רשומים אצלי כעשרה כתבי יד מתשובות דונש על מנחם, אולם איני בטוח אם בכל אחד מהם נמצא שירו זה. פ‘ הדפיס את השיר לפי שלושה כתבי יד: המוזיאום הבריטי, מס’ 951⁴; הספריה על שם בודלי, מס‘ 1449², שצילומו נמצא בידי (= כי"א); ליידן לפי העתקה של דוקס שעברה לרפאל קירכהיים וממנו לפ’. לפי נוסח ליידן הדפיס גם ד' בעצמו (עיין להלן).

נדפס ע“י דוקס, ליטרטורבלט, IV (1843), עמ‘ 228–229 (= ד'); פירסט, שם, עמ’ 411 חמשת הבתים הראשונים שנית ( = פי'); שד”ל, כרם חמד, שנה ז (תרמ"ג), עמ‘ 79–80 (שמונה בתים); אוהב גר לוצאטו, Notice, פריס 1852, עמ’ 63–66 (= א'); קימפף, NP, פראג 1853, עמ‘ 175–176, תשעה בתים בלתי רצופים) (=ק'); צ’ פיליפובסקי, תשובות דונש על מנחם, לונדון 1855, עמ‘ 1–2 (= פ'); גרץ, לקט שושנים, ברסלאו 1862, עמ’ 19–22 (=ג'); ד‘ כהנא, קובץ שירי דונש, וורשה תרנ"ד, עמ’ 27–40 (= כ'); ח‘ בראדי, שער השיר, לייפציג 1905, עמ’ 3–5 (= ב'); י“ח טביוב, אוצר השירה והמליצה, תל־אביב תרפ”ט, עמ‘ 6–7 (תשעה עשר בתים בלתי רצופים) (= ט'); בתים שונים נמצאים בתשובות תלמידי מנחם, עמ’ 23–26; 49–50; הרקמה, מהד‘ קירכהיים, עמ’ 9; 11; בתים 2; 5; ד‘ ילין, לתורת המליצה בתנ“ך והשירה העברית בספרד, ירושלים תרצ”ט, עמ’ 219, שישה בתים (5;7; 20; 27; 37–38), י‘ זמורה, שיר ופולמוס על־פי נוסח כ’. נזכר גם בתחכמוני, מהדורת קאמינקא, עמ' 476.

השיר לדונש בן לבראט — למד מעניינו. האקרוסטיכון: דונש. שד"ל היה מסופק, אם השיר היה קשור בתשובותיו.

המשקל הוא הארוך. עיין ילין, עמ‘ קפט, מס’ 7. — שוא אחרי תנועה גדולה כנח: עורְגות (11). גרונית בשוא מורכב כנח שתים עשרה פעם.

חרוז השיר: “רים”, ובכל בית חורזות שלוש הצלעיות (על התופעות בחרוזות אלו עיין הקדמה).

תשעה עשר הבתים הראשונים הם על נושא כללי, בקשת החכמה ויראת ה‘ ונגד שתיית היין ובית עשרים הוא בית המעבר לנושא העיקרי של השיר, תהילת חסדאי אבן שפרוט. על מסיבת היין ומעלותיו עיין י"נ שמחוני, זמירות היין לרבי שמואל הנגיד, איים, לונדון 1928, עמ’ 92–121.

השיר נתחבר אחרי שנת תשי"ח (=958), כי נזכר בו המאורע של המלך סנשו בן רדמיר וזקנתו טוטה ומאורע זה היה בשנה זו.  ↩

דְּעֶה, שד"ל, א‘ וק’: דְּעָה; כ‘: דְּעֵה. — ובינה ד’: ודעת.  ↩

ערמה = חכמה מש' א, ד.  ↩

עיין הרקמה, הוצ‘ קירכהיים, עמ’ 9. — III עבור = בעבור. עיין צונץ, Synagogale Poesie, עמ‘ 121. — לא, פ’: ואל; כי"א ק‘: אל. — תוקש, ד’: תנקש. — כלבות, ד‘: אל בית; פי’: אלי בית; הרקמה, פ‘, כ’ וב‘: בלבות. בית זה נדפס גם על ידי האטרמן, Die hebraische Verskunst, עמ’ 46.  ↩

סוגר כדי שלא תיכשל בלהבות החכמים, אבות ב, י (כ‘ וב’), או כדי שלא תיכשל כלבות המורדים, שיקבלו את ענשם (ב‘ וט’) לפירוש הראשון הנוסח הוא: “בְּלַבּוֹת” עיין הערות.  ↩

תת"מ, עמ‘ 26. — I משלי טו, כח. — הֲגֵה, א’ ו ב‘: הֱגֵה; ד’: הוגה. — II מוּכָנוֹת ד‘: מובנות. — סוגר, פ’: ובחינות כזהב ברורים. — IV לדורש החכמות, בית 81 IV.  ↩

הילחם בתאוות, עיין לדורש החכמות, בית 1.  ↩

כי אתה שומר = (שוער), מלכים־ב ז, י; דברי הימים־א ט, כד.  ↩

לדורש החכמות, בית 1. — II וְהַתַּאְוֹת כך בכולם, ואולי צ"ל: וּבַתַּאְוֹת או: וּבַתְּמוּנוֹת. — II בְּיַעַן פ‘: ביער. — אַתְּ בד’ חסר והעיר פי': הבית לקוי.  ↩

סוגר, כיין ששקט על שמריו וטעמו עמד בו, יר‘ מח, יא. כ’: כיין פשוט “רק שתה היין הטוב במדה קטנה מעט מעט בכל פעם לרהב”…  ↩

הרקמה, מהדורת קירכהיים, עמ‘ 11. — I חָמֶר כך כ’ על פי דברים לב, יד, והחריזה על יסוד האימאלה, ונכון יותר: חָמַר וכך א‘, ב’, ט‘ וילין; פי’: חָמָר, וכך בן יהודה במלונו, ערך חֶמֶר. — אָרֹךְ, א‘ וד’: אָרוּךְ. חָמַר, וילנסקי, הרקמה, עמ‘ מו: חֵמָר, ולא ביאר כוונת הבית. IV ירמיה מח, יא. — כְּשָׁקַט, א’, ד‘, ג’, ב‘, כ’ וט‘: כְּשׁוֹקט; ד’ ופ‘: משוקט; בכי“א: המי”ם והוי“ו בשורוק — תיקון קורא. עיין תת”מ, עמ’ 49–50. שימוש זה נמצא גם בשיר דונש, הימים בחצים, בית שני. זהו מדרך הפיטנים. עיין הקליר, מבחר השירה, עמ‘ 44; קלאר, בן אשר, תרביץ, יד (תש"ג), עמ’ 163, הערה 53. — בִּשְׁמָרִים, כ‘ וט’: בַּשְּׁמָרִים, והעיר ב': לצורך המשקל.  ↩

כדי שיוסיף לך כוח, שהוא אחת ממעלותיו של היין. תהלים קלח, ג. עיין מחברת מנחם וריב“ג. – הצלעית נמשכת לראש הבית הקודם: ואל תתאו… שתותו. כ' מוציאו מפשוטו ודורשו: ”כי רצה מנחם חיש ובזמן מצער לאסוף ולבאר כל השרשים… אבל נחוץ לזה לב מתנה וזמן ארוך".  ↩

I שְׁתוֹתו, ד‘: שתהו; כ’: שְׁתֵהו; כי"א, א‘, פ’, ג‘ וט’: שתוהו; לפי ב‘ רק בג’ נוסח זה. — וְלִרְאוֹת לו ד‘ ופ’: להראות בו.  ↩

תת"מ, עמ‘ 24. — I מַשְׁמַנִּים, א’: מִשְׁמַנִּים. — III נִטְעֵי, ד‘: נטו (?).— IV מְסֻבִּים, ילין: מרבים (טעות דפוס?). — בַּנְהָרִים או בַּנְּהָרִים רק ב’: בִּנְהָרִים.  ↩

לפי כי“א ”בכדים“ במ' ”כפרים" = למראה היין בכד והפירות.  ↩

I בראשית ב, ט. — כְּפָרִים, פ‘: כבדים; כי"א: בכדים ועי’ בביאור לבית. — כרמון, כי"א: ברימון — מתאים לנוסח בכדים.  ↩

I ולפי כ‘: “כונת דונש כי ליין אשר זמן ארוך נשמר יש לו עוד שתי מדות…” ונראה יותר נוסח “ולא”, וכך בכולם, ויהיה הבית המשך “ואל תתאו חמר… ולא בתי מדות”. — II קהלת ב, ח, וכנראה נתכוון ד’ לארמונות. מנחם במחברתו: “עניין תענוג המה”. כ' מביא מרד“ק בספר השרשים ”ופירשו בו הגאונים שהוא כלי לנגון“ ואינו מתאים לסוגר. ריב”ג: “כבודה וכבודות”. —IV מרים לשון רבים לצורך החרוז.  ↩

שיה"ש ד, יב. — גלות עיין מחברת מנחם. פ‘: וגילות. — ננעלות, ד’: נבעלות. — II ותעלות, פ‘: ותועלות. — III אַיָּלוֹת, כ’: הָאֵלוֹת = עצים, — כְּאֵילוֹת, א‘ וט’: כְּאַיְלוֹת; פ': באיילות.  ↩

תהלים מב, ב. — I עונות ד‘, פ’ וכ‘: עתות; כי"א עיתות. — II עורגות, פ’: ערוגות. — להן, בכולן פרט לד': להם.  ↩

בכולם: להציץ; ד‘: להוציא; פ’: לקצץ; כי“א להיניץ או להציץ (על פי שיר השירים ז, יג), והביא פסוק זה באחת מתשובותיו על מנחם, עמ' 26: ”נע ונד". — II שחורים, פ‘: שחורות. —IV בְּרָאשֵׁי, ד’: בראש נגד המשקל.  ↩

I ההבל, כ‘: התבל, והתנגד לתיקונו ב’. — II וָחֵבֶל, א‘ וכ’: וָחֶבֶל. — III אבל, ד': ואבל.  ↩

תת“מ, עמ‘ 24. — I — II בהנחה — לאנחה צימוד מצוי בשירת ספרד. עיין ב’, דיואן רי”ה, א, הערות, עמ‘ 127; דוקס, שירי שלמה, עמ’ 3; שד"ל, בתולת בת יהודה, עמ‘ 63. — III ושיח ד’: וציח (?). משלי כג, כט. — IV שברים, רבים לצורך המשקל והחרוז.  ↩

I ולבן, כך כי"א ופ‘; בכולם: ולכן. — II משלי יג, יח. — III — IV הושע ח, ז. — IV וסופות, ד’: וסופו. — לוֹ פוֹרִים, ד‘: לאפורים; א’ מעיר, כי בשולים: קוצרים.  ↩

I תהלים לז, א. — במרע, ד‘: במוע (?).— III ובמחר, ד’: ולמחר; פ‘: ובמבחר (?).— IV בַּקְּבָרִים, ב’: בִּקְבָרִים.  ↩

בירא, ד‘: מרא (?).— במורה, ד’ ופ': במורא.  ↩

. תהלים לג, טו; עו, יג; משלי כד, יב. — והוֹדֵה, ב': וְהוֹדֶה.  ↩

תת“ד, עמ' 4–5; 22. — II נסגלים מחברת הערוך לפרחון: ”דבר שחביב לאדם מכל ענין". — IV נחקרים, ד': נבחרים.  ↩

עיין גרץ–שפ"ר, ג 333 הערה 5. תואר המשורר לחסדאי.  ↩

= הנוצרים.  ↩

I לִתְהִלָּה, כי“א, ד‘, פ’, כ‘, ט’ וילין: וּתְהִלָּה. — לְהַשַּׂר, שד”ל: לְהַיְשִׁיר. — II כַּלָה ילין: כִּלָּה. — IV גְּדוּדֵי, ד‘ גוחי; ק’: אולי גדודי המורים מל‘ ירה. — הַזָּרִים, פ’: הורים; כ‘: הַחֲזֵרִים לפי תת"מ, עמ’ 6, בית 28; ט': הַחֲזִירִים; שד"ל וילין: הַשָּׂרִים (?).  ↩

יחזקאל כד, יז; תהלים קלב, טז. — II ויֵשׁע (!) אֵל, ד‘: וישעמל ותיקן וישמעל (?).— III וְלַזֵּדִים, כי"א: וגם לזדים או לזרים; ד’: וגם לודים; א‘: ולַזֵּדִּים, ומעיר כי בכתב יד ליידן (של ד'!): ולזרים; פ’: אשר לזדים נגד המשקל; שד"ל, כ‘ וב’: וְלַזָּרִים.  ↩

סוגר = מן הזרים (עמ' ה, ג לבית ישראל) (= הנוצרים), או שעורו: וכבש עשרה מבצרים לזדים (= של זדים)  ↩

סנשו בן רדמיר מלך ליאון. עיין גרץ–שפ"ר, כרך ג, 331; אוהב גר, Notice, 37–54; קימפף, NP. – I I 176–177  ↩

תת“מ, עמ‘ 49–50. — I וְהִרְבָּה, ד’: והרפה, — II וָשָׁמיר, כי”א: ב. שמיר (?); שד“ל, א‘, ג’ וק‘: ובשמיר ולפי קלאר תיקן את זאת ד’ בעצמו, לאחר שנמתחה ביקורת על שיר זה על ידי תלמידי מנחם. — רדמיר, כי”א: ריימיר; שד"ל: דַּרְמִיר; ד‘: ראמיר; פ’: רודמיר.  ↩

הביא חסדאי את המלך הנוצרי למלכות הישמעלים, שהוא עם שונא לאותו מלך. קימפף: אפשר לבאר, כי החזיר את סנשו לליאון עיר מלכותו, שעמה היה לו שונא.  ↩

II כַהֵלֶךְ, ד‘: בהלך; ב’: כְהֵלֶךְ. — II — III שיר דונש לרב לו, בית 16. — IIII שמואל ב, ג, כט.  ↩

זקנתו של המלך סנשו בן רדמיר. עיין הערה לבית 22  ↩

I וּמָשַׁךְ, שד“ל: וּמוֹשֵׁךְ. — II זְקֵנָתוֹ צ”ל זְקֶנְתּוֹ, ושינה ד‘ לצורך המשקל. — III היתה, ד’: היה. — כִגְבָרִים, ד‘ ופ’: בגברים; שד"ל: בִּגְּבָרים; כ‘: בַּגְּבָרִים; א’ וב' הביאו את שתי הנוסחאות ושתיהן אפשרויות.  ↩

I בְּכֹחַ, שד“ל: וְרַבּוּ; ד‘ ופ’: ומרוב. — II וּמָעוֹז, א‘: וּמֵעוֹז; ילין בהשגה ארוכה בספר היובל לקרויס, עמ’ 129, הערה 11, חושב, כי יש לנקד וּמֵעָז, אולם נכונה המלה ומָעוֹז ועל כן היה מקום לטענת תלמידי מנחם במלה זו כמו ”בלבות“ (עיין שם, שם). — עָרְמוֹתָיו, כי”א: ערימותיו וסימן מחיקה על היו"ד; פ': ערומותיו.  ↩

I יֶחְפָּזוּן, שד“ל: יֵחָפֵזוּן נגד המשקל; א': יְחָפְזוּן. — II שמות טו, יד. — III יֵרָזוּן, שד”ל: וְרָזוֹן נגד המשקל. — IV בְּנַפְשָׁם, כך א‘, ג’, כ‘ וב’; כי"א ופ‘ בפחדם; ד’: בפחדים, נגד המשקל; ואברמסון מבאר על פי איוב מ, יז — ירזו במתניהם.  ↩

I — II יחזקאל כו, טז. — יֵרַד, על פי איכה ג, מח; א‘, ב’ וילין: יָרַד. — IV תהלים עב, י; יחזקאל כז, טו.  ↩

I משלי כו, טז. — II תהלים עח, מט. — III יחזקאל כז, לה. — וּבִפְנֵיהֶם רַעַם, כך א‘, ג’, כ‘ וב’; כי“א ופ‘: פניהם זו רעם; ד’: פניהם מרעם. — הבית הוא מושא ל”כלם" בבית הבא.  ↩

I בְּעָז מַלְכּוֹ כִלָּם, כי"א, ד‘, א’ וג‘: כעין מלכם כלם (א': כֻּלָּם); כ’: בְּעֹז מַלְכּוֹ, כֻּלָּם; ב‘: בְּעֹז מִלְכּוֹ כִּלָּם — III ישעיה נז, ט. — IV שופטים ט, ד. — וַחְסֵרִים, ב’: וּפוֹחְזִים נגד החרוז (הנגררה הטעות על פי הפסוק?)  ↩

במזרח, ד': ממזרח.  ↩

I אסתר י, ג.  ↩

לְרַבִּים, כך כ‘; כי"א: לרבים (ואולי לרכים); פ’: לרכים; ג‘: לרבם; א’: לְרַבָּם ותרגם לפי הנדפס, שכך הוא נוסח ליידן; קלאר נוטה לנוסח פ‘. — II מיכה ז, יח. — פִּשְׁעָם, ד’: פשעים; א‘: פשעו וגם פשעים לפי כתב יד ליידן; ג’: פשעו. — III וּבַנַּחַת, כ‘: וּבְנַחַת נגד המשקל. — דובר, ד’: עובר. — IV בַשְּׁעָרִים, א‘ וב’: בִשְׁעָרִים.  ↩

לרב לו, 16. — III וְכַפָּיו כַּעְנָנִים, ד‘: ובפיו בעננים; כ’ וט‘: כַּעֲנָנִים. ועיין דיואן רי"ה, א, הערות, עמ’ 115; 332.  ↩

I בְּזָהָב, כולם פרט לד‘: כזהב. — וכתמים… ולשמים לשון רבים לצורך המשקל והחרוז. — III בחורף, ד’: בקיץ. — IV וקיץ, ד‘: וחורף. — ממטירים, ד’: ממזרים.  ↩

IV כלומר, ישלח לסורא סכומי כסף עצומים = בספרים, או הוציא כספו על ספרים. גרץ וגם שפ“ר בתרגומו (חלק ג, עמ' 354) חושבים: בעד ספרים שלח חסדאי הונו. – הבית נדפס גם ב”תולדות הספר העברי“ מאת א”מ הברמן, ירושלים תש"ה, עמ' 15. הסוגר נמשך לבית הבא.  ↩

וְלִבְנֵי, בכי“א חסרה ומקומה חלק. — III וְהוֹנוֹ, ד‘: וחונן (משובש). — סורא, ד’: צורה; כי”א, א‘ ופ’: סורה; ג‘ שתי הנוסחאות: סורה (סורא). — IV יְשַׁלַּח, כי"א ופ’: ישולח, ויש לנקד: יְשֻׁלַּח. — כ‘: ישלח במכתבים ואולי בספרים נעתקים על חשבונו. לפי אברמסון יש לפרש כאן כמו שפירש בראדי בביאור דיואן רמב“ע, קסח, 19: מספר (על פי דה"ב ב, טז) וכן שם ריד, 8 ובשירי רשב”ג, ביאליק־רבניצקי עמ’ 18, ועיין ריב“ג, ספר השרשים, כלומר ישלח לסורא סכומי כסף עצומים. ממילא בטלים דברי החכמים המסיקים מכאן מפעל העתקת ספרים בישיבות בבל. הוראה זו נמצאת גם בדניאל ט, ב, שפירשו ”בינותי בספרים“ מלשון ספר — מספר. עיין רש”י — הליכות שבא, מהדורת ח‘ ילון, ירושלים תש"ד, עמ’ נט; א‘ גינצבורג, אידישע דענקער, ניו־יורק 1918, עמ’ 51 ( = ורשה — ניו־יורק 1929, עמ' 51).  ↩

בית זה בד‘ לפני 35. — II תהלים יט, יא. — נמתקים, פ’: ממתקים; ד‘: מתוקים. — III ודינים, פ’: ודרכים.  ↩

בית האוצר לשד“ל, לבוב תרמ”א, עמ‘ מה. — I ובראותי א’, ג‘ ושד"ל: וכראותי. — חָמְדוֹ, כך א’ וט‘; שד"ל, כ’ וב‘: חֶמְדּוֹ, וכך צ"ל. — III אֲנִי דוּנָשׁ עַבְדּוֹ, וכך כ’ וט‘. כ’: דוֹנֶשׁ; ט‘: דוֹנָשׁ; כי"א: אני אודה חסדו (והמלה אודה מעל לשורה). וכך גם ד’ (אודה); א‘ (מודה) ומעיר, כי בשולים יש הנוסח הנדפס; פ’ (אודה); ג‘ (מודה); ב’ (מודה). שד"ל מביא שתי הנוסחאות וחושב, כי שינה ד' את הנוסח, אחרי שקיבל מיד חסדאי את נדבתו.  ↩

II פוֹתֵר מֵפֵר, ד‘: פותרי אפר. — IV במלים, ד’: במלין. — נחברים = שקול במשקל. עיין שטרן, תת“ד, עמ' 5, הערה 21; בראדי, משקלי רי”ה, עמ‘ 13, הערה 1. ט’: הכוונה למחברת מנחם. — בית זה נדפס גם במחברת מנחם, הקדמה, עמ‘ כז. נדפס גם בצונץ, כתביו, III, עמ’ 57 ושם הוא מאריך לדון בשימושי השורש חבר. ועיין גולדציהר XII, JQR, Bemerkungen zur hebraeischen Poesie (1902), עמ‘ 721; הנ"ל, Abhandlungen zur arabischen Philologie, I, עמ’ 129–133.  ↩

שירי, כי"א וד‘: שירו. — הַשָּׂרִים, ד’: השירים.  ↩

הבית חסר בכי"א, ד‘ ופ’. — I השווה דרור יקרא, 11 סוגר. — II וְהַמֵּקִים, כך א'; בכולם: וְהַמְקַיֵּם.  ↩

הכוונה לשיר “לדורש החכמות”. — I השיר, ד‘: שיר, נגד המשקל. — IV דְּרָכִים, כך כי"א, א’, ד‘, ג’ וב‘; פ’ וכ‘: דרכי. — הַכְּשֵׁרִים, כי“א: הכשירים, והה”א מעל לשורה; ד’: בשרים (!); א‘, ג’ וב‘: נסגרים; פ’ וכ': נכשרים.  ↩