שתי הארצות הקטנות, מולדובה וולכיה, אשר בדרום אירופּה, התאחדו בדור האחרון ותהיינה לארץ אחת בשם רומיניה.
הארץ הזאת היתה לפנים, בימי ממשלת רומה, ארץ מקלט, ארץ גזרה, המועדה לכל המרצחים והשודדים, אשר שלחתם שמה הממשלה להתם פּשעם ולכפּר עונם. צאצאי האסירים ההם התבוללו עם בנות הצוענים הנודדים בערבות הארץ ההיא, ומהם יצאו הרומינים המרעישים את העולם בימינו ברשעתם ובשנאתם ליהודים.
בני ישראל ישבו בארץ רומיניה בימי ממשלת רומה, עוד בטרם הגלו האזרחים אצילי רומיניה שמה.
לאט לאט נוספו על היהודים התושבים מאחיהם מכל הארצות אשר סביבותיהם, מתוגרמה, פּולניה והונגריה. כי המסחר היה נפרץ מאד בין הארצות האלה, ויהודים היו לרוח החיה באופני המרכלת. גזרת תרומת הצבא מאת יהודי רוסיה גם היא הביאה נמלטים רבים משם לרומיניה בימי ניקולי הראשון.
ראשי אגודות הנזירים ברומיניה ואדוני הארץ, בחפצם להושיב את הארץ הנשמה וערבותיה, קראו ליהודים מקרוב ומרחוק לאלפים ולרבבות, ויפקידום על בתי־משקיהם ועל אחוזותיהם וכפריהם, ויתנו להם חוקים טובים. והיהודים, אחרי אשר הציבו להם יד בחיים, הביאו אליהם את בני ביתם, קרוביהם מיודעיהם מארץ מולדתם. גם המלחמות בין רוסיה ותוגרמה הביאו לרומיניה יהודים רבים משתי הארצות הגדולות האלה.
החסידות גם היא בראשית הוסדה שלחה שרשיה בארץ החדשה הזאת, ותתכונן בקהלות רבות, ולרגליה נהרו המונים ממעריציה ומחזיקיה. האצילים ושרי המלוכה שחרו את פני “היהודים הטובים” וקדושיהם, ויתנו להם לאיש ועדתו לשבת בתוכם ויעשו להם הנחות רבות.
במנוחות שאננות ובמשכנות מבטחים ישבו היהודים ברומיניה כל עוד אשר סרה אל משמעת שולטן תוגרמה, וחכירת בתי־היין וכל מחיה בכפרים בידם היו מאת האצילים, אשר גוננו עליהם. ואם גם הוציאו המושלים לפעמים חוק אכזרי לגרש את היהודים מן האחוזות והכפרים, אז היו האצילים למגן להם ולא נתנו לנגוע בהם לרעה, כי אהבום בגלל כשרונם ויושר דרכם. והיהודים השתדלו להסב אליהם את כל בתי־האורחים והמלונות אשר בדרכים, למען אשר לא יאכלו אחיהם הבאים אל הארץ לסחרה את לחמם טמא בבתי הגוים, ובתי־המלון לא הביאו אז למחזיקיהם שכר רב, כי אם עמל וצרה, בהיותם צפוים אל מחנות השודדים והמרצחים אשר פרשו רשתם על כל הדרכים והמסלות. גם בתוך הערים הכינו בתי־אורחים כחקות ישראל מאז להכניס את אורחיהם בכל עיר ועדה במאור פנים.
הרומינים, אשר כל משאת נפשם אך לשאת משרה ופקודה בממלכה, עזבו את המסחר וכל חרושת המעשה ליהודים, אשר בחכמתם וכשרון מעשיהם כוננו בתי־עבודה, ואנשי המלאכה היו לאגודות המתנהלות על פי חוקים טובים המגוננים על המלאכה ועובדיה. עשירי העם כוננו בתי־מסחר ובתי־אוצר לסחר כסף, אך בנשך לא שלחו ידם, כי מצאו מחיתם ברחבה, ורבים מהם חיו בטוב ובעושר.
אולם לא לעולם חוסן, כי באחרית המאה השמונה עשרה רבו הנודדים מגליציה ורוסיה, אז עברו הימים הטובים ויגדל המחסור במולדבה, אך בוולכיה עדין לא ידעו רע, כי שטף הנודדים טרם הגיע אליה.
בשנת תר״ח, שנת המהפכה לרוב ממשלות אירופּה, התעוררו גם הרומינים משנתם לפרוק את עול מלכות תוגרמה מעל צוארם. היהודים היו בין הראשונים להתיצב במערכה וללחום את מלחמת הדרור, וילחמו בחרף נפש. תופשי הממשלה החדשה הבטיחו לתת להם זכיות ומשפּטי אזרח. סוף דבר היה, כי הדרור בא לארץ רומיניה, אבל תקות אחינו נכזבה עד היום.
הממשלה החדשה, תחת המלך קרל פון הוהנצולרן, אשר עלה על כסא מלכותו בשנת תרכ״ו, חדשה גזרותיה על היהודים. מן הכפרים, אשר בהם היה מקור מחיתם, גרשתם, את המסחר סגרה מפניהם, בבתי־הספר לא קבלה ילדיהם לחנכם. ההמון השתובב ויתנפּל על בני ישראל כחיות1 יער וירדפו אחריהם עד חופּי הדונאי ויטביעום במי הנהר. לשוא צעקו היהודים מעצמת מכאוביהם לכל ממשלות אירופּה, כי אין קול ואין עונה, אין חומל ואין מרחם על יהודה השדודה!
בשנת תרל״ח, אחרי מלחמת רוסיה ותוגרמה, בהתאסף ראשי הממשלות בברלין והשר בנימין ביקונספילד בראשם, זכרו לטובה את יהודי רומיניה ויכתבו בספר הברית לחובה על ממשלת רומיניה לתת משפּטי אזרח ליהודיה. אך ממשלת הזדון לא מלאה חובה עד היום וחמת ההמון נתכת עליהם בכל עת. רבים מהם עזבו את הארץ הארורה מבלי שוב עוד אליה. בין היוצאים נמצאו אנשים גדולים וחכמים כהפּרופיסור שלמה זלמן שכטר ע״ה, ראש בית מדרש לרבנים באמריקה, והרב גסטר בלונדון.
מספר היהודים בעמק הבכא הזה לא הגיע עדין לשלש מאות אלף, ורק למאות אחדות מהם נתנה זכות אזרח, וכל המון בית ישראל נחשבו לזרים ונרמסים תחת רגלי המולדבנים הפּראים בלי חמלה.
אחי ואחיותי השומעים! הננו יושבים כעת בערב הזה באולם גדול ומתענינים בתולדות אחינו ברומיניה, ובאותה שעה מתגוללים שם אלפי אחינו ואחיותינו עם צאצאיהם הקטנים בדרכים, נסים ונמלטים מחמת רודפיהם ומתמוגגים ברעב ובקור, עדי אשר ממשלת אוסטריה, העוינת גם היא את היהודים על פי דרכה, נכמרו הפעם רחמיה ותצו על שומרי הגבול לבל יניאו את הנמלטים מבא בארצה, ואת האזרחים בקשה, כי יקדמום בלחם ובמים.
שבו עליך ימי־הבינים, ישראל סבא! הוי, עד אנה? עד מתי ?.2
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.