מאמר א – המהירות¹    🔗

א. מהירות כחות הטבע.    🔗

כאשר ספרו החכמים לפני שנים עשרות ממהירות מרוץ האור, חשבו את דבריהם למשל או לגוזמא. אבל עתה, אשר ביכלתו של כל אחד להוכח ממהירות מרוץ העלעקטרי², בראותו איך ימהר הטעלעגראף להביא את דבריו ממקום למקום, עתה כבר נראה כלנו, כי ימצאו בטבע כחות כאלה אשר ימהרו לרוץ במהירות נפלאה.

כאשר נפעול על קצה חוט־ברזל, אשר ארכו פרסה, בכח עלעקטרי, קצהו השני בזה הרגע ממש יתפעל מהפעולה הזאת, כאלו לא היה המרחק בין שני הקצוות כי אם אמה או זרת. עוד יותר נתפלא ונשתומם. אם נקח למשל חוט־ברזל ונמתחהו מווארשוי לפעטערסבורג ומשמה נביאהו הנה (לווארשוי) למען נראה בעינינו ונמשש בידינו את שני הקצוות מהחוט הארוך הזה, נוכח, כי בזה הרגע ממש, אשר פעלנו בכח עלעקטרי על הקצה האחד, נתפעל מהפעולה הזאת גם הקצה השני, אבל הנסיון יורנו עוד יותר, והוא: אם נקיף את כל פני האדמה ממזרח למערב וממערב למזרח בחוט ברזל אחד ונפעול בכח עלעקטרי על אחר משני קצותיו, גם אז לא נרגיש כמעט את משך העת, אשר דרש הכח הזה למרוצתו דרך כל פני האדמה, גם אז יתראה לעינינו כאלו פעל הכח העלעקטרי בזה הרגע ממש על שני הקצוות ביחד.

בראותנו את המראה הנפלא הזה, יכלנו להאמין, כי באמת הכח העלעקטרי לא ירוץ דרך חוט הברזל מן הקצה אל הקצה, כי אם כל החוט יתפעל פעם אחת מכח העלעקטרי בעזרת כשפים או קבלה־מעשית. אבל לא כן הוא! אנשים חכמים, אשר חלק להם ה' בינה יתרה המציאו אמצעים נפלאים, אשר בעזרתם נוכל למדוד את העת הדרושה למרוצת כח העלעקטרי, ונוכח, כי הכח הזה יפעול פעולתו לא על ידי כשפים, כי אם בדרך הטבע ירוץ ממקום למקום ואך חלישות חושינו לא תתן לנו לראות ולהרגיש את מהירות מרוצתו, אשר באמת נפלאה היא. כי, כאשר כבר אמרנו, אם גם נקיף את כל כדור הארץ בחוט אחד, גם אז לא נרגיש בחושינו את העת אשר כח העלעקטרי דרש למרוצתו, כי גם דרך חמשת אלפים וארבע מאות פרסאות רץ במשך הלק עשירי מרגע אחד (1/10 זעקונדע). הנסיון הורה לנו, כי הכח העלעקטרי ירוץ במשך רגע אחד (זעקונדע) 000, 60 פרסאות, האם נוכל אנחנו, בני תמותה, בחושינו המגבלים להרגיש מהירות נפלאה כזאת?

אבל איזה אמצעים המציאו חכמי הטבע, אשר על ידם נוכל למדוד את המהירות הנפלאה הזאת? אנסה לבאר זאת בפרק הבא לפני אלה מקוראי, אשר לא יפחדו לשום לבם על רגעים אחדים לדברינו, אנסה להראות פה בקצרה איך ועל ידי איזה אמצעים נוכל למדוד את העת, הדרושה למרוצת כח העלעקטרי, אף כי קשה הוא מאד לבאר המצאה עמוקה כזאת בדברים קצרים.

ב. איך נוכל למדוד את מהירות מרוץ הכח העלעקטרי.    🔗

טרם נבא לבאר איך ועל ידי איזה אופן נוכל למדוד את מהירות מרוץ הכח העלעקטרי, עלינו להקדים את הדברים האלה:

כאשר נפעול בכח עלעקטרי (על ידי מכונה עלעקטרית, או על ידי עמוד גאלוואני) על אחד מראשו חוט ברזל נראה נצוץ מאיר יוצא ממנו. ואם נפעול על ראש חוט ארוך, אשר שני קצותיו מונחים לפנינו (וקצהו השני יגע גם הוא במכונה עלעקטרית או בעמוד גאלוואני) לעינינו יתראה, כי משני ראשי החוט יצאו הנצוצות ברגע אחד. מאליו מובן, כי על פי דרך הטבע הנצוץ־הנכנס³ ר"ל הנצוץ, אשר התראה מהראש, אשר עליו ישר פעלנו בכח העלעקטרי, בא קודם לנצוץ־היוצא⁴, אשר יצא מהראש השני של החוט, אשר לא פעלנו עליו. המשך העת בין נצוץ־הנכנס לנצוץ־היוצא הוא כהמשך העת אשר דרש הכח העלעקטרי למרוצתו דרך החוט מקצהו האחד אל קצהו השני. אנחנו לא נרגיש ולא נחוש בעינינו את המשך העת בין נצוץ לנצוץ ראשונה, על כי עינינו חלושות הן וכל מראה אשר יתראה לפניהן במשך רגע אחד יפעול עליהן עוד גם אחר אשר כבר עבר המראה וממילא בעת אשר יצא הנצוץ השני עיננו עוד תאמין לראות את הנצוץ הראשון. שנית, על כי העת בין נצוץ לנצוץ קצרה היא כל כך, עד אשר כל רואה יאמין לראותם יוצאים יחד.

אבל חכמי הטבע באו לעזרת עינינו החלושות על ידי המצאה נפלאה ופשוטה, ונבטיח את הקורא הנכבד, כי יתענג עליה, אם אך ישים על רגעים אחרים לבו לדברינו.

בלי כל ספק הרגיש כבר כל אחד מקוראינו, אשר אם נסבב במהירות מראה לטושה⁵ אז כל הדברים הנראים בה יתראו כאלו יסבבו את עצמם. והנה אם נחפוץ למדוד את מהירות מרוץ הכח העלעקטרי נקח חוט־ברזל ארוך מאד, נעמיד את שני קצותיו ישר האחד על השני, כמראה שתי הנקודות, אשר ארשום פה (׃) נגד מראה־לטושה הסובבת במהירות גדולה על צירה, על ידי מכונה מתוקנת לזה. והיה אם נביט בהמראה לטושה בעת אשר נפעול בכח עלעקטרי (על האופן הנזכר לעיל) על ראש אחד מהחוט, נראה, כי תחת אשר היה על הנצוצות (היוצאים משני הראשים יחד, לפי דעתנו) להתראות בהמראה־לטושה במצב ישר, כאשר ימצאו ראשי החוט, יתראו שמה עקומים כזה (ﮦ°). ומדוע לא יתראו ישר האחד על רעהו?

על כי הנצוץ־הנכנס התראה לראשונה בהמראה־לטושה, קודם הנצוץ־היוצא, אשר בא דרך כל החוט ובין כה וכה הן סבבה המראה־לטושה מעט ועל כן הנצוץ־הנכנס יתראה כאלו יחפוץ לברוח מרעהו ויפנה אליו ערף.

והנה נראה, כי על ידי אמצעות המראה – לטושה נוכל להוכח, כי הכח העלעקטרי ידרוש למרוצתו איזה עת, ואם נמדוד את ארך החוט, את מספר הסביבות, אשר תעשה המראה – לטושה במשך רגע אחד ואת המרחק בין שני ראשי החוט, או את המרחק בין נצוץ לנצוץ בהמראה לטושה, בנקל נוכל לפרוט בצמצום כמה עת דרושה למרוצת הכח העלעקטרי דרך מרחק ידוע.

על ידי הרבה נסיונות כאלה צלחה לו להחוקר האנגלי, וויטהסטאן, לפרוט בצמצום, כי במשך רגע אחך ירוץ הכח העלעקטרי דרך מרחק 60,000 פרסאות. אבל בימינו אלה הראו חוקרי הטבע וואלקער וגולד על ידי נסיונות אחרים כי במשך רגע אחד לא ירוץ הכח העלעקטרי רק 4000 פרסאות.

ואף כי נסיונות החכם האנגלי, וויטהסטאן, באמצעות המראה־לטושה יותר אמתיים הם ולא נספוק, כי הצדק אתו, בכל זאת ראוים המה החוקרים וואלקער וגולד, אשר זכרנו, כי נשים לב גם על נסיונותיהם המחוכמים ונדבר עליהם' להלן⁶ אבל אם גם נאמר, כי הכח העלעקטרי לא ירוץ במשך רגע אחד רק 4000 פרסאות, גם אז מרוצתו אלף פעמים יותר מהירה ממרוצת האדמה סביב השמש, וגם מהירות כזאת ככה נפלאה היא בעינינו. ככה נעלה היא מחושינו עד אשר שווה לנו כמעט, אם גדולה היא עוד יותר או לא.

 

מאמר ב – כֹבד האדמה.    🔗

א. כמה לטרות משקל האדמה?    🔗

חוקרי הטבע חקרו ושמו לבם לדברים כאלה, אשר יתראו בעיני ההמון כדברים שאי־אפשר להבינם, כמשלים שלא היו ולא נבראו. על מספר הדברים האלה תבא בלי ספק השאלה: כמה לטרות משקל האדמה?

והנה לכאורה תתראה תשובת השאלה הזאת פשוטה מאד: הן נוכל לאמר לפי חפץ לבנו איזה משקל שיהיה ובלב בטוח נוכל לחכות עד אשר יבא מי ומאזני צדק בידיו להכזיב עדותנו, אבל באמת לא כשחוק תתראה השאלה הזאת בעיני החכמים ולא הבל היא התשובה עליה. השאלה הזאת גדולה ונכבדה מאר והתשובה עליה אמתית ומצומצמת היא.

נדע היטב גודל האדמה ולפי ההבטה הראשונה יכלנו לחשוב, כי נקל הוא לנו מעתה לדעת גם את משקלה: נקח למשל עפר מעט או הרבה, נעשה ממנה כדור, ואם כבדו יהיה, למשל, צענטנער אחד כבר נוכל לדעת, כי כדור־הארץ הגדול מהכדור אשר בידינו כך וכך פעמים גם כבדו בכך וכך פעמים גדול הוא מכבד הכדור הזה.

אבל הנסיון הזה הביא אותנו לכלל טעות וממנו לא ידענו מאומה; כי ממה: מאיזה חמרים נעשה את הכדור הקטן, אשר יכלנו לשקול אותו? אם נעשהו רק מעפר, אז יקל מאד משקלו, אם נוסיף עליו אבנים, אז כבדו יגדל, ואם עוד נוסיף עליו מיני מתכת יגדל כברו עוד יותר. נמצא, אשר אם נחפוץ באמצעות כדור קטן לדעת את כבד האדמה, עליו לדעת לראשונה את כל הדברים, אשר תכיל בקרבה האדמה: אם אבנים, מיני מתכות או דברים בלתי נודעים לנו ימצאו בה או אולי אך כדור ריק היא ואנחנו נחיה על קליפתו? – אחרי כל הדברים האלה, כל קורא מבין יראה, כי להתרת השאלה: כמה לטרות משקל האדמה, עליו לדעת את כל הדברים הנמצאים בתוך ועל האדמה, והידיעה הזאת כבר לא שחוק ולא הבל הוא.

השאלה הזאת כבר הותרה בימינו, כי כבר נדע, כי משקל האדמה הוא ארבעה עשר קוואדרילליאן לטרות, כי האדמה בכלל תכיל בקרבה דברים כאלה, אשר קלים המה מעט מהברזל שלנו, כי על פניה ימצאו דברי קלי המשקל וכל אשר נעמיק יותר לתוך פנימיותה נמצא דברים יותר כבדים וכי בקרבה באמת ימצאו מערות וחללים רקים, אבל בכלל לא כדור ריק הוא.

את האמצעים, אשר על ידם נוכל להוכח מאמתיות כל הדברים, אשר אמרנו נבאר כפי יכלתנו בפרקים הבאים.

ב. הנסיון לשקול את האדמה.    🔗

האמצעים לזה פשוטים המה, אבל קשה היה מאד להביא את האמצעים האלה לידי מעשה. מימי החכם הגדול, נעווטאן, כבר נדע, כי כל העצמים השמימיים ימשכו זה את זה על ידי כח המושך, אשר בטבע כל אחד מהם. כח המושך הזה גדול או קטן הוא לפי ערך גדלו או קטנו של העצם העוצר בקרבו את הכח הזה, אבל לא אך העצמים השמימיים כמו: השמש, האדמה, הירח והכוכבים, כי אם לכל עצם ועצם כח־מושך כזה, אשר יתגדל כל עוד שיתוסף חמרו של העצם ליטרא ברזל תפעל בכח המושך שבה על עצמים קטנים, הנמצאים לא רחוק ממנה. שתי לטרות ברזל תפעלנה בכח זה פעולה כפולה, בקצרה: כל עוד שיתוסף כבדו של איזה עצם יגדל גם כה המושך שלו על העצמים הנמצאים קרוב אליו, וממילא כאשר נדע את כח המושך של איזה עצם נדע גם את כבדו, ולו יכלנו למדוד את כח המושך של כל הדברים, הנמצאים אצלנו, אז למותר היו לנו אבני משקל ומאזני צדק, כי לפי כח המושך של כל דבר ידענו בצמצום גם את משקלו אבל זאת דבר אי־אפשר הוא: כי האדמה היא עצם גדול כזה, אשר בכח־המושך שלו ימשוך אליו כל הדברים הנמצאים אצלנו ולא יתנם להמשך מגופים אחרים. ואם נחפוץ, למשל, להביא כדור ברזל קטן בקירוב כדור ברזל גדול, כדי לדעת את כח־המושך של הכדור הגדול אז הכדור הקטן יפול תיכף לארץ ולא יתפעל אף מה מפעולת הכדור הגדול, כי כח המושך של כדור הארץ גדול הרבה יותר מכח המושך שבכדור היותר גדול, כי כדור הארץ גדול יותר מהכדורים היותר גדולים שנעשה. אנחנו וממילא גם כח המושך שבהם כאלו עבר ובטל נגד כח־המושך של כדור הארץ ולא יפעול מאומה.

אבל חוקרי הטבע המציאו אמצעי פשוט, אשר על ידו נוכל למדוד בצמצום את כח־המושך של האדמה. האמצעי הזה הוא מטוטלת מורה שעות⁷. אם נניע את המטוטלת מנקודת מנוחתה הקרובה יותר אל הארץ, אז תתנועע במהירות ידועה לצד אחד ותמהר לשוב לנקודת מנוחתה. אבל אחר אשר כבר נפרעה ממנוחתה תעבור בתנועתה הלאה לעבר השני ותתרחק מן הארץ, אך הארץ תמשכנה אליה ועל כן תתנועע עוד פעם על דרכה הראשון ותשוב תמיד על עקבה במהירות אחת. לו נתגדלה או נתקטנה בין כה וכה האדמה, אשר אז נתגדל או נתקטן גם כח המושך שלה, גם מהירות המטוטלת נתגדלה או נתקטנה ביחד עם האדמה. ואחרי אשר נוכל בנקל למדוד את מהירות תנועות. המטוטלת, אם נספור אותן במשך יום שלם, ממילא נוכל על ידה לדעת את. גודל כח המושך של האדמה.

כל מבין יבין, כי מעתה לא כבר היה ממנו הדבר לדעת את כבד האדמה אם אך ידענו איזה אמצעי לבטל על איזה עת את כח המושך של האדמה. כי אז יכלנו להביא מטוטלת בקירוב איזה כדור בעל משקל ידוע, אשר ימשכנה אחרי ויאכף עליה להתנועע אנה ואנה בכח המושך שבו. ועל ידי כבד הכדור הזה בערך כח־המושך שלו הפועל על המטוטלת יכלנו לדעת גם את כבד האדמה, אחרי כי כבר נדע גם את ערך כח המושך שלה על ידי פעולתה על המטוטלת.

ובאמת צלחה להם לחוקרי הטבע להוציא לאור את האמצעי הזה וננסה לבארו וללבנו בפרק הבא.

ג. באור הנסיון, אשר על ידו נוכל לשקול את האדמה.    🔗

הראשון אשר נסה למדוד בצמצום את כח המושך בגופים גדולים היה החוקר האנגלי, קאווענדיש. מאליו מובן כי לזה היה עליו להמציא איזה אמצעים, אשר על ידם יתבטל כח־המושך של האדמה, כי בלא זה הן גם הגופים היותר גדולים לא יפעלו אף מה בכח המושך שבהם, כאשר כבר בארנו למעלה. ומה עשה? לקח מחט והעמידה ישר נצב ועל ראשה הניח מוט־ברזל־קלל דק וקטן, באופן כזה שהיה ביכלתו להתנועע לימין ולשמאל כאבן־השואבת בהקאמפאס. על שני ראשי המוט הביא שני כדורים קטנים, בעלי משקל אחד, וממילא שניהם במדה אחת נתפעלו מכח־המושך של האדמה ועל ידי זה נשאר המוט במנוחה, כאשר תשאר במנוחה קורת המשקלת, כאשר ימצאו משקלים שוים בשני מאזניה. והנה אף כי על ידי זה לא נתבטל כח־המושך של האדמה, אבל פעולתו על הכדורים הקטנים נתבטלה, אחרי אשר נמשכו שניהם בכח שוה משני הצדדים ונמצאו על ידי זה במצב המנוחה.

לא רחוק מהכדורים הקטנים האלה הביא כדורים גדולים וכבדים מאד, הכדורים הגדולים משכו אחריהם את הקטנים אשר נשארו באיזה מרחק מהם במנוחה. אחרי כן דחף מעט את הכדורים הקטנים והמה, כמובן. התחילו להתנועע הנה והנה בין הכדורים הגדולים, אשר משכום בכחם, כהמטוטלת אשר תתמשך מן האדמה. מאליו מובן כי התנועות של הכדורים הקטנים היו חלושות מאד בערך תנועות המטוטלת, אשר תתמשך על ידי האדמה. אבל הן אך על ידי זה היה ביכלתו של החכם הנ"ל למדוד את כבר האדמה, בערכו את מהירות התנועות, אשר יעשו הכדורים הקטנים ואת מספרן במשך יום שלם, על ידי כח המושך של הכדורים הגדולים, אשר משקלם נודע למהירות ומהירות ומספר תנועות המטוטלת, אשר תתפעל מכח־המושך של האדמה.

אבל להוציא לאור נסיון כזה קשה הוא מאד. א) הפעולה היותר קטנה על התרחבות או התקמצות הכדורים על ידי החום והקור כבר תשנה את פעולת כח־המושך שלהם. ב) ההכרה, כי על המקום, אשר עליו יעשה הנסיון לא ימצאו כי אם דברים בעלי משקל שוה, למען לא יפעול האחד מצד זה על הכדורים יותר מהשני מצד אחר. ג) ההכרח, כי האיש אשר יוציא את הנסיון לאור, יהיה רחוק מן המקום הזה, למען לא יפעול הוא שום פעולה בכח המושך שלו על אחד מהכדורים. ד) ההכרה, כי האויר בקירוב הכדורים יהיה במנוחת השקט למען לא יעכב בתנועות הכדורים הקטנים. הן החובה, כי הכדורים יהיו שוים ממש לא רק בגדלם וכבדם כי אם גם בתמונתם וכי נקודת־כבדם תהיה גם המרכז שלהם בצמצום. נראה מזה, כי באמת קשה הוא מאד להביא את הנסיון הזה לידי מעשה.

החוקר רייך בפרייבורג קבל על עצמו את העמל הזה, ואחרי תלאות רבות ויגיעה גדולה צלחה לו להרחיק כל המונעים והמסטינים ולהוציא לאור את הנסיון הזה, ותודות לעמלו ולחכמתו, נדע עתה, כי כבד כל האדמה הוא חמש פעמים וחצי יותר מכבד כדור גדול כזה מימי ר"ל האדמה חמש פעמים וחצי כבדה יותר מן המים, ועל ידי זה יצא לנו, כי כבד האדמה הוא 14 קוואדרילליאן לטרות, כי כל עוד שנעמיק יותר לפנימיותה תתעבה ותתקשה ולא כדור ריק היא.

עוד חוקרים וחכמים רבים בזמנינו עתה חקרו ודרשו אחרי התרת השאלה הזאת על ידי אמצעים שונים חדשים לפי התפתחות החכמה בימינו אלה וכלם באו למספר אחד, כלם החליטו את המספרים אשר זכרנו. אם נזכור, כי עד מרכז האדמה הוא 800 פרסאות וכי אנחנו עד היום הזה גם עד פרסה אחת לעמקה לא באנו ובכל זאת נדע ברור את אשר ימצא בתוך תוכה ופנימיותה.

אז בגאון ובגדל לבב נביט על ימינו אלה, אשר החכמה התפתחה בהם במרה כזאת וכמעט כל רז לא אניס לנו עתה!

 

מאמר ג. האור וההתרחקות⁸    🔗

א. איזה דברים על דבר כח האור    🔗

מעת לעת נשמע מאנשים שונים את החפץ להאיר עיר שלמה על ידי אבוקת־אור אחת בטבורה, ואחרי כי ידיעת העם בחכמת הטבע מעטות ומגבלות הן מאד, לא נתפלא אם נשמע, כי אנשים רבים כבר נכונים היו להוציא את החפץ הזה לאור, אבל באמת עלינו רק לשום לב לטבע האור ונוכח, כי דבר אי־אפשר הוא.

דבר אי־אפשר הוא לא על אשר לא נוכל להמציא אבוקה גדולה כזאת, אשר תוכל באורה הגדול להאיר עיר שלמה, אך על אשר האור מטבעו יאבד כח הארתו כל עוד שנתרחק ממנו. כדי לבאר זאת לקוראינו הנכבדים נניח למשל, כי נעשה בטבור עיר גדולה כווארשוי מגדל גבוה ועל ראשו נדליק אבוקה גדולה באור בהיר⁹ נדע כי האור יחשך כל עוד שנתרחק ממנו, וננסה לבאר פה איך יחשך האור על ידי ההתרחקות ממנו. הנסיון וחשבונות צודקים הורו לנו, כי מטבע האור הוא לאבד כח הארתו ככפל ר“ל כמרובע המרחק אשר עליו יאיר אם יאיר למשל איזה אור על איזה מרחק והמרחק הזה נתגדל עוד פעם אחת מכפי שהיה, האור לא יחשך אך בשתי פעמים, כי אם בשתי פעמים שתים היינו: ארבע פעמים. אם נתגדל המרחק שלש פעמים יחלף האור בשלש פעמים שלש, היינו: תשע פעמים. וזהו הנאמר בחכמת הפֿיזיק ״האור יאבד כחו ככפל או כמרובע המרחק, אשר עליו יאיר”. ולפי זה, אם גם האור המאיר על המגדל, אשר הצבנו בטבור־העיר, גדול הוא כל כך, אשר ברחוק מאה אמה ממנו נוכל חפשי לקרוא במספר, על הרחוב הרחוק מהמגדל שתי מאות אמה האור יחלש ויחשך כאלו האיר על מרחק שתי מאות פעמים שתי מאות אמה 40,000 וממילא כבר ישתרר שמה חשכת־מצרים. אמת הוא, כי ביכלתנו להסיר גם את השטן הזה ולהאיר גם את הרחובות הרחוקות כמה מאות אמה מטבור העיר, אם נעשה לפי ערך המרחק עוד מגדל מאיר אחד או עוד כמה מגדלים מאירים כאלה. אבל אם כן האם לא יותר טוב הוא לפנינו להאיר כל רחוב ורחוב בכמה אבוקות קטנות מלהאירם ממקום אחד על ידי אבוקות גדולות על מגדלים הפורחים באויר?

נחשוב, כי מעתה כל אחד יוכח, כי ביכלתנו אך להאיר מקום רחב־ידים אבל לא כמה רחובות ביחד ובפרט עיר שלמה על ידי אבוקה אחת.

ב. האור אשר יקבלו המזלות כוכבי־לכת¹⁰ מן השמש.    🔗

בפרק הקודם ראינו איך לא טוב הוא לפנינו בני־אדם להאיר עיר שלמה על ידי אבוקה אחת. ובכל זאת בטבע נראה מראה כזה. השמש האור היחיד הוא בטבע, המאיר על העצמים השמימיים אף כי מרחקם ממנו שונה הוא מאד. מזה נוכל להוכח כי לא על כל כוכב וכוכב נמצאים נבראים כאלה אשר ימצאו פה על אדמתנו, כי אם להפך, על כל כוכב וכוכב ימצאו בלי כל ספק נבראים משונים ממנו, נבראים כאלה, אשר לפי טבעם טוב להם האור, אשר יקבלו שמה מן השמש.

חכמת הטבע תורנו, כי חק אחד הוא לאור השמש ולהאור שלנו, גם אור השמש יאבד כחו ככפל או כמרובע המרחק אשר עליו יאיר. נמצא כי אור הכוכבים הנמצאים קרוב אל השמש האור גדול הוא מאור הכוכבים הנמצאים רחוק ממנה. גדלו וקטנו של האור הוא ככפל או כמרובע המרחק, ר"ל אור הכוכב הרחוק מהשמש שתי פעמים יותר מכוכב אחר, קטן הוא ארבע פעמים יותר מאור הכוכב ההוא, בקצרה האור של כל כוכב יקטן כערך המרובע מהתרחקותו.

נראה נא עתה איך שונות הן מדרגות האור על הכוכבים השונים, ומזה נוכח כמה שונים הם בהכרה הנבראים הנמצאים עליהם.

שבתאי¹¹ הוא הקרוב יותר אל השמש, הוא קרוב אל השמש שתי פעמים וחצי יותר מן האדמה, אם כן אור השמש עליו יותר משבע פעמים גדול מאור השמש על הארץ. אנחנו גם במחשבתנו לא נוכל לצייר לנו אור גדול כזה. לו אך שלש שמשות האירו על אדמתנו גם אז בלי ספק כבר נתעורו עינינו, ואם האירו שבע שמשות ר"ל לו נתגדל אור יום בהיר שבע פעמים מכפי שהוא עתה, אז גם בעיניים עצומות לא יכלנו להתראות החוצה, כי ידוע הוא, אשר עפעפינו לא יסוככו מכל וכל על עינינו מהאור היומי.

– הכוכב השני הוא נוגה^{12 1}/₃ 1 פעם קרוב יותר אל השמש מהאדמה, וממילא על הכוכב הזה האור שתי פעמים גדול הוא מאור היומי שלנו, ואחרי כי גם אור גדול כזה יזיק בלי ספק לעינינו, נוכל לאמר בהחלט, כי גם הנבראים החיים על כוכב נוגה שונים המה ממנו:

הכוכב השלישי הוא האדמה, אשר נחיה עליה אנחנו, אור השמש עליה ידוע לנו על פי הנסיון היומי אף כי עוד לא צלחה לנו למדוד את כחו, כאשר נוכל למדוד את החום על ידי הטהערמאמעטר. החוקרים המפורסמים בונזען וכמה מרעיו כבר המציאו אמצעים שונים למדוד את כח האור ועליהם נדבר בחלק האחרון מספרנו זה. בכל זאת עוד לא נמצא בידינו אמצעי כזה, אשר יכלנו בעזרתו למדוד בצמצום את כח האור ולדעת אם האור, אשר השמש תשלח על אדמתנו, שוה הוא בכל יום תמיד או ישתנה מעת לעת.

הכוכב הרביעי הוא מאדים¹³ הוא פעם וחצי רחוק מהשמש יותר מאדמתנו. שמה אם כן אור השמש קטן הוא עד החצי מהאור התמידי שלנו. ואף כי גם פה עלי אדמות לא יקר הוא, כי השמש תתעטף בעבים ואורה יחשך כמעט עד החצי, בכל זאת אספוק אם יכלנו אנחנו לחיות על מזל מאדים, כי האור יפעל לא רק על העין, כי אם גם על כל יצורי גויתנו, וממילא אי־אפשר היה לנו לחיות תמיד במעט האור המאיר על מזל מאדים.

על הכוכבים הקטנים, אשר נתגלו לנו זה לא כבר במספר 120 על כמה מהם האור שש פעמים קטן הוא מאור השמש שלנו. האור התמידי שמה הוא כהאור אשר היה בבערלין ביום 28 יולי 1851, כאשר נחשכה השמש על רגעים אחדים. על משך רגעים אחדים שמחנו על המראה־הזה, אבל לו נשאר האור במדרגה כזאת, אז בודאי הביא אותנו לידי עצבות, חלילה.

ומה רע ומר הוא גורל הנבראים על הכוכב יופיטער אשר אור 30 פעמים קטן מהאור שלנו, על הכוכב סאטורן אשר אורו 80 פעמים קטן, על האראנוס אשר אורו 300 פעמים קטן הוא ובפרט על הכוכב הצעיר נעפטון (אשר נתגלה לנו בשנת 1845) אשר שמה האור 900 פעמים פחות מהאור התמידי שלנו.

ואף כי כל אלה הכוכבים ילוו מירחים בכל זאת לא יגדל על ידי זה הרבה לא שמחתם ולא אורם, כי מלבד אשר אור הירח טוב הוא אך בעד עוגבים והווים, חלוש הוא מאד ואף כי יאיר מעט את חשכת הלילה לא יפעל מאומה על חשכת היום.

 

מאמר ד. ידיעת העתים¹⁴    🔗

א. על דבר העת בכלל.¹⁵    🔗

ההשתנות אשר ראינו בעתות השנה הזאת העירו בלי ספק אנשים רבים לחשוב ולחפוץ לדעת מה מטבע השתנות העתים.

בשנה זו בחדש יאנואר התקשטה עוד האדמה בעשב ודשא ירקרק ובחג הפסח לא פשטה עוד מעליה את תכריכיה, שלג וכפור עוד כסו את פניה. אויר חם, אויר קר, גשם וגם סערה יבאו דרך שדותינו, כאלו יחפצו להראות לנו, כי הטבע שכחה או טעה בחשבון הזמן, כי לא תדע, כי כבר בא חדש מאי, אשר כל המשוררים יכנוהו בשם ״חדש הענג" אך השמש לא שכחה מאומה ולא באה לכלל טעות. היא קמה ממשכבה היום¹⁶ ט“ז מינוט אחרי השעה הרביעית בבקר, כאשר צוה עליה הלוח, ול”ז מינוט אחרי השעה השביעית בערך תבא למנוחתה על פי פקודתו. השמש תמהר להביא לנו את הקיץ, תאריך את הימים ותקצר את הלילות, אבל אין לאל ידה להשתרר על העתים. וגם החוזים־בכוכבים¹⁷ הבקיאים בכל שבילי דרקיע ישימו יד לפה, כאשר נשאל מהם ״אם ביום השלישי תאיר השמש ועת־אור תהיה על הארץ או גשם שוטף יעצרנו לשבת בית?״

לא נוכל לסלוח למחברי ומוציאי לאור הלוחות ובפרט הלוחות בעד העם בהוסיפם עליהם נבואות העתים ועל ידי זה יוסיפו לחזק אמונה הבלית בין ההמון לחשוב, כי באמת נוכל להגיד מראש איזה עת תהיה אחרי חדש ימים או אחרי שני חדשים. עוד יותר גדלה בזה חטאת אלה מחברי ומדפיסי הלוחות, אשר בעצמם לא יאמינו בזה, בידעם היטב, אשר לעת עתה לא נוכל לדעת אף מה מעתידות העתים, ובכל זאת לא ידעו בשת להדפיס נבואות כאלה בלוחותיהם. המה יחשבו, כי החובה עליהם לתת את הכזבים האלה לפני ההמון אחרי אשר זה כבר ימצאו בהלוחות משנים עברו נמצא כי הזמן כבר קדש את המנהג ואסור לחללו.

ידיעת העתים ידיעה עמוקה היא, ענף גדול מידיעות הטבע, אבל ענף כזה, אשר ימצא לעת עתה בראשית התפתחותו ועוד לא יעשה פרי, אשר נוכל במעט עמל לקטפם. אפשר הוא לנו להגיד מראש את שני העתים על איזה ימים ועל מקום מיוחד, אבל דבר אי־אפשר הוא, לעת עתה, לדעת מראש את שנוי העתים על משך שנה שלמה ובכל מקום שיהיה. להגיד מראש את שנוי העתים על איזה ימים ועל מקום מיוחד נוכל עתה על פי כללי החכמה וחקי הטבע, אבל לזה הכרחיות הן הכנות שונות, אשר אינן עדנה אצלנו.

אם נכונן, למשל, על פני כל אדמת איירופא בתי־מצפה¹⁸ על כל מרחק בעל חמש־עשרה פרסאות ובכל בית ובית כזה נושיב איש מלומד בחכמת הטבע, למען יראה ויבחון את השנוים, אשר יתהוו באויר, וכל הבתים האלה יתקשרו ביחד על ידי חוטי הטעלעגראף למען יוכלו הצופים להודיע איש לרעהו בכל עת את ההשתנות אשר תתראינה באויר, אז בטבור איירופא, בארץ אשכנז למשל, יכלנו ברור לדעת מראש על משך איזה ימים את השנוים אשר יבאו, כי שנוי העתים תלוים באיכות ובתנועת האויר, בלחות הרוח ובהידיעה לאיזה ומאיזה צד ינשב. השנוים האלה יבאו על ידי מרוצת האוירים המרחפים דרך כל הארצות פה יתלכדו ויתחברו יחד ופה יפגשו ויעמדו זה נגד זה, פה יסבו קור ופה חום, פה גשם ופה ברד ובמקומות אחרים כפור ושלג.

על חופי אמעריקא הצפונית כבר הכינו טעלעגראפים כאלה והספינות אשר תמצאינה לערך חמשים פרסאות רחוק מן החוף יודעו מאיזה צד ובאיזה שעה יבא איזה־סערה המתעתד לבא, ואחרי כי הטעלעגראף העלעקטרי מהיר הוא במרוצתן מהרוח ידעו הספינות להזהר ולהבין בין כה וכה את כל ההכנות ההכרחיות לעמוד נגד הרוח. פה נראה מעט מפעולת בתי הצופים שזכרנו. אבל אם נכונן אותם על פי כל איירופא, כאשר אמר, נוכל לדעת מעתידות הרוחות והעתים הרבה יותר. ידיעת העתים אשר תתכנה בלשון חכמים ״מעטעאראלאגיע" יש לה כללים קימים, אשר על פיהם יכלנו להגיד מראש את השנוים אשר יבאו לו לא היו מונעים ומסטינים רבים המשביתים את הכללים הקימים. ננסה בפרקים הבאים לבאר לקוראינו את הכללים האלה ומשביתיהם.

ב. השתנות העתים בקיץ ובחרף.    🔗

יש לה לידיעת העתים כללים קיימים ולא קשה הוא להבינם ולפרטם, כאשר כבר אמרנו. אבל פרטים הרבה יוצאים מהכללים האלה, כי מקרים רבים, אשר עוד לא נוכל לדעת את מקורם ולא נוכל לפרוט את עת בואם, ישביתו על כל צעד וצעד את הכללים הקיימים, ובמדינתנו בפרט ישתררו על פי רוב המקרים, הפרטים היוצאים מן הכלל.

הכללים הקיימים של השתנות העתים תלויים במצב הארץ אל השמש ועל כן נוכל בנקל לפרטם, כי חכמת התכונה¹⁹ היא חכמה המוסדת על עמודים חזקים, ואף כי כל אשר ימצא לפנינו קרוב לנו יותר מהכוכבים בכל זאת ברורים. ודאים ונפרטים לנו הלוך הכוכבים, מרוצתם ומרחקם יותר מכל הדברים הנמצאים קרוב לנו. ויותר נקל לנו לדעת בצמצום את מרחק האדמה מן השמש מהמרחק בין בערלין לוויען, ננסה אם כן בלב בטוה לבאר את הכללים הקימים של ידיעת השתנות העתים.

הארץ תסובב במשך 24 שעות מסביב קוטבה²⁰ וביחד תסובב סביב השמש במשך שנה אחת. אבל על ידי מצב קוטב האדמה נגד השמש על דרך מרוצתו תאיר השמש במשך ששה חדשים על צדה האחד ובמשך ששה חדשים שניים על צדה השני ועל כן על הצירים²¹ היום ארוך הוא כששה חדשים שלמים ואחריו יבא לילה ארוך בעל ששה חדשים. בין הצירים האלה באמצע, אצל קו־המשוה²² הימים והלילות כל השנה כלה שוים המה, בעלי שתים־עשרה שעות. לא כן הוא בין קו המשוה להצירים, שמה במשך השנה ישתנו מאד ארך וקוצר הימים והלילות, אנחנו יושבי איירופא, נחיה על חצי האדמה הצפוני ועל כן בעת אשר על הציר הצפוני היום ימשך ששה חדשים, גם במדינותינו, הקרובות אל הציר הזה, הימים ארוכים והלילות קצרים הם. ובאותה העת ימי יושבי דרום קצרים ולילותיהם ארוכים. ולהפך: כאשר תגיע העת, אשר השמש תאיר על הציר הדרומי אז ימי יושבי דרום ארוכים ולילותיהם קצרים, בעת אשר לנו בני צפון יארכו הלילות כהגלות המר: אחוזי יד עם ארך היום וקצר הלילה יבאו גם הקיץ והחרף, כי השמש לא אך תאיר תביא לנו יום ואור, כי אם גם תחם ותביא לנו קיץ וחיים. ובאמת בעת אשר הימים ארוכים הם וחם הוא לנו, כי השמש תחם את פני האדמה וכל עוד אשר יקצר היום ימעט החום, על כי פעולת השמש אז לא תמשך כי אם איזה שעות, ועל כן בעת אשר על חצי כדור הצפוני, הקיץ יזרה ויפזר את ברכתו, יקרר ויקפיא החרף את כל תנועת החיים על חצי כדור הדרומי, ולהפך: בעת אשר הקור ירעיד את רמ“ח אברינו ושס”ה גידינו אחינו יושבי דרום יתלחשו בצל אלה ואלון עם אהובותיהם ויקטפו להן צרור פרחים. כאשר נשב למשל באחד מלילי חנוכה בביתנו ונתענג על החום היוצא מהתנור, על האור היוצא מנרות של מצוה בעת אשר השלג והכפור יכסה את עיני כל המרהיבים עז לצאת החוצה, יבא לפנינו, בלי כל ספק, זכרון אוהב או זכרון מי ממכירנו הנמצא בעת הזאת רחוק ממנו באויסטראליע למשל ונשאל: מה יעשה עתה? איך יחוג הוא שמה את חג־השמחה הזה? ומה נתפלא בהרגעים הראשונים, כאשר נקבל מכתב מאוהבנו זה, נכתב בליל הרביעי של חנוכה, בו יספר לנו איך אכף עליו ההכרח לעבור על דברי חכמים, להדליק נרות חנוכה בסכת־כרמו ולא על חלון ביתו, כי תקף עליו החום, עד אשר אי־אפשר היה לו להשאר בחדרו, ואך אחרי אשר עברה עליו חצות־לילה בסכתו בא אל חדר משכבו ויתהפך כל הלילה מצד אל צד במטתו, כי החום וזכרון אוהביו לא נתנו לו לסגור עפעפיו. אבל נעמוד מלהתפלא, כאשר נזכור, כי אויסטראליען תמצא על חצי כדור הדרומי ושמה תתקשט האדמה בכתר מלכותה, המלאה ציצים ופרחים מאירים כספירים בעת אשר החרף ימרר חיינו, ולא נתפלא גם כן, כאשר נקבל מאוהבנו זה מכתב נכתב ביום י"ז בתמוז ובו יספר לנו מרב השלג המכסה שמה את פני כל הארץ. בעת אשר אנחנו נמהר לעזוב את משכנינו לשאוף צל הערב אחרי החום הבוער ואחרי ענות הצום, אשר ענו את נפשנו כל היום כלו.

אבל החום והקור אינם תלוים אך בארך היום בקיץ ובקצר היום בחרף. כי אם גם במצב השמש על הארץ. בקיץ תעמוד השמש גבוה ברקיע השמים ותשלה את שביביה על האדמה ישר, כקו־אנך, ועל ידי זה תחם אותה מאד. בעת אשר בחרף השמש תעמוד בשפל הרקיע ושביביה יבאו על האדמה בדרכים עקומים ועל כן לא יחמו אותה אך מעט מזעיר. נראה נא עתה את פעולת השתנות מצב הארץ אל השמש או מצב השמש על הארץ בנוגע להשתנות העתים.

ג. תנועות האויר והשתנות העתים.    🔗

למען נבין היטב וברור את סבות השתנות העתים עלינו להקדים את הדברים האלה:

אמת הוא, כי השמש תביא בכנפיה את הקיץ ואת החרף, שביביה יביאו לנו חום וכאשר תסתירם ממנו ישתרר הקור, בכל זאת השתנות העתים אינן תלויות רק בשמש, לו תלו השתנות העתים רק בפעולת השמש, אז על כל מקום ידוע על פני כל האדמה היו החום והקור במדה פרטית ומצומצמת בלי שום שנוי כלל. אבל השמש תסבב תנועה באויר ועל ידי זה ינשבו רוחות ממקומות קרים למקומות חמים, ומחמים לקרים. המה יביאו ענן וערפל, יגרשו את הענן ויטהרו את השמים. גשם, אור שמש, שלג, ברד, קרירות בקיץ וחום בחרף, בקצרה: תנועות האויר, הרוחות, יביאו את השתנות העתים, ר"ל השנוים בחום וקור, ביבושת ובלחות האויר, במלה אחת: כל השנוים בעת, אשר נראה ונרגיש.

אבל איזה נסבה תסבב את הרוח? הרוח יבא על ידי פעולת חום השמש על האויר.

כל כדור הארץ מוקף הוא מקליפה נוזלית דקה מאד, אשר נקרא אנחנו ״אויר". מטבע האויר הזה הוא להתפשט, כאשר יחם. אם נתלה, למשל, שלחופית־חזיר ממולא באויר ופיו מקושר הדק היטב, על פי תנור המוציא חום. האויר בשלחופית יתפשט ככה, עד כי השלחופית יקרע והאויר יוצא ממנו בקול סאון ורעש. האויר החם, אשר נתפשט, קל הוא יותר מהאויר הקר ועל כן יעלה למעלה, מזה הטעם קשה הוא להחם חדרים גבוהים, כי האויר החם, אשר יבא לתוכם על ידי ההסקה, יעלה למעלה. על קרקע הבית האויר יותר קר הוא מהאויר הנמצא למעלה תחת קורות הבית. ועל כן נרגיש ברגלינו את הקור הרבה יותר מבידינו, אף כי רגלינו מכוסות תמיד בפוזמקאות ונעלים וידינו ערומות הן. מהטעם הזה נרגיש פתאום השתנות האויר מקור לחום, כאשר נעלה בחדר קר מקרקעו אל מכסהו. ובצדק אם כן יבחרו להם הזבובים בימי הסתיו משכנם תחת מכסה הבית, כי בעת אשר למטה על הקרקע כבר נרגיש את קור החרף, שמה למעלה, תחת מכסה הבית ישתרר עוד חום הקיץ, כי האויר החם בסבת קלותו יעלה למעלה.

כן הוא על פני כל האדמה בכלל. השמש תחם תמיד את האויר במקומות קו־המשוה והאויר הזה יעלה למעלה. כדי למלאות את החלל הריק, אשר ישאר שמה על ידי עלית האויר החם למעלה, יבא שמה האויר הקר מיתר חלקי האדמה הצפוניים והדרומיים. האויר הזה בבאו אל קו־המשוה נתחמם גם הוא ויעלה למעלה ואויר קר חדש יבא למלאות מקומו. על ידי התמעטות האויר אצל הצירים האויר שמה יעשה דק מאד וממילא יוכל לבא אליו (ויבא באמת) האויר החם אשר עלה למעלה אצל קו־המשוה. ובאופן כזה בכל עת תמיד יתנועע האויר מהצירים אל קו־המשוה ומקו־המשוה אל הצירים, האויר הקר מהצירים יתנועע למטה אל קו־המשוה והאויר החם מקו־המשוה ירחף למעלה אל הצירים.

כל איש מבין, אשר עינים לו לראות את מראות הטבע, אשר יתראו תמיד נגד עינינו, כבר ראה מראה כזה בביתו ובמשכנו. כאשר ימלא לפעמים ביתנו עשן ונפתח את החלון כדי שיצא העשן החוצה, נרגיש, כי למעלה יצא העשן דרך החלון הפתוח בעת אשר למטה יתראה כאלו שב העשן על עקבו וישוב הביתה, אבל באמת המראה הזה טעות החוש הוא. כי באמת העשן לא ישוב על עקבו ואך כאשר נפתח את החלון אז למעלה יוצא מן הבית ולחוץ האויר החם ויוליך אתו את העשן, אבל למטה יבא דרך החלון האויר הקר מן החוץ אל הבית ולא יתן להעשן לצאת החוצה לזאת יתראה לעינינו כאלו ישוב על עקבו. המראה הזה יורה לנו עוד חק טבעי אחד, והוא: כי שני אוירים המתנועעים זה נגד זה ילחמו ויעמלו בכל כחם לגרש זה את זה, כאשר יפגשו יחד, ועל ידי זה תבא סופה וסערה, כאשר נראה מה מהמלחמה הזאת בין האויר והעשן הנפגשים בחלון. מלחמות־אויר כאלה תתקשרנה על הארץ תמיד וננסה לבאר איזה פעולה תפעלנה אלה המלחמות על השתנות העתים.

ד. כללים קיימים לידיעת השתנות העתים.    🔗

האויר המתנועע תמיד ממקומות החמים למקומות הקרים וממקומות הקרים למקומות החמים הוא מקור הרוח המחלק החום והקור. כי הרוח או האויר הקר הבא מהצירים יקרר את הארצות החמות והאויר החם הבא מקו־המשוה יחמם את הארצות הקרות. ועל כן בארצות הקרות הקור לא כל כך חזק הוא כאשר היה לו לא פעל עליו האויר החם, וכן מדרגת החום בארצות, החמות לא גדלה כל כך כאשר היתה לו לא פעל עליה האויר הקר. ולפי זה היו לנו שני רוחות מנשבים כסדרם בתמידיות: האחד מנשב למטה על פני הארץ מן הצירים אל קו־המשוה, אצלנו הוא הרוח הצפוני הקר, והשני – למעלה באויר מקו־המשוה אל הצירים, אצלנו הרוח הדרומי החם. אבל עוד דבר שלישי יבא ביניהם וישנה את הסדר; האדמה תסובב על ציריה במשך 24 שעות ממערב למזרח, האויר המקיפה יעשה עמה ביחד את הסבוב הזה. והנה ידוע, כי חלקי האדמה הקרובים אל קו־המשוה יסובבו במהירות יותר גדולה מאלה הרחוקים ממנו וקרובים אל הצירים, וממילא האויר הקר, המתנועע מן הצירים אל קו־המשוה ושמה במקורו, אצל הצירים, קבל מהירות חלושה וקטנה, כאשר יתקרב אל המקומות הקרובים אל קו־המשוה, מהירות סבובו למזרח יותר קטנה היא ממהירות סבובם של אלה המקומות אשר על פניהם יתנועע, לא כן האויר החם, הבא מקו־המשוה, יסובב למזרח במהירות יותר גדולה מהמקומות הקרובים אל הצירים אשר אליהם יתנועע ועל ידי זה יולדו רוחות חדשים הנקראים ״פאסאטיים" וערכם גדול מאד לפני נוסעי הים, הם הם הרוחות אשר על חצי הכדור שלנו למטה באויר יבאו מצד צפוני־ מזרחי ולמעלה באויר יבא מצד דרומי־מערבי, ולהפך. על חצי כדור הדרומי למטה באויר דרומי־מזרחיים הם ולמעלה – צפוני־מערביים.

מזה נוכל להוציא הכללים הקיימים לידיעת השתנות העתים. כי דמיון כוזב הוא אצל אנשים הרבה לחשוב כי השתנות הרוחות והשתנות העתים שני דברים שונים הנה. באמת שנוי העת הוא שנוי מצב האויר, חרף קר, אביב קר, קיץ קר או סתיו קר אינם תלוים באדמה או בהחלק ממנה, אשר עליו נחיה, אם קר או חם הוא. כי אם נחפור בור באדמה נוכח מהרה, כי הקור והחם, בקצרה, כי כל השתנות העתים לא יפעלו אף מה על פנימיות האדמה, בעומק שלשים רגל כבר לא נרגיש כל הבדל בין חום היום לקור הלילה. במרתף עמוק ששים רגל לא נרגיש כל הבדל בין קור החרף היותר חזק לחום הקיץ היותר גדול. כי בפנים האדמה אין עוד כל הבדל ושנוי בעתים. שנוי העת ימצא אך באויר ותלוי הוא אך ברוח, ואחרי אשר נדע בצמצום את זמן נשיבת הרוחות ואת המקומות אשר מהם יבאו, נוכל לדעת מראש גם את השתנות העתים, אשר לרגלם תבואנה. והכללים הקיימים בתנועות הרוחות הם המה הכללים הקיימים בידיעת השתנות העתים, וכבר ראינו למעלה, כי שנוי הרוחות ימצא מקורו בתנועות האויר מהצירים אל קו־המשוה ומקו־המשוה אל הצירים ובסבוב האדמה סביב לשמש, אשר מזה יולדו הרוחות הפאסאטיים.

את כל הדברים האלה נוכל לבחון ולנסות בפרוטרוט ובצמצום ויסוד קים המה לנו לדעת השתנות העתים. אבל כבר הערנו למעלה, כי ישנם סבות רבות, משביתות הכללים הקימים האלה. קשה הוא מאד להסיר מעל דרכנו את המונעים והמסטינים, אשר לא יתנו לנו להגיד מראש את השינוי אשר יבא באויר אחרי איזה ימים, כאשר נראה להלן.

ה. האויר והמים בנוגע להשתנות העתים.    🔗

הסבה הראשית אשר תמנענו להגיד בהחלט מראש את השנויים, אשר יבאו בעת, היא: שהארץ והאויר לא בכל מקום שוים המה באיכותם. כל כובסת הוכחה לראות, כי האויר יקבל לתוכו הלחות, כאשר יבא בקרבת דברים לחים ולאות, כי הכתנות אשר תלתה על החבל באויר נתיבשו. הכובסת שתחפוץ. כי כתנותיה יתיבשו מהרה תתלה אותן במקום אשר הרוח ינשב בחזקה, ובצדק תחליט, כי הרוח ייבש את הכתנות מהרה יותר מאור השמש. ומדוע? על אשר האויר ימוצץ לתוכו הלחות כאשר יגע בדבר לח ועל ידי זה יתיבש הדבר ההוא. והנה כאשר האויר שקט הוא ורוח אין, ישאר האויר הלח על הדבר הלח וההתיבשות תבא אך לאט לאט, אבל כאשר ינשב הרוח, יוליך אתו את האויר אשר מצץ את הלח ויביא תחתיו אויר חדש, יבש, אשר יגע בדבר הלח גם הוא וילך לו ובמשך זמן קצר יתיבש הדבר הלח לגמרי. כי לא החום, כי אם הרוח ייבש, כאשר נראה, כי גם בחרף, אשר הכתנות על החבל יתכסו בקרח וכפור, בכל זאת תתיבשנה, אם אך הרוח מנשב עליהן, כי הרוח יביא תמיד אויר חדש ויוליכו. דרך הכתנות, כל אשה תדע, כי אחרי אשר טהרה במים את קרקע הבית עליה לפתוח את הדלת והחלונות, על ידי זה יבא רוח־עובר²³ וייבש את הקרקע. החום על ידי הסקה לא יפעל כל כך מהרה את ההתיבשות.

מזה נלמד לדעת, כי האויר ימוצץ את חלקי המים, אשר יפגוש על דרכו. ומעתה כל איש יבין מדוע יתמעטו מיום ליום המים הנמצאים בצלוחית פתוחה על החלון, עד כי במשך איזה ימים יכלו מן הצלוחית לגמרי ותשאר יבשה, כאלו לא היו בה מים מעולם. ואיה נשארו המים? האויר שתה אותם מעט מעט, מצץ אותם לתוכו עד אשר כלו לגמרי.

אבל מה יעשה האויר עם כל המים, אשר יבאו אל קרבו? הן האויר ירחף על פני הים הגדולים אוקינוס, על פני נהרות, נחלים, אגמים ומעינות, על פני שדות ויערים לחים ובכל מקום בואו ימוצץ חלקי מים ומה יעשה עמהם? – חלקי המים יתעבו ויתהפכו לעננים ויפלו אח"כ על הארץ בדמות ערפל, גשם, שלג או ברד.

מבולבלת היא: דעת ההמון וגם דעת כמה אנשים, אשר חלק להם בבינה בנוגע למראות הטבע האלה, כמה מהם יציירו להם את הענן כמין שק, אשר בו ימצא הגשם ומעת לעת יוצא ממנו החוצה, אבל ציור כזה – דמיון כוזב הוא. הערפל נקרא ענן כאשר הוא למעלה, והענן נקרא ערפל. כשהוא למטה, על הארץ, בנקל לנו לראות מעין המראות האלה – הערפל והגשם, אם אך נשים עינינו על אשר יעשה סביבנו: כל אחד ואחד, אשר נסה פעם בחרף לנשום בידיו כדי לחממן, ראה, כי על ידי הנשימה הזאת ידיו נעשו לחות, על ידי הנשימה לוח־החלון²⁴ תתכסה במים, ומדוע? על אשר האויר היוצא עם הנשימה יעצור גם חלקי־מים אשר מצץ מדמנו, באויר חם לא יתראו חלקי־מים האלה, על כי אויריים הם, אבל יתראו אם האויר קר הוא ויתהפכו לערפל. כאשר נראה זאת בחדר קר בימי החרף, המה יתהפכו גם לנטפי מים אם הנשימה תבא על דברים יותר קרים, יתהפכו גם לשלג ולכפור על שפמינו, כאשר נלך בימות החרף מהרה איזה מרחק. נראה אם כן איך חלקי המים הנמצאים בנשימתנו לא יתראו כלל אם האויר חם הוא, יתראו בדמות ערפל, אם האויר לא כל כך חם הוא יתהפכו לנטפי טים וגם לשלג וקרח, הכל לפי מדת הקור.

ו. הערפל, הענן, הגשם והשלג.    🔗

האויר, אשר ימוצץ חלקי־מים מעל פני כל האדמה יעשה עמהם את אשר יעשה עם חלקי המים, העצורים בנשימתנו. כאשר יפגוש אויר מלא חלקי־מים עם אויר קר יותר ויגעו זה בזה, אז חלקי המים האויריים יתעבו על ידי הנגיעה הזאת ויהיו לערפל וכאשר אמרנו הוא הוא הענן. האיש אשר נסה לעלות על הרים גבוהים בנקל הוכח מזה: כאשר נעמוד למטה, על הארץ, נראה ראש ההר מכוסה בענן ונחשוב, כי אם נעלה ונגיע לראש ההר נראה שמה בהענן איזה מראות ופלאים: אבל כאשר כבר הגענו לראש ההר נשתומם לראות, כי באמת אין שמה מאומה ואך ערפל יחתול אותנו, ערפל אשר נוכל לראות בכל מקום, מבלי כל עמל ויגיעה לעלות בהרים. איש – המוני המאמין, כי הענן משונה הוא מהערפל ויחשוב בטפשותו, כי בעת אשר עלה ההרה הענן עזב את מקומו והשאיר אך ערפל תחתיו, יוכח מהרה בהבלות אמונתו, כאשר ירד מן ההר ויביט עוד פעם על ראשו, כי אז יוכה לראות, כי הענן אשר יראה עתה הוא הוא הערפל, אשר סבב אותו מכל צד בהיותו על ההר.

נמצא כי חלקי־מי־האויר יתהפכו לערפל או לענן, כאשר יגע בהם אויר היותר קר. אבל הענן עוד לא גשם הוא. והולדת הגשם תלוי עוד בכמה תנאים: אם האויר הענני יפגוש על דרכו אויר חם ויבש, האויר החם הזה ימוצץ ממנו את חלקי־המים, כאשר ימוצץ את חלקי המים מהכתנות הלחות. הענן אם כן יתפרד ויתפזר, השמים יטהרו וגשם אין על הארץ, אבל כאשר האויר הענני יפגוש אויר היותר קר ממנו אז חלקי המים יתעבו ויתהפכו לטפות מים קטנות, ואחרי כי כבדות הן ולא תוכלנה להשאר תלויות באויר יפלו בדמות גשם על הארץ. בדרך נפילתן התגדלנה, כי תתחברנה עם חלקי המים הנמצאים באויר, ועל כן נראה אותן פה, כאשר תבואנה אלינו על הארץ טפות גדולות, אף כי במקורן קטנות מאד היו. מעתה נקל הוא לכל בעל דעת לצייר גם את התפתחות השלג, כאשר האויר הענני יפגוש על דרכו אויר קר מאד, אז טפות המים יתעבו יותר על ידי הקור החזק ויתהפכו לחלקי שלג קטנים, המתגדלים בדרך נפילתם ויבאו אלינו כשלג בחלקים גדולים, בעלי תאר משונה.

הפראפעסאר דאווע בבערלין, בדברו על דבר התפתחות השלג באויר, ספר מעשה שהיה: בעיר פעטערסבורג הכין אחד מהשרים, היושבים ראשונה במלכות, ליל שיר וזמר²⁵ לפני אצילי העיר, בחדר גדול ורחב ידים. החדר היה מלא מפה לפה וחום גדול השתרר בו, אף כי בחוץ היה הקור גדול מאד החום נתחזק ונתגדל בכל שעה וכמה נשים עדינות כבר אבדו רגשותיהן. חפצו לפתוח איזה חלון, אבל אי אפשר היה להביא את החפץ הזה לידי מעשה, כי הקור הסגיר על מסגר את כל החלונות. ויגש פתאום שר־חיל אחד, ויכה באגרופו איזה פעמים על אחד מהחלונות וישברהו לרסיסים, ומה השתוממו כל האורחים בראותם, כי כל החדר נתמלא אחרי רגעים אחדים שלג. כאשר כבר נדע לא פלא הוא המראה הזה. החדר היה מלא חלקי־מים על ידי נשימות האנשים הרבים, אשר נאספו בו. חלקי המים האלה לא נתראו, כל עוד שנשאר מהאויר החם, אבל האויר הקר הבא אל החדר דרך החלון הנשבר הפך את חלקי המים לחלקי שלג, נמצא כי השלג פה לא בא מן השמים כי אם ממכסה חדר מלא שרים ואצילים. באופן כזה ממש יתפתח הברד וכו'. כאשר נדבר עוד בזה למטה.

אבל נראה לראשונה את אשר יפעלו המראות האלה על החום והקור, כידוע הוא אשר לא אך הקור והחום יסבבו יבושת וגשם כי אם גם להפך, הגשם והיבושת יקררו או יחממו את האויר.

ז. איך יעצר החום ואיך יוצא לחפשי.    🔗

כבר ראינו איך האויר החם ימוצץ לתוכו את המים ויבושת תבא תחת הלחות, אבל אויר קר יסבב גשם ושלג, עלינו עתה להראות כי להפך היבושת והגשם יפעלו גם הם מצדם על החום והקור, ואף כי החק, אשר עליו נדבר עתה, מיוסד הוא בחכמת־הטבע ככל חקיה הידועים, בכל זאת לא נקל הוא לבארו ולהבינו ברור, וגם לאנשים, אשר חלק להם בבינה וכבר קראו ושנו הרבה ע"ד החום העצור והחפשי, דמיונות כוזבים מהחק הזה.

וליתר באורו נביא איזה משלים מהחיים התמידיים וממעשים אשר נראה בכל יום. בכל זאת נבקש את הקורא, כי גם הוא מצדו יבא לעזרתנו וישים לבו ודעתו לדברינו.

כל אחד ידע איך יבשלו מים. נעמיד מים קרים באיזה כלי על גבי האש, חום האש יבא אל המים והמה לאט לאט יתחממו יותר ויותר. חום האש יבא אל המים או המים יבלעו את החום. ועל כן חום התנור, אשר נתבשל בו מה מעט הוא מהחום אשר היה בו לו לא נתבשל בו מאומה, כי התבשיל או המים אשר נתבשל בו בלעו לתוכם חלק מחומו, אבל מה נראה כאשר נקח את המים מעל התנור ונעמידם על השלחן למשל? נראה, כי המים לאט לאט יצטננו ואיה נשאר חומם? המים השיבו או הוציאו לחפשי את החום אשר בלעו קודם, נראה אם כן ברור, כי המים בלעו לתוכם את החום כל עוד שעמדו על גבי האש וקאו מתוכם את החום אחרי אשר הובאו לאויר יותר קר. אבל מה יעשה עם המים אם לא נקח אותם מעל התנור, כי אם נשאירם שמה האם יוסיפו תמיד לבלוע את החום? מה יעשה עם דוד מים, אשר נשאירהו על האש אחרי אשר כבר התחיל לרתוח? האם יבלעו תמיד המים אשר בו את חום האש? הנסיון יורנו, כי לא כן הוא. מודד החום²⁶ אשר נבואהו לתוך מים רותחים יעלה עד מדרגה 80 ולא יותר. המים ירתיחו תמיד במדה אחת אבל לאט לאט יתמעטו, יתהפכו לקיטור העולה מהם ומתערב עם האויר. ואיה ישאר החום אשר יבֻלע תמיד מן המים? הוא יעלה למעלה ביחד עם הקיטור, ר"ל החום יבלע מן הקיטור. או יותר טוב החום יעצר בקיטור המימי. ובצדק נאמר, כי נדרוש חום במדה ידועה, כדי להפך את המים לקיטור. נדע אם כן איה מקום החום – עצור הוא בקיטור – המימי.

אבל האם יוכל החום לצאת חפשי ממאסרו? כן הוא. והמבשלת העומדת אצל התנור לפקח על מעשי ידיה, כבר הרגישה זאת אף אם לא התבוננה בזה. כאשר נשב קרוב אל מכונת – טהעע רותחת וידנו תתקרב בשגגה אל המקום הפתוח, אשר ממנו יוצא הקיטור נרגיש כרגע, כי ידנו נעשתה לחה, אבל גם נכותה, ומדוע? ידנו נעשתה לחה על ידי הקיטור, אשר נתהפך מחדש למים על ידי נגיעת ידנו הקרה. אבל באותו הרגע הקיטור הוציא להפשי את החום העצור בו לידנו ועל כן נכותה. אם כן הקיטור ישיב את החום כאשר יתהפך למים ר"ל החום העצור בתוכו יוצא לחפשי.

המראה הזה אשר נוכל לראות כל יום בבית־המבשלת יתראה במדה גדולה בטבע, בפרק הבא נראה את גודל פעולת מראות כאלה על השתנות העתים.

ח. החום העצור יקרר והחום החפשי יחמם.    🔗

כל קורא מבין, אשר הבין את דברינו בפרק הקודם ונוכח לדעת איך יתהפך המים על ידי חום לקיטור ואיך הקיטור יבלע את כל מדת החום ההכרחי להתפתחותו, יוכח כי הארצות, אשר בהן יתפתה קיטור־מימי, יתקררו, כי כאשר האש המחמם את המים יאבד כחו על החמום הזה ולא יעצר עוד כח לחמם את התנור, כן יאבד מכהן אור השמש המהפך את המים הנמצאים על פני האדמה לקיטור ולא יחם ככה את האדמה. ועל כן המקומות, אשר עליהם מים יתהפכו לקיטור, יתקררו, כי החום יאבד מכחו בהפכו את המים לקיטור, כי הקיטור בלע את החום או כאשר נאמר בלשון חכמים: הקיטור יעצור בתוכו את החום.

בימות החמה, בעת אשר החום גדול מאד, הגשם יביא קרירות, ומדוע על כי אחרי הגשם האדמה לחה היא והלחות או מי הגשם יתהפכו לאט לאט לקיטור. לההתהפכות הזאת נדרש חום במדת ידועה, החום הזה יבא מהאויר ומהארץ ועל כן יתקררו גם האויר גם הארץ. לזרוק בימות החמה את רחובות העיר במים לא אך ענג כי אם גם הכרח הוא, כי התקטרות המים תעצור את החום והקור את האויר.

וכאשר ראינו מראה מתנגד לזה בביתנו, ר“ל כאשר ראינו, כי הקיטור אשר נגע בידנו יתהפך למים וידנו נכותה על ידו, כאשר ראינו פה איך הקיטור יוציא לחפש את החום העצור בו, כאשר יתהפך למים, כן נראה גם בטבע. כאשר יתהפך קיטור המימי באויר לגשם יוציא לחפשי את החום העצור בו ועל כן קודם ירידת הגשם והשלג נרגיש חום גדול יותר מאשר היה לפני זה. כאשר יחלש פתאום הקור בימות החרף נדע כי עוד מעט ויבא השלג, כי הקור נחלש אך על אשר למעלה באויר נהפך קיטור המימי לשלג והוציא לחפשי את החום העצור בו. כאשר תחדור מאד השמש בימות החמה בשביביה אז יאמר ההמון ״השמש תמשך עתה אליה ותאסוף מים”. האמת בזה הוא, כי הקיטור באויר יתהפך למים, החום העצור בתוכו יוצא לחפשי ויחשבו ההמונים כי השמש החמה יותר. מהטעם הזה החום באלה הארצות, אשר מים רבים להם, איננו גדול כל כך גם בימות החמה, כי המים שמה יתהפכו לקיטור ויבלעו חלק מהחום וגם בימות החרף הקור איננו גדול כל כך, כי קיטור הרבה יתהפך שמה למים וישלח לחפשי את החום העצור בו.

נקח נא למשל את שתי הערים בערלין ולאנדאן, אשר לפי מצבן על הארץ שוות היו בנוגע להשתנות העתים, אבל אחרי אשר כל ארץ בריטאניא אי מוקף מן הים היא ומסובבת מכל צד מים, התקטרות המים בלאנדאן גדולה היא ועל כן ימעט החום בימות החמה, הגשם שמה יותר תמידי הוא: ועל כן יחלש קור החרף.

בפרקים הבאים נראה ונוכח איך רבוי ומעוט המים יפעלו פעולתם על ארצות שלמות ואיך קור החרף וחום הקיץ מעטים שמה מאשר היה עליהם להיות על פי הכללים הקימים.

ט. כללי השתנות העתים ומשביתיהם.    🔗

כאשר נביט על מראות הטבע באויר בכלל, נוכל לנבאות עליהם, מתי יבאו ויתראו ולהגיד מראש כמעט בהחלט את השתנות העתים בכמה ארצות, אשר בהן שנויי האויר יבאו בסדר ומשטר תמידי על פי חקים וכללים קימים:

בהארצות הקרובות לקו־המשוה, למשל, אשר חום השמש גדול שמה מאד, ישתכרו בימות החמה חום, מנוחת־האויר ויבושת. השמש תסבך את החום, החום יחמם את האויר ועל ידי זה יעלה למעלה וישאר במנוחה למטה, ואחרי כי החום יבלע לתוכו כל חלקי המים ויהפכם לקיטור על כן תשתרר היבושת. המצב הזה יתמיד שמה עד אשר יבאו ימי החרף, אבל גם אז לא יבאו קור וקרח, כי השמש גם אז תשלח שביביה כמעט ישר על הארץ. אך אחרי אשר בכל זאת לא תחם את האדמה במדה כזאת כבימות החמה, גם האויר לא כל כך חם הוא והאויר הקר הבא מהצירים יהפוך את הקיטור המימי למים ונמצא כי ימי החרף שמה ימי גשם הם. בארצות החמות אם כן יבאו שנויי העתים כמעט תמיד זה אחר זה כסדרם ונוכל לדעת מראש את ההשתנות אשר תבא. לא כן הוא בארצותינו, פה כל חשבונינו ישארו מעל, כי העתים משתנות ומתחלפות לפעמים כמה פעמים ביום אחד.

בארצות קו־המשוה בימות החמה חום מנוחת־הרוח ויבושת, ובימות החרף ינשבו רוחות מזרחיים וגשם תמידי ירד. ימים אחדים אחרי עבור הגשם, ישוב הקיץ לאיתנו והארץ תפרח ותעשה פרי. כל עוד שנתרחק מקו־המשוה אל הצירים, שנויי הקיץ והחרף. אורך היום והלילה, גודל החום והקור או מצב האויר, אשר הוא הוא השתנות העתים, יתרבו ויתגדלו. כאשר נביט על הארצות אשר נחיה בהן אנחנו נוכח, כי בחלק איירופא הצפוניי השנוים האלה רבים הם יותר מבכל יתר חלקי האדמה. את סבת השנוים האלה נדע: אנחנו נחיה כמעט באמצע בין הציר וקו־המשוה. מן הציר ינשב תמיד רוח קר, רוח צפוני, ולמעלה באויר ירחף תמיד רוח חם, הבא מקו המשוה, רוח דרומי. על ידי סבוב האדמה הרוח הצפוני ינטה למזרח ויעשה צפוני מזרחי והרוח העליון למערב ויעשה דרומי־מערבי. רוח הצפוני־מזרחי יבא מארצות קרות וממילא אין בו קיטור – מימי, אם כן כאשר ינשב אצלנו הרוח הזה, שמינו טהורים הם, נתענג על אור השמש אבל החום מעט הוא. כאשר ינשב אצלנו הרוח הזה בימות החרף יבוא קור וקרח, ואף כי השמש תאיר אז בכל תפארתה ביום והכוכבים יתנוצצו בלילה כספירים. בכל זאת הקור החזק יקפיא את הדם בגידינו, הרוח הזה יסבב לנו להרגיש קור גם בימי האביב בעת אשר יפעת השמש לא תתן לנו לשבת בית וכלנו נאמין, כי כבר בא הקיץ, וחק טבעי הוא: כי הרוח הזה יבא מהציר הצפוני, אשר שמה הקרח והכפור בימי האביב אך יתחילו להתמסמס וההתמסמות²⁷ הזאת תדרוש כל חום השמש וממילא ישאר האויר קר.

עתים כאלה היו אצלנו תמידיות לולא האויר העליון החם הבא מקו־המשוה אל הצירים, כי אנחנו נחיה באלה הארצות, אשר בהן האויר החם ירך למטה לתוך האויר הקר ובמקומות רבים יגע גם את פני האדמה, ועל ידי זה מרוצת²⁸ האויר החם תשתנה למרוצת אויר קר, ולהפך, כי תחת אשר אצל קו־המשוה שני האוירים האלה ימצאו האחד על רעהו המה אצלנו לרוב האחד אצל השני. אצל קו־המשוה האויר הקר ירחף למטה והאויר החם למעלה יפגשו זה בזה לא רחוק מעל פני האדמה, ילחמו זה בזה, יעמלו לגרש זה את זה, יתערבו ויתגוללו בכמה ארצות הנה והנה ויביאו שנוים משנוים שונים לרוב עגמת נפש נביאי־הרוח ולרוב עמל החכמים, אשר יעמלו להמציא איזה כללים קימים לידיעת השנוים האלה. בפרק הבא נבאר ביתר באור איך יסבבו מצב האויר והמקום בארצותינו שנויים רבים היוצאים מן הכללים וישללו ממנו כל אפשרות²⁹ לדעת מה מראש.

י. השנוים הרבים בהשתנות העתים בארצותינו.    🔗

כבר נסינו לבאר את סבת האי־תמידיות בשנויי העת בארצותינו, והוא: על כי האויר החם, הבא מקו־המשוה, לא ירחף על האויר הקר, הבא מן הצירים, כי אם גם הוא יורד למטה וימצא אצל או נגד האויר הקר. פה לרוב תתקשר מלחמה בין שני האוירים. בקיץ נראה לפעמים את המלחמה הזאת איך תתקשר פתאום: השמים טהורים, השמש תשלח שביביה הבוערים ובצל בית או עץ ישוב נפשנו, כי שמה ירחף על ראשנו מרוצת אויר קר, המטהר את השמים ולא יתן לכל ענן להחשיך אף מה את אור השמש. פתאום ישאר הרוח במנוחה וגם בצל יגדל החום מאד. האילנות יעמדו נצבים וגם עלה אחד לא יתנועע עליהם. לא נוכל לסבול מנוחה איומה כזאת והיא תפחיד אותנו. כבר נדע את המנוחה הכוזבת, אשר נרגיש טרם תבואנה סופה וסערה ונמהר לבא לביתנו. ובאמת אחרי איזה עת יתנשא רוח מתנגד, עמו יתנשא האבק בסערה וירקוד לכל עבר, יעשה עמוד גבוה, ענן אבקיי העולה למעלה על כל בתי העיר, פתאום יתפתחו עננים, האילנות יתנועעו, העלים והענפים ירעשו ואחרי עת קצרה מאד כבר בא הסער, הגשם יורד ויקרר את האדמה.

ומאין הוא הסער הזה ובפרט מנוחת־הרוח אשר היתה לפניו? סבת המראה הזה הוא, ששני אוירים מתנגדיים, אשר איזה עת מנעו לפגוש זה את זה, נפגשו פה אצלנו, שני האוירים יתנפלו זה על זה בכה שוה ואם כן כל אחד לא יתן למנגדו להתנועע הלאה ויאכפהו לעמוד על מקומו. זהו סבת מנוחת־הרוח אשר הרגשנו פתאום, אבל במצב כזה לא ישארו זמן רב, כל אחד הן יחפוץ להתגבר על השני ועל כן יסערו, יגביהו עמודי אבק, יאחזו בראשי האילנות ויניעו אותם הנה והנה. האויר הקר יפעל על קיטור המימי אשר באויר. החם ויהפכהו לענן ואח"כ לגשם. הגשם הזה יוציא לחפשי את החום העצור בו ועל ידי זה יתראו לעינינו כמה מראות עלעקטרים: ברקים, רעמים וזועות³⁰. המצב הזה ישאר עד אחד מהאוירים ינצח ואז תבא עת יותר תמידית.

מלבד הפגישות של שני האוירים האלה, הבאים מצפון ומדרום, יפעלו על האויר תמידיות בהשתנות העתים אצלנו חלקי האדמה המגבילים את ארצותינו. כאשר אך נביט על מפת־הארץ נוכח, כי גבולנו למזרח הוא אזיע, מדבר יבש, רחב וגדול ועל גבולנו המערבי ישכון הים, מדבר מימי רחב וגדול והנה כבר נדע, כי האויר הבא דרך ימים ונהרות מלא הוא חלקי מים, אבל האויר הבא דרך היבשה – יבש הוא. האויר הלח יעצור חום בקרבו והאויר היבש קר הוא ואף כי האוירים סוף ישתוו בכחותיהם ובחומם, אבל בארצותינו, הנמצאות באמצע דרכם, ישאר לפעמים האויר הקר והיבש ולפעמים האויר החם והלח, פעם ינשב רוח מארץ רוסיא, רוח קר ויבש, ופעם מארץ בריטאניה רוח מלא קיטור־מימי, שני הרוחות יפגשו לפעמים זה את זה, ילחמו זה בזה ויבלבלו את כל ידיעותינו, יבטלו את כל הכללים ויעשו את ידיעת השתנות העתים לאי־אפשרות.

יא. המסטינים והעוזרים לידיעת השתנות העתים. ³¹    🔗

אחרי אשר כבר בארנו את הכללים הקיימים העוזרים לנו לדעת את השתנות העתים והראינו לדעת, כי בארצותינו בפרט קשה הוא לסמוך על הכללים האלה, נחפוץ עתה לבאר בבאור רחב יותר את המונעים והמסטינים של הידיעה הזאת בהראותנו איך טעו מדרך האמת חוקרי הידיעה הזאת עד היום.

קשה הוא לנבאות איזה שנוי יבא בעת על מקום פרטי, על אשר סבת השנוי הזה לא תמצא לעולם על אותו המקום אשר עליו יבא, למשל, השנוי בעת, אשר יהיה מחר בבערלין לא יבא על ידי מצב האויר פה היום, כי האויר מתנועע תמיד ויגרש על ידי מרוצות שונים דרך ערים וארצות שונות, אין לנו כל אמצעים, אשר על ידם יכלנו להחליט מאין יבא מחר הרוח. אנחנו נדע אך זאת, כי מכל רוחות התבל יתנועע תמיד מרוץ־אויר בלי הפסק, מהצירים מרוץ־אוירי קר, מקו־המשוה חם, מהים יבא מרוץ־אוירי לח ממזרח יבשת אזיע – יבש. כל הרוחות האלה יפעלו פעולתם תמיד ותולים המה עוד בשכוניהם הרחוקים יותר. לו חפצנו לנבאות על שנוי העת, אשר יהיה מחר בבערלין על ידי האויר, אשר ישתרר שמה היום, היה עלינו לראות בסקירה אחת את אשר יעשה באויר שתי מאות פרסאות למצער סביב העיר הזאת, ר"ל עלינו היה לראשונה לדעת בהחלט ובצמצום את מצב האויר בכל המקומות סביב בערלין על מרחק כמה מאות פרסאות, עלינו היה לדעת את הישרות³² כל הרוחות הנושבים על המרחק הזה, למדוד את מהירות מרוצתם, לדעת אם לחים או יבשים הם ואז יכלנו לפרוט באיזה מהירות יבא אלינו שנוי זה או שנוי אחר, איזה מראות יתראו באויר על ידי פגישות³³ האוירים המתנגדיים בבערלין ואיזה שנוי העת יביאו לנו המראות האלה.

כי ידיעת העתים, לפי מצב ידיעתנו עתה, היא אך חקירה ודרישה אחרי המראות, אשר ישנם כבר לפנינו, אבל לא נוכל עוד לחקור ולדרוש אחרי המראות, אשר יבאו בעתיד. אמת הוא, שיש בידינו כללים הקרובים אל האמת, כאשר קור החרף בראשיתו חלש יהיה, ר“ל אם עד חדש טבת ינשבו רוחות דרומי מערביים וגשמים ירדו, אז נוכל כמעט להחליט, כי השתוות העת תבא על ידי רוח צפוני מזרחי בסוף ימי החרף. ובצדק נאמר ״כי אחרי ימי חנוכה ירוקים יבאו ימי פסח לבנים” ובכל זאת לא כלל קים הוא. כי השתוות העת, אשר אמרנו, תוכל למהר בואה על ידי סופות וסערות, או לאחר בואה על ידי מרוץ אוירים חמים. ואך אם נכונן בתי־צופים לבחון את השניים אשר יתהוו באויר על פני כל איירופא והמצפות האלה תתקשרנה על ידי טעלעגראפים – מחשבה אשר תעורר בנו השתוממות ובעיני הדורות הבאים תתראה כדבר פשוט המובן מאליו – אז כאשר ביום השבת למשל נקבל בבערלין מכל הבתי־צופים את כל הידיעות בנוגע למרוץ האוירים, אחרי אשר מדדו בכל מקום את מהירות המרוץ, את לח וכבד האויר, על ידי כלי מכונה המתוקנים לזה, אך אז נוכל לפרוט איזה אוירים יפגשו זה בזה, באיזה מקום יפגשו ואיזה פעולה תפעל תנועתם, וכתבי־העתים יוכלו כמעט בהחלט להודיע, אם ההולכים לשוח ביום א' בבקר יתעטפו בגדים ארוכים ויכינו להם על דרכם מגן־גשם³⁴ או יוכלו לשוח חפשי בבגדיהם הקצרים ומגן־שמש בידם³⁵.

אבל יקר־ערך הידיעה הזאת הוא לא אך בעד ההולכים ביום א' בשבוע לשוח, ככל ההמצאות וההכנות החדשות תביא גם הכנת בתי מצפה אלה את ברכתה לכל תנאי החיים. ונכדינו בלי ספק לא יבינו, איך יכלנו לחיות בלי הכנה כזאת, אשר תתראה להם טבעית ופשוטה, כאשר תתראינה לנו הכנות ההארה על ידי הגאז והכנות הנסיעה על ידי מסלת הברזל, הכנות, אשר אבותינו. בלי כל ספק, הביטו עליהן כעל דברי הבל והזיות ואולי גם החרימו אותן כמעשי כשפים.

יב. נביאי־הרוח³⁶    🔗

נחפוץ עתה לרשום עוד בקצרה את הדרכים, אשר עליהם הלכו עד עתה בחקירת הידיעה מהשתנות העתים.

הידיעה היותר קרובה אל האמת תבא לנו בעזרת מודד־העת³⁷. הכלי־מודד הידוע הזה עשוי הוא מקנה זכוכית חלול וממולא כסף חי. הקנה סגור מלמעלה ופתוח מלמטה בקצהו העקום מעט, ועליו נרשמו ציונים רבים לפי מצבי האויר השונים: על ראשו העליון־״יבושת" אחריו ״אויר תמידי" וכו' עד ״הסער" הנמצא למטה בקנה. הכסף־חי ישנה כפעם בפעם מצבו ויראה את השתנות העתים. אבל אם אמתיים הם ציוני המודד הזה? ואיזה יחס בין האויר להכסף־חי, אשר ביכלתו להראות את השתנות העתים? על השאלות האלה תשיב חכמת הטבע לאמר: באמת אין כל יחס ושייכות בין הכסף חי, הנמצא בקנה. לבין השתנות העתים. הוא, הכסף חי, יראה לנו רק את גודל לחץ³⁸ האויר ולא יותר. כאשר האויר ילחץ בחוזק, אז נדע כי כבדו נגדל והכסף־חי יעלה למעלה. וכשהאויר קל יותר וממילא הן לא ילחץ כל כך, יורד הכסף־חי למטה. והנה אמת הוא, כי לחץ האויר יפעל מה על התפתחות שנויי העתים: בפרקים הקודמים כבר ראינו, כי האויר הקר כבד הוא ויבא אלינו על ידי רוח צפוני־מזרחי והאויר החם קל הוא ויבא מן הדרום ומצד דרומי־מערבי. אם כן הכסף־חי יעלה למעלה כאשר ינשב רוח צפוני־מזרחי, ויורד למטה כאשר ינשב רוח דרומי־מערבי, כבר נדע גם זה, כי רוח הצפוני־מזרחי יעבור דרך מרחק גדול ביבשה וממילא מעט לח בו, ואם כן כל עוד שינשב עת יבושת הוא ושמינו טהורים. לא כן רוח הדרומי־מערבי, הבא מן הים ויביא אתו הרבה קיטור מימי, הוא יסבב בארצותינו המקוררות גשם, כי הקיטור יתעבה אצלנו ויתהפך למים. מזה נראה, כי מודד־העת יראה לנו את מצב האויר בכלל: כאשר יעלה הכסף חי למעלה, השמים טהורים הם והשמש תשלח לנו אורה, ובהיות הכסף חי למטה ירדו גשמים והשמש תכוסה בעננים. אבל הגשם והארת השמש אינם תלוים אך בלחץ האויר. וכל מי ששם לבו לבחון את נבואות מודד־העת שלו לא פעם הרגיש, כי כאשר הוא הראה לו שמים טהורים ושמש מאירה, גשם סוחף שטף על הארץ ולהפך. אבל העון הזה לא ישא המודר, כי אם האומן אשר עשהו, בציינו עליו בעד כל מצב העת ציון מיוחד. המודד יראה את כל אשר ידע, הוא יראה אם האויר כבד או קל, אם ילחץ בחזקה או לא, אנחנו לא נוכל לדעת מהמודד הזה, אך את שנוי העת בכלל, וכאשר נראה למשל, כי הכסף־חי, אשר עמד למעלה (כי השמים טהורים היו) ירד פתאום נוכל להחליט, כי עוד מעט ויתקשרו השמים עבים וגשם יבא.

ישנם בידינו עוד אמצעים, המראים עתידות העתים. אחר המודד שזכרנו יותר אמתים הם בתי־העת³⁹. תכונתם היא: כאשר השמש תאיר והשמים טהורים הם יצאו מהבתים האלה שתי תמונות בדמות זכר ונקבה. וכאשר יתכסו השמים בעבים תשובנה התמונות לתוך משכנן. הקורא יאמין לנו, אם נבטיחהו כי גם התמונות האלה אינן יודעות מאומה מעתידות העתים. יציאת התמונות האלה מבית משכנן כן הכנסתן אליו תלויות בחוט אשר אליו נקשרו. החוט הזה יכניס את התמונות כאשר יתארך, ויוציא אותן החוצה כאשר יתקצר, כי החוט הזה מוכשר הוא להתארך על ידי אויר לח ולהתקצר על ידי אויר יבש, על כן ישובו התמונות לביתם כשהאויר לח הוא ויצאו ממנו בעת יבושת האויר. מבתי־עת כאלה נוכל אך לדעת אם האויר לח או יבש הוא. אבל שנויי העתים אינם תלוים בלחות האויר לבד. מלבד זה הבתים האלה לרוב לא יבנו כהוגן, ישחתו על ידי האויר ולא נוכל לסמוך עליהם. יתר נביאי־הרוח אין להם כל יסוד בדעת ולא ישוו כי נדבר עליהם. נבואות העתים בהלוחות בשת וכלמת זמננו הנאור הן. מדפיסי לוחות כאלה ישוו, כי נשליך את מעשי ידיהם אלה כנצר נתעב החוצה.

ומה גדלה הטפשות גם בזמננו, בראותנו, כי פה בבערלין, במשך כמה שנים נכון היה בית־מצפה והצופים התברכו, לא אך בלבבם, כי אם גם בפומבי, להגיד מראש את שנוי העתים על ידי תנועות כוכבי הלכת, המה, לפי עניות דעתם, חלקו את כוכבי־הלכת למחממים ולמקררים, הכל לפי מצבם נגד האדמה והשמש. על ידם ינבאו עד כמה מדרגות יעלה או ירד החום בצאת ובבוא השמש בכל יום. אחרי מעט התבוננות נראה, כי הנבואות האלה – נבואות שקר הן. כבר נדע ברור מצב כוכבי־הלכת נגד בערלין ונגד העיר טריעסט שוה הוא, לפי זה אם כוכבי הלכת באמת יחממו ויקררו לפי מצבם, אז פעולתם על שתי הערים האלה שוה היתה, ובאמת לא כן הוא, כמה פעמים הקור ישתרר בבערלין, כאשר החום יחם את העיר טרייסט, ולהפך. ובכלל נרגשת היתה פעולת כוכבי־הלכת במדה אחת על כל כדור הארץ, אשר לא כן הוא. כי בעת אשר רוחות קרים ינשבו על איזה ארצות, ינשבו על ארצות אחרות רוחות חמים. כמעט כלל קים הוא, כי אם החרף אצלנו קר הוא, אז חם הוא באמעריקא, ולהפך: חרף חם אצלנו יסבב חרף קר באמעריקא. ובאמת כל נביאי הצופים האלה אינן רק דברי רוח, השערות ריקות, אשר אין להן כל יסוד בחכמה ולא חלק בבינת אדם בריא.

יג. אם יפעל הירח איזה פעולה על שנוי העתים?    🔗

האמונה, כי הירח יפעל על שנוי העתים נמצא לא אך בין ההמון, כי אם גם בין המשכילים. האמונה הזאת לא באה להם על ידי בחינה ונסיון, כי אם על ידי דבר הלמד מענינו⁴⁰, אשר לפי ההבטה הראשונה יתראה לאמת אחר, אשר הירח יפעל פעולה עזה כזאת על מי הים, כי על ידי פעולתו תבואנה עלות ורדת המים⁴¹ אם כן פעולתה על האויר, הקל יותר מן המים, יותר גדולה היא, ואם כן יפעל פעולתו גם על השתנות העתים, כן יחשבו רבים. אבל באמת טעות הוא, כי כבר הראה החוקר הגדול, לאפלאס, כי עלות ורדת איזה נוזל, תגדלנה לפי כבדו, ר"ל כי כל עוד שהנוזלי כבד יותר יגדל יותר כח התפעלותו לעלות ולרדת, ולו היה בים כסף־חי תחת המים העליה והירידה הגיעו גובה נורא מאד. אם כן עלות ורדת האויר על ידי הירח קלות הנה מאד בערך עלות ורדת המים, הכבדים יותר מן האויר. ובפרט בהמערכה⁴² התחתונה של האויר, אשר בה נחיה ואך בה יתהוו שנויי העתים, הפעולה כל כך חלושה היא, עד אשר כל הבחינות על ידי מודד־האויר לא הראו ולא יראו מאומה, לפי זה נראה, כי פעולת הירח על האויר הקל בכלל ועל מערכתו התחתונה בפרט, לא נחשבת למאומה. בכל זאת כבדו החכמים את אמונת ההמון ויעשו בחינות ונסיונות שונים, כדי להשיב תשובה נצחת על השאלה הזאת.

ואלה המה פרטיות השאלה הזאת:

א) איזה פעולה יפעל קירוב או ריחוק הירח מן האדמה בנוגע לחום וקור.

ב) איזה פעולה יפעל המצב הזה על הגשם או היבושת.

ג) אם יש איזה יחס בין השתנות העתים להשתנות אור הירח, עם התרת השאלות האלה התעסקו במשך ארבעים שנה רצופות כמה חכמים וחוקרים ובמשך השנים האלה מדדו כמה פעמים בכל יום ויום את חום האויר, את לחיצתו ואת לחותו, ואחרי כל הבחינות האלה גמרו אמר, כי אף על פי שהירח יפעל מה על מצב האויר, הפעולה הזאת חלושה היא כל כך, עד כי איננה שוה לגמרי בנוגע לשנויי העתים, כאשר הירח קרוב אל האדמה הקור יתוסף מעט, אבל ההוספה הזאת לא תעלה יותר מחצי מדרגה⁴³ וממילא לא תפעל מאומה על השתנות העתים. הגשם יקר מעט יותר⁴⁴, כאשר הירח יעמוד רחוק מן האדמה, אבל גם זה ההבדל קטן הוא מאד. מאלף ימי גשם יבא על עת ריחוק הירח תפ“ח ימים ועל התקרבותו תקי”ב יום. כן הוא בנוגע ללחיצת האויר, כאשר הירח רחוק מן האדמה לחיצת האויר גדולה מעט יותר, אבל פה ההבדל עוד יותר קטן הוא מההבדל בנוגע לגשם ולחום ומודדי העת לא ירגישו כלל. כן נדע עתה, אחרי בחינות הרבה, כי גם שנוי אור הירח לא יפעל כמעט מאומה על השתנות העתים, ואמונה הבלית היא בין ההמון לחשוב, כי שנוי אור הירח יביא גם שנוי העת. אור הירח ישתנה לאט לאט מיום ליום ומרגע לרגע ושנויי העתים יבאו לרוב פתאום.

אחרי כל הדברים והאמת האלה נדע לנכון, כי לידיעת השתנות העתים ההכרח לנו אך לבחון ולדעת את מצב הארץ נגד השמש, את מרוץ האוירים ואת המקומות, ביבשה ובים, אשר דרכם יעברו. עם יתר מראות־השמים⁴⁵ אין לנו עסק כלל לעת עתה.

 

מאמר ה ⁴⁶ – הציץ והפרי.    🔗

א. ציץ הגודגדניה⁴⁷    🔗

בשנה הזאת אחר האביב את בואו, אבל בא! וחדש מאי לא יעזבנו מבלי להלביש את האילנות והסבכים, מבלי להפיץ ציצים ופרחים על פני המישור והגנים, אבל האם אפשר הוא, כי אנחנו, אשר נתענג על הדר הטבע, על חייה החדשים, המשמחים עין ולב כל רואיהם? כי אנחנו לא נחפוץ לדעת ולהכיר את הטבע הזאת, את מעשיה וחייה? האם לא פלא הוא, כי ימצאו בינינו רבים, אשר יקבלו רב טוב מהטבע ובכל זאת לא ירגישו בלבם החפץ והתשוקה לדעת ולהכיר אותה? האם לא עון פלילי הוא ליהנות מהפרי מבלי לדעת איך יבשל? לשמוח בפרח מבלי לשאול איך יתפתח? להרהיב את העין מבלי להשכיל את הרוח? ובכל זאת, לרוב עגמת נפשנו, ימצאו אלפים ורבבות, אשר אך בפה קרוע ופתוח כפתחו של אולם ישתוממו על נפלאות הטבע ומטרדתם ליהנות ישכחו לשום עין־רוח על חיי והתהוות הטבע. אם גם אתה, קורא אהוב, על מספר אלה תתחשב, אחפוץ להעיד בך אולי אוכל להביאך על דרך יותר אנושית.

עץ הגודגדניה יעמוד עתה מכוסה בפרחים. איך יהיה הפרח הזה? איך תפתח לפרי? עם התרת השאלות האלה נחפוץ להתעסק פה. אבל אל תסתפק את עצמך, קורא יקר, באותיות מתות כתובות עלי הגליון. הגע עצמך ולך־נא לראות ולבחון את הטבע עצמה והיא תבא לעזרתך. אך בנקל תהיה לך הבחינה הזאת. עליך אך לקטוף איזה פרח מעץ הגודגדניה ולמלאות בעזרת הטבע החיה וקימה את חסרון הדברים, אשר הנני נותן לך עתה בכתב. אם הלכת אחרי עצתי אז הן ימצא פרח בידך. ואם אל, שתהן בידי ציץ ולא פרח?⁴⁸ כן, בידך ציץ אבל הציץ הוא הוא הפרח, ציצים ופרחים לא דברים שונים המה, כאשר יחשבו המשוררים, אשר לא ידעו את הטבע. כל הפרחים ציצים הם. השושנה לא פרי העץ היא, כי אם הציץ, המיועד להוציא הפרי. ופרי השושנה הוא ההעגעבוטע הידועה, אשר, בודאי ראית אותה, מבלי לדעת, כי בימי נעוריה נשאה על ראשה את השושנה הנעימה, אבל האדם יאהב אך את עצמו. את הדברים הנמצאים חוצה לו יאהב אך כל עוד אשר יביאו לו ענג. הוא יחשוב לעיקר אך את אשר תביא לו שעשועים. את הציץ הנודף יכנה פרח ולא ישים לבו לפריו. הוא יקטוף את הפרח ולא יחפוץ לדעת, כי בזה ישחית את הפרי. ואת הציץ שריחו איננו נודף, או לא ירהיב עינו בצבעים שונים לא יחשוב על מספר הפרחים. את הציץ הזה יעזוב על מקומו ויחכה עד אשר יבא הפרי. וכשיבא יקטפו ויהנה ממנו. היוצא מדברינו: כי ציץ הגודגדניה פרח הוא. פרח פשוט, לבן וריחו איננו נודף.

ב. חלקי ציץ הגודגדניה.    🔗

מהציץ או הפרח הזה תבואנה הגורגדניות. אבל נראה נא איזה חלק הפרח הזה יתהפך לפרי. נביט עליו מכל צדדיו ולא נמצא אף מה דומה לגודגדניה, נראה אך השריגים. אשר עליהם יתנועע הפרי, כאשר יתפתח, אמת הוא, כי על ראש השריגים ימצא כמין כפתור קטן⁴⁹, בעל חמשה עלים ירוקים, מאירים וקטנים, אבל מן הכפתור הזה לא תתפתח הגורגדניה. הכפתור הזה הוא אך המעטפה, לבוש הציץ, הסוכך עליו בילדותו, שלא יזיק לו הרוח. אבל אור השמש הנעים יבא לעורר את יושבי הכפתור הזה מתרדמתם, והחמשה עלים הלבנים אשר נראה עתה על ראשו, הם המה קרעו את המעטפה, השליכו מעליהן את מגנם וימהרו לחדור לאור היום, כדי להתפתח ולהוציא לאור את כל חלקיהם המסותרים בתוך תוכם ופנימיותם. הכפתור הירוק ביחד עם חמשה עליו הירוקים נכנה בשם “כוס־הפרח”⁵⁰ והחמשה עלים הענוגים והלבנים, אשר בראשו – ״כתר־הפרח“⁵¹ אבל הכוס הוא דבר חצוני והכתר אך תכשיט הוא, כי המה יבולו כאשר תבא עת הולדת הפרי המכוסה, ואשר עלינו עתה לחפש אחריו, כאשר נביט לתוך הכוס נראה כשלשים או ארבעים חוטים לבנים נצבים, ועל ראשם החד כפתור קטן ירוק וענוג למראה. בין החוטים האלה בתוך, נראה חוט־עב בדמות מטה⁵² ועליו כמין ראש עם פה קטן וענוג. את אשר נראה פה הוא הוא חיי הטבע, חיי־משפחת הנטעים. החוטים הלבנים העומדים נצבים הם המה מזריע זרע הנטעים, המטה העומד בתוך מיועד הוא לקבל לתוכו את הזרע. החוטים הלבנים יתכנו ״חוטי־האבק”⁵³ על כי בראשיהם הצהובים ימצא אבק דק. והם, הראשים, יתכנו ״נושאי האבק“⁵⁴. ובאמת בהראשים האלה ימצא אבק דק מאד אשר עין האדם לא תרגיש אותו כלל, המכונה ״אבק־פרחים”⁵⁵. אבק הפרחים הזה מיועד הוא להוליד ולהפרות⁵⁶ לעת המוכשרת את הציץ, כדי שיתפתח ממנו הפרי. את חוטי האבק עם ראשיהם ״נושאי האבק" ואת האבק עצמו נכנה בשם ״החלק־הזכריי״⁵⁷ ואת המטה, העומד בתוך – ״החלק־הנקביי"⁵⁸ של הנטע. בפרקים הבאים נראה איך יפתח נושא־האבק הסגור לעת המוכשרת ויעלה סביבו ענן אבק, איך האבק הדק הזה יבא ישר לפה המטה העומד בתוך, יקובל ממנו ויובא על ידו אל המקום המיועד להתפתחות הפרי.

ג. הולדת הציץ.⁵⁹    🔗

המטה, העומד בתוך, בין חוטי האבק יתכנה ״חותם“⁶⁰ ובצדק נקרא אותו חלק הנקביי של הנטע, כי כאשר חום השמש יבשיל את האבק הנמצא בראשי החוטים, ר”ל בנושאי־האבק, אז על ידי תנועה קלה באויר תקרע המעטפה הזאת בכח כזה, עד כי האבק היוצא ממנה יתראה כענן וכל גרגיר וגרגיר ממנו מוכשר הוא להפרות ולהוליד את החותם, כאשר אך יבא אל פיו. גרגרי האבק, אשר לא נרגישם כמעט בעינינו, יתראו לפנינו כשלחופיות מלאות עצם נוזליי, כאשר נביט עליהם על ידי זכוכית מגדלת.

על פי החותם, המיועד לקבל גרגיר־אבק אחד למצער, ימצא (בציץ הגורגדניה) באותה העת אשר נושאי האבק יתבקעו, טפה קטנה, אשר בה יתדבק הגרגיר, ואם אך התדבק, אז אם גם יבאו כל הרוחות שבעולם וישאו עמהם את כל האבק, גם אז הגיעה הטבע אל מטרתה, כי החותם כבר קבל את ההולדה וימלא את חובתו בנוגע להתפתחותה.

החותם הזה חלול הוא. החלל יגיע למטה עד יסודו הנקרא ״חרצב“⁶¹, כאשר נקטוף מעל הציץ את כוסו הירוק נראה היטב את החרצב, הוא החלק התחתון מהחותם, עב יותר מהחלק העולה למעלה. ואף כי החלק העליון הזה דק הוא מאד, בכל זאת החלל אשר בתוכו כדרך המלך הוא בעד גרגיר האבק הבא על ידו אל החרצב. את החלל הזה נקרא ״דרך האבק”. בצדק אם כן חלקו את החותם לשלשה חלקים וכנו את כל חלק בשם מיוחד. את החלק התחתון, העב – חרצב, את חלק האמצעי העולה למעלה – דרך האבק, והראש מקום אשר בו כעין סרק – פה.

בציצי הגורגדניה החותם קרוב אל חוטי האבק, ראשי כלם שוים המה ובנקל יבא האבק אל הפה. אבל ישנם ציצים, אשר ההולדה בהם קשה היא, כי בציצים הרבה החותם ארוך הוא מחוטי האבק ויגבה עליהם וממילא על גרגרי האבק, להתנשא למעלה, כדי להפרות את החותם. בימינו אלה הרגיש דבר נפלא בציצים האלה, והוא, כי החותם, אשר ישאר תמיד במנוחה מבלי לעשות מאומה⁶² לעת המיועדת יאכף ראשו הפתוח וימתין עד אשר יתבקעו נושאי־האבק ואחרי אשר נכנס לתוכו גרגיר אבק אחד ינשא בגאון ראשו כבתחלה, מבלי להביט עוד על אלה שהפרו אותו, אבל הפלא הזה כאין הוא נגד הנפלאות, אשר נראה בציצים אחרים. כי פה סוף סוף שני החלקים, הזכריי והנקביי, ימצאו בציץ אחד, אבל ישנם ציצים כאלה, אשר בהם לא ימצאו כי אם חלקי הזכרות – חוטי האבק ואין להם חותם – סימני הנקבות. אם כן בהם אין מקום להתפתחות הפרי. מוכנים המה ועומדים אך לתת את האבק המפרה, ומאותו המין ישנם ציצים אחרים, אשר אין בהם כי אם סימני הנקבות – החותם, והמה אך אז יעשו פרי, כאשר יבא אליהם האבק המפרה מהציצים הזכריים!

ד. הרוח והציץ.    🔗

ערך האויר גדול הוא מאד בטבע. כל דבר יהיה בו וכל דבר יבול בו. הוא ישא בקרבו יסודות החיים והמות, הוא הדרך המוביל מן החיים אל המות ומהמות אל החיים. אם נשלול את האויר מאיזה הויה חיה תאבד כל תנועה ולא תדע עוד חיים. אם נשלול את האויר מגופים מתים יתהפכו לאבן. אבל בכל מקום, אשר האויר יפעל פעולתו חפשי, שמה יחזק ויעורר את פעולת החיים ואת הגופים המתים ישחית ויכלה, כדי שיולד מהם חיים חדשים, וכן גדול ערך תנועת האויר, מרוץ־האויר, ר"ל הרוח, הוא יעזור לטבע על ידי עבודות שונות, אשר לא תתראינה לפני עיני ההמון ואך עיני החוקר תתפלאינה עליהן. הרוח יביא חום ולחות ממקום למקום⁶³. הרוח יפזר את נשימות אפנו, שלא ישחת האויר על ידה ויביא לנו תחתיו אויר זך וטהור, למען לא יהיה עלינו ההכרח לנשום את האויר אשר יצא ממנו. הרוח ירחיק את האויר, אשר יצא ממנו על ידי נשימתנו, אשר ארס הוא לכל הויה חיה, וינשאהו אל הצמחים החיים וקימים אך מאויר זה. הרוח יקח עמדו את האויר היוצא מנשימות הצמחים ויערב את חמריו העצורים בו ויעשהו ראוי לנשימת האדם והבהמה. מבלי הרוח מתו האדם והבהמה באוירם, אשר הוצא מתוכם. מבלי הרוח מתו כל הנטעים. מבלי הרוח היבשה התיבשה והיתה לאבק. מבלי הרוח התיבשו מימי כל הנהרות הנחלים והמעינות. מבלי הרוח גם הים נשחת, בא לידי רקבון ומות השתרר על כל חלקי האדמה.

חרף כל העבודות האלה, הרוח לא ישכח גם את הציצים, המיחלים לעזרתו כי הוא הוא המעיר ומעורר את העץ ואת העשב משנתם, וכאשר ינשב באחד מלילי סיון ירעיד את ציצי האילנות, יבקיע את המעטפה – המסתרת בתוכה את האבק המפרה, יפזר אותו למען יבא מהרה אל החותם הקרוב הנמצא באותו הציץ, או יוליכהו עמו, אם באותו הציץ לא ימצא חלק הנקבות, המקבל את האבק המפרה. הרוח ימלא גם את העבודה הזאת, עבודת השדכנים לזווג זווגים⁶⁴. הוא על דרכי כל פני האדמה יקח מהנטעים, אשר בציציהם לא ימצאו כי אם חלקי הזכרות, את האבק המפרה, ישאהו לארך הארץ ולרחבה, יפזר ויזרה אותו על פני כל הארצות, ואחרי כי גרגרי האבק קטנים המה מאד והרוח חזק הוא, ישא על כנפיו רבוא רבבות גרגרים ויפזרם על פני כל האדמה ובאופן כזה יבאו הגרגרים האלה בנטיעות העומדות בדד בבתוליהן ומחכות על בן זוגן, אשר יבא ממרחק, ויביא להן ברכות מזריעות זרע להצליחן ולהפרותן.

והברכה הזאת לא תשאר מעל. הרוח יקבל על עצמו את העבודה, אשר ימלאו עגלות־החתונה⁶⁵ ויסע עם החתן, אף כי המרחק רב הוא אל הכלה, אשר תחכה עליו. אמר־נא, קורא יקר, האם תוכל מעתה לקצוף על הרוח אם ירעיד לפעמים בליל חשך ואפלה את יצורי גוך, אם תתבונן, כי לא על חנם ירוץ וימהר, כי עבודות רבות עליו למלאות על האדמה, ומלבד עבודתו הגדולה יקבל עוד על עצמו מרצונו הטוב את העבודה הנעימה לזוג זווגים ולפשר בין הנאהבים, לרוץ מציץ אל ציץ ולהוציא לאור ענינים נכבדים, אשר בלעדו לא מצאו להם מקום. לא קרובים הם המקומות, אשר דרכם יסע הרוח להמטרה הזאת. בגן הנטעים בבערלין תמצא נטיעה, אשר בן זוגה הנטע ימצא באמעריקא וגם אל הנטיעה הבתולה הזאת יביא הרוח מדי שנה בשנה את המועד לה ואך על ידו ובעזרתו אפשר הוא לאדם, השואף לדעת, לגדל גם בארצו נטעים כאלה, אשר מולדתם רחוק, רחוק הוא ממנה.

ובאופן כזה שדכן נפלא הוא הרוח לקרב את המרוחקים מבלי להרבות בזה שקר על כזב כמנהג השדכנים שלנו. אבל הרוח לא יחידי הוא בעסק הזה. עוד שדכנים אחרים יתחרו עמו בפרנסתו. את השדכנים האלה ננסה להציג לפני הקורא בפרק הבא.

ה. שרץ העוף⁶⁶ והציצים.    🔗

אף כי פעולת הרוח, להפרות את הנטיעות הנקביות, בהביאו להן את האבק המפרה מנטעים זכריים הנמצאים רחוק, רחוק מעבר לימים ונהרות ואשר בלעדו נשארו אילנות, נפלאה היא מאר, בכל זאת, כאשר נשים עינינו על פעולת שרץ־העוף בעניני השדכנות נשתומם עוד יותר ויותר.

ידוע, כי הדבורים והצפרת־כרמים⁶⁷ אוהבים נאמנים המה להפרחים. עליהם יתוספו עוד אוהבי פרחים רבים, אשר במתקם ימתיקו את ימי חייהם הקצרים, ואף כי שרצים כאלה לרוב לא ידעו אבותיהם ולא ידעו את בניהם, כי הרוב מהם יצאו מביציהם באביב ואבותיהם כבר מתו בסתיו, וגם המה כאבותיהם בסתיו ימותו והבאים אחריהם ישארו עוד טמונים בביציהם, לא אך מבלי כל חנוך כי אם גם בלתי נולדים עוד, וממילא ידיעת הנבראים האלה מדברי ימי אבותיהם ומעתידות בניהם מעטה היא מאד, בכל זאת ידאגו בעד בניהם שימצאו בפרחים מזון וחיים. וכאשר יעופו מפרח לפרח ישדכו בין הנטעים הזכרים לנטיעות הנקבות, ר"ל יביאו בכנפיהם את האבק המפרה מנטע זה אל פי החותם של נטיעה אחרת.

כאשר יחדרו הדבורים או שרצי־עוף אחרים לתוך כתר הפרח הזכריי לשמח את לבם במיני ממתקים, יתבקעו על ידי נגיעתם נושאי־האבק ויכסו את האורחים הזוללים באבקם, והיה כאשר יבאו הזוללים האלה, אחרי אשר כבר אכלו לשבע ושתו לרויה ממתק הנטע הזכריי, אל הנטיעה הנקבית ליהנות גם ממתקה. אשר אולי ענוג הוא ורך יותר, יביאו על גופם השעיר את האבק המפרה ובו ישלמו בעד משתם. באופן כזה שרצי העוף החיים מן הפרחים יביאו חיים גם להם, כי הם המה השדכנים הממצעים את הולדת הנטעים ויתנו חיים להם ולפרותיהם, אשר הרוב מהם גם לא יראו אותם.

רבות בשנים חשבו, כי הולדת הנטעים על ידי שרצי־העוף אך מקרה הוא, כי ההולדה הזאת הבא בדרך אגב וממילא וגם בלעדם עלה הזווג ליפה על ידי הרוח, אבל בימינו גלו את הולדת נטע אחד על ידי שרץ העוף על דרך נפלא כזה, אשר תעורר תמהון והשתוממות, ותראה, כי מבלעדו לא עשה הנטע הזה פרי, אף אם פעלו עליו כל הרוחות שבעולם.

ו. הולדה נפלאה.    🔗

הציץ, אשר הולדתו תבא על דרך היותר נפלא מכל דרכי ההולדות אשר ראינו עד כה, הוא ציץ נטע ארסיי⁶⁸, אשר נראהו לפעמים על הגדרים וכותלי החומות מבלי אשר נשים לב עליו. אבל גם הנטע הזה לא נתעלם מעין החוקר השואף ודורש אחר כל חק ופלא בטבע.

הציץ הזה יחיד הוא בתארו. הכוס יתראה כמעט כפרח הטולפע הסגורה, אבל לא ששה עלים לו כלפרח הטולפע, כי אם עלה אחד והוא נושא־האבק, סגור מכל צד ואך למעלה על ראשו הנטוי מעט ימצא נקב קטן. בתוך החלל הסגור הזה ימצא גם החרצב וחוטי האבק, אבל לא כמו שראינו אותם בפרח הגודגדניה, כי פה נושאי־האבק לא ימצאו על החוטים, אשר ביכלתם היה להגיע אל פי החותם, כי אם מושרשים המה למטה בחותם הנקביי. הולדת הציץ הזה אם כן כמעט דבר אי־אפשר הוא, כי סגור הוא מכל צד והרוח לא יוכל לבא אליו ומלבד זה עיקר עבודת הרוח הוא לשדך בין זכר ונקבה הנמצאים בשני ציצים שונים, על שני אילנות שונות או גם בשתי ארצות שונות. לזה ברכה הטבע את הזכר באבק מפרה הרבה כדי שאף אם רבוא רבבות גרגרים יאבדו על דרכם עד שיבאו אל הציץ הנקביי, כדי שגם אז תגיע הטבע אל מטרתה, כי גרגיר אחד די הוא להפרות את הנטיעה הנקבית, נמצא, כי על הציץ אשר נדבר בו עתה לא יפעל הרוח מאומה. אבל שרץ־עוף אחד יבא פה, על דרך נפלא ונורא לעזרת הטבע, הוא יבא ליחד את הנאהבים, אף כי על ידי זה יאבד חייו.

כוס הציץ הזה, כאשר אמרנו, סגור הוא מכל צד ואך בראשו ימצא פתח קטן ועל ידו יתגנב לתוכה, כאשר ראינו לא פעם, שרץ־העוף השואף להריח הנודף אשר בתוכו. הדרך המוביל אותו למטה טוב ומתוקן הוא, אף כי המעטפה הסגורה הזאת מלאה היא שערות ארוכות, אבל כל השערות תלכנה מלמעלה למטה לתוך הכוס כחוטי הברזל ברשת העכברים⁶⁹, וכמו שנקל לו לעכבר לכנוס ברשתו, על כי הוא בגופו ירחיב את המקום בין החוטים, אבל לא לצאת. כי החוטים האלה יגדרו בעדו את הדרך, כן הוא ממש בשערות הציץ הזה השערות תתרחקנה זו מזו, כאשר יבא השרץ ביניהן ובעזרתן ימהר לרוץ מבלי כל מסטין ומשבית עד החרצב, שמה יתענג בפעם האחרונה על ממתקי הציץ. כי אחרי אכלו לשבע ויחפוץ לצאת, ימצא, כי השערות סגרו עליו את הדרך. לחנם ינסה לבא אל הפתח ויוכח סוף סוף, כי נלכד בפח. מלא פחד ואימת מות יתחיל לרוץ ולעוף הנה והנה, יניע וירעיד את הציץ עד כי יתבקעו נושאי אבקו. האבק יפרח על פני כל הציץ וממילא יבא גם לתוך הלק הנקביי של הציץ ויפרה אותו.

מה מאד שמחנו לו יכלנו לספר להקורא, המצר בלי כל ספק בצרת השרץ האובד, כי אחרי שנשלמה ההולדה יתחלקו השערות ויתנו מקום להשרץ האובד. אשר על ידי פחד ואימת מות הביא תועלת כזאת להציץ, לצאת לחפשי.

אבל לרוב עגמת נפשנו לא כן הוא. השרץ ישאר בבית מאסרו, ישאר וימות ברשתו, חרף כל הטוב אשר עשה, חרף כל התועלת, אשר הביא. כי הטבע לא תדע רגשות תודה והשרץ ימות כדי להחיות את הנטעים.

ז. נפלאות וגודל ערך הולדת הציצים.    🔗

לא נוכל לעזוב את הנטע הארסי שזכרנו עם הולדתו הנפלאה מבלי לדבר בו עוד דברים אחדים. הנסיון הורה, כי הולדת הנטע הזה תוכל לצאת לאור אך באופן זה ולא באופן אחר. כי כאשר שמרו שלא יבא השרץ לתוך הציץ, נבל הציץ מבלי לעשות פרי, וכאשר לא עמדו לו לשטן על דרכו, בא בצמצום באותה העת, אשר פי החותם שאף אחרי האבק, לתוך הציץ, ובמותו הביא לו חיים. ומי ירהיב עז בנפשו לאמר, כי מקרה הוא? כל תארי הציץ הזה, כל חלקיו יראו, כי יצרכו להולדתם את השרץ, כמו השערות, אשר יקלו עליו לכנוס לתוכו ויפריעו אותו לצאת ממנו, השרץ על ידיהן ישאר בכוס ויסבב את ההולדה. אם נחתוך את השערות או נפתח באיזה מקום את הכוס, יעזוב השרץ את הציץ מבלי להפרותו, ובראותנו בעינינו מעשים כאלה, מי לא יראה בזה אצבע אלהים? מי לא יראה בזה, כי השרץ והנטע הזה נבראו למטרה אחת, והאות, כי חרף שמירת־החיים, אשר נראה תמיד גם בהשרץ הזה, מוכרח הוא לבא הנה, ללכת אל מקום מיתתו, לכנוס בחפץ לב לקברו, כדי להאריך את חיי הנטע.

חרף חפצנו ולרוב עגמת נפשנו לא נוכל להביא פה עוד מראות שונים מנפלאות טבע הצמחים, כי אין מספר כמעט להנפלאות האלה ויריעת הספר הקטן הזה קצרה מהשתרע עליה אף חלק קטן מהן. אך עוד אחת נביא פה טרם נשוב לדברינו להראות איך יתפתח הפרח לפרי.

ישנם צמחים רבים החיים בים ויפרחו תחת פני המים. בין הצמחים האלה ימצאו רבים, אשר חלקי זכרותם ונקבותם רחוקים הם זה מזה, ובכל זאת יבא האבק של זה אל פי החותם של זה, ומרוצת המים לא תוליכהו הלאה ממטרתו. החוקרים חדרו בעין בחינתם גם לעומק סוד הולדת הצמחים האלה.

חלקי הנקבות של הציצים האלה ימצאו בראש שריג מעוקם כשלשלת⁷⁰ באותה העת ממש, אשר האבק המפרה יבשל בחלקי הזכרות, השריג השלשלאי יתישר עד אשר חלק הנקבי ימצא על פני המים, אז יתבקע נושא האבק מתחת למים ואחרי שהאבק קל הוא יצוף למעלה על פני המים עד אשר יבא אל פי החלק הנקבי ויפרה אותו. תיכף, כאשר נשלמה הפעולה הזאת, השריג הנקבי יתקמץ כבראשונה, יתכסה במים ויבשיל שמה את הפרי. נראה מזה, כי לא אך הרוח ושרץ־העוף, כי אם גם המים יתעסקו בעסק השדכנות, בהציפם את האבק הקל על פניהם עד המקום, אשר יחכה עליו חלק הנקבי של הנטע.

מלבד השרכנים הטבעים האלה יקח גם האדם חלקו בהולדת הצמחים על ידי האבק המפרה, אשר יפזר לעת מוכשרת לתוך החותם'. זהו עתה מלאכת הגננים, אשר חלק להם בחכמה. הפרחים היותר יפים, והפירות היותר ענוגים יתגדלו ויצמחו עתה אך בחכמת הגננים, היודעים להפרות הצמחים, כי המה יפזרו לעת מוכשרת אבק פרח יפה ממין זה לתוך חותם איזה פרח יפה ממין אחר ועל ידי זה יולדו מינים חדשים מצוינים ביפים ובריחם, מרהיבי עין ומשמחי לב. אבל לא אך בעד העין והענג, כי אם גם בעד הכלכלה ההכרחית גדול מאד ערך הבחינות בחקי הולדת הצמחים. בשנת 1846 הולדת פרחי התבואה מעטה היתה וחוקרי הטבע ידעו מראש, כי רעב יהיה בארץ. מה גדול הוא לפי זה ערך ידיעות חקי הטבע לטובת ולתועלת כל מין האנושי!

ח. הגודגדניה, אחרי קבלה ההולדה.    🔗

עלינו לעזוב עתה את נפלאות ההולדה, לשוב אל ציץ הגודגדניה ולראות מה יעשה עמו אחרי אשר האבק המפרה מצא את דרכו אל חלק הנקביי של הציץ, להמטרה הזאת נשים נא עוד פעם עינינו על החלק הנקבי הזה ונראה את יחוס ושייכות כל פרטי החלק הזה אל ההולדה. את החלק הנקבי בכלל נכנה בשם חותם, על כי המטה הזה, העומד בתוך ויעלה לפעמים עם פיו הפתוח מעל לראשי החוטים הנמצאים סביבו, באמת יתראה כחותם מפותח. חלקו למטה, הנמצא בתוך כוס הציץ עב וירוק הוא, הוא החרצב, העולה לשריג דק מצבע זהב – ירוק הוא דרך האבק ועל ראשו סדק פתוח, הוא – הפה, אבק המפרה יגיע אל הפה המקבלו ותיכף יצלול גרגיר אבק אחד למטה, עד אשר יגיע אל הוזרצב ופה ישתלם הריון הפרי.

טעות הוא בידי אלה החושבים, כי מגרגיר האבק יתפתח הפרי. פרי הצמחים יתפתח באופן כזה, כאשר יתפתחו החיים: עיקר הפרי כבר ישנו מסתר בביצה, הדורשת אך להתמלאות ולהשתלם על ידי ההתיחדות עם העצם המפרה. כביצת החיים כן תמצא ביצה מסותרת בחרצב ציץ הגודגדניה, העומדת להתפתח לפרי. הביצה הזאת תשחת לו לא הגיעה אליה האבק המפרה. אבל אחרי שהגיע האבק, אשר יתהפך לשלחופית ארוכה מעט⁷¹ אל החרצב, להביצה ויחדור לתוכה על ידי הפתח הצר, הנמצא על קליפת כל ביצה, יתפתח משניהם הפרי.

הפרי לפי זה באמת יליד שני חלקי הציץ הוא, יליד שני ההורים, נולד על ידי התאחדות ביצת האם עם אבק האב. זהו חק הטבע בצמחים, בחיים ובמדברים.

ואחרי אשר במשך העת, אשר כתבנו את המאמר הזה, הציצים האלה כבר נבלו ועלי הכתר הלבנים כבר נשא הרוח, נוכל לראות ברור איזה פרחים יתפתחו לפרי. חוטי האבק כבר נתיבשו, הפה ודרך האבק יתקרבו לקצם, הכוס הירוק נשחרחר, יבול ועוד מעט ויפול: ואך שמה, המקום, אשר בו הגודגדניה תתחיל להתפתח, החרצב נתעבה ונתגדל, ואחרי ימים אחדים, כאשר כל חלקי הפרח יבולו ויפלו, גם ילד קטן יוציא את הגודגדניה, אף כי תהיה עוד ירוקה: אבל זאת, אשר יתראה לנו עתה כגודגדניה הוא אך עורה העליון והגודגדניה האמתית מסותרת בו והיא היא הביצה, אשר קבלה לתוכה את האבק ונתפתחה, החרצב הוא המטרין⁷² אשר בה יחיה הפרי, ממנה כלכלתו, אשר הכינה פה הטבע.

חקי הצמחים והפרי, התפתחותם וגדולם נבחנו אך בימינו אלה, נפלאים המה ומלמדים אנוש בינה. רזים עמוקים בחיי הצמחים גלה לנו החוקר הגדול שליידען. עוד נדבר בזה באחד ממאמרינו להלן וננסה לבאר את אשר גלו ומצאו חוקרי זמננו. לעת עתה נחפוץ אך להעיר, כי גם עתה לא נדע כי אם את המעשה⁷³, את התפתחות וגדול הצמחים, אבל מקור סבת וטעם ההתפתחות, על ידי איזה נסבה ומדוע יתפתחו, מכל זאת לא נדע עוד כמעט מאומה עד היום הזה.

ט. דברים אחרים על הפירות וגדולם.    🔗

בהגודגדניה הבשולה לא נראה מאומה מחלקי הציץ. ואך זכרון חלק אחר יתראה עליה – זכרון החרצב, כי הגודגדניה הבשולה היא היא החרצב, אשר היה בתוך הכוס ועתה נתפתח. הכוס נפל והחרצב ימצא עתה על השריג, אשר עליו תלה הכוס. מהכוס לא נשאר כל זכרון ואך שפת⁷⁴ השריג הרחב, אשר יגע את הגודגדניה ולא יתדבק עמה, יראה לנו את המקום, אשר עליו לפנים תלה הכוס. אבל למעלה על הגודגדניה נראה עמק קטן ובו ימצא תמיד כפתור קטן והוא מקום ״דרך־האבק" אשר כבר נתיבש ונפל והשאיר אחריו את הכפתור הקטן הזה.

באופן כזה יגדלו כמעט כל פרי העץ ואך הבדל אחד ביניהם. ברבים מהם החרצב לא ימצא בתוך הכוס, כי אם תחתיו; כן נראה למעלה על תפוח בשול, איזה עלים קטנים יבשים, ובתוכם כמין כפתור, העלים הם הכוס אשר נתיבש והכפתור הוא הנשאר מדרך האבק אשר נתיבש ג"כ. מזה נראה, כי תפוח בשול ישא עליו יותר את זכרון הציץ מהגודגדניה. ועל כן שריג התפוח לא רחב הוא כל כך כשריג הגודגדניה ומדובק הוא יותר אל הפרי, כי בלא זה התפוח לא בא לבשולו, כי כבדו לא נתן לו לתלות על השריג ונפל לארץ בראשית התפתחותו וכזה נראה גם באגסים. ואחרי כי עתה כבר יבשלו פרי עץ ממינים שונים יוכל כל אחד מקוראי להוכח, כי על כלם ימצאו איזה עלים יבשים והם הם זכרו כוס הציץ.

מה מאד חפצנו לבאר עוד בסוף מאמרנו זה את הפרטים המיוחדים, אשר נרגיש בלח הפרות ובצבעם, אבל הם אינם נודעים לנו עוד ברור. לא היתה עוד לאל ידי כל החקירות והדרישות להראות, כי חלקי החומר⁷⁵, הנצרכים בהכרח לגדול הצמחים שונים המה במיני צמחים שונים, אף כי הרבה בחינות מדעיות הראו, כי צמחים ידועים מוכשרים לקבל חמרים פרטים ממקום האדמה, אשר עליו יגדלו, ונמצא אחר כך את החמרים האלה בפרי אלה הצמחים, ואם יחסר לו להמקום ההוא איזה חומר, אז לא יגדל הצמח עליו. ולהמטרה הזאת ייטיבו את השדות, להשיב להן את החמרים, אשר הוציאו מהם תבואות שנה העברה. מובן מאליו, כי לזה נצרכת ידיעה פרטית לדעת באיזה דברים להיטיב ובמה להיטיב בעד צמח מיוחד. עובד־האדמה יזרע על שדהו כל שנה מין אחר, אם זרע למשל בשנה העברה את שדהו דגן או חטים, יזרע אותה בשנה זו תפוחי אדמה, ונקוה לדבר עוד בהענין הנכבד הזה.

אבל בנוגע לפרי־עץ ממינים שונים לא נדע עוד מאומה מפרטיות טבעם. מדוע הנטע הזה יעשה דוקא מין פרי זה ולא מין פרי אחר. אולי במשך הימים נחדור עד הכח הפנימי החי בכל נטע ונטע ומכה אותו ואומר לו גדל פרחים כאלה ולא אחרים, עשה פרות כאלה ולא אחרים, קח מהאדמה והאויר את חלקי חומר זה דוקא ולא חלקי חומר אחר.

הנסיון בכל זאת יורנו, כי ביכלתנו להיטיב וליפות את הפרות על ידי אמצעים מלאכותיים, להרכיב למשל ענף אילן זה באילן אחר רע ממנו ועל ידי הענף הטוב יוטב גם האילן הרע, לפזר אבק פרחים יפים על פרחים אשר אינם יפים כל כך ויתיפו יותר. כל הפרות אשר נאכל עתה הוטבו ונתיפו על הדרך הזה. גדול הוא שכרם של אלה, אשר יעמלו להיטיב את פרי העץ לטובת מין האנושי. מענפי עץ אחד נוכל לפעמים להוציא פרות שונים. כמו למשל גודגדניות מתוקות וחמוצות, תפוחים ואגסים⁷⁶: אבל היכולת הזאת מוגבלת היא מאד וענפי התערובות לא יעשו פרי רק אם טבעי שני מיני הפרי קרובות הן מאד. כן יחקור האדם, ידרוש ויגלה לפעמים פה ושם איזה סודות ורזי הטבע, יאכפה לפעמים לסור למשמעתו ולמלאות חפצו, אבל המצאותיו מוגבלות הן כידיעתו והטבע תכריחהו תמיד ללכת אחריה כבהמה בבקעה ולתת כבוד ויקר לחקיה.

 

מאמר ו – מיני מזונות בעד העם.    🔗

א. חלוף והתהפכות המזון ⁷⁷ .    🔗

את מיני המזון נכנה בצדק “אמצעי החיים”⁷⁸ כי זאת אשר תחיה בגויתנו הוא המזון, אשר נחלף ונתהפך לחיים. ועל כן נקל הוא לפרוט את אשר על האדם לאכול למען יחיה, איזה מאכלים מוכשרים המה להחזיק בריאותו, לחדש את כחו לעבודה ולמלאות את אשר הגו יאבד על ידי הזעה, הנשימה וכדומה. כי ידוע הוא, אשר הדם מכלכל כל הגוף הוא, חלקי וחמרי הדם ג"כ ידועים הם וממילא די לנו לדעת את חלקי וחמרי המאכלים, ואלה, אשר ימצאו בתוכם חלקי וחמרי דם הרבה, או יתהפכו על ידי עכול לחלקי וחמרי הדם, טובים ובריאים המה. כן יאמרו וכן יאמינו רבים לצאת בזה ידי חובת הידיעה הזאת. ואף כי בכלל הדעה הזאת אמתית היא, בכל זאת עלינו לדעת פרטים רבים, אם נחפוץ באמת להראות להמון העם את המאכלים הטובים בעדו.

גם בגידי יושבי אירלאנד האובדים, אשר יזונו כל ימיהם מתפוחי אדמה, יסובב דם כזה ובמדה כזאת, כבגידי יושבי בריטאניה, אשר עבדיהם ובעלי מלאכתם ימשכו את ידם מכל עבודה ומלאכה, אם לא ינתן להם בעד עבודתם ומלאכתם שכר כזה, שיוכלו לקנות בשר ושכר לסעודת הצהרים. בדם האירלאנדי ימצאו אלה החלקים ממש אשר ימצאו בדם הבריטני ובכל זאת מה משונה היא אכילתם ומזונם, ובצדק נכנה את האירלאנדים אובדים לפי מזונם, ומזון הבריטנים טוב ובריא הוא. מזה נראה, כי המזון איננו תלוי אך בדם, ובאמת כן הוא, עוד דברים רבים יבאו לזה, אשר עלינו לדעתם ונדבר עליהם פה טרם נבא לבאר את פרטי מיני המזונות.

היסוד הראשון, אשר נחפוץ להקדים פה, הוא: כי התועלת הבאה מן המזון איננה תלויה אך בדם, ר“ל אם ימצאו במזון חמרי דם רבים, כי אם גם במהירות חלופו והתהפכותו. הדם דמינו לסך כסף מצומצם, אשר לאדם. אם יקנה את צרכי חייו מהסך אשר בידו מבלי להרויח מה למלאות חסרונו, כספו סוף סוף יכלה וכיסו ישאר ריק. עליו להשיג את כל צרכי חייו בער הריוח, אשר ירויח באמצעות כספו ויחלפהו תמיד, כן הוא החובה לעשות גם בנוגע לדמנו. המשל הזה דומה הוא מאד אל הנמשל ונבאר בעזרתו את דברינו. נצייר לנו, למשל, שני סוחרים, אשר סך כסף כל אחד מהם לא יעלה יותר ממאה רו”כ, שניהם אם כן שוים המה בעשרם לפי סך הכסף אשר בידם. ואך הבדל אחד ביניהם: אחד מהם ילך שתי פעמים מדי שבוע בשבוע להכפרים הסמוכים לעיר, יקנה שמה בהמה וצאן, יביאם העירה וימכרם, ובכל פעם ישתכר חמשה רו“כ. השני יקנה סחורות שונות, יביאם לחנותו ובמשך כל חדש וחדש ימכור את כל הסחורות וירויח עשרים וחמשה רו”כ. מסחר מי משניהם יותר טוב הוא? בלי ספק מסחר סוחר המקנה; כי בעת אשר החנוני ירויח על צרכי חייו אך עשרים וחמשה רו“כ במשך חדש ימים, סוחר המקנה ירויח שמונה פעמים חמשה רו”כ היינו ארבעים רו"כ כמראה הזה נראה באנשי אירלאנד ואנשי בריטאניה. סך כספם – דמם – שוה הוא, ההבדל הוא אך באופני החלוף. הבריטאני יעבוד בכל כחו ויאכל מאכלים טובים ומבריאים. כאשר יעבוד יוציא את סך כספו – דמו – כל הכאה והכאה בפטישו תשלול ממנו חלק מחייו על ידי נשימתו, כל תנועה חזקה תשלול חלק מדמו על ידי נטפי הזעה, אשר יתראו על מצחו. כל מעשיו ותנועותיו בחזקה ובכח יעשו. הוא לפי זה מהרה יוציא את סך כספו, אבל גם מהרה יאספהו אליו על ידי הבשר והשכר. הוא יחליף מהרה את סך כספו וירויח בזה הרבה. האירלאנדי לא יעבוד ולא יעשה מאומה וממילא יוציא את סך כספו – דמו – אך לאט, וכן יאספהו אליו אך לאט, כי מזונו רע הוא מאד. ואף כי מדת הדם תשאר כמו שהיתה אצל שניהם, בכל זאת בסבת החלוף לאט הזה יושבי אירלאנד עצלים המה במעשיהם ובמחשבתם וימאסו כל עבודה ומלאכה, ויושבי בריטאניה יעבדו בחפץ־כפים ובריאים המה בגופם ונפשם.

כאשר נראה, טיב המזון איננו תלוי אך במדת חלקי וחמרי הדם כי אם גם (והוא העקר) במהירות חלופו והתהפכותו⁷⁹.

ב. העכול ⁸⁰.    🔗

בפרק הקודם בארנו כי העיקר במזון הגוף הוא מהירות חלופו, ועל כן אם נחפוץ לדעת איזה מיני מזון טובים הם בעד העם, עלינו לשום לב על כשרון חלופם, ואך אלה נכנה מבריאים וטובים, המוכשרים למלאות מהרה את חסרון הדם, אשר נאבד על ידי העבודה. ואלה אשר יסתפקו אך בזה שיבחנו את חמרי המאכלים ויחליטו את ערכם וטובם אך על פי החמרים האלה, מבלי לבחון לדעת את מהירות וקלות חלופם והתהפכותם לדם, לא יצאו ידי חובתם. מזון, אשר בחמרו לא ימצאו כי אם הלקים מעטים הנצרכים לדמנו, אם אך החלקים המעטים האלה במהרה ובנקל יתהפכו לדם, טוב הוא הרבה יותר ממזון, אשר בחמרו ימצאו חלקים רבים הנצרכים לדמנו, אך החלקים האלה לא יתהפכו לדם כי אם לאט לאט. אנסה לבאר את דברי אלה:

כבר נדע בעזרת חכמת הכעמיע כי המוץ והסובין לא אך יעצרו במדה נדושה חלבון־צמחי ⁸¹ וחומר־שמני⁸² כי אם גם עשירים המה בחמרים אלה יותר מקמח־חטים, ואחד מהכעמיקים הגדולים, מיללאָן בפאריז, משך על דבריו בשנת 1849 את עין כל החכמים, בהראותו, כי הסובין מזון טוב ומבריא הוא על פי חמרו ותחת לתת אותו כמספוא לבהמתנו טוב טוב עשינו לערבו עם קמח ולאפות ממנו פת בעדנו, ובחשבון צדק ומצומצם הראה ברור והביא ברכה והצלחה לכל יושבי איירופא. והנה אף כי בחינותיו וחשבונותיו צודקים המה מאד עד שאי־אפשר לדחותם. בכל זאת לא באה עצתו לידי מעשה. על פי חקי החכמה צדק מיללאן בכל דבריו, אבל לקיבת האדם תחסרנה העת והסבלנות, הנצרכות להמתעסק עם חכמת הכעמיע. ואף כי על פי חקי החכמה הסובין מזון טוב הוא כי ימצאו בו חמרים רבים, ההכרחים לדמנו, לא יועיל לנו בכל זאת מאומה, אחרי כי כלי העכול שלנו אינם מוכשרים להפכו במהרה ובנקל לדם, והסובין יעזבו את נויתנו כאשר באו, מבלי להשביעו אף מה, כי גם קיבת הגבור לא תצלח לעכלו. אם כן טוב טוב נעשה לתתם לפני בהמתנו, אשר קיבתה תמהר לעכלו ועל ידי זה תתחזק בריאותה ויתוסף שמנה, ואנחנו נהנה מבשרה, שמנה וחלבה.

מדברינו אלה יצא לנו עוד יסוד אחד: משני מאכלים המאכל היותר טוב הוא אותו שימהר להתעכל. ר"ל אותו המאכל שיתהפך מהרה לדם. מלבד שני היסודות האלה אשר הצבנו, עלינו להזכיר, כי גם הטעם⁸³ יפעל פעולתו על מיני המזון, והידיעה איך לערוב עם המאכלים בשמים⁸⁴ שונים תעזור הרבה להיטיב אותם. העובד⁸⁵ המתמיד במלאכתו יחיה את אשתו, אבל אשת חיל, אשר תדאג ותשתדל, כי המאכל אשר תעתד יהיו מוטעמים ומבריאים, גם פעולתה גדולה היא ותעזור הרבה לחדש את כח עבודת אישה, אשר לא תמיד יבין את פעולתה זאת.

אחרי הדברים האלה נחפוץ לבאר את ערכם ושוים של כמה מיני מזון בפרוטרוט, ובזה נשים עינינו אך על אשר יתראה ויעשה בחיי המעשה⁸⁶ אף כי על ידי זה סכנה מרחפת על ראשנו לפגוש בבית המבשלת כמה נשי־חיל, אשר, בלי כל ספק תחפוצנה לחשוד בנו, כי באנו להסתכל בקדרותיה, קערותיה, מחתותיה וכיוריה, כדי לגלות את סודות בית־המבשלות לשכנותיה ורעותיה.

ג. קאפפע.    🔗

עתה נבוא להתבונן על פרטי מיני־המזון. לא על מיני המזון הנצרכים לעשירים זוללים, אשר כבר השחיתו את קיבתם ולא יאכלו אך את המתוק לחכם. כן לא נוכל להראות את תועלת וטיב מיני מזון שונים בעד אלה האובדים, אשר החסר והכפן יאכפם למלאות קיבתם בכל מה שיהיה. כי בעד כל אלה דברינו אך למותר ועל חנם הם. נתבונן על מיני המזון הנצרכים ואפשרים בעד אנשים העובדים עבודתם באמונה ובכל כחם, כדי להחיות את נשותיהם ובניהם ואשר נשותיהן אלה מצדן יעמלו בכל כחן להכין ולתקן כל דבר־מאכל יחזק ויחדש תמיד את כחו ורוחו של אנשיהם העובדים, בקצרה: נחפוץ להתבונן פה על פרטי מיני המזון, אשר יתכנו אצלנו ״בעל־הבית’ש עסען" ונתבונן על כל אחד ואחד מהם על פי סדר היום.

כבר מנהג הוא אצלנו לשתות בבקר קאפֿע⁸⁷ ולהוסיף לשתותו עם לחם־חטים מעט. אבל מה טיבו של הקאפע הזה? האם מין מזון הוא, או מין משקה? או אולי ישתו אותו על אשר יחמם ויביא איזה רפאות תעלה? או אולי להפך שם מזיק הוא? ידיעתנו לא תתן לנו עד היום תשובה מספקת על השאלות האלה. הבחינות בעזרת הכעמיע הראו, כי בהקאפֿע ימצא חומר מיוחד, אשר בו יסוד־החנקי⁸⁸ במדה גדושה, חומר כזה נמצא גם בהטהעע. בימינו אלה מצאו כמה נוסעים במערב אפריקא פרי בשם קאלאנוס, אשר גם הוא יחזיק בקרבו את החומר הקאפיי או הטהעיי הזה וחשוב הוא מאד בעיני יושבי המדינות ההן. ואחרי אשר קאפֿע, טהעע וקאלאנוס ישתו מעמים שונים וכל אחד מאלה יוכל למלאות את מקום רעהו, כי חלק גדול מחמרם אחד הוא לכלם, אחרי כי החפץ־הטבעי⁸⁹ ימשוך רבוא רבבות אנשים לשתות וליהנות מאחד מהשלשה מיני פרות האלה, נוכל לאמר בהחלט, כי יביאו תועלת לבני אדם. ומה היא תועלת הקאפֿע? הבחינות בימינו אלה הראו, כי הקאפֿע הוא מין בושם וגם מין רפאות־תעלה.

מין בושם הוא, כי גם הוא יפעל כבושם על הקיבה להוסיף את החוטי הנוזלי⁹⁰ המעכל, כי המאכלים אך אז יתעכלו בקיבה אם כתליה יוציאו מהם נוזלי כזה המוכשר לעכל. ועל כן ישתה גם העשיר, אחרי אשר מלא כרסו. צנצנת קאפע, כדי לחזק את כח העכול, ואחרי כי במשך הלילה נחלש הכח הזה טוב הוא לשתות בבקר צנצנת קאפֿע, המעורר את עור הקיבה ויחדש כחה. ובאמת נראה, כי תאות־האכל⁹¹ תתגבר אחר שתית הקאפע יותר מאשר היתה לפני שתיתו. זה הוא פעולת הקאפע כבושם.

אבל אנחנו בצדק נחשוב את הקאפע גם למין רפואה. כי הוא יפעל לטוב גם על עצבינו. ידוע כי הקאפע, אשר נשתה בלילה, יגרש את הרפיון והלֵאות ועל ירו נוכל לגרש כל שנה ותרדמה מעינינו: החכמים העמלים במחשבה ועיון, ירגישו התעוררות חדשה אחרי אשר שתו את הקאפע, המה באמת ישתו אותו כרפואה בדוקה בכל עת שירגישו לאות ועצלות במחשבתם וכח עיונם.

הקאפע יעורר את רוח הרעים, אשר נאספו יחד, ויפתח את שפתם לדבר ולספר. לא נתפלא אם כן, כאשר נראה נשי חיל נאספות יחד, צנצנת קאפֿע בידן והן יושבות ודורשות על העצים ועל האבנים, כלן יחד פה אחד, מבלי לשמוע או להבין אשה את רעותה, אף כי קודם שתית הקאפע ישבו בשפתים עצומות ולא הוציאו הגה מפיהן. פעולת הקאפע הוא המעורר לא אך את הלשון כי אם גם את הבטת העין, גם את לחיצת היד, בקצרה: המעיר ומעורר את כל יצורי גונו. ואחרי כי בבקר, כאשר נקום ממשכבנו נרגיש מעט עצלות ומעט שנה, אף כי כבר התענגנו על מנוחת הלילה. טוב הוא לשתות אז מעט קאפֿע, כי הוא משיב נפשנו ומעוררה לעבודה ולמעשה. חוקר הטבעי המפורסם מאלעשאט יאמר, כי הקאפע, אשר נתרבה עתה בימינו, יראה, כי ההתעוררות הרוחנית נצרכת לנו עתה הרבה יותר מכפי שהיתה נצרכת בימים עברו.

ד. התועלת והנזק, אשר יביא לנו הקאפע.    🔗

אחרי אשר הקאפע מוכשר הוא לעורר את פעולת העצבים, מובן מאליו, כי פעמים הרבה יזיק יותר מאשר יועיל. אנשים אשר מטבעם בעלי־מחשבה ומצוננים המה יצרכו את הקאפע ובאמת ישתו אותו בכל פה. אבל לאנשים בעלי מרה – אדומה, בעלי התפעלות⁹², יזיק הקאפע. עליהם לשתותו, אך כשהוא מעורב במים הרבה. לא טוב הוא הקאפע בעד תינוקות וחלילה על ההורים לאכפם, כי ישתו אותו דוקא. אבל טובה היא פעולתה על אנשים אשר הזקנה כבר קפצה עליהם ויצטרכו לעורר את פעולת עצביהם, אשר כבר נחלשו ועל כן לא נוכל להתלונן על הזקנים, אשר יתמידו בשתית הקאפע.

לפעמים, ובפרט בין העניים, יערבו עם הקאפֿע ציכארי מעט, לא נאמר, כי מזיק הוא, אבל גם לא נוכל לרבר בשבחו. הוא לא יכול למלאות את מקום הקאפע, כי אין בו חמריו ועל כן שתיתו לא תביא כל תועלת. טוב יעשו אלה, המוסיפים על הקאפע חלב מעט וקנה דבש⁹³. חלב וקנה־דבש מיני מזון טובים הם. בחלב ימצאו חמרי הדם וגם קנה־הדבש יתהפך בבשרנו לחמרים הכרחיים לחיינו. ואחרי כי לא אכלנו מאומה בלילה ועלינו למלאות את אשר נאבד מדמנו על ידי הזעה, הנשימה וכדומה, טוב הוא להוסיף על הקאפע מעט חלב ולהמתיקו בקנה רבש. אין לנו לחשוב לזוללים את ילדינו, על אשר יאהבו את הקאפע מעורב עם חלב וממותק בקנה־דבש דוקא. לא לחנם נתנה להם הטבע את החפץ אחרי קנה דבש, הכרחי הוא להם, אשר דמם יסובב במהירות יתרה ונשימתם חזקה, כי הן הם יהפכו את מזונם לחלקי גום, אשר עוד לא נתפתח, ולנדולו. גם לפני הבא בשנים קנה־הדבש הכרחי הוא, אבל הוא ישיגו על ידי העמילן⁹⁴, אשר ישאירו בו המאכלים אשר יאכל, ואחרי כי לזה, להפך את העמילן לקנה־דבש, נצרכת פעולת כלי העכול, אנחנו נקל ונמהר את עכול הילדים, אם נתן להם קנה־דבש מוכן ומתוקן, חלאים רבים נפגוש בין התינוקות ובפרט המחלה הבריטאנית⁹⁵ בין בני עניים, אשר באו להם על אשר נזונו תמיד בלחם ותפוחי־אדמה, העוצרים עמילן הרבה וכלי עכול של תינוקות חלושים הם ולא יוכלו לעכלו ולהפכו לקנה דבש. העמילן הזה ישאר כמשא כבד בקיבה, ילא את כלי העכול ותועלת כלכלתו מעטה מאד ועל כן יחלשו, ירזו ויוכשרו להתפעל מכל חלי ומדוה.

אבל השותה קאפֿע אחר סעודתו, כדי לעורר את כח העכול, ישתה אותו בלי כל תערובות חלב וקנה־דבש. כי שניהם לא אך לא יוסיף על כח העכול ולא יעורר אותו, כי אם להפך, יכבידו עוד על הקיבה המלאה, כי עליה לעכל גם אותם, נמצא, כי הם יכבידו עבודתו יותר מאשר יקל לו הקאפֿע:

טוב יעשו אלה, אשר יאכל בבקר עם הקאפֿע מעט לחם־חטים דוקא, כי בחמרי החטים ימצא עמילן כמעט פי שנים מבחמרי הדגן ונקל הוא להתעכל. ואחרי כי לא נחפוץ תיכף, בבקר, להלאות את הקיבה במאכלים קשה העכול טוב הוא להוסיף להקאפע המעורר את עור הקיבה, אך דברים קלי העכול.

ה. סעודת הבקר.    🔗

גֵו העובד, אף אם עבודתו קשה היא, נתחזק על ידי הקאפע ומעט הלחם. חטים למען יתחיל בנפש הפצה עבודת יומו. אבל האכילה והשתיה המעטה הזאת מלא אך את הצורך היותר הכרחי, ועל כן, אם עבודת היום החלה בשעה ז' בבקר, ההכרח הוא לאכול לסעודת הבקר בין שעה 10–9 איזה מאכל מבריא ומכלכל. אך למעטים היא, סעודת הבקר, הסעודה העיקרית, אבל כל אלה, אשר השכימו לקום יאכלו את הסעודה הזאת בתאות־אכל פרטית. אם כן חוב הוא לדאוג בעד הסעודה הזאת, בפרט בער אלה, אשר לא ישבו בעת בקר, העת אשר זהב בפיה, בחבוק ידיים, כי אם עשו מלאכתם באמונה. בבקר יטעם מאר האכל לחֵך אלה, אשר ינעם להם העבודה ושוה הוא האובד⁹⁶, כי יאכל בבקר מאכל טוב ומבריא. אנחנו נושיט ידינו אחרי הלחם ונאכל ממנו בחשק נפלא. הלחם יעצור חמרי עמילן וחומר דומה לבשר⁹⁷ ואם נאפה היטב, אז חלק העמילן שבו נתהפך כבר לקנה דבש וקל הוא להתעכל. בימינו אלה הראו חוקרי הטבע בצרפת את השנוים אשר יבאו בלחם כאשר יתישן ויתקשה, ועל פי בחינותיהם נדע, כי לחם בן יום אחד הוא היותר טוב. מעט ממנו יתהפך לבשר ורוב לקנה־דבש ולחמרים שמניים, וכן יתהפך כל דבר־אכל, אשר עמילן עצור בו. התפתחות חומר השמניי תקל מאד אם נוסיף על הלחם איזה שומן, להמטרה הזאת נאכל את הלחם במעט חמאה. לפי זה החמאה לא הוספה עודפת היא, כי אם נצרכת ובפרט לתינוקות.

היוצא מרברינו הוא: כי על אלה, אשר ינשמו הרבה ויזיעו בעת עבודתם, לאכול מיני מזון מוכשרים להתהפך לחמרים שמניים ולהוסיף עליהם איזה מין שומן מוכן. אבל אלה אשר ינשמו ויזיעו מעט יצרכו מיני מזון כאלה אך מעט. מהטעם הזה יטעמו לנו מאכלים שמנים בימות החרף יותר, על כי אז האויר מוצק הוא יותר ולפי זה נביא על ידי נשימתנו אל קרבנו את יסוד־החמצי⁹⁸ במדה גדושה ונוציא ממנו על ידי נשימתנו חמרים שמניים הרבה, ועל כן עלינו להרבות אז באכילת מאכלים שמנים והמה יטעמו לנו מאד, כי הכרחים הם לנו למלאות את החסרון. וע"כ המאכלים השמנים, אשר יטעמו מאך ליושבי ארצות הקרות יזיקו ויביאו חלאים רעים ליושבי ארצות החמות⁹⁹, חלילה לנו אם כן להתלונן על העובדים בזעת אפים, אשר בסבת עבודתו ינשום יותר מאלה היושבים בחבוק ידים או ההולכים בטל כל היום, כאשר ידרשו מעט חמאה או שומן להוסיף על הלחם אשר יאכל בבקר. החמאה או השומן ישמרו את בשרו ודמו שלא ילכו הלוך וחסור מעמל העבודה. גוו ישאר על ידי זה בשלמות ועוד יתחזק ובזרועו ירויח יותר מאשר יוציא על קיבתו, אבל אל תאמין, קורא יקר, כי השומן הוא מזון המכלכל בפני עצמו, והשמר לך מן הטעות לחשוב, כי יותר טוב הוא לאכול שומן מוכן מלאכול מאכלים נותנים חמרים שמניים, כבר נעשו בחינות רבות לאבוס¹⁰⁰ בהמות ועופות, אשר חפצו לשמנן בשומן והוא הזיק להם מאד, כי יצא מגון כאשר בא אל קרבן מבלי להתעכל ולהביא אף תועלת מעטה. בעת אשר על ידי מספוא העוצר הרבה חמרים שמניים שמנו ועבו.

כל מי שראה איך אובסין את האווזות יוכל לצייר לו ציור אמתי מהתפתחות השומן בגוף האדם. יקחו את האווז ויתחבר לפיו נגד רצונו חתיכות בצק ואחר כך יסגר במקום צר מאד, אשר אך בקושי יוכל להתנועע או לקום על רגליו, וממילא לא יאבד מאומה מדמו, כי לא יתנועע ולא יזיע. ואחרי אשר ינשום ויזיע מעט לא יתהפך הבצק ליסוד־גחלי¹⁰¹ ולמים כי אם לשומן, השומן הזה יתאסף בגוו ויסבב לו חלי ומדוה, עד אשר שחיטתו יוציאו לחפשי מצרותיו, נמצא, כי השומן הוא הבצק, אשר בלע האווז מבלי לאבד ממנו מאומה על ידי הנשימה והזעה. לו חפצו לאבוס אווזות בשומן מוכן אז בודאי חלו אבל לא שמנו. הטעם לזה הוא, כי אך לְהַקָרָב לח כזה אשר בכחו להמס את השומן אבל לח הקיבה לא יעכלהו וממילא יצוף שמה בלתי מעוכל, כאשר יצוף השמן על המים, ועל כן לא טוב הוא גם להעובד, אשר ינשום ויזיע הרבה, לאכול הרבה שומן מוכן לסעודת הבקר, וגם המעט אשר יאכל, עליו לאכול ביחד עם הלחם. ואך ביום, אשר עבודה רבה עליו להשלים.

ו. יין־שרף¹⁰²    🔗

אבל האם לא טוב הוא לשתות גם מעט יין־שרף לסעודת הבקר? השאלה הזאת גדולה היא ותדרוש תשובה אמתית וברורה מבלי כל רגש שנאה או טינא בלב, יין־שרף לא מין מזון הוא וכלכלתו¹⁰³ מעטה היא עוד מכלכלת מי קנה־דבש, אבל דבר טוב בו (וגם מסוכן) והדבר הזה יעשהו לאהוב בעיני הבריות ובפרט בעיני העובדים. הדבר הזה הוא הרוח־הייני¹⁰⁴ אשר בו והוא קנה־דבש, אשר התהפך על ידי ההתחמצות¹⁰⁵. מכל הצמחים העוצרים עמילן נוכל להוציא את הרוח הייני הזה, כי על ידי הכנות ידועות העמילן יתהפך לגומי, הגומי לקנה־דבש, וקנה הדבש לרוח־ייני. נמצא, כי הרוח הייני לא יוכל להביא כלכלה אל גוף האדם יותר מקנה־הדבש אשר היה בתחלה, אבל יש לו כשרונות כאלה, אשר אין לו לקנה־הדבש, והכשרונות האלה ימשכו אחריו את לב העם. אף כי מסוכנים הם.

הי“ש אם ישתה ממנו מעט יפעל על גוף האדם כעלי־תרופה, ואם ישתה ממנו הרבה־כסם המות, ועל כן ימצאו אנשים, אשר לא יוכלו לחיות בלעדו – ואנשים, אשר יחרימו אותו מכל וכל. הסכנה היותר גדולה בשתיתו הוא, כי הי”ש, אף כי לא מזון מכלכל הוא, ימלא את מקום המזון אצל אנשים רעבים¹⁰⁶ ולרוב עגמת נפשנו הוא היותר זול מכל הדברים אשר האובד¹⁰⁷ יוכל לשבור רעבונו על ידו. על ידי זה, הי"ש הוא הרעה היותר גדולה מכל הרעות אשר עברו על ראשי האנשים האובדים¹⁰⁸.

נלמדה לראשונה לדעת את כשרון הרפואה אשר להי"ש, למען נדע מדוע חביב הוא על הבריות, אחר כך נלמדה לדעת את הסכנה המרחפת על ראש השותים ממנו יותר מן ההכרח, ונדע להצדיק את אלה אשר יחרימו אותו לגמרי, ובסוף דברינו נראה, כי חרף הסכנה והרעה העצומה, אשר תביא עמה שתיתו, החפץ לבערו ולהחרימו שטות הוא ולעולם לא יוביל אל המטרה הנרצית.

הי"ש דומה הרבה בכשרונותיו להקאפע. אם ישתו ממנו מעט מוכשר הוא להרבות את לחות העכול, הוא יעורר את כותלי הקיבה שיוציאו מהם את הנוזלי המעכל את המאכל. כאשר אכלו עם איזה מאכל שומן מעט, השומן הזה יקיף את המאכל, ואחרי כי לח הקיבה לא יעכל את השומן, ישאר לפעמים גם המאכל הנאכל בלתי מעוכל. את כח העכול נוכל לחזק אך אם נעורר את הקיבה להוציא לח יותר. זה נוכל לפעול על ידי בשמים, אם נפזר על בשר שמן, אשר נאכל, מעט פלפל. הפלפל בעצמו לא ימס את המאכל, אבל יעורר את הקיבה, כאשר יעורר את נושאי הרוק ועל ידי זה ירבה את הלח המעכל.

מעט י“ש אחרי אכילת בשרשמן יפעל את הפעולה הנזכרת ובזה הי”ש עוד יותר טוב, כי הוא יעצור גם אויר־דק¹⁰⁹, אשר גם הוא ימס את השומן.

זה הוא כשרון הרפואה אשר להי“ש. ואף כי חובת כל אדם הוא לשמוט את נפשו, שלא יצטרך לרפאות־תעלה, בכל זאת הן לא נוכל לכעוס על הרפואה, אך על האדם אשר לא ידע להזהר ויחלה, עלינו להזהר לבלי לאכול מאכלים שמנים הרבה, אבל אם כבר אכלנו, לא בצדק נתלונן על שתיית מעט י”ש, אשר רפאות־תעלה הוא. גם לאלה, אשר יראו ברוח הייני את הרוח המשחית, השד והמחבל, נזדמן בלי ספק, כי אכל מעט יותר מן הצורך מאכלים שמנים וכדי להקל על הקיבה לעכלם יטיפו כמה נטפי האפמאנן¹¹⁰ על חתיכת קנה־דבש. אבל גם נטפי האפמאנן יעצרו אויר־דק גפרותי¹¹¹ ורוח־ייני. ואם הרוח הייני באמת שד מחבל הוא, על ידי מעט קנה־הדבש בודאי לא יתהפך למלאך מושיע.

אבל עוד פעולה אחת להי“ש. רוח הייני אשר בו יתערב תיכף עם הדם, הדם יפעל על המוח והעצבים ויעוררם לפעולה ולמעשה, ואחרי כי פעולת הייש תשתרע גם על עצבי הלב, ממילא יסבב מהירות במרוצת הדם. מהירות מרוצת הדם יסבב, כי כל יצורי הגו יסבבו פעולתם ומעשיהם. יין ישמח לבב אנוש נאמר בכתבי הקדש. אבל גם היין אך תערובות רוח־ייני הוא, והוא המשמח את לב האדם, והרוח הייני הזה ימצא גם בי”ש. היין ישמח את הלב, ר“ל הוא ימהר את כל פעולת החיים, הוא ישמח את הלב, יחזק את הנרפה בגו ורוח ויעוררם לתנועה ולחיים, גם הי”ע אם ישתו ממנו אך מעט, יפעל את כל הפעולות האלה כהיין. ולפי זה הי"ש לא אך רפאות תעלה הוא לחזק את כח המעכל, כי אם גם יחזק את רפיון הגו והנפש.

אמת הוא, כי ההתעוררות הזאת לא תביא לנו כל תועלת, הלֵאות והרפיון יתחזקו על ידי הטבע בעצמה, על ידי המנוחה. ההתעוררות אשר לא תבא על ידי הטבע בעצמה תעבור מהרה והרפיון אחריה גדול הוא יותר מאשר היה לפניה, אבל מה נעשה ובימי חיי הבל שלנו יזדמנו לפעמים מקרים כאלה, אשר ההכרח לנו להתעורר תיכף, ולא נוכל לחכות עד אשר תבא ההתעוררות הטבעית, כי טוב לנו להשלים פעם אחת את העבודה אשר עלינו להשלים ולהנפש אחריה; גם לעובדים פשוטים יזדמן מקרה כזה ואז טוב הוא לו לשתות מעט י“ש כדי לחזק את כחו להשלים עבודתו. ואף כי גם הקאפֿע יפעל הפעולה הזאת, בכל זאת לא יוכל למלאות את מקום הי”ש, כי הוא יפעל פעולתו אך לאט לאט, ומלבד זה הכרח הוא להכינו לבשלו ולא בכל עת אשר על העובד להשיב נפשו ימצא הכל מוכן לשתיה. הי"ש יפעל הפעולה הנצרכת מהרה ומצוי הוא בכל עת מבלי כל הכנות פרטיות ועל כן אי אפשר להחרימו לגמרי.

ז. הסכנה המרחפת על ראש השכור.    🔗

אחרי אשר בארנו בפרק הקודם, כי שתית הי"ש כדת רפאות־תעלה היא, נבאר עתה את הסכנה, אשר תבא על ראש השותה לשכרה, ואת הטעם מדוע ימשוך אחריו בכח כזה את אוהביו, עד אשר לא יוכלו לחיות כמעט בלעדו.

כאשר נשתה מעט י״ש לסעודת הבקר, אז נרגיש תיכף התעוררות כח החיים והמעשה. הדם ימהר מרוצתו, הרוח יתעורר, כח המעכל יתחזק, ועוד טרם נהפך המזון לדם כדי לכלכל את גונו, כבר נרגיש עצמנו מוכשרים לתנועה, לפעולה ולמעשה. ולפי זה נוכל לאמר, כי הי“ש ימלא את חלק העת בין האכילה והעכול. הרעֵב אשר יאכל איזה מאכל לא מלא אך קיבתו מבלי אשר מלא עוד את חסרון דמו, תעבור עת ידועה – לפעמים עד חמש או שש שעות – עד אשר באמת נתמלא חסרון הדם על ידי אכילתו זו, ועל כן תיכף אחרי האכילה לא נרגיש עצמנו נעורים ומוכנים לעבודה, כי אם להפך נרגיש עצלות ונבקש מנוחה. אם האיש אשר לא יוכל להנפש אחר סעודתו, כי ההכרח יאכף עליו לבא תיכף לעבודתו, יראה כי על ידי מעט י”ש יתעורר לעבודה ולמלאכה יותר מעל ידי האכילה, הי"ש ימלא אצלו העת בין האכילה לבין התהפכות המאכל לדם, האם נתפלא לפי זה, כי בין העובדים ימצאו הרבה, אשר ישתו י״ש? לא נתפלא על זה! שרוים אנחנו בצער על אשר יאיימו על ההמון בשדים וגיהנם תחת ללמדו לדעת את הטבע וחקיה, למען יראה ויוכח מטעות חושיו ומהסכנה, אשר תבא עליו על ידי הטעותים האלה.

. הסכנה בשתית הי“ש, על אשר פעולתו הטובה תתראה תיכף בעת אשר דעתו ומשחתו לא נראה כי אם אחר זמן רב, דמיונו לאדם המראה לעין כל את מדותיו התרומיות וידע להסתיר משחתו ומומיו, על ידי זה ימשוך אחריו לב רבים וישחית גם אותם. אם נחפוץ להעיד באחרים, לא יתרועעו אליו, עלינו לא לכסות או לשקר את כשרונותיו הטובים, כי אם להפך, להודות כי ישנם ואז הפעל הזהרתנו ותכנוס עמוק אל לב שומעיה, בראותם, כי את האמת נבקש ואת טובתם נדרוש. אמת הוא, כי הי”ש מין רפואה הוא, אבל בכל מיני הרפואה יתהפך גם הוא לסם ממית אם נרגיל עצמנו להתרפאות בו תמיד. על האיש, אשר יחפוץ לשמור את נפשו, לבלי להתמיד לבא לעזרת הטבע על ידי אמצעים שונים, כי על ידי זה יחלישנה. ידוע הוא למשל, כי החלב מזון הוא אשר יעצור בתוכו כל חלקי הדם, בכל זאת, לו חפצנו לכלכל אותנו אך בחלב: בלי כל ספק, חלינו ומתנו, כי אז כל האברים הפנימיים, אשר נתנה הטבע לאדם כדי שיוכל לעכל בהם גם דברים קשים, נחלשו והביאו עלינו חלאים רעים ומות. האדם אך אז בריא הוא, כאשר לא יפריע לטבע לעשות ולהשלים חקיה וברבות עזרתו יאבד את עצמו. כן הוא בנוגע לשתית הי“ש, האיש אשר אך לפעמים ולעתים רחוקות יבא לעזרת הטבע, בעת אשר תצטרך עזרתו טוב יעשה וגם יצלח, אבל החפץ לעזור בעת אשר הטבע בעצמה תוכל לפעול, לא אך לא יועיל כי אם גם יזיק. אבל לרוב עגמת נפשנו נראה את החפץ הזה כמעט תמיד והוא הוא מקור כל רע. ההמוני אשר הנסיון למדהו, כי הי”ש יעזור לקיבה לעכל את המאכלים, יאמין בטפשותו, כי טוב יעשה, אם יבא תמיד לעזרת קיבתו, אבל טעות הוא בידו. על ידי עזרתו זאת יחליש את קיבתו וירגיל אותה שלא תפרוש את הלח המעכל אך בעזרת הי“ש. על ידי זה ישחת כח העכול הטבעי, ושתית הי”ש, אשר בראשיתה היתה אך מין רפואה, שכל אחד יוכל להיות גם בלעדה, תעשה לדבר היותר הכרחי.

ח. הנזק הבא משתית הי"ש.    🔗

כל מי אשר הרגיל קיבתו להפריש את הלח המעכל אך על ידי התעוררות הי“ש, השחית את כח העכול. האובד הזה לא יוכל עוד לאכול ולעכל שום דבר, אם לא יעורר את קיבתו על ידי הי”ש. הקיבה תחלש יותר ויותר על ידי ההרגש הזה, וממילא תחת אשר לפנים מעט י"ש פעל עליה לעוררה, כל עוד שתחלש יותר ההכרח להוסיף על המדה. המדה הזאת תתגדל תמיד והשותה יעשה שכור.

נלמד נא פה לדעת בפרוטרוט את התוצאות הנוראות של המצב הנורא הזה, השכרות. נראה נא את הנסבות, אשר לרגלן תבא ותבא לרוב בין עניים ועובדים. נקל הוא להבדיל בין האיש אשר פעם שתה לשכרה לבין השכור הקים התמידי. אל קרב השותה בא רוח הייני, הוא יתערב עם דמו ויבא עמו ביחד אל המוח ויעורר. את העצבים לפעולה ולמעשה. על ידי זה יתעוררו גם עצבי הלב ויסבבו מהירות הכאת הלב והדופק¹¹². הדם יסער בגוו ויחדור לתוך המוח על ידי זה יסובב טעותי החושים, בלבול הדעת, נצוצי אש רוחפים לפני עיניו – קול רעש ישמע באזניו, ראשו יסוב כגלגל ולא יוכל לעמוד על רגליו, עורו ועיניו יתאדמו, הזעה תתרבה, הריאה תגדיל פעולתה ועל כן נשימתו מהרה וקצרה היא, התעוררות וכשרון לקצוף על נקלה, שלילת ההבנה, אשר על ידי זה יאמין השותה להשלים גם דברים למעלה מכחו ויכלתו, כאשר ינסה ללכת, אז המראות ובלבול הדעת יתרבו, המכשול היותר קטן, אשר יפגוש על דרכו, יכשילהו. יפילהו ארצה וסוף סוף לא יוכל עוד לא לקום ולא לשבת, ישאר שוכב על מקומו כבול עץ, עד כי תבא עליו עיפות ולאות, תפול עליו תרדמה, אשר לא תביא לו כל מנוחה, ואם שנתו עברה עליו במשך כמה שעות, יקום עיף ויגע במצב הידוע בשם “יללת החתולים”¹¹³.

במצב כזה ימצא כל אחד, אשר לא ידע להזהר ושתה איזה משקה חריף יותר מן המדה, מצב כזה בזוי ומתועב הוא: אבל גם החף מפשע השתיה יוכל לפעמים להכשל, מהמצב הזה לא נדבר פה, כי אנחנו בפרקים האלה נדבר על המחיה ועל הכלכלה ומקום מצב כזה הוא בין הפרקים המדברים מקלות הדעת. מחברים משחיתים וכדומה. איש ישר הולך אשר בא במקרה למצב כזה, ישקיט את יללת חתוליו הגשמיים על ידי אמבטי¹¹⁴ קרה, ואת יללת חתוליו הרוחניים, על ידי אשר ידור להזהר לבלי לבא עוד פעם למצב כזה.

לא כן הוא מצב השכור התמידי, וההתבוננות על מצבו תבא בפרקים האלה על כי לרוב השותה יעשה שכור בסבת חסרון מזון מכלכל או בסבת מזונות רעים. השכרות תבא תמיד ביחד עם מחלת הקיבה, אשר לא תוכל לעכל מאכלים מוצקים. ובקצרה נוכל לאמר, כי כל מי אשר הרגיל את קיבתו להפריש את הלח המעכל אך על ידי התעוררות הי"ש, כבר הניח אבן פנה ויסוד מוסד להעשות שכור מוחלט. אמת הוא, כי גם בין העשירים נראה הרגל כזה, בכל זאת אצלם הסכנה איננה קרובה כל כך. העשיר אשר יוכח מהשחת קיבתו, אף אם גם אחרי זמן רב, יוכל עוד להנצל מהשכרות, כי יאכל מאכלים נוזלים, אשר ותעכלו בנקל, יאכל מעט בשר מבושל בבשמים הרבה, מעט ירקות קלי העכול, יטעים את סעודת הבקר במעט גרגרי־דגים¹¹⁵ מעורבים בלח תפוחי־זהם¹¹⁶, כן יבחר לו מיני מזון מוכשרים לעורר תאות האכל וקלים להתעכל גם לסעודה הצהריים והערב. אם לא נתחזק כחו אחרי אכלו, הן עתותיו בידו ויוכל לחכות עד אשר יתהפך המזון לדם, ינפש אחרי סעודתו, ילך לטיל ולשאוף רוה למען תתעורר בקרבו תאות האכל בעד הסעודה הבאה. על ידי אפני חיים כאלה ביכלתו של העשיר להנצל משתיית משקאות חריפים ומשכרים, אף אם כבר הרגל בשתיה, אף אם קיבתו כבר החלה להשחת בסבת השתיה. לא מדות תרומיות, לא הסתפקות ימעטו את מספר השכורים בין העשירים, כי אם היכולת למלאות על ידי אמצעים שונים את מקום המשקה החריף תציל אותם משכרות. מה נקל הוא להרבות בשבחה של מדת ההסתפקות, כאשר נשב לפני שלחן מלא וגדוש בכמה מיני מאכלים מבושמים! ולאות, כי כבר ראינו כמה וכמה פעמים עשירים שנעשו שכורים כדת וכהלכה אחרי שירדו מנכסיהם, רבים יאמרו או, כי צרת נפשם הביאתם למצב כזה, ואנחנו אומרים, כי המה באו למצב כזה גם בימי שלותם ועשרם לו לא באו אז. לעזרת קיבתם הנחלש במיני מאכל שונים, ואחרי כי נאבד עשרם ויחסרו להם האמצעים למלאות את מקום המשקאות החריפים, יעשו שכורים פשוטים.

ט. העני והי"ש.    🔗

עובד עני, אשר הרגיל קיבתו לעכל אך בעזרת הי“ש לא יוכל לתקן את המעות, אף כי כבר יראה ויבין את אסונו, העבודה העורר בקרבו רעבון, ואחרי אשר קיבתו לא תעכל מאכלים מוצקים¹¹⁷, יתעב כל אכל, אבל הן יצורי גוו החלשים ידרשו התחזקות, כח העבודה נתמעט ויחפוץ להגדילו, כדי שיוכל לעבוד ולהרויח מה, ולזה לא ימצא אמצעים אחרים מלבד הי”ש! כי הנסיון כבר הורהו, כי הי"ש לא אך יעורר כח עבודתו, כי אם גם ימלא מקום מזון אחר וישבור את רעבונו.

בחינות ונסיונות החכמים בימינו הראו ברור איך ועל ידי איזה אופן יעורר הי“ש את כה העבודה והמעשה של הרעב וזה נחפוץ לבאר פה, העבודה תרבה את הזעה והנשימה, הזעה היא חלק המאכל היוצא מן הגוף דרך העור, והנשימה אשר תצא מאפנו תעצור חמצי־גחלי¹¹⁸ אשר גם הוא יתפתח מהמאכלים אשר אכלנו. האיש היושב במנוחה לא יזיע ולא ינשום אך מעט וממילא גם מאכלו מעט הוא, האיש אשר יעבוד ולא יאכל, הזעה והנשימה שלו יתפתחו מבשרו ומשמנו ולא יארכו הימים ויחסר מאד כחו ובשרו ירזה, והנה כשרון היש הוא להתהפך בנקל, כאשר יבא אל קרבנו, למים ולחומץ־גחלי, המים יצאו מהגוף בזעה וכדומה וחומץ הגחלי בנשימה. ולפי זה כאשר יעבור מי מבלי לאכול ישתה בעת עבודתו י”ש יתפתחו ממנו מים וחומץ־גחלי ובשרו ושמנו לא ימהרו לבא לידי כליון. זהו פתרון החידה, אשר נראה, כי השכורים יהיו זמן רב אך בעזרת הי“ש, אף כי יעמלו ויעבדו. הי”ש יתן להם את המים והחומץ־גחלי ההכרחים להזעה והנשימה, ובשרם לא יכלה מהרה, כאשר כלה לו לא שתו אותו, ואחרי כי השכור לא יוכל לאכול ולו גם אכל המזון לא השביעהו, כי לא יתעכל, ההכרה יאכפהו לשתות י“ש למען יוכל לעבוד ולעשות מה. הי”ש לפי זה יעזרהו לעבודה ויגן על כליון גוו. לרוב עגמת נפשנו מסוכן הוא המגין הזה וישחית ויכלה את האדם מנפש ועד בשר, ועל כן החובה עלינו לראות ולהוכח למצער, כי השכור האובד לא יוכל לעזוב את שתיתו אם לא ינתן לו אמצעים אחרים להיטיב מצבו. מלבד העצה היעוצה להתפלל ולהתחנן לפני הבורא ברוך הוא, כי יגרש ממנו את השד המשחית המסתתר ברוח־הייני של הי“ש, חוב קדוש מוטל על כל אוהב־אדם לעמול ולהשתדל להמציא לעניים עובדים מאכלים מבריאים ומכלכלים, להמציא להם פרנסתם במדה כזאת שיהיה ביכלתם למלאות את חסרון הכלכלה בלי עזרת הי”ש. את העובד העני, אשר כל מאכלו הוא אך תפוחי־אדמה ההכרח יביא לידי שכרות. המזון, אשר כלכלתו מעטה, לא יספיק לו בעד הזעה וחומץ־הגחלי ההכרחי לנשימתו, גוו יכלה, כאשד יעבור, ועל כן יושיט ידו אחרי הי"ש כדי לשמור את גוו מכליון חרוץ. רבים מאלה אשר יאימו עליו בשד רוח־הייני עשו כמוהו לו היו הם תחתיו, ועל כן עלינו לדאוג, כי העובדים יאכלו מיני מזון מכלכלים ומספר השכורים יתמעט מאדץ

ערך הדבר הגדול הזה הסב, כי הארכנו מאד בסעודת הבקר ובהתרת השאלה על דבר טבע הי"ש. אבל לא נוכל עוד לעזוב את השאלה הנכבדה הזאת, אשר בה תלוים חיי והצלחת אלפי עובדים עניים. יסלח לנו הקורא על אשר נחפוץ עוד לתאר בדברים קצרים את תוצאות השכרות ונראה בזה דרך לנשי העובדים איך תוכלנה לפעמים לשמור את רגלי בעליהם לבל יפלו ברשת העון והרעה הזאת, איך תוכלנה לפעמים להצילו משני השכרות.

י. תוצאות השכרות והאמצעים להזהר ממנה.    🔗

כח העכול של השכור נשחת ואפני כלכלתו נשתנו. בתוך נוו נשתם התפתחות הרקמות¹¹⁹, כי על ידי הי"ש אשר שתה הרבה יתפתח שומן על האברים הפנימיים וגם תחת העור תתפתח מערכה שמנית המביאה חלי ומדוה, על ידי זה יתראה השכור כנוד נפוח, וזהו האות, כי מחלתו כבר אנושה היא, כן הקיבה והלב, אשר התרחב על ידי מהירות מרוצת הדם, יתעטפו במעטפה שמנית, בלתי טבעית. פעולת הלב, אשר פתאום תתחזק ופתאום תחלש, ומגרש בחזקה את הדם לכלי הדם היותר דקים¹²⁰ ותרחיבם ועל ידי זה צבע השכור אדום הוא. השומן המכסה את החזה לא יתן להריאה להתפשט ולהביא את היסוד החמצי ההכרחי אל הדם והמאדמו. דם השכור לפי זה יתראה כמראה התכלת, ועל כן גם חוטמו גם שפתיו וכל פניו כמראה התכלת הם. נפשו בחשך תשכון, פעולת עצביו פתאום תעלה ופתאום תרד, ידיו תרעדנה, עוד מעט וגם רגליו תעמודנה מלכת. לראשונה אך ריח נשימתו ריח־יוני הוא ואחר זמן לא כביר גם הזעה גם כל יצורי גוו יריחו ריח־ייני.

כאשר נתבונן, כי מקור כל הרעות הנוראות האלה הוא ההרגל הרע, אשר הרגילו את הקיבה לבלי לעכל בלי עזרת הי“ש, נמצא כי העצה היעוצה לזה להזהר בכל האפשרי לבלי להרגיל בזה את הקיבה, לבלי לשתות את הי”ש לגמרי. וגם אלה, אשר יעבדו באש וזעתם ונשימתם רבה היא יבקשו לרוב למלאות את חסרון בשרם ודמם ולעורר את רוחם לעבודה על ידי הקאפֿע. כל המשים לב לבריאותו וחייו ידע להזהר ואך לעתים רחוקות ישתה מעט י״ש, כאשר ישתו סמי־רפואה ואז לא תחשב לו שתיתו זאת לעון ופשע: קשה הוא מאד להציב כללים קימים בעד מדת ועת שתית הי"ש, בכל זאת נחפוץ לרשום פה למוד־יסודי¹²¹ אחד ומה טוב היה לו חרת אותו כל איש על לוח לבבו.

מפי אנשים רבים נשמע ״אנכי אוכל לשתות מעט י“ש” וכונתם בזה, כי מעט י“ש לא ישכרם, אבל מדה כזאת רעה ומסוכנת היא. אם נחפוץ באמת לדעת כמה י”ש נוכל לשתות מבלי להנזק ממנו, עלינו להביט על פעולתו על קיבתנו ולא על מוחנו, כל עוד, אשר בכח קיבתנו לעכל חתיכת לחם בחמאה (חתיכה הגונה הראויה להתכבד דוקא) אשר נאכל לסעודת הבקר, מבלי עזרת י"ש, אין כל סכנה לשתות ממנו מעט, כאשר נתאוה אליו אחרי אכילת מאכלים שמנים. אבל תיכף כאשר נרגיש את הכרחיות היש גם אחרי חתיכת לחם, אשר נאכל לסעודת הבקר, אז הסכנה כבר תעמוד על מפתן קיבתנו ועלינו לנוס לעזרת רופא מומחה ואוהב־אדם, להתודות לפניו ולבקש ממנו עזר ותרופה איך להנצל מעזרת הי״ש. ואם הרופא באמת איש ישר הוא יתן עצתו אמונה ועזרתו בכל לב ונפש, אבל עוד יותר מהרופא תוכל לעשות האשה, בעלת־הבית.

האשה, אשר תאהב את אישה ותשים לב לכל מעשיו והליכותיו תרגיש מהרה את מצב קיבתו ואם חכמת לב היא תוכל להציל את עצמה ואת בני ביתה מרעות רבות על ידי אמצעים קלים. על האשה להבין, כי האיש אך אז יוכל להביא טרף בעדה ובעד בניה, כאשר מאכלו מבריא ומספיק הוא. בושת וכלמה תכסה את פני אלה הנשים, אשר ילעיטו את בעליהם רע יותר מאשר יאכיל האדון את סוסו וחמורו. בעל הסוס ידע, כי אם לא יאכיל את סוסו מספוא מבריא ומכלכל, גם הסוס לא יעבוד אדמתו, ואיך לא תבין האשה, כי עליה להכין בעד בעלה הזן ומפרנס אותה, מאכל בריא ומכלכל?! והנה אשת חיל וחכמת לב כאשר תראה, כי אישה יושיט ידו אל הי“ש, עליה להבין, כי בלי כל ספק לא יכלכלו אותו כהוגן המאכלים אשר תכין בעדו, ולהשתדל בכל מה דאפשר להיטיבם. ואף אם לפעמים תוכרח להמעיט על ידי זה אכילתה, עליה לעשות זאת בחפץ לב להצלחתה ולהצלחת בניה, להכין בעד אישה העובד לסעודת הבקר מרק־בשר מבושם בפלפל וממולח במלח למען לא יוכרח יותר לשתות את הי”ש המביא נזק וסכנה. עליה להכין לו לפעמים, מבלי ידיעתו¹²² לסעודת הבקר את המאכל, אשר תדע, כי יתאוה אליו, למען יטעם לו וישכח את הי“ש. או תשתדל להרגילו, כי ישתה לסעודת הבקר עוד פעם קאפע והוא ימלא אצלו מקום הי”ש. בכלל עליה להזהר לבלי להכעיס את אישה לבלי להפוך לו את עדןביתו לגי־תפתה ולהכין לסעודת הצהרים אכל כזה, אשר ישוה שאישה ימנע את עצמו מכל אכל ומשקה למען יתאו למאכלו האהוב לו.

השתדלות כאלה, אשר באמת קלות הן לאשה חכמת לב, ביכלתן להציל אותה ואת בניה, את כבודה ואת כבוד משפחתה מכל רעה, צרה ויגון, ושכר אשה יקרה כזאת לא יקופח בודאי גם בעולם הזה.

יא. סעודת הצהרים.    🔗

עתה נבא לסעודת הצהרים, הסעודה העקרית בין כל סעודות היום. וגם בנוגע להסעודה הזאת לא נדבר בעניים אובדים, אשר ההכרח יאכף עליהם לאכול מכל הבא בידם, ולא בעשירים, האוהבים לאכול מאכלי מלכים, אשר לא כל אדם זוכה להם, גם פה נתבונן אך על המאכלים הנאכלים מאנשים בינוניים ״בעלי בתים" החפצים במזון בריא למען יחדש כחו לעבודה ולמעשה. ומדוע יאכל את הסעודה העקרית בצהרים? על אשר גם האכילה עבודה היא וראוי להנפש בעת העבודה הזאת, ר"ל לאכול בעת המנוחה. והנה לאות הגוף ותאות האכל תבואנה יחד, שתיהן ירגיש האדם, אחרי עבור שלש או ארבע שעות, ועל כן בצהרים אשר כל איש עובד כבר ילא – יצטרך למנוחה, ירעב – ויצטרך לאכל, כי בחצי היום כבר הכרח הוא להנפש מהעבודה ער כה ולהתחזק ולהתעתד לעבודה עד כלות היום. נמצא, כי אז הכרחיות הן המנוחה והאכילה, ועל כן קבעו לעת הזאת את הסעודה העקרית. כדי לנוח בעת האכל ולאכול בעת המנוחה.

אבל הסעודה העקרית צריכה הכנה. על בעלת הבית לעמוד בבית־המבשלת, אצל תנור וכירים, כי כמעט אך הסעודה הזאת נאכל חם. ומדוע באמת יבשלו את המאכלים? האם לא יותר טבעי הוא לאכול כל דבר כמו שנתן לנו מידי הטבע? ומדוע, מלבד פרי העץ, לא יאכל האדם כמעט מאומה מבלי הכנה ובשול? מדוע יגרום לעצמו עמל כזה לטחון ולאפות, לבשל ולצלות, עמל כזה, אשר לא תדע כל חיה וכל עוף, כי תמצאינה מזונותיהן מוכנות לפניהן? מאין בא לאדם החפץ לבחור בין מאכל למאכל ולדרוש הרבה מיני מזון שונים יותר מכל ברואי תבל? מדוע ישנם בעלי חיים האוכלים אך בשר ובעלי חיים האוכלים אך צמחים ואך האדם יאכל מכל מיני המזון, מאכלי בשר ומאכלי צמחים? על כל השאלות האלה תשובה אחת היא. הטבע בעצמה נטעה זאת בלב האדם, והנסיון, המורה היותר נאמן וצדק, הורה לו על איזה אופן ימלא כדת, את אשר הטבע דורשת ממנו.

קיבת האדם איננה מסוגלת לעכל מזון הרבה חי, בלתי מבושל. וכמו שנראה בזרעונים¹²³ כי עקר הפרי, עקר החומר המכלכל, מעוטף במעטפה, בקליפה, כמו כן כל המאכלים עטופים המה במעטפה, בתא¹²⁴. בתפוחי־אדמה למשל, יסגר העמילן, החומר המכלכל העקרי שלהם, ברבוא רבבות ותאים קטנים, אשר קיבתנו לא תעכל כתליהם. על ידי זכוכית מגדלת נוכל לראות את התאים האלה, אשר לא יתראו לפני עינינו החלושות. אבל אם נבשל את תפוחי האדמה או נצלה אותם, יבקעו התאים האלה, על ידי התפשטותם מחום האש והעמילן ישאר חפשי, ותחת אשר קיבת וכלי עכול יתר הברואים חזקים המה עד אשר בכחם לעכל גם התאים היותר קשים, תחת אשר התורים יבלעו ויעכלו גם קטניות בלתי מבושלים, האדם ימשול ברוח בינתו והוא יורהו איך להכין מאכלו וליהנות על ידי הכנה מלאכותית¹²⁵ מכל הדברים אשר החי יהנה כמו שהם בטבע.

נמצא כי הבשול טבעי הוא לאדם כהלעיסה. בעלי החיים הנזונים מן הצמחים ילעיסו ויכתתו את מאכלם בשניהם, כדי לשבור ולכתת את התאים, לאלה החיים, אשר אין להם שנים, כמו העופות, נתנה הטבע בלי עכול חזקים מאד, וכמו שהיה נגד הטבע לו בלע השור, אשר שנים לו ללעוס ולכתת את מאכלו, את הקטניות מבלי ללעוס אותם, כאשר יעשה התור, כן הטבע הוא אם האדם יאכלם בלתי מבושלים. את אשר הרגלנו לכנות מעשה מלאכותית, באמת מעשה טבעית היא בנוגע להאדם, כי כשרונותיו הרוחניים הם הם כשרונותיו הטבעים, ואם כן הנשים, אשר תלמדנה ידיהן להכין את המאכלים ולדעת איך לבשלם תלמדנה אך לדעת חק טבעי והכרחי.

יב. ההכרח לאכול מיני מזון שונים.    🔗

הלילה לנו לחשוב את האדם לזולל על אשר ירבה לבחור מיני מזון שונים והנה כפעם בפעם ממין מזון אחר. גוף האדם הוא המזון, אשר נתהפך על ידי האכילה. והנה אמת הוא, כי נוכל להיות ימים רבים אך מלחם ומים, אבל הוית¹²⁶ האדם ככה מוכשרת היא להשתנות, כשרונותיו, פעולתו ומעשהו, תאותו ונטיתו, חפצו ורצונו, דמיונו ומחשבתו ככה משונים המה ומוכשרים להשתנות, עד אשר הגוף, נושא כל השנוים האלה, איננו יכול לחיות ולקיים אך על ידי חמרים מחמרים שונים:

הנסיון כבר הורה, כי בעלי חיים האוכלים אך מין מזון אחד עניים הם בדעתם יותר מאלה, אשר יזונו ממיני מזון שונים. ועוד יותר הראה הנסיון והוא, כי על ידי מיני המזון נוכל לשנות את טבע הבעלי־חיים, לעשותם להויות אחרות, ובצדק יאמר החכם הנעלה, מאלעשאט, בראש ספרו ״ידיעת מיני המזון" כדברים האלה: המזון הפך את החתול הפראי לחתול ביתי, ועל ידי זה נראה איך ישנה המזון את טבע הבעלי חיים, איך ישנה גם את יצורי גום, ולפי זה נוכל להחליט בצדק, כי אך מיני מזון השונים. עזרו לו לאיש המשכיל להתפתחות כשרונותיו הרבים והשונים, אשר יחסרו להאדם הפראי. הטבע בעצמה תראה לנו על ידי אותות ברורים. כי חפצה היא שהאדם יהנה ממיני מזון שונים: בעלי חיים הנזונים מן הצמחים משונים המה בגנין כמה חלקי גום מבעלי החיים הנזונים מן הבשר. שני אוכלי הצמחים רחבים וקהים בשני הלחיים¹²⁷ שלנו, כדי שילעיסו ויכתתו את הצמחים, יבקיעו את התאים העוצרים את החומר המכלכל. אבל שני אוכלי בשר חדודים הם, כשני העיניים שלנו, כדי שיקרעו בהם את מזונם הרך: בקיבת אוכלי צמחים ימצאו כמה מחלקות, הממלאות עבודות שונות, כי הצמחים לא ימהרו להתהפך לדם כהבשר, אשר חמרי הדם כבר מוכנים בו. רוב האוכלי צמחים יעלו גרה, ר"ל המזון הנאכל מהם ישוב מהמחלקה העליונה של הקיבה עוד פעם אל הפה ויתמולל עוד פעם מהשנים ולא כן הוא באוכלי בשר. קרב האוכלי צמחים ארוך הוא, על כי בו תושלם ההתהפכות לדם והתהפכות הצמחים קשה מאד כאשר אמרנו ותדרוש זמן רב, לא כן קרב האוכלי בשר, קצר הוא על כי הדם כבר מוכן היה בהמזון עצמו. ועל כן כאשר נראה, כי להאדם שנים חותכים, שנים חדים, שנים מכתתים, כי קיבתו מוכשרת היא לעכל מאכלי בשר ומאכלי צמחים, כי קרבו מוכשר הוא להפוך לדם את שני מיני המזון האלה, לא נפון אף רגע, כי הטבע בעצמה צותה עליו להחליף תמיד מזונותיו וליהנות ממיני מזון שונים, אם נוסיף לזה עוד את אשר יורנו הנסיון, כי מזון הבשר לבדו יעשה את החי האוכלו פראי, מהיר בכל תנועותיו ומוכשר לערמומיות, ולהפך הצמחים לבדם יעשו את אוכליהם ביתיים, סבלנים אבל עצלים בגופם ונפשם, לא נוכל להכזיב את פעולת מיני המזון על כשרונות אוכליהם ונוכח כי חטא ופשע הוא לחפוץ להרגיל את האדם למין מזון אחר.

פעולת המזון על החתול, אשר הזכרנו למעלה בשם החכם מאלעשאט נפלאה היא באמת. בו נראה איך ההרגל למזון אחר שנה את גופו ונפשו. החתול הפראי ישאף לדם תמיד וקרבו קצר הוא, החתול הביתי אך לפעמים ולעתים רחוקות יראה את טבעו מלידה על ידי ערמומיותו ושקרותו וקרבו ארוך הוא. מזה נראה כי שנוי המזון ישנה גם את אברי הגוף, גם את כשרון הרוח. ומזה נוכל להוציא, כי הטבע אשר נתנה לגוף האדם את הכשרון והיכולת לאכול כל מיני מזון ולנפשו כשרונות רבים ושונים, כי היא תדרוש ממנו, אשר מזונותיו באמת שונים וטובים יהיו, אחר ההקדמה הקצרה הזאת נבוא למיני המזון בעצמם להסעודה העקרית, אשר בעדה יבחרו מיני מזון הרבה ושונים זה מזה.

יג. מרק־הבשר¹²⁸    🔗

המאכלים העקרים בסעודת הצהרים הם: המרק, הירקות¹²⁹ והבשר. האשה טובת הטעם היתה הראשונה ליחד בסעודת הצהרים את שלשת המאכלים האלה וגם החכמה מצדה תסכים בכל לב להיחוד הזה. הטעם הטוב, אשר הורה את האשה ליחך את המאכלים בפי חקי הטבע, גם מבלי דעת, הורה אותה גם לסדרם ולהכינם באופן כזה, אשר כל אחד מהם ישלים את חסרון רעהו, אשר כל אחד מהם יביא אל גו האוכלו חומר כזה, אשר יחסר להשני.

מיני מזון האדם בכלל יתחלקו על אלה, אשר מהם יתפתח שומן, ועל אלה, אשר מהם יתפתח בשר. כל המאכלים, אשר עמילן בהם, יביאו לגוף האוכלם שומן וכל המאכלים העוצרים חלבון¹³⁰ יביאו בשר. אבל לקיום היוף גם מיני מלח נצרכים המה מאר, כי מהם יתפתחו השערות, הצפרנים והשנים.

המאכלים, אשר יתבשלו ויכונו בבית־המבשלת שלנו, ימלאו את כל ההכרחיות האלה. עוד טרם חקרה החכמה עוד טרם ידעה מדוע יבחרו בני אדם מיני מזון כאלה דוקא, הכינה אשת הטעם את מאכליה כאשר הכרחים הם למלאות את הצרכים הטבעים. אבל לא אך חמרי האכל, כי אם גם אופן הכנתו יפעל מאד על הכלכלה. אשה טובת טעם תביא לראשונה את הבשר על גבי האש, ותראג, כי המרק יהיה טוב ומוטעם ונתח הבשר יהיה רך ומבושל. היא תבחר בבשר השור, על כי בו מעט שומן והרבה חלבון ושריגי־בשר¹³¹. המרק, אשר בו יתבשל. יותר טוב הוא ובשרו יותר מבריא, על ידי הבשול יתוסף כח כלכלת הבשר. הבשול יקל את העכול וזה הוא הובת המבשלת להקל על הקיבה ולהמעיט עבודתו. חמרי הכלכלה בבשר החי ימצאו סגורים בתאים, נראים כמין דבק. על ידי הבשול יתרכך הדבק הזה ויתערב עם המרק, ועל כן מרק־הבשר, אשר נתבשל אך עת קצרה, יתדבק, וכשיצטנן יתעבה, נמצא כי ראשית מטרת הבשול הוא לרכך ולהמס את הדבק בחמרי התאים, ואחר אשר ימס הדבק הזה, חמרי כלכלת הבשר יצאו לחפשי, והקיבה לא אך בנקל תקבלם, כי אם תמצאם כבר מוכנים להתהפך לדם.

אבל עוד טרם בא הבשר לידי בשול, יפול ממנו החלבון, אשר ימצא על פניו, ויתערב עם המים והוא הוא העושה את המים למרק המכלכל. כאשר המים כבר יחלו להתבשל, החלבון, אשר מעתה יבא גם מפנים הבשר, יתעבה, המרק יתלבן כאלו באמת שמי בו חלבון ביצה וכה כלכלתו יתוסף ויתגדל, ובין כה וכה ימס שומן הבשר ויתמסמסו מיני המלח שלו, נמצא כי הבשול טוב הוא גם בעד הבשר, אף כי המרק ימעיט את כח כלכלתו, כי הבשול ירככו ובזה יקל את עבודת השנים והקיבה. האשה המכינה את סעודת הצהרים לא תשכח בודאי לשום מלח במרק במדה נכונה, המלח יתמסמס מהרה במים, וכמו שהבשר יפריד מעצמו חלקים אל המים, כן יבלע לתוכו את המלח אשר במים, ועל ידי המלח הזה לא אך יטעם יותר ויתעכל מהרה, כי אם גם יכלכל יותר. אך בימינו אלה נודע לנו, כי המלח מכלכל הוא, כי הרקמות, הדם וביותר הַתנוך ידרשו להתפתחותם את המלח ועל כן יתנו מגדלי־מקנה כמה קמצים מלח למספוא בהמתם, כי הנסיון הורה שעל ידי זה יתחזקו ויתכלכלו.

אבל לפעמים נחפוץ יתר נתח בשר טוב ולא מרק ולפי זה על המבשלת לשום את הבשר במים רותחים ותיכף כאשר יבא הבשר בהמים החלבון יתעבה, יכסה את כל פניו ולא יתן לחמרי כלכלתו הפנימיים לצאת, את הפעולה הזאת תפעול גם הצליה בלי מים, על ידי הצליה יתפתח עוד חומץ־חמצי¹³², אשר על ידו יתרכך מאד הבשר. אבל יותר טוב ומועיל הוא להכין לסעודת הצהרים מרק טוב ולהתחיל את הסעודה באכילתו, כי בעד קיבת כל איש, אשר עד סעודת הצהרים עבד עבודתו, טוב הוא לראשונה מין מזון כזה, אשר יתעכל מהרה, ומין מזון כזה הוא המרק, ועל כן אשת־חיל תביא לראשונה לסעודה העקרית מרק טוב ומכלכל.

יד. נוספות טובים ומועילים אל המרק.    🔗

האשה תערוב עם המרק כמה דברים העוצרים עמילן וטוב תעשה. המרק יעצור דבק וחלבון. החמרים האלה יתהפכו לבשר, אבל גוף האדם בכלל והעובד בפרט ידרוש גם מיני מזון כאלה, אשר יתהפכו לשומן, כי הזעה והנשימה, אשר יתרבו על ידי העבודה, ימצאו מקורם אך בשומן. אם כן טוב להוסיף על המרק – העוצר חמרי מזון המתהפכים לבשר, איזה דברים קמחיים, אשר יתהפכו בקרבנו לשומן. אחת הוא מאיזה מין יהיו אלה הדברים הקמחיים, קמח מוכן, תפוח, האדמה, אורז וכדומה. עקרם של כל הדברים האלה הוא העמילן אשר בהם, אשר יתהפך על ידי הבשול לקנה־דבש ובבואו לתוך הקיבה יתהפך לחומץ־חלבי¹³³ ולשומן ההבדל בין הדברים הקמחיים הוא אך בזה, אשר באחד מהם העמילן יותר מבשני, האורז יעצור עמילן יותר מכלם. במאה לטרות אורז שמונים וחמשה לטרות עמילן ובמאה לטרות קמח־חטים אך ששים וחמשה לטרות עמילן. מובן מאליו כי לפי זה האורז נצרך במדה קטנה יותר מהקמח. יתר מיני הקמחיים לא יעצרו עמילן כי אם החצי מהאורז ובחמשה לטרות תפוחי־אדמה לא ימצא עמילן יותר מבלטרא אחת אורז.

אבל לא אך בערך המזון המכלכל תלוי טיבם וערכם של הקמחיים, אשר יבאו כנוספות אל המרק, כי אם גם בקלות הכנתו. האורז לא יוכל לבא ישר אל המרק. הכרח הוא לבשלו לראשונה לבדו במים במשך חצי שעה. הוא ידרוש אם כן מקום בפני עצמו בתנור ועצים בפני עצמו. ביתר המינים הקמחיים התאים כבר נתבקעו על ידי הטחינה ויתבשלו בנקל ביחד עם המרק. כאשר נתבונן על מיני המזון עלינו לשום דעתנו גם על אפני הכנתם, כי עצים ועת כסף הם ויעלו בעיני האשה את מחיר מזונות כאלה, אשר כזול יתראו בעיני בעל הכעמיע, עוד ישנן סבות רבות, אשר יחבבו איזה מזון, אף כי חמרי כלכלתו מעטים הם. זה נראה בתפוחי האדמה. כבר הזכרנו למעלה איך עניים הם תפוחי האדמה בעמילן. איש הדעת ישתומם, על אשר יקנו אותם לאכלם, כי מחיר החומר המכלכל שבהם יעלה הרבה יותר ממחיר הקמח, ובכל זאת לא על חנם נאהבים הם. הכנת תפוחי־האדמה, כאשר יבשלו אותם עם הקליפה, קלה היא מאד. האשה העניה, אשר תמצא חיתה במעשה ידיה, לא תוכל להתעסק בהכנת איזה מאכל, לא לעמוד ולהבטל ממלאכתה בעת הבישול. את תפוחי־האדמה תתן על האש ותלך למלאכתה, כי המה לא ישתפכו ולא ישחתו אם יארך זמן בשולם. גם על שלחן העשיר יבאו תפוחי־האדמה ונאהבים המה גם שמה על כי מעט העמילן שבו ממין כזה הוא, אשר על ידי הבשול כבר יתהפך לקנה־דבש וטעמו טוב יותר מטעם יתר מיני מזון הקמחיים. נקל לנו להוכח איך חומר קנה הדבש ימהר להתפתח בתפוחי־אדמה, כאשר נאכל תפוחי אדמה אשר נגע בהם הקור, כי על ידי הקור התאים כבר נבקעו קודם הבשול, והבשול יהפך את העמילן לקנה־דבש וע"כ מתוקים המה.

טו. הזֵרעוֹנִים.    🔗

הירקות אשר ישימו במרק, כמנהג אצלנו, לא יכלכל כלל, ונאהוב אותן אך כמין בושם וכמין עלי תרופה, לא נתבונן עליהן הרבה עתה ונמהר לבא אל מיני המזון המכלכלים יותר והם הזרעונים.

קטניות, פול ועדשים יעצרו חמרים רבים המתהפכים לשומן ובשר, ולא אך אל הלחם קרובים המה, כי אם גם אל הבשר. ובצדק נאהבים המה אם יוכנו כהוגן. כי מחירם מצער וכלכלתם רבה. בבית, אשר הבשר לא יבא כי אם לעתים רחוקות החובה שלא יחסרו מיני זרעונים. החומר המתהפך לבשר, הנמצא בכל שלשת מיני הזרעונים שזכרנו יתכנה בשם ״חומר קטניי"¹³⁴ מלבד זה עמילן ימצא בהם מעט יותר מבלחם ושלש פעמים יותר מבתפוחי אדמה, גם מעט חומר קנה־דבש מוכן ימצא במיני הזרעונים שזכרנו וחמרי הבשר בהם הרבה יותר מבצמחים אחרים. אך מעט מאד בהם ועל כן לא טוב לאכלם כשהם יבשים. הקטניות והפול כשהם רכים יוכל להאכל עם הקליפה, אשר גם בה ימצא עמילן וקנה־דבש, אבל על נשותינו להזהר לקלוף מהם את קליפתם, אם כבר נתיבשה, כי הקליפה היבשה לא תתעכל לא על ידי רוק הפה ולא על ידי לח הקיבה והקרב¹³⁵ וכמשא היא לגוף האדם, אשר תסבב לו חלאים רעים.

כל אישה, אשר תכין את המאכלים בעד בני ביתה, כבר הרגישה בלי ספק, כי לפעמים יתבשלו הקטניות שעות שלמות ולא יתרככו, ולהפך קטניות חדשים, אשר רכים המה מטבעם, יתקשו על ידי הבשול בעת אשר לפעמים אלה הקטניות יתרככו כאשר נתבשלו אך כחצי שעה וישליכו את קליפתם מעליהם. הסבה לזה הוא המים, אשר, בו יתבשלו. נשינו כבר ידעו על ידי הכביסה, להבדיל בין מים קשים לרכים. במים קשים יתפרר הבורית ויתראה שחרחר־אדמדם¹³⁶ ובמים רכים ימס לגמרי ויתהפך לנוזלי־דבקי¹³⁷. הסבה לזה הוא, כי המים הקשים, רוב מי הבארות, יעצרו בתוכם חומר־לבן¹³⁸ אם יתיחד עם החמצים־השמנים, אשר בבורית, ומזה יתפתח חומר בלתי מתמסמס, בעת אשר מי גשמים לא יעצרו את החומר־הלבן כלל, או אך מעט מאד, ובהם יתמסמס הבורית לגמרי. וכזה נראה גם בחומר־הקטניי. חומר־הלבן ממימי הבאר, אשר ישאר בסד המוליאר¹³⁹ כאבן־מימי¹⁴⁰ יתיחד עם החומר־הקטניי ויתהפך לגשם קשה, בלתי מעוכל, בעת שמי גשמים ימסמסו את החומר־הקטניי הזה.

מזה נראה, כי נמעט בעצים ונרבה מזון מכלכל אם נבשל קטניות, פול ועדשים, במים רכים, וידעו־נא נשי־חיל, כי מי גשמים מסוננים¹⁴¹ זכים וטהורים הם ובפרט אם יעמדו כשתי שעות במנוחה, אז המים בראש הכלי המחזיק אותם זכים וטהורים לגמרי.

הקטניות, הפול והעדשים, יתהפכו בגוף האדם לדם, לבשר, לחלב ולשומן. כאשר ירחיקו מהם הקליפה לא יהיו למשא. מלבד זה ימצא בחומר־הקטניי פֿאַספֿאר, הנצרך מאד להתפתחות העצמות והמוח, ובצדק נוכל לאמר על חומר־הקטניי, כי יביא תועלת לגוף ולנפש.

טז. ירקות ובשר.    🔗

מנהג ישר הוא אצל האשכנזים לחשוב את הירקות עם הבשר לדבר אחד. במיני הירקות התמידים החומר המכלכל מעט הוא. תשעה חלקים בירקות הם מים ואך חלק עשירי יותר כמזון מכלכל, כחלבון־צמחי¹⁴², גומי, עמילן וקנהדבש. ואך הירקות השרשיות, כמו הלפת¹⁴³ והמרוביא¹⁴⁴ יעצרו קנה־דבש הרבה, וע"כ המרוביא טוב לתינוקות, למתרפאים מחלים וליולדות. לפי זה הירקות שלנו לא הביאו כל תועלת לו נביט על המריהן המכלכלים, אבל בהם נמצאו חמרים מכלכלים כאשר יאכלו יחד עם הבשר, כי הן יעצרו חמציים כאלה, המחבבים עלינו כל כך את פרי העץ, והחמציים האלה מוכשרים המה לפעול על חלבון הבשר, כי ישאר במצב ההתמסמוס¹⁴⁵. הירקות לפי זה יקלו את עבודת כלי העכול וימהרו את התפתחות הבשר לדם, ומהטעם הזה נאכל בחפץ לב פרי עץ, חיים או מבושלים, גם אחרי אשר כבר אכלנו לשבע וכל המטעמים שבעולם לא יערבו עוד לחכנו. ולא אך לא נרגיש אחרי אכילתם, כאחרי אכילה יתרה, כבדות או משא, כי אם אדרבה נרגיש, כי הקלו את משא קיבתנו, גם להירקות שלנו כשרון כזה ועל כן תצא לנו תועלת אם נאכלם ביחד עם הבשר.

אבל מדוע תביאינה נשינו את הירקות קודם הבשר ואת פרי העץ אחריו? הן בעצמן בודאי לא ידעו לבאר את טעם הדבר, ואך החפץ הטבעי¹⁴⁶ יראה להן גם פה, כמו בכמה דברים אחרים, את הדרך הישרה. בפרי העץ ימצאו כבר מוכנים החמצים שאמרנו והקיבה אך יקבלם, מבלי לעבוד מאומה, אם כן טוב הוא לאכול פרי העץ אחר הבשר ולהקל על ידם על הקיבה את עבודת העכול. בהירקות החמצים יתפתהו אך על ידי עכול הקיבה, אם כן כאשר יאכלו אותם קודם הבשר, אז בין כה וכה יתפתהו חמציהם ויעזרו לקיבה לעכל את הבשר, לא כן אם נאכל אותן אחרי הבשר יאחרו החמצים לבא ולא יועילו עוד מאומה, ועל כן יאכלו הירקות, אשר חמצם כבר מוכן הוא על ידי ההתחמצות, כמו הכרוב¹⁴⁷ שלנו, יחד עם הבשר.

עוד דבר טוב נמצא בהירקות: הן עוצרים מלחי־אדמה ההכרחים מאד לבריאות גויתנו. במיני הירקות השונים ימצאו דברים כאלה, אשר כמעט קשה להאמין, כי ראוים המה לאכילת אדם. המה יבאו על מספר מיני המתכת או על מספרים החמרים המיוחדים עם מיני המתכות. כמו: כלאר, ברזל, קאל וטרן, אשר ערכם גדול מאר בעד גויתנו. לא נתפלא אם כן כאשר הרופא יצוה עלינו ליהנות מאיזה מין ירק, תחת עלי־תרופה, אשר הכינו לקבל ממנו, עלינו עוד להודות לו על אשר יאכף על בעלת־הבית ללכת השוקה לקנות ירקות ולא יצוה על המשרת ללכת לבית־המרקחת¹⁴⁸. ישנן חלאים רבים, אשר נוכל בראשיתם לרפאותם על ידי אמצעים פשוטים, אשר תכין הטבע בעצמה בטוב טעם יותר מאשר יכינם הרוקח¹⁴⁹. לאות על דברינו נזכיר פה את הירק שפינאט, הטוב מאד לתינוקות ולנערות צעירות אשר פניהן חָוָרו¹⁵⁰. החוורא¹⁵¹ הזאת הבא על ידי חסרון הברזל בדם. ובאמת הרופא יוכל לתת נטפי רפואה העוצרים ברזל, אבל פעולת הטפות המלאכותיות האלה תזיק לפעמים לכח עכול הקיבה, בעת אשר שפינאט העוצר ברזל מטבעו יפעל תמיד לטוב. ולפי זה הבשר עם הירקות ימלאו את כל צרכי בשרנו. אין צורך לנו כלל לשבת על סיר הבשר ולאכול ממנו עד שתצא נשמתנו, ששה או שמונה לאָטה בכל יום יספיקו לכל אדם. בהבשר המים מעט ועל כן רבים הם בהירקות. החלבון מעט הוא בירקות על כן רב הוא בבשר, נמצא, כי משניהם נקבל את כל מיני המזון ההכרחים לנו להתפתחות הדם ולכלכלת הגוף.

מכל זה נראה כי מיני המאכל בעצמם כן אפני הכנתם וסדר אכילתם, כאשר יבאו על שלחן האנשים ממדרגה הבינונית, אשר זכרנו, לא במקרה נבחרו, עלינו להודות, כי הטעם הטוב הורה לנשי חיל את חקי טבע המזון והאדם, עוד טרם ידעה החכמה לאמר בזה דעת ברורה ונכונה. אך בימינו אלה תוכל כבר החכמה לברר ולהראות את יסוד החקים האלה.

ואחרי כי ההכרח לנו להשאיר עוד איזה מיני מזון לסעודת הערב, נקוה כי הקורא יעזוב עתה עמנו ביחד את סעודת הצהרים. אבל מה טיבו של שנת־צהרים.

יז. שנת־צהרים.¹⁵²    🔗

משל האשכנזי יאמר “אחרי אכילתך עמוד, או לך אלפים אמה”¹⁵³, אבל ההרגל כבר נתפשט לא לעמוד ולא ללכת אחרי האכילה כי אם להנפש וגם להתנמנם מעט. מובן מאליו, כי השנה לא מין מזון מכלכל הוא ואם כן לא היתה עלינו כל חובה לדבר פה עליה, אבל אחרי כי השנה תפעל לטוב על עכול המזון, כחלק הכלכלה היא, ותשוה, כי נאמר פה דברים אחרים על אודותיה.

כבר הזכרנו למעלה, כי לאכול ולעכל גם כן עבודה הוא. אמת היא כי עבודה נעימה היא מאד לרבים. ולרבים היא העבודה היחידה אשר יעבדו במשך כל ימי חייהם, אבל עבודה היא לכל אחד ואחד וטוב הוא להשאר במנוחה בשעת העבודה הזאת. האיש אשר יחשוב את עצמו למתמיד בלמודו או במלאכתו על אשר ימהר באכילתו, האיש אשר יעשה מה או יתנועע הנה והנה בעת אכלו, שניהם יאבדו הרבה יותר מאשר ירויחו. העבודה החיצונית תשבית נתפריע את העבודה הפנימית. הזעה, אשר תצא מן הגוף, תוציא ממנו לחות עד אשר יתמעט או יחסר הרוק ההכרחי לעכול המזון. כבר ידע כל אחד מאתנו על פי הנסיון, כי כאשר יעפים אנחנו נרגיש יבושת בפינו, וכאשר ננסה לאכול אז, חתיכת הלחם תתראה לנו יבשה מאד ונאמר, כי הלחם נתחב בצוארנו וכן הוא בנוגע ליתר הנוזלים, ההכרחים לעכול המזון, וזה הוא אשר נרגיש לפעמים, כי המאכל נשאר בקיבתנו קשה כאבן ויתרכך אך אחר שתית מים.

אם כן טוב להנפש מעט קודם האכילה, לבלי לעשות מאומה בשעת האכילה, והעקר לבלי להלאות את הגוף תיכף אחר האכילה. האכילה היא עבודה פנימית וחלילה למלאות באותה העת עוד עבודה חיצונית. כבר הורה הנסיון ומיוסד הוא גם מן החכמה, כי גם בימי הקיץ החמים מאד, תאבד הזעה אחרי האכילה, אות הוא, כי בעת עבודת האברים הפנימיים, האברים החיצונים צריכים מנוחה. על כן צורך והכרח הוא להנפש קודם, בעת ואחר האכילה, ובאמת נרגיש עצלות אחרי האכילה ונחפוץ לנום מעט.

אבל אך מעט, גם אלה אשר כבר הרגלו לנום אחרי אכילתם. ירגישו, כי חצי שעה תנומה קלה תספיק להם, ולהפך ירגישו עיפות ולאות אם תארך שנתם. הסבה לזה הוא, כי מעשה העכול¹⁵⁴ יבוא על ידי פעולות כעמיות, על ידי התמסמוס המאכלים בלח הקיבה, העכול יבא לראשונה על ידי תנועות הקיבה המולכת את המאכלים הנה והנה תדבקם יחד וכו'. להמלאכה הראשונה הזאת טובה המנוחה ועל כן תערב עלינו אז שנתנו. אבל אחרי שנשלמה המלאבה הזאת, טוב הוא להתנועע ולעבוד, כי על ידי זה תעזר הקיבה ועל כן שנתנו אז לא במנוחה היא, העכול לא ישלים מלאכתו כהוגן, כל אשר שכב בלילה על מטתו בכרס מלא כבר הרגיש זה. בשעה הראשונה אחרי אכילתו שנתו ערבה ושקטה, כי בעד ראשית מלאכת העכול המנוחה טובה היא, אבל אחרי עבור השעה הראשונה לא ינוח עוד בשנתו, כי עליו ללחום עם לאות וכבדות העכול וכאשר יקום בבקר ממשכבו ראשו כבד עליו, לשונו מכוסה בשריון צהוב וקיבתו נשחתה.

כדאים המה דברינו אלה להוכח מהם, כי מעט תנומה אחרי סעודת הצהרים טובה היא, אם אך המעט הזה לא יארך יותר מדי. כבד ראש וטעם בריר חלמות בפה יעידו, כי התענגנו על הטוב יותר מדי, והתקנה לזה לקום בזריזות, לשתות תיכף צנצנת מים קרים ולרחוץ את פניו וראשו, כי באה העת, אשר בה העכול יפעל יותר על עבודה חיצונית מעל ידי המנוחה, ועל כל המרגיש זאת לחשוב את ההרגש הזה לבת־קול הטבע הקוראה ואומרת: בן אדם! אכלת ונפשת, התעורר עתה כבר באה העת לעבוד. כל ההולך אחרי עצת הבת־קול הזאת, מעשי ידיו יתברכו.

יח. מים ושֵכר.    🔗

לפני סעודת הצהרים ירעב העובד ויתאו לאכל, אחרי שאכל יצמא ויתאו לשתיה ואו המשקה היותר טובה ומבריאה הוא המים. המים לא מין מזון מכלכל הם, אבל נצרכים והכרחים המה לגוף האדם, עד אשר מבלעדם ימות. אף כי המים לא ישביעו, בכל זאת יפעלו על התמסמוס המזון המתהפך לדם ודמנו יעצור מים הרבה, עד אשר מֵי כל המאכלים, כי כל מאכל יעצור מים, לא יספיקו לו.

באין מים אין עכול ואין כלכלה. מבלי עזרת המים לא יתפתח הדם ומהגוף לא תצאינה הפסולות המזיקות לו. האברים העקרים על ידי פעולתם בגוף האדם והם המוח והעורקים¹⁵⁵ יעצרו מים הרבה, אם כן אף כי במים לא ימצאו מיני מזון מכלכלים נוכל בצדק לחשבם על מספרם, וידוע כי נוכל לחיות זמן יותר ארוך בלי אכילה מלחיות בלי שתיה.

לפי זה גדול הוא ערך המים אל גויתנו ופעולתם משולשת היא:

1. חלקי המים – יסוד־המימי¹⁵⁶ ויסוד־החמצי יתחברו עם המזון ויפעלו על התהפכותו. העמילן אשר יתנו לנו הצמחים לא יתהפכו לקנה־דבש מבלי עזרת מים, ואחרי כי העמילן סוף סוף יתהפך לשומן. אם כן אם לא נשתה מים יחסר לנו השומן הזה, אף כי לכאורה קשה הוא להאמין, כי המים ישמין את בשרנו.

2. המים ישמרו את כל הנוזלים הנמצאים בגויתנו, כי הנוזלים האלה יצאו מגויתנו על ידי זעה, שתן וכדומה, והמים ימלאו את חסרונם. על ידי הזעה, השתן וכו', נאבד תמיד מי גויתנו ועל כן עלינו לשתות מים ולהשיב את האבדה. כל המזיע הרבה, כמו העובד וההולך בדרך, ישתו גם מים הרבה.

3. מלבד זה יביאו לנו המים מיני מלח וחמרים אחרים המעורבים עמהם או נתמסמסו בהם הנחוצים להתפתחות גויתנו, ועל כן עלינו לשתות לא מים מזוככים¹⁵⁷ אשר נזדככו ונטהרו על ידי אמצעים מלאכותים, כי אם מי מעין באר העוצרים הרבה מן החמרים האלה, והמה חשובים יותר ממי גשמים, העוצרים אך מעט חמרים כאלה.

סגולה יקרה למים שלא יזיקו מהרה ובנקל, כאשר נשתה מהם הרבה יותר מן הצורך, כי הקיבה תמוצצם ומשמה יתערבו עם הדם. ועל כן יצננו המים תיכף אחר שתיתם ויזיקו אך כאשר ישתו אותם בעת שהגוף מחומם מאד. המים אך אז לא יתמוצצו מהקיבה, אם ימצאו בהם מיני מלה כאלה, אשר משקלם יעלה על משקל הנוזלי בדם. אם נתמסמס למשל במים מלח־גלויבער או מר¹⁵⁸ כי אז יבאו המים בקרב ועל ידי חלק הנוזלי וחלק המלחי שבהם יעוררו עצביו ויפעלו הפעולה הידועה…¹⁵⁹ את פעולת מים מלוחים כאלה יפעלו מימי כמה מעיני ישועה. אבל המים אשר נשתה אנחנו תמיד יתערבו מהרה עם הדם. מהרו את יציאת הזעה, הנשימה והשתן. ובאמת נראה כי לפעמים צנצנת מים תעזור יותר מבקבוק משקה הרוקח. אם חכינו מלהשקיט את צמאוננו עד איזה שעות אחרי סעודת הצהרים, אז השכר ישיב את נפשנו. השכר גם מזון מכלכל הוא, ולפי חמריו, אשר מהם נתבשל, ימצא בו חלבון, קנה־דבש, גוממי ורוח ייני, על ידי השתנות ההתחמצות וההכנות ישתנה גם השֵכר, ועל כן יש לנו כמה מיני שכר ומהם היותר תמידים הם: שכר שחרחר־אדמדם¹⁶⁰, שכר־מר¹⁶¹ ושכר לבן¹⁶². בשכר השחרחר־אדמדם העקר הוא המזון המכלכל ובצדק, יעלו ערכו על כל יתר מיני השכר, אם מטרת השתיה הוא ליהנות מהמזון המכלכל באופן קל ומהיר. בצדק נתן את השכר הזה לאם ולמינקת. השכר הזה, אם הוכן יהוגן, כמרק מצונן הוא להרעב, אשר העיפות והלאות לא תתנהו לאכול. המרק המצונן הזה טוב מאד. השכר המר יעצור חמרים מרים מהרבה מיני ירקות ועל ידם יחזק את פעולת הקיבה. השכר הנקרא בייריש והנאהב עתה מאד משונה הוא בנוגע להחמרים השונים אשר במיני השכר שזכרנו ויעצור רוח־ייני יותר. על ידי זה יוכל למלאות את מקום הי“ש ואין כל סכנה בהרגל שתיתו כבהרגל שתית הי”ש. השכר הזה לא ישביע כי אם יעורר את תאות האכל טוב הוא יותר לסעודת הבקר והערב ולא אחרי סעודת הצהרים. השכר הלבן טוב הוא בקנה־הדבש וחומץ־גחלי העצורים בו. פעולתו הוא כפעולת קנה־דבש ומי־זעלטער וטוב הוא לאלה אשר אבק־סוער¹⁶³ טוב להם, נדבר עוד במיני השכר וטבעם להלן. עתה נבא לכלות דברינו על המחיה ועל הכלכלה, אך נשים עוד לבנו לאיזה מיני מזון עקריים, אשר יבאו על שלחננו לסעודת הערב.

יט. סעודת הערב.    🔗

אין לך שעה, אשר תנעם, לו להאדם כשעת הערב. אם כל היום היו ידיו מלאות עבודה, נעימה היא אז המנוחה לגו ונפש העובד, ועל כן עלינו לדאוג לבלי להפר ולהפריע את המנוחה והענג על ידי מאכלים קשים, אשר יכבידו ויעיקו על הקיבה. סעודת הערב לא תהיה יותר מכפי ההכרח למלאות את אשר נחסר לנו על ידי העבודה¹⁶⁴ האהרונה, אבל חלילה לאכול יותר כדי להוסיף כח בעד העבודה אשר תבא, כי מנוחת הלילה – השנה – אך תהיה במנוחה אם עבודת הקיבה מעטה תהיה. האיש, אשר בהבטה חיצונית ראה את הישנים והרגיש איך יאריכו בנשימתם ואיך יזיעו הרבה יחשוב כי בעת השנה נאבד חומץ־גחלי ומים הרבה וממילא יחשוב לחובה למלאות כרסו טרם ילך לשכב, אבל באמת טעות הוא. נשימת הישן ארוכה ועמוקה היא, אבל היא תבא אך לאט והזעה לא תדרוש מים הרבה, כי באמת לא רבה היא ואך בסבות המכסות אשר נכסה את גויתנו ובסבת החדרים הסגורים, אשר לא יתנו לרוח לעבור עלינו¹⁶⁵ תשאר הזעה תמיד על מקום אחד, ועל כן תתראה כי בעת השנה בלילה תרב הרבה יותר מביום.

אדרבה בשעת השנה גוף האדם לא יאבד מכחותיו כמו בעת היקיצה¹⁶⁶ ועל כן לא נרגיש רעב בלילה, ובבקר הלאות והעייפות לא גדלה כאשר היתה לו ענינו בצום נפשנו מספר שעות כאלה. מזה נראה, כי סעודת הערב לא סעודה בעד הלילה הבא היא, כי אם סעודה בעד השעות האחרונות של היום העבר. סעודת הערב לא הכנה היא על להבא, כי אם תשלומין בעד העבר. על כן טוב הוא לבחור בעד סעודת הערב אך במאכלים המכלכלים מהרה, ואם נחפוץ כי שנתנו תערב עלינו, עלינו להשתדל כי המאכלים האלה יהיו גם קלים להתעכל ויאָכל שתי או שלש שעות למצער טרם נשכב על מטתנו.

לאכול לסעודת הערב מאכלים מבושלים, המים דוקא אינו מן ההכרח בעד אנשים בריאים. סעודת הצהרים תאכל חם ומבושל כדי שהדבק ושומן המאכלים ישארו במצב נוזלי, אבל לסעודת הערב לא נבחר במאכלים כאלה ואם כן אך לחנם נרבה את עמל האשה לאכף עליה ללכת גם בערב לבית המבשלות להכין לסעודה. האיש, אשר חתיכת לחם בחמאה וצנצנת שכר לא יספיקו לו יוכל להוסיף על זה, אם בעל כיס הוא, גם גבינה, אבל לא גבינה שמנה, כי, כאשר כבר אמרנו, כל שומן אך בקושי יתמסמס בתוך הקיבה. הגבינות העשויות מחלב־נחמץ¹⁶⁷ כמו גבינות בהמה וכדומה. לא אך תכבדנה על הקיבה, כי אם להפך, אם ממולחות הן היטב, מוכשרות הן לעורר את לח הקיבה ולהקל את עבודת העכול. ועל כן נהגו לאכול מעט גבינה אחר הסעודה¹⁶⁸, כי אף על פי שהגבינה קשה מאד להתעכל, בכל זאת טובה היא, על כי מעט מזעיר ממנה יעורר את פעולת הקיבה וירבה לחו, נמצא, כי יעזור לעכל יתר המאכלים.

ואם נחפוץ לאכול לסעודת הערב מאכל מבושל ומכלכל דוקא, אז ביצים מבושלות טובות הן מאד. המזון המכלכל בביצים שוה הוא לגמרי למזון המכלכל בבשר. כל המעלות הטובות אשר מנו החכמים בבשר נמצאות גם בביצי התרנגולת שלנו, כי הן העקר בבשר הוא החומר הנקרא חלבון על שם חלבון ביצת התרנגולת. ואחרי כי ביצים, אשר נתבשלו עד שנתקשו לא יתעכל מהרה, טוב הוא לבשלן אך מעט ולאכלן כשהן רכות עדנה. לזה טוב הוא לבשל את הביצים לא ביחד עם המים, כי אם לשום אותן אך על רגעים אחדים במים אשר כבר ירתחו, הטעם לזה הוא: כי כאשר נשים את הביצה במים רותחים החלבון יתקשה מהרה, יֵעָשה כקליפה ולא יתן לחום המים לחדור עד החלמון¹⁶⁹ אבל אם נבשל את הביצה ביחד עם המים, אן תתחמם כלה בבת אחת, יחד עם המים, החום יגיע עד החלמון וגם הוא יתקשה.

במסבת רעים מנהג לשתות טהעע לסעודת הערב. הטהעע לא מזון מכלכל הוא, אבל כל כשרונות הקאפֿע לו. הוא יחם את הדם, יעורר את פעולת הלב ואת הרוח ויתן חיים ותנועה לשיחות רֵעים, אשר ירגישו איזה עצבות ונטיה להתנמנם. –.

אחרי שכבר הגענו לעצבות ולתנומה, נמהר להשלים ולסיים את מאמרנו זה ״מיני מזונות בעד העם" בתפלה קצרה יוצאת מעומק לבנו, כי מיני מזון המכלכלים לא יחסרו לעולם לכל עני ועובד עבודתו באמונה, כי מזונו יבריאהו ויחלימהו ויתברך במעיו יותר מכל דברי הספר הזה במוחו.

תם הכרך הראשון