רקע
אשר ברש
יהודה בורלא

נולד בּירוּשלים בּשנת תרמ"ה. הוֹריו היוּ ממשפּחוֹת רבּנים ידוּעוֹת. מוֹצא משפּחת בּוּרלא הוּא מאזמיר שבּתוּרכּיה, והיא בּאה לירוּשלים לפני מאה וּשלושים שנה בּערך.

עד שמוֹנה־עשׂרה שנה למד תלמוּד וּפוֹסקים בּישיבוֹת שבּירוּשלים. בּן י"ח נכנס לבית־המדרש למוֹרים של “עזרה” ולמד שמה שש שנים. בּית־המדרש הזה, שהיה גרמני בּמדה ידוּעה, היה לוֹ, כּמוֹ לרוֹב התלמידים, למוֹרת רוּח. הוּא הצטיין בּיחוּד בּחבּוּרים וּבהוֹראה. זה שש־עשׂרה שנה, שהוּא משמש בּהוֹראה בּבתי־ספר (ירוּשלים, דמשׂק, זכרוֹן־יעקב ולאחרוֹנה חיפה). ממאוֹרעוֹת חייו יש לציין את השתתפוּתוֹ בּמלחמה בּתוֹר מתוּרגמן לגרמנים, כּחייל פּשוּט, כּחוֹבש, כּעוֹבד בּדרכים וכצנזוֹר – וּפעמים רבּוֹת היה נתוּן בּסכּנוֹת קשוֹת.

ספּוּרוֹ הראשוֹן “בּין שבטי ערב” נדפּס בּקוֹבץ “על הסף” שיצא בּשנת תרע"ח. מיצירתוֹ הבּאה בּוֹלטים בּיחוּד הספּוּרים האלה: “לוּנה” (הוצאת “ספריה כּללית”), “בּלי כּוֹכב” (הוצאת “קוּפּת הספר”), “אשתוֹ השׂנוּאה” (הוֹצאת “מצפּה”), “נזרה” (“השלח” תרפ"ו), “גלגוּלים” (“מולדת” תרפ"ז), “בּצל קוֹרתנוּ” (“הדים” תרפ"ח). ואחרוֹן אחרוֹן: “נפתוּלי אדם”.

הפרוֹזה של בּוּרלא היא מן הסוּג המבוֹרך. עוֹד בּדבריו הראשוֹנים נתגלה בּוֹ הסוֹפר השוֹאב ממקוֹר־חיים והמצלל את החוֹמר הנשאב בּרוּחוֹ הפּיוּטית לשירה. לא אסכּוֹלה ולא תרבּוּת צוּרה ציינוּהוּ, כדי־אם תפיסה טבעית, רעננה, בּריאה, משׂחק־דמיוֹן קל וּבטוּי רווּי בּעל ־חן. הוּא קנה לוֹ מיד את לב הקוֹרא.

בּ“בין שבטי ערב” היה ציוּר נוֹף דק, תאוּר טפּוּסים זרים מתוֹך השתתפוּת אנוֹשית. ב“לוּנה” נתבּלט בּוֹ המסַפּר הרוֹאה ללבב, היוֹדע את חוּלשוֹתיהם ויסוּריהם של האנשים הקטנים, השכיחים. בּ“בלי כּוֹכב” – בּעל הדמיוֹן החי, בּעל קסם הספּוּר, היוֹדע לסבּך וּלמזג עלילוֹת הוָי על רקע של חיי שבטים פּראים דלוּקי הוֹד רוֹמנטי. בּ“אשתוֹ השׂנוּאה” – תאוּר רחב וּמפוֹרט של חיי ירוּשלים, מתוֹך התגלמוּת בּנפש המתוֹארת, עד כּדי הזדהוּת עמה, מתוֹך למוּד זכוּת על חוּלשוֹת האדם מפּני יסוּריו הנאמנים.

בּ“נפתוּלי אדם” צוֹעד בּוּרלא עוֹד צעד בּדרכּוֹ הספּוּרית: המחשבה מתרוֹממת וּמרימה את הטפּוּס המזרחי הפּרימיטיבי לגוֹבה אחר, נאצל. “רחמו”, הרוֹכל הדמשׂקי המעוּוָר, הוּא טפּוּס “איוֹבי”, העוֹלה למעלת מעוּנה; פילוֹסוֹף־החיים, שעבר את המדוֹרוֹת העמוּקים של חיי האדם עלי אדמוֹת והגיע לידי השלמה וחיוּב הממש. “השתפכוּת הנפש” וה“הגיוֹנוֹת” אינם מעכּבים התפּתחוּתה של העלילה, המוֹשכת את הדמיוֹן והרגש. טפּוּס השֵׁיך הטוּניסי ניתן בּשלימוּת. “שפיקה” היא נפש מוּפלאה, כּוּלה רקוּמה רוֹך ואוֹר. מבּעד לעיניו הסתוּמוֹת של הגבּוֹר אנוּ רוֹאים בּבהירוּת גם את הנוֹף הדמשׂקי המיוחד בּצבעיו.

(ההקדמה לספרוֹ של בּוּרלא: “נפתוּלי אדם”, תרפ"ח).

*

היתה לי הזכוּת להתבּוֹנן בּיצירתוֹ של בּוּרלא מקרוֹב. טיפּלתי בּספריו ונדמה לי שראיתי משהוּ מלפני ולפנים של יצירתוֹ. בּוּרלא בּא לספרוּתנוּ מעוֹלם שהיה חדש כּוּלוֹ בּשבילוֹ, ועם בּוֹאוֹ כּאילוּ הכניס עוֹלם זה לתוֹכה. לפי בּטוּי של בּרנר העמיד את אהלוֹ המיוּחד בּיריד הספרוּתי שלנוּ, ואהלוֹ זה היה חדש בּמינוֹ, עשׂוּי יריעוֹת שלל צבעים ורקמה. והשוֹכנים בּאהלים היוּ אחרים בּכל הליכוֹתיהם מאלה שהוּרגלנוּ לראוֹת אוֹתם בּספרוּתנוּ. בּוּרלא בּא לספרוּתנוּ כּבעל שפע מבוֹרך ושפע זה שהביא עמוֹ נתקבּל מיד על דעתנוּ ועל טעמנוּ. סוֹד התקבּלוּת זוֹ מוּנח בּזה ששפעוֹ של בּוּרלא קיבּל את הפראתוֹ מבּפנים, מן הספרוּת העברית.

בּוּרלא הוּא מסוּג המסַפּרים המשוֹררים. טעוּת היא לוֹמר, שבּוּרלא הוּא משוֹרר של הוָי ידוּע. אָמנם, העוֹלם המיוּחד שהוּא מגלה לעינינוּ ניתן על כּל סממניו המיוּחדים, לחשים וסַממנים אחרים, של עוֹלם מזרחי. אף על פּי כן הוּא יוֹתר מזה, הוּא משוֹרר. הנוֹאם נוֹתן סימן לדבריו: אִלוּ היה בּוּרלא רק משוֹרר הוָי וּמתארוֹ ואפילוּ אִלוּ היה בּעל כּשרוֹן עצוּם לאין ערוֹך לא היה מתקבּל על רבּים מן הקוֹראים העברים מאנשי המערב, המחפּשׂים תמיד את תוֹך הדברים.

והנה אין עוֹד מסַפּר עברי מן החיים אִתנוּ כּיוֹם שיהיה מקוּבּל על הלבבוֹת כּבּוּרלא, סימן שהוּא משוֹרר הלב, משוֹרר האדם. וּביצירוֹתיו המשוּבּחוֹת, והן מרוּבּוֹת על שאינן משוּבּחוֹת, אנוּ מוֹצאים מעט מאד מן העצמים והדוֹמם, אוּלם מוֹצאים הרבּה מחיי הנפש של גבּוֹריו.

אנוּ חיים כּעת בּתקוּפה בּספרוּתנוּ, בּיחוּד בּענף הסיפּוּר, שהוֹפיעוּ בּוֹ כּמה כּשרוֹנוֹת בּעלי יכוֹלת, אבל דוֹמה כּאילוּ כּל אחד מהם עג עוּגה סביבוֹ וּמכַוץ את עצמוֹ מתוֹך רצוֹן בּעוּגה הזאת. כּל אחד מהם רוֹצה להיוֹת חד בּדרא, וכמוּבן שאין הארץ יכוֹלה לשׂאת הרבּה חד בּדרא כּאלה, וכל אחד מהם נכוה בּחוּפּתוֹ של חברוֹ. היוֹצא מזה שאָמנם הם יחידים בּדוֹר ם אבל נשארים בּיחידוּתם. שבחוֹ של בּוּרלא הוּא, שלא הקים את אהלוֹ מחוּץ למחנה. הוּא עוֹמד בּאמצע המחנה, יריעוֹת אהלוֹ מוּרמוֹת ורוּחוֹת מארבּע כּנפוֹת הארץ מנשבוֹת בּוֹ. אהל זה פּתוּח לרוָחה וּבעליו מזמין את אוֹרחיו לתוֹכוֹ בּעין יפה.

(מתוֹך דברים שנאמרוּ בּמסיבּת סוֹפרים ליוֹבלוֹ של י. בּוּרלא)


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 37286 יצירות מאת 1936 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 13597 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!