חכמת בן־מנחם היהודי האשכנזי רכשה לו אוהבים רבים גם בצרפת ובאהבתם אליו השתדלו בעד עמו לשחררו ולזכותו במשפּטים טובים.
בראש כל אוהביו הצרפתים היה הגרף מיראבו, אשר כתב ספר על־אדות בן־מנחם ולא שכח חנות גם את עמו וידבר משפּטים את שונאי ישראל. ועל ידו החזיק הכהן הנאור גריגואר, וידרשו טוב גם ליהודים אשר בצרפת.
עוד לפני המהפכה בצרפת, אשר החלה בשנת תקמ״ט, החל לודויג הששה עשר לשום לבו ליהודים, ובבוא צירי היהודים מאלזס, ובראשם רב נפתלי איש אדלסהיים (סרף בר) מליצם, לפני המלך להתאונן על גורלם, הטה חסדו להם ויסר מיהודי אלזס את כל שארית חקי גרמניה, אשר נשארו באלזס ולותר, ארצות אשכנז לפנים, ויעבר את מכס־הגלגלת מהם וירשם לשבת בכל רחבי הממלכה. אך שווי־זכיות טרם נתן להם.
המהפכה באה ונהיתה. הצרפתים המיתו את מלכם, הפכו משורש את כל הסדרים הישנים וישביתו את הדת הנוצרית וכהניה גם יחד, וירדפו בחמת אפּם את כל שומרי הדת ובעלי האמונה, ואך את שם השכל והתבונה העריצו והקדישו. אז סבלו גם היהודים היראים מרודפי המאמינים. הרב רבי דוד סינצהיים מוירצבורג, אשר גר בשטרסבורג ונחשב לראש התלמודיים בדור ההוא, נמלט על נפשו, אחרי אשר העידו בו, כי שמר את השבת והמועדים.
אחדים מן היהודים אשר גרו באלזס נאשמו על אשר אפו מצות לחג הפסח. אולם הם התנצלו בטוב טעם ודעת, באמרם כי לא חג דתי הוא להם, כי אם חג החרות, והמצות הן זכרון החופש והדרור אשר נחלו אבותיהם בצאתם מארץ מצרים. האמתלה הזאת מצאה חן בעיני ראשי המהפכה ולא נגעו בהם לרעה.
אז נתנה הממשלה את משפּט היהודים לפני הקהל לענות בו, וצוררי ישראל נמצאו גם בין ראשי העם בעלי החרות. אולם מליצי ישראל ואוהביו לא החשו, ובכל מאמצי כחותיהם נלחמו בעד חרותם, ובראשם הגרף מיראבו, הכהן גריגואר והיהודי שלמה זלקינד הורויץ מעיר הקטנה זמלין, פּלך קובנה, תלמידו של הגאון רבי אריה ליב מוולוזין, בעל “שאגת אריה”, אשר לוה את רבו בצאתו מרוסיה לשבת על כסא הרבנות בעיר מיץ הצרפתית. משם בא פּריזה. ביום עסק במסחר בגדים ישנים, ובלילה למד דעת שפות שונות, עדי אשר נודע שמו בין החכמים, והממשלה מנתהו לפקיד ולסוכן בספריה הגדולה. הורויץ היה איש חפשי קיצוני, אולם את עמו לא עזב וילחם בעד חרותו וזכיותיו בפיו ובעטו בחרף נפש.
מה יקרו ונשגבו דברי הגרף מיראבו באזני ראשי ממשלת העם הצרפתי:
“אויבי ישראל מתחלקים בטענותיהם: אלה דואגים פן יעלו היהודים בכשרונותיהם על הנוצרים ויסיגו גבולם, ואלה חורצים משפּט כי היהודים נבערי דעת הם ולעולם לא יגיעו למעלת הנוצרים האזרחים והלא דבריהם סותרים זה את זה! יתאחדו נא אויביהם, ואז אולי נתן לדבריהם אוזן קשבת. צרפתים! החופש הדתי קדוש יהיה בעיניכם ושם אי־סבלנות לא יזכר ולא יפקר בתוכנו, גם סבלנות לא אבקש, כי בה טמונה רוח עבדות המשפּלת כבוד האדם אנכי אך חופש אבקש חרות גמורה השוה לכל תנו חופש וחרות לעם אובד ונדח, התועה בכל מרחבי התבל בלי מבטח ומפלט, העם אשר כלם ישפּילוהו וידכאוהו הסירו מקרבכם את גאון הלבב וגאות הרוח פרי האצילות אויבת העם! אל תשלחו את בני יעקב בעלות השחר בטרם תברכוהו בזכיות ובמשפּטים צדיקים ויהיו כמוכם”
גם הכהן גריגואר נשא משא באזני נבחרי העם כדברים האלה:
"זה אלף ושמונה מאות שנה היה העם מיהודי מרמס לרגליכם. אמנם חרה בהם אף ה', אבל האם נתן לכם המשפט להיות כלי זעמו? אבותיכם כלו חמתם בעדר האומלל, וישפכו דמי ישראל כמים הבאמת תחשכו, כי די לכם בהשאירכם אותם בחיים? הן עומדים אנחנו על סף המאה השמונה עשרה, הבה, נקדם את פני המאה החדשה באותות אהבה, שלום ואחוה, היהודים גם הם בני המשפּחה הגדולה, משפּחת האדם! תחזק נא אגודתכם עם אחיכם אלה, כי עצמכם ובשרכם המה פּתחו שערים ויבא גוי אומלל ומצא לו מקום להניח את ראשו ולמחות דמעתו מעל פניו! ואני כהן נוצרי, הנני לצאת ראשונה ולחבק בזרועותי את היהודי אשר אפגוש באהבה כרע באת לי!
הצדק גבר על הרשעה, ובשנת תקנ״א בטלה הכנסיה הלאומית את כל החקים המעיקים ליהודים ותקרא דרור בארץ צרפת ותשם חקה אחת לכל יושביה. ורבי יצחק בר מלותר, ראש צירי היהודים להכנסיה הלאומית, הוציא קול קורא לאחיו ויעוררם לאהוב את ארץ מכורתם ובלתי שכח את עמם, ואלה דבריו:
"אזרחי צרפת ובני ישראל אנחנו, קומו נא ונשא ידינו קדש ונשבעה לחיות שני אלה יחד: צרפתים, בעמדנו בנפשותינו להגן על ארץ מולדתנו היקרה, ובני ישראל, בשמרנו את תורת אלהינו על שני אלה אנחנו נשבעים בשם אלהי ישראל! "
בעלות נפּוליאון בונאפּרט על כסא מלכותו, אחרי הרגיזו את כל ממלכות אירופּה, לחם בתוגרמה, ובצורו על העיר עכו קרא לבני ישראל לבא אל תחת דגלו ובשכרם ישיב להם את ארץ אבותיהם. שביב תקוה התגנב אז בלבות בני העם המפוזר והמפורד, ויהי מלך צרפת בעיניהם כמלך כורש בשעתו, ויכונו לקראת הגאולה. אך תקותם זאת נשארה מעל בהשבר גאון הגבור הכביר הזה.
צוררי ישראל, אשר לא ינומו לעולם, הלשינו על בני ישראל, כי מנצלים הם את עם הארץ בנשך, ויטו את לב הקיסר האדיר לשלול מאת היהודים את זכיותיהם, אשר נתנה להם הממשלה הלאומית. ויקרא הקיסר את ראשי היהודים וחכמיהם וישם לפניהם את שאלותיו, למען ידע ויבן מתשובותיהם אם יוכלו להיות אחים להצרפתים ובנים נאמנים לארץ מולדתם. מאה ואחד עשר איש היו הקרואים מכל ארצות ממשלתו, וישכילו בחכמתם להשיב דברים נכוחים מבלי נגוע לרעה בדת ישראל, ויפיקו ממנו רצון, ויבחר מהם שבעים איש, כמספר הסנהדרין מלפנים בשבתם בארצם הקדושה, ויצו כי ראשי הסנהדרין ישימו דברי התשובות ההן לחק, אשר היהודים בכל מקומות מושבותיהם יקימו ויקבלו עליהם ועל דורותיהם אחריהם לחק עולם.
ובכן זכתה כנסת ישראל לראות את סנהדריה יושבים בפּאריז, בשנת תקס״ו. רבי דוד סינצהיים היה הנשיא, רבי אברהם סנרי אב בית דין ורבי אברהם די קולונא מאיטליה החכם.
הרב יצחק בר נשא מדברותיו באזני הסנהדרין לאמר:
“יותר משבע עשרה מאות בשנים הנה עברו מאז גבר האויב על עם ישראל, ויבעלוהו לגיונות, ויהי עבד לרבים, ובכל צרותיו ומצוקותיו אשר מצאוּהו נשאר נאמן לאמונתו ודתו, והנהו עומד עד היום כצור מעוז וכסלע איתן לאות ולמופת לעמים רבים הבה, אדוני היקרים! היום הזה יום אורה ושמחה לנו בני ישראל, אשר בו זכינו לראות את גאון לאומנו מימים מקדם, ועד הסנהדרין, מחוקקי ישראל, אשר בוטל בהריסת בית קדשנו ובחורבן ארצנו, הועד הזה שב לקדמותו בחסדי מלכנו כימי עולם לתת לנו חקי צדק לרוח המקום והזמן, אשר בו אנו חיים אחינו בני ישראל! התפּלאו והשתוממו על מסתרי מעללי יה, כי את אשר לא סופּר לאבותינו ראינו, ואשר לא קוו לשמוע הקשיבה אזננו הן רבות חליפות ותמורות אין קצה ראינו מאז גלינו מעל אדמתנו. עמים רבים וגדולים היו כלא היו, אלה באלה התבוללו ולא נודעו עקבותם. לא כן חלק יעקב, כי נשארנו לעם אחר — עתה, בצל מלכנו מושיענו, אשר לו עמים יקראו ואל זרועו ייחלון, בצל הגבור הכביר הזה נמצא חסות ובא תבא תשועתנו ולא תאחר”
אולם על מפעלות הסנהדרין בצרפת יאות המשל הידוע "ההר התחולל ויולד עכבר! " כי לא חדשו ולא תקנו החברים מאומה, ויהיו רק לכלי חפץ בידי שרי הממשלה, ויעמדו על משמרתם רק כשוטרים נאמנים למלאות חפץ רבי המלוכה, ואחרית הסנהדריה היתה הקונסיסטוריה, הוא הועד העליון המפקח על הרבנים רועי הקהלות. המוסד הזה נשאר בתקפו עד דורנו זה, עד אשר הממשלה הצרפתית הבדילה את האמונה מממשלת האזרחים, ותהי אחרית הקונסיסטוריה כאחרית הכהונה הקתולית.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.