רקע
אליעזר יפה
על הספרות לילדים

בין הסילופים הגדולים ביותר, שחברתנו תפושה להם, יש למנות את הסילוף שבספרות לילדינו.

אמנם לא מעט הוא הסילוף שהשתרש גם בספרות למבוגרים, אולם בדרך כלל הרי הספרות למבוגרים נמצאת תמיד במזל של תהיה וחיפוש דרכים לשיפור ועליה. ואם לפני דורותיים בערך, בעוד היו תלמידי‑חכמינו אנו שוקדים על ספרות הקודש בבתי המדרשות, והספרות החילונית היתה אז רק לנחלת ההדיוטות ועמי הארצות – נכבש שוּק הספרות ל“רומני השונד”, הרי לא ארכה ספרות מסולפת זו ימים ונדחפה מהר הצדה בפני ספרות מעולה ומשופרת, – ורק לפני תקופה קצרה נסתחפה שדה הספרוּת למבוגרים עוד הפעם על‑ידי ספרות השוּנד המודרני, אשר ההבדל היחידי בינה לבין ספרות השוּנד הבלתי‑מודרני (כדוגמת שמ"ר וסיעתו), נמצא אך בזה, שהאחרונה היתה למצער תמימה, תחת שה“מודרניות” הנה ערומה ונוכלת. אך עם כל זה, הרי לא חדלה הספרות למבוגרים אף פעם מן חיפוּש הדרכים לעליתה; והנה לאחרונה היא נראית מתנערת והולכת ועולה ממדמנת הסילוּפים אשר נשטפה בה, והיא מתרוממת שוב בשלבים נאים לה, למרות היות עוד מקצת מטומאתה דבוקה בשוליה.

ואולם לא כן הוא המצב בספרוּת לילדים. כאן שורר עדיין ה“שוּנד” בצוּרותיו השליליות ביותר. וקשה להבין איך דורנו אנו, דור זה המחפש בשקידה רבה כה את הדרכים הנאותות ביותר לגידול הילדים בבריאות הגוף וחיסוּן הרוח, איכה דורנו מזניח כה את שדה הספרוּת לילדים, מזון נפשם הרכה!

הנושאים בספרות למבוגרים בדורנו נלקחים כמעט במאה אחוז מעולם ההויה והמציאות; משהו שבמשהו יוקח עדיין מעולם האגדה, ולא כלוּם עוד מתוהו בדותה, ונהפוך הוא הדבר בספרות לילדים: תוהו הבדותה תופש בה עד היום את רובה ככולה, חלק קטן יוּקח מעולם האגדה; ואולם לעולם המציאות אין כמעט כל זכר בה. כי גם רוב הנושאים מעולם המציאות וההויה הניתנים בספרות לילדינו, גם אלה יסולפו כאילו במזיד, עד כדי להפוך גם את המציאות לבדותה וההויה לכסילות.

ושתי סכנות לסילוף זה:

א. תשעים ותשעה אחוזים ממחברי הספרוּת לילדינו חונכו הם עצמם על הספרות המסולפת הזו, וטרם ניסוּ לצאת מאותה “אצטגנינות” עתיקת‑היומין ולחשוב על‑דבר גישה רצינית ונכונה לילד ולספרות ילדים.

ב. כסילוף אשר יאחזו בו הבוגרים בעת ידברו אל ילדים ב“שפת הילדים”, מתוך מחשבה ש“כה יובנו יותר” לילדים… כן נדמה להם לרוב המבוגרים, ובתוכם גם “הסופרים לילדים”, כי הילדים אינם מסוגלים להבין את עולם המציאות וההויה בהיות הם עצמם, הילדים, “כרובים אגדתיים” ולא מציאותיים…

ולוּ היו נאמנים למצער למחשבה זו על‑דבר הילדים‑כרוּבים, והיו מגישים לילדים ספרוּת מעולם האגדה והפלא, אזי לא היה כלל רע בדבר; ואולם רובם הגדול של “הסופרים לילדים” אינם מבחינים, כנראה, בהבדל אשר בין אגדה לבדותה ובין פלא לאי‑מציאותיות…

וההבדלים הן הנם יסודיים ובולטים בזה: שהאגדה למשל מפליגה אל הנשגב מהשגתנו ונכסף לנו ואף מוחש, על‑ידי תחושתנו הנאצלת, בחויות הטמירות שמסביבנו ומעלינו, אשר עד עולם לא נראים בעיני בשרנו ולמרות זאת לא נכפור בהחלט במציאותם. כי האגדה הרי אינה אלא “מציאות שבכוח” ולא בפועל, מציאות שבאפשרות ולא בממש; ועם התקדמותנו גם נרכוש לנו יותר ויותר קרני מישוּש חדשות המפליגות אל הנשגב, הנסתר ובלתי‑מושג… ולעומת זה הרי הבדותה חובקת את הריק, ואינה אלא טיח תפל אשר אף דרדקים יערערו יסודותיו. ועוד: הפלא – או הנס – הרי אינו אלא מאורע בלתי‑שכיח אך אפשרי במציאות. ולדוגמה, ילד נפל מן הגג ולא ניזוק, מקרה בלתי שכיח אך אפשרי הוא במציאות כפלא או יהי גם “נס” יוצא מגדר הרגיל. והרי שגם הפלא או אף “הנס” גובלים הם בתחומי האפשר של מציאותנו. אולם שילד יטרף על‑ידי דוב (ב“סיפורים”, נאמר: נבלע… ולו למצער “הבליעו” את הילד רק במעיו של דג גדול, שכן דרכו של דג גדול, תחת שהדוב אינו בולע אלא טורף ואוכל נתחים נתחים מבשר טרפו בלבד), ושאחרי זה יצא הילד מ“בטן” הדוב חי ושלם… סיפוּר כזה אינו אלא בדותה אוילית; והיא גם נפסדת כסיפוּר לילדים מהשקפה חינוכית במידה מבהילה כזו, שאף אינה ראוּיה כלל שידברו בה וכיוצא בה. – או דוגמה אחרת: מלאך אלוהים נגלה אל אחד האדם מן האבות הקדמונים ומדבר אתו – זאת היא אגדה שאפשר לפרשה אם לא לילד הרי למבוגר בק"ן טעמים מחויותיו הטבעיות של האדם; אולם ארנב או ארנבת מדברים כילד ונוהגים כילד – חובב‑הרפתקאות מסובכות… זאת היא בדותה לא רק בלתי‑מציאוּתית בהחלט, אלא אף מחוסרת כל טעם וריקה מכל רעיון בשביל הילד כמו בשביל המבוגר.

ובל יאמרו האומרים שהם מוכרחים לתת לפני הילד סיפוּרים כדי השגתם הילדותית, כי האין ביכלתו של סופר מוכשר ויודע את נפש הילד, להכין מטעמים רכים וערבים לחיך הילד מעולם האגדה והפלא, או פשוט עד למאוד מעולם המציאות של הילד עצמו?

האמנם ישיג הילד ויהנה מבדותה ריקה וכסילות על‑דבר ארנב מדבר כילד או דוב וזאב וחמור נוהגים כבני אדם, יותר מאשר ישיג ויהנה מסיפוּר על‑דבר ילד ממש המדבר כילד?

זה לי שנים רבות שאני מקשיב לחויות ילדי אני ומאזין לשיחם והגיגם ונוכחתי אף בזאת, כי רב עד למאוד הנזק להם בסיפורי הבדים הטפלים הממלאים את ספרותם. ואף‑על‑פי שהם תובעים סיפוּרים בלי הרף והם מוכנים לקבל כ“סיפוּר” גם את כל בדותה שתוגש להם, ולא ימאס להם משמוע “סיפוּר” כזה – באין אחר – גם מאה פעמים ואחת, הרי ילד בן ארבע‑חמש מתחיל כבר לשאול על כל סיפוּר “אם זה היה ככה באמת?” והוא כבר מבחין היטב בין האמת, ז“א האפשרי ובין השקר, ז”א הבדותה. ואם למרות הבחנתו זו לא יחדל הילד מתבוע סיפוּרים ובאין ברירה אפילו כאלה ש“לא היו ככה באמת”; ואף סיפור כזה ירצה לשמוע עוד הפעם ועוד הפעם גם אחרי שמעו אותו כמה פעמים וידעו אותו בעל פה, הרי זה רק יען שהילד זקוּק לשמוע באזניו בלי הרף, כשם שהוא זקוּק להשמיע בפיו בלי הפוּגות ולהעסיק בכלל את כל חושיו ושריריו.

וכדאי לשים לב לעובדה הגלוּיה: שילד היודע כבר לקרוא בעצמו סיפוּרים בספר, יבחר בכל זאת לשמוע מפי זולתו סיפוּר ישן נושן ובלתי‑מענין מלקרוא בעצמו סיפוּר חדש ומענין מאוד.

*

ועוד זאת תפשתי, מתוך הקשבה חודרת לחוויות ילדי (וכדאי שכולכם תאזינו יותר ותקשיבו לחויות ילדיכם בחזיונות שונים בגיליהם השונים), כי בשמוע הילד סיפוּר בדים או בקראו כזה, הרי מתחת לסף הכרתו יתעלם לעג לבוגרים הפתאים, אשר בטפשותם יאמינו שהוא הילד הקטן, הנו מאמין לבדותותיהם וכזביהם אשר ילעיטו אותו בפנים רציניים, מלאים הבעת מסירות וסיפוּק נפש על החיל אשר עשו – מבוּגרים אלה – ב“חינוך” של הקטנים…

ואם אתם תפוּשים לחששות מפני “תסביכים” בנפש ילדיכם, כי עתה הואילו‑נא לבדוק היטב אם ב“ספרות”, פסולה ומסולפת זו שאתם מלעיטים בה את ילדיכם, אינכם מעניקים להם איזה “תסביך” שישקע עמוק בנפשם…

ואינני יודע אם לצחוק או לבכות בראותי לעתים הורים ומורים, המפקפקים במאוד אם לתת לילדיהם את סיפוּרי התורה על יצירת בראשית או מעשי האבות וכדומה… ובאותה שעה עצמה ילעיטום את הסיפורים הטפשים כדוגמת הדוב שהתחפש כסבתא ובלע את שבעת נכדיה (סליחה! רק ששה מהם!), ואחרי‑כן באה סבתא ומשכה אותו במתק שפתיה ונופת דיסתה, וישנה אותו על ברכיה והוציאה מבטנו את נכדיה שלמים ובריאים לשמחתנו. או ההרפתקאות של הזאב עם שלוש העזים, וכדומה לכסילות זו התופסת את רוב העמודים בספרות לילדינו…

ומה? הכי לא תקוץ נפשנו ב“ספרות” זו וטרם נתחיל להגיש לילדינו ספרוּת אמת מן המציאות, הטבע וההויה המקיפה אותם?! הן אוצרות יקרים בלוּמים בכל זה, וצריך רק להזדיין בהכנה נפשית אל אפני ההגשה של כל האוצרות האלה לילדינו. ומוטב גם שלא נרבה ללעוס את החומר הזה בפינו יתר על המידה.

ואף נוכל להפליג אתם אל עולם האגדה והפלא, אשר אם ישאלונו ילדינו לאמר “אם באמת היה ככה?” נוכל באמת ובתמים להשיב להם כי באמת אפשר ככה.

תרצ"ד (1933)


מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 47800 יצירות מאת 2658 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־30 שפות. העלינו גם 20265 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!