רקע
צבי הירש מסליאנסקי
ריב האיתנים

בטרם כבתה עוד אש המחלוקת בין הקהלות והרבנים על־אדות רבי משה חיים לוצאטו והנה ריב נורא התפּרץ בין האיתנים גדולי הדור ההוא. הנרדף היה התלמודי הגדול אהוב העם רבי יהונתן אייבשיץ, וראש רודפיו היה רבי יעקב עמדין בן בעל “חכם צבי”.

הגאון רבי יהונתן מפּרג נולד בקראקו בשנת ת"נ. אביו הרב רבי נתן ישב על כסא הרבנות בעיר אייבשיץ. בימי ילדותו ניתיתם מאביו. ובעודנו נער התנכר בכשרונותיו הנפלאים, בהשגתו המהירה, בכח זכרונו האדיר ובשקידתו העצומה שחה בים התלמוד וישגשג ויגדל על כל רעיו, ושמו הלך בכל תפוצות ישראל לא רק בתור גאון תלמודי, כי אם גם בתור חכם ומטיף נפלא, יודע חכמות שונות ומקובל גדול.

בהיותו בן עשרים ואחת (תע"א) כבר הפיץ את תורתו ברבים בעיר פּרג ובני־הנעורים למאות ולאלפים “בני־ישיבה” יצקו מים על ידו וישאפו לאמרותיו. כאח וכרע התהלך עם תלמידיו ועל כן אהבוהו מאד. הוא לקח את לבם שבי בשיחותיו הנעימות ומשנה לשנה נתרבו בני ישיבתו ויעלו לאלפים היוצאים והבאים בישיבתו.

ויהי בפרוץ המלחמה בין פרידריך הגדול מלך פּרוסיה ובין המלכה תיריזה הקתולית הקנאית קסרית אוסטריה, והצרפתים בעלי ברית פרידריך הבקיעו אליהם את פּראג, התודע רבי יהונתן אל שר צבא הצרפתים וימצא חן בעיניו וישלחהו בשלום אל העיר מיץ הצרפתית אשר נמנה שם לרב אחרי צאת משם רבי יעקב יהושע פאלק, בעל “פּני יהושע”.

בצאת הצרפתים מאוסטריה, שמה הממשלה בקרת על הנהגת רבי יהונתן ותאשימהו כבוגד בממלכה, ותשם משמר על כל קנינו והונו, ויגבר הקצף על כל היהודים, והמלכה אבירת הלב הוציאה פּקודה פתאומית (תק"ד) לגרש את כל היהודים מארצות ביהם ומהרין במשך ימים מספר ויהודי פּראג, עשרים ואחד אלף נפש, היו אנוסים לעזוב בימי החרף את מעונותיהם. ועל ערי השדה צותה הממשלה לבלי תת ליהודים גם לנוח מדרכם.

רבי יהונתן חש והרגיש בנפשו, כי הוא היה הגורם באסון אחיו, לכן הרבה להשתדל בעבורם, קרא לנדבות במיץ וידרוש מכל עשירי היהודים בצרפת, כי יזילו כסף מכיסם לטובת המגורשים, ויקרא גם ליהודי רומה, כי יחלו את פני האפּיפיור להעביר את רוע הגזרה. גם כהני הנוצרי המליצו טוב על היהודים וצירי ממשלות הולנדיה ובריטניה הפּילו תחנתם לפני הקסרית, ותאות לתת ארוכה לעשר שנים בתנאים קשים ונוראים.

מני אז הוטל החוק האיום על יהודי אוסטריה, כי רק מספֹר קצוב מהם יוכלו לשאת נשים, לפי מספר המתים מכל משפֹחה, בכל שנה, למען לא ירבה מספרם בארץ. ויארך החוק האכזרי הזה יותר ממאה שנה עד שנת תר“ו, ובעד ה”חסד" הזה הביאו היהודים לאוצר המלוכה מאתים אלף זהובים. והרב רבי יהונתן נרשם בתור בוגד ולא יכול להציג כף רגלו על אדמת אוסטריה.

במיץ העיר הצרפתית לא מצא הגאון כר נרחב לעבודתו בהפצת תורתו, כאשר הסכין בפראג, כי התלמידים מפּולניה ומאשכנז לא באו שמה, ויבקש לו קהלה לפי כבודו וימצאה, כי נמנה לרב בשלש הקהלות אלטונה, המבורג וונדסבק, הנודעות בשם “קהלות אה”ו", ושם נתן לו הזכות לשפוט את דיני בני ישראל על פי התלמוד.

בשנת ת"ק בא רבי יהונתן לעיר אלטונא, אשר בה ישב הרב רבי יעקב עמדין, בן הגאון “חכם צבי” הנודע במלחמתו עם השבתאיים.

רבי יעקב עמדין (יעב"ץ) נולד בשנת תנ“ו. בתכונתו והלך רוחו נדמה לאביו, כי כמוהו גם הוא שם לו למטרה לבער את הקוצים מכרם ישראל וילחם בחרף נפש עם יריביו ומתקוממיו. שונה היתה תכונת יעב”ץ מתכונת אייבשיץ, כי תחת אשר השני היה איש רעים, בעל לב שמח ופנים מאירים ומסבירים לכל אדם, וכבקסם משך אליו את לבות כל רואיו, היה הראשון איש קשה, קפּדן ואינו נוח לבריות, פּניו זעפו תמיד ורוחו סערה, ויהי אמיץ בדעתו ולא חת מפּני כל.

בבוא רבי יהונתן לאלטונה חלק כבוד רב לר“י עמדין, ובעלותו הבמה לדרוש נטל רשות מהרב רי”ע גם שלא בפניו, ויזכיר את שמו ברוב כבוד והדר. אולם רי“ע לא האיר פניו אליו, כמו לבו נבא לו, כי מלחמה נוראה תהיה ביניהם, והמלחמה לא אחרה לבא: בעיר המשולשת הזאת היתה אז שעת פּורעניות, כי במשך שנה אחת מתו שמה שמנה עשרה נשים בשעת לדתן, וכל אשה הרה במלאת ימיה ללדת היתה צפויה למות, ויגדל הפחד בעיר. בימים ההם האמינו היהודים ברבניהם, כמו הנוצרים בכהניהם, כי עושים הם נפלאות גדולות וכחם רב לאמר למלאך המשחית: “הרף!” ומה גם רבי יהונתן, אשר זה כבר נודע למקובל קדוש ומפליא לעשות בקמעותיו וברכותיו, ובכן היה אנוס לתת קמעות לדורשיהם ממנו. עברו ימים מעטים, והנה שמועה נוראה באה מפרנקפורט לאלטונה, כי הקמעות נפתחו שמה ונמצאו בהם רמזים על שם שבתי צבי על פי סדר חלופי אותיות א”ת ב"ש.

הקמעות הובאו לידי ר“י עמדין ואש קנאת ה' התלקחה בו. בראשונה פחד מאד לצאת במלחמה גלויה נגד הגאון היחיד בדורו, אשר מספר תלמידיו הכרוכים אחריו נמנה לעשרים אלף איש. אך באחרונה לא הבליג על רוח קנאתו ויעל על הבמה בבית־תפלתו הקטן שהיה לו בביתו, ביום ה‘, ט’ שבט תקי”א, ויכריז את הדברים האלה:

"שמעו נא רבותי! כתוב והייתם נקיים מה' ומישראל, הנה

נא ידוע דבר הקמיע, כי נשאלתי עליו מיחידים ומהקהלה

להגיד להם דעתי, ואני בתום לבבי השיבותי לשואלי דבר,

כי בודאי היא כתובה על דרך מינות ש“צ שר”י, ועל דבר

זה קמו עלי ריקים ופוחזים להרגני בכן אני מחויב לנקות

עצמי בפומבי מחשד שנאת חנם אין לי עסק עם האב"ד

מהרי"א, לא איש ריב אנכי עמו, רק עם בעל הקמיע, לכן

אני אומר ומקיים ומאשר הדבר, שהקמיע ההוא שהראוני

ושאלוני עליה מין גמור הוא מי שכתבה ונתנה לתרופה.

אני מחליט את הסופר לאפיקורס, יהיה מי שיהיה, אבל לא

אוכל לאמר שרי"א הוא האיש שכתבה, אך מאחר שיצא הקול

כי מידו באה ותחת ידו המכשלה, בכן הוא מחויב לנקות

עצמו להודיע לרבים צדקתו ולהציל עצמו וזולתו מחשד נקי

הנם, כי מידי הרהור לא יצאנו"

הכרוז הזה העלה עליו חרון אף כל פרנסי העיר, ויגזרו על כל בני הקהלה לבל יוסיפו עוד להתפּלל בבית־התפלה של ר"י עמדין והעובר יהיה מוחרם ובית־התפלה יסגר.

אולם לא איש אמיץ לב כרבי יעקב עמדין יכנע, ועוד ביום ההוא כתב מכתבים לגיסו רבי אריה ליב העשיל הרב באמשטרדם, לרבי שמואל הילמן הרב במיץ, ולרבי יעקב יהושע פאלק בעל “פני יהושע”, הרב בפרנקפורט דמיין, בדעתו כי הרבנים האלה שונאים את מהרי"א.

ורבי יהונתן לא החשה גם הוא, כי ביום כ“ו שבט תקי”א הקהיל את כל בני עדת העיר המשולשת לבית־הכנסת הגדול באלטונה וידרוש לפניהם, ובתוך דרשתו נשבע בקול מול ארון הקדש שבועה חמורה כדברים האלה:

"הנני מעיד בי ה' הבוחן לבבות וכל פמליא של מעלה, כי

מנוקה אני מעון הזה ואין בי אפילו שמץ בשמצה מכת

הש“צ ימ”ש, ובזה אני מקבל עלי בפניכם וה' עד ובלי ערמה

ובחרם גמור בכל אסורים וקללות וחרמות שבתורה, כי חס

ושלום ללכת אחרי צבי שבור ולהיות נדוד אחרי כת ואמונה

הכוזבת הזאת, ואם יש בי שמץ מינות ח"ו לילך אחרי דעת

ואמונה הכוזבת של הרשעים הולכי תהו כת ש“צ ימ”ש ירד

אש ולהבה גפרית משמים לכלות אותי, והריני מחרים כל

רשעי הכת הזאת ומי שכתב הקמיע הקטנה כנודע, אשר כתבו

שם והעלו על שמי שאני כתבתי, וגם על הכותב יהיה מי

שיהיה, או אני או אחר, בכל חרמות וארורים שבתורה.

והריני מחרים גם כן כל פה דובר נבלה לפגום בכבודי שהוא

כבוד התורה, ואם כבודי מחול, כבוד התורה ולומדיה וכבוד

אבותי מי ימחול?"

פרנסי הקהלה התעוררו עוד יותר לקנא קנאת כבוד רבם המחולל, ויכבידו את אכפם על ר"י עמדין עד אשר יצא מאלטונה אמשטרדמה.

אש המחלוקת אחזה את כל העם ויחלק לשתי מפלגות “אייבשטיצים” ו“עמדינים” ויגדל הריב עד שפך דם.

בין כה וכה הובאו עוד קמעות אחדים שנתן רבי יהונתן אייבשיץ במיץ והוא בעצמו הכירם שבאו מידו, ובהם נמצא רמזים עוד יותר ברורים, כי כותבם מאמין בש"צ. אז נועדו שלשת הרבנים, רבי יעקב יהושע פאלק, רבי אריה ליב העשיל מאמשטרדם והרב הילמן ממיץ, ויחרצו את משפּטם לאמר:

האיש שכתב הקמיעות הוא מוחרם ומנודה ונבדל מקהל

ישראל, על כל יהודי כשר החובה לרדפהו, ועל כיוצא בו

נאמר מורידין ולא מעלין גם העומדים לימינו הם מוחרמים

ומנודים"

ככה היו כמעט כל בני ישראל מוחרמים – האייבשיצים מהעמדינים והשניים מהראשונים.

הממשלה הדנית התערבה בהריב הזה ואחרי בקרה את הקמעות על ידי המומר קרל אנטון, אשר היה לפנים אחד מתלמידי אייבשיץ, הוציאה דבר מלכות להזהיר את היהודים לבל יוסיפו לחרחר ריב, ורבי יהונתן אייבשיץ נבחר שנית לרב באלטונה, ותכון רבונותו עוד ביתר שאת.

אולם נצחונו זה לא ארך, כי אויביו הרבים, ובראשם רבי יעקב יהושע, בעל “פּני יהושע”, כתבו לקהלת אלטונה, כי רבם הוא מוחרם ומנודה. אז התלקחה המחלוקת עוד יותר, ויתאזר רבי יהונתן ויחבר את ספרו “לוחות העדות” (בשנת תקט"ו) אשר בו הראה את חכמתו והגיונו הגדול, ויוכיח לדעת, כי הקמעות החשודים נקיים הם מדעות שבתאיות ורק אויביו הכניסו בהם כונות זרות ויזיפום, ויפנה אל הגאון הצעיר והגדול בדורו רבי אליהו מווילנה, והוא השיבהו כדברים האלה:

הגיעוני מכתב עם פירושים אמתים, אשר יסודתם בהררי

קדש, ספר תורה בעוה"ד שרוי בצער, והוא הודיע צערו

לרבים ומי יתן לי אבר כיונה אעופה ואשכנה לעשות שלום,

שישתקע אש התבערה, אש זרה ממחלקת, אשר לא כדת

ד“ש תמיד הצעיר אליהו במהור”ד שלמה זלמן פה ק"ק ווילנא

יצ“ו יום ה' ח' ניסן תקט”ו"

המחלוקת הזאת ארכה שש שנים ותשם את כל העם לים נגרש; אך אין רע בלי טוב, כי הועילה הרבה לגרש את העננים ערפּלי ההזיות משמי ישראל, ותשם קץ להבלי הלחשים והקמעות, אולם גם כבוד התורה חולל לעיני כל העמים. גם הגאון רבי יחזקאל לנדא, בעל “נודע ביהודה”, כתב מכתב להקסרית מריה תיריזה נגד ר"י אייבשיץ.

הגאון רבי יהונתן אייבשיץ מת בשנת תקכ“ד, ורבי יעקב עמדין – בשנת תקל”ו.


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!