אני רוצה לקרוא את הספר The Feudal Kingdom of England, הספר שיש לו כריכה ירקרקה, אבל מכרתי אותו בחנות ‘יד־שניה’ בירושלים. לספר הזה יש ציור של מפת אנגליה, על עטיפת הכריכה.

מכרתי אותו לפני שהספקתי לקרוא בו, והוא עמד על מדפי הרבה זמן, והבאתי אותו לירושלים למכירה, שהרי קניתי אותו בירושלים, ברחוב בן־יהודה. הזמנתי אותו ברגליים כושלות. עליתי במדרגות רבות אל חנות אפלולית ומכובדת מאוד, שנמצאת בקומה שניה.

עברתי עם הספר הזה דירות, ורציתי לקרוא בו בספריות, אבל תמיד נרדמתי. ואז עשיתי מיון בין ספרי, שאת רובם לא קראתי בגלל התרדמות האלה.

באתי לירושלים עם הספר. שוטטתי ברחובות עד שרגלי כבר רעדו בחיפושים אחרי החנויות שמצאתי, ואחר־כך היו נעלמות לי. ראיתי אותן קודם, ואמרתי לעצמי, שבדרך חזרה אכנס.

ירדתי את הירידה מרחוב יפו לרחוב שלומציון המלכה על־יד החנות של המיסיונרים, ששמו בחלון הראוה שלהם את ספרי ה’ברית החדשה' מכורכים בכריכות חומות ושחורות עם סימניות וקצות דפים מוזהבים, שמושכים את העין ואת היד, שרוצה לגעת ביופי הזה, ושאחר־כך היה מי שזרק לשם אבן, ונפץ את החלון הזה. 

אז אחרי הירידה לשם, וכמעט שהגעתי למקום, שאומרים עליו, ששם התאכסן תיאודור הרצל, שם בממילא, ואיכשהו הצלחתי לסובב את עצמי ולחזור על עקבותי, פניתי ימינה, וחציתי את הכביש.

והנה עיני צדו את ערמות הספרים של ‘יד־שנייה’, עמדו מחוץ לחנות אחת ברחוב קטן, בפינת רחוב יפו שבירושלים. נכנסתי לחנות, החלפתי עם המוכרת כמה מילים, והיא אמרה לי, שהצמיד שאני עונדת, צמיד הענברים, שהיה לי, יפה מאוד, ואם אני מוכנה למכור אותו. אז מכרתי, והצעתי גם את הספר הירקרק, שהלך איתי בדרכים; 

The Feudal Kingdom of England. היא קנתה אותו בסכום קטן. בצד עמד מאיר שלו והסתכל, ומאחוריו עמדו הילדים, וגם הם הסתכלו ושאלו אותו שאלות.

ואני מנסה לדמיין לעצמי, מה היה קורה, אילו הספר היה ממשיך להיות בחברתי. כנראה, שלא הייתי קוראת בו, אבל הייתי, אולי, מציירת ממנו.

אז למה אני לא הייתי קוראת? כי אני נרדמת. אז למה ואיפה הספרים והגברים ההם שמאחורי התרדמות?

דצמבר ‏2005