הילד שלנו נתון הרבה להשפעת הרחוב, שאין לנו שליטה עליו. רבים הם הכוחות המשתלטים כיום על הרחוב ולרוב יש בין “מדריכי הרחוב” אנשים, שאינם כלל מאוהדינו ואוהדי השקפותינו. יכולים היינו להילחם באותה השפעת הרחוב, לולא נקטנו כדרכנו – בפשרות כלפי כל מתנגדינו. ברחוב שלנו – ולדאבוני גם בכפר – מנשבת רוח זרה ומצמיתה ללאומיותנו והרבה דברים, שהילדים אינם שומעים לא בבתי הוריהם ולא בבית-הספר, קולטים הם גם בכפרינו. וכדאי, שנשים לב לכך ולא ניתן, שרוחות הרחוב תנשבנה ותשתוללנה בכפרינו.
בנוגע לחינוך, כופר אני בו לחלוטין. לא צריך לחנך, כי אם להרביץ תורה. יצר לב האדם הוא טוב מנעוריו ואם אך לא ניתן, שרוחות הרחוב תטענה מידות רעות בילדינו – יגדלו הם בדרכי יצר הטוב, אשר יגדל אותם.
ודוגמה קטנה לרוח הרחוב, שהיא יודעת להיות נאה דורשת מזולתו. הנה שמענו אמש דקלום שיר, שנכתב, כאילו, בגנות המלחמה בכללה; ואולם שופעת ממנו רוח מלחמה “שלנו במתנגדינו”. ועוד דוגמה לחינוכנו (כביכול): ברור, כי הילד בכפר אין לו צורך בהתעמלות ובכל זאת נכלל ענין ההתעמלות בתכנית הלימודים שבכפר. ולא הייתי מתרעם על כך, אלא שהענין נעשה לפולחן הריקנות. הייתי רוצה גם לשמוע ממורינו, מדוע יש וילדינו מדברים בלא-כבוד למורים, בשעה שבבתי הוריהם לא ישמעו כזאת ואף יתָקפו על זאת? האין גם בזה השפעת הרחוב, שמתאימים לה דברי הנביא: “ירהבו הנער בזקן”?
עלינו לחשוב גם על תכנית הלימודים בשנים שהילד נמצא בבית-הספר. ואינני מבין, מדוע אין לומדים אצלנו – על כל פנים בנהלל – את התנ“ך במקורו. אכן, אם אגדתנו יודעת לספר, כי כשתרגמו את התורה ליוונית – בודאי בשביל “הדור הצעיר” מאז – היה חושך בעולם שלושה ימים, הרי תדע פעם אגדתנו לספר, כי על-ידי שדחו את התורה – אמנם בידי אחד גדול – לקרן זוית והשתמשו ב”סיפורי המקרא", ירד החושך, אם לא על כל העולם, הרי ללבותיהם של בני הדור הצעיר מישראל לדור או לדורות.
(במועצה לעניני חינוך ותרבות בבאר-טוביה, תרצ"ו)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.