֹף אֶת חֲלָלֵינוּ וּפְצוּעֵינוּ. אַךְ הִנֵּה נִגַּשׁ אֵלָיו אוֹגוֹטָה בִּמְרוּצָה וְקָרָא:

– הַמְפַקֵּד, שְׁמָעֵנִי נָא!

וּבְהַצְבִּיעוֹ עָלַי וְעַל אָחִי, הוֹסִיף: – מְבַקֵּשׁ אֲנִי רְשׁוּת מִיָּדְךָ, לְהָמִית אֶת הַשְּׁנַיִם הָאֵלֶּה! בּוֹגְדִים הֵמָּה! הֵם מֵאֲנוּ לְהִלָּחֵם בְּאוֹיְבֵינוּ. בְּעֵינֵינוּ רָאִינוּ אֶת אֲשֶׁר עָשָׂה וַמְפּוּס: הוּא קָרָא אֶל קְרוֹבוֹ הַנַּוַּח, כִּי לֹא יָחוּס עָלֵינוּ! הוּא הֵנִיף בְּרוֹבֵהוּ וְדִבֵּר עַל לֵב הַנַּוַּח, כִּי יַשְׁמִיד אֶת כֻּלָּנוּ! בְּעֵינַי רָאִיתִי זֹאת, וְלֹא אֲנִי בִּלְבַד הָיִיתִי עַד לְכַךְ!

– שֶׁקֶר הַדָּבָר! – קָרָא נַצִ’יטִימָה, – בְּנִי לֹא יַעֲשֶׂה כַּדָּבָר הַזֶּה! – וְאַתָּה, אוֹגוֹטָה… מֶה עָשִׂיתָ בִּשְׁעַת הַקְּרָב? – שָׁאַל פּוֹטוֹשָׁה. – רָאִיתִי אוֹתְךָ מְפַגֵּר וְנֶחְבָּא אֶל הַשִּׂיחִים.

– אָמְנָם כֵּן, נֶחְבֵּאתִי, כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְהִלָּחֵם. מֵיתַר קַשְׁתִּי נִתַּק, – עָנָה אוֹגוֹטָה, בַּהֲרִימוֹ אֶת הַקֶּשֶׁת, כִּי יִרְאוּ הַכֹּל אֶת הַמֵּיתָר הַקָּרוּעַ.

– וְאוּלַי בְּעֶצֶם יָדְךָ חָתַכְתָּ אוֹתוֹ? – הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ כִּי נִתַּק. וּמִמְּךָ, הַמְפַקֵּד, אֲבַקֵּשׁ: תְּנָה לָנוּ אֶת הַבּוֹגְדִים הָאֵלֶּה וּנְמִיתֵם!

הַמְפַקֵּד פָּנָה אֵלַי:

– וְאַתָּה, וַמְפּוּס, מַה בְּפִיךָ? מֻקָּפִים הָיִינוּ אַנְשֵׁי־מִלְחָמָה וְנָשִׁים שֶׁבָּאוּ בִּמְרוּצָה מִן הַכְּפָר. הִרְגַּשְׁתִּי, כִּי רַבִּים מֵהֶם מַבִּיטִים בְּשִׂנְאָה עָלַי וְעַל אָחִי. – הַמְפַקֵּד! – אָמַרְתִּי, – אֱמֶת הִיא, כִּי לֹא יָרִינוּ בַּשּׁוֹדְדִים הָאֵלֶּה, כִּי דָמָם זוֹרֵם בְּעוֹרְקֵינוּ. נִסִּיתִי לִירוֹת, אַךְ יָדִי לֹא נִשְׁמְעָה לִי. אָז הֲרִימוֹתִי קוֹלִי וָאֶקְרָא: "יְדִידַי! אַל תִּגְזְלוּ אֶת הַסּוּסִים! אַל תָּרֵעוּ לִבְנֵי טֶוָה! אֶחָד מֵהֶם הִכַּרְתִּי. זֶה הָיָה “נֵץ לָבָן”, דּוֹדֵנוּ, אֲחִי אִמֵּנוּ. אֲנִי הֲנִיפוֹתִי בְּרוֹבִי, לִמְשׁוֹךְ אֵלַי אֶת תְּשׂוּמֶת־לִבּוֹ, גַּם רַצְתִּי אֵלָיו וְהִתְחַנַּנְתִּי, כִּי יַנִּיחַ לָנוּ, אֲבָל הוּא לֹא רָאַנִי, וְאִם רָאָה, וַדַּאי שֶׁלֹּא הִכִּירַנִי…

– הִנֵּה כִּי כֵן! – קָרָא אוֹגוֹטָה, – הֲלֹא שְׁמַעְתֶּם! הוּא בְּעַצְמוֹ מֵעִיד, כִּי סֵרַב לִירוֹת, וְעַתָּה, הַמְפַקֵּד, תְּנָה לָנוּ וְנַהֲרֹג אֶת וַמְפּוּס וְאֶת אָחִיו הַבּוֹגֵד. – כֵּן! נָמִית אֶת הַנַּוַּחִים! לְבוֹגְדִים מִקְלָט נָתַנּוּ! – נִשְׁמְעוּ קוֹלוֹת בֶּהָמוֹן. וַאֲנִי רָאִיתִי כִּי רַבִּים

מִן הָאֲנָשִׁים שֶׁחָשַׁבְתִּי אוֹתָם לִידִידַי, מַבִּיטִים בְּאֵיבָה אֵלַי.

– לֹא! תְּחִלָּה יִהְיֶה עֲלֵיכֶם לְהָמִית אוֹתִי, – קָרָא נַצִ’יטִימָה. – וְגַם אוֹתִי! וְגַם אוֹתִי! – תָּמְכוּ בּוֹ קוּטוֹבָה וּפּוֹטוֹשָׁה. קֶלֶמַנָה, צ’וֹרוֹמַנָה וְעִמָּהֶן עוֹד נָשִׁים אֲחֵרוֹת מִהֲרוּ אֵלֵינוּ. אָז פֶּתַח פִּיו הַ“קַּצִיק” שֶׁלָּנוּ, “קַצִיק־הַקַּיִץ” הַזָּקֵן.

– הַסּוּ! – פָּקַד. –

כֻּלְּכֶם יוֹדְעִים יָפֶה, כִּי רַק חֲבֵרִי הַפַּטוּאַבּוּ, הֵם הַמַּחְלִיטִים בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה, וְהֵם אֲשֶׁר יֹאמְרוּ, מַה נַּעֲשֶׂה לִשְׁנֵי הַבַּחוּרִים הָאֵלֶּה. מִקֵּץ חֲמִשָּׁה יָמִים נִתְאַסֵּף בַּקִּיוָה הַדְּרוֹמִית, נָדוֹן בִּשְׁאֵלָה זוֹ וְנוֹצִיא פְּסַק־דִּין.

אִישׁ לֹא הֵעֵז לְהִתְנַגֵּד לַקַּצִיק. הָאֲנָשִׁים נִתְפַּזְּרוּ עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה, לְבַקֵּשׁ אֶת הַמֵּתִים וְאֶת הַפְּצוּעִים. חֲמִשָּׁה הָיוּ הַהֲרוּגִים: שְׁנֵי יְלָדִים וּשְׁלשָׁה גְבָרִים; הַפְּצוּעִים שְׁנַיִם: יֶלֶד וְאִישׁ־מִלְחָמָה. קְרוֹבֵי הַהֲרוּגִים סָפְדוּ לְמֵתֵיהֶם, וַאֲנַחְנוּ לֹא יָכֹלְנוּ לְנַחֵם אוֹתָם. אוֹתוֹ יוֹם לֹא עָבַד אִישׁ מֵאִתָּנוּ בַּשָּׂדוֹת. שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה, וְאִתָּנוּ נַצִ’יטִימָה, קֶלֶמַנָה, קוּטוֹבָה וּמִשְׁפַּחְתּוֹ. הַנָּשִׁים הֵכִינוּ לָנוּ אֲרֻחָה לַשׂבַע, אֲבָל אֲנִי וְאָחִי לֹא נָגַעְנוּ בָּאֹכֶל. הַצַּעַר עַל אֵיבַת בְּנֵי טֶוָה אֵלֵינוּ נָטַל מֵאִתָּנוּ אֶת הַתֵּאָבוֹן. יָרַדְנוּ אֶל הַכִּכָּר וְרָאִינוּ כִּי רַבִּים מִן הַבַּחוּרִים וְהַמְּבֻגָּרִים שֶׁנָּטוּ תָּמִיד חֶסֶד וִידִידוּת אֵלֵינוּ, נִמְנָעִים עַכְשָׁו מִלְּהִפָּגֵשׁ אִתָּנוּ.

שַׁבְנוּ עֲצוּבִים הַבַּיְתָה. לְרַגְלֵי הַמַּדְרֵגָה חִכָּה לָנוּ אִישׁ אֶחָד מִידִידֵינוּ. הוּא הִבִּיט תְּחִלָּה לַצְּדָדִים, כְּיָרֵא פֶּן יִרְאוּהוּ מְדַבֵּר אִתָּנוּ. אֲבָל הַכִּכָּר הָיְתָה רֵיקָה לְלֹא אִישׁ. אָז לָחַשׁ עַל אָזְנֵינוּ: – אוֹגוֹטָה וּמְקֹרָבָיו עוֹבְרִים בְּבָתֵּי כָל חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ, וּמְעוֹרְרִים אוֹתָם כְּנֶגְדְּכֶם וְדוֹרְשִׁים אֶת מוֹתְכֶם. בְּעוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים יִתְאַסְּפוּ חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ בְּתוֹךְ הַקִּיוָה. בְּשָׁעָה זוֹ אֵין אִישׁ שָׂם לֵב אֲלֵיכֶם.

הַלַּיְלָה יְכוֹלִים אַתֶּם לַעֲזוֹב אֶת פּוֹקְווֹג' וְלָשׁוּב אֶל שֵׁבֶט אֲבוֹתֵיכֶם. זֹאת עֲצָתִי לָכֶם, כִּי שְׁנֵיכֶם יְקַרְתֶּם מְאֹד לְלִבִּי.

– יְדִידֵנוּ הַיָּקָר, – עָנִיתִי, – כָּל דָּבָר רַע לֹא עָשִׂינוּ וְאֵין בְּחֶפְצֵנוּ לִבְרוֹחַ מִפּוֹקְווֹג'. אִם חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ יִגְזְרוּ עָלֵינוּ לָמוּת… יְהִי כֵן. נִכָּנַע לִגְזַר־דִּינֵנוּ וְנָמוּת!

– כֵּן, אֵין חַיֵּינוּ חַיִּים, אִם חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ יוֹצִיאוּ עָלֵינוּ מִשְׁפָּט מְעֻקָּל¹²⁷! – קָרָא אָחִי. דְבָרָיו הִפְלִיאוּנִי. לֹא שֵׁעַרְתִּי, כִּי אֵיבַת בְּנֵי־טֶוָה אֵלֵינוּ מְצַעֶרֶת גַּם אוֹתוֹ כָּל־כַּךְ. יְדִידֵנוּ נִסְתַּלֵּק דּוּמָם, וַאֲנַחְנוּ שַׁבְנוּ הַבַּיְתָה.

מִכֵּיוָן שֶׁהַנַּוַּחִים לָקְחוּ עִמָּם אֶת כָּל סוּסֵינוּ כִּמְעָט, הָיִינוּ סְבוּרִים¹²⁸, כִּי אֵין לַחֲשֹׁשׁ¹²⁹ עַתָּה לְהִתְנַפְּלוּת חֲדָשָׁה. אֲבָל מְפַקְּדֵנוּ לֹא הָיָה בָּטוּחַ בָּזֶה וּבָעֶרֶב מִנָּה אֲנָשִׁים לְמִשְׁמַר יוֹם־מָחָר. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הִשְׁכַּמְנוּ קוּם, וַאֲנִי עִם אָחִי וְעִם נַצִ’יטִימָה יָצָאנוּ בְּמֻקְדָּם לַעֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה. וּבְשָׁעָה שֶׁיָּדִי הָיְתָה מְכַסָּה בְּעָפָר לַח אֶת גַּרְגְרֵי הַתִּירָס הַקָּשִׁים הַקְּטַנִּים, הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי, אִם אֶזְכֶּה לִרְאוֹת אֶת הַנְּבָטִים¹³⁰ הַיְרֻקִּים הָרִאשׁוֹנִים. בְּשׁוּבֵנוּ הַבַּיְתָה בָּעֶרֶב יָצְאוּ קֶלֶמַנָה וְצ’וֹרוֹמַנָה לִקְרָאתֵנוּ, וְעֵינֵי שְׁתֵּיהֶן אָדְמוּ מִבֶּכִי. דּוּמָם הֶעֱמִידוּ לְפָנֵינוּ אֶת קַעֲרוֹת הַמָּרָק. נַצִ’יטִימָה הִבִּיט בִּתְמִיהָה אֶל אִשְׁתּוֹ, וְהִיא פָּנְתָה אֵלָיו בְּגַבָּהּ.

– וּבְכֵן, סַפְּרִי, מַה קָּרָה? – אָמַר נַצִ’יטִימָה. קֶלֶמַנָה נָתְנָה קוֹלָהּ בִּבְכִי וְלֹא אָמְרָה דָבָר, וְצ’וֹרוֹמַנָה עָנְתָה בִּמְקוֹמָהּ:

– וַמְפּוּס, חֲתָנִי! נוֹדַע לָנוּ, כִּי אוֹגוֹטָה וּמֵרֵעָיו¹³¹ בִּקְּרוּ אֵצֶל בְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ וְהֵם הִטּוּ אֶת לֵב הַלֵּצָנִים לִתְמֹךְ בְּדַעְתָּם. עַתָּה הֵם מְעוֹרְרִים עָלֶיךָ אַשְׁמָה חֲדָשָׁה. אוֹגוֹטָה טוֹעֵן, כִּי יוֹדֵעַ אַתָּה דְבַר־כִּשּׁוּף, וּבְעֶזְרָתוֹ יָצְאוּ הַנַּוַּחִים אֶתְמוֹל שְׁלֵמִים מִן הַמִּלְחָמָה וְאִישׁ מֵהֶם לֹא נִפְגַּע. אָז פָּתְחָה גַם קֶלֶמַנָה אֶת פִּיהָ בְּקוֹל בְּכִי וְאָמְרָה: – נַצִ’יטִימָה, רַבִּים מַאֲמִינִים בָּזֶה, אוֹ שֶׁהֵם מַעֲמִידִים פָּנִים כְּאִילּוּ הֵם מַאֲמִינִים. יוֹדַעַת אֲנִי, כִּי בְּעוֹד אַרְבָּעָה יָמִים… כֵּן, רַק אַרְבָּעָה יָמִים נוֹתְרוּ לָנוּ! – יָדוּנוּ חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ אֶת בָּנֵינוּ לְשֵׁבֶט¹³². מַה נַּעֲשֶׂה עַתָּה? אֵיךְ נַצִּילֵם מִמָּוֶת? – נַצִ’יטִימָה! – קָרְאָה צ’וֹרוֹמַנָה, – אֲנִי יוֹדַעַת אֵת אֲשֶׁר דָּרוּשׁ לַעֲשׂוֹת. עַל חֲתָנִי וְאָחִיו לָלֶכֶת מִכַּאן בְּטֶרֶם יוּצָא פְּסַק־הַדִּין, עֲלֵיהֶם לָלֶכֶת אֶל עַמָּם וְלֹא לָשׁוּב אֶל פּוֹקְווֹג' עַד עוֹלָם. וַאֲנִי אֶבְרַח עִמָּם! אֶהְיֶה אִשָּׁה לְוַמְפּוּס וּבַאֲשֶׁר יֵלֵךְ אֵלֵךְ גַּם אָנִי.

– לֹא, לֹא! – קָרָא נַצִ’יטִימָה בְּקוֹל רוֹעֵם. הוּא דָּחָה מֵעָלָיו אֶת קַעֲרַת־הָאֹכֶל, קָפַץ מִמְּקוֹמוֹ וְהִתְחִיל לְהַלֵּךְ עַל פְּנֵי הַחֶדֶר בְּרוּחַ נִסְעֶרֶת.

– הֵם לֹא יֵלְכוּ מִכַּאן, וְאַתְּ לֹא תָּפֵרִי אֶת הַשְּׁבוּעָה שֶׁנִּשְׁבַּעְתְּ לִזְקֵנֵךְ! וְהַאִם אֲנִי אֵינֶנִּי חָבֵר לַפַּטוּאַבּוּ? מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּנוּ, פּוֹאַנִיוּ, “קַצִיק־הַקַּיִץ” – כֻּלָּם יְדִידֵינוּ

הַנֶּאֱמָנִים הֵם. אֲנַחְנוּ נֵדַע לָתַת בִּינָה בְּלֵב הַלֵּצָנִים הַלָּלוּ: לְעוֹלָם לֹא יָדוּנוּ חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ לְמָוֶת אֲנָשִׁים חַפִּים מִפֶּשַׁע!

– אֲבָל אֲחָדִים מֵהֶם, וְ“קַצִיק־הַחֹרֶף” בְּתוֹכָם, נֶחְשָׁבִים עַל מַטֵּה אוֹגוֹטָה, מַטֵּה הָאֵשׁ, – אָמְרָה קֶלֶמַנָה. – רַב לָכֶן לִדְאֹג! אָנוּ נוֹכִיחַ לָהֶם, כִּי אוֹגוֹטָה הוּא לֹא רַק פַּחְדָן, כִּי אִם גַּם שַׁקְרָן. אָנוּ נַזְכִּיר לָהֶם, כִּי בְּנֵנוּ הָרַג אֶת הַדֹּב הַנּוֹרָא וְאֶת רֹאשׁ הָאוּטִים. אַל תִּירָאִי! חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ לֹא יִגְעוּ בְּבָנֵינוּ לְרָעָה.

בִּזְמַן הַשִּׂיחָה הַזֹּאת נִכְנַס פּוֹטוֹשָׁה לַחֶדֶר, מִבְּלִי שֶׁהִרְגִּישׁ בּוֹ אִישׁ, עָמַד בַּפֶּתַח וְהִקְשִׁיב. וּכְשֶׁהִתְחִיל פִּתְאֹם לְדַבֵּר, נִבְהַלְנוּ לְרֶגַע, עַד שֶׁהִבַּטְנוּ לְעֶבְרוֹ וְרָאִינוּ מִי הַמְדַבֵּר.

– נַצִ’יטִימָה, – קָרָא פּוֹטוֹשָׁה, – הֲלֹא תִּזְכֹּר שֶׁאֶתְמוֹל חָשַׁדְתִּי בְּאוֹגוֹטָה, שֶׁהוּא בְּעַצְמוֹ חָתַךְ אֶת מֵיתַר־קַשְׁתּוֹ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה אָנוּס לְהִלָּחֵם? וְהִנֵּה לֹא חֶשֶׁד־שָׁוְא הָיוּ דְבָרַי. אַחַד הַיְלָדִים־הָרוֹעִים, “זְנַב־זְאֵב”", לְמַטֵּה “הַצְּבִי”, רָאָה אֶת אוֹגוֹטָה מִסְתַּתֵּר בֵּין הַשִּׂיחִים, כּוֹרֵעַ עַל בִּרְכָּיו, מוֹצִיא סַכִּין וְחוֹתֵךְ אֶת הַמֵּיתָר. עוֹד אֶתְמוֹל יָדַעְתִּי זֹאת, בְּשָׁעָה שֶׁהִגַּדְתִּי אַשְׁמָתוֹ בְּפָנָיו. מֵיתַר שֶׁנִּתָּק מֵעַצְמוֹ – קְצוֹתָיו מְרוּטִים, וְאֵצֶל אוֹגוֹטָה הָיוּ הַקְּצָווֹת שְׁלֵמִים, כִּי חָתַךְ אֶת הַמֵּיתָר בְּסַכִּין כְּהֹגֶן. אֲנִי אָבוֹא לַאֲסֵפַת הַפַּטוּאַבּוּ יַחַד עִם הַנַּעַר “זְנַב הַזְאֵב” וַאֲסַפֵּר אֶת כָּל אֲשֶׁר נוֹדַע לִי.

– כֵּן, עָלֶיךָ לַעֲשׂוֹת זֹאת. וְעַכְשָׁו לֵךְ אֶל הַנַּעַר וְהַזְהֵר אוֹתוֹ, שֶׁיִּשְׁמוֹר אֶת לְשׁוֹנוֹ מִלְּדַבֵּר בָּזֶה לְפִי שָׁעָה, – אָמַר נַצִ’יטִימָה. אַחֲרֵי אֲרֻחַת־הָעֶרֶב הָלַךְ נַצִ’יטִימָה מִן הַבַּיִת, בְּאָמְרוֹ כִּי עָלָיו לְהִתְרָאוֹת עִם הַ“קַּצִיק” שֶׁלָּנוּ וְעִם שְׁאָר חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ.

קֶלֶמַנָה וְצ’וֹרוֹמַנָה רָחֲצוּ אֶת הַקְּעָרוֹת וְהַסְּפָלִים, הֶעֱמִידוּ אֶת הַכֵּלִים בִּמְקוֹמָם וְיָשְׁבוּ דוּמָם לְיַד הַכִּירַיִם. נִכְסַפְתִּי לֵאמֹר לְצ’וֹרוֹמַנָה, כִּי לִבִּי מָלֵא רֶגֶשׁ תּוֹדָה אֵלֶיהָ עַל חֶפְצָהּ לָלֶכֶת אַחֲרַי בַּאֲשֶׁר אֵלֵךְ, וְאַף לַעֲזֹב לְמַעֲנִי אֶת שִׁבְטָהּ, מִשְׁפַּחְתָּהּ וּקְרוֹבֶיהָ. אֲבָל עַכְשָׁו, לְעֵינֵי קֶלֶמַנָה, קָשֶׁה הָיָה לִי לְהוֹצִיא הֶגֶה מִפִּי. אוּלָם בְּרֶגַע שֶׁעָבְרָה צ’וֹרוֹמַנָה עַל פָּנַי נָגַעְתִּי בְּיָדָהּ. הוֹי, יְדִידַי, יֵשׁ אֲשֶׁר בְּמַגַּע־יָד אֶחָד יַבִּיעַ אָדָם הַרְבֵּה יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר יֻגַּד בַּפֶּה.

אַחֲרֵי כֵן נִשְׁמְעוּ צְעָדִים, וְלַחֶדֶר נִכְנְסָה אַחַת מִידִידוֹת קֶלֶמַנָה – פּוֹבֶזִי, אוֹ “הַפֶּרַח הַלָּבָן” – לְמַטֵּה “תִּירָס”. הַמַּטֶּה הַזֶּה הִתְיַחֵס עַל “עַם הַחֹרֶף”. – קֶלֶמַנָה, – אָמְרָה הָאִשָּׁה, – זֶה עַתָּה בָּאָה פּוֹאַנִיוּ אֶל כִּכַּר עַם הַחֹרֶף וְקָרְאָה לְוַמְפּוּס. הִיא מְבַקֶּשֶׁת מִמֶּנּוּ לְהָבִיא טֶרֶף לִנְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ. – אֲבָל לָמָה זֶה תְּבַקֵּשׁ אוֹתִי פּוֹאַנִיוּ בְּכִכַּר־הַחֹרֶף, בְּמָקוֹם שֶׁאֵינִי מְבַקֵּר כְּלָל?
– צָדַקְתָּ. גַּם אֲנִי פָּנִיתִי אֵלֶיהָ בִּשְׁאֵלָה זוֹ, אֲבָל הִיא סָתְמָה אֶת פִּי בְּכַף יָדָהּ וְלָחֲשָׁה בְּזַעַף: “הַסִּי! כָּמוֹךְ אֲנִי יוֹדַעַת, שֶׁוַמְפּוּס אֵינֶנּוּ כַּאן. אֲבָל רוֹצָה אֲנִי כִּי יִשְׁמַע כָּל “עַם הַחֹרֶף” אֶת דְּבָרַי. אֲנִי – פּוֹאַנִיוּ – נוֹתֶנֶת אֵמוּן בְּוַמְפּוּס וְרוֹצָה אֲנִי כִּי יָבִיא טֶרֶף לִנְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר בְּבֵיתִי”. הִיא עָבְרָה אֶת כָּל הַכִּכָּר, וּלְכָל מִי שֶׁנִּתְקַל בְּדַרְכָּהּ אָמְרָה, כִּי עָלֶיךָ לְהָבִיא שָׁפָן חַי לִנְחַשׁ־הַקֹּדֶשׁ. הֲתִשְׁמַע אֶת קוֹלָהּ? הִנֵּה הִיא בָּאָה גַּם לַכִּכָּר הַדְּרוֹמִית.

וְאָמְנָם בְּרֶגַע זֶה הִגִּיעַ אֵלֵינוּ קוֹלָהּ שֶׁל פּוֹאַנִיוּ. קֶלֶמַנָה מָחֲתָה אֶת הַדְּמָעוֹת וַתְּחַיֵּךְ. – וַמְפּוּס! – קָרְאָה קֶלֶמַנָה, – פּוֹאַנִיוּ הִיא יְדִידָתֵנוּ הַנֶּאֱמָנָה. הִיא תָּגֵן עָלֶיךָ וְהַלֵּצָנִים יִהְיוּ נֶאֱלָצִים לְהִכָּנַע לְדַעְתָּהּ.

חָפַצְתִּי לָצֵאת לִקְרַאת פּוֹאַנִיוּ, אוּלָם הַנָּשִׁים יְעָצוּנִי לָשֶׁבֶת בִּמְקוֹמִי. כַּעֲבוֹר רֶגַע עָלְתָה פּוֹאַנִיוּ בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל הַגַּג וְנִכְנְסָה לַחֶדֶר. הִיא יָשְׁבָה עַל סַפְסָל, נוֹשֶׁמֶת בִּכְבֵדוּת וּמְחַיֶּכֶת. – אַתָּה יוֹדֵעַ כְּבָר, וַמְפּוּס, אֶת הַחוֹבָה שֶׁאֲנִי רוֹצָה לְהַטִּיל עָלֶיךָ. זֶה כָּל מַה שֶּׁיֵּשׁ בְּיָדִי לַעֲשׂוֹת לְמַעַנְךָ. חוֹבַת כָּבוֹד הִיא, וְעַד עַכְשָׁו הָיוּ מְמַלְּאִים אוֹתָהּ רַק חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ. מָחָר תָּבִיא לִי שָׁפָן, שָׁפָן חַי.

– אִם רַק יַעֲלֶה בְּיָדִי לְתָפְסוֹ, – עָנִיתִי. – תּוֹדָה רַבָּה לָךְ, פּוֹאַנִיוּ. קֶלֶמַנָה בִּקְּשָׁה לְכַבֵּד אוֹתָהּ בְּמַטְעַמִּים, אֲבָל הַזְּקֵנָה הִסְתַּלְּקָה מִן הַכִּבּוּד. הִיא נָחָה רְגָעִים אֲחָדִים וַתֵּלֶךְ לָהּ.

בְּקָרוֹב שָׁב נַצִ’יטִימָה. – בְּנִי, – אָמַר אֵלַי, – כָּבוֹד גָּדוֹל נָתְנָה לְךָ פּוֹאַנִיוּ. עָלֶיךָ לְמַלֵּא אֶת שְׁלִיחוּתָהּ. מָחָר בַּבֹּקֶר תַּצִּיב שֵׁשׁ מַלְכָּדוֹת לִשְׁפַנִּים. הַשָּׂדוֹת מִדָּרוֹם־לַכְּפָר מֻקָּפִים שִׂיחִים עֲבֻתִּים. שְׁפָנִים רַבִּים שָׂמוּ מֵחֲסֶה לָהֶם שָׁם. וְעַתָּה עֵת לִישׁוֹן.

כְּאוֹר הַבֹּקֶר יָצָאתִי אֶת הַכְּפָר. שׁוֹמְרֵי הַשַּׁעַר לִוּוּנִי בִּבְרָכָה. עָבַרְתִּי אֶת הַשָּׂדֶה לְרָחְבּוֹ וְהֵנַסְתִּי שְׁנֵי שְׁפַנִּים קְטַנִּים שֶׁכִּרְסְמוּ אֶת נִבְטֵי הַתִּירָס. הֵם נֶעֶלְמוּ בְּתוֹךְ הַשִּׂיחִים, וַאֲנִי מָצָאתִי אֶת מְאוּרוֹתֵיהֶם וְהִצַּבְתִּי אֶת הַמַּלְכָּדוֹת בְּפֶתַח הַמְּאוּרוֹת. הַמַּלְכֹּדֶת הָיְתָה עֲשׂוּיָה בְּצוּרַת עֲנִיבָה עֲגֻלָּה שֶׁל רְצוּעַת־עוֹר, וְאֶת קְצֵה הָרְצוּעָה קָשַׁרְתִּי אֶל אַחַד הַשִּׂיחִים. אַחֲרֵי כֵן סַרְתִּי הַצִּדָּה, יָשַׁבְתִּי עַל הָאָרֶץ וְחִכִּיתִי לְצֵידִי. מְאֹד יָרֵאתִי, שֶׁמָּא לֹא אַצְלִיחַ לִתְפּוֹס אֶת הַשָּׁפָן! יָדַעְתִּי כִּי שְׁלִיחוּתָהּ שֶׁל פּוֹאַנִיוּ תִּקְבַּע אֶת גּוֹרָלִי. אֲבָל מַזָּלִי הֵאִיר לִי. כְּשֶׁעָלָה הַשֶּׁמֶשׁ, רָאִיתִי כִּי הַשִּׂיחַ, שֶׁאֵלָיו קָשַׁרְתִּי אֶת הָרְצוּעָה, מִתְנוֹדֵד. מִהַרְתִּי לַמְּאוּרָה וָאֶתְפֹּס אֶת הַשָּׁפָן הַמְפַרְפֵּר בְּתוֹךְ הָעֲנִיבָה. לָקַחְתִּי עִמָּדִי אֶת שְׁאָר חָמֵשׁ הַמַּלְכָּדוֹת וּמִהַרְתִּי הַבָּיְתָה. בְּשַׁעֲרֵי הַכְּפָר פָּגַשְׁתִּי אֶת הָעוֹבְדִים הַהוֹלְכִים לַשָּׂדֶה וְאֶת אַנְשֵׁי הַמִּשְׁמָרוֹת. לָחַצְתִּי אֶל לִבִּי אֶת הַשָּׁפָן הַנִּרְגָּע וְהִתְבּוֹנַנְתִּי בַּחֲרָדָה בִּפְנֵי הָאֲנָשִׁים. אֲחָדִים מֵהֶם הֵאִירוּ לִי פָּנִים, בִּרְאוֹתָם אֵת הַשָּׁפָן בְּחֵיקִי, אֲבָל רַבִּים – רַבִּים מְאֹד – הַבִּיטוּ אֵלַי בְּזַעַף וְהֶעֱמִידוּ פָּנִים כְּאִילוּ אֵינָם רוֹאִים כָּל דָּבָר. עֶצֶב תְּקָפַנִי. הַשָּׁפָן הַתָּפוּס לֹא שִׂמַּח עוֹד אֶת לִבִּי. בְּלֵב כָּבֵד נִגַּשְׁתִּי אֶל בֵּית פּוֹאַנִיוּ וְקָרָאתִי בִּשְׁמָהּ. – הִכָּנֵס! – עָנְתָה הַזְּקֵנָה.

סִלַּקְתִּי הַצִּדָּה אֶת הַמָּסָךְ הַתָּלוּי עַל פְּנֵי הַפֶּתַח וְנִכְנַסְתִּי לְתוֹךְ חֶדֶר מַחֲנִיק וְאָפֵל. – רוֹאָה אֲנִי כִּי צַדְתָּ שָׁפָן, – אָמְרָה אֵלַי. – יָדַעְתִּי כִּי לֹא תִּכָּשֵׁל, וְגַם חָזַרְתָּ בְּשָׁעָה מֻקְדֶּמֶת. מָסַרְתִּי לָהּ אֶת צֵידִי וְרָצִיתִי לָצֵאת מִיָּד הַחוּצָה לָאֲוִיר הַצַּח. אֲבָל הַזְּקֵנָה עָצְרָה אוֹתִי, צִוְּתָה עָלַי לִכְרֹעַ לִפְנֵי הַשְּׂבָכָה הַגּוֹדֶרֶת אֶת מְעוֹן הַנָּחָשׁ, וּפּוֹאַנִיוּ בְּעַצְמָהּ מִלְמְלָה בִּלְחִישָׁה דְּבָרִים בִּלְתִּי מוּבָנִים לִי. הַנָּחָשׁ הָיָה מָאוּס עָלַי, וּמִלְמוּל הַזְּקֵנָה נִרְאָה מְגֻחָךְ בְּעֵינַי, אֲבָל יָרֵאתִי לְהַרְגִּיז אֶת פּוֹאַנִיוּ, יָדַעְתִּי כִּי הִיא נוֹטָה חֶסֶד לִי, עַל כֵּן הֶחֱרַשְׁתִּי. לְבַסּוֹף שָׁלְחָה אוֹתִי לְנַפְשִׁי.

בַּיּוֹם הַהוּא גָּמַרְנוּ אֶת זְרִיעַת הַתִּירָס, וּלְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר הָלַכְנוּ לַעֲזֹר לְקוּטוֹבָה בַּעֲבוֹדָתוֹ. חֶלְקַת שָׂדֵהוּ נִמְצְאָה מִדָּרוֹם לַכְּפָר, לְרַגְלֵי הַסְּלָעִים. מִמִּזְרָח לוֹ נָגַע בָּהּ שָׂדֵהוּ שֶׁל אוֹגוֹאוּאוֹזָה, מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּנוּ, שֶׁעָבַד בַּשָּׂדֶה יַחַד עִם אִשְׁתּוֹ וְעִם בִּתּוֹ, וּמִמַּעֲרָב נִמְצְאָה חֶלְקַת הַשָּׂדֶה שֶׁל טֶטִיאָה; כַּאן עָבְדוּ אַלְמָנַת טֶטִיאָה, שְׁנֵי בָּנֶיהָ וּשְׁאֵר־בְּשָׂרָה אוֹגוֹטָה. מֵאַחֲרֵי הַשָּׂדֶה הָיוּ שִׂיחֵי־יַעַר עֲבֻתִּים, שֶׁנִּמְשְׁכוּ צָפוֹנָה עַד לִשְׂפַת הַנָּהָר. עַל גַּבֵּי הַסְּלָעִים עָמְדָה פְלֻגַּת־צְבָאנוּ הַדְּרוֹמִית; רָאִינוּ יָפֶה אֶת אַנְשֵׁי הַפְּלֻגָּה; מֵהֶם עָמְדוּ, וּמֵהֶם יָשְׁבוּ על שְׂפַת הַתְּהוֹם.

מֵרָחוֹק הִגִּיעוּ אֵלֵינוּ קוֹלוֹת הָאֲנָשִׁים שֶׁעָבְדוּ בִּשְׂדֵה טֶטִיאָה. אוֹגוֹטָה הָיָה, כַּנִּרְאֶה, מְרֻצֶּה מְאֹד. הוּא שָׁר, צָחַק, וְטוֹפֵף בְּרַגְלָיו. אַחֲרֵי כֵן אָמַר בְּקוֹל גָּדוֹל:

– וּבְכֵן, דּוֹדָתִי, מָחָר בָּעֶרֶב תִּתְקַיֵּם אֲסֵפַת חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ. יוֹדֵעַ אֲנִי מֵרֹאשׁ אֶת סוֹפוֹ שֶׁל הַדָּבָר: הֵם יָדוּנוּ אֶת הַשְּׁנַיִם לַמָּוֶת. כָּךְ אָמְרוּ לִי יְדִידַי. מִי יִתֵּן וְהָיִיתִי כְּבָר עֵד לַמַּעֲשֶׂה.

תְּשׁוּבַת הָאִשָּׁה לֹא הִגִּיעָה לְאָזְנֵינוּ. נַצִ’יטִימָה וְקוּטוֹבָה צִוּוּ עָלַי לְהַעֲמִיד פָּנִים כְּאִילוּ לֹא שָׁמַעְתִּי דָבָר. אֲבָל גַּם אֲנִי בְּעַצְמִי לֹא חָפַצְתִּי כְּלָל לְהִכָּנֵס בְּוִכּוּחִים עִם אוֹגוֹטָה. הֵן הַנַּעַר הָרַע הַזֶּה הִשְׁמִיעַ בְּקוֹל אֵת אֲשֶׁר חָשַׁבְתִּי בְּעַצְמִי בְּסֵתֶר לִבִּי. יָרֵאתִי, כִּי רַק עוֹד שְׁנֵי יְמֵי־חַיִּים נוֹתְרוּ לִי וּלְאָחִי עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה הַזֹּאת. וְאִם כִּי נַצִ’יטִימָה הֶרְאָה פָּנִים שְׂמֵחוֹת, יָדַעְתִּי כִּי מְבַקֵּשׁ הוּא אַךְ לְהַעֲלִים אֶת חֶרְדָּתוֹ מֵעֵינֵינוּ. הוּא לֹא יָדַע, מִי וָמִי מֵחַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ יִתְמְכוּ בָּנוּ. חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ הָיוּ נִמְנָעִים מִלְּדַבֵּר עִם אִישׁ בְּעִנְיָנִים נִכְבָּדִים כָּאֵלֶּה, וַאֲפִילוּ לִנְשֵׁיהֶם לֹא הָיוּ מְגַלִּים אֶת סוֹדוֹתֵיהֶם אֶלָּא לְעִתִּים רְחוֹקוֹת. הֵם הָיוּ נוֹהֲגִים לְהַקְשִׁיב לַשִּׂיחוֹת וְלִשְׁתֹּק.

צ’וֹרוֹמַנָה עָמְדָה בְּמֶרְחָק צְעָדִים אֲחָדִים מִמֶּנִּי. הִיא נִגְּשָׁה אֵלַי מִקָּרוֹב וְלָחֲשָׁה:> – אֶפְשָׁר מְאֹד, שֶׁאוֹגוֹטָה יוֹדֵעַ אֶת פְּסַק־הַדִּין מֵרֹאשׁ. שְׁמָעֵנִי, וַמְפּוּס, אַל תַּעֲמִיד עַצְמְךָ בְּסַכָּנָה! לֵךְ הִסָּתֵר בְּקִרְבַת מָקוֹם, וַאֲנַחְנוּ נוֹדִיעֲךָ עַל פְּסַק־הַדִּין בְּשַׁעְתּוֹ. אִם יָדוּנוּ אוֹתְךָ לְמָוֶת, כִּי אָז נַעֲזוֹב שְׁלָשְׁתֵּנוּ, אַתָּה וְאָחִיךָ וְגַם אֲנִי, – אֶת פּוֹקְווֹג' וְלֹא נָשׁוּב לְכַאן עַד עוֹלָם. אֲנִי הֲנִיעוֹתִי בְּרֹאשִׁי לְסֵרוּב.

– לֹא, צ’וֹרוֹמַנָה, כָּזֹאת לֹא אֶעֱשֶׂה. פַּחְדָנוּת הִיא. לֹא אוּכַל לַעֲזֹב אֶת פּוֹקְווֹג' בְּהֵחָבֵא. לוּ הָיִינוּ בּוֹגְדִים, כְּדִבְרֵי אוֹגוֹטָה… עוֹד אֲנִי מְדַבֵּר, וְהִנֵּה עָלָה קוֹל קְרִיאוֹת וְשִׁיר בְּאָזְנֵינוּ. מִבֵּין לַשִּׂיחִים הַגְּבוֹהִים הַמְּכַסִּים אֶת מוֹרַד הָהָר קָפְצוּ אַנְשֵׁי־צָבָא זָרִים וְהִתְפָּרְצוּ לְעֵבֶר הַכְּפָר. הָאֲנָשִׁים שֶׁעָבְדוּ בַּשָּׂדוֹת הַסְּמוּכִים רָצוּ לִפְנֵיהֶם.

 

י. מְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה הֶחָדָשׁ    🔗

כֵּן, יְדִידִי. שׁוּב שָׁמַעְתִּי בְּעֵמֶק פּוֹקְווֹג' קוֹל תְּרוּעַת מִלְחָמָה וְשִׁיר־מִלְחָמָה, קוֹל בְּנֵי עַמִּי, עַם אֲבוֹתַי – הַנַּוַּחִים. אוֹתוֹ מַחֲנֶה שֶׁגָּזַל מִמֶּנּוּ אֶת סוּסֵינוּ, הוּא שֶׁהִשְׂתָּעֵר עָלֵינוּ גַם הַפַּעַם.

מִכָּל צַד רָצוּ לְעֵבֶר הַכְּפָר אֲנָשִׁים שֶׁעָבְדוּ בַּשָּׂדוֹת. נוֹסְפוּ אֲלֵיהֶם גַּם שָׁלשׁ פְּלֻגּוֹת־הַמִּשְׁמָר. יָדַעְנוּ, שֶׁהַכְּפָר לֹא יוּכַל לַעֲמוֹד בִּפְנֵי לַחַץ הָאוֹיֵב, כִּי רַק זְקֵנִים, נָשִׁים וָטַף נִשְׁאֲרוּ שָׁם. נָשִׁים אֲחָדוֹת עָלוּ עַל הַגַּגּוֹת מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַמַּעֲבָר הַצָּר; הַשְּׁאָר חָסְמוּ אֶת מְבוֹא הַכְּפָר. אֵבֶל קָשֶׁה הָיָה לְקַוּוֹת, כִּי יַעֲלֶה בְּיָדָן לַעֲצוֹר אֶת הָאוֹיֵב מִחוּץ לְחוֹמוֹת הַכְּפָר. אֲנִי פָּנִיתִי אֶל אָחִי, שֶׁרָץ עַל יָדִי, וְאָמַרְתִּי:

– רוּץ מַהֵר, כְּכָל הָאֶפְשֶׁר! כְּשֶׁנִּקְרַב לַמָּקוֹם, תִּקְרָא אֶל הַנַּוַּחִים כִּי יַחְדְּלוּ מִמִּלְחָמָה וְיִכְרְתוּ בְּרִית שָׁלוֹם עִם בְּנֵי טֶוָה. אִם נִמְצָא אֶת דּוֹדֵנוּ בֵּין הַמִּתְנַפְּלִים, נִפְנֶה אֵלָיו, כִּי הוּא אָהַב מְאֹד אֶת אִמֵּנוּ.

רַצְנוּ בְּשׁוּרָה אַחַת, חֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים: מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה שֶׁלָּנוּ, נַצִ’יטִימָה, קוּטוֹבָה, אָחִי וְאָנֹכִי. מִימִינֵנוּ רָצוּ גְבָרִים, קְבוּצוֹת בּוֹדְדוֹת, לְהָגֵן עַל הַכְּפָר, אַךְ הַנָּשִׁים שֶׁהָיוּ אִתָּנוּ בַּשָּׂדֶה עָיְפוּ וּפִגְּרוּ מִלֶּכֶת. אֶת אוֹגוֹטָה לֹא רָאִיתִי תְּחִלָּה, אֲבָל רֶגַע אֶחָד פָּנִיתִי לַאֲחוֹרַי וָאֶרְאֶה אוֹתוֹ וְאֶת צ’וֹרוֹמַנָה רָצִים זֶה עַל יַד זוֹ. פְּלֻגַּת־הַמִּשְׁמָר הַדְּרוֹמִית יָרְדָה כְּבָר מֵעַל רָאשֵׁי הַסְּלָעִים וּמִהֲרָה אַחֲרֵינוּ.

וּבְעוֹד אָנוּ נִמְצָאִים בְּמֶרְחָק צְעָדִים מִסְפָּר מִן הַכְּפָר, הִסְפִּיקוּ הַנַּוַּחִים לָגֶשֶׁת אֶל הַפֶּתַח הַגָּדוּר וְנִכְנְסוּ בְּתִגְרָה עִם הָעוֹבְדִים הָרִאשׁוֹנִים שֶׁבָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה. רַבִּים מֵהֶם נֶהֶרְגוּ בְּאַלּוֹת הַנַּוַּחִים וּבַחֲנִיתוֹתֵיהֶם. יָדֹעַ יָדַעְנוּ, כִּי אִם יַעֲלֶה בִּידֵי הַנַּוַּחִים לְפָרֵק אֵת קוֹרוֹת־הָעֵצִים שֶׁגָּדְרוּ אֶת מְבוֹא הַשַּׁעַר, כִּי אָז אָבוּד לָנוּ כְּפָרֵנוּ פּוֹקְווֹג' לְעוֹלָמִים.

אוּלָם אֲנָשִׁים חֲכָמִים בָּנוּ אֶת הַכְּפָר הַזֶּה. גַּגּוֹת־הַבָּתִּים הַקְּרוֹבִים בְּיוֹתֵר לַשַּׁעַר נִתְמְכוּ בְּקוֹרוֹת עָבוֹת וּכְבֵדוֹת, וְעַל גַּבֵּי הַגַּגּוֹת הָיוּ מוּטָלוֹת אֲבָנִים גְּדוֹלוֹת, שׁוּרוֹת, שׁוּרוֹת אֲרֻכּוֹת. בְּבוֹא אוֹיֵב לְהִתְנַפֵּל עַל הַכְּפָר, הָיוּ בְּנֵי הַכְּפָר מְיַדִּיִם¹³³ בָּהֶם אֶת הָאֲבָנִים הָאֵלֶּה. הַנַּוַּחִים הִצְטוֹפְפוּ סָמוּךְ לִמְבוֹא הַשַּׁעַר, וְזִקְנֵי הַכְּפָר, וְעִמָּם גַּם עוּלֵי־יָמִים¹³⁴ אֲחָדִים, הִתְחִילוּ לִירוֹת בָּהֶם בְּקַשְׁתּוֹתֵיהֶם. וְהַנָּשִׁים עָלוּ אֶל הַגַּגּוֹת וְהִשְׁלִיכוּ אֲבָנִים בָּאוֹיֵב. לִקְצֵה הַגָּג לֹא הָיוּ מִתְקָרְבוֹת, שֶׁלֹּא יִפְגְּעוּ בָּהֶן הַחִצִּים, אֲבָל הַנַּוַּחִים הֵבִינוּ, שֶׁיֵּקַל לָהֶם לְהִתְגַּבֵּר עַל הַנָּשִׁים מֵאֲשֶׁר עַל הָאֲנָשִׁים הַמְגִנִּים עַל מְבוֹא הַשַּׁעַר, וּבְקָרוֹב מָצְאוּ עֵצָה וְנִסּוּ לַעֲלוֹת עַל הַגַּגּוֹת. חֲמִשָּׁה אוֹ שִׁשָּׁה אֲנָשִׁים מֵהֶם חָשׁוּ אֶל אַחַד הַדִּירִים הַקְּרוֹבִים, פָּרְקוּ מֵעַל גַּגּוֹ כְּלוֹנְסָאוֹת אֲחָדִים, אֲרֻכִּים וּכְבֵדִים, סָמְכוּ אוֹתָם אֶל הַחוֹמָה הַמַּקִּיפָה אֶת הַכְּפָר וְהִתְחִילוּ לְטַפֵּס וְלַעֲלוֹת בַּחוֹמָה. בּוֹ בָּרֶגַע הִגַּעְנוּ גַּם אֲנַחְנוּ וְגַם פּוֹעֲלִים אֲחֵרִים לַמָּקוֹם, וְאוֹגוֹאוּאוֹזָה, מְפַקְּדֵנוּ, קָרָא אֵלֵינוּ בְּקוֹל גָּדוֹל:

– יְרוּ בָּהֶם, בַּמְּטַפְּסִים עַל פְּנֵי הַחוֹמָה. אֲבָל אֲנִי וְאָחִי לֹא פָּתַחְנוּ בִּירִיּוֹת. הַנַּוַּחִים שֶׁעָמְדוּ בִּמְבוֹא הַשָּׁעָה נִבְהֲלוּ מִפְּנֵי הָאֲבָנִים הַנּוֹפְלוֹת עַל רָאשֵׁיהֶם וְנָסוֹגוּ אָחוֹר, אוּלָם מַנְהִיגָם, “גַּבְנֹן־הָרְאֵם” – אֲנִי וְאָחִי הִכַּרְנוּהוּ מִיָּד – פָּקַד עֲלֵיהֶם: – הֵנָּה! הָגֵנּוּ עַל אֲנָשֵׁינוּ הָעוֹלִים בַּחוֹמָה! הֵם יִפְרְצוּ לָנוּ דֶרֶךְ אֶל הַכְּפָר!> מִהַרְנוּ אֵלָיו, קָרָאנוּ לוֹ בִּשְׁמוֹ וְהִתְחַנַּנּוּ אֵלָיו לַחְדּוֹל מִמִּלְחָמָה וְלַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם. כֵּן פָּנִיתִי גַּם אֶל אוֹגוֹאוּאוֹזָה, מְפַקְּדֵנוּ. אוּלָם בְּסַעֲרַת הַמִּלְחָמָה לֹא שָׁמַע אִישׁ מֵהֶם אֶת דְּבָרֵינוּ. – הָרִימָה קוֹלְךָ, חוּשָׁה, מֵהַר! – הֵאַצְתִּי בְּאָחִי. פִּתְאֹם הִרְגַּשְׁתִּי בְּאַחַד הַנַּוַּחִים, שֶׁהוּא קוֹלֵעַ אֵלַי. בִּן רֶגַע פָּגַע הַחֵץ בְּאָחִי, וְהוּא נָפַל, בְּפָרְשׂוֹ יָדָיו לִרְוָחָה. אֲנִי עָמַדְתִּי בִּמְקוֹמִי, רָאִיתִי אֶת פְּנֵי אָחִי מַחֲוִירִים וְהֵבַנְתִּי כִּי מֵת הִנֵּהוּ. אוֹתוֹ רֶגַע לֹא יָדַעְתִּי עוֹד אֶת נַפְשִׁי. חֲמָתִי בָּעֲרָה בִּי לְהַשְׁחִית. לֹא רָאִיתִי עוֹד לְפָנַי אֶת בְּנֵי עַמִּי הַנַּוַּחִים, כִּי אִם אֲנָשִׁים רָעִים שֶׁהָרְגוּ אֶת אָחִי עַל לֹא דָבָר. כִּוַּנְתִּי אֶת רוֹבִי וְיָרִיתִי בַּנַּוַּחִים, שֶׁהִתְקַהֲלוּ לְרַגְלֵי הַחוֹמָה, אַחֲרֵי כֵן הִשְׁלַכְתִּי אֶת רוֹבִי אַרְצָה וָאֶקַּח אֶת הַקֶּשֶׁת וְהַחִצִּים שֶׁל אָחִי. וּבְהִתְכּוֹפְפִי אֵלָיו, קָרָאתִי אֵלָיו בְּקוֹל גָּדוֹל, כְּאִילוּ יָכוֹל עוֹד לִשְׁמוֹעַ אֶת דְּבָרַי:

– אֲנִי אֶנְקֹם אֶת נִקְמָתְךָ מֵהֶם! וּבְסַעֲרַת נַפְשִׁי רַצְתִּי אַחֲרֵי מְפַקְּדֵנוּ. בֵּינָתַיִם רָאוּ הַנָּשִׁים, שֶׁהָאוֹיְבִים מְנַסִּים לַעֲלוֹת אֶל גַּגּוֹת הַבָּתִּים. אֲחָדוֹת מֵהֶן מִהֲרוּ אֶל פְּאַת הַגָּג, נֹאחֲזוּ בִּקְצוֹת הַכְּלוֹנְסָאוֹת וְנִסּוּ לְנַדְנֵד אוֹתָן. אֲחֵרוֹת הִתְחִילוּ לְיַדּוֹת אֲבָנִים בַּמְטַפְּסִים. אֲבָל הַנַּוַּחִים שֶׁעָמְדוּ מִלְּמַטָּה תָּמְכוּ בַּכְּלוֹנְסָאוֹת בְּכָל כֹּחָם. שְׁתֵּי נָשִׁים נֶהֶרְגוּ, וְהַשְּׁאָר נִבְהֲלוּ וְיָרְדוּ לְמַטָּה, אֶל הַזְּקֵנִים הַמְגִנִּים עַל הַמַּעֲבָר. אוֹתָהּ שָׁעָה הִגִּיעוּ כְּבָר לַמָּקוֹם כִּמְעַט כָּל בְּנֵי הַכְּפָר שֶׁעָבְדוּ בַּשָּׂדוֹת. אוּלָם הָאוֹיֵב עָלָה עָלֵינוּ בְּמִסְפָּרוֹ. הַנַּוַּחִים קָלְעוּ בָּנוּ אֶת חִצֵּיהֶם, הֵטִילוּ בָּנוּ אֶת חֲנִיתוֹתֵיהֶם, הֵנִיעוּ בָּרוֹבִים כְּמוֹ בְּאַלּוֹת. אֲנִי פָּרַצְתִּי לִי דֶרֶךְ לְפָנִים, קָרוֹב לִמְפַקְּדֵנוּ. מִסָּבִיב לָנוּ נִצְטוֹפְפוּ אֲנָשִׁים רַבִּים, וְצַר הָיָה הַמָּקוֹם מִלִּירוֹת בַּקֶּשֶׁת. פִּתְאֹם נִגְּפָה רַגְלִי בִּדְבַר־מָה, הִתְכּוֹפַפְתִּי וְרָאִיתִי שֶׁזּוֹהִי אַלַּת־מִלְחָמָה, וְלָהּ בֵּית־אֲחִיזָה. הִשְׁלַכְתִּי מִיָּדִי אֶת הַקֶּשֶׁת וְאֶת הַחִצִּים וָאָרִים אֶת הָאַלָּה. הִבְקַעְנוּ לְתוֹךְ הָאוֹיֵב, וּבְעֶזְרַת הָאַלָּה הַזֹּאת כָּבַשְׁתִּי לִי דֶרֶךְ אֶל הַכְּלוֹנְסָאוֹת הַמֻּצָּבִים אֶל קִיר־הַחוֹמָה. בְּקָרוֹב כָּבַשְׁנוּ אֶת הַחֵלֶק הַצְּפוֹנִי שֶׁל הַמַּעֲבָר.

– קָדִימָה! עֲלוּ לַחוֹמָה בַּכְּלוֹנְסָאוֹת! – פָּקַד עָלֵינוּ מְפַקְּדֵנוּ אוֹגוֹאוּאוֹזָה, וְהוּא עַצְמוֹ חָשׁ אֶל הַכְּלוֹנָס הַקָּרוֹב אֵלָיו. נַצִ’יטִימָה וְעוֹד אֲנָשִׁים אֲחָדִים מִשֶּׁלָּנוּ מִהֲרוּ אַחֲרָיו, אוּלָם פִּתְאוֹם נָפַל אוֹגוֹאוּאוֹזָה, דָּקוּר בַּחֲנִית. אֶת מְקוֹמוֹ תָּפַס נַצִ’יטִימָה, אֲבָל כַּעֲבוֹר רֶגַע פָּגַע בּוֹ “גַּבְנֹן־הָרְאֵם” בְּקַת הָרוֹבֶה, וְגַם נַצִ’יטִימָה נָפַל אָרְצָה.

עֵינַי חָשְׁכוּ מֵעֶצֶב וָזַעַם. עָמַדְתִּי בְּרֹאשׁ אֲנָשֵׁינוּ וָאֶשְׂתָּעֵר עִמָּם עַל הַנַּוַּחִים הַמַּקִּיפִים אֶת “גַּבְנֹן־הָרְאֵם”. וּכְשֶׁקָּרַבְתִּי אֵלָיו, קָרָאתִי אֵלָיו בִּלְשׁוֹן הַנַּוַּחִים:

– אַתָּה, רוֹצֵחַ נֶפֶשׁ אָבִי נַצִ’יטִימָה מִשֵּׁבֶט טֶוָה, – בֶּן מָוֶת אַתָּה! וְגַם אַתֶּם, הוֹרְגֵי אָחִי, גּוּרוּ¹³⁵ לָכֶם! “גַּבְנֹן־הָרְאֵם” שָׁמַע אֶת דְּבָרַי וְנִרְתַּע אֲחוֹרַנִּית. אֲנָשָׁיו הִשְׂתָּעֲרוּ לְפָנִים וְהָדְפוּ אוֹתִי. לֹא יָכֹלְתִּי לִפְגֹעַ בּוֹ. אָז מִהֲרוּ אֲנָשַׁי לְעֶזְרָתִי. בַּחֲנִיתוֹתֵיהֶם, בְּאַלּוֹתֵיהֶם וּבְיֶתֶר כְּלֵי נִשְׁקָם כָּבְשׁוּ דֶרֶךְ לְפָנַי, אֶל מְפַקֵּד הַנַּוַּחִים, וַאֲנִי פָּגַעְתִּי עַל יָמִין וְעַל שְׂמֹאל וְצָעַקְתִּי בִּלְשׁוֹן הַנַּוַּחִים: – הוֹרְגֵי אָחִי וְאָבִי, נָקָם אֶקַּח מִכֶּם! הַנַּוַּחִים, שֶׁשָּׁמְעוּ אֶת דְּבָרַי, לֹא הֵבִינוּ, מַדּוּעַ זֶה אִישׁ מִמַּחֲנֵה טֶוָה מְדַבֵּר אֲלֵיהֶם בִּלְשׁוֹנָם. הֵם נָבוֹכוּ וַאֲנִי הִשְׁתַּמַּשְׁתִּי בִּשְׁעַת־מְבוּכָתָם וָאֶקְרַב אֶל מְפַקְּדָם, אֶל “גַּבְנֹן הָרְאֵם”, וָאַפִּיל אוֹתוֹ בְּאַלָּתִי אָרְצָה. זֹאת רָאוּ הַנַּוַּחִים וְנִבְהֲלוּ וּפָנוּ עֹרֶף. הֵם בָּרְחוּ לַשָּׂדוֹת, הַרְחֵק, הַרְחֵק, צָפוֹנָה, וַאֲנַחְנוּ לֹא רָדַפְנוּ אַחֲרֵיהֶם, כִּי עוֹד הָיָה עָלֵינוּ לְגָרֵשׁ אֶת הַנַּוַּחִים שֶׁהִסְפִּיקוּ לַחְדּוֹר לַכְּפָר. כְּשֶׁעָבְרָה הַסַּכָּנָה, מִהַרְתִּי אֶל נַצִ’יטִימָה וּמְצָאתִיו חַי. הִטֵּיתִי אֶת רֹאשִׁי אֵלָיו וְהִרְגַּשְׁתִּי בִּדְפִיקַת־לִבּוֹ הַחַלָּשָׁה.

רַק חֲמִשָּׁה נַוַּחִים נָפְלוּ בַּכְּפָר מִיָּדֵינוּ. הַשְּׁאָר – עֶשְׂרִים וְאַרְבָּעָה הָיוּ – קָפְצוּ מֵעַל הַקִּיר הַצְּפוֹנִי וּבָרְחוּ עַל נַפְשָׁם. אָז פֵּרְקוּ הַנָּשִׁים אֶת מַחְסוֹם־הַקּוֹרוֹת וּמִהֲרוּ לִקְרָאתֵנוּ. אֵלֶּה חִפְּשׂוּ וּמָצְאוּ אֶת יַקִּירֵי־נַפְשָׁן, וְאֵלֶּה שָׁמְעוּ עַל מוֹת בַּעַל אוֹ בֵּן וְנָתְנוּ קוֹלָן בִּבְכִי מַר. אֲנִי כָּרַעְתִּי בֶּרֶךְ לִפְנֵי נַצִ’יטִימָה. קֶלֶמַנָה מִהֲרָה אֵלַי, וּבְשָׁמְעָהּ כִּי בַּעְלָהּ חַי, שָׁאֲלָה אוֹתִי: – וְ“כֵף בּוֹדֵד” אַיֵּהוּ? – הוּא מֵת! – עָנִיתִי וְהֶרְאֵיתִי לָהּ אֶת גְּוִיָּתוֹ. הִיא חָרְגָה אֵלָיו, חִבְּקָה אוֹתוֹ בִּזְרוֹעוֹתֶיהָ וַתִּשָּׂא קוֹלָהּ וַתֵּבְךְּ. צ’וֹרוֹמַנָה הֵבִיאָה מַיִם, וַאֲנַחְנוּ רָחַצְנוּ אֶת רֹאשׁוֹ שֶׁל נַצִ’יטִימָה, וּכְשֶׁפָּקַח עֵינָיו, עָזַרְנוּ לוֹ לָשֶׁבֶת. אַנְשֵׁי־הַמִּלְחָמָה נָשְׂאוּ אֶת הַמֵּתִים וְאֶת הַפְּצוּעִים אֶל הַכְּפָר. בָּאוּ שְׁנֵי הַקַּצִיקִים וּפָתְחוּ בִּשְׁאֵלוֹת עַל אֲבֵדוֹתֵינוּ. פִּתְאֹם קָרָא “קַצִיק הַחֹרֶף”: – וְאוֹגוֹטָה אֵיפֹה הוּא? אִישׁ לֹא עָנָה לוֹ וְהוּא חָזַר עַל שְׁאֵלָתוֹ. וְהִנֵּה רָאִיתִי אֶת צ’וֹרוֹמַנָה, שֶׁטִּפְּלָה בְּנַצִ’יטִימָה, קוֹפֶצֶת בְּזַעַם מִמְּקוֹמָהּ וְאוֹמֶרֶת: – אֲנִי אֲסַפֵּר לְךָ כָּל אֲשֶׁר אֲנִי יוֹדַעַת עַל אֹדוֹתָיו. הוּא הָיָה אִתָּנוּ, אֶת הַנָּשִׁים, בִּקְצֵה הַשָּׂדֶה. בּוֹ בַּזְּמָן שֶׁהַגְּבָרִים רָצוּ הֵנָּה, לְעֵבֶר הַכְּפָר, נֶעֱצַר פִּתְאֹם אוֹגוֹטָה, מִהֵר אֵלַי, תָּפַס בְּיָדִי וּמְשָׁכַנִי אַחֲרָיו. הוּא רָצָה כִּי אֶבְרַח וְאֶסְתַּתֵּר עִמּוֹ יַחַד. אֲנִי שָׂרַטְתִּי אֶת פָּנָיו וְנָשַׁכְתִּי בְּיָדוֹ, עֵד כִּי הִרְפָּה מִמֶּנִּי. אָז הִשַּׂגְתִּי אֶת קֶלֶמַנָה וְלֹא הוֹסַפְתִּי לִרְאוֹת אֶת פְּנֵי אוֹגוֹטָה. מוּג־לֵב הוּא אוֹגוֹטָה! וַדַּאי הוּא מִסְתַּתֵּר עֲדַיִן בֵּין הַשִּׂיחִים.

צ’וֹרוֹמַנָה גָמְרָה אֶת דְּבָרֶיהָ, וְהִנֵּה נִגַּשׁ מְפַקֵּד פְּלֻגַּת הַמִּשְׁמָר הַדְּרוֹמִית וְקָרָא בְּקוֹל: – אָמְנָם כֵּן, אוֹגוֹטָה מוּטָל שָׁם בֵּין הַשִּׂיחִים. אָבֵל עַתָּה אֵינוֹ מִסְתַּתֵּר עוֹד, כִּי מֵת הִנֵּהוּ. – מֵת! – צָעֲקָה אִמּוֹ בַּחֲרָדָה. – אֲבָל הַנַּוַּחִים לֹא הִגִּיעוּ לְשָׁם, – הִתְעָרְבָה דּוֹדָתוֹ שֶׁל אוֹגוֹטָה, – מִי, אֵפוֹא, הָרַג אוֹתוֹ?

– רַק דָּבָר אֶחָד אוּכַל לֵאמוֹר לָכֶם: הוּא מֵת מוֹת־פַּחְדָנִים, – עֲנֵה אִישׁ־הַצָּבָא. – אַתָּה אֲשֶׁר הֵמַתָּ אוֹתוֹ! – צָוְחָה אִמּוֹ, – אַתָּה אוֹ אִישׁ אַחֵר מֵאַנְשֵׁי פְלֻגָּתְךָ! עֲנֵה מִיָּד: מִי הַהוֹרֵג! גַּם רוֹצֵחַ בְּנִי – יוּמַת! דּוֹמֶה הָיָה, כִּי עוֹד מְעַט וְאֶת עֵינֵי הָאִישׁ תְּנַקֵּר מֵחוֹרֵיהֶן, אֲבָל אִישׁ־הַצָּבָא הֶחֱרִישׁ וְלֹא הוֹסִיף לֵאמוֹר דָּבָר. כַּךְ נִסְתַּלֵּק אוֹיְבִי אוֹגוֹטָה מִן הָעוֹלָם הַזֶּה. אוֹתוֹ יוֹם הָיָה יוֹם קָשֶׁה, יוֹם עָצוּב לָנוּ, יוֹשְׁבַי פּוֹקְווֹג'. שְׁלשִׁים וַחֲמִשָּׁה אֲנָשִׁים וְשֶׁבַע נָשִׁים נִסְפּוּ¹³⁶ בַּמִּלְחָמָה; לֹא הָיָה בַּיִת שֶׁאֵין שָׁם בְּכִי וַאֲנָחָה. וַאֲנַחְנוּ הִשְׁכַּבְנוּ אֶת נַצִ’יטִימָה עַל מַצָּע רַךְ שֶׁל שְׂמִיכוֹת וְעוֹרוֹת־חַיּוֹת, וְאַחֲרֵי כֵן הֶעֱבַרְתִּי בְּעֶזְרַת קֶלֶמַנָה וְצ’וֹרוֹמַנָה אֶת אָחִי הַמִּסְכֵּן אֶל הַנָּהָר וְשָׁם כָּרִינוּ לוֹ קֶבֶר עַל הַחוֹף. אִתָּנוּ הָיְתָה גַּם פּוֹאַנִיוּ הַזְּקֵנָה, שֶׁלָּחֲשָׁה לָנוּ דִבְרֵי נִחוּמִים.

יָרַד הָעֶרֶב. אוֹתוֹ יוֹם לֹא אָכַלְנוּ מְאוּמָה, אָבֵל גַּם רָעָב לֹא הִרְגַּשְׁנוּ. נַצִ’יטִימָה נֶאֱנַק חֶרֶשׁ, וַאֲנִי וְקֶלֶמַנָה סָפַדְנוּ לְמֵתֵנוּ. אַחֲרֵי כֵן בָּאָה צ’וֹרוֹמַנָה, הֵבִיאָה כְּפִיסֵי עֵץ־אֹרֶן וְהִבְעִירָה אֵשׁ בַּכִּירַיִם. תְּחִלָּה נָשְׁקָה לִי, אַחֲרֵי כֵן יָשְׁבָה עַל יַד קֶלֶמַנָה, חִבְּקָה אוֹתָהּ וּפָתְחָה לְנַחֵם אוֹתָהּ. פִּתְאֹם שָׁמַעְנוּ קוֹל אִישׁ זָקֵן עַל פְּנֵי הַכְּפָר, הַקּוֹרֵא וְחוֹזֵר וְקוֹרֵא בְּלִי הֶרֶף:

– נַחֲמוּ, נַחֲמוּ עַמִּי. אַתֶּם, הַמְבַכִּים אֶת מֵתֵיכֶם, הִנָּחֵמוּ! יָבוֹא יוֹם וְנִקֹּם אֶת נִקְמָתָם מֵאוֹיְבֵינוּ.

– אֲבָל אִישׁ לֹא יַחֲזִיר לִי אֶת בְּנִי הַיָּקָר, – אָמְרָה קֶלֶמַנָה בַּאֲנָחָה. אַחֲרֵי כֵן הִגִּיעַ אֵלֵינוּ קוֹל הַקַּצִיק הַזָּקֵן שֶׁלָּנוּ: – שִׁמְעוּ לִדִבָרַי, חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ! אֲסֵפַת יוֹם מָחָר מִתְבַּטֶּלֶת. בְּעוֹד שִׁשָּׁה יָמִים נִתְכַּנֵּס, וְהַפַּעַם תִּהְיֶה הָאֲסֵפָה לֹא כַאן, כִּי אִם בַּקִּיוָה שֶׁל “עַם הַחֹרֶף”.

וַאֲנִי שָׁכַחְתִּי לְגַמְרֵי, כִּי מָחָר עֲתִידִים הָיוּ זִקְנֵי הָעֵדָה לַחְתֹּךְ אֶת גּוֹרָלֵנוּ, גּוֹרָלִי וְגוֹרַל אָחִי. אָכֵן, עַתָּה לֹא יָכֹל עוֹד אִישׁ לַעֲשׂוֹת רַע עִם אָחִי.

– וּבְכֵן עוֹד שִׁשָּׁה יְמֵי חַיִּים נִתְּנוּ לִי, – אָמַרְתִּי. – מִדַּעְתְּךָ יָצָאתָ, בְּנִי! – קָרְאָה קֶלֶמַנָה. – אַתָּה הוֹשַׁעְתָּ הַיּוֹם אֶת פּוֹקְווֹג'. הַאֻמְנָם תַּחְשֹׁב, כִּי חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ יוּכְלוּ עַתָּה לָדוּן אוֹתְךָ לְכַף חוֹבָה¹³⁷?

– יְהֵא לִבְּךָ סָמוּךְ וּבָטוּחַ – הַכֹּל יִתְמְכוּ בְּךָ, – אָמַר נַצִ’יטִימָה בְּקוֹל חַלָּשׁ. אֲבָל לִי נִדְמָה, כִּי הוּא בְּעַצְמוֹ אֵינוֹ שָׁלֵו בְּיוֹתֵר. בַּאֲסֵפָה זֹאת יִבָּחֵר מְפַקֵּד־מִלְחָמָה חָדָשׁ. וְיֵשׁ לְקַוּוֹת כִּי אַתָּה, נַצִ’יטִימָה, תִּבָּחֵר לְמִשְׂרָה זוֹ הַפַּעַם, – אָמְרָה צ’וֹרוֹמַנָה. – לֹא, בִּי לֹא יִבְחֲרוּ, – עָנָה הַחוֹלֶה. – אֲנִי אֶשָּׁאֵר מְפַקֵּד־הַצַּיִד עַד סוֹף יָמַי.

– וַאֲנִי יוֹדַעַת, מִי יִבָּחֵר, – אָמְרָה קֶלֶמַנָה. – וְגַם אֲנִי יוֹדַעַת! – קָרְאָה צ’וֹרוֹמַנָה בְּהִתְלַהֲבוּת. – מְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה יִהְיֶה וַמְפּוּס חֲתָנִי, אִישִׁי בֶּעָתִיד! אֲנִי נִמְנַעְתִּי לְדַבֵּר עַל חֲשָׁשׁוֹתַי¹³⁸. שָׁכְחוּ הָאֲנָשִׁים הַיְקָרִים לִי, כִּי חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ, שֶׁהָיוּ מִתְאַסְּפִים תָּמִיד בְּקִיוַת־הַקַּיִץ, יִתְכַּנְּסוּ הַפַּעַם בַּקִּיוָה שֶׁל “עַם־הַחֹרֶף” – יְדִידֵי אוֹגוֹטָה וּשְׁאֵרֵי־בְשָׂרוֹ¹³⁹. לֹא הָיָה בָזֶה מִשּׁוּם אוֹת מְבַשֵּׂר־טוֹב. וַאֲנִי בְּחַיִּים חָפַצְתִּי. תְּשׁוּקַת הַחַיִּים הָיְתָה בִּי עַכְשָׁו גְּדוֹלָה בְּיוֹתֵר. אִם כִּי הָיִינוּ מִתְאַבְּלִים עַל מוֹת אָחִי וְצַעֲרֵנוּ הָיָה רַב, הָיִינוּ נֶאֱלָצִים לָצֵאת לַעֲבוֹדָה. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר זָרַעְנוּ, אֲנִי וְקֶלֶמַנָה, אֶת שְׂדֵה קוּטוֹבָה, וְאַחֲרֵי כֵן הִתְחַלְנוּ לְתַקֵּן וּלְנַקּוֹת אֶת תְּעָלוֹת־הַהַשְׁקָאָה בְּחֶלְקָתֵנוּ. עָבַדְנוּ דּוּמָם וְלִבֵּנוּ הָיָה נָתוּן לְמַחֲשָׁבוֹת עַל “כֵּף בּוֹדֵד”, שֶׁהָלַךְ מִמֶּנּוּ לְעוֹלָמִים.

בָּא הַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי. עֲבוֹדָתֵנוּ בַּשָּׂדֶה כָּלְתָה וַאֲנַחְנוּ נִשְׁאַרְנוּ בַּבַּיִת עַל יַד נַצִ’יטִימָה. הוּא עוֹד לֹא שָׁב לְאֵיתָנוֹ¹⁴⁰ וְשָׁכַב חַלָּשׁ וַחֲסַר־יֶשַׁע. הַיּוֹם נִמְשַׁךְ לְאֵין קֵץ. כִּמְעַט שֶׁלֹּא דִּבַּרְנוּ זֶה אֶל זֶה. לְבַסּוֹף נָטָה הַשֶּׁמֶשׁ מֵעֲרָבָה. צ’וֹרוֹמַנָה נִכְנְסָה אֶל חַדְרֵנוּ, שָׁלְחָה אֵלַי מֶבָּט עָצוּב, וּמִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר יָשְׁבָה עַל יַד קֶלֶמַנָה. הָרְגָעִים הָיוּ לָנוּ כְּשָׁעוֹת. לְבַסּוֹף הִגִּיעַ לְאָזְנֵינוּ מִן הַכִּכָּר הַדְּרוֹמִית קוֹל הַקַּצִיק שֶׁלָּנוּ. הוּא הִכְרִיז בְּקוֹל רָם עַל שְׁקִיעַת הַחַמָּה וְקָרָא לְכָל חֲבֵרַי הַפַּטוּאַבּוּ לְהִתְאַסֵּף בַּקִּיוָה הַצְּפוֹנִית. צ’וֹרוֹמַנָה קָמָה וְאָמְרָה, כִּי הִיא תַּעֲזוֹר לְקֶלֶמַנָה לְהוֹלִיךְ אֶת נַצִ’יטִימָה לָאֲסֵפָה. הַנָּשִׁים אָחֲזוּ בִּזְרוֹעוֹתָיו וְהוֹצִיאוּ אוֹתוֹ מִן הַבַּיִת. אֲנִי נִשְׁאַרְתִּי לְבַדִּי.

הוֹ, מַה מְאֹד רָצִיתִי לְהִשָּׁאֵר בַּחַיִּים. אָהַבְתִּי אֶת הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה, אֶת בְּנֵי טֶוָה אוֹהֲבֵי־הַשָּׁלוֹם וְאֶת חַיֵּי הָעֲבוֹדָה בַּשָּׂדֶה וּבַבַּיִת, – הַאֻמְנָם נִגְזַר עָלַי לָמוּת חֵלֶף אַהֲבָתִי? הַנָּשִׁים חָזְרוּ, יָשְׁבוּ עַל יָדִי וְחִבְּקוּנִי. הִרְגַּשְׁתִּי כִּי רוֹעֲדוֹת הֵן, כְּאִילוּ קַר לָהֶן. זְמַן רַב הָיִינוּ שְׁרוּיִים בִּדְמָמָה.

לְבַסּוֹף שָׁמַעְנוּ קוֹל רִשְׁרוּשׁ רַגְלַיִם עַל פְּנֵי הַגָּג. עֶלֶם נִכְנַס לַחֶדֶר. הוּא אָמַר כִּי הָאֲנָשִׁים בַּקִּיוָה מְחַכִּים לִי. יָצָאנוּ יַחַד. הוּא לִוַּנִי עַד הַכִּכָּר הַצְּפוֹנִית, שֶׁהָיְתָה מְלֵאָה אֲנָשִׁים מִתְקַהֲלִים¹⁴¹. עָבַרְתִּי עַל פְּנֵיהֶם, מִבְּלִי לְהַבִּיט בִּפְנֵי אִישׁ. עָלִיתִי בַּמַּדְרֵגוֹת, עָבַרְתִּי אֶת הַגַּג לְרָחְבּוֹ וְיָרַדְתִּי בַּמַּדְרֵגוֹת לַחֶדֶר הַפְּנִימִי שֶׁל הַקִּיוָה. כָּל חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ יָשְׁבוּ עַל הַסַּפְסָל הַנִּמְשָׁךְ לְאֹרֶךְ הַקִּיר, וּפּוֹאַנִיוּ תָּפְסָה מָקוֹם מִן הַצַּד, עַל יַד הַכִּירַיִם. לְרַגְלֶיהָ רָבַץ הַנָּחָשׁ הַגָּדוֹל, צָנוּף בְּצוּרַת טַבָּעוֹת. אֶת רֹאשׁוֹ הֵסֵב כְּלַפֵּי הָאֵשׁ. אֲנִי הָיִיתִי כְּנִדְהָם. כְּמוֹ מִתּוֹךְ חֲלוֹם שָׁמַעְתִּי אֶת קוֹלוֹ שֶׁל “קַצִיק הַקַּיִץ” קוֹרֵא בִּשְׁמִי. עָשִׂיתִי צְעָדִים אֲחָדִים וְעָמַדְתִּי לְפָנָיו וְלִפְנֵי “קַצִיק־הַחֹרֶף” שֶׁיָּשַׁב לִימִינוֹ.

“עוֹד מְעַט וְיָדוּנוּ אוֹתִי לְמִיתָה”, – הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי. וְהַקַּצִיק הַזָּקֵן הֵרִים אֶת יָדוֹ וְאָמַר: – וַמְפּוּס. לְמִן הַיּוֹם הַהוּא, בּוֹ נִכְנַסְתָּ לִכְפָרֵנוּ כִּשְׁבוּי־מִלְחָמָה, הִתְחַלְנוּ אֲנַחְנוּ, חַבְרֵי מוֹעֲצַת־הַסְּתָרִים, פַּטוּאַבּוּ, לְהִתְבּוֹנֵן אֵלֶיךָ, אֶל מַעֲשֶׂיךָ וַהֲלִיכוֹתֶיךָ. בַּכְּפָר הָיוּ לְךָ אוֹיְבִים. וְאוּלָם אֲנַחְנוּ רָאִינוּ אֶת יַחְסְךָ אֲלֵיהֶם – יַחַס שֶׁל צֶדֶק וְישֶׁר־תָּמִיד – וְשָׂבַעְנוּ רָצוֹן. הִתְגָּאִינוּ בְּךָ בְּשָׁעָה שֶׁהָרַגְתָּ אֶת הַדֹּב, וְשָׂמַחְנוּ כִּי אֶחָד מֵאִתָּנוּ אַתָּה. וְכֵן מִלֵּאתָ אֶת לִבֵּנוּ רֶגֶשׁ גַּאֲוָה וְתוֹדָה בְּשָׁעָה שֶׁגָּבַרְתָּ עַל מְפַקֵּד הָאוּטִים. וְיוֹדְעִים אָנוּ גַּם זֹאת, כִּי בִּשְׁעַת הַהִתְנַפְּלוּת הָאַחֲרוֹנָה שֶׁל הַנַּוַּחִים עָלֵינוּ, כְּשֶׁנָּפַל מְפַקְּדֵנוּ הָאַמִּיץ, הֲלֹא אַתָּה אֲשֶׁר הִצַּלְתְּ אֶת פּוֹקְווֹג‘, בַּהֲמִיתְךָ אֶת מְפַקֵּד הָאוֹיֵב. וַמְפּוּס, הַיּוֹם הַזֶּה הִתְאַסַּפְנוּ לְכַאן לְבָרֵר אֶת הַאֲשָׁמוֹת שֶׁעוֹרְרוּ אֲנָשִׁים עָלֶיךָ וְגַם לִבְחֹר לָנוּ מְפַקֵּד־מִלְחָמָה חָדָשׁ. כֻּלָּנוּ בְּדֵעָה אַחַת, שֶׁאֵין אִישׁ רַשַּׁאי לִקְרוֹא בּוֹגֵד לְךָ, כִּי תָּמִיד עָמַדְתָּ בְּעֹז־נֶפֶשׁ לְהָגֵן עַל כְּפָרֵנוּ וְהִנֵּה יוֹשֶׁבֶת כַּאן פּוֹאַנִיוּ וּנְחַשׁ הַקֹּדֶשׁ עַל יָדָהּ, וְהִיא אָמְרָה לָנוּ, כִּי אַף־עַל־פִּי שֶׁצָּעִיר־לְיָמִים אַתָּה, הֲלֹא מִיָּמֶיהָ לֹא פָּגְשָׁה עוֹד אִישׁ־מִלְחָמָה אַמִּיץ־לֵב מִמְּךָ. הִיא הִצִּיעָה לְמַנּוֹת אוֹתְךָ לִמְפַקֵּד־מִלְחָמָה לָנוּ. שָׁאַלְתִּי אֶת יֶתֶר חֲבֵרֵינוּ, אִם מַסְכִּימִים הֵם לְדַעַת פּוֹאַנִיוּ, וְכֻלָּם, פֶּה אֶחָד, מָצְאוּ אֶת בְּחִירָתָהּ טוֹבָה. וַמְפּוּס, אֵין אֲנִי צָרִיךְ לִשְׁאוֹל אוֹתְךָ, אִם תָּגֵן עַל פּוֹקְווֹג’ מִפְּנֵי כָּל אוֹיְבָיו. אֶת תְּשׁוּבָתְךָ אָנוּ יוֹדְעִים מֵרֹאשׁ. וְעַתָּה, וַמְפּוּס, מְפַקֵּד־הַמִּלְחָמָה שֶׁל פּוֹקְווֹג', חָבֵר־לְמוֹעֲצַת הַסְּתָרִים פַּטוּאַבּוּ, הוֹאִילָה נָא לִתְפּוֹס אֶת הַמָּקוֹם הַפָּנוּי עַל הַסַּפְסָל הַזֶּה, מָקוֹם בּוֹ יָשַׁב זֶה לֹא כְּבָר אוֹגוֹאוּאוֹזָה, מְפַקְּדֵנוּ הַגִּבּוֹר.

וַדַּאי תִּשְׁאָלֵנִי, אִם מְאֹד הִתְפַּלֵּאתִי לַדְּבָרִים הָאֵלֶּה? יְדִידִי, לֹא הֶאֱמַנְתִּי לְמִשְׁמַע אָזְנַי. הִבַּטְתִּי סָבִיב בִּמְבוּכָה וְרָאִיתִי, כִּי גַם הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר אֶת שִׂנְאָתָם יָרֵאתִי, חִיְּכוּ אֵלַי בְּחִבָּה. דְּמָעוֹת קָמוּ בְּעֵינַי. בְּרַגְלַיִם כּוֹשְׁלוֹת נִגַּשְׁתִּי לַסַּפְסָל וָאֶתְפּוֹס אֶת מְקוֹם הַמְפַקֵּד הַמֵּת. וְהַשַּׁמַן הַגָּדוֹל, הוּא הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל, קָם לְהַשְׁבִּיעֵנִי, כִּי אֶהְיֶה מָגֵן נֶאֱמָן וּמוֹשִׁיעַ לִבְנֵי טֶוָה. הוּא גָמַר וְנִשְׁתַּתֵּק. אָז הִתְכּוֹפְפָה פּוֹאַנִיוּ אֶל נְחַשׁ הַקֹּדֶשׁ, לָחֲשָׁה לוֹ דְּבַר־מָה וּפָתְחָה בְּשִׁיר. זֶה הָיָה אוֹתוֹ הַשִּׁיר הַנִּפְלָא, שֶׁשְּׁמַעְתִּיו כְּבָר פְּעָמִים רַבּוֹת. שׁוּב אָחֲזָה סַעֲרַת־הִתְרַגְּשׁוּת אֶת לִבִּי, וְחֵשֶׁק עַז הִתְעוֹרֵר בִּי לִפְעֻלּוֹת כַּבִּירוֹת וּלְמַעֲשֵׂי גְבוּרָה. הַשִּׁיר נִפְסַק. קַמְתִּי, הִתְעוֹדַדְתִּי וְאָמַרְתִּי:

– שְׂאוּ כֻּלְּכֶם תּוֹדָה עַל אֲשֶׁר בְּחַרְתֶּם בִּי לִהְיוֹת לִמְפַקֵּד־מִלְחֲמוֹתֵיכֶם וְקִבַּלְתֶּם אוֹתִי כְּחָבֵר לְמוֹעֲצַת הַסְּתָרִים פַּטוּאַבּוּ. וְהִנֵּה חָפַצְתִּי לְהַבִּיעַ לִפְנֵיכֶם מִשְׁאָלָה אַחַת הַמְּצִיקָה לְלִבִּי. יָמִים רַבִּים מִדֵּי הָיוּ הַנַּוַּחִים מִתְנַפְּלִים עַל תּוֹשָׁבֵי־כְּפָרֵינוּ הַשְּׁקֵטִים, גּוֹזְלִים אֶת פְּרִי עֲמָלָם וּמְמִיתִים אֶת הָאֲנָשִׁים עַל לֹא דָּבָר. עַכְשָׁו רוֹצֶה אֲנִי לְלַמְּדָם דַּעַת, לְהָסִיר אֶת אֵימָתָם מֵעָלֵינוּ.

קָמָה דְמָמָה. אֲנִי יָשַׁבְתִּי וְתָמַהְתִּי עַל עַצְמִי, כִּי הֵעַזְתִּי לְהַבִּיעַ בְּקוֹל אֶת אֲשֶׁר בְּלִבִּי. לְבַסּוֹף עָנָה לִי “קַצִיק הַחֹרֶף” הַזָּקֵן: – אֲנַחְנוּ, בְּנֵי טֶוָה, נִמְנַעְנוּ כָּל יָמֵינוּ מִלָּצֵאת לְמִלְחָמָה עַל אֶרֶץ הָאוֹיֵב. – עַל כֵּן אֵין הֵם יְרֵאִים מִכֶּם, – הַעִירוֹתִי לַזָּקֵן. – אָמְנָם רַבִּים הַנַּוַּחִים מִמֶּנּוּ, אֲבָל מְפֹרָדִים הֵם לְלַהֲקוֹת־שׁוֹדְדִים קְטַנּוֹת. נַעֲלֶה עֲלֵיהֶם וְנוּכַל לָהֶם.

– נְכוֹנִים דְבָרָיו, – קָרְאָה פּוֹאַנִיוּ. עָלֵינוּ לִבְלוֹם¹⁴² אוֹתָם. אָז פָּתְחוּ הָאֲנָשִׁים לִשְׁאוֹל אוֹתִי עַל מַחֲנוֹת־הַנַּוַּחִים, עַל מִסְפָּרָם וּמְקוֹם שִׁבְתָּם. זְמָן רַב טִכַּסְנוּ עֵצָה. לְבַסּוֹף אָמַר “קַצִיק הַקַּיִץ”, כִּי הוּא, יַחַד עִם “קַצִיק הַחֹרֶף” וְעִם הַשַּׁמַן הַגָּדוֹל יָדוּנוּ בַּדָּבָר וּבְעוֹד שְׁלשָׁה יָמִים יוֹדִיעוּנוּ אֶת דְּבַר הַחְלָטָתָם. וּבָזֶה נִסְתַּיְּמָה הָאֲסֵפָה.

הֵבֵאתִי אֶת נַצִ’יטִימָה הַבַּיְתָה וְעָזַרְתִּי לוֹ לַעֲלוֹת אֶל הַגָּג. קֶלֶמַנָה וְצ’וֹרוֹמַנָה מִהֲרוּ בַּחֲרָדָה לִקְרָאתֵנוּ. הֵן הִשְׁכִּיבוּ אֶת נַצִ’יטִימָה עַל גַּבֵּי מַצָּע שֶׁל עוֹרוֹת־חַיּוֹת וְהִבִּיטוּ בִּדְאָגָה אֵלַי. אֲנִי הֶעֱלֵיתִי בַּת־צְחוֹק עַל שְׂפָתַי.

– זַכַּאי יָצָאתָ! – קָרְאָה צ’וֹרוֹמַנָה, – חָפְשִׁי אַתָּה! – כֵּן, – אָמַר נַצִ’יטִימָה, – חָפְשִׁי הִנֵּהוּ וְחַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ מִנּוּ אוֹתוֹ לִמְפַקֵּד מִלְחָמָה לְפּוֹקְווֹג'. לְשֵׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה נִדְהֲמוּ שְׁתֵּי הַנָּשִׁים וְלֹא יָדְעוּ נַפְשָׁן מִשִּׂמְחָה. הֵן בָּכוּ וְצָחֲקוּ, חִבְּקוּ וְנָשְׁקוּ אֶת נַצִ’יטִימָה וְאוֹתִי, חֲלִיפוֹת. אַחֲרֵי כֵן הִתְחִילוּ לְטַפֵּל בְּבִשּׁוּל. לְבַסּוֹף הָיְתָה הַאֲרֻחָה מוּכָנָה, וְצ’וֹרוֹמַנָה יָשְׁבָה עַל יָדִי וְאָמְרָה:

– וַמְפּוּס, בְּקָרוֹב אֶהְיֶה לְךָ לְאִשָּׁה. מָחָר אָחֵל לִבְנוֹת אֶת בֵּיתֵנוּ. קֶלֶמַנָה, אִמִּי וְדוֹדָתִי תַּעֲזֹרְנָה לִי.

– טוֹב, – עָנִיתִי, – לְעֵת שׁוּבִי יִהְיֶה הַבַּיִת מוּכָן. – לְעֵת שׁוּבְךָ? וְכִי הוֹלֵךְ אַתָּה מִכַּאן? וּלְאָן? – מֵעֲרָבָה. לְאֶרֶץ הַנַּוַּחִים. לְרַסֵּן אוֹתָם. מִצְוַת אָחִי הַמֵּת הִיא, וּמִצְוַת שְׁלשִׁים וַחֲמֵשֶׁת הָאֲנָשִׁים מִבְּנֵי־טֶוָה, קָרְבָּנוֹת נְקִיִּים, שֶׁנָּפְלוּ חֲלָלִים מִיָּדָם.

– לֹא, לֹא, – אַל תָּהִין לָלֶכֶת! הֵם יַהַרְגוּךָ! – קָרְאָה צ’וֹרוֹמַנָה בְּסַעֲרַת־רוּחָהּ וַתְּחַבְּקֵנִי.

– נַצִ’יטִימָה! – הִתְעָרְבָה גַּם קֶלֶמַנָה –אֶת הָאֶחָד מִשְׁנֵי בָּנֵינוּ, אֶת “כֵּף־בּוֹדֵד” שִׁכַּלְנוּ! – אֶת וַמְפּוּס לֹא אֶתֵּן לָלֶכֶת. הוּא לֹא יֵצֵא לַמִּלְחָמָה עַל הַנַּוַּחִים הַנּוֹרָאִים! – שְׁמָעוּנִי, הַנָּשִׁים! – הִפְסִיק נַצִ’יטִימָה בְּכַעַס אֶת דִּבְרֵיהֶן. לֹא לָכֵן לְהִתְעָרֵב בְּעִנְיָנִים כָּאֵלֶּה. בְּעוֹד שְׁלשָׁה יָמִים יַחְלִיטוּ בַּדָּבָר הַזֶּה רָאשֵׁי עֲדָתֵנוּ, הַקַּצִיקִים וְהַכֹּהֵן הַגָּדוֹל. אִם יֵלֵךְ וַמְפּוּס לְהִלָּחֵם בַּנַּוַּחִים, אֵלֵךְ גַּם אֲנִי עִמּוֹ.

אֲבָל טֶרֶם נֵדַע אִם נֵצֵא לַמִּלְחָמָה. – וְאִם תֵּלְכוּ לְהִלָּחֵם, אֶצְטָרֵף גַּם אֲנִי אֲלֵיכֶם! – נִשְׁמַע קוֹלוֹ שֶׁל קוּטוֹבָה. הוּא בָּא לִקְרֹא לְצ’וֹרוֹמַנָה. הִיא לֹא דִּבְּרָה דָבָר. קָפְצָה מִמְּקוֹמָהּ וְיָצְאָה אֶת הַחֶדֶר עַם אָבִיהָ. בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם בָּאָה אֵלֵינוּ שׁוּב וְאָמְרָה: – וַמְפּוּס, הַיּוֹם אָחֵל לִבְנוֹת אֶת בֵּיתֵנוּ. בְּטוּחָה אֲנִי כִּי הַקַּצִיקִים לֹא יִתְּנוּ לָכֶם לַעֲזֹב אֶת גְּבוּלוֹת עֵמֶק פּוֹקְווֹג'.

– שׁוֹב נָשׁוּב אֶל פּוֹקְווֹג', וְכַאן, בַּכְּפָר הַזֶּה, אֶעֱבֹד עַד סוֹף יָמַי, – אָמַרְתִּי לָהּ, – וְאַתְּ הָחֵלִּי הַיּוֹם לִבְנוֹת אֶת בֵּיתֵנוּ, כִּי יִהְיֶה מוּכָן לְמוֹעֵד שׁוּבִי. אֲנִי וְנַצִ’יטִימָה יָצָאנוּ לַשָּׂדֶה, שֶׁלֹּא נִשְׁמַע אֶת תְּלוּנוֹת הַנָּשִׁים עָלֵינוּ. בְּשׁוּבֵנוּ בָּעֶרֶב לַכְּפָר, רָאִיתִי כִּי צ’וֹרוֹמַנָה הִתְחִילָה כְּבָר בִּבְנִיַּת קוֹמָה שְׁנִיָּה עַל בֵּית אִמָּהּ.

בָּא הַיּוֹם הַמַּכְרִיעַ. בָּעֶרֶב הָלַכְתִּי עִם נַצִ’יטִימָה אֶל הַקִּיוָה הַצְּפוֹנִית וּמָצָאנוּ שָׁם אֶת רֹב חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ. עוֹד חָסְרוּ שְׁנֵי הַקַּצִיקִים וְהַשַּׁמַן הַגָּדוֹל. אַךְ עוֹד מְעַט בָּאוּ גַם הֵם. “קַצִיק הַקַּיִץ” הוֹדִיעַנִי, כִּי הָחְלַט לְהַסְכִּים לַעֲצָתִי וְהוּא שָׁאַל אוֹתִי, מָתַי יֵשׁ בְּדַעְתִּי לְצֵאת לַדֶּרֶךְ. אֲנִי עָנִיתִי כִּי רְצוֹנִי לְמַהֵר. אֲנִי אֵלֵךְ בְּרֹאשׁ אֲנָשִׁים לֹא רַק מִכְּפָרֵנוּ, כִּי אִם גַּם מִשְּׁאָר כְּפָרֵי בְנֵי טֶוָה; כָּל אִישׁ מֵהֶם אֲשֶׁר יֵאוֹת¹⁴³ לְהִצְטָרֵף אֵלֵינוּ, – רָצוּי יִהְיֶה. כָּל חַבְרֵי מוֹעֲצַת־הַסְּתָרִים הִסְכִּימוּ לִדְבָרַי, וּשְׁנֵי לֵצָנִים קִבְּלוּ עֲלֵיהֶם לְבַקֵּר בַּכְּפָרִים הַסְּמוּכִים וּלְבַשֵּׂר לָהֶם עַל הַמַּעֲרָכָה הַקְּרוֹבָה. הֶחְלַטְנוּ לָצֵאת אֶת פּוֹקְווֹג' בְּעוֹד חֲמִשָּׁה יָמִים.

כַּעֲבֹר שְׁלשָׁה יָמִים שָׁבוּ הַלֵּצָנִים וְהֵבִיאוּ לָנוּ אֶת הַבְּשׂוֹרָה הַטּוֹבָה, כִּי רַבִּים מִבְּנֵי טֶוָה מִשְּׁאָר הַכְּפָרִים הֶחְלִיטוּ לְהִלָּווֹת אֵלֵינוּ. בַּיּוֹם הַחֲמִישִׁי, בַּעֲרֹב הַיּוֹם, נֶאֶסְפוּ כָּל הָאֲנָשִׁים, וּבַיּוֹם הַשִּׁשִּׁי, בְּרֶדֶת הַיּוֹם, יָצָאנוּ אֶת פּוֹקְווֹג'. מַחֲנֵנוּ עָלָה לִשְׁלשׁ מֵאוֹת וּשְׁנֵים־עָשָׂר אִישׁ.

הָלַכְנוּ רַק בַּלֵּילוֹת. בְּבֹקֶר הַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי עָבַרְנוּ אֶת רֶכֶס הֶהָרִים וְרָאִינוּ אֶת אֶרֶץ הַנַּוַּחִים. מִכָּל אֲנָשֵׁינוּ הָיִיתִי אֲנִי הָאֶחָד שֶׁהִכִּיר אֶת הָאָרֶץ הַשּׁוֹמֵמָה הַזֹּאת, וּבְנֵי־לִוְיָתִי הִשְׁתָּאוּ לָדַעַת, אֵיךְ יוּכְלוּ בְּנֵי־אָדָם לָגוּר בְּעַרְבוֹת־הַשְּׁמָמָה הָאֵלֶּה.

מִכָּל אֲנָשֵׁינוּ הָיִיתִי אֲנִי הָאֶחָד שֶׁהִכִּיר אֶת הַמָּקוֹם

יָרֵאתִי פֶּן אָסֵב אֵלַי אֶת תְּשׂוּמֶת־לֵב הָאוֹיֵב וָאוֹלִיךְ אֶת אֲנָשַׁי לְתוֹךְ נִקְרָה אֲרֻכָּה, הַנִּמְשֶׁכֶת צָפוֹנָה־מַעֲרָבָה, אֶל נְהַר סַן־חוּאַן. כָּאן הֶחְלַטְנוּ לְהִסְתַּתֵּר עַד בּוֹא הַעֶרֶב.

אֲנִי הִכַּרְתִּי יָפֶה אֶת הַמָּקוֹם, כִּי אָבִי הָיָה נוֹטֶה פֹּה אֶת מַחֲנֵהוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת. אֲנָשַׁי הוֹצִיאוּ אֶת שַׂקֵּי־הַצֵּידָה וַיֵּשְׁבוּ לֶאֱכֹל, אֲבָל אֲנִי לֹא יָכֹלְתִּי לִבְלֹעַ אַף נֵתַח אֶחָד. עֶצֶב קָשֶׁה תָּקַף אוֹתִי פִּתְאֹם. עָזַבְתִּי לְרֶגַע אֵת יְדִידַי, סַרְתִּי הַצִּדָּה וָאֲשׁוֹטֵט עַל פְּנֵי הַנִּקְרָה, נָתוּן לְהִרְהוּרַי. זִכְרוֹנוֹת אֲפָפוּנִי¹⁴⁴. זָכַרְתִּי אֶת אָבִי, אֶת אִמִּי, אֶת רֵעֵי יַלְדוּתִי וּמִשְׂחָקַי עִמָּם. לְרַגְלֵי אַחַד הַסְּלָעִים מָצָאתִי סֻכָּה קְטַנָּה, חֲרֵבָה לְמֶחֱצָה, בְּנוּיָה מַקְלוֹת עֵץ וַעֲנָפִים; אֲנִי אֲשֶׁר בָּנִיתִי אֶת הַסֻּכָּה הַזֹּאת בְּעֶצֶם יָדַי, בְּעֶזְרַת אָחִי. שָׁנִים רַבּוֹת עָבְרוּ מֵאָז.

דְּמָעוֹת קָמוּ בְּעֵינַי. כְּשֶׁחָזַרְתִּי אֶל בְּנֵי־לִוְיָתִי, אִלְּצוּ אוֹתִי לֶאֱכֹל מְעַט בָּשָּׂר מְיֻבָּשׁ עִם רְקִיקֵי־תִּירָס. נַצִ’יטִימָה הֶעֱמִיד שׁוֹמְרִים וְשָׁלַח מְרַגְּלִים לְפָנֵינוּ. אֲנִי שָׁכַבְתִּי וְנִרְדַּמְתִּי, אוּלָם גַּם בִּשְׁנָתִי לֹא יָדַעְתִּי מְנוּחָה. כְּשֶׁנִּתְעוֹרַרְתִּי מִשֵּׁנָה רָאִיתִי כִּי דִמְדּוּמֵי עֶרֶב יָרְדוּ כְּבָר עַל הַנִּקְרָה. הַתּוּגָה לֹא עֲזָבַתְנִי. יָצָאנוּ לַדֶּרֶךְ, וְהָלַכְנוּ כָּל הַלַּיְלָה. לַבֹּקֶר הִסְתַּתַּרְנוּ שׁוּב בַּנִּקְרָה.

כָּל הַזְּמָן הִתְאַמַּצְתִּי לְהָבִין, מַה פֵּשֶׁר הָעֶצֶב הָזָה, הַמַּכְבִּיד עַל לִבִּי, וּלְבַסּוֹף עָמַדְתִּי עַל סִבָּתוֹ: קָשֶׁה הָיָה לִי לְהִלָּחֵם בִּבְנֵי עַמִּי הַנַּוַּחִים. אֲבָל מַה יָכֹלְתִּי לַעֲשׂוֹת? לוּ הִסְתַּלַּקְתִּי עַכְשָׁו מִלִּנְהֹג אֶת אֲנָשַׁי, הָיוּ קוֹרְאִים לִי מוּג־לֵב. וּפִתְאוֹם זָכַרְתִּי אֶת דִּבְרֵי אִמִּי הַמֵּתָה, שֶׁהָיְתָה אוֹמֶרֶת תָּמִיד אֶל אָבִי: הַנִּיחָה לִבְנֵי־טֶוָה עוֹבְדֵי הָאֲדָמָה וְאַנְשֵׁי־הַשָּׁלוֹם. מוּטָב לְךָ, כִּי תֵּצֵא לַמִּלְחָמָה עַל הַסְּפָרַדִּים, הַכּוֹבְשִׁים לְאַט־לְאַט אֶת כָּל אַרְצֵנוּ.

וְאָז הֵבַנְתִּי, כִּי אַחִים בְּנֵי־טֶוָה לַנַּוַּחִים, כִּי אֵלֶּה וְאֵלֶּה אִנְדִיאַנִים הֵם, וְעַל שְׁנֵי הַשְּׁבָטִים לִכְרֹת בְּרִית שָׁלוֹם וְלֹא לְהִלָּחֵם זֶה בָּזֶה. מוּטָב לָנוּ שֶׁנִּתְאַחֵד עִם הַנַּוַּחִים לְמִלְחָמָה בְּאוֹיְבֵנוּ הַמְּשֻׁתָּף, כִּי הוּא לְבַדּוֹ שָׂמֵחַ לְמִלְחֶמֶת הָאַחִים אֲשֶׁר בֵּינֵינוּ.

בֵּינָתַיִם בָּאוּ הַמְרַגְּלִים וְאָמְרוּ, כִּי בַּמִּישׁוֹר אֲשֶׁר מֵעֵבֶר לַנִּקְרָה רָאוּ עֵדֶר כְּבָשִׂים וַהֲמוֹן סוּסִים. כְּנִרְאֶה, שֶׁקְּרוֹבִים הָיִינוּ לְמַחֲנֶה הַנַּוַּחִים, כִּי מֵרָחוֹק רָאִינוּ עָשָׁן מְדוּרוֹתֵיהֶם. אֲנָשַׁי אָחֲזוּ בְּנֶשֶׁק וְנִגְּשׁוּ אֵלַי, מְחַכִּים לִפְקֻדּוֹתַי. אָמַרְתִּי לָהֶם כִּי עֵד הָעֶרֶב נִשְׁהֶה בְּתוֹךְ הַנִּקְרָה. אַחֲרֵי כֵן הִטֵּיתִי הַצִּדָּה אֶת נַצִ’יטִימָה, קוּטוֹבָה וְאֶת הַכֹּהֵן שֶׁלָּנוּ וְגִלִּיתִי לָהֶם אֶת מַחְשְׁבוֹתַי. נַצִ’יטִימָה עָנָה: – בְּנִי, אִם יַעֲלֶה בְּיָדֵנוּ לִכְרֹת בְּרִית שָׁלוֹם עִם הַנַּוַּחִים וְיָדַעְנוּ כִּי לֹא לַשָּׁוְא הָיָה מוֹתוֹ שֶׁל “כֵּף־בּוֹדֵד”.

– וְגַם מוֹת שְׁאָר הָאֲנָשִׁים, שֶׁנָּפְלוּ עִמּוֹ יַחַד בַּקְּרָב, – אָמַר קוּטוֹבָה. – תְּנוּנִי, אֵפוֹא, וְאֵלֵךְ אֶל מַחֲנֵה הַנַּוַּחִים וַאֲדַבְּרָה עִמָּם לְשָׁלוֹם. אִם לֹא אָשׁוּב, תִּנְקְמוּ אַתֶּם אֶת נִקְמָתִי וְתִמְחוּ אֶת אַנְשֵׁיהֶם מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. רַק כְּמֵאָה אִישׁ הֵם, וּמִסְפַּר אֲנָשֵׁינוּ – שְׁלשׁ מֵאוֹת.

כָּל הַשְּׁלשָׁה מָצְאוּ אֶת עֲצָתִי טוֹבָה. גַּם כָּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה שָׂמְחוּ, בְּהִוָּדַע לָהֶם הַדָּבָר.

הַיּוֹם הֶחְשִׁיךְ כְּבָר, כְּשֶׁנִּגַּשְׁתִּי אֶל מַחֲנֵה הַנַּוַּחִים. כְּעֶשְׂרִים אֹהָלִים מָצָאתִי. קָרָאתִי אֲלֵיהֶם בְּקוֹל וְהוֹדַעְתִּי, כִּי נַוַּח הִנְנִי וְכִי שָׁב אֲנִי אֶל עַמִּי. הָאֲנָשִׁים קָפְצוּ מִתּוֹךְ אָהֳלֵיהֶם, לְהִתְבּוֹנֵן וְלִרְאוֹת מִי אָנִי. בְּרֹאשָׁם הָלַךְ דּוֹדִי “נֵץ לָבָן”. לְאַחַר שֶׁקָּרָאתִי בִּשְּׁמִי, חִבֵּק אוֹתִי וְהוֹלִיכַנִי אֶל אָהֳלוֹ. אַחֲרֵינוּ נִכְנְסוּ עוֹד אֲנָשִׁים אֲחָדִים, וְשִׂיחָתֵנוּ אָרְכָה עַד שָׁעָה מְאֻחֶרֶת בַּלַּיְלָה. צָרִיךְ הָיִיתִי לְסַפֵּר לָהֶם עַל חַיַּי, עַל בְּנֵי טֶוָה שֶׁהֵיטִיבוּ עִמָּדִי וְעִם אָחִי. כֵּן לֹא שָׁכַחְתִּי לְהָעִיר כִּי אָחִי נֶהֱרַג בִּידֵי אַחַד הַנַּוַּחִים. אֲבָל דָּבָר לֹא אָמַרְתִּי עַל הִשְׁתַּתְּפוּתִי אֲנִי בַּקְּרָב הָאַחֲרוֹן. לְאָשְׁרִי לֹא הִשְׁתַּתֵּף מַחֲנֵה דוֹדִי בַּהִשְׂתָּעֲרוּת הָאַחֲרוֹנָה, וְאַנְשֵׁי־צְבָא דוֹדִי לֹא הִכִּירוּ אוֹתִי. אַחֲרֵי כֵן הִצַּעְתִּי לַנַּוַּחִים לִכְרֹת בְּרִית שְׁלוֹם עִם בְּנֵי טֶוָה. דּוֹדִי שָׁמַע אֶת דְּבָרַי בְּרָצוֹן, אֲבָל שְׁאָר אֲנָשָׁיו עָנוּ בְּרֻגְזָה, וְאֶחָד מֵהֶם אָמַר:

– לָמָּה זֶה נַעֲשֶׂה שְׁלוֹם עִם בְּנֵי טֶוָה? הָאֲנָשִׁים הָאֵלֶּה רוֹחֲשִׁים כִּנְמָלִים בִּכְפָרֵיהֶם, וְכָל כַּךְ נָעִים לָנוּ לְהָמִית אוֹתָם וְלָקַחַת לָנוּ אֶת סוּסֵיהֶם וּרְכוּשָׁם.

אָז נִתְמַלֵּאתִי זַעַם וָאֶגְעַר בָּהֶם בְּקוֹל: – אוֹי לָכֶם, אִם לֹא תַּעֲשׂוּ שָׁלוֹם עַם בְּנֵי טֶוָה! דְּעוּ, שֶׁבְּנֵי טוה הֶחְלִיטוּ לִשְׁלוֹחַ מֵחֲנוֹת־צָבָא גְדוֹלִים לְאֶרֶץ הַנַּוַּחִים! מְעַט־מְעַט יַעֲשׂוּ בָּכֶם כָּלָה, וְאַתֶּם לֹא תּוּכְלוּ לָהֶם, כִּי בְּנֵי טֶוָה יוֹשְׁבִים בִּכְפָרִים מְבֻצָּרִים. בְּרֶגַע זֶה נִמְצָאִים בַּנִּקְרָה שְׁלשׁ מֵאוֹת אַנְשֵׁי־מִלְחָמָה מִבְּנֵי טֶוָה וְהֵם מְחַכִּים לְשׁוּבִי. אִם לֹא אֶחֱזֹר אֲלֵיהֶם, מוֹת תָּמוּתוּ כֻּלְּכֶם. אֲנִי, מְפַקֵּד הַמִּלְחָמָה, הֵבֵאתִי אוֹתָם הֵנָּה לִנְקֹם בָּכֶם אֵת נִקְמַת אָחִי, אֶת נִקְמַת שְׁאָר בְּנֵי טֶוָה, שֶׁנָּפְלוּ מִיֶּדְכֶם עַל לֹא־דָבָר. עוֹד הַלַּיְלָה הֱיִיתֶם נוֹפְלִים כֻּלְּכֶם בְּחַרְבֵּנוּ, אֲבָל אֲנִי הֶחְלַטְתִּי, כִּי לֹא טוֹב הִלָּחֵם אִנְדִיאַנִים בְּאִנְדִיאַנִים, כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנַחְנוּ, וְעָלֵינוּ לִכְרֹת בְּרִית שָׁלוֹם, לְמַעַן נַעֲמֹד יַחַד בִּפְנֵי לַחַץ הַסְּפָרַדִּים, אוֹיְבַי כָּל שִׁבְטֵי הָאִנְדִיאַנִים.

וְהַנָּשִׁים, שֶׁנִּמְצְאוּ אוֹתָהּ שָׁעָה בָּאֹהֶל, שָׁמְעוּ עַל מַחֲנֵה בְּנֵי טֶוָה הַמִּסְתַּתְּרִים בַּנִּקְרָה וַתִּשֶּׂאנָה קוֹל צְעָקָה. נִבְהֲלוּ גַּם הָאֲנָשִׁים, אֲשֶׁר מִלְּכַתְּחִלָּה אָטְמוּ אָזְנֵיהֶם מִשְּׁמֹעַ כָּל דִּבְרֵי שָׁלוֹם. דּוֹדִי נִגַּשׁ אֵלַי, וּבְלַטְּפוֹ אֶת כְּתֵפַי, אָמַר: – אֲנִי מִתְגָּאֶה בְּךָ, בְּנִי. מֵעַתָּה יָשׂר שָׁלוֹם בֵּינֵינוּ וּבֵין יְדִידֶיךָ בְּנֵי טֶוָה. מָסֹר אֶמְסֹר אֶת דְּבָרֶיךָ לִשְׁאָר מַנְהִיגֵי שִׁבְטֵנוּ וְהֵם יִכְרְתוּ בְּרִית שָׁלוֹם עִמָּכֶם. לְךָ הַצֶּדֶק! אָסוּר לָנוּ לָרִיב זֶה עִם זֶה, בָּהּ בַּשָּׁעָה שֶׁאוֹיְבֵנוּ הַמְשֻׁתָּף – הַסְּפָרַדִּים

– לוֹחֵץ אֶת כֻּלָּנוּ, אֶת כָּל הָאִנְדִיאַנִים. וְעַכְשָׁו הוֹלִיכֵנִי נָא אֶל מַחֲנֵה אַנְשֵׁי־צְבָאֲךָ, כִּי חָפֵץ אֲנִי לְדַבֵּר עִמָּם.

בָּאנוּ לַמַּחֲנֶה, יָשַׁבְנוּ לְיַד הַמְּדוּרָה, וְעַד הַבֹּקֶר דִּבֵּר דּוֹדִי עִם הַשַּׁמַן הַזָּקֵן שֶׁלָּנוּ. אֲנִי הָיִיתִי הַמֵּלִיץ בֵּינֵיהֶם, וְנַצִ’יטִימָה וְקוּטוֹבָה שָׁמְעוּ אֶת דִּבְרֵיהֶם וְהֵנִיעוּ בְּרֹאשָׁם לְאוֹת רָצוֹן. דּוֹדִי הִבְטִיחַ לָהֶם לְהָבִיא בְּעוֹד חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם אֶל פּוֹקְווֹג' אֶת כָּל מַנְהִיגֵי הַנַּוַּחִים, אֲשֶׁר יִכְרְתוּ בְּרִית שָׁלוֹם עִם בְּנֵי טֶוָה. אַחֲרֵי כֵן שָׁב דּוֹדִי אֶל מַחֲנֵהוּ. כָּל אֲנָשֵׁינוּ לִוּוּ אוֹתוֹ, וּבַיּוֹם הַהוּא עָרְכוּ הַנַּוַּחִים מִשְׁתֶּה לִבְנֵי טֶוָה וְיַחְדָּו אָכְלוּ וְשִׂמְּחוּ אֶת לִבָּם. לְמָחֳרָת בַּבֹּקֶר שַׂמְנוּ פְּעָמֵינוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה. לֹא עוֹד הָלַכְנוּ בָּרֶגֶל, כִּי אִם רָכַבְנוּ עַל הַסּוּסִים שֶׁנָּתְנוּ לָנוּ הַנַּוַּחִים.

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה בְּשָׁעָה שֶׁהִגַּעְנוּ אֶל פּוֹקְווֹג'. תּוֹשָׁבֵי הַכְּפָר מִהֲרוּ לָצֵאת לִקְרָאתֵנוּ. וּמָה רַבָּה הָיְתָה שִׂמְחָתָם לַשְּׁמוּעָה, שֶׁהַנַּוַּחִים הָאֲיֻמִּים רוֹצִים לַעֲשׂוֹת שָׁלוֹם עִמָּנוּ.

צ’וֹרוֹמַנָה אָחֲזָה בְּיָדִי וְהוֹלִיכָה אוֹתִי אֶל הַכִּכָּר הַדְּרוֹמִית, אֶל בֵּית אִמָּהּ. בִּנְיַן הַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה נִשְׁלַם כְּבָר, וְצ’וֹרוֹמַנָה אָמְרָה לִי, כִּי הֶעֱבִירָה אֶת כָּל חֲפָצֶיהָ לַבַּיִת הֶחָדָשׁ. עָלִינוּ בַּמַּדְרֵגוֹת אֶל גַּג הַבַּיִת. בַּפֶּתַח נֶעֶצְרָה צ’וֹרוֹמַנָה וְלָחֲשָׁה עַל אָזְנַי:

– עַכְשָׁו יְכוֹלָה אֲנִי לֵאמֹר לְךָ: אִישִׁי וּבַעֲלִי!

יָמִים רַבִּים עָבְרוּ מֵאָז, אָבֵל עוֹד חַי בְּלִבִּי זֵכֶר הַיּוֹם הַמְאֻשָּׁר הַהוּא, יוֹם נְעוּרֵינוּ הַיָּפֶה. עַכְשָׁו זָקַנּוּ כְּבָר שְׁנֵינוּ, אֲנִי וְאִשְׁתִּי, אֲבָל עוֹד אָנוּ מְאֻשָּׁרִים כְּקֹדֶם.

בַּיּוֹם הַקָּבוּעַ בָּאוּ הַנַּוַּחִים – דּוֹדִי וּשְׁאָר הַמַּנְהִיגִים, וְעִמָּם גַּם אַנְשֵׁי־מִלְחָמָה, נָשִׁים וִילָדִים. הֵם הֵבִיאוּ לָנוּ לְמַתָּנָה שְׂמִיכוֹת רַבּוֹת וְעֵדֶר סוּסִים. כַּאן, בַּקִּיוָה הַדְּרוֹמִית, נִכְרְתָה בְּרִית־הַשָּׁלוֹם; וְעֵד הַיּוֹם נֶאֱמָנִים לָהּ גַּם הַנַּוַּחִים, גַּם בְּנֵי טֶוָה, וְלֹא יָפֵרוּ אוֹתָהּ.

וּכְשֶׁמֵּת “קַצִיק הַקַּיִץ” הַזָּקֵן, מִנּוּ אוֹתִי חַבְרֵי הַפַּטוּאַבּוּ בִּמְקוֹמוֹ…

הִנֵּה זֶה כָּל סִפּוּרִי. יְדִידִי, הֲתִשְׁמַע אֶת הַקּוֹל הַקּוֹרֵא לָנוּ? זוֹ צ’וֹרוֹמַנָה אִשְׁתִּי. בָּטוּחַ אֲנִי כִּי הֵכִינָה לָנוּ כִּבּוּד – חֲבִתַּת־בֵּיצִים וּרְקִיקֵי־תִירָס.

סוֹף

הקלדה: שלומית אפל