רקע
דוד בן־גוריון
מדיניות העליה

י“ג בכסלו תשי”ב – 12 בדצמבר 1951


בישיבה הל"א של הכנסת השניה


רבותי, ישנן לפחות שתי שאלות במדינה הראויות לכך שידונו בהן בלי דמאגוגיה ומבלי חשבונות מפלגתיים, ושתי השאלות הן: בטחון ועליה. ואני רוצה לציין כאן שברוב המקרים זכתה אחת מהן לדיון כזה – לפחות בוועדה לעניני חוץ ובטחון. אני יכול לציין בסיפוק רב שבוועדה זו דנים על עניני הבטחון ברצינות, לגופן של הבעיות, והיחס הרציני הוא נחלת כל המפלגות, אם כי יש חילוקי-דעות והשקפות שונות, והמחלוקת – במידה שישנה – היא רק לשם שמים. נדמה לי ששאלת העליה ראויה לדיון כזה לא פחות מאשר הבטחון, א) מפני שבה תלוי הבטחון, ב) מפני שהיא לעצמה חשובה לא פחות מהבטחון, כי היא היא מטרת המדינה.

עובדה היא שבמספרי העליה חלה ירידה. אני חושש שאין זה דבר מקרי. עוד לפני הקמת המדינה אמרתי באחת המסיבות כי יש לי דאגה מרה שאני ירא להעלותה על דל שפתותי – שלאחר שנים לא-רבות נעמוד בפני שאלה איומה: איפה לקחת יהודים בשביל מדינת-ישראל? וזאת לא רק באשר נשמדו 6 מליון יהודים באירופה, אלא באשר למרכזי היהודים הגדולים או שלא נותנים להם לצאת, אם כי הם רוצים לעלות – או שאין רוצים לעלות, אם כי הם יכולים לעשות זאת. אנו עומדים לפני סיום שלב ראשון של העליה הגדולה. מסופקני אם השם “עליה” שהיה נקוב בפינו במשך עשרות בשנים, הולם את גלי העליה שבאו עם הקמת המדינה, כי לא היתה כאן עליה של יחידים, כפי שהיתה קודם, אלא העברה כוללת של קיבוצי יהודים, של גלויות שלמות, למדינת-ישראל. יציאת-מצרים חדשה זו שנמשכת למעלה משלוש שנים ותימשך עוד שנים אחדות – עומדת להסתיים אם לא יפתחו שערי רוסיה. לא נעלה שנית יהודי בבל; לא נעלה שוב יהודי תימן; לא נעלה עוד פעם יהודי בולגריה. נשארו עוד רק מספר ארצות שמהן תבוא בשנים הבאות עליה המונית בעיקר מארצות האיסלם.

אילו הן העובדות, ואנו נעמוד בפני בעיה חמורה זאת שלא תיפתר בדרך שכמה מחברי הציונים טוענים, ביניהם גם כמה מחברי מפלגתי. חברים אלה חושבים שהם יפתרו את הבעיה על-ידי גערה שיגערו ביהודי אמריקה: מדוע אינם עולים. הגערה לא תועיל, גם הטפת המוסר לא תועיל, אם כי אין ספק שמנהיגי הציונות באמריקה פשטו את הרגל עם הקמת מדינת-ישראל. אמרתי זאת לפני יום או יומיים לאחד המנהיגים שבא עכשיו משם. לא קמו אפילו 50 מנהיגים לעלות לארץ כאשר הוכרזה המדינה. אינני סבור שדבר זה היה מושך אחריו עליה המונית, אבל זה היה מראה שדבר הציונות לא היה דבר ריק, לפחות בפי בחירי התנועה.

אבל גם אילו עשו המנהיגים הציוניים צעד הירואי והיו עולים ארצה – לא היה גורר עליה המונית של יהודי אמריקה. אין עליה – המדובר על עליית המונים – באה מתוך הנמקה אידיאולוגית בלבד, ועלינו לראות בעיה זו בכל רצינותה. כי אין שום חלק בעם ישראל יכול לוותר על מדינת-ישראל, ואין מדינת-ישראל יכולה לוותר על שום חלק בעם. אולם לא נוכל להתעלם מהעובדה שיש קיבוצים כלואים הרוצים לצאת ואינם יכולים, ויש קיבוצים שאינם רואים צורך בעליה, אם כי אין מפריע לצאת.

אלו הן העובדות ויש לראותן כמו שהן.

אותו סוג עליה, העליה הקאטסטרופלית, המעבירה גושים שלמים בבת-אחת, ללא תנאים כלכליים מוקדמים בארץ, אינו דבר שימָשך בלי סוף. מבלי שיפתחו שערי רוסיה עלולה עליה זו להסתיים בעוד שנים אחדות. אני שולל גישתו של ד“ר אלטמן שהגורם בעליה הזאת היא יכולת הקליטה של הארץ; הוא אמנם לא השתמש במונחים אלה, אבל בעצם זו היתה כוונת דבריו. הוא אמר שהעליה הזאת נפסקה משום שאין משטר של קליטה. עמדתה של מדינת-ישראל, במידה שהיא באה לידי ביטוי וגילוי מלא על-ידי ממשלת ישראל, היתה: שהעליה אינה תלויה ביכולת הקליטה ואינה כפופה לה, ויש להעלות את היהודים מהארצות המרודות אם יש יכולת קליטה ואם אין; אם יש בתים או אין; אם יש אוכל או אין; אם יש מכונות או אין; ויש לעשות מאמצים על-אנושיים להשיג כל הדברים האלה כדי שהעולים יקָלטו. לו הלכנו בשיטתו של ד”ר אלטמן, כי אז לא היו יהודי בגדד יושבים בארץ, מפני שלא היתה יכולת קליטה לפני עלייתם.

יש מי שאינו רואה את המציאות היהודית,ורוצה לתלות את הקולר ב“משטר”, במפלגות ובהנהלת הסוכנות. אבל זוהי המציאות היהודית בתפוצות. העליה שבאה עד כה לא היתה פרי משטר כלכלי במדינה, אלא הכרח החיים של גלות דווּיה. הארץ לא היתה מסוגלת למפרע לקליטת מאות אלפי עולים בשנים מועטות, ורק הודות למאמצים על-אנושיים של המדינה והפעלת עזרת העם בארצות החפשיות, ובעיקר בארצות-הברית, החלה עליה עצומה זו להיקלט. ואני מניח להיסטוריה לענות על השאלה מי עשה מאמצים אלה, מי הפעיל את העם, מי נענה ומי לא נענה לצרכי קיבוץ גלויות בשעה גדולה זו.

אנו עומדים ערב סיום השלב הראשון. לא נוכל עוד פעם להביא מאה ועשרים אלף יהודים מבבל, כי הם כבר כאן. המדיניות של הממשלה הזאת, כפי שהיתה מדיניותה של הממשלה בימי הכנסת הראשונה, מבוססת על חוק השבוּת. המציאות האובייקטיבית הולכת ומשתנה, אבל המדיניות שלנו נשארת ללא שינוי. הכרתנו היא, שמדינה זו קיימת למען העולים, כל עוד יש עולים, וקליטת העולים עומדת בראשית דאגותיה. הלואי ו“הפאטריוטים” המדברים גבוהות לעל קיבוץ גלויות, היו מעמיסים על עצמם קצת יותר מעול זה.

כפי שאמרתי, מדיניות ממשלה זו מושתתת על חוק השבוּת. איני מתאר לעצמי ממשלה אחרת שתעיז לסטות ממדיניות זו. איני מוסמך אולי לדבר בשם הסוכנות, כי איני חבר בה, אבל אני שומע הודעות מוסמכות של הסוכנות הפועלת בתחומי חוק השבוּת, ובתחומי יכלתה הכספית. חוק השבוּת אומר ששני סוגים אינם יכולים לבוא: פושעים נגד עם ישראל, ואנשים העלולים לסכן את המדינה מבחינת הבריאות. שליחי הסוכנות יקפידו על כך שאנשים עם שחפת פעילה או מחלות אחרות מסוג זה העלולות לסכן בריאות הציבור לא יבואו הנה, אלא ירפאו אותם קודם, אם ניתן הדבר. על ארצות כעיראק ורומניה לא תחול גם הגבלה זו, כי אין לנו זכות ברירה בארצות אלו, ואין לנו רשות להכריח יהודי להישאר בגיהינום זה. אבל בארצות שיש לנו בתוכן חופש של גישה, ואנו יכולים לשלוח לשם רופא, ירפאו קודם כל החולים, אם אפשרי הדבר, ואחר-כך יביאו אותם הנה. זוהי לפי מיטב ידיעתי מדיניות הסוכנות, וזה בהתאם לחוק השבוּת. חוק השבוּת, כידוע, אינו מזכה שום עולה להוצאות-הדרך על חשבון העם, הסוכנות או המדינה, ולעולים יש לא רק זכויות אלא גם חובות, וגם העולים חייבים לתת יד למדינה במאמציה להגביר כושר הקליטה של הארץ.

טענו כאן שיש בריחה מהארץ. איני נבהל מהעובדה שמישהו בא ארצה ואחר-כך הוא חוזר לגולה. יהודי הבא הנה אינו עושה חסד לעם ישראל. אם הארץ לא מצאה חן בעיניו, לא נסגור אותו כאן. אבל, לצערי הרב, נגרם לפחות חלק מהנדידה הזאת על-ידי הסתה מאורגנת בין היהודים שהתישבו על הקרקע ומבצעים התפקיד הגדול ביותר שהעליה יכולה ונתבעת לבצע – בנין הארץ. מסיתים אותם וקוראים להם לבוא לתל-אביב, ויש מקרים של עזיבת ההתישבות וגם של עזיבת הארץ. אם כי אני יכול לציין שזהו רק אחוז קטן, הרי יש להצטער גם על אחוז קטן זה.

אני חולק על דברי ד“ר אלטמן שגודל העליה צומצם עכשיו בגלל המצב הכלכלי בארץ. בדבריו אלה נתגלתה התפיסה של “יכולת קליטה”. יהודי עיראק לא נמשכו לארץ מכיון שישנו כאן מצב כלכלי טוב. המצב הכלכלי בארץ לפני המלחמה היה טוב יותר. היה פה צבא זר רב שמבחינה כלכלית היה מפרנס חשוב של הישוב. הם צרכו בממַדים גדולים ובמזומנים שבאו מהחוץ מבלי שהיו מייצרים. אך יהודי בבל לא באו אז הנה; כשם שלא באו בימי “הצהרת בלפור” של כורש, ולא הלכו אחרי זרובבל ועזרא ונחמיה. הם באו עכשיו כשם שבאו אחרים מפני “הסרת הטבעת”. איני אומר זאת לגנותם. כל עליה באה בעיקר מפני “הסרת הטבעת”. גם ציוני רוסיה לא היו יותר טובים, והיהדות הרוסית היתה אולי היהדות הציונית המעולה ביותר, אבל גם מנהיגי הציונות הרוסית חשבו כי מוטב להיות ציונים ברוסיה. אני יודע כיצד הביטו העסקנים הציוניים על הצעירים מאנשי העליה השניה “שהשתגעו” ועלו לארץ. איני אומר זאת לגנותם, אבל זוהי העובדה, ואין קשר ישר, מחייב בין אידיאולוגיה ציונית ובין עליה לארץ. הגורם לעליה עד עכשיו היה ההכרח, או אומר בברוטאליות – השוט. השוט היה הגורם. גם העליה החלוצית היתה ביטוי אידיאלי של לחץ השוט. אנשי ביל”ו היו חלוצים, אבל הם באו אחרי “הסופות בנגב”, כפי שכינו את הפרעות. העליה השלישית באה אחרי הפוגרומים ברוסיה. באו מתוך הלחץ של גראבסקי, מתוך הרדיפות של היטלר. אמנם היו חלוצים מגרמניה גם לפני כך, כשם שהיו חלוצים גם מאמריקה – אבל מה היה מספרם? “השוט” מילא בעליה תפקיד מכריע. הבעיה הציונית הגדולה העומדת לפנינו היא: איך למשוך יהודים ארצה בלי שוט. לאחר שנסיים את הפרק של הגלויות המרודות – ואנחנו עומדים לסיימו בשנים הקרובות, אם לא יפתחו שערי רוסיה – תעמוד לפנינו הבעיה הגדולה הזאת. אני מאמין שיש לה תשובה; והתשובה – הגדלת כוח המושך של מדינת-ישראל. לא נעמוד על כך עכשיו אגב הוויכוח הזה. אני מאמין שיבואו יהודים במספר גדול בלי שוט ובלי היטלר. אבל זה יעָשה לא בהבל פינו ובנאומים, אלא על-ידי עבודה תרבותית ומשקית יוצרת ומאומצת אשר תהפוך ארץ זו לארץ סגולה מבחינה חברתית, כלכלית ותרבותית. בינתיים, עד שנצליח לעשות זאת – וזה לא יהיה קל, זה ידרוש מאמצי-יצירה עצומים וממושכים – עלינו להתמיד בעליה הקאטאסטרופלית העומדת להסתיים בעוד שנים אחדות.

עלינו למשוך מאמריקה לא רק הון – אלא כוחות מקצועיים. העליה הבאה אלינו עכשיו אינה עשירה בכוחות אלה. לא שהיהודים הבאים בעליה זו גרועים מהיהודים שבאו מרוסיה. אינני מוצא שום הבדל יסודי בן יהודי שבא מרוסיה – שהוא, כביכול, מהאריסטוקראטיה היהודית – ובין יהודי שבא מבבל. זהו אותו החומר האנושי. אולם היו ליהודי אירופה אפשרויות-חינוך טובות מאשר היו לרוב ארצות האיסלם. והעליה החדשה סובלת, ובגללה סובלת המדינה, מחוסר כוחות מקצועיים. אין לנו כרגע די מורים בשביל בתי-הספר, שהוגדלו פי-שלושה במשך שלוש השנים האלה. אין לנו די מהנדסים, אין לנו די כימאים, אין לנו די אחיות וכוחות מקצועיים אחרים. את אלה יש למצוא קודם כל באמריקה. אני בטוח שהם יבואו. יש גם תנאים כלכליים מסוימים הגורמים לכך שיבואו, יש בארצות-הברית שפע רב של כוחות מקצועיים, ואיני יודע אם המשק היהודי מסוגל לקלוט כל האינטליגנציה היהודית, כי אחוז האינטליגנציה היהודית גדול פי כמה מאחוז הישוב היהודי באמריקה.

אבל כדי שירצו ויוכלו לבוא הנה, אנו צריכים ליצור תנאים מתאימים בארץ. צריך קודם כל להיות שיכון הגון. מישהו יכול לקצוף עליהם ולגעור בהם מדוע אינם באים אפילו על-מנת להתגלגל ברחוב, אבל הם לא יבואו להתגלגל ברחוב. הם רוצים בשיכון אנושי. ושיכון אנושי אין מקימים בנאומים ובהבל-פה. עדיין לא הצלחנו להקים שיכון שאינו כה מהודר אפילו בשביל העולים הנמצאים כאן כבר השנה השניה. אבל אין אנו מתעלמים מן הבעיה הזאת, ונעשים מאמצים בכיוון זה. אני מאמין שדבר זה יפתר במשך הזמן.

על כל פנים, יהודי אמריקה לא יתנו לנו בזמן הקרוב רבבות עולים לשנה. איני שותף לחברי במפלגה – אינני רוצה לבקר את האחרים – אשר כעסו על ציוני אמריקה ונזפו בהם בקונגרס הציוני. לא יועילו כעס ונזיפות. אני מכיר ציונים חשובים מרוסיה שחלמו כל חייהם לבוא הנה, ומתו בגולה בגיל של למעלה מ-80. לעולם היו סבורים שעוד יש להם פנאי. אין יהודי אמריקה גרועים מיהודי רוסיה, אבל התנאים באמריקה שונים מאשר היו בארצות אירופה. למען נתגבר על השוני, עלינו ליצור תנאים מעולים פה, ואותם אין יוצרים בן-יום.

הפרדתי בין עקרונות במדיניות העליה ובין בעיות המשטר הכלכלי הפנימי. עקרון העליה לא נשתנה. ואין על מה לדון. על המשטר הכלכלי, גם אם הוא משפיע על קליטת העליה – יש לדון במסגרת הדיון על התקציב. על מדיניות העליה כשהיא לעצמה אין לדון, מפני שזו אינה יכולה להשתנות: מדיניות זו נתגבשה בחוק השבוּת.



מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

אבל אנו משלמים עבור שרתים ועבור פעילות פיתוח, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 35605 יצירות מאת 1821 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־28 שפות. העלינו גם 12251 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!