(בישיבת הועד הפועל של ההסתדרות 23־24.2.44

השאלה הראשונה אינה מי יסע וכמה יסעו – אלא במה יסעו. אני מניח כדבר מובן מאליו – בשבילי בכל אופן זהו מובן מאליו, שנוסעת ההסתדרות. לא מפלגה ולא ברית של מפלגות. אני משתייך לאסכולה הישנה בהסתדרות המאמינה שההסתדרות אינה צירוף של גופים, סיעות ומפלגות, אלא הסתדרות המעמד העובד, גוף אחיד, מסגרת כללית של צבור הפועלים. אם כי לא כל הפועלים נמצאים בתוך ההסתדרות, הרי כל זמן שההסתדרות פתוחה לפניהם ומוכנה לקבל כולם מבלי לבדוק בדעותיהם, יש לה זכות לדבר בשם כלל הפועלים, בשם כולם. וההסתדרות היא יחידה שלמה ואורגאנית, וכיחידה היא מופיעה בפני תנועת הפועלים הבינלאומית.

על יסוד הנחה זו יש לקבוע תחילה במה הולכת ההסתדרות לקונגרס הפועלים העולמי, כלומר מה הן ההוראות שההסתדרות נותנת לשליחיה המהוים בקונגרס משלחת אחת ואחידה ומייצגים את רצונה הקולקטיבי של ההסתדרות.

לדעתי יש לתת למשלחת שלוש הוראות:

הוראה ראשונה היא בדבר שלשמו מתכנס הקונגרס: להקים אחדות פועלים בעולם. ייתכן שהפעם יתוקן מעוות גדול שנעשה בסוף מלחמת העולם הקודמת, ובמקום פילוג תנועת הפועלים בעולם תתחיל עכשיו תקופה של איחודה. אמנם משקלם וכוחם של פועלי ארץ־ישראל לא יהיה גדול ובודאי לא מכריע בענין זה לא בידינו לקבוע כיוון תנועת הפועלים בעולם. אולם הקמת אחדות פועלים עולמית חשובה בשבילנו ודרושה לנו לעצמנו.

עד עכשיו, מאז המלחמה הקודמת, יכולנו לשמש דוגמה (לצערי לא השתמשו רבים בדוגמתנו) למאמץ ממושך ולא בלתי מוצלח לאחד את תנועת הפועלים בארצנו; מאמץ זה, שנתקל בקשיים מיוחדים הטבועים בהתהוותו ובהוויתו של מעמד הפועלים בארץ, נעשה דווקא בתקופה של התפלגות תנועת הפועלים בעולם. עכשיו – חוששני – מתהפך הגלגל. ציבור הפועלים בארץ זקוק לצערי הרב לסיעתא חיצונית למען השמר מסכנת התפוררות, שסימניה הולכים ומתרבים בתוכנו. ולנו בעצמנו יש צורך עכשיו בהקמת אחדות־פועלים בעולם. כללית ומקפת.

בענין זה יש ויכוח בארצות הגדולות. בקרב חלק של פועלי אמריקה שוללים את האחדות הזאת מתוך טענה, שהתנועה המקצועית ברוסיה הסובייטית אינה חפשית, אלא כפופה וכפותה לממשלה. מבלי להכנס בבירור הנימוק, עלינו להתנגד למסקנה. על ההסתדרות שלנו לחייב את אחדות הפועלים בעולם, על כל הארצות בלי יוצא מן הכלל, וביחוד בלי יוצא מן הכלל הרוסי. גם אם האגודות המקצועיות ברוסיה כפותות לממשלה יש ערך מיוחד – והכפיפות לממשלה מגדילה את הערך – לשיתוף פועלי רוסיה באחדות הפועלים העולמית, כי שתוף פועלי רוסיה בתנאים אלה פירושה שיתופה של המדינה הרוסית. עלינו לקבל ברצון את הכיוון החדש של הקומוניזם הרוסי לשתף פעולה עם ארצות המערב ואת תנועת הפועלים כמו שהיא. אילו הבינו הקומוניסטים ברוסיה בסוף המלחמה הקודמת לשתף פעולה את תנועת הפועלים בעולם – בלי נסיונות של פילוג והשתלטות. אלא עם כל תנועה באשר היא, בהתאם לתנאי כל ארץ וארץ וצרכיה ומגמותיה. היה אולי כל מהלך ההיסטוריה בעולם שונה והיינו אולי נפטרים משואת הנאציזם ומלחמת העולם השניה.

דעתה של הסתדרותנו בקונגרס לא תהא מכרעת ורבת־משקל. בקונגרס זה ועוד זמן מה אחרי המלחמה, יקבע הכל על־ידי שלושת הלווייתנים הגדולים – אנגליה, רוסיה, אמריקא. ומשקל הפועלים יהיה כמשקל ממלכותיהם. אחרי המלמה בלי ספק יקומו מדינות רבות לתחיה, וגם הן יתפסו מקומן הראוי, אם כי בשורה השניה והשלישית, ויהיו גם מדינות קטנות, ולא תמיד יקבעו הדברים אך ורק על ידי שלושת הענקים בלבד. לפי שעה הם המכריעים. – אולם יש מאחורי עמדתנו משקל מוסרי ידוע. בתביעת האחדות נביא לא רק משאלה לעתיד – אלא גם נסיון רב תוצאות ופורה של העבר.

ברם עניננו בקונגרס זה אינו מסתיים בשאלת האחדות. אני מודה שאני מתענין בקונגרס זה בשורה הראשונה כיהודי. בועידה זו ייוצגו לא מעמדות אלא עמים. פועלי רוסיה וודאי יופיעו כרוסיה. גם פועלי אנגליה יופיעו כאנגליה. אין באנגליה שלטון פועלים, אבל הפועלים הם חלק בשלטון, ומחר אולי השלטון כולו יהיה בידיהם. וגם אילו לא היו לגמרי בשלטון מובטחני שהיו מופיעים בשורה הראשונה כנציגי אנגליה, וברור לי שלכל העם האנגלי וגם לממשלה האנגלית יש ענין רב בהופעת הפועלים האנגלים בקונגרס. פועלי רוסיה וודאי שהופעתם, מתחילתה ועד סופה, תהיה בידיעת הממשלה ובהתאם להוראותיה. ויש לנו ענין במגע קרוב עם הפועלים האנגלים והרוסים. לנו חשוּב שהם ידעו שאנו היינו כל השנים ממחייבי אחדות הפועלים בעולם – אני מדבר על ההסתדרות, על רוב בנינה ורוב מנינה של ההסתדרות. (אם כי אני יודע שהיו וישנם אולי סיעות בהסתדרות שהתנגדו לדעה זו); עכשיו לאחר שתי מלחמות עולם, אנו מחייבים אחדות זו עוד ביתר תוקף, ויש סיכוי שעכשיו יקום הדבר, כי בינתים הספיקו ללמוד משהו בענין זה גם ברוסיה וגם בארצות אחרות, והלואי שגם בתוכנו אלה שלא הספיקו ללמוד זאת עד עכשיו, ידעו ללמוד זאת להבא. והוראתנו הראשונה היא חיוב אחדות הפועלים בכל התנאים ובכל הארצות בלי יוצא מן הכלל; אולם איני סבור שהוראה זו מספיקה.

לנו יש ענין יהודי, והופעתנו בענין היהודי חשובה פי כמה מהופעתנו בענין העולמי. לאחדות הפועלים יהיו גואלים גם בלעדינו, וקולנו בענין זה – אם כי חשוב שישמע, לא יהיה מן הקובעים. אבל בענין היהודי אנחנו הנושאים היחידים. וכל האחריות מוטלת עלינו, ועלינו בלבד – וההוראה העיקרית שניתן לשליחינו היא להשמיע תביעות העם היהודי בפורום פועלים בין־לאומי זה.

אין לי כל אשליה. אין קונגרס זה מתכנס לדון על גורל העם היהודי. בעיקר יכריעו בקונגרס זה דברי שלושת העמים הגדולים. ואף על פי כן יש להופעתנו ערך מוסרי ופוליטי כביר. אין הרבה בימות בעולם שמעליהן אפשר להשמיע קולו של העם היהודי. וקונגרס פועלים זה – הוא בימה בין לאומית רבת חשיבות, ואנחנו נהיה הנציגים היחידים של העם היהודי, לא מבחינה פורמלית אמנם. יתכן שבין שליחי הפועלים מארצות אחרות – גם מרוסיה, מאנגליה ומאמריקה. יהיו כמה יהודים. אבל הם לא יבואו כיהודים, ובודאי לא כבאי־כוח העם היהודי. יתכן שתהיה משלחת או משלחות מארגוני פועלים יהודיים בארצות אחרות, אולי יבוא ה“בונד” הפולני. אולם הם אינם תובעי העם היהודי. הם מכירים עצמם כשליחים של קיבוץ יהודי ארצי בלבד. והם יהוו סקציה יהודית של שליחות פולנית. רק צירי הסתדרות העובדים מא"י מייצגים מבחינה מוסרית כלפי פועלי העולם את העם היהודי כולו, וזה מטיל עליהם אחריות רבה בקביעת ההוראות היהודיות המיוחדות.

קודם כל עלינו לבוא בתביעות המדיניות של העם היהודי, בתביעות המדיניות של התנועה הציונית. בתוכנו, בינינו לבין עצמנו יתכן ויכוח על דרכנו ותביעתנו המדינית, ואם ויכוח זה יתנהג במסגרת הברית התרבותית – יש בו ברכה. אולם אנחנו עומדים להופיע הפעם בפוֹרוּם בין לאומי – ובפורום זה אנו מופיעים לא בויכוח הפנימי, לא בדעות ובעמדה של סיעה זו או אחרת, אלא בתביעות המדיניות המוּסמכות של העם היהודי, של ההסתדרות הציונית, של תנועת הפועלים. לאשרנו אין ניגוד והבדל בתנועתנו בין המדיניות של צבור הפועלים בארץ ובין המדיניות של העם היהודי. העם היהודי שאין לו עדיין מדינה וממשלה פירושו למעשה ולהלכה – ההסתדרות הציונית. והמדיניות של ההסתדרות הציונית נקבעת לא בלי השתתפותנו והכרעתנו. כל המסובים ליד שולחן זה חברים בהסתדרות הציונית ומשתתפים בבירור ובקביעת המדיניות הציונית. ומשלחת ההסתדרות בקונגרס הבין־לאומי צריכה להביא לפועלי העולם את התביעות המדיניות של ההסתדרות הציונית. בקונגרס לא יכריעו בתביעות אלו. אני אפילו מסופק אם ידונו עליהן, ואיני יודע אם יש איזה סיכוי שיחליטו משהו בענין זה. אבל חשוב לאין ערוך, שקונגרס הפועלים העולמי ישמע את הסתדרות העובדים כשליחו של העם היהודי וכלוחם את מלחמתו. גם אם לא יחליטו ולא ידונו על תביעותינו אין לומר שאין לדבר ערך ממשי. הפועלים שישתתפו בקונגרס זה – ביחוד פועלי שלוש הארצות הגדולות ־ יהיה להם חלק בהכרעת המדיניות של ממשלותיהם. ועמדת הסתדרותנו ודאי שתהיה לה השפעה על דעת הפועלים בארצות האלה.

מספרים שאיציק פפר – משליחי יהודי רוסיה – נשאל באמריקה על יחס יהודי רוסיה לציונות. תשובתו היתה: אם סטלין יהיה בעד הציונות – וודאי שיהודי רוסיה יהיו שמחים ומאושרים. איני ערב לאמתות הספור, אבל אם באמת נאמרו הדברים – הרי השיב פפר בחכמה רבה. אם הממשלה הרוסית תתמוך בציונות – וודאי שפועלי רוסיה יתמכו בה, וחשוב ששליחי רוסיה בקונגרס ישמעו את דברינו, את דבר העם היהודי. פועלי אנגליה אינם זהים עם השלטון באנגליה באותה המידה שהדבר קיים ברוסיה, אבל אף הם אינם רחוקים מהשלטון, ואם כי באמריקה אין לפועלים יד בשלטון ואין סיכוי לכך גם אולי בעתיד הקרוב, הרי יש לעמדתם ערך ומשקל מדיני לא קטן.

יתכן גם שהשפעת תביעת העם היהודי לא תתן כל תוצאות חיוביות. אבל אי־השמעת התביעה יכולה לגרום כשלון רב ופגיעה קשה. ועלינו להביא לקונגרס את התביעה מתוך שני נימוקים אלה: השלילי, למנוע כשלון הרה־תוצאות חמורות, והחיובי – לרכוש עזרת תנועת הפועלים ותמיכתה בדרישותינו הציוניות.

אנחנו אמנם מלומדי־אכזבות, ותקופה זו ביחוד הנחילה לנו מפחי נפש מדכאים ומעליבים עד היסוד, ואף על פי כן אל נגיד שאין אוזן קשבת. לא נדום לגמרי המצפון האנושי – אפילו ביחס אלינו היהודים, ויש אוזן שומעת. לנו אמנם מקשיבים פחות מאשר לאחרים, אבל אין האוזן אטומה לגמרי. יש קשב גם באנגליה, גם באמריקה, ואני רוצה לקוות גם ברוסיה. ויתכן שלהופעתנו יהיה גם ערך מעשי, מוסרי בוודאי ובוודאי, ואין הרבה מסיבות בין־לאומיות שבהן יש דריסת רגל לעם היהודי. ודבר זה מטיל על הסתדרותנו – על כלל־ההסתדרות כגוף שלם – אחריות כבדה.

אנחנו נתבעים לתבוע בקונגרס הפועלים את עלבון העם היהודי, מה שעבר עלינו הפעם הוא לא רק שואת־הטבח וההשמדה מידי הנאצים. העולם כולו – גם עולם זה הלוחם מלחמת חיים ומוות נגד הנאצים – מתעלל בכבודנו. רק היטלר מכיר בעם היהודי ומיחד אותו להרג ולאבדון. יריבי היטלר מתעלמים מקיומנו ומאסוננו. וכל קבוצי היהדות שאינם תפוסים במלכודת־המוות של הכובש הנאצי – חיים אף הם בהרגשת עלבון צורב. ובכינוס בין־לאומי זה של פועלי העולם חייב הפועל העברי להופיע במלוא קומתו כשהוא נושא בגאון את דגל עמו הקורא לקבוץ־גליות ועצמאות מלאה במולדת. דבר שאיפתנו הלאומית צריך להשמע בשלמותו, ללא טשטוש והעלמה; אנו רוצים להיום שווים לכל עם אחר, קטון או גדול, ואני מאמין שמגיע לנו מה שמגיע לכל עם אחר, לא יותר, אבל גם לא פחות. ודבר זה צריכים פועלי ארץ־ישראל להשמיע בקומה זקופה ובשפה אחת – גם אם בתוך ההסתדרות ישנם חלוקי דעות. כי לא סיעה זו או אחרת תופיע – אלא ההסתדרות בכללה וההסתדרות בכללה חייבת להביא את דבר העם בכללו, בשלמותו, במלואו.

ועוד הוראה שלישית שאינה טעונה הסברה יתירה: בקונגרס זה יש לתבוע עלבון דמינו הניגרים בארצות הכיבוש הנאצי ולהטיל על פועלי אנגליה, רוסיה ואמריקה את האחריות על הפקרת דמנו – אם לא יעשו מיד ובכל מלוא יכלתם את כל המאמצים הדרושים להציל את כל היהודים בארצות הכיבוש הנאצי.

אלו הן שלוש ההוראות שיש לדעתי לתת לשליחי ההסתדרות.

בשם מפלגת פועלי ארץ־ישראל אני מציע את ההחלטה הבאה:

על שליחי ההסתדרות לקונגרס הפועלים העולמי לתמוך

א) בהקמת אחדות־פועלים עולמית, אשר תכלול את פועלי כל הארצות בלי יוצא מן הכלל.

ב) בתביעות המדיניות של ההסתדרות הציונית האומרות:

1) לפתוח את שערי ארץ־ישראל לעליה יהודית.

למסור לסכנות היהודית את השלטון על העליה היהודית לארץ ולהעניק לה את כל הסמכות הדרושה לפיתוח הארץ ובנינה, לרבות אדמות בור בלתי נושבות.

לכונן את ארץ ישראל כקומונוולת יהודי. מעורה במבנה הדמוקראטי החדש בעולם.

ג) לדרוש מפועלי כל הארצות וממשלותיהם מאמץ דחוף ונמרץ להצלת כל היהודים הנמצאים בארצות הכיבוש הנאצי.

אני מציע לועד הפועל לאשר הוראות אלו ולקרוא בקרוב למועצת ההסתדרות לתת תוקף יתר להחלטות הועד הפועל.

להצעה זו עלי להוסיף שתי הערות.

הערה אחת מכוונת לסעיף הדורש “לכונן” את ארץ־ישראל כקומונוולת יהודית, מעורה במבנה הדמוקרטי החדש בעולם".

אני יודע שמחוץ לועד הפועל יש אנשים אשר בכוונה דימגוגית ובמטרות פולמוסיות בלתי הוגנות מפרשים סעיף זה כאילו הוא מכוון לחלוקת הארץ. עם אנשים אלה המסלפים דברי התנועה בזדון אין לי ענין וצורך להתווכח, אבל יתכן שבתוך חדר זה ישנם חברים הסבורים בתום־לב שהסעיף הנזכר פירושו חלוקה. לחברים אני רוצה להגיד: איני יודע מה יענו לנו הגויים, ומה יציעו לנו אלה שהכוח והשלטון וההכרעה בידם. אני גם איני יודע עכשיו מה עושה הנציגות הרשמית של ההסתדרות־הציונית ־ וברגע זה שני הדברים האלה אינם מענינים אותי. אני יכול ורוצה רק לקבוע מהי כוונת הסעיף ומשמעותו כפי שנוסח ונתקבל בתנועה הציונית ברחבי העולם ובמוסד הציוני העליון – בועה"פ הציוני בירושלים. ואני יודע זאת מפני שאני מבין פסוק עברי, אני גם השתתפתי בניסוח הפסוק, והפסוק הנידון הוא ההיפך הגמור של חלוקה. בהצהרת בלפור, דוגמת פרוגרמת בזל, נאמר: בית לאומי בארץ־ישראל, ולא ארץ־ישראל כבית לאומי.

והיה ויכוח בשעתו אם לנסח את התביעה "לכונן קומונוולת יהודית בארץ ישראל, או להגיד “לכונן את ארץ־ישראל כקומונוולת יהודית”, והנוּסח שנתקבל ונתאשר הוא “ארץ ישראל כקומונוולת יהודית”, ומשמעותו ברורה ושקופה: זוהי התביעה של התנועה הציונית. ותביעה זו עלינו להביא לפועלי אנגליה, רוסיה ואמריקה.

הערה שניה: יש בתוכנו מומחים לריאליזם, והללו טוענים שהתביעות הציוניות אינן ריאליסטיות. אני מודה שאני מתקשה במקצת להבחין בין דבר שהוא ריאליסטי ולא ריאליסטי בימינו אלה. לפי עניות דעתי טושטשו הגבולים, ודברים שנחשבו לריאליסטיים – נתבדו והוכזבו. ודברים שנחשבו לנמנעים קמו והיו. יש “מציאות” אחת שאני מכיר, ועליה אני בונה את ציוניותי: מצב העם היהודי, צרכיו ורצונו. אני יודע היטב מצב זה, אני גם מכיר צרכי העם ונדמה לי שאני יודע גם את רצונו. כל אלה הם חלק של מציאות, שעליה אנו בונים את מדיניותינו הציונית. איני כל כך נאיבי להניח שמציאות זו בלבד, מציאות המצב והצרכים והרצון של העם היהודי, קובעת. אבל המציאות שמחוץ לכל אלה אינני מומחה לה, ואם יש בתוכנו חכמים המתימרים לדעת את המציאות הזאת, החיצונית, העולמית בהוויתה ובהשתלשלותה, ומשום כך הם קובעים את מדיניותם הציונית לא על יסוד מה שדרוש לעם היהודי ומה שהעם היהודי רוצה ויכול לבצע – הרי לפי דעתי אין חכמים אלה יודעים שאינם יודעים מה זאת מציאות.

לבסוף אני מוסיף הצעה זו: אם תסע לקונגרס משלחת יותר גדולה – רצוי שבמשלחת יהיה גם חבר ערבי, נציגה של ברית פועלי ארץ־ישראל.