רקע
אליעזר יפה
ממעינות הרפואה

…. אלה אזכרה ואהמיה, בראותי כל עיר על תילה בנויה, ועיר האלוהים מושפלת עד שאול תחתיה… … …


 

א.    🔗

העליתי את הקינה ההיא, לא רק יען כי באתי כאן “בין המצרים”, ולא רק יען שהיום תשעה באב; אלא הומה בי קינה זו בכל עת היותי בתוך “ערי האלוהים” שבארצנו וראותי את שפלותן, ובכל זמן ראותי כל עיר מחוץ לארצנו בנויה על תילה. והנה אני בנויהיים אשר בגרמניה, כי שלחוני רופאי למצוא מזור למחלתי בתוך מעינותיה. ואכן, אם יש מזור במעינות נויהיים לכל אלפי החולים הנקבצים הנה מכל קצוי תבל, ואם אין, אך גלוי הוא לעיני כל, כי מקורות שפע נמצאים במעינות אלה לתושבי נויהיים ולכל סביבתה. ולמה זה נשארת טבריה שלנו עניה כה, עזובה ונרפשת? הכי אין מעינות רפואה בטבריה, ומדוע לא יחקרו את סגולותיהם? הנה עומדת נויהיים על תילה במשך שנים רבות, ועדיין עובד בה במרץ “המכון לחקר מעינות נויהיים”. מבחינים כאן בשני תריסרים מעינות, אשר לכל אחד מהם סגולת ריפוי מיוחדת: אלה ללב ואלה לכליות, אלה לצנורות הנשימה ואלה לרבמטיזם, ועוד ועוד. ומעינות לרחיצה, ומעינות לשתיה, ומעינות לשטיפה, מי ימנה את כל זה! ועל המעינות האלה קיימות גם תעשיות מתעשיות שונות, תעשיות מלחי‑רפואה, ותשיות מי‑שתיה, חתומים בגושפנקאות מפורסמות ומתפרסמות. וגם תעשית צעצועים מאבני המחצב של המעינות. ונויהיים וכל סביבתה חיים על המעינות האלה, וכנראה לא חיי מסכנות; ומדוע עלובה כה טבריה שלנו?! ואיני יודע אם הסגולות אשר ישנן במעינות טבריה דומות לסגולות אשר מצאו במעינות נויהיים, אך הן בסביבה זו עוד כעשרים ערים כמותה החיות על מעינותיהן: ויסבאדן, באד‑קיסינגן ועוד ועוד. וכל “באד” מתהלל ומתקלס בסגולותיו המיוחדות לו, וכל עיר‑באד מלאה אורחים המפרנסים אותה; והכי אין במעינות טבריה חלק מכל אותן הסגולות המנויות במאות המעינות שבגרמניה? ומי יגלה עפר מעינינו לראות את הסגולות שבמעינות טבריה ולהפכן גם למקורות מחיה לדרים מסביבם? כאן שייכים המעינות וכל מקומות הרחצה והכרוך בהם – לעיריה. יוכל היות שלו היתה עירית טבריה עברית, כי אז היתה עיריה זו משיגה הלואות לפַתח את מעינותיה, אך כיום, הרי אין לקוות לפעולה שכזו מצד העיריה. אין גם לקוות הרבה מאת ממשלת הארץ, אך מדוע לא יימצאו בעלי הון יהודים שייסדו חברה גדולה לפיתוח המקום? הן אין ספק, שכאן מקורות עושר רב, ואיה היזמה הפרטית אשר אינה מוצאת מקומות להשתרע בארצנו?!

 

ב.    🔗

ומראה של נויהיים כמראה צעצוע נחמד. הכל מרהיב עין; ה“פּאַרקים” ערוגות הפרחים, בתי השעשועים והמגרשים, בתי‑הרחצה, מסדרונות השתיה. ומי ימנה את הכל! יודעת העיר לא רק להוציא כסף מן המתרפאים בעד ריפוים, אלא גם באמצעות שעשועים ותענוגים שונים. אך אין להתאונן עליה, היא מגישה את הכל בצורה נאה עד מאוד, וכל בניני העיר אינם אלא בתי‑מלונות ו“פנסיונים”. רק ברחובות הראשיים ישנן גם חנויות‑מותרות משופרות. בתי‑מסחר או תעשיה אין לראות בתוך העיר. הדאגה לנוחיות האורחים והנעמת שבתם כאן בולטת מכל. אכן, יודעת העיר לכבד את המעין שהיא שותה ממנו…

העונה אינה ברוכה השנה ביותר. מעטים האורחים השנה מכל הארצות בכלל. גם חלקה של אמריקה מצומצם השנה כאן, וביחוד מעטים השנה האורחים מגרמניה עצמה. והמשבר של הימים האחרונים בגרמניה הכניס בהלה גם בין האורחים הנמצאים כבר כאן. פשוט אין להם במה להמשיך. ואילו מזלי להימצא רגעים אחדים במצב קשה מאוד כעד לקושי המצב: נכנסתי בראשית השבוע הזה לבנק כדי להחליף שתי לירות אנגליות למרקים גרמניים. התור לפני היה ארוך, ואיש מכל אלה שעמדו לפני בתור לא השיג אף את חצי מבוקשו. הנה אשה זקנה לבושה הדר, אך חרשת ובדברה היא מגישה שפופרת אל פי הדובר אליה. ואת הקצה השני של השפופרת תכניס לאזנה. היא מגישה המחאה מבנק בברלין ומבקשת את חליפתה. “אצטער מאוד, גברתי, יענה לה הפקיד, לא אוכל לתת על זה כלום”. והנה אשה שניה מראה פנקס ומבקשת מאה מרק. “אצטער מאד, גבירתי, לא אוכל לתת לך על זה יותר מעשרים מרק ליומים”. האשה פתחה בקינה: “מה אעשה בעשרה מרק ליום, איתלה בהם?” אך יותר מ“צער” לא הוציאה מן הפקיד. והנה איש הדור מאוד מגיש פנקס ומבקש אלף מרק, ושוב מצטער הפקיד, אך יותר מן מאה מרק לשלושה ימים אסור לו בכלל לתת. בעל הפנקס לא נכנע – כנראה יחסן גדול – עזב את הפקיד וצלצל בטלפון. הכניס תוך שפופרת הטלפון את כל החזיזים והרעמים (דוננר ווטר), אך לבסוף שב אל הפקיד, קבל מאה מרק והלך כנזוּף. הגיע גם תורי. הוצאתי את שתי הלירות שלי וקבלתי חליפתן, אך קשה היה לי לשאת באותם הרגעים את המבטים אשר נפנו עלי ועל שתי הלירות שלי. כאילו בשתי הלירות המסכנות שלי נמצא כל מעשקם של העומדים מסביבי… אכן לא כל האורחים כאן הנם מסכנים, וכנראה לא כולם באים הנה להתרפא. פוגשים כאן משפחות שלימות: אבות על בנים ועל בני‑בנים, אשר אולי אחד או שנים מן המשפחה באו לשם רפוי, אך כל הנשארים נלוו כנראה סתם ל“זמנים טובים” (א גוּד טיים). כל מגרשי הספורט שוקקים בחורים ובחורות אשר אינם נראים כלל כ“בעלי מחושים”.

ואקלים כאן באירופה! ינצרני אלהים מחיות כאן! הייתי כשלושה שבועות בבאזל אשר בשוייץ, כחמש מאות מטר מעל לים, והייתי מכוסה שם תמיד זיעה מזוהמת. והנה אני עכשיו בגרמניה, ורק כמאה מטר מעל לים, (בערך כמו בנהלל), ואני קופא כאן מקור בחודש אב. הגשמים אינם פוסקים כמעט, והקור חודר לעצמות גם מבעד לבגדי החורף אשר לבשתי. וסח לי אכר שנסע אתי ברכבת מפראנקפורט עד נויהיים, כי זה כשבועיים יורדים גשמים כאן, הקמה הקצורה נרקבת, והקמה שצריכה להיקצר נרבצת, החציר מתקלקל, הירקות מתכסים באשה, ועצי הפרי נלקים במחלות. אקלים קשה לחקלאות.

אב, תרצ"א (1931)


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 13293 יצירות מאת 537 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 1949 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!