נפלא היה האיש הגדול הזה בכשרונותיו הנשגבים, בתכונת רוחו, באומץ לבו, בחכמתו הרבה, ביראתו את ה׳ ובידיעתו הגדולה בים התלמוד. בפני רבי שמואל הנגיד הננו רואים את פני שלשת החכמים שעמדו בראש כנסית היהדות בספרד בראשית ימי עליתה. בו נקבצו יחד תכונות הנשיא רבי חסדאי אבן שפּרוט, הגאון רבי משה השבוי והמליץ החכם דונש בן לברט.
רבי שמואל נולד בשנת ד״א תשנ״ג בעיר קורדובה, שם אביו רבי יוסף, מורהו היה רבי משה השבוי, תורת השפה ודקדוקה למד מפי רבי יהודה חיוג' המדקדק, ויהגה הרבה במדעים שונים ובשפות זרות, ולכל לראש ידע היטב את השפה הערבית, אשר בה הצטיין כסופר מהיר.
בהיותו בן עשרים יצא בגולה יחד עם כל יהודי קורדובה מחמת המלך סוליימן אשר הרסה ויחרימה, וימצא מנוחתו בעיר מאלאגה ושם פתח לו חנות־מכלת, אשר ממנה מצא מחית ביתו. בקרבת החנות ההיא ישב המשנה למלך חאבוס הנקרא בשם אלקאסס אבן אלעריף. השכנות הזאת היתה נסבה להעלות את החנוני העני מעלה מעלה ותושיבהו על כסא משנה המלך, וזה הדבר: אחת השפחות אשר להמשנה צותה מאדונה, כי תודיעהו יום יום מכל המקרים אשר יקרו בעיר, ואחרי אשר לא היתה לאל ידה לכתוב צחות בשפת ערבית, בקשה את החנוני, רבי שמואל, אשר קנתה ממנו צרכי אוכל לבית המשנה, לכתוב בשמה את כתביה. כה עשתה יום יום והויזיר התפּלא מאד על צחות הלשון ויפי הכתב, ויבן כי מלאכת שפחתו נעשתה על ידי אחרים. ויהי בהודעו, כי מעשה ידי שמואל החנוני הוא, ויקראהו לארמונו, ואחרי דברו אתו על דבר עניני המדינה מצא בו איש גדל־דעה ורב־כשרון, וישימהו לאיש סודו, ומהיום ההוא הצליח המשנה בכל דרכיו ויעש חיל בעצת שמואל החכם.
ואבן אלעריף המשנה חלה ויאנש והמלך חאבוס בא לבקרו, ויאמר אליו: ״הנך נאסף אל אבותיך ומי יעמוד תחתיך לימיני בהליכות המדינה?״ ויען המשנה: ״לא אנכי, אדוני ומלכי, היה יועצך הנאמן, כי אם מזכירי שמואל היהודי החכם והחרוץ. קחהו, מלכי, אליך והוא יהיה לך לעינים בכל דרכיך, כי גדול האיש שמואל מאד ולחכמתו אין קצה״.
המלך מלא כרגע את עצת משנהו וישם את שמואל אבן־נגדילה למשנה לו במלכותו.
וישר שמואל העברי על העם הערבי בתבונה, במועצות ודעת, וממלכתו עלתה כפורחת, וימצא חן בעיני מלכו ועמו, ויהי טוב ומיטיב לכל, ולא פסע ברגל גאוה על ראשי העם כאשר פסעו עליהם שרי ערב, הגאוה היתה זרה לו, ויעמוד על משמרתו כשלשים שנה.
את גודל ענותו וטוב לבו נוכל להבין מהספּור אשר יסופּר מסופרי ערב בזמן ההוא: בקרבת היכל המלך היתה חנות מכלת ובשמים, והחנוני היה ערבי אדוק באמונתו, עינו היתה צרה בגדולת רבי שמואל העברי, ובכל עת אשר יצא המלך חאבוס נשען על יד שמואל משנהו בקרבת החנות ההיא יצא החנוני הנבער והקנאי ויקלל את המשנה קללות נמרצות. ויהי בשמוע המלך את קללותיו, התקצף ויצו על שמואל לענוש קשה את הערבי הנבזה ההוא, לחתוך את לשונו מפיו, לבל יוסיף עוד לקלל. אולם לב השר היהודי הרחמן לא נתנהו לענוש את הערבי במוסר נורא כזה, ויקראהו לביתו, וידבר אתו טובות ויתן לו תשורות, ומני אז הפך המקלל את הקללות לברכות.
ויהי היום והנה המלך ראה את הערבי עומד על יד חנותו ומברך את רבי שמואל בלשון צחה, וישתומם המלך ויאמר: ״אמנם כן, אדוני ומלכי, הקימותי את דבריך: וישאל את משנהו: ״הככה מלאת את פּקודתי?״ ויען השר הוצאתי מפיו את לשונו הרעה ואהפוך בפיו לשון dir=“rtl”>אחרת״.
והמשנה למלך הערבי היה גם שר התורה ונגיד העם ליהודי ספרד, ויקראוהו בשם ״רבי שמואל הנגיד״. ומה נהדר ונאדר היה המחזה לראות את המשנה למלך האדיר בא לבית אולפנא ויושב ומרביץ תורה באזני התלמידים המקשיבים לקולו!
בעטו אשר בו כתב את פּקודותיו לכל שרי ארצו, היה כותב תשובות בהלכה לכל השואלים אותו דת ודין. רבי שמואל היה הראש והראשון בכל חכמי ישראל אשר נתן נתיבה בים התלמוד על ידי ספרו ״מבוא התלמוד״, וכל דבריו נאמרו בעומק ההגיון והדעת עד להפליא. והגאון המאירי בהקדמתו לאבות אומר:
וכך היה באחרית ימי רב שמואל בן חפני הנגיד הלוי מקורדובה, וברח מצד גזרות למאלאגה, ומצד הפלגת מליצותיו נתגלגל הדבר ונעשה קרוב למלכות בגרנדה, וגם חבר ספר בכל התלמוד קראו הלכתא גברוותא והוא ראוי לסמוך עליו״
ספריו ״בן תהלים״, ״בן משלי״ ו״בן קהלת״ כלם מלאים רעיונות נשגבים ואמרי בינה כיד החזון והמליצה הטובה עליו.
באהבה רבה התרועע עם כל חכמי דורו. ברב האי גאון חזה כל יקר, ואת רבנו נסים תמך בימין צדקו, וכל נפוצות הגולה בספרד, באפריקה ואסיה כלם העריצוהו וינשאוהו למעלה ראש.
ועל כל אלה היה לאב ולפטרון לכל בעלי הכשרון, ויתמכם ויחזיקם עדי אשר הביאם למשאת נפשם.
ובראש כלם קרב הנגיד כמו נגיד את בחיר משוררי זמנו, את רבי שלמה בן גבירול.
וימת שמואל בהיותו בן ששים ושלש שנים וכל בני ישראל הספּידוהו ויתאבלו עליו אבל כבד מאד.
* * * * *
וכעץ כן פריו, כשמואל הנגיד, כן היה גם בנו יוסף הנגיד, אשר ירש את גדולת אביו וחכמתו גם יחד, וימלא את מקומו, ויהי משנה למלכו.
בהיותו בן שמונה עשרה השיאהו אביו אשה לא מבנות העשירים והאצילים, כי אם מעבר לים התיכוני הביא לו אביו את בת רבנו נסים מקירואן, אשר תמכהו תמיד, והעלמה היתה יפה, צנועה ומשכלת. וגם הוא, יוסף, היה יפה תואר, הודו כזית, ובכל זאת הסתפּק במועט ולא התמכר לחיי הוללות ככל רעיו בני נדיבי ערב. וכאביו כן גם הוא נחל שירי תהלה ממשוררי הערבים, אשר שרו לכבודו:
״ברכו את פניו, כי בפניו תראו חיים, שלום ותקוה, ומימיו לא שב איש ריקם מלפניו ״
אולם בשני דברים לא הלך בדרכי אביו, במנותו שרים ופקידים מאחיו היהודים, ובבנותו ארמון גדול למעונו. שני אלה עוררו קנאת רעיו הערבים ויסיתו עליו את ההמון ויתנפּלו על ביתו ביום השבת, לפני שמונה מאות וארבעים שנה, בירח טבת, ויוציאוהו ממרתף הפּחמים, אשר התחבא שם, ויתלוהו על שער העיר בהיותו בן שלשים וחמש שנים. אתו יחד הורידו לטבח יותר מאלף וחמש מאות משפּחות. היום הזה היה יום אבל לכל בני ישראל שנים רבות.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.